שיעור בוקר 14.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם",

עמ' 1624, מאמר 34. "טנת"א"

קריין: שלום, אנחנו לומדים מתוך הספר כתבי רב"ש כרך ג', עמוד 1624, מאמר 34, "טנת"א".

טנת"א (טעמים, נקודות, תגין, אותיות)

""טעמים", היינו מי שרוצה לטעום טעם בחיים, אז הוא צריך לשים לב לנקודה שבלב שלו.

שלכל אדם יש נקודה שבלב, אלא שהיא לא מאירה, שהיא כמו נקודה שחורה. כי הנקודה שבלב היא בחינת נפש דקדושה, שטבעה הוא כלי דהשפעה.

אבל היא בבחינת שכינתא בעפרא, שאין האדם מחשיב אותה לכלום, אלא שאצלו היא בבחינת חשיבות כמו עפר. וזה נקרא "נקודות".

והעצה שתעלה את חשיבותה ויעשה את חשיבותה כמו תגין, היינו כמו "תג על ראשו". זאת אומרת במקום שהיה מקודם בבחינת עפר, שיעלה את חשיבותה כמו כתר על ראשו.

ואז הנפש דקדושה מתפשטת באותיות, היינו בהגוף, שהגוף נקרא "אותיות", כידוע. היינו שהקדושה מתפשטת מבחינת כח לבחינת פועל, המכונה אותיות וגוף."

שאלה: מה נקרא "לשים לב לנקודה שבלב שלו"?

נקודה שבלב היא שורש לנשמה הקדושה, ואחר כך כשהיא תתלבש בגוף האדם הוא ירגיש את זה.

תלמיד: במצב שלי היום יש לי אפשרות לשים לב לנקודה שבלב שלי?

אתה צריך לדאוג שהנקודה הזאת תתפתח ותגלה את עצמה.

תלמיד: זה עדיין לא ברור. כשאני קורא שיש איזשהו מצב שנקרא "שכינתא בעפרא", אני גם מנסה להרגיש מה זה "עפרא", ואולי להרגיש משהו נמוך יותר מעפרא, כי אם הייתי מרגיש עפרא אז הייתי מרגיש משהו.

כן, הלב של האדם נקרא הרצון שלו. במה הלב שלך מלא?

תלמיד: הוא מחפש את המקום הזה שמדברים עליו שזו נקודה של אהבה, מקום של רצון לחיבור לחברים.

כן. כאן רב"ש אומר שהאדם משיג טעמים, נקודות, תגין ואותיות ומסדר אותם בתוך עצמו וכך מברר את ה"י-ה-ו-ה", שם הבורא, זה מה שיש בו.

שאלה: כתוב לגבי הנקודה שבלב "אבל היא בבחינת שכינתא בעפרא, שאין האדם מחשיב אותה לכלום, אלא שאצלו היא בבחינת חשיבות כמו עפר. וזה נקרא "נקודות"."

כן.

תלמיד: למה כשהנקודה שבלב היא בחשיבות כמו עפר, היא נקראת "נקודות"?

כי היא לא מביאה בינתיים לאדם שום מידע, היא לא משנה בו שום דבר, זו נקודה שחורה.

תלמיד: אבל לרוב הנקודות נותנות לנו איזשהו גוון למה שקוראים?

כן, ודאי, אבל זה נקרא נקודות, נקודה.

תלמיד: אפשר להגיד שהנקודה נותנת לנו כיוון על ידי השחרות?

היא לא נותנת כיוון לשום דבר, היא נקודה, נקודה שחורה, עגולה, בשטח אפס כמעט.

שאלה: זה תיאור מאוד יפה של הטעמים, נקודות, תגין, אותיות, מאוד מוחשי כביכול, אחר ממה שאנחנו בדרך כלל לומדים. איך הופכים נקודות לתגין, מה הופך את הנקודה להיות תג על ראשו?

כי נקודה היא משהו נמוך מאוד, בבחינת שכינתא בעפרא, ותגין זה כבר משהו גדול, זו ההשגה שלו, ההבנה שלו, הדבקות שלו בבורא, זאת אומרת מכל הצדדים. תגין זה משהו שכמעט ולא משיגים, משיגים מהם הארה שמתפשטת מראש לגוף.

תלמיד: איך הנקודה הופכת לתג?

כשאנחנו מעלים אותה נקודה מעל ראשנו, זה כמו שלמדנו ודברנו הרבה על כך שמה שהיה כתר בעולם התחתון, נעשה מלכות בעולם יותר עליון. זאת אומרת, האדם מבין שמה שעכשיו מתגלה בו, מתגלה מתוך זה שהמלכות נכללת ומתבטלת לפי מצבה הנוכחי ולכן מקבלת עליה.

תלמיד: זאת אומרת הוא פשוט מעריך ורואה את אותה נקודה באופן אחר?

כן.

שאלה: לא רק שהנקודה שבלב לא מאירה, היא נקודה שחורה.

כן.

תלמיד: היא מושכת את האדם למקום להכי אפל, לתהומות הרצון לקבל, היא שקועה בתוך הזוהמה. אם כך מה יש לשים לב אליה, מה לקחת ממנה?

היכולת שבה להתגלות, כלומר בזמן שהיא נכללת בצורתה עכשיו היא מגלה את הכלים לפי ההשתוות איתם. זאת אומרת, אין להם יותר מחושך הרצון לקבל, אבל אם היא מגיעה לתגין נגיד, אז כבר היא יכולה להאיר בכל הכלי.

תלמיד: כשאדם שקוע כל כך עמוק בתוך הרצון לקבל, כי היא מושכת אותו לשם, למה הוא צריך לשים לב במקום הזה שהוא נמצא?

שהיא מביאה אותו לשדה אשר ברכו ה', והכלים האלו שעכשיו מתגלים בו ככלים שחורים, חשוכים, יכולים על ידי המאמץ שלו להאיר.

שאלה: אתמול קראנו את הקטע הזה בעשירייה והעלינו את השאלה איך מעלים את נקודת העפר הזאת לכתר והיו תשובות שונות. השאלה הראשונה שרצינו לשאול אותך היא איך לעשות את זה, והשאלה השניה היא האם צריך להעלות את הנקודה הזאת למרכז העשירייה, והאם לכל אחד יש את דרך שונה להעלות אותה.

אם תביאו את הנקודה להיות כמרכז העשירייה שכביכול כולכם צריכים להעלות אותה, אז אתם תכניסו בה רוח חיים.

תלמיד: כעשירייה?

כן, והכול יסתדר.

שאלה: המילה "טעמים" נראית לי מאוד משמעותית בחיים שלנו, כי כילדים קטנים אנחנו מכניסים הכול לפה, לחוש את הטעם. האם הכוונה כאן לסוג הזה של טעם או למשמעות, או גם וגם?

איך שאתה רוצה, תחשוב כך ותחשוב כך ואז תברר.

תלמיד: האם להעלות את הנקודה השחורה שנמצאת בלב זה להשתוקק תמיד לבורא, להשתוקק לאור באופן בלתי פוסק?

כן, תנסו.

שאלה: האם לשים לב לנקודה זה לשים לב לנקודה של החברים - זה התג?

אתה שואל על העבודה בקבוצה?

תלמיד: ודאי. אין לי מה להסתכל על הנקודה שלי, מהנקודה שלי אני כבר פה.

גם זאת שאלה. הנקודות של החברים, אם אתם רוצים לחבר אותן יחד לנקודה של הכלי המשותף, זאת עבודה, זה לא פשוט. אתה צריך גם לחבר אותן על ידי משהו משותף ביניהם.

תלמיד: זו בדיוק כל העבודה המשותפת, להסתכל על הנקודות של החברים ולאסוף אותן לנקודה אחת, כי שמה מתגלה הכוח העליון והכתר.

כן. אז אתה צריך להתבטל יותר ויותר.

שאלה: האם הטעמים והנקודות הם כמו סיבה לתוצאה של הרשמים, של התגים והאותיות.

כן.

תלמיד: האם דרך הרשימות האלה אנחנו צריכים להגיע גם לטעמים ולנקודות שזאת המטרה?

אבל לא מהפרצוף הקודם אלא מהפרצוף שלהם.

תלמיד: מהרשימות של הפרצוף הנוכחי צריך להגיע למי שהוליד אותם.

כן.

שאלה: האם תג זה מקום?

תג זה לא מקום, תג זה סימן.

תלמיד: האם סימן זה הרגשת הכלי לאור שנכנס בו, התוצאה?

כן. תג, הוא אומר שזה כמו תג על ראשו.

תלמיד: האם זו כבר פעולה של הכלי שהוא החליט?

קודם זה היה מקום של עפר ועכשיו זה כבר על הראש.

תלמיד: האם יש בתוך התג כבר מצב לפעולה הבאה?

לא, לפעולה שהייתה. כשהייתה פעולה באפס ממש, היה מחשיב אותה כזבל, כאפס, והעלה אותה למעלה מראשו.

תלמיד: האם כשאנחנו מקבלים אותיות זו התוצאה של התג?

כן. זה יתבהר עוד מעט.

שאלה: כשהוא אומר שלכל בני האדם יש נקודה שבלב, למה הוא מתכוון "כל בני האדם"?

לכל אדם יש נקודה שבלב.

תלמיד: האם אתה מתכוון שגם לאדם ברחוב יש אותה נקודה?

לכל אדם.

תלמיד: ומה קורה כדי שהיא תואר לרגע? הוא קורא לזה "נפש דקדושה", שם יש את הזרע לכל ההתפתחות של הקדושה.

כן.

תלמיד: ואיך להאיר את הנקודה הזאת אצל אלה שהיא רדומה, או שזה רק הבורא מאיר אותה?

רק הבורא מאיר אותה, ודאי. אנחנו צריכים לראות בזה מה אנחנו צריכים לעשות. כי בעצם טנת"א כביכול נמצאת בידנו, צריכים להשתדל להבין אותה ולראות איך עובדים איתה.

תלמיד: זאת אומרת כל אחד יש לו גם את הנקודה הפנימית שלו שכנראה הביאה אותו לפה.

לכל אחד כן, נגיד.

שאלה: כשעליתי לתורה בבר מצווה אני זוכר שהיו "טעמי המקרא", היו גם סוג של תגין מעל האות והם סימנו איך לשיר את הפסוקים. האם אפשר להגיד שהתגין שם הופכים לטעמים דרך הסימנים האלה, בתוך הפנימיות שלנו?

לא, תשאיר את זה.

תלמיד: לא לקשור את זה.

לא.

(סוף השיעור)