שיעור בוקר 31.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 561,

מב. "מהו, שראשי תיבות אלול אני לדודי ודודי לי מרמזת בעבודה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", מאמר מ"ב, "מהו, שראשי תיבות אלול 'אני לדודי ודודי לי' מרמזת בעבודה". נתחיל בטור ב', דבר המתחיל, "צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה."

הפירוש של אלול אומרים המקובלים הוא, "אני לדודי ודודי לי", זאת אומרת השתוקקות האדם לבורא שבזה הוא מגלה עד כמה הבורא משתוקק אליו. זה לפי אותו הכלל "תעשה רצונך כרצונו, שיעשה רצונו כרצונך", שהבורא לא יכול לגלות את עצמו לאדם יותר ממה שאדם מגלה את הנטייה שלו לבורא, כי זה לא יהיה בהשתוות הצורה, ואז או שיהיה צמצום או שזה "לחם בזיון".

לכן המצב הזה זו לא תקופה, זה לא חודש, זה מצב שאדם מגלה שהוא מתחיל להשתוקק לבורא, לא כמו שקודם הוא היה בכל מיני מצבים ולא ידע איך לכוון את עצמו, אלא כשמתחיל להרגיש שהוא באמת מסוגל במשהו להתרומם מהאגו שלו ולהשתוקק לבורא, אז לפי הנטייה הזאת הוא מגלה שגם הבורא בהתאם לזה משתוקק אליו. והפגישה הזאת, שאדם משתוקק לבורא והבורא בחזרה מגלה שהוא משתוקק לאדם, ואפילו מגלה לאדם שהוא הכין קודם את הפגישה הזאת, זה נקרא "חודש אלול". חודש מהמילה חידוש, שאדם כך מגלה את היחסים שלו עם הבורא.

נקרא ממה בעל הסולם מתחיל להסביר לנו את זה.

קריין: אנחנו קוראים בספר "שמעתי" מ"ב, "מהו שראשי תיבות אלול 'אני לדודי ודודי לי' מרמזת בעבודה", מתחילים בטור ב', בדבר המתחיל "צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה".

"צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, מה שאמרו שהיא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ומסיבת התיקון, שלא יהא ענין של נהמא דכסופא [לחם בזיון], נעשה הצמצום. ומהצמצום נמשך המסך, שעל ידי זה מהפכים את הכלי קבלה להשפעה. וכשמכינים את הכלים, שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז תיכף מקבלים את האור הגנוז והצפון לנבראיו. היינו שמקבלים את הטוב והעונג, שהיה במחשבת הבריאה להנות לנבראיו.

ובזה יש לפרש מה שכתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות." כמו שהבורא אוהב מה שנמצא מחוצה לו, היינו מתייחס כך לכל בני האדם כדי להביא אותם לפסגת הקיום, לדבקות בו, בצורה כזאת אנחנו צריכים להשתדל לענות, לגדול כך כלפי הבורא "ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע.

וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל." זאת אומרת, ברגע שאדם מתייחס לבורא כמו שהבורא מתייחס אליו, בהשפעה, בנתינה, במידה הזאת הוא פותח את השסתום, את הצמצום, את האיסור, ואז האור העליון, השפע, בא אליו וממלא אותו באותה מידה שהוא פותח את עצמו.

"ובזה יש לפרש מה שכתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה. כלומר, מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.

ויש לדעת, שכלים דהשפעה נקראים בשם י"ה דשם הוי"ה, שהם בחינת כלים זכים. וזהו הפירוש "כל המקבל, מקבל בכלי היותר זך". אז הוא זוכה "ודודי לי". והוא משפיע לו כל טוב, היינו שזוכה לגלוי פנים.

אולם יש תנאי לזה, כי אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים."

זה תנאי מאוד חשוב שאנחנו צריכים ממש לעשות עליו סימן.

"אולם יש תנאי לזה, כי אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים." אנחנו צריכים להגיע למצב שלנו אישית לא חשוב אם זו הסתרה או גילוי, אנחנו צריכים לעלות למעלה מהצמצום ולהתחיל להתייחס רק לבורא, מה אנחנו עושים לו בזה, שזה יקבע אם אנחנו נִפתח את עצמנו, נסגור את עצמנו ומה נעשה. "אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובד בבחינת השפעה. אז האדם יכול לומר "מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקר הוא אצלי, שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין, שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבוד בבחינת אחוריים, אני מסכים"."

שאלה: האם את האמירה הזאת "שאני מסכים", האדם צריך להגיד בתוך הדעת, להרגיש בתוך הרצון לקבל שהוא מסכים?

שהוא הולך בזה, כן, הוא מסדר את עצמו בצורה כזאת שהוא רוצה להגיע לזה. תלוי באיזה מדרגות הוא נמצא, כלפי מה המצבים, אבל הוא מבין שהוא רוצה להגיע למצב שלא חשוב לו מה הוא מרגיש אלא חשוב לו מה הבורא מרגיש ממנו.

תלמיד: אבל האם ההסכמה הזו היא בלב שלם, היא בתוך הרצון לקבל?

עד כמה האדם יכול לבדוק את הלב שלו אם הוא שלם או לא שלם? בכל רגע זה משתנה.

תלמיד: כן, בכל רגע. אבל הוא צריך להגיד למרות שאני לא מסכים אני רוצה להסכים?

כן, ודאי. לפתח את היחס שלו בצורה כזאת.

שאלה: האם אתה יכול להסביר מה הכוונה להתרחבות האור אל תוך הרצון ומה התוצאות ברצון כתוצאה מזה?

האור שמתרחב בתוך הרצון, זאת אומרת שהוא מרחיב את הרצון, הרצון נעשה יותר גדול ויותר מותאם לאור ובהתאם לזה שהאור עושה כזה תיקון ברצון הוא ממלא את הרצון ואז נעשה עם הרצון כאחד למרות שהם שניים. הרצון זה הנברא והאור זה הבורא ואז הם מגיעים לאיזו מין דבקות.

שאלה: כתוב בפסקה שאי אפשר להחזיק מעמד רק בזמן שעובד בבחינת השפעה. מה הכוונה בבחינת השפעה כשעדיין הוא לא בהשפעה, רק לכיוון השפעה, כבר יש לו כוח להחזיק מעמד?

הוא לא יכול להחזיק מעמד, הוא כל הזמן נופל ועולה נופל ועולה.

שאלה: למדנו שאדם יכול לעבוד בבחינת השפעה כאשר הבורא מגולה ואני יודע שאני עובד כדי להשפיע לו. אם הבורא מוסתר איך זה יכול להיות שאדם נמצא במצב שעובד בשבילו?

ואם הבורא מגולה ואתה עוד לא התחלת להשפיע אז זה נקרא שאתה מקבל בעל מנת לקבל, שאתה נהנה מהגילוי שלו.

תלמיד: נכון, זה מה שאני שואל, איך זה יכול להיות שאדם עובד בהשפעה?

אז אין דבר כזה, הבורא לא יכול להתגלות לפני שהאדם משיג את הצמצום והסתר, ומסתיר את עצמו, את הרצון לקבל שלו, ואז מתוך זה כבר מתחילה להיות השתוות האדם לבורא.

תלמיד: במצב כזה שהוא רוצה להשפיע, מה מחזיק אותו במצב הזה אם הבורא עדיין מוסתר, למה שאדם ירצה?

האדם צריך להשפיע במצב שהבורא נסתר.

תלמיד: אבל מה מחזיק אותו במצב הזה?

שיבקש כוחות, אבל לא שיקבל משהו לפני שיש לו כוח השפעה. אתה יכול לשבת ולחכות אלף שנים שיהיה לך גילוי הבורא וזה לא יקרה, זה נגד חוק הטבע. רק כשאתה תתחיל להשפיע, רק אז במידה שאתה משפיע הבורא פותח את עצמו כי הוא המשפיע, אבל רק במידה כזאת. סוף סוף תבין מה חסר, חסרה העבודה בהשפעה, שאפילו שאנחנו לא מקבלים כלום ולא מרגישים כלום אנחנו צריכים לתת את העבודה הזאת. לכן אתה נמצא בעשירייה, תתחיל לפתח את מידת ההשפעה ביחס לחברים.

שאלה: בעל הסולם אומר "אולם יש תנאי לזה, כי אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים," מה זה אומר האחוריים, אני צריך להתפלל לאחוריים?

אחוריים זה חושך, אי אפשר לקבל גילוי אלא אם כן לפניו יש חושך כמו שכתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", לא יכול להיות יום אם לא קודם לו לילה.

תלמיד: אבל למה זה בעצם, למה אני צריך להחזיק את החושך קודם, מה הסיבה?

כי בזמן החושך אתה יכול להכין את הכלים ואז מגיעה תקופה שנקראת יום שבה אתה מקבל בכלים המתוקנים אורות.

"מה שאין כן אם יש לו עדיין ניצוצות של קבלה, הוא בא לידי הרהורים, שקשה לו אז להאמין, שהבורא הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. שזה סוד אות י' דשם הוי"ה, שהיא אות הראשון, הנקראת "נקודה שחורה דלית [שאין] בה לבנוניתא". היינו שהיא כולה חושך והסתרת פנים" אמנם היא מסמלת לנו את כל אור החכמה שאחר כך נקבל אבל בינתיים היא מסמלת חושך. "כלומר, בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה." את זה צריכים לא לשכוח, צריכים להשתדל לזכור, שבכל מה שאנחנו עושים אנחנו תמיד מתקדמים בסולם, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש". כל אחד ואחד, לא חשוב באיזה מצב הוא נמצא, לומד קבלה, לא לומד קבלה, מוצלח או לא מוצלח, הוא תמיד מתקדם למטרת הבריאה, כולם כך. ולכן אנחנו צריכים להבין שאם נכנסים לתקופת החושך זו בעצם התקופה הקודמת לתקופה הבאה שהיא תקופת האור, "ויהי ערב ויהי בוקר", תמיד זה כך. לכן לא להתייאש אלא להשתדל להעביר את תקופת החושך הזו ככל האפשר בצורה של מודעות, בכוח, בהשתתפות. ואז מה שאתם תקבלו אחר כך בתקופה שהאור יאיר, תקבלו את זה ביתר הבנה וחיבור עם אותו מקור האור.

"כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שלית לה מגרמה ולא מידי [שאין לה מעצמה ולא כלום], היינו שאין לה כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת דלית לה כלום [שאין לה כלום], בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה וכלי זכה ביותר. כלומר, שזה שקבל בחינת מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה."

זאת אומרת, אנחנו נכנסים נגיד לתקופה לתקופת החושך מפני שאין לנו כלים דהשפעה, ולכן אותו אור שמאיר עלינו, אנחנו מרגישים אותו כחושך. ואחר כך לאט לאט אנחנו מתקנים את הכלים שלנו ומרגישים שכל החושך הזה נעלם ובמקומו בא האור. ובאמת החושך זה לא חושך, הכול תלוי בכלים שלנו. האור מאיר בכל מצב, אין עוד מלבדו, כבודו מלא עולם, הכול זה אור, אלא הכול תלוי בנו, בכלים של הנבראים.

שאלה: איזה סוג של הכנה אנחנו צריכים לעשות כדי שהבורא יגלה לנו את ההסתרה הזאת. אם הכרחי שנעשה צמצום, מה זה אומר לעשות צמצום?

בדרך כלל את ההכנה שלנו אנחנו עושים בקבוצה, אנחנו משתדלים להתקרב לחברים ובזה מתחילים להרגיש בנו כל מיני עצירות, כל מיני הפרעות. אנחנו לא צריכים אפילו לדבר על זה, או לעשות כל מיני פעולות כמו ילדים קטנים ביניהם, אבל גם זה עוזר אולי קצת, זה תלוי באופי של האדם. אבל כך אנחנו צריכים לעשות, ומזה אנחנו מגיעים להבנה מה זה צמצום בנו, עד כמה אנחנו סגורים, כמה אנחנו לא מסוגלים להתקרב אחד לשני, ומה אנחנו צריכים לעשות, מה אפשר לעשות כדי שהלב של כל אחד יפתח, ובחיבור הלבבות שם כבר נגלה את הבורא.

קריין: אנחנו ממשיכים בשורה "וזהו כמ"ש".

"וזהו כמ"ש "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה". שפירושו, שרשעים, היינו אלו שנמצאים בשליטת הכלי קבלה, הם מוכרחים לנפול ולהיות רובץ תחת משאו, בזמן שהם באים למצב הזה. מה שאין כן צדיקים, היינו מי שהוא בבחינת השפעה, הוא נתעלה על ידי זה, היינו שזוכה על ידי זה לכלים דהשפעה (שיש לפרש רשעים, אלו שעדיין לא נקבע בלבם, שצריכים לעבוד לזכות לכלים דהשפעה. וצדיקים יהיה הפירוש, אלו אנשים, שכבר נקבע בלבם, שצריכים לזכות לכלים דהשפעה, אבל אין ביכולתם)." זה בסוגרים, אנחנו ממשיכים עם הקו שלנו.

"וזהו כמ"ש בזה"ק, שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "לית אתר לאסתמרה מינך [אין מקום להסתתר ממך]". ולכן היא מתגלית אליו. וזה שאמר ר' שמעון בר יוחאי: "בגין דא, ועלי תשוקתו [משום זה, ועלי תשוקתו]". וזהו "אני לדודי ודודי לי". ואז הוא משפיע לבחינת ו"ה, שזה סוד ש"אין השם שלם, ואין הכסא שלם, עד שיתחברו ה-ה לגבי ה-ו". שה' נקראת רצון לקבל, שהוא הכלי הסופית ביותר, שה-ו' תשפיע לתוך ה-ה', שאז יהיה גמר התיקון.

וזה סוד "צדיקים לאלתר לחיים"."

שאלה: כתוב שלמלכות אין כלום, מה הכוונה בזה?

למלכות יש רק רצון לקבל וכלום חוץ מזה. את כל יתר התיקונים היא מקבלת רק על ידי זה שהיא מתבטלת לכתר, ואז בהתאם לזה היא מקבלת מכל הבחינות שמלמעלה את כל ההבחנות שלהן, נכללת מכל הספירות, בונה פרצוף. כך מלכות עושה.

שאלה: מהיכן מקבל מי שמקבל מלכות שמיים כלי דכתר?

"מלכות שמיים" זה נקרא מלכות שמתחברת לבינה. בינה זה נקרא שמיים, מלכות זה מלכות. מלכות, כלים דקבלה כשמתחברים לכלים דהשפעה, זה נקרא שהם מגיעים למלכות שמיים.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שהשכינה אומרת אין מקום להסתתר ממך.

אנחנו נמצאים בכלים דקבלה, זאת אומרת בעל מנת לקבל, רוצים לקבל, אנחנו תמיד בכלים דקבלה, אבל האם רוצים להשתמש בהם או לא. אם אני בכלים דקבלה, אז אני מסתיר את עצמי, אם אני עושה צמצום, צמצום על הרצון לקבל שלי לעצמי, אז אני כבר נעשה ניטרלי כלפי הבורא. אם אני מתקן את הרצון לקבל שלי שיהיה בעל מנת להשפיע, בהתאם לזה אני מתקרב לבורא. ובמידה שאני מתקרב אליו אני נעשה כלי לקבלת האור. כי במה אני מתקרב? בזה שהכלים שלי מקבלים כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: זה קורה בכל מצב ומצב, מה זה אומר שהיא לא יכולה להסתתר ממנו?

כן, זה בצורה כזאת אלגורית, שכביכול הבורא מסתתר מהנבראים, והנבראים בזה שהם מתקנים את עצמם מגלים את הבורא.

שאלה: מדוע אנחנו מכנים את מלכות "מלכות שמיים"?

כי אנחנו רוצים להגיע לבינה. בינה זה נקרא "שמיים", מלכות זה "קרקע", "ארץ". אז כשאנחנו רוצים להגיע מהארץ לשמיים, זה נקרא שאנחנו מעלים מלכות לבינה. לכן מלכות שעובדת יחד עם הבינה היא נקראת מלכות שמיים.

שאלה: קראנו "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה". על איזו דרך מדובר?

מדובר על כל אדם ואדם, שאם הוא צדיק אז הוא מתקדם כי הוא מצדיק את הבורא ומשתדל לעשות פעולות השפעה מצידו, מתפלל, מבקש צמצום, מסך, עזרה וכן הלאה. ואם הוא רשע אז הוא נכשל כי הוא לא יכול להתקדם לקראת הבורא. זה בכל אחד ואחד, בכל אחד יש גם צדיק וגם רשע, וגם לא יכול להיות שאדם יהיה צדיק, אם לא היה רשע לפני זה. כמו שכתוב, "אלף פעם יפול צדיק וקם", "אין אדם עומד על דבר מצווה אלא אם כן נכשל בה", יש הרבה דוגמאות כאלה.

שאלה: כשאני במצב של מלכות, במצב של חושך ואני מקבל התפעלות מכלי השפעה או אני מקבל גדלות של כלי השפעה האם זה נקרא כתר של מלכות?

כן, אפשר להגיד. אחר כך תברר דברים עוד יותר מדויקים.

שאלה: אם גם תקופת החושך מקדמת אותנו למטרת הבריאה, למה בכל זאת ישנם מצבים שמקובלים נזהרים להיכנס אליהם, הם קוראים לזה "חס ושלום", ממה צריך להיזהר, להימנע בדרך שלנו?

צריכים להיזהר שלא להיכנס במגע עם על מנת לקבל במחשבות, ברצונות, בפעולות. לא ברור ממה אנחנו צריכים להיזהר? אין עוד איסור מלבד להיות במגע עם על מנת לקבל שזה הפוך מהבורא.

תלמיד: מצב חושך זה לא להיות בתוך הרצון לקבל?

כן, בתוך הרצון לקבל.

תלמיד: אמרת שגם מצב חושך מקדם אותנו למטרת הבריאה.

כן, אבל תלוי מהו החושך. אם זה חושך שבדרך אז כן, אבל אם זה לא מהדרך, אם לא אתה מזמין את החושך, אז זה לא כל כך מקדם. מקדם, אבל לא בצורה ישירה.

שאלה: כשאומרים לא לקבל בצורה ישירה, ההרגשה היא שבסוף הרצון לקבל מנצח. אז מה צריכה להיות הכוונה הנכונה כדי לא ליפול?

אני לא בדיוק מבין אותך. הכוונה הנכונה לא ליפול היא תמיד להיות לקראת חיבור עם החברים ועם הבורא. והכול, גם זה, וגם זה לפי השתוות. עד כמה שאתה מבטל את הרצון שלך, ומתקרב לרצונות שלהם, או של החברים או של הבורא, או זה בתוך זה.

קריין: "כלומר, שהאדם בעצמו צריך לומר באיזה ספר הוא רוצה שירשמו את שמו, אם בספרן של צדיקים, היינו שרוצה שיתנו לו את הרצון להשפיע, או לא. היות שיש לאדם הרבה בחינות בענין של הרצון להשפיע. כלומר, יש לפעמים האדם אומר: "נכון אני רוצה שיתנו לי את הרצון להשפיע, אבל לא לבטל לגמרי את הרצון לקבל". אלא שהוא רוצה ב' עולמות לעצמו, כלומר שגם הרצון להשפיע הוא רוצה להנאתו."

זה נקרא ספר של רשעים.

שאלה: קודם הוא כתב שרשעים נקרא מי שלא נקרא בליבו, וצדיקים כן. והוא כותב גם שהאדם בעצמו צריך כאן לומר. מה המצב הזה ש"אדם צריך לומר", "לקבוע בליבו", ואיך עושים את זה?

על ידי זה שמשתוקקים, שעושים כל מיני פעולות כדי לקבל מלמעלה כוח השפעה כזה שישפיע עלינו, ויעשה מאיתנו כאלו הבחנות.

תלמיד: ע"י פעולות שאני אעשה?

עם החברים, ועם תפילה לבורא. למדנו שבסופו של דבר הכול מושג בכוח התפילה, אז אתה מקבל מלמעלה תיקונים, וכך אתה מתחיל לחשוב, מתחיל להסכים.

תלמיד: אבל יש פעמים שאני בכלל לא מסכים, ולא רוצה

לפעמים ודאי שכן, עוד תראה איזה עליות וירידות יהיו לך אם תמשיך. ודאי, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". הוא היה ברצון גדול מאד למטה, עד שתיקן את זה, ועלה למעלה, ומלמעלה הוא נופל עוד יותר למטה, למקום שעוד לא היה בו אף פעם. מזה הוא עושה את העבודה.

כי מורידים אותו למטה בדיוק לאותו מקום שממנו הוא יכול לעלות. זה לפי הקבוצה, לפי הלימוד, ולפי כל ההכנות שעשה. לא נותנים לו ליפול יותר למטה, אלא לפי ההכנה שלו.

ואז מהכנה שבו, הוא מתחיל לתקן את הירידה, וגם לא מיד, כי מיד הוא בכלל נמצא בחוסר, ללא הכרה, וכך הוא מתקדם. ואז הוא עולה יותר למעלה, מהמקום שבו היה קודם, ואז נופל עוד יותר למטה, למקום שעוד שלא היה בו, ככה זה. ושוב הוא עולה עוד יותר למעלה מהפעם הקודמת, וכך כל העבודה שלנו.

תלמיד: אז המצב הזה שנקבע בליבו , שאדם צריך להגיד בפה מלא שהוא רוצה את זה, הוא חד פעמי?

לא, כך זה כל פעם. כל פעם.

שאלה: מה התשובה הנכונה לאותם מצבים של חושך כשהם מגיעים? איך אנחנו צריכים לפעול ולהגיב באופן נכון?

אין לנו כל כך הרבה אמצעים כדי להגיב נכון. יש לימוד בצורה סיסטמתית, יומיומית, ומה שאנחנו קובעים בשיעור הבוקר, עוד כל מיני פעולות, נניח פעמיים ביום פגישה עם החברים בעשירייה, ואולי עוד משהו. זאת אומרת, לימוד, פגישות חיבור בינינו, ותפילה, זה מה שיש לנו. גם הפצה מאוד עוזרת לנו בזה. זה הכול. כי בהפצה אתה כביכול עושה טובה גדולה, הנאה גדולה לבורא, מפני שאתה מפרסם את שם הבורא בעולם.

שאלה: מה לעשות עם הבושה שמתעוררת בעקבות הירידה?

אל תשים אליה לב. ככה.

שאלה: כיצד להשיג מצבי עבודה כפי שמתוארים במאמר? מה עלינו לעשות בצורה מעשית בכדי להיכנס לכלים דהשפעה?

אנחנו צריכים להתחיל מזה שאנחנו צריכים לסדר את היחסים בינינו. אנחנו צריכים להתקרב בינינו. כל אחד ואחד, במיוחד כל אישה ואישה צריכה להשתדל בלב ובמוח שלה לתאר לעצמה מה זה נקרא עולם מתוקן.

נגיד שאנחנו נמצאים בגמר התיקון, כי "סוף מעשה במחשבה תחילה", אנחנו צריכים לצייר לעצמנו את המצב המתוקן כדי איכשהו לעשות לקראת זה צעד נכון, לכיוון הנכון. אז איך אנחנו יכולים לעשות זאת?

כך אנחנו צריכים להתקדם. אז בואו נעשה את זה, זאת אומרת נצייר לעצמנו מצב יפה וטוב של גמר התיקון, ואיך אנחנו במקצת, כל יום, כל פעם, יכולים במשהו להיות דומים לזה. לא להשאיר את זה רק במחשבה או בדיבורים בינינו, אלא להשתדל מבפנים לשנות את עצמנו.

שאלה: איך אני יודעת מה לתת לחברות שלי? איך אני יכולה לא לעשות טעות בין מה שאני חושבת שהן צריכות, למה שהן באמת צריכות?

זאת בעיה. אנחנו צריכים לברר את זה לאט לאט. מה אני צריכה לעשות לחברות? אם אני לא מכירה, לא מרגישה מה הן צריכות, אז אין מה לעשות, רק להשתתף בכל מיני הפעולות בקבוצה. אבל אם אחר כך אני ארגיש מה באמת כל אחת ואחת רוצה, משתוקקת במיוחד, אז כבר תהיה לי עבודה פרטית. עד שנתחיל להרגיש איך אנחנו עובדים בינינו כמו בספירות, בהתקשרות, מה שנקרא "זיווגי הספירות", ואנחנו נתחיל להתכלל זה בזה.

שאלה: לפי הכתוב במאמר, צדיקים הם האנשים שנקבע בליבם שהם צריכים לזכות לכלים דהשפעה אבל אין ביכולתם, ובהמשך כתוב "הצדיקים לאלתר לחיים". כתוצאה ממה מופיעים כלים דהשפעה ונותנים חיים?

כתוצאה מהמאמצים שלנו. אנחנו מאוד רוצים להגיע למצב שייפתח לנו משהו מהעולם העליון, רוצים את זה בצורה אגואיסטית ומתחילים גם בפעולות אגואיסטיות. רוצים לגלות את כל העולם, כל המציאות, בצורה שרק את זה אני רוצה לעצמי ושום דבר חוץ מזה. ואחר כך מה לעשות? אחר כך לאט לאט, בכל זאת על ידי המאור המחזיר למוטב, אותו האור העליון המאיר מרחוק, כי אני לא קרוב אליו לפי התכונות שלי, אבל בכל זאת על ידי אותו האור לאט לאט אני מתחיל להרגיש את השינויים שבי, זה לוקח הרבה זמן, אבל בכל זאת בצורה כזו אני משתנה. ואם יש לי נשמה כבדה, קשה, מפני שהיא צריכה אחר כך להיות מאוד גבוהה, אז אני נמצא במצבים של חושך הרבה שנים. עד שלאט לאט אני מגבש את כל המאמצים שלי וסוף סוף האור מתפרץ דרך המאמצים שלי, מאיר עליי ואני קם. "קם לתחייה" מה שנקרא.

שאלה: איך אפשר להיות במצב שאין לך שום אחיזה, אתה נמצא כאילו באחוריים, ולהיות עוד בשמחה במצב כזה?

קודם כל כשאני נמצא באחוריים אני בכל זאת נמצא כבר במצב שאני קשור לבורא. אפשר להגיד שכולם קשורים לבורא, אין בן אדם, ובכלל כל המציאות, שלא קשורים לבורא, אבל אני קשורה לבורא בזה שאני מבינה קצת שיש לי קשר ואני יכולה להשפיע אליו. אז אם יש לי איזה קשר הכי לא מתוקן, בכל זאת הקשר ישנו, אני צריכה להשתמש בו. ואם אני משתמשת בו כל הזמן, כמה שיותר, אז אני מעוררת ומעוררת את הקשר ואת הבורא ואני מתחילה להרגיש שהוא עונה לי, כי באמת הקשר שלנו הופך להיות הדדי, "אני לדודי ודודי לי". הכול תלוי אך ורק בכמה אנחנו כל הזמן משתדלים להתקשר, רצוי דרך הקבוצה לבורא. אבל אפילו גם ללא קבוצה, אני מבין שדרך הקבוצה בינתיים קשה להרבה נשים, אז אין מה לעשות, תעשו כמה שאפשר אפילו לבד, אבל כל הזמן להיות בתפילה.

שאלה: האם יש הבחנה בין פושעים לרשעים? כתוב פה "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו" ובמקום אחר כתוב "רשעים". האם צריך לשים לב להבחנה הזו?

לא, פושעים או רשעים זה אותו הדבר. בינתיים לנו זה לא חשוב.

שאלה: על מה אנחנו צריכות לחשוב בזמן שאנחנו קוראות את מאמרי "שמעתי"?

זה תלוי באדם. אני חושב שהעיקר הוא לחשוב שאנחנו הולכות יחד בתמיכה הדדית, כי זה מאוד עוזר, וכל אחת שמתקשרת לאחרות, היא עוזרת להן והן עוזרות לה, ואתן כבר ממש אלפים, אז חבל לנו לאבד את הכוח הזה של המון נשים יחד. תנסו להיות מחוברות ביניכן בתביעה לבורא, בבקשה לבורא, בהודיה לבורא, זה יתן לכן התקדמות מאוד משמעותית.

"אולם בספרן של צדיקים נרשמים רק אלו, שיש ברצונם להפוך את כל הכלי קבלה שלו, שיהיו רק בבחינת השפעה, ולא לקבל לעצמו כלום. וזהו בכדי שלא יהיה לו מקום לומר, אי הוי יודע שהרצון לקבל מוכרח להתבטל, לא הייתי מתפלל על זה (שלא יאמר אח"כ "אדעת דהכי לא נדרתי [אילו ידעתי זאת, לא הייתי נודר]"). לכן הוא צריך לומר בפה מלא מה כוונתו, בזה שירשמו אותו בספרן של צדיקים, ושלא יבוא אח"כ בטענות.

שיש לדעת שבדרך עבודה "ספרן של צדיקים" ו"ספרן של רשעים" נוהג באדם אחד. כלומר שהאדם בעצמו צריך לעשות בחירה, ולדעת בבירור גמור, מה שהוא רוצה. כי ענין "רשעים" ו"צדיקים" מדברים בגוף אחד."

אנחנו צריכים להשתדל פשוט לברר את הדברים האלה. "ספרים של רשעים", "ספרים של צדיקים", רשעים בעצמם, צדיקים בעצמם, כל זה [נמצא] באדם אחד, האדם צריך לברר את הבחינות האלה, בעל מנת לקבל, בעל מנת להשפיע. הוא צריך לעשות את הבחירה ולדעת, כמו שהוא כותב, "ולדעת בבירור גמור, מה שהוא רוצה". אחרת הוא יסתובב כמו בחושך, ככזה שלא יודע בדיוק מה הוא רוצה. הוא צריך לרדת לעומק הרצון שלו ומשם להתקשר לבורא.

"לכן האדם צריך לומר, אם הוא רוצה, שירשמו אותו בספרן של צדיקים, שיהיה לאלתר לחיים, היינו להיות דבוק בחיי החיים, שהוא רוצה לעשות הכל לתועלת ה'." האם אנחנו באמת רוצים את זה, רוצים להתנתק מעצמנו ולהיות "במסירת נפש", מה שנקרא, לבורא בלבד? "וכמו כן כשהוא בא להרשם בספרן של רשעים, ששם נרשמים כל אלה, שהם רוצים להיות בחינת מקבלים לתועלת עצמו, הוא אומר, שירשמו שם לאלתר למיתה, היינו שהרצון לקבל לעצמו יתבטל אצלו, ויהיה אצלו כאילו הוא מת.

אולם לפעמים האדם מפקפק, כלומר שהאדם לא רוצה, שבפעם אחת תיכף יתבטל אצלו הרצון לקבל, כלומר שקשה לו להחליט בפעם אחת, שכל ניצוצי קבלה שלו יהיו לאלתר למיתה. היינו שאינו מסכים שיתבטלו אצלו כל הרצונות של קבלה בפעם אחת. אלא הוא רוצה, שיתבטלו הניצוצי קבלה לאט לאט, ולא לאלתר בפעם אחת, כלומר קצת יפעלו הכלי קבלה וקצת כלי השפעה." או לפרקים, פעם זה ופעם זה, את זה יותר קל להבין.

שאלה: הכול מגיע מהבורא, אז למה יש לנו בחירה חופשית להיות צדיק או רשע?

זה שהכול מגיע מהבורא זה ברור, אבל הבורא רוצה שאתה תהיה כמוהו, "יודעי טוב ורע", יודע להבחין בין דברים. שתהיה למעלה מהבריאה ולא כמו חיה המקבלת וחיה ויודעת איפה יותר טוב לה ואיפה יותר רע לה, ואז היא לא טועה, היא הולכת לפי התכונות שלה ותמיד מוצאת לעצמה טוב כמה שאפשר, והיא לא טועה. לא כך האדם, [אצלו זה] דווקא על ידי כך שהוא טועה, לא יודע ונמצא בספק. מאיפה זה מגיע? מזה שהוא כל פעם עולה למדרגה יותר עליונה ושם אין לו עדיין כלים. כדי שיפתח את הכלים למצבים יותר גבוהים הוא נמצא במצב של למעלה מהדעת, טוב ורע, ולא ידוע ומנותק מהמציאות.

הבורא כאילו נמצא בתוך הבהמה ומנהל אותה ב- 100% ואין הבדל בין הניהול שלו לבין מה שהבהמה עושה, אחד לאחד. זה כמו שאתה מפעיל איזו מערכת של איזה צעצוע שבנית, מה שאין כן האדם הוא נבנה במצב של חופש בחירה. הבורא ברא איזה צעצוע ונתן לצעצוע הזה הזדמנות, בחירה חופשית, להיות יותר או פחות כמוהו, או בכלל לא להיות כמוהו או לגמרי להיות כמוהו, והצעצוע הזה צריך לחפש וללמוד, ללמד את עצמו באיזה מצבים יותר טוב, יותר גרוע, לפי ההרגשה. וגם להתפתח בהבנה, באיזה מצבים כדאי להיות יותר או פחות. ממה? מזה שהוא מתחיל לפתח רעיון עליון מיוחד שבו, זה נקרא "נקודה שבלב", אותו צעצוע אומר, "אני רוצה להיות מחובר עם הכוח עליון". למה? אני [הרי] לא מרגיש מזה תענוג, נכון, אבל הבירור הוא לא בכלים של תענוג וייסורים, אלא בכלים של הבנה, השכלה, השגה, "אני משתוקק לזה".

יש בבני אדם, בכולם בעצם, כאלו הבחנות המושכות אותם לדברים יותר גבוהים. תראו כמה אנשים מבזבזים כוח, זמן וסבל ומה לא, כדי לפתח כל מיני דברים שלא שייכים לגוף הבהמי, מוסיקה, ספרות, דתות, אמונות, מדע סתם כך, כל מיני דברים. מה יש בזה? יש מילוי יותר עליון מהגוף, שדרגת החי לא יכולה ליהנות ממנו. אנחנו צריכים להבין שיש בנו יותר מזה וצריכים לפתח את החלק הזה. וכדי לדחוף אותנו לכך, הבורא מפעיל ייסורים בדרגה גשמית כדי שנפתח גם התפעלות מהרוחניות. אנחנו רואים את זה בכל העולם, בכל העמים, בכל הזמנים, שיש כזו ערבוביה בין החיים הגשמיים והחיים הרוחניים כביכול, אפילו במקצת, במשהו. תראו מה נעשה בעולם. לכן העבודה שלנו היא להבדיל בין דרגת האדם לבין דרגת הבהמה שבנו, ולהשתדל כמה שאפשר לתת לאדם שלנו להתפתח.

שאלה: בנקודה הזאת במאמר הרצון לקבל מאוד מתנגד למעבר הזה, האם בנקודה הזאת הכלים מתהפכים מקבלה להשפעה?

הרצון לקבל אף פעם לא ירצה בפעולות השפעה, אף פעם, אבל אנחנו יכולים להביא אותו למצב שהאור העליון ישפיע עליו. ולזה מביאים אותו בשקר.

אנחנו נכנסים לקבוצה, אנחנו נכנסים לכל מיני לימודים שמעלים את האגו שלנו, שאני לא סתם בן אדם שרץ ברחוב מהחנויות לעבודה, מהעבודה לחנויות, אני רוצה להבין משהו, להרגיש, לעשות משהו בחיים, להבין איך החיים מסודרים. לכן הרצון לקבל גם תומך בצורה כזאת מסוימת כדי להשיג את הרוחניות, ולכן אנחנו צריכים כל הזמן ללכת בצורה מפותלת נגד הרצון לקבל כמו בים, כאילו שאנחנו הולכים נגד הרוח. ככה זה.

תלמיד: אז אנחנו צריכים ללטף מעט את הרצון לקבל, ככה להוביל אותו לטיול אבל אז מיד להביא אותו לתוך העשירייה ולעבוד איתו יחד עם החברים?

כן, בצורה כזאת. בעדינות, לא ללחוץ ולא לשבור אותו ולא לחייב אותו, אחרת הוא יחזיר לנו, אלא לעשות את זה באותם האמצעים כמו שהמקובלים כותבים.

"אולם לפעמים האדם מפקפק, כלומר שהאדם לא רוצה, שבפעם אחת תיכף יתבטל אצלו הרצון לקבל, כלומר שקשה לו להחליט בפעם אחת, שכל ניצוצי קבלה שלו יהיו לאלתר למיתה. היינו שאינו מסכים שיתבטלו אצלו כל הרצונות של קבלה בפעם אחת. אלא הוא רוצה, שיתבטלו הניצוצי קבלה לאט לאט, ולא לאלתר בפעם אחת, כלומר קצת יפעלו הכלי קבלה וקצת כלי השפעה.

נמצא, האדם הזה אין לו דיעה חזקה וברורה. ודעה חזקה היא, שמצד אחד הוא טוען "כלו שלי", היינו כלו לצורך הרצון לקבל. ומצד השני טוען "כלו לה'". זה נקרא דיעה חזקה.

רק מה האדם יכול לעשות, אם הגוף לא מסכים לדעתו, מה שהוא רוצה שיהיה כלו לה'? אז שייך לומר, שהאדם עושה כל מה שבידו, שיהיה כלו לה'. היינו שמתפלל לה', שיעזור לו, שיהיה בידו להוציא לפועל, שיהיה כל רצונותיו בפועל כולו לה'. ועל זה אנו מתפללים "זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים".

וזה שכתוב מלכות. היינו שיקבל על עצמו את בחינת נקודה שחורה "דלית בה [שאין בה] שום לבנונית", שזה סוד "בטל רצונך, כדי שיעלה זכרוניכם לפני, ואז יהיה בטל רצונו מפני רצונך. ובמה? בשופר, היינו בשופרא דאמא, היינו בתשובה תליא מילתא [בתשובה הדבר תלוי]". זאת אומרת, אם הוא מקבל את השחרית, צריך גם כן להשתדל שיהיה בדרך כבוד ולא בדרך בזיון, שזה נקרא "שופרא דאמא". כלומר, שיהיה אצלו בבחינת יופי וכבוד."

שאלה: בעל הסולם אומר כאן שהגוף אינו מסכים עם הדעה שהוא רוצה בפעם אחת לבטל את הרצון לקבל. אבל מה נכון כאן? אני צריך בפעימה אחת להחליף את הרצון לקבל?

אתה לא יכול לעשות את זה. אבל אם אתה תבדוק עד כמה שאתה יכול ועד כמה שאתה לא יכול, אז אתה תראה שאתה מוכן במקצת לתת לרצון שלך להשתנות לרצון להשפיע. קצת, אבל לא בכולו. באיזו מידה? במידה שאתה בטוח שאתה תרוויח מזה ולא יותר.

תלמיד: מה זה אומר שאני מאפשר לרצון לקבל להשתנות, הרי אנחנו אומרים שהרצון תמיד נשאר?

זה נקרא שאני משנה את הרצון לקבל, שאני אתן לו עכשיו לעבוד בכוונה על מנת להשפיע במשהו.

תלמיד: הרי בכל פעם בזמן תפילה או בזמן עבודה בעשירייה עלי לנתק לגמרי את הרצון לקבל שלי.

כן. ברוחניות יש תנאי "אין מקצת ברוחניות", אם אתה הולך על איזו פעולה אתה חייב ללכת עד הסוף, אומנם זו פעולה מאוד קטנה ופועלת לטווח קצר, אבל אתה חייב לקבל אותה [כאילו] זה הדבר הכי חשוב ואתה הולך בכל הכוחות, אחרת זה לא יעבוד. זה חוק שנקרא "אין מקצת ברוחניות", והוא נובע מזה שאנחנו משתמשים בספירות, בהבחנות שבנו וההבחנות אלו הן מחולקות, ולכן אם אתה לוקח כדי להשתמש בהן, אתה חייב להשתמש בכולן.

"ובאמור יש לפרש מה שכתוב "בני גרשון לבני ושמעי". שאם האדם רואה, שגירשו אותו מהעבודה, האדם צריך לדעת, שזהו מסיבת לבני, כלומר היות שהוא רוצה דוקא לבנונית. זאת אומרת, שאם יתנו לו לבנונית, היינו שיאיר כל מה שהוא עושה, היינו שירגיש טעם טוב בתורה ותפילה, אז האדם מוכן לשמוע ולעסוק בתו"מ.

וזה שכתוב "שמעי". היינו דוקא בצורה של לבנונית הוא יכול לשמוע. מה שאין כן בזמן העבודה, הוא רואה צורה של שחור, אין הוא יכול להסכים, שישמע לקבל על עצמו את העבודה הזאת.

לכן הוא מוכרח להתגרש מהיכל המלך, כי קבלת מלכות שמים צריך להיות כניעה ללא תנאי. מה שאין כן, אם האדם אומר, שהוא מוכן לקבל על עצמו את העבודה, רק בתנאי שיהיה צורה של לבן, היינו יום שיאיר לו, מה שאין כן אם יתגלה לו העבודה בצורה שחורה, אין הוא מסכים לזה, להאדם הזה אין מקום בהיכל המלך."

תקרא שוב.

"לכן הוא מוכרח להתגרש מהיכל המלך, כי קבלת מלכות שמים צריך להיות כניעה ללא תנאי. מה שאין כן, אם האדם אומר, שהוא מוכן לקבל על עצמו את העבודה, רק בתנאי שיהיה צורה של לבן, היינו יום שיאיר לו, מה שאין כן אם יתגלה לו העבודה בצורה שחורה, אין הוא מסכים לזה, להאדם הזה אין מקום בהיכל המלך."

"כי בהיכל המלך נותנים לכנס לאלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע. ובזמן שהאדם עובד בעמ"נ להשפיע, לא חשוב לו מה שהוא מרגיש בעצמו בעת עבודה. אלא אפילו במצב, שהוא רואה צורה של שחור, אין הוא מתפעל מזה, אלא רק הוא רוצה, שה' יתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל המכשולים. זאת אומרת, אין הוא מבקש, שה' יתן לו צורה של לבן, אלא שיתן לו כח, שיוכל להתגבר על כל ההסתרים."

יוצא שלמצבים של שחור דווקא הוא מתעורר לבורא כדי לבקש כי יש לו על מה לבקש, ושמח מזה שיש לו סיבה לבקש, ושמח מזה שיש לו עכשיו מגע עם הבורא כי יש לו חיסרון אמיתי, ויוצא שהוא שמח בירידות אם אפשר לקרוא לזה "ירידות" יותר מהעליות כי בירידות הוא דווקא מרגיש את התשוקה האמיתית לבורא.

"לכן, אלו אנשים, שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, ואם יהיה תמיד במצב של לבנונית, הלבנונית נותן להאדם להמשיך בעבודה."

קריין: יש כאן תוספת שלך רב, "הלבנונית לא נותן להאדם להמשיך בעבודה."

"כי בזמן שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינת קבלה לעצמו. לכן אף פעם לא יהיה להאדם מקום לדעת, אם עבודתו הוא בטהרה או לא. וזה גורם, שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'."

זאת אומרת, דווקא במצבים השחורים שם אנחנו אומנם לא מרגישים בפועל את הקשר אבל נמצאים באמת בהשתוקקות ובכיוון לבורא, זה נקרא ש"עושה אור ובורא חושך", שדווקא מבריאת החושך אנחנו באים לאחוז בו. לכן המצבים האלה השחורים אם אנחנו נשנה את היחס אליהם, אז ממש נצליח בכול, נבין את הבורא, נבין איך הוא עושה.

"לכן נותנים לו מלמעלה צורה של שחרית. ואז הוא רואה, אם עבודתו הוא בטהרה. זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה." אם הוא רוצה להשפיע, אין הבדל איפה הוא נמצא בחושך או באור, או בחושך לא יותר מהאור, כי בחושך יש לו סיבה להתקשר ולדרוש להתקרב לבורא, כי הוא לא מבקש מילויים, הוא מבקש כלים. "כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנו לו הזדמנות, שיהיה בידו לעבוד בעמ"נ להשפיע.

היות זה כמו שאמרו חז"ל "כל הגרגרן כועס". שפירושו, מי שמשוקע בקבלה עצמית, הוא כועס, שהוא תמיד בחסרון, שחסר לו למלאות את הכלי קבלה שלו. מה שאין כן מי שרוצה ללכת בבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו, הוא צריך להיות בשמחה, מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית.

לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הוא באמת עובד בעל מנת להשפיע, בטח שהוא צריך להיות בשמחה, בזה שהוא זכה להיות משפיע נחת רוח ליוצרו. ואם הוא מרגיש, שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן צריך להיות בשמחה, משום מצד עצמו האדם אומר, שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא שמח בזה, שאין הרצון לקבל יכול להנות מעבודה זו. מזה הוא צריך לקבל שמחה.

מה שאין כן אם הוא חושב, שמעבודה זו יהיה גם כן משהו לתועלת עצמו, כבר הוא נותן רשות לס"א להתאחז בעבודתו. וזה גורם לו עצבות וכעס וכדומה."

שאלה: כשאדם רואה שחור האם הוא חייב לתאר משהו שכנגד, הוא לא יכול לעשות משהו מטעם שמרגיש שחור?

כשאדם מרגיש שחור תלוי בהכנה שהוא עבר, מתוך זה כבר אפשר להגיד אם יש לו משהו או לא.

תלמיד: איך אדם בודק האם הוא מעמיד תנאי של לבנוניתא או שהוא באמת מוכן לעבוד גם כשהכול שחור?

זה הכול תלוי בהכנה, מאיפה הוא יודע מראש? הוא תמיד צריך להשתוקק להיות בכמה שיותר בהשפעה מעצמו לקבוצה, מהקבוצה לבורא, ואז בצורה כזאת הוא לא יטעה בגישה.

תלמיד: אבל אז בא מצב שהכול שחור.

זה דווקא במצב שהוא לא רואה כלום, לכן אנחנו נמצאים בעולם הגשמי, שאנחנו יכולים בעולם הזה לבנות כל מיני קשרים, קשרים גשמיים.

תלמיד: אז הקשר שיש לו בעשירייה מציל אותו?

רק הקשר, רק הקשר הגשמי ממנו אתה מתחיל ללכת. לכן כתוב "או חברותא או מיתותא", או חברה או מיתה.

שאלה: איך אדם מגיע להחלטה שהוא רוצה רק להשפיע, ולא לפעמים לקבל ולפעמים להשפיע?

רק על ידי עזרה מלמעלה. אבל הבורא עוזר לאדם אם האדם מראה שהוא באמת זקוק לזה.

שאלה: מהו השופר?

על שופר אנחנו נלמד פעם, זה שמות, סימנים כאלו.

תלמיד: הכוונה ל"שופרא דאמא".

אז לא שופר אלא שופרא דאמא. זאת אומרת, ככול שהאדם מכבד את גדלות הבינה זה נקרא שופר, שופרא, שופר או שופרא זה אותו דבר. ככול שאנחנו מכבדים את דרגת הבינה, מהות הבינה, מה שהיא עושה כלפי המלכות, שכל התיקונים ממנה.

שאלה: למה דווקא במצב של שחור כשמתגברים ומבקשים חיבור זה גורם יותר נחת רוח לבורא?

כי אתה מתעורר מהחושך, ממצב שכולך נמצא ברצון לקבל על מנת לקבל ויש לך רק ניצוץ אחד, נגיד שזאת נקודת הכתר שאתה יכול על ידה להתחיל לצאת מהמצב שלך לאור. ולכן אם אתה בצורה כזאת גדל אז ככול שאתה משתדל לגדול, לצאת מהמצב הזה, בזה אתה עושה נחת רוח לבורא. כי לצאת אתה יכול רק בתנאי שאתה משיג את גדלות המצב הרוחני, במידה הזאת יהיה לך כוח לצאת מהחושך. ואתה בזה משתדל בכל האמצעים להשיג את גדלות הבורא על פני גדלות הנברא, ובזה אתה עושה נחת רוח לבורא.

שאלה: כתוב,"אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיות בשמחה - זהו סימן שעבודתו היא בטהרה." ואם אני ממש לא מרגיש שמחה?

אם אתה לא מרגיש שמחה, אז אתה כאילו בועט במצב הזה, מזלזל בו, לא רוצה אותו. שמחה זאת הוכחה שאתה חותם על זה, שאתה מכבד את המצב.

תלמיד: אמרת שצריך לשנות את היחס שלנו לחושך, איך עושים את זה? כי אני מרגיש על הפנים.

אם אתה מרגיש על הפנים זה לא אומר שום דבר. אז מה אם אתה מרגיש על הפנים? דווקא אתה צריך להיות שמח שנותנים לך את הכבדת הלב, שעל פני הכבדת הלב אתה יכול להתגבר ולפנות בצורה נכונה לבורא. הוא עשה לך את הכבדת הלב, כבר יש לך קשר איתו, אתה רואה את הקשר הזה כחושך תהפוך אותו לאור, מאחוריים לפנים, זה הכול תלוי בך.

תלמיד: איך אני הופך את החושך שלי? אתה אומר תשנה את היחס, מה זאת אומרת תשנה את היחס בעשירייה למשל, איך אני עושה את זה?

תגיד לעצמך ש"עיניים להם ולא יראו", מפני שנמצאים בקבלה ולא בהשפעה. תנסה קצת להיות יותר בהשפעה ולא לברוח מהמצב הזה, אלא להפוך אותו לאור, לעמוד בו ולהפוך אותו לאור.

תלמיד: אני לא מבין עדיין איך אני יכול להפוך את היחס הזה, איך עושים את זה?

כתוב על זה הכול.

שאלה: איך אתה מכין את עצמך לירידות, לגל החדש הזה של הירידות והעליות החזקות האלה, איך מכינים את עצמנו כדי שלא נשכח ונקבל את זה בשמחה?

קודם כל, אתם מקבלים מראש את המאמר למחר?

תלמיד: בצהריים בערך הוא נשלח כבר, אולי מוקדם יותר.

אתם מקבלים את המאמר, צריכים לקרוא אותו יחד בקבוצה, להכין את כל הקבוצה למאמר של מחר, לדבר על זה, לרשום שאלות אם ישנן שיהיו כמה שיותר רציניות, עמוקות, שמתבססות על המאמר. למחרת כשאנחנו לומדים אותו אתם יכולים לשאול, אם זאת באמת שאלה מהקבוצה שאתם לא מבינים אני אשמח לשמוע.

כך אנחנו נברר את המאמרים האלה, שבהם אנחנו ממש צריכים להרגיש איך בעל הסולם ורב"ש פירטו לנו את כל חלקי הנשמה שלנו. ואיך אנחנו צריכים לעבוד עם כל מצב ומצב, שהבורא לפנינו וזה הכול מצטבר יותר ויותר לתמונה אחת.

קודם אנחנו צריכים לחבר כל מיני חלקים לתמונה אחת. כמו ארכיאולוגים שאוספים חלקים נגיד מאיזה כלי שבור שהיה באדמה אולי אלפי שנים, כך גם אנחנו אלפי שנים חיכינו למה שיקרה לנו עכשיו. ואנחנו צריכים להשתדל לעשות מזה כלי שלם. ואז אנחנו כל הזמן רואים זה נכון ולא נכון, זה מצטרף או לא מצטרף זה אל זה, ובצורה כזאת אנחנו אוספים אוספים אוספים את כל החלקים האלה לכלי אחד. זאת בעצם העבודה שלנו, והכלי שלנו זאת העשירייה שבה אנחנו מצרפים אחר כך את כל האנושות.

אתם צריכים להכין את הדברים האלה ביום שלפני, ולהיות מוכנים לשיעור. ואז בשיעור אנחנו נקרא את המאמר, ניכנס לתוכו ונראה את כל הפינות שבו, וממש נקבל מזה הסבר והרגשה והכול יהיה שלם.

שאלה: עד כה עברנו במשך היום על החומרים שקיבלנו בשיעור הבוקר, למדנו את אותו חלק של אותו היום, ואילו עכשיו אנחנו צריכים ללמוד את החלק של מחר, האם יש איזה שלב מעבר במהלך היום, כי זה שינוי מבחינתנו?

זאת באמת שאלה נכונה, האם אנחנו צריכים לחזור על המאמר שלמדנו עכשיו בבוקר, או שאנחנו צריכים עוד ללמוד מאמר למחר? לא נספיק גם את זה וגם את זה, וזה יכול להיות מבולבל אצלכם. צריכים לקחת משהו אחד, צריכים לעשות בירור, האם עדיף ללמוד מחר שוב מה שלמדנו עכשיו בשיעור או להכין מאמר חדש למחר? אני לא יודע, זה תלוי בתלמידים, מה שהם מרגישים.

יש מצבים כאלה שכשאנחנו חוזרים על המאמר שהיה לנו בבוקר בשיעור, לעסנו אותו וביררנו אותו, אז אין כל כך חשק, חיסרון להיכנס בו, הוא כבר מובן בעצם, ואז כדאי ללמוד מאמר חדש. או מצד שני, כשאנחנו לומדים מאמר חדש אז יש לנו כאן בעיה, וטוב אם אנחנו נכין אותו למחר עם כל מיני בעיות, לשון, קיצורים אולי, עוד כל מיני דברים, ונהיה מוכנים למאמר בצורה שהשיעור לא יעבור סתם בבירורים טכניים. אני חושב שיותר טוב אם נכין מהיום מאמר למחר.

שאלה: איך נכון להתגבר על ההסתרה כך שנעבוד בהכנעה?

אנחנו צריכים לקבל כל מצב ומצב כך שהוא בא אלינו מהבורא, מטוב ומיטיב, שאין עוד מלבדו. ואנחנו צריכים על ידי הפעולות שאנחנו עוברים, המצבים שאנחנו עוברים, רק לראות דבר אחד, עד כמה אנחנו נדבקים אליו עוד ועוד, בחושך, באור, לא חשוב באיזה מצבים, אבל כל הזמן עוד ועוד.

שאלה: אמרת שעלינו להיות יותר בהשפעה ולא לברוח ממנה. אני לא מבין למה אם אדם מגיע לדרגה הזאת של השפעה, הוא ירצה לברוח ממנה?

כי מעלים לו רצון לקבל יותר גדול ממה שהיה לו קודם, היינו מאותו התיקון שהוא השיג. ועכשיו יש לו תוספת רצון לקבל, רצון יותר גדול ולא מתוקן, לכן הוא מרגיש שהוא מנותק ונמצא בירידה.

שאלה: לגבי מה ללמוד במשך היום. יש שני מפגשי עשירייה צהריים וערב, אולי במפגש הראשון אפשר ללמוד את המאמר של אותו שיעור ובערב את המאמר הבא?

אני לא יודע תחליטו אתם. אבל למאמר הבא אתם חייבים להיות מוכנים, זאת אומרת לקרוא אותו ולפתוח את כל הקיצורים, את כל הדברים שלא ברורים. אתם צריכים להיות מוכנים להבין את הטקסט בצורה ברורה טכנית, מילולית, ואז בשיעור אנחנו כבר נכנס פנימה.

שאלה: בקשר לעיקרון שהוא מסביר לנו במאמר, לקבל בשמחה את מצב השחרית. האם אנחנו לא לומדים שאדם לא צריך להסכים להיות במצב שחרית, זאת אומרת אנחנו אמורים להתנגד לזה ולהגיד שהבורא הוא טוב ומיטיב?

אבל אתה צריך להפוך את החושך לאור, ותמיד תקבל מהבורא חושך ותמיד תצטרך להעמיד את עצמך לפניו ולהפוך את החושך לאור.

תלמיד: אז איך לקבל בשמחה את השחרית?

כי זו הזדמנות, זו הזדמנות לעלייה, אחרת לא תעשה את הדרך. כמו שדיברנו על הגלגל שחצי הולך אחורה וחצי קדימה, שבלי הסיבובים האלה אתה לא יכול להתקדם.

שאלה: לגבי השמחה, לפי מה שאני מבין השמחה היא בעצם אינדיקציה, כלומר אם הוא לא שמח אז הוא נמצא בקבלה, ואם הוא שמח אז הוא בכיוון השפעה. כל ההרגשות שלי לפחות, כולל שמחה, הן מורגשות בכלי קבלה, אז איך מסדרים את זה נכון שבאמת השמחה תהיה לכיוון השפעה אם זה מורגש בכלי קבלה?

הכלים שלנו לא משתנים הם תמיד רצון לקבל. רצון להשפיע זה הבורא, רצון לקבל זה האדם. רק התיקון הוא תיקון בכוונה, איך אני משתמש ברצון לקבל שלי, זה בעצם התיקון.

תלמיד: אני עדיין לא כל כך מבין, כי אני מרגיש בכלי קבלה.

אבל הכול תלוי בכוונה. בכלי קבלה אתה נמצא כל הזמן, זה לא משתנה. משתנה הכוונה, איך אתה משתמש בכלים דקבלה. כמו באותה דוגמה של האורח ובעל הבית, האם אני מקבל כדי להנות לעצמי או אני מקבל כדי להנות לבעל הבית. אבל אני משתמש בכלים דקבלה שלי רק משתנה הכוונה, היינו בשביל מה אני עושה את זה.

אני עושה צמצום על לקבל לעצמי, ואחר כך במידה שאני מכבד את בעל הבית אני מתחיל לקבל לתוכי אבל כדי להנות לו, אני יכול לעשות את התרגיל הזה בתוכי שאני עושה ממש בשבילו ובשבילי לא הייתי מקבל. אומנם אני רוצה, אבל הכבוד, הגדלות של בעל הבית בעיניי יותר חשובים ממה שאני ממלא את עצמי. כך אני מעלה את עצמי לדרגת השפעה, להשתוות הצורה עם בעל הבית.

תנסה לתאר את הדברים האלה, תכתוב אפילו סיפור, אבל אין ברירה חייבים כאן להתאמץ, זה לא יבוא אליך סתם. כי אנחנו בונים כאן את האדם שבנו הדומה לבורא, וזה לא יבוא אליך בעצמו. ולבורא יש זמן, עוד אלף שנה, אבל אתה תצטרך בכל זאת לבנות את הדברים האלה.

שאלה: כתוב שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, והוא שמח מזה שאין הרצון לקבל יכול ליהנות מהעבודה הזאת, מזה הוא צריך לקבל שמחה. באיזה כלי בדיוק הוא מרגיש את השמחה הזאת?

בכלי דקבלה, אבל אנחנו משתמשים בהם בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע, זה כל העניין. על זה אנחנו יכולים לשלוט, וגם לא בעצמינו לשלוט, אלא דרך פנייה לבורא שהבורא יעשה בנו תיקונים.

שאלה: כתוב "בטל רצונך כדי שיעלה זיכרונכם לפני אז יהיה בטל רצונו בפני רצונך" מה זה אומר שהבורא יבטל את רצונו בפני רצונו של האדם?

הבורא ברא רצון לקבל כדי לתת לאדם כוונה בעל מנת להשפיע, על זה אנחנו מבקשים. אתה נתת לנו רצון לקבל, תן לנו עכשיו על הרצון לקבל שנתת, שבראת, שזה נקרא בריאה, בר ממך, חוץ ממך, תן לנו עכשיו כוונה להשפיע שאנחנו נהיה דומים לך, זה מה שאנחנו מבקשים. רק הבעיה שאין לנו רצון לבקש, אבל זה בעצם מה שאנחנו מבקשים. אתה בראת אותנו בר ממדרגה, חוץ ממך, עכשיו תן לנו אפשרות להיות כמוך, להיות אדם, הדומה לבורא.

שאלה: כתוב "אולם לפעמים אדם מפקפק כלומר שאדם לא רוצה שבפעם אחת יתבטל אצלו הרצון לקבל כלומר שקשה לו להחליט בפעם אחת שכל הניצוצי קבלה שלו יהיו לאלתר למיתה". איך נדע איזה רצונות נוכל לבטל ובאילו רצונות להמשיך להשתמש בינתיים?

את זה לא אנחנו יודעים. יבוא האור העליון, התעוררות מהבורא, ובחלק הוא יבטל לנו את הרצון לקבל ובחלק הוא ישאיר בינתיים, זו עבודה של בירור והיא נמצאת באור העליון.

שאלה: מה עושים במצב שלאדם אין יותר חומרי דלק להתקדמות ותפילה לא יוצאת, והאדם פשוט נגרר אחרי העשירייה?

זה יכול להיות מצב מאוד מוצלח, כי אז הוא מרגיש אותו כמת, והחברים שייקחו אותו לבית קברות לקבור אותו, כמו שעושים בעולם שלנו, ואז הוא יקום לתחייה. אין ברירה, אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו הולכים למיתה ברצון לקבל שלנו, ולבקש מהחברים ומהבורא שיעזרו לנו לקום לתחייה. יש עניין של תחיית מתים.

שאלה: האם גם בהפצה אפשר לעבוד במצב "אני לדודי ודודי לי"?

"אני לדודי ודודי לי", את היחסים האלה אנחנו יכולים לתאר בכל מצב ומצב.

אני מקווה שהנשים שמעו איך אנחנו צריכים במשך היום להתקדם לשיעור של מחר, למאמר של מחר. איזה מאמר יהיה לנו מחר?

תלמיד: מאמר מ"ג משמעתי "עניין אמת ואמונה".

זה מאמר קצר, בסדר שיהיה.

תלמיד: רק לוודא, נניח שיש שתי פגישות ביום אז העשירייה צריכה להחליט מה בפגישה הראשונה, ומה בשנייה?

אני לא הייתי מתפזר, הייתי ממשיך באותו מאמר, כי זה מאמר ארוך וכדאי לנו ממש לעבד אותו, ללעוס אותו ולבלוע.

קריין: כלומר להמשיך במפגש הראשון את מה שקראנו היום, ובמפגש השני לקרוא את המאמר של מחר?

אני לא חושב שבמפגש הראשון הם כבר יוכלו לעבור על המאמר שלמדנו עכשיו, כדאי שהם יתרכזו במאמר של מחר בשתי הפגישות.

תלמיד: ולמאמר של היום לא חוזרים.

למאמר של היום לא חוזרים.

תלמיד: פשוט אתמול דיברת בהרחבה שחייבים לקרוא אותו.

אבל מתי, אין לנו זמן. אם הם יכולים, בבקשה. אבל נגיד היום, יש לנו מאמר ארוך ומחר קצר, מה תעשה? תחשבו מה אתם ממליצים לעשות, תנו לנו המלצות, האם מאמר אחד בפגישת בוקר, ומאמר שני בפגישת ערב, או בשתיהן את המאמר של מחר.

אז לפי ההצבעה, בפגישה הראשונה מאמר של היום, ובפגישה השנייה המאמר של מחר.

(סוף השיעור)