שיעור בוקר 09.11.2020 -הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: תע"ס חלק א'

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א'

"לוח שאלות לענינים"

נושא: תע"ס חלק ב'

כרך א', חלק ב', דף ל"ז, עמוד 37, אותיות א' – ג'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', דף כ"ט, עמוד 29. "לוח השאלות לפירוש המילות". ולפני כן יש לנו קטע הכנה ללימוד תע"ס, מתוך הקדמה לתע"ס, אות י"ח.

"הבורא ב"ה, שברא אותו, ונתן לו ליצה"ר את תוקפו, ברור, שידע גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כחו של היצה"ר, ולמחותו כליל.

ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, אלא:

או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש: "לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין".

או יכול להיות, שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסקו בהסח הדעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה, כאמור. ואע"פ, שכיוונו לו מתחילה, הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד."

(בעל הסולם. הקדמה לתע"ס, אות י"ח)

עכשיו ניגש לשאלות ותשובות.

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמוד ל"ו, "לוח שאלות לענינים", אות ק'.

"ק) מתי נגמר כלי הקבלה."

קריין: תשובה בעמוד 36.

"ק) אחר שנגלתה בחינה ד' שברצון שהיא גדלות הרצון לקבל (או"פ ח"א פ"א נ')."

שאלה: בטקסט כתוב שיש רגע שבו היגיעה בתורה היא מספיקה. איך אנחנו יכולים לדעת שהיגיעה בתורה היא מספיקה?

אתה תתן יגיעה ותראה אם זה מספיק או לא. אנחנו מדברים לפי מה שאומרים לנו אנשים שנתנו יגיעה ועל ידי זה זכו לגילוי הכוח העליון, שאז הכול מתברר. אתה מרגיש את עצמך, שכמו שברור לך פחות או יותר שאתה נמצא בעולם הזה, כך ברור לך שאתה נמצא בכל העולמות. הם זכו לזה והם אמרו לנו גם איך להגיע לזה. תעשה ותגיע. יש לך שיטה אחרת? אנחנו לא מפריעים לך. אבל אנחנו לומדים ומשתדלים ליישם את זה לפי שיטת המקובלים. לפי מה שאנחנו לומדים מההיסטוריה אין שיטה אחרת במשך אלפי שנים שהיא פועלת כך ונותנת אפשרות לאדם להכיר את הכוח העליון.

קריין: שאלה ק"א.

"קא) מהו ההפרש בין המקבל מתוכו אל המקבל מחוצה לו כמו בא"ס ב"ה."

קריין: תשובה ק"א.

"קא) המקבל בתוכו, הכלי מגביל במידתו את האור שמחזיק. והמקבל מחוצה לו, אין הכלי מגביל האור שמחזיק, והוא בלי קצבה (ח"א פ"א נ')."

כן. זה ההבדל בין אור פנימי ואור מקיף, שאור פנימי אנחנו מרגישים אך ורק עד כמה שאנחנו יכולים לתפוס אותו, להידמות לו, ואז מרגישים אותו בפנים ולכן הוא מוגבל, אבל האור המקיף שהוא נמצא מחוצה לנו, אמנם אנחנו לא מכירים אותו לפרטים, רק מרגישים אותו כקיים, אבל אנחנו מרגישים אותו כבלתי מוגבל, וזה ההבדל. זאת אומרת, כל דבר יש לו כאילו פלוס ומינוס. אז בלהרגיש בפנים, משיגים. בלהרגיש מבחוץ, מרגישים בלבד.

קריין: שאלה ק"ב.

"קב) מהן ספירות העיגולים."

קריין: תשובה ק"ב.

"קב) כשאין הבחן בין מעלה ומטה בין ד' הבחינות שברצון נבחנות לד' עיגולים זה בתוך זה כגלדי בצלים (או"פ ח"א פ"א ק')."

קריין: שאלה ק"ג.

"קג) למה אינן נבחנות המדרגות בעגולים בזו למטה מזו בטרם ביאת הקו."

קריין: תשובה.

"קג) כי הצמצום לא היה מחמת פחיתות שינוי הצורה (או"פ ח"א פ"א ק')."

כן. כי אין הבדל לפני הצמצום וגם אחר הצמצום עד שזה מסתדר לפי המסך והעביות שאז יש הבדל בין גדול וקטן. בעיגולים אין שום הבדל. זה לפני הצמצום, לפני הרגשת הרצון לקבל, או אחרי שהרצון לקבל כולו מתוקן גם אין הבדל בין גדול וקטן. אין הבדל כי הכול מתוקן לפי ערכו.

קריין: שאלה ק"ד.

"קד) היש ענין רע ב"רצון לקבל" מעצם בריאתו."

קריין: תשובה ק"ד.

"קד) אין בו שום פחיתות מעצם בריאתו, וגם לא היתה מתגלה בו שום פחיתות לולא היה עליו הצמצום (הסת"פ אות י"ט ד"ה אמנם) ועי' באות ק"ו."

כן. זאת אומרת, רק הצמצום על בחינה ד' לעומת ג' בחינות הקודמות, לא היה שום פחיתות ברצון לקבל. אלא בגלל שהיא לא יכולה להידמות לאור, לכן זה מתגלה כפחיתות.

קריין: שאלה ק"ה.

אין תשובה.

קריין: אין, רק הפנייה.

טוב, אז אנחנו בזה עוברים לחלק ב' של "תלמוד עשר הספירות".

קריין: אנחנו נמצאים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף ל"ז, עמוד 37. "עגולים ויושר כולל ב' פרקים". אות א', כותרת "הקו הוא כעין צנור דק".

חלק שני

עגולים ויושר כולל ב' פרקים

אות א'

הקו הוא כעין צנור דק

"א וקו זה, כעין ב צנור דק ג אחד, אשר בו מתפשט ונמשך מימי אור העליון ד של אין סוף, אל העולמות, אשר במקום האויר והחלל ההוא."

זאת אומרת, אחרי שיצאו ד' בחינות דאור ישר והאור העליון מילא את כל הבחינות הללו, ששם האור העליון היה קודם לכל הבחינות, לכל הרצונות, הוא ברא אותם, מילא את הכול, אז אנחנו לומדים שהבחינה האחרונה, בחינה ד', היא הצטמצמה ואז האור הסתלק מכל הבחינות, ואז בחינה ד' מתחילה למשוך את האור בחזרה בצורה מאוד מאוד מיוחדת שנקראת "קו". ההבדל בין עיגול לקו, שעל עיגול אין הגבלה, האור יכול למלאות את כל הרצון שהבורא ברא, וקו זה כבר שהרצון בעצמו קובע באיזו צורה האור יבוא אליו וימלא אותו.

זאת אומרת, עיגול זה מילוי של הרצון לקבל ללא הגבלות, וקו זה שהאור יכול לבוא לפי הרצון, שהרצון מגביל אותו. מגביל אותו מעיגול לקו דק, זה מה שאנחנו לומדים. זאת אומרת, כאן אנחנו כבר רואים שאם בחלק א' אין לנו נברא, הכול כמו שהבורא ברא כך מתקיים, אז כאן בחלק ב' אנחנו כבר מתחילים ללמוד פעולות מצד הנברא, מצד הרצון לקבל, עד כמה שהוא מגביל את האור העליון, באיזו צורה יכול למלאות אותו, להתקשר אליו וכן הלאה.

שאלה: כשאנחנו פונים מתוך העשירייה כדי שהבורא יחבר אותנו, לאיזו תכונה של האור אנחנו פונים, לעיגולים או שאנחנו כבר פונים לאותה התכונה?

אנחנו פונים לבורא בלבד. אתה אף פעם לא שמעת ממני שאני אומר שפונים לקו או לעיגול או למשהו או למשולש. לא. מזוודה נמצאת בתוך החלל ואתה פונה למזוודה. אני מבקש ממך לא לעשות כל מיני פנטזיות אלא בדיוק ללמוד מה שאנחנו לומדים כי יש כאן המון יכולת להתבלבל.

קריין: אנחנו קוראים עכשיו "אור פנימי", אות א' קטנה מבארת וקו זה.

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) היינו הקו הנמשך מאור א"ס ב"ה לתוך החלל לאחר הצמצום (עי' לעיל ח"א פ"ב אות ב')."

זאת אומרת, היו לנו עיגולים שורש א', ב', ג', ד', העיגולים האלו היו מלאים באור, אחר כך בחינה ד' הרגישה את עצמה שהיא מקבלת והפוכה מהאור ולכן היא מיעטה את הרצון לקבל שבה, ואז האור הסתלק, ומפני שאין מקצת ברוחניות לכן אור הסתלק מכל העיגולים. ועכשיו בחינה ד' כבר קובעת באיזו צורה האור יבוא אליה וימלא אותה, והיא קובעת את זה לא רק על עצמה אלא על כל יתר העיגולים. ואז יוצא לנו שבא קו דק שעומד בתוך החלל הזה. יש עיגולים, והאור נכנס רק בצורה מאוד מוגבלת כמו סקטור קטן שעובר דרך כל העיגולים מבחוץ עד המרכז שלהם. לכן הוא אומר כך, "היינו הקו הנמשך מאור א"ס ב"ה" שנמצא מחוצה לעיגולים לנברא "לתוך החלל לאחר הצמצום" זה נקרא קו.

קריין: אות ב' קטנה, "אור פנימי", מבארת "צנור דק".

כן. מה הקו הזה? הוא רוצה להגיד שזה כמו צינור.

קריין: אות ב'

"ב) הכלים של עשר הספירות דיושר נקראים בשם "צנור" או צנורות, מטעם שמגבילים בשליטה גדולה ובדיוק גדול את דרכי האור הנמשך בהם, שלא יתפשט אלא בדרכים המסוימים בכלים ההם. כדוגמת הצנור המגביל בדיוק נמרץ את המים העוברים בתוכו, ונמשכים ויוצאים ממנו באותה הצורה שבצנור, אם דק ואם בהרחבה בלי שינוי כל שהוא לעולם. ומאותו הטעם, נקראים האורות העוברים דרך הצנורות ההם, בשם עשר ספירות דיושר, להיותם נמשכים לפי החוקים של הצנורות האלו ביושר וצדק, דהיינו בכלי הזך יותר מתלבש האור החשוב יותר וכדומה, בלי שינוי כל שהוא, מטעם השראת שליטתם החזקה של הצנורות עליהם.

וכח שליטה זו הנמצאת בצנורות האמורים, הוא, משום דכל מה שהוא רצון במדרגה העליונה, הוא כח מחייב במדרגה תחתונה הנאצלת בסיבתה. ולפיכך אותו הצמצום שעל בחינה ד' הנמצא בכלים דעגולים מבחינת רצון חפשי, נעשה בכלים דיושר המסובבים על ידיהם, לבחינת כח ושליטה המחייבת אותם כן, וכח זה נקרא בשם "מסך", כמ"ש להלן."

שאלה: הקו מייצג ביטוי של הדרישה ושל הענייה, שאלה ותשובה זה איזה קו של קשר?

קו זה מידת ההשתוות של הרצון לקבל של הנברא עם הרצון להשפיע של הבורא. עד כמה שהנברא יכול להידמות לבורא זה מתבטא בקו. עד כמה שהנברא יכול יותר להידמות לבורא הקו יותר רחב. עד כמה שפחות יכול להידמות לבורא הקו יותר צר, ובהתאם לזה האור שבקו יכול להיות יותר גדול, גבוה או יותר נמוך. קו זה גם רצון, מידת הרצון שהנברא יכול להידמות לבורא, מסוגל להידמות לבורא זה הקו.

שאלה: נאמר פה "הכלים של עשר הספירות דיושר נקראים בשם "צנור" או צנורות, מטעם שמגבילים בשליטה גדולה ובדיוק גדול את דרכי האור". מה ההגבלה הזאת?

ההגבלה היא שהצינור זה רצון שהוא לא יכול להיות כמו האור על מנת להשפיע אלא מוגבל בהשפעה שלו, צורת ההגבלה שלו לאור מתבטאת בצינור. אם לא היה מגביל את עצמו, אם היה יכול להידמות לאור במידה אין סופית בלי גבול אז לא היה צינור אלא היה אין סוף.

תלמיד: הגבלה זה יכול להיות קשור למסך?

אנחנו עדיין לא מדברים על מסכים, אבל נגיד שכן.

קריין: אור פנימי טור ב' פסקה 2.

"וז"ס מ"ש בתקונים הפוך "רצון" ותשכח "צנור" עכ"ל, והיינו כדאמרן שה"צנור" בהיותו בבחינת מסך, שפירושו צמצום בשליטה, דהיינו שמעכב רצונו מלקבל בבחינה ד' מכח העליון השולט עליו, הריהו ההפך מן חומר הכלי עצמו, דהיינו "הרצון לקבל", כי מעכב את עצמו מלהפיק את רצונו זה, וע"כ רמזו הפוך "רצון ותשכח צנור", כלומר, שענין הצנור הוא הפוך מהרצון, שהרי כופה רצונו ועושה ההיפך ממה שרוצה. ולכן תמצא בכל הדרושים והכתבים, כשאנו רוצים לכנות ולהדגיש ענין הסתלקות האור מבחי"ד, אנו מכנים זה בשם צמצום. וכשאנו רוצים להדגיש כח הצמצום הנוסף מצד אור הקו שלא נתפשט לבחי"ד, אנו מגדירים אותו בשם "מסך" שהוא כח מעכב של האור שלא יתפשט לבחינה ד'. וכשאנו מדברים על כללות הכלי, דהיינו הכלי והמסך ביחד, מגדירים אותו בשם "צנור", וכשמדברים על אור וכלי והמסך ביחד, דהיינו באור המלובש במידת הצנור מגדירים אותו בשם "קו". וכשמדברים על כלי שאין בו מסך מגדירים אותו בשם עיגול." בעל הסולם נתן לנו כאן את כל ההגדרות. בקיצור על מה מדברים? על הרצון, רצון שנברא בד' בחינות דאור ישר, אחר כך הצטמצם, ועכשיו לפי מידת ההתאמה שלו לאור על מנת להשפיע הוא נותן לאור למלא את אותו עיגול כמו שהיה קודם אבל בצורה כזאת, בסקטור קטן שנקרא "קו". עד כמה שהוא יכול להיות יותר דומה לאור הוא מתרחב, עד כמה שפחות יכול להיות דומה לאור הוא מצטמצם, העיקר לשמור השתוות הצורה בין האור והקו, שהרצון להשפיע של האור והרצון להשפיע של הקו, של הרצון, הם יהיו באותה מידה.

שאלה: מה זה אומר שיש צמצום על בחינה ד' בכלים דעיגולים?

הצמצום נעשה כשעדיין היו כלים דעיגולים ואחר כך, אחרי הצמצום, כשישנה החלטה לקבל רק לפי השתוות הצורה אז מתהווים כלים דיושר. הצמצום היה ודאי בכלים דעיגולים ללא שום הגבלה על כל הכלים. כמו שאתה זוכר לא בצורת זווית ניצבת וכן הלאה וכן הלאה אלא היה עגול לכל הצדדים, כך למדנו.

שאלה: מה זה אומר שהאור עושה צמצום והוא לא מתפשט לבחינה ד'?

כי אחרי הצמצום האור מקיים בדיוק את חוקי הצמצום, הוא שומר. הבורא מקבל את ההחלטות של הנבראים אם הן לקראת מטרת הבריאה והוא לוקח על עצמו את ההגבלות האלו. האור שומר, הוא לא הולך לשבור לך את הכלי, כשהכלי מגביל את עצמו. הכלי רוצה להיות בהשתוות הצורה עם הבורא? בסדר, האור ימלא רק את הכלי שנמצא בהשתוות הצורה עימו.

שאלה: מה זה אומר שהכלי יהיה דומה לקו ולאור, מה זו ההידמות והשתוות בין התכונות האלה?

זה נקרא שאנחנו צריכים להגיע למצב שהרצון להשפיע של הכלי יהיה בדיוק כמו הרצון להשפיע של האור, ואז במידת ההשתוות ביניהם הם מתחברים. ומטרת הבריאה שכל הכלי הוא ידמה לאור, שירצה בצורה בלתי מוגבלת להיות משפיע.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו בונים את הקו כלפי הבורא, שאנחנו הופכים את הרצון שלנו לצינור?

מתוך הקבוצה שזה העיגול, שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, ובקבוצה כולם שווים כמו שאומר רב"ש, גדול, קטן לא חשוב מי ומה, כולנו כולנו, אנחנו רוצים להיות קשורים בינינו בהשפעה הדדית, ומתוך הקשר בהשפעה הדדית בינינו אנחנו גם נפנה לבורא ונהיה גם קשורים אליו. אם אנחנו נעשה כך, אנחנו נתחיל להרגיש שהבורא מאיר לנו באיזו צורה, אבל בצורת הקו. רק במידה שאנחנו מבטלים את עצמנו זה אל זה, שאנחנו מחוברים בינינו זה עם זה ומכוונים את עצמנו כולנו יחד לבורא, זה נקרא "עבודה בקו".

תלמיד: מה זה אומר שרוחב הקו זה מידת ההידמות לבורא? מהו הרוחב המינימלי של הקו שצריך להיות?

באותו רצון שהבורא נותן לנו שאנחנו נהיה כאחד. אני לא יכול למדוד את הרצון שלי בינתיים ואת האור שיאיר לי, עוד אין לי בינתיים בזה שום כלים. כמו תינוק שהוא לא יכול למדוד מה קורה לו, כמה הוא אוכל, שותה וכולי.

קריין: אות ג' אור פנימי מבארת את המילה אחד.

"ג) מה שמדייק הרב במלת "אחד", הוא להוציא את תיקון שלושת הקוים שנעשו בעולם האצילות. ומשמיענו, שבעולם אדם קדמון, עדיין אין כאן תיקון זה של ג' קוים, אלא רק "קו אחד" בלבד. וטעם הדבר הוא, מפני שענין תיקון של ג' הקוים נעשה לאחר זה בעולם האצילות, והוא נמשך מדבר השיתוף של מידת הרחמים בדין, כמ"ש במקומו, וכאן אנו עוסקים בעולם אדם קדמון, שעדיין לא נעשה השיתוף הזה, ועל כן אין כאן אלא קו אחד בלבד.

וביאת האור לכלי הקבלה של הנאצל, מכונה בשם "התפשטות" (עי' לוח התשובות ח"א אות י"ד). וכבר נתבאר לעיל, שכלי הקבלה שבנאצל הזה מכונה בשם צנור (עש"ה דבר בטעמו)."

אנחנו לא מדברים על ג' קווים, בעל הסולם לא מתחשב עם זה שמתחילים או לא מתחילים, אלא אם יש מקום להוסיף עוד משהו הוא מוסיף. אבל אנחנו צריכים ללכת לפי הסדר שלנו. זאת אומרת צינור, קו, צמצום, הגבלות, מה שכן קורה כאן עם הרצון לקבל, זה מה שאנחנו צריכים ללמוד, איך לדמות את עצמנו לקו.

שאלה: מה זה יושר וצדק?

שרק לפי מידת ההשתתפות שלנו, מידת ההשפעה שלנו, השוואת הצורה שלנו לאור אנחנו מקבלים את האור, ואז קבלת האור נקראת "קו".

שאלה: האם אין לנו מודעות כדי להרגיש את ההשפעה של אור אין סוף והאם זה בגלל שאין לנו מסך?

כשאנחנו כבר נקבל מסך אז נדע איך להשתמש עם העביות שלנו, עם כוח ההתנגדות שלנו שזה נקרא "מסך". ואז נתחיל להרגיש את האור העליון, ניכנס עם האור העליון למגע, נתחיל להרגיש אותו, נתחיל לעבוד איתו ואז נתחיל להבין את כל הבריאה. הכול תלוי אך ורק במסך.

קריין: אות ד' קטנה מבארת "ימי אור העליון של אין סוף".

"ד) יש ערך ידוע להבחין במדרגות של לידת פרצוף, ששם מכונות ארבע הבחינות שברצון, בשמות: אור, מים, רקיע, מאה ברכות, או מאה שערים. והוא מטעם התחלפות האורות שלא במקומם, שמשום החילוף הזה מקבל האור צורת מים, כמ"ש במקומו. ומשמיענו הרב, ששורש דבר זה נעשה כאן עם ביאת הקו, שהאור המתפשט בבחינת הקו, נבחן כלפי האור העליון לבחינת "מים", וע"כ מדייק "מימי אור העליון של אור א"ס", שעם התפשטות האור אל הצנור הדק, נגרע האור מאד מערכו שבא"ס, ונבחן לבחינת מים בערך הקודם."

בינתיים זה לא חשוב לנו. בעוד הרבה חלקים אנחנו לא ניפגש עם העניין הזה של מים, פה ושם הוא רק מדבר על זה. אור החסדים הוא נקרא מים, זה כל מה שאנחנו צריכים לדעת.

קריין: אות ב' דברי האר"י למעלה.

אות ב'

התפשטות אור א"ס לתוך החלל. ההתפשטות היתה לאט לאט

"והנה בהיות אור הא"ס נמשך, בבחינת ה קו ישר תוך החלל הנ"ל," מדובר אחרי הצמצום "לא נמשך ונתפשט ו תיכף עד למטה, אמנם היה מתפשט לאט לאט, רצוני לומר, כי בתחילה התחיל קו האור להתפשט, ושם תיכף ז בתחילת התפשטותו בסוד קו, נתפשט ונמשך ונעשה, כעין ח גלגל אחד עגול מסביב.

קריין: אור פנימי ה' קטנה מבארת קו ישר תוך החלל.

"ה) אור המתפשט בחוקים של ד' הבחינות בהדרגה, דהיינו מזך אל העב, ונפסק על בחינה ד' נקרא "קו ישר"."

קריין: אות ו' קטנה, אור פנימי, מבארת "תיכף עד למטה".

"ו) אל תטעה לפרש התכיפות והלאט לאט הנאמרים כאן, על סדר זמנים, כי הרוחניות היא למעלה מזמן, כנודע, אלא "תיכף עד למטה" פירושו, בלי שינוי של מדרגות. ולאט לאט פירושו, על פי ההשתלשלות של המדרגות. ורצונו לומר, על השתלשלות הסדר של ד' הבחינות הנודעות, כמו שהולך ומפרש להלן."

קריין: אות ז', אור פנימי מבארת "בתחילת התפשטותו בסוד קו".

"ז) פירוש "השורש" של ההתפשטות שנתחדש שנקרא קו, כי להיותו נאצל חדש, נבחן בו שורש מיוחד המאיר אליו בבחינת חידושו, שהוא נקרא ספירת הכתר של הקו. ומן הכתר הזה, מתפשט אור א"ס אל הקו, על ד' הבחינות הנודעות, אשר בחינה א' נקראת חכמה, ובחינה ב' נקראת בינה, ובחינה ג' נקראת זעיר אנפין, ובחינה ד' נקראת מלכות. ועל הסדר הזה אומר הרב לעיל, "שנתפשט לאט לאט", שמתחילה נתפשט הכתר, ואח"כ החכמה, ואח"כ הבינה, אח"כ הזעיר אנפין, וכו' (עי' לוח התשובות ח"א אות ח' פירוש המלה של אח"כ)."

זאת אומרת האור התפשט גם באותן הבחינות שהן נבראו מלכתחילה, אחר כך היה צמצום, ואחר כך האור התפשט לפי כוח הצמצום, עד כמה שההתפשטות שלו הייתה לפי כוחות הצמצום ולפי כוחות הרצון שבכלי שיכול לקבל אותו למעלה מהצמצום.

שאלה: מהי התנגדות משותפת? אמרת מקודם התנגדות משותפת בקשר למסך, איך זה נבנה?

מה זה התנגדות משותפת אני לא מבין, תסביר לי.

תלמיד: זה ביטוי שאתה אמרת אותו בהקשר למושג מסך מקודם.

אבל מה זה משותפת? אין דבר כזה. לא יכולתי להגיד את זה כי אין מושג כזה התנגדות משותפת.

שאלה: בביטוי "מאה שערים", מה זה שער?

מאה שערים או מאה ברכות, זו הגדרה כזאת ברצון לקבל שהוא מכוון לעל מנת להשפיע, זה נקרא מאה שערים. מאה זה כל הכלי, כל העביות של הכלי.

תלמיד: בקשר לשאלת החבר, אני חוזר על המילים שלך, "שאנחנו נקבל כבר מסך אז אנחנו נדע איך להשתמש עם העביות שלנו, עם כוח התנגדות שלנו שזה נקרא מסך, ואז נתחיל להרגיש את האור העליון, ניכנס עם האור העליון במגע, נתחיל להרגיש אותו, נתחיל לעבוד איתו ואז נתחיל להבין את כל הבריאה. הכול תלוי אך ורק במסך". על זה החבר שואל. התנגדות משותפת, כך הוא הבין.

משותפת, שיש שיתוף בינינו לאור העליון, עד כמה על ידי המסך אנחנו נמצאים בהשפעה, ואז עד כמה האור העליון נמצא בהשפעה אלינו, ובהשפעה הדדית הזאת אנחנו פותחים את הכלי וממלאים את הכלי דאור העליון.

קריין: אות ח' קטנה באור פנימי מבארת "גלגל אחד עגול מסביב".

"ח) פירוש המלה "עגול" עיין בלוח התשובות ח"א אות מ"א. ועי' בחלק א' פ"א אות ק'. ובהיות אור הקו מתלבש בעיגול נקרא גלגל."

האור שממלא את העיגול נקרא גלגל, שמנפח כאילו את העיגול.

קריין: אנחנו נמצאים בעמוד 39 דברי האר"י למעלה, אות ג'.

אות ג'

העגול אינו דבוק בא"ס אלא מקושר בו דרך הקו

"והעגול הזה, היה ט בלתי דבוק עם אור הא"ס הסובב עליו מכל צדדיו, י שאם יתדבק בו, יחזור הדבר לכמות שהיה, ויהיה מתבטל באור א"ס, ולא יתראה כחו כלל, ויהיה הכל אור א"ס לבד כבראשונה. לכן העגול הזה סמוך אל עגול א"ס, ובלתי מתדבק בו. כ וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא עם א"ס המאציל, ל הוא על ידי הקו ההוא הנ"ל, אשר דרך בו, יורד ונמשך אור מן אין סוף ומשפיע בעגול ההוא."

קריין: "בלתי דבוק עם אור אין סוף", אות ט', אור פנימי.

"ט) כלומר, שכל האור שיש בעגולים אינו אלא ממה שמקבלים מהקו," זאת אומרת אפילו העיגול החיצון ביותר שסביבו כל אור אין סוף הסובב, הוא לא מרגיש את האור אין סוף הסובב אלא הוא מרגיש רק את הקו שעובר דרכו. "שהארתו היא בחינת הארה חדשה, שאין בו אלא ג' בחינות כנ"ל, ולפיכך הריהו משונה מן אור א"ס הסובב בבחינת אור עגול (עי' ח"א פ"ב אות ג'), וז"ש הרב שהוא "בלתי דבוק" באור א"ס, כלומר שאין צורתו של אור עגול של הכתר דעגולים, שוה לאור שבא"ס, כי השואת הצורה היא הדביקות שברוחניים (עי' לוח התשובות ח"א אות י"ב ועי' או"פ ח"א פ"ב אות א' ד"ה ומהאמור). וסובב, פירושו גורם מסבב."

שאלה: מה זה אומר שקו ממלא את העיגול אחרי הצמצום?

כל העיגולים זה ארבע בחינות דאור ישר, הם עיגולים. אחר כך היה בהם צמצום, שכל האור הסתלק, הצמצום גרם להסתלקות האור. אחר כך הרצון מחליט שהוא ממשיך קצת משהו מהאור העליון כדי להיות בהשפעה לאור העליון, בהשתוות הצורה עם האור העליון, ואז במידה שהוא ממשיך בחזרה על מנת להשפיע זה נקרא קו. רק בצורה כזאת הרצון לקבל יכול להשפיע כלפי הבורא. הבורא רוצה להשפיע אין סוף, והנברא יכול להשפיע לו רק בקו בתוך העיגולים. זה מה שקורה לנו אחרי הצמצום. והרצון שבעיגולים הופך להיות לרצון של הקו ומושך קצת מהאור כדי להראות שהוא רוצה להשפיע.

תלמיד: השאלה, מה זה נקרא שהוא ממלא את העיגול אחרי הצמצום?

האור שנכנס דרך הקו, דרך אותה מידה שהנברא אומר "אני רוצה להשפיע ככה ולא יותר", האור מהקו גם נכנס לעיגול וממלא את העיגול. מה זאת אומרת? הנברא אמנם מקבל רק בצורת קו, אבל הוא מרגיש סיפוק גם בכל הכלי שלו שהתרוקן, כי זו המידה שהוא יכול להשוות את עצמו עם המאציל, ולכן הוא מרגיש בזה מין סיפוק, מין מילוי. ודאי שהוא ריק מעל מנת להשפיע ממש, אבל בכל זאת, קצת במה שהוא מסוגל הוא עושה. תכף הוא ידבר על זה.

שאלה: לא ברור מה הסדר אחרי הצמצום, האם יש ישר קו או קודם עיגולים?

קודם כל עיגולים היו גם לפני הצמצום, מפני שזו הצורה שהבורא בורא. עיגולים זה שלמות, והבורא רוצה הכול למלאות בעיגולים. וד' בחינות דאור ישר זה גם עיגולים שכך הם מתמלאים. ממש כך.

אבל אחרי הצמצום, כשהתרוקנו העיגולים, והרצון לקבל רוצה להיות דומה לבורא על מנת להשפיע, אז כמה שהוא מושך בעיגול הקטן האמצעי שזה נקרא בחינה ד', כמה שהוא מושך זה נקרא שהוא מושך רק קו דק. למה קו? כי הוא עושה ביקורת, זה אני מסוגל וזה אני לא מסוגל, כמה שאני מקבל בעל מנת להשפיע, כמה שלא. לכן הקבלה הסלקטיבית, המוגבלת הזאת היא נקראת "קו". ובתוך העיגולים שהיו מלכתחילה נעשה עכשיו קו, ובתוך הקו האור יורד וממלא את כל העיגולים כמה שאפשר. איך הוא ממלא אותם, אנחנו אחר כך נראה. אין לנו יותר חוץ מאותם העיגולים והקו שממלא את העיגולים, זו כל הבריאה, ובפנים עולמות, פרצופים, ספירות, נשמות, כול מה שיש זה רק בזה, אין חוץ מזה. חוץ מזה זה האור הסובב שזה הבורא בעצמו ללא קשר אלינו. מה שבקשר אלינו זה מה ששייך לתוך העיגולים.

תלמיד: הוא לא מדבר על העיגולים שאין באים הארת קו?

בעיגולים גם יש הארת הקו, אנחנו דיברנו על זה לפני כמה דקות, אבל אנחנו עוד מעט נגיע לזה ונדבר על זה.

שאלה: העובי של הקו הוא שונה לפי הדרגות שהוא נכנס, או שהוא שווה כל פעם?

קו הוא קבלת האור העליון על מנת להשפיע לפי הרצון והמסך שעליו. זה נקרא קו. רצונות יש בעיגולים, ורצונות יש ביושר. עיגולים הם ללא שום הגבלה וללא שום חשבון, וככה זה היה לפני הצמצום בד' בחינות דאור ישר. ואחר כך נעשו צמצום והחלטה, שמה שמקבלים מקבלים רק לפי השתוות הצורה, זה נקרא קבלה ביושר, והקבלה הזאת נקראת קו.

קריין: אנחנו נמצאים באור פנימי, אות י' קטנה מבארת "שאם יתדבק בו".

"י) כלומר, אם היתה הארתו ג"כ בכל ד' הבחינות כמו אור א"ס, שאז היתה צורתו שוה ודבוקה בא"ס, וא"כ היה מתבטל בא"ס ובלתי ניכר לגמרי."

אפילו עיגולים, היו פשוט בכל האין סוף נעלמים.

קריין: אות פנימי, אור כ' מבררת "וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול"

"כ) האור המתפשט מהא"ס אל הנאצל, נקרא בשם אור ישר, והאור הזה מתקשר בנאצל, על ידי מלבוש של אור חוזר העולה מהמסך ולמעלה בכח זווג דהכאה, שענינו יתבאר להלן ונקרא בשם "התקשרות", משום שאור חוזר זה העולה מהמסך דבחי"ד מהקו הישר הוא מחזיק ומתפיס את האור העליון בעיגול. באופן, שבמקום שהאו"ח אינו מלביש את האור העליון, נחשב אותו האור כלפי הנאצל כמו שאינו, כי אינו משיג אותו בלי המלבוש הזה שנקרא אור חוזר. ויתבאר עוד להלן. וזה דומה להבדיל, לנר של חלב, שאע"פ שעיקר כח ההארה נמשך ממידת החלב שבו, עכ"ז אין האור מתקשר בחלב אלא בפתילה, ובמקום שנגמרת הפתילה מתכבה הנר, אע"פ שנשאר עוד שם חלב מרובה."

אם לא אור חוזר, לא היינו מגלים אחרי הצמצום שום אור. כמו שאנחנו לא מגלים אור עליון. אנחנו נמצאים באור העליון, הוא ממלא את כל המציאות, אבל אנחנו לא מגלים אותו כי אין מצידנו אור חוזר. במידה שיהיה לנו אור חוזר נגלה שמתלבש בו אור ישר. זה מה שהוא מסביר לנו.

שאלה: מהי ההכנה שצריכה להיות בעשירייה ללימוד תלמוד עשר הספירות?

אנחנו רוצים להפעיל את הראש ולהשתדל להבין כמה שאפשר בשכל, כי ברגש אנחנו עוד לא כל כך מסוגלים, אלא להבין בשכל על מה מדובר. ולא לעשות מזה כל מיני חשבונות גדולים, פשוט מה שהוא אומר, קו, עיגול, הגדרות, כדי שתהיה לנו אחר כך שפה איך לדבר, איך להבין זה את זה. פשוט, לא יותר מזה.

שאלה: מה זה אומר שבלי הצמצום לא היינו יכולים לגלות את האור הישר?

כי אנחנו היינו בהתנגדות לאור העליון. אם אנחנו עושים צמצום אז אנחנו כבר מצמצמים את הרצון לקבל שלנו, לא את האור, את הרצון לקבל שלנו מצמצמים. ואחר כך כשאנחנו עושים אותו בעל מנת להשפיע, במידת השתוות הצורה על מנת להשפיע מצידנו ועל מנת להשפיע מהבורא, אז אנחנו יכולים לגלות זה את זה.

שאלה: איזו מציאות מתגלה בעבודה עם האור?

מציאות, שאנחנו נמצאים בכוח השפעה אינסופי.

שאלה: מהי אותה הפתילה שנשרפת?

פתילה זה כוח התנגדות לקבלת האור בצורה ישירה. כשבעל הבית נותן לי, ואני דוחה זה נקרא פתילה, ואז מעל זה אני יכול להשפיע.

שאלה: אז העיגולים זה ארבע בחינות שנמצאות אחת בתוך השנייה, דאור ישר?

כן.

תלמיד: אז מה זה אומר שהקו עובר דרך כל הבחינות?

שגם בקו ישר יש ארבע בחינות, רק ארבע בחינות בקו.

תלמיד: והכתר דעיגולים שכתוב שם, זה אותו השורש שהיה בארבע בחינות דאור ישר?

זה לא אותו שורש אבל זה שורש, כן. שם זה שורש דעיגולים, כאן זה שורש דיושר. זו החלטה אחרת.

שאלה: אני חולם להיות מתישהו כמוך. האם החלום שלי יתגשם?

שאלה: מה זה אומר שאור חוזר מתלבש באור ישר?

זה לא נכון, זה אור ישר שמתלבש באור חוזר. זה כשבכוונה מצידנו, כמה שאני רוצה להשפיע לבעל הבית, באותה מידה אני יכול לקבל מבעל הבית.

שאלה: כתוב שאותו האור שלא מתלבש באור חוזר לא קיים. למה הוא לא קיים?

כי אין לך במה לתפוס אותו, אין לך אור חוזר. אנחנו יכולים לראות את הרוחניות רק במידה שאנחנו מייצרים אור חוזר. אם אנחנו לא מייצרים אור חוזר, זאת אומרת אם אנחנו לא עושים צמצום, מסך ואור חוזר, אנחנו לא מרגישים את הרוחניות. היא קיימת אבל אנחנו לא מרגישים אותה.

שאלה: הוא אומר, "האור המתפשט מהא"ס אל הנאצל, נקרא בשם אור ישר, והאור הזה מתקשר בנאצל, על ידי מלבוש של אור חוזר העולה מהמסך ולמעלה בכח זווג דהכאה, שענינו יתבאר להלן ונקרא בשם "התקשרות"". אז בעצם בעשירייה מה אנחנו עושים, איך זה קשור לעשירייה, יש במשפט הזה קשר לעבודה בעשירייה?

גם בעשירייה אנחנו מתקשרים לפי זה שכל אחד מצמצם את האגו שלו ורוצה להשפיע לאחרים. ואז במידת ההשפעה ההדדית בינינו, אנחנו מייצבים את עצמנו להשפיע לבורא, ובזה מגלים את הבורא.

תלמיד: אז בעצם כל העיסוק שלנו בעשירייה זה אור חוזר, בעשירייה ?

רק אור חוזר, זה מה שצריכים, ואז באור החוזר רואים את הכול.

קריין: אות ל' אור פנימי מבארת "הוא על ידי הקו ההוא".

"ל) והטעם הוא, מפני שאין מסך בעגולים שיעלה או"ח, וזולתו אין התקשרות לנאצל עם האור העליון, כנ"ל בדיבור הסמוך (עי' לעיל אות ה'). ונתבאר שם שהכלי של הקו מכונה בשם צנור, והוא שפל הרבה מהכלים העגולים שנגלו עם צמצום א' בטרם ביאת הקו, ע"ש הטעם. וע"כ משמיענו הרב, שאע"פ שהכלים דעגולים גבוהים בהרבה מן הקו, מכל מקום אינם מקבלים על ידי עצמם שום אור, ואת כל האור שבהם המה מוכרחים לקבל, על ידי הקו הזה השפל מהם הרבה, מהטעם האמור."

(סוף השיעור)