שיעור בוקר 03.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות,

ליקוטי מקובלים בנושא "התנאים ללימוד בין חברים"

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות, ליקוטי מקובלים בנושא "התנאים ללימוד בין חברים". קטע מספר 1.

"הרבה למדתי מרבותיי, ומחבריי – יותר מרבותיי, ומתלמידיי – יותר מכולן".

(תלמוד בבלי. מסכת תענית, דף ז', עמוד א')

בלימוד, לא כדאי שנפספס משהו הכי קטן שיוצא לנו מהחבר, מהתלמיד. אנחנו צריכים ללמוד מכולם, יכולים ללמוד מכולם, מחויבים ללמוד מכולם.

שאלה: מה ללמוד?

ללמוד את דרכי הבורא, איך הוא משנה את הבריות בקשר ביניהם, בגובה ביניהם. ואנחנו, מכל המצבים האלה שעוברים, צריכים להשתדל ללמוד מהם את פעולות הבורא.

שאלה: מה לגבי שאר האנשים? מה אני יכול ללמוד מהם?

אני לא קשור כל כך עם שאר האנשים, לכן אני לא כל כך לומד מהם. העיקר בשבילי אלו אותם אנשים שאני כבר קורא להם חברים, מהם אני רוצה ללמוד.

תלמיד: מהמורים, מהחברים, מהתלמידים בדרך שלנו, אני יכול ללמוד ולהתפתח לבורא.

כן.

תלמיד: ומשאר האנושות?

שאר האנושות היא כסובבת לזה.

תלמיד: מה אני יכול לסחוט ממנה ולהתקדם? בשביל מה הדבר הזה?

הכי פשוט להגיד שהם מעבירים לנו תנאים חיצוניים שבהם אנחנו כולנו נמצאים. מי אלה כולנו? המורים, החברים ואני.

תלמיד: מה אתה לומד מהם, מקבל מהם, מעבר לזה שהם יוצרים פה מעטפת?

אם אני כבר עובד איתם נכון?

תלמיד: כן.

מחבריי אני מקבל תמיכה, עזרה, יחד איתם אני נמצא בחיבור שבו אני יכול להשיג משהו. עליי רק לשנות את היחס של עצמי לתכונות חיצוניות שהבורא מייצב לי.

תלמיד: אחוז הזמן שאדם נמצא עם רבותיו, חבריו ותלמידיו, הוא אחוז קטן ביחס לזמן שהוא נמצא עם הסביבה הרחבה, עם המשפחה, עם החברים בחוץ, בעבודה, אלו המון מסגרות. מה אני לומד מהם? מה אני מקבל מהם כדי להתקדם?

רק מהעולם החיצון. תנאים חיצוניים שעליהם אני לא יכול להשפיע כל כך. אני רוצה ללמוד מהם ולהתאים את עצמי לכל היקום.

תלמיד: כשאתה נמצא באינטראקציה לא עם חברים או תלמידים, מה אתה מקבל מהרגע הזה, בשביל מה הוא קיים? איפה הבורא שם, כל המערכת, הלימוד של אותו רגע שאדם עובר?

אנחנו לא לומדים את זה כל כך מכתבי מקובלים, הם תמיד משתדלים להביא אותנו לגישה יותר פנימית.

תלמיד: איך להתייחס לרגעים האלה? כשאדם לא נמצא פיזית עם החברים, המורים, התלמידים, מה היחס למצב הזה?

יחס פשוט, אני חי בזה, מתפעל מזה, מתרשם מזה. אבל כל העבודה שלי אחר כך מתבררת לי כשאני קשור עם חבריי.

תלמיד: אין לי עבודה פנימית שם, לחפש משהו בפנים, כלומר לא לנסות.

לא. אני גם לא יכול לקשור אותה עם יחס הבורא אליהם בצורה ברורה, מסוימת.

תלמיד: האם זה נפתח לאדם בהמשך, והעניין הוא שכרגע אנחנו לא יכולים לעבוד עם זה?

כן, כרגע.

שאלה: יש את התכונה של אהבה שהפרט מרגיש את הבורא, ואז יש אינטראקציה והבורא מלמד אותו לאט לאט לאהוב יותר ויותר, על ידי המחסום והאור המחזיר למוטב, כל המכניקה שלמדנו. זה בין הפרט לבין הכוח העליון של אהבה והשפעה.

יש עוד מצב, שיש עשרה שהבורא שם סביבי ואומר לי, תתרגל את זה. מכך שאני כל הזמן באינטראקציה עם אותו כוח עליון של אהבה והשפעה, יש עוד עשר אינטראקציות אחרות שכולנו מתרגלים את העניין של אהבה והשפעה בינינו. האם אתה יכול להסביר את הדבר הזה?

אני צריך ללמוד מה הבורא רוצה ממני, כלומר שאכנס לאט לאט בקשרי אהבה עם התשעה שהוא הציב לפניי, ואני חייב יום יום לבדוק את עצמי ולראות איך אני מתקרב אליהם.

תלמיד: נניח שכרגע אלו עשרה מקובלים שיש אהבה והשפעה ביניהם, והם כל יום מבררים עוד רשימו ועובדים עליו, הופכים את זה לאהבה ועולים במדרגות יחד. האם זה פחות או יותר מה שקורה?

נגיד.

תלמיד: התכונה של הבורא, אהבה והשפעה, היא הקשר ביניהם. הקשר ביניהם ומה שהם מרגישים זה הבורא, אהבה והשפעה, אין משהו אחר.

כן. זה יכול להשתנות, אבל בינתיים, לעת עתה, זה הבורא. הבורא זה "בוא וראה".

תלמיד: מה יכול להשתנות?

זה יכול להשתנות אם התכונות שלי משתנות, אם הידיעה שלי בסובבים אותי משתנה, ואז גם הבורא בהתאם זה משתנה.

תלמיד: המציאות שלנו משתנה מיום ליום, ועל פני המציאות הזאת אני ממשיך לעבוד על הקשרים ועל תכונת האהבה וההשפעה בין חברי העשירייה מעל מה שמתרחש.

כן.

שאלה: מה הם התנאים החיצוניים שהבורא מסדר לי דרך החברים? אמרת שהוא מסדר לי תכונות חיצוניות.

כל מיני תכונות, כל מיני תנאים, כל מיני מקרים, הכול הוא מסדר לך. ודאי שזה רק הבורא לפי התוכנית שלו, לכן זה לא סתם, אין מקרים, ואתה צריך להגיב על זה ככל שאתה מקבל את זה ברצינות.

תלמיד: אמרת להתאים את עצמי למצבים שהבורא מסדר לי דרך החברים, ושבהתאמה הזאת אני משנה את המציאות שלי.

כן.

תלמיד: מה זה להתאים את עצמי כל פעם מחדש לתנאים שהבורא מביא לי דרך החברים?

להשתדל לקבל את כל התנאים האלה כך שהם נולדים או באים מטוב ומיטיב ואין עוד מלבדו, ולראות איך אני מקבל את זה, האם אני יכול לקבל את זה בצורה כזאת כל הזמן.

תלמיד: מה זאת אומרת לקבל את זה, האם להיות בהכנעה?

כן.

תלמיד: ואז?

ואז אני כל הזמן מכניע את עצמי בכל מיני צורות חדשות שהם מראים לי.

תלמיד: כשאני מכניע את עצמי ורוכש את התכונות של החברים, האם בזה אני רוכש את כוח האהבה של הבורא?

אני משתדל להתייחס לכוח המרכזי שמשפיע עליי ככוח הבורא וכך להתקדם.

תלמיד: בחלק הראשון של השיעור קראנו שיש נקודת פתח שהבורא נותן לנו. האם הפתח הזה, שהוא נותן לנו הזדמנות שכל הזדונות ייהפכו לזכויות, הוא בכך שאני עושה כל הזמן את המאמצים להתאים את עצמי למצבים האלה?

כן.

שאלה: אני רוצה לשאול על סיטואציה שבה שני חברים עולים עכשיו, יושבים איפה שאתה יושב ומעבירים שיעור. נאמר שזה חבר שלי מהעשירייה, האם עכשיו אני צריך לעשות סוויץ' ולקבל אותו כרב, ואם יש לי שאלה, אז הוא עונה עליה כמו שאני שואל את הרב? איך עושים את הסוויץ' הזה? הרי אני מכיר אותו, הוא חבר שלי, עברנו הרבה דברים יחד ועכשיו הוא מעביר לי שיעור.

יום יום עושים תרגילים. ואם זה לא הולך היום, אז זה ילך בעוד מאה יום, בעוד מאתיים יום, עד כדי כך.

תלמיד: במה להתמקד בתרגיל? האם זה כמו משחק תפקידים? כמו מה התרגיל?

אני מקבל ממנו את ההדרכה על פני הטקסט שאנחנו לומדים מבעל הסולם, כך אני מעלה אותו בעיניי, וכך אני גם מעלה את עצמי ממצב למצב.

תלמיד: איך אותו חבר שיושב שם צריך להתייחס לתפקיד שהוא קיבל עכשיו?

הוא צריך לראות את עצמו שהוא מעביר את השיעור, שהוא מלמד, והוא אחראי על מה קורה עם התלמידים שלו.

תלמיד: מישהו שמלמד בקמפוס, הוא מלמד חדשים שעוד לא יודעים שום דבר ולאט לאט הוא מגדל אותם. אבל פה הוא צריך ללמד חברים שהוא מרגיש אותם, חי איתם, הם חלק מבשרו. איזה יחס הוא צריך לתת לזה?

איזה יחס הוא צריך לתת? מה שדורשים ממנו. הוא צריך להיראות להם כמו מורה, להיזהר לא להיות בדרגת גאווה, להיות קרוב בליבו איתם, יחד עם זה שהוא מעביר להם את השיעור.

תלמיד: מה עושים עם המבוכה שיש מכל הסיטואציה הזאת? כי זה קצת מביך את כולם.

זה תלוי איך הם מתנהגים. אני זוכר שזה היה כך לפני הרבה שנים. אבל בעצם כולם גם צריכים להשתתף עם אותו אדם שעכשיו משחק בקבוצה כמורה, ולעזור לו, לא בצחוק אלא בשיא הרצינות, בכך שהם מבררים את השיעור עכשיו בראשותו.

תלמיד: האם גם אצלכם זה היה כך, רב"ש נתן לכם לעשות?

לא. אצלנו זה היה פשוט, הוא היה מתיישב, קורא, מסביר, זה בשיעור הראשון בדרך כלל. בשיעור השני כבר אנחנו קראנו, זאת אומרת קרא מישהו מאיתנו שידע לקרוא, לא אני ודאי. והשיעור השלישי לפעמים היה, לפעמים לא היה, תלוי אם היו סוחבים את השיעור השני.

שאלה: מדברים הרבה על עניין הלימוד, לימוד מתלמידים, מרב, כל שלושת השלבים האלה. מה זה לימוד?

לימוד, זה שאני לומד מהבורא איך אני צריך לתפקד בקבוצה, בסביבה, בכּלל.

תלמיד: איך הדבר הזה שייך לתכונת אהבה והשפעה, כשאני רוצה לגלות בשלב כלשהו את הממד האמיתי, את החיים האמיתיים? מה זה שייך לזה?

חיים אמיתיים אני לא יכול לגלות, אני עוד לא הגעתי לתחילה הזאת אפילו, אבל אני כן יכול להתחיל לסדר את החיים שלי. איך אני רואה בכל העשירייה שלי, בכל אחד מהם, תפקיד רוחני, ואיך אני מתפעל מהם לפי התפקיד הזה. מה אני צריך לקבל מכל אחד מהעשירייה.

תלמיד: כל המהות של כל חכמת הקבלה היא להגיע לאותו ממד של אהבה והשפעה, לשם מכוונים אותנו בעל הסולם, הרב"ש, אתה. לכל יצור אנוש יש כנראה בפנים איזו נקודה לשורש הנשמה שלו, שיהיה חייב להגיע לשם באיזשהו שלב. איך הממד הזה שכרגע קיים כאן, אתה אולי מרגיש אותו, אולי עוד כמה חברים מרגישים, שייך ללימוד? מה אהבה שייכת ללימוד? האם אהבה עוברת בלימוד, אתה יכול ללמד מישהו לאהוב? לאהבה רוחנית אני מתכוון.

אני יכול ללמד אותו מהי המטרה שלנו בלימוד, ועד כמה הקשר בינינו יכול להעביר לו, להביא לו את מה שאנחנו מכנים אהבה. יותר מזה לא. אני יכול להעביר לו כללים, איך הוא צריך להיות קשור לחברים כדי לגלות ביניהם אהבה.

שאלה: אנחנו כבר כמה שנים מנוסים בחכמת המעגל, בסדנה. כל חבר כשמדבר, אני משתדל להקטין את עצמי, את הביקורת שלי, לראות את החבר כגדול. הניסיון הזה הוא כבר די שגור בנו. האם יש איזו תוספת בזה שעכשיו חברים עומדים על הבמה ומלמדים, הם עכשיו הגדולים, ואני צריך לעשות את העבודה עם עצמי, ממש להתנגד לרצון לקבל ולראות אותם כגדולים, או שזה אותו דבר כמו העבודה היומיומית שלנו בסדנאות?

איך זה הולך לכם, אני לא יודע. לפי המידה שאתם מצליחים, תתקדמו.

תלמיד: ראינו דוגמאות מדהימות לאחרונה של חברים שמלמדים ואתה מרגיש שאתה נשתף באור. אם נוכל לזהות כך גם בעשירייה, בסדנה, שכל חבר שמדבר הוא מעביר לך את האור, ברצון שלו, בהשתוקקות שלו, וגם כאחריות אישית, שכשאני מדבר אני חייב להעביר להם את כל הרצון שלי, את כל הלב שלי, ויש לנו תרגול יום יומי בדבר הזה.

מצוין.

שאלה: בקטע שקראנו "הרבה למדתי מרבותיי, ומחבריי – יותר מרבותיי". למה מחבריי יותר מרבותיי?

כי הוא צריך להכניע את עצמו יותר בכוח, כדי להיכנס איתם באותו קשר כמו עם רבותיו.

תלמיד: אפשר להגיד שרבותיי נותנים לנו את התבנית, את השיטה, והפרקטיקה היא עם חבריי.

כן.

תלמיד: ועכשיו הוא אומר, "ומתלמידיי – יותר מכולן". אני יודע על בשרי כשהתחלתי ללמד, דברים שבכלל לא ידעתי, ולא ידעתי איך להעביר, עברו דרכי בצורה חלקה, והרבה הבנה נוספה פה. אבל לא כל אחד בנוי ללמד, מכל מיני סיבות, אפילו גשמיות. אז איך מי שלא בנוי ללמד יקבל את אותו לימוד נוסף?

הבורא יסדר.

תלמיד: הבורא יסדר, הבורא ישלים את כל מה שצריך?

כן.

תלמיד: ויותר להתעסק בפרקטיקה בין חברים, להגדיל את החברים כל הזמן?

כן.

שאלה: פעם הסברת על התהליך הלימודי, ואמרת שהתפקיד של המורה הוא לארגן את הלימוד בצורה כזו שהמאור המחזיר למוטב יפעל על התלמידים, וכך יהיה תיקון, ולא משנה הידע שאתה מעביר. אז אפילו בצורה חיצונית, מה זה אומר לארגן את הלימוד בצורה כזו שהמאור יפעל. לא מצד התלמיד שמושך לפי החיסרון שלו, אלא איך על המורה ללמד, כדי שהמאור יפעל על התלמידים?

המורה צריך לארגן את השיעור, שיהיו בו תלמידים, מורה, ועוזר למורה, קריין, ובצורה כזאת שהם יתקיימו, וימשיכו לפי התוכנית ונושא השיעור, כך שבסוף השיעור הם יכולים להגיד איזה שאלות היו לנו, רצוי אפילו לרשום את השאלות, מה ביררנו מהן כתוצאה מהשיעור. כך אנחנו רואים שהשיעור עבר נכון.

תלמיד: אבל בצורה חיצונית, מה היחס בין לימוד מקורות, להסברים, וכל הדברים האלה, מה זה לארגן תהליך שדרך המורה יגיע מאור, ויתקן את התלמידים, או שאין פה משהו מיוחד?

לתורה יש תפקיד אחד עיקרי, וזה גילוי הבורא לנברא. אז בסופו של דבר עלינו לראות את התכלית הזו, האם היא נמצאת, והאם בתהליך שלנו אנו יכולים לגלות את המטרה הזאת.

תלמיד: נניח מבחינה פדגוגית, עכשיו למדנו הקדמה לתע"ס, ויש שם כל מיני מושגים, "זכויות", "זדונות", "מצוות". מצד אחד יושבים בשיעור אנשים שלומדים שלושים שנה, שמכירים את ההגדרות, ויש חלק שלומדים כמה חודשים, שנה או שנתיים, ולא מכירים את ההגדרות האלה, ואני לא מדבר על להרגיש משהו.

הרי זו סיטואציה שלא קיימת בעולם הזה, אין מורה שיושבים מולו תלמידים מכיתה א' ביחד עם תלמידים מכיתה י"ב, זה לא יכול להיות.

אם זה רק המאור המחזיר למוטב, אז אולי באמת זה לא משנה כמה האדם יודע. אם המורה מארגן את הלימוד בצורה כזו שמגיע אליו מאור, אז הוא מיתקן וזהו. האם זו מהות הלימוד, ובאמת לא משנה מה, או שאפשר לארגן את השיעור בצורה אחרת?

כלומר האם מבחינה חיצונית אפשר לעשות עוד משהו, חוץ מהכוונות שהמורה משקיע בכל אחד?

חוץ מהכוונות, כולם חייבים להיכנס בקשר ביניהם בצורה שהם לומדים, כך שמתוך ההתקשרות הפנימית ביניהם, הם יכולים לגלות את היחס הפנימי של הבורא כלפיהם. ומתוך אותה נקודה לראות עד כמה הם תופסים את הכדור הזה, ומעבירים אותו חזרה.

שאלה: הוא כותב פה שמתלמידי למדתי יותר מכולם. מה אתה מקבל מהתלמידים שלא קיבלת מרב"ש ובעל הסולם?

הרבה מאוד. הדבר העיקרי שלומדים מהתלמידים זה עד כמה המורה מכין את היחס שלו, את השיעור שלו עבורם, וזה לפי כמה שהם תופסים את זה. זה הכול פרקטיקה, אין כאן יותר מהניסיון.

קריין: קטע שני של הרב"ש.

"בזמן שמי שהוא צריך ללמוד מהשני, זאת אומרת, במקום שאם הוא מחשיב את השני, השני מחייב לו יגיעה, אז הגוף מבטל את דעתו ועשייתו של השני. והוא מטעם, שהגוף רוצה במנוחה. לכן יותר טוב לו ויותר נח לו לבטל את דעתו והמעשים של חבירו, כדי שלא יצטרך לתת יגיעה. לכן נקרא זה "עשה לך רב", שפירושו, שבכדי שהחבר יהיה לך רב, אתה צריך לעשות זה. היינו, לא בשכל, כי השכל מחייב אחרת, ולפעמים הוא מראה לו להיפך, שהוא יכול להיות רב והשני תלמיד שלו. לכן נקרא "עשה" לשון עשיה ולא שכל."

(הרב"ש. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר - א'" 1985)

שאלה: הרב"ש כותב לנו איך להגיע לאהבת חברים. הוא לא כותב לנו איך להעביר שיעור אחד לשני, אלא איך להגיע לאהבת חברים. אז מה ההבדל בין שאנחנו יושבים בינינו ולומדים יחד, שזה בכלל מוגדר כישיבת חברים, קריאת מקור, לבין שיושבים על הבמה או לא יושבים על הבמה, הרי זה סתם משהו טכני.

פשוט היום אין לנו ישיבת חברים בהגדרה כזאת שלומדים יחד עם מקור כמו שאולי היה בעבר או איך שהגדירו את זה המקובלים. כל מה שכותב הרב"ש אלה כללי התקשרות. אני לא מצליח להבחין בין השיעור הזה שאנחנו כאילו לומדים אחד מהשני או שזה עוד אמצעי, עוד פורמט של כינוס בינינו להגיע לאותה אהבת חברים?

נגיד שכן. אז זה מספיק לך?

תלמיד: בעצם אלה אותם כללים, הכול אותו דבר מבחינת ההתחברות בינינו אם אנחנו בין החברים, זה כבר קובע את כל מהות הקשר בינינו?

כן. אבל אתה בטוח שאתה בין החברים.

תלמיד: מה זאת אומרת?

כי זו שאלה לכל אחד ואחד, האם כשהוא נמצא כאן הוא יכול להגיד שהוא נמצא בישיבת חברים?

תלמיד: אז איך היית מציע לנו להגדיר את זה נכון? כי נתנו לזה עכשיו כותרת, קוראים לזה לימוד בין חברים. אולי הכותרת לא מדויקת, אמנם שהיא יפה. מבחינה מהותית מה ההבדל בין התכנסות של חברים שיושבים ולומדים יחד ממקור? גם במהלך היום אנחנו קוראים קטעים, נפגשים בינינו, זה עוד מפגש.

פשוט זה הזמן של שיעור הבוקר, וכביכול אונו עושים את זה בלי הרב. זה תמיד היה התפקיד שלך, תקרא, תעשה. יש תפקיד כזה שאומר מה לעשות, ומוביל את השיעור.

אבל בעצם אנחנו כל הזמן נפגשים, קוראים, מבררים, עושים. האם יש הבדל מהותי? זה מה שאני מחפש בסיטואציה הזאת של העברת שיעור, ואני לא יודע לזהות את ההבדל.

בסדר. טוב, נמשיך.

שאלה: בשבילנו התשובות שאתה נותן הן כמו תשובות שהעליון נותן, כי אנחנו לא מקבלים פשוט מידע, אלא מקבלים את התשובה כתשובה מהעליון. איך נוכל להתייחס כך גם לתשובות של אותם החברים שמלמדים אותנו במקומך? איך הם יכולים לענות בצורה כזו שנוכל להתייחס לתשובות שלהם שהן כביכול תשובות של העליון?

חובתו של כל אחד ואחד לראות את חברו כרבו. זו חובת כל אחד ואחד, אחרת הוא לא יקבל דרכם, מפני שאם הוא לא מעריך אותם כמו שצריך, מעל עצמו, הוא לא יקבל מהם שום דבר. הוא חייב לראות כל חבר וחבר כנמצא מעל לראשו, וכשכך הוא מתאר לעצמו שכל חבר נמצא מעל לראשו, אז הוא יכול לשייך את עצמו כלפיהם כתלמיד, ולקבל מהם.

שאלה: מה ההבדל אם אני לומד מחבר משהו או מהביטול שלי כלפיו?

אתה לא לומד מהביטול שלך. אתה לומד מדמות החבר, ועד כמה דמיינת אותו כנמצא מעליך. מאותה דמות אתה לומד.

תלמיד: כשחברים עולים, אני שם לב שאני לא באמת מוכן לקבל את מה שהחבר מוסר לי, אלא אני מתבטל עד לדרגה שאני לא פוסל אותו. דרגה חלקית כזאת, ולא מעבר. יש לי פחד לקבל ממנו, יש איזה מחסום, כאילו שאני לא סומך על הגדלות שלו, אני לא קופץ מעבר לזה. מה צריך לעשות?

תרגילים. עוד ועוד תרגילים כלפי החבר שאתה רוצה לעשות ממנו רב.

שאלה: וכשהוא עונה, כשהוא מדבר, אני צריך לקבל ולהביא את דבריו לרמה כזאת שאני ממש לומד ממה שהוא מוסר לי?

אתה מקבל את זה, זה נקרא שאתה מקבל.

שאלה: אנחנו נמצאים במין מעבדה כזאת בזמן האחרון, רואים איך כשהיית צעיר ולימדת וממש מרגישים מכך הרבה רוח, הרבה כוח, גם כשהחברים מלמדים. השאלה שלי היא לא על היחס, אנחנו יודעים שלפי הטבע זה תמיד קשה, אבל מה הוא התפקיד של הרב הצעיר שמלמד, והחברים שמלמדים, באיזה עיניים אני צריך לראות אותם?

אתה צריך לראות אותם כמו שראית אותי היום. כן, כאילו שהם ממש עברו את המבחן וקיבלו תעודת הכשר להיות מורים, וכך אתה מתייחס אליהם, ולא חשוב איך אתה טועה בכך או לא. אפילו כשהם אומרים לך דבר הפוך מהאמת, נניח שהם טועים, או שהבורא רוצה לסדר אותך דרכם, זה קורה לפעמים, אז אתה מתייחס אליהם כמו למאה אחוז רוחני. ואז כשהיחס שלך כלפיהם הוא שהם צודקים במאה אחוז, במאה אחוז רוחניים, היחס שלך בונה אותך.

שאלה: זה נשמע תיקון גדול, אפילו לא קשור לאגו זה ממש לראות מעל הדעת.

כן, למעלה מהדעת.

שאלה: ומאיפה מקבלים כוח, לא קל לראות במקומך מישהו באותה דרגה, באותה גדלות, מאיפה מגיעים הכוחות לכך?

הכול מלמעלה, הכול מהבורא.

שאלה: במשך אלפי שנים היו תמיד מורה ותלמידים, וכך המקובלים למדו, לפחות זה מה שאני יודע, מה כל כך מיוחד בנו שאנחנו פתאום צריכים לשנות את השיטה הזאת, שיש פה חברים ויש פה קבוצה והם עושים כך וכך?

תמיד היה כך.

שאלה: מה תמיד היה כך?

תמיד היה רב והיו תלמידים, ובין התלמידים היו כמה בולטים, או שהם היו ותיקים יותר, כך זה היה תמיד.

שאלה: אז למה אנחנו לא לוקחים חבר ואומרים "זהו, זה הרב שלנו מכאן והלאה" ונגמר הסיפור, בשביל מה צריך קבוצה כזאת?

לא, צריכה להיות קבוצה, כי הקבוצה הזאת היא כנכס גדול שכל אחד ואחד יכול גם להיות בה כאיזה מורה, ולכן בקבוצה הזאת יש עוצמה פנימית גדולה ואנחנו צריכים לשמור עליה. וכדי לשמור עליה ועל עצמנו אנחנו צריכים למצוא וללמוד את מקורות הרב"ש, ובעל הסולם.

שאלה: העניין הזה של לעבור ללימוד עם חברים, האם הוא כי זה שלב בהתפתחות או שזה טבעי, כך זה צריך להיות, כמו שאתה אומר, אולי אפילו תמיד היה כך?

כן, למדנו כך גם עם הרב"ש וגם הבנתי שלפניי היו כאלה סדרים שחוץ מללמוד ממורה התלמידים לומדים גם ביניהם בחברותא, בכל מיני צורות.

שאלה: אמרת שאנחנו מחויבים ללמוד מכולם, זה שעומדים שני חברים ומעבירים שיעורים, פה באולם עומדים מאות חברים ובעולם כולו. כמה אחריות הם צריכים להרגיש כלפי השיעור? כי אם אנחנו צריכים ללמוד מכולם, אז הם כולם. כמה האדם צריך להרגיש שנדרש ממנו עכשיו משהו אחר בשיעור כזה של חברים, ומה נדרש ממנו?

זה תלוי באדם, ואנחנו צריכים רק לבדוק האם באמת הוא אדם הגון שמקבל את הקשר בין החברים בצורה נכונה, וזה העיקר.

שאלה: וזאת אפשר לבדוק רק בזמן שהשיעור מתקיים?

כן.

שאלה: האם זה התפקיד של המנחים בעצם?

כן.

שאלה: אבל כל אחד חייב להרגיש שהוא מחויב יותר בשיעור כזה?

כן.

שאלה: הלימוד שיש פה שני מנחים במקומך, האם הוא דומה יותר ללימוד ממורה או דומה יותר ללימוד בחברותא?

זה לא שיעור, אנחנו מדברים עכשיו על החברה שמתוכה צריך לצמוח משהו.

שאלה: מה לא שיעור, מה שעכשיו אנחנו איתך?

כן, בשיעור הזה אנחנו צריכים ללמוד, על ידי העברת החומר מכמה חברים שלנו, את הנושא העיקרי שהוא חיבור בינינו, חיבור בינינו עם הבורא, איך קוראים לכל חלקי החיבור, ואיפה אנחנו רואים את זה בהתלבשות בחומר מדרגת שורש, א', ב', ג', ד', וכל העולמות.

שאלה: וזה נקרא "לימוד ממורה"?

כן.

שאלה: ומה זה "לימוד בחברותא"?

הלימוד בחברותא הוא שאני לומד מהחבר שנמצא לפניי. הוא קורא יחד איתי, אנחנו קוראים בעצם את אותו הטקסט, הוא מסביר לי מה שהוא מבין מהספר, ואני מוסיף ומסביר לו מה שלא שמעתי ממנו.

שאלה: והלימוד כששני חברים מחליפים ומלמדים אותנו, זה צריך להיות דומה יותר ללימוד ממורה או לימוד מחברותא?

לא, לימוד ממורה. אם אתם נמצאים בשיעור שמעבירים אותו שני חברים, זה לימוד מהמורה.

תלמיד: זאת אומרת שהם צריכים ממש ללמד אותנו את כל מה שהסברת, איך זה מתלבש בכל העולמות, מה המטרה, איך מממשים אותה?

בעצם כך כל אחד כבר מכוון לזה.

תלמיד: והאם יש מקום לשלב בין לימוד ממורה לבין לימוד בחברותא?

לימוד מהמורה ולימוד בחברותא זה שונה מאוד, כי בלימוד מהמורה אתה מקבל דרכו את כול הנושא, המודל, התבנית, בכל אתה מתרשם ממנו, הוא מעביר לך את בעל הסולם, ובלימוד בחברותא אתה מקבל את זה מכל החברים שכל אחד מהם מוסיף, מברר מה שהוא מרגיש.

תלמיד: אז לפי ההגדרה עכשיו שחידדת אנחנו בכלל יכולים לעשות לימוד ממורה, להחליף שני מרצים ושדרכם נקבל את הכול, כמו שאתה תיארת עכשיו?

אני חושב שכן. זה מה שהוא מלמד אותנו בזמן האחרון. אנחנו קוראים שבעל הסולם רוצה לקשור אותנו למורה שלנו, והמורה הזה הוא כבר נמצא לפנינו מבחינה רוחנית, והוא שמעלה אותנו אליו.

תלמיד: בעל הסולם?

כן.

תלמיד: זאת אומרת הלימוד ממורה זה לקשור אותנו לבעל הסולם?

כן.

תלמיד: וזה התפקיד של המורים?

של המורים שלנו.

תלמיד: האם יש מקום לשלב בין שני המושגים האלו?

איך?

תלמיד: לדוגמה יש שלב שבו המורים עונים לנו על שאלות, דרך המקור כמובן ומחברים את כל מה שאמרת, וגם שולחים אותנו ללמוד אחד מחברו בסדנה, בחברותא, "תקראו את המקור ותענו על זה לזה", או מזמינים עכשיו חברים לענות, מה הם הבינו מבעל הסולם, ועכשיו כל הכלי העולמי לומד בחברותא, עכשיו קם חבר ועונה, עוד חבר עונה, ולא רק הם עונים.

כן.

תלמיד: אפשר לעשות כזה דבר. ואז מה ההבדל בין חבר שקם עכשיו ועונה לעומת שני החברים שיושבים על הבמה או באולפן ועונים?

כי שניים הכינו את עצמם לתשובות, וההוא שקם וענה בצורה מקרית, הוא לא לומד מהשיעור כמוהם.

(סוף השיעור)