שיעור בוקר 18.04.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא יום הזיכרון ויום העצמאות

ודאי שהם צריכים להיות צמודים, יום הזיכרון ויום העצמאות. כי זיכרון הוא מאיפה אנחנו, מהי האומה המיוחדת הזאת, שכתוב שהיא לא נמנית בין העמים, פתאום נולדה מתוך איזו קבוצה שאיש אחד חיבר אותם יחד. אנשים שאין להם שום קשר ביניהם, חוץ משהסכימו להיות מכוונים יחד לרעיון רוחני אחד, מופשט, לא ארצי, לא גשמי, לא מהעולם הזה.

ואנחנו רואים שהרעיון הזה הוא מחזיק אותם יחד, מצד אחד הוא לא נותן להם להתפזר לגמרי, מצד שני הוא מעמיד כלפיהם את כל האומות העולם. וכך עם הרעיון הזה הם מתקיימים יותר ממה שמתקיימת כל אומה ואומה אחרת. והרעיון הזה הוא כל כך חזק שהוא נותן לכל האנושות מבנה תרבותי, חינוכי, רוחני, גשמי, שאף אומה [אפילו] הגדולה ביותר לא יכולה להשפיע כך על כל האנושות. ועד היום הזה קורה, ומי יודע מה עוד יהיה בעתיד.

זאת אומרת, התופעה הזאת היא מאד מוזרה, מיוחדת. והאמת שהעם עצמו לא יודע, וכל אומות העולם לא יודעות במה בדיוק הן נתקלות. במה הן נתקלות, מה קורה כאן? זאת ממש איזו מין תופעה מוזרה ולא מובנת. אנחנו צריכים ללמוד את זה.

אז זיכרון זה לא הזיכרון בלבד על האנשים שנתנו את חייהם לקום המדינה שבימינו, אלא בכלל, הזיכרון הוא מאיפה האומה, מאיפה העם, מאיפה הוא בעצמו נובע והעצמאות שלו, ולמה הוא בכל זאת נקרא אומה ועם, למרות שזאת לא אומה ולא עם, כמו שאנחנו מגדירים את זה בעולמנו על כל יתר קבוצות האנשים. אז צריכים לחקור את השורשים, ובידיעת השורשים להמשיך את כל ההיסטוריה. ובזיכרון על כל התהליך שעברנו, אולי נבין מה קורה איתנו היום ולאן פנינו.

קריין: הקטע הראשון מתוך רמב"ם "יד החזקה" הלכות עבודה זרה פרק א'.

"בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו... והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם - בשם ה', אל עולם".

וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים. והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר; ויצחק הודיעו ליעקוב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו: ויעקוב אבינו לימד בניו כולם... והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונעשת בעולם אומה שהיא יודעת את ה'."

(רמב"ם. יד החזקה, הלכות עבודה זרה פרק א', י"א-ט"ז)

אנחנו רואים כבר מכאן על מה כתוב. קודם כל יש מקרה מאד מיוחד, שאיש אחד בן ארבעים שנה הגיע להכרת המסר הזה הא-לוהי, המשיך אותו, וקרא לכולם למי שיכול להצטרף, ללא הבדל בין מין גזע לאום ומשהו אחר. אלא כל אחד ואחד שהיה שומע ומקבל את הרעיון הזה, היה מצטרף אליו. ואז כמו שכתוב "ונעשת בעולם אומה שהיא יודעת את ה'." זה בעצם העניין, לקבץ אנשים שיש להם נטייה להכיר בבורא עולם.

אז מכאן אנחנו צריכים להבין את השורש שלנו, את היעוד שלנו, את הכוח שמחזיק אותנו, שלפי זה אנחנו מתחברים לאומה. וללא ההכרות בבורא, שזאת כמטרת הקיום שלנו, אז אין לנו שום צורך להיות יחד. וכנראה שלא מלמעלה, גם מלמעלה לא נקבל לזה אישור וכוח להתקיים, וגם בעצמנו ודאי שלא נמצא שום סיבה, שהיא תחזיק אותנו ותקבץ יחד.

זאת אומרת, מלכתחילה הסיבה לקיום שלנו היא סיבה רוחנית. מלכתחילה האומה הזאת היא לא בין אנשים שיש להם קירבה גשמית של העולם הזה, ממשפחה אחת, מכפר אחד, מאזור אחד, לא. אלא דווקא הפוכים, שונים לגמרי לגמרי, כמו שבסוף הדורות גם כך יהיה, שכולם יתחברו למטרה הזאת, לגלות את הבורא.

אז כל התנאים המוזרים האלה, הלא רגילים, מכל מה שמתקיימת ומתפתחת כל אומה אחרת, זה מה שקורה בעם ישראל. כבר מכאן והלאה אנחנו יכולים להבין, שגם ההיסטוריה שלהם, גם הקיום שלהם, החוקים שלהם, הגורל ומה שקורה איתם, כוחות שפועלים עליהם, הכל צריך להיות מאד מאד שונה מכל אומה אחרת.

סדנה

בואו אנחנו רק ככה נשנן את העניין. מה הסיבה לאומה, מה המסר של יסוד האומה ומה הם כנראה הכוחות שפועלים עליה ועל גורלה? בכללות, בכמה משפטים בלבד. אתם כאילו צריכים להגיד את זה לתלמידים, למישהו. ככה, שניים שלושה משפטים.

*

אז מה עלינו לעשות בצורה גשמית ובצורה רוחנית, כאותה הקבוצה או אותה האומה שנולדה על ידי אברהם אבינו. מה עלינו לעשות בגשמיות וברוחניות כאותה קבוצת אברהם כדי להיות עם?

*

מה חובתנו העיקרית מכל הרבה מאוד חובות, מה חובתנו העיקרית שסביבה אנחנו צריכים להיבנות כאומה?

*

קריין: קטע מספר 3 מתוך "מחשבות חרוץ", אות י"ט.

"אהבת ישראל, זה מושרש בכל נפש מישראל, מורשה מאברהם אבינו ע"ה, שהוא שורש היהדות, כמו שאמרו חז"ל ש"ואהבת לרעך כלל גדול בתורה"."

(מחשבות חרוץ, אות י"ט)

איך קשורה "אהבת ישראל" ל"ואהבת לרעך כמוך" ככלל גדול בתורה? כביכול "ואהבת לרעך כמוך" זה לכל האנושות, לכל הדומם צומח חי ומדבר, בכלל לכל המציאות או שזה רק על בני אדם או רק על אותה הקבוצה שנקראת "עם ישראל"? מה הקשר בין "אהבת ישראל" ו"ואהבת לרעך כמוך"?

*

האם "ואהבת לרעך כמוך" שייך רק לאהבה, ליחס, לאותם אנשים שיש להם נטייה לחיבור? ובמידה שיש להם נטייה כזאת לחיבור, זה נקרא "רעך" ומי שאין לו את הנטייה הזאת לא שייך להפעיל אליו אהבה, ואין מה לאהוב, אלא רק לקרב, ואז יכולה להתפתח אהבה, רק במידת השתוות הצורה כלפי הבורא, כלפי אותו העיקרון?

איך קשורים בכל זאת "אהבת ישראל" ו"ואהבת לרעך כמוך" ואיך אנחנו מפעילים את זה לכל האנושות? באיזה צורה, במידת הקרבה או למעלה מכל ההגבלות?

*

קריין: קטע מספר 4 מתוך הראי"ה קוק, "אגרות הראי"ה".

"הרצון להיות טוב לכל, בלי שום הגבלה, זהו הגרעין הפנימי של מהות נשמת ישראל, זאת היא ירושתה ונחלת אבותיה."

(הראי"ה קוק. אגרות הראי"ה, ח"א, איגרת ק"ע)

מה זה "להיות טוב לכל", מה זה להיות טוב? באיזו צורה אני צריך להתייחס לאחרים כדי להיות להם טוב? מה שנראה להם, מה שנראה לי, מה שנראה לפי הכוח העליון שאני מכיר אותו, לא מכיר אותו, מי יודע, כל אחד מפרש לפי רוחו. מה זה נקרא "להיות טוב לכל"?

*

קריין: קטע מספר 5 מתוך "ליקוטי הלכות", חשן משפט, הלכות עָרֵב.

"עיקר שורש הערבות נמשך מבחינת קבלת התורה, שהיו כל ישראל ערבים זה לזה. וזה מחמת שבשורש נשמות ישראל נחשבים כולם כאחד, כי נמשכים ממקור האחדות."

("ליקוטי הלכות", חשן משפט, הלכות עָרֵב)

זאת אומרת, אי אפשר לקבל תורה בלי ערבות, שהיא צורת האחדות שחייבת להיות על העם כדי שהוא יקבל את התורה, את הכוח העליון שישרה בו. אז הערבות חייבת להיות בתוך האומה, מקבלת התורה והלאה, בעצם רק הולכת ומתגברת, ואת כל העליות והירידות בגורל האומה, אנחנו מחשבים רק לפי דרגת הערבות שבין חברי האומה, בהתאם לזה יש לנו את הזמנים שאנחנו סופרים אותם, ופסגת הערבות, שכולם נכללים כאחד. זאת אומרת, אין נתון יותר חשוב, מעשי, לעם ישראל, כדי למדוד בו את בריאות האומה, מצב האומה, אלא הערבות.

איך אנחנו מבינים מה זה הכלל הזה של הערבות?

במשפט אחד, כל אחד ישתדל להשלים את החבר, להגיד בצורה אחרת.

*

איך אנחנו יכולים לקיים את תנאי הערבות? איזה שילוב כוחות צריך להיות כדי לקיים את הערבות בעם ישראל, איזה שילוב כוחות?

*

מה הקשר בין הערבות ל"ואהבת לרעך כמוך"?

*

באיזה מידות נמדדת הערבות? באיזה יחידות נמדדת הערבות?

*

במה שוקלים את הערבות? איך למדוד אותה? זאת הכוונה. לפי משקל, לפי מרחק, לפי מה?

איך בקבלה אנחנו מודדים אותה? עביות, קשיות, זכות, גדולת האור החוזר, אור ישר, איפה הערבות נראית בתוך הכלי המתוקן?

*

קריין: קטע מספר 6 מתוך בעל הסולם, "שמעתי", מאמר קצ"ט "לכל איש ישראל".

"לכל איש ישראל יש נקודה פנימית שבלב, שהיא בחינת אמונה פשוטה. והיא מירושת אבותינו, שעמדו על הר סיני. רק שמכסים עליה הרבה קליפות. וצריכים להסיר כל הקליפות. והיסוד שלו, יהיה נקרא, שהוא בבחינת אמונה בלבד."

"לכל איש ישראל יש נקודה פנימית שבלב, שהיא בחינת אמונה פשוטה. והיא מירושת אבותינו, שעמדו על הר סיני. רק שמכסים עליה הרבה קליפות. וצריכים להסיר כל הקליפות. והיסוד שלו, יהיה נקרא, שהוא בבחינת אמונה בלבד." (בעל הסולם. שמעתי. קצ"ט. "לכל איש ישראל")

קריין: קטע מספר ,7 מתוך כתבי רב"ש א', "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך".

""ישראל", היינו ישר-אל, היינו כל מה שהוא חושב, הוא שיגיע הכל לאל, ואז אין הוא עולה בשם, משום שהוא לא חושב על עצמו כלום, אלא כל מחשבותיו הם עבור ה'. וזה נקרא "ארץ ישראל". היינו, שיש לו רצון ישר - לאל, היינו, שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת. ועל עצמו, היינו שהוא יהנה מהחיים, אין תשוקות. וכל התשוקות הוא בזה, שיהיה לו האמצעים להשפיע לה'. אלא כל מה שהוא מזין את הגוף שלו, הוא רק בכדי שיהיו לו כוחות לעסוק בעמ"נ להשפיע."

שוב, קטע מספר 7

""ישראל", היינו ישר-אל, היינו כל מה שהוא חושב, הוא שיגיע הכל לאל, ואז אין הוא עולה בשם, משום שהוא לא חושב על עצמו כלום, אלא כל מחשבותיו הם עבור ה'. וזה נקרא "ארץ ישראל". היינו, שיש לו רצון ישר - לאל, היינו, שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת. ועל עצמו, היינו שהוא יהנה מהחיים, אין תשוקות. וכל התשוקות הוא בזה, שיהיה לו האמצעים להשפיע לה'. אלא כל מה שהוא מזין את הגוף שלו, הוא רק בכדי שיהיו לו כוחות לעסוק בעמ"נ להשפיע." (רב"ש - א'. מאמר 18 "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" 1984)

למה בדיוק אנחנו צריכים לכוון ב"ישר-אל", ישראל? איך אנחנו מכוונים את עצמנו לזה? איך אנחנו מממשים את השם "ישראל"?

*

איך אני בודק את עצמי, האם רצון הזולת קובע כמה אני משפיע לו, או הרצון שלי להשפיע לו קובע כמה אני משפיע לו?

*

קריין: קטע מס' 8 מתוך הראי"ה קוק, אורות ישראל.

"כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה. וההסטוריה הישראלית, היא תמצית האידיאלי של ההסטוריה הכללית, ואין לך תנועה בעולם בכל העמים כולם, שלא תמצא דוגמתה בישראל. ואמונתה היא התמצית והמקור המשפיע את הטוב והאידיאליות לאמונות כולן... עד שיביאם למדרגת שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'."

(הראי"ה קוק. אורות ישראל א', א')

איך קורה שאומה קטנה יכולה להיות שורש לתיקון הכללי הרוחני לכל המציאות, לכל העולם, לכל העמים?

*

קריין: קטע מס' 9, מתוך דוד בן גוריון מתוך, במערכה, נאום בפני חברי המשמרת הצעירה של מפא"י.

"גורל העם היהודי שונה מגורלו של כל עם ועם, לא רק מאז יציאתו של העם היהודי בגולה, אלא גם בשבתו בארץ. זה היה עם קטן בעל רוח גדולה, עם גאון שהאמין בייעוד החלוצי שלו בעולם, באנושות, ייעוד שטופח על ידי נביאי ישראל. עם זה הביא לעולם אמיתיות ותביעות מוסריות גדולות, נצחיות. עם זה התנבא על אחדות הבורא והבריאה, על יקר האדם הנברא בצלם אלוהים, על צדק חברתי, על שלום בינלאומי, על "ואהבת לרעך כמוך". עם זה חזה לראשונה את חזון אחרית הימים, חזון חברה אנושית חדשה."

(דוד בן-גוריון. במערכה, נאום בפני חברי המשמרת הצעירה של מפא"י)

בן גוריון אומר שגורל העם היהודי שונה מגורלו של כל עם ועם. במה שונה, והאם השוני הזה הוא בעצם הבעיה של העולם והבעיה שלנו? במה שונה הגורל של עם ישראל מכל יתר העמים?

*

למה זה מוליד את כל הניגודיות בין עם ישראל ליתר העמים? למה הגורל של עם ישראל מביא להתנגשות, לניגודיות בינו ליתר העמים?

*

מהי בדיוק הקנאה בין העמים לעם ישראל? במה היא הקנאה של העמים לעם ישראל? כלפי הגורל. מה המיוחד בגורל של עם ישראל שמקנאים בו? זה בתת הכרה, לא מבינים, אבל זה כך. כי זה העם המיוחד שגורלו בידו. כן או לא? למה?

*

קריין: קטע מס' 10, מתוך תלמוד בבלי, מסכת יומא.

"מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חינם."

(תלמוד בבלי. מסכת יומא, דף ט/ב)

אם כן, מה זה נקרא "בית המקדש"? אם הוא נחרב, ממה? משנאת חינם. זאת אומרת, שלא הייתה בו אהבה. "בית המקדש" זה מבנה של אהבה בין כל חברי האומה. ולא יעזור להם, לא תורה, לא מצוות ולא גמילות חסדים, שום דבר, אם אין נטייה לאהבה או אהבה ממש בפועל ביניהם. ועד היום הזה זה כך, כי כל יום שלא קם בית המקדש כאילו נחרב. אלה חוקי הטבע.

אז מה זה נקרא קיום של תורה, מצוות וגמילות חסדים ללא אהבת ישראל? איך אנחנו יכולים להגדיר את זה, לכנות את זה? תורה, מצוות, גמילות חסדים בלי אהבת ישראל, מה זה?

*

תורה ומצוות וגמילות חסדים ללא כוח התורה גורם לחורבן. כך כתוב, כשעוסקים בתורה, במצוות ובגמילות חסדים אבל אם אין נטייה לאהבה או אהבה עצמה, זה גורם לחורבן.

ואם לא היו עוסקים בתורה, במצוות וגמילות חסדים, זה היה גורם לחורבן או לא? או אם היו עוסקים באהבה אבל בלי תורה, מצוות וגמילות חסדים? ואיך אפשר לעסוק בתורה, מצוות וגמילות חסדים ולא לעסוק באהבה? איך זה אפשרי, כי בשביל מה תורה, מצוות וגמילות חסדים אם לא לשם אהבה?

*

מכל התנאים האלה תורה, מצוות, גמילות חסדים ואהבה, למה אנחנו צריכים להיות מכוונים קודם כל כדי להקים את הבית השלישי, המקדש השלישי?

*

קריין: קטע מס' 12, מתוך בעל הסולם אגרת ס'.

"היה תנאי מותנה מתחילת קבלת התורה. אולם אחר כך מעת עשיית העגל נתפרדה החבילה, כי נעשה מלחמות, ובני לוי הרגו בדבר ה' ג' אלפי איש, ואחר כך התלונות על משה ואהרן והמרגלים, וכמובן שכל אלה לא הוסיפו אהבה ואחדות – ואחר כך בביאת הארץ גם כן לא שקטה זאת, ולפיכך לא היה אפילו מקום לרצות ממי שיקיים המצווה העיקרית הזאת. אולם כדי שלא תשכח התורה מישראל, התחילו לעסוק בשאר מצוות אף על פי שהניחו את העיקר, כי לא היה להם עצה אחרת. ואולי על זה כיוונו חז"ל שהקשו על חורבן בית שני, שלא היה שם עבודה זרה והיה בקיאים בתורה, ומפני מה חרב, ואמרו בשביל שנאת חינם. יכול להיות שהכוונה על שלא יכלו לעסוק בעיקר בנין התורה שהוא "ואהבת לרעך כמוך.""

(בעל הסולם. אגרת ס')

אפשר להבין שלא יכלו להיות בגובה של "ואהבת לרעך כמוך", אבל בכל זאת היו בשמירת תורה ומצוות וגמילות חסדים. אז למה תורה ומצוות וגמילות חסדים ללא כוח האהבה מביא לשנאת חינם?

אנחנו מדברים על חוקי הטבע, איך בטבע מסודרים הנטיות הללו, החוקים, הכוחות, שבלי "ואהבת לרעך כמוך", לכוון לזה בכל כוחו, שזה העיקרון הראשי, כל יתר הפעולות ללא העיקרון הראשי מביאות אותנו לחורבן, מביאות אותנו לשנאת חינם.

*

איך יכול להיות שתורה קדושה, מצוות שהן כאילו רצון ה' שאדם מקיים, וגמילות חסדים שהוא עושה, איך כל הדברים האלה, הפעולות האלה הקדושות, הנכונות, הטובות, הן דווקא ללא אהבת הזולת מביאות למלאך המוות, לחורבן, הן ושום דבר אחר? כביכול אם לא היו עוסקים בתורה, מצוות וגמילות חסדים הבית היה נחרב? אני לא יודע, או לא או כן?

*

למה בעם ישראל, אם לא אהבת ישראל אז שנאת חינם ולא אחרת, אחד משניים? למה בעם ישראל קיימים רק שני מצבים, או שנאת חינם או אהבת אחים, המצב השלישי לא ניתן.

*

האם ברור לנו עכשיו שתורה, מצוות וגמילות חסדים או שהם מביאים אותנו לאהבת אחים ואהבת ה' או שהם מביאים אותנו לשנאת חינם? האם מובן איך שזה פועל או לא? לא. אז נעבור את זה בינתיים.

קריין: קטע מס' 13 מתוך בעל הסולם, "האומה".

"בושה להודות, שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכול - היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, התנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואינם.".

(בעל הסולם. "האומה")

סדנה

זאת אומרת הקשר של בני אדם בעם ישראל הזרים, הרחוקים, השונים ממש זה מזה, יכול להיות רק על ידי פיתוח מלאכותי של אהבה ביניהם, אחרת הקשר לא יהיה. כי מטבעם אין ביניהם קשר, אלא דחייה.

כי ללא אהבה או נטייה לאהבה אין לעם ישראל שום יכולת להתקיים כאומה, אלא בינתיים באיזה חיבור שאי אפשר לקרוא לו "אומה" כי הוא לא דומה לעמים האחרים, אלא זו קבוצת אנשים שבורחת מהשנאה בכל העולם, שעושה לעצמה איזה מקום כמקלט ולא יותר. להקים את האומה אנחנו יכולים אך ורק על ידי האהבה, כי ללא קשר אהבה אנחנו בכלל לא נמצאים בקשר. כמו שבעל הסולם אומר שזה כשק של אגוזים, רק שהשק מחזיק אותנו יחד וזה בעזרת השנאה מהשכנים שלנו ומכל העולם.

אם כך איך אנחנו יכולים לראות עליות וירידות בלחצים עלינו מהשכנים שלנו ומהאנטישמיות הכללית העולמית עלינו בהתאם לעד כמה שאנחנו מחוברים או לא מחוברים? אנחנו יכולים לראות את זה. מידת החיבור בינינו או הריחוק בינינו נמדדת בדיוק לפי הלחצים של השכנים והלחצים של האנטישמיים מכל העולם. איך אנחנו מודדים את זה?

*

קריין: קטע מס' 14 מתוך הלל צייטלין "ספרן של יחידים".

"רוב העם איבד את צורתו הרוחנית העתיקה, ומיעוטו אף שקוע ברדיפה אחרי כל הבלי החיים, בזיופי מפלגות ושקרים מקובלים, בתגרות וקטטות ושנאות חינם, וצורתו הרוחנית, אף היא לבוש חיצוני, ולא אור פנימי."

(הלל צייטלין. "ספרן של יחידים")

הלל צייטלין היה חכם גדול.

קריין: קטע מספר 15 בעל הסולם, "האומה".

"סוף סוף רק קיבוץ של אנשים זרים יש כאן, בני תרבות של שבעים אומות, שכל אחד בונה במה לעצמו לרוחו ולטעמו. ולא יש שום דבר טבעי יסודי, שיאגד כולנו מבפנים לגוש אחד."

(בעל הסולם. "האומה")

מה יכול להיות אותו הכוח שיאגד אותנו לגוף אחד? למדנו שאם זה רק תורה, מצוות וגמילות חסדים, זה דווקא גורם לחורבן. אז מה כן?

*

קריין: קטע מספר 16 מתוך בנימין זאב הרצל, "יהדות".

"הננו קיבוץ היסטורי של בני אדם, השייכים זה לזה שייכות ניכרת ברורה, וליכודם נשמר בתוקף קיומו של אוייב משותף."

(בנימין זאב הרצל. "יהדות")

זו עובדה שרק בצורה כזאת אנחנו קיימים בינתיים.

קריין: קטע מספר 17 מתוך בעל הסולם, "האומה".

"המעט שנשאר בנו מאהבה הלאומית, אינה טבועה בנו מבחינה חיובית, כרגיל בכל האומות, אלא שנתקיים בתוכינו מבחינה שלילית: הוא הסבל המשותף, שכל אחד ממנו סובל בתור בן האומה, שזה הטביע בנו הכרה וקרבה לאומית מבחינת קרבת - אחים לצרה. והוא גורם מן החוץ. ובעוד שהגורם החיצוני הזה נתחבר ונתמזג עם הכרה הלאומית הטבעית שבנו, יצא ונצנצה מהתערובת הזו, מין אהבה לאומית בתופעה מוזרה, בלתי טבעית ובלתי מובנת.

והעיקר הוא, שאינה מוכשרת כלל לתפקידה: מדת החימום שבה מספיקה רק להתלהבות לשעתה, אבל בלי כח ועצמה, שנוכל לחזור ולהבנות על ידה בתור אומה הנושאת את עצמה. כי איגוד, המתקיים מתוך גורם חיצוני, אינו איגוד לאומי כל עיקר.

ואנו דומים בזה לגל של אגוזים, המאוחדים לגוף אחד מבחוץ, על ידי שק העוטף ומאגד אותם. שמדת האיחוד ההוא אינה עושה אותם לגוף מלוכד. וכל תנודה קלה הנעשה על השק, מוליד בהם התרוצצות ופירודים זה מזה. ובאים על ידה בכל פעם לאיחודים ולצירופים חלקיים מחדש. וכל החסרון הוא, מה שחסר להם הליכוד הטבעי מבפנים. וכל כוח איגודם הוא מתוך מקרה חיצוני. בעניננו אנו - דבר זה מכאיב מאד את הלב.

ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו. גם ניזוקה במדה מרובה מתוך התערובת שקבלה מהחוץ, כאמור. אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל. והמציאות מרה מאד."

(בעל הסולם. "האומה")

זה היה גם כשהוא כתב, וגם עד היום הזה, ועוד יותר.

שאלה: האם בית המקדש השני, עד כמה שאפשר לתאר ולהבין, זה דרגה רוחנית של גמילת חסדים, תורה ומצוות? כנראה שלא מדובר רק ב[איסור] לאכול בשר וחלב ביחד או ממצוות נטילת ידיים. כנראה שזה היה על פני החיבור. אז מה זאת אומרת שלא הייתה אהבת חברים? איך יכול להיות שלא היה "אהבת לרעך כמוך"?

המטרה לא הייתה להגיע לאהבת הזולת ומתוכה לאהבת ה'. ולכן כל הפעולות, לא חשוב עד כמה שאתה מקיים אותן, הן רק מקרבות אותך לחורבן.

תלמיד: האם מלכתחילה היה מדובר על פעולות חיבור?

אני לא יודע מה זה פעולות חיבור או לא. תגיד לי אלף ואחד דברים ומחר תביא לי עוד אלף דברים חדשים, אני אגיד רק דבר אחד, אם אין את הכוונה בכל פעולה ופעולה, בכל יום ויום להגיע לאהבה, אז כל יום רק שורף לך את העתיד.

תלמיד: אפשר לקבל הגדרה מה זה להגיע לאהבה?

להגיע לאהבה זה "ואהבת לרעך כמוך", שאתה מוכן, מתחנך, משתדל להגיע למצב שאתה מוסר לשני כרית וכיסא. אין מה לעשות, אם כל הפעולות הן ללא הכוונה הנכונה, אפילו אם הן נכונות, הן גורמות לחורבן, כי אתה נעשה יותר ויותר בעל יכולת, בעל כוחות, רק שזה לא מכוון לכיוון הנכון, לכן זה מביא לחורבן.

תלמיד: במאמר "הגלות והגאולה" בעל הסולם כותב,

"ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה".

שאלה: לאורך כל הסדנה הזו כשאתה אומר, "אנחנו" או "עם ישראל", מאוד קשה להבין על מי מדובר.

אתה תגדיר.

תלמיד: אני יכול להגדיר אבל עם ישראל זה לא מה שקורה בחברה שלנו ולא בחברה החיצונית. בחברה החיצונית, אני לא רואה שום אלמנט של עם ישראל.

אני לא מגדיר כלום, חוץ ממה שצריך כדי שאתם תסתבכו קצת ומתוך התסבוכת הזאת, מתוך השאלות, הבלבולים, תגלו את הבירור הנכון ודרכו את התשובה הנכונה. שאתם תעברו תוך דקה, שתיים איזה תהליך.

תלמיד: האם יש בכלל למה לצפות ממה שנקרא "החברה הישראלית"?

לא. אבל יש אנשים כמוך בתוך החברה הישראלית שכן מבינים קצת מה צריך להיות, שישתדלו בעצמם וגם בלהתקרב לחברה ולהסביר לה את כל הדברים האלה. בחברה עצמה אין. כלפיהם לא יכולה להיות שום טענה, שום ביקורת היום. לא לדתיים, לא לחילונים, לא לאף אחד. אנחנו לא באים להאשים חס ושלום אף אחד, חוץ מעצמנו. ובאמת זה נכון, רק אנחנו מסוגלים להבין קצת ולהתקדם בתפילות, במעשים, היינו בהפצה, במסגרת שלנו לעשות מעגלים, קבוצות, עשיריות וכן הלאה. זה כל מה שאנחנו יכולים. הגורל לא תלוי באף אחד מבחוץ, הם לא מסוגלים, אין מה לדרוש מהם.

תלמיד: אז אולי הכול צריך להיחרב ואז תקום חברה חדשה.

ובמה תבנה את החברה החדשה? יש לך היום הרס כזה שלא צריכים פחות מזה, אין יותר נמוך מזה. מה זה נקרא להרוס, שכל כדור הארץ יפתח חיים מחדש? שיתחילו שוב מצומח, חי, מדבר? מה זאת אומרת? היום יש לך הרס רוחני שאין כמוהו.

תלמיד: אז מה עושים?

כמה זמן אתה לומד?

תלמיד: ארבע עשרה שנה.

ארבע עשרה שנה, ואתה שואל מה עושים?

שאלה: היום זה יום מיוחד מאוד והייתי רוצה להביא את הנקיות של הקטע הראשון שקראנו למשפחה שלי בצורה שהכי תיגע בהם. זה אף פעם לא מצליח לי, ואני מאוד רוצה שהקטע הזה שקראנו שאברהם היה "בן ארבעים שנה", באמת יגע בהם. זה נכון לגבי כל מסר בהפצה שאנחנו מוציאים.

צריך להסביר להם פשוט שזו לא ההיסטוריה שלנו, אלא זה יסוד האומה שבאה מהקבוצה ושבצורה כזאת היא נוסדה, ועד היום הזה אם אנחנו שוכחים את העיקרון הזה, אנחנו טועים בהרבה וזה עולה לנו ביוקר. אין כאן שום שיטה אחרת לגרום להבראת האומה, אלא שהיא תחזור לתנאים האלה שבהם היא נוסדה. ולא יעזור לנו להתפזר, אנחנו לא נוכל לעשות זאת, אנחנו נמצאים תחת כוח עליון.

זאת אומרת, אין לנו ברירה, אלא רק בצורה חד סטרית, רק לכיוון אחד, רק לחיבור. כל התזוזות שלנו שמאלה, ימינה, אולי אפילו אחורה, זו ממש בעיה גדולה. לא צריכים לספר על זה בצורה כזאת, כדי שלא ייכנסו לפאניקה ולבעיות האלה, אבל באמת לאומה אין ברירה אלא רק ללכת לקיים אותו התנאי שעליו היא נוסדה.

תלמיד: איך להעביר נכון את המסר הזה?

אני לא יודע.

תלמיד: אני לא מדבר בצורה טכנית, אני מדבר דווקא מבחינת ההכנה הפנימית של אדם שמשחרר משהו לאוויר העולם מתוך הקבוצה.

אני לא יודע. אני עושה מה שאני מסוגל ואני לא מוצלח בזה.

תלמיד: אתה מוצלח מאוד.

שאלה: בהמשך לחברים בשיעור, איך למרות היום הזה ומחר אנחנו בני ברוך משלבים הילוך ופורצים לתודעה רוחנית בעל כורחנו או רק משתלבים בהילוך הכללי?

כמו שאנחנו תמיד מדברים, אין לנו כאן שום דבר חדש, להתחבר שיהיה בנו כוח כדי לטפל בכל מי שנמצא מחוצה לנו, זה התיקון.

שאלה: האם עשירייה מספיקה לבניית בית המקדש?

כן, העשירייה המכוונת נכון, המיוצבת נכון היא ממש בית המקדש, אם היינו מצליחים לגרום לחיבור כזה, כל הכוחות שיורדים דרכינו לעולם היו ממש מראים לנו מציאות חדשה.

שאלה: מה זה אומר שבני לוי הרגו 3000 איש בדבר ה’?

אני לא יודע.

תלמיד: ולגבי בית המקדש השני למדנו שזה מצב של חפץ חסד.

זה ירידה מדרגת חפץ חסד.

תלמיד: אז יוצא שזה מצב לא יציב שהוא מביא לחורבן.

כן.

תלמיד: אבל עם זאת זה נמשך בערך 700 שנים, אז אם זה מביא לחורבן, למה זה נמשך כל כך הרבה זמן?

אני לא יודע, אני לא מבין בהיסטוריה, אני לא מודד חוזק בשנים, בסיבובי כדור הארץ סביב השמש.

שאלה: מה זה אומר לבנות את בית המקדש השלישי?

לבנות את בית המקדש השלישי זה נקרא לבנות כזאת עשירייה שהיא תהיה בחוק האהבה, שהיא תתקיים בחוק האהבה השלם, זה נקרא בית המקדש השלישי, מוחין דיחידה, זאת אומרת החיבור השלם על פני כל העביות שמתגלה בכל הכלי הכללי, לא פחות, זה נקרא גמר התיקון.

תלמיד: אמרת שאפשר להגיד שקיום מצוות ללא כוונה מביא לחורבן, אמרת שקיום מצוות ללא כוונה להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" מביא לחורבן ולכל הנזק והצרות.

כן.

תלמיד: איזו עצה יש לך לתת לעם, לאנשים, להוסיף כוונה?

לא, אין לי שום עצה, אנחנו רק לומדים את חוקי הטבע.

תלמיד: אז מה עושים?

מההיסטוריה שלנו, מהמציאות, אין לי לזה שום דבר, אני גם לא רוצה לקשור את זה למי שמקיים מצוות היום או לא מקיים. ואם אתה תשאל אותי, כדאי להם לא לקיים? לא, חס ושלום, לא, אני בעד להוסיף ולא בעד להוריד, זה מה שאנחנו לומדים.

אני בעד רק שיוסיפו עוד "ואהבת לרעך כמוך" וזה מה שצריך להיות אבל לא מי שמקיים ללא הכוונה הרצויה שזה מביא לחורבן. אנחנו כבר בחורבן, אנחנו לא צריכים לדאוג לזה, אנחנו צריכים לדאוג רק איך להוסיף ולכן תורה כן, מצוות כן, גמילות חסדים כן, ואהבת לרעך כמוך שזאת המטרה בקיום של תורה ומצוות וגמילות חסדים, זה הכול.

על זה אני בעד. וחס ושלום אני לא עושה ביקורת על אף אחד, אנחנו כולנו תוצאה ממה שקרה בהיסטוריה ומצד שני אנחנו לומדים שההיסטוריה היא חייבת להיות כזאת, חייבת להיות כזאת ומה שקיבלנו עד היום אין לך בעצם את מי להאשים חוץ מהכוח עליון, שתבין את התכנית שלו ותגיד שהכול בסדר.

תלמיד: אז מה בדיוק אנחנו צריכים לפרסם לעם כדי שזה יקרה? מה המסר. מה התוספת?

המסר לעם על כך שאנחנו צריכים להגיע לאהבת הזולת בתוך העם, לאהבת אחים, לזה אנחנו צריכים להגיע ולזה אפשר להגיע על ידי עשיריות, שאנחנו קצת קוראים, קצת לומדים, מדברים, מתקרבים ומושכים בזה את המאור המחזיר למוטב, כמה שנעשה את זה יותר מהר פחות נסבול כי המלאך הרע גם מתקרב.

שאלה: האם יכול להיות שכל פעולה שאנחנו עושים, אם אנחנו לא עושים אותה עם כוונה נכונה היא גורמת לנזק?

ככה זה קורה, ככה זה קורה כי העיקר תיקון העולם הוא על ידי הכוונה ואם אני עושה פעולה ללא כוונה שהיא נקראת מצווה ללא כוונה זה כגוף בלי נשמה, זאת אומרת אני בזה גורם להרס. אבל אנחנו כבר בהריסה, אין לנו על זה מה לדאוג, אנחנו צריכים לדאוג להוסיף את הכוונה הנכונה, זה הכול.

תלמיד: בעל הסולם "תורת הקבלה ומהותה":

"יש דעה כללית המקובלת אצל ההמון. אשר עיקר החפץ של התורה והדת, הוא עניין הכשר המעשה בלבד, בלי שום דבר נוסף הנלוה עליו, או שצריך לצאת ממנו..

אבל לא כן הדבר, שכבר אמרו חז"ל: "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצוות, אלא לצרף בהם את הבריות"..

אשר אם המעשים, אינם מסודרים לתכלית הנרצה, הרי זה כאילו לא קיים כלום. וכן אמרו בזהר "מצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה". אם כן צריך עוד שיתלוה הכוונה אל המעשה.

ועוד מובן שהכוונה צריכה להיות כוונה אמיתית, הראויה למעשה."

וגם באותו מאמר "תורת הקבלה ומהותה":

"לא די לנו לימוד הנהגת אופני המעשה, כי אנחנו צריכים ללמוד אותם הדברים המביאים לידי הכוונה הרצויה.. באופן שעוד טרם המעשה, צריכים ללימודים המצרפין את הגוף שיסתגל לאמונה בה' ותורתו והשגחתו. ועל זה אמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", ולא אמרו בראתי לו מצוות תבלין".

בקיצור להוסיף כוונה על מה שקורה בעם, אלה חילוניים, אלו דתיים, אלו כאלו, אלו כאלו, אלה עם כובעים, אלו עם כיפות, אלו עם קוקו, לא חשוב עם מה, העיקר להביא אהבה ואז הכול לאט לאט על ידי כוח האהבה יסתדר, זה מה שצריך להיות. לכן אנחנו צריכים להיות גם כן בהתאם לזה חברה שמקבלת את כולם ממש, דתי כן, חילוני כן, רוצה כאלה להיות, רוצה כאלה להיות מאומות העולם, מישראל, לא חשוב מי ומה, יש מקום לכולם. דרך אגב כך היה גם בבית המקדש בפועל בירושלים, עזרת גברים, עזרת נשים, ולמי שבא מאומות העולם לבקר, היה מקום לכולם.

תלמיד: יש עוד כל מיני דברים, יש גם אבן עזרה ב"יסוד מורא", "כל מצוות הכתובות בתורה או המקובלות שתיקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכול הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין."

(סוף השיעור)