שיעור בוקר 11.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 84,

מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 84, מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'".

עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'

תשמ"ה - מאמר ח'
1984/85 - מאמר 8

"בענין שדברנו במאמר א' [תשמ"ה] יש להרחיב קצת פרטים.

א) יש להבחין , בין אדם למקום. ב) בין אדם לחבירו. ג) בין אדם, לשאר בני אדם שאינם חברים שלו, אבל יחד עם זה, יש בחינה שאנו אומרים, חברים כל ישראל.

אנו מוצאים פעם בלשון "עשה לך רב, וקנה לך חבר", שזהו דרך התיקון, ופעם בלשון "והוי דן את כל האדם, לכף זכות" ( אבות פרק א'). ויש להבין מהו הפירוש, "עשה". ומהו הפירוש "קנה". ומהו הפירוש, "הוי דן, לכף זכות".

ענין "עשה", צריכים לפרש, שזה בא להוציא, מבחינת השכל, כי בדבר שאין השכל מבין אם כדאי לעשות את הדבר, או לא. אם כן, איך שייך להכריע, מה שטוב לי, או להיפוך, אם בבחינת השכל, הם שוים, אז מי מכריע להאדם את מה כדאי הוא לו לעשות, אלא בבחינת המעשה הוא יכול להכריע.

כי צריכים לדעת, כי בפני האדם, עומדים שני דרכים: לעבוד בעמ"נ להשפיע. או לעבוד בעמ"נ לקבל. יש חלקים בגופו של אדם, שאומרים לו, שיותר תצליח בחיים שלך אם אתה תעבוד בעמ"נ להשפיע: ודוקא באופן כזה תהנה בחיים שזה טענת יצר הטוב כמו שאמרו חז"ל, "ואם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב".

וטענת היצה"ר, הוא להיפוך, שיותר טוב ויותר כדאי לעבוד בעמ"נ לקבל. ואז רק הכח, הנקרא מעשה, שהוא בחינת למעלה מהדעת, הוא המכריע ולא השכל וההרגש, לכן עשיה נקרא למעלה מהדעת ולמעלה מהטעם. שזהו הכח הנקרא אמונה שהוא נגד השכל.

ו"קנה" הוא בתוך הדעת. שמדרך העולם שהאדם רוצה מה שהוא לקנות, אז הסוחר מראה לו הסחורה, והוא עומד על המקח, אם כדאי לו לתת המחיר מה שהסוחר דורש, ואם הוא לא רואה את הכדאיות, אז הוא לא קונה. נמצא שענין "קנה" הוא בתוך הדעת.

ועכשיו נבאר ענין רב, וענין חבר. שענין חבר, נקרא לפעמים, חברה, שמתחברין ורוצים להיות, חיבור-אחד, שזה יכול להיות ע"י השתוות הצורה, שהוא באופן שכל אחד דואג באהבת הזולת. נמצא שעי"ז מתאחדים והיו לאחד.

לכן כשנתיסדה, איזה חברה, שיהיו לקבוצה אחד, אז רואים אלו אנשים שעלו בדעתם לעשות חברה כזאת אז מחפשים בדרך כלל, אנשים שיתאימו זה לזה, בדיעות ובמידות, שהם רואים, פחות או יותר, שיש להם קצת השתוות - אחרת אין הם מקבלים אותם לתוך קבוצה כזאת מה שהם רוצים ליסד. ולאח"כ, מתחילה העבודה של אהבת חברים.

אבל אם מלכתחילה, היינו אם עוד מטרם שנכנסו להחברה לא היו להם השתוות עם מטרת החברה, אין כבר מה עוד לצפות שיצא משהו מהחיבור הזה, אלא אם מטרם שהם נכנסו לתוך החברה היו ניכר שיש פחות או יותר השתוות, אז שייך לומר שהם מסוגלים להתחיל לעבוד בעבודת של אהבת הזולת.

בין אדם למקום

הנה בין אדם למקום, מתחיל הסדר מקודם עשה לך רב, ואח"כ קנה לך חבר. היינו שמקודם האדם צריך להאמין למעלה מהדעת שהבורא ית' הוא רב, כמ"ש בזהר (דף קפה אות קצא ובהסולם): "היראה שהיא עיקר הוא שהאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט".

ובשיעור שהוא מאמין בגדלות ה' הנקרא רב, באותו שיעור יש לו כח לתת לבחינת קנה, היינו לקנות עם ויתורים על אהבה עצמית בכדי לבוא לידי השתוות הצורה, שנקרא בחינת דביקות בה' שזה נקרא חבר, שהוא בחינת חיבור עם ה', כמו שקונים דברים גשמיים מוכרחים לוותר על כסף או כבוד או סתם יגיעה, בכדי להשיג משהו, כמו כן כשאדם רוצה לקנות התחברות עם ה', הוא מוכרח לעשות ויתורים על אהבה עצמית, כי אחרת אין לבוא לידי השתוות הצורה.

ובשעה שאדם רואה, שאין הוא מוכשר לעשות ויתורים בכדי לקנות את ההשתוות הצורה, אין זה מטעם שהוא נולד, בתכונת של חלש אופי, לכן אין הוא יכול להתגבר על אהבה עצמית שלו. אלא החסרון הוא בענין עשה לך רב, היינו שהוא לא עובד בענין אמונה, כי, כפי החשיבות, שיאמין בגדלות ה', בשיעור זה יש לו כח לעשות ויתורים.

ועוד יותר מזה, האדם צריך לדעת, אם הוא רוצה לשקול את שיעור האמונה שלו, הוא יכול לראות זה במידת שיעור הויתורים שהוא יכול לעשות בעניני אהבה עצמית אז ידע כמה שיעורו בעבודת האמונה, למעלה מהדעת, וזה נוהג בין אדם למקום.

בין אדם לחבירו

בין אדם לחבירו צריכים לומר מקודם קנה לך חבר, ואח"כ עשה לך רב. משום שבזמן שהאדם מחפש חברים, אז הוא צריך לבדוק אותו מקודם, ולראות אם באמת כדאי הוא, שהוא יתחבר עמו, כי אנו רואים, שתקנו לנו, תפילה מיוחדת בקשר לחבר, שאנו אומרים אחר הברכות, בתפילת "ויהי רצון": "והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע".

משמע מזה שמוטל על האדם בטרם שמקבל חבר לעצמו לבדוק אותו בכל מה שאפשר לו לבדקו, ואז הוא משמש דוקא עם הדעת שלו. לכן לא אמרו עשה לך חבר, שענין "עשה" מרמז על למעלה מהדעת. לכן בענין בין אדם לחבירו, הוא צריך ללכת עם הדעת שלו, ולבדוק עד כמה שאפשר אם חבירו הוא בסדר, כמו שאנו מתפללים בכל יום: "והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע".

ואז כשהוא רואה שכדאי להתחבר עמו, אז הוא צריך לשלם בכדי להתחבר עמו היינו לעשות ויתורים מאהבה עצמית, ולקבל תמורת זה כח של אהבת הזולת. ואז הוא יכול לצפות לזכות גם כן אהבת ה'. ולאחר שהוא כבר התחבר לקבוצה של אנשים שרוצים להגיע לדרגת אהבת ה', ורוצה ליטול מהם כח לעבודה שהיא בעמ"נ להשפיע, ולהתפעל ממה שהם מדברים, בקשר שצריכים להגיע לאהבת ה', אז הוא צריך להחשיב כל חבר וחבר, שבהקבוצה, שהוא גדול ממנו. כמ"ש בספר מתן תורה (דף קמג) שאין אדם מתפעל מהחברה שיקח הערכה שלהם, על איזה דבר, אם הוא לא מחשיב שהחברה תהיה יותר גדולה ממנו. ולכן כל אחד מוכרח להרגיש את עצמו שהוא יותר קטן מכולם. מטעם, כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

נמצא שבשלב השני, זאת אומרת, שכל אחד צריך מה שהוא ללמוד מהשני, אז נוהג הענין של "ועשה לך רב", משום כדי שיכול לומר שחבירו יותר גדול ממנו כנ"ל, אז הוא צריך לשמש עם בחינת עשיה, שהיא מעשה בלי דעת, שרק למעלה מהדעת הוא יכול לומר שחבירו נמצא במדרגה יותר גבוה ממנו. לכן בין אדם לחבירו, הסדר הוא מקודם הוא צריך לקיים קנה לך חבר, ואח"כ עשה לך רב.

בין אדם לכל אדם

הנה המשנה אומרת לנו: "עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות פרק א).

הנה לאחר שביארנו, שבין אדם לחבירו נוהג הסדר מקודם הולך וקנה לך חבר, שהסברנו שענין קנה הוא בתוך הדעת, ואח"כ, צריכים לעסוק בעשה לך רב, ובין אדם למקום, הסדר הוא מקודם, עשה לך רב, ואח"כ קנה לך חבר, כנ"ל.

הנה יש להבין מהו הפירוש, שאצל כל אדם אומרים, הלשון, והוי דן לכף זכות, אם זה בחינת קנה, או זהו בחינת עשה, כנ"ל. ולפי הנ"ל, צריכים לפרש, את הפירוש והוי דן את כל האדם לכף זכות, הוא בחינת עשה, ולא קנה.

אנו צריכים להתבונן למשל, אם יש בית הכנסת, שמתפללים שם הרבה מנינים. ומתקבצים שם קבוצה קטנה, ורוצים להתאחד בחברה שיעסקו באהבת חברים, נגיד על דרך משל שיש שם מאה מתפללים, ועשרה מהם החליטו להתדבק, יש להתבונן בזה, מדוע בחרו דוקא אלו עשרה יחידים להתאחד, זה בזה, ולא באחרים, שישנם בבית הכנסת.

אם הסיבה היא מטעם שאלו מוצאו שהם יותר במעלה משאר אנשים שישנם בבית הכנסת, או מסיבת שאלו, הם יותר גרועים משאר מתפללים, לכן הם הרגישו שהם צריכים לעשות איזה מעשה, בכדי שיעלו במעלת התורה והיראה.

ובהנ"ל נוכל לפרש באופן כזה, שמה שאלו אנשים, הסכימו שיתיחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה".

אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד. מה שאין כן שאר אנשים, אין להם כל כך ההבנה בנחיצות העבודה של אהבת הזולת לכן אין הם יכולים להתחבר עמהם.

נמצא לפי זה, בזמן שעוסקים באחוד של אהבת חברים אז כל אחד בודק את השני, הן בהשכל והן בהמידות שלו, אם כדאי או נגיד אם הוא ראוי להכנס בהחברה, מה שאלו אנשים החליטו להכניס, כנ"ל כמו שאנו מתפללים בכל יום "והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע" בתוך הדעת.

ולפי זה יוצא, שהוא מתגאה נגד שאר מתפללי בית הכנסת, ואיך מותר לומר כך, הלא הוא נגד משנה מפורשת וזה לשונה: "רבי לויטס איש יבנה אומר מאד מאד הוי שפל רוח" (אבות פרק ד). עד כאן לשונו.

ועל זה בא רבי יהושע בן פרחיה ואומר: "והוי דן את כל האדם לכף זכות" (אבות פרק א). שפירושו, לגבי שאר אנשים, הוא צריך ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא, בחינת עשה, שהוא בחינת מעשה ולא שכל. כי מצד השכל הוא רואה שהם אינם מוכשרים כל כך כמו האנשים האלו שהוא מחבר את עצמו להם, וכך כל אחד ואחד אומר לעצמו. אם כן כל אחד הוא מתגאה נגד כולם, והעצה לזה, הוא מה שהוא אומר "והוי דן את כל האדם לכף זכות".

שהכוונה הוא, שלגבי כל האדם היינו כנ"ל, שלגבי שאר מתפללי בית הכנסת, הוא צריך לדון אותם וכף זכות, ולומר, שבאמת הם אנשים יותר חשובים ממנו אלא האשמה תלוי בנו שאין אנו מסוגלים להעריך את גדלותם וחשיבותם, של הכלל, הנקרא בדברי חז"ל כל-אדם, לכן בתוך הדעת אין הוא רואה את גדלותם ובין אדם לחבירו אמרנו צריך להיות קנה, מה שאין כן הוא צריך להשתמש עם בחינת עשה שהוא למעלה מהדעת, וזה נקרא "הוי דן את כל האדם לכף זכות"."

זה מאמר יפה מאוד. מה נקרא לדון "כל אדם לכף זכות", זה אומר שאין אדם שאתה לא יכול לדון אותו לכף זכות?

שאלה: העניין די מורכב, אבל הפסוק האחרון מסכם את כל הסיפור. רב"ש אומר, "לכן בתוך הדעת אין הוא רואה את גדלותם ובין אדם לחבירו אמרנו צריך להיות קנה, מה שאין כן הוא צריך להשתמש עם בחינת עשה שהוא למעלה מהדעת, וזה נקרא "הוי דן את כל האדם לכף זכות"." "בתוך הדעת אין הוא רואה את גדלותם", ברור שאנחנו רואים את החברים קטנים, אנחנו לא רואים אותם גדולים. למה צריכים כל פעם להיות מעל הדעת כדי לראות את החברים גדולים מאיתנו? איך עושים את זה, איך מגיעים למסקנה כזאת?

אפילו שאני לא רואה אותם גדולים, כי אני לא קובע שכך אראה אותם, אבל אני משתדל להגיע לזה, לראות שהם כולם גדולים ממני.

תלמיד: ברור שאנחנו לא מסוגלים לזה. אני לא יכול לראות את החברים גדולים ממני, בשום פנים ואופן, אני תמיד רואה את עצמי יותר גדול מהם. מה אני צריך לעשות? לדוגמה, אתה יושב בעשירייה, מלא נפיחות, יודע הכול, ואתה רואה את החברים, כל אחד בא בשעה שבא לו, כן בא לו, לא בא לו, אז איך אתה יכול להצדיק את החבר, כשאתה רואה שאתה עושה יותר ממנו, כך אתה מרגיש. מה רב"ש אומר לי בעצם, להיות מעל הדעת, לראות שהוא כן בא בזמן והוא כן בא לשיעורי בוקר?

את בעצם אומר, הבורא רוצה להראות לי שאני יותר מכולם, כשאני מסתכל על החברים אני רואה איך הבורא מראה לי שהם כולם קטנים, ואני כלפי כל אחד יותר גדול במשהו.

תלמיד: אז איך אני יכול לגרום לעצמי לראות אותם גדולים, אני משקר לעצמי?

אתה לא משקר. אתה נמצא במצב שעכשיו יש לפניך מקום עבודה, איך לבקש מהבורא שמראה לך על כל אחד שהוא פחות ממך, איך לעשות מעצמך מקום תפילה, כוח, שיעלה את כל החברים לגובה שאתה תרצה להתחבר איתם. שיהיה לך כבוד, כוח, שאתה נמצא בנטייה להתחבר איתם.

תלמיד: בכל אורח החיים שלי, בזוגיות, אני משתדל, ומה שאני לא עושה, תמיד מורידים אותי לאדמה. אני מבקש מהבורא שיעזור, אבל אני פשוט יורק דם, אני רואה שזה לא כל כך הולך.

אני לא מבין. גם בגשמיות, במשפחה, אתה צריך כל הזמן להחזיק את עצמך בצורה כזאת שאתה נמצא ביחס מיוחד, נניח כלפי בת הזוג שלך, אתה צריך להעריך אותה ולהשתדל להיות איתה ביחסים טובים. מה הבעיה בזה?

תלמיד: אתה כל פעם אומר לי את זה, הבעיה היא שאתה מגיע למצב שלוחצים לך על הכפתור, ואתה ישר נדלק כמו פתיל.

הכול תלוי בהכנה.

תלמיד: מה זו ההכנה הזאת, מה אני צריך לעשות?

ההכנה היא כל הזמן להכין את עצמך שאפילו שזורקים אותך ממצב טוב, ואפילו שאתה במצב לא כל כך טוב, אתה מוצא כוחות להצדיק את החבר, או את הגברת שלך.

תלמיד: מה זה מעל הדעת? כשאתה יושב עם בת הזוג שלך, או עם החבר שלך, מה זה אומר שאתה עובד איתו מעל הדעת? אני צריך לחשוב כמה הוא בחור טוב וכמה אני קטן?

כן. כמו שרב"ש כותב במאמרים הראשונים שלו, שאדם צריך לראות את עצמו שהוא הכי הכי קטן מכולם.

תלמיד: כאילו להקטין את עצמי.

להקטין את עצמו, ולא רק להקטין בצורה מלאכותית, אלא לראות שבאמת הוא כך.

תלמיד: איך אפשר לראות שאני באמת קטן? מה אני צריך לעשות בשביל זה?

אני מסתכל עליהם ואני רואה שבאמת בכל אחד מהם יש משהו שאין לי, ואני באמת רואה שאני כקטן שביניהם.

תלמיד: מי עוזר לך להיות כזה קטן?

הבורא.

תלמיד: מאיפה אתה לוקח את הכוח לראות שאתה קטן כזה?

כי זה באמת כך.

שאלה: אם אפשר לברר את העניין של "קנה" ו"עשה" כלפי החברים, כי רב"ש מדבר במאמר על "עשה" שזה מעל הדעת, שאני בא לחברים ומנסה לראות בכוח כמה הם גדולים ממני, ו"קנה" זה שאני עובד עם השכל, אני רוצה לקנות את החבר. מה הסדר בעבודה בעשירייה, בקנה ועשה, מה לפני מה?

לפי איך שמנהלים אותך מלמעלה.

תלמיד: יכול להיות מצב שאני צריך לקנות עכשיו את החברים כי אני רואה אותם גדולים, או שאני לא רואה אותם גדולים ואני צריך לפעול לפי "עשה"?

לא, "עשה לך רב וקנה לך חבר", יש כאן שתי פעולות.

תלמיד: מה זה בדיוק ה"קנה", זה לא כל כך ברור.

בכוחות שלך, במאמצים שלך, על ידי פעולות, אתה מסדר את היחסים שלך עם החבר באופן של "קנה לך חבר". אתה עושה לו כל מיני דברים טובים שאתה יכול לעשות כדי שהוא יראה שכדאי לו להתחבר איתך. פשוט, בצורה אגואיסטית.

תלמיד: את ה"קנה" אפשר לעשות או צריך לעשות מעל הדעת או לא בהכרח? כי יש מצבים שאני כן רוצה לקנות אותו כי אני רואה אותו יותר גדול.

אז זה לא למעלה מהדעת, זה בתוך הדעת.

תלמיד: אם אנחנו מרוממים תכונה מסוימת בכל חבר, וכל הזמן מגדילים כך את החברים, אז הפעולות האלה של "קנה" ו"עשה" יכולות להיות הרבה יותר קלות?

כן, ודאי. כי אתה הגדלת אותם בעיניך.

תלמיד: מה ההבדל בין עשה לך רב לבין לדון אדם לכף זכות, הרי גם זה וגם זה צריך לעשות למעלה מהדעת?

"עשה לך רב" זה נקרא שאתה מתייחס לחבר כמו לגדול וכך אתה מעמיד אותו מעליך.

תלמיד: ולדון לכף זכות גם צריך למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל? למה צריך להבדיל?

יש לך כל מיני מצבים, פעם זה חבר ופעם זה רב, פעם זה כמוך ופעם יותר ממך או פחות ממך, ואתה רוצה לקבוע את היחס שלך אליו שהוא מעליך.

תלמיד: מה ההבדל בין לדון לכף זכות חבר לבין עשה לך רב כלפי חבר?

לדון את החבר לכף זכות זאת אומרת, הוא תמיד צודק, הוא תמיד חשוב, כך אתה מתייחס אליו.

תלמיד: ועשה לך רב כלפי חבר זה אותו דבר.

כן, כאילו אותו דבר.

תלמיד: אז אין הבדל?

ההבדל בין עשה לך רב וקנה לך חבר הוא, ש"חבר" הוא יותר מהמישור הגשמי ו"רב" הוא במישור הרוחני. רב הוא יותר גדול, למעלה מהדעת יותר נכון. שאנחנו מתחילים לדון אז את הרב אני מקבל למעלה מדעתי, היכן שאני לא מגיע עם השכל ועם החשבונות שלי, שם זה רב.

תלמיד: לדון לכף זכות גם צריך להיות בלמעלה מהדעת?

כן.

שאלה: הוא מתחיל מזה שאת הבורא צריך לקבל קודם כל למעלה מהדעת ואז בתוך הדעת, לעשות עבודה. לאחר מכן בין אדם לחברו, נניח בעשירייה קודם צריך להיות בתוך הדעת, קודם לקנות ואז לעשות. ואז הוא מבדיל, הוא נותן תת כותרת, בין אדם לכל אדם. זאת אומרת הוא מכלל פה את האנשים שהם נניח לא בעשירייה או לא לומדים את חכמת הקבלה. זאת הכוונה?

נגיד.

תלמיד: ושם יש עבודה של "לדון לכף זכות". הרבה פעמים אנחנו מתמקדים, בעבודה רוחנית, ביחס לבורא וביחס לעשירייה. ופה הוא מקדיש, ממש נותן עוד איזה רובד של עבודה רוחנית עם כלל הציבור, שהם בכלל לא לומדים, אנשים ברחוב. בדרך כלל אנחנו לא מתייחסים לזה יותר מדי. אתה יכול קצת יותר לפתוח מה היחס הרוחני כלפי העולם כולו, כאלה שלא לומדים איתנו ולא בעשירייה איתנו?

אנחנו לא מתייחסים אליהם בצורה רוחנית. אנחנו לא מעלים אותם ולא מורידים אותם ולא כלום, אנחנו מתייחסים אליהם כמות שהם.

תלמיד: אבל הוא ממש נותן פה ממש יחס רוחני לאנשים, לקהל הכללי, הוא כותב, "שאר מתפללי בית הכנסת, הוא צריך לדון אותם וכף זכות, ולומר, שבאמת הם אנשים יותר חשובים ממנו אלא האשמה תלוי בנו שאין אנו מסוגלים להעריך את גדלותם וחשיבותם, של הכלל". יש פה ממש יחס רוחני, כאילו עבודה רוחנית שצריך לעשות מול הכלל.

לא, הוא מכבד אותם באשר הם, אומנם אי אפשר לגלות בהם שום דבר רוחני, אבל ככה זה. אתה שואל מה היחס שלנו לאנשים ברחוב? אנחנו צריכים לראות בהם סך הכול בני אדם שנמצאים איתנו בקשר פשוט. לגבי כף זכות, כך אנחנו משתדלים לראות אותם, לא יותר.

תלמיד: כף זכות זו כבר עבודה, אני לא ניטרלי, אני צריך לדון אותם לכף זכות.

לפי מה שהם, לפי מה שהם, הם נמצאים במצב שאנחנו צריכים לכבד אותם.

תלמיד: אם אדם בעבודה רוחנית מרגיש פתאום כעס כלפי אנשים ברחוב או דברים שקורים בעולם הכללי, כל מיני החלטות, כל מיני דברים שהוא רואה שלא קשורים לחכמת הקבלה, והוא מרגיש על זה כעס?

זה בכלל לא שייך אליהם, זה שייך לבורא.

תלמיד: זאת אומרת יש פה גם עבודה רוחנית שהאדם צריך לבדוק את עצמו.

כן, כי מה שהוא רואה, הוא רואה שהבורא מתלבש בכלל ומנהל אותם.

תלמיד: צריך להקדיש לזה תשומת לב, זאת אומרת בדרך כלל אנחנו מכוונים בעיקר לבורא ולעשירייה, צריך לתת לזה תשומת לב מיוחדת?

אני צריך לדון את כולם לכף זכות מפני שכולם נמצאים בשליטת הבורא. את עצמי אני צריך לדון לא לכף זכות אלא לפי איך שאני עכשיו משתדל להתייחס אליהם בצורה נכונה, רוחנית. אז מי שנמצא בשליטת הבורא אין לי אליו שום טענה, הוא נמצא בשליטת הבורא.

תלמיד: זה מעניין, כי הרבה פעמים תלמידים שואלים ואנחנו מכוונים בהתחלת העבודה הרוחנית, עזבו את העולם, בוא נעבוד בקבוצת לימוד.

גם נכון.

תלמיד: ופה הוא מוסיף עוד רובד, שיש פה עבודה ממש אקטיבית - אדם שעובד רוחנית יש לו עבודה אקטיבית גם עם הכלל של הציבור.

נכון.

שאלה: האם אפשר להתייחס למה שכתב רב"ש כך, שרק אלה שהתחילו לעבוד באהבת הזולת ירגישו שהם יותר רעים מכל האנשים האחרים בבית כנסת?

כן.

תלמיד: וזה בגלל שבשבירה אלה שהיו הכי גבוהים נפלו הכי למטה והם מתעסקים בתיקון העולם, לומדים את חכמת הקבלה ודווקא דרכם מתגלה כל הרוע והם הופכים את הרוע לטובה ולכן אפשר לזקוף אותם לכף זכות?

ודאי שהכי טוב אם בסופו של דבר אנחנו דנים אותם לכף זכות.

שאלה: האם אפשר את כל הדרגות האלו להחשיב לפעולה אחת של אדם שמתעסק ברוחנית?

אדם שמתעסק ברוחניות הוא בדרך כלל מרגיש את עצמו נמוך מכולם.

תלמיד: בדרגה הראשונה אני צריך להגדיל את הבורא, אם אני עכשיו רוצה לקנות את החברים, נניח אני רוצה לעשות סעודה לחברים אז קודם אני צריך להגדיל את הבורא, ואחר כך לעשות להם סעודה ולראות אם הם נהנים ואז אני קניתי אותם, זה נכון? אם כן, מה השלב הבא, אני מעלה אותם מעל הדעת שהם חברים גדולים, באותה פעולה?

לא באותה פעולה, כי פעולה זו פעולה. אבל אתה כל פעם צריך להשתדל להעלות אותם יותר, כי בהתאם לזה גם אתה עולה. אומנם שזו לא כוונתך, אבל כמה שאתה מעלה את החברים כך אתה עולה איתם.

תלמיד: אז זה לא באותה פעולה שאני עושה, נניח עשיתי סעודה לכל החברים, אז זה יכול לבוא באיזה שלב של אותה התחברות שאני מעלה אותם כגדולים.

זה לא תלוי בזמן.

שאלה: נראה שקנה אין לנו בכלל בחברה, כי הכניסו אותנו לעשירייה ואמרו לנו, תקבל שהבורא בחר את כולם, הוא בדק את כולם, אתה לא צריך להסתכל על כל חבר, כמו שהולכים לקנות סוס בודקים שיניים, פרסות, לראות שהכול טוב, הכול בריא. כאן שמו אותי בתוך עשירייה, אני כאילו לא צריך לבדוק את הכוונה של החבר, בשביל מה הוא בא, אלא אומרים לי תקבל אותו כך, הבורא הביא אותו והוא בסדר.

נכון. כי הבורא מסדר את הדברים.

תלמיד: אז כל העבודה שלי זה לעשות אותו רב, לא לקנות אותו. אבל הוא פה אומר, תקנה, תבדוק שהוא לא רע, שלא תתחבר עם מישהו רע, תבדוק שהוא מתאים לך. למה אני שואל, לפעמים יש בעשירייה מצבים שפתאום חבר מעצבן מישהו ואומר, "תעזוב אותו, הוא לא מתאים לי האדם הזה". וזה מסוכן, כי אני לא יכול לקחת אותו למעלה מהדעת, כאילו לא עשיתי את הבדיקה מראש והסכמתי ויש לי פה פיצול.

אין פיצול. אלא הבורא מסדר לך את החברים האלה כדי שאתה תכוון את היחס שלך נכון אליהם.

תלמיד: אז אני הבנתי שאני צריך ללכת למעלה מהדעת ולא בתוך הדעת.

זה ברור. אם אתה מקבל את החבר מהבורא, שהוא הביא לך אותו, אז אין לך ברירה אלא לקבל אותו.

תלמיד: הסכנה זה לבדוק אותו לאחר מכן, קודם קיבלתי אותו ואחר כך ללכת אחורה זה כאילו לרגל אחריו ולהתחיל לבדוק אם הוא בסדר או לא בסדר. זה כאילו בזמן שהוא צריך שאני אחזיק לו את היד שלא ייפול, אני אומר לו, "לא, אולי אתה לא חבר שלי", יש בזה סכנה בדרך כי אנחנו צריכים להחזיק אחד את השני.

לא, אתה חייב לקבל את כולם ולהתייחס לכולם כמו שקיבלת זאת מהבורא.

שאלה: רב"ש כותב "כל אחד מוכרח להרגיש את עצמו שהוא יותר קטן מכולם." איך אדם מכריח את עצמו להיות הקטן מכולם?

ככל שנתקדם אתם תראו כמה ההרגשה הפנימית שלכם תהיה כזאת שאתם תרגישו שאתם כלום, אתם לא מבינים ולא מרגישם ולא מסוגלים ואתם נמצאים בין אנשים שהם כולם גדולים מכם.

תלמיד: אז זו פשוט תוצאה של התקדמות, התפתחות טבעית?

התפתחות טבעית רוחנית, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ואז הוא רואה עד כמה הוא נמוך.

תלמיד: אז אני לא צריך לעשות איזו פעולה אקטיבית ולצייר לעצמי איזה קטן ושפל אני.

לא, זה לא יעזור שאתה תעשה ככה.

תלמיד: אז מה זה אומר, שכל אחד מוכרח להרגיש את עצמו?

שהוא מוכרח להביא את עצמו למצב כזה בעבודה, שהוא יראה את עצמו גרוע מכולם.

תלמיד: ולהחשיב כל חבר וחבר, גם זו תוצאה?

אצלנו זה כך, כן.

תלמיד: אז מה מביא את האדם להיות שפל רוח ולראות כל חבר כרב? מה העבודה הקודמת שמביאה אותו למצב כזה בחברה?

בזה שהוא כל הזמן רוצה להתקרב אליהם ואז הוא מרגיש דרכם איך הם משפעים עליו, ומתוך ההשפעה הזאת הוא רואה את עצמו יותר נמוך. ככה זה יוצא, אין מה לעשות. והרגשה הזאת היא הרגשה שאנחנו לא רגילים אליה, כי אנחנו רגילים לזה שאנחנו יכולים איכשהו לראות בגובה עיניים עם כולם. וכאן האדם ממש רואה שמכל הכיוונים הוא פחוּת מכולם.

תלמיד: אז מה התועלת בהרגשה שהוא שפל, בשביל מה הבורא מביא אותו להרגיש קטן מכולם?

דבר ראשון יש לו אפשרות, הזדמנות לפנות לבורא שיתקן אותו.. דבר שני, שהוא שמרגיש את עצמו כך, הוא יכול באמת להתחבר לחברים וללמוד מכל אחד ואחד מה קורה לו. זאת אומרת ללמוד מכל אחד משהו.

תלמיד: כשהאדם שפל, קטן כלפי חברים הוא לומד מהם?

ודאי, לא אחרת.

תלמיד: כשהוא פונה לבורא שיתקן אותו מתוך השפלות שלו, מה היחס שלו לחברים, הוא שווה להם או שהוא עדיין קטן מהם?

עוד יותר שפל.

תלמיד: אז איפה הוא בא איתם לחיבור, בשוויון, כאחד?

בלמעלה מהדעת.

תלמיד: לא הבנתי, מה זה למעלה מהדעת כאן, על מה זה מפצה?

למרות שהוא מרגיש שהוא פחות מכולם, מתוך זה שהוא רוצה להתחבר איתם הוא מעלה את עצמו כדי להתחבק איתם.

תלמיד: מה זה המצב הזה של למעלה מהדעת, מה הוא מרגיש או צפוי להרגיש?

הוא מרגיש שהמצב שלו הוא מצב נכון ואין לו שום טענות.

תלמיד: זאת אומרת הוא שפל וטוב לו עם זה.

לא שטוב לו עם זה, אלא הוא מקבל את השפלות שלו וממשיך להתחבר עם כולם.

תלמיד: מתי האדם יוצא מהשפלות שלו, יש בכלל דבר כזה?

אני לא חושב שמבחינת ההערכה עצמית הוא יוצא מהשפלות.

תלמיד: למה? זה נשמע מצב נמוך, עלוב.

לא, זה לא מצב נמוך ולא עלוב, זה מצב נכון, הוא רואה שהוא האחרון מכולם. תראה מה שכתוב בספר תהילים, בתפילות.

שאלה: אני מבין שאתה מדבר על התפתחות טבעית מצד ההשפעה, כלומר, באופן טבעי אדם שמתפתח רוחנית בסופו של דבר ירגיש את עצמו שהוא השפל מכולם והקטן מכולם. אבל בפועל הטבע הוא בדיוק הפוך, אם כבר זכיתי לראות שאני קטן במשהו הטבע שלי בצורה טבעית מוציא אותי, מרחיק אותי מהדבר הזה, הוא לא רוצה לראות את עצמו קטן, הוא מוצא במה אני יותר גדול, איפה אני יותר טוב. איך זה מסתדר?

תמשיך עוד ועוד וזה יסתדר, אין לי מה להגיד.

תלמיד: אמרת קודם, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", אז אפשר להסתכל על זה משני כיוונים, אתה מציג את זה מצד תכונת ההשפעה, שאדם שהוא גדול, הוא אמור להתפתח לגדולותו ובסופו של דבר ירגיש את עצמו בתכונת הקבלה וכאילו זה שפלות. אבל אנחנו מתחילים ממקום אחר, זאת אומרת, אני מתחיל כשאני נמצא בתוך הרצון לקבל, איך אני משתחרר מזה כדי להבין שזה שפל?

אני מבין אותך, תמשיך.

שאלה: האם מבחינת האמת אני אפס?

מה זאת אומרת מבחינת האמת, איך שהבורא רואה אותי או איך שהחברים רואים אותי?

תלמיד: איך שהבורא רואה אותי.

איך הבורא רואה אותי, את זה אני לא יודע.

תלמיד: האם כל מה שרב"ש כתב זה פירוש של ספר תהילים?

כן.

שאלה: רב"ש כותב "מה שאלו אנשים, הסכימו שיתיחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם," כך "[כדי] שיקבלו את הכח של אהבת הזולת." אנחנו צריכים לחפש את הרצון האחד הזה, שהוא תוצאה מהחיבור שלנו, זו הכנה שכל אחד עושה?

כן.

תלמיד: לא הבנתי.

זו תוצאה מזה שאנחנו נותנים יגיעה.

תלמיד: הרצון האחד הוא תוצאה של היגיעה שלנו בחיבור?

כן.

תלמיד: ומה זה שהוא אומר, "שמסיבת שכל אחד מרגיש", זה ברגש, זה הרגשה?

כן.

שאלה: זאת אומרת, אולי להגיד ככה, שבין אדם לחברו זה קודם כל שאנחנו, "בני ברוך", הסכמנו ש"בני ברוך" זה המקום שבו אנחנו באמת יכולים להתקדם רוחנית, ואז אנחנו צריכים לעשות את החיבור ופשוט להמשיך "וקנה לך חבר", זה קודם כל לבדוק, אז כביכול אנחנו כבר בדקנו בכל המקומות, גילינו שאין אמת בשום מקום אחר חוץ מכאן. זה כבר ההסכמה שלנו, אפשר להגיד ככה?

נגיד.

שאלה: עכשיו, בזמן השיעור, אני שומע שאלות, למשל חבר ביקש לצאת מעצמו. אני יכול לעזור במשהו בזה?

תנסה להיות יחד עמו, יחד באותו רצון.

תלמיד: אני מתכלל עם הרצון, מרגיש אותו, אבל מה הלאה?

תעשה איתו יחד איזה מאמץ, מה שאתה חושב, מה שאתה מרגיש.

שאלה: איך להעלות תפילה עבור חבר אם אתה חש התנגדות עזה בפנייה לבורא?

אז עוד יותר טוב, אתה רוצה לעזור לחבר ואתה מרגיש התנגדות, אז ככל שאתה מסוגל תעשה.

שאלה: מה ההבדל בין מצב להתבטל כלפי חבר לבין לוותר לחבר?

להתבטל לחבר זה נקרא להביא לאפס את הרצון שלי ובכל יכולת שלי להיות עמו, זאת אומרת, את הרצון שלי להקטין, הרצון שלו להעלות, ולהיות עם הרצון שלו.

שאלה: כותב, "והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע". מה זה אומר בשבילנו?

בשבילנו חבר רע, כשאני רואה שבהשפעה שלו עלי הוא מוציא אותי מהדרך הישרה, מהכיוון הנכון, זה נקרא "חבר רע".

שאלה: על איזה ויתורים באהבה עצמית רב"ש מדבר במאמר, על מה בדיוק אני מוותר?

אני מוותר על הכול חוץ מאשר על רצונות, מחשבות, תכונות, שאיתם אני יכול להיות דבוק בחבר. מכל היתר אני מתרחק, מוציא אותם.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות את הסביבה הנכונה?

סביבה נכונה זה באמת מה שאנחנו צריכים, וזה מה שעלינו לעשות, וזאת על ידי שאנחנו נותנים דוגמה אחד לחברו גם מבחינת כוח חיובי, איך שאנחנו משפיעים זה על זה דברים טובים, דוגמאות טובות, ואיך אנחנו מביאים איש לרעהו דוגמאות שליליות. דוגמאות שליליות זאת אומרת, עד כמה כל אחד מאיתנו נמצא ברצון לקבל ומרגיש את עצמו שנמצא בצורה לא טובה. גם בפלוס וגם במינוס אנחנו צריכים להראות לכל חבר את הדוגמאות.

שאלה: הציטוט פה של רבי יהושע בן פרחיה, "והוי דן את כל האדם לכף זכות", ... מהביטוי "כל האדם" משתמע שאנחנו נוטים לפעמים לדון חלק מהאדם לכף זכות וחלק לכף חובה, ושהוא מבקש בעצם שנדון גם את מה שאנחנו דנים בדרך כלל לכף חובה, לכף זכות. זה נכון?

צריכים להמשיך ולראות איך זה מסתדר.

תלמיד: לָמה הוא אומר "כל האדם" ולא האדם?

זה לא תלוי באדם.

תלמיד: כי יש חלקים שאנחנו דנים ככה וחלק ככה.

יכול להיות, העיקר לעבוד עם זה.

שאלה: אני מבין נכון שתיקון רצונות זה שאני פונה לבורא, מעלה מ"ן, והוא מתקן את הרצון שלי כתשובה, אלא יש לי חרדה שאני אנדנד ככה לבורא במשך כל החיים, עד שהכול יעלם ללא תשובה. מה אני עושה?

אתה ממשיך לעשות מה שאתה מסוגל, מה שאתה מבין, מה שאתה יכול, ואל תדאג, לא נגמר שום דבר עם החיים שלך, אל תעשה חשבון על סוף החיים.

שאלה: המאמר בעצם מבחין שלושה מצבים, בשניים מהם עובדים מעל הדעת, זה הבורא, כי הוא מעל הדעת, איתו אין לי מה לעבוד, אז אני שמה אותו מעל הדעת, בדרגת רב, ועם המציאות שנמצאת גם בשליטת הבורא, אז אני שמה אותה מעל הדעת ודנה לכף זכות, לא עובדת. נוצר מצב שאת כל הביקורת ואת כל הגילוי של הרע אני מנקזת לתוך העשירייה, רק בתוך העשירייה אני מרשה לעצמי ממש לעבוד, כי אני צריכה לקנות את החברה למרות מה שאני מרגישה. זה נכון?

נכון.

שאלה: דרגות היחס בין האדם לבורא, בין האדם לחברים שלו, בין האדם לשאר האנשים, מה הן מכיילות, בתוך האדם?

היחס הזה של האדם, איך שהוא מתייחס לעצמו, לחברים, לסתם בני אדם, לכל העולם ולבורא, זה הכול מסדר את הכלי הרוחני שלו בצורה הנכונה.

שאלה: אמרת שכדי להיות רוחני, האדם צריך להיות הכי קטן. האם תהליך הביטול בפני החברים, יחד עם זה שיש לאדם אמונה בבורא ובחכמים, בכוונה לתקן את המערכת, את הטבע, זה בעצם העניין של להיות הכי קטן, כדי שנוכל להיות מוליך, מעביר, ושותף של הבורא?

נכון, הבורא בכל זאת נשאר בתמונה, ומנהל את הכול. ככל שאני מקטין את עצמי, אני יכול להיות עימו בחיבור, ולהעביר דרכי את הרצון שלו, את הפקודות והעצות שלו. זה בעצם מה שקורה.

שאלה: נראה שעיקר העבודה שלנו היא להביא את עצמנו למצב של להרגיש קטנים בעשירייה.

כן.

תלמיד: ומה קורה במצב שאתה כבר מרגיש ככה, מה אז העבודה שלנו?

כשאני מרגיש את עצמי הקטן בעשירייה, קודם כל עלי ככל האפשר להידבק בהם, להתחבר אליהם, וללכת איתם יחד. כמו שהקטן תופס את היד של הגדול והולך לידו או קצת אחריו, כך אני צריך להיות עם העשירייה.

תלמיד: כן, כך אני איתם כבר כמה שנים טובות, זאת אומרת אנחנו די הרבה זמן שאנו ביחד, ולמרות שאני תמיד מרגיש שהם יותר ממני בכל דבר שקורה בדרך. במה עוד עלי להיאחז חוץ מלהשתדל להיות איתם כמה שאני יכול? כי אני לא משהו, ובגלל זה אני מרגיש קטן. כמו שאמרת אני כמו ילד שמנסה להיות כמו הגדולים, אבל הוא לא, והוא יודע שהוא ילד.

אז מה הבעיה שלך, לגדול?

תלמיד: לא, מה אז העבודה שלי?

אם אתה מתבטל כלפי עשירייה עד האפס, כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה שלו, בזה אתה זוכה למה שכולם זוכים. ככה זה.

תלמיד: אז העבודה היא להחזיק במצב הזה?

להחזיק במצב שאני אפס כלפי כולם.

שאלה: להיות קטן זה לקבל ששופטים אותי?

לקבל ששופטים אותי? כן, זו הרגשה פנימית שיכולה להיות.

תלמיד: ומה לעשות כשהגוף מתנגד לזה?

מתנגד, שיתנגד, זה טוב.

תלמיד: לבטל את עצמי בכל מקרה?

ודאי. כך רב"ש היה אומר, "שיסבול", ומראה על עצמו "שיסבול". אלה דברים גדולים.

שאלה: דיברת על היחס כלפי עצמו. אמרת שהאדם כלול מלב, ונקודה שבלב. כלפי הלב זה ברור כי הלב שפל, אבל מה היחס כלפי הנקודה שבלב? כי האדם קיבל אותה כמתנה. אז מה היחס הנכון כלפי הנקודה שבלב וכל הרצונות שהם כלפי החיבור עם החברים?

שהוא רוצה להקטין את כל הרצונות כלפי הנקודה שבלב, כך שכביכול הנקודה שבלב תכוון את כל הרצונות שלו לכיוון שלה.

תלמיד: והאדם צריך להרגיש שהנקודה שבלב שייכת לו או שהיא של הבורא?

זאת שאלה לא פשוטה. בעצם הנקודה שבלב שייכת לאדם, אבל הוא צריך לגלות שהיא נמצאת בשליטת הבורא.

שאלה: מה זה בדיוק נקרא להתבטל, מה מתבטל?

להתבטל זה שאחרי שאני מרגיש על עצמי כל מיני השפעות, שהן ממש מוחקות את האגו שלי, את הכוח שלי, את המודעות, את כל מה שיש לי, אחרי שכך אני מסדר את עצמי, זה מה שאני יכול להגיד על עצמי.

תלמיד: אבל מה הכוח שמאפשר ביטול?

יש כמה כוחות, אבל בעצם זה כוח אחד שמקבל כל מיני צורות. למשל הכוח שמאפשר ביטול זה שאני באמת מגלה שאין לי מה לבטל.

תלמיד: אבל למה זה ביטול, זה כאילו מתוך שאין לי, אז אני פשוט הולך על זה, ואין פה ביטול. מה זה נקרא שאני לגמרי מבוטל כלפיהם?

לבטל זה נקרא שאדם לפי הדרישה שלו יורד לגמרי למצב שאין לו שום דרישה.

תלמיד: אז מה נשאר? נשאר משהו בביטול, או שאתה מוחק את עצמך לחלוטין?

לא, נשאר רק דבר אחד, שעם כל הרצונות והמחשבות שיש לי אני רוצה להיות דבוק בבורא.

תלמיד: אז את הנטייה לדבקות בבורא, אותה אני לא מבטל, אני משאיר אותה, וכל השאר נמחק, כל השאר מתבטל?

כל השאר לא חשוב לי, כן, אני מוכן לוותר על זה.

תלמיד: אז מה חומר הדלק שלך בביטול?

אותו חומר דלק שמביא אותי לדבקות.

תלמיד: כשאתה מתבטל איך אתה מתחבר דווקא לחומר דלק הזה כדי לפעול מתוכו?

כי אין לי כלום חוץ ממנו. אחרי הנקודה הזאת אני מוכן להיות בלי כלום.

תלמיד: אז כשבן אדם רוצה להתבטל, מה מוביל אותו לביטול, איך להגיע להחלטה שאני חייב להתבטל?

זה מלמעלה.

תלמיד: זה כבר לא תלוי באדם?

לא.

שאלה: אני מאוד רוצה לראות את החברים גדולים, מאוד רוצה, מנסה, אבל אני במצב כזה שאני רואה כל יום את אותם החברים שואלים את אותן השאלות, מקבלים את אותן התשובות, איך אני יכול ככה לראות אותם כגדולים?

אני רואה שגם אצלי זה ככה. אז מה?

תלמיד: הם כאילו לא שומעים, הם אטומים, אני יכול לענות להם את התשובות שאתה נותן להם, אפשר למצוא אותן בבלוג ובאתר שלך. כל הזמן יש להם אותן שאלות, ואתה כל הזמן נותן להם את אותן תשובות.

ואיך אתה?

תלמיד: אני רק יכול לבכות על זה, להצטער על זה.

לא, אבל איך אתה עם עצמך?

תלמיד: אני פשוט כבר נשבר, כמה הם יכולים לשאול את אותן שאלות, הם לא שומעים אותך?

ואיך אתה?

תלמיד: אני לא שואל, אני שואל רק אם יש משהו באמת, כמו שיש "פתיחה לחכמת הקבלה", אז זה קצת. אבל עכשיו גם הורידו את זה מחומר הלימוד אז בכלל. הכול יבש, הכול כאילו כזה תקוע.

כך הם, ואיך אתה?

תלמיד: אני שואל אותך מה לעשות? אולי אני לא רואה טוב, אולי אני מפספס משהו?

לא, אני שואל איך אתה רואה?

תלמיד: אני רואה שכל יום אותם אנשים שואלים את אותן השאלות.

אני לא שואל אותך עליהם, אני שואל אותך על עצמך.

תלמיד: אני רוצה להתקדם.

אז תתקדם, מה הבעיה?

תלמיד: אבל כל השיעור, חצי שיעור הולך על אותן השאלות, אותן התשובות, נשאר רק חלק קטן, שוב פעם אני לא יודע, באמת חוץ מלהצטער, להתפלל, לבכות.

אז תתפלל על החברים.

תלמיד: הבורא לא עושה משהו, אולי תפסיק לענות להם, אולי פחות תפנק אותם.

תתלונן עליו.

תלמיד: אבל גם אתה יכול קצת פחות לחזור לענות להם?

גם עליי תתלונן.

תלמיד: לא, באמת.

כן.

תלמיד: המדינה בוערת, העולם בוער.

מתחילים.

תלמיד: אנחנו אלף פעם אומרים איך לצאת מהכוונה, איך להגיע לחיבור, איך להגיע לתפילה.

אלא מה אנחנו צריכים עוד לעשות?

תלמיד: פחות לחזור על אותן השאלות, לשמוע אולי את השיעור, באמת שאני לא יודע.

זה שאתה לא יודע אני שומע.

תלמיד: אז אני פונה אליך אולי אתה יכול לקדם אותנו קצת יותר? הרי יש לך את כל סודות הבריאה, את כל סודות התורה, ואתה שומר עליהם, אולי אתה מחכה למשהו שאנחנו נעשה?

לא. אנחנו צריכים להתקדם כפי שאנחנו מתקדמים.

תלמיד: אבל אנחנו לא מתקדמים? ככה נראה לי.

בסדר, מה לעשות.

שאלה: אני רוצה דווקא ללכת בהמשך למה שהחבר אומר אבל בצד שני. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו ואת הזכות שנתת לי עכשיו ולהגיד לכל אחד פה כמה הוא גדול. כמה כל יום אני קם בבוקר לפני שאני מגיע לפה ואני נותן הודיה על זה שיש לנו את הסביבה ואת הכלי העולמי, יש לנו את הזכות להיות איתך פה כל יום, כמה זאת זכות גדולה. וכמה כוח זה מניע אותי לקום כל יום ולהיות פה. כל יום, כל רגע זה שאני מודה שיש לנו אחד את השני פה, זה הכוח שהוא נותן לנו להיות פה כל רגע. ולהודות על כך כל רגע. ואני שוב אומר, קרו פעמים, באופן אישי מניסיון, שלא היתה לי את האפשרות לתת את ההודיה הזאת והרגשתי איך אני עף הצידה, שאני ממש כמו עלה נידף. ואני אומר לכל אחד פה, זו זכות גדולה שיש לנו פה אחד את השני וכל יום שיש לנו אותך כל יום, כל רגע. ולהגיד תודה רבה לכולם, באמת תודה רבה.

ולבורא.

תלמיד: ולבורא כמובן שהוא הביא לנו פה אחד את השני. אני מרגיש כמו שאתה הולך לסעודה ואתה עורך את השולחן עם מפה לבנה יפה, עם הכלים הכי יפים, זה כבר לא חשוב הטעם של האוכל. אתה פשוט רוצה לערוך את השולחן כמו לסעודת יום שישי וזה מה שחשוב איך אנחנו עורכים את השולחן לפני שבכלל הולכים לאכול, שזה הכי חשוב. "לחיים!" חברים.

"לחיים!".

שאלה: "עשה לך רב וקנה לך חבר".

כן.

תלמיד: זה עבודת האדם, ואחרי זה "דן כל העולם לכף זכות".

כן.

תלמיד: בשביל לדון כל העולם לכף זכות צריך להיות בתוך הכף חובה?

יכול להיות.

תלמיד: ולהיכנס בתוך החובה זה נקרא להיכנס בשפלות?

כן.

תלמיד: זה נקרא שהבורא מביא את האדם לשפלות?

כן.

תלמיד: זה אותו דבר כמו "בוא אל פרעה", במילים אחרות?

נניח, כן, אבל מדרגה אחרת.

תלמיד: משה רבנו עשר פעמים נכנס ויצא מהמצב הזה.

זה משה.

תלמיד: ואנחנו אלף פעמים צריכים ליפול ולקום.

אז מה השאלה?

תלמיד: זה כדי להעביר את כל העולם לגמר תיקון?

כן.

קריין: בעל הסולם אגרת כ"א.

"אולם אם אתה רוצה למרק החטאים ממך יש לך לעסוק בבטול הישות, במקום הסגופים. דהיינו, שתרגיש בעצמך, שאתה השפל והגרוע ביותר מכל באי העולם. וצריך למוד והשכלה מרובה, כדי להבין זאת. ובכל פעם צריך לנסות עצמו, אם אינו משטה ומרמה עצמו, ומועיל גם כן להשפיל את עצמו בפועל לפני חברו.

אכן צריך להזהר שלא ישפיל עצמו, אלא מאנשים כשרים, ועל כן, אם ירצה לעסוק בזה בפועל, יוכל לבטל עצמו לפני החבריא שלנו, ולא לפני זרים ח"ו. אבל מוכרח לדעת נאמנה, שהוא הגרוע והירוד מכל בני העולם, כי כן הוא האמת."

(בעל הסולם, אגרת כ"א)

אתה מזדהה עם מה שכתוב?

תלמיד: ככה ככה. חסר לי פה איזה נתון בתוך כל הסיפור שאנחנו לומדים מהבוקר.

יש לי.

תלמיד: "יש לי". אני רוצה קצת לראות בעשירייה שלא מסתבך. יושבים בעשירייה כמו שאנחנו עכשיו לומדים, עכשיו אני מתבטל, זה מתבטל, כל העשירייה מתבטלת, כולם אפסים, איך מתקדמים? אתה אומר, שאנחנו צריכים להגיע כמו שיש סכין בין השיניים, אז כולם אפסים, איך מתקדמים בעבודה רוחנית כמו שפה אנשים אומרים?

אם כולם אפסים וכולם מתבטלים זה לזה, אז הבורא נמצא ביניהם.

תלמיד: אז אני בעשירייה מרגיש שאני לא רוצה להתבטל, אני לא רוצה להיות אפס לפני אף אחד. וכך השלישי, וכך הרביעי, לפעמים כן, פעמים הם לא, מה קורה?

כך זה קורה.

תלמיד: אז מה צריך לעשות, מה העבודה בינינו? אם כולם יהיו אפסים זה בסדר כמו שאתה אומר הבורא באמצע, ואם לא, אם אחד או שניים לא רוצים להיות אפסים?

אז באותו יחס הבורא בכל זאת גם נמצא.

תלמיד: איך מגיעים לסכין בין השיניים בעשירייה, אנחנו צריכים להגיע לזה בסוף, איך מגיעים לזה אם כולנו כך משתדלים להתבטל?

משתדלים.

תלמיד: ואז?

מה שלא עושה השכל, עושה הזמן.

תלמיד: אבל איך הם מתקדמים? אם כולנו אפסים אז נמשיך להיות אפסים, נמשיך לשתות קפה.

לא.

תלמיד: אז איך הם מתקדמים בעבודה?

מיום ליום יש שינויים.

תלמיד: הוי אומר?

אז אני אומר לכם שמיום ליום אתם נמצאים בשינויים. אתם לא רואים עד כמה עוברים השינויים על כל אחד ואחד, אפילו עליך.

שאלה: איך זה מתבטא, איך אתה רואה שמתקדמים ויש שינויים בעבודה אצלנו בעשירייה?

אני רואה. אפילו בכך שאדם אומנם מושפל והוא רואה שאינו מסוגל לכלום, ובכל זאת למחרת הוא מגיע שוב.

תלמיד: לפי דבריך לא צריך להגיע למצב של סכין בין השיניים, למצב שאוכלים אחד את השני כדי להתקדם?

למה לאכול אחד את השני, ההיפך צריכים להרים כל אחד את השני.

תלמיד: להרים זה בסדר. אבל איך אתה מגיע לשנאה שאנחנו מדברים עליה, ומתאווים להגיע לשמה?

אנחנו לא מתכוונים להגיע לשנאה. אנחנו מתכוונים להגיע לחיבור, לאהבה, לביטול, ובמקום זה יכול להיות שאנחנו מגלים יותר ויותר שנאה בינינו. אבל היא הייתה, אלא שעכשיו אנחנו רואים יותר את האמת.

תלמיד: הבנתי. זאת אומרת העבודה עצמה תביא לכך שאנחנו נרגיש ככה?

אתה צריך להשתוקק רק לדברים טובים.

תלמיד: ואתה אומר שהבורא כבר ידאג לנו?

כן.

שאלה: לפני שנים שאלתי אותך אם היררכיה הרוחנית לא משתנה, ואני שמח שאמרת כך, מה היום אתה יכול להגיד?

אותו דבר.

שאלה: אז אם הדברים לא משתנים, מה כן משתנה?

רק אנחנו יכולים להתרומם כלפיהם, כדי לראות את הרוחניות בצורה יותר שולטת.

תלמיד: למה ככל שהאדם גדול יותר הוא זקוק למסך זך יותר?

מסך זך יותר, זה מסך קשה ביותר, הוא מוכן לעבור דרך כל המכשולים בצורה חדה מאוד.

תלמיד: האם מסך זה כוח ההתגברות?

כן.

תלמיד: הלוואי על כולם ועלינו גם, אמן.

שאלה: אם האגו לא נותן לי לראות את החבר כגדול ממני ואני משתמש באמצעי שלמעלה מהדעת בשביל להמשיך בעבודה, אז מתי זה יגיע לשלב שאני כן אראה את החבר גדול בתוך הדעת?

לראות את החבר גדול בתוך הדעת תראה רק בגמר התיקון כשכולנו מחוברים, כולנו משתווים.

שאלה: איך ללמוד לראות את הענות הבורא והעזרה שלו, ולשמוח מהפרעות, מהדחיות, מהעצבים שאני מרגיש כלפי החברים?

אנחנו צריכים להבין שאו כוח המשיכה, או כוח הדחייה פועלים עלינו וזה מה שמקדם אותנו. ולא חשוב לנו אם זה דוחף אותנו או מושך אותנו, העיקר שזה עובד ולפי זה אנחנו נמצאים בתנועה.

תלמיד: מה עדיף, אם אני מגיע לשיעור בצורה קלה, שמח, בלי התנגדות, והחברים לא מעצבנים אותי, או כשאני בא כנגד הרבה התנגדות להיות עם החברים?

עדיף התגברות על התנגדות גדולה.

שאלה: אנחנו לומדים שהשלבים שלנו זה צמצום, מסך ואור חוזר. כשאני רואה את עצמי הקטן, השפל שבחברה או בכל העולם, האם זה הצמצום?

כן, זה טוב.

תלמיד: איך אני יכול לבדוק שזה לא האגו שמצייר לי תמונה שפתאום נהייתי שפל?

לא, האגו לא יכול לעשות זאת.

תלמיד: אני יכול לראות את התמונה האמיתית, שהיום אני יותר נמוך מאתמול?

כן, כך תראה את זה וזה יהיה טוב.

שאלה: סעודה עם חברים יכולה להיות יותר חזקה משיעור בוקר?

יכולה, כן, אבל זה תלוי באדם.

שאלה: היה כתוב שמקור החיים זאת ההשפעה, ובזמן האחרון הבורא מגביל אותנו בעשירייה, ביכולת להשפיע, בכך שהוא יוצר לנו תנאים שונים בגשמיות. ויש לנו כאילו טענה לבורא, למה הוא לא נותן את החיבור הזה. אז אנחנו מבקשות עזרה ממך, מהכלי העולמי, מה לעשות כדי להחזיר את העשירייה לעבודה נורמאלית?

תבקשו.

תלמידה: האם מספיק שתיים שלוש בפגישה?

תתחילו מזה.

(סוף השיעור)