נכנסים ללשמה

כנס "קבלה לעם" העולמי 3-4.12.2022

ערבות- תנאי ללשמה

שיעור 2

שיעור צהריים 03.12.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הייתי מתחיל מזה שניתן יחד הגדרה מובנת וקצרה למה זו ערבות, ולמה הדבר הזה הוא כל כך חשוב.

תלמידה: אני רואה ערבות כהבטחה להגיע לעולם הרוחני, כהתחייבות כלפי הבורא, והאחריות שלנו היא לקיים את ההבטחה הזאת. הבורא לעולם לא יאכזב אותך.

בסדר גמור.

מה אנחנו צריכים להשיג בערבות?

תלמיד: עלינו להגיע להרגשה פנימית של נחיצות להיות בחיבור בינינו, בקשר, כשאנחנו מבינים שאין לנו שום הזדמנות, שום דרך אחרת, אלא אנחנו חייבים להעניק לחברים, לתמוך בהם, זו הדרך היחידה שלנו.

למה הערבות היא כל כך חשובה?

תלמידה: הערבות כל כך חשובה כי זו הדרך היחידה שאנחנו יכולים להתעלות מעל עצמנו ולכן אנחנו צריכים תמיד להתפלל אחד עבור האחר. אנחנו צריכים לרצות שהרוחניות של כל חבר שלנו תתקדם, ואז דרך הדאגה הזו החברים שלנו יכולים להגיע לבורא, וזו הדרך היחידה שאנחנו יכולים להתאחד, להיות אחד עם הבורא. כולנו יחד אחראים זה לזה.

למה אנחנו מתקרבים לבורא, מגלים את הבורא, דווקא על ידי ערבות? ככל שהערבות גדולה יותר, כך אנחנו מתקרבים להיות יחד וכך אנחנו נכללים בבורא ומגלים אותו, למה?

תלמיד: בערבות אנחנו מגלים את הכלי, אנחנו יוצרים כלי של השפעה, כלי של דאגה, של אהבת הזולת, ובזכות זה אנחנו עולים יחד לבורא באהבה ובהשפעה. כי ערבות היא חוק החיבור בין הנשמות ומערכת אדם הראשון.

למה ההתקרבות למטרת הבריאה, לגמר התיקון, היא דווקא בזה שאנחנו מתאספים יחד יותר ויותר, זאת אומרת מקיימים יותר ויותר את הערבות?

תלמיד: זה בגלל שקיבלנו את הרצון לקבל ואנחנו מבקשים מהבורא שישנה אותנו לעל מנת להשפיע, זו הערבות שאנחנו נכנסים מאהבת החברים לאהבת ה'.

בסדר גמור.

כמה אנשים צריכים להיות בערבות כדי לקיים את הערבות?

תלמיד: כדי לקיים ערבות צריך לפחות שני חברים שיהיו בערבות ביניהם.

מה זה אומר ערבות?

תלמיד: זה אומר קשר מתוקן בינינו, כלומר אמונה מעל הדעת.

האם הערבות תלויה בכמות האנשים שמשתתפים בה?

תלמיד: באמצעות האיחוד של כל העשיריות אפשר להשיג את הערבות, כך מגיעים לחיבור עם הבורא.

יופי.

ערבות בין גברים וערבות בין נשים היא אותה ערבות או לא? אם אנחנו לוקחים עשירייה של נשים ועשירייה של גברים, האם בשתי העשיריות האלה צריכים להתקיים אותם החוקים של הערבות או לא?

תלמידה: אני חושבת שערבות היא השלמה של חוק התורה "ואהבת לרעך כמוך", והחוק הזה חייב להתקיים גם בעשיריית נשים וגם בעשיריית גברים. אנחנו מגיעים לפתיחת החוק הזה, וככל שאנחנו יותר פותחים אותו, כך אנחנו מתחברים יותר עם הבורא ומעבירים את הבורא הלאה.

בסדר.

מה שונה בערבות בין קבוצת גברים לקבוצת נשים?

תלמידה: הגברים צריכים להתחבר ולהיות אחד, והנשים צריכות גם להתחבר וגם לתמוך בגברים.

יפה. אנחנו מסכימים.

האם הערבות במשהו משתנה מקבוצה לקבוצה?

תלמיד: אצלנו הערבות לא תלויה בכמות אלא באותה אהבה שהשקענו.

כל הכבוד.

קריין: קטע מספר 1.

"דווקא ע"י הערבות, שזהו בחינת שכולם נחשבין כאחד, ע"י זה דווקא עיקר קיום התורה. כי עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות."

("ליקוטי הלכות". חשן משפט, הלכות עָרֵב)

עד איזה גבול אנחנו צריכים להגיע בערבות הדדית בעשירייה? נגיד שיש לי עשירייה ואנחנו רוצים, חושבים, מוכנים, מסכימים להגיע לערבות, לאיזו עוצמת ערבות אנחנו צריכים להגיע? לאיזו דרגת ערבות אנחנו צריכים להגיע אם אנחנו רוצים להיכנס לערבות?

תלמידה: אנחנו חושבות שצריך להגיע עד קבלת אור החיה.

איזו תשובה, כל הכבוד.

תלמידה: ככל שהקשר בינינו חזק יותר, כך הערבות מורגשת טוב יותר, ורק אהבה צריכה לאחד את הקשר הזה. כמובן שנהיה יותר בטוחות וערבות זו לזו.

במידת הערבות אנחנו מרגישים קרבה בינינו, ולפי הקרבה בינינו אנחנו מגלים את הבורא.

תלמידה: כן.

יפה.

כשאנחנו מתחילים כל פעם את הערבות, למשל התחלנו היום, אבל גם אתמול וגם מחר זה יהיה, איך אנחנו יכולים למדוד את הערבות מאתמול להיום ומהיום למחר?

תלמידה: אני חושבת שכשאני לוקחת את האחריות על מישהו, אז האהבה חייבת לצמוח. אהבה לא רק לחברים ולבורא אלא אהבה לכל היצורים וזה תנאי מוקדם למלא את כל העולם באהבה ולסיים את השנאה.

יפה מאוד.

עכשיו אולי נשאל משהו אחר, כשאנחנו רוצים לעלות לדרגת הערבות, יותר ממה שיש עכשיו, מה קודם כל אנחנו צריכים לעשות? אם אנחנו רוצים לעלות לדרגה רוחנית יותר גבוהה, מה אנחנו צריכים לעשות בקשר הערבות בינינו?

תלמיד: אנחנו צריכים להוסיף במאמצים וביגיעה לחיבור. אנחנו צריכים להתבטל ואני חושב שזאת התוספת שתאפשר לנו לעבור לדרגה הבאה של הערבות.

זאת אומרת, הערבות תלויה רק בקשר בינינו.

כשאנחנו רוצים להגדיל את הערבות, מה צריכים קודם כל לעשות? מה אנחנו מרגישים כשאנחנו מקיימים ערבות בינינו? איזו הרגשה זה נותן לנו?

תלמיד: אנחנו מרגישים את אהבת הבורא, את התמיכה שלו אלינו דרך החברים.

יפה, קצר ולעניין.

מה הקשר בין ערבות לאהבה?

תלמידה: קודם כל, אנחנו צריכים לעורר בעצמנו את הרצון, הרצון להתחבר עם הבורא הוא לא אישי, שכולנו נתחבר ונפתח אותו ונגלה את הבורא.

יפה. עוד, מי יכול להוסיף?

שאלה: בהתחלה הייתי רוצה להרגיש אהבה לחבר, ואז יהיה קל לקיים את הערבות, אבל אין אותה ולכן אני מקיים בכוח את הערבות. כל זמן שאין בי אהבה אני עושה את עצמי, ואני משכנע את עצמי שהיא קיימת. בהתחלה אני עושה בלי אהבה ואחר כך מגיעה האהבה, כשאני משקיע כוחות.

מעניין, בסדר. כלומר, אני יכול לקיים את הערבות רק באותה מידה שבה יש לי אהבה לחבר. כלומר, קודם עליי להשיג אהבה לחבר ואז לקיים את הערבות. האם זה כך?

תלמיד: כן, זה אידיאלי כך.

בסדר, צריך לחשוב על זה, אולי אתה צודק. אני לא רוצה לענות על זה, כדי שיתר החברים גם יחשבו.

יש לי שאלה כזאת, מה יותר חשוב, "ואהבת לרעך כמוך" או שתהיה ערב לחבר שלך? מה ההבדל בין אהבה לערבות? מה אני צריך להשיג קודם, ערבות או אהבה?

תלמיד: קודם ערבות, זה יותר חשוב, ואחר כך אם נקבל את המתנה מלמעלה נשיג אהבה לחבר, אבל קודם כל ערבות, כי שם יש לפחות הזדמנות לתת יגיעה.

מה יותר חשוב, ערבות או אהבה? מה הקשר ביניהן? נתחיל מזה.

תלמיד: אם אנחנו אוהבים, אנחנו מתחילים עם התנאי של ערבות ואהבה, אם אנחנו מתחילים לאהוב אז נוכל להיות גם ערבים. אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות המשותפת הזאת, את הערבות ההדדית זה כלפי זה אם אנחנו מתחילים לאהוב את החבר.

בסדר. אם אנחנו מתקדמים אנחנו צריכים קודם להגיע לערבות או קודם להגיע לאהבה?

תלמיד: המפתח לערבות זה לפתוח את הלב, פתיחת הלבבות.

כלומר, הערבות קודמת.

קריין: קטע מספר 2.

"אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. [...] כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו."

(בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")

כאן ברור לנו, שבמקום לחשוב על כולם, אני חושב על עצמי, ממש מקצה לקצה אנחנו רואים את השינוי הגדול שיכול להיות בכלי של האדם הראשון. איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את החוק במלכות דאינסוף או בכלי של אדם הראשון, במלכות הכללית, כלפי החיבור? מה החוק הכללי של החיבור בכלי של המלכות, של כל העולמות?

תלמידה: הקשר הוא להיות בבקשה שעושה מלכות לחכמה כדי שחכמה תוכל לשלוח את אורה למלכות.

מה הקשר בין הערבות לחיבור?

תלמידה: האני נעלם, ואני הופך להיות כ-קבוצה, אין יותר את האני האינדיווידואלי.

יפה מאוד אמרת.

מה קורה לאדם שנכנס לערבות? מה קורה בהרגשה שלו?

תלמידה: הוא מפסיק להרגיש את עצמו כעצמו, הוא מתחיל להרגיש את עצמו כקבוצה, כחלק משלם.

טוב, גם נכון.

מה אנחנו צריכים לעשות אם השגנו איזו דרגה של ערבות? איך אנחנו מתקדמים הלאה לדרגה יותר גבוהה?

תלמידה: צריכים להיות בהודיה לבורא, להחזיר את הכול לבורא ולבקש ממנו שיעביר את ההרגשה שלנו גם לכל החברות.

טוב.

תלמיד: להיות בערבות זה אומר שאנחנו נמצאים כבר בקשר של אהבה. הרי אחרי שאנחנו נמצאים באהבה אנחנו יכולים להימצא גם בערבות, כי הערבות היא שבמצב הבא האהבה לא תעלם, ואנחנו נמשיך להיות מחוברים כולנו יחד בערבות הזאת.

בסדר גמור, יפה. זאת אומרת, סך הכול חוק הערבות הוא חיבור בחזרה של הכלי השבור שהבורא שבר מלכתחילה בחטא עץ הדעת, בחטא אדם הראשון. בשביל מה הבורא שבר את הכלי? היינו יחד כולנו, מחוברים, וממש הכול נשבר. למה? מה קורה? למה הוא עשה את זה?

תלמיד: כדי שתהיה לנו דרישה לבורא, כי אנחנו זקוקים לעזרה שלו ומבינים שבלעדיו אנחנו לא יכולים להשיג את זה, הוא רוצה שיהיה קשר בינינו.

כלומר הבורא רצה שנזדקק לעזרה אחד של האחר ולכן הוא שבר אותנו.

תלמיד: וחוץ מזה שגם נזדקק לעזרה שלו, כי בלעדיו אנחנו לא יכולים בעצמנו להתחבר ולכן אוטומטית אנחנו זקוקים לו כדי שהוא יחבר אותנו, כדי שתהיה בינינו ערבות.

בסדר.

מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו בזמן הכנס עם הערבות בינינו? עד איזו דרגה אנחנו רוצים להגיע בערבות בינינו כדי להגיע פחות או יותר למטרה שאנחנו רוצים? איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את דרגת החיבור, את דרגת הערבות בינינו, שאיתה נצא מהכנס מסופקים? לאיזו דרגת ערבות אנחנו צריכים להגיע כדי להיות מרוצים מהכנס?

תלמידה: הרצון לערבות צריך לבעור בלב שלנו, ואם אנחנו לא מרגישים את הרצון הבוער הזה, אז אנחנו צריכים לדרוש מהבורא שייתן לנו אותו, ושישלים בעדנו כדי שנוכל להתעלות למדרגה הבאה.

אם כך, איך אנחנו מגיעים לדרישה כזאת מהבורא? איך אני מגיע לבורא בדרישה כזאת?

תלמידה: כשאנחנו כבר מגיעים למצב כזה גבוה שאנחנו יכולים להתבטל כלפי כל הקבוצה, המורה והכנס, אז כל מה שנשאר לנו הוא שהבורא יאחד בינינו ואז הכול קורה, גם השאלות לא קיימות. באחדות הזאת מתגלה הבורא וגם אתה.

נכון מאוד. דווקא כשאנחנו מתבטלים אחד כלפי האחר אנחנו מגלים ריקנות, ריק, ביטול, ושמה אנחנו מתחילים לגלות את הבורא ואת העולם העליון, כלומר את הקשר האמיתי שבינינו.

קריין: קטע מס' 3.

"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. [...] ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים." 

("נועם אלימלך". ליקוטי שושנה) 

אם מבקשים, מתפללים, לא בעד עצמנו אלא בעד חברנו, אז אנחנו מגיעים לתיקון, למילוי ולפתרון. זה באמת העיקר.

קריין: קטע מס' 4.

"אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך"." 

(בעל הסולם. "מתן תורה", אות ט"ז)

איך אנחנו יכולים להגיע למצב שכל אחד יוכל לבטל את עצמו עד כדי כך כמו שכותב כאן בעל הסולם? איך אנחנו יכולים לעשות זאת? כנראה שאנחנו יכולים, כי התורה לא מדברת בהגזמה, היא נותנת לנו תרגילים פרקטיים שאיתם אנחנו צריכים להגיע לזה בפועל.

תלמידה: בפרקטיקה להגיע לכאלה גבהים אפשר על ידי ביטול, על ידי תמיכה, ועל ידי איחוד הלבבות אנחנו תמיד מתחברים ועולים למעלה.

שאלה: הדבר העיקרי הוא לא לוותר, להמשיך לנסות, לטעות, ליפול, לעלות, לקום וליפול, ואנחנו יכולים לעבור מצבים שונים, הפרעות שונות, אבל לא לוותר.

מאה אחוז.

שאלה: מתוך הכרת הרע להתפלל על החברים, לצאת מעצמנו, להיות כל הזמן נחושים ולהידבק בעשירייה.

כל הכבוד. נכון.

שאלה: איך בפעולה הבאה שלנו שהיא הסעודה להמשיך להיות עוד יותר ביחד ועוד יותר מחוברים כדי להגיע למצב של לשמה?

כעיקרון הסעודה אצל מקובלים נחשבת כאירוע הכי קדוש, הפעולה הכי קדושה. מפני שבזמן שאדם אוכל זה דומה לזה שהוא מקבל מהבורא אור עליון, ולכן מקובלים משייכים לחיבור כזה בזמן האוכל חשיבות רבה. אפשר לקרוא על זה הרבה דברים.

קריין: קטע מס' 5.

"ע"י כריתת הברית תהיה אהבתם אהבה נצחית, בל תמוט לעולם ועד, ולא יפרידם שום מניעה, מפני שעושים ביניהם קשר אמיץ וחזק, שיתייחדו ויתקשרו באהבתם בקשר נפלא ולמעלה מן הטעם והדעת, שאע"פ הטעם והדעת היה צריך לפסוק האהבה, או לגרום איזה שנאה, אעפ"כ מחמת הכריתת ברית, מוכרח להיות אהבתם לעד קיימת ועל כל פשעים תכסה אהבה זו וקשר אמיץ זה, לפי שבאו בברית והתקשרות, כאילו נעשו לבשר אחד. וכמו שלא יוכל לפסוק אהבתו על עצמו, כך לא יפסוק אהבתו מעל חבירו." 

("ליקוטי תורה". פרשת נצבים, מ"ד, ב')

איך אנחנו מגיעים לברית כזאת שכל אחד באמת נעשה חלק מהאחר? איך אנחנו יכולים להגיע לכזה קשר בינינו?

תלמידה: הבורא אסף אותנו כדי שנרגיש את מהות העדר הקשר. אנחנו בערבות ברצון מאוחד נחזיק זה את זה בכל מדרגה, נעזור זה לזה לעלות אליו, ורק ככה אנחנו נצליח להגיע לבורא, לקשר בינינו, לאחדות.

תודה, כל הכבוד לכם.

תלמידה: אני חושבת שרק דרך ביטול זה כלפי זה וכלפי הבורא, רק במקרה כזה אנחנו יכולים להגיע לברית הזאת.

כל הכבוד, נכון.

תלמידה: אני חושבת שהאור העליון עוזר לנו ברגע שיש לנו את הכוונה הנכונה. ברגע שאנחנו עוסקים בחיבור אנחנו מושכים דרך הכוונה שלנו את האור המחזיר למוטב, את האור העליון.

יופי.

תלמידה: במידת הביטול של החברות באמונה מעל הדעת לתאר לעצמנו שאנחנו אוהבות את החברות ובקשר עם הבורא לצאת מעצמנו, לקחת דוגמה ולתת דוגמה. הכול כבר נמצא, אנחנו כבר שם, רק חסר צעד קטן של ביטול כלפי החברות וגדלות החברות.

טוב.

תלמידה: קודם כל אנחנו צריכות לשבת ולכתוב ביחד את ברית ההתחייבות בינינו, ואז אנחנו פשוט ניתן מקום לבורא לגמור בעדנו. ושם זה מקום הערבות וההתבטלות והרצון המשותף והחיסרון המשותף. אנחנו אוספות את הכול ביחד וממש מתכתבות עם הבורא.

נכון.

תלמידה: כשאני מבין שאני לא איזה שק עצמות על כל מה שיש סביבי, ואני רואה שאנחנו נמשכים זה לזה ואנחנו מרגישים את האהבה לחברים אז אנחנו מגיעים לכזה קשר שכל אחד אוהב את השני והכול מתכסה באהבה.

טוב.

תלמידה: להתחיל מעצמנו מביטול ונתינת דוגמה, לדאוג לכזה קשר, ולהתכלל בחיסרון ולהרגיש את חיסרון החברות ולדרוש מהבורא עבורן.

בסדר.

תלמיד: זה מצב שבו אנחנו מושכים את האור העליון והוא זה שיביא אותנו לקשר הנכון.

כן.

תלמידה: תפיסת המציאות שלנו משתנה, אנחנו משתנים, אנחנו מגיעים לחיבור כזה, לקשר כזה כל כך מיוחד באהבה, בשמחה.

בסדר.

תלמידה: זה תהליך, הוא דורש זמן, זה לא קורה מיד אבל זה תלוי ברצון שלנו. הרצון שלנו צריך להיות מאוד גדול כדי להגיע למצב כזה שנהיה באמת חלק זה מזה. אם כולנו נבקש בתפילה מהבורא עם צעקה בלב ונפש, אז נפנה לבורא הוא ייתן לנו.

את צודקת, כל הכבוד.

שאלה: איך נוכל להגיע לערבות בשלמות ביחד עם כל החברים בעשירייה?

רק על ידי תמיכה הדדית.

תלמידה: אני חושבת שהבושה הרוחנית הזאת שנתנו לך את הנקודה הפנימית הזאת, את הרגשות האלה שאתה צריך לפתח ולחבר אותם לחברות ואתה לא מממש את זה, זה ממש נותן לך תנופה להתקדם לחיבור עם החברות ולפתח את הקנאה שהן יותר טובות, שהן יותר גדולות, כדי שנוכל להתחבר ולהתקדם ביחד. שני הרגשות האלה לא קיימים אצל חיות, יש רק אצל בני אדם, הם מחייבים אותנו להיות יחד ולחזק את הקשר בינינו.

כל הכבוד מאוד יפה.

תלמידה: חשוב מאוד לפתוח את הלב. הלבבות שלנו אבנים, מאובנים, וכל הזמן כשאנחנו מנסים לעשות את זה, נתקלים במכשולים, ואז העזרה שלנו היא התפילה. אם כל חברה תנסה בצורה נחרצת, בתפילה להתאמץ בפעולות אז הערבות בינינו, הקשר בינינו יהיה יותר חזק ואנחנו נהיה חלק זה מזה.

אז אני רוצה להיות ביניכן.

תלמידה: מובילים אותנו אל הערבות עם הבורא ואנחנו צריכים להכניס את כל המאמצים כדי לעמוד על הדרך הזאת ולא לוותר.

עוד יותר טוב.

תלמידה: הברית זה משהו שאנחנו חותמים בלבבות שלנו, בנשמות שלנו, וכשאנחנו עושים את זה, זה הדבר החשוב ביותר בחיים שלנו. אז אם אנחנו חיים כאילו שזה הדבר הכי חשוב בחיים שלנו, אנחנו נגיע לחיבור בינינו.

נכון.

תלמיד: ככל שאני יותר משקיע בחברים ומפעיל תפילה עבורם, כך אני יותר מתאהב בהם. לא יכול להיות מצב אחר.

בוודאי.

תלמיד: ככל שאני משקיע יותר כך אני יותר אוהב אותם, זה כמו להשקיע בתינוק.

בוודאי.

תלמיד: אבל את התינוק אתה אוהב כי הוא שלך וחבר זה אפילו מדרגה גבוהה יותר, כי מלכתחילה זה לאהוב אדם זר. הכול תלוי מה אני עושה עבורם ומתי שאני כבר מתאהב בהם, ודאי שהם הופכים להיות חלק ממני.

כן. כל הכבוד. תודה על המילים האלו.

תלמידה: התחינה לגדלות הבורא, הבקשה לגדלות הבורא צריכה להיות תמיד לפנינו כמטרה כדי שהבורא יעזור לנו להגיע לזה.

יפה.

תלמידה: אני חושבת שאנחנו פשוט מוסרות את עצמנו בזרועות החברות.

כן. יפה.

תלמיד: האם יש הבדל בקשר בין החברים בזמן שהם לומדים לבין שהם נמצאים מחוץ ללימוד?

בכל ההזדמנויות. זהו.

תלמידה: בקשר לאיך לבנות את הערבות ולהרגיש אחד עם כולם. אני מרגישה שזה מתחיל בהתבטלות כלפי כל הכלי. אם מישהו ארגן את הכנס אני צריכה להישמע להוראות שלו ולהוריד את כל ההתנגדויות. ההימצאות בחדר אקראי היא מדהימה. זה נותן חיבור אחר ואני מרגישה שזה הסיפור. לא להיכנס לחדר שלנו ולהתחבא שם מאחורי חלונות סגורים או פתוחים. פה יש הזדמנות ממש של חיבור עילאי עם אחרים ועם כל הכלי.

בסדר.

תלמידה: הגיעו חברות מקרסנודר, דוניצק, מוסקבה ועוד, ואנחנו ביחד בשמחה רוצים להתכלל בערבות הזאת. אנחנו חושבות על הערבות איך לפתוח את הלב ולהכניס את החברות. פשוט להכניס אותן לשם פעם אחת ולתמיד, את העשירייה למשל, כל אחת איך שהיא רואה את זה. כי אם לא נכניס אותן ללב, אז לא יעזור.

אתן לגמרי צודקות.

תלמיד: כדי שתתקיים הברית צריכה להיות הסכמה וזה יוצר צער כי אני לא רוצה להיפרד ממנו ואז צריך להתחבר לרצון של החבר להשפיע, לכן אנחנו צריכים לפחות שניים, כדי שנוכל לגלות את הערבות הזאת ואני אוכל לצאת מהדאגה העצמית ולהיכנס לדאגה לחבר.

בסדר גמור.

שאלה:. אנחנו נמצאים בגרוזיה, יש כאן התאספות גדולה מאוד. כל הזמן כשחיכינו, השאלה הזאת התחלפה מאה פעם והגענו למצב כזה שאנחנו כביכול התאספנו כאן, המון חברים השקיעו כוחות כדי להגיע, אבל בסופו של דבר אנחנו שואלים, בשביל מה, מה אנחנו רוצים? אז אנחנו שותים, אוכלים, טוב לנו אבל מה אנחנו רוצים מכל זה?

האם אתם הגעתם ללא השאלה הזאת?

תלמיד: באנו עם שאלה, אבל השאלה הולכת לאיבוד.

אבל איך הולכת לאיבוד. כל אחד צריך להחזיק את השאלה בפנים וכל הזמן לחמם אותה.

תלמיד: מפני שפה הכול טוב השאלה הולכת לאיבוד.

לא, להחזיק בשאלה כל הזמן, כל הזמן להצמיח אותה. אתם צריכים כל הזמן להיות ביותר התרגשות, ביותר שאלה כלפי הסביבה שלכם, כלפי החברים.

שאלה: עשית עכשיו תרגיל יפה, שאלת אותנו שאלות לפי הקטעים, וכל מי שענה, ענה נכון כנראה, כי אתה חיזקת את כולם. ולכל שאלה הספיקה לך תשובה אחת, כזאת היתה ההתרשמות, כאילו אתה שואל שאלה מהמדרגה הבאה, ובצורה כזאת אתה עושה איתנו תרגיל מעניין. תוכל להסביר את האפקטיביות שלו, ואיך להשתמש בו בצורה אופטימלית לכולם, כולל אלה ששותקים?

אני מנסה לשאול שאלה בצורה כזאת, או לתת לכם לפתור איזו בעיה, משהו שיאלץ אתכם להתעלות קצת יותר למעלה מהמקום שבו הייתם לפני כן. זאת כל השיטה שלי.

תלמיד: האם גם אנחנו יכולים לעשות תרגילים כאלה, כמוך אבל בלי השתתפות שלך. נגיד בפגישות היומיות שלנו.

בבקשה, תנסו. מה, אני מגביל אתכם? תעשו, בוודאי. אבל אתם מראש צריכים להתכונן לזה, להתייעץ עם החברים, מה לשאול, וכן הלאה.

תלמיד: אנחנו שומעים שיעורים כל יום, ודאי שבזמן הכנס, נמצאים כאן פיזית אחד ליד השני, ורוצים לממש מה שאתה אומר. מה אתה מציע לנו ריאלית לעשות, כבר היום?

לייעץ ריאלית, לכל הזמנים, ולכל המצבים, אני יכול רק דבר אחד. לעורר זה בזה חיסרון לערבות. זה הכי חשוב. תראו מה עושה בעל הסולם, המאמר הראשון שלו הוא "מתן תורה", הוא בא מלמעלה, והמאמר השני הוא "הערבות", וזה מצב שבא מלמטה. בזה אנחנו צריכים להתחבר יחד, הבורא מלמעלה אלינו, ואנחנו מלמטה אליו למעלה.

תלמיד: עם המצבים האלו שחברים דיברו, יש עוד מצב מיוחד שהשקענו באספה הזאת, הגענו, ויש לנו שאלה על הברית. אני מרגיש שכל אחד כאן מוכן לתת הכול בשביל החברים. יש את הברית הזאת ברמה שלנו, מה לעשות עם זה, זה יישאר?

אני לא יודע. צריך כל פעם, כל רגע ורגע לחדש ולהגדיל.

שאלה: יש לי שאלה לא פשוטה שקשורה להרבה עשיריות. יש מצב כזה עכשיו, שיש עשיריות מופרדות, יש לי אחים מאוקראינה שמפוזרים בכל מיני מדינות. אני בכלל נמצא בארגנטינה. אני מחבק פה את החברים, ואני מרגיש כאילו אני מחבק את החברים מהעשירייה שלי. מה לעשות עם ההרגשה המוזרה הזאת, תייעץ בבקשה.

אני שומע אותך מאוד לא טוב, ולא יכול להבין שום דבר ממה שאתה רוצה להגיד. עדיף שתכתוב לי, ואז אני אענה לך.

שאלה: אם הערבות שווה בין גברים לנשים, אז למה אנחנו לא מערבבים בין עשיריות נשים וגברים?

אנחנו לא יכולים לערבב נשים וגברים מבחינה רוחנית, כי זה ישבור את הנטייה שלנו להתקרב. רק הגברים ביניהם, והנשים ביניהן, אחרת אין דרך.

תלמיד: איך בזמן השיעורים, לקבל את קבוצת הנשים כמשהו שעומד בנפרד?

כמשהו שעומד בנפרד, כמשהו שעובד במקביל אלינו. כן. אבל בשום אופן לא להתערבב.

תלמיד: צריך לחפש דרכים להתחבר עם נשים?

בשום אופן לא, בשום פנים ואופן, מרגע זה ועד גמר התיקון. אתם צריכים להבין, שהתקרבות בין גברים ונשים, בין גבר ואישה זה מה ששבר את העולם, וכך זה צריך להישמר עד גמר התיקון.

תלמיד: ומה בגמר התיקון?

ניפגש שם, ונדבר על זה. נעשה כנס שבו נדון שסיימנו את כל התיקון שלנו, ואיך עכשיו עלינו לקרב את שני החלקים שלנו, החלק הגברי והחלק הנשי.

תלמיד: מעולה, אז נתראה.

כן. אני לא חושב שזה יקרה כל כך מהר, שזה כזה קרוב. אנחנו צריכים בצורה מאוד זהירה לגשת לשאלה הזאת.

(סוף השיעור)