בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 3.11.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי מ"ה, ב' בחינות בתורה ובעבודה*

1. ש: מה ההבדל בין חסרון של כלל הציבור וחסרון השכינה?

ר: אנחנו מלמטה צריכים להגיע מחסרון הפרט לחסרון הכלל. אנחנו משתדלים לחבר את עצמנו ולהגיע למשהו, אבל זה עדיין רק המאמצים שלנו, זה נקרא חסרון הכלל, נגיד קבוצה, עשירייה, ויש לה איזושהי מידה של חסרון. הוא עדיין לא יכול להיות שלם מצידם, לפי התנאים שנתנו להם הם לא מממשים אותו מספיק, ולכן לא מספיק מחוברים לפי התנאים שלהם ודאי, וגם לא פונים לבורא, לא מעלים מ"ן, חסרון שלהם למעלה. בהתאם לזה גם למלטה הם לא מזמינים מלמעלה שיבוא המאור המחזיר למוטב שיחבר אותם בצורה נכונה מספקת עוצמתית, וחסרון שלהם יהיה עד כדי כך כדי שהם יזמינו, יעוררו את המקור העליון לטפל בהם, לחבר אותם כאיש אחד בלב אחד אפילו במידה הקטנה ביותר, אבל בכל זאת שהוא יעשה מהם כלי, שהאור העליון יעשה מהם כלי.

חסרון פרטי שיש לאדם, זה פרטי אמנם שהוא נכון, אבל סה"כ פרטי, הוא לא נכלל עם אחרים ולכן הוא לא יכול להיות דומה לאור העליון. חסרון הכללי זה שישנו חסרון, אבל עדיין הוא צריך לעורר את המקור העליון שיעשה מהם חסרון שנקרא שכינה. שכינה נקרא חסרונות, הרבה חסרונות פרטיים שכל אחד מהם באמת רוצה שהם יתחברו ויוכלו להשפיע לבורא נחת רוח, בזה שרוצים לקבל ממנו, אבל זה לא מספיק.

2. כתוב תעשה רצונך כרצונו, כדי שיעשה רצונו כרצונך. כלומר אנחנו מעוררים ברצונות שלנו את הבורא, והוא אחרי זה עושה את הרצונות שלנו כמו שהוא רוצה. בצורה כזאת נבנית השכינה, חסרון שהוא באמת מספיק ונכון כדי להיות שותף לבורא. הבורא הוא משפיע, ואז החיסרון שלנו צריך להיות לא לפי מה שאנחנו אגואיסטים הקטנים רוצים להתחבר בינינו, אלא שהחיבור בינינו יביא חסרון רוחני, לרוחניות, שנהיה שותפים בזה לבורא. כך נבנית השכינה. כלומר שכינה זה לא סתם שאנחנו מתחברים יחד, אלא שאנחנו מעוררים את הבורא והבורא בונה בנו אז את החיסרון. גם חיסרון הנכון אנחנו לא יכולים לבנות לבד, אמנם שבכל אחד ואחד יש מלא חסרונות, רצונות, תשוקות, נטיות, זה לא מספיק. זה הכל דורש חיבור בינינו ופנייה לבורא שיעשה מאיתנו כלי נכון, חסרון הנכון. גם חסרון הנכון הזה, שנדע מה יחסר לנו ואיך שיחסר לנו, גם זה נבנה ע"י האור העליון.

3. ש: קו שמאל זה משהו שלילי?

ר: חסרון זה לא שלילי, העיקר מה שאנחנו צריכים כאן למטה, אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מחסרון, רק כלי חסר לנו. כלי זה חסרון שיהיה בגודל והעיקר באופי שלו, בצורה שלו, בעוצמתו שיהיה מוכן לאותו רצון לתת כמו הבורא, רוצה להביא לנו לאותו המילוי, להתאים את החסרון שלנו למילוי. זה מה שאנחנו צריכים. כאן הבעיה, כי החיסרון שלי הוא קודם כל למילוי אחר, לצורת מילוי אחרת, לגודל המילוי, שאני יכול למדוד ולתאר. אין לנו אפשרות לבנות את הכלי לגילוי החיים הרוחניים, לגילוי הבורא, לגילוי חסרון אפילו למילוי החיסרון אין. מה שאנחנו צריכים זה להשתדל בקשר בינינו לבנות אותו, לאתר אותו, לגלות אותו, לגלות יחד מי זה צריך להיות העליון ומה הוא רוצה מאיתנו. לכן הוא אומר שיש חסרון של הפרט וחסרון של הכלל, ואנחנו צריכים לעבור על כל החסרונות האלה עד שמגיעים לחסרון השכינה.

4. ש: מה ההבדל בין בחינת יראה בעבודה ובחינת יראה בתורה?

ר: יראה זה בעצם כלי לגילוי, אבל צריכים לבנות את הכלי הזה בצורה נכונה, כמו שכתוב יראת ה' היא אוצרו. איך לבנות אותו נכון? כי אני לא יודע מהו האוצר ומה זה מה המילוי שצריך להיות. איך אני בונה את הכלי הראוי למילוי? יש לנו בטכניקה גם כאלה בעיות. אנחנו רוצים לגלות תופעה כלשהי ויודעים שהיא נמצאת, אבל איפה היא? איך אנחנו מגלים אותה? היא נמצאת כאן, אבל איך? כלומר אנחנו צריכים את הכלי, וכלי לדבר שאינו מורגש. אנחנו לא יכולים לבנות אותו סתם.

ע"י החיבור בינינו אנחנו מגיעים למצב מיוחד שאנחנו יכולים בחיפוש בינינו לאתר את החסרון הנכון, כלומר כלי, לבנות כלי למה שאני רוצה למדוד, להרגיש, לראות, לקבל. זה דבר שלא נמצא בעולם שלנו, אנחנו בדרך כלל מקבלים חסרון ומתוך חסרון אנחנו מחפשים איפה המילוי. ברוחניות זה לא כך, כי המילוי נמצא בצורה אינסופית סביבנו, ממלא את כל המציאות, הבורא. ואנחנו צריכים דווקא לגלות את הכלי לאותו הכוח העליון.

5. חסרון זה לא מספיק, זה לא תמיד רע. חיסרון ברוחניות זה דווקא המילוי. אני משתוקק לבורא ואני בהשתוקקות הזאת מקריב את עצמי ממש, אז זה הופך להיות למילוי שלי. זה חסרון השכינה.

6. אנחנו צריכים לדאוג שתהיה לנו התרוממות, שתהיה לנו תמיד רוח במפרשים, אפילו שאנחנו הולכים נגד רגש, נגד שכל, במצבים לא טובים. המצבים תמיד יהיו קשים אם הבורא רוצה לקדם אותנו לתיקונים, אז תמיד יפתח לנו יותר ויותר הבחנות מקולקלות, ואנחנו צריכים רק כל הזמן להבין שכל הקושיות מתגלות כדי לבנות לנו מדרגה הבאה, זה הכל. לכן בלי חיבור בינינו אנחנו לא יכולים לעלות על אף מדרגה.

ש: איך כל הזמן לתמוך בזה?

ר: זה לא כמו בחור שעושה את זה, לא, אבל זה בסדר, תנסה ככה כלפי הבורא. תשיר לו. אנחנו שרים, אני אומר לכם שזה עוזר, זה מאוד משפיע.

7. אהבה רוחנית היא שאדם מתמלא בזה שהוא משתוקק לבורא. ההשתוקקות הזאת הופכת להיות לכלי. תראו מה שקורה לכם אפילו, לפעמים כל אחד לפי מצב שלו, אני קם בבוקר, אין לי רצון, אין לי כלום, אני עייף, רוצה לישון. ואולי אני קם בבוקר ויש לי חסרון ואני רוצה להגיע כמה שיותר מהר לחברים, לשיעור, לראות משהו, יותר לשמוע משהו, יותר להתחיל להרגיש משהו. זה ממלא אותי. ברוחניות ההשתוקקות, חיסרון, זה לא ריקנות. אני מתמלא בערגה, בנטייה, *ההשתוקקות היא בעצם המילוי שלי. אני לא רוצה כלום יותר, אני לא רוצה לקבל שום דבר מהבורא, חוץ משיתן לי השתוקקות אליו*.

ש: אני לא רוצה למלא את ההשתוקקות?

ר: זה בשבילי כבר מילוי, זה בשבילי כבר מילוי. אח"כ שאנחנו רוצים בגשמיות להתחיל למלא את עצמנו שיהיה השתוקקות. שהיית כמו שם ילד בגיל 12 13 לא יודע כמה היית משתוקק לאיזה בחורה נגיד היית ממשיך איתה להיפגש ואח"כ נכנס לחיים ואיפה ההשתוקקות איפה אותה ערגה איפה אותו החיסרון איפה אותם הלילות שאתה חושב עליה ושהיו ממלאים אותך תסתכל על הפרצוף שלך איך אתה עכשיו אפילו נראה כן שיש לך הרגשה הזאת עד כמה שהיא הרגשה הזאת שונה ממה שיש לך היום נו למה כי אתה הרגת אותה בזה שרצית מילוי הגשמי במקום חסרון. האגו שלנו ממשיך לעבוד כי רוצה למלא את עצמו, רוצה להשיג. השגה הורסת, הורסת את ההשתוקקות, ואין השתוקקות, אין כלי, אין רעב, אין חסרון. מה לעשות? לכן *ברוחניות אני מגיע למצב שיש לי צמצום מסך ואור חוזר, ואני בונה את הפרצוף שלי למעלה מהרצון לקבל שלי. רק שם אני נותן, נותן, לא מקבל. נותן, וכל התענוג שלי הוא מנתינה, ובתוך הנתינה אני מגלה כל האושר שיש בבריאה*. זה כל היסוד של חכמת הקבלה.

לכן היא נקראת חכמת הקבלה, זה לא פשוט, זה לא סתם לקבל, אלא איך לקבל כדי להישאר מלא בצורה אינסופית בזמן, במקום, בהכל.

ש: לא הבנתי איך עברת מהשלב שיש לך חסרון, לשלב הבא?
ר: זה נעשה ע"י מאור המחזיר למוטב, ע"י כוח הבורא שעובד עליך. אם במקום בחורה בחלון שאתה מנגן לה במנדולינה, יש לך בורא שאתה רוצה להשפיע לו, לא לקבל ממנו. אתה לא רוצה שהבחורה הזאת תקפוץ אליך מהחלון, מהמרפסת, אלא אתה רוצה להביע את האהבה שלך לבורא. אז אתה זקוק למאור המחזיר למוטב, ואתה בונה את זה למעלה מהרצון שלך.

למה יש התפעלות כזאת גדולה מאהבה ראשונה? כי היא מאוד דומה למשיכה רוחנית. אתה לא רוצה אותה בצורה הגשמית, עם הורמונים וכל מיני דברים. זה אח"כ ה מתקלקל, אלא אתה רוצה את זה בצורה שאתה נותן, אני לדודי ודודי לי. אתם רוצים רק רגשות. אח"כ אתה עובר לפעולה הגשמית הורמונלית, ובזה אתה הורס את הכל. אבל אין לנו ברירה בעולם שלנו. ברוחניות זה אחרת.

ש: ברוחניות אני אוכל לשמור את עצמנו מזה?

ר: ברוחניות, אחרי צמצום מסך ואור חוזר, אתה מגיע לזיווג, אבל זיווג דהכאה, נגד הרצון האגואיסטי. אתה בונה תנאי לחיבור למעלה מהרצון האגואיסטי, ולכן הוא קיים נצחי, ושלם. זה כל ההבדל בין הרוחניות וגשמיות. לכן רוחניות היא נצחית, והגשמיות היא כמו שאנחנו רואים. *תחשבו על זה, במיוחד גברים*.

8. ש: ייראה...?
   ר: פחדים רוחניים מתחילים להיות בקשר עם הבורא. כלומר כמה אני נמצא בהתקרבות או חס ושלום בהתרחקות מהבורא? כמה אני יכול להשפיע לו? אולי אוי ואבוי אני כבר דואג לעצמי. כמה אני משפיע לעצמי וכן הלאה. כאן אנחנו מבחינים בכיוון ובעוצמה, ולכן כל התיקונים שלנו הם איך אנחנו מתקנים את החסרונות האלה..

9. ש: השאלה היא מה ההבדל בין גילוי רזי התורה ואהבה?
   ר: ברוחניות וגשמיות זה הבדל גדול מאוד. בגשמיות יראה מכבה את האהבה ואהבה מכבה את היראה. ברוחניות יראה ואהבה הולכות יחד ותומכות זה בזה, מגדילות זה את זה. ככל שאני יותר אוהב, אני יותר מפחד ושומר על האהבה שלי. לכן האהבה ברוחניות רק גדלה, ויראה גם גדלה. בגשמיות זה לא יכול להיות. זה תלוי באיזה כלים אנחנו מגלים את עניין החיבור, או בע"מ לקבל או בע"מ להשפיע. אם זה בע"מ להשפיע, אז גם יראה וגם אהבה הולכים בקנה אחד.

10. ש: איך בחינת תורה ובחינת עבודה אמורות להשתלב יחד בעבודה שלנו?

ר: הם גם משלימות זה את זה, תורה ועבודה. כי לפי העבודה שלי, מה שאני משקיע, מגיע מאור המחזיר למוטב ומשלים לי את הכלי. בכלי הזה אני מקבל כבר את פנימיות התורה.

11. ש: האם רק גברים מושכים את האור, או גם נשים….?

ר: אין שום הבדל. רב"ש כבר היה אומר על זה בפה גלוי שאין שום הבדל בין גברים לנשים במשיכת המאור. נשים יכולות להגיע לזה גם כמו גברים, בחיבור ביניהם. הם לא היו תלויים בגברים. אנחנו בכל זאת צריכים להיות תלויים, כי כמה שיותר קשר בינינו, וברוב עם הדרת המלך, כך אנחנו יותר ויותר נתחזק בקבוצה יותר גדולה. יש לנו עבודה מאוד מיוחדת של נשים בארגון, יותר מגברים. אני חושב כמה שהן מוסרות את עצמם לארגון, לתרגום, להפצה, לכל דבר. לכן אני לא רואה הבדל, אני רואה ההיפך, שעבודת נשים הרבה יותר מועילה, ישירה, נאמנה מעבודת הגבר. תודה לכן.

*שמעתי מ"ד, מוחא ולבא*

12. תראו איזה תנאים נוראיים: "אלא כל רצונותיו יהיו רק להשפיע לה', וזה נקרא בחינת ליבא, כי בורא דורש את הלב". נו, לאט לאט אנחנו נקרא את זה מדי פעם, בעוד חודש- חודשיים וכך יותר ויותר נבין את תוכן המילים הללו.

*חלק 2 – פתיחה לחכמת הקבלה*

13. ש: מה הכוח של הנקודות שמצליחות לנענע את האותיות?

ר: הנקודות האלה הם אורות. אל תחשוב שזה סתם נקודות. הנקודות האלה הם אורות. האורות האלה פועלות בתוך הרצונות, בתוך הכלים, והאורות שפועלים על הכלים, מתוך הכלים, הרצונות האלה מתחילות להתנענע, הם רוצות, מוכנות להתחבר, מוכנות לעלות לע"מ להשפיע. כך האור משפיע על הכלי. זה נקרא שהאורות מנענעים את הכלים.

14. ש: מה כזה מיוחד באור הזה שהוא מבטל את צמצום ב'?

ר: שאלה יפה. האור הזה כולל ס"ג וע"ב, כלומר יש כאן אור חכמה, ע"ב, ואור חסדים זה ס"ג, חסדים. אור חכמה ואור חסדים יחד יכולים, אם הם מגיעים לאיזשהו מקום, הם יכולים לתקן כל מקום ומקום, כל מקום ומקום. כי יש לנו כתר חכמה בינה ז"א ומלכות, ואם חכמה ובינה מתחברים יחד ומשפיעים למטה, הם יכולים לתקן את הכל.

מה שכן קורה, וזו הבעיה, שכאן ישנה פרסא, ואור ע"ב ס"ג הזה לא מגיע למטה מפרסא, הוא יכול לתקן רק מה שנמצא למעלה מפרסא. מה שקורה לנו הלאה זה שהאור ע"ב ס"ג, חכמה ובינה, זה נקרא ע"ב וס"ג, מאיר והיה נראה להם שהם תיקנו את הכל, עד הסוף, סיום, עד סוף כל המדרגות, וחשבו שיכולים לקבל ע"מ להשפיע בכל המדרגות האלו. הם לא הבינו שהם לא יכולים לתקן את הכלים שנמצאים למטה מפרסא, שהכלים האלו הם לא מתוקנים. לכן בהם קרתה השבירה. אנחנו נלמד, וכתוצאה משבירה באים אנחנו כדי לתקן את השבירה. בעצם *אנחנו ילדים של השבירה*.

15. תפקיד הבורא להכין לנו מקום העבודה. ע"י העבודה של בירור ותיקון אנחנו נוכל להתקשר עימו, להיכנס להיות שותפים, ומתוך השיתוף נבין איך אנחנו יכולים לעבוד יחד, נכיר את עצמנו יחד. כמו שאנחנו בקבוצה, לפני זה לא היינו מכירים זה את זה, מתחברים, מתחילים בשילוב בינינו, מאין ברירה מתחילים להתחבר.
    
    עוד מעט נתחיל לראות כמה אנחנו זקוקים זה לזה, כמה כל אחד ואחד יקר בשבילי, כי הוא חלק מהנשמה שלי. אח״כ אנחנו מגלים שעוד יותר יקר לי ממני, כי *בי מטפל הבורא במידה שאני מטפל בחברים*. לכן יוצא לי שהיחס שלי וחיבור שלי לחברים קובע את החיים רוחניים שלי. יוצא שכך אנחנו מגיעים למצב שהשבירה בונה לנו את המציאות החדשה שאנחנו מחויבים להכיר אותה כך.

16. ..נעשתה שבירה. האור עובר עד הפרסא, הכל בסדר, אבל כשהוא עובר למטה מפרסא אז כאן ישנה שבירת הכלים. השבירה אמנם קרתה למטה מפרסא, אבל בגלל שזה פרצוף שלם אז מתוך זה שהיא קרתה למטה, היא גם משפיעה למעלה, וגם כאן הכלים נשברים. אז הרשימות האלו מהשבירה הם עולות בחזרה לראש דס"ג, ראש דס"ג עושה עליהם זיווג, מתחיל לסדר אותם, ואז יוצא לנו מתוך זה עולם האצילות, בריאה, יצירה, ועשיה.

17. ש: מה הקשר בין אור חכמה לאור חסדים?

ר: אור חכמה זה אור של מטרת הבריאה. אנחנו צריכים בסופו של דבר לקבל אותו בע"מ להשפיע. זה מה שהבורא רוצה, כי ע"ב בעצמו זה אור החכמה, זה הבורא שפונה אלינו. הס"ג זה רק תיקון, לבוש מצדנו שאנחנו רוצים לקבל אותו בהשתוות הצורה, בע"מ להשפיע. לכן אור ע"ב ס"ג נקרא שאור שמגיע מלמעלה מתקן את הכלים וממלא את הכלים.

18. אנחנו נתקרב ליום שבת. מחרתיים הם רוצים שיהיה שיעור מיוחד. עוד לא קיבלתי חומר,

אבל אני מקווה שיהיה לנו באמת שיעור מיוחד. בסופו של דבר זה תלוי בינינו חברים, אם נתאסף יחד טוב, נעשה קפיצה רוחנית.