שיעור הקבלה היומי9 יוני 2024(בוקר)
שיעור בוקר 09.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1461, אגרת כ"ג, עמ' 1464, אגרת כ"ה
-
קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמוד1461, חלק "אגרות", אגרת כ"ג.
אגרת כ"ג
ב"ה אלול תשט"ז מנשסטר יע"א
"לכבוד החברים שיחיו לנצח
אני רוצה להתקרב לחברה לעת בא שנה חדשה, שאנחנו צריכין להתחזק בבטחון חזק שנזכה להיושע בישועה כללית, שיתגלה שם כבוד מלכותו על כל הארץ, וישמעו רחוקים ויבואו, היינו שהרגישו שהיו מרוחקים מעבודה על טהרת הקודש, יזכו לבחינת שמיעה, ואז יש יחוד עשייה ושמיעה, וזה שכתוב "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון".
זה ידוע שיש ב' בחינות כלליות:
א. בחינת מוחא,
ב. בחינת ליבא.
ובזמן שהאדם טועם בעבודתו בחינת עפר על דרך "נחש, כל מאכלו עפר", שיש טעם בתורה ומצוות רק טעם של עפר, והסיבה הוא מטעם שהוא דל, שחסר לו בחינת אמונה. וכמו כן, הוא נופל לבחינת ליבא שהרצון לקבל הוא על תאוות עולם הזה שנקרא אשפה, ואז הוא "אביון".
וכשהוא מצטער על זה, היינו שנותן על זה תפלה וצועק לה' שיעזור לו ממצוקתו, ומהו צועק - "מקימי מעפר דל", מאחר שאני דל וטועם טעם עפר, ואני אביון ומוטל באשפה, והכל מטעם ההסתרה פנים ששורה בעולם, אזי מבקשים לה' שיוציא אותנו מעבדות לחרות.
וזה ענין שבעל תפלה מתפלל על יד העמוד. ובהסולם מפרש, שענין העמוד היינו אח"פ דעליון שנפלו לגו"ע דתחתון. ובזמן שהעליון מעלה את האח"פ שלו, אז גם הגו"ע דתחתון עולים. וכמו שכתוב, שלכן דווקא על ידי העמוד עולים הנשמות מעולם לעולם, וזהו הקשר שבין עליון לתחתון.
ועל דרכנו אפשר לפרש על דרך הנ"ל, היינו, שעל ידי זה שהכלים דעליון נפלו למקום התחתון, כוונתו, אם קטנותו של העליון התחתון מרגיש. שזה ענין "ישראל שגלו שכינה עמהם". היינו שגם השכינה אצלם בגלות, הנקרא שכינתא בעפרא כנ"ל, שמרגיש בתורה ועבודה טעם עפר.
וכשהאדם מצטער על גלות השכינה, היינו שאין חס ושלום השכינה בגלות, אלא שהשכינה מסתתרת בשביל ישראל, ומסכימה שהתחתון ידבר על העליון כל דבר האמור לדבר. והתחתון מדבר כך, משום שמרגיש כך.
וכשמצטער על זה, ומתפלל בכל לשון של בקשה לְאוּקְּמָא שֶׁכִּינְתָּא מֵעַפְרָא [להקים שכינה מעפר], על ידי זה העליון מתגלה את עצמו להתחתון עם כל גדולתו, אזי גם ממילא גם התחתון מתעלה. נמצא, שזה כל העמוד כנ"ל, היינו דווקא על ידי העמוד הזה, עולים התפלות מעולם לעולם, היינו מהתגלות ליותר בהירות, ולכן דווקא ליד העמוד הזה צריך להתפלל.
ועל זה נבין את ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי שהוא דין. שעיקר הדין הוא מצד השלימות שמתגלה בזמנים הללו, ויש חשש לחיצונים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה.
שענין תשובה הוא השבת את רצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה חוזרים ומתדבקים במקורם העליון, וזוכין לדביקות הנצחי. ואזי יכולים לקבל את השלימות המתגלה בימים הנוראים, מפני שמזונותיו קצובים בראש השנה, היינו שמתגלה את אור החכמה והשלימות והבהירות.
אלא שצריכין להכין כלים שיהיו מוכשרין לקבל, היינו את בחינת אור דחסדים שצריכים להמשיך, שזהו בחינת תשובה והתעוררות הרחמים, בסוד "מה הוא רחום אף אתה רחום". שכן אזי נוכל לקבל את כל השלימות על צד הטהרה.
וזה ענין שנקרא יום טוב מסיבת התגלות השלימות. וזה ענין "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", שענין שופר מלשון "שפרו מעשיכם", מפני שיש עכשיו כסא להלבנה, היינו בחינת הסתרה.
לא יכולתי להאריך מפני ערב יום טוב, ואני מאחל אתכם כתיבה וחתימה טובה.
מאת
ידידכם
הדורש
בשלומכם
וטובתכם
ברוך
שלום
הלוי
אשלג"
שאלה: רב"ש כותב, "ועל זה נבין את ראש השנה ויום הכיפורים למה נקרא בחינת יום טוב, אף על פי שהוא דין", כביכול שיש בעיה שאלו ימים טובים על אף שהם בעיקר ימי דין. למה יש סתירה בין דין לבין יום טוב?
כך אנחנו רגילים להבין, שיום טוב הוא יום שיש בו יותר חסדים, והוא יותר נוטה להתקרבות האדם להשפעת השפע העליון, ומצד שני הוא יותר רחוק מדין.
תלמיד: רב"ש ממשיך "ויש חשש לחיצונים". למה אם יש יותר דין ופחות חסדים יש חשש מהחיצוניים?
כי התנאים הם אחרים, יותר גרועים. לכן יש שאלה, למה זה נקרא בכל זאת "יום טוב".
תלמיד: למה באמת זה נקרא יום טוב?
עוד נלמד.
שאלה: רב"ש כותב "שהשכינה מסתתרת בשביל ישראל, ומסכימה שהתחתון ידבר על העליון כל דבר האמור לדבר. והתחתון מדבר כך, משום שמרגיש כך." מה זה אומר שהעליון מסכים שנדבר עליו רע?
שזה בדיוק לפי המצב שלנו, ימי דין.
תלמיד: מה נקרא שהעליון מסכים שנדבר עליו רע? מה זה נותן?
העליון מבין את התחתון על אף שהתחתון נמצא בתרעומת כלפי העליון ולא מרגיש שהימים האלה, הזמנים האלה הם זמנים לטובה, אלא מקבל אותם ההיפך, כיום הדין, זמנים לרעה, וכתקופה שבה הוא מתרחק מהבורא, ולא מרגיש על שהבורא רוצה אותו, מושך אותו אליו.
תלמיד: והבורא עושה את זה בשביל שנוכל לחזור בתשובה?
כן.
שאלה: רב"ש מזכיר את עניין העמוד, הוא מסביר על פי בעל הסולם שזה אח"פ דעליון שנפלו לגלגלתא דתחתון. הוא גם אומר שצריך דווקא ליד העמוד הזה להתפלל. מה זה להתפלל ליד העמוד לפי ההסבר הזה?
להתקשר לאח"פ דעליון, לעורר אותו שיעלה את התחתון ויביא אותו לדרגה עליונה יותר. זה ממש תהליך העלייה מדרגה לדרגה.
תלמיד: איך מוצאים בהרגשה את העמוד הזה, את האח"פ דעליון?
כנראה שנלמד את זה.
שאלה: העבודה בעשירייה היא כל הזמן להגדיל את העליון, להגדיל את גדלות החברים וגדלות הבורא. ואז בא מצב כזה שנקרא ראש השנה או יום כיפור, שהעליון מקטין את עצמו.
כן.
תלמיד: מה השוני עכשיו בעבודה בעשירייה? מה צריך לעשות כדי לא לדבר לשון הרע, או כפי שהוא אומר פה, לא לדבר רעה על העליון?
לקבוע שהימים האלו הם דווקא ימים טובים. איך יכול להיות אם אלו ימי דין? עוד נקרא, עוד נלמד.
תלמיד: האם הוא מדבר על תאריך בשנה או על מצב בעשירייה או על מצב האדם?
כל המצבים רומזים לעניין אחד, שזה זמן הדין והתחתון צריך להביא את זה בחשבון, ולכן יש עליו הגבלות מסוימות, כך שדווקא בזמן הזה ועל ידן הוא זוכה לעלייה.
תלמיד: איך אפשר לתרגם את זה לעבודה בעשירייה? נגיד שיש מצב כזה שלא מצליחים להגדיל את העליון.
חייבים לעשות את זה למעלה מהדעת וחייבים להשתמש בכל האפשרויות. אומנם אנחנו נמצאים בזמן המיוחד הזה, אבל צריכים להתקרב לעליון, לבקש, להקטין את עצמנו וכך נזכה לעזרה.
תלמיד: יש לבקש להקטין את עצמנו ויש לבקש להגדיל אותו.
כן.
תלמיד: במצב כזה, מה צריך להיות?
כנראה שזה תלוי במצבו של האדם, צריך גם את זה וגם את זה. היחס צריך להיות שהעליון יותר גדול, והתחתון יותר קטן. ומה יותר חשוב? ודאי שחשובה יותר הדרגה העליונה של העליון, שיהיה יותר מכובד, יותר רצוי בעיני התחתון, אבל צריכים את שני המצבים.
שאלה: מהו הדין שמתגלה בראש השנה וביום כיפור? רב"ש אומר שמתגלה שלימות, מה זה אומר?
שכל אחד ואחד נמצא במשפט, ודנים אותו על כל המעשים שלו מראש השנה עד ראש השנה, וכך מתקדמים.
תלמיד: הוא כותב פעמיים שמתגלה בחינת השלימות. מה מתגלה באדם ברגע הזה, בתקופה הזאת? למה מה שמתגלה נקרא שלימות?
מתגלה השלימות, כי על אף שהזמן הוא לא נכון, אנחנו צריכים להתייחס לעליון ככוח שבנוי להעלות אותנו.
תלמיד: בשלב הזה של ראש השנה ויום כיפור הבורא צריך להיראות בעיני האדם כגדול כדי שהאדם יראה את הפער בינו לבין הבורא ויוכל לחזור. אולי הכוונה בשלימות שהבורא מצטייר בעיניי האדם כשלם והוא מבין את עצמו לעומת זה?
יש כאן כביכול דבר והיפוכו. מצד אחד טבעי אם הבורא היה מתגלה כקטן והאדם בטענתו היה מתגלה כיותר גדול, אבל כאן זה מעניין שעל אף שהבורא מגלה את עצמו כנמצא תומך בדין, הוא מתגלה לאדם דווקא יותר קרוב. מיד נדבר על זה.
שאלה: רב"ש אומר שאנחנו צריכים כל פעם לחזק את הביטחון בינינו. מה זה לחזק את הביטחון, על איזה ביטחון הוא מדבר?
תמיכה בסביבה קודם כל. בבורא זה ברור, והעיקר זה בסביבה.
תלמיד: הוא אומר שבזכות הביטחון הזה, על אף שנרגיש מרוחקים מהעבודה על טהרת הקודש, אנחנו נזכה לבחינת שמיעה, ואז יש יחוד עשייה ושמיעה.
מהו המצב הזה שעל אף שאנחנו מרגישים רחוקים, יש לנו את הביטחון? כי גם בהכנה לשיעור דיברנו על עניין של אמונה ויגיעה, ואני שואל את עצמי מה בא קודם, יגיעה או אמונה, או איך אנחנו עובדים על זה ביחד בשביל להגיע למצב שכל הזמן נרגיש את הביטחון הזה, לא משנה מה אנחנו מרגישים בפנים?
העיקר בשבילנו זה אמונה וביטחון. על ידי האמונה אנחנו קשורים לעליון, ועל ידי הביטחון, כשאנחנו כשנכללים בו, נמצאים בו, אנחנו יכולים למלא בזה את עצמנו.
תלמיד: זאת אומרת, האמונה היא בזה שאנחנו כל הזמן מעלים את גדלות הבורא, גדלות המטרה?
כן.
תלמיד: ואז יש לנו את הכוח לתת בכל פעם יותר ויותר יגיעה?
כן.
חסר 2
שאלה: אומר רב"ש, כשהאדם במצב שהאח"פ דעליון נפלו לתחתון, "מצטער על גלות השכינה, היינו שאין חס ושלום השכינה בגלות, אלא שהשכינה מסתתרת בשביל ישראל, ומסכימה שהתחתון ידבר על העליון כל דבר האמור לדבר." מהו המצב הזה שהאדם מצטער על גלות השכינה כשהעליון מראה לו את הקטנות שלו?
כי הוא מרגיש שהעליון נמצא בשפל המצב, בעקבות התחתון.
תלמיד: דווקא בשבילו העליון נמצא בשפל המצב?
כן.
תלמיד: למה?
כי אחרת לא יהיה לו קשר עם התחתון.
תלמיד: ועל מה התחתון מצטער?
התחתון מצטער על מצבו, שבעקבות המצב הזה העליון גם נמצא במצב נמוך ממצבו האמתי, לא יכול להתגלות כלפי התחתון, צריך להסתיר את האח"פ שלו.
תלמיד: איך במצב שבו התחתון מרגיש גלות, טעם עפר, הוא לא מצטער על עצמו, ועל זה שהוא נמצא בגלות והוא מרגיש טעם עפר ורואה את העליון כקטן, אלא יש לו צער על גלות השכינה?
הוא שוקל מה במצב שלו צער יותר גדול או יותר קטן, ורואה שכגודל הכלים כך גודל הצער שמתגלה בהם. לכן הצער של העליון הרבה יותר גדול מהרגשת הצער של התחתון.
תלמיד: ואיך יש לו כלים להרגיש את העליון לעומת הכלים של עצמו?
הכלים של העליון נפולים בתוך התחתון והתחתון מרגיש שבעקבות הכלים האלו שלו, שהוא עוד לא הגיש אותם לקשר ככלים דהשפעה, העליון לא יכול לגדול.
תלמיד: והצער הזה של גלות השכינה דווקא על הכלים של העליון, שהעליון היה צריך להקטין את עצמו, זה משהו מוחשי לו, ברור לו?
כן, זה מאוד מאוד ברור לו.
תלמיד: אני לא מצליח לתפוס איך התחתון שנמצא במצב שמרגיש את עצמו בחושך מצטער לא על עצמו אלא על הכלים של העליון?
הוא מרגיש זאת כסיבת החושך.
שאלה: האם אפשר לומר שהעניין הוא בעצם היחס? כי לאדם יש כלי הרגשה ואז הוא יכול להגיד, כמה אני במצב לא טוב או להגיד מה שאני מרגיש זה לא אני, העליון גורם לי להרגיש כך. זאת אומרת, השאלה היא למי הוא מייחס את כלי ההרגשה שלו?
הוא מייחס את הכלים לעצמו ואת מצב הכלי לעליון.
תלמיד: כלומר מה שהאדם מרגיש, ואיך שהאדם מרגיש את העשירייה או משהו גדול ממנו או מחוץ לו.
כן.
תלמיד: ושם בעצם יש הרבה יותר צער מאשר מה שהוא בעצמו מרגיש.
כן.
תלמיד: זאת אומרת, זה היחס שלו לדבר, לא רק הרגשה.
כן.
שאלה: ההרגשה הזאת של גלגלתא עיניים דעליון מתגלה רק כלפי העשירייה והקבוצה או שזה יכול להיות גם כלפי כל העולם החיצוני?
לא.
תלמיד: העליון ממש עושה פעולה אקטיבית ומחליט לרדת או שאלו רשימות שצריכות לצאת לפועל?
מה ההבדל?
תלמיד: יש איזו התבוננות מלמעלה על המצב ובגלל המצב הזה צריכה להיות החלטה לרדת אל התחתון או שזה חלק מתוכנית כזאת שצריכה להתבצע?
זה חלק מהתוכנית, ודאי. אבל אני לא רואה בזה שום סתירה.
תלמיד: ומה משתנה במערכת, מה זז?
הסיבה משתנה במערכת.
תלמיד: הסיבה?
הסיבה למצבה, למצבם של הכלים האלה, אח"פ דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון.
תלמיד: מה זאת אומרת הסיבה?
בעקבות מה זה.
תלמיד: זו תוצאה של משהו קודם?
כן, תמיד זה כך.
תלמיד: ואלה מסכים, קשרים שמשתנים? מה החומר שזז?
הייתי אומר שרק האור, רק האור בעצם עובר ממקום למקום.
שאלה: בכל זאת יש פה איזו אזהרה, "השלמות שמתגלה בזמנים האלה, ויש חשש לחיצוניים, היינו שלא יבוא לקבלה עצמית בבחינת מוחא וליבא, לכן צריכים להרבות בהתעוררות לתשובה." מה יכול להתגלות שעלול להיכנס לכלים דקבלה שלנו, שיפתה אותנו? ממה צריך להיזהר?
צריכים להיזהר לא להשתמש בכלים שמתגלים למטרת קבלה, למילוי.
תלמיד: מה מתגלה בראש השנה ויום הכיפורים שיכולים להימשך לזה ולקבל בכלים דקבלה?
אנחנו משתמשים בתיקונים בכלים האלה. התיקונים האלה נקראים ימים נוראים מפני שאסור לנו במיוחד בימים אלו, להשתמש בכלים דקבלה. לכן אנחנו מכינים את עצמנו מראש לפעולות ההשפעה ומרגישים שאנחנו תלויים בהן.
תלמיד: כשאנחנו מכינים את הכלים דהשפעה מראש, למה לשים לב? מה יכול לבוא, שעליו אנחנו דואגים מראש לא לקבל? ממה אנחנו מפחדים?
מפחדים מכך שנוכל פתאום לרצות להשתמש בכלים דקבלה.
תלמיד: כלומר יש משיכה לעולם עליון או התגברות הרצון להשיג משהו בתקופה זו?
כן.
שאלה: ראש השנה זה הרגע שבו אנחנו מחליטים שמעכשיו אנחנו עוברים להשפעה?
כן.
תלמיד: ועשרת הימים הנוראים הם בעצם השורש לכלים החדשים שאנחנו מכינים?
כן.
שאלה: כשהאדם מגיע למצב שהוא מרגיש שאין בו אמונה, והוא גם לא ביקש את כוח האמונה מהבורא כדי שהבורא יהיה גדול בעיניו, האם זה החטא העיקרי שלו, שלא ביקשתי, שלא רציתי? כשהוא מגיע להכרה הזאת ומתחיל לבקש את האמונה כדי שהבורא יהיה גדול בעיניו, האם זו המשמעות של תפילה מול העמוד?
כן.
תלמיד: בשבילי הבורא הוריד את עצמו, כי לא ביקשתי אמונה?
כן.
שאלה: במה תלוי ההתגלות החיצוניים, בעביות של הכלי?
למה הכוונה התגלות חיצונית?
תלמיד: חיצונים.
חיצונים זה תלוי בהכנת האדם לזה. אם האדם מכין את עצמו שהכלים שלו יהיו מוכנים, אז הכול כנראה עובר נכון. ואם הוא לא מכין את עצמו אז זה לא נכון.
תלמיד: העוצמה שלהם כשהם מגיעים, יש לזה קשר לעביות או להכנה שלו?
כוונתך העוצמה של הכלים דקבלה, שהוא מרגיש שהם מתחברים לכלים דהשפעה שלו?
תלמיד: העוצמה של החיצוניים, ההרגש שלהם?
מי זה החיצוניים?
תלמיד: כך הוא קורא, הכלי.
חיצוניים זה הכלים דקבלה שרוצים להיות מחוברים אליו. אבל הוא לפי מצבו לא מסוגל להחזיק אותם ולמשוך אותם, אלא זה ממש נגד הכיוון שלו, נגד הטבע שלו ולכן זה גורם לו נפילה.
תלמיד: במה תלויה ההתגלות שלהם?
ההתגלות שלהם תלויה בהכנה הנכונה שלו.
שאלה: יש הרגשה שפעולת העליון כשהוא יורד לתחתון, על זה העליון מייצר גלגלתא עיניים בתחתון. כי קודם אין אור ומאיפה בתחתון יש קודם גלגלתא עיניים?
התחתון מחפש קשר עם העליון ולא מוצא, הוא מפעיל את התפילה, וכתוצאה מהתפילה הוא מתחיל להתקשר לכלים דהשפעה של עצמו, שהם קשורים לאח"פ דעליון.
תלמיד: נראה שזו עבודה הדדית, שצריכים לעבוד ביחד תחתון ועליון?
כן.
שאלה: אחרי שאח"פ דעליון נפל, יש זמן קצוב או שזה נשאר ככה?
זה לפי חשבונות של מעלה.
תלמיד: אם התחתון לא עושה את העבודה שלו, משהו קורה, או שזה נמשך ככה עד שעושה פעולה? לא מתבטל, לא מזהה את האח"פ הזה שנפל, לא מצליח לעשות עבודה.
אז מה השאלה?
תלמיד: אז מה קורה?
אז העליון לא יכול לעשות לו שום דבר.
-
תלמיד: וכאילו נשארים באותו מצב עד שהתחתון עושה פעולה?
לא, לעליון יש כל מני כלים כדי לעורר את התחתון, הוא מכניס אותו למצב שהתחתון מתחיל להרגיש שהוא נמצא בחוסר, ואז מאין ברירה הוא מתחיל איכשהו לצאת מעצמו.
תלמיד: ואם לא, אז זה מה שנקרא יותר חושך?
בדרך כלל כן.
שאלה: איך העשירייה יכולה להעלות תפילה בלב אחד, כדי לעורר את השכינה בינינו?
יש חוקים בעליית התפילה למעלה, אנחנו צריכים ללמוד אותם, יש מאמרים בזוהר על עליית התפילה וכדאי לקרוא אותם.
שאלה: איך העשירייה יכולה להתפלל עם עשירייה אחרת?
אני לא יודע.
תלמיד: בטורקיה אחרי השיעור אנחנו נתפלל כקבוצה כמו שבארץ, שכל הקבוצה בבוקר מתפללת כמו בלב אחד, בעשיריה אחת?
ככה זה, כאיש אחד בלב אחד, בעשירייה אחת, בקבוצה אחת, צריכים להשתדל להיות יחד.
שאלה: איזו עבודה אנחנו עושים ומשפרים כשאנחנו תוקעים בשופר בימים טובים?
צריך להקדיש לזה שיעור שלם, זו פעולה מאוד מאוד רצינית ומיוחדת.
תלמיד: מי הוא התוקע בשופר?
אנחנו נלמד את זה לחוד. מתי תוקעים, מי תוקע, לשם מה תוקעים, באיזה כוונות, איזה צלילים יש בתקיעה, זה לא פשוט, זה לא שלוקחים איזה חצוצרה וזהו.
תלמיד: האם זה קשור לזה שהתחתון תוקע כדי לעורר את העליון?
כן אבל נלמד את זה, תעזוב את זה עכשיו.
שאלה: היום אחרי השיעור תהיה פה התאספות לתפילה וזה לא יהיה משודר, זאת תהיה פעולה מקומית. קבוצת טורקיה החליטו שאחרי השיעור גם הם יעשו התאספות משלהם - וירטואלית אני מניח, וגם יעשו תפילה ביחד. אתה רואה את זה כפעולה נכונה, פעולה טובה?
מה שהם חושבים אני מקבל את זה.
תלמיד: האם היית ממליץ לעשות פעולה כזאת גם במקומות אחרים בכלי העולמי?
אני לא יודע, אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד, חדש, ואין לנו דוגמה מהעבר, מהמורים שלנו ולא מהקבוצות שלהם לכן אני לא יודע.
תלמיד: חברים מהכלי העולמי כותבים ושואלים שאלות ואנחנו לא יודעים מה לענות להם.
כן אני יודע, גם אני לא יודע. אם אתה מדבר ברצינות אז אני גם לא יודע מה אנחנו חייבים לענות.
תלמיד: הערב אני נפגש עם חברים מהכלי הצפון אמריקאי מטעם צוות הערבות, ואני אמור לדבר על עניין התפילה ולהסביר מה שקורה פה בארץ. וגם חברים שאלו אותך שאלות וענית, "אני לא יודע, אני לא אחראי על מה שקורה בחו"ל", יש חברים שנפגעים מזה, יש חברים שלא יודעים איך להתייחס לזה. מה אנחנו צריכים להגיד להם לעשות, לפחות בינתיים, איך להתייחס למצב?
אני הייתי ממליץ להם בינתיים להכין עצמם לקרוא את הטקסטים.
תלמיד: של סידור תפילה?
סידור.
תלמיד: אוקיי, כאן אנחנו קוראים בנוסח מסוים, תפילת כל פה נוסח ספרד, זה הסידור שאנחנו לומדים פה.
כן
תלמיד: ואין אותו באנגלית, אני לא יודע אם יש אותו בשפות אחרות. האם הם צריכים לקחת סידור אחר, או מה לעשות?
אני חושב שיש משהו מתאים.
תלמיד: יש דברים דומים, אבל בדיוק כזה אין. דומה זה בסדר?
כן.
תלמיד: ואפשר שיקראו גם "תפילת שמונה עשרה", "שמע ישראל" וכן הלאה?
כן כן.
תלמיד: באותו זמן שעושים את זה בישראל בלי שידור, הם יעשו את זה אצלם?
כן, איכשהו.
קריין: איגרת כ"ה, כתבי רב"ש כרך ב', עמוד 1464.
אגרת כ"ה
ב"ה ו' עש"ק, י"ט כסלו פה מנשסטר יע"א
"לכבוד החבריא שיחיו
לנכון קבלתי כמה מכתבים מ...
מאד הייתי שמח אילו היה לי היכולת להיות אתכם בצוותא, אבל מה יכולים לעשות שהזמן גרמא [גרם לדבר]. אבל יש מצוות שיכולים לקיים שאין הזמן גרמא [הוא הסיבה], היינו בדברים שהם למעלה מהזמן. כי האדם בבחינת עצמו הוא מוגבל בזמן ובמקום, אבל בזמן שהאדם משתדל להיות דבוק בהבורא, אזי הוא צריך להשתוות אליו, היינו להיות למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן.
כידוע, שהמקום נקרא כלי, היינו רצון לקבל הידוע, ולמעלה מהמקום היינו שלא רוצה שכל יגיעתו יהיה אך בשביל מקומו, אלא בשביל ברוך ה"מקום", שהוא מקומו של עולם. היינו שכל היגיעה צריך להיות רק להשפיע. ולמעלה מהזמן, שענין זמן שייך להדעת. שהדעת של האדם נותן תמיד להבין, שאין הזמן מוכשר עכשיו לקבל עבודתו יתברך לשמו, ודי למבין. שעל זה צריכים תמיד ללכת למעלה מהזמן, שאל תאמר שימים הראשונים היו טובים מאלה וכדומה, אלא תמיד צריכים להתחדשות הכוחות, היינו היסודות שעליהם בונים את כל העבודה, עד שזוכים להשראת השכינה בקביעות.
וצריכים תמיד ללכת בשני הדרכים המכחישים זה את זה, היינו בבחינת החסרון ובבחינת השלימות, שהוא בחינת תפילה ובחינת שבח והודאה.
עיין בזהר (וישב, ובפירוש הסולם דף י"ב): ועל דא אתבר ההוא גופא ואתדכיאת נפשא. ובגין כך קוב"ה עביד לההוא זכאה, דיסבול יסורים ומכאובין בהאי עלמא, ויתנקי מכלא ויזכה לחיי עלמא. ועל דא כתיב "ה' צדיק יבחן" ודאי [על כן נשבר אותו הגוף והנפש מטהרת, ועל כן עושה הקב"ה לאותו צדיק שיסבול יסורין ומכאובים בעולם הזה, ויהיה נקי מכל, ויזכה לחיי העולם הבא. ועל זה כתוב: "ה' צדיק יבחן", ודאי (פירוש הסולם לזוהר וישב, דף יב, אות לו)]. ובאות ל"ח: וכד סיהרא אתפגים [וכשנפגמת הלבנה] וכו', היינו הנשמה היוצאת בעת שהלבנה בפגומי [בפגם], אזי הנשמה פוגמת את הגוף.
ובהסולם (ד"ה אמנם), איך אפשר לומר שהנשמה יפגום את הגוף, ומתרץ שענין הפגם שיש לנשמה הוא נמשך מהמיעוט שבבינה, והמיעוט הזה לוקחת מלכות, ובסוד אמא אוזיפת מאנהא לברתא [אמא משאילה את בגדיה (כליה) לביתה], נעשה הגופים גם כן מוכשרים לקבל הגדלות. הרי שענין הפגם הזה אשר נשמות פוגמות את הגופים, ולתיקון הגוף להכשירו לקבל אור גדלות, עד כאן לשונו.
ולהבין את זה בזמן ההכנה להיכנס להיכל המלך, נוכל לפרש, דהגוף בדרכו הוא שלם. היינו, שלא מרגיש שום חסרון בעצמו, כדרך שמרגישים אם יש חס ושלום איזה חסרון גשמי, שלא יושבים בחבוק ידים ומיואש, אלא הרגשת החסרון מעורר באדם תחבולות ועצות, ולא באים אף פעם לידי יאוש. וזה דווקא כפי הרגשתו החסרון. היינו, אם לדבר שהוא משתוקק הוא אצלו בבחינת מותרות, אזי אין כל כך הרגש החסרון על דברי מותרות, ובאים בנקל לידי יאוש.
אבל לא מטעם שזה כבר קשה להשיג, ובשביל זה הוא משלים עם המצב, ובאים לידי יאוש ואומרים, שכל מה שביכולתי כבר עשיתי, ואין לו שום עצה להשיג את מבוקשו ובשביל זה מסיח דעתו מזה. אלא מאחר שדבר שהוא מבקש הוא דבר מיותר אצלו, ועל מותרות אין כל כך הרגשת החסרון כמו על דבר הכרחיות. אכן על דבר הכרחיות, שבהכרחיות האדם אף פעם לא ישלים את המצב, ותמיד יחשוב עצות ותחבולות איך להשיג ההכרחיות, היינו שכל הכח המניע של האדם ולא נותן לו להתיאש, ובכל פעם הוא מוצא חדשות - הוא רק כח החסרון.
ודבר זה תלוי בשיעור גודל החסרון, ודבר זה נמדד בערך היסורים. צורך גדול, היינו אם לא ישיג את מבוקשו יש לו יסורים גדולים, וצורך קטן הוא באם אין לו את מבוקשו אין לו יסורים, אלא באם יהיה לו - יהיה יותר בשלימות. ודבר הכרחיות ומותרות של כל אדם, רשות בפני עצמו באיזה שיעור לקבוע את זה. על דרך שאמרו חז"ל, שאם האדם מורגל לחיות בהכרחיות כעבד רץ לפניו גם כן מוכרחים להספיק לו, ומעשה בהלל שהיה רץ לפניו וכו'. הרי כל אדם יכול לקבוע מהו הכרחיות.
וזהו הענין מה שהנשמה פוגמת את הגוף. היינו, בזמן שאין לאדם בחינת נשמה, אזי יש לאדם גוף שלם. היינו, שאין מרגיש בחינת הכרחיות בעבודה על דרך הטהרה. מה שאם כן על ידי שעוסק בתורה ומצוות, המאור שבה מחזירו למוטב. היינו, שהמאור שבה, היינו בחינת נשמה שהאדם משיג, מתביר גופא [מגוף שבור], היינו שהגוף נשבר, שרואה שאינו שלם.
זאת אומרת, מקודם היה יודע שצריך לעסוק על דרך הטהרה בכדי להשיג שלימות שהוא בחינת מותרות כנ"ל, ועל מותרות יכולים לבוא לידי יאוש וכו'. מה שאם כן שהגוף נשבר, היינו שרואה שהוא בחסרון, היינו שרואה את החסרון שיש בבחינה עליונה הנקרא בינה, היינו על ההשגחה, ודי למבין, אז מתעורר בו בחינת כח מניע שלא ישקוט, עד שמרחמים עליו ממרום וזוכים לקבלת פני השכינה.
ה' יעזור לנו שנקבל את קבלת עול מלכות שמים למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, להדבק בנצחיותו יתברך.
ידידכם ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה"
שאלה: התרשמות מאוד חזקה מהאגרת הזאת, היא דוחפת. כל המצב הזה שבו מצד אחד צריכים להיות בהודיה מאוד גדולה, בשמחה בדרך ובעשירייה, ובשמחה שיש לנו קשר אליך ולרב"ש. ומצד שני לא לשקוט, ולא לנוח, ולבוא בנחישות כזאת, וכל הזמן לחפש.
רב"ש אומר כאן שמה שחסר לנו זה להרגיש את ההכרחיות, את הרוחניות כהכרחיות.
אני חושב שכל אחד שהגיע לכאן הגיע מתוך איזו הרגשה שהחיים לא שווים כלום אם אין קשר עם הבורא. ואז אנחנו מנסים, משתדלים, מתפללים, ומבקשים עד שבשלב מסוים יש תחושה של ייאוש, כן?
כן.
תלמיד: הוא אומר פה משהו שלא כל כך הצלחתי להבין, מה יגרום לנו כל הזמן לחדש? כי מצד אחד אנחנו אומרים תודה על הכול, עוצמים עיניים, מחזיקים בחברים, ממשיכים, וברוך ה' שהגעתי לשיעור בוקר. ומצד שני צריך להילחם על זה שטוב לי מותי מחיי, ואם לא נשיג את הרוחניות אז אין לנו מה לחפש. אז איך מחדשים ככה את הכוחות?
כנראה שאם יש בזה תמיכה מבחוץ, זאת אומרת מחוצה לאדם, על ידי הסביבה, אז הוא יכול להמשיך.
תלמיד: הוא כותב פה "ודבר הכרחיות ומותרות של כל אדם, רשות בפני עצמו באיזה שיעור לקבוע את זה." זה משהו שהאדם באמת יכול לקבוע?
כנראה שכן.
תלמיד: כי לפעמים הבורא נותן "שאל תאמר שימים הראשונים היו טובים מאלה וכדומה,", שבהתחלה נותנים לו את התחושה הזאת של ההכרחיות, ואז נכנס משהו של רגילות בזה.
כן.
תלמיד: ראשית זו ממש תשובה לדברים שאנחנו עוברים בדרך, אין אחד שלא עובר תקופות כאלה ואחרות של ייאוש, ורב"ש ממש נותן פה, ומצביע שאם יש הרגשה של ייאוש, זאת אומרת שכנראה אתה צריך לזרוק עוד משהו מהמותרות, ולהתרכז בהכרחיות בדיוק כמו שהחבר אמר. כי לכולנו זה הדבר הכי חשוב מאוד ברור, אבל יחד עם זה יש עוד דברים שאנחנו אולי קוראים להם הכרחיות, והם לא בדיוק הכרחיות. זה בירור מאוד מעניין, ולפחות עבורי זו הפעם הראשונה ששמעתי. תודה.
כן.
תלמיד: אולי זו בעיה אישית אבל אני לא מצליח לקלוט את האיגרות. זה כאילו להיכנס באמצע שיחה, ולא ברור לי מה היה לפני, ומה יהיה אחרי.
טוב, אז נקווה שזה יעבור במשך הזמן.
שאלה: זה מוזר, תמיד נותנים את הדוגמה הזאת של הילל שבא לו תלמיד חדש שהיה רגיל שעבד רץ לפניו, ואז המורה רץ לפניו. זה נשמע נורא מוזר, איך לזהות בעשירייה מה באמת הכרחי לכל חבר כי זה נשמע ספציפי, זה לא כללי?
ואם זה כללי לכל העשירייה?
תלמיד: אם זה כללי זה יותר קל, כי אז כל אחד עושה את המקסימום שהוא יכול. אבל פה הוא אומר שמישהו ממש צריך לרוץ לפני האפריון. האם זה עד כדי כך או שזה לא משנה, איך מזהים מה באמת הכרחי לכל חבר, ומה צריך לתת לו?
כנראה שיש בזה עניין גדול, וראוי שאנחנו נדע.
תלמיד: אז הוא נותן לנו שטח לעבודה?
כן.
שאלה: יש איזה תהליך שמכניס אותנו לייסורים בצורה הדרגתית. אז איך אני מגיע להכרחיות מהטעם הנכון ולא מייסורים? לא כדי לכסות על הייסורים אלא, כי הוא כותב שבסוף כשהוא כבר מרגיש את הבינה זה כבר סוף התהליך, זה כבר הפתרון להכול, אבל מה עד אז?
עד אז הוא צריך באמת לחפש במה הוא לא הולך בצורה ישירה, להשתדל להידבק אליה, ולעשות תיקונים.
שאלה: מה ההבדל בין שאדם רואה את הגוף שלו שבור, לבין שרואה את הגוף של בינה שבור?
אני לא מבין מה זה גוף של בינה?
תלמיד: נניח בחיים שלנו כשאדם רואה שהוא ממש קרוב להתחיל לקבל לעצמו, שכלי הקבלה שלו ממש מושכים אותו לקבל לעצמו, ויש מצב שהאח"פ של העליון שבור, וזה משהו אחר. מה ההבדל בין השבירה של האדם שכלי הקבלה שלו שבורים, לבין שהוא מרגיש את האח"פ של העליון שבור?
זה הבדל בהרגשה, ועכשיו במי זה תלוי, בו או בעליון?
תלמיד: אם הוא רוצה להתחיל לעבוד עם העליון, עם בינה, ולהרים את עצמו, מה הוא צריך לעשות עם השבירה שלו? זה כאילו קשור זה בזה.
ודאי שקשור. אם הוא עובד עם בחינת עצמו, אז ברור לו שכל השבירה היא בו, אבל לא על חשבון העליון. אבל אם הוא עובד עם העליון, ואומר שהעליון שבור, זו כבר בעיה.
תלמיד: איך האדם באמת מביא את ההכרחיות שלו להכרחיות? שאז הוא באמת יכול להתפנות לעבודה רוחנית, שאז באמת הוא יכול להרגיש את העליון, מה העליון רוצה ממנו? איך באמת להגיע להכרחיות עם הכלים שלו?
זה על ידי הסביבה. הוא בעצמו לא מסוגל לשכנע את עצמו. לא מסוגל, אלא רק הסביבה.
שאלה: רב"ש כותב פה, "אבל בזמן שהאדם משתדל להיות דבוק בהבורא, אזי הוא צריך להשתוות אליו, היינו להיות למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן." ואחר כך הוא כותב "ולמעלה מהזמן, שענין זמן שייך להדעת.", שזה עניין למעלה מהדעת, ומפרט גם שהדעת תמיד נותן לנו להבין שעכשיו זה לא הזמן לעבוד את הבורא, "שעל זה צריכים תמיד ללכת למעלה מהזמן". מה הקשר בין השתוות הצורה ללמעלה מהדעת?
מה זאת אומרת מה הקשר?
תלמיד: השתוות הצורה זו הפעולה של הנברא, של התחתון כלפי העליון, ולמעלה מהדעת זו פעולה שהעליון נותן לתחתון לבצע. איך תהיה העבודה בין החברים בעשירייה, כשאנחנו מצד אחד רוצים ללכת למעלה מהדעת, מצד אחר מחכים לעליון שייתן לנו את זה?
למה מחכים לעליון? אם זה למעלה מדעתך, אז אתה צריך לבצע מה שהעליון מציג לך עכשיו שזה תלוי בך.
תלמיד: וזה ייקרא השתוות הצורה?
כן.
תלמיד: אני עכשיו מזהה את התכונות של העליון, מגדיר אותם כהשפעה. אני מגדיר את הקבוצה כבעלי תכונות קבלה, וצריך לעשות איזו פעולה שתיקרא השתוות הצורה. מצד התחתון זה נקרא למעלה הדעת, איך הסדר?
אם אתה קובע איזו פעולה העליון עושה והוא דורש ממך גם לעשות, להשתתף בזה, אז כבר אין לך בעיה, רק לבצע אותה.
תלמיד: איך מבצעים את זה בעשירייה?
כל פעולה ופעולה של השפעה למעלה מהדעת, זאת אומרת לא שאני רואה בזה הכרחיות, לא שאני רואה בזה טעם, אני מבצע את הפעולה הזאת ומצפה לשינוי בעליון, לא בי, אז זה מדביק אותי לעליון, מעלה אותי.
תלמיד: אני מצפה לשינוי בעליון?
אני מצפה לשינוי בתפיסתי בעליון.
תלמיד: על ידי השינוי שנעשה בי כאילו?
כן, ודאי.
תלמיד: האם גם השינוי שיעשה בנו, אמור להיות על ידי העליון בפנייה שלנו אליו, בתפילה?
כן, השינוי תמיד על ידי העליון.
שאלה: אמרת שאני מחכה לתפיסת העליון וגם למדנו שעלינו להתבטל כלפי האח"פ של העליון. איך עליי לתאר לעצמי את האח"פ של העליון ולהתבטל כלפיו?
מה שבא אליך ואתה רואה בזה כוח ההשפעה של העליון שפועל עליך, אז אתה מקבל את זה כהדרכה ומשתדל לבצע.
שאלה: האם כשאנחנו מתכללים בעליון - כל המנות שאנחנו מקבלים מהעליון כבר מותאמות לגודל הנכון?
כן.
תלמיד: איך להיכנס לעלייה הזאת, מה צריך לעשות קודם - לחתוך את עצמנו מהמקום שבו נמצאים היום או יש פה התכללות מצד העליון כלפינו?
איך להיכנס לספירלה הזאת, מה מתחיל, מה נמשך? כל פעם שאתה חותך את עצמך מהמקום שאתה נמצא זה לא מכניס אותך לבורא איפה שהגודל ברור. איך לקפוץ לתוך העלייה הזאת?
זה כבר יעשה הבורא.
שאלה: מצד יתר של השפעה, אם יש הרגשה שאני מרגיש את החבר וזה מעורר עוד יותר שבירה, האם זה יכול להיות הכוונה לכיוון העליון?
מה זאת אומרת בכיוון?
תלמיד: הקשר עם אותו החבר יכול לתת יותר קשר עם העליון?
כן, זה יכול להיות.
שאלה: האם כשהתחתון מתקשר לעליון הוא מעלה את העליון?
בדרך כלל כן.
תלמיד: האם זו המטרה של התחתון, להעלות את העליון?
כן.
(סוף השיעור)