שיעור בוקר 09.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 190 אותיות ק"כ - קכ"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 190, מאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"כ, כותרת "ה"פ אצילות וענין מ"ה וב"ן שבכל פרצוף".

ה"פ אצילות וענין מ"ה וב"ן שבכל פרצוף

אות ק"כ

"ונתבאר, שקומת מ"ה החדש נתפשטה ג"כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם הנקודים וטעם הדבר הוא, כמו שנתבאר בקומת הנקודים שהוא מכח כפילות המסך גם מבחי"ד. (כנ"ל באות קט"ז), כי הגם שהארת הזו"ן דא"ק שהאיר דרך הטבור והיסוד לג"ר דנקודים החזירה הצמצום א' למקומו, וה"ת ירדה מנקבי עינים לפה, שעי"ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות נקודים, (כנ"ל באות ק"א ע"ש), אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו, והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך."

שאלה: מה זה "כח כפילות המסך"?

כפילות זה דאבל רשימות, רשימות מקטנות ורשימות מגדלות.

תלמיד: האם זה קרה בגדלות דנקודים?

בגדלות דנקודים הם עשו זיווגים על רשימות דגדלות ולכן קיבלו גדלות.

תלמיד: אז מה פה הדאבל?

היו רשימות מקטנות, עשו עליהן זיווג, הפרצופים של קטנות התפשטו, ואחר כך נעשה זיווג על רשימות דגדלות, התפשטו הפרצופים דגדלות והם נשברו.

זה מה שהוא כותב, "והיסוד לג"ר דנקודים החזירה הצמצום א' למקומו, וה"ת ירדה מנקבי עינים לפה", נעשה זיווג בפה, ממש בקומה שלמה, "שעי"ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות נקודים, (כנ"ל באות ק"א ע"ש), אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו, והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך."

תלמיד: האם זה מה שמסביר "שקומת מ"ה החדש נתפשטה ג"כ לעולם שלם בפני עצמו"?

נגיד שכן.

תלמיד: כי הוא כותב, כמו מה שקרה בעולם הנקודים, כך גם קומת מ"ה נתפשטה לעולם שלם בפני עצמו. מה הקשר?

שם היה זיווג על גדלות וכאן היה זיווג על גדלות.

שאלה: הרשימות של גדלות עולם הנקודים שנשברו, האם דווקא הן אחר כך דורשות, מאלצות את השבירה להגיע לתיקון?

נכון.

שאלה: פעם ראשונה אני שומע על מ"ה החדש שהתפשט. מה זה בתהליך? איפה אנחנו עכשיו?

אנחנו בעולם הנקודים, אלו הפרצופים שהתפשטו למטה מטבור דא"ק דגלגלתא לכל הקומות שלהם, ונשברו מפני שקיבלו את האור הגדול שהזמינו בעל מנת לקבל.

תלמיד: האם הפרצופים שנשברו הם המלכים?

כן, מלכים, מהמילה "מלכות".

שאלה: אחרי השבירה הוא כותב שחזר צמצום ב', מה הכוונה?

בשבירה נשברו המסכים, כלים הם מסכים, ונשארו כלים ללא מסך שלפי הדרגה שלהם, דרגת השבירה שלהם, הם התפשטו מלמעלה למטה. בזה כל הכלים האלה שהיו צריכים לקבל את האור בעל מנת להשפיע קיבלו אותו בעל מנת לקבל, נשברו, מתו ונפלו למטה מפרסא.

תלמיד: ואז כתוב "חזר הצמצום ב' למקומו", מה זה אומר?

צמצום ב' שמשמעו שאסור לעבוד עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע כי אין כוחות, אז אותו איסור חזר למקומו.

שאלה: יש נקודים דקטנות, נקודים גדלות, קטנות הוא על רשימו א'/ב', גדלות על רשימו ג'/ד', וזה קורה אחרי צמצום ב'. מה הקשר בין שני העולמות? האם עולם הנקודים דגדלות שהוא רשימות ג'/ד' מתלבש על הקטנות?

נגיד שכן. עולם הנקודים בקטנות זו בינה, עולם הנקודים בגדלות זו המלכות. המלכות שהיא עולם הנקודים בגדלות, נשברה, היא לא יכלה לקבל אורות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם התפשטות הגדלות היא בעקבות התפשטות הקטנות, ובגלל זה היה חשבון שבכלל אפשר לעשות גדלות פה?

כן, היה להם שם חשבון שהם צודקים, שהם יכולים ללכת על גדלות.

שאלה: אבל האם זה בזכות שלפני זה הייתה קטנות?

נגיד שגם כן.

אנחנו לומדים את הדברים האלה מפני שהם השורשים שלנו וכדי קצת להתקשר אליהם. איך אחרת אנחנו יכולים להיות מקושרים אם אנחנו בכלים דקבלה ושם אלו כלים דהשפעה, ועולם הנקודים הוא עניין גבוה מאוד.

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות המכונה חג"ת, וקומת מלכות דעביות הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים, ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון, שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות. אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו, והוא בחינת ה"ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד), ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים, ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א."

נעבור לאט לאט.

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח" דס"ג, עביות דשורש במסך, "נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים".

שאלה: גדלות דנקודים זה כשהוא מתפשט מתחת לפרסא.

איפה שיש לו כלים.

תלמיד: אבל המ"ה החדש הוא אצילות. האם הגדלות שלו גם מתפשטת מתחת לפרסא? כתוב פה שיש לו גם גדלות.

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות". יש את פרצוף מ"ה החדש שהוא יוצא מהמצח דס"ג, אז יש בו קטנות וגדלות "כמו בעולם הנקודים", שמשם הוא לקח את כפילות הרשימות. "אשר תחילה יוצאת הקטנות" של מ"ה החדש, "דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות", א' דהתלבשות, "המכונה חג"ת, וקומת מלכות דעביות", עביות דשורש, "הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות, שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד."

תלמיד: הוא התחיל לכתוב פה בשפה אחרת פתאום.

מה לא ברור?

תלמיד: מה זה קו ימין וקו שמאל פתאום?

ימין, שמאל ואמצע, אלו ג' קווים שמתפשטים מכך שהאור העליון נכנס לכלים ומרחיב אותם והם מקבלים אותו.

נקרא את האות הקודמת.

אות ק"כ

"ונתבאר, שקומת מ"ה החדש נתפשטה ג"כ לעולם שלם בפני עצמו כמו עולם הנקודים וטעם הדבר הוא, כמו שנתבאר בקומת הנקודים שהוא מכח כפילות המסך גם מבחי"ד. (כנ"ל באות קט"ז), כי הגם שהארת הזו"ן דא"ק שהאיר דרך הטבור והיסוד לג"ר דנקודים החזירה הצמצום א' למקומו, וה"ת ירדה מנקבי עינים לפה," זאת אומרת במקום קטנות באה גדלות, "שעי"ז יצאו כל אלו הקומות דגדלות נקודים, (כנ"ל באות ק"א ע"ש), אמנם כל אלו הקומות חזרו ונתבטלו ונשברו, וכל האורות נסתלקו, וע"כ חזר הצמצום ב' למקומו, והבחי"ד חזרה ונתחברה במסך."

מה היה כאן? היה כאן מצב של קטנות, בא במקומו מצב הגדלות. האורות נכנסים לתוך הכלים, ולכלים לא היה מספיק מסך כדי לקבל את האורות האלה בעל מנת להשפיע ולכן הם נשברו. השבירה הזאת גרמה לזה שהגדלות חזרה להיות קטנות, המסך נעלם.

שאלה: האם השבירה משפיעה על החלקים שהם למעלה מגדלות עולם הנקודים? האם זה משפיע על הזיווגים שקיימים למעלה מפרסא?

איך זה יכול להיות?

תלמיד: למה לא, אם המערכת היא מערכת שכוללת את הכול וכל חלק נכלל בכול.

שבירה היא כשהיו אורות גדולים וכלים קטנים. קודם היו כלים קטנים ואורות קטנים והכול היה בסדר, זו הייתה קטנות דעולם הנקודים. עכשיו כשעולם הנקודים גרם לגדלות, אז התפתחו כלים מקטנות לגדלות וזה לא היה מוצדק, כי לא ידעו שלמטה מפרסא אי אפשר לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל איך זה יכול להיות במערכת שלמה?

אז עכשיו התגלה שהמערכת לא שלמה.

תלמיד: אבל יוצא שבשלושת רבעי מהמערכת הכול עומד במקום והכול מדויק, ויש חלק במערכת שהוא מגלה את השבירה הזאת.

נכון.

תלמיד: ועדיין המערכת ממשיכה לתפקד.

לא, היא לא מתפקדת, היא נשברה.

תלמיד: זו בדיוק השאלה, האם היא נשברה לכל אורך המערכת או רק בחלק המסוים?

לפי מה שהיה צריך להיות, איפה שהשבירה הייתה צריכה להתקיים.

תלמיד: אבל בעולם א"ק למשל עדיין כביכול נשמרת אותה מערכת.

בעולם א"ק ודאי שכן, שם יש כלים שלמים, מסכים.

תלמיד: זה מה שלא מובן, זה כמו שנשברה לי הרגל והשבירה לא מורגשת בראש.

היא מורגשת. כי אחרי זה, שבירת הרגל שמורגשת בראש, כשהיא באמת מורגשת, אז הראש מתחיל לתקן את הרגל השבורה.

שאלה: כתוב שהקומות חזרו ונתבטלו ונשברו. מה הן קומות?

התפשטות האור מלמעלה למטה. האור נכנס לראש מתפשט לתוך ולסוף והקומה הזאת נשברת. הכלים נשברים, המסכים נשברים, הכלים נופלים למטה ללא שום קשר נכון ביניהם, והאורות מסתלקים למעלה למאציל.

תלמיד: האם הקומות הן השמות של הכלים?

קומות - כח"ב, חג"ת, נה"י, כך זה בכל פרצוף ופרצוף. ראש, תוך, סוף.

שאלה: הוא כותב שצמצום א' חוזר למקומו, ממתי צמצום א' זז?

בזמן השבירה צמצום א' מתבטל כי הם רוצים לקבל על מנת לקבל, לכן כל הכלים נשברים, כל האורות מסתלקים למעלה.

תלמיד: האם זה לא רק מתחת לטבור, רק בנקודים?

לא, זה באותה הקומה שלא שמרה על ערך כלים ואורות.

תלמיד: אז זה לא צמצום א'.

זה לא שייך לצמצום א', זה שייך לצמצום ב'.

שאלה: האם התכונות של כול הפרצופים בתוך הכלי מרגישות בו זמנית גם את המצב שלהן, גם את היכולות וגם את המטרה שלהן?

כן.

תלמיד: האם זה גורם לבירור שלהם להישבר או לא להישבר על פי המצב החדש?

כן.

שאלה: לא מובן למה צריך שיהיו גם קטנות וגם גדלות. מ"ה החדש הוא עולם האצילות, תפקידו לתקן את עולם הנקודים בגדלות, אז כביכול מספיק שיהיה עולם האצילות בגדלות שיתקן את עולם הנקודים בגדלות, למה צריך שתהיה גם קטנות?

הם צריכים להיות מקושרים. לא מתחילים ישירות מהגדלות, תמיד זה קטנות וגדלות, קטנות וגדלות.

תלמיד: פעם היינו מציירים איך כל חלק בעולם האצילות מתקן או מתאים לחלק מסוים בעולם הנקודים. זה בגדלות.

כן.

תלמיד: למה צריך שייצא משהו מקטנות קודם?

בלי קטנות אין גדלות. איך יכול להיות שמשהו יהיה מיד כבר גדול? הוא צריך להיות קודם בקטנות, ואחר כך לעבור שלבי גדילה עד שהוא מגיע לגדלות.

תלמיד: עולם א"ק לדוגמה, הוא נולד ישר בגדלות.

שם כן. בעולם א"ק יש לך רק מצב אחד, גדלות.

תלמיד: למה בעולם האצילות לא יכול להיות שיש רק מצב גדלות, שאז הוא יכול לתקן את מה שהוא צריך לתקן?

אין לו מסכים, הוא נמצא למטה מטבור, אין לו אורות כדי שיוכל לתקן את עצמו.

תלמיד: מה התהליך שקורה? מה קורה בקטנות ואחרי זה בגדלות?

קודם יוצאת קטנות, אחר כך באות רשימות מהגדלות, מממשים אותן ומקבלים גדלות. כשמקבלים גדלות ומתחילים להתפשט לפי הגדלות, אז מגיעים למצב שנשברים.

תלמיד: זה היה בנקודים.

כן.

תלמיד: עכשיו הוא מדבר על אצילות.

כן, אבל אצילות נבנה כתוצאה מזה.

תלמיד: מה קורה באצילות בקטנות שלו ואחרי זה בגדלות שלו?

באצילות, בקטנות שלו הוא קיים כעולם האצילות, ובגדלות שלו הוא קיים כאצילות בגדלות. אבל הכול תלוי על פני איזה רשימות הוא מרכיב את עצמו.

תלמיד: אני מבין שזו תוצאה של הרשימות. אני שואל על התפקיד, למה צריך שייצא קודם עולם האצילות בקטנות ואחרי זה בגדלות? מה קורה בשני השלבים האלה בעולם האצילות?

עולם האצילות הוא אותו עולם הנקודים רק שהוא מתוקן כדי לא להישבר.

תלמיד: אבל בעולם הנקודים בגדלות הייתה הבעיה, בקטנות לא הייתה הבעיה, נכון?

נכון.

תלמיד: לכן אני שואל. למה צריך שעולם האצילות יהיה בקטנות אם לא צריך לתקן את עולם הנקודים בקטנות?

אבל אין גדלות בלי קטנות. מה ההבדל בין קטנות לגדלות בכל מקום שיהיה? זה שבקטנות יש כלים דקטנות בלי ראש, ובגדלות יש כלים דגדלות עם ראש, תוך, סוף, בכל ההבחנות.

תלמיד: אולי אני לא מבין קטנות וגדלות באופן כללי.

ראית ילדים קטנים וגדולים. למה הקטנים שומעים לגדולים? כי יש לגדולים שכל, רגש, כוחות, כלים, ולקטנים אין. אותו דבר כאן.

תלמיד:, מה זה אומר "אותו דבר כאן"?

זה אומר שכאן בקטנות דעולם הנקודים חסרים כלים, ובגדלות דעולם הנקודים אנחנו רואים איך עולם הנקודים משיג את הכלים האלה ומקיים אותם.

שאלה: לפי איזו דוגמה העובר גדל מלמטה למעלה?

יש לו רשימות. הוא מושך את האור לפי הרשימות, לפי הרצונות שמתעוררים בו, וכך הוא גדל .

תלמיד: מאיפה יש לו רשימות בסגנון החדש של הקיום?

ממה שנשבר. נשברה קומת הגדלות, עכשיו קומת הגדלות הזאת מתחילה לקום לתחייה, עיבור, יניקה, מוחין, כל השלבים האלה מתחילים לקום. ואז מגיעים אליהם אורות וכך הם גדלים.

תלמיד: קודם לא היה הסגנון הזה לגדול מלמטה למעלה, לא היה עיבור, יניקה, מוחין.

קודם לא היה.

תלמיד: מאיפה הוא יודע כך לחיות?

לפי הרשימות. אין מה לעשות, ככה זה. הרשימות מתעוררות מקטן לגדול.

שאלה: עד עכשיו זו כאילו מערכת ופתאום נוצר עובר שהוא מין יצור חי כזה, משהו שגדל.

זה פרצוף חדש כשהבעיה שלו שאין לו כוח. ראינו שנולדים בקטנות, אחר כך מגיעים לגדלות ומתקדמים, וכאן לא.

תלמיד: מה זה עובר?

עובר אלו ג' קווים בקטנות, והכוח שלו הוא רק כוח כדי להתקיים.

תלמיד: האם העתיד שלו הוא להיות בן אדם?

בן אדם, נגיד. נשמה.

שאלה: הוא כותב שהחזיר צ"א למקומו ואחרי זה שחזר צ"ב למקומו. איך התחתון יכול להשפיע ולבטל את מה שקובעת דרגה עליונה? לדוגמה עולם אין סוף עשה את צמצום א', איך התחתון יכול לבטל את זה?

כלומר השאלה, איך בכלל מגיעה השבירה אם כבר נקבע שם חוק של צמצום א'?

תלמיד: למשל, כן.

הם לא שמרו את החוק. הם חשבו שישמרו את החוק ולא שמרו. קרתה טעות.

תלמיד: האם התחתון משקר את המערכת?

אף אחד לא משקר, אלא פועלים לפי כוחות.

תלמיד: מהי הסיבה שהחזיר את צמצום א' למקומו וחזר צמצום ב' למקומו? מה ההבדל בין הסיבות?

שלא היה מסך.

תלמיד: זו אותה סיבה לצמצום א' ולצמצום ב'.

בצמצום א' הסיבה היא שהם רצו לקבל בעל מנת להשפיע כל מה שהיה אפשרי להם. והסיבה שקרתה שבירה היא כי חשבו שהם יכולים ללכת בעל מנת להשפיע בכל התנאים של צמצום ב' וראו שלא.

שאלה: חלוקה לג' קווים, האם היא קודם מלמעלה או מלמטה, שזה ניסיון של התחתון להתאים את עצמו להשפעת לעליון?

חלוקה לג' קווים מגיעה מתוך החולשה של התחתון שלא יכול מיד להעמיד את עצמו בגדלות, כמו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, כל הפרצופים שלמעלה מטבור.

תלמיד: הוא מתאים את עצמו להשפעת העליון.

כן.

תלמיד: כלומר זו העבודה של התחתון.

זה כבר משהו אחר. הם לא יכולים לסובב את עצמם כך שהעליון יעשה איתם מה שהוא רוצה, וגם הם לא מסוגלים לעשות מה שהם רוצים. לכן יש כאן עוד תוספת של פעולות ביניהם, עיבור, יניקה, מוחין, עד שהם מגיעים מדרגת העובר לקטנות, מקטנות לגדלות, ואז הם מתקנים את עצמם.

תלמיד: הוא קורא לזה קווים, שמאל, ימין, אמצע. האם האמצע הוא ההשגה מצד התחתון?

נגיד. מה אתה רוצה להגיד?

תלמיד: איפה שהוא מצליח, הוא מצליח לבנות מעצמו משהו דומה לעליון.

זה הקו האמצעי. בקו האמצעי הוא עושה מעצמו דומה לעליון, בעיבור, ביניקה ובמוחין.

שאלה: למה קומת מלכות היא נהי"ם והיא לא מלכות לבד?

כי יש לפניה עוד ג' קווים, נצח, הוד, יסוד, והיא מקבלת מהם.

תלמיד: אבל כשיש את הרשימו זה רשימו שורש, הוא עושה זיווג על רשימו שורש במצח.

זיווג רשימו דשורש לא יכול להתקיים כי אין שם כוחות להחזיק את האור העליון בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז כשאומרים "קומת מלכות" היא לא בפני עצמה.

היא בהצטרפות לעליון.

זה חומר לא פשוט, עד שהוא מתיישב בראש, בלב, עד שיש איזה דמיון מה קורה כאן, זה לוקח זמן.

שאלה: מוזכר פה פעם ראשונה עניין ג' הקווים. האם אתה יכול להסביר מה זה?

אנחנו נצטרך לאסוף חומר שהוא גם מתע"ס וגם מהמאמרים וללמוד אותו.

ג' קווים אלו בעצם צורות התיקון, התנהגות של תחתון ועליון, כשהתחתון מתאים את עצמו ככל שהוא מסוגל לעליון. אין לתחתון סתם כך מסך, ואין לתחתון רשימות ברורות על מה הוא יכול לעשות, הוא הולך על השתוות הצורה ככול שהוא מסוגל.

לכן הוא מגיע לאותה הדרגה שהוא צריך להגיע בשלבים. כמו שאנחנו רואים אצל הילדים. כשאתה כבר גדול, אז מספיק לך לקבל משהו ולתקן, לכייל. מה שאין כן, אם אתה קטן, אז אתה לא יודע מה רוצים ממך ומה דורשים ממך ומה קורה להם. תראה איך הקטן מסתכל על הגדול, הוא לא יודע בדיוק מה מול העיניים שלו, הוא לא יודע מה אומרים לו. לאט לאט, על ידי תרגילים, נעשו קשרים בין עליון ותחתון והתחתון הולך ומפעיל את עצמו נכון כלפי העליון. וגם העליון יודע איך הוא צריך לעשות את דרגות הירידה כלפי התחתון כדי להסביר לו את זה בהדרגה. הבעיה היא בקשר.

תלמיד: מי הוא התחתון ומי הוא העליון?

הכלים השבורים הם התחתון והכלים מס"ג הם העליון. שס"ג הולך ומתקן את התחתון, מתקן את המלכות.

תלמיד: אנחנו לומדים שעולם האצילות מתקן את עולם הנקודים, ועכשיו אמרת שס"ג מתקן את מלכות. האם זה אותו דבר?

עולם האצילות מתקן את עולם הנקודים כששני העולמות האלה עומדים בכוח זה במקביל לזה. כאן אנחנו מדברים על פרצופים שאין להם מלכתחילה מסך. אין לתחתון מסך שהוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, אלא העליון צריך להתאים את עצמו לתחתון בכל מצב שהתחתון מסוגל לקבל ממנו. כמו בחיים שלנו, וכך אנחנו רואים מאיפה זה נובע, מהרוחניות.

אות קכ"א

"ולפיכך גם במ"ה החדש שיצא מהמצח" בס"ג, נקודות דס"ג, "נוהג ג"כ ב' בחינות קטנות וגדלות כמו בעולם הנקודים, אשר תחילה יוצאת הקטנות, דהיינו לפי העביות המגולה במסך, שהוא קומת ז"א דהתלבשות" א' דהתלבשות "המכונה חג"ת", מתוך כך שזה א' בהתלבשות, "וקומת מלכות דעביות הנק' נה"י מטעם ג' הקוין שנעשה בקומת מלכות", אז יש לנו חג"ת ונה"י, מזעיר אנפין ומלכות, א' ושורש, "שקו ימין נק' נצח וקו שמאל נק' הוד וקו אמצעי יסוד. אמנם כיון שאין מבחי"א רק בחינת התלבשות בלי עביות ע"כ אין בה כלים", היה רק א' דהתלבשות, "ונמצאת קומת חג"ת בלי כלים, והיא מתלבשת בכלים דנה"י, וקומה זו נקראת עובר, שפירושו שאין שם אלא שיעור עביות דשורש, שנשאר במסך אחר הזדככותו, בעת עליתו לזווג במצח דעליון," עביות דשורש, מצח, "שקומה היוצאת שם, היא רק קומת מלכות. אמנם בפנימיותה יש בחינת ה"ת בגניזו", נסתרת, "והוא בחינת ה"ת במצח ואחר שהעובר מקבל הזווג בעליון", אז "יורד משם למקומו, (כנ"ל באות נ"ד)", מאיפה שהגיע, "ואז מקבל מוחין דיניקה" דעליון, "מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים", "ועי"ז קונה כלים גם לחג"ת ומתפשטים החג"ת מתוך הנה"י, ויש לו קומת ז"א".

זאת אומרת, כך גדלים. זה השלב הראשון של הגדילה, שמקומות מלכות וזעיר אנפין הוא הגיע לדרגת זעיר אנפין. הייתה בחינה א' דהתלבשות, ועכשיו נעשתה בחינה א' דעביות.

שאלה: מה מאלץ את הקטנות לעבור לגדלות?

הפרצוף שהולך להיוולד הוא רוצה לממש את הרשימו.

תלמיד: מה זה אומר שמקובל נמצא בקטנות?

מה זה חשוב אם זה מקובל או עולם או פרצוף, מדברים על מה שיש בו, איזה רשימו פועל עכשיו.

תלמיד: מה זה אומר שפועל בו רשימו?

לפי זה הוא חושב, לפי זה הוא מבין, מרגיש, מדבר, וכך מתקדם, לא יותר מזה.

תלמיד: האם הכוונה שהוא מגביל את עצמו, שהוא מסתפק במועט?

ודאי שכן, לפי הרשימו. זה רשימו דמסך.

תלמיד: ופתאום הוא מחליט לקבל יותר, להפעיל את הכלים דקבלה. בשביל מה הוא צריך את זה אם הוא יכול להסתפק במועט?

למה הוא ירצה גדלות כשיש לו קטנות? כי הוא רוצה יותר להשפיע לבורא.

תלמיד: אני שואל כי תמיד זאת בעיה לחבר את הכלים דקבלה, הם בדרך כלל מנתקים אותך מהקשר לבורא ומההשפעה, וכאן יש רצון להשתמש בכלים דקבלה.

בטח, איך אני יכול להתקשר עם הבורא? רק דרך כלים דקבלה, שאני אקבל ממנו יותר, שאני אעשה לו בזה נחת רוח.

תלמיד: אבל כאן הוא לא הצליח להשתמש בכלים דקבלה ולהשפיע לבורא?

אחר כך אנחנו נראה למה הייתה השבירה או לא.

תלמיד: ואחר כך, האם זה יהיה ריאלי להשתמש בכלים דהשפעה ולא להישבר?

בטח, בסופו של דבר אנחנו נקבל את כל אור אין סוף.

תלמיד: אני מתכוון לא בסופו של דבר אלא בעבודה המעשית של המקובל, האם הוא יכול לחבר לעצמו את הכלים דקבלה ולא להגיע לשבירה של הקשר?

ודאי שכן.

שאלה: יש הרגשה שכל הדברים החשובים נעשים למטה בגוף, ומה שקורה בגוף משפיע על הזיווגים שבראש, האם זה נכון?

כן, כאן זה נכון.

שאלה: בהתאם למה שאני מבין, כל העניין הוא בכלים של עביות דבחינה ד', הם הרגישו את הייחודיות שלהם וניסו לקבל את האור למען עצמם ולא למען הבורא. האם את השבירה הזאת כולם הרגישו או החלק המתוקן הרגיש? כלומר עניין אחד זה השבירה ועניין אחר זה מי הרגיש.

לא. הכלים רוצים לקבל על מנת להשפיע, לא לעצמם, ובזמן שהם הולכים לקבל בעל מנת להשפיע הם מגלים שהם מקבלים בעל מנת לקבל. אתה שם בפֶּה משהו ואתה חושב שזה יהיה בעל מנת להשפיע לבעל הבית, עם הכוונה הזאת אתה מקבל את החתיכה הזאת. ואחר כך, כשזה כבר בפה, אתה מגלה שאתה מקבל בעל מנת לקבל, ואתה משתדל להתחיל עכשיו לקבל בעל מנת להשפיע כמו שחשבת קודם, אבל אתה כבר לא יכול, אתה כבר נמצא בעל מנת לקבל. זה נקרא שבירה.

תלמיד: האם אני ממש מרגיש את זה?

אתה מרגיש בפנים בין הכוונות שלך שיהיו בעל מנת להשפיע לבין הכוונות שלך עכשיו שהן כולן על מנת לקבל. סיבוב הכוונות האלה מעל מנת להשפיע לעל מנת לקבל זאת השבירה. ואחרי זה אתה מרגיש שאם אתה תקבל, אז זה יהיה רק כדי לקבל, "אכלתי ואוכל עוד".

תלמיד: אדם מלכתחילה משתמש בזולת למען עצמו ולא מבחין בזה, ואחר כך מצד הסביבה הוא כבר מבין את זה. האם כאן כבר יש הכרה של התהליך הזה?

כן.

שאלה: אם אנחנו מעלים עוד מנה של הרצון לקבל לתיקון, הרי היא לא מתוקנת באופן מלא ומה יש לחלק השני הוא נופל למטה, הוא נשבר?

את זה אנחנו נלמד בפעם הבאה.

שאלה: איך המאור שמשכנו ממאמר הרב"ש, נותן לנו להרגיש שבן באור חוזר, הוא למעשה אבא באור ישר?

אני לא יודע, מילים כאלה לא קראתי, לא שמעתי.

תלמיד: האם ערך הפוך אורות וכלים ילווה אותנו עד גמר תיקון?

כן.

תלמיד: אולי גם אחרי?

אני עוד לא יודע.

שאלה: בעל הסולם מסביר כאן לגבי מ"ה החדש, שכשהוא בקטנות הזיווג נמצא במצח דראש דס"ג.

כן.

תלמיד: גדלות נעשית בנקבי עיניים של מ"ה. "ואז מקבל מוחין דיניקה מהעליון שהם עביות דבחי"א, בבחינת ה"ת בנקבי עינים,".

כן, הוא מתחיל לגדול.

תלמיד: אז בעצם העובדה שהוא עכשיו בנקבי עיניים, הוא יכול לממש את אותם הכלים שהם בנה"י?

כן

תלמיד: על הנה"י הוא הסביר גם לפני זה, שיש חג"ת, שבגלל שזה שורשים אין שם כלים, וההתלבשות היא על הנה"י בנקודים. מה זה נה"י בנקודים?

יש עולם הנקודים?

תלמיד: כן.

יש פרצוף נקודים, שיש שם חב"ד, חג"ת, נה"י. אז מה אתה שואל?

תלמיד: מה זה חג"ת נה"י בנקודים? הנה"י דאצילות במ"ה החדש, מאיפה הוא מועתק כביכול מהנקודים?

את זה נלמד אולי עוד כמה דפים. זה לא לעכשיו כי הגדלות שאנחנו לומדים, איך אנחנו נשברים בהם ואיך אנחנו מתקנים אותם זה עוד לפנינו.

תלמיד: בעל הסולם אומר שבחג"ת אין כלים, זה רק שורשי כלים או משהו כזה. אז איך נוצרת ההשראה על הכלים, איך נוצר הקשר בין העליון לתחתון, מה קורה שם?

התחתון נמצא בתוך העליון ומקבל הארה ממנו.

תלמיד: מ"ה העליון, אצילות כביכול בגדלות שלו, נשאר עדיין מעל הפרסה?

כן.

תלמיד: וזה בגלל מה שאמרת שהתחתון נמצא בתוך העליון ואין הפרדה?

כן.

(סוף השיעור)