שיעור בוקר 04.09.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 262, מאמר "תפלת רבים"

קריין: "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 262, מאמר "תפלת רבים".

תפלת רבים

תשמ"ו - מאמר ט"ו
1985/86 - מאמר 15

"בזה"ק (בשלח דף ג' ובהסולם אות י"א) וזה לשונו, "ותאמר, בתוך עמי אנכי יושבת. שואל, מה אומר. ומשיב, אלא בשעה שהדין תולה על העולם, לא יפרד אדם מן הכלל, בלבדו, כי בשעה שהדין תולה על העולם, אלו שנודעו ונרשמו בלבדם, אף על פי שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה. ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה "בתוך עמי אנכי יושבת" ואיני רוצה להיפרד מהם".

"כי דין ששורה על העולם", פירושו, הרצון דקבלה, שהוא אהבה עצמית, שהנבראים נולדו בטבע זה, כידוע מכוח רצונו להטיב לנבראיו. ומשום זה שהיה רצון להשתוות הצורה, בכדי שלא תהיה נהמא דכסופא, נעשה דין, שאסור להשתמש עם הכלי קבלה, רק בזמן שהוא יודע, שיהיה ביכולתו לכוון על הקבלה בעל מנת להשפיע, אז מותר לו להשתמש עם כלי קבלה.

ולפי זה יהיה הפירוש, "בזמן שהדין שורה בעולם", שכל העולם נמצאים שקועים באהבה עצמית, אזי חושך שורה בעולם, כי אין מקום שהאור ימשך למטה להנבראים, מסיבת שינוי הצורה שיש בין האור להנבראים המקבלים האור, כי על שינוי הצורה הזו נעשה הדין, שאין השפע עליון מושפע לנבראים.

ולכן בזמן שהאדם נתעורר, ורוצה שה' יקרב אותו, היינו שיתן לו כלים דהשפעה, שזה נקרא "קירוב". ומבקש שה' יעזור לו. אבל ידוע, כי העזרה שבאה מה' נקראת שפע עליון, המכונה בשם "נשמה", כמו שאומר הזה"ק, שאומר שענין הסיוע שמקבלים מלמעלה, הוא ב"נשמתא קדישא".

ומשום זה, כשאדם בא לבקש מה', שיקרבהו אליו יתברך, והוא נראה לבדו, היינו שהוא מבין, שהקב"ה צריך לקרבו באופן פרטי. ומדוע הוא חושב, שכל הכלל יכול להישאר במצב הנוכחי, ורק עמו הקב"ה צריך להתנהג אחרת. זהו מטעם שהוא מבין, שיש לו מעלות טובות שאינן נמצאות באחרים. ואף על פי שהם אלו אנשים פרטיים, שאינם שייכים להכלל, משום שהם מבינים, שמגיע להם התקרבות לה' יותר מאחרים, וחושבים עצמם לצדיקים, הם נתפסים מתחילה. היינו הדין, שהוא בחינת קבלה עצמית, שורה עליהם יותר משאר הכלל, והם נעשים אז יותר גרועים במידות אהבה עצמית.

וזהו מטעם שהוא חושב, שמגיע לו יותר משאר אנשים. היינו, לשאר אנשים מספיק שיהיה להם מה שיש להם, אבל כשהוא מסתכל על עצמו, מגיע לו יותר משאר אנשים. המחשבה זו היא בחינת קבלה ממש, היינו אהבה עצמית במאה אחוז. נמצא, שבחינת אהבה עצמית מתחילה להתפתח אצלו יותר מאחרים.

ולפי זה יוצא, שהוא עובד כל הזמן באהבה עצמית. מה שאין כן הוא, נראה בעיניו שהוא צדיק, היות שהוא רוצה לעבוד בבחינת משפיע, שהוא אומר לעצמו, שזה מה שהוא מבקש מה' שיקרב אותו, הוא בחינת צדקות, כי מה הוא מבקש, שה' יתן לו כח לקיים תורה ומצות בעמ"נ להשפיע, ואיזה חסרון יכול להיות בזה שהוא רוצה לשמש את המלך.

ובזה יכולים לפרש דברי הזה"ק, שהוא נותן עצה לאלו אנשים שיש להם דרישה פנימית, שלא יכולים להשלים עם המצב שבו הם נמצאים. היות שאין הם רואים שום התקדמות בעבודת ה', והם מאמינים בזה שכתוב (דברים ל', כ') "לאהבה את ה' אלקיך, לשמוע בקולו, ולדבקה בו, כי הוא חייך ואורך ימיך". והם רואים, שחסר להם אהבה ודביקות, ולא מרגישים את החיים שבתורה, והם לא יודעים לשים איזו עצות בנפשם, להגיע לידי הרגשה באברים, במה שאומר לנו הכתוב.

העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים.

זאת אומרת, הוא מבקש מה', שיתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו לשם שמים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, בזה שהוא רוצה להשפיע לה'. שיכול להיות באמת הוא חושב הכל על אהבה עצמית שלו, היינו שהוא ירגיש את הטוב והעונג.

אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל. היינו, שאם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו. ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח.

והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'.

נמצא, אם יש לו כח לבקש תפלה כזו, אז בטח יהיה לו מבחן אמיתי, אם הוא מסכים לתפלה כזו. אבל אם הוא יודע, שמה שהוא אומר, הוא רק משפה ולחוץ, ומה הוא יכול לעשות, בזמן שהוא רואה, שהגוף לא מסכים לתפלה כזו, שתהיה ממש השפעה נקיה בלי תערובות מבחינת קבלה.

יש רק עצה הידועה, היינו, שיתפלל לה', ויאמין למעלה מהדעת, שה' יכול לעזור לו, ולהכלל כולו. ולא להתפעל מזה, שהוא רואה, שכבר התפלל כמה פעמים, ולא נענה על תפלתו, שזה מביא האדם לידי יאוש, שהגוף צוחק ממנו, ואומר לו, הלא אתה רואה, שאין אתה מסוגל לכלום, וכאילו אין לך שום תקוה, ועכשיו אתה מבקש דבר מה', שיתן לך מילוי על דברים שלא מקובלים על דעת אנשים בעלי צורה.

והגוף טוען אז, אדרבה תגיד לי, על מי מחסידים ואנשי מעשה, שרוצים שה' יתן להם דבר, שאין הדעת סובלתן. ועוד, הלא אתה רואה, אפילו על דברים יותר קטנים מהדרישה שאתה דורש עכשיו, שה' יעזור לך, עוד לא נושעת, אף על פי שבקשת מה' שיושיעך. ועכשיו אתה אומר, שאתה רוצה לבקש מהקב"ה, שימלא דרישותיך על דבר גדול, שזה נקרא דבר חשוב מאוד, היות שאין כל כך הרבה תפלות בעולם, שיבקשו שה' יתן להם כח לעשות מעשים עבור הכלל, היינו שהכלל כולו יזכה לטוב ועונג על ידי שאתה תתייגע, שזה נקרא השפעה טהורה ונקיה משום סיג של אהבה עצמית.

ואתה חושב שעל דברים קטנים לא נתקבל תפלתך, מה שאין כן על דברים גדולים וחשובים, שזה בטח יקר מציאות. למשל, אם נגיד שכדאי לבוא לאיש פלוני, שיש לו בבית כלים שהם יקר מציאות, שצריכים לעבור על כל העולם, עד שיכולים למצוא כלים כאלו, שהם נמצאים רק אצל יחידי סגולה בעולם. בא אדם אחד, שהוא ממעמד הבינוני ובקושי יש לו כלים המקובלים בבית, ופתאום עלה במחשבתו, שהוא צריך להשתדל גם כן להשיג אותם כלים, שנמצאים אצל יחידי סגולה. ובטח בזמן שמי שהוא שומע, יצחק עליו.

וכמו כן אצלנו, בזמן שהאדם אינו עשיר בדעת, אלא עומד למטה מבינוני, והוא רוצה לבקש מהקב"ה, שיתן לו כלים הנמצאים אצל יחידי סגולה בעולם, כאן הגוף בעצמו צוחק ממנו, ואומר לו, טיפש כמוך, איך עלה ברצונך לבקש מה' דבר שלא נמצא אפילו בין עשירים בדעת. אם כן איך אני יכול לתת לך כוחות עבודה על שטויות כאלו.

וכאן מתחילה העבודה האמיתית, היות שעבודת האדם בעולם הזה היא לצאת מרשות היצר הרע, שהוא נקרא מקבל בעמ"נ לקבל. ועתה, אם הוא רוצה שה' יעזור לו ללכת בדרך של השפעה נקיה וטהורה בלי שום עירוב דקבלה עצמית.

נמצא, שעבודה זו היא נגד הרע ממש, היות שהוא לא רוצה לעזוב שום רכוש אצלו, אלא הוא משתוקק עכשיו, לאו דוקא במה שיעבוד מכאן ולהבא לא יהיה בשביל הרצון לקבל, אלא הוא מבקש מה', שאפילו מה שעבד למפרע בשבילו, ונרשם לרשות של רצון לקבל, הוא רוצה שיעבור הכל מרשותו, לרשות של הקב"ה.

היוצא מזה, שעכשיו הוא מתפלל לה', שיתן לו כח לעשות תשובה. היינו, שהקב"ה יתן לו כח להשיב כל המעשים לשם הרצון לקבל, שיחזור הכל לרשותו של הקב"ה, הן על העבר והן על להבא, כמו שאומר הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב'), שתשובה צריכה להיות גם על העבר. וזה לשונו, "ומה היא התשובה. הוא, שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו", וכן יתנחם על שעבר, שנאמר "כי אחרי שובי נחמתי", ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם".

ובזה נבין מה חשיבותה של תפלת רבים, כמו שכתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", שהזה"ק אומר "ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד". והפירוש הוא, שאם האדם מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כמו שאמרו חז"ל "מה הוא רחום אף אתה רחום", אז האדם צריך להתפלל עבור הכלל כולו, כי אז ניכר שכוונתו היא, שהקב"ה יתן לו כלים דהשפעה טהורה, כנ"ל, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. כידוע, "משמיא פלגא לא יהבין", שפירושו, שמשמים שנותנים שפע למטה הוא בשביל הכלל כולו.

אי משום זה, האדם צריך לבקש עבור הכלל כולו, משום שכל שפע הבא מלמעלה בא תמיד עבור העם כולו. וזה שאומר "כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו". אם כן יש בזה שתי משמעויות, כי מטעם שתהיה השפעה טהורה כנ"ל, היה מספיק, שהיה מתפלל רק עבור אדם אחד חוץ ממנו. אבל יש כאן עוד ענין, שהאדם צריך לבקש על דבר שלם, מפני שזהו הכלל אצל רוחניות, שבא תמיד דבר שלם, וכל ההבחנות הן רק אצל המקבלים, כידוע. אי משום זה הוא צריך לבקש עבור הכלל כולו, כנ"ל.

והיות שהשפע בא להכלל כולו, והיות שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מילוי אם אין לו מקום חסרון, שהמילוי, תהיה לו יכולת לכנס. ומשום זה הוא נענה על תפילה זו, שהיה מבקש עבור הרבים. זה הוא כענין שאמרו חז"ל (ב"ק צ"ב) "כל המבקש רחמים על חבירו, הוא נענה תחילה, כי הוא צריך לאותו דבר", שפירושו כנ"ל, כי הגם שהשפע בא להכלל, אבל חסר כלים להכלל.

זאת אומרת, משמים, השפע שבא זהו מספיק בשביל העם כולו. אבל כשאין כלים, היינו חסרונות, שיכלו למלאות החסרונות, לכן אין הכלל משיג את השפע הבא מלמעלה. אלא הוא, שיש לו חסרונות, לכן הוא נענה תחילה."

שאלה: איזו הכנה פנימית צריך לעשות בשביל שיהיה אפשר לבקש עבור הכלל כולו?

שיהיה לו רצון להיטיב להכלל, שהוא דואג לכלל, אחרת זה לא יעזור לו סתם להגיד מילים.

תלמיד: זאת בדיוק הנקודה, זה העניין, מורגש שלוקח שנים להבין איך לבקש עבור כל העשירייה, אז עד לבקש עבור הכלל?

אין מה לעשות.

תלמיד: בכנס יש הזדמנות שבאמת יהיה אכפת לי מהמאות חוץ מעצמי ומעשירייה שלי ומהאנשים שסביבי. אני מרגיש שיש שם הזדמנות נדירה לבקש עבור הכלל כולו.

כן.

תלמיד: בהקשר של נחת רוח לבורא, שהוא מושג שעלה הרבה במאמר, מה גורם יותר נחת רוח לבורא?

עד כמה האדם ממצב שהוא נמצא, יכול להגיע להשפעה לבורא, השפעה טהורה לבורא.

תלמיד: שמעתי גם עכשיו במאמר, "ללכת בהשפעה טהורה, נקייה, בלי שום ערוב של קבלה עצמית". מה צריך לקרות באדם בשביל שיוכל ללכת ככה, בצורה נקייה וטהורה?

הכול תלוי בחיסרון שהאדם מרגיש שיש לו, ואם אין לו, אז שיתפלל על חיסרון שיביא אותו לחיסרון נכון.

תלמיד: האם הרב מרגיש אותנו התלמידים, שאנחנו בחיסרון נכון לקראת הכנס, ואנחנו עושים מה שצריך?

אולי.

שאלה: הוא כותב בפסקה האחרונה, "משמים, השפע שבא זהו מספיק בשביל העם כולו. אבל כשאין כלים, היינו חסרונות, שיכלו למלאות החסרונות, לכן אין הכלל משיג את השפע הבא מלמעלה." למה חשוב לי להתפלל על כל העשירייה ולא נניח על חבר מסוים בעשירייה, מה החשיבות להתפלל על הכלל דווקא?

כי זה הכלי השלם, לכן אנחנו מבקשים עבורו.

תלמיד: כלי שלם הוא מכיל את הרצונות של כל החברים שלי בעשירייה?

כן.

תלמיד: מה עם הרצון שלי?

נמצא שם, בוודאי.

תלמיד: אבל הוא כותב שאם אני עושה התעוררות מלמטה ומבקש שכל החברים שלי יקבלו התעוררות מלמעלה בעקבות המעשים שלי, אז זה נקרא השפעה טהורה, אבל אני לא כולל את עצמי בבקשה הזו. הוא כותב, הם יקבלו התעוררות מלמעלה.

כן.

תלמיד: אז זה לא כולל את החיסרון שלי.

אבל אתה לא דורש את זה, אתה דורש רק שהם יקבלו.

תלמיד: כלומר, החיסרון שלי הופך להיות למלא אותם.

כן.

תלמיד: שזה משהו כמובן לא טבעי, זאת אומרת הם נזקקים פה לבורא.

כן.

שאלה: מה זה להרגיש את החיים של התורה?

כל אותו אור שמתפשט בכל הכלים וממלא אותם בעל מנת להשפיע, זה נקרא "אור התורה".

תלמיד: אמרת השבוע שהתורה נותנת לנו שמחה, ואנחנו רוצים להרגיש את השמחה הזאת של התורה. איך תפילת רבים מביאה לנו את השמחה של התורה?

בתפילת רבים אנחנו נעשים דבוקים בבורא, במשהו, כי רוצים שהוא יקדש את הכלים, ימלא את הכלים ואנחנו מתקשרים אליו, מרגישים שאנחנו נמצאים בתפילת רבים.

תלמיד: הוא אומר פה שבשביל להיות בתפילת רבים אתה צריך להסכים לזה.

כן.

תלמיד: מה זה אומר ההסכמה הזאת, במה זה מתבטא?

שאתה רוצה להרגיש חיסרון שבא מהבורא ומתלבש בכולם.

תלמיד: כשאני כמתפלל תפילת רבים צריך אתערותא דלתתא, ואת האתערותא דלעילא שהחברים יקבלו?

כן.

תלמיד: תפילת רבים היום בשבילנו זה תפילה עבור עשירייה או עבור כל העשיריות. איך אני היום צריך להתייחס בהכנה שלנו לכנס למצב החדש, מה זה תפילת רבים?

תפילת רבים היום זה עבור כל העולם, עבור כולם.

תלמיד: במיוחד על המצב שקורה לנו במלחמה בעולם, בין אוקראינה לרוסיה?

לא.

תלמיד: אז מה זה תפילת כל העולם?

עבור כל הנשמות.

תלמיד: ואז תעלה הרגישות של כל האיברים ואנחנו נלך לכיוון של הרגשת כל הגוף, כל האיברים, כמו שהוא מדבר פה?

שיהיה כך.

שאלה: הוא כותב "ומשום זה הוא נענה על תפילה זו, שהיה מבקש עבור הרבים. זה הוא כענין שאמרו חז"ל (ב"ק צ"ב) "כל המבקש רחמים על חבירו, הוא נענה תחילה, כי הוא צריך לאותו דבר". מצד אחד אנחנו אומרים תפילת רבים, אחרי זה הוא אומר, "מבקש רחמים על חברו". זאת אומרת, שמספיק אפילו שאתה מגיע לרחמים אמיתיים כמו שנקרא לחבר אחד כדי שאתה תהיה משפיע?

נגיד.

תלמיד: זאת אומרת, חברו זה כבר הכלל.

כן.

תלמיד: מה זה בדיוק לבקש רחמים?

שאתה מצטער בצער החבר, ואתה מתקשר לשמחת החבר וממש חי לפי הכלים שלו.

תלמיד: לא ממש לרחם עליו, זה לא התפקיד שלי לרחם.

כן.

תלמיד: אז כשהוא כותב "הוא נענה תחילה "כי הוא צריך לאותו דבר". זאת אומרת החסרונות של כולנו זה אותו דבר?

פחות או יותר, כן.

תלמיד: שזה אומר לקבל רחמים מלמעלה?

כן.

שאלה: אנחנו רואים בכתבים וגם כבר מרגישים ממש בפנים, שחוץ מתפילה אין מה לעשות. גם המקובלים שאנחנו הכי סומכים עליהם, בעל הסולם, רב"ש, אתה, אומרים ששם העבודה. במשך היום אני מתעורר, עוצר, מתפלל, קורא, מתאמץ עבור החברים, עבור הזולת, המצב מסתיים, ואני מרגיש שלא עשיתי מספיק, שכן צריך לעשות עוד משהו מעבר לתפילה.

נגיד.

תלמיד: זו הרגשת חוסר אונים. אני עוצר, מתפלל, עושה מה שהם כותבים, ושוב נגמר המצב, ואני לא יודע אם עשיתי, לא עשיתי.

אני חושב שזה מפני שאתה לא גומר את הפעולה.

תלמיד: איך אני מוודא שאני באמת מסיים את הפעולה נכון?

תבדוק את עצמך, האם אתה, שנמצא כביכול במקום הזולת, עומד בפעולה שלך למלאות את הזולת.

תלמיד: כשאני מרגיש שסיימתי את התפילה, האם פשוט לשאול את השאלה הזאת?

זה לא פשוט, זה לשאול מבפנים.

תלמיד: אני אנסה את זה. אני גם מבין שבסופו של דבר זה מעל הדעת, זה לא שאני אמור לקבל איזו קבלה שעשיתי נכון. לכן שם התסכול נמצא.

כן.

שאלה: הוא כותב, "הגם שהשפע בא להכלל, אבל חסר כלים להכלל". איך יתכן שמי שיש לו כלים להעביר את השפע יכול להעביר לכלל שאין לו חיסרון לקבל?

אין כאלו כוונות ב-כלל, ולכן הוא לא מקבל.

תלמיד: איך אפשר להעביר משהו למישהו שהוא לא רוצה לקבל? הוא כותב, "חסר כלים להכלל", השפע מגיע אליו ואין לו כלים. אז האדם שמעביר, מה הוא מעביר?

הוא רוצה להעביר את מה שיש לפי החיסרון שלו, לא לפי החיסרון של הכלל.

תלמיד: מה האדם מעביר לכלל, שפע או חיסרון?

האדם מעביר לכלל את החיסרון שלו, ובזה הוא מעורר את החיסרון של הכלל.

שאלה: בעשירייה יוצא שמאוד חשוב לכלול את כולם. לי לא משנה אם אלו חברים שאני רואה אותם יותר, רואה אותם פחות, כולם צריכים להיות שווים לגמרי.

כן.

שאלה: כדי לקבל כלים של השפעה מהבורא, על מה האדם צריך לעבוד, האם על דאגה, יחס לכלל, או אולי על תפיסת מציאות, לבקש הבנה איך הכלל כלול בי ואני בו? על מה לעבוד כדי להתקדם בעבודה עם הכלל?

אתה רוצה להתכלל עם החיסרון של הכלל ועל החיסרון הזה אתה רוצה לעבוד.

שאלה: איך אדם יכול לצאת מעצמו ולבקש מהבורא עבור החבר?

רק על ידי תפילה. כי הוא רוצה להחליף את הכלים שלו, וכמו שקודם היה מצטער על עצמו, עכשיו הוא רוצה להצטער על מה שיש באחרים, עד כמה אין להם רצון להיות בלקבל על מנת להשפיע, להתחבר לבורא, זה אין. אם אדם מרגיש שהוא מתקרב לזה, אז על זה הוא צריך לעבוד, זה העיקר.

שאלה: נגיד שיש לי איזה כאב. מה אני צריך לעשות, האם להתעלם מהכאב, לצמצם אותו ולבקש שהריפוי יישלח לעם, לכלל, לעשירייה?

כן.

תלמיד: ומה אני עושה עם הבעיה הפרטית שלי, מתעלם ממנה, לא מבקש עליה?

הבעיה הפרטית שלך תעבוד עם אותו הכלל שעבורו אתה מבקש.

תלמיד: האם אני צריך לחשוב שלכלל, לעשירייה או לעם, יש בעיה יותר גדולה מהבעיה הקטנה הפרטית שלי, או שהם זקוקים יותר?

נגיד שכך. זה לא עניין של מי זקוק יותר ומי זקוק פחות. אלא כך מסודר, שהרצון לקבל שלך יהיה כממלא את רצונו של הכלל.

שאלה: האם נכון לומר שאדם צריך לראות שהבעיה הפרטית שלו מקורה בבעיה שיש בכלל, כלומר הבעיה שלי נובעת מזה שיש בעיה בכלל כולו? האם זה נכון להסתכל על זה כך?

כן.

תלמיד: ואז לא קשה לאדם, כי הוא רוצה לטפל באמת בבעיה שלו. אז אם הוא מבין שהפתרון לבעיה נמצא שם, אז הוא יכול לבקש בקלות על הכלל.

כן.

שאלה: האם אפשר לומר שיש רק בעיה אחת, שהיא חוסר קשר עם הבורא, אם זה לכלל או לנו?

בעצם כן.

שאלה: אדם שעובד ומתקדם, לאט לאט מתברר שחסר לו חיסרון לרוחניות, חיסרון אמיתי. הוא מסתכל על הכלל, לכלל לא חסרים דברים כאלה, חסרים לו לחם ושעשועים, קצת ביטחון אולי, להיות רגוע. מה הוא יכול לבקש עבור הכלל? אם הוא יבקש עבור זה והכלל יקבל, אז לכלל יהיה רק יותר גרוע.

כך אתה חושב. הוא רוצה שהבורא ימלא אותם כך שהם לא ירגישו שום חסרונות.

תלמיד: במה הוא ימלא אותם?

זה לא ענייני, אני לא צריך לענות על זה. אני צריך לענות רק על מה יש בכלל שאני רוצה לשנות. לשנות את הרצון שלהם, שיהיה להם רצון לא לשעשועים, אלא לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: האם אני לא כופה עליהם את הרצון שלי, שמה שחסר לי אני רוצה שיהיה חסר להם?

לא שאני כופה. אני עושה את זה מפני שזה רצון ה', ורק אני יכול להעביר את זה לכלל.

תלמיד: שמעתי שאמרת שיהיה להם מילוי על מה שהם רוצים.

כן.

תלמיד: אבל כרגע הם לא רוצים את החיסרון הזה.

אז אני רוצה שיהיה להם חיסרון, שגם הכלי שלהם יהיה כלי נכון, וגם יהיה מילוי בכלי הנכון.

תלמיד: כלומר כרגע אין להם את זה, ואני רוצה שיהיה להם רצון, נאמר לרוחניות או למשהו קצת יותר ממה שהם רוצים היום, וזאת בקשה נכונה.

כן.

שאלה: המאמר מתחיל בזה שהאדם מבקש כלים דהשפעה. לאורך כל המאמר הוא מעביר מצב שזה בעצם בקשה לא נכונה, הוא צריך לבקש עבור הכלל. בסוף הגוף לא נותן לו לבקש עבור הכלל והוא מגיע לתפילה, לבקש, שהוא יכול לבקש עבור הכלל, כלומר מבקש כלים דהשפעה.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין הבקשה הראשונה שהוא ביקש כלים דהשפעה לבין הבקשה בסוף?

בקשה על מנת להשפיע היא תמיד משנה, כי הוא כל הזמן מברר יותר ויותר מה החיסרון שלו ומה החיסרון של הכלל. עד שמסדר את הדברים האלו אין לזה כביכול סוף, עוד לא הגענו למצב הסופי.

תלמיד: אז הבקשה בהתחלה לא הייתה לגמרי בקשה לכלים דהשפעה, כאילו זו הייתה בקשה לא נכונה?

הייתה בקשה, אבל מאוד חיצונית.

תלמיד: איך מבדילים בין זה שאני מבקש עבור הכלל בצורה נכונה לבין זה שאני אומר לבורא, הכלל לא בסדר, אתה לא עושה נכון לכלל. אני עכשיו מבקש עבור הכלל שתתקן את החיסרון שלו?

לא. קודם כל אני צריך לברר איך אני פונה לבורא ומה יכול להיות בגילוי החיסרון שלי. איך בזה שאני נדבק לבורא, מרגיש את החיסרון של הכלל כחיסרון שלי ואז אני יכול לבקש.

שאלה: כשאדם מבקש עבור הכלל זה בטוח בקשה נכונה. אפילו לגבי המענה כבר לא אכפת לו שהתשובה לא תגיע אליו אלא למי שצריך. מה הקשר בין התפילה הזאת לבין לעשות לשם שמים, איפה אדם יכול להיות בטוח שהוא עושה משהו לשם שמיים? הוא עכשיו כולו בזה והוא לא צריך שום דבר חוץ מזה.

אבל יש לו חיסרון.

תלמיד: אין לו שום ביטחון כלפי לשם שמיים. הוא לא יכול לדעת.

מה הוא רוצה לעשות לשם שמיים?

תלמיד: הוא עושה עכשיו עבור הכלל.

הכלל, כן.

תלמיד: הוא מבקש עבור הכלל, זה ממלא אותו, יותר מזה לא צריך שום דבר.

זה לא נכון. ממלא אותו לא המילוי שהוא מילא את הכלל, אלא ממלאה אותו הכוונה שכך הוא מתייחס לכלל.

תלמיד: הוא מבקש.

הוא מבקש, בסדר, כן.

תלמיד: והכוונה שלו עבור הכלל.

כן.

תלמיד: למה צריך את הבורא פה?

כשאני מבקש עבור הכלל ואני ממלא אותם, לפי רצון שקודם התגלה בהם, אז מילאתי אותם בחסרונות עבור הכלל ומילאתי אותם במילויים עבור הכלל. אין יותר.

תלמיד: עבר דרכי.

הכול עבר דרכי, גם, ודאי.

תלמיד: אז איפה ההרגשה שעושים משהו לתועלת ה׳?

ודאי שאי אפשר למלא את הכלים האלה אחרת אלא על מנת להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, שאני לא יוכל לעשות את זה עבור הכלל, אם לא תהיה תועלת ל-ה׳?

כן.

שאלה: רב"ש כותב, "לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'. התפיסה שחלק מהעם עושים יותר נחת רוח משאר אנשים זאת תפיסה נכונה?

לא.

תלמיד: אז מה זה לראות שיש כאלה שעושים יותר נחת רוח, לפי מה שהוא כותב כאן?

בינתיים, אין מה לעשות, תמיד זה ככה עד גמר התיקון.

תלמיד: למה זה בנוי כך שאני רואה חלק מוצלחים יותר וחלק מוצלחים פחות?

כי זה באמת כך.

תלמיד: אז זה כן כך?

כן. עד גמר התיקון זה לא יכול להיות אחרת.

שאלה: יש הרגל לאדם שהוא רואה בעיה בחוץ, כביכול היא בחוץ, ובזה הוא רגיל להגיב גם בחוץ. ואנחנו יודעים שבעצם צריך להגיב בעשירייה, בשיפור היחסים שלו עם החברים, ביחס שלו לבורא. מה העצה להתחיל להתרגל שמה שאתה רואה בחוץ, אתה צריך להגיב בפנים?

שאלה יהיו הכלים שלך, שאתה מזדהה עם חסרונות הכלל.

תלמיד: אם אני רואה משהו שהוא לא נכון בכלל,. איך אני מגיב במקום אחר?

אז אתה משתדל לתקן אותם, להביא להם הרגשה וידיעה שזה לא בסדר במה שהם נמצאים.

תלמיד: אלה מחוץ לי?

כן.

תלמיד: ומה זה שאנחנו לומדים שהתגובה שלי צריכה להיות בעשירייה?

זה בעשירייה.

תלמיד: מה זה חוץ מהעשירייה שאני רואה מציאות, מה שם התגובה שלי?

איזו תגובה יש לך מחוץ לזה?

תלמיד: אני רואה מחוץ לעשירייה, "עולם מדומה".

כן.

תלמיד: והעולם הזה משפיע עליי רגשות, וכל מיני דברים, סוג של ביקורת. אבל אני יודע, ככה אני לומד, שבעצם זה בתוכי או לפחות אני צריך לעשות מאמץ לקחת את זה לעבודה במציאות שנקראת עשירייה.

כן.

תלמיד: איך אני עושה את זה, איך אני לוקח את מה שנראה לי כעולם מדומה ומכניס את זה למקום שנקרא עשירייה, איך אני הופך את זה להרגל?

אני מקרב את עצמי דרך העשירייה לעולם ורוצה שגם כלפי העולם יהיה אותו יחס ממני, גם לכלים של העולם, וגם למילוי של העולם.

תלמיד: כדי שזה יקרה אני צריך לראות את העולם דרך העשירייה, זה נכון?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שאני מתחיל לראות את העולם, את המציאות דרך העשירייה?

שסך הכול כל העולם זה עשירייה, אין יותר, כולל הכול.

תלמיד: כן, זה מובן לי, אבל יש לי בינתיים מושג שנקרא עשירייה פרטית, איך אני רואה את המציאות הכללית דרך העשירייה הפרטית?

מה אני יכול להגיד לך, תנסה.

תלמיד: מה זה אותו הניסיון? איפה המאמץ שלי צריך להיות? קורים דברים מחוץ לי, יש מציאות מדומה, יש עולם, ואני צריך לראות את הכול דרך העשירייה הפרטית, שתהיה לי נטייה כזאת. איך מתקרבים לנטייה כזו?

מתוך זה שאני רוצה לראות כל העולם ככלי מתוקן, אז אני מתחיל לדאוג, לראות את כל המציאות בצורה כזאת, שכולה מקושרת, כל המציאות וכולם נמצאים כאחד.

תלמיד: מה התגובה שלי לגבי מה שנראה לי? איך אני מגיב בעשירייה ולא בחוץ?

בזה שכולם שמתפללים שזה יקרה.

תלמיד: העשירייה?

כן.

תלמיד: הם מתפללים שמה יקרה? שדברים ישתנו בחוץ?

שדברים ישתנו בחוץ כך שהם ירגישו שיש להם קשר, דבקות במה שהם נמצאים ביניהם ומבחוץ.

תלמיד: אז העשירייה צריכה להגיע לנקודה שהיא מרגישה שיש לה אחריות על המציאות בחוץ?

כן. ודאי. ודאי. בלי זה אנחנו לא יכולים בכלל להתחיל עבודה.

תלמיד: מה העצה לעשירייה להגיע לכזה סוג של אחריות? איך היא מגיעה לזה שהיא מרגישה שעל מה שקורה בחוץ יש לה השפעה?

היא מרגישה את עצמה מקושרת בפנים בין כל החברים ומרגישה שהיא יכולה להשפיע מתוכם גם לכל העולם. וכל העולם זה הכלי שלהם, שאין מחוץ לעולם שום רצונות, אלא שנכללים בעשירייה. וכל העביות שיש, כולה נמצאת בעשירייה. ועכשיו מתגלה רק העביות, שהיא יותר ויותר גדולה. אבל הפרטים, זאת אומרת, עשר הספירות שם, הרצונות וכן הלאה, זה כבר נמצא בעשירייה הראשונה.

תלמיד: ומומלץ שעשירייה תפרש את מה שקורה בחוץ לפה או לשם?

אם זו עשירייה שהיא נמצאת ממש כאן, אז כן. אבל לא שסתם אנחנו יכולים לדרוש את זה מכל העשיריות.

תלמיד: זאת אומרת שהעשירייה יכולה לבוא ולראות מצב בחוץ ולהגיד "אנחנו עכשיו נעשה מאמץ משותף לתקן את זה לטובה. זה דורש מאיתנו".

כן.

שאלה: מי נקרא "כלל" עבורנו?

עבורנו נקרא "כלל", בני אדם הנמצאים בכל העולם, ללא שום התארגנות וקשר מתוכם.

תלמיד: כל העולם זה גדול עליי. אפשר להגיד שכל העולם נמצא בתוך העשירייה?

איזו עשירייה?

תלמיד: העשירייה שלי, החברים שלי.

לא. ודאי שלא. בעשירייה שלך נמצאים אותם הרצונות שאתה יכול להתכלל מהם.

שאלה: שמעתי קודם שאמרת, יש באותה העשירייה את כל העביות של העולם ודרכה מתפשט לעולם. זה לא המקום לעבודה?

אנחנו מדברים על עשיריות שהן נמצאות אצלנו, בחוג שלנו ומתנהגות כעשיריות. שיש להן הרגשה, שיש להן רצון משותף, פעולות משותפות. וכך הן באות למטרת הבריאה.

תלמיד: עכשיו, אנחנו צריכים להתפלל על כל העולם? זה הכלל?

כן.

תלמיד: ומה תפקיד העשירייה כאן?

מהבורא דרך העשירייה, ככל שהיא מעבירה ומתפללת, כך עובר כוח מהבורא אליהם.

תלמיד: אז הדאגה שלי היא לכל העולם, אבל מקום העבודה שלי הוא בעשירייה?

כן.

תלמיד: מה יש לבקש עבור הכלל אם אין להם חיסרון לרוחניות?

אתה צריך לבקש עבור כל הנבראים שהבורא ייתן להם מה שהם רוצים בצורה נכונה, ויקרב אותם אליו, כמו שקרב אותנו ועוד יותר.

תלמיד: מאיפה לי יש חיסרון לזה?

הבורא נתן.

תלמיד: ואיך אני מעביר את החיסרון הזה אל הכלל?

אתה רק מבקש.

שאלה: נראה במאמר שהאדם המבקש עובר את כל התהליך. הכלל נמצא שם, אבל האדם עצמו עבר תהליך.

בוודאי.

תלמיד: רב"ש אומר, מי שיש לו כוח לבקש, להעלות מ"ן עבור הכלל, ושהמ"ד ירד עבור אחרים, יהיה לו מבחן ראשון, אם הוא מסכים לתפילה כזו. מהו הפיצול הראשון הזה שבו האדם עומד, שיש לו כוח לבקש, הוא גם מבקש, והוא בודק את עצמו אם הוא מסכים?

כי אחרת זו לא תהיה תפילה.

תלמיד: יש תהליך שלם, הוא מסתכל פנימה, רואה שהרצון לקבל שלו עדיין מלוכלך, שזו תפילה ממש לצדיקים והוא עדיין לא נקי.

כן.

תלמיד: וכאן מתחילה כל העבודה, גילוי היצר הרע האמתי.

כן.

תלמיד: אם לאדם יש כבר תפילה כזו, זה לא סוף פסוק? יש פה עדיין בירור שהוא צריך לעבור?

כן. הוא צריך לברר את החיסרון שלו ולהפוך את החיסרון הזה ממש לתפילה.

תלמיד: ואחר כך הוא יוכל לחזור לתפילה הזו עם כלים מתוקנים? שהוא באמת יבקש עבור הכלל? זה התיקון?

כן.

שאלה: גם אתמול וגם היום, נראה שהכנס מקבל כיוון אחר. לפני כן, היינו מכוונים חזק אל תוך העשירייה ועכשיו יש משהו יותר כללי, פתאום מדובר על העולם, מדובר על כולם.

לא, זו אותה עשירייה, רק בפעולה.

תלמיד: האם משהו בתוך העבודה בעשירייה צריך להשתנות? כי עכשיו דיברת על תפילה עבור כל העולם, ותפילת רבים זו תפילה עבור כולם, עבור כל האנושות, כל הנשמות.

כן.

תלמיד: האם משהו צריך להשתנות בעבודה שלנו בתוך העשירייה?

אני לא יודע למה אתה מתכוון. אנחנו כל הזמן נמצאים בכל מיני שינויים, שינויי יחס בינינו לעשירייה, מהעשירייה לעולם ובחזרה, אנחנו כל הזמן משתדלים לשנות את הפרמטרים האלו.

תלמיד: הייתה תחושה שאנחנו הולכים ומתכנסים בתוך העשירייה עד לרמה שאפילו בכנס אנחנו רק בתוך העשירייה וכמעט לא מעניין אותי מה קורה בחוץ.

כן.

תלמיד: ועכשיו זה מרגיש כאילו משהו קיבל כיוון של התכללות יותר רחבה.

אני לא יודע אם רחבה, אנחנו מדברים עכשיו על איך העשירייה מושפעת מזה שהיא נמצאת בקשר עם כל יתר העשיריות ואיך היא משפיעה עליהן.

תלמיד: חברים שאלו האם תפילת רבים זה אומר תפילה עבור העשירייה ואמרת שלא, זו תפילה עבור כל העולם.

כן.

תלמיד: אז זה כאילו מקבל כיוון אחר?

לא, למה? אנחנו מתפללים עבור העשירייה ונותנים לעשירייה שלנו יותר כוחות, יותר מטרות.

שאלה: הנושא של הכנס הוא מתחזקים בעשירייה, וסיכמנו שיומיים אנחנו נבלעים רק בתוך העשירייה הפרטית שלנו בלי דאגות על העם, על העולם, על הבריאה כולה.

איך אתם מתכנסים יחד בתוך העשירייה אם אתם לא רוצים לקבל על עצמכם חסרונות מכל העולם, חסרונות לתיקונים?

תלמיד: אנחנו עובדים בשלבים, היה מובן שבשלב הראשון המיקוד הוא בתוך העשירייה.

אבל זה לא יהיה. אם אתה לא לוקח את המטרה הרחוקה שלך, אז איך אתה יכול להיות קשור לכל הפרטים שלך ולהיות מכוון למטרה? "סוף מעשה במחשבה תחילה".

תלמיד: אז נושא הכנס, אם אני מדייק אותו עכשיו הוא מתחזקים בעשירייה למען הכלל, למען האנושות כולה?

אפילו למען הבורא תאמר.

תלמיד: ובמה זה משנה את העבודה שלנו במהלך הכנס? כשאנחנו מתחברים, קוראים מקורות ועובדים יחד, איפה אני צריך להכניס עוד משהו רחב, גדול יותר, את הכלל, את האנושות?

את הרצון שיש לך בעשירייה ואתה רוצה לסדר, את אותו רצון אתה מתאר כעולמי.

תלמיד: מה זה לעבוד בתוך העשירייה עם החסרונות של האנושות?

שאתה רוצה להיות מושפע מכל האנושות, על רצון העשירייה שלך.

תלמיד: מה זה מצריך ממני כדי להתכלל עם כל האנושות?

אתה צריך לצאת מתוך העשירייה, העשירייה צריכה לצאת מתוך עצמה, ולהתכלל ברצון של כל האנושות.

תלמיד: מה זה אומר בפועל להתכלל עם הרצון של האנושות, אני צריך לעשות פעולה כדי להתכלל איתם?

כן.

תלמיד: איזו?

יש להם רצון?

תלמיד: כן.

אם אתה מצביע על משהו, אז זה על הרצון, אז יש להם רצון. אז אתה צריך לעבור מהרצון שלך לרצון שלהם.

תלמיד: אני הבנתי שבכנס אנחנו רוצים להתמקד יותר פה בינינו, עכשיו אני כאילו מתחיל להכניס אין סוף רצונות של העולם?

לא, אפשר רק בזה לגמור את הכול.

תלמיד: הרצונות שלהם זה רצונות בהמיים. אז מה אני רוצה עכשיו מהרצונות האלה, איך אני מתכלל ברצונות האלה, מאיפה אני אוסף אותם ואיך אני משלב אותם בתוך העבודה בעשירייה שלי?

אם נניח אנחנו באים לגמר התיקון, מה נעשה עם הרצונות שלהם?

תלמיד: נכלול אותם בהדרגה, אני מבין שכאילו בגמר התיקון, לקראת גמר התיקון, אבל אני שואל על עכשיו, על השלבים האלה, על השלב הנוכחי. בשלבים מתקדמים אני מבין שבהדרגה אנחנו כוללים יותר ויותר חסרונות ורצונות ומתקנים אותם.

כן.

תלמיד: אבל מה הפעולה עכשיו, הקונקרטית לקראת הכנס הקרוב, לא בגמר התיקון?

אז אנחנו צריכים עם הרצונות שלנו בעשירייה שלנו הכללית שבכל העולם. כל העולם בני ברוך כעשירייה אחת, אנחנו רוצים מתוך העשירייה הזאת לצאת ולהתכלל בכולם.

תלמיד: מה זה מתחזקים למען הבורא, אמרת "סוף מעשה במחשבה תחילה", מה זה להתחזק בעשירייה למען הבורא?

שכל הפעולות שלנו שאנחנו עושים הן פעולות כדי להתחבר בינינו ולהתחבר עם הבורא.

שאלה: מתוך מה שנאמר יש הרגשה שכאילו למקובלים יש נוסחה כבר שהיא מאוד שלמה שהיא אומרת, "כל העולם משמשני ואני משמש את קוני". זאת אומרת, האם בעצם ההתכווננות מהתחלה לשמש את הבורא היא אמורה לכלול את הכול. זאת אומרת כדי לשמש את הבורא בצורה שלמה צריך קודם כל להתכלל בעשירייה, מתוך העשירייה כל בני ברוך, ואחר כך לכל העולם, לכל הכלל כולו?

כן.

תלמיד: ואז רק על ידי השרשרת הזאת אפשר להגיע לשימוש האמיתי של הבורא?

כן.

תלמיד: זו דרך מאוד שלמה ואנחנו נמצאים כביכול בתחילת הדרך, כשהמיקוד הוא צריך להיות כלפי העשירייה.

כן.

תלמיד: איך אפשר להרכיב את כל הפאזל הזה בצורה נכונה, כדי שבכל זאת אנחנו לא נתבלבל במיקוד כלפי העשירייה ואז פתאום נעבור לכל העולם, אלא ממש, נחזיק בצורה שלמה את הסדר הזה?

את זה בינתיים אנחנו לא מרגישים. את הרצון הכללי אנחנו עוד לא מרגישים איך שהוא מתיישב על כולם, על כל הפרטים ועל כולם יחד, זה עוד לא מורגש.

תלמיד: והכנס יכול לקדם אותנו להרגשה הזאת?

כן, הכנס ובכלל כל דבר שאנחנו מבצעים. אבל עוד אין לנו שלמות פרט או כלל.

תלמיד: ולבקש שאנחנו נתקרב אל השלמות הזאת?

כן.

תלמיד: התפילה הזאת טובה?

כן, היא טובה. אבל מתוך זה שאנחנו עכשיו רואים שיש לנו חסרון לזה כבר, אז כבר זו בקשה.

שאלה: כשהתחלנו עם הכנס הכותרת שלו הייתה "מתחזקים למען הכלל".

כן.

תלמיד: אחר כך לקחת אותנו לכיוון שאמרת שצריך דווקא בתוך העשירייה להתחזק, אז הפכנו את הכנס ל"מתחזקים בעשירייה".

ועכשיו כאילו יש איזה שלב שהוא יותר מתקדם. אז עכשיו מה אנחנו צריכים בדיוק, אנחנו צריכים להתחזק למען מה?

למען העולם כולו.

תלמיד: במה זה שונה מהנקודה שבה התחלנו. כשיצאנו בדרך לכנס היינו כאילו "מתחזקים למען הכלל", זה היה הקו של הכנס.

כן, עכשיו אנחנו למען העולם.

תלמיד: איפה נכנסת העשירייה בחיזוק למען העולם?

בנקודה המרכזית.

תלמיד: אז מה צריך להיות הדגש על הכנס? שאנחנו כעשיריות נתחזק, או כאילו מה צריך להתחזק בכנס?

אנחנו מתחזקים כעשיריות. והעשיריות מגיעות לעשירייה אחת.

תלמיד: איך התהליך הזה יוצר חיזוק למען העולם?

זו הכוונה. שאנחנו מדברים על הרצון לקבל והרצון לקבל הזה הוא כללי, אז ברור שאנחנו פועלים כך למען העולם.

תלמיד: כי כל האופי של הכנס הזה שעכשיו כאילו אתה כל הזמן הולך ומתחזק בתוך העשירייה שלך. איך אנחנו צריכים בתוך העבודה הזאת לשלב למען העולם? כי עכשיו אני שומע ממך שזה לא מספיק להתחזק רק בעשירייה, אלא זה חייב להיות למען.

אם אנחנו רוצים להצליח, אנחנו צריכים להעביר את הכוונה שלנו מאיתנו והלאה עד סוף העולם.

תלמיד: אז כשאנחנו מתמקדים בחיבור בעשיריות וכל אחד יהיה בתוך העשירייה שלו בכנס, העבודה שם מסתיימת או תמיד צריך להיות לי כזה באחורית הראש למען העולם. האם אני תמיד צריך לחשוב עד הסוף או אני עוצר בעשירייה?

לא, עד הסוף. אנחנו רוצים בזה לקשור את הכול. "על הצדיקים ועל החסידים ועלינו", זאת אומרת על כל המרכיבים של הרצון המשותף.

תלמיד: ביחס לשאר העשיריות שיהיו בכנס, כל אחד יהיה עם העשירייה שלו והחיבור של כל אחד יהיה כאילו צריך להיות למען העולם. אבל מה קורה בין העשיריות, או אנחנו עדיין בקו שכל אחד מתחזק בתוך העשירייה שלו למען העולם?

אני חושב שזה יותר מידי בשבילנו. זה כאילו מאוד מנוגד זה אל זה. לכן חשבתי שנדבר על החיבור בתוך עשירייה, חיבור בכל הכלי העולמי, ואולי חיבור בכל העולם.

שאלה: מה ההבדל בין תפילת רבים בעשירייה לבין לבנות כלי משותף אחד בעשירייה?

זה אותו דבר.

שאלה: כתוב "שזה מביא האדם לידי יאוש, שהגוף צוחק ממנו, ואומר לו, הלא אתה רואה, שאין אתה מסוגל לכלום, וכאילו אין לך שום תקוה,". מאיפה אגואיסט משיג דלק לעבוד עבור כולם ברגע שהוא לא יכול לצפות לשום דבר לעצמו?

כי זה נמצא בתוך מערכת הכוחות, הוא צריך רק קצת לעורר את זה.

שאלה: שמענו שצריך להתחבר ולבקש למען העולם. יש כל מיני רצונות בעולם, יש גם אומות אנטישמיות, איך אנחנו יכולים להתחבר לרצונות כאלה?

אנחנו לא מתחברים לשום רצונות בכלל, אלא זה משפיע על כולם. ולכן מה שאנחנו נעשה, נקיים, ישפיע על כל הרצונות של העולם, הרצונות הכלליים.

שאלה: איך אנחנו מזהים את החיסרון הנכון של הכלל?

החיסרון הנכון של הכלל הוא שהם ירצו להיות מחוברים בצורה כללית, לא נדרש מהם שום דבר חוץ מזה.

שאלה: שמעתי שכדי לסיים פעולה אני צריכה לבדוק האם אני נמצאת כאילו במקום הזולת בפעולה ועומדת למלאות אותו. לא הבנתי איך אני מוודאת שסיימתי את הפעולה, מה זה לסיים פעולה?

נתחיל ואז נראה. את שואלת על הסוף כאילו שכבר יצאת והתקרבת.

שאלה: אני יוצא, מסתובב בעולם, מתכלל עם המון אנשים אם אני רוצה או לא רוצה. כל התכללות כזו יוצרת המון תחושות, רגשות, לא משנה כרגע מהם. זה יוצר אצלך סוג של מטען רגשי, הוא יכול להיות חיובי והוא יכול להיות שלילי. אתה בא איתו לעשירייה ודרך איזו התכללות אנחנו מנסים להעלות דרישה משותפת לתיקון. אם הבנתי נכון לא צריך לדייק, לא אכפת לי כל כך מה בדיוק אותו אחד רוצה, אבל יש לי איזו תחושה מכל הדבר הזה, ואת התחושה הזו אני צריך לכוון ביחד עם העשירייה לבורא שיעזור.

בתקופה האחרונה יצא לי לחוות שנאה ברמות מטורפות כלפי באופן אישי, רובה מאנשים שאני לא מכיר בכלל, ברמה שלא חשבתי שקיימת. סביב הדבר הזה כמעט ובלתי אפשרי לבוא ולבקש משהו טוב. מה צורת העבודה הנכונה עם התחושות האלו, או שאני צריך להתייחס אליהן כמו לתאונה בכביש לצורך העניין, ולא לייחס לזה חשיבות מיוחדת?

בינתיים ככה.

שאלה: רב"ש זיכה אותנו במאמר מאוד מיוחד. האם אתה יכול בבקשה לספר קצת על היחס של רב"ש לכלל.

לא, אין לי מה להגיד. ובכלל זה היה בפרק זמן היסטורי שלא דומה בכלל לזמן שבו אנחנו נמצאים.

תלמיד: קראנו גם איך בעל הסולם בנבואתו מבקש שיורידו אותו מדרגתו בגלל הדאגה הזאת לכלל.

כן.

תלמיד: מה זו הדאגה של המקובל כלפי הכלל, נראה שהוא חי בתוך הדאגה הזאת כל הזמן, בכלל לא לעצמו.

לא, זה נקרא לעצמו. אצלו זה נקרא לעצמו, אצלו אין פרט או כלל.

תלמיד: מה זאת אומרת?

שכך הוא מרגיש את המציאות.

תלמיד: הוא כביכול נמצא ביד אחת עם הבורא ויד אחת עם הכלל, הוא בכלל לא קיים בכל המאמרים, הוא רק משמש את התקשורת הזאת.

נכון.

תלמיד: ולמה זה תלוי זמן?

כי יש תקופות, לפי מה שצריכים לתקן בכל תקופה ותקופה. ולכן אין לנו מה לשאול איך חיו לפני כמה אלפי שנים ואיך יחיו בעוד מאה שנה, אלו רצונות שאנחנו לא מכירים אותם.

תלמיד: אבל זה נראה שהדאגה הזאת של המקובל לדור בכלל לא תלויה בתקופה.

היא בכל זאת דאגה לדור.

תלמיד: אם היינו צריכים לקחת דבר אחד מהמאמר המופלא הזה, מה הדבר העיקרי שרב"ש רוצה למסור לנו?

את זה אתם צריכים לברר. הוא מכין לנו כלים, עוד כלי, עוד כלי, עוד כלי, במרחב יותר רחב.

(סוף השיעור)