heb_t_rav_2010-07-11_lesson_otkrivaem-zohar_n29

פותחים הזוהר

(מאמר "פקודי אורייתא פקודא קדמאה", אות קפ"ט - אות קצ"ז)

שיעור 29

תרגום סימולטני מרוסית - שיעור וירטואלי 11.07.10 אחרי עריכה

ערב טוב חברים יקרים, בוקר טוב למי שנמצא אתנו. יש פה איזו רשימה של מי שנמצא, נמצאים איתנו, מאלסקה, סקרמנטו, בלרוסיה, מדריד, ריגה, וילנה, דרך מוסקבה וסנט פטרבורג. באמת מַפה מעניינת מאוד של החברים המשתתפים. היום כרגיל נמשיך איתכם את הלימוד שלנו, ונִלמד מספר הזוהר עמוד 566 את המאמר הנקרא "המצווה הראשונה". אני אדבר בערך ארבעים דקות, ולאחר מכן נדבר על משהו באמצע.

הזוהר, מאמר "המצווה הראשונה". מה זאת אומרת מצווה? יש בסך הכול מצווה אחת. מה ניתַן לנברא, פשוט, להשתנות באופן עצמאי, כמובן באמצעות הכוחות שניתנו לו. או שהוא יכול לדרוש עליהם למצוא סביבו, או בתוך עצמו, להעלות את עצמו עד דרגת הבורא. הבורא ברא אותנו, כמו שנאֵמר, במצב רע, נבדל, מרוחק, גרוע, כדי לתת לנו אפשרות בעצמנו לאבחן את המצב הזה כרע, כהפוך, כנמוך ביותר, ולנסות להתעלות באמצעות כוחות כלשהם.

מה זאת אומרת לעלות, עם מי להשתוות, לאן לעלות, איך למדוד את העליות והירידות שלי, את המצבים שלי? את כל זה אנחנו צריכים בדרך איתכם ללמוד, לאבחן, לשלוט בזה, ולהעלות את עצמנו. כמובן לא למשוך את עמנו מהבִּיצה בשערות, אלא באמצעות כוחות שנמצאים בטבע במיוחד עבור זה. אבל בכלל העבודה היא באמת לא פשוטה. הרבה מאוד עצבים, אני לא מסתיר זאת. לוקח הרבה מאוד זמן, אלא בשביל מה נבראנו?. במהלך אלפי שנים אנחנו רק קיימנו את העבודה הזאת אך בצורה לא מודעת. כמו שזה נקרא לפי בחירה של "מר" ו"מתוק".

אנחנו איתכם כל הזמן, במהלך אלפי השנים האלה, חזרנו לחיים האלה והייתה לנו כל הזמן הנהגה מאוד פשוטה. המערכת התחלקה לפי האגו, הוסיפה לנו אגו, נגיד הוסיפה לקופסה את האגו שלנו יותר ויותר, עוד ועוד והוא גדֵל, הולך וגדֵל. ואנחנו היינו צריכים לעשות איתכם ניתוח של האגו הזה, שהוא תמיד מורכב אצלנו מטוב או רע. טוב זה סימן שהיה לי נעים, מתוק, כך זה נקרא, "מתוק". יש כאלה שלפעמים אוהבים גם חריף, מר ולא מתוק, אבל כך אנחנו מכנים את מה שהאדם רוצה. ורע זה נקרא "מר".

שרטוט מספר 1

אז בין שנֵי הטוב ורע או מר ומתוק האלה, אנחנו כל הזמן איתכם בצורה טבעית, בתת מודע, ממש בתת מודע, מכָוונים את עצמנו ליותר ויותר אגו. בצורה הזאת הטבע היה מנהיג אותנו. הוא היה שׂם לנו יותר ויותר אגו, ואנחנו איתכם כל הזמן היינו מנסים משהו לעשות אתו, איך לממֵש אותו, איך יותר ויותר לקרב, להתקרב למתוק, ולהתרחק מהמר. ומר ומתוק תמיד היו אצלנו בכל מיני מובנים. אנחנו בכל דור, בכל זמן, איפה שאנחנו נפגשים ומתרועעים, עם מי שאנחנו קולטים, אז כבר מתעוררים ערכים אחרים ומפרשים מר ומתוק לא כמו בעבר. אבל תמיד אנחנו קולטים טוב או רע, תמיד שואפים לטוב ומתרחקים מהרע, וזה בטוח.

אז כך אנחנו מתפתחים וכך התפתחנו עד זמננו היום, עד למצב של שנת 2000 (ראה שרטוט 1), ופה הכול מסתיים. פה התחלנו להתפתח איתכם דרך שיטה שבה רק בעזרת הגוף שלנו אנחנו יכולים לממש אותה.

איזה מכשיר לניתוח יש לי? גוף, זאת אומרת כל הטעמים שלי, החושים שלי, הרגשות, וזה מספיק לי כדי לבחור. ועכשיו נתווסף לנו עוד אבחון, ניתוח נוסף שהוא ממש הורג אותנו. יש לנו עוד קופסה אחת של איזה בלוק של ניתוח, וזה נקרא ניתוח שנקרא "אמת" או "שקר". ההגדרה הזאת של אמת או שקר, יכולה לבוא בסתירה לטוב או רע. יכול להיות שרע לי אבל זה אמת, ויכול להיות שטוב לי, אבל זה שקר.

אז בין שני האבחונים האלה, (ראה שרטוט 1) מצד אחד אני צריך להגדיר ממש באופן אובייקטיבי מה זה אמת ומה זה שקר. זה מה שלא תלוי בי, זה צריך בצורה אובייקטיבית לעבוד, אחרת אני כל הזמן אמצא במצב של טוב ורע. כמו אצל ילדים הקטנים, או אצל אנשים שלא כל כך מפותחים המקבלים את מה שטוב להם כאמת, ואת מה שרע להם כשקר.

אנחנו צריכים לגלות בתוכנו אמת או שקר באופן בלתי תלוי בחשבון של מר ומתוק, טוב או רע, לגלות בתוכנו באופן לגמרי אובייקטיבי, כאילו שאנחנו לא נמצאים בגוף שלנו. זה לא פשוט, אבל אפשר ללמוד זאת. ולאחר מכן אנחנו צריכים להעמיד בין שני החשבונות האלה, את זה שהחשבון הזה של טוב ורע, לגמרי לא ישפיע על החשבון של אמת ושקר, ואז נוכל באמצעות החשבון הזה של טוב ורע להתקדם. זאת אומרת, (ראה שרטוט 2) אמת זאת השאיפה לבורא, ואז השקר הוא מה שנגדו, ובהתאם לזה אנחנו היינו קובעים אם החשבון הזה הוא טוב או רע, המר ומתוק הזה, בצורה צדדית.

שרטוט מספר 2

החשבון הזה שאנחנו מעבירים אותו רק דרך הגוף שלנו וזה כאילו מספיק לנו כדי לקיים את כל זה, הוא נקרא "חשבון בהמי" (ראה שרטוט 2). מפני שהגוף שלנו הוא מספיק כדי לבצע אותו. אבל החשבון הזה, הוא כבר חשבון של נשמה. ולנשמה אין כל קשר לגוף שלנו, להרגשות שלנו, להבנה שלנו, בכלום. החשבון הזה מתחיל להיות דווקא באדם שבו מתחילה להתפתח הנקודה שבלב, חשבון הנשמה בנקודה שבלב. וכך אנחנו מתפתחים.

שרטוט מספר 3 ברוסית

שרטוט מספר 3 בעברית

לכן מה שחשוב ביותר היום עבורנו זה לנסות כל הזמן להחזיק בחשבון הזה שלנו, כלפי הנקודה שבלב. לדמיין את עצמנו מחוץ לגוף. לתת לגוף מה שהוא זקוק לו, מזון, מין, מנוחה, משפחה, קורת גג, עבודה, ביטחון לעצמנו, כל מה שצריך בעולם הזה. את כל זה צריך לתת לגוף בצורה נורמאלית. ובזמננו לסדר את עצמנו כמו שכל אדם ממוצע מסדר את עצמו. ולא גרם יותר. וכל השאר חוץ מִדרגת ההכרחיות, צריך להתמקד על חשבון "אמת או שקר".

בחשבון אמת ושקר אנחנו צריכים לזהות את עצמנו לא פחות ולא יותר ב- 613 חישובים. כמו שהולכים לרופא והוא נותן כזאת רשימה, לעשות את הבדיקות האלה. רק בדם יש כ- 600 פרמטרים. ולנו יש פה 613, מפני שיש לנו 613 רצונות בנשמה, שיש לבדוק כל רצון ולסווג אותו לצד נכון, האם אני עובד בו נכון, או לצד ההפוך, לעצמי. לכן יש לנו 613 רצונות. ואת כולם אני צריך לנתח, לברר ולגלות אותם, וזה בכל מדרגה ומדרגה. תרי"ג רצונות שכל אחד מהם, הוא על 125 מדרגות.

הבורא העניק לנו עבודה לא פשוטה, אבל בעבודה הזאת יש שני חלקים. החלק הראשון (ראה שרטוט 3), הוא תיקון הרצון, 613 הרצונות, תרי"ג. והחלק השני נקרא "מילוי" תרי"ג רצונות. תיקון הרצון מושג על ידי התעלות ממלכות לבינה, ומילוי הרצון מושג מבּינה לכתר. ובצורה הזאת אנחנו שנמצאים היום איתכם במלכות, עוברים שני שלבים, עד בינה מתקנים את עצמנו, ואז מבּינה עד כתר ממלאים את עצמנו. בכל תרי"ג הרצונות שלנו ובכל מדרגה. תרי"ג הרצונות האלה הם כמו גוף האדם, כמו כל האברים, העצמות, האברים הפנימיים שלו. גם באדם הקטן וגם באדם הגדול הם אותו הדבר, באותה הכמות, רק הגודל שלהם שונה. אז בכל מדרגה, בכל מצב שלנו, תרי"ג הרצונות האלה נוכחים. ובסך הכל יש 125 מדרגות, ובצורה הזאת אנחנו נעים.

וכדי שלא נתבלבל בכל העסק הזה, הזוהר מציע לנו תמונה קצת אחרת. וכדי להתחיל לברר זאת, אין לי מספיק אצבעות לכל זה, ואני לא אסתדר עם זה, כי כל זה מאוד מסובך ויש מִספרים גדולים מדי. וכדי לפשט את הבעיה הזאת, לא לבטל אותה ולא להפוך אותה למשהו קטן על השולחן, אלא כדי שיהיה לנו סגנון אחר של תיקון שגם יביא לתוצאה לא פחותה, אלא רק ליחס אחר. להסתכל בכיוון קצת אחר על התיקון שלנו.

לכן הזוהר מציע לנו לחלק את כל התיקונים שלנו ל"מצוות", זאת אומרת הוראות יסוד. זאת אומרת אני מצווה עליך. הרי הן בסך הכול ארבע עשרה, זה כבר לא כל כך הרבה, אפשר לא על כף יד, אבל אפשר גם על כף יד. אז בואו ננסה. וכך הם הולכים מאחד עד ארבע עשרה לפי סדר ברור, לא באופן שרירותי או בַּצורה שבה אנחנו צריכים לקיים אותם.

אז עכשיו יש לנו ממש בעיה מעשית לא להתפזר, אלא ללכת בצורה מדויקת ולבדוק את עצמנו. ואז במידה שאנחנו הולכים קדימה, אנחנו נוכל לבקר, ללמוד על הכוחות הסובבים אותנו, וכך בהדרגה למצוא אמצעים לצורך התיקון העתידי שלנו כדי שהמדרגה הבאה כבר תהיה יסודית. וכך בהרבה מאוד תיקונים כאלה קטנים, אנחנו צועדים מרמה לרמה.

וכך נתחיל אתכם את "המצווה הראשונה", ננסה לעבוד עליה וכך גם עם המצוות האחרות, וזאת כדי שבסופו של דבר נבין איך אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, בסגנון פשוט ובצורה מובנת. כי אם נתחיל ללמוד איתכם את תרי"ג המצוות האלה שהן כל כך מתוחכמות, מסובכות ומורכבות בתוכנו, המורכבות מכל מיני צירופים של כל מיני רע, טוב, חסדים, ייסורים. אנחנו פשוט נתבלבל איתכם בכל זה. וזה ממש מעל הכול, כי הפסיכולוגיַה של הנשמה היא מסובכת ומורכבת.

ולכן הזוהר אומר לנו כך:

"קפט) בראשית ברא אלקים: זו היא המצוה הראשונה לכולן, ומצוה זו נקראת יראת ה', הנקראת ראשית. שכתוב ראשית חכמה יראת ה'. יראת ה' ראשית דעת משום שדבר זה, יראה, נקרא ראשית. וזה הוא שער להכנס אל האמונה. ועל מצוה זו מתקיים כל העולם." על בסיס היראה.

מה זאת אומרת "יראה"? בעצם זה צריך להיות מוכּר לנו, משום שאנחנו מורכבים מחומר פשוט שנקרא "רצון ליהנות", ומרגישים על עצמנו בצורה מאוד מדויקת חיסרון קטן כייסורים, ומילוי כתענוג. אז בסופו של דבר קל מאוד כך להוביל אותנו קדימה, דרך ייסורים ותענוג, כי זה החלק הבהמי שלנו. וחוץ מזה, גם אנחנו יכולים לקבוע בעצמנו ובצורה מדויקת מה עכשיו שולט בנו, תענוג או ייסורים. ואיך אנחנו הולכים קדימה ולאן אנחנו יכולים לפנות, ימינה, שמאלה, אם אנחנו רוצים לשנות משהו.

אנחנו רוצים משהו לשנות, אנחנו רוצים קצת לשנות את הערכים שלנו כדי שהיחסים בין התענוג והייסורים יירָאו בצורה אחרת. אז "ראשית חכמה יראת ה'".

אומר הזוהר ש"היראה מפורשת לשלש בחינות,"¹ יראה היא בכלל נקראת "יראת ה'". לָמה לנו לירא? לָמה אדם מבוגר שעבר הכול, צריך שוב מחדש להיכנס לפחד מהבורא? ברור שלא על זה הקבלה מדברת, היא לגמרי מדברת לאדם חפשי, מבוגר, שרחוק מכל מיני דעות קדומות. אלא היא מדברת על אלו יחסים יש לו עם כוח הטבע, עם תכונות ההשפעה והאהבה. אז הזוהר אומר הלאה כך.

ק"צ) "היראה מפורשת לשלש בחינות, שתים מהן, אין בהן שורש כראוי, ואחת היא שורש היראה. יש אדם שירא מהקב"ה בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו או מעונש כספו, ועל כן הוא ירא אותו תמיד. נמצא, שהיראה שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה."

זאת יראה עוד בעולם הזה, ולכן היראה לא תביא אותנו לשום דבר טוב. אנחנו צריכים להיות ביראה הזאת, אבל רק באותה מסגרת שנחוצה לנו למילוי המינימלי ההכרחי שלנו. יש שורש גם בעולם הבא, וגם היראה הזאת היא לא טובה, ולא תביא את האדם לשום דבר טוב.

יכולים להגיד: נו, באמת, אם זאת הייתה יראה מגן עדן, אז אנשים לפחות במשהו מאמינים. אולי הם יוכלו כך לפחות להתנהג בצורה נכונה, באיזו צורה שעושים איזה חשבונות ביניהם. אם היו יודעים ששום דבר אין בתוך כל הקיום הזה שלהם, אז אולי היו נוהגים אחרת, לא היו עושים כאלה חשבונות כמו היום.

לאדם יש איזה חשבונות בתת מודע, "אני משאיר משהו לאחרים, אז האחרים יחשבו עלי, אני כבר לא אהיה אבל הם יזכרו אותי". האדם מתאר לעצמו שהוא בצורה כלשהי עדיין ממשיך להתקיים. להרבה מאוד אנשים יש מזה כוחות רבים. האדם עושה, פועל, עובד, אנשים רבים מחזיקים את עצמם כך. ידוע לנו שיש כל מיני ביטויים כדי לשרת את העולם הבא, ואם אותם האנשים היו יודעים שהוא אינו, אולי הם היו פושעים גדולים מאוד.

אז הזוהר אומר שהצורה הזאת של עונש בגיהנום, גם היא לא ראויה, וגם היראה מבריאוּת לילדים והכול, גם הן "אינן עיקר היראה ושורשה." שאפשר להתקדם איתה לרוחניות. יראה האמיתית היא יראה בפני ה' כי הוא גדול ושליט², ואם האדם יקדיש את כל תשומת לבו לצורה הזאת של היראה, אז הוא יצליח.

מה זאת אומרת יראה אמיתית בפני הבורא? בפני הבורא אין מה להיות יראים, זה הכוח הכללי של הטבע, כוח ההשפעה והאהבה שקיים סביבנו. ומשום שהוא שלם אז אין מה להיות יראים ממנו, הוא לא יכול להשתנות. הוא כולו נמצא סביבנו, לא יותר ולא פחות יכול להיות. לכן להיות יראים אפשר רק ממי שיכול להשתנות כלפיך, לתת לך עונש, או לשנות ממצב רע למצב טוב. אבל אם הכוח הכללי הוא כמו אהבה חלוטה של אמא, אז הילד לא פוחד ממנה, כי הוא בטוח באהבתה השלמה והבלתי תלויה. ולכן יכול לעשות כל דבר, ובכל מקרה היא תאהב אותו ותאפשר לו הכול.

מה זאת אומרת שיראת האמת הזאת היא יראה בפני הבורא? אם אנחנו מאפיינים את הבורא שהוא שלם ובלתי משתנה, שהוא תכונה של השפעה ואהבה. אז בזה כבר נופלות אובדות כל האפשרויות להשתנות כלפיו, אם הוא כל הזמן לגמרי אותו דבר?

אז הזוהר אומר לנו שזה בדיוק להפך. במצב כזה אנחנו צריכים למצוא לעצמנו שורש לשינוי שיעלה אותנו ממש לדרגת יראה כזאת. כאשר היינו יראים מהמושלם ומהבלתי משתנה, מהבורא הזה. תתארו לעצמכם שזה כמו תינוק שעולה לדרגה מאוד גבוהה של מודעות, שהוא ממש מפחד לגרום את הרע הקטן ביותר לאמו. לדרגה כזאת הוא צריך להגיע, שזאת דרגה שממש בלתי תתואר. ועוד לדרוש זאת מתינוק, מנברא? אבל לזה אנחנו יכולים להגיע, ועל זה הזוהר מדבר.

איך להגיע לזה? מדבר על זה רבי שמעון בקצ"ב³. "בכה ר"ש ואמר, אוי אם אומר אוי אם לא אומר. עם אומר, ידעו הרשעים איך לעבוד לאדונם." איך לעבוד למען הבורא כדי לקבל ממנו, כמו קטן מגדול שיכול למצוץ הכל מאמא שלו, ושהוא יעשה ממש הכול, כדי להוציא ממנה הכול. אם כך היינו, לגשת לבורא כך כרשעים גמורים, כך, היינו בעל כורחנו, כי זה יד הטבע שלנו.

"ואם לא אומר" איך לגשת לבורא כלאמא האוהבת, אז "יאבדו החברים" אומר הבורא "את הדבר הזה." שיתחילו להשתנות באותה האהבה, ויישארו באותן התכונות האגואיסטיות הלא מתוקנות שלהם. ולכן הוא אומר, אני מפחד לגלות את הגישה הזו, מפני שאם הרשעים ישתחררו מהעונש, הם לעולם לא יוכלו לתקן עצמם. וזאת הבעיה.

לכן הוא מספר לנו עוד באיזו צורה נוכל, כי בכל זאת "כולנו רשעים איתכם", רשעים גמורים. הוא רק יראה לנו משהו, ומיד ננסה לתפוס זאת ולא נוכל לאחר מכן להיפטר מזה, להתעלות מעל כל ההזדמנויות העצומות האלה של תענוג, להיות נצחיים ולהרגיש את עצמנו כמו בגן עדן. לכן לא סתם אנחנו מגלים את עצמנו בעצמנו את הדרך הזאת. מִפה אפשר להבין מדוע בצורה כזאת נסתרת מאתנו התנועה קדימה, וכל הזמן היא מתגלה לנו כאילו מבפנים.

אנחנו כביכול עושים דברים, פעולות כלשהן מצד אחד, אבל לאחר מכן מתגלה לנו משהו אחר לגמרי. זה כדי שאנחנו לא נגלה בדיוק את המערכת שלפיה אנחנו יכולים ליצור איזה קשר ישיר עם הבורא, עם הפתוח, התענוג האינסופי הזה. שהוא פשוט יסובב אותנו, ולא ייתן לנו הלאה בצורה קשיחה להתקדם בהשוואת הצורה אליו, בהשפעה.

"קצג) ומאן דדחיל בגין וכו': ומי שירא מפני עונש הכאה ושיטנה, כאמור, צינה שורה עליו אותה יראת ה', הנקראת יראת ה' לחיים. אלא מי שורה עליו. היא אותה יראה רעה. ונמצא ששורה עליו אותה הרצועה, היראה הרעה, ולא יראת ה'."

"קצד) ובג"כ אתר דאקרי וכו': ומשום זה, המקום שנקרא יראת ה' נקרא ראשית דעת. וע"כ נכללה כאן מצוה זו. וזו היא השורש והיסוד לכל שאר מצות התורה. מי ששומר את היראה" בפני הבורא "הוא שומר הכל. ומי שאינו שומר את היראה," בפני ה' "אינו שומר מצות התורה, כי זו, היראה, השער לכל."

מה הוא פה רוצה להגיד לנו, בכל הביטוי המסובב הזה? מאוד פשוט. שלא יאפשרו לאדם לא ייתנו לו את השורש של האור, את התענוג לבורא, אלא באותה מידה שהוא רוכש יראה או פחד להתייחס אליו, לא כמו שבורא מתייחס אליו. רק באותה המידה שאנחנו רוכשים את היחס המתאים לבורא כמו שהוא אלינו בהשפעה ואהבה, וכך אנחנו אליו נוכל לעשות באותה המידה, רק אז בחלק הזה הוא יתגלה אלינו ורק ביחס הזה אלינו במובן הזה אליו, ולא בשום דבר אחר. אחרת אנחנו נופלים כמו ילדים קטנים לתוך איזו שליטה בלתי נשלטת של אהבת האמא, ונשארים אגואיסטים גמורים שלא ניתן לתקן אותם.

ולכן צריכים להתחיל להבין שהמצווה הזאת בפני ה', מצווה לפני היראה, לפני האֵם, יש לה משמעות פשוטה. אני פשוט מפחד מאיך לא להתנתק, מאיך לא לטעום מעץ הדעת טוב ורע כדי שלא ליפול ולחטוא, זאת אומרת לקבל למען עצמי. אלא כל הזמן לנסות לעשות הכול מתוך השפעה ואהבה. ואז במקרה הזה, באותה מידה של יחס כזה שלי לבורא, הוא יתגלה אלי, ויגלה אלי את אהבתו, והיא כבר תהיה קשורה באהבתי זה כנגד זה.

ולכן נאֵמר⁴, "ומשום זה כתוב, בראשית, שהוא יראה, ברא אלקים את השמים ואת הארץ." אז המלה "בראשית" היא מורה יראה בפני הבורא. אז בשביל זה בדיוק כתוב התנאי הזה של יראה באדם. ואחרי שהתנאי הזה של היראה, ביחס הזה לבורא, האדם מתחיל לגלות "את השמים ואת הארץ. כי מי שעובר על זו, עובר על כל מצות התורה. וענשו של מי שעובר על זו, הוא, שרצועה הרעה הזו" אז הוא מיד נופל ליראה של העולם הזה, או ליראה של גיהנום. וכמו שאנחנו יודעים, מימי פרעה ועד ימינו.

והלאה נאֵמר, "והארץ היתה תהו ובהו", פה נאֵמר על "ארבעה עונשים להעניש בהם את הרשעים." אם האדם נופל, באילו דרכים מתקנים אותו?. עונשים בתורה, זאת לא הכּוונה שהוא נענש כמו בעולמנו, אלא "שעונשים" הם תיקונים. אז איזה תיקונים יש לו?

"תהו, זה חנק,"⁵ הכּוונה היא הרגשת הנשמה. "שכתוב קו תהו (ישעיה ל"ד) חבל מדה (זכריה ב'). בהו, זו סקילה, היינו אבנים המשוקעות בתוך תהום הגדול," זאת אומרת, התהום הגדול של האגו שלו. "אבנים" זה ל"ב האבן, חוסר הבנה שמכה באהבה העצמית שלו. אחר כך "חשך, זו שרפה, שכתוב, ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בוער באש עד לב השמים חשך וגו'. וזו היא אש חזקה, שעל ראש רשעים יחול (ירמיה כ"ג) לשרוף אותם." זאת אומרת, זה היעדר מוחלט של שׂכל. זאת אומרת, יש שׂכל כדי להרגיש שהוא לא קיים. זאת הרגשה איומה, עד שלאחר מכן האדם לגמרי מתחבר לבורא.

ואז כמו שלמדנו איתכם, "רוח סערה"⁶, בזה האדם נכנס כבר לשלוש הקליפות הטמאות. הוא נופל מהעולם הרוחני מתחת לפרסא למטה, ולמטה יש לנו שלוש קליפות טמאות: "רוח סערה", הייתי אומר שזאת איזו רוח סערה. "ענן גדול", שמכָסה ממנו את כל הרוחניות. ו"אש", אש מתלקחת. אז כל האש הזאת היא נופלת אומר הזוהר, לרוח סערה, לכזו תחתית, לדרגה של עולם הבריאה.

שרטוט מספר 4

למעלה היה לנו עולם האצילות, בעולם האצילות האדם היה נמצא בקשר עם הבורא. למטה מאצילות יש את עולם הבריאה, עולם היצירה והעשייה, לאחר מכן כבר בא המחסום, והעולם שלנו. אז גרוע יותר מעולמנו, אין. אז אם תתארו לעצמכם איזה גיהנום, תדעו שהוא הרבה מעל לעולמנו. הגהנום הוא פשוט הבושה ששורפת את האדם.

שרטוט מספר 5

אז רוח סערה לאן שהוא נופל, זה גם איזה עונש למי שלא קיים את המצווה הזאת של היראה, כי המצווה הזאת כוללת בתוכה את כל המצוות. כי אחרי המלה בראשית "שהיא כלל הכל." בהתחלה ברא ה' את השמים ואת הארץ, "כי אחר בראשית שהיא יראה, נאמר תהו ובהו וחשך ורוח, שהם עונש ד' מיתות,". והלאה אם האדם ממשיך את כל המצוות, בלתי אפשרי לעלות למעלה מבלי לנסות מעט מכל העונשים האלה, הם נותנים לנו צורה. אנחנו לא יכולים להתקדם קדימה אם לא נשרפנו.

ידוע לכם שכל מדרגה שהיא הבאה, היא נבנית על שלילת המדרגה הקודמת, לפי חוק שלילת השלילה. לפי הדיאלקטיקה, כשאתה ממש שולל את המדרגה הקודמת, זאת אומרת, רואה אותה, את אפסיותה, ריקנותה, את הרוע שלה. זאת אומרת, שאנחנו חייבים במידה מסוימת להרגיש את ארבע צורות העונש האלה, ולאחר מכן בדרגות האלה, מִדרגת שורש, ולאחר מכן דרגה א', ב', ג', ד', מחמש דרגות העביות שבנוי האגו שלנו. וכשאנחנו מתעלים מעל זה, אז אנחנו כבר מוכנים למדרגה הבאה.

בצורה הזאת אנחנו עוברים את המצווה הראשונה הזאת שנקראת "פקודא קדמאה", מצוות היראה. אז המצווה הראשונה היא יראת ה'. יראה זה כדי להיות דומה לו. אז זו הפקודה הראשונה, המצווה הראשונה. הזוהר מפרט פה יותר, וגם אני נתתי פה איזה פירוש נוסף, אך כמובן שאני מדלג על זה כמו שאתם יודעים. יש עוד כשלושה עמודי טקסט באותיות קטנות, תוכלו לקרוא זאת. תנסו, זה טוב.

שרטוט מספר 6 ברוסית

שרטוט מספר 6 בעברית

אנחנו מתחילים להבין בצורה הזאת שהתנאי הראשון שלנו הוא, לעלות מעל כל היראות הגשמיות, ולהבין שהבורא הוא יחיד ומיוחד. יחיד - שכּל הכוחות מתנקזים אליו. ומיוחד - שאין שום דבר חוץ ממנו, חוץ מהכוח הזה אין שום דבר שקובע בתוכנו. וגם האדם כלפי הבורא הוא אחד, יחיד ומיוחד, והכול כלול בתוכו. אין עולם סובב, אין איזה חלל, אין עולם עליון. את כל זה אני רק יכול לדמיין לעצמי, אבל כל זה בעצם מתייסד בי, רק בתוכי.

ולכן הצורה הראשונה הפנימית שלי שבה אני ארגיש את עצמי בתחילת הנשמה שלי, שאני כך אצור, זה ייצוּר היראה כלפי תכונת ההשפעה שנקראת "בורא". כאשר אני אהיה ירא, האם אני באמת אוכל להשיג את התכונה הזאת? האם אני יכול רק את זה לרצות, ורק לשֵם זה כל מה שנופל לידַי לכוון למימוש בתוכי, ללֵידת התכונה הזאת. כאשר בצורה הזאת האדם ממשיך להוביל לתכונה הזאת של היראה, "יראת ה'" כמו שזה נקרא בעברית, אז בתכונה הזאת מתחילה להופיע תכונת ההשפעה והאהבה שקיימת בטבע הנקראת "בורא".

וכך בהדרגה האדם מתחיל להכיר את הבורא, לפתוח אותו, אבל הוא מגלה אותו במידת התיקון שלו. אם האדם תיקן את עצמו באיזו מידה, אז באותה המידה האדם גם מגלה את הבורא. במובן אחר התפתחת במשהו, אז כנגדה גילית את אותה מידת הבורא. הבורא תמיד נשאר באדם כ"בורא", "בוא וראה". זאת אומרת שבאותה צורה שהאדם מתקן את עצמו, רק באותה מידה ורק באותו סגנון מובן, באיכות, הוא מגלה את הבורא. תכונה כנגד תכונה, מידה כנגד מידה.

סשה: במה נבדלת יראת ה' מאמונה למעלה מן הדעת? איך להסביר את זה?

יראת ה' מראה לאדם את האמונה למעלה מן הדעת. אז יראה זו תכונת ההשפעה. אמונה זו תכונת ההשפעה שהיא מעל תכונת הקבלה. אנחנו צריכים נכון לתרגם, "אמונה למעלה מן הדעת", השפעה מעל קבלה. כך אני בונה לי סולם ערכים. השפעה מעל קבלה לא מדברת על הקיום ההכרחי לבהמי שלי, מדובר על מה שנמצא בי, על מה שמוערך אצלי כאדם. אז אם אני בונה את עצמי כך, ובזה אני מכָוון את עצמי לבורא, אז תלוי רק כמה יש לי בזה מתח, יראה, להשיג את המצב הזה. זה מה שמגדירה המצווה הראשונה, "סיבה ליראה".

סשה: יש שאלות רבות בנוגע ל"יראה" מתלמידים מארצות הברית, שמזכירים שמרקס אמר ש"דת היא אופיום להמונים". ועוד שאלות, על איך לעבור דרך כל הבלבולים כדי לעורר את ההבדל, שיורגש ההבדל בין יראת ה', כשלאדם יש כל מיני יראות דתיות שהדת מציעה כעונש?

אדם דתי מארצות הברית מביא לנו דוגמאות של מרקס, זה טוב. הדת היא באמת אופיום להמונים, זה נכון, אני בהחלט מסכים לזה. מפני שהדת מפתחת באדם רק שני סוגים של יראות, יראה שיסודה מגיהינום ומגן העדן, האם אני אפול לגיהנום ולא לגן העדן. על זה מבוססות כל הדתות. אז אין פה בכלל ספק שזה כך.

ואילו הקבלה בכלל לא משתמשת במובנים האלה, בשבילה "גן עדן" היא לפחות חלקית, השתוות הצורה עם הבורא, שהאדם מרגיש אותו כאן, עכשיו, בעולם הזה. לא מדובר על שום דבר אחר. ויראה, זה כאשר האדם מרגיש את עצמו הפוך לבורא, וההרגשה הזאת מעוררת בו בושה גדולה ששורפת אותו. אז השריפה הזאת נקראת "אש הגיהנום".

סשה: אני מאוד מתאכזב מהסביבה, ובשבילי טכנולוגיה, כדורגל, נשים, כבר מאבדים כל משמעות, נופל לי הרצון כלפי זה. האם זה אומר שהאגו שלי קטֵן, יורד, פוחת?

יש כל מיני שלבים בחייו של האדם, ויש שלב של שינוי בסולם הערכים שהוא פתאום תפוס במשהו אחר. כך שכשזה קורה, זה באופן זמני. אז אם זה קורה בגוף בריא אז הוא יחזור לעצמו. העניין הוא שכאן כדאי לעשות בירור מהיר ולהיות בקשר הדוק מאוד עם כאלה שנמצאים באותה מטרה. נגיד שבחרת לעצמך איזו מטרה, לדוגמא, ציד של דובים לבנים, אז תמצא לך מהר חברה שעוסקת בזה, אוהבת את זה, עושה את זה, מפתחת את זה. כשבחרת את חכמת הקבלה, אז עליך למהר מאוד לתת יגיעה כדי להיות ביחד עם האנשים האלה, וללמוד משהו יותר מהם, ולהיות איתם.

אז תנסה לזרז את הזמן על חשבון התכללות בקבוצה מתאימה לפי העניין שלך, ואז כל הרצונות הנמוכים שאתה פתאום מתחיל לקבל, להרגיש אותם, הם בכלל לא יורגשו על ידך כעל נפולים או נחותים. אתה פשוט תנצל אותם כי כך צריך לנצל אותם. אם אדם צריך לאכול אז הוא אוכל, כך הוא חי. גם התנאים האלה הם כמצווה, כתנאים הכרחיים להשגת המטרה. כך שהכול תלוי ב- איך להעמיד את עצמך תחת השפעת הסביבה הטובה שעוסקת באותה מטרה, ואז זה יהיה הרבה יותר חזק מהרצון לעצמך.

סשה: אבל האגו יגדל.

שיגדל, אבל הוא צריך הנהגה ושליטה נכונה. גם אנחנו עושים כך גם בעולמנו, אם אנחנו רוצים לרכוש איזה מקצוע טוב, אנחנו מכניסים את עצמנו לתוך מעגל אנשים מסוים, ומתרחקים משאר המעגלים.

סשה: יראה וגדלות הבורא זה אותו דבר, זה קשור?

ברור שיראה וגדלות הבורא, הם קודם כל יחידות עצמאיות, ואנחנו לא יכולים למדוד בכל מיני מדדים שלא נמצאים בתוכנו. אז אנחנו לא יכולים להגיד שהנה, הוא במאה אחוז, ואנחנו עכשיו מרגישים אותו בעשרים אחוז. הוא שוקל כך וכך, ועכשיו אנחנו שוקלים אותו בתוכנו רק כך. אין דבר כזה, הכול כלפי האדם.

ולכן אנחנו צריכים לשאוף כל הזמן למילוי התכונות שלנו ולהרחבתן. אבל אידיאל אין בזה, אלא זה יתגלה רק בגמר התיקון הכללי. כאשר כל הנשמות יתכללו, וכל מה שבתוכן גם יהווה כשכר בהרגשה לכל נשמה. אז אני יכול לומר שעכשיו אני מרגיש מאה אחוז של הבורא. מאיפה אני יודע שזה אכן כך?

סשה: הפקודה הראשונה, המצווה הראשונה זה הדבר הראשון בהכרת שכר ועונש?

כן, מהפקודה הזאת, מהמצווה הזאת, אנחנו לומדים.

סשה: היראה מתגלה רק במצב של הסתר הבורא, וכאשר הבורא יתגלה היא תתבטל?

היראה מתגלה רק כשהבורא נסתר. כשהבורא מתגלה, מתגלה תכונת האהבה, החסד, והכול נופל, הכול נעלם, כל צורות היראה. אבל האדם צריך להגן על עצמו מהיראה הזאת, שהופעת הבורא לא תוציא ממנו את היראה הזאת. הוא צריך לפעול כך כדי שהוא יוכל לתפוס את יחס הבורא להבאתו מתוך היראה שלו. אז בטוח שהיראה הזאת לא תדחה אותו, לא תנטרל אותו. האדם לא יתחיל פה ומיד לנצל אותו לעצמו בכל מיני מטרות גופניות.

אם הבורא התגלה אל האדם רק בעשרים אחוז, אנחנו מרגישים שזו אהבה ממש גדולה ששום דבר לא יכול להשפיע עליה. תאר לעצמך. אז זה כבר זורק את האדם לאגו ממש עצום. האדם במצב הזה דרך עשרים האחוז רוצה להוציא ממנו את הכול, ואז האדם נופל לרצונות האגואיסטים ובזה הוא נגמר. בזה נגמרת התנועה הרוחנית של האדם, והוא לא מסוגל לעשות שום דבר.

ולכן הבורא מתגלה רק כאשר בתוך האדם, יש אותה מידה שהאדם, שהרצון לקבל הזה, יקבל את הכול. וביראה ופחד האדם לא ישליך את המצווה הזאת. האדם יהיה נוכח כל הזמן בתנועה אחראית ונכונה.

סשה: אז יוצא שהיראה במדרגה הבאה היא צריכה להיות גדולה יותר?

כן, וכך על מאה אחוז יראה אתה מקבל מאה אחוז אהבה. ולכן יראה נקראת "כלי", מקום שבו מתגלה אהבת הבורא. תתארו לעצמכם מה יקרה אם לא יהיה את הכלי הזה לאדם. מה יקרה לתינוק, שניתן לו את אהבתנו, תתארו לעצמכם מה יקרה לו. בתנאים האלה זה יהיה בלתי אפשרי שתצליחו לשמור על מרחק ביניכם, זאת אומרת שתשמרו את אישיותכם ואת עצמאותכם, שתישמרו כיצורים שעובדים כנגד הבורא. אבל השמירה הזאת נחוצה, אחרת אתם תנטרלו את עצמכם וזהו.

האגו שבתוככם והתענוג שבתוככם הם יעשו את מה שהם רוצים, ואתם כמו סמרטוטים, מכורים לכל זה, כיצורים מכורים. לכן אתם צריכים ואתם חייבים את המסך הזה, את תכונת ההשפעה, היראה.

סשה: האם ניתן להסביר בצורה מפורטת, ממה באמת האדם צריך לפחד? ואולי לאפיין קצת יותר את המלה יראה.

הוא צריך לפחד שיתייחס באופן אגואיסטי לבורא, וכל זה דרך הקבוצה, דרך הלימוד הוא מתחיל לרכוש את המסך הזה, את ההגנה מצד עצמו. רק אז. זהו תהליך הדרגתי לא פשוט, כשנוצר המסך הזה.

סשה: הוא לא יכול לשנות את עצמו כלפי האדמה, זה כמו שבורא מת.

אבל אם הוא אבסולוטי איך הוא יכול להשתנות? הוא משתנה לנגד עיניך כי אתה משתנה. ואם הוא מושלם. בדומה לאמא אוהבת באופן מושלם, בלתי סופי, היא לגמרי פתוחה בשבילך, ובזה היא לא משתנה. אז אתה הופך אותה למתה? היא עושה כל מה שצריך בשבילך, עושה פעולות אינסופיות בהתאם למה שנראה לה, אבל היא בעצמה אינה משתנה, אהבתה היא פשוט מקסימלית.

סשה: אבל האדם לא מרגיש את זה, הוא מרגיש שמשתנה אצלו היחס.

והבורא, הוא חושב שהוא משתנה כי כל המכשירים שלו כך משתנים.

סשה: תאשר לי, האם היראה זו אמונה עיוורת?

להפך, במידת היראה נולדת, מתלבשת בי תכונת החכמה, גילוי הבורא, האור שלו. אני באור שלי, ביחס של המצווה, אני מאבחן את היחס שלו כלפי, כלפי האחרים, כוחות, תכונות בכל היקום. הוא מתחיל לפתוח לי את המערכת שלו כי אני חלק מהמערכת הזאת. אני לומד אותה כדי לדעת איך להתייחס אליו בצורה נכונה כמו שהוא מתייחס אלי.

אז התנאי הראשון שלי הוא, שאני רוצה לעשות את הכול בתכונת ההשפעה אליו האחורית, אבל זו כבר התכונה הראשונה, אבל לאחר מכן תכונת ההשפעה נכנסת לחכמה. ההשגה שלו, כל המערכות שלו הן כדי שאנחנו לא בתוך עצמנו, אלא כדי שאני ארצה ליצור כזו מערכת בתוכי, שהיא אנלוגיה של הבורא, כאילו דגם שלו בתוכי, ומזה אני מתחיל להבין מהו, מיהו, ובסופו של דבר אני הופך להיות דומה לו. אני כנגדו ואנחנו בסופו של דבר גם שווים, וזה המצב שאליו אנחנו צריכים להגיע.

לכן זו לא פעולה טפשית, אלא בעזרתה אני מגלה לעצמי עולם חדש, מדרגות חדשות, התעלות כל הזמן, ואני נכנס לעולמות שהם פי מיליארד גדולים יותר בעוצמה, בהתרשמות מהעולם שלנו. בסופו של דבר בחכמה. העולם שלנו הוא נמוך מאוד, הוא סך הכול כולל בתוכו רק כמה חוקים נמוכים.

סשה: שאלה על המגה קונגרס. מיד אחרי השיעור אנחנו נוסעים להפצה בפסטיבל רוסי, האם אנחנו יכולים להזמין למגה קונגרס כל מיני מתעניינים, או רק בעלי תפקידים?

תזמינו את כולם למגה קונגרס, כמה שיותר אנשים, מכל המדינות, מכל הצדדים, ומכל המקומות. לא חשוב. אפילו אם יש שניים, שלושה, אנשים איתכם בעיר, פשוט תתאספו יחד, תעשו איזו סעודה קטנה, תשתו, תאכלו, תראו, תביטו עלינו ביחד, וזה כבר ייתן לכם איזו הידמות למה שקורה. חברה שדומה למה שקורה בכולם, וחוק השתוות הצורה, יאפשר לכם להתחבר ולקבל את אותו הכוח המחייה שימלא אותנו במגה הקונגרס הזה.

תודה רבה על השתתפותכם, תהיו בריאים. עד הפעם הבאה, "פקודה שנייה".

סשה: הנשים לא ישחררו אותנו, הן רוצות עוד שאלה. האם יש תפקיד מיוחד לנשים במגה קונגרס?

נשים משתתפות אותו הדבר כמו הגברים, הכול באופן שווה.

בהצלחה, שלום.

(סוף השיעור)

---

1. "קצ) יראה אתפרש לתלת וכו': היראה מפורשת לשלש בחינות, שתים מהן, אין בהן שורש כראוי, ואחת היא שורש היראה. יש אדם שירא מהקב"ה בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו או מעונש כספו, ועל כן הוא ירא אותו תמיד. נמצא, שהיראה שהוא ירא מהקב"ה, לא שם אותה לשורש כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה. ויש אדם הירא מפני הקב"ה, משום שירא מעונש העולם ההוא ומעונש של הגיהנם. שתי מיני יראות האלי, דהיינו היראה מעונש עוה"ז, והיראה מעונש עוה"ב, אינן עיקר היראה ושורשה."↩

2. "קצא) יראה דאיהי עיקרא וכו': היראה שהיא עיקר הוא שאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא רב ושליט, העיקר והשורש של כל העולמות, והכל נחשב כאין לפניו. כמו שכתוב, וכל דיירי ארעא כלא חשיבין. וישים חפצו באותו המקום שנקרא יראה."↩

3. "קצב) בכה רבי שמעון וכו': בכה ר"ש ואמר, אוי אם אומר אוי אם לא אומר. עם אומר, ידעו הרשעים איך לעבוד לאדונם. ואם לא אומר יאבדו החברים את הדבר הזה. כי במקום שהיראה הקדושה שורה יש כנגדה למטה יראה רעה, שמכה והולמת ומשטינה, והיא רצועה להכות את הרשעים. דהיינו להענישם על עונותיהם. וע"כ ירא מלגלות, כדי שלא ידעו הרשעים איך להפטר מן העונש. כי עונשים הוא טהרתם."↩

4. "קצה) ובג"כ כתיב בראשית וכו': ומשום זה כתוב, בראשית, שהוא יראה, ברא אלקים את השמים ואת הארץ. כי מי שעובר על זו, עובר על כל מצות התורה. וענשו של מי שעובר על זו, הוא, שרצועה הרעה הזו דהיינו, היראה הרעה, מכה אותו. והיינו, והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים. הרי אלו ארבעה עונשים להעניש בהם את הרשעים."↩

5. "קצו) תהו דא חנק וכו': תהו, זה חנק, שכתוב קו תהו (ישעיה ל"ד) חבל מדה (זכריה ב'). בהו, זו סקילה, היינו אבנים המשוקעות בתוך תהום הגדול, בשביל עונש הרשעים. וחשך, זו שרפה, שכתוב, ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בוער באש עד לב השמים חשך וגו'. וזו היא אש חזקה, שעל ראש רשעים יחול (ירמיה כ"ג) לשרוף אותם."↩

6. "קצז) ורוח דא הרג וכו': ורוח זהו הרג בחרב. כי רוח סערה היא חרב שנונה, הלוהטת בו. כמו שאתה אומר, ואת להט החרב המתהפכת, ונקראת רוח. זה הוא עונש למי שעובר על מצות התורה, שכתוב אחר יראה, הנקראת ראשית, שהיא כלל הכל. כי אחר בראשית שהיא יראה, נאמר תהו ובהו וחשך ורוח, שהם עונש ד' מיתות, מכאן ולהלאה, שאר מצות התורה."↩