שיעור בוקר 24.03.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר פסח, עמ' 295, "כתבי רב"ש כרך ב', עמ' 1535,

אגרת ס"ו

קריין: אנחנו קוראים בעמוד 295 בספר פסח, מאמר של הרב"ש אגרת ס"ו. האגרת מופיעה גם בספר "כתבי רב"ש" כרך ב' בעמוד 1535.

אגרת ס"ו

"שלום וכל טוב סלה לידידי היקר ...

בפסחים (קטז, ב): "מתחיל בגנות ומסיים בשבח. מאי בגנות? רב אמר, מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" וכו'. וכן אנו אומרים בהגדה של פסח: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו" וכו'.

להבין את הענין מה מלמד אותנו מה שהיו לפני כן, יש לנו לפרש זה על דרך המוסר. שהאדם צריך לדעת בזמן שהוא עוסק בענין יציאת האדם מגלות מצרים (שאנחנו רואים שכל המצוות תלויות בענין זה, כי בכל הדברים אנו אומרים: "זכר ליציאת מצרים", שהכוונה שאי אפשר לקיים מצוה בשלמות מטרם שהאדם יוצא מגלות מצרים. הגם שבאופן כללי אנחנו כבר יצאנו ממצרים אבל באופן פרטי כל אדם מוכרח לצאת מהגלות הזו). שאי אפשר לצאת מגלות מצרים מטרם שנכנסים בגלות. שרק אז שייך לומר שיוצאים מהגלות.

ולזה מספר לנו בעל ההגדה שאנחנו צריכין לדעת שמתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, היינו שהיו בגלות תחת שליטת עובדי עבודה זרה - ורק אז קירב הקב"ה את אבותינו. מה שאם כן אם לא היו מרגישים שהם מונחים תחת שליטת עובדי עבודה זרה לא שייך לומר שהקב"ה קירב אותם. שרק בזמן שהאדם מרוחק מהקב"ה שייך לומר שהקב"ה מקרב אותו. כי תמיד צריך להיות ההעדר קודם להויה, שענין העדר הוא הכלי, וההויה הוא האור הממלא את ההעדר והחושך.

ולכן עלינו לדעת שאנחנו צריכין להכין את עצמנו בהכנה דרבה, היינו שהאדם יבדוק את עצמו בשבע חקירות ובשבע בדיקות לראות את מצבו האמיתי איך האמונה שלו בהקב"ה, אם יש לו אמונה שלמה, היינו שהיא על דרך האמת, או שזה אצלו באופן סתמי, היינו שהיא רק בבחינת "מצות אנשים מלומדה", שענינו הוא שהוא רק מטעם ההרגל ולא מטעם קניינו עצמו.

וכמו כן אם המדות שלו הם בסדר, שהכוונה האם הוא בבחינת "כל מעשיך יהיו לשם שמים", או חס ושלום להיפך, היינו שכל מה שהוא עושה הוא רק על כוונה להנות את עצמו. וכמו שדרשו חז"ל על פסוק: "וחסד לאומים חטאת - כל טיבו דעבדין לגרמייהו עבדין" ואין הם מסוגלים לעשות שום דבר לשם שמים.

ואם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו, ואז שייך לומר: ועכשיו, היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי עבודה זרה, שייך לומר: ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו לעבוד עבודת הקב"ה ולא לעבוד לשליטת עבודה זרה.

וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה. ובשביל זה מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' ולא מטעמים אחרים.

וזה שאומר התנא: "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", שהכוונה היא שבזמן שהאדם רוצה להתחיל בעבודת הקב"ה הוא צריך להתחיל בגנות, היינו איך שאנחנו מונחים תחת שליטה של עובדי עבודה זרה, ואח"כ יכולים לבוא למדרגת "ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו", וזהו: ומסיים בשבח.

וסדר העבודה הוא בשני אופנים: היינו בבחינת אמונה בה', וכמו כן במידות, היינו שכל עשיותיו יהיו לשם שמים.

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל: "תנו רבנן, כשנתפסו ר' אלעזר בן פרטא ור' חנינא בן תרדיון, אמר ליה ר' אלעזר בן פרטא לר' חנינא בן תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד, אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים. אמר ליה ר' חנינא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצול, אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול. שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים וכו'. דאמר רב הונא, כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר: וימים רבים לישראל ללא אלקי אמת וכו'. מאי ללא אלקי אמת, שכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה".

והמאמר הזה קשה להולמו. ויש לפרש כנ"ל, היות שעיקר מה שהאדם צריך לעשות בעולם הוא שיהיו כל מעשיו לשם שמים, והיות שהאדם נברא במדה של להנות אך לעצמו עד שאי אפשר לו לעשות שום מעשה אם הוא לא רואה שתצמח מזה טובה בשבילו - אם כן איך אפשר שתהיה יכולת ביד האדם לעבוד לשם שמים?

אלא שנתן לנו הקב"ה מצוות בין אדם לחברו, שעל ידי זה האדם ירגיל את עצמו לעבוד לטובת זולתו, ועל ידי זה הוא יבוא למדריגה יותר גדולה שתהיה לו יכולת לעבוד גם לשם שמים. אחרת אפילו שהאדם עוסק בתורה ומצוות אי אפשר לו לעסוק לשם הקב"ה. נמצא לפי זה, אם הוא עוסק בתורה בלבד ולא בגמילות חסדים, נמצא שאי אפשר לו לעסוק לשם שמים, משום שחסרה לו הסגולה של אהבת זולתו.

נמצא לפי זה הגם שעוסק בתורה ומצוות, אם אינו לשם שמים זה דומה כמי שאין לו אלוה, כי אם היתה לו באמת הרגשת אלקות בטח שהיה עוסק לשם שמים - אבל אם היה עוסק בגמילות חסדים, אז היתה לו הסגולה של אהבת זולתו, שעל ידי זה היה בא גם כן לידי אהבת ה', שהיה בידו כח לעשות תורה ומצוות לשם שמים.

נמצא מזה, שהאדם צריך לעשות כח ועוצמה והתגברות במידותיו שיהפוך אותם שיהיו לטובת זולתו, שעל ידי זה יזכה אח"כ לעבוד עם אלו המדות לשם שמים.

כי אחר זה שהאדם כבר מתוקן עם המדות שלו שיכולים לעבוד לטובת הזולת, אז הוא יכול לעבוד בענין אמונת ה', כי אז הוא מוכשר לזכות לבחינת אמונה, כי אז יש לו את הבחינה של השתוות הצורה, שנקרא "הדבק במידותיו", בבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום".

וה' יעזור לנו שנזכה לצאת מהגלות ולזכות לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

יהי רצון שתעלה במעלות הברכה וההצלחה והאושר, וחג כשר ושמח.

מאת ידידך המאחל לך

ולמשפחתך כל טוב סלה

ברוך שלום הלוי אשלג

במוהרי"ל זצ"ל"

קריין: מערכת הגלקסי נפלה כרגע.

אני חושב שהם נמצאים איתנו, רק אנחנו לא יכולים לראות אותם. המערכת הזאת צריכה תיקון. אנחנו צריכים לתקן את המערכת הזאת, להתקין אותה יותר, לעשות לה ממש שדרוג, חידוש, להוסיף מה שצריך. אני לא מבין בזה, אבל אני רואה שאנחנו ממש לא יכולים לשלוט עליה. נראה לי שאנחנו נצטרך בזה להיות הרבה זמן ועוד ועוד לפתח את הקשר. אם זה גלקסי או לא אני לא יודע, אבל צריכים לראות איך אנחנו בכל זאת עומדים במצב שיכולים להתקשר עם כל החברים שלנו שבכל העולם ובצורה הדדית.

שאלה: למה בעבודה בתורה ומצוות בלבד אין סגולה אלא רק בעבודה באהבת הזולת?

כי בעבודה באהבת הזולת אתה עושה את הפעולות בתיקון הנשמה. כי הנשמה היא מיתקנת רק על ידי שכל החלקים שלה מתחילים להתקשר זה עם זה בצורה הדדית בעל מנת להשפיע, זה נקרא "תיקון הנשמה". ובזה שאתה לומד סתם תורה ומצוות, אני לא יודע מה אתה לומד שם, אתה לומד כבר משהו שלא שייך לתיקון הנשמה, אז יש לך מזה רק הרגשה שאתה צדיק.

שאלה: מה המשמעות "זכר ליציאת מצרים", מה זו המצווה הזאת?

כמו שפעם הבורא הוציא את הקבוצה שנקראת ישראל, ישר-אל ממצרים, הוא עשה הכול. זאת אומרת הוא עשה את כל הפעולות על קבוצת ישראל, שהם אחר כך צריכים לעבור בעצמם. אבל עשה אותן כמו שאנחנו עושים עם הילד הקטן, לוקחים אותו ביד ומעבירים אותו ממקום למקום ומסבירים לו כך לעשות, כך וכך. ואחר כך כשהוא גדל, הוא עובר את הדברים האלה בעצמו. כך הבורא עשה איתנו בעבר, עם אותה קבוצת אברהם שהביא אותה למצרים, וממצרים למדבר ומהמדבר לארץ ישראל ולשבירה בבית המקדש הראשון, בבית המקדש השני, ובזה גמר את התפקיד שלו. זאת אומרת במה הוא הפסיק איתנו? בזה שלפני אלפיים שנה שבר את כול התהליך.

עכשיו אנחנו צריכים את התהליך הזה לחדש, לחדש בצורה פנימית. זאת אומרת להרגיש שאנחנו לא שייכים זה לזה, שאנחנו צריכים להתקשר זה לזה, שאנחנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל שלנו שזה נקרא "מצרים", פרעה", שאנחנו חייבים להתעלות למעלה מהרצון לקבל הזה וכולי. כך לעבוד עד שאנחנו יוצאים מהרצון לקבל למצב שנקרא "מדבר", ובמדבר, במצב פנימי שלנו אנחנו מתחברים בינינו ומוכנים להגיע לערבות. ערבות זו הבטחה הדדית זה לזה לכולנו, שאנחנו כן נגיע למצב של לחזק זה את זה, וזה בדיוק מה שאנחנו עכשיו צריכים לעשות. אנחנו עכשיו צריכים להגיע לערבות בינינו. ואני חושב שזה מה שאנחנו נצטרך לקרוא, את מאמר "הערבות", זה באמת מאוד חשוב, ויכול להיות שגם "מתן תורה". בקיצור, שני המאמרים האלה הם בכל זאת היסוד שלנו.

אם אנחנו נתחיל לקשור בינינו קשרים, כמו שכתוב במאמר ה"ערבות", שאנחנו צריכים להתקשר, אז אין שום בעיה, אנחנו נגיע לגילוי הבורא. ובכוח שלו אנחנו כן נצא ממצרים ונמשוך את האור המחזיר למוטב שנקרא "תורה", נעבור את השלב הזה שנקרא "מדבר סיני", של שנאה, של דחייה, עד שנגיע למצב של חיבור בינינו בכוח הבינה, בכוח האהבה. כך ניכנס ל"ארץ ישראל", רצון שלנו שכולו יהיה מכוון לבורא, לישר-אל, ונבנה את הקשר בינינו שייקרא "בית המקדש הראשון", "בית המקדש השני", ונגיע ל"בית המקדש השלישי". הכול לפנינו והכול בעצם מתממש רק בקשר בינינו.

לכן על זה צריכים לדבר, על זה צריכים לחשוב, ובאמת אין לנו חוץ מזה כלום. צריכים רק בצורה רצינית בכל זאת לממש את זה. וגם להבין, עד כמה הצרות האלו שאנחנו עכשיו מרגישים ובמיוחד כל העולם מרגיש, עד כמה המכות האלה הן באות כדי לעזור לנו, כדי לעזור לנו להגיע לחיבור.

שאלה: מורגש שככל שאנחנו מתקדמים למטרה, אנחנו יותר מקולקלים, אז מה זה לתקן את המידות שלנו?

ודאי שאנחנו יותר מקולקלים. אם תדבר עם פסיכולוגים הם יגידו לך כמה שאנחנו מקולקלים. אם תדבר עם פילוסופים הם יגידו לך עוד יותר כמה שאנחנו מקולקלים, אם תדבר עם מקובלים הם יגידו עוד יותר מזה כמה שאנחנו מקולקלים. כדי לראות את הקלקול אתה צריך להיות מומחה.

זאת אומרת, כמו שכותב בעל הסולם, אנחנו לא צריכים לפחד מאותם המצבים הגרועים שמתגלים, אלא לשמוח בזה שעד כמה שמתגלה הרע, סימן שאני גדל ואני יכול לקבל את הרע הזה ולתקן אותו.

שאלה: יש עוד ארגונים שמפיצים את המסר הכללי של האיחוד, איך אפשר לתמוך באותם ארגונים שיש להם אותו מסר כמו שלנו?

כן, אבל אחרי שהם אומרים את המסר הזה, יש להם מה לעשות? חוץ מהמילים היפות האם הם יודעים איך ללכת קדימה, איך להתקשר כדי לא להישאר במסגרת העולם הזה בלבד, כלומר סתם לבנות יחסים יפים בין האנשים.

תמיד היו כאלו ארגונים וקבוצות, "יפי נפש" מה שנקרא, שהם התייחסו יפה זה לזה. מאיפה באו כל הדתות והאמונות? מאותם האנשים שאברהם רצה להסביר להם על הקיום הנכון של התיקון, אבל הם רצו לעשות את זה בצורה חלקית, או ביחסים ארציים ביניהם בלבד, או בצורות מיוחדות אחרות וזהו. מזה יצאו הדתות והאמונות למיניהן, ואז אברהם פיזר אותם לכל הכיוונים כדי שלפחות בזה תהיה מן התחלת התיקון.

אני לא יודע מה אנחנו צריכים לעשות איתם. נראה לי שלא כדאי להתקשר אליהם, כי בזה אנחנו רק נקלקל את עצמנו. אנחנו צריכים להיות קשורים בינינו, וכמה שיותר להתחזק בינינו, להתחבר, ומתוך הקשר בינינו, לפזר את שיטת התיקון שלנו, של חכמת הקבלה לכל העולם. ואתם תראו שכל השיטות האחרות לאט לאט נובלות ונופלות, מפני שהן תוצאה מפרי השכל של האדם הגשמי, הבהמי, ורק מה שמתבסס על חכמת הקבלה ועל החיבור בינינו לפי העקרונות של חכמת הקבלה יתקיים ויחיה לנצח ויקדם אותנו לדבקות בבורא.

לכן אני לא הייתי נכנס איתם לשום קשר. אני אגיד לך למה, קודם כל אנחנו קטנים לפי המספר וגדולים לפי המטרה, והם הפוך, אצלם המטרה היא גשמית, להיות בקשר יפה, הדדי זה עם זה, בלי התעלות רוחנית, לכן בגשמיות הם יותר חזקים מאיתנו. אבל אנחנו לא צריכים את הגשמיות הזאת, בשביל מה אנחנו מתקשרים, בשביל מה אנחנו אומרים שיש לנו בעיה בכל הכלי האנושי, בכל האנושות? כדי שנתחיל לעלות מעלה, והם אומרים, "לא, זה כדי שנחיה יפה וטוב בינינו", וזה לגמרי הפוך מאתנו.

לכן אנחנו הפוכים מהם בכיוון המטרה, בכיוון התיקון, מלכתחילה, מהנקודה הראשונה שלנו, ולא כדאי לנו להתקשר איתם בכלום. כך גם אותו הדבר כלפי כל מיני דתות ואמונות, כלום, שום קשר מצדינו. אנחנו צריכים להיות בשלנו בלבד. ואז הם לא ירגישו שאנחנו באים אליהם באיום מסוים, כי אנחנו בשלנו, מי שרוצה לבוא שיבוא, מי שלא, לא. אנחנו רק מפזרים ידיעה על תיקון העולם איך שזה מופיע בכתבים אותנטיים של חכמת הקבלה. זה מה שאני מציע.

שאלה: רב"ש כתב שאדם צריך לבדוק את עצמו בשבע בדיקות כדי לראות את המצב האמיתי שלו ביחס לבורא, מה הן אותן שבע הבדיקות שהאדם צריך לעשות?

זה עוד לא בשבילנו, את זה עוד נראה. זה שייך לחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. עד כמה שמלכות יכולה להתכלל בז"ת דגוף של הנשמה.

שאלה: איך אפשר לעשות שכל התכונות שלנו יעבדו לטובת אהבת הזולת לפחות בעשרים וארבע השעות הקרובות?

לחשוב על זה כולנו יחד. ולפי זה להכין חומר ולפזר אותו בכל הרשת, כדי שלחומר הזה יתקשרו כל בני האדם וירגישו שעל ידו הם יכולים להגיע קודם כל לעמק השווה בין כולם, ולהרגשה חמה וטובה בין כולם, שבאמת על ידי זה אנחנו מושכים את הכוח העליון של הטבע שהוא כולו אינטגרלי, ואנחנו הכלי האינטגרלי. ואז כמו שכתוב "חד מקבל חד", אנחנו ככלי מקבלים את האור הזה, ומתחילים להרגיש שחיים בעולם הטוב.

(סוף השיעור)