שיעור בוקר 26.11.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "מאמר לסיום הזוהר", עמ' 471

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 471, "מאמר לסיום הזוהר".

מאמר לסיום הזוהר

(נאמר לרגל סיום הדפסת ספר הזוהר עם פירוש "הסולם")

"נודע, כי התכלית הנרצית, מהעבודה בתורה ובמצוות, היא להדבק בהשם ית', כמ"ש "ולדבקה בו". ויש להבין, מה הפירוש של הדביקות הזאת בהשי"ת. הלא, אין המחשבה תופסת בו כלל. אכן, כבר קדמוני חז"ל בקושיא זו, שהקשו כן על הכתוב "ולדבקה בו", ואיך אפשר להדבק בו, הלא אש אוכלה הוא?

והשיבו: "הדבק במדותיו. מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון".

ולכאורה קשה: איך הוציאו חז"ל את הכתוב מפשוטו? הלא כתוב במפורש: "ולדבקה בו". ואם היה הפירוש "הדבק במדותיו", היה לו לכתוב "ולהדבק בדרכיו". ולמה אומר "ולדבקה בו"?

והענין הוא, כי בגשמיים, התופשים מקום, מובנת לנו הדביקות בקירוב מקום, והפירוד מובן לנו בריחוק מקום. אבל ברוחניים, שאינם תופשים מקום כלל, אין הדביקות והפירוד מובנים בהם, בקירוב מקום ובריחוק מקום, שהרי אין תופשים מקום כלל.

אלא השואת הצורה, שיש בין שני רוחניים, מובנת לנו כדביקות. ושינוי הצורה, בין שני רוחניים, מובן לנו כפירוד. וכמו שהגרזן, מחתך ומבדיל בדבר גשמי, לחלקו לשנים, ע"י שמרחיק החלקים זה מזה, כך שינוי הצורה, מבדיל את הרוחני, ומחלק אותו לשנים.

ואם שינוי הצורה בהם הוא קטן, נאמר שרחוקים הם זה מזה בשיעור מועט.

ואם שינוי הצורה הוא גדול, נאמר שרחוקים הם בהרבה זה מזה.

ואם הם בהפכיות הצורה, נאמר שרחוקים הם זה מזה מן הקצה אל הקצה.

למשל, כשב' אנשים, שונאים זה לזה, נאמר עליהם, שהם נפרדים זה מזה, כרחוק מזרח ממערב.

ואם אוהבים זה לזה, נאמר עליהם, שהם דבוקים זה בזה, כגוף אחד.

ואין כאן המדובר בקרבת מקום או ריחוק מקום, אלא המדובר הוא בהשואת הצורה או בשינוי הצורה.

כי בהיות בני אדם, אוהבים זה לזה, הוא משום שיש ביניהם השואת הצורה. כי מפני שהאחד אוהב, כל מה שחבירו אוהב, ושונא, כל מה שחבירו שונא, נמצאים דבוקים זה בזה, ואוהבים זה את זה.

אבל, אם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאחד אוהב איזה דבר, אף על פי שחבירו שונא את הדבר ההוא, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזו, הם שנואים זה על זה, ונפרדים ורחוקים זה מזה.

ואם הם בהפכיות, באופן, שכל מה שהאחד אוהב, נמצא שנוא על חבירו, נאמר עליהם, שנפרדים ורחוקים הם, כרחוק מזרח ממערב.

והנך מוצא, ששינוי הצורה פועל ברוחניות, כמו גרזן המפריד בגשמיות. וכן שיעור הרחקת מקום, וגודל הפירוד שבהם, תלוי במדת שינוי הצורה שביניהם. ומדת הדביקות שביניהם, תלויה במדת השוואת הצורה שביניהם.

ובזה אנו מבינים, מה צדקו דברי חז"ל, שפירשו הכתוב "ולדבקה בו", שהוא "הדביקות במדותיו: מה הוא רחום, אף אתה רחום, מה הוא חנון, אף אתה חנון".

כי לא הוציאו הכתוב מפשוטו, אלא להיפך, שפירשו הכתוב לפי פשוטו בתכלית. כי הדביקות הרוחנית, לא תצוייר כלל, בדרך אחרת, אלא בהשואת הצורה. ולפיכך, ע"י זה שאנו משוים צורתנו, לצורת מדותיו יתברך, אנו נמצאים דבוקים בו.

וזה שאמרו "מה הוא רחום". כלומר, מה הוא יתברך, כל מעשיו הם להשפיע ולהועיל לזולתו, ולא לתועלת עצמו כלל, שהרי הוא יתברך, אינו בעל חסרון, שיהיה צריך להשלימו, וכן אין לו ממי לקבל, אף אתה, כל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. ובזה תשוה צורתך לצורת מדות הבורא יתברך, שזו הדביקות הרוחנית."

תלמיד: בעל הסולם אומר "הלא, אין המחשבה תופסת בו כלל" אבל אנחנו אומרים שהכול יתברר במחשבה, אז איך אנחנו מחברים את זה? איך אנחנו מביאים את המחשבה לכך שנוכל לעשות כל מה שצריך ולהשתוות אליו?

אתה צודק, זאת שאלה. אבל מתוך זה שאנחנו לומדים על פעולות הבורא ורוצים איכשהו לסדר אותן, לייצב אותן בנו, לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה אנחנו רחוקים או קרובים ובהתאם לזה אנחנו יכולים בינינו, כל אחד בקבוצה שלו, בעשירייה שלו, להשתדל לממש את ההתקרבות לבורא במידה שמרגיש את הריחוק מהבורא.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים כל הזמן לראות כמה אנחנו שונים וכמה אנחנו צריכים עוד להתקרב.

כן.

תלמיד: איך המחשבה שאנחנו מגלים כל פעם בקריאת מאמרים, בעבודה בינינו, במפגשים שאנחנו עושים במשך היום ומעלים חשיבות, נותנת לנו יותר כוח להתקרב אחד לאחר?

המחשבה שלנו פועלת. לפי זה שאנחנו רוצים להיות יותר קרובים לבורא, היא מקרבת אותנו ומזה אנחנו מרגישים עד כמה בתכונות כלשהן אנחנו קרובים לבורא, ותכונות אחרות אנחנו מתרחקים ממנו, וכך אנחנו יכולים להיות כל הזמן בבדיקה ובשינויי צורה.

תלמיד: כל ערב אנחנו עושים תפילה משותפת בעשירייה. איך המחשבה בינינו במשך היום, יכולה לכוון אותנו לתפילה אחת יותר מכוונת למטרה?

אם העשירייה כולה מכוונת להיות "כאיש אחד בלב אחד" במרכז ביניהם, זה פועל והחברים מבקשים ומרגישים את השינויים שיש ביניהם, בהתקרבות או בהתרחקות, וזה הופך להיות אצלם לתנועה העיקרית, עד כמה ההתקרבות או ההתרחקות ביניהם חשובה להם.

תלמיד: להיות כל הזמן בתנועה הזאת?

כן.

תלמיד: האם אפשר בכלל להשיג דבקות רוחנית בתוך העשירייה בלבד או שדבקות אמיתית היא רק כלפי הבורא, בינינו לבורא?

אבל העשירייה היא אותו המכשיר שעל ידו אנחנו מגיעים לדבקות הרוחנית בינינו.

תלמיד: יש יכולת להגיע לדבקות בין חברי העשירייה בלי בורא?

לא, ודאי שלא, כי הוא הכוח של הדבקות. במידה שאנחנו רוצים להיות יותר קרובים אליו, במידה שאנחנו רוצים שהוא ישרה בינינו, במידה הזאת אנחנו מתקרבים לדבקות.

תלמיד: אז דבקות היא רק בבורא. מה זו דבקות בעשירייה אם הדבקות היא רק בבורא? מה מדביק אותנו, החברים?

מדביק אותנו הרצון להיות יחד.

תלמיד: ומהי העשירייה כאן, כלי מדידה של מה?

העשירייה כאן היא המממשת את זה, מבצעת את זה.

תלמיד: כשבעל הסולם כותב "כל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך", מה יש לי להשפיע ולהועיל לזולתי?

לעזור לחברים שלך בקבוצה להיות באותה נטייה לחיבור כמוך.

תלמיד: וזה רק רצון שיש לי, זו נטייה, זו לא באמת פעולה רוחנית?

לא, זה רצון, אבל הבורא כבר מבצע את הפעולה.

תלמיד: אז מצדנו אין עדיין באמת פעולות רוחניות, אלא רק רצון ונטייה לזה.

כן.

תלמיד: מה זו דבקות במידותיו, "מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון"?

אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מהן התכונות האלה של הבורא. רק במידה שאנחנו מתקרבים בינינו ורוצים להידמות לו, אז אנחנו עוברים את המדרגות האלה, את המצבים הללו.

תלמיד: למה הוא לא אומר דבקות בכוונה, תהיו דבקים כמוהו, במקום להיות עבור עצמכם תהיו אוהבים או משפיעים, אלא דווקא דבקות בתכונות?

כי תכונות יש לנו, אנחנו יכולים איכשהו לצייר לעצמנו מהן התכונות, מה שאין כן, במידות זה משהו יותר מופשט, יותר רחוק מאיתנו.

תלמיד: אבל מה שאנחנו מכירים כתכונות זה על מנת לקבל, אני יכול להיות רחום וחנון כי אני מרוויח מזה משהו, ופה בעל הסולם מתכוון כנראה למשהו אחר, להיות כמוהו בתכונות שלו.

אנחנו צריכים להידמות לבורא בכוח ההשפעה על פני כוח הקבלה שנמצא בנו מהלידה, וככל שנבין את זה ונתגבר על זה, נתעלה מעל זה, כך נתקרב לבורא.

תלמיד: אז מה זו צורה של הבורא? זו כוונה או כוונה שכבר מלובשת באיזו תכונה שלו?

צורה של הבורא זאת השפעה ואם אנחנו משתדלים לקנות תכונה כזאת להשפיע, אנחנו מתקרבים בזה לבורא.

תלמיד: ובתוך ההשפעה הזו מתגלות מידותיו?

כן.

תלמיד: אם לחבר יש רצון מסוים שהוא שונה משלי או הפוך לשלי כמו שבעל הסולם כותב, אני לא מבין למה זה מפריע לי לרצות שיהיה לו מילוי ברצון הזה? איפה מתקיים הפער שאנחנו לא דבוקים, אלא הפוכים כמו שבעל הסולם כותב?

אנחנו לא דבוקים מלכתחילה מפני שלכל אחד יש רצון משלו, רצון לקבל, וכל ההתקרבות בינינו יכולה להיות רק ברצון להשפיע שיהיה בכל אחד ואחד. לכן אנחנו צריכים לפתח בנו את התכונה הזאת, תכונת ההשפעה.

תלמיד: אני מנסה להבין למה יש בינינו בכלל מרחק? כי אם כל אחד מאיתנו כאן כדי להגיע לאותה מטרה להשפיע לאהבת הזולת, כמו שרב"ש כותב, אז למה יש מרחק? אני יכול להשפיע גם על רצון שהוא הופכי מהרצונות שיש לי.

תאורטית כן, אבל מאיפה אתה לוקח כוחות? מאיפה אתה יודע בכלל מה זה נקרא הפוך ממה שאתה רוצה?

תלמיד: זאת בעצם השאלה, מה בעצם הדבר שחסר פה? חסר פה רצון להשפיע מלכתחילה?

חסר רצון להשפיע שמלכתחילה אין בנברא, וחוץ מרצון להשפיע שיהיה בכל אחד ואחד, שכל אחד ידע איך להתעלות ברצון הזה להשפיע יותר ויותר.

תלמיד: יש מידות? כי ברגע שכבר יש רצון להשפיע, אז כלפי כל כלי שמתגלה אני אמור דווקא יותר ויותר להשפיע.

יש מידות ברצון להשפיע ואנחנו צריכים לגלות אותן, לקנות אותן ולהתאים אותן על עצמנו.

תלמיד: ברגע שיש רצון להשפיע, וכבר יש קשר במידה מסוימת עם הבורא בעשירייה, מה יכול להתגלות עכשיו שיפריע לי להשפיע לרצונות יותר גדולים, להגיע לקשר יותר גדול בינינו?

אין לי רצון להשפיע.

תלמיד: נאמר ומשיגים רצון להשפיע, מה מונע מאיתנו להשפיע לקשר הכי גדול בעשירייה?

כי להשפיע זה נגד הטבע שלנו מלכתחילה ולכן אף אחד מאיתנו לא יכול, לא רוצה ולא מסוגל לעשות פעולות השפעה.

תלמיד: אז מה עלינו לעשות כדי להגיע לזה?

לכן אנחנו לומדים. כל הלימוד שלנו זה כדי לרכוש תכונות ההשפעה ולדעת איך להשתמש בהן נכון כדי להידמות לבורא.

תלמיד: במה תלוי שיהיה לנו הרצון הזה להשפיע?

ברצון שלנו.

תלמיד: איך הוא צריך להיות מאורגן, כי אנחנו כן מתקשרים, מתחברים, עושים פעולות, לומדים, מה עוד?

זה לא מספיק כדי לקנות רצון להשפיע. אנחנו צריכים לקנות אותו, אנחנו צריכים לקבל אותו מהבורא ולהתלבש בו, כי הוא לא קיים בנו ואין לנו לזה שום נטיות

תלמיד: כביכול יש לנו איזשהו חיסרון וחסרה כמו שאתה אומר לפעמים, עוד התקפה או ההשתוקקות הזאת.

אפילו חסרון להשפיע אין לנו. אין. אנחנו נולדנו בצורה כזאת שהחסרונות שלנו הם רק איך לקבל, להנות, להשלים את עצמנו ככל האפשר.

תלמיד: אז איך להגיע לשם?

על זה בדיוק כל חכמת הקבלה מדברת, איך לקבל את הרצון שחסר לנו.

תלמיד: למה בשביל להיות בהשתוות הצורה האדם צריך לשנוא את מה שחברו שונא ולאהוב את מה שחברו אוהב?

הוא מסביר לנו מה זה נקרא השתוות הצורה, שאנחנו דומים זה לזה. במה דומים ובמה שונים - ברצון שלנו.

תלמיד: אם אני מוריד את זה לגשמיות, חבר אוהב גלידה ואני שונא את הגלידה, אז אני צריך עכשיו לשנות את הגישה שלי לאותה גלידה, ורק ככה אני יכול להיות בהשתוות הצורה עם החבר?

כן.

תלמיד: אמרת עכשיו שאנחנו צריכים לקנות רצון להשפיע. כשאני קונה משהו, אני בא אז אני מוכן לשלם עבור משהו שהוא מלכתחילה יותר בעל ערך מהכסף שיש לי.

כן.

תלמיד: פה אנחנו נמצאים במצב טבעי שהלב שלי לא באמת רוצה את ההשפעה, ולבורא אי אפשר לשקר, הוא יודע מה אתה באמת רוצה. אז שאלה, איך קורעים את המעגל הסגור הזה כשאתה כאילו מבקש כל הזמן רצון להשפיע, ואין לך רצון להשפיע ואתה לא באמת מוכן לשלם עבור רצון להשפיע?

אתה צריך להשתתף בלימודים כדי ש"המאור שבה מחזירו למוטב", ובצורה כזאת אתה תתחיל לאט לאט לקבל הערכה, טעמים בהשפעה. איך זה מגיע? זה מגיע מהתורה. אתה לא יודע בדיוק איך זה מגיע אליך, אבל אתה מרגיש בך שיש כבר אילו ערכים בהשפעה שיש לך לעומת מה שהיה. וכך אנחנו מתקרבים לתיקונים.

ככל שלומדים יותר ומשתדלים להשפיע זה אל זה בצורה טובה, ומוכנים לתת, להקריב, בהתאם לזה האור העליון פועל עלינו ומשנה לנו את היוצרות. ואנחנו בהחלט מתחילים להבין קצת מה זה נקרא "השפעה", איך לרכוש אותה, איך לעבוד עימה. כך זה עובד. יש בזה הרבה שאלות, אבל בדרך הן כולן נפתרות.

תלמיד: מהי מידת הרחמים?

מידת הרחמים זה כל דבר שיש בלב החבר כלפי ליבו של חברו, שהוא יכול לעזור לו למלא אותו לקרב אותו.

תלמיד: איך מידת הרחמים באה לידי ביטוי בעשירייה?

ככה בדיוק, שכולם בעשירייה משתדלים להיות טובים זה אל זה, קרובים, רכים ואז לאט לאט מגלים את הקרבה.

תלמיד: מדוע זה כל כך קשה להיות רחמנים כלפי אדם אחר?

זה לא נמצא בטבע שלנו. אני לא מרגיש בזה שום נחיצות, אין לי רצון לזה, לכן כך אני כביכול לא חושב על זה. אלא אך ורק בתנאי שאני שזקוק לזה, צריך את זה, אז אני מבקש מתפלל, עושה פעולות כדי להשיג את זה.

תלמיד: מה ההבדל בין "דבק בדרכיו" "דבקה בו" ו"דבק במידותיו"?

זה הבדל, "בדרכיו" זה דבר שונה מ"מידותיו". במידותיו זה יותר פנימי, יכולים לעשות בחיצוניות אותן הפעולות, אבל אילו תכונות פנימיות, רצונות, חסרונות, מזמינים אותנו לפעולות כאלה, את זה צריכים לחקור.

תלמיד: כיצד לומדים את פעולות הבורא ממצב של ריחוק ממנו?

כל לימוד שלנו ובכלל, כל הרגשה שלנו בעולם הזה, הוא בנויה מתוך זה ששני דברים נמצאים בחוסר השתוות ואיכשהו מגלים שינוי בהשתוות. ומתוך השינוי הזה לומדים. אלו שהיו בחוסר השתוות ועכשיו בהשתוות יותר, הם לומדים מה היחס שביניהם, מה זה נותן להם וכן הלאה. אין יותר משינוי הצורה או ריחוק או קירוב בין בני אדם, ואנחנו יכולים לשנות אותם. להביא למצב של - כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: אמרת מקודם שאנחנו צריכים להשתתף בלימודים, ואז האור ישנה אותנו וייתן לנו טעמים בלהשפיע. מה זה להשתתף בלימודים, כל אחד רואה את ההשתתפות שלו בלימודים שלו בצורה אחרת. מה זה להשתתף בלימודים כך שבאמת האור ישפיע?

בעל הסולם כותב על זה קצת, אנחנו גם לומדים לפי מאמרי רב"ש, בדרך כלל איך אנחנו צריכים לגשת לשיעור, איך להתקרב לחברים בזמן השיעור.

תלמיד: זה מתחיל משיעור הבוקר? הנוכחות שלנו בשיעור הבוקר מאוד חשובה?

כן. בלי נוכחות בשיעור הבוקר אין מה לדבר עם בן אדם. כל היתר שהוא קם אחר כך ויודע איך למלא כביכול את החסרונות שלו, את הרצונות שלו לתקן, זה לא מועיל.

תלמיד: המאור המשפיע על חברים שנמצאים בווירטואלי בפיזי אותו דבר או שזו עבודה פנימית של כל אחד בעצמו?

זו עבודה פנימית גם אלו שבאים לשיעור בוקר גם אלו ששומעים אותו רואים אותו אחר כך, אבל בכל זאת, מי שנמצא בשיעור בעצמו, הוא זה שנותן לאור העליון לפעול עליו.

תלמיד: מה זה לרכוש טעמים?

לרכוש טעמים זה מגיע לאדם במשך הזמן, לפעמים זה לוקח הרבה זמן ולפעמים פחות, ואז אדם מתחיל באמת להרגיש את הטעמים.

תלמיד: זה מתוך השינויים שאנחנו מרגישים בינינו, הטעמים האלה?

כן.

תלמיד: זה שינויים ביחס או בקשר בינינו או שזה היינו הך?

זה אותו דבר.

תלמיד: האם זה נכון שאם חבר אוהב משהו בעשירייה אז אני צריך לאהוב כמוהו. נגיד הוא אוהב לאכול בצל, אני צריך להתחיל לאהוב את זה?

לא.

תלמיד: מקודם שמעתי שאתה צריך לאהוב מה שהחבר אוהב?

כן, אבל לא מדובר בדברים שאתה קיבלת אותם מהילדות או לא.

תלמיד: מה כן אני צריך לאהוב בחבר שהוא אוהב. אני רוצה להידבק בחבר, הבנתי שזה מה שצריך לעשות להידבק בעשירייה בכל אחד ואחד?

זה לא משהו ששייך בדיוק לגוף שלו.

תלמיד: אז למה כן?

אלא לנטיות בחיים, איך הוא מתייחס איך הוא חושב, איך הוא מתקרב, מתרחק, מזה אני צריך ללמוד.

תלמיד: ואם יש ניגודים בין שני חברים, לאחד נטייה כזאת, לאחר בדיוק ההיפך, ולהוא בדיוק משהו אחר, מה אני צריך לעשות?

אתה צריך לברר מאיפה זה נובע, ואם זה מפריע למטרה אז ודאי שלתקן את זה.

תלמיד: אז לתקן אותי?

כן.

תלמיד: תמיד שמענו שאי אפשר להידבק בבורא אלא אתה יכול להידבק בגדלות שלו, איך הוא מתבטא כלפי אבל לא בעצמו, ופה כתוב "ידבק בו". מה הכוונה?

במידותיו. הוא מסביר.

תלמיד: אז להידבק בו זה להידבק במידותיו, לתכונות שלו?

כן.

תלמיד: אם אני לא צריך לאהוב בדיוק את מה שהחבר, אלא את הנטיות או את הדברים האלה, נכון להגיד שבסופו של דבר אני צריך לאהוב את היחס של הבורא אל החבר? שכך הבורא פועל דרכו, כך הבורא רוצה שהוא יפעל?

כן.

תלמיד: ואם מראש יש לי יחס של אהבה לחבר, אני מבין שאנחנו אומרים שלא, אבל אם תהיה לי אהבה אל החבר, האם בעצם אני יכול להידבק על פני כל דבר שאני אגלה בו?

לא, אני לא חושב, אתה בכל זאת תצטרך לראות שזה נגד וזה בעד וזה לא כל כך, אתה תצטרך לשנות את עצמך.

תלמיד: לשנות את עצמי, את התכונות או את היחס?

תכונות אתה לא יכול לשנות, לשנות את היחס שלך.

תלמיד: למה אני צריך לשנות את היחס שלי?

איך החבר שלך מתייחס למציאות.

תלמיד: ומה זה בונה בי, שינוי היחס הזה?

השוואת הצורה עם החבר.

תלמיד: אז אני עצמי לא משתנה? רק היחס שלי - איך החבר מתראה בפניי?

מה זאת אומרת שאתה לא משתנה?

תלמיד: התכונה שלי לא משתנה, יכול להיות שאני בתכונתי שונא איך שהוא פועל, אבל היחס שלי אליו משתנה, האם זה בכלל יכול להיות מה שאני אומר?

זה לא יכול להיות.

תלמיד: אז היחס שלי אל החבר הוא על פי איך שהוא פועל, וזה משנה גם איך אני מתייחס למציאות מצידי?

כן.

תלמיד: אז מה הקשר בין הצורה לבין הרצון לקבל? הצורה פועלת על הרצון לקבל?

אם אתה רוצה להיות קרוב לחבר, אתה עושה כל מיני פעולות שמקרבות אותך אליו. והפעולות האלה כבר משנות אותך.

תלמיד: אם חבר אחד פועל בצורה מסוימת, אז לשנות את היחס שלי אליו, ישנה גם אותי להיות בהשתוות איתו.

כן.

תלמיד: אבל אם יש עוד חבר בעשירייה שפועל בצורה הופכית או שונה, אז אני עדיין אצטרך להיות איתו בשינוי. איך יכול להיות שבי יהיו שתי ההשתוויות האלה עם החברים?

לא יודע.

תלמיד: לשם צריך להגיע? או שהתיאור לא נכון?

יכול להיות שלמצב כזה צריכים להגיע ולהחליט.

תלמיד: השינוי הזה קורה בתוך הדעת, למעלה מהדעת, יש בזה נגיעה?

כשנהיה שם, נראה.

תלמיד: אני זוכר שדיברנו על כך שאי אפשר לפתור פרונטלית מול החבר את הופכיות הצורה. אלא זה משהו שנפתר בחיבור כללי בעשירייה, אבל עכשיו אני שומע אחרת, שאני כן יכול לעשות איזו עבודה מול החבר, להשוות צורה ולהתקדם לקשר מול חבר אחד.

כן.

תלמיד: אז זה ככה או אחרת?

ככה.

תלמיד: נראה שיש מצבים שאי אפשר לפתור חבר מול חבר, אז איך פותרים מצבים כאלה?

לכל מצב יש פתרון.

תלמיד: יש הרגשה שהחיבור הכללי, הוא שפותר לנו את כל הבעיות.

גם נכון.

תלמיד: אז גם זה נכון וגם זה נכון?

כן.

תלמיד: איך לדעת לפעול ככה ומתי לפעול ככה?

אתה לא יכול, אתה לא אחראי. "אני עושה עכשיו חיבור כללי", איך אתה יכול להגיד כך ולבצע?

תלמיד: זאת בדיוק השאלה, איך אני יכול להגיד שאני עכשיו עובד מול חבר ואני רוצה להשתוות מולו?

אז "רוצה להשתוות", זה נקרא שאתה מתפלל שתוכל להשתוות אליו. הכול הולך דרך התפילה שלך, דרך הבורא. אתה יכול לשנות בך משהו לבד? אתה?

תלמיד: לא אני לא יכול, זה דרך הבורא. אבל כשאנחנו אומרים שזה דרך הבורא, זה דרך העשירייה.

דרך העשירייה.

תלמיד: האם אני יכול לפתור משהו מול חבר אחד, לא דרך העשירייה, שהוא לא דרך החיבור הכללי שלנו? אין לי שום גישה לחבר אחד אם אין לי גישה לכל העשירייה, שכל זה נפתר בחיבור כללי בינינו.

כן. אז אתה רואה שיש בך איזו תכונה שאתה צריך לשנות, כדי להשתוות בכללות עם העשירייה אתה מתפלל לבורא, זה התיקון שלך, והבורא כבר משנה.

תלמיד: זו גישה נכונה? או שאני צריך כל פעם לגלות משהו, עם החבר הזה, עם חבר אחר?

כן.

תלמיד: אבל הגישה היא תמיד שאני צריך להתפלל.

כן.

תלמיד: מתוך הדיון עולה שזה שכולם נעשים דומים לבורא, לא פותר מחלוקות בעצם. אולי אפילו להפך, לכל אחד מתגלה יותר התכונה הנקייה שלו והיא יכולה להיות לא מותאמת לאחר, למרות שזה דומה לבורא וזה דומה לבורא.

זו העבודה שלהם.

תלמיד: אנחנו גם רואים בדברי חז"ל, שרבי אלעזר אומר כך ורבי עקיבא אומר כך ושניהם כבר דומים לבורא.

נעשה בינתיים במסגרת שלנו.

תלמיד: מהי אותה "הידמות לתכונותיו" שברור שהיא כבר יציאה מהרצון לקבל, אבל עדיין יש שם כל מיני תכונות והן לא תואמות בהכרח ביניהן.

אנחנו לא מדברים על תכונות. אנחנו מדברים על הרצון, שהוא חייב להיות באותה צורה כמו בבורא. לא לפי הגודל שלו, אלא לפי צורתו. למשל כמו קטן וגדול.

תלמיד: אבל יש גם משהו ייחודי לכל אחד שמתדמה לבורא?

לא, אני לא חושב. אבל נאמר שכן, אז מה?

תלמיד: ואז מתגלות תכונות שונות של הבורא, אחד רחום ושני חנון, אני סתם זורק מילים עכשיו.

כן, נאמר.

תלמיד: הן כולן בסוף תואמות, מסתדרות אחת עם השנייה?

כן.

תלמיד: אז מה זה מחלוקת לשם שמיים או מה שהם אומרים שיש מחלוקות ביניהם?

אני כרגע לא יודע. סבלנות. אני לא תופס כמוך שרוצה לבלוע הכול.

תלמיד: שאלו מה זה "להדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום", אמרת שכולם בעשירייה צריכים להשתדל להיות קרובים זה לזה, טובים זה לזה, רכים זה לזה.

זה לא נקרא שהם דומים זה לזה. כל אחד בשלו.

תלמיד: האם זה כמו היחס של אימא לילדים, לא משנה מה הם עושים, היא עדיין רוצה לאהוב אותם וללכת לקראתם?

כן.

תלמיד: נראה שרוב ההזדמנויות לעבודה הזאת, היא דווקא כשאני מרגיש את הפער ביני לחבר שזה קורה כל הזמן. אני רוצה א' והוא רוצה ב' ואז באותה נקודה, ההזדמנות שלי זה ללכת אליו, לרצות כמו שהוא רוצה ולא מה שאני רוצה.

נגיד.

תלמיד: איזה עוד עבודה יש?

אני חושב שאתה לא צריך לשנות את עצמך בהתאם לחבר שלך. לא. יכול להיות שכל אחד עובד בשלו, רק למטרת החיבור שיש בשניכם.

תלמיד: אז מה זה נקרא לרצות מה שהוא רוצה?

חיבור. אבל האמצעי לזה, לכל אחד דרך משלו.

תלמיד: אם אתה אומר חיבור, אני לא מרגיש שאני צריך להשתנות, אני יכול להגיד "גם אני רוצה חיבור", זו סיסמה. מהי העבודה להידמות לרצון של החבר?

לרצות גם אותה מטרה כמו שהוא רוצה.

תלמיד: מעבר למה שאני מאמין שכל החברים רוצים חיבור, ויש לי הכרות איתם, את הפנימיות אני לא מרגיש.

אתה נמצא בקבוצה, כל אחד לפי התכונות שלו, לפי ההכנות שלו, כל אחד רוצה להתקרב לאחרים. אז אתה מסתכל עליהם ומקבל מהם התרשמות, כוח, וגם מבצע אותן הפעולות.

תלמיד: אולי חבר אחד בעשירייה תמיד משתדל לשמח את החברים, לדבר, להעלות את מצב הרוח, וחבר אחר שתקן, משתדל להיות בריכוז, בשתיקה פנימית.

כן.

תלמיד: מה זה אומר להדמות לשני החברים האלה, שבחיצונית הם שונים?

איכשהו באמצע. כלפי מצבים האלה ככה, כלפי מצבים האחרים ככה.

תלמיד: כשאני רואה שדברים לא מתרחשים כמו שצריך בעשירייה, אני מרגיש שחבר עושה משהו שמפריע לי, זה בעצם מקרין לי איפה אני צריך להשתנות, מה אני צריך לבקש.

אבל אם אני מקבל בקשה מחבר, שאומר לי "אתה עושה משהו לא בסדר, שמפריע לי". זאת אומרת בתפיסת המציאות של החבר אני עושה משהו שמפריע לו והוא תופס את זה כהפרעה בדרך הרוחנית שלו. מה היחס שלי צריך להיות?

אתה צריך להשתדל להשתנות כדי לא להפריע לו.

תלמיד: זאת אומרת יש לו הפרעה אז לפתור לו את ההפרעה על ידי שינויים בפעולות הגשמיות שלי.

כן.

תלמיד: ולא משנה אם הפעולה, לעניות דעתי, לא קשורה להשגה רוחנית.

כן.

תלמיד: החבר אוהב בצל ואני לא צריך לאהוב בצל. האם אני צריך לאהוב את הנטייה שקיימת בחבר, אפילו שאני שונא בצל?

לא.

תלמיד: אשאל בצורה אחרת. נגיד אני מרגיש שהחבר קמצן, או שהחבר הוא מאוד דעתן ולי יש דחייה גדולה מזה. בטוח שזה גם נמצא בי התכונות האלה, ובגלל זה אני בכלל רואה את זה. האם אני צריך ללמוד לאהוב את התכונות האלה?

לא.

תלמיד: אני צריך להיות כמו התכונות האלה, כדי להיות דומה לחבר?

לא.

תלמיד: אז איך מתחברים פה?

אתה לא חייב להתחבר לכל התכונות של החבר, אבל יש ביניכם בכל זאת, משהו משותף, ובשטח המשותף הזה אתם מרגישים את עצמכם חברים.

תלמיד: איך יש שטח משותף אם אני מזהה תכונה של קמצנות שאני כל הזמן מרגיש דחייה אליה? מה קורה עם הדחייה הזאת, איך על פני זה נבנה שטח משותף?

בזה שאתה כלפי החבר הזה לא מפתח דחייה בגלל שאתה מרגיש את הקמצנות שלו, אלא מתייחס אליו כמו לכולם.

תלמיד: נראה לי שלהתייחס כמו לכולם זו פעולה חיצונית. מה קורה לי בפנים? כי כרגע בגלל אותה תכונה אני שונא אותו, לא יכול לאהוב אותו, ואני צריך להגיע לאהבה אליו, לא?

אתה צריך להגיע לאהבה אליו, אבל לאהבה אפשר להגיע בשניים. או שאתה נמצא באותה התכונה, מבין אותו, מרגיש אותו ואתם ממש חברים. או שאתה רואה את התכונה הזאת, אבל "על כל פשעים תכסה אהבה", ואתה לא שם לב להבדלים כאלה, למרות שהם דוקרים לך את העיניים, מפני שהקרבה לחבר יותר חשובה מכל יתר הדברים.

תלמיד: זאת אומרת, אותן תכונות נשארות כתכונות שעדיין דוחות בעיני.

כן.

תלמיד: הדחייה מהתכונות האלה לא משתנית, אבל מתגלה משהו יותר גדול שמקרב אותנו?

כן.

תלמיד: מה זה המשהו הזה?

ה"משהו" הזה אני לא יודע. אבל אתה מוכן להיות ליד החבר, יחד עם זה שיש לך מצבים של דחייה כלפיו וכלפי כל מיני צורות ההתנהגות שלו.

תלמיד: אני לא מבין מה זה השוואת הצורה לחבר?

השוואת הצורה לחבר זה כשאתם במוח ובלב נמצאים כלפי השלישי, כלפי משהו, באותה הצורה.

תלמיד: לא אחד כלפי השני?

מתוך זה אתם יכולים למדוד מה כל אחד כלפי השני.

תלמיד: כשהוא כותב, השתוות הצורה מפני "שהאחד אוהב כל מה שחבירו אוהב, ושונא, כל מה שחבירו שונא," אז הם דבוקים.

כן.

תלמיד: אז מה אני צריך לאהוב בחבר ומה אני צריך לא לאהוב, לא להסכים עם מה שהוא אוהב? כי נתנו פה הרבה דוגמאות וקצת הלכתי לאיבוד. אמרת שאם החבר אוהב גלידה ואני לא אוהב גלידה, אני צריך לנסות לרצות להיות ברצון שלו.

לא.

תלמיד: לא?

לא. אתה לא חייב לשנות את הרצון שלך.

תלמיד: במה אני צריך לכופף את עצמי כלפי החבר, להתאים את עצמי כלפי החבר, להשתוות לו, שזה לא בתכונות שלי ובאופי שלי וברצון שלי?

אתה צריך להשתדל לאהוב אותו כמו שאימא אוהבת את הילד שלה, ולאו דווקא כי הם רוצים אותו דבר ויש להם אותן תכונות אופי. אלא מתוך זה שאתם מלכתחילה נמצאים בקרבה אחד לשני שבאה מכלי אחד.

תלמיד: למה אני צריך לאהוב אותו כמו אימא לילד?

כי כולם ילדי ה' וכולם צריכים להיות דבוקים, קרובים, מחוברים, חושבים, מרגישים יחד.

תלמיד: אז אני לא באמת אוהב אותו. אני אוהב את הבורא, רוצה לעשות את רצון הבורא ולכן אני מפתח כלפיו אהבה.

ודאי. כן.

תלמיד: איפה הניגודיות? יוצא שאנחנו מבטלים את הניגודיות בינינו. כי אני צריך, בסופו של דבר, לאהוב את היחס שלו. אם אני אוהב אותו כמו הילד שלי, אז אני רוצה לעשות כרצונו.

בילד שלך אתה לא צריך לעשות שום תיקונים. בגלל שהוא ילד שלך, אז זה מספיק לך כדי לשנות את עצמך.

תלמיד: והחבר?

החבר גם צריך להיות אותו דבר.

תלמיד: אני שואל, במה אנחנו צריכים להיות שווים ובמה אנחנו צריכים לשמור על הניגודיות שיש בינינו, כי זה יעצים יותר את הקשר?

אתה וחבר?

תלמיד: כן.

צריכים להגיע למצב שאתם מרגישים שיש ביניכם הבורא, והבורא קושר אתכם יחד ולא נותן לכם להיפרד.

תלמיד: כשיש בינינו הרגשה של בורא?

כן.

תלמיד: אז מה קורה לנו, החברים בינינו?

אתם דבוקים בו.

תלמיד: ומה בינינו? אין בין החברים שום דבקות, אלא הדבקות "בו "?

כן.

תלמיד: ואז הניגודיות בין החברים נשמרת או שמתבטלת?

היא מתבטלת. היא נעלמת בכוח הבורא.

תלמיד: אז מה בדיוק אני צריך לאהוב בחבר?

אתה צריך לאהוב בחבר, כי על ידי זה שאתה מתבטל כלפיו והוא כלפיך, כשאתם מתחברים בצורה כזאת כאחד, אז הבורא נמצא ביניכם.

תלמיד: אנחנו אומרים ש"מאהבת הבריות לאהבת הבורא".

כן. אז יוצא ככה.

תלמיד: בעל הסולם גם מדבר על לעבוד לתועלת החבר. זה כאילו אהבה, להיות לתועלת של מישהו אחר חוץ ממני. איך למדוד מה מועיל יותר, מיטיב למישהו? חבר אחד חושב שזה יותר מיטיב וחבר אחר חושב משהו שונה.

כן.

תלמיד: מה אני צריך לעשות כלפי החבר, אם חברים שלי חושבים הרבה פעמים שאני פועל בדרך שלא טובה לי, וגם לא טובה לעשירייה והם עובדים לתקן אותי. אבל מה לעשות בין שני חברים שמרגישים שצריכים לעשות משהו כזה או כזה, כי זה יותר מטיב, או זה יותר מועיל?

אתה צריך להתחבר עם אלו ועם אלו ולהשתדל לראות מה הפשרה, מה צריך להיות בסוף ובצורה כזאת אתה תגיע לפתרון.

תלמיד: אם שני החברים עובדים להצדיק את האחר, אז מה שחשוב שהם שניהם עובדים להצדיק את האחר?

כן.

תלמיד: שאלו הרבה חברים מה לאהוב ולא לאהוב בחבר כחלק מהדיון שהיה לנו פה. האם נכון לצייר, שהדבר העיקרי שאני צריך לאהוב בחבר, זה את ההשתוקקות שלו למטרה?

נכון.

תלמיד: וכל שאר הדברים, אם הוא אוהב בצל, שום, התכונות שלו הם כאלה, או אחרות, שהבורא נתן לו או לא נתן לו, פיתח או לא, זה לא אכפת לי ובכלל לא רלוונטי לדרך שלנו.

נכון.

תלמיד: וכשזה מתעלה מעל האהבה שלי להשתוקקות שלו למטרה, המשמעות היא, שלי יש חוסר חשיבות, כי אם הוא היה חשוב בעיניי, אז התכונות האלה היו מאבדות חשיבות.

כן.

תלמיד: זה נכון להסתכל על זה בצורה כזאת?

100%

תלמיד: אם יש מצב ששני חברים לא סובלים זה את זה, ובכל המקרה שהם נמצאים באותו מרחב זה מביא לפיצוץ וזה מפריע לשאר הקבוצה. יש אפשרות להפריד אותם, לאסור עליהם לבוא לאותו מקום, או בכל זאת להשתדל בכל מחיר?

יש להפריד ביניהם וזהו. יש להפריד.

תלמיד: איך מפרידים בין התכונות הגשמיות לבין הנטיות הרוחניות של החברים בעשירייה?

אני לא יודע. יכול להיות שזה קשה ומבלבל, השאלה היא, מה הם בעצמם יכולים לייעץ?

תלמיד: מהן הפעולות שאנחנו עושים בעשירייה כדי להיות בדבקות עם הבורא?

העשירייה צריכה להרגיש את כול העשרה, כמה כל אחד ואחד נכלל בה ומתבטל, ובצורה כזאת להתקדם.

תלמיד: מה יותר מועיל, להתפלל, להתקרב לכל חבר בעשירייה או לבקש להתקרב לכולם ביחד?

יותר מועיל לכולם יחד ודאי.

תלמיד: איך להעלים את הביקורת שיש בעשירייה?

אני לא חושב שיש צורך להעלים את הביקורת, צריך לעבוד על הקשר, על התכונות שלנו, על ההבנה ההדדית, שלא יהיה מקום למצבים בהם יש התפרצות תכונות מנוגדות.

תלמיד: מדוע בעשירייה יש חברים שיותר קל להתקרב אליהם וכאלה שיותר קשה? מה הסיבה או התועלת שקשה לנו להתקרב יותר לחברים מסוימים?

אי אפשר לענות על זה. יש ויש.

תלמיד: אם התקרבתי לחבר שיש לי כלפיו התנגדות גדולה, מה המשמעות של זה בהתקרבות לבורא?

זה תלוי בחברים, אם כל אחד מגלה כלפי האחר כמה יש לו דחייה מחיבור, אז יכול להיות שזה יעזור לכם להתחבר.

תלמיד: אתמול היה אירוע בעשירייה ומסתבר שהוא נמשך. היו שתי הצעות, האחת, לבוא זה לקראת זה על ידי הפחתת מה שמפריע לאחר, והאחרת, לעשות אולי פרויקט משותף. מה אתה אומר לגבי זה?

אני לא אומר כלום. פשוט מאוד.

קריין: נמשיך בעמוד 472, בתחילת העמוד, "ויש בהשואת הצורה"...

"ויש בהשואת הצורה האמורה, בחינת "מוחא" ובחינת "לבא".

וענין העסק בתורה ובמצוות ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, הוא השואת הצורה מבחינת מוחא: כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו, שברור לו, שהשי"ת אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה.

ולפיכך, כל מי שחושב דברים אלו, נמצא בודאי בפירודא ממנו יתברך. ולא יבוא לידי השואת הצורה לעולם. וזה מה שאמרו ז"ל: "כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך.

שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה.

ואין להקשות על זה: איך אפשר, שהאדם יעשה כל מעשיו לטובת זולתו? הרי הוא צריך בהכרח לעבוד לקיום עצמו, ולקיום משפחתו?

התשובה היא, כי אותם המעשים, שעושה מטעם ההכרח, דהיינו כדי לקבל המעט הנחוץ לקיומו, הנה "ההכרח, לא יגונה ולא ישובח". ואין זה נחשב כלל, שעושה משהו לעצמו.

והנה, כל היורד לעומקם של הדברים, בודאי יתפלא: איך אפשר לאדם, שיבוא להשואת הצורה הגמורה, שכל מעשיו יהיו להשפיע לזולתו, בשעה, שכל הויתו של אדם, אינה אלא לקבל לעצמו? ומצד טבע בריאתו, אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו. אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות, שבסופו ישיג ע"י זה, תמורה המשתלמת יפה. ואם אפילו מסופק בתמורה, כבר ימנע את עצמו מלעשות המעשה. ואיך אפשר, שכל מעשיו יהיה רק להשפיע לאחרים, ולא כלום לצרכי עצמו?

אכן אני מודה, שהוא דבר קשה מאד. ואין בכחו של אדם לשנות טבע בריאתו. שהוא רק לקבל לעצמו. ואין צריך לומר, שיכול להפוך טבעו, מקצה אל קצה. דהיינו, שלא יקבל כלום לעצמו, אלא כל מעשיו יהיו להשפיע.

אבל לפיכך, נתן לנו השי"ת, תורה ומצוות, שנצטוינו לעשותן רק על מנת להשפיע נ"ר להקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו, לעשות בהם נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם, מועילה לנו להפוך טבעו.

ומכאן תבין, את גודל החומרה, של העסק בתורה ומצוות לשמה. כי אם גם כוונתו בתורה ומצוות, אינה לתועלת הקב"ה, אלא לתועלת עצמו, הרי לא בלבד, שלא יהפך טבע הרצון לקבל שבו, אלא אדרבה, הרצון לקבל שבו, הוא יהיה הרבה יותר, ממה שיש לו מטבע בריאתו. כמו שביארתי בהקדמה לביאור הסולם."

תלמיד: לא כל כך ברור מה הבורא רוצה, מצד אחד הוא נותן לאדם תכונה שהוא רוצה למלאות את עצמו, וכשהוא מבקש נאמר לו, אם זה לא לשמה אתה מחמיר את מצבך, מצד אחר הוא לא יכול לעשות לשמה כי זה נוגד את הטבע שלו לגמרי. איך פועלים במצב הזה? כי כאילו נאמר, זה חמור אתה מגדיל עוד יותר את הרצון ועליך לתקן אותו, זה כל הזמן מסתובב סביב עצמו. מה עושים?

מה עושים? אני מסכים איתך.

תלמיד: ההסכמה לא פותרת את הקושייה, מדובר בהשתוקקות שאני לא מצליח להגיע אליה.

מישהו יכול להוסיף לדבריו?

תלמיד: אולי דווקא דרך המאמץ וחוסר ההצלחה וזיהוי המצב הבלתי אפשרי, ההפוך, מתפתח בנו החיסרון.

נכון. עוד פתרונות?

תלמיד: הוא כותב בפסקה ראשונה "וענין העסק בתורה ובמצוות ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו, הוא השואת הצורה מבחינת מוחא" ליבא מגיע אחרי העבודה עם השכל, הבנת החומר והמצבים שאדם עובר ולאן הוא רוצה להגיע, ואז מתוך הניסיונות לממש את הדברים, הוא מרגיש בלב שהוא לא מסוגל וכתוצאה אולי נוצרת תפילה.

כן. עוד.

תלמיד: הוא אומר פה "לפיכך, נתן לנו השי"ת, תורה ומצוות, שנצטוינו לעשותן רק על מנת להשפיע נ"ר להקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו, לעשות בהם נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם, מועילה לנו להפוך טבעו. ומכאן תבין, את גודל החומרה, של העסק בתורה ומצוות לשמה." זה בהמשך למה שלמדנו אתמול, כמה חשוב הלימוד וכמה חשוב לשנות את היחס אליו, להבין שרק מתוך הלימוד עצמו נוכל למשוך את המאור שיתקן אותנו. לבקש כל הזמן מהבורא לשנות את הטבע לאט לאט לכיוון לשמה, להשפיע.

עוד.

תלמיד: אף אחד לא יכול להשפיע אבל כדי שהמאור ישפיע, כדי שהמערכת תפעל האדם צריך להיות בנטייה לכיוון הזה, בהתחלה נראה כאילו יש כזאת נטייה ואחר כך רואים שאין כלום, פס ישר, אפס ממש. השאלה מה הלאה? מובן שחייבים לקבל את החשיבות הזאת מבחוץ ואם לא זה יישאר פס ישר. זה רק מהחברים. אבל איך נוכל לקבל דווקא את החשיבות הזאת?

זה על ידי החברים. אין לך מקור אחר.

תלמיד: זה ברור.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: איך נוכל להתרשם מכל חבר דווקא לדבקות, כי הנטייה למטרה נמצאת מתחת להרבה הרבה לבושים שיכולים להיראות מאוד דוחים ולא ברורים והפוכים, איך לקבל את חומר הדלק לזרע הזה הנמצא בתוכנו?

מובן מה הוא שואל? איך מקבלים חומר דלק? מה כתוב על זה?

תלמיד: איך באמת להתרשם מהנטייה וההשתוקקות שיש לחבר לבורא, מבעד לכל הלבושים המסתירים, כי אנחנו כאילו רואים את כל הצורות שדווקא מפריעות לנו. איך לתפוס מכל חבר דווקא את הנטייה שיש בתוכו לבורא, ורק בזה להידבק?

זו שאלה. למי יש תשובה?

תלמיד: אנחנו אומרים "איש את רעהו יעזורו". מי שנמצא כבר במצב הזה יכול להשפיע לכל החברה לקחת ממנו את ההשתוקקות, את הרוח הזאת.

טוב.

תלמיד: יש לנו רב, קבוצה, ספרים, שהשילוב שלהם מאוד ברור, כמה כל אחד מהם נחוץ. וגם יש את עניין של עיתים לתורה, שצריך כל הזמן להרגיל את עצמי להיות בעסק הזה, ולא להתפעל מהעליות והירידות אלא להתפעל מכמה אני יכול להיות בעסק הזה. ואז זה שובר את כל הצרות שיש על אם הדרך, כמו שאומרים, זה הכול ייעלם.

אבל ההתרגלות הזאת היא דבר מאוד קשה, כי אנחנו כל הזמן מחפשים תועלת ולפעמים אין, וההרגל צריך להיות יותר חזק מהתועלת.

תלמיד: אני חושב שהדבר הכי מועיל שהאדם יכול לעשות זה להתפלל עבור החברים שלו, ואולי פה יש לו את הבחירה החופשית. אז אין מה לבוא בטענות לבורא, כי מה זה משנה מה אני משיג, השאלה מה החברים שלי ישיגו, מה אני יכול לתת להם.

זאת אומרת שכל אחד יראה את המצב האמיתי שלו בחברה, וידחוף את החברה בכל כוחו למצב התקין.

תלמיד: חוץ מתפילה אין מה לתת, זאת האמת שאנחנו לומדים. ואני רוצה לקרוא משהו שאמרת לנו על פסקה שכתוב "הגוף עם איבריו הם אחד ונחתך". אמרת "כדאי להתרשם מהציור הזה, כי כך צריך להתרשם בעשירייה, בעם ובעולם, הכול גוף אחד".

תלמיד: נחת רוח לבורא אפשר לתת רק דרך החבר, החבר נותן לבורא נחת רוח. וכל הנטיות שאני רואה בחבר הן כולן קדושות, אנחנו רק צריכים לקבל כוח להתחבר, ואז זה מתהפך, מה שנראה לי פסול הופך לקדוש.

נכון.

תלמיד: להוסיף לחברים עוד היבט שנקרא ביטול. לפני כל פעולה, מחשבה, נטייה כזאת, התחלה, ממש להתאפס, כמו שאומרים "עיניים להם ולא יראו", כך גם את התפיסה שלי אני צריך לאפס. מזה מתחיל גם עניין של למעלה מהדעת, למרות שהוא כותב שלראות את החברים בתוך הדעת זה יותר משובח, אבל אני לפחות גיליתי שמתחילים בלמעלה מהדעת, לא ממה שאתה רואה.

תלמיד: באמת השיעור מדהים, אני חושב שמשיעור כזה צריך לצאת עם הרבה יותר שאלות, וזה טוב, דווקא זה משמח.

הוא אומר פה שהאיבר עושה נחת רוח לכללות הגוף. השאלה היא איך כל איבר יכול להרגיש את כללות הגוף, ומצד האיבר לעשות את נחת הרוח לגוף. כי הרי כל איבר הוא שונה, כל איבר יש לו תפקיד שונה, תכונות שונות, ועם זאת הוא צריך לעשות נחת רוח לכללות הגוף. איך הוא חי את כללות הגוף ולא את עצמו?

כי המערכת מחייבת אותו, ואז הוא חי את כללות המערכת.

תלמיד: האם זה הדבר שאנחנו לומדים, לחיות את כללות הגוף?

כן.

(סוף השיעור)