שיעור צהריים 25.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 644 מאמר קפ"ז, "להכריע ביגיעה"

קפז. להכריע ביגיעה

שמעתי

"עניין ה' תתאה בעיניים. היינו, שנעשה בחינת מסך וכיסוי על העיניים, שהעיניים הוא סוד השגחה, שרואה בחינת השגחה מסותרת.

עניין ניסיון. היינו, שאין לאדם צד הכרעה, לא לכאן ולא לכאן. שאינו יכול לברר את רצון ה', ואת כוונת רבו. הגם שמסוגל לעשות עבודות במסירות נפש, אבל אין בידו להכריע, אם עבודה זו של מסירות נפש היא במקומה. או להיפך, שעבודה הקשה זאת, תהיה בניגוד לדעת רבו, ולדעת ה'.

וכדי להכריע בדבר, הוא מכריע בדבר המוסיף יגיעה. זאת אומרת, שהוא צריך לפעול בהתאם לרבו. שרק היגיעה מוטלת על האדם, ולא שום דבר אחר. אם כן, אין לו כל מקום לפקפק במעשיו, ובמחשבותיו, ובדיבוריו. אלא הוא צריך תמיד להרבות יגיעה."

שאלה: אם היגיעה היא בידי האדם, אז איך להגביר את היגיעה מיום ליום ולהיכנס להתקפה?

לעשות יותר ויותר חשבונות מה בינו לבין רבו. רבו, הכוונה לבורא. באיזו השפעה הוא נמצא כלפי הבורא, מה הוא מסוגל לקבל על מנת להשפיע, במה הוא מסוגל לבטל את עצמו כדי להתקרב לבורא, את הדברים האלה האדם צריך להביא בחשבון ובזה להוסיף תמיד יגיעה.

שאלה: ההרגשה היא שממש חושבים במילים שלך, עונים במילים שלך, ומה שלא נמצא בהתאמה למילים שלך, של רב"ש ובעל הסולם, לא מתקבל. וכשאני מרגישה את השפה שלי, אז כל הזמן יש ספקות, אני חושבת לא נכון, מדברת לא נכון. איך להשתמש בניסיון שלי כדי להיות בהתאמה איתך ועם המקובלים?

לא להשתמש בניסיון שלך, אלא לקבל את הכול ממני.

תלמידה: איך לקיים את הניסיון שמקבלים בעשירייה?

אותו דבר. את צריכה לנסות לפעול רק בשכל שלך ומתוך מה שאת שומעת, קוראת מהמקורות של בעל הסולם ורב"ש, ואז על בטוח תתקדמי ולא תטעי בשום מקום.

תלמידה: זאת אומרת, הניסיון שלי יוצא רק מתוך האגו.

כן.

שאלה: אני תמיד מרגישה שאני לא מתנהגת בסדר כלפי הרב ואני אפילו שואלת את הבורא על זה. מהי התרופה לזה?

זה צריך לעבור במשך הזמן, ואז גם הרב וגם הבורא יתחברו בעיניך ככוח רוחני אחד. בינתיים זה ככה.

שאלה: הוא כותב כאן על המורה ועל היגיעה. במה אני צריך להשקיע יותר מאמץ, האם לראות את גדלות המורה או את גדלות העשירייה? כיוון שהמורה הוא תמיד מכוון לעשירייה ואתה עובד בעשירייה, אתה רואה את גדלות העשירייה, אבל אתה בשום אופן לא יכול לראות גם וגם. אז במה אנחנו צריכים לעבוד, האם בגדלות המורה שמכוון אותנו איך לעבוד בעשירייה או בעשירייה?

המורה קיים כביכול מהצד, אתה נכלל בעשירייה ויחד עם העשירייה משתוקק לבורא. המורה מלמד אתכם, תומך, מכוון, דוחף, אבל בכל זאת הוא כביכול גורם צדדי. כמובן שאתם מקבלים ממנו את הכול, כיוון, את כל הכוחות, את כל הדוגמאות ושפה, אבל העיקר להשתוקק רק לבורא דרך החברים. כלומר העיקר להיות בברית עם החברים ולטוס לבורא.

שאלה: איך להגיע למאמץ אחד משותף בהשגת הבורא ולהתגבר על כל הסתירות, הפירוד?

רק בעזרת אהבה, משיכה הדדית. תתחילו להראות זו לזו איך אתן רוצות לחבק את כל החברות בעשירייה ויחד איתן לעלות. כך כל אחת תנסה לעשות, ואז תראו איך פתאום זה יעלה אתכן, תתחילו לגלות את המקור של העלייה שלכן.

שאלה: מהמאמר הזה נראה שכנראה אנחנו צריכים להתחבר וכל הזמן לפנות לבורא באמונה למעלה מהדעת, ולהסתמך רק על השיעורים ועל החיבור שלנו.

נכון, כן.

תלמידה: כלומר כאלה תרגילים צריך לעשות כל יום.

קבוע. הרבה פעמים ביום.

שאלה: מהי הבדיקה של הביטול המוחלט של העשירייה בפני המורה והבורא?

הבדיקה היא כזאת, אתן עוצמות עיניים ורוצות להידבק בעשירייה ודרך העשירייה להידבק בבורא, ולא רוצות שום דבר אחר בחיים.

שאלה: בפסקה השנייה במאמר נאמר "הגם שמסוגל לעשות עבודות במסירות נפש, אבל אין בידו להכריע, אם עבודה זו של מסירות נפש היא במקומה. או להיפך, שעבודה הקשה זאת, תהיה בניגוד לדעת רבו, ולדעת ה'." למה הכוונה "בניגוד לדעת רבו או לדעת ה'"? מה זה בניגוד?

יוצא שהעבודה נראית כאילו הפוכה, ממש הפוכה מדעת רבו או דעת הבורא, ואז אין לו ברירה, הוא חייב להרכין את הראש ולכופף את עצמו כלפי הבורא וכלפי הרב.

תלמיד: איך אדם יכול לקבוע מהי הצורה הנכונה של החיבור שנדרשת ממנו?

הצורה הנכונה של החיבור עם החברים ועם הבורא היא צורה אחת, שהוא מוכן לתת את כול מה שיש לו, אפילו את החיים, רק כדי להיות מחובר אליהם ובתוכם עם הבורא ללא שום גבול.

שאלה: באיזו הקרבה מדובר כאן, האם במסירות נפש?

מה שלא יהיה.

תלמיד: הוא כותב כאן שלמרות שהוא כבר מוכן להשפעה, למסירות נפש, הוא לא בטוח אם זה המקום הנכון. איך למצוא את המקום הנכון למסירות?

כאשר בלב נוצר מצב שבו הוא יכול להקריב את הכול, אם זה למען הבורא.

תלמיד: איך המקובל מגיע למצב כזה שהוא מרגיש שיש לו קשר עם הבורא, איך הוא מבין את זה?

הוא מרגיש את זה בו. לא מיד, זה מגיע מאוד לאט ובהדרגה.

תלמיד: איך מקובל בוחר שעכשיו הוא מוכן לעבוד בכזאת מסירות כלפי הבורא, שזה מה שהבורא רוצה ממנו?

ככה המקובל פועל. לא הבנתי את השאלה שלך.

תלמיד: איך הוא מרגיש את זה? איך הוא רוכש את הביטחון שזה באמת מה שהבורא רוצה ממנו, ומוכן ללכת על זה כיוון שיש לו קשר כזה עם הבורא?

מתוך מה שהוא לומד, מתוך זה שהוא מתקדם יחד עם הקבוצה, שהוא רואה לפניו את הקבוצה ומאחורי זה את הבורא. דווקא בפורמט כזה שהוא נכנס אל תוך קבוצה, נדבק בה ומתוך הדבקות בקבוצה נדבק בבורא, רק בצורה כזאת הוא משיג את מטרת הבריאה.

שאלה: כאשר האדם מגיע למצב, למחשבה, שהוא מוכן למסור את הכול, אפילו את חייו אם יהיה בזה צורך למען ה', למה מחשבה כזאת מובילה? האם היא מהנה את הבורא?

לא, זה לא העניין. הבורא יודע למה האדם מסוגל ולמה האדם לא מסוגל בכל הנסיבות. בזה שהוא מעמיד את האדם במבחן, הוא יודע מה תהיה התוצאה, לכן הוא לא צריך להעמיד את האדם במבחן, אלא האדם עצמו צריך את זה, כדי שהוא ייווכח עד כמה הוא יכול, לא יכול, מבין, לא מבין, וכן הלאה.

תלמיד: האדם רוצה אבל מבין שלא יכול, מה זה המצב הזה?

כלומר הוא לא יכול להקריב את הכול למען הדבקות בה', אז יש לו אפשרות להתפלל, לבקש.

תלמיד: ואז באמת להגיע למצב כזה.

כמובן, בטח.

שאלה: נראה לי שנושא היגיעה הוא נושא עיקרי, כיוון שזה תלוי בנו ואנחנו עושים מאמצים, ונראה לי שהמאמץ הזה הוא כנגד האגו שלנו. כל יום הבורא נותן איזו אי הסכמה ואני יכול להשתגע, לשבור את הבית, אבל עד הערב אני מסכים עם הבורא וכך כל יום. האם כך צריכה לעבור העבודה בהסכמה עם הבורא, זה המאמץ?

כן.

שאלה: עם החברים, אני יכול לא להסכים במשהו, להתווכח, אבל כשאתה מדבר, בשבילי זה חוק. האם עם החברים צריך להיות אותו הדבר?

כמובן. אל תדאג, עוד תתווכח גם איתי, זה יבוא.

שאלה: האם להיות בהשתוקקות ויגיעה מתמדת זה להרגיש את הנותן דרך השפעת המאור שלו עלינו, והאם זוהי אמונה למעלה מהדעת?

חלק מזה.

תלמיד: דווקא הרגשת הנותן דרך זה.

כן.

שאלה: יש לי רצון ליישם כל אחת מהעצות שנתן בעל הסולם, שנתן הרב"ש, ואת העצות שלך. איך לכלול את הלב שלי בחכמת הלב שלכם, כדי שאוכל לעשות את היגיעה הנכונה?

להתחבר, ומתוך החיבור, אפילו שהוא קטן עדיין, לבקש מהבורא שיחזק את החיבור ויקרב אותנו לחיבור. וכך נגיע לחיבור כזה שבו מתגלה הבורא.

שאלה: מאיפה בא הכוח לעבוד במסירות נפש למרות ההסתרה וחוסר היכולת להחליט מה נכון ומה לא?

זה מאין ברירה, אין דרך אחרת. חייבים רק בצורה כזאת ללכת קדימה.

תלמיד: אני מבין שחייבים ללכת, אבל מאיפה נובע מתוך האדם כוח לעשות למרות המצב הזה?

מלמעלה, מהבורא.

שאלה: הוא כותב שצריך להכריע ביגיעה ולעשות מה שרבו עושה. למה הוא מתכוון כשהוא כותב "אין לו כל מקום לפקפק במעשיו, ובמחשבותיו, ובדיבוריו"? מה הכוונה "לפקפק במעשיו, ובמחשבותיו, ובדיבוריו"?

שלא נמצא בספק.

תלמיד: אין לו ספק שמה שהרב שלו עשה או עושה זה הדבר היחידי הנכון והאמיתי, ולפי זה גם לפעול, זו האסמכתא שלו להתקדם נכון?

כן.

שאלה: איך בתוך הקבוצה האדם מיטיב לנבראים כמו הבורא? אם האדם לא מוצא איפה לתת יגיעה ועל זה מתייגע ולא מוצא כל חייו, גם בקבוצה, מה עליו לעשות?

קודם כל הוא לא נתן שום יגיעה. אם הוא לא מוצא מקום ליגיעה, אז הוא לא נתן שום יגיעה. הוא צריך להתקרב לחברים ולהשתדל להביא אותם לחיבור. ככל שהוא נלחם עם כוחות הפירוד, זה נקרא שהוא כן מתקרב לחברים ונותן יגיעה, ולפי כך עושים אתו חשבון.

שאלה: בזמנים קשים אנחנו צריכות ליפול על ידי החברות ולהשתוקק יחד לבורא. איך נכון לכלול במאמץ הזה את הקשר עם הרב?

אני לא יודע איך להגיד במדויק, אבל אם את, יחד עם הקבוצה, ואתן יחד מכוונות לבורא, גם אני נמצא שם. אל תנסי לחפש קשר איתי, אני תמיד נמצא בקשר ביניכם, עם כולכם והבורא. זה הוא מקום העבודה שלי.

שאלה: אם אני לא יודעת מה הוא רצון הבורא ולא מה היא כוונת הרב, וכמו שמלמדים אותנו, אפשר לשפוט רק לפי מה שרואות העיניים, מה שאתה רואה כאן ועכשיו.

איך לצאת מתוך הגדר הזאת כדי לראות את המציאות האמיתית, או שאנחנו תמיד נרגיש רק את המדרגה הבאה עד גמר התיקון, המדרגה הקיימת עד גמר התיקון שאתה נמצא בה?

לא. אתן יכולות להרגיש גם יותר, תלוי בקשר עם החברות. הכלי הוא הקשר, הכלי שלך הוא הקשר עם החברות, הוא לא משהו פרטי שלך. לא לשכוח את זה.

שאלה: אבל בכל זאת אנחנו מרגישות את זה רק בתוך הכלי, הכלי המשותף?

בכלי המשותף.

שאלה: מה היא מסירות נפש בעבודה. ואיך להכריע ביגיעה?

"מסירות נפש" זה נקרא שאני מוכן לתת את כל מה שנדרש ממני כדי להגיע לחיבור עם החברים ועם הבורא. הנטייה הזאת נקראת" דבקות" או "חיבור נפש", יש לכך שמות רבים.

שאלה: מה זה אומר שהאדם מכריע ביגיעה?

שהוא תמיד מוסיף יגיעה במקום שהוא לא יודע איך עושים זאת.

שאלה: כשאנחנו עובדים על אהבת חברים, לעתים אנחנו מרגישים דחייה ולפעמים אפילו כעס כלפי החבר, מבלי שיש לכך סיבה ברורה או מוצדקת. האם זה יכול לקרות גם בין גבר לאישה כששניהם לומדים, בני הזוג, האם בין גבר ואישה שלומדים יכולים להופיע כעס או דחיה ללא סיבה מוגדרת?

תלוי באיזו רמה הם נמצאים. יכול להיות שאין הבדל בכך שהם גבר ואישה, ויכול להיות שזה מקלקל להם את הבירורים.

שאלה: דברנו על מסירות נפש, ורציתי לשאול, אם אני לא נמצא במסירות נפש כלפי העשירייה, אני שם, אבל אני לא במסירות נפש, אני יכול להגיע למשהו?

לא. מסירות נפש היא דבר הכרחי. אבל מגיעים לכך עוד מעט, פחות או יותר מתקרבים לזה.

שאלה: אתה מלמד אותנו שאיך שאנחנו אוהבות את החברות אנחנו אוהבות את הבורא, והרבה פעמים אתה אומר לנו שאנחנו צריכות לספר ככל היותר לחברות על אהבתנו. לפעמים קל מאוד להגיד, ולפעמים בקושי. אבל כשפונים אליך מורה אהוב, רב יקר, בכל מקום, בכל מצב, האגו מסכים עם זה בקלות.

השאלה היא, איך לאהוב את המורה, כלומר במה כאן המאמץ שלנו, שזאת לא תהיה פעולה אגואיסטית, אלא על באמת?

את ה"על באמת", צריך לבקש מהבורא, ואז הוא יתקן את הלב שלך ותוכלי להרגיש שאת אוהבת.

שאלה: לגבי "לכבד", מה זה אומר לכבד?

לכבד זה משהו קצת אחר.

שאלה: אמרת לעשות מאמץ, להשקיע יגיעה, במיוחד כשלא יודעים איך. אז במה להשקיע את היגיעה? כי אפשר להסתובב עיוורת לכל כיוון.

אך ורק בהתקרבות, לא לשכוח את מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים רק דבר אחד, לחזור למערכת האחת של הקשר בינינו.

שאלה: אנחנו רוצות כל הזמן לחזור למסלול של הקשר אליך, והעשירייה היא ממש כמו כוכב, שיש לו מסלול קבוע בשמים, והוא נקבע על ידי שדות של כוח כבידה. אבל אנחנו לא יכולות לעשות את זה אם הבורא לא נותן לנו את החוויה הזאת.

איך להיכנס למשיכה כזאת, האם דרך היגיעה שלנו, או שהבורא ייתן לנו אותה?

תבקשו. עד שתבקשו בצורה כזאת כמו שהיא צריכה להיות, הבורא לא ייתן לכן, כי הבקשה שלכן מצביעה על החיסרון, ואת מה שאת רוצה לקבל, אפשר רק בתנאי שיש לך חיסרון למה שאת מבקשת.

שאלה: יש מצבים שבהם אנחנו עושים בירור ונראה שאנחנו נמצאים בהשפעה, אבל אחר כך מסתבר שהדבר נמצא בסתירה למה שאומר המורה. האם צריך להיות מאמץ גם כדי להסכים עם המורה, וגם כדי להמשיך את הבירור?

המאמץ הוא להחליף את דעת המורה על פני דעתך, או להיפך.

שאלה: מה נכון?

את זה אתם צריכים להחליט לבד.

שאלה: אם החבר מסכים עם הרב ב-98% והוא חי לפי הכללים האלה ומשתדל לפעול בדיוק כמו שאומר המורה, אבל ב-2% יש לו דעה משלו, יש לו איזה קול פנימי שאומר לו שדווקא 2% האלה הם הדבר הנכון, האם הוא יכול להסתמך עליהם לפעמים, או שהוא צריך להיפטר מהם?

הוא צריך להסכים ב-100%.

שאלה: אני קוראת את המאמרים, אני לומדת תע"ס ובזמן הקריאה אני מנסה להבין בשכל ולהחזיק את הבורא במחשבה, אבל זה לא מעורר בי שום הרגשה. מה עליי להוסיף, מה אני עושה לא נכון, מה היגיעה הנכונה כשאני קוראת מאמר?

גם את המאמר את לא מרגישה?

תלמידה: את המאמר אני מבינה, אבל אני לא מרגישה אותו עמוק בלב.

אז צריכים להמשיך. לקרוא הרבה מאמרים, עד שהלב יתרכך ויוכל לקלוט את המאמרים.

שאלה: מהי החשיבות שעליה מדובר כאן במאמר. מהו הדבר החשוב ביותר שאנחנו צריכים לקחת מהמאמר?

שעל ידי היגיעה שלנו אנחנו יכולים להכניע את הבורא שיפתח לנו שערים בשמיים ואנחנו נוכל להרגיש, להבין ולהתכלל בכל מה שאנחנו לומדים, בכל מה שנמצא לפנינו.

שאלה: אני מרגיש שאני עוד רחוק מהמצב שמדובר עליו במאמר, אני עוד לא נמצא במחשבה על הבורא. אני לא מרגיש באמת את הדברים שעליהם מדובר, אני נמצא במצב אחר לחלוטין ואני רוצה לצאת ממנו. איך לצאת מהמצב שבו אני נמצא כדי להיות כמו הבורא, כדי להיות במצב שמדובר עליו במאמר?

אל תדאג. הכול נעשה על ידי קריאת מאמרים שאתה משתדל להבין. הכול מתבצע לאט לאט.

שאלה: אנחנו לא מנסות לשנות את דעתנו, אלא אנחנו עולות מעל הסתירות. האם בתרגילים האלה התיקון הוא בזה שאנחנו לומדות איך ללכת כנגד האגו, וזה המאמץ העיקרי והשיעור העיקרי?

כן, לגמרי נכון.

שאלה: אני רוצה להקריא משהו, הרהרתי ביופי של הטבע וחשבתי על הבורא, והמחשבות שלי היו שהרב הוא כצינור של אור שאנחנו זקוקים לקבל ביחד עם החברים, וזה נותן לנו תקווה להשיג את הבורא. התפשטה בי תחושה של אהבה גדולה לרב, שלא הרגשתי לפני כן. זה כאילו שהרב והבורא הפכו לאחד. חשבתי על הבורא ועל הרב, האהבה הזאת סבבה אותם, ולכן הרגשתי שהם היו אחד. האם זו הייתה מתנה שקיבלתי מהבורא?

זו הייתה מתנה מהבורא וממך שאני קיבלתי, ואני מודה לך מאוד מאוד, מחבק אותך ושיהיה לך כל טוב, ועוד הרבה שנים בהשגת הבורא ולימוד איתנו.

שאלה: אם אנחנו תמיד מתבטלות בפני החברות, וכל אחת מתבטלת בפני חברתה, איך נעשית ההתקדמות אם כולם אותו הדבר, איך זה קורה?

אין אף אחד שהוא כמו חברו, כיוון שלכל אחד רצון אגואיסטי משלו ומעליו כל אחד מתעלה, ובדרכו דוחף את העשירייה בכללות קדימה.

שאלה: ידוע שהקרבה זאת התקרבות לבורא. האם נכון לומר שהבורא בעצמו מגדיר, קובע את מידות הקורבן או ההקרבה שאנחנו צריכים להביא כדי באמת להתקרב אליו?

כן.

שאלה: רואים לדוגמה, שאתה משקיע מאמצים ומגיע לריקנות, ואם החבר עושה זאת זה קורה מיד. האם אפשר להשקיע יותר מאמץ כדי לבקש עבור החבר, כי על זה הבורא עונה, אחרת זה לריק?

בטח ובטח, אף אחד לא אוסר עליך. פשוט אתה עדיין לא משקיע מאמץ בתפילה עבור החבר וחבל.

שאלה: יש שאלה שאני שואלת את עצמי, גם כשאני מאוד שמחה וגם כשאני עצובה. אני מרגישה שאני מסוגלת לעזוב את הכול, גם את החומרי וגם את הרוחני. המוות נראה לי פתאום יפה, ממש כמו נס, איזו דרך חזרה הביתה וזה מאוד מרגש. התשובות שאני שומעת ממך מאוד מנחמות ומרגיעות אותי. והשאלה היא, מהו המצב הזה?

אין שום פחד במוות עצמו, לכן את צודקת. אבל אנחנו צריכים להמשיך בחיים שלנו כל עוד לא נגיע לגמר התיקון, או במידה שהבורא ייתן לנו אפשרות להתקדם לעבר גמר התיקון, ולא לעשות חשבונות אגואיסטיים פרטיים.

שאלה: האם כאשר אני משקיעה מאמצים אני לא צריכה להטיל ספק?

אם את עושה מאמצים נכונים, אז כן.

תלמידה: יוצא שאם יש ספק, אז חסרה יגיעה?

תבדקי דרך החברות.

שאלה: האם אפשר להגיד שהכלים ששייכים לחברות שלי, שאני יכולה להרגיש ולחבר בזמן העבודה, הם תמיד רק ההרגשה שלי ואני תמיד עובדת בתוכי על רקע החברות?

בעיקרון כן.

תלמידה: מה הטעם לפתוח את הלב, אם כל חברה עובדת רק עם הכלים שלה, כשהיא תופסת אותי לדוגמה?

כדי לפתוח את הלב שלך.

תלמידה: כלומר אני בכל זאת פותחת את הלב, לא בשביל החברות אלא בשבילי?

כן.

(סוף השיעור)