שיעור ערב 13.04.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מאמרים לפסח

קריין: אנחנו קוראים בספר פסח, עמוד 79, מאמר "אהבת חברים". המאמר נמצא גם ברב"ש א' עמוד 14.

כשאנחנו ניגשים ללימוד פסח, אנחנו צריכים בכל זאת לייצב את עצמנו בתפיסת המציאות הנכונה. שאין כאן יקום, כדור הארץ שמסתובב ועליו כל מיני דברים שמתרחשים ואנחנו בתוכם. אלא האני נמצא במרכז, ובתפיסת המציאות שלי הכול מתרחש, שום דבר חוץ מזה. ובהתאם לאיך שמתרחשים ומשתנים אצלי רצונות, כוונות, מחשבות, זה מייצב את ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, כול מה שמתרחש עכשיו לפניי, הכול אני בעצם מייצב. ולכן חשוב לנו מאוד לראות שיציאת מצרים, כניסה למצרים וההיפך, וכל מיני אירועים, זה הכול בתוך אדם שמשנה את התכונות שלו, וכך זה מתרחש כתוצאה משינוי התכונות.

לכן כדאי לנו להתקרב לתפיסה הזאת ולהבין, שאנחנו צריכים להבין, שאנחנו צריכים לעבור את התקופות האלה של הגלות, הגאולה, לפני זה, אחרי זה, עם כל מה שמספרת לנו התורה, ושכל הדברים האלה מדברים אך ורק על שינוי בתפיסה. אני צריך לראות את התורה כמו ספר הוראה, שלפי מה שמסופר שם, מדובר שם אני צריך כך לראות את המציאות.

לא לראות את המציאות בצורה שזה בבל, באר שבע, מצרים, עוד כל מה שמתרחש, אלא על כל זה התורה מספרת כאילו בציורים חיצוניים, אבל אני צריך להפוך אותם לציורים הפנימיים שלי. ואז אני באמת אראה את העולם שזה אני עם החברים, עד כמה שאנחנו יותר מתלכדים, יותר מתחברים בבניית הכלי המשותף, ובזה נמצאים עם הבורא בכל מיני צורות יחסים שונות שעליהן בעצם התורה מספרת.

זה לא כל כך מובן, אבל בכל זאת איכשהו שזה לא יראה לנו זר, ולאט לאט נתקרב לתפיסה הזאת.

קריין: מאמר "אהבת חברים".

אהבת חברים

""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

סדנה

מי זה האיש שתועה בשדה ומי זה האיש שהוא פוגש בשדה? מה אתם חושבים, איך זה מדובר, על מי מדובר?

*

זאת אומרת, האדם שמחפש את מטרת החיים, מגיע למצב שהוא כן מבין שזה נמצא בחיבור עם האחרים, ומגלה שלא הולך לו להתחבר. יש כוח שמנוגד ממש לחיבור שלו עם האחרים והוא יצטרך להילחם עימו. ואז מזה בעצם נכנסים למצרים.

קריין: שוב מאמר "אהבת חברים".

אהבת חברים

""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

אדם הרוצה להגיע למטרה, רוצה להתחבר, מגלה שכל התכונות שלו הן נגד החיבור והן לא רוצות, הולכות נגדו, חוץ מהנקודה שבלב שמבינה שחייבת להתחבר עם האחרים אחרת הוא לא יגיע למטרה. ואז אין לו ברירה הוא נכנס למאבק שנקרא "גלות מצרים".

שאלה: לא ברור מי הם האחים שלו שנסעו ועזבו ויצאו וכאילו הם לא מעוניינים בחיבור.

תכונות שבגוף. כשאני הולך להתחבר אז יש תכונה אחת שאומרת, אין ברירה אנחנו חייבים להתחבר כולנו יחד אחרת לא נשיג את המטרה, כי המטרה מושגת רק בחיבור. ואז מה אני צריך לעשות שכל החברים שהם כאילו מבחוץ, הם ממש יהיו כעומדים בליבי. זה נקרא שאני מקבץ את כל הבריאה בתוכי, וזה באמת נכון, כך צריך להיות בצורה מתוקנת. עכשיו היא נראית לי ההיפך, מחוצה לי, מפוזרת. אז אני הולך להתחבר עם החברים כדי לעשות פעולות שאני מסוגל לעשות לעת עתה בצורה גשמית. גשמית זה נקרא שבתכונות שלי, בחושים שלי אני מסוגל לבצע עוד לפני שאני מגיע להשפעה. שאני בתכונות דקבלה מסוגל לבצע פעולות החיבור, זה נקרא העולם הגשמי, העולם הזה. ואני כך משתדל לעשות.

כשאני משתדל לעשות, אני מרגיש שכל החברים הם כאילו נמצאים מחוצה לי ואני רוצה להתחבר איתם, הם נמצאים בגשמיות לפניי. אבל בי, בתוכי אני לא מגלה חוץ מהרצון בעלמא שאני חייב להתחבר, שאני מסוגל אולי להיות באיזה חיבור מהנקודה שבלב. כל יתר התכונות שלי הן נגד. הבורא כך ציווה, כך ייצב אותי. ואז אני נמצא לא בהתחברות עם האחרים, אלא ממש בצורה עוינת איתם, זאת אומרת שיש בינינו איזה כוח המפריד שנקרא "פרעה".

תלמיד: למה תכונות שהן נגד חיבור נקראות "אחים"?

הן התכונות שלי, אני חייב לסדר אותן כך שעל ידן דווקא אני מגיע לאיחוד. במידה שאני מגיע לאיחוד, בכלי המאוחד הזה אני ארגיש את כל המציאות, את הבורא, בכלל את כל העולם יחד, זה יהיה שלי. כך אני רוכש את מטרת החיים.

שאלה: הוא חייב לתעות?

הוא מגלה את זה. הוא מגלה שיש לו הרבה עוינים, אויבים, מנוגדים לו, תכונות למיניהן, שאני לא יכול להתחבר. יש סביבי ממש מלא מלא כל מיני תכונות, רצונות, כוונות, שאני מגלה שחוץ מהרצון הפנימי שלי שאני כן מוכן ללכת על זה, כל היתר נגד. כמו שאני נמצא באיזו מדינה או ממשלה או חברה וכולם מנוגדים. רק כאן אני לא מגלה שהם מנוגדים מחוצה לי, אני מגלה שתכונותיי הן מנוגדות לחיבור, זאת אומרת פּרעה יושב בתוכי.

שאלה: האם אפשר להגיד שזה בעצם האדם נמצא בנקודה של שליש אמצעי דתפארת שצריך להחליט?

אני לא יודע עדיין עכשיו שליש אמצעי ולא כלום.

תלמיד: הכוונה לנקודת הבחירה, שהוא צריך להחליט.

הוא מחליט שהוא רוצה להתחבר, ואז מגלה שאין לו עם מי להתחבר. זאת אומרת שתכונותיו הפנימיות לא נותנות לו להתחבר. האחים הם התכונות שבתוך האדם חוץ ממנו, והם כולם נגדו.

תלמיד: אז אפשר להגיד שזו נקודת הבחירה של האדם?

הוא בחר ומגלה שלא יכול. עכשיו יש לו מאבק באיזו צורה בכל זאת למצוא איך להתחבר. כי בלי שיתחבר הוא לא ימצא את מטרת החיים.

שאלה: לא ברור למה הוא כותב שזה גרם שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים.

הרגישו. האדם מרגיש שהוא נכנס לגלות. שקודם הוא לא חשב שהוא נמצא בין התכונות שלו המנוגדות לחיבור.

תלמיד: אבל הוא מרגיש שהוא צריך להיכנס למצרים?

לא, הוא לא רוצה להיכנס למצרים. אין מצוה להיכנס למצרים. הוא לא רוצה, זה נקרא ירידה. אבל אין לו ברירה, הוא מתגלגל כך. במידה שהוא מגלה שהם לא רוצים להתחבר עימו, הוא כבר מתגלגל למצרים.

אני לא רוצה להיכנס לפרטים, שמכרו אותו לבדואים והם הביאו אותו למצרים. פרטים כאלה שלא חשובים עכשיו.

תלמיד: אבל מה הוא רואה שיכול לעזור לו במצרים? הוא רואה בזה איזו תועלת?

לא, הוא צריך להילחם. הוא צריך להילחם על ידי החיבור.

תלמיד: מה מצרים עוזרת לחיבור?

מצרים דוחה את החיבור ונותנת לו חיים טובים. והוא איכשהו בינתיים מסכים עם זה. כי הוא לא יכול ללכת לחיבור בינתיים ואז מסכים. "בסדר, אני אחיה בצורה כזאת, שכאילו פורמלית אני נמצא בקבוצה, אבל לבבית אני לא יכול להתחבר איתם". זה שבע שנות שובע, שבעצם הכול בסדר.

שאלה: מה חסר לאדם באותו הזמן שהוא הולך לחיבור עם התכונה האחת, ושיש את התכונות שמנוגדות?

הוא לא כל כך מרגיש בהתחלה שהן מנוגדות. כי הבעיה היא, שהוא צריך להתחבר איתן, הוא צריך לרכוש אותן, הוא צריך להבין שבלי התכונות האלה הוא לא יכול להתנתק מהן. לכן הוא רואה בהן איזה מין חברים בדרך, מהתכונות האלו. אמנם שאני נדחה מהחיבור, אני לא כל כך מתחבר איתם, אבל איכשהו אני מסתדר. זה שבע שנות שובע. בינתיים לא רוצה להיכנס יותר פנימה.

אחר כך מגיעות כבר בעיות. אחר כך הוא ממש מתחיל לגלות את התכונות שלו כתכונות רעות, שקם מלך חדש במצרים שלא ידע את יוסף. יוסף זה נקודת החיבור שממש מנוגדת לו בתוקף, ואז מתחילה להיות הגלות בתוקף.

נשמור על מה שיש. נרחיב קצת, אבל רק שנישאר בתפיסה הנכונה.

שאלה: במה האיש עוזר לו?

הוא נותן לו עצה. האיש הזה זה הבורא שמתגלה כביכול, או ההבנה שלו בכוח עליון שמתוך זה הוא מתחיל להרגיש עד כמה שהדרך שלו היא דרך שהיא אמנם דרך חיבור, אבל לא דרך פשוטה.

תלמיד: אז איזו עצה נותן לו האיש?

הוא אומר שלא יהיה לך טוב. לא יהיה פשוט. תצטרך שלא לחשוב על החברים שלך, אלא ללכת לבד בינתיים בלי חיבור איתם קדימה. ואחר כך אתה שוב תוכל להשיג כוחות שתעבוד איתם יחד. זאת תקופה ראשונה של היכרות במה שאתה רוצה.

ואז הוא מתחיל ללמוד, מתחיל להתקרב למושג הרוחני מבחינה אישית, אינדיבידואלית. וודאי שהוא משיג את זה מבחינת האגו שלו. זה נקרא "יוסף שנמצא גם בבית סוהר, וגם בבית פרעה". עד שנעשה גדול, ומבין ומרגיש מהי הנקודה שבלב שלו, מה הוא רוצה, ועד כמה שהוא נמצא בקשר עם כל יתר התכונות. אחר כך הוא מתחיל לקבל את התכונות האלה כאחים שלו, שהוא חייב להתחבר איתם, חייב לייצב אותם נכון בתוך מצרים.

זאת אומרת, זה לא עובד פשוט. בהתחלה אנחנו לא מרגישים את ההתנגדות, אלא אחר כך זה מגיע. כמו שאתם מרגישים על עצמכם, איך שזה מתרחש. אחרי כמה שנים מתחילים להרגיש, איך העסק הזה מתחיל לדחות אותנו. ואז אתה רואה איך שאנשים לא יכולים להתמודד עם זה, ורק אלו שרוצים לעבור את מצרים, הם מוכנים מתוך ההכנה הפנימית שלהם שניתנה להם מהטבע, [מתוך זה] הם מסוגלים להישאר ולהמשיך.

תלמיד: זה תלוי בהכנה הפנימית מהטבע?

כן, ודאי. זה תלוי באדם, בסביבה, אבל הדברים כאן עדיין די משניים, לא עיקריים. עדיין אדם לא יכול לארגן את הסביבה, ואת ההתנגדות לכל הכוחות שזורקים אותו או לא. הוא עובד לפי הרצון שלו עדיין, לא נגד הרצון. הרצון בעד, הוא נשאר. הרצון נגד, הוא הולך.

תלמיד: אז מה תלוי בו?

כמה שאפשר בכל זאת להתחזק בסביבה. לכן אנחנו נמצאים בעולם הזה ויכולים להתחזק בחברה שהיא עדיין חברה הגשמית, ולא מדובר על התכונות הרוחניות שאנחנו כבר מסתדרים איתן. אנחנו כאן נמצאים תמיד בעבודה בשני שלבים.

שאלה: אם האחים של האדם זה תכונות שמנוגדות לו, אז למה הוא מחפש אותן מלכתחילה? זה לא ברור.

עם מה הוא מגיע למטרה?

תלמיד: כמו שהסברת, בהתחלה יש לו איזה יצר אגואיסטי שרוצה לספק איזה חיסרון שהתעורר בו, והוא הולך אתו.

למה? להשיג את מהות החיים.

תלמיד: כן.

בסדר. איך הוא ימצא את זה? באיזה תכונות הוא יגלה את זה? יש לו נקודה שבלב שהיא מושכת אותו לזה, אבל חוץ ממנו, עוד ט' ראשונות. איפה עוד תשע הספירות שהוא יבנה פרצוף ויגלה שם מהות, בכלל את כל המציאות האמתית?

תלמיד: כן, אבל זה לא בא לו מתוך חיפוש. הוא לא מחפש את האחים כשהוא שואל, איפה הם רועים. הוא קודם כל בא מתוך הנקודה שבלב, ופה לפי מה שאני מבין הוא בא כדי לבקש את האחים שלו.

כן, הוא כבר מבין שאת זה אפשר להשיג רק בחיבור ביניהם. עכשיו, אחים האלה זה בעצם התכונות שלו, זה לא שמסביב. אנחנו לא מדברים על קבוצה גשמית, אלא על קבוצה פנימית, רוחנית. שאני מקבץ כל התכונות שלי יחד, ואני רואה שחוץ מנקודה שבלב שום דבר לא רוצה את מטרת החיים. כל יתר תכונותיי מושכות אותי לכל הכיוונים.

תלמיד: זה פשוט בירור מאד עמוק, שאני מנסה לתפוס אותו. אז הוא בא עם הנקודה שבלב שלו, והוא מבין שהוא צריך את יתר התכונות שלו כדי להתקדם. אז מה זה הירידה למצרים?

שהוא מגלה שכל התכונות שלו הן נגדו.

תלמיד: ואז מה, הוא דווקא נכנס כדי להתעסק איתן?

הוא מתחיל להילחם. עד שמגיע לאט לאט לתפילה "וייאנחו בני ישראל מהעבודה." אז הוא כבר מתחיל לבקש שיהיה לו תיקון.

לא נתפוס כל הפרטים. אבל ככה שנתבלבל קצת, נשמע ונתקדם.

שאלה: מה משתנה באדם שהוא יכול לעבור משבע שנות שובע לשבע שנות רעב? ומה מחזיק אותו, מה נותן לו את הכוח להישאר בשבע שנות רעב?

שבע שנות שובע, זה שהוא מתחזק בדרך ומבין שהוא חייב להישאר. ושדווקא עם התכונות שלו בחיבור איתם, הוא משיג את התפיסה הנכונה במציאות. ושהמציאות היא לא כמו שנראית לו בתכונות שהן כולן מפוזרות בו, אלא שהן כולן מחוברות ביניהן, ומכוונות לבורא. זה מה שהוא מגלה במשך שבע שנות שובע. דווקא על ידי זה שדוחפים אותו קדימה על ידי כל מיני דברים, הוא רואה את החברים, הוא רואה את עצמו, הוא לומד וכן הלאה.

אחר כך כבר מגיע הבירור הפרטי יותר, שבע שנות רעב. שהוא מתחיל להרגיש שמה שעשה, בכל זאת שום דבר לא מועיל לו. לא מועיל. כל התכונות שלו, הן כמו שהן. הרצון שלו, הוא כמו שהוא. הנקודה אמנם מאירה, אבל חוץ ממה שהיא מאירה הוא לא רואה בזה שהוא מתקדם ושהוא נמצא באיזה תהליך, אלא דורך במקום. וכאן זה המקום איפה שהוא צריך להחליף את המגמה שלו, בשביל מה הוא עובד. האם הוא עובד כדי להשיג משהו או כדי לעשות נחת רוח? וחוץ מזה לא אכפת לו כלום על עצמו. ואז כאן מתחיל להיות המאבק.

זאת אומרת העבודה בשבע שנות שובע ושבע שנות רעב, היא עבודה אחרת לגמרי. בשבע שנות שובע הוא הולך ורוכש כאילו יותר, ומתקדם יותר, ומסדר את כל מה שהרצון לקבל שלו מכתיב לו. הפרעה עימו. מה שאין כן בשבע שנות רעב, הוא מרגיש שהעיקר שמתגלה עכשיו, זה שהוא צריך להיות בעל מנת להשפיע, לצמצם את עצמו, שלא אכפת לו שום דבר מהתוצאות, אלא רק הכול בהשפעה ולמעלה ממנו.

את זה הוא לא משיג. וכאן ישנה שבירה, "וייאנחו בני ישראל". זאת אומרת כאן דווקא הוא מגיע לתפילה. אם קודם הוא לא היה כל כך זקוק לבורא, שאנחנו תקופה ארוכה מאוד בהתחלה לא מסכימים, לא זוכרים, לא בא לנו לחשוב עליו, על הכוח הזה העליון, שאנחנו כביכול תלויים בו מכל וכל. "לא, לא נורא, אנחנו גם כך יכולים להסתדר". וכאן הוא רואה שהוא ב 100% תלוי בכוח עליון שהוא יעשה עימו ברית, שיעשה עימו חיבור, ורק בתנאים כאלה הוא יכול להתקדם ולהצליח.

זאת אומרת, הוא מתחיל לגלות שבלי להתעלות למעלה מתכונת הפרעה ששורה בו, שהוא מתעלה עם הניצוץ שלו למעלה מכל התכונות, הוא לא יכול. ואז הוא מתקדם לקראת היציאה ממצרים. שכל עשר המכות, זה שהוא רואה שעם אף תכונה שיש בו הוא לא יכול לעבוד בעל מנת להשפיע. וממשיך הלאה.

שאלה: אני רוצה לשאול על הרעב. את הרעב הוא מרגיש ברצון לקבל מזה שהוא בחוסר מילוי או מזה שהוא לא מצליח להגיע להשפעה? ממה הרעב?

זה וזה יחד.

תלמיד: זה כאילו שונה לחלוטין.

זה שונה לחלוטין. זה מילוי, אבל מילוי שונה. מילוי מזה שאין לי כלום בחיים, ואין. ומזה שאין לי גם במה להשפיע, ולא יהיה. זאת אומרת הוא אחרי שבע שנות שובע מגיע למצב ש"ייאנחו בני ישראל מהעבודה" שלא יוצא שום דבר לא לעולם הזה, ולא לעולם הבא, ולא לכלום.

שאלה: זאת אומרת, גם וגם?

גם וגם.

תלמיד: ומה זה עשר המכות?

זה אחר כך. זו התקופה השנייה. שאז הוא עובד בזה שהוא חייב להגיע ליציאה, להתעלות למעלה מהתכונות האגואיסטיות האלו שלו.

תלמיד: ההרגשה של עשר המכות זו ההרגשה באגו של חוסר מילוי או שזה שאני לא יכול להגיע להשפעה, זאת המכה?

אני לא יכול להגיע להשפעה. אני חייב לברוח מפרעה. אבל כדי לברוח ממנו אני חייב להתפטר מכל התכונות שלי, אחת אחת, חוץ מהנקודה שבלב. גם כן לא מהן, אלא מסגנון העבודה איתן.

אולי מספיק. אולי לא נהיה יותר מדי בזה כדי לא להתבלבל. גם כן, שתחשבו אחר כך.

שאלה: יוצא שהעשירייה היא למעשה החלק המתוקן והמחובר ביותר שבי, ואילו כוח האגואיזם מראה לי תמיד את ההפך, שזה החלק הכי לא מתוקן, ואני צריך כל הזמן לפצות על זה באהבה עד שאני כבר לא יכול יותר, ואז אני מבקש מהבורא לעזור ולתת לי כוחות. זה התהליך במדרגות שאנחנו עוברים?

לא. אלה עוד לא מדרגות. איזה מדרגות יש כאן?המדרגות מתחילות אחרי קבלת התורה. עדיין אנחנו רק מבררים מהן התכונות הפנימיות שלנו. אנחנו עוד לא מכירים את התכונות הפנימיות. אני נמצא בחיבור, כביכול, עם החברים, ואני צריך לברר באיזה צורת החיבור אני נמצא. מה בכלל? מה תכונותיי? עד כמה שהחברים האלה, כאילו שהם נמצאים מולי, אבל אנחנו מבינים בתפיסת המציאות שאלה התכונות שלי. איך אני מצרף אותם אלי שהם "יעמדו בליבי", מה שנקרא? זה מה שאני צריך.

וכאן אני מגלה שהם כולם מנוגדים לי, חוץ מהנקודה שבלב. כמו שהיא הביאה אותי לתחילת דרכי, כך גם עכשיו, היא מושכת, אבל אין לי שום תכונה שיכולה לתמוך בה ולממש אותה, אף תכונה. עד כמה שאני ניסיתי את זה לעשות, אני רואה שלא יכול להיות שאנחנו הולכים יחד, הנקודה שבלב והתכונות הטבעיות שלי, אלא ההפך ממש. התכונות הטבעיות שלי הן שונאות אותי. כמו שיהודים שנאו את משה, שהלכו להלשין עליו וכן הלאה. עוד נברר את כל מיני התהליכים, מה שמסופר שם בסיפור, איך שנולד, ועוד. לא כל כך חשוב. העיקר קווים כאלה גלובליים, עקרונות.

שאלה: רב"ש מסכם את המאמר, שכדי לצאת ממצרים צריך להיכנס לקבוצה שרוצים להיות באהבת חברים.

שרוצים להיות, ואז הם מתקדמים למצב שלא כל כך יכולים, לא כל כך רוצים, אבל מרגישים שהם יחד. מתחילים לעבוד איכשהו, ולא מרגישים עדיין שההתקדמות שלהם היא ההתקדמות האגואיסטית. עדיין לא מובן את זה, לא מורגש. כדי להיות בהכרת הרע, אתה צריך שיהיה לך רע גדול שתוכל לזהות אותו.

תלמיד: אתה יכול להגדיר מה זה נקרא "להיכנס לקבוצה"? למה רב"ש מתכוון?

שמספיק לי שאני יודע שמטרת הבריאה מושגת בחיבור בינינו. אז אני מדבר איתך ועם עוד, ועוד אנשים בחיצוניות, ואנחנו כולנו מסכמים ש"חבר'ה, אין ברירה. הכוח העליון הוא אסף אותנו. הוא הביא אותנו יחד. אם אנחנו כולנו מתחברים, אז הוא מתגלה בינינו. אז בואו נתחבר. מסכימים"? "ודאי וודאי". כולם מסכימים. "אז, קדימה". אז אנחנו עושים עבודה בעל מנת לקבל כדי לגלות את הבורא שיהיה לנו טוב. מי לא רוצה לגלות את הכוח העליון שישרה בו? אז כל העבודה שלנו היא שבע שנות שובע.

תלמיד: אז למה אנחנו לא יוצאים ממצרים? לא נכנסנו לקבוצה, אנחנו לא עוסקים באהבת חברים?

אנחנו לא מתייאשים מזה שהחיבור בינינו עדיין אגואיסטי. אפילו הצורה האגואיסטית לא מספקת. אנחנו לא התייאשנו, אנחנו לא עושים ביקורת שאנחנו כולנו באגו שלנו, שכל אחד שומר על עצמו. אף אחד לא רוצה ממש לבטל את עצמו כלפי החברים. אלא ככה, כל אחד לפי כמה שהחשבון שלו הרציונאלי נותן לו. זה הכול באגו שלנו מה שקורה. אף אחד לא מתעלה למעלה מהאגו שלו. זה לא ברור? זה חברה שמתקיימת, אבל כולה בחשבון האגואיסטי בינתיים. כן בדרך, אבל בינתיים החשבון הוא בתוך האגו.

תלמיד: כשרב"ש מסכם את המאמר וכותב שבכדי לצאת ממצרים צריך להיכנס לקבוצה ולהיות באהבת חברים. זה כבר השלב השני? אלה כבר שנות הרעב?

להיכנס קבוצה ולהיות באהבת חברים? שנכון, אתם מסכימים. אתם מקבלים את זה, אבל אתם מממשים את זה עדיין בתוך האגו. גם אהבת חברים היא בתוך האגו. שכדאי לי להיות באהבת חברים כדי להצליח, כדי להרוויח. אבל אם יגידו לי ש"אתה תעבוד עכשיו את השנים שלך והאחרים ירוויחו", אז אני כבר בטוח שאני לא אשאר. לא יהיה לי חומר דלק. המטרה שלי לא תהיה ברורה לי. איזו מטרה? המטרה שאני אקבל, שאני אשיג.

תלמיד: אני לא רואה שנשאר לך משהו בכיס מהעבודה.

אני לא רוצה להיכנס לדברים האלה. אלה החשבונות שלכם. אני לא נכנס לזה. עד כאן. זהו. מספיק. גם ככה אמרתי מדי.

שאלה: אם גם אהבת חברים זה של האגו שלי, אז מה זו רוחניות, איך אני משיג רוחניות?

רוחניות משיגים מכלים רוחניים, בתכונות רוחניות שהן מתייצבות בתוך האדם על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי הכוח העליון שמאיר לאדם ומסדר לו את התכונות האלו של השפעה, רוחניות זה נקרא תכונות ההשפעה, שאדם מתחיל להרגיש שיש לו את זה, איך הוא מרגיש? שלא צריך לחשוב על עצמו, שמתחיל להרגיש שהמציאות היא מציאות אחת ודווקא הדאגה לחוץ ממנו היא הדאגה הנכונה והפעולה הנכונה.

אבל את זה צריכים להרגיש, זה לא שאתה תעשה עכשיו את החיים שלך הפוכים ממקודם אלא צריכים לעבוד על זה כדי לראות את המציאות ככזאת, ואז בהתאם לזה אתה משתנה, בכמה שאתה צריך להשתנות וכמו שאני ראיתי מבחוץ אי אפשר לזהות בכלל בן אדם, שהוא נמצא או בגשמיות או בהחלט ברוחניות, ממש לא כי הכול בכוונה. העמך בדרך כלל עושה כל מיני פעולות חיצוניות והמקובל האמיתי הכול עושה בכוונה ואז אתה לא יכול לזהות, אז אנחנו צריכים להגיע למאור המחזיר למוטב.

שאלה: למה מצוינים שניים עשר אחים ולא עשרה כמבנה?

אחר כך תראה, זה שייך לתיקונים.

שאלה: איך בכל זאת כשאדם נלחם עבור החיבור, איך הוא משיג חיבור דרך מלחמה? למה בכוח, למה לא בזכות אהבה ושלום?

עם מי אהבה ושלום, עם מי שמנוגד לך, איך? איך יכול להיות שאתה תעשה שלום עם הפרעה ששולט בך בכל החיים? הוא שולט על הכוונה שלך על מנת לקבל שזה הוא ואתה מסכים עם הכוונה הזאת ואתה חי בה וממש טוב לך ואתה ממש אוהב אותו והוא אוהב אותך, שאתה עבד נאמן שלו עד שזה לא מתהפך, שאתה מתחיל להבין שבדרך הזאת אתה לא יכול להרוויח כלום ומספיק, אתה חייב כבר לשנות משהו, אחרת אתה ככה תגמור את החיים שלך במצרים.

שאלה: האם הדיבור בין שני אנשים זה בירור פנימי שבתוך האדם, בין המצב המצוי למצב הרצוי?

לא יודע, לא רוצה לדבר. אני לא רוצה, אנשים מבולבלים שם. שואלים שאלות שאני לא רוצה להעלות אותן לפני כולם.

שאלה: העבודה פה עם האחים היא לא כל כך ברורה לי, עשית לנו איזה ציור פנימי כזה ואמרת שהאחים הם התכונות שלי הלא מתוקנות שלא רוצות להתחבר איתי ואז אני צריך לרדת למצרים כדי לנסות להתחבר אליהם? הם לא רוצים להתחבר איתי, הם לא רוצים בכלל ללכת לרוחניות, אני לא כל כך מבין את הציור הזה.

אתה מרגיש שכל התכונות שלך, כל עצמותיי תאמרנה שהם לא רוצים, הם לא רוצים השפעה, הם רוצים קבלה, הם לא מבינים משהו אחר, אתה לא מרגיש את עצמך?

תלמיד: כן.

אלו האחים של יוסף, שיוסף זו נקודה שהיא מושכת אותו למטרת החיים ומבינה שאפשר לעשות את זה רק בתוך חיבור עם כל התכונות שלו, שהם יעזרו לחיבור, להיות מכוונים להשפעה, לבורא והם לא מסכימים עם התכונות האלו, מה תעשה?

שאלה: רואים שיש כאן תהליך, אבל איך ניתן להאיץ אותו?

להאיץ אותו ניתן על ידי הרצון, שאתה נמצא בישיבה עם החברים, שאתה מדבר, שאתה קורא, יותר לחשוב, יותר להרגיש, אין כאן שום דבר אחר, הכול במחשבה יתבררו.

שאלה: אמרת, שהתכונות שונאות את הנקודה שבלב, וזה באמת מורגש הרבה אצלנו לאחרונה.

רגע, אל תגיד אצלנו לא מורגש, תגיד כך, "אצלי זה מורגש, אני לא יכול לעבוד עם כול התכונות שלי, אני לא יכול לעבוד איתם כדי לקדם את נקודה שבלב לדבקות, הם לא רוצים את הדבקות".

תלמיד: וקראנו גם, שהתכונות האלה גורמות לכך, "שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע."

כן, אתם לא מרגישים שלפעמים מגיע כזה מצב?

תלמיד: זה קורה, אבל מה הדחף? בכל זאת חוזרים ובאים. ציינת קודם את כריתת הברית עם הבורא, זו השמירה? כי יש פה שמירה, הרי לא ייתכן שנגיע בלי זה.

לא, אנחנו מתקדמים. זה שאנחנו מצד אחד בעצמנו נמצאים בהתקדמות יפה וטובה, זה כן. מצד שני, מה שמראים לנו זה גם כלפי התפקיד שלנו במציאות הכללית בעולם. ולכן אנחנו לא יכולים כל כך לרוץ ולהתקדם, אלא בהתאם לאיך שהעולם מתקדם. לכן אנחנו נמצאים במצבים שמגיע לנו להיות כבר במצב אחר לגמרי, אבל בגלל התפקיד שלנו להיות "אור לגויים", אנחנו כביכול דורכים במקום עד שהם יתקדמו.

תלמיד: כשמזהים תכונות נגד העבודה, מה הטיפ הטוב ביותר שאתה יכול לתת? להמשיך לעבוד עם הנקודה שבלב עד כמה שאפשר, ואז מרגישים יותר ויותר שאנחנו נמצאים תחת הרצון לקבל הכללי, שהנקודה נמצאת ממש בשבי עד שנכנסים לבית סוהר של פרעה, שלא מסוגלים לצאת משם גם במוחא גם בליבא, גם בשר האופים וגם בשר המשקים. שר האופים זה כנגד בינה, שר המשקים זה כנגד חכמה. חסדים וחכמה.

הכול במצרים, פרעה מחזיק את הנקודה שבלב ולא נותן לה להתקדם. אבל כדי, כן להתקדם, צריך להתקרב לפרעה, וזה מה שהם עושים, אבל בזה אנחנו רוכשים רצון לקבל יותר גדול ממה שהיה לנו קודם. בני ישראל נכנסים למצרים כדי לרכוש את פרעה, לקחת ממנו את כל הרצונות, את כל הכלים, כי בלי זה הם לא יכולים להגיע אחר כך לתיקונים. מה הם יתקנו? הם צריכים את הכלים של פרעה, את הכלים השבורים, את הרצונות לקבל הגדולים, לכן אנחנו רואים כאן את התהליך.

ובתהליך הזה גם אותה נקודה שבלב עוזרת להיכנס לפרעה יותר, "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו", יש כאן סיבובים כאלה כל הזמן, כך, שאתה חייב להיטמע בתוך האגו ולעלות עד שאתה בכאלו גיחות לתוך פרעה מתלבש בכל הרצונות, הלבושים שלו. ואז, רק אז, אתה מוכן לתת עליהם ביקורת, בירור בשבע שנות רעב, שהנקודה שבלב מתחילה להתגלות למעלה מכל רצונות פרעה שרכשת במשך שבע שנות שובע. הנקודה שבלב מתחילה לצאת ומתחילה לבקר את השכבות האלו ולראות שהיא לא יכולה להסתדר איתן לפי הכוונה שלהן על מנת לקבל, ואז היא מגיעה לממש את עשרת המכות.

תלמיד: אבל הכלים שאיתם אנחנו בונים במצרים הם כלים מאוד מלוכלכים.

הם בעל מנת לקבל.

תלמיד: נכון, מאוד, אבל מה שפה יותר חשוב, הגודל, העוצמה, זאת אומרת, האם החיסרון הגדול יותר חשוב מהניקיון של התפילה?

יותר חשוב לי שאני מצד אחד, חייב את הכלים האלה ואני לא זורק אותם כי אנחנו עובדי ה', אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לעבוד איתם. מצד שני, אני חייב לעלות רק עם הכוונה על מנת להשפיע למעלה מהכלים האלו. זאת אומרת, אני לא מוחק, אני עובד עם כל הרצונות לקבל ואני מכבד את זה עד כדי כך, שנגיד יעקב שיורד למצרים פרעה מברך אותו והוא מברך את פרעה, אלא דברים שלא פשוט לברר אותם. וכשיוצאים ממצרים פרעה בעצמו כבר מוותר ונותן להם לצאת, פותח להם את הדלת, ואומר, צאו.

זאת אומרת, הוא גמר את העבודה, חוץ מערב רב. אבל "ערב רב" לא שייך לפרעה, הוא שייך לזה שעדיין אין בירור כלפי גמר התיקון. עד גמר התיקון ערב רב לא הסכימו, הם היו נגד "ישראל", אלה היהודים היפים.

תלמיד: למה פרעה משחרר בסופו של דבר, מה האינטרס שלו? במה הוא מואס?

פרעה גמר את העבודה, אין עימו יותר שום בעיה, רק כל רצון לקבל שהיה כפרעה נכנס לעם ישראל. זאת אומרת, הם כביכול לקחו איתם את מהות פרעה, את הרצון לקבל, את הכלים שלו והולכים לתקן, ובתוך הכלים האלה מה שמגלים זה כבר נקרא "ארץ ישראל".

קראנו שבלי מצרים אי אפשר להגיע לארץ ישראל, את הכלים אנחנו צריכים, זה כל העניין. אנחנו עכשיו עדיין נמצאים בתקופת היווצרות הכלים.

סיימנו את המאמר הזה, עוד נחזור אליו בהזדמנות במשך השבועיים האלה.

(סוף השיעור)