שיעור צהריים 19.12.2023 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 620

מאמר קכ"א "היתה כאניות סוחר"

קריין: בעל הסולם, עמוד 620, "שמעתי", מאמר קכ"א, "היתה כאניות סוחר".

המאמר קצר, קודם נקרא.

קכא. היתה כאניות סוחר

שמעתי

"בפסוק "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה". הנה בזמן שהאדם דורש ועומד בתוקף ש"כולה שלי", היינו שכל הרצוניות יהיה מוקדש כולה לה', אזי הס"א מתעורר כנגדו וטוענת גם כן "כולה שלי".

ואז יש מסחר. מסחר נקרא, שהאדם רוצה לקנות איזה חפץ, והקונה והמוכר מתדיינים על הכדאיות. היינו כל אחד טוען שהצדק עמו. וכאן הגוף מסתכל למי כדאי לשמוע: להמקבל או לכח המשפיע, ששניהם טוענים בבירור "כולה שלי". וכיון שהאדם רואה את שופלותו, שגם יש בו נצוצין, שלא מסכימים לשמור את התורה והמצות, אפילו כקוצו של יוד, אלא כל הגוף טוען "כולה שלי".

אזי "ממרחק תביא לחמה". היינו, מהרחקות, שהאדם רואה, איך שהוא כל כך מרוחק מה', ומצטער ומבקש מה', שיקרבהו, "תביא לחמה". ענין לחם הוא סוד אמונה. אזי הוא זוכה לאמונה בקביעות, כי "ה' עשה, שיראו מלפניו". היינו שכל ההרחקות, שהוא מרגיש, ה' הביאו לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו צורך לקבל עליו את יראת שמים.

וזה פירוש "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה'". פירוש, שהחיות דקדושה שבאדם, אינו בא דוקא מההתקרבות, היינו הכנסות. זאת אומרת, הכניסות להקדושה. אלא גם מהיציאות, היינו מההתרחקות. שעל ידי זה שהסטרא אחרא מתלבשת בגוף האדם, וטוענת "כולה שלי" בטענה צודקת, ועל ידי זה התגברות באלו המצבים, האדם זוכה לאמונה בקביעות.

זאת אומרת שהאדם צריך ליחד הכל לה', היינו, אפילו היציאות נמשך ממנו ית'. וכשזוכה, אזי הוא רואה, שבין היציאות ובין ההכנסות, הכל ממנו יתברך.

ועל ידי זה הוא מוכרח להיות עניו. כיון שהוא רואה, שהכל השם ית' עושה, בין היציאות ובין ההכנסות. וזה ענין הנאמר אצל משה ענותן וסבלן, שצריכים לסבול את השופלות. היינו, שבכל מדרגה ומדרגה הוא צריך להחזיק את השופלות. וברגע שעוזב את השופלות, תיכף נאבד ממנו כל המדרגות "משה", שכבר השיג. ודי למבין.

וזה ענין סבלנות. שענין שופלות יש אצל כל אחד ואחד, אלא לא כל אחד מרגיש את שופלות לדבר טוב. נמצא שלא רוצים לסבול. מה שאין כן משה רבינו עליו השלום, סבל את הענוות. לכן נקרא עניו. היינו, שהיה לו שמחה מהשופלות.

וזה כלל: "במקום שאין שמחה, אין השכינה שורה". לכן בזמן הטהרה, אי אפשר להיות השראת השכינה. והגם שדבר הטהרה הוא דבר הכרחי (וזהו כדוגמת בית הכסא, הגם שהאדם מוכרח להכנס לתוכו, ומכל מקום בטוח הוא, שאין זה בית המלך).

וזה ענין ברכה ובכורה, שאותיותיהן שוות. כי בכורה הוא סוד ג"ר. והס"א רוצות את הג"ר, אבל לא את הברכות. כי ברכה הוא סוד הלבוש על המוחין. ועשיו היה רוצה את הבכורה מבלי הלבוש. ומוחין בלי לבוש אסור לקבל. וזה שאמר עשו: "הלא ברכה אחת אצלת לי". ברכה אחת כוונת להיפוך מהברכות, היינו קללה, שעל זה נאמר: "ויאהב קללה ותבואהו, ולא חפץ בברכה"."

כך רב"ש שמע מבעל הסולם. לא כתוב מתי זה היה ובאיזה מקרה, ליד השולחן או בשיחה ביחידות, אבל המאמר הוא מאמר שלם.

קריין: אולי נקרא שוב פעם לאט לאט ותסביר קצת מה כתוב?

גם אני חושב כך.

קכא. היתה כאניות סוחר

שמעתי

"בפסוק "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה". הנה בזמן שהאדם דורש ועומד בתוקף ש"כולה שלי", היינו שכל הרצוניות יהיה מוקדש כולה לה', אזי הס"א מתעורר כנגדו וטוענת גם כן "כולה שלי".

ואז יש מסחר. מסחר נקרא, שהאדם רוצה לקנות איזה חפץ, והקונה והמוכר מתדיינים על הכדאיות. היינו כל אחד טוען שהצדק עמו. וכאן הגוף מסתכל למי כדאי לשמוע: להמקבל או לכח המשפיע, ששניהם טוענים בבירור "כולה שלי". וכיון שהאדם רואה את שופלותו, שגם יש בו נצוצין, שלא מסכימים לשמור את התורה והמצות, אפילו כקוצו של יוד, אלא כל הגוף טוען "כולה שלי"."

שאלה: אתה אומר לנו שאנחנו צריכים לתקן את הקשרים בתוך העשירייה, גם שמעתי אותך אומר שאנחנו צריכים להתפלל עבור החברים. איך להתפלל עבור החבר אם ההתנהגות של החבר מעצבנת אותנו?

זה מצוין שההתנהגות של החבר מעצבנת אתכם, כי יש לכם עבור מה להתפלל, מה לבקש מהבורא. שיהיה לכם יחס נכון לחבר, שתסלחו לחברים כל הזמן, שתצדיקו אותם תמיד, ושכולם בקבוצה יעשו כך, וזאת על אף שהייתם מקבלים אחד את האחר כאיזו חבורה של פושעים.

תלמיד: איך להחזיק את הקשר הזה עם הבורא ברגע שנדמה שאין בורא, כשאתה רואה את החבר כלא מתוקן ואתה שוכח מהבורא, מהקשר, מהחיבור, מהכול. איך אפשר להחזיק בבורא ברגע של זעם?

זה דומה לאימא שעוזבת את הילדים הקטנים שלה בחדר, היא יוצאת מהחדר, סוגרת את הדלת אחריה, אבל מרחוק היא מתבוננת ובודקת מה קורה איתם. אותו דבר קורה לכם, אתם שוכחים שהבורא לא נעלם מהעולם והוא תמיד נמצא בינינו, בתוכנו, סביבנו, ובשום פנים ואופן אל לנו לזנוח את הנתון הזה.

כאן אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, אנחנו יכולים אך ורק כל הזמן לשמור על עצמנו שלא נזרוק מהעולם שלנו, משדה הראייה שלנו את הבורא. אם אנחנו עושים כך, אז אנחנו פשוט עפים מהעולם האמיתי, מההרגשה האמיתית.

תלמיד: אני מסכים איתך במאה אחוז, זה אפילו מורגש, כששוכחים ומאבדים קשר לחלוטין, מרגישים את כולם כזרים.

תשתדלו.

שאלה: כשהאדם מתעורר כלפי הבורא ועושה מאמצים כלפי הבורא, הסטרא אחרא מתנגדת בכל כוחה ואז מתחילה המלחמה. איך הנבראים שהם חלשים ואין להם כוחות יכולים להשיג ניצחון במלחמה הזאת כלפי האור עבור הבורא?

הבורא בכוונה נותן להם כאלו מצבים שהם מרגישים שהם כאילו עזובים ואין בורא מעליהם ואין קשר ביניהם, וכל אחד ואחד יכול לעשות מה שבא לו. בכוונה הם מקבלים מהבורא כזה מצב. ואז כל אחד חייב לדאוג גם לעצמו וגם לאחרים בקבוצה, שהם יחזרו למצב אמיתי, שכולם מחזיקים את כולם ואף אחד לא נותן לאף אחד ליפול מהקבוצה, וכולנו תופסים את כולם ולא מתרחקים.

שאלה: כתוב בצורה מאוד מעניינת שמשה ענוותן וסבלן וצריך לשאת את השפלות, ובכל מדרגה הוא צריך להחזיק את השפלות הזאת. מה זה אומר?

אני לא יודע מה בדיוק כתוב אצלכם בתרגום, אבל כל אחד צריך להקטין את עצמו בפני החברים וכמובן בפני הבורא, ולהחזיק בהם, וכל הקיום שלו תלוי אך ורק באופן שבו הוא מחזיק בבורא ובחברים, ועוד יותר נכון, דרך החברים בבורא.

תלמיד: כלומר אני צריך להיות בשפלות כלפי החברים?

בעיניי עצמך. אני מרגיש את עצמי כשפל ביותר, כחלש ביותר, כמפגר ביותר, ואם אני אחזיק בחברים אז דרכם אני אחזיק בבורא.

תלמיד: כתוב בהמשך המאמר "וברגע שעוזב את השופלות, תיכף נאבד ממנו כל המדרגות "משה", שכבר השיג".

כן. על משה נאמר הרבה פעמים שהוא תמיד הרגיש את עצמו כמאוד שפל, ולכן גם היה הגדול מכולם.

תלמיד: מה זה אומר שהרגיש את עצמו שפל בהיותו כזה גדול?

שהרגיש את עצמו כקטן מכולם, שפל מכולם, שהחשיב את כל האחרים כגדולים ממנו ולכן הוא צריך רק לשרת אותם.

תלמיד: איך הוא יכל להוביל את העם אם הוא הרגיש שכולם גדולים ממנו?

דווקא בגלל זה הוא הוביל את העם. דווקא בגלל זה, בדאגה לעם, הוא היה המנהיג שלהם. כיוון שבדרך הרוחנית השפל ביותר, מי שכך מרגיש את עצמו, הוא הגבוה ביותר.

תלמיד: זאת אומרת אני צריך לראות מצד אחד את כולם כגדולים ממני, ומצד אחר, אני צריך כביכול להשפיע להם ולהוביל אותם?

כן, כך אתה צריך לראות אותם, שהם כולם גדולים ממך, ראויים יותר ממך, ואז תוכל להיות המנהיג שלהם.

תלמיד: מאיפה מגיעה ראיה כזאת שהם כולם גדולים ממני?

זוהי תוצאה של הגילוי הרוחני.

שאלה: כשאנחנו רואים את המרחק שלנו מהבורא אנחנו מרגישים שפלות, ואז יוצאת מאיתנו הבקשה לעזרה מהבורא. האם זה הרגע שבו אנחנו זקוקים לאמונה, האמונה היא התשובה?

אם אנחנו מרגישים שפלות אז אנחנו לא מבקשים על השפלות, אלא אנחנו מבקשים כוח עזרה לחברים, לחברות. זאת התגובה הנכונה להרגשת השפלות.

תלמיד: מה הקשר, היחס בין הלבוש לשפלות, כמו במקרה של משה?

הם קובעים זה את זה, ככל שיש יותר לבוש, כך היא הרגשת השפלות.

שאלה: לשים את עצמך כשפלה ולהיות בשפלות זה אותו הדבר?

יש בזה בעייתיות מסוימת שצריך לברר ובינתיים בשבילכן זה אותו דבר.

תלמידה: הוא כותב במאמר שהייתה לו שמחה מהשפלות. בכלל, כשאנחנו מרגישים את עצמנו שפלות, אם זה בירידה, אז מצב הרוח שונה לגמרי. איך אנחנו יכולים להתקרב ולהיות באותה שמחה?

כיוון שככל שהאדם שפל יותר, כך הוא קרוב יותר לבורא.

שאלה: כתוב ש"כולה שלי" על מי מתווכחים כאן? על האדם, על הסטרא אחרא?

זה של שניהם.

שאלה: במאמר כתוב "כולה שלי", בצורה מאוד מפורשת. ונוצרת בי הרגשה שבמצב הזה שאני נמצאת באיזה קשר עם החברה אבל אין לנו תמימות דעים ואני מבינה שמצידה, אם אני אנסה להבין אותה, לשים את עצמי במקומה - היא צודקת, וגם מהצד שלי צודק. אז איך מכאן אנחנו יכולות להמשיך?

צריך לסלוח אחת לחברתה בצורה הדדית, כיוון שכל מה שקורה בכל אחת מכן נעשה על ידי הבורא. העיקר בשבילכן זה להיות בהתקרבות. העיקר זה להתקרב.

תלמידה: כלומר, אני לא חייבת תמיד להסכים עם החברה, אני לא חייבת לאהוב אותה, אבל העיקר שהתוצאה תהיה זאת, וזאת העבודה.

כן.

שאלה: במאמר נאמר שהאדם נמצא בשפלות, משה בשפלות, ובעל הסולם כותב על ברכה וזיכוך, וזה לא כל כך ברור איך זה קשור לשפלות.

השפלות מביאה להזדמנות, להזדככות ולקבלת הברכה.

שאלה: מה זה אומר להרגיש שמחה מהשפלות?

בזה שמשפילים את האדם, בעצם מקרבים אותו לבורא. כי זה לוחץ על הגאווה שלו, על האגו שלו כאשר משפילים אותו בפני אדם אחר.

שאלה: במאמר כתוב שבאדם יש ניצוצות שלא מסכימים לקיים את התורה והמצוות. איך אנחנו עובדים עם הניצוצות האלה?

אנחנו אוספים אותם יחד עד שמהם תעלה שלהבת, ממש תבער אש. אז עוד ניצוץ ועוד ניצוץ, וככה אנחנו אוספים את הכוחות שלנו שעולים אל השמיים, אל הבורא.

תלמידה: ובהרגשה? זה כביכול שאין פה איזו הסכמה. אנחנו אוספים אותם, ומה?

הם מסכימים, משתדלים להסכים.

שאלה: אמרת לחזור למאמר 184, "מה ההבדל בין שכל ואמונה", האם הבנתי נכון שאמונה זה גודל בלתי קבוע ואנחנו משלימים אותו בעזרת החיבור בעשירייה ותפילה עד לגודלו הקבוע בהתאם למדרגה שנוצרת באיזשהו אחוז של השכל הרוחני.

הייתי אומר לך שאת כבר פרופסור.

תלמידה: אז בהמשך למאמר של היום, יוצא שהאמונה תגדל בכל רצון שגדל ומתגלה. ואז כשאתה מגיע לאמונה השלמה אתה צריך לשרת כל רצון בשמחה.

כן.

תלמידה: אז איך בצורה נכונה לחלוק את השמחה עם החברות, שגם הן ישמחו?

רק בצורה אגואיסטית, ככה לחזק אותן. בכזאת שמחה או שבכזאת שמחה אפשר לחלוק.

תלמידה: זאת אומרת להיות שמחה בצניעות או לשמוח?

לשמוח.

שאלה: כשמדובר על שפלות, מדובר על שפלות הרצון לקבל שבנו לעומת הרצון להשפיע?

כן.

תלמיד: זה לא כביכול להתייחס לעצמי "איזה שפל אני", זה רק הרצון לקבל?

כן.

שאלה: לגבי כניסות ויציאות, פעם זה מאוד הקסים אותי, כולם יוצאים, נכנסים, מרחפים בזמן בשיעור. זה משהו שאתה צריך לשאוף לצמצם אותו, אתה צריך להילחם בתופעה הזאת? או כשזה קורה, קורה? זה אומר שאתה מתקדם ברוחניות?

ככל היותר קרוב לבורא, זה נכון. שזה יהיה לך כמפתח בכל מצב ומצב.

תלמידה: אבל יציאה זה רחוק מבורא.

אז אני אומר לך, את בודקת איפה זה הכי קרוב לבורא ולשם את מכוונת את עצמך.

שאלה: רב אמרת שככל שהאדם שפל יותר הוא קרוב יותר לבורא, אם מן השפלות אני מרגישה ההפך, רחוקה מאוד כיוון שיש כאן הרבה בושה והרבה אשמה בפני הבורא, החברות, בפניך, העולם, ובכלל, איך אני יכולה להאמין שבכל זאת אני נמצאת קרובה יותר לבורא מתוך המצב הזה?

אני מבין את השאלה שלך, אבל כמו שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'" ויש עוד הרבה כאלה פסוקים. הבורא גדול ושפל יראה, ועוד ועוד. לכן ככל שהאדם מבין את השפלות שלו הוא יכול מהשפלות הזאת להרים את עצמו לבורא, לרומם את עצמו.

שאלה: במאמר כתוב שיש כלל שבמקום שאין שמחה השכינה לא יכולה לשרות, לכן בזמן הטהרה לא יכולה להיות השכינה למרות שהטהרה הכרחית. הטהרה הזאת היא תמיד ייסורים או שאפשר לשמוח בשלב הזה של הטהרה?

לשמוח תמיד, להשתדל לשמוח. ללא טהרה אנחנו לא יכולים לעלות.

שאלה: אפשר לשמוח דרך הודיה, שהיות ויש כאלה תהליכים אז כנראה שהבורא דואג לנו?

בהחלט.

שאלה: איך הענווה יכולה לעזור לי אם אני רוצה לראות את החיים דרך עיני החברה, ולהיכנס לתוך העולם שלה? איך לעשות את זה בעזרת הענווה?

אפשר לעשות את זה אם אני מקטין את עצמי, משפיל את עצמי, וממש נכנס לתוך החבר, אז אני יכול דרכו לראות את היחס שלו לחיים, לבורא, וזה יעזור לי להיות דבוק בו.

שאלה: לגבי דרגת המשה והענווה שטמונה בה, האם אנחנו יכולים בצורה מלאכותית להגיע למדרגה הזאת, ולעלות אליה?

למה בצורה מלאכותית, ואיך לעשות את זה?

תלמידה: כי זה לא בטבע שלנו, אז ככה אנחנו יכולים להגיע לזה. האם אנחנו צריכים לשחק בזה?

לא לעשות כלום, אתן צריכות לעשות את מה שאתן צריכות לעשות, ואז תעלו עד לדרגתו של משה. גם גברים, וגם נשים.

תלמידה: אנחנו צריכים להגיע לאהבה חלוטה כדי להיות ביחס כזה זו לזו?

כן.

תלמידה: אז אנחנו עושים את זה מתוך משחק? זאת אומרת כי אין לנו עדין את התכונה הזאת של ההשפעה.

אתן מתקרבות אל התכונה הזאת, אל תגידו סתם, אתן כבר מאוד קרובות אליה, לתכונה הזו.

שאלה: כשאין את תכונת השפלות אפשר לאבד את כל המצבים הרוחניים שהשגנו בעבודה או שזה משהו זמני?

זה משהו זמני.

תלמיד: מה זה לבושים ללא המוחין?

לבושין ללא המוחין זה לבושים ריקים שמוכנים לקבל מילוי.

תלמיד: ומה זה "מוחין בלי לבוש אסור לקבל"?

מוחין בלי לבוש, זה כבר משהו אחר. מוחין בלי לבוש אסור לקבל, זה כמו שאתה רוצה אור בלי לא לעשות עליו פעולות, זיווג דה הכאה, התלבשות עליו באור חוזר. זה לקבל אור לא בעל מנת להשפיע.

שאלה: כאשר אנחנו מדברים על להחזיק את נקודת השפלות, שאדם צריך לעשות את זה בכל עת בחייו, האם מדובר באותה נקודה הכי עמוקה שהוא אי פעם הרגיש בירידות שלו?

כן.

תלמידה: איך אפשר להחזיק את נקודת השפלות כל הזמן בצורה מוחשית, שהיא לא תברח?

אי אפשר.

תלמידה: אבל לזה אנחנו אמורים להתקרב כדי להרגיש כל הזמן את נקודת השפלות.

אם נתקרב, נתקרב.

תלמידה: האם זה לא בידי האדם להחזיק?

לא. ואין צורך להשתוקק לזה.

שאלה: בעולם שלנו כשאדם מרגיש שפלות הוא מאבד ביטחון. אז איך להיות בשפלות רוחנית שדווקא תאפשר לנו להשפיע יותר, ולא להיות חסרי בטחון בעבודה שלנו?

זה בדיוק כמו שעשה משה רבנו, שהיה שפל מצד אחד, ומצד שני היה משפיע על כולם בדוגמה שלו. ככל שהיה שפל וענו, הוא השפיע על אחרים כדוגמה, ואז על ידו כולם היו מוכנים להיכנס גם לברית, וגם להרגשת הגלות. הם יצאו ממצרים, עוד לא נכנסו לישראל, וזה עיקר מה שמשה החזיק אותם. על ידי דרגת השפלות.

תלמידה: אז כשהאדם מרגיש את השפלות הזאת הוא בעצם מרגיש קרבה לרוחניות הוא לא מרגיש מזה חולשה, נכון?

נגיע ונראה.

שאלה: איך מתרחשת טהרה בעשירייה, מה צריך לעשות בשביל זה, ואחר כך כדי להחזיק בטהרה?

אנחנו מבטלים את עצמנו בפני החברים האחרים, וזו העבודה שלנו בביטול עצמי כלפי הבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. ואחר כך כבר נתקדם, הבורא יורה לנו איך להתקדם.

תלמיד: אבל אחרי הטהרה יש איזו ריקנות שאנחנו ממלאים אותה?

לא לדאוג, ההיפך במקום הטהרה הזאת אתה תקבל מילוי, אתה מיטהר מהאגו שלך.

שאלה: השפלות שאתה מדבר עליה זה גילוי הדרגתי של כוח הבורא, של אהבתו?

כן.

שאלה: קראנו את המאמר, ודנו עליו בעשירייה. מה זה אומר לרצות את הבכורה ברוחניות?

זה בכל זאת רחוק מאיתנו. בכורה ברוחניות זאת מדרגה מיוחדת שקיימת בטבע, אבל בשבילנו היא לא משחקת שום תפקיד.

תלמידה: כתוב ש""הלא ברכה אחת אצלת לי", ברכה אחת הכוונה להיפוך מהברכות, היינו קללה, שעל זה נאמר: "ויאהב קללה"".

זה כבר כשהאדם נמצא במדרגות העליונות. אנחנו עדיין לא יכולים להבין את זה.

שאלה: לא הבנתי לחלוטין את עניין השפלות. כמובן שאנחנו לא כמשה ואין לנו את השפלות הזאת, אבל מדובר שם גם על סבלנות. מה עניין הסבלנות בעשירייה? זה חיסרון גדול גם שלי שמתבטא אצלי בפרט בעשירייה, לכן אני כל כך מעוניינת לדעת אם יש פתרון לזה.

את חייבת לתת דוגמה טובה ונכונה לעשירייה, ובזה יש לך הרבה עבודה. אז בבקשה, תביאי את זה בחשבון.

שאלה: סבלנות היא לא מצב פסיבי. כתוב במאמר שלא כל אחד מקבל את השפלות כדבר טוב, שהוא לא רוצה לסבול. מהי התכונה הזאת של משה?

סבלן. הייתה למשה סבלנות. הוא קיבל תכונה כזאת מהבורא ואחר כך פיתח אותה בו והודות לכך הפך למנהיג, למורה של כל הדור.

תלמידה: אם אני מחזיקה במצב השפלות, אז האם הבורא לא צריך להשפיל אותי, אין לו צורך בזה?

אין צורך. הכול בסדר.

שאלה: אם אנחנו מוצאים את עצמנו במצב של שפלות, אם הקבוצה העלתה אותי להרגיש שאני טועה, שאני שפלה, איך אני יכולה להכתיר את הקבוצה במצב כזה אם אני לא בטוחה ברעיונות שלי?

תוכלו להתחבר ולפנות לבורא. יש לכם אמצעי מאוד חזק כדי לצאת מכל מצב.

שאלה: האם האדם צריך להשתדל להחזיק בהרגשה של הסכמה עם הכול?

לא, אין צורך. האדם צריך בהכרח לעשות בדיקה למה הוא מסכים, למה לא, ואפילו להתווכח ולשאול.

תלמידה: כלומר, העבודה הקבועה במצב הזה היא בירור.

כן.

שאלה: אנחנו משתדלים לראות רק את מעלות החברה. אבל מה בדבר כמה היא פעילה, עד כמה היא מגיעה לשיעורים, למפגשים? האם כדאי להתייחס לחברה שמגיעה רק פעם בשבוע או פעם בשבועיים כאילו היא פעילה בקבוצה באותה מידה כמו החברות האחרות?

אבל היא לא משתתפת פעילה, היא מגיעה פעם בשבועיים.

תלמידה: מה תהיה העבודה הנכונה במצב כזה?

תלוי עד כמה הן מגיעות, משתתפות, בהתאם לכך להתייחס אליהן.

שאלה: כתוב "ומוחין בלי לבוש אסור לקבל". מה הלבוש שצריכים להתלבש בו כדי לקבל את האור הנכון?

אור החסדים. כך אנחנו לומדים.

שאלה: האם יש מקח וממכר ברוחניות? האם אפשר לקנות כלים דהשפעה עבור מאמץ, יגיעה?

כמובן. אנחנו עושים עבודה רוחנית מסוימת, יגיעה, זוהי עבודה כנגד האגו שלנו, ובצורה כזאת אנחנו קונים לעצמנו מדרגה רוחנית, עוד ועוד.

שאלה: כתוב בתחילת המאמר שהגוף אומר, "כולה שלי". מי רוצה לקבל את "כולה שלי"?

זה האגו שאומר ש"כל הגוף שייך לי, כל האדם שייך לי" והוא צודק. אנחנו מתחילים מזה שאנחנו אגואיסטים גמורים, ואחר כך נלחמים בזה.

שאלה: במאמר נאמר שקללה היא ההפך מברכה. האם הברכה תמיד מתחילה מקללה?

בעיקרון, כן. את צודקת.

תלמידה: במה זה תלוי? האדם יכול למשוך ברכות קטנות, או שהוא יכול למשוך על עצמו משהו גדול, ומיד זה מתגלה ויכול ממש למעוך את האדם.

לא לדאוג. האור שמגיע לא יכול למעוך את האדם. הוא בא כבר בלבוש של אור חסדים שמגיע באהבה. כך שאף פעם לא יקרה משהו רע לאדם מהאור, למרות שיש מצבים כאלה שנקראים "מכת אור", אבל זה לא המקרה שלנו.

תלמידה: כלומר, בקבוצה אדם לא יכול לקבל מכת אור. ואם הוא לומד בלי קבוצה?

גם אז לא. זה לא בזמנים שלנו, זה לא בשבילנו, לא לכוחות שלנו.

תלמידה: עשיו רצה לקבל ללא לבוש. מה זה אומר "לבוש"? האם אלה הכלים של הזולת?

לבוש זה אור החסדים שכולנו צריכים להשתוקק לקבל משהו ממנו.

שאלה: אם הסיטרא אחרא השפילה אותי למצב כל כך נמוך שאני מתביישת אפילו בפני הבורא שהרשיתי לעצמי להגיע לשפלות כזאת, איך לעלות ממצב כזה?

הרי הבורא עשה לך את זה. מה יש לך להתבייש בפני הבורא? את לא צריכה להתבייש בפניו. הוא עשה לך כך בהתאם להחלטתו לשים אותך במדרגה כזאת. וזה שאת מתביישת זה טוב.

שאלה: אמרת שאסור להגיד שאנחנו לא מתקרבים. אנחנו בעשירייה נותנים לפעמים דוגמה לחברים שאנחנו צריכים לבחון את עצמנו בתור מאה אחוז רצון לקבל, וזה התנאי שאנחנו יכולים להתקדם ממנו באופן אישי הלאה למדרגה הבאה. לפעמים זה מוריד מוטיבציה לחברים אחרים. באיזו צורה אנחנו יכולים בכלל להגיד שאנחנו מתקרבים, שיש לנו משהו טוב?

אנחנו כל הזמן מתקרבים. משיעור לשיעור אנחנו כל הזמן מתקרבים לבורא. אם בצורה שיטתית אתם נוכחים בשיעורים, אפילו אם אתם משתתפים בהם בצורה פסיבית, כלומר בלי שאלות, אבל אתם מקשיבים, אתם שומעים, אז אתם בכל זאת נמצאים בהתקרבות לבורא.

(סוף השיעור)