שיעור בוקר - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ללכת בהתגברות - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "ללכת בהתגברות". קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 21. ללכת בהתגברות.

ללכת בהתגברות, יש לנו כמה אופנים, דרך מחשבות זרות, הפרעות למיניהן, תיכף אנחנו נעבור על כמה סוגים מהם. ללכת בהתגברות זה בעיקר כל הזמן לחשוב על החיבור המתגבר, החיבור המתאסף ושמהות החיבור כל הזמן תעלה, שהיא תכלול בתוכה כל מיני אופנים שאנחנו יכולים כבר להכיר, לתאר לעצמנו וכך להתקדם וללמוד.

התגברות היא בעצם כל העבודה שלנו, כי כדי שאנחנו נרגיש את עצמנו כנבראים, היינו שקיימים אנחנו ובקיום שלנו נרגיש את הבורא שמקיים אותנו, אנחנו צריכים כל הזמן ללכת נגד כוחות הפירוד שכך הבורא מסדר לנו על מנת שאנחנו נרגיש כל פעם את עצמנו שקיימים בעולם הרחב, בעולם הגדול, בעולמו של הבורא, בכוחות שלו. וכמו שאנחנו עובדים עם הקטנים, עם התינוקות, אחר כך ילדים קטנים, ילדים יותר גדולים וכן הלאה, שאנחנו יותר ויותר מנסים לקדם אותם בחיים שלהם הגשמיים.

וכל פעם צריכים להעמיד לפניהם הפרעות יותר גדולות, יותר משובחות, מורכבות, וכל העבודה שלהם היא דווקא איך שהם יותר ויותר בכוחות עצמם יודעים איך למצוא אמצעים שיעזרו להם להגיע להבנת המצב, הכרת המצב, בירור, ואחרי הבירור איך הם מחברים את כל הקצוות של השחור והלבן, כי יש בין שני הכוחות המנוגדים, כוח ההשפעה וכוח הקבלה. בהתחלה עובדים רק על להבדיל בין שני הכוחות האלה ולהעדיף את כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה, זה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע", "אמונה למעלה מהדעת", מבחינת הבינה, ואחר כך אפילו ב"לקבל על מנת להשפיע", שזה דבר מאוד מאוד מיוחד, גבוה, וכך אנחנו מתקדמים.

וצריכים להיות כאן גם עם סבלנות רבה, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ולכן לאנשים שיש להם נשמה גבוהה, מאוד חשובה, מאוד עוצמתית יש להם רצון קבל גדול, ואז התיקון שלהם הוא הרבה יותר איטי מהאנשים האחרים. לכן אף אחד לא צריך כל כך להסתכל על האחרים כדי למדוד איפה אני לעומת החברים שלי מהבחינה הזאת של ההתקדמות.

אומנם זה טוב להגיע לקנאה כזאת אבל ביחד עם זה אנחנו צריכים להבין שלקנאות זה טוב כדי שאתה תתקן את הנשמה שלך ולא שאתה תהיה בדיוק כמו שהחבר בתיקון הנשמה, אלא כל אחד ואחד הוא מאוד מאוד שונה בנשמה הפרטית שלו מהחברים, ולכן אנחנו צריכים פשוט רק לראות עד כמה שאנחנו משלימים זה את זה בעשירייה, שבעצם בזה ההתקדמות שלנו.

ואם אפילו אני האחרון והקטן והלא כל כך מבין ולא כל כך מתקדם, אבל אני נמצא בהשלמה איתם יחד ובכמה שאני מסוגל אני משלים אותם, די. זאת אומרת זה כבר יכול להיות התפקיד שלי לעת עתה בטוח, ואז אני צריך להיות מרוצה ממה שהבורא נותן לי, גם מבחינת השאלות וגם מבחינת הפתרונות לשאלות האלה, זאת אומרת איך שנראה לי שאני משלים את העשירייה לפרצוף השלם.

לכן כאן העיקר שאנחנו מקבלים את כל המצבים שמגיעים אלינו בצורה שלמה. זאת אומרת שיחד עם זה שאנחנו עושים ביקורת, מי אני, מה אני, בשביל מה, למה, מה עשיתי, איך, לא, כן, יחד עם זה אני נמצא בשלמות. שבכל רגע ורגע בטוח שאני נמצא בשליטה שלמה של הכוח העליון שאין עוד מלבדו, ולמרות שאני רוצה להשפיע ולהיטיב למצב שלי, של העשירייה, של העולם ושל כל הכלי דאדם הראשון, יחד עם זה אני צריך לראות את המצב הנכון שלי.

אם אני משתדל בכל רגע ורגע, אז בכל רגע יש לי הזדמנות להיות כמו תינוק, שברגע שהוא מחייך, הוא נותן שמחה הכי גדולה להורים שלו. וכך אנחנו יכולים להתקדם, להבין שהבורא דורש מאיתנו קודם כל השתתפות בכמה שאנחנו מסוגלים, ומסוגלים אנחנו לפי כמה שהוא נותן תנאים. ולכן לא חשוב לי באיזה מצב אני אהיה, גבוה או נמוך, חשובה לי ההשתתפות. גובה ההשתתפות, גודל ההשתתפות. אם אני מתוך הכלי שלי מגיע כל פעם להשתתפות הנכונה גם בכמות וגם באיכות, אני בזה נכלל בעשירייה שלי בצורה השלמה ואז לעת עתה כל פעם אני את התפקיד שלי מקיים ואת העבודה שלי גומר ומוכן למצב הבא. ובזה אני כבר מכין את עצמי ואת העשירייה שלי לקבלת המשימה החדשה, מה יש שם עוד בכלי השבור דאדם הראשון שאנחנו יכולים לתקן, איזה תנאים שבורים מתגלים, יתגלו לנו ואנחנו נוכל להשתדל לחבר אותם, וכן הלאה.

שאלה: מה זה אומר שאני בכל רגע נתון משלים את העשירייה לפרצוף השלם?

שאני מתאר לעצמי שכל החברים שלי נמצאים בתפקיד. כולם רוצים להיות מחוברים ועושים את כל העבודה הנדרשת כדי להיות מחוברים ואני צריך כך לדאוג, שאני אשלים את העבודה שלי.

תלמיד: בחלק של עבודה שלי, אמרת שעבורי לא חשוב באיזה מצב אני נמצא אלא חשובה ההשתתפות. על איזה השתתפות מדובר כאן?

העבודה שלי בעשירייה. על זה אפשר לדבר הרבה, אני לא יכול להגיד לך במשפט אחד. השלמה. השלמה, שמה שאני מרגיש אני צריך להביא לבירור במצב כזה שאני אבין מה צריך ממני כדי להשלים את העשירייה. ותמיד העבודה שלי היא, מה צריך לעשות כדי להשלים את העשירייה. אז מתגלה הבורא בתוך העשירייה ובזה אנחנו משיגים בתפקידנו בכל רגע לעשות נחת רוח לו.

תלמיד: יוצא שההשלמה של ההשתתפות בעשירייה זה איזה מדד של נכונות קבלת החלטות?

ההשתתפות שלי בעשירייה זה גם מדידה וגם יישום של כל העבודה הרוחנית שלי. כי רוחניות נקרא, עשרה חלקים אגואיסטים שיכולים להתעלות מעל עצמם, מעל האגו שלהם, שהבורא מעורר, ומוכנים לוותר כל אחד על האגו שלו כדי להיות מחובר עם האחרים. ואז בחיבור הפרטי של כל אחד מעל ההפרעות שלו האגואיסטיות, שמתחברים יחד, הם מייצבים כבר כלי רוחני. לפי מידת העביות, לפי הבעיות שמתעוררות, זאת אומרת, ולפי עוצמת הזכות שהם משיגים בתפילה ובמצב, במאמץ שלהם, אז מאיר עליהם המאור המחזיר למוטב, הבורא, והם מתחילים להרגיש באיזה מצבים ביניהם הם נמצאים ומה יש להם עוד לעשות כדי להשלים את המצב.

תלמיד: הבורא מבלבל. נותן מצבים שונים, נגיד נותן לך איזה ערפל, ואיך להסתדר בצורה נכונה בתוך החיים שלך. האם מידת ההשתתפות בהשקעה שלי בעשירייה, זה הקריטריון הנכון לציון המצב?

כן, בסופו של דבר זה כך. אבל לא הייתי אומר בצורה כזאת החלטית שאני בודק את הכול אך ורק בכמה שאני משקיע בסביבה, בעשירייה, כי אני יכול בזה לטעות. אם אני אגיד לך שהעיקרון הזה הוא תמיד אמת, זה נכון. אבל השאלה, האם אתה יכול לראות את האמת הזאת וללכת ולגשת לתקן את עצמך לפי זה? או שאתה כל הזמן תהיה מסובב על ידי האגו שלך גם כן. לכן זה לא פשוט להגיד שאנחנו צריכים לראות תמיד את עצמנו בכל המצבים שמגיעים אלינו, איך אנחנו יכולים להיות מחוברים יותר. כי נטעה בזה בטוח, כי הכלים שלנו עדיין כולם מקולקלים.

שאלה: למה אנחנו מקבלים את כוחות ההתגברות בהתאם למידת ההשקעה שלנו בסביבה?

כי רק בסביבה אתה יכול לממש את כוחות ההתגברות האלו. מה זה נקרא שאני הולך עכשיו לתקן משהו? אם אני מבין ומרגיש שיש לי אפשרות לאחד עוד יותר את החברים ביניהם ואת עצמי אליהם ולגרום לחיבור יתר של העשירייה כדי בחיבור המתגבר הזה לתת מקום לבורא שיתקרב אלינו, אז אנחנו בעצם בעצמנו בזה שמקרבים את עצמנו זה לזה נותנים מקום לבורא, מושכים אותו, מחייבים אותו להתגלות, זה נקרא "נצחוני בניי". זו כל העבודה שלנו. ואנחנו צריכים להראות זה לזה ולהסביר זה לזה.

שאלה: מהו התיקון באדם לעומת התיקון בעשירייה?

תיקון באדם ותיקון בעשירייה בעצם צריך להיות אותו דבר. אין לי יותר מה לתקן חוץ מהעשירייה. ומתוך זה שאני מתקן את העשירייה, כך אני צריך לראות את החיים שלי משתנים. לכן רק תיקון עשירייה קובע את כל התהליכים שאני עובר בחיים שלי, מצבים שאני עובר. בסופו של דבר זה הכלי הפנימי ושעליו ישנם עוד כל מיני לבושים של כלים יותר חיצוניים עד העולם הזה שהוא החיצון, ואז אנחנו צריכים לראות שבעצם כל מצב בעולם החיצון הגדול, תלוי בעוצמה ובאופן החיבור בינינו.

וכך אנחנו נקווה שנרגיש עוד מעט. ואז יהיה לנו ברור למה אנשים חושבים שאנחנו מקלקלים את העולם ומיטיבים לעולם כשיגלו וידברו על זה. ככה זה יהיה. כי העולם הוא סך הכול מה שאנחנו מרגישים את עצמנו. זה הכול קליפה חיצונה של המצב באותה הקבוצה שנמשכת לחיבור, לגילוי הבורא.

שאלה: חבר איבד בו זמנית את אשתו, את אימא של אשתו, והוא נמצא בטראומה קשה. זה באחריות העשירייה, או מה עושים עם זה?

אם החבר שלנו נכנס לצרות, אנחנו צריכים להבין שבמידה שהוא נמצא בקשר איתנו אנחנו יכולים להשפיע על הבורא, יותר נכון על הקשר של הבורא עימו, עם אותו החבר. אבל זה במידה שאנחנו נמצאים בקשר עם החבר הזה והוא נמצא בקשר איתנו ובקשר עם הבורא. בכמה שאנחנו מאתרים את הקשר הזה, אנחנו יכולים להשפיע על הגורל שלו. אנחנו מעוררים את עצמנו, את הקשרים בינינו, ודאי שמהקשרים בינינו שאנחנו מעוררים בעשירייה, יש בזה גם תוספת של האור העליון לאותו החבר ולקרובים שלו. זה מצד אחד.

מצד שני, אנחנו יכולים להתפלל. זה כבר יחס מיוחד לבורא ולחבר ולמצבים שהחבר קשור עם הבורא והבורא קשור איתו. אנחנו צריכים לראות שכל הדברים האלה שמתעוררים בחבר, מתעוררים מצד הבורא ודאי, כי אין עוד מלבדו. המצבים האלה הם מעוררים אותנו, חייבים לפחות לעורר אותנו שאנחנו נדאג לחבר הזה, כי מה זה חבר? זה העשירייה שלי, זה הכלי הרוחני שלי, ואין לי יקר יותר מזה. יוצא שהבורא מעורר אותנו דרך החבר, כדי שאנחנו בחזרה נעורר אותו, זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו". ואז כל אחד מהעשירייה משתדל להתפלל ולהגיב לבורא בצורה נכונה עבור החבר. אנחנו לא מקבלים את הצורה שלו שהיא צורה פרטית, אלא זו צרה קבוצתית, צורה קבוצתית, כך אנחנו מקבלים את זה. במידה שאנחנו קשורים, ודאי שצריך להיות ברור לנו שזאת הבעיה הכוללת שלנו. ואפילו שלא מרגישים את זה, אנחנו חייבים על פני אותה התעוררות שקיבלנו מהבורא להתפלל עבור החבר, להשתמש בהתעוררות הזאת כדי שנתחזק ונתחבר ונעבוד עבורו, כאילו עבורו, וכך נתקדם. כי "כל המתפלל עבור החבר זוכה תחילה", אם אנחנו מקבלים בעיות של החברים, זה עוזר לנו להתחבר, זה עוזר לנו לפנות לבורא, ועל ידי זה אנחנו זוכים תחילה. כי על ידי זה אנחנו מתחברים, פונים לבורא, על ידי זה הבורא משפיע דרכינו לאותו חבר את התיקון, גם תיקון הכלים וגם מילוי הכלים. לכן המצב הוא דווקא שאין יותר גבוה ממנו.

שאלה: איך אני יודע שאני נותן לחברים שלי בעשירייה, שאני משפיע להם?

קודם כל אתה נמצא בקשר עם כל החברים, אתם יכולים אפילו לדבר על זה. ואפילו שאתה לא מדבר על זה נגיד בפה גלוי כי לא תמיד זה אפשרי, תלוי איזה בעיות יש לחבר שאתה לא רוצה לדבר עליהם לפני כולם וגם עימו, אלא משתתף בלב ונפש לעזור במצב הפרטי שלו, כביכול פרטי, אז העזרה הזאת, הנטייה הזאת היא פותחת לך כלי שאתה באמת מתחיל להרגיש את החבר כמו את עצמך.

כי באמת להיות בכלי אחד זה נקרא שאני מרגיש את הצרה של החבר פי כמה מהצרה שלי. וכמה שמתקדמים ברוחניות יותר ויותר, אני מרגיש את הצרות של החבר שהן נמצאות בעדיפות עליונה לעומת הבעיות שלי. וכך אני יכול לסדר את כול הכלי ולהגיע לדרגת הבורא ממש, זאת אומרת להתקרב אליו. כל המנוף שלי, כל האפשרות שלי לעלייה רוחנית, להתקרבות לבורא, היא בכמה שאני מעלה את החבר למעלה ממני. איך אני מעלה אותו? ככל שהבעיות שלו, ככל שהעזרה לו היא חשובה לי.

שאלה: איך זה בא לידי ביטוי להיות עם ביקורת ובאותו זמן במצב של שלמות בעשירייה?

קודם כל אנחנו כולנו צריכים לא לשכוח שאנחנו באים מכלי שבור. הבורא הכין את הכלי בצורה השלמה ואחר כך שבר אותו. מה זה נקרא שהבורא שבר את הכלי? הוא נכנס עם העוצמה שלו לחיבור בינינו שהיה מלכתחילה מיוצב על ידו, שנקרא שהוא ברא את היצר הטוב, כמו אדם הראשון שמתואר אצלנו שהיה בגן עדן, שהיה לו אור הנפש בכלי דשורש ובצורה כזאת הוא היה קיים, איזו מין נפישה כזאת. אחר כך, על ידי מה הגיעה השבירה של האדם הראשון? על ידי זה שהבורא, האור העליון נכנס עם העוצמה שלו לקשר שהיה בינינו בצורה טבעית, וכך התחלנו לגלות את הפער בינינו לעומת המצב הקודם שהיינו קשורים יחד.

אדם הראשון לפני החטא ואדם הראשון אחרי החטא, אלה שתי מערכות שונות מאוד, שבמערכת אחרי החטא מתגלה כל עוצמת הבורא רק בצורה השלילית. ואנחנו צריכים מתוך הצורה השלילית הזאת שהיא נמצאת בינינו, רק היא מתגלה לאט לאט בהדרגה מקל לכבד, אנחנו צריכים את כל ההפרעות האלה לתקן. לקבל שכבה שכבה של הפרעות, שאנחנו רואים בכל שכבה של הפרעות את העולם שלנו יותר מקולקל, יותר לא מסודר, יותר אחראי על הכול, וכך אנחנו מתקנים, על ידי חיבור בינינו, על ידי תפילה, על ידי לימוד. בקיצור למשוך את המאור המחזיר למוטב, זה כל העניין. אם הבנתי נכון את שאלתך.

שאלה: באיזה קשר עם העשירייה צריך להיות חבר שעובר בעיות בחיים כך שהעשירייה תוכל לעזור לו?

אם מגיעות על האדם כל מיני בעיות שמנתקות אותו מהרוחניות, אז נשאר לו רק קשר גשמי עם העשירייה, עם החברים. לכן יש כאן בעיה, מה קורה, מה יקרה לו. אנחנו צריכים להבין שכאן "איש את רעהו יעזורו"¹. "רעהו" זה נקרא אותו חבר שעכשיו נמצא ממש כמו חולה שחייב עזרה מהעשירייה.

כל חוסר ההתקדמות שלנו, או התקדמות מאוד איטית, היא בזה שאנחנו לא חושבים בכמה אנחנו יכולים להשלים את החברים, להתחבר אליהם, להשתדל לתת להם את כל הכוחות כדי להתגבר על מצבם ולהיות במצב מושלם. כביכול תיקון של כל חבר וחבר תלוי בנו, ביתר החברים. אנחנו לומדים את זה אפילו מהמבנה של הפרצוף, מה יכולה לעשות איזו ספירה לעומת ט' הספירות הנותרות שיכולות לעשות תיקונים. אנחנו לומדים את זה גם בספירת העומר, כמה אנחנו מסוגלים בחיבור בינינו להרכיב את הכלי השלם.

אלה דברים שאחר כך נלמד אותם בצורה מעשית. מה שאם כן בצורה עניינית עכשיו חשוב לנו לדעת שכל אחד שקצת נופל מיד האחריות על הנפילה שלו עוברת לקבוצה. זה לא בתנאי שהוא בכוונה עושה את זה או שמתעצל לעשות כל מיני פעולות שנדרשות ממנו, אבל בעצם הקבוצה צריכה להתארגן ולהיות ערנית לזה שהיא מכירה בכל חבר וחבר כמה הוא משתוקק או נצרך לעזרה.

שאלה: ההשתתפות וההשלמה שלי בעשירייה היא ביישום של אותו מצב שמתגלה לי באותו רגע, או בהוספה של משהו?

זה וזה אותו דבר. במה אתה יכול לעזור לחבר? שאתה מוסיף את עצמך לקבוצה כדי בזה לעזור לו, לחבק אותו, לעשות משהו אליו.

תלמיד: בימים האחרונים אני כביכול מבצע את כל מה שצריך לעשות, חוזר על השיעור, מתקשר לחברים במפגשים שלנו, ואני רוצה איפשהו להוסיף אבל אני לא יודע במה להוסיף, אני נתקע במצב הזה.

תדבר עם החברים. הכי טוב שאתם תדברו באיזו צורה אתם יכולים לעזור כל אחד לאחרים. ואתם תראו שאין כאן כל אחד לאחרים, אלא כולם ממש שייכים לאותם התיקונים. שבמקרה, אם סיבה לתיקון מתגלה על ידי חבר X, אז זה לא נקרא שזה דרכו מתגלה וזהו, אלא אנחנו צריכים לראות בזה בעיה של כולם, וזה שזה מתגלה דרך איזה חברים אז זה לא ענייננו, זה תלוי בשורש נשמה של אותו חבר, בשורש נשמה של עשירייה, והמצב של התיקון שצריך להיות.

אנחנו לא יכולים להיכנס לזה ועכשיו לראות מהמצב המקולקל את המצב המתוקן, לא ניתן, אחר כך זה מתגלה. אבל בכל זאת אנחנו צריכים לדעת שמהבורא מגיע לנו הכול משלמות לחוסר שלמות. ולכן עלינו רק לקיים מה שהמקובלים אומרים, ואז בצורה כזאת כמו תינוקות אנחנו גדלים, כמו ילדים גדולים וכן הלאה. זאת אומרת, להמשיך ופרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול. שאין כאן מה לעשות, רק ממש לתקן מה שחשוב היום.

והעיקר שאתם מדברים על זה גם כן, ובמשך היום יש לכם זמן לעבודה, יש לכם זמן לבירור, לביקורת ולתוצאות שעשיתם במשך היום. זאת צריכה להיות עבודה מעשית, כמו שנגיד אתם יחד בעשירייה מגיעים לאיזה מפעל, מקום עבודה, ואתם צריכים לעשות שם איזה פעולות, אז דנים איזה פעולות צריך לעשות, אחר כך איך אנחנו מבצעים, איך ביצענו את זה, איך אנחנו יכולים לראות את התוצאות מהעבודה שלנו, וכך לסיים את היום. ולהיות בזה בטוחים שעשינו כל מה שהיה אפשר לעשות.

ומחר בטח שיהיו לנו מצבים קשים אולי יותר מהיום שייתנו לנו עבודה, זאת אומרת יותר כבדה, קשה, אחראית יותר וכן הלאה, ואנחנו נשתדל לבצע אותה בצורה הטובה ביותר. ואז בשמחה כשאנחנו כבר גדלנו מהיום למחר אנחנו הולכים לישון וקמים מחר.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לדבר בינינו במשך היום, עד שמתגלה מקום שאנחנו צריכים לעבוד עליו, ואז זאת בעצם ההוספה שלנו?

אם אנחנו עובדים נכון אנחנו מגלים את מקומות העבודה שלנו כל הזמן. אם אדם יושב בטל, זאת אומרת שלא יודע איפה הוא עוד יכול להשלים משהו, זה סימן לא טוב. זאת אומרת שהבורא לא מגלה לנו מקורות להתקדמות, להתקרבות אליו. כאילו מזלזל בחיבור שלנו וביכולת להתקרב אליו ולעשות לו נחת רוח, זאת אומרת דוחה אותנו. זה מצב שדורש בדיקה מה עשינו.

שאלה: יש לנו חברים נפלאים בעשירייה, כל אחד מבטל את עצמו יותר מהשני וכל אחד מביא רוח של התרוממות לעשירייה, אבל איך אנחנו יודעים אם הם סובלים? איך אנחנו מאתרים את הרצון שיש להם, ושהם צריכים את התפילות של העשירייה?

אני לא צריך להיכנס לבעיות של השני בצורה כזאת שאני חייב לדעת אותן, את הכול, זה לא ניתן אלא מדרגת גמר התיקון. אני צריך לעת עתה לראות במה אני יכול לעזור לכל חבר וחבר להיות במצב רוח טוב, זה קודם כל, זה מספר אחד, מצב רוח טוב.

מצב רוח טוב זה נקרא שכל אחד ואחד מהם, מהחברים, יקבל ממני איזו התעוררות חיובית. התעוררות חיובית זאת אומרת שהם ירצו ללכת קדימה, שיהיה להם אור בעיניים, שקרן האור העליון תמשוך אותם וממש בצורה כזאת הם יתקדמו לחיבור, להשפעה ולבורא, זאת בעצם העבודה שלי.

אני צריך להרגיש כאן את עצמי, שאני נמצא בדרך מהמצב הנוכחי שלהם והמצב המתוקן שלהם. זאת אומרת, שאני נמצא בדרך בין כל אחד ואחד מהם ובין כולם יחד ובורא. אני בדרך, אני כאן כמשה שהוא צריך למשוך אותם לבורא. אני כאן כמשה שצריך לפנות לבורא כדי לעזור שכל הקבוצה, העשירייה שלי תתחבר יותר, תתקרב יותר לבורא. התקרבות בינינו זה כמו התקרבות לבורא, זה הכול.

כך עושים את כל העבודה. ככול שהיא תהיה יותר ויותר רגשית, פחות שכלית, זה יותר טוב. כי אז אנחנו נתחיל לעבוד עם כל החיבורים שלנו בתוכנו, ולא שזה קיים בצורה חיצונה כביכול.

שאלה: השתמשת היום לא מעט במילה עוצמה, מה זאת עוצמה ברוחניות, והאם יש לזה ביטוי בעבודה של העשירייה?

עוצמה זה כוח, פשוט מאוד, עוצמה זה כוח. כוח הדחייה, כוח החיבור, בסך הכול יש לנו 2 כוחות בבריאה, רצון לקבל או רצון להשפיע, ולפי זה אתה יכול להשתמש בהגדרת הכוח הזה כעוצמה.

שאלה: בשיעורים שאנחנו עוברים כל יום יש המון המון חומר, איך להתייחס לזה בצורה נכונה, לממש את זה בעשירייה?

לדבר על זה במשך היום, כמה שאפשרי לכל אחד ואחד אם יש לו אפשרות לדבר עם האחרים. רק להשתדל לא להפריע להם גם כן מידי וכך להתקדם. אין כאן מה להוסיף, אין כאן חידוש.

שאלה: איך עשירייה צריכה לפעול ברגע שחבר אחד מקבל מכה? מה סדר השלבים?

קודם כל אנחנו צריכים בשקט בינינו לברר את המצב שלו, כמה שאנחנו מסוגלים. לברר את המצב שלו, כמה שאנחנו מסוגלים להיכנס ולהיות שותפים באותו מצב. ואז לפי זה לראות איפה צריכה להיות כאן ההשתתפות שלנו, רק בצורת לימוד רוחני, חיבורים רוחניים, תמיכה רוחנית, שהוא אפילו לא יודע את זה ולא מרגיש בזה, או שאנחנו כבר יכולים לגשת גם כן בצורה גשמית. ולראות את הקבוצה כך שהיא באה וממש כביכול מחליפה את החבר. נגיד יש לו איזו צרה בחיים, אנחנו באים במקומו ומקבלים את הצרה הזאת עלינו. כך זה עובד, צריך לעבוד.

שאלה: מה זה אומר שאני כחלק מהעשירייה ברמה רגשית ולא ברמה שכלית, מה ההבדל?

בהתחלה כשהוא נכנס לעבודה הרוחנית אין לו חושים רוחניים, הוא לא מבין עדיין מה לעשות. גם החיים שלנו כתוצאה מההכנה לרוחניות הם חיים מאוד קשים, הם חיים בחוסר רגש אחד לשני, דווקא ההיפך, אנחנו כולנו בנויים בצורה כזאת שלא רוצים בכלל להיות בקשר אחד עם השני, כמה שפחות. כי בשביל מה לי? זה מגביל אותי, זה מעורר אותי מידי, זה מכניס אותי לאיזו שייכות, תלות בזולת. ולכן מה שקורה לנו זה שאנחנו לא רוצים בחיים שלנו להיות תלויים זה בזה.

מה שאין כן בקבוצה, זה ההיפך. אם אנחנו מדברים על זה שבקבוצה אנחנו צריכים להגיע למערכת של אדם הראשון, והמערכת הזאת צריכה להיות "כאיש אחד בלב אחד", שאנחנו כולנו מתחברים כך כמו בגוף, מוצאים את עצמנו שייכים אחד לשני ממש כמו חלקי הגוף, כמו חלקי המערכת, אז לזה אנחנו צריכים לדאוג, איך אנחנו יכולים להשלים זה את זה בצורה הפנימית בהתקשרות בינינו.

ואז לאט לאט במשך שנים, זה תיקונים גדולים מאוד וארוכים, אבל אנחנו כן נתחיל להרגיש שכל אחד יש לו משהו בשני, והוא לא יכול לעשות משהו לבד אלא רק עם השני. וכדי לתקן את עצמו הוא צריך לעורר את השפעת החבר עליו. ושהוא צריך כדי לתקן את עצמו להשפיע לחבר וזה התיקון שלו, שהוא נמצא בתוך החבר ועושה שם עבודה דווקא בהתגברות וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן הרבה תוצאות מהתכללות הכלים זה בזה.

תלמיד: זה עדיין לא ברור, האם אני נמצא במגע שכלי?

אם תתחילו לעבוד אז תראו שיש כאן עבודה מעשית, ולא כמו שאתם מדברים שזה הכול תאורטי. תתחילו לעבוד על זה יותר ויותר, לדבר ביניכם, להשתדל להיכנס להתקשרות ביניכם בכל הלב, ואז תראו שיש כאן מערכת שהיא פועלת ביניכם, והיא מושכת אתכם להשתתף שם בצורה רגשית ושכלית.

שאלה: מתי קורה אם קורה בכלל מהפך כזה שאנחנו בעשירייה במקביל לחושים שיש לנו, עיניים, אוזניים, ששומעים ורואים אחד את השני ועל ידי זה מבחינים בדברים, אנחנו מתחילים להרגיש ולחוש לראות את הכוחות שיש בינינו, את הכוח שיש בינינו, את הכוח שמאיר לנו. יקרה דבר כזה?

זה יקרה מתי שאתם תהיו מוכנים לזה. בינתיים הקשר שלכם הוא קשר מאוד חיצוני, צריכים להעביר אותו למצבים יותר פנימיים. וזה לא מספיק לדבר על פתיחת הלב, אלא צריכים באמת לפתוח את הלב וזה לוקח הרבה זמן. הרבה זמן.

תלמיד: מה זה סוג ההתגברות הזה מעל האישיות, מעל האגו?

זה תלוי רק במצבים הפנימיים שאדם עובר. ככל שאתה יותר ויותר קורא במקורות שלנו, בעיקר ב"שמעתי", ובכל זאת יותר רוצה להיות מחובר עם כולם כמה שאפשר, כמה שאתה רוצה להעביר את כל השיטה הזאת לאחרים, זה מאוד עוזר. בזה צריכים להמשיך.

שאלה: "ללכת בהתגברות", האם ניתן לתת כאן הגדרה כגילוי השיטה כלפי העשירייה?

ודאי, זה נכון.

שאלה: איך בשיעור הבוקר למצוא חסרונות נכונים לתפילה משותפת?

קודם כל אני צריך להבין שאם אני נמצא באיזו עשירייה, אז אולי נראה לי שנפלתי לאיזו עשירייה בטעות, וכשאני מסתכל על עשיריות אחרות, אז שם זה אולי עדיף במשהו מהעשירייה שלי, ולמה אני כאן והם שם, ומי יודע ועוד כל מיני שאלות כאלה מהספקות. אני צריך להבין שאחרי כל הספקות האלה, אחרי כל החשבונות שלי, עומד הכוח העליון שהוא סידר לי את הכול, וגם מסדר לי עכשיו את הספקות, וגם מביא אותי אחרי כל הספקות לפתרון.

ולכן כל השאלות האלה, הן מהסוג שאני צריך להתחזק ב"אין עוד מלבדו". ואחרי הכול, במקום איפה שאני נמצא, כמו שאנחנו לא בוחרים אבא ואמא, אנחנו נולדים ולא מבינים מיהם, מהם, ובכלל מה קורה, ואחר כך כשאני גדל, אז ודאי שאני לא יכול להחליף את אבא ואמא, ואני מבין שאני לא יכול להחליף כי רק הם אוהבים אותי, רק אני שייך להם וכן הלאה, אז כך אנחנו גם עושים בקבוצה.

רק בקבוצה מסבירים לנו שזה לא במקרה שאנחנו כך, כמו שכאילו במקרה נולדים מאבא ואמא, שגבר ואישה נפגשו ביניהם והולידו את הצאצאים שלהם, לא. ברוחניות המקובלים מסבירים לנו, גם בגשמיות זה כך, אבל ברוחניות אנחנו יכולים להבין שהכול נבנה על רשימות שצריכות להתעורר מהשבירה, ולכן לא פלא שנפגשים כאלו אנשים זרים, ורוצים להתקרב ביניהם ולגדול רוחנית. וכך אנחנו עושים.

כל התיקון שלנו הוא בזה שאנחנו משתדלים לבנות את הקשר בינינו בצורה שהוא מכסה את כל הפשעים, ולא חשוב לנו איזה פשעים כל כך, צריכים לכסות אותם. ולכן כך אנחנו גדלים, לא עושים שום ביקורת על העשירייה, אלא כמה שאני יכול להשתתף בה, בזה ההתקדמות.

שאלה: איך לראות את הבורא מאחורי כל חבר?

אם כמו שכתוב במאמרים של בעל הסולם ורב"ש ובכלל של כל המקובלים, אני מקבל את הדברים האלה שכל המציאות הזאת היא מחויבת לפי הרשימות מאדם הראשון השבור, אז אין לי כאן מה לעשות, רק להשתתף עם הקבוצה, עם העשירייה בעבודה על הרשימות. וכל פעם להשתדל לראות את הקבוצה כמה שיותר ויותר מאוחדת במשך כל היום. שאני רק מסתכל האם אנחנו יותר מאוחדים, האם יותר מאוחדים, וכך כשאני מסתכל על זה, בסוף היום אני צריך להגיד "כן, היום התקדמנו במקצת לפחות, היינו במצבים כה שונים וקשים אולי לחיבור, ואנחנו התגברנו עליהם וגרמנו לחיבור בינינו". זה חובה שאנחנו נעשה כזה חשבון בסוף היום, סיכום. זה נקרא תפילה שעל המיטה, קריאת שמע שעל המיטה.

שאלה: איך אפשר להגביר תלות הדדית בעשירייה?

זה מאוד פשוט, כרגיל זה ודאי בכל המדרגות, אבל בעצם העיקרון הוא פשוט. כי אני לא יכול לתקן את עצמי, אם אני לא נכנס לאיזה חיבור עם האחרים. כי מתוך החיבור עם האחרים, אני מרגיש את הנושא, מה אני צריך לתקן, את חוסר החיבור גם בינינו, ובאותה מידה חוסר החיבור עם הבורא.

יוצא ככה, שאם אנחנו רוצים להתחבר בינינו, אז החיבור הנכון בינינו, מה זה נקרא החיבור הנכון? זה שאנחנו בחיבור בינינו נאתר את הבורא אם נמצא או חסר. ולכן אני כל הזמן בודק את החיבור בינינו, עד שאני מגלה כלי לגילוי הבורא. מה זה כלי לגילוי הבורא? כלי זה חיסרון. מהו החיסרון שמתגלה בינינו? לגרום נחת רוח לבורא. על ידי מה גורמים נחת רוח לבורא? על ידי זה שנותנים לו מקום להתלבש בנו ולהַנות לנו, וכך אנחנו בונים את עצמנו בצורה הרוחנית.

שאלה: בתהליך הזה של התיקון אנחנו מתקדמים בזמן או האם אנחנו מאחרים בהתקדמות שלנו?

זה כמו עם הילדים שאנחנו מגדלים אותם ולכן לא סתם כתוב על זה שזה "צער גידול בנים". שאתה רוצה לגדל בנים, "בנים" זה נקרא שאחר כך הם יהיו גברים, שיוכלו להתגבר וללכת קדימה באמונה למעלה מהדעת, להתגבר על הרצון שלהם, אז יש בזה "צער גידול בנים". זאת אומרת, צער זה חוסר חסדים. שאם אנחנו לא מראים אחד לשני עזרה בצורת החסדים, שמושכים אור החסדים דרכנו לחברים שלנו בעשירייה, אז באמת העבודה היא קשה מאוד וארוכה. אלא אנחנו צריכים להבין ש"איש את רעהו יעזורו", זה העיקר בתיקון הכלי שלנו שאנחנו צריכים לאתר אותו ככלי משותף. ובתיקון של הכלים אנחנו צריכים את אור הבינה, אור ההשפעה, המאור המחזיר למוטב. יש לזה הרבה שמות.

שאלה: איך אנחנו מתגברים על הרגשת הסתירה, שמצד אחד אנחנו רוצים לעלות מצב רוח בעשירייה, ומצד שני לדחוף את העשירייה ליותר מאמצים?

אני לא חושב שיכול להיות זה ללא זה. אנחנו צריכים לגלות גם צורות חיוביות, גם צורות שליליות, כאחד. שאלו ואלו משלימים זה את זה ותומכים זה בזה. תנסה לחבר כאלו מצבים ואם אתה לא מצליח, תפנה ואנחנו נעשה את זה.

תלמיד: זאת אומרת לא לפחד להעלות דברים שאמורים לדחוף אותנו קדימה גם אם זה גורם קצת הרגשה של לחץ?

זה בתנאי שאתה יודע מתי לעורר את הדברים האלה שהם יקדמו את הקבוצה ולא יפילו. כך אנחנו צריכים לראות.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתקדם אם העשירייה שלנו מופיעה בטפטופים, זה לא תמיד אותם אנשים, לא תמיד כולם מגיעים לשיעור, למפגשי עשירייה, יש תחלופה של אנשים. האם ההתקדמות היא לגרום לחברים להגיע לשיעור בעשירייה או תמיד להסתכל קדימה ולחכות שהחברים יצטרפו מעצמם?

לא, אני לא יכול לחכות עד שהחברים יצטרפו. אם אני מרגיש שהחברים לא מתאספים, במיוחד זה בשיעור בוקר שלנו, השיעור הכללי, יום יום, אז אני חייב להתקשר אליהם ולדרוש מהם השתתפות. ממש כך, זה חובה. אם אנחנו לא נמצאים בקשר בזמן שיעור בוקר, לא חשוב איזה סוג קשר, אולי הקטן ביותר, ואני פועל בשכל ולא ברגש וכן הלאה, לא חשוב, אבל בכל זאת זו השתתפות, ואין לי שום אפשרות אחרת להיות מחובר עם החברים אלא על החומר של שיעור. שיעור יומי נכנה אותו ולא שיעור בוקר, כי לדרום אמריקה זה לא בוקר, זה כבר צהריים וערב וכן הלאה.

שאלה: קודם אמרת שצריך לפתוח את הלב באמת, מה זה אומר לפתוח את הלב?

לפתוח את הלב זה נקרא שאני מרגיש את המצבים של החבר כמו את המצבים שלי ואפילו יותר מהמצבים שלי.

שאלה: איך אנחנו מגיעים מההתייחסות הזו שהכול פה זה כנגד זה והכל מפורק, איך אנחנו מגיעים מזה למשהו מוחלט ושלם?

על ידי יגיעה בקבוצה. מה אתה רוצה לשמוע ממני?

שאלה: בכל עשירייה תמיד ישנם כאילו שני חלקים, אחד כאילו רץ קדימה, יש לו כוח התגברות, וכזה שעכשיו אין לו את זה, ונוצר פער. איך מתגברים על הפער הזה בין שני החלקים?

אתם צריכים לדבר ביניכם. עכשיו אנחנו נעשה נניח הפסקה לחמש דקות, במשך חמש דקות תדברו ביניכם, מה אנחנו צריכים בסופו של דבר לעשות בפועל במשך הזמן הקרוב. לאו דווקא היום, לא נראה שאתם מסוגלים במשך היום לעשות את זה, מה אנחנו צריכים לעשות, מה לפנינו כדי באמת להגיע למצב שאנחנו נהייה עשירייה רוחנית. כל אחד פועל בתוך העשירייה שלו. זו שאלה אחת. השאלה שאחר כך אפשר לדון, בכל זאת על ידי איזה פעולות, מעשים, צורות התגברות, אנחנו יכולים להגיע למצב שהבורא יעורר את כל החברים, לא ישאיר אותם במיטה גשמית ובמיטה רוחנית אלה יביא אותם לשיעור.

בבקשה, בשאלה השנייה אתם תדונו במשך היום, בשאלה הראשונה בבקשה תדונו עכשיו.

סדנה

מה אנחנו צריכים לעשות בפועל במשך הזמן הקרוב, מה נמצא לפנינו כדי שנגיע למצב שנהיה עשירייה רוחנית באמת?

*

אני מקבל הרבה פעמים שאלה שהאדם אומר "למה אני לא יכול לצאת מהעשירייה ולעבור לעשירייה אחרת?". זו לא שאלה שהוא סתם רוצה לצאת מהעשירייה, כי מובן לו כבר מכל מה שלמדנו על לצאת מהעשירייה, לפי כל כתבי המקובלים שהיו מהבעל שם טוב ועוד לפניו, ש"או חברותא או מיתותא", זה כתוב עוד ממש במקורות העתיקים ביותר, או שאתה נמצא בחברה או שאתה מת, רוחנית הכוונה.

אז כאן השאלה, אם אדם מרגיש בתוך העשירייה שלו שמשהו לא מסתדר, משהו לא מתחבר, לא הולך לו, או שהוא מעביר ביקורת או שמעבירים ביקורת עליו, מה קורה, מה צריך לקרות כדי שתהיה לאדם הוכחה ברורה שהוא חייב לעזוב את העשירייה, כי אחרת הוא מפריע להם ובזה מפריע לעצמו, או עוד כל מיני כאלה תוצאות מהנוכחות שלו בעשירייה.

מתי אדם יכול להגיד "אני יוצא מהעשירייה וזה נכון, זאת אומרת, הבורא הביא אותי למצב כזה שאני חייב לעזוב אותם", או שהם יכולים להגיד "הבורא הביא אותנו למצב שאנחנו מגרשים אותך". האם ישנם כאלה מצבים? האם עד כדי כך אנחנו יכולים להגיע כדי להגיד שאותו האדם, אותו חלק מהעשירייה הוא ממש מפריע ומיותר.

האם אנחנו יכולים לחבר איזו רשימת תנאים שאם אדם לא מקיים אותם אנחנו יכולים לפטר אותו מהעשירייה או שהוא בצורה כזו מרגיש את עצמו שהוא מפוטר מהעשירייה?

*

אם יש לכם שאלות אתם יכולים לשאול. אם יש שאלה בדיוק לפי הנושא הזה אני מוכן לשמוע.

שאלה: מרגיש לנו לאחרונה בעשירייה וגם לפי השאלות של הכלי העולמי, שיש הרבה התעסקות בארגון, מי מגיע פחות, מי מגיע יותר. האם אנחנו צריכים כל הזמן להתעסק בזה או להניח לזה ולהתעסק בחיבור?

אחנו צריכים להתעסק בבניית הכלי שלנו ככלי שמותאם למערכת אדם הראשון המתוקן. לכן אם זה שייך למערכת הזו אז זה נכון שאנחנו מתעסקים בזה, כי זה עיקר העבודה שלנו, להביא את הכלי השבור של הנשמה הכללית שנקראת "אדם" למצב מהשבירה לתיקון. שאז כל החלקים מחוברים יחד, כל החלקים לעשיריות, כל העשיריות לעשירייה אחת, שזה עשר ספירות שלימות והבורא בתוכן. זו העבודה שלנו.

אל תקרא לזה "עבודה ארגונית". אני שונא את המילה הזאת "ארגונית", זה כאילו מוציא את העבודה הזו מההקשר, שהיא החשובה ביותר. כאילו אנחנו מארגנים איזו מערכת שבתוכה אחר כך אנחנו עושים איזו בנייה חשובה. לא, זו הבנייה החשובה ביותר.

כי אם תארגן נכון עשרה חברים נניח, לא עשרה, לא חשוב כמה, אבל תארגן קשר נכון ביניהם, אתה תתחיל לגלות ביניהם יחסים שנקראים "העולם העליון", יחסים שנקראים "הבורא". יש בזה חיצוניות שהיא "העולם" ופנימיות שהיא "הבורא".

אל תקרא לזה "ארגונית", אמנם המילה עצמה נכונה, אבל היא זורקת אותנו לאיזה יחס חיצון לבניית הקבוצה, ובניית הקבוצה זה פרצוף של עשר ספירות, זה מבנה רוחני. למה רוחני? כי כל אחד ואחד מתעלה מעל האגו שלו כדי להתייחס בהשפעה לאחרים.

תלמיד: אני מרגיש שבעשירייה אנחנו מוציאים המון אנרגיה על החברים שלא באים לשיעור ופחות משתתפים, ופחות על הקשר בינינו ואיך אנחנו מתקדמים פנימית.

אתם תתעסקו בקשר ביניכם יותר, וכלפי החברים שלא באים לשיעור תנסו פעמיים להביא אותם לשיעור בכל מיני מקרים, ואם לא, תעזבו אותם. כנראה שלא מסוגלים, אז מידי פעם שיהיה מישהו אחראי, בכל זאת למשוך, להזכיר להם את זה. ואחר כך הם יתקדמו על ידי ייסורים, אין מה לעשות.

תלמיד: אמרת לחבר קודם שאם חבר לא מגיע אז אני צריך לדבר אתו ולדרוש ממנו שיגיע. מה זה אומר "לדרוש ממנו"?

לדרוש, כי אם הוא חותם על זה שהוא נמצא בחברה, בעשירייה, אז הוא חייב להשתתף בעשירייה. והשתתפות בעשירייה זה קודם כל ומעל הכול, השתתפות בשיעור.

תלמיד: יש חבר שבוחר לבוא חצי מהשבוע.

לא. אין כזה דבר "בוחר", ומה זה נקרא "בוחר לבוא?". היום לא באים, היום מתקשרים דרך קווי אינטרנט. הוא לא קם מהמקום שלו, הוא לא יוצא מהדירה שלו, מה זה נקרא שהוא "בוחר והולך ובא"?

אני זוכר שאני נסעתי חצי שעה או 40 דקות מרחובות לבני ברק, וכששאלתי את רב"ש, "אולי מותר לי לעבור לבני ברק?" הוא אמר "לא. כדאי לך לתת עוד יגיעה, סע". אבל לנסוע בשתיים בלילה בכל הכבישים האלה עד שהגעתי למקום זה לא היה כל כך נעים. הוא אמר, "לא. בכל זאת כדאי, כדאי".

הוא היה אומר, "כשאני הלכתי לשיעור של אבא שלי, של בעל הסולם, הייתי צריך לעבור דרך כפר ערבי, והיה כפר כזה מאוד אנטי יהודים, ולא הייתה לי ברירה, אלא הדרך היחידה הייתה דרך הכפר הזה. ואז עברתי, ויום יום הייתי כך בכל זאת הולך ללמוד. ובעל הסולם, אבא שלי, לא אמר לי "תפסיק, אל תבוא"."

באותם הזמנים לא היו טלפונים, לא היה שום דבר. היה לא פשוט. אבל אצלנו שאתה קם מהמיטה וליד המיטה יש לך מחשב, אז מה הבעיה? זה נקרא "לבוא לשיעור"? זה ממש צחוק.

שאלה איך אנחנו יכולים לעזור לחבר להתגבר על המכשולים ולהגיע לשיעורי הבוקר?

קודם כל, על ידי זה שאתם מעוררים בעצמכם חשיבות יתר לשיעור בוקר, ומתפללים לבורא שיעזור לכם את החשיבות הזו למסור לחבר, לשלוח לחבר, שייכנס מהלב שלכם ללב של החבר ההוא.

יש כאן כמה פעולות. אתם מחליטים שאתם צריכים להשפיע לחבר, כדי להשפיע עליו אתם צריכים לגבש את ההשפעה הזו בליבכם, אתם עובדים על חשיבות שיעור בוקר בלב של כל אחד ואחד, אתם משתדלים להתחבר בהתעוררות הזו בלבבות שלכם, ואתם רוצים אחרי זה לשלוח מה שיש לכם בלב המשותף לאותו חבר הנכשל בלבוא לשיעור בוקר, ואז אתם תראו תוצאה, ובטוח שתהיה תוצאה ברורה.

שאלה: הרבה פעמים שמענו שאתה אומר שצריכים לדרוש מהחברים בעשירייה. האם העשירייה יכולה להציב תנאים כלפי החברים לגבי המסגרת? מה האחריות שלנו שכל חבר בעשירייה יקיים את המסגרת?

אלה תנאים הכרחיים כדי להתקשר בעשירייה, להתכלל בעשירייה, ולהתקדם עם העשירייה לתיקון. איך בלי להתכלל, בלי להתקשר לעשירייה אפשר להגיע לתיקון? כל התיקון הוא שאנחנו נכללים יחד. התיקון הוא רק מצד הכלי, עד כמה אנחנו מתקשרים בינינו. מה השאלה בכלל? אתם לא מבינים איך בנויה המערכת, שהכול תלוי בחיבור בין כל החלקים?

תלמיד: השאלה מכוונת לשמירה על המבנה, על הפגישות שלנו במהלך היום. בלי הפגישות האלה ובלי התפקידים בעשירייה אין לנו מבנה. יש חברים שכן משתתפים בפעילות ובפגישות ויש חברים שלא משתתפים.

אתם האמריקאים בכלל צריכים לעשות חשבון נפש. יש לכם כל כך הרבה הזדמנויות ואפשרויות ואתם הכי מפגרים לעומת הכלי העולמי שלנו. חבל. מכל מיליוני האנשים שנמצאים בצפון אמריקה, בארה"ב ובקנדה, אתם רק לפעמים מופיעים אצלי על המסך, לעומת קבוצות טורקיה ואיטליה וכל מיני קבוצות אחרות.

מה אני רוצה להגיד? שבהזנחה שלכם להתקדמות הרוחנית אתם מזמינים עליכם כוחות שיכו אתכם, יביאו לכם צרות ומתוך הצרות תתקדמו. זה מה שאני רואה לפי הנוכחות שלכם בקבוצת הבוקר. העתיד שלכם לגמרי לא נראה לי טוב.

שאלה: אנחנו באמריקה הלטינית בדרך כלל לא עובדים בשבת וביום ראשון ונמצאים עם המשפחות, ולכן הרבה חברים לא מגיעים לשיעורי הבוקר בימים האלה. האם אנחנו יכולים להחשיב אותם כחברים אם הם לא מגיעים לשיעורי בוקר בגלל שהם נמצאים עם המשפחות שלהם?

אצלכם שיעור בוקר יוצא בצהרים בזמן שאתם עסוקים עם המשפחות. וגם את היחס שלכם למשפחות אני מכבד ושמח שהוא טוב וחם. אני ממליץ שתקליטו את שיעור הבוקר שלנו, ואחר כך תראו אותו בזמן שאתם יכולים להתאסף ולא להפריע למשפחות, לא לעזוב אותן, אלא בזמן שהמשפחות ישנות או עסוקות במשהו אתם יכולים להיות בקשר בשמיעת שיעור בוקר. אין מה לעשות אם אתם לא יכולים אחרת. אני לא חושב שזו כל כך בעיה כי בכל זאת אפשר לקבוע איזה זמן שתשתתפו יחד איתנו, בסך הכול שיעור הבוקר הוא שעתיים, שעתיים וחצי, זה לא כל כך נורא.

שאלה: יש לנו חבר שיש לו פירוש משלו למה שאנחנו שומעים ולומדים.

אם האדם לא משתתף בפעילות קבוצתית אז אני בכלל לא רוצה לשמוע מה דעתו על כל מיני פעילויות שלנו. בשביל מה? מה הוא יכול להגיד לי? אם הוא לא נמצא איתנו, אם הוא לא נמצא תחת השפעת הגישה שלנו, השיטה שלנו, אז אני לא רוצה לשמוע ממנו אף מילה ואפילו שלא יפתח את הפה. זאת הצורה והיחס שלי לאנשים כאלה שמגיעים כחכמים, כמבינים ונותנים דעה לכולם.

אני אומר להם מראש, אם אתה לא נמצא בשיעורי בוקר יום יום ובנוסף גם בכל הפעילות הקבוצתית, אל תפתח את הפה, סתום אותו ותגיד תודה שמאפשרים לך להיות נוכח בכל מיני פעולות שלנו, אבל [תהיה] בשתיקה. אם אתה רוצה להיות בעל קול שיש לך גם זכות דיבור, אתה צריך קודם כל להיות בכל שיעורי הבוקר. תתחיל את זה ואחרי חודשיים, שלושה אנחנו כבר נבין שמותר לך לדבר. רק בצורה כזאת.

שאלה: אם היינו עושים רשימה, מה בדיוק הקריטריון המרכזי שלפיו אפשר להוציא חבר מהעשירייה?

שפועל לפירוק העשירייה, שנותן דוגמה רעה בצורה קבועה על העשירייה, על השיטה, על הארגון, על כל הדברים האלה. היסודות שלנו שאנחנו מתקיימים עליהם כדי לבנות כלי לגילוי הבורא בהשפעה הדדית להשפיע לבורא, אם הוא לא מתייחס אליהם נכון, אנחנו יכולים להוציא אותו מהקבוצה. בתנאי, כי יכול להיות שהוא לא מבין את הדברים האלה, ואנחנו צריכים להביא אותו למצב שכן יבין שזה העיקר, לכן בואו נעבוד עליו. יכול להיות שיש לו נשמה כבדה מאוד, קשה מאוד, מפני שהיא גדולה מאוד, ואז הוא צריך להשקיע הרבה יותר מאמץ ושנים כדי להגיע להבנת העבודה האמיתית. אבל כשהוא מגיע לזה, כבר אי אפשר לעצור אותו והוא באמת יכול לעשות תיקונים גדולים מאוד.

זאת אומרת כבדות בתפיסת העבודה הרוחנית מצד האדם, למרות שהוא משקיע ורוצה ובכל זאת לא מסוגל לתפוס את זה, זה אומר על גודל הנשמה, על זה שיש לפנינו מקרה מיוחד, נשמה כבדה, קשה, עבה, והאדם הזה מתחיל קשה אבל ילך רחוק.

שאלה: לא מזמן העשירייה החליטה להוציא חבר מהעשירייה, ובעצם אנחנו עכשיו במצב שמכול העשירייה רק אני רואה שאנחנו צריכים את החבר, ואם היינו יכולים להתעלות מעל זה, זה היה דבר מועיל. לא ברור לי מה החולשה שלי, בזה שאני ממשיך לחשוב על המקרה הזה, או להסכים עם החברים, להבין שאם הם לא רוצים אז בסדר, שיהיה כך.

אין שום בעיה, אם הקבוצה השלמה כולה הסכימה פה אחד חוץ ממך שצריכים להוציא אותו מהקבוצה, כנראה שיש להם הוכחות ברורות לעשות כך. זהו, אין על מה לדבר. ההרגשה שלך כזאת, נכונה לא נכונה, מאיפה אתה יודע מי אתה ומה אתה ומה אתה מחליט נכון ומה לא נכון. אנחנו מדברים כלפי העקרונות, אם העשירייה קובעת, גמרנו, אין מה לעשות, ולא לפי ההרגשה שלך אלא לפי החלטת העשירייה.

שאלה: קודם שמענו שפנית לחלק מהכלי והבעת חוסר שביעות רצון. אנחנו בעולם אינטגרלי שהכול מקושר, ואם יש בעיות בכלי אחד, כולנו נרגיש את זה. איך צריך להתייחס לדברים האלה ככלי עולמי?

אני לא יודע. אני כאן מדבר עם עוד חברים ואני לא מבין בכל המערכת הזאת, מה יש בעשיריות, בין העשיריות בבני ברוך, בארגון בני ברוך. אני ממליץ לפנות דרך המייל לאחראים על כל שפה, ולהחליט על כל הדברים האלה. אל תעשו החלטות כאלה בפזיזות. בכלל אני לא כל כך שייך לזה כי אני לא נמצא בתוך החיבורים שלכם. אני חושב שאתם צריכים לפי המאמרים של הרב"ש ובעל הסולם כבר לדעת איך לכוון את עצמכם בצורה נכונה. אבל שוב, זו לא עבודה ארגונית, זו עבודה רוחנית בצורה הפנימית ביותר, כי מדובר על הארגון של הכלי, על חיבור החלקים לכלי אחד כדי באמת להגיע לגילוי מטרת הבריאה.

שאלה: רק כדי לסגור את הנקודה הזאת עם boardworldkli@gmail.com והארגון, איך לפנות וכן הלאה. אם יש עשירייה בעולם החושבת על חבר שאינו מתאים ולא יכול להשתתף בעשירייה, היא לא עושה את זה על דעת עצמה אלא פונה לראש השפה או ל- boardworldkli ומשם זה יגיע למי שצריך, ודרכו בעצם מתייעצים ודנים על המקרה, כל מקרה לגופו, כן?

כן, ככה זה. אליי בדרך כלל לא מגיעים כאלה דברים, אני לא מברר אותם ולא עושה כלום, חוץ ממקרים שהם ממש נמצאים בהפרעה כללית ברורה לכל הארגון, יש כאלה שיודעים על אנשים שהיו כאלה.

אני מבין שאין כאן מה לעשות, אנחנו כולנו נמצאים בתיקונים, אבל אם בתיקונים האלו נמצא כך שאדם ממש מפריע לאחרים, אז לטובתו אם יעזוב.

שאלה: קודם דיברת על אמריקה והבעת חוסר שביעות רצון ממה שקורה שם, ואנחנו ככלי מחוברים וקשורים איתם.

אתה לא יכול לראות איזה שיעור יומי רגיל שלנו שיש שם יותר מקבוצה אחת מאמריקה, מקסימום, במקרה הטוב רק קבוצה אחת, זהו. ככה זה. וגם לפי ההשתתפות שלהם בכל מיני סדרי החיים שלנו, האם זה לא נכון? יושבים כאן לפניי נציגים של המערכות שלנו ואומרים שזה לא נכון. אז למה אני לא מרגיש אותם כאן על המסך לפניי, כי הם לא שואלים שאלות, זאת אומרת, ההשתתפות שלהם היא נמוכה.

שאלה: השאלה היא האם אנחנו יכולים לעזור למה שקורה שם?

אני לא יודע, זה עניין שאתם צריכים לטפל, זה חלק מהכלי שלנו. כן בבקשה, טפלו.

קריין: אנחנו קוראים מהמסמך "ללכת בהתגברות", קטע 21, כותב הרב"ש.

"בזמן שהאדם הולך בדרכי ה' נותנים לו הרבה פעמים התעוררות ממרום, היינו באמצע התפילה או באמצע לימוד התורה או בעת עשיית המצוה, שההתעוררות הזו נכנסת בלב האדם ומתחיל להרגיש טעם וחן דקדושה.

אבל האדם צריך לדעת שהשפע הזה נתנו לו רק בכדי שיקח כוחות חדשים ושיוכל להתחזק בעבודה, שיכנס לתוך הקרב של מלחמת היצר, ואז בכל פעם משפיעים לו לפרקים בחינת חניה, היינו בחי' שפע עליון, כי בזמן שבאה לאדם ההתעוררות מלמעלה נדמה בעיניו שכבר אין לו שום מלחמה, כי בזמן הזה הוא מתחיל להרגיש את היופי והתפארת דקדושה והשפלות שישנה בדברים גשמיים עד שמחליט בדעתו שכבר הוא מוכן ומזומן לעבוד רק לשם שמים."

(הרב"ש. אגרת כ"ו)

כן. זאת אומרת, לבקש עוד יותר ויותר כוחות, אם יש כוחות אז לבקש הדרכה, וכל זה בפנייה לבורא עד כדי שינצל את כל ההזדמנויות שלו במאה אחוז.

שאלה: בתחילת הקטע כתוב שזה יכול להגיע באמצע התפילה או באמצע לימוד התורה, מה זה אמצע התפילה?

כשאדם כבר נמצא בלימוד, בתפילה ובהתארגנות בעשירייה, ואיכשהו נמצא אחרי שסיים את הקורס למתחילים ונמצא כמה שנים בלימוד, הוא מסתכל על כל מה שקורה והוא מבין מה שייך למה. מדברים כאן על איך שהוא מסדר את עצמו, שכל היחס שלו למשיכת השפע יהיה אופטימאלי, זאת אומרת, איך אני צריך לסדר את עצמי כדי שהבקשות שלי יהיו בקשות עוצמתיות, נכונות.

שאלה: יש החלטה ברורה שלחבר מסוים כדאי להתקדם לעשירייה אחרת, ברמת התייעצות של כל המערכת, שהוא יצא מזה, הוא עשה בירור. איך העשירייה שהוא היה איתה מההתחלה צריכה לקבל את זה שהוא יוצא?

ההמלצה שלי היא שתפנה בקשה למי שדיברנו עליהם ל- boardworldkli ושם יענו לו כי יש להם ניסיון, הם יודעים את זה ונמצאים בזה. למה אתה פונה אלי עם השאלה כזאת פרטית על קבוצה עם איזה חבר, לפי איזה רעיון?

תלמיד: לפי הרעיון שזה מתכלל בעשירייה, לחיבור בין חברים, כי אלה הם חברים שעובדים ביחד.

אתה יכול כך להגיד על כל דבר בחיים, על כל דבר בעולם, שוודאי זה קשור לכל הכלי. אני מאוד מצטער שעדיין זה לא מובן, כנראה חוץ ממך יש עוד כמה כאלו שלא מובן להם ויצאו מזה עוד בעיות ותקלות.

אבל תנסה לשמוע שיש לך כתובת, והכתובת הזאת היא לא הרב. הרב נותן שיעור, מסביר לך מה כתוב במקורות. לפעמים, אם מזה שאנחנו לומדים במקורות מתעוררות שאלות ואנחנו לא יודעים לפתור אותן, אז יש לך אנשים שהם מומחים, יש להם ניסיון רב. מצד אחד הם יודעים את כל החוקים האלו, ומצד שני הם יודעים מה קורה בקבוצות והם יסבירו. אני לא יודע את זה, אני לא קשור לחיים של הקבוצות.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש באותן ההתעוררויות שמקבלים מלמעלה, ומשתדלים להשלים אותם בתוך העשירייה, כל אחד בעשירייה?

כל אחד צריך להביא את ההתעוררות האישית הפרטית שלו, שהוא שמקבל מלמעלה, להתעוררות הכללית הקבוצתית שלו, וכך להשתתף. אתם צריכים לדעת שעד שאתם לא כוללים את ההתעוררות הפרטית של כל אחד ואחד בהתכללות של הקבוצה, בעוצמה יותר ויותר מוחשית בחיבור הכללי, אז אתם לא מממשים את ההתעוררות הזאת, ומה שמקבלים זה פשוט עובר לקליפות. אם אדם שומר את זה לעצמו ולא מחזק על ידי זה את הקבוצה, זה עובר לקליפה. כדאי לשמוע את זה, אחר כך אתם תרגישו את זה יותר.

שאלה: מה יותר חשוב שיעור בוקר או החיבור בינינו?

שיעור בוקר. אבל אני לא מבין גם מה זה "יותר חשוב". אני לא מבין, מה יש לך זמן בחיים או לזה או לזה?

תלמיד: לא, יש לי זמן לשניהם המצב עכשיו פשוט בכלי שיש חברים שלא מגיעים לכל שיעור.

אל תסביר לי הלאה מה שקורה, רק תבין עד כמה שאתה ואיפה אתה נמצא, הלאה זו העבודה שלך. חשובה לך רוחניות בבקשה, לא חשובה לא חשוב, זהו. אז נתראה במצבים אחרים שתגיד מה היה לך ולמה הגעת. הרוחניות היא דבר מאוד פשוט, כאן אתה לא יכול לעשות שום דבר כמו בגשמיות, לא יכול לסדר אנשים, לשקר, למה, יש לך משפט כנגד מערכת עליונה אידיאלית, עושה מתקדם, לא עושה לא, וככה זה בכל דבר.

שאלה: מה אדם צריך למדוד כדי שההתעוררויות שקיבל לא יבלבלו אותו?

עד כמה שיכול על ידם לחזק את הקבוצה, פשוט מאוד. אתם צריכים להבין שהקשר בקבוצה הוא חייב להגיע למצב שבו יתגלה הבורא, פשוט, אז למה לא עובדים על זה, למה לא שמים את זה כמטרה? כי זה נגד האגו, אבל המטרה היא חייבת להיות בכל זאת.

תלמיד: לא תמיד ברור איך אדם מודד שהוא מיצה את המצב. קיבלתי מצב, אני מתמודד איתו, פתאום באה התעוררות.

אני לא יודע, תפסיק עם כל ההתחמקות שלך. אני לא יודע, כי יש כאן אלף שאלות שכל אחד יכול לשאול עד כמה שהוא צדיק, עד כמה שהוא צודק. אני לא יודע, זה הבעיה שלכם כבר עם המערכת. אני עומד בצד ואני מסביר לכם מהי המערכת, איך צריכים להיכנס לתוכה אם אתם רוצים להגיע לדרגת העולם הרוחני ואיך על ידי חיבור לעלות מדרגה לדרגה, זו העבודה שלי, זה התפקיד שלי. חוץ מזה פונים אלי כאילו שאני יכול לתת לך איזה פתק מהרופא כמו בצבא, שאתה חולה או משהו ואז אתה פטור מכל מיני פעולות בצבא. אז אין דבר כזה.

תלמיד: מה ההבדל בין התעוררות לבין גילוי הבורא?

התעוררות באה מלמטה, גילוי הבורא בא מלמעלה, אלה דברים הפוכים.

שאלה: השפע הזה ממלא אותנו בשמחה, אבל איך אני יכול להתגבר על הפחד בעבודה שאני יעשה את זה כדי לתת ולא כדי לקבל?

זה תלוי באור העליון עד כמה שהוא ישפיע אליך ומביא לך, זה נקרא אור האמונה בלב האדם, שאז אתה מפחד לא לאבד את האמונה, מפחד לרדת מהדרישה להשפיע, מפחד לא לאבד את הרמה דלהשפיע ולהיכנס חס ושלום לרצון לקבל. זה הכול תלוי במידת האור שמשפיע אליך.

קריין: 22 קטע.

כותב בעל הסולם.

"אם האדם מאמין, ש"אין עוד מלבדו" כתוב, אלא שכל המחשבות זרות הבורא שלח אותם, היינו שהוא הפועל, בטח כבר יודע מה לעשות, ואיך לתרץ את כל הקושיות. וזה נראה כאילו היא שולחת לו שלוחים, לראות, איך הוא מדבר עליה לשון הרע על המלכות שמים שלו.

והאדם יכול להבין זה, שהכל בא מהבורא. כי ידוע שהבטישות, מה שהגוף בוטש את האדם עם המחשבות זרות שלו, היות שהם לא באים לאדם בזמן שהוא לא עוסק בעבודה, אלא הבטישות האלו, שבאים לאדם בהרגשה גמורה, עד כדי כך, שהמחשבות האלו רוצצים את מוחו, הם באים דוקא אחרי הקדם של תורה ועבודה שלמעלה מהרגילות."

(בעל הסולם. "שמעתי". ט"ו. "מהו, אלהים אחרים, בעבודה")

כן. זאת אומרת, צריכים גם לא לברוח מהבעיות אלא להבין שהן מגיעות דווקא לאנשים שמסוגלים לעלות מעליהם ולהפוך את כל הבעיות האלה למדרגות של עלייה.

שאלה: הבנתי עכשיו שכמה שאנחנו מתקדמים יותר בתורה ומצוות בלימוד, ככה אנחנו יותר מעוררים את קו שמאל?

כן.

שאלה: מה זה אומר שהאדם מאמין ש"אין עוד מלבדו"?

זו הרגשה שהכוח העליון בלבד הוא נמצא ופועל בכל המציאות.

קריין: 23, כותב בעל הסולם.

"ההתנגדות של הגוף מתראה אצל האדם בצורה של מחשבות זרות. והוא בא ושואל את שאלת "מי ומה". וע"י השאלות האלו האדם אומר, שבטח שכל אלו השאלות הס"א שולח לו, בכדי להפריע לו מן העבודה. ואמר, שאז, אם האדם אומר, שהם באים מצד הס"א, אז האדם עובר על מה שכתוב "לא תעשו אלהים אחרים על פני".

והטעם הוא, שהאדם צריך להאמין, שזה בא לו מצד השכינה הקדושה. כי "אין עוד מלבדו". אלא השכינה הקדושה מראה להאדם את מצבו האמיתי, איך שהוא הולך בדרכי ה'. זאת אומרת, שעל ידי זה שהיא שולחת לו אלו השאלות, הנקראים מחשבות זרות. היינו, שע"י המחשבות זרות האלו, היא רואה איך שהוא מתרץ את השאלות, שהם נבחנים למחשבות זרות. וכל זה האדם צריך לדעת את מצבו האמיתי בעבודה, כדי שידע מה לעשות."

(בעל הסולם. "שמעתי". ט"ו. "מהו, אלהים אחרים, בעבודה")

כן. זאת אומרת, גם כלפי מצבים טובים, גם כלפי מצבים רעים, גם מצבים גשמיים, גם מצבים רוחניים, כלפי כל אחד ואחד אנחנו צריכים להבין שבודקים אותנו, שוקלים אותנו וכך נותנים לנו אפשרות להתקדם. אז שלא תהיה לנו פתאום מחשבה שישנם דברים שזה לא כל כך חשוב, כל דבר ודבר הוא חשוב והוא יכול להשפיע על ההתקדמות הרוחנית שלי. ואני צריך להשתדל להתייחס גם למצבים רעים, גם למצבים טובים, הם באים מאותו מקור או קצת יותר אור, קצת פחות אור, ואני צריך להגיב עליהם בצורה נכונה, שאני לא מתייחס לזה אלא מתייחס לתוצאה כמה שאני מגיע להשפעת נחת רוח לבורא.

שאלה: אנחנו יודעים שהבורא יודע כל מה שעובר לנו בלב. ההרגשה הזאת שבודקים אותנו, מה זה אומר?

אנחנו צריכים את זה. לכן זה נקרא "עבודת ה'", אז יש אנשים שחושבים שזו עבודה של הבורא ויש אנשים שאומרים לא, זאת עבודת האדם, שהוא צריך ללמוד איך הבורא עובד עלינו.

תלמיד: אז מה בעצם היחס שהאדם מגלה שכאילו בודקים אותו, או בעצם למה שאמרת שאני צריך להרגיש שאני כאילו בודקים אותי.

כן, שאני כל הזמן צריך לתאר לעצמי עם מי יש לי עסק, מי מקבל את העבודה שלי? למי אני פונה? שאני נמצא מול הבורא בלבד ואין עוד מלבדו, ואני צריך לסדר את העבודה שלי כך שרק כלפיו אני נמצא.

תלמיד: אתמול גם אמרת שאנחנו צריכים לראות את עצמנו שאנחנו נמצאים מול הבורא בנוכחותו. אז באמת ההרגשה הזו אנחנו צריכים יותר לחזק אותה שבעצם כל הזמן אני נמצא במבחן ובבדיקה מצד העליון, איך אני אגיב? או איך לדייק את מה אני אמור להרגיש שהבורא רוצה ממני?

הכי טוב להרגיש שאני נמצא בתוכו, בתוך הבורא. אני נמצא בתוכו, בתוך המערכת של האדם ודרך החברים שלי אני פונה לכוח העליון הסובב את הכול, שזה הבורא וככה אני מתאר לעצמי שאני נמצא בעולם. התמונה הרוחנית היא מאוד פשוטה.

תלמיד: תודה, השיעור נפלא. באמת הקטעים שקראנו ממש נוגעים אל הלב. יש הרגשה כזאת שכמה שאתה יותר מתקדם בדרך יש יותר סכנה שתיזרק מהדרך, יש כזה פחד. ויש גם הרגשה שאם לא העשירייה, אם לא שיעורי הבוקר וההפצה אז בכלל, פשוט אי אפשר להתקדם בקו הזה בצורה ישירה.

אם אתה תתחיל עכשיו לפתוח "תלמוד עשר הספירות" או כל ספר אחר בחכמת הקבלה, אז אתה תתבלבל, כשאתה תתחיל ללמוד מה שכתוב שם בדף שכאלו אורות, כאלו כלים, כאלו מסכים, כך וכך הם עושים, אז אתה לומד כאילו על מכאניקה הרוחנית, מה קורה בין האורות לכלים. וזה לגמרי לא נכון, כי אין כאן העיקר, איפה זה קורה? זה קורה בתוך האדם, אז אנחנו צריכים ללמוד את זה בצורה פנימית. זו העבודה שלנו.

ונדרש הרבה כוחות מאמץ ותשומת לב בכדי להעביר את הלימוד מצורה חיצונה לצורה הפנימית. מאוד קשה. לכן זה נקרא, מה שאנחנו לומדים, "פנימיות התורה". אין ברירה אנחנו חייבים להתאמץ כדי להבין שמדובר ממש על הנשמה וחיבור בינינו לנשמה אחת כללית, אדם הראשון, והבורא שהוא ממלא ומשנה את כל האופנים שבאותו המבנה שבאדם הראשון. ואנחנו חלקי האדם, לכן נקראים "בני אדם".

שאלה: את מה שאתה אומר צריך לקיים ממש מילה במילה וחוץ מזה לא יעזור כלום?

שום דבר לא יעזור אלא רק חיבור עם החברים ותפילה לבורא. זו כל חכמת הקבלה, זה כל הגישה לרוחניות. תתארו לעצמכם עד כמה שהעיקרון הזה היה ברור למקובלים ומה עשו אחר כך כל אומות העולם כשנפגשו עם השיטה הזאת והפכו את השיטה הזאת לדתות, באלף ואחת צורות.

אבל העיקרון הוא מאוד מאוד פשוט וישר. צריכים להתחבר למעלה מהרצון לקבל ובהתחברות לאסוף את חלקי ההתחברות האלו שזה כבר כלים ובהם לגלות את הקשר עם מקור הכוח העליון, עם הבורא.

שאלה: מה קורה כל כך חשוב בשיעורי הבוקר, שאתה כל כך מקפיד על ההשתתפות בהם? ומה לספר לחברים שמפספסים?

אני לא יודע, אתם פונים אלי, וזו העבודה שלכם. אני רואה כאן אנשים שנמצאים אצלי שנים, שנים רבות אפילו, ואתם לא יודעים לפנות לחברים? אני לא יכול לעשות את זה. אתם צריכים לדבר ביניכם, ותמצאו איזה מילים, באיזו צורה אתם תפנו ויכול להיות שזה ישפיע. אבל חוץ ממכם אף אחד [לא יכול], תבקשו את הבורא שיעזור לכם. זה הכול.

קריין: קטע 24, כותב הרב"ש:

"אף על פי שהרע של אדם, הנקרא אהבה עצמית, מונחת על צוארו ורוצה להפריד אותו מקדושה, באופן שמראה לו תמונה, שאין שום אפשרות לצאת מהשליטה הזאת. אז הוא צריך לומר, שזו היא אמת התמונה הזאת שהוא רואה. אלא "אל ימנע עצמו מן הרחמים", משום שהוא צריך אז להאמין, שהבורא יכול לתת לו את הרחמים, שפירושו "מידת השפעה". זאת אומרת, מצד כוחות עצמו, האמת היא, שאין האדם מסוגל לצאת מתחת שליטת קבלה עצמית. אבל מצד הבורא, שהקב"ה עוזרו, בודאי הוא יכול להוציא אותו. וזהו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים"."

(הרב"ש. מאמר 19 "בוא אל פרעה - א'" 1985)

זאת אומרת אם אנחנו רוצים שהכוח העליון באמת יהיה האלוהים שלנו, אז בצורה כזאת הוא מוציא אותנו ממצרים, מהרצון לקבל.

שאלה: השאלה של פרעה, "מי ומה", זאת שאלה שמגיעה כלפיי, עבורי, או שאני זה ששואל את העשירייה?

אני מרגיש את השאלה, "מה העבודה הזאת לכם?", ו"מי ה' אשר אשמע בקולו?" כל מיני שאלות כאלו, אני מרגיש שהן נמצאות בי.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו צריכים לדמיין מצב רצוי בעשירייה. איך חבר יכול לתת דוגמה, או איך יכול לפעול חבר שכבר הבין שאין עוד מלבדו?

אני לא יכול לענות על זה, כי במצב הזה נמצאים הרבה מאוד חברים בכל מיני שינויים, ואני לא יכול לענות על השאלה שאתה שואל בצורה פרטית ככה במקרה. אלה העקרונות של מה שאנחנו מקבלים ממה שהמקובלים כותבים, העקרונות האלה צריכים להביא אותנו לאיזה פתרון, לאיזו שאלה, לארגן איזו שאלה ולהפנות אותה לבורא, אבל בצורה שאתם שואלים, לא.

אתם צריכים לעבוד עם זה. הבעיה היא שהשיעור נגמר, ועם זה נגמר הכל, וכל היתר זה חיים רגילים בהמיים. וזה לא טוב, לא יכול להיות.

תחייה כל הזמן עם השאלה הזאת במשך היום, תעורר אותה שוב ושוב ושוב ואתה תראה שאפילו בצורה כזאת בלי לדבר עם החברים, בלי לעשות איתם משהו, רק מתוך זה שאתה מעורר את החיסרון שלך שרוצה לדעת, "מה קורה כאן?" כבר בזה אתה תקבל תשובה מלמעלה. תנסה. אבל מכל שכן, אם אתם תדונו על זה ותדברו על זה יחד, אז ודאי שזה יהיה בירור מהיר ומעמיק.

שאלה: למה אדם מבקש מהבורא חסדים, רחמים, כשאהבה עצמית מונחת על צווארו והוא דווקא התייאש מאותם הרחמים?

אם אדם לא מאמין שהבורא הוא טוב ומטיב, אז איך הוא יכול להתפלל אליו. או שאפילו הוא לא מרגיש את הבורא כטוב ומטיב, אבל בכל זאת הוא פונה אליו כך, כדי שהבורא יסדר לו יחסים נכונים. יש כאן הרבה אפשרויות, בכל זאת אנחנו רואים שהמקובלים חייבו את כולם להתפלל, כולם לבקש וכולם איכשהו להיכנס לחיבור ביניהם.

יש לך הרבה הרבה תנאים בחיי האדם שהוא יכול לבצע פעולות של חיבור, אהבה, השפעה וכן הלאה, אפילו שהוא לא לומד את חכמת הקבלה.

הוא צריך להיות כמו איזו חיה ביער? הוא יכול להתייחס יפה לאחרים ולדבר על דברים נכונים וכן הלאה. זאת אומרת, אנחנו בכל זאת צריכים לראות באיזו צורה בכל מיני אפשרויות להתקדם לבניית הכלי דאדם הראשון שחיבור בין כולם, זה העיקר.

קריין: 25, כותב הרב"ש.

.

"אם האדם מתגבר ואומר שמה שמוצא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע. ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העלאת מ"ן שהתחתון מעלה. 

ועל ידי זה העליון מעלה את אח"פ שלו, שענין עליה היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג שיש בהכלים דאח"פ שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא שמעלה את הגלגלתא ועינים דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון."

(הרב"ש, 195, "ענין שיתוף מדת הדין ברחמים")

זה עניין השיתוף, שעולה חיסרון מלמטה ועליו מיד ישנה תגובה מלמעלה וכך הם עוזרים זה לזה, גם העליון וגם התחתון. העליון לא יכול לעלות למעלה ממצבו, התחתון לא יכול לתקן את עצמו אלא בצורה הדדית, כשהם קשורים יחד ומבינים את התפקיד המשותף שביניהם. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו".

אני מבקש שתפנו את כל הבעיות הארגוניות לאנשים שאחראים לזה ב"וורד כלי" ובואו נתייחס בצורה יותר רצינית למה שאנחנו עושים, כי אנחנו עכשיו יכולים להיכנס למצבים שהם באמת כבר שייכים לעבודה רוחנית פרקטית, מעשית, ובואו נתמוך זה בזה.

תנסו לשאול לא רק אותי אלא גם את המערכות בארגון. תבינו אותי, אני לא בורח, אני רוצה לבנות את הארגון כך, שהוא יתקיים הרבה הרבה זמן גם אחרי, עד שיביא את כל האנושות לגמר תיקון.

זה הייתי רוצה ומה שייצא, זה תלוי אם ירצה ה'.

(סוף השיעור)

---

1. "איש את-רעהו, יעזרו" (ישעיהו, מ"א, ו').↩