שיעור ערב 22.07.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ג', פרק ח', דף קל"ג, אור ישר ואור חוזר

קריין: אנחנו קוראים בעמ' 133. אור ישר ואור חוזר.

פרק ח'

מבאר כי ד' בחינות חו"ב תו"מ דומות כמו אדם שנשמה מלובשת בגוף שלו, והגוף מלובש בלבוש, והוא יושב בהיכלו: חכמה ה"ס כללות האורות שבעולם אצילות, והיא נשמת כל אצילות, ונקראת אדם העליון. והוא מלובש בבינה, שה"ס כללות הכלים המכונה גוף דאצילות. ועל הגוף מלביש ז"א, שהוא לבוש. ומלכות היא היכל לכולם. ובו ד' ענינים:

אות א'

"* ואחר שבארנו, כי כל הנאצלים כולם בחינה א', הכוללת כל ד' יסודות, שהם ד' אותיות הוי"ה, שהם ד' עולמות אבי"ע, ושיש להם בחינה עליונה חמישית, אמצעי בינם לבין א"ס, נבאר עתה, כל עולם ועולם בכללות, ואח"כ, נחזור בהם בע"ה, לבאר יחד כולם בכללות א'.

* עץ חיים שער מ"ב פרק ב'.

אות ב'

כל מה שיש בכל עולמות אבי"ע, אינן אלא ד' בחינות חו"ב תו"מ, שהן ד' אותיות י"ה ו"ה. והן, נשמה , גוף, לבושים, בית.

והנה כל מה שנברא בעולמות כולם, אינם רק ד' בחינות, שהם הוי"ה כנ"ל. והם: בחינת רוחני א הנקרא נשמה ובחינת אברי הגוף, ובחינת המלבושים, ובחינת הבית."

קריין: אות א קטנה מבארת "הנקרא נשמה".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"א) המדובר הוא בעת שבי"ע הם בשלימות, שעולים לאצילות. כגון בשבת, שאז הם מלבישים זה את זה, כהאדם העליון שהוא נשמה וגוף ולבוש ויושב בהיכל מלך."

כאן הוא קצת מקדים את כל הסיפור שאנחנו לומדים, את כל התהליך. אדם הראשון שנברא הוא נברא בעולם האצילות ואחר כך על ידי החטא נחרב, נשבר ונפל למטה מפרסא דאצילות, והתיקון שלו בזה שהוא על ידי התעוררות אתערותא דליעלא והתעוררות שלו מעלה את עצמו לאצילות ושם ניתקן לאט לאט בחלקים ואנחנו כולנו האיברים שלו.

ולכן כל התיקון הוא כמו שהוא כותב "א) המדובר הוא בעת שבי"ע הם בשלימות, שעולים לאצילות." כי למטה מפרסא הם לא בשלמות, אין להם שם אורות. מתי הם עולים? או על ידי אתערותא דלתתא שזה האדם מעורר, בני אדם כמונו או שזה בשבתות, "כגון בשבת, שאז הם מלבישים זה את זה, כהאדם העליון שהוא נשמה וגוף ולבוש ויושב בהיכל מלך."

זאת אומרת, שיש לו כל הבחינות שלו "שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל". זה חמישה חלקים שבפרצוף. זאת אומרת ודאי שלא לחשוב שמדובר בעולם שלנו ולא מדובר על האדם שאנחנו מכירים, בני אדם כאן, אלא מדובר פרצוף, פרצוף פנימי. יש עולמות ובתוך העולמות נע פרצוף כזה מיוחד, עשר ספירות שהוא נקרא "אדם" והוא יותר פנימי מהעולמות.

קריין: אות ג' דברי האר"י.

אות ג'

האור שבאצילות , הוא הרוחניות הנקראת נשמה. והיא חכמה .

והנשמה מלובשת בכלים דאצילות הנקראים גוף.

"ונדבר בעולם האצילות, ומשם יובנו כל השאר. כי הנה פנימית כל האצילות, הוא הרוחניות הנקרא נשמה, והיא מלובשת תוך אברי הגוף הנקרא כלים, שהם ב הי"ס הנקרא ראש וזרועות וגוף." זה פרצוף שיש בו אור מיוחד, האור שבפרצוף הזה נקרא "נשמה" והפרצוף עצמו נקרא "גוף" של נשמה.

קריין: אות ב קטנה מבארת "הי"ס הנקרא ראש וזרועות וגוף".

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ב) הם כינוים של עשר ספירות הפרצוף: ראש, הוא ספירת כתר שבו. הזרועות, הם חו"ג: ספירת החסד זרוע ימין, וספירת הגבורה היא זרוע שמאל. הגוף הוא ספירת תפארת, ומטבור ולמטה הם ד' ספירות, נה"י ומלכות."

זה כרגיל כמו שכבר למדנו.

קריין: אות ד' למעלה.

אות ד'

עשרה כלים הם בגוף, שהם עשר ספירות בגבול ומדה שיש באצילות. והוא בינה.

"ונחזור לענין ג הגוף, כי זה הבחינה הוא יוד ספירות עשר מדות, כי יש בהם גבול ומדה, כמ"ש בפרקי ההיכלות בשיעור קומה, שהוא רל"ו אלפים רבבות פרסאות וכו'."

קריין: אות ג קטנה מבארת "הגוף".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ג) סובב על דבריו לעיל (פ"ה אות א') שחכמה הוא נשמה, ובינה הוא גוף, וז"א הוא לבוש, ומלכות הוא היכל." ככה מחלקים, שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. זה כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. "וכבר נתבאר שמצד האור אין שום גבול, ולא עוד אלא שאינו מקפיד על הגבול שבכלים, כי על כן עושה הכאה (כנ"ל פ"א אות ע' באו"פ), והכלים המגבילים, מתחילים בעשר ספירות רק מבינה ולמטה, שהם: גוף, לבוש, היכל, שהם בחי"ב ובחי"ג ובחי"ד, אמנם בחי"א שהוא חכמה, שנקראת נשמה, אינה נחשבת לכלי, וז"ש הרב, כי ע"ס דגוף הן נקראות עשר מדות, משום שמבחי"ב, מתחילים הכלים העושים גבול ומדה, משא"כ ע"ס דנשמה, דהיינו בחי"א שנקראת חכמה, "אין בהן מדה כלל", כי בחי"א אינה נחשבת לעביות, כמ"ש באו"פ הנ"ל, וע"כ אין בה בחינת כלי ומדה."

קריין: אות ד קטנה מבארת "החלוק של הבורא ית'". לא, זה עוד לא קראנו סליחה. אות ה' למעלה.

אות ה'

והגוף דאצילות מלובש בלבושים. והוא ז"א, המלביש את הבינה.

"וגוף הזה, מלובש תוך לבושי דאצילות, וכמו שאמרו רז"ל, ביוד לבושים נתלבש הקב"ה, לבוש של גאוה שנאמר ה' מלך גאות לבש, וז"ס הנזכר בפרקי היכלות, כי שם ד החלוק של הבורא ית' נקרא זהריא"ל וכו'. אך בנשמה שבפנים אין מדה כלל, אמנם ה בערך הא"ס, נוכל לכנותם בשם מדות וספירות גם אל הנשמה."

בכל זאת בכל מקום שלא יהיה אנחנו מדברים רק על עשר ספירות. רק שמות שונים אבל סך הכול עשר ספירות.

קריין: אות ד קטנה "החלוק של הבורא".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"ד) הוא לבוש.

קריין: אות ה קטנה "בערך הא"ס".

"ה) כלומר, שבערך כתר שנקרא א"ס, נבחנת גם חכמה שיש בה עביות, כי בא"ס אין בו מרצון לקבל ולא כלום כמ"ש כל זה באורך (באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם) כי ע"כ מכונה בשם בחי"א."

קריין: אות ו' דברי האר"י.

אות ו'

"הלבושים שוכנים תוך הבתים, שהם ז' היכלות דאצילות, שהם המלכות . וכללותם יחד,

נבחן, שאדם העליון, שהוא נשמה מלובשת בגוף, והגוף בלבושים, נתון בהיכל מלך."

אנחנו מדברים על עשר הספירות שמתחלקות לעשר ולעשר ועשר, לכל מיני סוגים של עשר ספירות תמיד. אז יש לנו ה-ו-י-ה שזה לפני צמצום א', ד' בחינות דאור ישר, אחר כך צמצום, ומאז והלאה רק עשר ספירות חלוקה לעשרה. אז יש לנו שמגיעים לעולם האצילות יש לנו עשר ספירות באורך ועשר ספרירות בעובי.

כדי שתהיה לנו שפה יותר קלה נותנים להם שמות "שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל", כך אנחנו סופרים את הספירות מבפנים החוצה, כי זה עשר כפול עשר, אז שורש זה כתר, שורש נשמה לבוש היכל.

זאת אומרת כך, (ראו שרטוט) שורש, נשמה, גוף, לבוש היכל. "שנגל"ה" ככה אנחנו אומרים, זה כמו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות. זה הספירות שהן ברוחב. והספירות מלמעלה למטה כרגיל כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות גם להן לפעמים נותנים כל מיני שמות. בכלל, כל השמות שבתורה זה סך הכול שמות של הספירות, רק תלוי על איזה מקרה, על איזה מצב אנחנו מדברים.

קריין: ממשיכים אות ו' למעלה.

"והנה, המלבושים האלה, הם בתוך בחינת הבתים, שהם ז' היכלות דאצילות שהם בחינת העולם בעצמו, שהם השמים והארץ, והאויר שביניהן, כי כל זה, בחינת הבתים, והם נקראים עולם אצילות, אשר בתוכו יושב האדם העליון, שהוא נשמה וגוף, ולבושי מלכות נתונים בהיכל מלך עליון, שזה כללות עולם האצילות."

שאלה: לגבי הספירות ברוחב, יש שוני מהותי בין ספירות ברוחב לספירות באורך?

התכללות ביניהן, זה תלוי בזה.

תלמיד: אנחנו לומדים שחסדים זה ברוחב וחכמה זה באורך, זה קשור לזה איכשהו?

לא.

תלמיד: הספירות הן באורך. יש איזה חיתוך עם הספירות ברוחב?

כן ודאי שיש.

תלמיד: באיזו ספירה?

אם יש לך פרצוף (ראו שרטוט), אז יש לך פרצוף ויש בו ספירות ברוחב ובעובי.

תלמיד: אז יש איזו ספירה ששייכת גם לשם וגם לשם נכון?

לא, אין ספירה ששייכת לזה ולזה, זה פרצוף כבר, כי יש זיווגים שונים על העובי ועל הרוחב. אלה זיווגים שונים. תיכף אנחנו נלמד מה הקשר ביניהם איך זה תלוי בזה.

אני לא רוצה כל כך לרוץ כאן זה חשמל, נוגה, כל מיני כאלה דברים, קליפות שנמצאות בין הפרצופים האלה.

שרטוט

אות ז'

ד' הבחינות, נשמה גוף לבוש היכל, ה"ס חו"ב תו"מ. וכתר הוא חמישי אליהם,

שבו שרשי ד' בחינות נגל"ה האלו.

"ואלו הד' בחינות, הם בחינת היוד ספירות, המתחילין מחכמה הנ"ל, ויש בהם ד' בחינות כנ"ל, ועוד, יש בחינת הכתר, שהוא בחינה החמישית הנ"ל, שורש לכולם, ויש בה ג"כ שורש הד' בחינות הנ"ל." זאת אומרת, כתר כלול מכל השורשים של כל הבחינות שתחתיו.

קריין: אות ח' למעלה.

אות ח'

בכל אחת מד' בחינות נגל"ה שבאצילות, יש ע"ס חו"ב תו"מ . והנשמה שבכתר שורש לע"ס

חו"ב תו"מ דנשמה שבאצילות . וגוף דכתר שורש לע"ס חו"ב תו"מ דגופים. ולבושים דכתר שורש לע"ס חו"ב תו"מ דלבושים . והיכל שבכתר שורש לע"ס חו"ב תו"מ דהיכלות.

"ונמצא, שבחינת האור והנשמה שבכתר, שורש לי"ס הנשמות דאצילות, המתחילין מחכמה כנ"ל, ו ובחינת הגוף שבכתר, הוא שורש לי"ס הגופות שבי"ס דאצילות, המתחילין מחכמה כנ"ל, ובחינת הלבושים שבכתר, הוא שורש לי"ס הלבושים שבי"ס דאצילות, המתחילין מחכמה כנ"ל, ובחינת היכל שבכתר, שורש לי"ס ההיכלות שבי"ס האצילות המתחילין מחכמה כנ"ל."

בכתר יש לך שורשים לכל יתר הבחינות, פשוט מאוד. זה הרבה מילים אבל בעניין זה כך.

קריין: אות ו קטנה מבארת "ובחינת הגוף שבכתר".

פירוש אור פנימי לאות ח'

"ו) כמ"ש לעיל , אשר גם בכתר, נבחנים הד' בחינות שנקראים: נשמה, גוף, לבוש, היכל, שהם חו"ב תו"מ, אלא בבחינת שורשים בלבד."

כולם הם נקראים בכתר שורשים.

קריין: אות ט' למעלה.

אות ט'

כל מה שיש בעולם האצילות נחתם בעולם הבריאה.

"אח"כ, נברא עולם הבריאה, על דרך הנ"ל, ממש, כי דרך ז המסך, שהוא קרקע ההיכל דאצילות, האיר למטה, ונחתם שם ח חותם כל מה שהיה בעולם האצילות, ונקרא עולם הבריאה, יען הוא ט אור של תולדה, ואינו אור עצמו העליון," שהוא אור החכמה, אלא זה למטה מפרסא הוא מעביר, אצילות מדפיס את עצמו למטה בכל אותם הכלים מה שיש לו רק באור פחות, לא באור החכמה אלא באור דחסדים. "ואמנם, כיון שהוא חותם האצילות, צריך שיהיו בו כל הבחינות אשר באצילות."

שוב.

"אח"כ, נברא עולם הבריאה, על דרך הנ"ל, ממש, כי דרך ז המסך, שהוא קרקע ההיכל דאצילות, האיר למטה, ונחתם שם ח חותם כל מה שהיה בעולם האצילות, ונקרא עולם הבריאה, יען הוא ט אור של תולדה, ואינו אור עצמו העליון, ואמנם, כיון שהוא חותם האצילות, צריך שיהיו בו כל הבחינות אשר באצילות."

זאת אומרת, אותו מבנה כמו אדם גדול גם ילד קטן, אבל אדם גדול יש לו כוח, יש לו הבנה, יש לו את כול המילוי בתוך הגוף, ולילד קטן אין לו כלום. אבל כביכול ההעתקה החיצונה במספר איברים, במספר ספירות, זה הכול נמצא, זאת אומרת החותמת היא אותה החותמת, ממש אותה הצורה. לכן כל העולמות מאצילות, בריאה, אחר כך יצירה, אחר כך עשיה, הם ממש כולם במבנה של עולם האצילות.

קריין: אות ז קטנה מבארת "המסך".

פירוש אור פנימי לאות ט'

"ז) סיום המדרגות בכל מקום שהוא, אינו, אלא בסיבת המסך שבכלי מלכות שבהן, כמ"ש היטב בחלקים הקודמים, באופן שנבחן, שהתפשטות המדרגות מא"ס ב"ה להנאצל, נפסק ונשאר "עומד" מלהתפשט בשעת נגיעתו במסך, כדמיון העומד על הקרקע ממעל לה, שהקרקע אינה נותנת לו להתפשט בקרבה ובתוכה, כן המסך מעמיד האור שלא להתפשט בקרבו ובתוכו, ולפיכך מכונה המסך בשם "קרקע".

וכבר נתבאר לעיל, באו"פ (ח"ג פ"ג אות ו') שע"ס דעולם הבריאה נבראו על ידי הזדככות המסך דבחי"ג, שבעולם אצילות, לבחי"ב, עש"ה (ועי' בהסת"פ ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי עש"ה בכל ההמשך) וז"ש, שדרך המסך שהוא קרקע היכל האצילות האיר למטה וכו', כלומר בסיבת הזדככותו, כמבואר שם."

תלמיד: היום בעבודה הגעתי למצב שהגיעו מים עד נפש.

ממש.

תלמיד: כן.

נחנקת.

תלמיד: בן אדם סופג, סופג והרגשתי היום, שאם אני לא עושה פעולה עכשיו ומכניס את הבורא לתוך העניינים, אני נשאר עבד, פועל שחור.

יפה.

תלמיד: ואזרתי אומץ ופניתי. האם בזה גרמתי לתיקון של אותו זולת?

אם חשבת על מישהו לעשות לו טובה בזה, זה בסדר. אפילו בלי להתעמק במה ששם נעשה וכן הלאה, זה לא ענייננו. לא, לא אל תספר זה לא ענייננו, העיקר כוונה טובה לכל אחד.

תלמיד: הכוונה הייתה טובה.

אז מצוין, כבר מצווה.

שאלה: עד כה הופעת העולמות או פרצופים, היה בסדר מסוים. פה הוא מדבר על האור שעובר דרך הקרקע לפרצוף יותר נמוך. זה מנגנון שונה או אותו דבר?

לא, אין דבר כזה. לא, זה לפי אותם החוקים.

תלמיד: אותם חוקים.

בטח, שום דבר לא משתנה. יש תנאים מיוחדים בגלל שאין מסכים חזקים להעביר את האורות דחכמה, להדפיס את הפרצוף העליון בתוך התחתון, בחומר של התחתון. זה בגלל חולשת המסכים, חולשת האורות, אבל בעצם אותם החוקים נשמרים. "חוק נתן ולא יעבור" הכול חייב להיות לפי על מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת, יש הזדככות המסך, עליה של המסך.

הזדככות המסך לא.

תלמיד: הטכניקה לא נשמרת?

אל תגיד לא נשמרת, זו טכניקה אחרת. לא שהיא לא נשמרת היא אחרת. אין הזדככות המסכים מפני שזה אחרי השבירה, לא צריכים לזכך את המסך, אנחנו כל הזמן צריכים להוסיף ולא להזדכך. כי אחרי השבירה יש לך רק תיקונים. אז גלגלתא מזדככת מולידה ע"ב. ע"ב מזדככת מוליד ס"ג. כאן לא צריכים להזדכך, כאן אתה לוקח מלכתחילה רשימו שבור ובונה עליו פרצוף. בנית? יפה. גמרת עם זה. לוקח מהרשימו הבא, בונה עליו פרצוף מידת ההשפעה לבורא, גמרת אותו וכן הלאה עד גמר התיקון. ודאי שיש הרבה מאוד שינויים ותנאים אבל ככה זה.

"ח) כלומר כמו שהנחתם אינו חסר כלום מכל הצורות שנמצאות בהחותם, כן יוצאות בעולם הבריאה כל הצורות הנמצאות בעולם אצילות. ועל שם זה מכונה זה בשם חותם ונחתם. ויש עוד טעם מקורי ביותר, כי כל ביאת האור העליון להבריאה, הוא מכח מה שאותו או"ח העולה מכח זווג דהכאה על מסך דבחי"ב שבקרקע אצילות, ממנה ולמעלה באצילות גופיה, הנה אותו האו"ח ממש, חזר והתנוצץ ועבר דרך המסך והרחיב את כלי מלכות לעשר ספירות מינה ובה, ונתפשט בה ממעלה למטה (כמו שנתבאר היטב לעיל באו"פ ח"ג פ"ב אות ג'), שבזה נמצא שכל הבחינות שהאו"ח הלביש באצילות מהקרקע ולמעלה, חזרו, ונמשכו ובאו גם מהקרקע ולמטה. והרי האו"ח הזה דומה לגמרי, כמו חותם, שכל מה שנחקק בו, נמצא מעתיק על הנחתם ממנו, כן האו"ח ההוא, כל הבחינות והשיעור קומה שהלביש ממטה למעלה, חזר והביאם לבריאה ממעלה למטה, והעתיק אותם שמה בבריאה בלי חסרון ושינוי כל שהוא, ולפיכך מכנים פעולה זו בשם חותם ונחתם." עד כמה שיש לך ממטה למעלה אור חוזר שמגיע, הוא לוקח ו"מינה ובה" יכול להדפיס את זה בבריאה, למטה מפרסא. אבל לא מדובר על אור חכמה, זה מדובר על צורה שהיא מתגלה באור החסדים. מינה ובה.

"ט) זהו הכלל, כל מקום שנבחן אשר האו"ח עולה ממטה למעלה, נמצא שמלובש שם באו"ח הזה עצמות אור העליון, שזה יורה התפשטות אור א"ס ב"ה לעשות כלים, שמדבר בו הרב לעיל (ח"א פ"א אות א'), אמנם, במקום הנבחן שאו"ח מתפשט מלמעלה למטה על דרך הנ"ל בע"ס דבריאה, כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך, הנה האור העליון המלובש כאן באו"ח זה, כבר אינו עצמותו של אור העליון," לא אור חכמה "אלא נבחן כמו "אור של תולדה", הנמשך מאור העליון "ואינו אור עצמו של אור העליון". והטעם הוא, להיותו נמשך בכח המסך המעלה או"ח מפאת עיכוב שבו, כנ"ל, ולפיכך כבר כח התחתון מעורב בו, וגם הוא מוגבל במדת הכלים והשיעור קומה שבמסך, משום שהמסך קודם להתפשטות ע"ס ההן. כלומר, שהמסך הוא הסיבה הגורמת הופעתן של ע"ס אלו, ומשום זה מוגבל האור על ידו, וכבר יצא מכלל עצמות אור העליון ונחשב לאור של תולדה, משא"כ או"ח העולה ממסך ולמעלה, אינו יכול להעלות מעביותו שם אפילו משהו. (כנ"ל ח"ג פ"ד באו"פ אות נ') עש"ה. אמנם זה אמור מעולם הבריאה ולמטה, אבל באצילות אין שם מסך כלל כנ"ל, וע"כ כל אור אשר שם עד סיום רגלין נבחן לעצמות האור."

באצילות יש לנו אור חכמה אבל משהו תופס באור החכמה, מלביש עליו ומכניס למטה מפרסא, זה כבר האור שמתרוקן מאור החכמה.

אות י'

הכתר דאצילות, החתים ד' שורשי נגל"ה בכתר דבריאה. ומנשמה שבכתר דאצילות נחתם

הנשמה שבכתר דבריאה. ומגוף שבכתר דאצילות נחתם הגוף שבכתר דבריאה. ומלבוש,

לבוש. ומהיכל, היכל.

"והוא, כי בחינת הכתר, שהוא בחינה החמישית הכלולה מד' בחינות הנ"ל, החתים כתר בראש הבריאה כמוהו, ומאור הכתר דאצילות, נחתם אור הכתר דבריאה, ומגוף כתר דאצילות, נחתם גוף כתר דבריאה, ומלבוש כתר דאצילות, נחתם לבוש כתר דבריאה, ומהיכל כתר דאצילות נחתם היכל כתר בריאה." ממש חותמת, כך הוא מעביר אותה.

קריין: נקרא שוב אות י'.

"והוא, כי בחינת הכתר, שהוא בחינה החמישית הכלולה מד' בחינות הנ"ל, החתים כתר בראש הבריאה כמוהו, ומאור הכתר דאצילות, נחתם אור הכתר דבריאה, ומגוף כתר דאצילות, נחתם גוף כתר דבריאה, ומלבוש כתר דאצילות, נחתם לבוש כתר דבריאה, ומהיכל כתר דאצילות נחתם היכל כתר בריאה." זאת אומרת, כל חמש הבחינות שבכתר דאצילות עוברים לחמש בחינות לכתר דבריאה. זאת אומרת, בצורתם, לא האור אלא הצורה שלו מדפיס כך.

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד מזה שעולם תחתון הוא העתקה של עולם עליון ממנו?

העתקה זה ללמוד. למה זה לא מספיק? כל עשר הספירות העליונות מדפיסות את עצמן מעשר ספירות תחתונות. וכל פרצוף והכול זה ככה. אין לך צורה אחרת חוץ מעשר. ואם אנחנו קוראים את זה בכל מיני שמות אחרים, אומרים גלגלתא עיניים, אח"פ, חלק, משהו, זה רק כדי להדגיש שאותם עשרה חלקים, אבל הם נמצאים כל פעם בעוצמה אחרת, לא יכולים לתפקד בצורה שלמה.

כמו נגיד תינוק, אין לו רגליים. מה זאת אומרת אין לו רגליים חס ושלום? שלא יכול להשתמש בהם. כמו שאתה אומר לחבר שלך, "אין לך ראש", כאילו לא חשבת. אבל העתקה היא העתקה שלמה לפי הכלים. לפי האורות זה כבר תלוי ביגיעה.

שאלה: באיזה אופן העליון מדפיס על התחתון?

כשיש לו מסך, וכשהוא מסוגל את זה לעשות, פשוט מאוד.

תלמיד: מה היא הפעולה של ההדפסה?

שיהיה לו חומר, רצון לקבל ושיהיה לו אור שיוכל להדפיס.

תלמיד: חומר מלמטה, מהתחתון?

רשימות. צריכים רשימות ואורות, כדי לממש את הרשימו.

אות י"א

נגל"ה דכתר דאצילות, הנמשכים לנגל"ה דכתר הבריאה, נמשכים ע"י מלכות דאצילות,

שנתלבשה בכתר דבריאה. וכן שאר הספירות דאצילות שנחתמו בבריאה, נמשכו דרך מלכות דאצילות, בסוד זווג דהכאה על המסך שבה.

"אלא, שלא נמשכו אורות אלו, מכתר דאצילות ממש לכתר דבריאה, אלא, על ידי מלכות שבמלכות דאצילות, שהוא עתיק דבריאה, כנ"ל, המתלבש בכתר דבריאה, והיא י המשיכה אלו ד' בחינות שבכתר דאצילות, ובראם בכתר דבריאה, וכעד"ז, עשו יוד ספירות דאצילות, והמשיכו אורם דרך המלכות הנ"ל," באצילות "אשר בכתר הנ"ל, והחתימו חותם דאצילות בבריאה: נשמה מנשמה, גוף מגוף, לבוש מלבוש, היכל מהיכל." אלה מילים שיכולות לבלבל. בכל זאת כל מה שהוא אומר נעשה באצילות, כל המבנה הזה. דרך מלכות דאצילות שעושה זווג דהכאה ומעבירה את כל הצורה הזאת למטה מפרסא לבריאה. ומדפיסה את זה שם, בחומר של הבריאה.

קריין: אות י קטנה מבארת "המשיכה אלו ד' בחינות שבכתר".

פירוש אור פנימי לאות י"א

"י) כי מלכות דעליון מכונה משום זה ניצוץ בורא, כנ"ל, להיותה הממשיכה והמאצילה את המדרגה התחתונה ממנה, כמ"ש לעיל אשר כל המדרגות והפרצופין והעולמות מראש הקו עד סוף עשיה, יוצאים ונאצלים זה מזה בדרך עילה ועלול, והיינו שמלכות דמלכות של כל עליון יורדת למטה מדרגתה, והוא הממשיכה לכל ד' הבחינות של התחתון, כמבואר היטב באורך בחלק ב' בהסתכלות פנימית פרק ה' אות נ"ט. (כי כל הדברים הללו היו נחוצים לכתבם כאן, לולא חסתי על הוצאות הדפוס)."

אות י"ב

"המלכות דבריאה שירדה והתלבשה בכתר דיצירה, המשיכה חותם ה' פרצופין כח"ב תו"מ

דבריאה, שה"ס נגל"ה, לעולם היצירה, נשמות מנשמות, גוף מגוף, לבוש מלבוש, היכל מהיכל. ועד"ז ביצירה ועשיה." זאת אומרת, כל פעם אותו עיקרון נשמר.

"ועל דרך זה ביצירה, כי המלכות דבריאה היה עתיק, מחובר עם א"א דיצירה, ושם נקרא כתר דיצירה, וה' פרצופים דבריאה, המשיכו והחתימו חותמם ביצירה, ע"ד הנ"ל בבריאה: נשמות מנשמות, וגופים מגופים, לבושים מלבושים, והיכלות מהיכלות. וכן עד"ז ה' פרצופים דיצירה, החתימו בחינותיהן בעשיה: נשמות מנשמות, וגופים מגופים, לבושים מלבושים, והיכלות מהיכלות, וכעד"ז הנ"ל, כל העולמות יחד בכללות אחד."

מספיק לנו בינתיים כך לדעת, שבערך אצילות מדפיס את עצמו בבריאה, ומבריאה ליצירה, ומיצירה לעשיה. והם כולם באותה תבנית, צורה, כמו עולם האצילות. רק ההבדל הוא באורות שממלאים את העולמות האלה, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ההבדל באורות הוא גדול מאוד. אבל מספר החלקים וגם היחסים ביניהם זה אותו דבר.

פרק ט'

"פרק ט' מבואר ששלמות הנרצה היא שכל הספירות שבה' עולמות א"ק ואבי"ע, יתקשרו יחד לבחינת אדם העליון שבגופו מלובש השורש והנשמה, ומתלבש בלבוש, ויושב בהיכלו. ובו ד' ענינים:

אות א'

אדם קדמון הוא עולם הכתר, לד' עולמות אבי"ע. ויש בו ה' בחינות כח"ב תו"מ, שבכל אחת מהן יש ד' שרשי נגל"ה.

א והנה אדם קדמון, הוא כדמיון כתר אל היוד ספירות שבכל עולם ועולם, באופן זה, כי א"ק הוא כתר לד' עולמות אבי"ע, נמצא כי א"ק, הוא כולל שורש כל הה' בחינות הנ"ל, שיש בכל עולם ועולם: כי כתר שבו, הוא ד' שרשים מן ד' בחינות של יוד ספירות שבו, שהם: נשמות, וגופים ולבושים, והיכלות. ב וזה דרך פרט, אמנם בדרך כלל הוא מה שיתבאר עתה בע"ה."

שאלה: אות א' קטנה מבארת את "והנה אדם קדמון".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כבר נתבאר לעיל, שבד' בחינות דאור ישר, אין שום הבדל מעולם לעולם או מפרצוף לפרצוף, מראש הקו, עד סוף עשיה. כי אין שום מדרגה, שלא תהיה בה ד' הבחינות דאור ישר, שהן: חכמה, בינה, ת"ת, ומלכות. וכל ההפרש שבין המדרגות, הוא רק בשיעור קומה של או"ח, (או"פ ח"ג פ"ג אות ה') ושיעור קומה, תלוי בעביות המסך, שבמלכות של המדרגה: שמסך דבחי"ד מעלה או"ח ומלביש עד קומת כתר. ודבחי"ג, מעלה או"ח עד קומת חכמה, והוא חסר קומת כתר, ומוכרח הכתר דאור ישר להתלבש בפנימיות החכמה ואינו ניכר שם. ומסך דבחי"ב, מעלה או"ח רק עד קומת בינה, והוא חסר גם מקומת חכמה, אשר ע"כ כתר וחכמה דאור ישר, מתלבשים כאן בפנימיות הבינה. ומסך דבחי"א, מעלה או"ח רק עד קומת ת"ת שנק' ז"א, והוא חסר גם מקומת בינה, אשר ע"כ ג"ר כח"ב מלובשים בו בפנימיות ת"ת, ואינם ניכרים משום זה. (ועי' היטב בהסת"פ ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי) עש"ה כל ההמשך להבין הדברים הנ"ל בטעמם ונימוקם.

ובזה תבין, אשר ה' העולמות הנקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, שהם כוללים כל המציאות שמהצמצום ולמטה, הם נחשבים ג"כ, לעשר ספירות הכוללות כל המציאות, והן נבחנות ע"פ ערכי שיעור קומה, שבה' בחינות מסך."

כמו שאנחנו לומדים. מה אנחנו לומדים? "תלמוד עשר הספירות". אין יותר מעשר ספירות, או ה-ו-י-ה, י-ה-ו-ה. כלום חוץ מזה. זה שאתה יכול לפרש, ולפרט אותה ולחלק אותה לעוד ועוד עד אין סוף, כל מיני ה-ו-י-ות קטנות, בקשה. אבל בעצם, זה סך הכול עשר. וכלל ופרט שווים. ולכן, אם אתה לוקח איזה חלק ולוקח הכול, אותם החוקים. הכול אותו דבר חייב להיות.

"כי בחי"ד, שעליה היה הצמצום א' והזווג דהכאה הראשון, הנה הע"ס הראשונות האלו, הן הנקראות, ע"ס או ד' בחינות דאדם קדמון, ושיעור קומתן הוא, עד קומת כתר דאור ישר, כנ"ל, ולפיכך נקרא אדם קדמון עולם הכתר.

והנה אחר שנשלמו הד' הבחינות דא"ק, נזדכך המסך דבחי"ד עד בחי"ג, ואור א"ס שאינו פוסק, חוזר ומתפשט בד' בחינות דאו"י על מסך דבחי"ג זה, בזווג דהכאה, וכאן, שיעור קומתן רק עד חכמה, כנ"ל, והן הנקראות ע"ס, או ד' בחינות דעולם האצילות. ואחר שנשלם עולם האצילות, חזר ונזדכך המסך לבחי"ב, ויצאו ע"ס בקומת בינה, שהן נק' עולם הבריאה. ואח"ז נזדכך לבחי"א, ויצאו ע"ס בקומת ת"ת, הנקראות ע"ס, או ד' בחינות דעולם היצירה. ואח"ז, כשנזדכך לגמרי, ולא נשאר במסך שום עביות, אלא רק מבחי' שורש לעביות בלבד, אז אין בו הכאה כלל, ואין בו אלא ע"ס שבקומת מלכות לבד, שהן נקראות ע"ס או ד' בחינות דעולם העשיה. והטעם והגורם להזדככות זו נת' (בהסת"פ ח"ב אות ע"ב הנ"ל).

והנה נתבארו היטב עשר ספירות הכוללות כל המציאות: שעולם א"ק הוא כתר הכולל, ועולם האצילות הוא חכמה הכוללת, ועולם הבריאה הוא בינה הכוללת, ועולם היצירה הוא ז"א הכולל, שהוא נבחן לשש ספירות חג"ת נה"י כנ"ל, ועולם העשיה הוא מלכות הכוללת. אמנם בכל עולם ועולם מה' עולמות הללו, יש ג"כ עשר ספירות פרטיות, כמ"ש להלן בדיבור שלאחר זה. ואע"פ שבכל עולם יש קומות זו למטה מזו, ואפילו בעולם אדם קדמון. אבל כמו בקומות הפרטיות של ע"ס, אנו חושבים את מדת אור קומה על פי ספירה עליונה שבה, שאם ספירה עליונה היא כתר, יש בכל הספירות אור כתר. ואם ספירה עליונה היא חכמה, יש בכל הספירות חכמה. עד"ז אנו חושבים את מדת האור של כל עולם, על פי פרצוף ראשון שבו. שבא"ק הוא בקומת כתר, ובאצילות בקומת חכמה, ובבריאה בקומת בינה. וכו'."

שאלה: מה זה עשר ספירות? מה זה מתאר את אופני אהבה של העליון לתחתון?

לא, אל תמשוך אותנו לאיזו אהבה למשהו. אנחנו מדברים כאן על המבנה.

תלמיד: מה הוא בא לבטא?

המבנה הוא כולו מבטא את הזדהות הנברא עם הבורא לפי חוק השתוות הצורה, או מידת ההשפעה שהנברא רוכש ובזה הוא מזדהה, משתווה, מידבק בבורא. זה עשר הספירות. הן תמיד עשר ספירות, הן יכולות להיקרא "חלקים", "חלקיקים", "גלגלתא עיניים", "קטנות גדלות", "שבורות" לא חשוב, זה תמיד בכל זאת עשר, אלא כך אנחנו רק אומרים עליהן. אבל ההבדל הוא בכמה שבפנימיותן הן דומות לבורא, מתמלאות באותה מידת האהבה, או חס ושלום כבר בשנאה. אבל אין אחרת. אין משהו אחר חוץ מעשר ספירות. אתה יכול לקרוא לזה "חלקים שבורים", "חורבן", לא חשוב מה, "חלקי הכלים", זה רק כך נקרא. זה בכל זאת עשר ספירות, שאתה לא יכול לשבור אותן. אלא מה שכן קורה, זה איך אתה יכול להעמיד אותן בצורה נכונה בלהידמות לבורא, בלתפקד כמו הבורא, בהשפעה.

תלמיד: כשהאדם, הנברא, עושה את העבודה הזאת, השפה הזאת מתלבשת בו?

לא יודע. לא רוצה לדבר על דברים כאלה, זה עדיין מוקדם. אתה יכול להתבלבל איך שאתה רוצה, אני לא רוצה לבלבל אחרים בשמי.

שאלה: האם עשר ספירות אפשר להגיד שזו השפה של הנשמה?

עשר ספירות זה המבנה של הנשמה.

תלמיד: כן, אבל רק דרך עשר הספירות האלה, אפשר מחוץ לגוף להרגיש אחד את השני.

כן, זה נכון. עד שלא נרגיש את עצמנו בעשר ספירות, לא נוכל ממש להתקשר זה עם זה.

תלמיד: מקובלים מדברים ביניהם מלב אל לב, מוח למוח, דרך עשר הספירות.

נניח, זה לא כל כך פשוט.

תלמיד: אם כל המציאות היא עשר ספירות, אז כל הלימוד שלנו חייב להיות עשר ספירות.

לכן הספר הזה נקרא "תלמוד עשר הספירות", כן.

תלמיד: אז כל שיטת הקבלה מלמדת איך להתכלל בתוך עשר ספירות. איך להשתמש בהן, איך ללמוד אותן, איך להבין אותן, איך לאהוב אותן.

כן. כל מה שקורה.

תלמיד: חוץ מזה לא קיים כלום?

או תגיד במקום עשר ספירות ה‑ו‑י‑ה. שחוץ מזה לא קיים שום דבר, כן.

שאלה: אפשר לעשות סיכום מעולם הנקודים, מהשבירה ועד לנקודה הזו שהגענו, בגדול ולא בפרטים?

את זה אנחנו לומדים בפתיחה.

תלמיד: כן, אבל אנחנו פה בעולם האצילות.

כאן זה לא בא באותו המשך. "תלמוד עשר הספירות" בנוי בצורה "לפי הרוח" מה שנקרא. חס ושלום לא שהמחבר כך מתייחס לזה. בכל זאת לנו, כמתחילים שנכנסים לתוך הלימוד, חסר כאן הסבר יותר דידקטי, המשכיות, הכול חתוך, הכול לפי הפעולות, מספר, סדר סיבה ומסובב, סדר של הפעולות, הפרצופים, הכול יוצא בצורה ברורה, כך שזה ממש כמו במדע יבש.

אבל אגיד לך את האמת, למה המקובלים לא עשו את זה, וגם מה שבעל הסולם עשה, הוא כבר עשה את זה מעל ומעבר למה שצריך? כי אנחנו לא משיגים את החכמה הזאת בראש. אתה לומד ולומד, ואחר כך אתה עוזב את הלימוד והולך לפעולות פנימיות בנשמה, ואחר כך שוב חוזר ללימוד, ואתה מבולבל, ואתה עושה כך. עד שאתה מחליט שאתה מתבטל, ולא אכפת לך כמה אתה מבין וכמה לא מבין, אתה לא רוצה לקבל דרך השכל. אתה רוצה שזה יכנס דרך האור, מעצמו, פשוט אתה רוצה להרגיש את זה. ולא אכפת לך עד כמה שאתה תבין כח"ב זו"ן, שנגל"ה, כל מיני הבחנות כאלו או כאלו, אלא קודם כל להרגיש שאתה נמצא במגע עם זה. ומתוך המגע אתה מתחיל להבין זה זה, וזה זה, ואז ההגדרות שלך שאתה נותן הן כבר אמתיות, רגשיות, רוחניות לכל המילים.

לכן כתוב "לא החכם לומד", כי מהשכל אתה לא יכול להשיג את הדברים האלה. אמנם אתה צריך להשתדל, כדי לתת יגיעה ולמשוך את המאור המחזיר למוטב, ולהצטער ולא לישון, ולבכות "מתי ואיך ולמה, ואני הפוך", אבל כשתבוא עזרה מלמעלה, היא תבוא אליך דרך זה שאתה תרגיש שאתה נכנס רגשית ולא דרך השכל. וזה לוקח הרבה זמן, ויש כאלה חכמים שקשה להם מאוד להתפטר מהראש. נניח אני, כל החיים למדתי דרך השכל, את כל החכמה, כל המדע. בטכניקה בבית ספר, באוניברסיטה, בכל דבר הערכתי מאוד את היכולת לקלוט דרך השכל. וכאן אתה לומד ולומד וכלום לא זז. עד שדרך היגיעה, אפילו דרך השכל, אבל דרך היגיעה, אתה מגיע למצב שאתה נשבר, וזה מתחיל להיכנס ברגש.

לכן מצד אחד, בטח שהיה יפה וטוב אם הוא היה כותב בצורה כזאת שלא היה חוסך, ולא היה מחסיר שום הסבר הקטן ביותר, ולא חוזר אלף פעם על משהו, ועל דברים אחרים בכלל לא כותב כלום. אבל מצד שני, לא כך נכנסים לחכמה הזאת, ממש לא, אלא בביטול עצמי. לכן כמה שמשקיעים יותר בקבוצה, כמה שיותר רוצים להתבטל, מזה האדם מתקדם. אמנם יש הרבה שכל, הרבה לימוד והרבה יגיעה שכלית, אבל כשמגיע הזמן הנכון אז כל היגיעה השכלית הזאת מתבטלת והאדם נכנס עם הרגש. ואז הוא מתחיל דרך הרגש שלו לכתוב את המילון הרוחני, מה קורה אז. מה זה אור? עכשיו אני רואה מה זה אור, עכשיו אני יודע מה זה זווג דהכאה, הזדככות כך וכך. למה? כי אני מרגיש את זה, זה עובר דרכי, זה קורה בי, לכן אני מרגיש את הדברים האלה. זה מה שאנחנו צריכים, והכול רק בחיבור, כמה שיותר להתחבק.

(סוף השיעור)