שיעור בוקר 06.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

גדלות הבורא - קטעים נבחרים מהמקורות

אין לי כל כך מה להגיד חוץ מההתרשמות ממה שקורה לנו, ממה שקורה לי. כל עוד אני לא מגיע להתכללות בחברים, בתלמידים, אני לא יכול בעצמי להעלות את גדלות הבורא. כמה ניסיון יש לי, כמה למדתי, שהייתי אולי בהשגה במשהו, זה לא חשוב, יום יום אני צריך לחדש את המגע עם החברים ורק מהם, דרכם דווקא, לא בצורה ישירה, לקבל גדלות הבורא.

אני רואה ממש יום יום שזה יותר ויותר מתחזק ומתייצב. ומה שמיוחד בזה, שזו לא אותה גדלות הבורא שהייתה לי פעם, שאני מתפעל ממנו, שאני עושה איזה פעולות אני כלפיו וזהו, אלא זה סוג אחר של גדלות הבורא כשזה מגיע מהחברים. זה משהו שממלא אותך, מפתח אותך, מרחיב אותך כך שאתה מתחיל לראות עד כמה אותו כלי שדרכו אתה מקבל את ההתפעלות הזאת מגדלות הבורא הוא יותר גדול, יותר רחב, יותר אוניברסלי, ואז באמת גדלות הבורא שאתה מקבל בצורה כזאת היא הגדלות האמיתית, יותר ויותר. כל פעם היא משתנה, אבל היא יותר ויותר אמיתית.

לכן גדלות הבורא שאדם מקבל בהתחלה כשהוא מתפעל בעצמו, היא רק כדי שיתחיל לעבוד על חיבור עם החברים ודרך החיבור הוא יגיע לגדלות הבורא האמיתית. זאת אומרת, גדלות זה מה שמתגלה דרך העשירייה, בתוך העשירייה ואך ורק בצורה כזאת. כי הכלי של העשירייה שמחזיק קשר עם הבורא, לא חשוב עד כמה הוא יכול להיות קטן, בכל זאת גם אם זה אדם גדול, נגיד כמו רבי יוסי בן קיסמא, מה שהשיג לבד השיג לבד, אבל מה שהשיג דרך תלמידיו הקטנטנים זה אחרת, בזה הוא באמת השיג את הבורא. כי הבורא זה "בוא וראה", שתי מילים, שצריך לבוא לכלי ואז בתוך הכלי לראות, לגלות את המושג הזה, "בו-רא".

קריין: גדלות הבורא, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 1. כותב רב"ש:

"עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חומרי דלק לעבודה, הוא שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך את השירות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה שיש לנו הזכייה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו. [...] מה שאין כן כשמרגיש שהוא משמש מלך חשוב, לפי חשיבותו של המלך, בשיעור זה יש לו הנאה ותענוג שמשמש אותו. לכן אז כבר יש לו חומרי דלק, שיתנו לו כוח כל פעם שיוכל ללכת קדימה, משום שמרגיש שהוא משמש למלך חשוב."

(הרב"ש. 24. "עיקר מה שחסר לנו")

החשיבות תלויה רק בחברה, האדם לבד לא יכול לגרום לגדלות הבורא בעיניו, כי אין לו ממה להתפעל. אלא רק כשנכלל בחברה, ככל שנכנע כלפיהם, מרגיש את עצמו קטן כלפיהם, כך הוא יכול לקבל מהם התרשמות מגדלות הבורא.

זאת אומרת "גדלות", כמו שבכלל כל מושג רוחני, אנחנו מודדים רק בתוך הכלי, וכלי לגדלות הבורא, כלי למדידה, כל מדידה ומדידה, אפילו למדידת הבורא, זו החברה. ככל שמתבטלים כלפי הבורא כולם יחד, מתבטלים זה כלפי הרצון לקבל שלהם, שלא רוצים לקבל אותו בצורה כזאת אלא רק לעבוד למעלה ממנו, אז בזה הם מעלים את הבורא מעליהם. במידה שחשיבות הבורא היא יותר מחשיבות האגו של כל אחד ומהאגו הקולקטיבי שיש ביניהם יחד, לפי זה הם מודדים את גדלות הבורא בעיניהם עד שמתחילים להרגיש סוגי התקשרות שביניהם, שזה כבר כלי שבו מתגלה הבורא.

בצורה כזאת מגיעים לגילוי הבורא ולהתקשרות אליו ולמדידה.

שאלה: מה קודם למה? מצד אחד אי אפשר להתכלל בחברה בלי גדלות הבורא ומצד שני אי אפשר לקבל גדלות הבורא בלי להתכלל בחברה.

אנחנו מתחילים מזה שנותנים לנו איזו מידת גדלות הבורא, לא כמו לאנשים שנמצאים מחוצה לחכמת הקבלה אלא אלו שמרגישים נטייה לזה, זה כבר בגלל שנותנים להם גדלות, חשיבות. ולכן כל היתר זו היכולת לחבר בינינו את החשיבות הזאת, "איש את רעהו יעזורו", להביא את החשיבות הזאת למצב, למימד, למספר כזה, שחשיבות הבורא מתחילה להיות, בוא נגיד כמו חשיבות העולם הזה ואפילו למעלה ממנו. ואז אנחנו מתחילים להרגיש את הבורא בתוך הכלי שלנו, כשהתחברנו בינינו. אם זה חשוב לנו יותר מהכלי הגשמי, אז אנחנו מייצבים בזה כלי רוחני ומרגישים את הבורא בתוכו.

שאלה: היום כל העשירייה שלנו התאספה בהרכב מלא והחשיבות של החברים כל כך גבוהה שפשוט מרגישים את זה. מה זה אומר שאת הכוח הזה של גדלות הבורא אנחנו מתחילים לגלות בינינו?

קודם כל צריכים להיות בכלי נכון. כלי נכון זה חיבור. לפי מידת החיבור אנחנו כן יכולים לגלות את הבורא. אנחנו לא מודדים את הבורא בעצמו, כך הוא גם נקרא, בוא – וראה, בו-רא, שבמידה שאנחנו מייצבים כלי אנחנו מייצבים תופעות שבתוך הכלי, ולתופעות האלה אנחנו קוראים בורא.

זה כמו כל המדידות שלנו בעולם הזה, אנחנו לא מודדים את מהות החשמל, כוח המשיכה, עוד משהו, לא חשוב מה, אנחנו מודדים רק את הפעולות שאותם הכוחות, תופעות, מעוררים בכלים שאנחנו בונים. לכן ככל שנתחבר בינינו, לפי זה נרגיש בתוך החיבור בינינו איזה סוג התפעלות, שההתפעלות הזאת תהיה כמו החיבור הפנימי בינינו, מסירות נפש, השפעה, ביטול זה לזה, שכולנו מתבטלים, ואז בסך הכול באותה עשירייה שכך משתדלת להתחבר, סך כל החיבור שהם משיגים, יהיה מורגש בהם כבורא.

ולכן כתוב, "אתם עשיתם אותי", שעל ידי המאמצים שלנו למעלה מהאגו שלנו אנחנו מייצבים בנו את דמות הבורא, "בוא וראה", וכך זה קורה. בצורה טבעית, בצורה מדעית, כמו כל המדידות בעולם שלנו, התחתון, כך אנחנו עם המדידות האלו מעלים את עצמנו לעולם העליון. רק בעולם שלנו אנחנו כבר נולדים עם חושים ועם איזו הבנה איך להגדיל את החושים ולקבל תענוג יותר גדול, ובעולם הרוחני אנחנו צריכים לשמוע לעצות מקובלים ולעשות את זה, ואז בצורה כזאת נתקדם.

תלמיד: יש התרשמות מגדלות הבורא לכל חבר וחבר בעשירייה, ויש גם התרשמות ממאמץ כללי, איזה תפקיד יש לכל אחת מההתרשמויות בהשגת הכוח הזה?

זה שיש לכל אחד ואחד חשיבות של הבורא, זה רק כדי להתחיל את העבודה. וזה שאנחנו מגיעים לחיבור ובתוך החיבור מעלים את ההבחנות הללו, שהן כבר לא הבחנות אישיות אינדיבידואליות אלא הבחנות קבוצתיות, בזה אנחנו כבר משיגים נתונים משלנו, שזה נקרא "כלי", ובתוכו אנחנו משיגים את הנתונים של העליון, שזה נקרא הבורא או האור.

שאלה: האם כדי לקבל חשיבות מהחברים אני נדרש להיות במאמץ לספק להם חשיבות? ואם כן, מדוע זה כך?

אתם רוצים להיות קשורים יחד כדי להעלות את עצמכם למדידה חדשה? זו יכולה להיות מדידה רוחנית, רק מדידה קבוצתית, כללית, זו לא יכולה להיות מדידה אישית, אינדיבידואלית. כי כל העניין ברוחניות שהיא בנויה על החיבור של השבירה, ולכן אנחנו צריכים מלכתחילה לדעת שאין לנו ברירה אלא אך ורק בפעולות כאלה של חיבור, של איחוד, אנחנו מגיעים לגילוי.

קריין: קטע מספר 2, כותב רב"ש.

"הבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומיטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים." 

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

אז מה הוא צריך לקבל מהחברים? כנראה שלבד לא יכול להשיג אף פעם.

"הבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומיטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים." 

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

זאת אומרת כאן אנחנו צריכים גם לראות דבר מאוד מיוחד. כדאי להתפלל עבור האחרים, כי האדם מקבל כבר תוצאות מהקבוצה וזה נכלל בו כתוצאות רוחניות. זה המעניין, אם אני רוצה לאהוב את הבורא, מה הוא אומר, "זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלוקיך ... ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים". זאת אומרת, בצורה אישית אינדיבידואלית אני לא יכול להגיע לזה. כדאי את זה לזכור.

קריין: קטע מספר 3, כותב רב"ש:

"החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על עניין רוממות ה'. כי לפי גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו מצד הטבע לה'. כי אנו רואים בטבע, שהקטן מתבטל בפני גדול ואין זה שייכות לרוחניות, אלא גם אצל אנשים חילוניים נוהג עניין זה.

זאת אומרת, שהקב"ה עשה כך בהטבע. נמצא, שעל ידי שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר על ידי זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש עניין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת." 

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

מדובר בעיקר שהעבודה שלנו היא להתבטל כלפי החברים ולהתפעל או להפעיל על כולם את עניין גדלות הבורא. שני דברים, לבטל את עצמו ולהתפעל מגדלות הבורא שנמצא בתוך חברים.

קריין: כותב רב"ש:

"כל הבסיס, שאנו יכולים לקבל הנאה ותענוג, ושזה מותר לנו ליהנות, ועוד יותר מזה, שחיוב גדול ליהנות ממעשה השפעה, יש לנו לעבוד על נקודה אחת, דהיינו להחשיב את הרוחניות. וזה מתבטא בלתת תשומת לב "למי אני פונה", ו"למי אני מדבר", ו"מצוות של מי אני מקיים", ו"תורה של מי אני לומד". היינו, לראות עצות, איך להחשיב את נותן התורה." 

(הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התוועדות" 1986)

אך ורק במידה שאדם מתבטל כלפי החברה אז הוא יכול לקבל את הדברים האלה.

קריין: קטע 5.

"לפי מה שכתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אוירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך.

ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתועדות חשבו בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו גורמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדוה."

(הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התוועדות" 1986)

קריין: קטע מספר 6, כותב רב"ש:

"ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:

א) לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם.

ב) שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".

ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יכול לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו. ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, "כי ברוב בנין חשוב יותר מרוב מנין."

(הרב"ש. מאמר 17, חלק 1, "בענין חשיבות החברים" 1984)

שאלה: מה זה גדלות הבורא, ואיך אני אמור לדבר עם החברים על גדלות הבורא ואיך אני מתאר אותה לחברים כדי שהם יוכלו לגלות ובאמת נוכל להחזיק את זה בקבוצה?

אנחנו תמיד מודדים זה לעומת זה בכל דבר בעולם, בכל דבר בחיים. ולכן אם אני אומר שמישהו יותר גדול, אז כלפי מה, כלפי מי? זו המדידה שלנו. כשאנחנו מדברים על גדלות הבורא, אז לעומת מי, לעומת מה?

אני מודד את זה בדרך כלל לפי הערכה שלי, זאת אומרת לפי הגדלות שלי, באיזו מידה הבורא יותר גדול ממה שאני יכול לעשות לו או לי או לאחרים, כך אנחנו בודקים זה לעומת זה. וכך כל המדידות שלנו. אז תבדוק איך אתה בודק את גדלות הבורא, כלפי איזה תענוגים, כלפי איזה אולי ייסורים. כלפי כמה זמן אתה מקדיש לזה, כמה כוחות, כמה אתה טורח כדי לגלות, להשיג יותר את גדלות הבורא בעיניך. כמה שעות ביום אתה משקיע בזה כדי שהבורא יהיה עוד ועוד ועוד יותר גדול בעיניך, או במחשבה.

אתה יכול להיות בכל מיני עבודות, בכל מיני מצבים, אבל יחד עם זה אתה דואג שהבורא יהיה תמיד הגדול בעיניך, כמה וכמה יותר גדול. ואז לא יהיה לך קשה לעשות פעולות השפעה. סך הכול זה הכלל, מה יותר חשוב, מי יותר חשוב, הבורא או האגו שלך, אחד משניים.

אז הבורא נסתר כדי לתת לך חופש בחירה, שאתה תפתֶח את היחס אליו יותר ממה שיש לך בגלוי יחס לאגו שלך. האגו שלך הוא גם מלך, האם אתה רוצה שיהיה עליך מלך אחר, באיזו מידה המלך הרוחני יהיה יותר מהמלך הגשמי. וכאן מפני שהמלך הרוחני הוא לא ברור ברגשות שלנו, בהכרה שלנו, אז יש לך קבוצה שדרכה אתה יכול לממש את זה וכך להביא את עצמך בכל זאת לבירורים הנכונים.

שאלה: כתוב "רוב בנין חשוב מרוב מנין", איך זה מתייחס לעבודה שלנו בעשירייה?

העשירייה יותר חשובה מכל העולם. פשוט מאוד. עשירייה יותר חשובה מכל העולם. אם לא תהיה לי עשירייה, אין לי לְמה לגשת הלאה לתקן משהו. אני יכול לתקן את העשירייה שלי ורק אחרי זה אני מגיע לכלי יותר רחב.

שאלה: ולהתייחס ממש בעבודה בינינו בעשירייה, מה הכלל "רוב בניין חשוב מרוב מניין", בתוך העשירייה?

כול עוד אני לא מחבר את כולם לעשירייה, העבודה שלי בעשירייה לא מסתיימת. אין לי כלי שלם.

שאלה: בעל הסולם כתב, ברוב עם הדרת מלך. והיום בשיעור יצרנו תנאי שהרבה חברים עשו מאמץ להתחבר בכל הכלי העולמי. איך אפשר להשתמש בשיעור, במצב כזה, כדי להגדיר יותר את הבורא?

אני צריך לקבל בינתיים את ההתפעלות של כל הכלי העולמי כדי שזה יעזור לי להיות יותר מחובר לעשירייה שלי. ובמידה שאני מגיע לעשירייה שלי, בחיבור גמור, במשהו לייצב איזה כלי רוחני אפילו הקטן ביותר, אז יחד עם הכלי הזה אני יכול להגיע למצב שעם הכלי אני כבר מגיע לכלי העולמי.

שאלה: מה כל חבר שמצטרף לשיעור ועושה מאמץ להיות בשיעור, תורם לחיבור העולמי, לגדלות הבורא?

אנחנו לא יכולים להעריך. כל אחד ואחד חשוב מאוד, כמו מיליוני אנשים בעולם הזה. אדם שמשתוקק לחיבור, שיודע שחיבור זה הכלי הרוחני לגילוי הבורא, וגילוי הבורא זה מה שאנחנו צריכים להזמין, בזה כל העולם שלנו יתעלה לדרגה הרוחנית, אז אם אדם נמצא בזה במשהו, הוא כבר ממש שייך לתיקון העולם, לתיקון הרוחני, ולא מתבטל באיזה מקום שעדיין נמצא בדרגת חי.

שאלה: מה נותן לי את התחושה של גדלות הבורא בחברים? אני רואה את החברים ועובד איתם. הבורא זוהי התצוגה של החברים, זה היחס לחברים?

הבורא זו תוצאה מהביטול שלי כלפי החברים. כשניתנה לנו כל החברה והעשיריות והעולם הזה להרגיש, כל זה ניתן לנו כדי שאנחנו דרך זה נכייל את עצמנו כדי לגלות ולהרגיש ולהידבק בבורא. לכן כל האנושות, כל העולם הזה, כל התמונה הזאת, היא בכלל ה"עולם המדומה", כשאנחנו סך הכול רוצים לכייל את עצמנו, לחבר את עצמנו להגיע למצב שנתחיל להרגיש תופעות רוחניות, שיבואו דרך תופעות גשמיות. וכך לאט לאט אנחנו ניכנס מהרגשת העולם הגשמי, להרגשת העולם הרוחני. זה לא קורה בקפיצה ולא קורה בהתפרצות, זה ממש כעולם אחד שמגיע דרך העולם השני.

שאלה: מה אנחנו צריכים לבקש מהבורא? האם היגיעה עוזרת לנו להעריך את הבורא? האם אנחנו צריכים ליצור אתגרים בתור עשירייה? תן לנו הדרכה ברגע כל כך חשוב, מה אנחנו יכולים לתת לכלי העולמי?

אלה כמה שאלות. קודם כל לתת לכם הדרכה איך נכון להתחבר ולתת לכם הדרכה איך להפעיל את הכלי הרוחני שיתפעל יותר וכן הלאה. זו כל העבודה שלנו. צריכים להבין שחוץ מחיבור בינינו אנחנו לא משפיעים על כוח עליון, שרק דרך החיבור אני יכול להשפיע, לבד אני יכול לעשות אלפי פעולות, ושום דבר לא קורה, אלא רק חיבור.

מתוך החיבור, בין החיבורים בינינו, אנחנו משפיעים לבורא. ועד כדי כך משפיעים לבורא, שאנחנו מייצבים את הבורא, הוא לא קיים אם אנחנו לא מחוברים. הבורא הוא אותו כוח עליון שלא שייך לנו. אבל אם אנחנו מתחברים בינינו בהשפעה הדדית, אז אנחנו לפי השתוות הצורה עמו בהשפעה, מתחילים לקלוט אותו שהוא נמצא בינינו. בצורה כזאת אנחנו מגלים את הבורא לנברא. את זה אתם צריכים להשתדל עכשיו לגלות ביניכם, ונקווה שאנחנו עוד נדבר על זה, ואפילו אולי עוד נתראה.

שאלה: מה יש בכוחות העשירייה שמוביל לחיבור עם הבורא?

מה יש בכוחות העשירייה? בעשירייה יש מושג אחר ממה שבאחד. בעשירייה יש כוח השפעה שהם מייצבים אותו למעלה מהדחייה הדדית הטבעית שיש ביניהם מלכתחילה. ואם מתעלים למעלה מהדחייה הזאת, הדחייה הגשמית, לפי האופי, לפי כל מיני הרגלים, אם מתעלים למעלה מזה ורוצים להתחבר, אז לפי זה אנחנו מבטלים את העולם הגשמי, לעומת העולם הרוחני. זאת אומרת, יש לנו כבר הערכה להיות מחוברים יותר, מאשר להיות נפרדים. ולכן כבר אנחנו קובעים את הסדר, לאן אנחנו מכוּונים. וכך אנחנו מעוררים את כל כוחות הטבע שגם יהיו מכוּונים בצורה כזאת.

שאלה: אמרת שכל העולם הזה הוא כמו אשליה ביחס לְמה שאני מגלה כלפי החברים. איך מאחורי כל זה אני מתחיל באיזשהו שלב לראות את המציאות האמיתית שמאחורי החברים, את הבורא?

הכול תלוי ביגיעה שלך. אתה מסתכל על הילד שלך לעומת ילדים אחרים, אז בילד שלך אתה כמעט ולא רואה שום פגמים, כי הוא שלך, הוא נראה חמוד, יפה, חכם, ועל הילדים שלך יש תמיד מלכתחילה, אפילו שאתה לא רואה כל כך ולא מכיר אותם, יש לך ביקורת. אז אנחנו צריכים להשתדל לעבוד על זה, להפוך. אין מה לעשות.

שאלה: אנחנו כל הזמן מדברים על הנחיצות בגדלות הבורא, ובקטע הראשון קראנו, נאמר שם שחסר לנו את דעת ה'. למה מדובר כאן על דעת ה', ידע, לדעת את ה'?

כאשר אנחנו יכולים למדוד ובאיזה הבחנות, עד כמה הבורא יותר חשוב מכל הערכים שלי.

שאלה: בעניין לבטל את רצוני מול רצון החברים בעבודה, בעשירייה, האם אפשר להגיד שאם אני לא מוצא מה לבטל, זה אומר שאני מפספס אוצר גדול וזמן יקר?

אתה מפספס הכול, פשוט מאוד, מפספס הכול, כי לא יהיה לך כלי.

שאלה: מהי חוסר החשיבות בגדלות הבורא, ואיך אנחנו מבקשים אותה?

חוסר חשיבות בגדלות הבורא, זה שאתה רואה לפניך את כל העולם הזה, עם כל הפרצופים, עם כל מה שיש בו, כל הכוחות האלה, הם "חוסר חשיבות הבורא". כי אם היית רואה את הבורא, אתה היית רואה כוח אחד שמארגן לך את כל התמונה הזאת ומשחק בתמונה הזאת כדי שאתה עוד יותר ועוד יותר תיכנס בו.

שאלה: איך אדם מוסיף בגדלות הבורא? כי אני רואה שכל יום הבורא מציב רף חדש, אני או הקבוצה, אני או החברים, ולא נראה לי שאני מצליח לעבור את הרף הזה.

זה רק לעומת הקשר שלך עם החברים, עד כמה אתה תתגבר על הריחוק שיש לך יומיום מחדש, ותתגבר על זה בקשר עם החברים, תתקרב אליהם ובצורה כזאת תהיה יותר קרוב לבורא.

שאלה: קראנו בקטע 2 "אם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'." מה זה להאמין שהבורא רוצה לטובת האדם, זה נשמע אגואיסטי, כי רק אם הוא רק רוצה לטובתי אז אני אוהב אותו בחזרה?

אלא מה אתה חושב, אהבה נבנית על זה שמרביצים לך? אתה יכול לאהוב את מי שמרביץ לך?

תלמיד: לא, אבל זה נשמע כאילו השפעה, לא תלוי בדבר.

לא תלוי בזה, את זה עזוב, אלה דברים גדולים מאוד ואתה לא יודע מה המושג שלהם. אנחנו יכולים לאהוב, בינתיים לפחות אחר כך נראה הלאה, רק מי שעושה לנו טוב.

תלמיד: אז מה זה להאמין שהוא עושה לנו טוב?

להגיע לזה דרך כוח האמונה, כוח השפעה, אז אני מגיע למצב שאני מגלה שהבורא עושה לי טוב. זה לא דמיוני.

שאלה: כל יום מקובלים כתבו שמגלים בורא חדש, וזה מתוך התכונות הייחודיות של כל חבר בעשירייה, והמאמץ שלנו להתחבר נותן לנו גדלות הבורא בקנה מידה של העשירייה. בגלל שאנחנו הדור האחרון, אנחנו אמורים לגלות את כל גדלותו כשיתחברו כל השישים ריבוא נשמות במעמד הר סיני, או שהגודל שאנחנו משיגים מספיק לתיקון העולם בשלב זה?

הגודל שאנחנו נשיג יהיה מספיק לתיקון העולם.

תלמיד: האם אנחנו צריכים את הכוח של האגו של הקבוצה ככלי לגלות דווקא את גדלות הבורא?

ודאי שכן. אנחנו צריכים בכלל כל באי עולם, לא חשוב מי הם ומה הם, ועוד יותר מזה גם כל החי והצומח והדומם שיתחברו כולם יחד למערכת אחת, ואז המערכת הזאת תוכל לגלות ולהגיע לדבקות השלמה בבורא.

שאלה: הזכרת קודם שסוגי הקשר בין התלמידים הם כבר כלי, איזה סוגי קשר, מהם סוגי הקשר בינינו?

סוגי הקשר בינינו פשוטים, אנחנו רוצים להתחבר כי האחד בלי השני לא יגיע למטרת הבריאה, הוא נשאר בדרגת חי. תתאר לעצמך או שאתה כחי או שאתה כאדם, מדבר, או שאתה חתול או צפרדע, לא חשוב איזו חיה, או שאתה אדם. ההבדל הוא כשאתה מחובר לחברים אז אתה במידה הזאת "אדם", ובמידה שאתה לא מחובר לחברים אז אתה "צפרדע".

שאלה: איך לעורר את הרצון לבטל את עצמי לפני החברים?

הרב"ש כותב שזה על ידי דיבור בין החברים, זה מה שאני צריך לעשות וכך להתקדם, רק על ידי פעולות בינינו. לדבר על זה כמה שיותר, ולהשתדל להשפיע על החברים. יש כאלה שמדברים הרבה אבל פועלים מעט, ויש כאלה שפועלים מתוך הלב שלהם מעט, או ההיפך, פועלים הרבה אבל מדברים מעט. אנחנו צריכים להשתדל גם בכוח וגם בפועל להשפיע אחד על השני, העיקר שנדע שמה שאנחנו רוצים להשיג זה על ידי חיבור, ואם אין חיבור בינינו, אז אין כלי. כאילו אני מגיע לקבל איזו מנה יפה, טובה, אבל אין לי צלחת, אין לאן לקבל.

שאלה: מה הקשר בין הרצון לביטול עצמי לבין הרצון להתאחד עם הבורא?

אנחנו צריכים לצייר לעצמנו מצב שזה אותו הדבר. או שאני מתרחק מעצמי, או שאני מבטל את עצמי, או שאני מתקרב לחברים, או שאני מתקרב לבורא, זה אותו הדבר. זה כנגד זה, ככל שאני מתרחק מעצמי, מתעלה מעליי, ככל שאני מתקרב לחברים, מתקרב לבורא, כך אני נעשה יותר ויותר רוחני.

שאלה: ברורה לנו חשיבות המטרה ואנחנו מבקשות עבורה. מה שלא ברור לנו זה איך לבקש יחד כולנו כאחת, אם לכל אחת יש קצב אחר של עבודה, זמן אחר.

זה לא חשוב, אנחנו אף פעם לא יכולים להגיע לסנכרן, לחבר את הקצב שלנו, את התשוקות, את הרצונות, את המחשבות שיעבדו בצורה נכונה, הכול עושה רק הבורא. הוא על ידי האור העליון שמשפיע עלינו, מחבר אותנו יחד למנגנון אחד ואז הכול עובד. זה כמו הלב שמפעיל את הגוף, המוח שמפעיל את הגוף, שניהם אחראים על תפקוד הגוף בחיבור השלם, ועד שלא תהיה ההדדיות הזאת זה לא יקרה, אבל רק הבורא יכול לעשות זאת. אנחנו צריכים להשתדל לעשות פעולות לחיבור מצידנו, לבקש מהבורא שיבצע את החיבור, ובזה נגיע לכך שיתגלה החיבור ובו הבורא.

שאלה: כיצד אנחנו מחדשים את גדלות הבורא בכל יום כדי שהעבודה לא תהפוך לעבודה שגרתית בעשירייה, אלא שנחיה בכל יום את הגדלות שלו?

אני בטוח שאם תרצו, בכל יום זו תהיה עבודה חדשה. כי הבורא לא מתעצל והוא מעורר בנו יום יום תנאים חדשים, אפילו סכסוכים, מרחקים חדשים בינינו, ואנחנו בהתאם לזה רואים יום יום עבודה חדשה, כמו שכתוב, "יהיו בעיניך כחדשים".

שאלה: מה זה איחוד, איך עשירייה קובעת אם היא באיחוד או לא?

איחוד זו הרגשה שאין הבדל ביני לבין החברים בנקודה הזאת שאנחנו חושבים על רוחניות. שהיא למעלה מזמן, מתנועה, ממקום, למעלה מחיים ומוות, וכך אנחנו מייצבים את המקום לבורא, מייצבים את הרוחניות.

שאלה: מה זה אומר לשמוע ולקבל את הערכת הסביבה בעשירייה?

לקבל את הערכת הסביבה מהעשירייה זה במידה שאני מכניע את עצמי כלפיה ואז אני מקבל אותה ממנה. הערכת הסביבה, הערכת העשירייה, הערכת החיבור, הערכת הבורא, הם דברים שנמצאים בתוך העשירייה. יכול להיות שאף אחד לא מרגיש אותם, אבל כל אחד ואחד יכול להרגיש אותם לפי מידת ההכנעה שיפתח כלפי העשירייה.

שאלה: למה הגאווה מונעת מהאדם לראות את גדלות הבורא, האם זה בגלל שכל הטענות כלפי הבורא נראות צודקות? איך לעבוד עם גאווה?

כתוב, "גאוות אדם תשפילנו"¹, ככל שהגאווה באדם יותר גדולה, זה משפיל אותו יותר ויותר, מרחיק אותו מהרוחניות, מרחיק אותו מהבורא. הבורא אומר, "אין אני והוא יכולים להיות במדור אחד". לכן אני לא חושב שיש כאן הרבה מה להסביר, מדובר על זה בכל המאמרים שלנו. גאווה היא הדבר הכי גדול. בכל רגע ורגע שאדם מרגיש שהוא מסתכל מתוך גאווה על האחרים, כדאי לו לבטל את עצמו וממש כמה שיותר לראות את עצמו ההיפך, בצורה נבזית, שפלה.

שאלה: איך אפשר להעביר את חשיבות המטרה לאחרים?

רק על ידי התפעלות פיזית ומילולית. עד כמה אתה משתתף עם כולם, עד כמה אתה מראה לכולם שלך זה חשוב, מפני שעל ידי זה אנחנו משיגים את מטרת הבריאה. ואין לי ברירה אני נמצא עם החברים האלה מפני שהבורא הכניס אותי ביניהם כדי לגלות את המטרה, ולכן אני משקיע בהם. כך אני מראה להם כמה הם חשובים לי בגלל שהבורא חשוב לי, בגלל שמטרת הבורא חשובה לי, ולא בגלל שאני אוהב אותם. אני אוהב אותם באהבה אידיאולוגית, מפני שהם מחזיקים כלפַיי את מטרת הבריאה שאותה אני לא יכול להשיג בלעדיהם. לכן אני מוכן לשלם להם בנאמנות שלי, בעזרה שלי, בכל מה שאפשר, רק כדי להתקשר אליהם ולקבל את המטרה.

ובאמת אני יכול לעשות זאת אפילו שלא יעזרו לי, כמו רבי יוסי בן קיסמא שמחזיק במטרה. אמנם התלמידים שלו קטנטנים ולא מבינים ולא מרגישים, ואולי ממש נמצאים בצורות גשמיות אפילו, לא רוחניות, אבל אם הם במשהו רוצים להיות שייכים לזה, זה מספיק כדי שכל יתר החיבור ביניהם ובתוכם, שהם בעצמם לא הרגישו, הוא יעשה, ויקבל דרכם את הקשר עם הבורא. בלעדיהם הוא לא יקבל את הקשר עם הבורא, והם לא יודעים אפילו מה הוא עושה איתם, כמה הוא מסור להם, כמה הוא רוצה לדבר דרכם עם הבורא. כך קורה הקשר עם הבורא, דרך המסירות לקבוצה, לא חשוב באיזו צורה הקבוצה נמצאת.

שאלה: בקטע 5 רשום ""ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכח של הרבים יותר פועל". במה הוא יותר גדול, בכמות, באיכות, בחשיבות?

יש גיבור בכמות ויש גיבור באיכות, וזה בכל אחד ואחד מאיתנו ובכל קשר וקשר שבינינו. אנחנו לא צריכים לקבוע מה אנחנו, אלא פשוט ללכת לחיבור. ובצורה שהחיבור כל פעם מתראה לנו, בשבילנו העיקר הוא להשתוקק לנקודת החיבור. ובמה שהיא עכשיו מתגלה, בכמות או באיכות שלה, זה לא חשוב לי, אני לא יכול לקבוע כאן שום דבר.

שאלה: לָמה הכוח של הרבים פועל יותר אם מדובר בכמות ולא באיכות?

כי זה הרבים. כי אם הם מתחברים ונעשים כאחד, אז זה כבר לא רבים, זה כאחד, ואז יש להם מציאות רוחנית אחרת ומשקל רוחני אחר. זאת אומרת, יש גיבור בכמות, מיליון נגיד, אמנם הם לא כל כך קשורים זה לזה, אלא רק יש מעליהם למעלה איזו סיסמה, אבל לא שהסיסמה היא בתוך הלב שלהם והלבבות שלהם קשורים ללב אחד. זה "גיבור בכמות". ו"גיבור באיכות", אמנם הם מיליון, אבל הם מצליחים להתקשר ולהתחבר ללב אחד ממש, ואז הגיבור הוא באיכות. אז יש בזה ויש בזה.

במה מעניין הגיבור בכמות? במידת הפירוד שביניהם, שעוצמת הפירוד בולטת ואפשר למדוד אותה ולראות את הכוח הפוטנציאלי שלה. מה החשיבות של גיבור באיכות? עד כמה הם התגברו על הפערים שביניהם ומתחברים כאחד. אבל גם זה וגם זה חשוב. ובסופו של דבר אפילו שאנחנו מתגברים על גיבור בכמות ומגיעים לגיבור באיכות, אבל בתוכו גם נמצא גיבור בכמות. וכך מגיעים למצב שיש לנו עביות מצד הכמות וזכוּת מצד האיחוד, החיבור, ובזה אנחנו כבר מייצבים את הכלי.

שאלה: האם גדלות הבורא היא מטרה, או אמצעי שהבורא נתן לנו כדי להגיע להשפעה?

כל ההבחנות שאנחנו יכולים להבחין בבורא לעת עתה או בעבר או בעתיד, הן לא יכולות להיות המטרה, המטרה היא דבקות. שאנחנו מרגישים לא נפרדים מהבורא, שנמצאים בו בצורה כזאת, שבהתחלה זה כמו עובר, אחר כך כמו קטנים, אחר כך כמו גדולים, וכולנו יחד, והוא נמצא בכל אחד מאיתנו מבפנים ועוטף אותנו מבחוץ. כך איכשהו אפשר לתאר את צורת הקשר של הבורא עם הנבראים. כמו שאימא מרגישה את הילדים שלה אפילו שהם גדולים כבר, אבל היא מרגישה אותם בכל זאת דרכה, דרך הרחם שלה, הם כאילו לא יצאו משם, כך הבורא מרגיש אותנו.

תלמיד: אז גדלות הבורא זה אמצעי להגיע להשפעה, או שזאת מטרה בפני עצמה?

גדלות הבורא בשבילנו זה אמצעי להגיע להשפעה, להגיע להידמות לו, כן.

שאלה: מה זו השפעה, מה זה אומר "לתת" בעולם הרוחני?

"לתת" בעולם הרוחני זה להיות לזמן מה, במצב המיוחד שאתה נמצא, להיות גדול כלפי השני, שאתה תוכל ממה שיש לך לספק לו כל מה שהוא רוצה.

תלמיד: רק לציין שיש המון שאלות, הגיעו בערך שבעים שאלות.

מצוין. אני מאוד מרוצה שנשים כל כך אקטיביות יותר מגברים. נקווה שזה ימשוך את כולנו קדימה, גם את הגברים.

סדנה

איך אנחנו משיגים את גדלות הבורא, מה הכלי להשגת הבורא ואיך מתחילים בזה?

*

(סוף השיעור)

---

1. גאות אדם, תשפילנו; ושפל-רוח, יתמך כבוד (משלי, כ"ט, כ"ג)↩