שיעור ערב 05.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', "הקדמת ספר הזוהר",

עמ' 223, מאמר "מנעולא ומפתחא"

עמ' 238, מאמר "בהבראם - באברהם"

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 233 "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "מנעולא ומפתחא".

זה מאמר מאוד חשוב. העניין הוא שמלכות או שהיא פותחת או שהיא סוגרת לנו את האורות. לנו, כי אנחנו בעצמנו נמצאים במלכות. מלכות שמתקשרת לבינה הופכת להיות לפותחת האורות, היא מתקשרת לתכונות הבינה, תכונות ההשפעה. וכשהיא יורדת מבינה בחזרה היא כאילו סוגרת את האורות, הופכת להיות לתכונות המלכות. וזה כמו צמצם במצלמה, או יותר או פחות כך נפתח מנעולא או מפתחא, כך היא עובדת. ועל ידי זה שאנחנו יודעים באיזו צורה עובדת המלכות שלנו, אנחנו יכולים לנהל אותה, לפתוח יותר או לסגור יותר, כדי להיות מקסימום דבוקים בבורא בעל מנת להשפיע, וכך לעבוד עימה.

כאן הזוהר מסביר לנו איך זה עובד. ודאי שכדאי לנו לדעת את זה ולהתקדם לעבודה הזאת.

מנעולא ומפתחא

.41" רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך. כשהגיעו לשדה אחד, אמר רבי חייא לרבי יוסי, מה שאתם אומרים ברא שית, שמרומז בבראשית, ודאי כך הוא, משום שששת ימים עליונים, רק ו"ק דבינה, משפיעים לתורה, ז"א, ולא יותר. והאחרים, ג"ר דבינה, הם סתומים." אני רק רוצה להוסיף שבראשית זו המילה הראשונה שבתורה, שממנה מתחילה התורה, "בראשית".

"ביאור הדברים. תורה, ז"א. ששת ימים עליונים, ו"ק דבינה, העליונים מז"א. ואומר, שע"כ נרמז במילה בראשית בר"א שי"ת, כי בראשית מורה על הבינה, שחזרה להיות חכמה, כדי להשפיע לז"א. ומתוך שז"א אינו מקבל ממנה ג"ר דחכמה, אלא ו"ק דחכמה בלבד, ע"כ מרומזות בחכמה זו שבבראשית, האותיות בר"א שי"ת, להורות שאין לז"א ממנה אלא ו"ק דחכמה בלבד. אבל האחרים, ג"ר דבינה, הם סתומים, כי ג"ר של החכמה נשארות סתומות לז"א, ואינו משיג אותן.

כי נודע, שעתיק נתקן בצ"ב, שהעלה ה"ת לנ"ע שלו, כדי להאציל לפרצוף א"א. ולכן נחלק הכתר לשני חצאים, שגלגלתא ועיניים (גו"ע) נשארו בנוקבא דעתיק, ומחצית הכתר התחתון, אח"פ, נתקן לפרצוף א"א.

ונבחן, שה"ת משמשת בנ"ע בעתיק, ויה"ו באח"פ, שהן א"א. כי ה"ת דהוי"ה חסרה בא"א, וע"כ אין בא"א אלא ט"ר בחוסר מלכות. ורק עטרת יסוד דא"א משלימה אותו לע"ס. והמלכות נגנזה בנ"ע דעתיק. ומהם נחתמו כל פרצופי האצילות.

וכל הפרצופים נחלקו בעצמם לב' חצאים, שגו"ע לחוד ואח"פ לחוד. כי הבינה נחלקה לב' פרצופים, שגו"ע שבה נתקנו לאו"א עילאין, ואח"פ שבה לישסו"ת. ונמצאת ה"ת בנ"ע דאו"א, ויה"ו בחוסר ה"ת בישסו"ת. והם חסרים מלכות, כי המלכות שלהם נשארה בנ"ע דאו"א עילאין, כמו בעתיק וא"א.

וכן בזו"ן נתקנו גו"ע לזו"ן הגדולים, ואח"פ בזו"ן הקטנים. והמלכות נשארה בנ"ע דזו"ן הגדולים, וזו"ן הקטנים אין להם אלא ט"ר בחוסר מלכות. ורק עטרת יסוד משלימה למלכות שלהם, כמו בעתיק וא"א.

הרי, כמו שנחלק הכתר לב' חצאים, ג"ר וז"ת, כך נחלקה גם הבינה וגם הזו"ן, שה"ת נשארה בג"ר של כל אחד, ובז"ת אין שם אלא רק יה"ו בחוסר ה"ת, רק עטרת יסוד דמלכות המשלימה אותם במקום מלכות.

ולפיכך, נשארה מחציתה העליונה של כל מדרגה בבחינת לא נודע. כמו פרצוף עתיק, שה"ת אינה חוזרת ויורדת מנ"ע שלהם גם בגדלות. כי הגם שבגדלות הם מחזירים אליהם אח"פ דכלים החסרים להם, אמנם אינם ממשיכים ג"ר דאורות, כי ה"ת גנוזה בהם, שעליה היה צ"א, שלא לקבל חכמה. ולכן נשארים תמיד באור חסדים, אוירא דכיא. אלא רק מחציתה התחתונה של כל מדרגה, ממשיכה לעת גדלות את ג"ר דאורות, שזה הי' היוצאת מאויר שלהם וחזרו להיות אור חכמה וג"ר.

ומכוח זה נבחן, שכל פרצופי ג"ר, הנמשכים בחמישה פרצופי אצילות, הם רק בחינת ו"ק דחכמה, ונשארים חסרים ג"ר דחכמה. והוא משום, שג"ר של כל פרצוף אינן מקבלות חכמה, אלא ו"ק של כל פרצוף. ולכן אין באלו המוחין אלא ו"ק דחכמה.

ונאמר, שששת ימים עליונים משפיעים לתורה, ז"א, ולא יותר. שאין לז"א ממוחין עילאין, אלא ששת ימים, ו"ק דמוחין. אבל האחרים, הג"ר דבינה, הם סתומים. ג"ר דמוחין הן נעלמות, שאפילו בפרצופים העליונים ממנו הן נעלמות, כי אין מוחין, אלא לו"ק של הפרצופים העליונים."

שאלה: מה זה נקרא שכל משל מתחיל במילים "היו הולכים בדרך", יש איזו סיבה לדבר הזה?

הולכים בדרך הרוחנית. זה לא שהולכים בדרך, אפילו שכתוב הולכים מ"רמלה" ל"לוד" שאלה שני מקומות שאנחנו מכירים בישראל, אלא הכוונה היא על העלייה הרוחנית תמיד. אפילו שמדברים על מקומות גיאוגרפים כביכול, מדברים בכל זאת על המצבים הרוחניים בלבד. באף מקום בכל ספר הזוהר ובכלל בספרי הקבלה לא מדובר על העולם הזה.

שאלה: אמרת בנוגע לזה, שהמלכות נסגרת או נפתחת בשביל לתת יותר לבורא. מה זה אומר שאנחנו מהחיבור בינינו יכולים לפתוח או לסגור?

זו העבודה שלנו, שעל ידי החיבור בינינו אנחנו יכולים למשוך את האור העליון למלכות. ואז בהתאם לזה שהיא מקבלת את האור העליון היא יכולה לפתוח את עצמה, יש לה יותר רצון, יותר מסך, ואז היא פותחת את עצמה לאור העליון כדי לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה מה שכותבים פה על שני החלקים האלה, החלק העליון ג"ר וו"ק, שרק בחלק התחתון אפשר לקבל את אור החכמה, על זה מדובר?

כן, תיכף אנחנו נראה איך זה עובד, איך אנחנו מחברים פרצוף לעשר ספירות ואז איך יכולים לקבל. עד גמר התיקון אנחנו לא יכולים לעשות את החיבור הזה בצורה שלמה, אלא עובדים רק עם ו"ק, עם חלק מהאור העליון, ורק בגמר התיקון הפרצוף כולו מתחבר ואז האור העליון כולו יכול להיכנס בו ולהאיר.

תלמיד: אז אפשר להגיד שהבסיס של העבודה שלנו זה המצב הסגור, היסוד של העבודה שאנחנו עובדים על מנת להשפיע?

לא. אנחנו עובדים כדי לקבל תיקונים למלכות ולחבר אותה עם ט' ראשונות ולקבל בעל מנת להשפיע, אפילו בכל ט' הראשונות.

שאלה: אמרת שאת הזוהר שומעים כמו ילד קטן עם פה פתוח. כמות הפרטים החדשים שכל פעם מגיעה זה כל פעם חדש, כל יום כל יום עוד חדש ועוד חדש. איך זה אמור להתיישב בפנים, להסתדר?

אל תעביר את זה דרך השכל אלא רק דרך הלב, ואז לא תהיה לך בעיה. אני אומר לך, אם אתה רוצה להבין את זה בשכל אתה לא יכול, כי אי אפשר בכלל לקלוט את זה בשכל אלא בלב כן. תפתח את הלב ותגיד "אני רוצה להרגיש, לא לחשוב אלא להרגיש", ואז לאט לאט, לאט לאט, כתוב "הלב מבין". איך יכול להיות? הלב הוא מרגיש. לא, הלב מבין. הקשר בין הלב למוח צריך להיות מסודר כך שיתגלה בו האור ואתה תבין מתוך האור הזה מה קורה.

אנחנו עובדים עם אור החסדים כדי להשפיע, אבל במידה שאנחנו רוצים להשפיע אנחנו מקבלים את אור החכמה. ולכן כל מה שאנחנו בסופו של דבר מקבלים זו ידיעה, אור החכמה, אמנם בעל מנת להשפיע כי זה התנאי.

שאלה: מה ההבדל בין ו"ק דחכמה לג"ר דבינה?

כל האורות כמו הכלים מתחלקים לשלמים או לבלתי שלמים, חצאים. יש לנו חכמה ויש ו"ק דחכמה, זאת אומרת חצי מהמדרגה, חצי מהעוצמה של האור. כדי שאנחנו נקבל בעל מנת להשפיע אנחנו עובדים עד גמר התיקון רק עם חצי מדרגה, רק עם ו"ק דכחמה, או מקבלים את החכמה מלמטה למעלה בדחייה.

.42" אבל במאמר בראשית נאמר, שאותו הסתום הקדוש, חקק חקיקה במֵעיו, בבינה, של נסתר אחד, נוקבא דעתיק, הנקוד בנקודה הנעוצה, נקודת המלכות דצ"א, שעלתה לבינה, והוציאה אח"פ דא"א מחוץ לראש שלו. אותה החקיקה שנחקקה בבינה, נחקקה ונסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מַפתח אחד. ואותו המפתח כולו גנוז בהיכל אחד. ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, עיקר הכול באותו המפתח, כי אותו המפתח הוא סוגר ופותח.

ביאור הדברים. הסתום הקדוש, א"א, הנקרא חו"ס קדישא, חקק חקיקה של חיסרון אח"פ דכלים. במעיו, בבינה, של נסתר אחד, בפנימיות הנוקבא דעתיק. נקוד, פירושו, תיקון המסך לזיווג. בנקודה הנעוצה, בעיגול, במלכות דצ"א, הנקודה האמצעית, שעליה היה צ"א.

וזהו להבדיל מהמסך המתוקן עם עטרת יסוד, כנהוג בו"ק של כל הפרצופים. כי מסך של עטרת יסוד נקרא נקודת היישוב, ולא בשם נקודה אמצעית. כי א"א נחקק ונחסר מג"ר שלו ע"י פנימיות העליון שלו, נוקבא דעתיק, שמתוקנת בה"ת בנ"ע שלה.

ואותה החקיקה, שנחקקה בבינה, נחקקה ונסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מפתח אחד. מפתחא, מפתח, מלכות של עטרת יסוד, המתוקנת בכל ו"ק של פרצופי אצילות. כי בפרצופי ו"ק יוצאת י' מאויר שלהם ונעשים אור, שהמסך יורד מנ"ע שלהם לפֶה, ומחזירים אח"פ למדרגה.

ואז, אחר שיש להם אח"פ דכלים, קונים גם ג"ר דאורות. וע"כ נבחן המסך שבנ"ע בשם מפתחא, כי הוא סוגר את הפרצוף מהארת ג"ר, בעת שהוא בנ"ע. ופותח אותו בחזרה עם אורות דג"ר, בעת ירידתו בחזרה למקומו לפה. ומטעם זה מכונה פתח עיניים.

ונאמר, שנסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מפתח אחד. כי אע"פ שעתיק עצמו נחקק בה"ת, מ"מ החקיקה שנחקקה בא"א מכוח עתיק, אינה דומה לחקיקה דעתיק עצמו. כי א"א נחקק ע"י מפתחא, עטרת יסוד, חסר מלכות.

ונמצא, שבנ"ע דא"א שולטת רק עטרת יסוד ולא ה"ת. ולפיכך אוירא דא"א נודַע, להיותו מתוקן במפתחא. משא"כ אוירא דעתיק לא נודע, כי המלכות דנקודה אמצעית בו, שאינה ממשיכה בו ג"ר. ולא קשה, שאומרים כאן, שיש בא"א גו"ע, ולעיל נאמר שיש בו רק אח"פ, מחצית הכתר התחתון. כי כלפי עתיק יש לו רק אח"פ, אמנם כלפי עצמו הוא גו"ע וחסר אח"פ.

ונאמר, שאותו המפתח כולו גנוז בהיכל אחד. כי א"א האציל לאו"א עילאין, וחקק גם לאו"א בחיסרון ג"ר דאורות ואח"פ דכלים. והם ההיכל, שבו נגנזו כל האורות דג"ר, ג"ר דנשמה, ג"ר דחיה, ג"ר דיחידה. וא"א המשיך גם ה"ת דעתיק להיכל זה, וגם בחינת עצמו, שהוא המפתחא.

ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, עיקר הכול באותו המפתח. היכל, בינה, שהיא היכל לחכמה, שבה ג"ר וו"ק. שבג"ר שלה שולטת ה"ת, ובו"ק שלה שולט המפתחא, עטרת היסוד. ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, גם ה"ת מעתיק, מ"מ עיקר הכול באותו המפתח, בעטרת יסוד. כי ו"ק דבינה, ישסו"ת, רק בהם נבחן ההסתר, ו"ק מחוסרי ראש דג"ר. משא"כ בג"ר דבינה, או"א, ששם ה"ת בנ"ע, שם אינו חסר ג"ר, כי החסדים של או"א עילאין חשובים כמו חכמה וג"ר.

ואע"פ שהסגירה והפתיחה נעשים ע"י ה"ת שבנ"ע, שבהיותה עולה לנ"ע היא סוגרת המוחין דג"ר, כי אז נשאר הפרצוף בחיסרון של אח"פ דכלים וג"ר דאורות. ובהיותה יורדת מנ"ע לפה, פותחת המוחין דג"ר, שיאירו בפרצוף. כי אז מחזירה האח"פ דכלים וג"ר דאורות לפרצוף. הרי שרק ה"ת עצמה היא הפותחת והסוגרת.

עכ"ז כיוון שפתיחת מוחין אינם בג"ר אלא רק בז"ת, שבהן אינה שולטת ה"ת אלא עטרת היסוד, המפתחא, וג"ר של כל מדרגה, שבהן שולטת ה"ת, נשארות תמיד באוויר שלא נודע. לפיכך מיוחסות הסגירה והפתיחה למפתחא, ולא לה"ת."

אנחנו רואים מכאן שהכול תלוי עד כמה בינה עובדת עם חכמה יחד, שאם מוסיפים אור חסדים אז יכולים לקבל בעל מנת להשפיע. אבל בכל זאת לא עובדים עם ג"ר דחכמה, ועד גמר התיקון אי אפשר לעבוד עם ג"ר דחכמה, ה' תתאה בכל זאת לא פותחת את עצמה לגמרי אלא רק בשילוב עם בינה.

שאלה: כתוב כאן, שהמסך שעומד בנקבי עיניים נקרא מנעולא דמפתחא כי הוא סוגר את הפרצוף מהארת הג"ר. אם נדמיין לעצמנו את החיבור שלנו, מה זה אומר שאנחנו מסתירים מעצמנו הארה, שאנחנו מחוברים?

אנחנו לא הולכים לקבל אור חכמה בעל מנת לקבל כמו שהוא בכלים דקבלה שלנו, אלא רק אחרי הצמצום, שאנחנו לא עושים שום דבר לעצמנו, אלא רק לצורך להשפיע לזולת, לאחרים. בצורה כזאת אנחנו פותחים את עצמנו ואז אור החכמה, גם לא כולו אלא רק חלקו, יכול לעבור דרכנו לזולת. רק בצורה כזאת אנחנו עובדים. אף אחד לא מקבל לעצמו, אלא רק כדי לספק לאחרים. ואז בצורה כזאת כל אחד יכול לקבל מלמעלה ולהשפיע לאחרים, וכך כולם מקבלים אבל כל אחד עבור אחרים. בסופו של דבר כולם מקבלים. אבל אף אחד לא מקבל מפני שהוא מקבל לעצמו, אלא כדי שהאור יעבור דרכו לזולת.

תלמיד: מה זה אומר שהמסך עומד בנקבי עיניים, איפה החלק הזה של החישוב?

"נקבי עיניים" זה נקרא חיבור מלכות ובינה. "נקב" מהמילה "נקבה", חור בתוך העין, זו מלכות שעלתה לבינה ועושה שם את הנקב, זאת אומרת מוסיפה שם חיסרון. בינה לא רוצה חיסרון, בינה היא כולה להשפיע, אבל מלכות שעולה אליה היא מוסיפה לבינה חיסרון, רצון, ואז בינה משתמשת ברצון של המלכות כדי להמשיך את אור החכמה.

שאלה: מה זה מנעולא ומפתחא?

"מנעולא ומפתחא" זה נקרא שיטת חיבור מלכות ובינה. שמלכות יכולה לסתום את הבינה ומלכות יכולה לפתוח את הבינה, ואז האור מופיע דרך כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ממש בכל הפרצוף. אז במידה שיש קשר בין מלכות לבינה, במידה הזאת שניהם עובדים כך שפעם זה מפתחא, פותח, ופעם זה מנעולא, סוגר.

תלמיד: אם כך, מה הדרך היעילה ביותר להשיג את אותו המפתח למאור הגנוז הזה, שיפתח לנו, מה הכי יעיל?

הכי יעיל זה הקשר הכי אופטימאלי, הכי נכון, הכי טוב בין מלכות לבינה. בינה זה רצון להשפיע, מלכות זה רצון לקבל, עד כמה שהרצון לקבל יכול לקלוט את הרצון להשפיע ואז לעבוד על מנת להשפיע, זה הקשר הנכון בין בינה למלכות. ולכן במידה שמלכות כן יכולה, כן רוצה להתקשר לבינה, היא פותחת את הבינה ודרך הבינה האורות עוברים למלכות.

תלמיד: ומה הדרך הכי יעילה, הקצרה ביותר, המרוכזת ביותר? האם לקרוא בזוהר, ללמוד את חכמת הקבלה בבוקר?

הדרך היעילה ביותר היא להיות מחובר עם החברים ויחד איתם לבקש שהבורא יתקן קשרים כאלו ביניכם שהוא יוכל להאיר לתוך הקשרים האלה, זה הכול. כי גם מנעולא וגם מפתחא, וגם כל התכונות מתגלות רק בקשר בין החברים בעשירייה.

קריין: אנחנו בפסקה 43.

.43" באותו היכל יש אוצרות סתומים ומרובים, אלו על אלו. באותו ההיכל יש שערים עשויים לסתימה, שנעשו כדי לסתום את האורות. והם חמישים. ונחקקו לד' רוחות, והיו למ"ט (49) שערים, כי שער אחד אין לו צד, ואינו ידוע אם הוא למעלה או למטה. ומשום זה נשאר השער ההוא סתום.

פירוש. כי יש ג' מיני ג"ר: ג"ר דנשמה, ג"ר דחיה, ג"ר דיחידה. ובכל אחת מאלו ג' מיני ג"ר, יש פרטים לאין קץ. ע"כ נאמר, אוצרות סתומים ומרובים, אלו על אלו. ובעת שה"ת שוכנת בנ"ע, נמצאות כל אלו המדרגות בהסתר ובלתי נודעות.

ויש שערים עשויים לסתימה, שנעשו כדי לסתום את האורות. והם חמישים. שערים הם בית קיבול לאורות. ויש בהם ב' בחינות:

א. כשהם עוד בסתימה, שסגורים, סתומים ואינם מקבלים כלום,

ב. כשהם פתוחים ומקבלים האורות מהעליון.

בעת ששערי ההיכל הם בסתימה, הם במספר חמישים. אבל מבחינת פתיחת השערים, אינם אלא ארבעים ותשע." זאת אומרת, אי אפשר לקבל את כל אור החכמה, רק בהגבלה. "מספר חמישים הוא, כי ע"ס בעיקר רק חמש ספירות, כח"ב תו"מ, אלא הת"ת כוללת ו"ק, והן עשר. ולפיכך כשכל אחת בחמש ספירות כוללת עשר, הן חמישים.

ונחקקו לד' רוחות, והיו למ"ט (49) שערים. כי הסגירה והפתיחה אינן נעשות בה"ת, אלא רק במפתחא, עטרת יסוד. ונמצא, שחקיקה, כלומר, החקיקות הראויות לקבלה, לא נעשו בכל חמש ספירות כח"ב תו"מ, אלא רק בד"ס כח"ב ת"ת, ולא במלכות. וד"פ עשר הם ארבעים. אמנם גם המלכות כוללת ע"ס כח"ב תו"מ. ונמצא, שגם היא יכולה לקבל מהמפתחא לט"ר שלה, עד עטרת יסוד שלה. לכן יש כאן חקיקה לארבעים ותשע ספירות: ארבעים מד"ס כח"ב ת"ת, שכל אחת מהן כלולה מעשר. וט"ר מהמלכות, שכוללת עשר. ונמצא, שאינו חסר, אלא המלכות דמלכות.

לכן נאמר, שער אחד אין לו צד, ואינו ידוע אם הוא למעלה או הוא למטה. ומשום זה נשאר השער ההוא סתום. המלכות דמלכות, שער הנו"ן (50), עצם ה"ת, היורדת מעיניים לפה בעת גדלות. ואע"פ שה"ת יורדת מנ"ע דאו"א עילאין לפה, ואח"פ שלהם עם ישסו"ת, המלבישים עליהם, מתחברים למדרגת או"א לפרצוף אחד, שאז נמשכים בהם ג"ר דאורות, עכ"ז אין או"א מקבלים כלום מהאורות דג"ר, ונשארים באוירא דכיא, ודומים כמו שה"ת עוד לא ירדה כלל מנ"ע שלהם.

לפי זה נמצא, כי ביחס ג"ר דבינה, שהן או"א עילאין, לא ידוע אם ה"ת עוד עומדת בנ"ע שלהם למעלה. שהרי עדיין נמצאים באור חסדים לבד, כמקודם לכן. או שה"ת ירדה מנ"ע אל מקום הפה, שהרי העלו לכלים דאח"פ שלהם עם ישסו"ת ומשפיעים המוחין דג"ר דאורות אל ישסו"ת, נמצא בהכרח שה"ת ירדה למטה לפה. באופן, שאם אנו מסתכלים ביחס או"א עילאין, נדמה לנו שה"ת בנ"ע. ואם אנו מסתכלים ביחס ישסו"ת, רואים אנו אותה למטה בפה.

ונאמר, שער אחד אין לו צד, שהוא מלכות דמלכות, עצם ה"ת. אינו ידוע, אם הוא למעלה או למטה. כי ביחס או"א היא למעלה, וביחס ישסו"ת היא למטה. ומשום זה נשאר שער ההוא סתום.

ונמצא משום זה, שמלכות דמלכות לא נפתחה כלל, והיא סתומה כמזמן הקטנות, כמטרם ירידתה לפה. כי פתיחת השערים נעשתה רק בישסו"ת, שבהם חסרה ה"ת, ועטרת היסוד משמשת בהם במקומה. אבל באו"א עילאין, שבהם משמשת ה"ת, הם נשארו סתומים מג"ר, כמקודם לכן.

ומשום זה נשאר השער ההוא סתום. ותשכיל אמנם, כי אע"פ ששער הנו"ן הוא המלכות דמלכות, הנה זהו רק ביחס לכלים. אמנם ביחס לאורות, הוא נבחן לג"ר של המוחין, שהרי מחמתו נשארו או"א עילאין באור חסדים בלי ג"ר. וכן כל העליונים.

הרי שסתימת שער הנו"ן, גורמת חיסרון של ג"ר דמוחין מכל המדרגות, ואין בהן אלא רק ו"ק דמוחין. ולומדים, שחמישים שערי בינה כולם ניתנו למשה, חסר אחד. והוא חיסרון של ג"ר דמוחין. כי ג"ר דמוחין אלו לא יאירו בעולמות, אלא רק בגמה"ת."

כאן ברור מה שקורה, ששער החמישים יפתח רק בגמר התיקון. ועד אז כולם עובדים עם מלכות שנכללת בבינה, לא עם מלכות אמיתית, ולכן בצורה כזאת אנחנו צריכים לעבוד.

שאלה: איך מחברים את אבא ואמא בפרצוף?

מה זאת אומרת מחברים? אתה מתכוון לג"ר דבינה?

תלמיד: כן.

אם יש לך כלים במלכות שיכולים לחבר את אבא ואמא אז כן, ואם לא אז רק ישסו"ת. אבא ואמא מביאים לך קשר לג"ר דבינה, ישסו"ת מביאים קשר לז"ת דבינה, תלוי איזה כלים יש לך.

בינה מתחלקת לשני חלקים, אבא ואמא זה ג"ר דבינה, ז"ת דבינה זה נקרא ישסו"ת, ואז תלוי באיזה רצונות אנחנו מסוגלים לעבוד. ג"ר דבינה אלה כבר כלים שאנחנו בינתיים לא מסוגלים לעבוד איתם. בתוך "שיתא אלפי שני" אנחנו יכולים לעבוד רק עם ישסו"ת, רק עם מלכות שמתקשרת לבינה, שהיא נכללת בבינה, לא עם מלכות שעובדת עם הכלים שלה.

רצון לקבל של המלכות עובד לא עם רצון לקבל של עצמו אלא כמה שיכול להכניס אותו לתוך הרצון להשפיע, עם הכלים האלו עובדים, עד גמר התיקון. בגמר התיקון עוברים לשער הנ' שכבר יכולים לכלול את המלכות ואת הבינה יחד ואז פותחים את כל המלכות ואת כל הבינה, ואז יש לנו פרצוף שלם, שער החמישים.

שאלה: למה נקבע שהתיקון יתרחש לאחר ששת אלפים שנה?

ששת אלפים שנה זה לא שנים שבעולם שלנו. ששת אלפים שנה זה שש אלפים מדרגות, כמו שאנחנו למדנו כאן "שית", ב"שית אלפי שנין", שש זה דרגת זעיר אנפין. אנחנו צריכים לעלות ממלכות לבינה דרך זעיר אנפין, להתכלל במדרגות האלה, זה נקרא ששת אלפים שנה. עוד מעט נלמד את זה. אבל לא שמדובר על השנים שבעולם הזה, אין שום קשר. לעולם הזה אין שום שנים ושום כלום, עוד נלמד, נתרגל לזה, לכל ההבחנות הללו.

".44 בתוך אותם השערים יש מנעול אחד, ומקום צר אחד, להכניס בו אותו המפתח, ואינו נרשם וניכר, אלא רק לפי הרשימה של המפתח, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. ועל זה כתוב, בראשית ברא אלקים.

בראשית, זהו המפתח, שהכול סתום בו, והוא הסוגר והפותח. ושישה שערים כלולים במפתח ההוא, הסוגר והפותח. כשסוגר אותם השערים, וכולל אותם בתוכו, אז ודאי כתוב בראשית, מילה גלויה בכלל מילה סתומה. ברא, בכל מקום היא מילה סתומה, שמוֹרה, שהמפתח סוגר ואינו פותח.

ביאור הדברים. ה"ת שבנ"ע נקראת מנעולא, בהיותה נועלת את האורות דג"ר, שאינם יכולים להאיר בפרצוף, כל עוד שהיא עומדת למעלה בנ"ע.

ובתוך אותם השערים יש מנעול אחד, ומקום צר אחד. היסוד שבה"ת, בשער המ"ט דכלים. כי עצם ה"ת, מלכות דמלכות, הוא שער הנו"ן, ויסוד דמלכות הוא שער מ"ט, להכניס בו אותו המפתח. כי ביסוד של ה"ת נכנס המפתחא, עטרת היסוד של המוחין, המוריד ה"ת מנ"ע לפה, ונפתח הפרצוף באורות דג"ר. וע"כ נקרא עטרת היסוד בשם מפתחא.

ואינו נרשם וניכר, אלא רק לפי הרשימה של המפתח, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. המפתחא הוא עטרת היסוד של המוחין, והוא נכנס בבחינה שכנגדו שבה"ת, ביסוד דמלכות, המנעולא, שהיא ה"ת, אינו נרשם לגנוז ולנעול את ג"ר, אלא רק לפי הרשימה של המפתח, השולט בז"ת דבינה, ישסו"ת. אבל לא בעצמו, בה"ת השולטת בג"ר דבינה, או"א עילאין, הנחשבים תמיד לג"ר גמורות. וכמו כן המנעולא, אינו נרשם להיפתח, אלא ביסוד דמוחין.

ובזה נמצא, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. ידיעה, פירושו המשכת מוחין. כי לא נמשכו המוחין, אלא במפתחא, בז"ת דבינה, ששם משמשת המפתחא עטרת יסוד. אבל במקום או"א עילאין, שהם ג"ר דבינה, ששם אינה משמשת המפתחא, אלא ה"ת עצמה, שם נשארו בבחינת לא נודע.

והתבאר, שאע"פ שעצם ה"ת אינו ידוע, אם הוא למעלה או למטה, עכ"ז מספיק להיות ידוע בשביל ישסו"ת. כי נפתח על ידה במוחין דג"ר. כי אין בישסו"ת אלא רק יה"ו בחוסר מלכות. ועטרת יסוד משמשת בו למסך במקום המלכות. וגם המוחין, המורידים את ה"ת מנ"ע לפה, משמשים ג"כ רק במסך דעטרת יסוד. כי בה"ת לא הייתה כלל סגירה וחיסרון של ג"ר, שתהיה צריכה להיפתח. שהרי היא משמשת באו"א, שהם תמיד בבחינת ג"ר.

ולפי שכל ההסתר והסגירה לא היו אלא בעטרת יסוד, המשמשת בישסו"ת, נמצא, שעטרת היסוד דמוחין היא לבדה המפתחא, להוריד ה"ת מהעיניים לפה. כלומר, רק בכלים הדקים, הנעשים בכוח המסך דעטרת יסוד כמוהם. וזה שמסיק, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. כלומר, שאין המוחין מגיעים, אלא לכלים דישסו"ת, היוצאים מבחינת המפתחא, עטרת יסוד. ולא לאו"א, בחינת ה"ת, מלכות דמלכות ועצם המנעולא.

המילה בראשית, שהיא החכמה, כוללת בתוכה רק מפתחא, רק עטרת יסוד, שער מ"ט דכלים, ואינה כוללת את שער הנו"ן דכלים, מלכות דמלכות. לכן בראשית, זהו מפתח, שהכול סתום בו. שעימו נעשה הסתימה של הכול בקטנות. והוא סוגר ופותח. סוגר כל המוחין בקטנות בה"ת בעיניים, ופותח אותם בגדלות להוריד ה"ת מנ"ע לפה.

וההבדל הוא, שע"כ אין פתיחת החכמה הרמוזה במילה בראשית, אלא לו"ק של המדרגות, שהן הכלים של אותו המפתח. אבל לג"ר של הפרצופים אין המוחין של בראשית מאירים. כי הכלים שלהן אינם ממפתחא אלא מה"ת.

ושישה שערים כלולים במפתח ההוא, הסוגר והפותח. כי ג"ר של המוחין חסרות בו, ואינו פותח אלא ז"ת של המוחין, שכל אחת מז"ת אין בה אלא ו"ק, והן שבע פעמים ו"ק. ונמצא, המפתחא, ספירה השביעית, עטרת יסוד, כולל בתוכו רק שישה שערים. שישה שערים כלולים במפתח ההוא, הסוגר והפותח. ומורה בזה, שאינו ממשיך אלא ו"ק דמוחין.

ונאמר, בראשית, מילה גלויה בכלל מילה סתומה. ברא, בכל מקום שהוא, היא מילה סתומה, שמורה, שהמפתח סוגר ואינו פותח. כלומר, בראשית מורה על חכמה, שהיא מילה גלויה.

אבל כשנאמר, בראשית ברא, המשמעות היא, שהחכמה נעלמה ונסתמה. ונאמר, בראשית, מילה גלויה בכלל מילה סתומה, משום שכתובה אחריה המילה ברא. ובכל מקום, ברא, מילה סתומה. הרי, שבראשית ברא, פירושו, שהחכמה נסתמה. ונמצא, כי המשמעות היא, סוגר ולא פותח, שהחכמה נסגרה, ועוד לא נפתחה."

זה בעצם המאמר "מנעולא ומפתחא", שהכול תלוי בקשר בין מלכות לבינה. עד כמה שמלכות סוגרת את הבינה, ועד כמה שבינה מתערבבת במלכות ופותחת את המלכות. בחיבור שביניהן אנחנו יכולים או לפתח את עצמנו או לסגור בהתאם לכמה שהכוונה שלנו תהיה בעל מנת להשפיע.

שאלה: מהו המנגנון שפותח וסוגר? למה הוא משתנה?

הכול תלוי בקשר בין בינה למלכות. עד כמה מלכות סוגרת, עד כמה בינה פותחת. בקשר בין בינה למלכות תלוי כמה מלכות מסוגלת לקבל את האור בעל מנת להשפיע. כך זה עובד. שני כוחות פועלים יחד.

אתה לא יכול לעבוד רק עם הכלים דקבלה, כי כלים דקבלה אחרי צמצום הם כולם סתומים. לכן אתה צריך להוסיף לכלים דקבלה כוונה על מנת להשפיע. ואז בהתאם לכמה שיש לך רצון לקבל, אבל הכוונה שלו היא על מנת להשפיע, אז הרצון הזה במידה הזאת יכול לקבל את האור העליון. כי הוא לא מקבל לעצמו, אלא מעביר הלאה. יוצא שהקשר בין בינה למלכות קובע עד כמה יש לנו פתיחה.

שאלה: האם המשמעות של ג"ר דבינה זה קבלה על מנת להשפיע ואיך זה עובד בעשירייה?

לא. ג"ר דבינה זה לא קבלה על מנת להשפיע וגם ז"ת דבינה לא. בינה זה לא כוח קבלה, בינה זה כוח השפעה. אלא מלכות זה כוח קבלה. לכן בקשר, בהתקשרות בין בינה למלכות יש למלכות כוונה בעל מנת להשפיע מבינה, ובהתאם לזה היא הופכת להיות מצומצמת לזה שהיא פותחת את עצמה.

שאלה: מהי מלכות בכלים שלא מקבלים אור?

זה נקרא "כלים מצומצמים". היא מצמצמת את הכלים מפני שאין לה אפשרות לעשות פעולה בעל מנת להשפיע. לכן היא מעדיפה להיות מצומצמת.

שאלה: אני רואה כל יום את ה"זוהר" עם כל הכלי וזה מעניין אותי מאוד. ומדי פעם זה לא טוב, אז יש לי קצת בלבול. מאיפה באות השאלות, מי שואל את השאלות בתוכנו, האגו, הבורא?

איזה חלק מהכלי שלך שואל שאלות? ודאי שממלכות עולות השאלות. השאלה היא כך. עם השאלות מה תעשה, או שהשאלות יקדמו אותך לעל מנת להשפיע או שיסתמו אותך?

לכן יש שאלה בשאלות. לענות עליהן, לא לענות עליהן? עד כמה להעלות את האדם על ידי השאלות. עוד מעט אנחנו נלמד גם על זה.

תלמיד: איך אני בדיוק צריך להתנהג, לשאול את השאלה?

בדרך כלל, לא. ישנן שאלות, והשאלות הם כלים. אם אתה תהיה כבר מוכן אז אתה תשאל את השאלה בצורה נכונה. זאת אומרת, תוסיף לחיסרון של המלכות את הרצון להשפיע של בינה, ואז השאלה תפתח לך דרך לאור ואז תקבל תשובה.

השאלות הן סדר נכון של מלכות ובינה. התקשרות הנכונה מלכות ובינה שאתה כבר יכול לקבל עליה תשובה, זה צמצום, מסך, אור חוזר. כל מה שאנחנו לומדים על תפקוד נכון של הכלי. אנחנו עוד מעט נלמד מה זה נקרא "לעמוד לשאלה".

שאלה: הקשר הנכון בין מלכות לבינה. כשאנחנו מחוברים עם כל החברים בעשירייה, מה זה אומר שאנחנו מכוונים את עצמנו לבינה, זה אומר שאנחנו רוצים לתת לבורא או לעולם?

אין הבדל. "על מנת להשפיע" זה נקרא. ולא חשוב למי או למה. הכול תלוי במקרה שככה מתגלה. "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אם אני מכוון את עצמי לבריות אז אני בזה גם ממשיך את זה לבורא. כי רצון הבורא שאני אמשיך לבריות.

הבורא בעצמו לא בעל חיסרון. מה תיתן לו? אלא הכול תלוי עד כמה אנחנו מחוברים לבריות. סך הכול, "בתוך עמי אנוכי יושבת.", ואנחנו צריכים להשתדל לסדר את כל הפעולות שלנו לטובת הבריות. רק לטובת הבריות.

הבורא זה הכולל. הוא כאילו העומד אחרי כל הבריות ומה שאתה מעביר להם זה בו מורגש כתענוג. הבורא דורש רק את הכוונה. אתה עושה הכול מפני שהוא רוצה שאתה תשפיע לבריות. אז אתה עושה את זה בשביל זה.

למה? גם זה בעצם תנאי מוזר. אלא מפני שלא תהיה לך אפשרות לחשוב שאתה עושה את זה לעצמך. תחשוב, אתה תראה שכלפי הבורא אנחנו יכולים לעבוד רק בתנאי שאתה עובד עם הבריות. זה שאנחנו אומרים "על מנת להשפיע", "לעשות נחת רוח לבורא", מה תיתן לו, איך תשפיע לו? אתה משפיע לו רק בתנאי שאתה הולך להשפיע לבריות. ובעבודה שלך עם הבריות, זה נקרא שאתה מקבל בעל מנת להשפיע. אתה מקבל עבורם כדי להשפיע, להעביר את זה להם.

בְהִבָּראם - באברהם

.45" ברא היא מילה סתומה המורה, שהמפתח סוגר ואינו פותח. ובעוד שהמפתח סוגר במילה ברא, לא היה העולם, ולא התקיים, ותוהו היה מחפה על הכול. וכשתוהו זה שלט, לא היה העולם, ולא התקיים.".

זו רק התחלת המאמר. אחר כך הוא מסביר על מה בכלל כאן מדובר. שוב אותו עניין של מנעולא ומפתחא, קשר בינה ומלכות, סביב זה יש לנו את כל חכמת הקבלה.

(סוף השיעור)