שיעור בוקר 15.04.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - פסח, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 177, כותרת "משה מכה את המצרי".

אנחנו נמצאים בדיוק עכשיו בלימוד המעבר מגשמיות לרוחניות, בלימוד התנאים שעל ידם אנחנו יוצאים מגשמיות, מתרחקים ממנה, נכנסים לרוחניות ומתיישבים בה. זה דבר לא פשוט. ודאי שלפי הסיפור המעבר נעשה בזרימה אחת, אבל עלינו הוא עובר בצורה מאוד מאוד מדויקת, עקבית, חלקית, בעוד פרוסות ועוד פרוסות כך אנחנו עוברים את המצבים, ולכן צריכים ללמוד את זה.

צריכים גם לחשוב איך אנחנו בכלל מקבלים את זה, איך אנחנו מסכימים, איך אנחנו משתדלים לצאת מהמחשבות, מהרצונות, מההסתכלות הקודמת שלנו על החיים ומשתדלים להתלבש באדם חדש שיש לו כבר תפיסה חדשה, שונה מהקודמת. ולא להיות כאלו עקשנים, ולרצות להיות כמו אלו שנכנסים למצרים, שמתחילים להכיר את הרצון לקבל שבהם, מתחילים לעבוד עימו, ורוצים להבין על ידו כל מיני דברים. זה נקרא "שבע שנות שובע", שמבינים את העולם הזה יותר וגם לומדים קצת על העולם הרוחני, ונראה לנו שהכול טוב ויפה ונמצא לפנינו.

אחר כך מתחילות להיות "שבע שנות רעב", ואנחנו מבינים שמשהו לא מסתדר, איפה אנחנו מתעלים מעל עצמנו, איפה אנחנו תופסים את המחשבה החדשה, את התפיסה חדשה. ואז מגיעות שבע שנות רעב, שבהן רוצים להרגיש, רוצים להבין, רוצים לחיות כבר במימד אחר, אבל לא מסוגלים, לא מקבלים את הרגשת העולם העליון, ואז מגיעות לנו טענות ותביעות נגד הבורא, נגד ההשגחה שלו, אולי אנחנו לא נמצאים במקום הנכון, אולי אנחנו צריכים לעשות משהו אחרת. טוב שיש לנו רצון למשהו גבוה יותר מהעולם הזה, מהחיים הארציים, אבל איך לממש את זה.

וכאן האדם נמצא באמת במצב שהוא בצרות, הוא מרגיש את עצמו במלחציים, אין לו בעולם הזה שום דבר, אין לו מעולם הבא שום דבר, קירח מכאן ומכאן, וכך הוא מתקדם. לָמה מתקדם? כי בכל זאת מברר את הדברים, עד שמגיע למצב שבאמת מרגיש שנמצא בתוך הרצון לקבל שלו, בתוך האגו שלו, וזה בעצם מה שקובע את מצבו.

ומה עושים הלאה? האדם ממשיך עוד ועוד, פעם משקיע את עצמו יותר בלימוד החומר, פעם יותר בעבודה בעשיריות, כל אחד לפי הנטייה שלו. אבל בסופו של דבר הוא רואה שאין לו שום סיכוי להתקדם בצורה כמו שחשב קודם, אלא הוא מתחיל להבין שההתקדמות נמצאת בגישה אחרת, שהוא חייב לשנות את היסוד שלו, שזה הטבע שלו, הרצונות שלו, כך שהרצון שלו יקבל תפיסה חדשה. שאך ורק על ידי זה שהוא יבין שהוא חייב להשתנות, שכל התפיסה שלו היא טעות, היא לא נכונה, היא לא מיוצבת נכון, הוא יהיה מוכן להחליף את הטבע שלו.

ודאי שמחליפים לו את זה מלמעלה, וכמו שקיבל את הטבע שהיה לו עד כה, כך הוא יקבל טבע חדש, אבל זה בתנאי שהוא מבין, מרגיש, עושה פעולות לקראת זה. זה נקרא שמתקדם ליציאת מצרים, ליציאה מעל מנת לקבל, מהטבע האגואיסטי שלו וכניסה לטבע השני. ודאי שזה לא קורה בהיפוך אחד, אלא האדם צריך להסכים, להבין, להרגיש, הוא צריך לעכל את זה, הוא צריך להיות בעל הבית על השינויים האלו, על אף שהוא לא קובע שום דבר.

אבל כשעוברים עליו השינויים האלו הוא מקבל ומאתר אותם, רוצה אותם, ורק אחרי זה הם מתיישבים בו וכבר מסדרים אותו. וכך אנחנו מתקדמים ליציאת מצרים. זו עדיין לא יציאה, זו הכנה. היציאה היא לא פיזית ולא מוחית, אלא כל היציאה כמו כל ההתקדמות הרוחנית היא כולה בשינוי התכונות שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מקבלה להשפעה, ממחשבה על עצמו למחשבה על הזולת.

מה בכלל נקרא יציאה ממצרים? זו יציאה מהרצון לקבל לעצמו, זאת אומרת ממחשבות על עצמו, מרצונות של עצמו. זה נקרא שאנחנו יוצאים מהמצרים. כביכול משאירים את "האני" של כל אחד ואחד במצרים, כל המחשבות הפרטיות, האגואיסטיות, ההבחנות, ההחלטות, כולן נשארות בתוך מצרים. אנחנו יוצאים מכל אלו וממשיכים, זה נקרא להיות "עם חופשי". זה כמו לידה, כאילו נולדים מחדש, יוצאים מתוך האימא לעולם הנאור החדש, וזה נקרא "יציאת מצרים".

לפני זה היינו בתוך הרצון לקבל על מנת לקבל, ועכשיו אנחנו נפטרים מעל מנת לקבל ויוצאים ממש ערומים. אין לנו רצון נכון וגם אין לנו כוונה נכונה, אין לנו שום דבר, אנחנו עוברים כאילו דרך נקודת האפס. שהיינו בשליטת העליון והעליון היה שולט עלינו, אפילו שהיינו בעל מנת לקבל, אבל העליון הוא זה שגידל אותנו בצורה כזאת וזה לא נחשב שזה אנחנו, אלא כך גדלנו, זה הטבע, כמו שכתוב "לך לאומן שעשני".

מה שאין כן, אחרי שאנחנו נולדים אנחנו מתחילים להשתדל לעשות איזה פעולות משלנו - שכליות ורצוניות, בשכל וברגש. וכאן אנחנו צריכים באמת להבין מי אנחנו ומה עלינו לבצע כדי להידמות לבורא מהלידה, מהרגע הראשון שאנחנו מתנתקים מהרצון לקבל שלנו וממשיכים הלאה.

יש כאן הרבה דברים שאנחנו צריכים להבין, להרגיש, לקבל על עצמנו וליישם אותם. כי זו כבר עבודה אחרת, אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו חדשים ושאנחנו משאירים במצרים את כל היחסים הקודמים שהיו לנו במוח ובלב ששייכים לנו.

מחוץ למצרים זה כבר לא שלי, זו כבר העשירייה והבורא שנמצא בעשירייה. עשירייה יכולה להיות הקבוצה הקטנה שלי, עשירייה יכולה להיות כל בני ברוך - אלפי אנשים סביב כדור הארץ, ועשירייה יכולה להיות כל המציאות, כל האנושות עם כל הדומם, הצומח והחי, הכול זה גם עשירייה. הכול תלוי איך אנחנו מסוגלים להחזיק את זה בהרגשה שלנו, ביחס שלנו.

אנחנו ממשיכים ללמוד את "יציאת מצרים". קודם נענה על כמה שאלות.

שאלה: מתוך מה שאמרת עכשיו, יש הרגשה שאנחנו לומדים את חכמת הקבלה כמו מדע עליון, אצלי יש רק הרגשה תיאורטית, איך בצורה פרקטית, הלכה למעשה לצאת ממצרים? איך לממש את זה בחיים?

אני נמצא בעשירייה, אני חייב להתבטל כלפי העשירייה, בצורה פרקטית להתבטל, שהמוח והלב שלי יהיו יחד עם החברים. אבל אני מרגיש שאני לא יכול להיות כמוהם, יחד איתם, זה נקרא שאני נמצא בגלות, בניתוק מהחברים, מהערבות, מהקשר בינינו,

זה כבר סימן ראשון שאני נמצא בשליטת פרעה ושאני חייב ממש להשתדל לקרב את עצמי לניתוק מעצמי, מהאני, למסור את עצמי לדעת החברה, לשליטת החברה הקטנה שלי, אחר כך היותר גדולה, ועל ידי כך אני ארגיש עד כמה אני לא נמצא בזה או כן נמצא בזה ומה אני צריך לעשות כדי לשייך את עצמי אליהם במוח ובלב שלי.

כך אני מתעלה מהעולם הזה - משמע האגו שלי, לעולם הבא - משמע רצון הסביבה. והסביבה כל פעם תתגלה לי עם ערכים יותר גדולים, נעלים, ואני אשתדל כל פעם לנתק את עצמי מהאני ולשייך את עצמי לסביבה. וכך על ידי האדם והסביבה אני אצטרך, אני אוכל, אני אשתדל, אני אזכה לעלות ממצב למצב.

זה מה שאנחנו לומדים, אני לא רואה בכך שום דבר תיאורטי שמנותק מהחיים, אלא דווקא החיים הגשמיים שלנו הם אלה שמנותקים מהמציאות, הם העולם המדומה, העולם שמתואר ברצון לקבל שלנו. אז כדאי לנו לחשוב ולהבין ולהתחיל ליישם את זה בצורה פרקטית.

תלמיד: יש לי הרגשה שאני משקיע בעשירייה, אני חכם, אני טוב, אני משקיע אבל אני לא מקבל פידבק חוזר, אנחנו לא משיגים חיבור.

אל תסתכל עליהם בעין האגואיסטית שלך, על כך כתוב: "כל הפוסל במומו פוסל". אתה חייב להתייחס אליהם כאילו שהם כבר נמצאים בגמר תיקון ולחבר את עצמך כלפיהם בכמה שאתה רק מסוגל. אם תתבטל כלפיהם בצורה כזאת אז אתה תתקדם, רק בכך שאתה תתבטל כלפי העשירייה, אין ברירה, רק בצורה כזאת. כותב על כך רב"ש במאמרים שלו על הסביבה.

ואתה אומר: "אני רואה ככה וככה", תזרוק את כל מה שאתה רואה ואת כל שאתה חושב, הכול לא נכון. תקבל את הדברים מראש, בצואה אפריורית, שכל ההסתכלות שלך היא האגו שלך. אז על מה אני צריך להסתכל, איך אני צריך לאפס את עצמי? איך עלי לכייל את עצמי בצורה כזאת שאני אהיה אפס? עלי לאפס את ההסתכלות שלי על העולם. על כול מה שאני מסתכל ורואה, קודם אני שם את הכול על אפס כדי להתחיל לעבוד בצורה נכונה, אני עושה איזון.

איך אני עושה את זה? אני פוסל את ההסתכלות שלי ומקבל את החברים כשלמים, כנכונים, כצודקים, מזה אני מתחיל. אין לי שום אפשרות אחרת להתחיל את הפעולה למעלה מהדעת, דעת זה מה שאני חושב. אז רק למעלה מזה, רק שאני מאפס את עצמי, שם אפס על כל ההרגשות והמחשבות שלי. מה זה אפס? כמו שכותב רב"ש, שהאדם צריך לְאַפֵּס את עצמו כלפי הסביבה.

שאלה: אם בעשירייה עדיין אין דעה משותפת, ואני רואה שאחד חושב כך, והאחר חושב אחרת, ואין משהו אחד משותף?

זה לא חשוב, זה אתה שרואה כך. "עיניים להם ולא יראו", ככה זה. תקבל שאתה לא רואה נכון, יש לך פזילה בעין, ראייה עקומה, ולכן נראה לך שזה כך וזה כך. תקבל אותם למעלה ממה שאתה רואה. תראה מה שכותב הרב"ש במאמרי החברה – "למעלה ממה שאתה רואה". זה שאתה רואה שהם לא צודקים, שהם עקומים, שבעצמם הם נמצאים בכל מיני בעיות, זה לא חשוב. למעלה מזה אתה מקבל אותם כאילו שהם נמצאים יחד בחיבור ביניהם בצורה אידיאלית. אחרת זה לא ייצא.

שאלה: כשאני מקשיב לך בשכל, אני מסכים עם זה שזה הפתרון היחיד שיכול להיות, כי מה זה משנה מה אני חושב ומה אני מרגיש. אבל מה יכול לעזור, אם אתה לא יכול לעשות את זה, ואתה מגיע למבוי סתום שמעולם לא נתקלת בו, ואתה לא יכול לשאת את העול הזה ולהמשיך בדרך - אבל אתה גם לא יכול לעזוב. כלומר אתה בכלל לא יכול לעשות שום דבר.

על זה כותב הרב"ש במאמרי החברה, "איש את רעהו יעזורו". צריכים לתת דוגמה אחד לשני, צריכים לחזק זה את זה ולהמשיך ולהמשיך, ואז זה יקרה. אם לא יקרה עכשיו, יקרה בעוד חודש, חודשיים, אבל זה יקרה. אבל בתנאי שאתם הולכים ממש לכיוון אחד להיות בעזרה הדדית.

איפה הערבות? יש כאן כמה תנאים שאנחנו צריכים להתחיל לקיים, כי אנחנו רוצים לצאת מהעבודה בתוך האגו שלנו, ולהתעלות למעלה מזה. לכן אין ברירה חייבים לעשות את זה.

תלמיד: אם הפתרון הוא ערבות, אז צריכה להיות כאן איזושהי ערבות מאיכות חדשה?

אנחנו נותנים דוגמה זה לזה, איך אנחנו צריכים לעבוד, איך צריכים להיראות. אז אפילו שאני לא נמצא בזה, אני עושה את עצמי כאילו אני נמצא, כאילו שאני כבר מתוקן, וזה מה שאני רוצה להראות לחברים. ואני לא מדבר לפניהם על דברים בדרגה נמוכה, ואני לא מחליש אותם בזה שאני אומר, "זה לא יעזור, שום דבר לא יקרה, נמאס לנו" וכן הלאה.

תלמיד: אם אני אפעל כאילו אנחנו כבר מחוברים, זה יעזור לזרז את המעבר מעל המצבים, לעלות מעליהם?

נכון, כך כותב הרב"ש, שאנחנו צריכים להראות אחד לשני כמה אנחנו צדיקים, וכבר מתוקנים וכבר מחוברים. כמו ילדים שרוצים להיות גדולים, אז משחקים שהם גדולים ויש להם אוטו, למרות שהאוטו מעץ, או מפלסטיק. כך אנחנו צריכים לשחק במשחקים של גדולים.

שאלה: כשאנחנו משחקים במשחק שכאילו אנחנו כבר נשמה אחת. לאיזה תוצאה זה מביא אותנו?

אנחנו מזמינים בזה את המאור המחזיר למוטב והוא משפיע עלינו ומעלה אותנו.

תלמיד: כשאנחנו על ידי ההשתוקקות והפעולות שלנו מעוררים את המאור ליחסים המורכבים האלה, זה מעלה אותנו מעליהם, אנחנו נתרומם מעל?

כן. הוא יעלה אותנו, לפי הנטייה שלנו שנקראת "תפילה". האור משפיע עלינו ומעלה אותנו למצב שאנחנו יכולים להיות בו.

תלמיד: והכוח הזה של האור, הוא כל כך חזק שהוא מעלה אותנו מעל החושך?

זה כוח הבורא, שאין יותר חוץ ממנו. כל הכוחות האחרים הם מתגלים רק כדי שאנחנו נרצה את כוח האור הזה. כי חוץ מאור לא פועל כלום, ומה שקורה זה רק חוסר אור שנקרא "חושך", שנקרא "רצון אגואיסטי לקבל".

האגו לא נמצא, וזה מה שנקרא "בראתי יצר הרע". זו בריאה, בר מהרוחניות, בר מהמציאות, וזה נעשה אך ורק, כדי שאנחנו נתאר לעצמנו מהמצב הזה שהוא מלאכותי ולא קיים, מה זה נקרא רוחניות.

תלמיד: אנחנו נתרגל לזה? זה יהפוך להיות לטבע שני עבורנו, ואנחנו נימצא בדואליות כזאת כל החיים? כלומר, יהיה לנו כוח להימצא בדואליות הזאת כל יום?

כל הזמן. אנחנו חייבים להיות בזה קבוע בין שני העולמות, בין הרצון לקבל והרצון להשפיע - כוונה על מנת לקבל, וכוונה על מנת להשפיע. אנחנו חייבים כל הזמן לעלות ממה שאנחנו, למה שאנחנו רוצים להיות. ומה אנחנו רוצים להיות אנחנו לא יודעים, אבל תמיד רוצים להיות יותר מחוברים לעשירייה, זה ניתן בשבילנו כהבחנה עיקרית ובטוחה.

שאלה: מהם המדדים והפרמטרים שעל ידם ניתן לבדוק אם אנחנו מתבטלים נכון בעשירייה?

המדד הוא שאני מעביר ביקורת, לא מרוצה ונמצא בכל מיני מצבים מנוגדים לחברים שלי, ועם זאת אני מרגיש שהם היקרים שלי ואני חייב להיות דבוק אליהם, לחבק אותם, להחזיק אותם, להשקיע בהם ולהמשיך לברר את הדברים. כי אם במשפחה יכול להיות שיש ילד רע אבל בכל זאת אוהבים אותו, אז בעשירייה הרע שאני רואה בחבר הוא בגלל שאני נמצא ברע. הבורא מתלבש בחבר ובכוונה מראה לי את הרע שבו כדי שאני אתקן את עצמי, אסכים עם כל מה שאני רואה ואשתדל לראות בתוך החבר את הבורא. שבמקום כל הרע שאני רואה בחבר, אני אראה את הדמות הטובה.

שאלה: למי צריך להקשיב יותר, לשכל או לרגש?

זה צריך להיות יחד. אבל העיקר זו נקודת התפיסה, שכל פעם אני רוצה להתעלות מעלי ולהידבק בהבחנה יותר עליונה.

שאלה: אנחנו כל הזמן משחקים בעשירייה באהבת חברים, בגדלות הבורא, בחשיבות המטרה, והאור פועל עלינו ומעלה אותנו מעל הטבע שלנו. עם זאת, אנחנו לומדים שהיציאה ממצרים היא נס, ואם הבורא חושב שצריך לעשות נס אז הוא יעשה אותו, ואם הוא לא חושב אז לא יעשה. איך לעבוד נכון בין שני המצבים?

אני לא מצפה ולא מחכה לניסים, אני עושה מה שאני יכול לעשות. בכל רגע ורגע אני צריך לצפות לזה שהבורא יתגלה, שהרצון להשפיע יתגלה בי, ושאשתדל להיות בעל מנת להשפיע למעלה מהטבע שלי. אומנם אני לא יודע מה זה, זה נקרא "עולם הפוך ראיתי", אבל אני צריך להיות כאילו בשני עולמות. אני צריך לראות איפה אני נמצא עכשיו ואני לא בורח מזה, ועם זאת אני רוצה כל הזמן לתאר לעצמי באיזה מצב של השפעה, אהבה וחיבור אני רוצה להיות. עוד נלמד את זה.

שאלה: כשאני הולך לעבודה הטבע שלי תמיד מביא אותי למלא את עצמי במהלך היום. אבל כשאני נמצא עם החברים, כשאני בשיעור, אני צריך למלא את הרצון של החבר וזה מאוד קשה לי כי אני גם דורש מילוי מהחברים. איך אני יכול להפוך את הפעולה הזו, מה אני צריך לעשות?

אתה צריך להשתדל להתחבר לעשירייה ואיתם יחד למצוא שפה משותפת לגבי המצב המצוי שלכם, ולגבי המצב הרצוי שלכם.

שאלה: אם חבר אומר משהו ואני חושב משהו אחר, אז כלפי מי צריך לעבוד על ביטול, כלפי החבר או כלפי העשירייה?

צריכים לברר, אני לא יודע על מה אתה בדיוק מדבר, אבל בדרך כלל הביטול הוא כלפי העשירייה. אלו דברים פרטיים, לכן תקראו את מה שכותב הרב"ש ולפי זה תבינו מה עושים.

שאלה: מה נשאר מהאדם אחרי יציאת מצרים?

אחרי יציאת מצרים נשארת מהאדם רק נקודה שמתחילה לקנות רצון לקבל חדש, לתקן אותו ולעדכן אותו על עצמו. האדם יוצא עם חיסרון, זה כמו לידה חדשה, משהו נולד מתוך יסוד אבל אי אפשר להמשיך עם היסוד הזה, אלא רק להתקין על הרצון לקבל שהיה לו ושעימו יצא, להתקין עליו צורה חדשה שנקראת "אדם". לפני יציאת מצרים הם לא היו בני אדם, הם כולם היו כחיות.

תלמיד: כל מה שאני מכיר היום, ה"אני", זה ייעלם, תבוא תפיסה חדשה לגמרי או שזה מתווסף על מה שקיים?

זה יתחיל להשתנות. אלו פעולות שלא קורות בבת אחת, בפעם אחת או בלילה אחד כמו שכתוב לנו בסיפור, אבל בסופו של דבר נתחיל להרגיש איך אנחנו עוזבים את ההבחנות הישנות ומרכיבים במקומן הבחנות חדשות.

תלמיד: מה בדיוק מוליד את הצורך בגישה החדשה?

אני לא רוצה להיות בעבדות לרצון האגואיסטי שלי שקובע לי איך אני חושב, איך אני מתייחס ואיך אני עושה. אני לא רוצה להיות תחת שליטתו, תחת שליטת פרעה. אני רוצה לצאת ממנו ככל שאפשר וזה נקרא שאני משתדל לברוח ממצרים.

תלמיד: בהרגשת המלחציים, בצרות, כשמרגיש קירח מכאן ומכאן כמו שאמרת, יש פחד לבעוט פתאום בכל הדרך הזאת.

לא, כאן אני צריך עוד להמשיך את הבירור, שהעיקר בשבילי הוא ממה אני רוצה להתפטר, ממה באמת אני רוצה לברוח, עד שאני מברר שהעיקר בשבילי זו הבריחה מעל מנת לקבל – על זה הוא אומר שזו הצרה הראשונה. והצרה השנייה היא להיות מוכן לקבל על מנת להשפיע. כך אני צריך לקבוע לעצמי את שני השלבים האלה.

תלמיד: בעבודה בעשירייה אני צריך לראות את כולם מושלמים, זו העבודה שלי. איפה כאן הערבות?

הערבות היא בזה שאני רואה אותם שלמים ונכנס ביניהם עם ההסתכלות השלמה שלי עליהם. אז אני באמת נמצא איתם יחד בערבות כחבר נאמן שנמצא איתם באותה סירה ועוזר לכולם להתקדם. אין לי כאן שום אפשרות לברוח ואני גם לא רוצה, אלא רוצה רק להיות עוד יותר מסור להם.

תלמיד: האם עבודה עם עשירייה זו עבודה פרטית שלי עם העשירייה? זה נקרא עבודה עם עשירייה?

עבודה עם עשירייה זו העבודה הפרטית שלי.

תלמיד: האם הרב"ש כותב במאמרי חברה העל העבודה הפרטית של האדם עם העשירייה?

עם העשירייה. כלפי מה עוד?

תלמיד: האם אין עבודה של העשירייה, אלא יש עבודה שלי עם העשירייה?

אולי אני לא מבין אותך אבל כל העבודה שלנו היא להתכלל בעשירייה, לראות אותם כשלמים ואת הבורא שנמצא בתוכם.

שאלה: מה הכוונה בלראות את המצב המצוי והרצוי בעשירייה?

אני צריך קודם כל להשתדל לראות את כולם כצדיקים גמורים, מצליחים ומוצלחים. ואחר כך אני יכול להרשות לעצמי לראות בהם איזשהם פגמים, בתנאי שאני יכול לתקן את הסטייה הזאת שנובעת מהביקורת כדי עוד ועוד לתקן את עצמי ולהיות דבוק אליהם אפילו כשמתגלים פה ושם איזה ליקויים.

תלמיד: האם בתוך הפעולות שאנחנו עושים זה עם זה אנחנו מרגישים כל פעם את ה"אני" החדש שלנו, האם כל רגע ורגע יש את ה"אני" החדש?

ודאי שכך, אם רוצים או לא רוצים, כל רגע זה אדם חדש.

שאלה: איך אני יכול לכייל את המוח והלב? איך ניתן למשוך את האור העליון לתוך הכלי שלנו ולצאת בשמחה מהמצב של מצרים?

בזה שכל רגע ורגע אני רוצה להדביק את עצמי לחברה כדי לקדם אותם לתיקון בכל האפשרויות שלי.

קריין: אנחנו נמצאים במסמך פסח, בכותרת – משה מכה את המצרי, פסוק 177.

משה מכה את המצרי

""ויך את המצרי", בזה שלא נתן למלא את רצונו ודחה את מבוקשו". את המצרי שבאדם, זה נקרא "ויך את המצרי", שהורס אותו ומוחק אותו. "וזה נקרא שהמית את מעשה ומחשבה של המצרי הזה, הנכלל בבחינתו בלבו. וכמו כן הנאת השכל היא רק בזה שעושה מה שהוא מבין מה שהוא עושה. ובשיעור שעושה דברים שהם נגד שכלו, שהשכל מחייב אותו אחרת, היסורים שלו נמדדים לפי שיעור ההתנגדות לשכלו.

ובזמן שהאדם הולך למעלה מהשכל, אזי כשיתנו לו את השכל המחייב את כל עבודתו, הוא יכול לומר שמקבל את כל זה עבור להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל.

ואז הוא יכול לזכות לבחינת אור האמונה, שיכול לוותר, שאין כוונתו לעצמו, והוכחה לזה שעושה הכל אפילו שהם כנגד השכל. ממילא הוא מוכשר לקבל את אור האמונה, ויכול להיות בטוח שכוונתו להשפיע.

מה שאין כן כשאינו יכול לעבוד בבחינת אמונה, אלא רק מה שהשכל מחייב, היינו לפי הרצון לקבל, ממילא נשאר בתוך הצמצום. לכן צריכים ב' עבודות, היינו מוחא וליבא."

(הרב"ש. 237. "בחינת מוחא וליבא")

זה קשה, יש הרבה הבחנות בקטע הזה ואנחנו צריכים בעיקר איכשהו לעבור אותן ברגש ובשכל על עצמנו. לכן אנחנו חייבים עוד לעמוד על זה ולברר.

שאלה: מדובר כאן על כך שאדם מתקדם בלמעלה מהדעת. בשלב מסוים כשמופיעה הזדמנות כזאת, איך במצב כזה משתווים שני הכיוונים, מה שבמוח עם מה שבלב?

אנחנו צריכים ללמוד על עצמנו, עם מה אנחנו מסכימים בלב, עם מה אנחנו מסכימים במוח, שיש את השפעת הלב על המוח ויש את השפעת המוח על הלב. אנחנו עוד צריכים ללמוד, אבל חוץ משניהם אין לנו יותר נקודות הבחנה, רק מוח ולב, שכל ורגש.

שאלה: מה בא קודם, הביטול או הצמצום של הלב והמוח?

ביטול, ואחר כך לאט לאט צמצום. צמצום זה כבר שאנחנו מתחילים להשתמש במשהו בצורה מסוימת. לבטל זה כאילו שלא קיים.

שאלה: מתוך השיעור של היום מופיעה שמחה מיוחדת, כל החברים נמצאים בים של אור. האם זה נדמה לי?

זה טוב.

שאלה: מה פירוש המשפט "ובזמן שהאדם הולך למעלה מהשכל, אזי כשיתנו לו את השכל המחייב את כל עבודתו, הוא יכול לומר שמקבל את כל זה עבור להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל."

אם אדם מקבל כוחות מלמעלה שהוא יכול לבטל את השכל אז כמה שיתנו לו יותר שכל, הוא ישמח לבטל אותו יותר ויותר וכך יעלה לדרגת הרוחניות שהיא למעלה מהשכל.

תלמיד: מה זה בדיוק אומר שיתנו לו שכל, כאילו יתנו לו שכל רוחני?

לא. שכל זה שכל רגיל, הרצון לקבל. אם הוא יכול ללכת למעלה מהרצון לקבל, במידה שילך למעלה מהרצון לקבל הוא מרגיש בזה שמחה ותענוג כי זה עוזר לו לעלות לרוחניות.

שאלה: כל עוד לא מחוברים, איך אפשר ללכת נגד השכל? לא ברור לאן הולכים, יש המון אופציות.

יש לאדם עבודה עם עצמו, יש לו עבודה עם הקבוצה. בגלל העבודה שלו בקבוצה הוא שוב חוזר לעבודה עם עצמו, וכך יש לו גם זה וגם זה. אז עיקר העבודה היא בקבוצה שמחייבת אותו לעשות את השינויים הפנימיים שלו.

תלמיד: איך לדעת מה לבחור כשרוצים ללכת נגד השכל?

מה שמפריע לקבוצה.

שאלה: האם אנחנו יכולים לשייך את הטקסטים שקראנו לגבי יציאה ממצרים ומשה, למשפט - "כל העולם נברא בשבילי" וזה יכול להסביר אותם?

כן, ודאי שכן.

שאלה: הביקורת שיש לנו על כל דבר, זה מהלב או מהשכל?

בדרך כלל מהלב.

תלמיד: כשאנחנו רוצים לבטל את הביקורת זה מהמוח?

כן. ביטול הביקורת זה מהמוח.

תלמיד: איך יוצא שהלב שלנו משתנה בסוף, אם המוח עושה את הפעולות האלה?

הלב משתנה לא על ידי המוח, הלב משתנה על ידי המאור המחזיר למוטב.

שאלה: יש תהליך שלם שאנחנו עושים בהכנות, כולל שמכה את המצרי ועוד כל מיני פעולות, ורק אז יוצאים ממצרים. אז למה בכלל לצאת ממצרים, למה אי אפשר להתחיל לתקן את עצמי בתוך מצרים, מה זה הטקס שרק אז לוקחים את כל הדברים ומתחילים לתקן אותם?

בכל המצוות שלנו כשאנחנו מתקנים את האגו שלנו, כתוב - "זכר ליציאת מצרים". כל התיקונים הם אחרי שמתנתקים מהאגו. זה נקרא ש"יוצאים ממצרים". כל הרוחניות מתחילה ביציאה ממצרים. זה סולם המדרגות. יש לך מדרגות שהאדם בעולם שלנו עולה בהם, אלה מדרגות אגואיסטיות קטנות, ואחר כך האדם משיג שיש עוד משהו. הנקודה שבלב, הרצון לקבל שבו לא מרוצה מהעלייה הזאת בעולם הזה והוא רוצה לעלות הלאה.

וכאן הוא מתחיל ללמוד - איך אנחנו עושים את זה, איך אנחנו מנתקים את עצמנו מהסולם הקודם וממשיכים לסולם הבא, וככה מתקדמים. בעולם הזה אנחנו לא יכולים להרגיש יותר ממה שאנחנו חיים בתוך האגו שלנו. חיים כך וכך שנים, מתים והולכים להירקב באדמה. כמו שהיינו יצורים ביולוגיים, ככה נשארים. אם אני רוצה לצאת לחיים הרוחניים, אז יש לנו עכשיו הזדמנות, אנחנו לומדים איך עושים את זה. זה נקרא "יציאת מצרים".

שאלה: מה ההבדל בין עבודה במוחא לבין העבודה בליבא, האם אפשר דוגמה פרקטית?

פרקטית. עבודה בליבא זה עם הרצונות, עבודה במוחא זה באמונה למעלה מהדעת. אבל גם את זה וגם את זה אנחנו צריכים לברר. יותר טוב אל תקבל כהגדרות מדויקות, צריכים לדעת איך להדביק אותם אלינו. כרגע אנחנו עוד לא יכולים לממש.

שאלה: מה זה בדיוק "ויך את המצרי" בעשירייה? אם אני מזהה בעשירייה שלי איזה מצרי, איך אני יכול להמית אותו?

"מצרי" זה נקרא כוונות על מנת לקבל. אם אתה רוצה למחוק את המצרי שבך, אז אתה צריך לזהות את הרצונות לקבל שלך בכוונה על מנת לקבל, ובצורה כזאת אתה תמחק אותו. צריכים לראות באיזו מידה עושה לך רע, לא נותן לך להתקדם, ובשנאה להרע אתה מתרחק מזה. זה נקרא שאתה מוחק אותו.

שאלה: לפעמים העשירייה מגיעה להחלטה, להרגשה משותפת שיציאת מצרים היא רק ביחד, שאני בעצם נשאר במצרים, מאוד מאוד עדין. איך לחזק את הנקודה של החלטה רגעית שלא תברח לנו, שנשקיע בה ונפתח אותה ונגדיל אותה?

אתם תמשיכו יחד עם כולם ותעשו כל מה שאנחנו לומדים וזהו. ואל תחשבו שרק אתם צריכים לשמור על זה, כולנו צריכים לשמור וכל עשירייה עוזרת לעשיריות אחרות וכך מתקדמים.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדמיין את החיים השלמים, שכל קבוצת "בני ברוך" יוצאים ממצרים בלי להתבלבל?

על ידי חיבור בינינו. ככל שאנחנו משתדלים להיות מחוברים הבורא מתגלה בנו ביתר עוצמה ומושך אותנו, כולנו יחד. במידה שיש יותר אנשים, ככל שהם שונים ועם זה הם רוצים להיות מחוברים, הבורא שייך לכולם. אז כך אנחנו אוספים את עצמנו תחת הכוח שלו ואז הוא מושך אותנו. לכן "ברוב עם הדרת המלך", ככל שאנחנו שונים אבל רוצים להתאסף, אנחנו נותנים לבורא יתר כוח וסיבה להעלות אותנו.

שאלה: אמרת לפני רגע שאנחנו לא יכולים לממש את זה כרגע. מה מונע את האפשרות?

אתה.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אין מה זאת אומרת. אתה מונע. האני שבאדם מונע ממנו לעלות ולהעלות את האחרים.

שאלה: כשאנחנו אומרים שאנחנו יוצאים ממצרים, אני לא מדבר על עצמי באופן אישי, אני יוצא רק עם העשירייה שלי ממצרים. ועם זאת יש תחושה כשאני מסתכל על עשיריות אחרות בכלי העולמי ביחס לעשירייה שלי, אני רואה כמה הם חזקים, עצומים, ואצלי אני לא מבחין בזה.

אתה לא יכול לראות את העשירייה שלך מוצלחת מפני שאתה נמצא שם.

תלמיד: אני רואה את פתח תקווה 10, אני רואה כמה הם חזקים, מכיר את החברים האלה, היינו איתם גם בפגישה, ובתוך העשירייה שלי אני לא יכול להגיע לזה, לא יכול לראות את זה.

מפני שהם שלך, שכך נראה לך. אז אתה צריך להגיע למצב שאתה מתייחס לעשירייה שלך כמו לעשירייה אחרת מוצלחת, יש לך דוגמה.

קריין: 177.

""ויך את המצרי", בזה שלא נתן למלא את רצונו ודחה את מבוקשו. וזה נקרא שהמית את מעשה ומחשבה של המצרי הזה, הנכלל בבחינתו בלבו. וכמו כן הנאת השכל היא רק בזה שעושה מה שהוא מבין מה שהוא עושה. ובשיעור שעושה דברים שהם נגד שכלו, שהשכל מחייב אותו אחרת, היסורים שלו נמדדים לפי שיעור ההתנגדות לשכלו.

ובזמן שהאדם הולך למעלה מהשכל, אזי כשיתנו לו את השכל המחייב את כל עבודתו, הוא יכול לומר שמקבל את כל זה עבור להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל.

ואז הוא יכול לזכות לבחינת אור האמונה, שיכול לוותר, שאין כוונתו לעצמו, והוכחה לזה שעושה הכל אפילו שהם כנגד השכל. ממילא הוא מוכשר לקבל את אור האמונה, ויכול להיות בטוח שכוונתו להשפיע.

מה שאין כן כשאינו יכול לעבוד בבחינת אמונה, אלא רק מה שהשכל מחייב, היינו לפי הרצון לקבל, ממילא נשאר בתוך הצמצום. לכן צריכים ב' עבודות, היינו מוחא וליבא."

(הרב"ש. 237. "בחינת מוחא וליבא")

שאלה: לָמה כתוב כאן שאנחנו צריכים לעזוב את הדעת? האם זה השכל שעוזר לי לבחור באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה?

כן ולא. ודאי שאנחנו עובדים בשכל, אבל תמיד רוצים להעלות את השכל למעלה, מהשכל הגשמי לשכל הרוחני. לכן כך זה נשמע, שאנחנו כאילו מתנתקים מהדעת, אבל כשאנחנו מתנתקים אנחנו עוברים לדעת יותר גבוהה. עוד נחזור על זה הרבה פעמים.

קריין: 178.

"הקדוש ברוך הוא הבטיח למשה, שהוא יוציא אותם מצרה ראשונה ומצרה שניה. אבל צריכים לדעת, שעיקר היציאה מצרה ראשונה, שהיא יציאה מתאוות גשמיות, שבלי זה אי אפשר להגיע לתענוגים רוחניים.

וזה משל המדרש על "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", היינו זה שהרג המצרי, היינו הסיבה ראשונה, שצריכים גם כן לזכור, אפילו אחר כך, כשבא למצב הב', שהוא הגלות של תענוגים רוחניים, שצריכים לקבל אותם על מנת להשפיע, והגוף לא מסכים. היינו, הרג את המצרי, הכוונה על תאוות גשמיות, הנקרא בחינת "מצרי".

מה שאין כן אחר כך הצרה השניה היא כבר בחינת "ישראל", היינו שיש לו תענוגים רוחניים, ומכל מקום הוא נמצא בצרה, מזה שצריך להתגבר על מנת להשפיע, ושצריך שה' יגאלו גם מצרה זו."

(הרב"ש. 506. "הצילנו מיד הרועים")

אלו דברים פשוטים. הרב"ש רוצה להגיד לנו שני דברים: דבר ראשון - אתה מתנזר מתענוגים שאתה יכול לקבל אותם בצורה רגילה, ברצון לקבל שלך, כי מה שנכנס לרצון לקבל פסול כי הוא חותך אותך מהבורא. דבר שני - אתה עוד צריך לעבוד בלקבל על מנת להשפיע, לעבוד עם הרצון לקבל אבל בעל מנת להשפיע, כלומר להוסיף כאן כוונה "על מנת". זה כביכול הפוך, אתה עובד עם הרצונות שלך ואתה משייך אותם לבורא, כלומר כל מה שאתה יכול להרוויח ברצונות שלך אתה משייך לבורא, זה נקרא "הצרה השנייה".

"הקדוש ברוך הוא הבטיח למשה, שהוא יוציא אותם מצרה ראשונה ומצרה שניה. אבל צריכים לדעת, שעיקר היציאה מצרה ראשונה", שהיא היסוד של התיקונים, "שהיא יציאה מתאוות גשמיות, שבלי זה", בלי יציאה מעצמו, "אי אפשר להגיע לתענוגים רוחניים". קודם צריך להיות צמצום, מסך, אור חוזר, ואז יהיה אפשר לעבוד עם תענוגים רוחניים.

"וזה משל המדרש על "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", היינו זה שהרג המצרי, היינו הסיבה ראשונה, שצריכים גם [כן] לזכור, אפילו אחר כך, כשבא למצב הב', שהוא הגלות של תענוגים רוחניים, שצריכים לקבל אותם על מנת להשפיע, והגוף לא מסכים. היינו, הרג את המצרי, הכוונה על תאוות גשמיות, הנקרא בחינת "מצרי".

מה שאין כן אחר כך הצרה השניה היא כבר בחינת "ישראל", היינו שיש לו תענוגים רוחניים, ומכל מקום [הוא] נמצא בצרה, מזה שצריך להתגבר על מנת להשפיע, ושצריך שה' יגאלו גם מצרה זו". אפילו תענוגים רוחניים שהוא מקבל בעל מנת להשפיע, כלומר הוא מקבל תענוגים מזה שעושה את זה בעל מנת להשפיע, אז גם את התענוגים האלה הוא צריך לסדר שהם יהיו לא לעצמו.

שאלה: לא הבנתי מהי הצרה הראשונה, מה זה לצאת מתאוות גשמיות? מה הן תאוות גשמיות?

אם אני נהנה ממשהו, אז אני צריך להגיע למצב שאני לא רוצה ליהנות, אלא אם כן אני מעלה את הרצון שלי למצב שאין לי הנאה מזה שמגיעה אלי הנאה, יש לי הנאה מזה שאני מוסר את ההנאה.

תלמיד: האם לצאת מתאוות גשמיות זה להשתמש בתאוות בצורה נכונה?

כן.

תלמיד: מהי הצרה השנייה?

הצרה השנייה היא, שאפילו התאוות הרוחניות, כשיש לי כבר תענוגים רוחניים מזה שאני עושה בעל מנת להשפיע, התענוגים האלה שאני מקבל צריכים להתקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: יש כאלה שמתרחקים מחכמת הקבלה לזמן מה והם מסודרים בחיים הגשמיים, ויש כאלה שלהיפך הם מוכנים לעבוד קשה, אבל בשני המקרים הם מתנתקים. מה עדיף ביחס להתקדמות רוחנית?

אי אפשר להגיד. ההתנתקות מהלימוד, מהקבוצה, היא הדבר הכי גרוע ולא חשוב מאיזו סיבה. ודאי שאם זה מסודר בצורה כזאת שאדם לא יכול לעשות שום דבר, נניח שהוא חולה, חס ושלום, וחייב לעזוב מסיבה שלא תלויה בו כביכול, שהבורא סידר לו, אז אין ברירה. אבל אם הוא עוזב בגלל בעיות בעבודה, בבריאות, אלו תירוצים.

שאלה: מהו התענוג הרוחני, האם מזה שאני נהנה שהתנתקתי מהאגו, או מזה שאני עושה משהו למען החבר? מהם בדיוק התענוגים?

אין הבדל אם אלו תענוגים רוחניים או תענוגים גשמיים. תענוג רוחני הוא שאתה מוכן ליהנות מזה שאתה ממלא את הזולת. כאן השאלה, האם כשאתה ממלא את הזולת אתה ממלא את הזולת כדי ליהנות, או כשאתה מהנה לזולת אז כתוצאה מזה אתה נהנה, או שאתה נהנה וזה בא אליך בעל כורחך ואתה בכל זאת ממלא אותו, או שאתה כן רוצה לקבל תענוגים מזה שאתה ממלא את הזולת, ואת התענוגים שאתה מקבל אתה מקבל אותם בעל מנת להשפיע, עושה עליהם צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה. כי בזה אתה ממש מדמה את עצמך לבורא שוודאי נהנה מזה שממלא את הבריות.

שאלה: איך מוסרים את ההנאה? ולמי אני מוסר הנאה?

לבורא, למקור.

תלמיד: מה זה לבורא?

לבורא זה נקרא שאני עשיתי את הפעולה, ונהניתי ממנה כדי ליהנות לו.

תלמיד: איך, מה זה ליהנות לו?

שאם לא הייתי רוצה ליהנות לו, לא הייתי עושה את הפעולה.

תלמיד: אז מה, להיות איתו בקשר? להגיד לו "הנה אני נהנה בשביל ליהנות לך"?

כן. תתחיל לדבר איתו, אל תפחד. תתחיל לדבר איתו ותראה עד כמה זה מועיל.

שאלה: על זה בדיוק רציתי לשאול, מה ההגנה הכי טובה? כי אנחנו עושים פעולות של השפעה, אני אישית אחרי כל שיעור יושב שעתיים חותך "פנינים" מהשיעור ושולח לחברים, ויש לי סיפוק מזה שהחברים שומעים את הפנינים משיעור הבוקר שאני שולח להם. אבל ההגנה הכי טובה, ואני משתדל לעשות את זה, היא לשייך את זה לבורא, שהוא נתן לי את הרצון הזה, ואני לא מתנתק ממנו באיזו צורה. מה ההגנה כדי שלא נישאר בתענוגים של מצרים?

חיבור עם החברים. כל הזמן לשמור על החיבור.

תלמיד: במחשבה? כי אני עושה את זה באמת כי אני רוצה שהם ישמעו את זה.

מתוך זה יבואו לך גם מוחא וגם ליבא בצורה נכונה.

תלמיד: יחד עם זאת, אני גם רואה את החברים, כאילו יש לי תמונה שאני מתאר לעצמי שהם לא כל כך זקוקים לזה, כי הם נמצאים בדבקות ובשלמות, וזה אמביוולנטי. אז לראות אותם כמו שאתה אומר במצב השלם זה גם עוזר?

כן. ודאי. כי קודם כל, כל הזמן אתה צריך להצדיק אותם.

שאלה: אנחנו יוצאים ממצרים, כאילו עוזבים את הרצון לקבל, אבל לא יכולים להשפיע בלי לקבל קודם. ופה העבודה שלנו ברוחניות, שאנחנו רק הופכים את המעשים לכוונות?

אנחנו יוצאים ממצרים, נכנסים לעבודה להשפיע על מנת להשפיע, ואחרי שאנחנו מסיימים את העבודה הזאת אז אנחנו באים ללקבל על מנת להשפיע. את זה עוד נלמד. העיקר עכשיו בשבילנו זה לצאת.

תלמיד: גם במהלך המעבר שבונים את האני החדש, למעשה אנחנו מתחילים לעבוד רק עם כוונות? אין פעולות?

איזה פעולות?

תלמיד: אם עברנו לרוחניות אז זה כבר לא גשמי. אנחנו אמורים להיות רק בכוונות כדי לעשות את השינוי הזה.

כן. רק בפעולות רוחניות, רק בכוונות.

שאלה: כתוב במאמר "איש מצרי הצילנו מיד הרועים". מה זה "הרועים" כאן או מי הם "הרועים"?

הכוחות שמטפלים בנו.

שאלה: בעניין של הסכמה והחלטה. בהסכמה כולנו מסכימים, יש לנו הסכמות, זה משותף, אבל בהחלטות אנחנו בעיכוב, ולפעמים אנו לא מצליחים להגיע להחלטות בכלל כי לכל אחד יש את החשבונות שלו, את התירוצים שלו, וכל אחד צודק.

אז איך נבנה פה החלטה? זאת אומרת, איך נעשה כמו שאנחנו מסכימים, אם מקבלים החלטה, החלטה חייבת להתקבל על כולנו. כביכול אנחנו יכולים להחליט, אבל בפנים יש הרבה חשבונות לגבי פעולה מסוימת בגלל שיש לנו בעיה.

כן, יש לנו בעיה כי עכשיו כשאנו מתחילים להיות יותר מחוברים זה עם זה מחוצה למצרים אנחנו מתחילים להיות מחוברים כמו עיניים בסריגה, מחוברים זה עם זה ולכן העבודה שלנו נראית לנו אחרת. עוד נדבר על איך אנו צריכים לסדר את עצמנו כך שכולנו נמצאים כמו מחוברים כמו במנור, מקושרים כשתי וערב, ואך ורק על ידי העבודה הזאת אנחנו מתקדמים.

תלמיד: החלטות שאנחנו כן מצליחים כביכול להגיע אליהן באות כמו שאמרת רק בעל כורחנו, כשאין לנו ברירה, פתאום אנחנו כן מחליטים על משהו וכן מצליחים איכשהו לצאת מהסיטואציה. אבל איך להגיע להחלטה נכונה כשאנחנו לא נמצאים במצר?

אני מבין, אני רק לא מבין מה אתה רוצה להגיד. בבקשה בלי התפעלות, האם אתה יכול להגיד משפט שממנו מובן מה אתה רוצה?

תלמיד: איך לעשות כך שגם ההסכמה וגם ההחלטה יהיו באותו כיוון ולא בעל כורחנו?

ביחד, יכול להיות שכדאי לך לקרוא את מאמרו של רב"ש, "הצילנו מיד הרועים". אני לא יודע איך לענות.

קריין: 179. מתוך "זוהר לעם".

הסנה הבוער

קריין: 179.

"משה היה מהרהר ואומר, אולי יִכְלו ישראל בעבודה הקשה הזו. כמ"ש, ויַרְא בסִבלותם. לפיכך, ויירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, ויַרְא והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוּכָּל. כלומר, משועבדים הם בעבודה קשה, אבל, והסנה איננו אוכל, שאינם כָּלים בגלותם. אשריהם ישראל, שהקב"ה הבדיל אותם מכל העמים, וקרא להם בנים. כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם."

("זוהר לעם". "שמות". מאמר "בלבת אש מתוך הסנה", סעיף 396)  

זאת אומרת, כל המחשבות וכל הרצונות שלנו ששייכים לחיבור למטרת הבריאה נשארים ונאספים, וכך אנחנו מתקדמים. מה שאינו כן, כל הרצונות האחרים, הם נעלמים, מתים, מיתקנים, וזה מה שהבורא עושה.

לכן הוא מסביר לנו את עניין הסנה הבוער, אומנם הסנה בוער באש, אבל הוא אינו אוּכָּל, זאת אומרת, הוא לא נגמר, לא נשרף. הרצון לקבל נותן וממשיך לתת עוד ועוד את חומר הדלק שלו, את המרץ שלו, כדי שנמשיך בעבודה.

קריין: 180. "זוהר לעם".

"והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוּכָּל. מכאן למדנו רחמנותו של הקב"ה על הרשעים. והנה הסנה בוער באש, לעשות בה דין לרשעים. והסנה איננו אוכל, שאין בהם כלָיה. בוער באש, רומז לאש של גיהינום, אע"פ שהאש נראה למשה שהוא צדיק, מ"מ רומז לאש של גיהינום, לרשעים. אבל הסנה אינו אוכל, שאינו עושה בהם כליה."

("זוהר לעם". "שמות". מאמר "בלבת אש מתוך הסנה", סעיף 389)

קריין: 181.

"מהו, שנאמר אצל משה, "של נעלך מעל רגליך", אם נעל נקרא שנועל את טענת מרגלים. ולפי זה מה יהיה הפירוש "של נעלך". 

יש לומר, "רגליך" הוא בחינת רגילות, היינו מה שבא לו מצד החינוך. ובכדי שלא יאבד לו החינוך, הוא צריך נעל, מלשון מנעול, היינו לסגור. אבל לבחינת משה, שהוא בחינת תורה, שם להיפוך, מלשון מנעל, היינו ששם צריכים לזרוק הנעלים ולקבל הכול על דרך התורה." 

(הרב"ש. 516. "ענין נעל")

עוד נדבר על זה, אלה דברים שיחזרו אלינו אחר כך.

שאלה: איך לא נישרף אף פעם בעבודה שלנו?

קודם כל הבורא דואג בכך שנותן לנו חיים כאלו שאין לנו מה לחפש בהם כל כך, וכל הזמן מנענע אותנו משנה לשנה יותר ויותר בכל מיני אירועים ולא נותן לנו להירדם ולנוח. תראה מה קורה איתנו מיום ליום ועם כל העולם, כוחות עליונים מנענעים אותנו ממש סביב כדור הארץ. הכול בוער.

עלינו רק לבצע את פעולות החיבור לפי התנאים שמתגלים בגשמיות וברוחניות. גשמיות ורוחניות הן גם מתקרבות מאוד זו אל זו כך שעוד מעט נראה כמה הפעולות הרוחניות מתלבשות בפעולות הגשמיות, ונראה בעולם הזה ממש עוד ועוד התגלות של הפעולות האלו. עלינו רק להשתדל להיות יותר צמודים בינינו, ואז נתחיל להרגיש את הוויברציות של הכוח העליון בנו ונבין יותר מה קורה בעולם.

תלמיד: האם יכול להיות שהסוד באותו הסנה הבוער, באותה האש, הוא שאנחנו יכולים לפעול איכשהו מעל הטבע שלנו ואז נוכל לא להישרף בזה שנעבוד מעל הרצון לקבל?

ודאי שכן. כיוון המחשבה שלך הוא נכון.

שאלה: אנחנו רואים את זה בגשמיות, אבל מה יעזור לנו בעשירייה לצאת מהמחשבה ששום דבר בצורה הקודמת שאנחנו מכירים לא יוכל לעזור לנו להתקדם?

אתם צריכים לדבר על זה ולהחליט שאתם משתדלים להיות למעלה מהמחשבות האגואיסטיות והארציות, כלומר להיות במחשבות של השפעה וחיבור, ובזה אתם רוצים להחזיק זה את זה. אם תגיעו לערבות ביניכם, אפילו מינימלית, אז תרגישו בתוך הערבות את הבורא. ערבות היא הכלי.

שאלה: דיברת על מצב שבו אנחנו מגובשים, מחוברים בינינו בעשירייה. מה זה המצב הזה לפני או אחרי היציאה?

הערבות שעכשיו אנחנו מדברים עליה היא נקראת החיבור הנכון, השלם. ודאי שיש דרגות בזה, אבל זה החיבור. כשכל אחד ערב לשני, אז אנחנו מתחברים, דבוקים, מתערבבים זה בזה ומשלימים זה את זה, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: דיברת על ויברציות של הכוח העליון בנו. איך בדיוק לזהות אותם?

בזה שאנחנו כל הזמן משתנים.

שאלה: ביחס לקטע 178, האם אפשר להגיד שהצרה הראשונה היא התגברות על המילוי שברצון, והצרה השנייה היא התגברות על המילוי מהכוונה?

בינתיים תלכו ככה.

שאלה: במצב שלנו עכשיו, במה אנחנו צריכים להתרכז, ממה אנחנו יכולים להשתדל ליהנות?

אתם צריכים להשתדל ליהנות מזה שאתם קשורים יחד ביניכם ולבורא שמטפל בכם ומוציא אתכם מהאגו שלכם לעל מנת להשפיע, זה נקרא ממצרים לארץ ישראל.

שאלה: למדנו שזה חסר תועלת להתעמת עם האגו שלנו אלא שעבודתנו להתפלל לעזרת הבורא. מה זה אומר להתנגד לשכל?

שהשכל לא יקבע לי מה אני צריך לעשות. כי מה שיש לי בשכל זה כבר מדרגה שאני נמצא בה. אם אני רוצה לעלות, אז אסור לי להיות בזה, אני צריך לעלות למעלה מהשכל, למעלה מהדעת.

שאלה: האם הבורא מחליט אם מישהו רשע או צדיק, או שאנחנו קובעים את זה בעבודה שלנו?

רשע או צדיק זה כלפי הבורא. במידה שהאדם מרשיע או מצדיק את הבורא, כך הוא נקרא "רשע" או "צדיק".

שאלה: שוב ושוב עולות שאלות בסיסיות מאוד אצל חברים מתקדמים שהייתי מצפה שישאלו שאלות ברמה גבוהה יותר, זה גורם לי להרגיש מתוסכל, מה עליי לעשות?

אתה פשוט לא רואה בשאלות שלהם משהו גבוה וגדול. כל אחד מבין את זה לפי הרמה שלו, ולכן זה נראה לך כך, "כל הפוסל במומו פוסל".

שאלה: מהי אש בעבודתו של אדם ההולך בדרך הרוח?

"אש" נקראת גבורות, כוחות הדין שמתגלים בתוך הרחמים, בתוך בינה.

שאלה: מה זה סנה ומה זה שהוא בוער?

סנה זה שיח. זאת אומרת, ככל שרוצים להתחבר, להיות יחד ולהתעלות לבורא, אז מתחילים להיות כלי קבלה לאור העליון וזה נקרא "סנה בוער".

שאלה: איך לקבל את הכוח לפגוע במצרי?

מהשנאה לרצון לקבל שמושך אותי מהדרך הרוחנית ומשאיר אותי בעולם הזה ללא תקווה לצאת מלהיות בהמה.

שאלה: מה זה לזכות לבחינת אור האמונה, איך זה מתבטא?

לזכות לבחינת אור האמונה זה לזכות לבינה, לחסדים. זה מתבטא בזה שאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי.

שאלה: האם אתה צריך להיפטר מכל הרצונות דקבלה שלך כדי לצאת ממצרים או שמספיק מחלקם?

אנחנו לא מתפטרים מהרצון לקבל אף פעם. הרצון לקבל לא מזדכך, לא נעלם, אנחנו פשוט מתעלים ממנו בשימוש, לא רוצים להשתמש בו.

שאלה: איפה יותר קל להתבטל, האם בעשירייה שלי או כלפי העשירייה של כל בני ברוך?

את זה אני לא יכול להגיד. איך שאתן חושבות.

קריין: "אותות ומופתים" 182.

""ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", שבעת ירידתם "לחומר", יכפרו גם בגדלות משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן] וא"כ איך אפשר שמשה יגאל אותם מתחת קליפה רעה וחזקה כזו? לכן מסר השי"ת ג' אותות, שיראה משה לפני בני ישראל, ולימד אותו לסדר אותות אלו לפניהם בזה אחר זה, והבטיח לו השי"ת שיעזור לו מן השמים, שיהיה סיפק בידו להראותם, ואחר שיקבלו בני ישראל ממנו את האותות האלו, יבואו לשמוע בקולו של משה, ואז יוכל לגאול אותם מגלות המר הזה."

(בעל הסולם. אגרת י')

קריין: שוב 182.

""ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף"", זאת אומרת הייתה קודם השגחה מצד הבורא כלפי האדם בצורה אחת, ועכשיו ההשגחה השנייה יותר גרועה, יותר קשה. "שבעת ירידתם "לחומר", יכפרו גם בגדלות משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן]" זאת אומרת כבר לא נראה להם שיש משהו שמעביר אותם בצורה נכונה, קצרה, יפה ובטוחה. "וא"כ איך אפשר שמשה יגאל אותם מתחת קליפה רעה וחזקה כזו?" כי אם הם יפסיקו לראות במי שמעביר אותם מנהיג, ראש קבוצה, אז איך יכול להיות שיצליחו להתקדם? "לכן מסר השי"ת ג' אותות, שיראה משה לפני בני ישראל, ולימד אותו לסדר אותות אלו לפניהם בזה אחר זה, והבטיח לו השי"ת שיעזור לו מן השמים, שיהיה סיפק בידו להראותם, ואחר שיקבלו בני ישראל ממנו את האותות האלו, יבואו לשמוע בקולו של משה, ואז יוכל לגאול אותם מגלות המר הזה."

(בעל הסולם. אגרת י')

הם נמצאים באיזו דרגה רוחנית קטנה, אבל זה לא מספיק כדי להתקשר למשה ושמשה יוכל להוציא אותם ממצרים. אלא יש כאן איזו פעולה שהם מרגישים ומגלים שהם נמצאים בקליפה רעה, בעל מנת לקבל כזה שלא יכולים לצאת ממנו, ואז משה צריך לסדר להם אותות. הבורא מלמד את משה, ואם משה מראה להם את האותות האלו, אז הם מבינים שכך הם צריכים ללכת אחרי משה. זה מה שנקרא "ואחר שיקבלו בני ישראל ממנו את האותות האלו, יבואו לשמוע בקולו של משה", לפני זה לא רצו לשמוע. לא שמעו את משה כי זו שמיעה רוחנית, אין את מי לראות. "ואז יוכל לגאול אותם מגלות המר הזה."

יש כאן איזה נדנוד מצד העם כלפי אותם העקרונות הרוחניים שלא נראה להם שהם יכולים להתקדם ורוצים לעזוב את הדרך, רוצים לעזוב את הקבוצה, רוצים לעזוב את המנהיג וכן הלאה. וכאן יש פעולות מצידם ומצד הבורא והוא מסדר אותם. בסופו של דבר זה עובר והם ממשיכים אחרי משה, אחרי ההנהגה.

שאלה: לגבי אותם האותות, באמת יש כזה רצון?

לא. לא נכון. אתה חושב שאם יש לך איזה טענות ושאלות, אתה מגיע למצב שאתה דופק על השולחן ודורש שיביאו לך אילו הוכחות לראות, להבין, להרגיש ואז אתה מתקדם הלאה? לא. זה לא עובד כך. כי כל ההתקדמות היא למעלה מהדעת לא בתוך השכל, אלא ההיפך, שיתנו לך כוחות ללכת למעלה מהשכל. זה לא שייתנו לך שכל יותר גדול ללכת נגד השכל הקודם, לא כך בנויה הרוחניות. כך בנויה המציאות שלנו.

תלמיד: זאת השאלה, מה זה נקרא "אותות" מצד הבורא?

זה שאתה יכול להתבטל כלפי הבורא ולעשות הכול ללא שום הוכחות שכליות. כי עם השכל שלך אתה לא יכול להיכנס לדרגה הרוחנית הבאה.

תלמיד: זאת אומרת, אף פעם לא לבנות על השכל?

איך אפשר להתקדם ברוחניות עם השכל הגשמי? אתה לא יכול, זו מציאות אחרת, זה עולם אחר. אין ברירה, אלא אתה חייב כאן לרכוש שכל חדש, גישה חדשה ולהתקדם לפיה. ללמוד איך להיכנס לעולם החדש לא עם מה שיש לך, אלא לבקש מהבורא שייתן לך כלים חדשים, תפיסה חדשה, יסודות חדשים שאיתם אתה תתקדם.

תלמיד: איך לבדוק שאני לא מרמה את עצמי, שבאמת קיבלתי מהבורא כלים חדשים?

פשוט מאוד, תראה מה שקורה. יש לך קבוצה, יש לך מורה, יש לך חומר כתוב. תלך לפי זה לעומת השכל שלך. מצד אחד זה השכל שלך, עם הניסיון בחיים, עם כל מה שיש לך. מצד אחר, יש לך שכל ורגש שאתה צריך לקבל עכשיו, ומתוך הלימוד לסדר אותם.

תלמיד: זאת אומרת אותות מהבורא, זה ההזדמנות שלי להיות בקשר גדול יותר עם החברים?

כן. דרך זה אתה מתקדם.

שאלה: האם עלינו כל הזמן להרגיש או לזכור את עבדות מצרים כדי שבעזרת התפילה עוד יותר נתעלה מעל האגואיזם? בזה אנחנו בעצם מתקנים את הרצון לקבל בעזרת כוונה להשפעה?

כן.

תלמיד: לכן אנו צריכים להרגיש שהמצב הזה מאלץ אותנו לנחיצות עזרת הכוח העליון?

נניח שכן.

שאלה: האדם הפשוט שקורא טקסטים קבליים, לא יכול להבין את המהות של הדברים כי בכל מילה יש איזו מהות פנימית. האם בעתיד הטקסטים האלה ישתנו למשהו יותר מובן לכל אחד ואחד?

אני לא יודע מה להגיד לך לעתיד, זה יהיה די טיפשי מצידי אם אני אגיד כן או לא. אני חושב שאולי האנושות תתקרב לטקסטים האלה או שישכפלו את הטקסטים האלה בצורה כזאת שהם יתקרבו לגשמיות. נראה לי שזה יהיה גם כך וגם כך. מפני שכל האנושות תצטרך במשהו לנגוע בהם, אבל ככל שאנחנו מבינים, הטקסטים לא צריכים להיות מובנים לכולם. הם צריכים רק להתכלל אתנו באילו פעולות פשוטות, חיצוניות, אם אפשר כך להגיד.

לכן אנחנו נצטרך להיות שקועים בטקסטים האלה בצורה יותר פנימית. ולכן העבודה שלנו היא לא כדי לקרב את הטקסטים האלה בעצמם לאנושות, זה לא ניתן, אלא נצטרך להסביר להם בצורה פשוטה, כמו שכותבים ספרי ילדים, כך אנחנו נצטרך להסביר להם מה צריכים לעשות כדי להיות יחד ולקבל השפעה מהבורא. סך הכול זה יהיה טוב לכולם. וכשהם יעשו את הפעולות האלו הם ירגישו שבאמת יש בזה שינוי לטובה, כי החיים הגשמיים שלהם יהיו הרבה יותר קשים, והשינוי לרוחניות יהיה יותר קל. וככה זה יקרה. זה קורה כבר עכשיו.

אני מאוד מקווה שאחרי כל השינויים האלה שהעולם עובר דרך מגיפת הקורונה, דרך המלחמה בין רוסיה לאוקרינה, ויש עוד אירועים שהם פחות מרעישים, שאנחנו נראה שינויים גדולים בכל המציאות. יתגלו כוחות חדשים והאנשים יתחילו להבין מה שהקבלה רוצה להסביר להם, אבל בצורה מעשית. בשביל מה לנו ללמוד תיאורטית על כל האנושות, כוחות הטבע, המידות, והשינויים? בשביל מה? הם יראו איך שזה מתלבש אחד בשני. יהיה יותר פרקטי ופשוט.

קריין: 184 "מטה ונחש".

""ויען משה ויאמר, והן לא יאמינו לי וכו'. ויאמר אליו ה', מה זה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה ויהי לנחש. וינס משה מפניו" (שמות ד'). 

ויש לפרש, שאין יותר מב' מדרגות: או קדושה, או ס"א. ומצב של בנתיים אין. אלא, מאותו המטה בעצמו נעשה נחש, אם משליכין אותו לארץ. "

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

אותו נחש, אם תופסים אותו נכון, מרימים אותו, נעשה מטֵה. זאת אומרת הרצון לקבל, אם אנחנו הולכים עימו נכון, נקרא "נחש" מלכתחילה, על מנת לקבל, אז הוא הופך להיות למטֵה וכך אני יודע מה זה מָטָה בחשיבות, כנגד מה זה מעלה בחשיבות וזה מביא אותי בדרך ישרה לדבקות בבורא, לגמר התיקון. ובלי זה, כמו שאומר משה, "הם לא יאמינו לי". זאת אומרת, התכונות שלי, הרצונות שלי, הכוונות שהמוח שלי, הלב שלי, אני לא יודע איך להסתדר איתם. איפה כאן הקריטריון הזה, העיקרון הזה שאני אוכל להגיע לתיקון, לאמת, כדי לעשות עם החיים שלי משהו? איך אני חודר לכיוון הנכון?

מה הבורא אומר? "יש לפניך נחש. אתה צריך להרים אותו נכון מהארץ ואז יהיה מטֵה. אם אתה תזרוק את המטה על הארץ, נחש. הכול תלוי עד כמה אתה מעריך מה יש לך ביד. או שאתה זורק, ואז זה נחש, או שאתה מרים כך שאתה יכול ללכת עימו, אין לך ברירה, ואתה רוצה להתחזק וכן הלאה, אז זה הופך למטה". וכך אנחנו צריכים לראות מה שיש בידנו. יש חומר, יש לימוד, יש קבוצות, יש מערכת, יש הכול. בכל היתר אנחנו צריכים להתארגן.

קריין: 184.

""ויען משה ויאמר, והן לא יאמינו לי וכו'. ויאמר אליו ה', מה זה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה ויהי לנחש. וינס משה מפניו" (שמות ד'). 

ויש לפרש, שאין יותר מב' מדרגות: או קדושה, או ס"א. ומצב של בנתיים אין. אלא, מאותו המטה בעצמו נעשה נחש, אם משליכין אותו לארץ. "

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

שאלה: כשלמדנו את "ענין מטה ונחש" אמרת שאנחנו מתרשלים באהבת חברים. לקחתי את זה קשה. ביקשתי שנברר בעשירייה. אתה עדיין חושב שאנחנו מתרשלים באהבת חברים?

בוודאי. כי רק בזה תלויה ההצלחה שלנו. רק בזה.

שאלה: מה זה אומר "לתפוס נכון את הנחש"? לכוון את הכוונה להשפיע?

נחש תופסים או בראש או בזנב. את זה אנחנו עוד נברר, תלוי מי תופס, איך האדם רוצה להתקדם, זה מה שקובע איך הוא תופס את הנחש ועם הנחש הוא מתקדם. הנחש זה כל הבריאה שלנו בצורה המקולקלת, ומטֵה זה כל הבריאה שלנו בצורה המתוקנת. ואין בבריאה משהו חוץ משני המצבים האלה, או מטה או נחש. תפסת נכון? מטה. תפסת לא נכון? נחש. לכן צריכים לברר ולדאוג איך אנחנו ניגשים למה שנקרא או "מטה" או "נחש". מה יש באמצע, לפני שאנחנו תופסים? אין. זה חומר הבריאה.

שאלה: כשכתוב לתפוס את המטה נכון, מדובר על הכוונה? זאת אומרת להיות בכוונה נכונה?

כן.

קריין: 185.

"אמר הקב"ה למשה (שמות, חמישי) "ויאמר אליו ה', מזה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה, ויהי לנחש. וינס משה מפניו"." זאת אומרת, הבורא בעצמו מלמד את משה שאם זורקים את המטה על הארץ הוא הופך לנחש. צריכים ללמד את זה. "ואמר, שידים של משה נקראים בחינת אמונה. וזה הוא בחינת מטה בחשיבות. כי האדם משתוקק רק לידיעה, ובמקום שהוא רואה, שמצד השכל אין הדבר הזה, שהוא רוצה להשיג, אין לו שום מציאות להשיג את הדבר. כי הוא טוען, שכבר הוא השקיע בעבודה זו, שנוכל לעשות הכל לשם שמים, הרבה יגיעה, ולא זז כמלא הנימא. אם כן, הגוף אומר לו, תייאש עצמך מדבר זה, ואל תחשוב, שיהיה פעם, שאתה כן תוכל להשיג אותה. לכן כלך מדרך הזה. אז אמר לו הקב"ה, השלכהו ארצה, היינו שכך אתה תעשה לפני העם ישראל."

(הרב"ש. מאמר 35 "חמשה עשר באב" 1986)

זה לא פשוט.

במקרה כזה צריך לזרוק את המטה על הארץ. זאת אומרת, לתת לו חשיבות שאין יותר ממנה. כמו שכתוב בתורה שהאדם צריך להזכיר לעצמו את יום המיתה, שהוא יהפוך להיות עפר ולכן מה יש לו לדאוג? בצורה כזו כבר יש לו ביטול, והוא יכול להיכנס לרוחניות.

שאלה: איפה אנחנו משיגים את חשיבות הבורא, את חשיבות של מטרת הבריאה?

בתוך הקבוצה. אף פעם אתה לא משיג את הבורא כשאתה מגיע לאיזה מקום, מסתכל ומתפעל איזה גדול, איזה יפה, איזה חכם, איזה חזק, שום דבר. רק בתוך הקבוצה.

תלמיד: האם זה מגיע מהבורא לקבוצה ודרכה אלי? זה התהליך?

לא. זה מגיע ממך, ולא מהבורא לקבוצה, ואז בקבוצה כנראה יש תוספת של הכוח העליון. אנחנו לא רואים את זה, וזה משפיע עלינו בחזרה. לכן, כתוב אתם בניתם אותי, רק בצורה כזאת. זו עבודה, ועבודה קשה, אבל כולה עלינו.

אני מאוד מאוד מרוצה מהשיעור היום כי אתם מרגישים את עצמכם קצת במבוכה, זה מאוד מתאים ליציאת מצרים שבה אף אחד לא יודע איפה הוא נמצא, מה הוא צריך לעשות, מה קורה לו, ובכלל מה קורה בעולם.

העולם נמצא לפני נענועים כאלה גדולים, וכל זה מאוד משמח. כי זה סוף סוף עוזר לנו לעזוב את האגו שלנו, ולחשוב שאנחנו צריכים לחפש במה אנחנו יכולים להיות בטוחים, איך להגיע למשהו בטוח, חזק, יסודי. אין שום דבר בו אנחנו יכולים לאחוז, אלא רק בעשירייה, ובתוך העשירייה בבורא.

ככל שיהיו יותר עשיריות כך נגלה את הבורא בייתר עוצמה והוא יהיה רק בתוך הקשר בינינו, בביטול שלנו ובחיבור בינינו מעל הביטול, כך אנחנו נגלה אותו, וניתן לו מקום להתגלות. זה העתיד שלנו. ואז לכל העולם לא תהיה לו שום ברירה, אלא בצורה כזאת לגלות את הציור הנכון של כל המציאות.

שאלה: בכל זאת, מהמצב הזה עכשיו, שבו כל הכלי העולמי נמצא, כולנו, כך מורגש כמו שאתה מתאר. מה לעשות עם האפתיות הזאת? פשוט לזרום?

לזרום זה יפה מאוד, האפתיות הזאת, זו לא אפתיה, אלא מפני שאנחנו רגילים להישען, בוא נגיד, להיתמך על ידי הרצון לקבל שלנו, על ידי התפיסה, ההבנה, וההרגשה, המציאות שנמצאת לפנינו שאנחנו נמצאים בה. זה כאילו הכול בסדר, הכול נמצא, אנחנו כאן, אני לא יכול לסמוך על משהו אחד אז על משהו שני, ועל משהו שלישי. יש לי משפחה, יש לי עבודה, יש לי את העולם הזה, יש לי כוח. אנחנו לאט לאט מגיעים למצב שאנחנו מתרוקנים מכל היסודות, אין לנו על מה להישען, במה להבטיח את עצמנו, אלא רק על אבינו שבשמיים.

תלמיד: בשלב ההתרוקנות הזאת, מה העבודה במצב הביניים הזה שבו אין על מה להישען, וגם על אבינו שבשמיים הוא עדיין לא נישען, והוא כאילו כלום, לא פה ולא פה.

אם אנחנו מתחברים וצועקים אליו, אנחנו בורחים ממצרים. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות. אז מצוין שאין לנו ברירה, מצוין שהוא הכין אותנו למצב כזה, זו ממש הצלה. מה יכול להיות יותר טוב?

תלמיד: לא יודע, כאילו חסר.

אני רואה שאתה בכל זאת לא כל כך מרוצה, למה אתה לא מרוצה?

תלמיד: אני מרגיש התרוקנות, אבל את הצד השני אני לא מרגיש.

איפה יש כאן משהו בטוח, איפה המשענת? אין משענת אם תרים את מלמטה, זה יהיה מטה. רק בצורה כזאת. המשענת זה המטה שאיתו אתה יכול בטוח ללכת קדימה בבטחה. איך? כשאתה מוריד את כל הגשמיות, את כל הרצונות שלך מטה בחשיבות, ומעלה בחשיבות את כל האמונה למעלה מהדעת, את התפיסה בבורא דרך הקבוצה, ואז אתה הולך.

תלמיד: תודה.

הכול פתוח, הכול מוכן, הבורא הכין את הכול, הביא אותנו לזה, בואו ניקח. לפחות בואו נתחיל לברר איך לקחת וניכנס. זו כבר כניסה לעולם העליון. נחזק זה את זה, עוד נקרא, עוד נברר כל מיני דברים, וכמה שאפשר נתקדם.

אפילו שהולכים וחוזרים, הולכים וחוזרים, בגיחות האלו אנחנו בכל זאת מתקרבים ליציאה. אתם יודעים מה מחכה לכם? לא, אז תאמינו לי שזו המציאות האמיתית והיום אנחנו ממש בגבורה. אז קדימה. זה משהו מאוד מרגש, משהו מאוד חשוב, זה הכול, בקיצור.

שאלה: לפי מה שאמרת, מה שקורה בעולם עם המלחמות והכול, בעצם כל המצב הזה צריך להביא את האנשים לזה שהם ילמדו איך לעלות מעל הגשמיות ולא לבנות על הגשמיות, אלא לחפש משענת גבוהה היותר?

נכון, כל המציאות שאנחנו רואים בעולם שלנו, כולה אך ורק כדי שאנחנו נתקדם להבחנות רוחניות יותר ויותר, שנבין שבצורה כזאת אי אפשר לחיות, ושאנחנו חייבים להתקרב לחיבור בינינו ולא לפרוד. שאנחנו צריכים להתרחק מהאגו שלנו, ולא לקבוע אחד על השני באגו שלו משהו. שמחייבים לשלום, מחייבים למלחמה, מחייבים לזה, או מחייבים לזה, אין דבר כזה. אנחנו רוצים רק דבר אחד, בחיבור בינינו, בביטול של כל אחד כלפי כולם למען החיבור, נגלה באמצע החיבור בינינו את הבורא, שהוא מרכז הבריאה.

תלמיד: בעבודה שלנו, מה זה אומר שאנחנו רוכשים את הביטחון הזה מעל הטבע שלנו? את אותו מטה.

זה כשאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל ויכולים לעבוד, לעשות חשבונות רק על מנת להשפיע לכולם. דרך כולם, שיהיה טוב לכולם בצורה שווה. בצורה שווה ולא שאני קובע מה טוב לאחרים. רק בצורה שווה, ואפשר לעשות את זה רק כשאור החסדים יתפשט בין כולם. הוא משווה את כולם, הוא ממלא את כולם, כולם הופכים להיות שווים לגמרי, מרגישים את עצמם שאין יותר ואין פחות בשום דבר, באף הבחן בין בני האדם, שחור, לבן, אדום, צהוב, לא חשוב בין מי למי, בין מה למה, כולם שווים.

זה מה שאנחנו צריכים לראות, זה עתיד העולם וזה לא רחוק. כשכולם מתחברים בצורה כזאת שאף אחד לא רואה את השני פחוּת ממנו אלא רק החיבור בינינו, בין כולם נמצא מעלינו, כערך העליון.

אני מקווה שנראה את זה בקרוב. שזה יתחיל להתלבש בעולם שלנו ונתקרב לזה. לא ניתן לעולם שלנו להתגלגל למלחמת עולם שלישית, ככל האפשר לא ניתן, ונתפלל שזה לא יקרה זה ייתן לעולם שלנו עוד אלפי או מאות שנים של קיום במצב נוראי. אין דבר יותר גרוע מהמציאות המדומה שלנו. אני מאוד מקווה שאנחנו נתגבר על זה, והתגברות היא רק בחיבור והתקרבות.

שאלה: בהנחה שיש זנב, כשאני תופס אותו בזנב, הוא הופך למטה, אני אשתמש בו בצורה נכונה, בהשפעה, האם אז עדיין יש לו זנב?

כן, גם זנב וגם ראש יש תמיד, ותמיד הבחירה נמצאת בידי, איך לתפוס ולהחזיק אותו, עד שאנחנו מגיעים לגמר התיקון. הנחש זה כל היצר הרע, כל הכוונות על מנת לקבל, ועד שאני מברר אותן, אז אני מגיע לגמר התיקון.

תלמיד: אני רוצה לבטא את השמחה שאנחנו מרגישים שעברנו את השיעור הזה בין שתי העשיריות בשלום, אנחנו מכינים את התרגיל השבועי, אנחנו מודים על החברה שנתנה לנו את ההזדמנות הזאת, תודה רבה.

תודה, בסדר גמור.

שאלה: לא פעם נאמר על הנחש שהוא בעיה אבל הוא גם תרופה, אז איך להיזהר ממנו ומתי להשתמש בו כתרופה?

השימוש הוא אותו שימוש, להיזהר מלהחזיק אותו בראש, אלא רק בזנב. עוד נראה איך אנחנו צריכים להיות תופסי הנחש. את הנחשים נכונים.

שאלה: מה זה אומר לחשוב על החבר בצורה מעשית?

איך החבר ואני מחברים את הרצונות והכוונות שלנו שיהיו כביכול באדם אחד.

שאלה: אמרת שזה טוב שאנחנו מרגישים את הענן הזה של הכבדות והאפתיות שמתרוקנים מהתמיכה של הרצון לקבל, ובמאמר ב"שמעתי" נכתב שרק בהתפרצות ובמאמץ גדול האדם יוצא. אם כן, מהו אותו מאמץ והתפרצות בליל הסדר?

לאו דווקא היום בליל הסדר הכול נגמר ומחר אנחנו כבר מחוץ למצרים. זה סמל, לא יותר, ולכן אני לא כל כך קושר גשמיות לרוחניות יותר מהעניין הסמלי. אבל אנחנו ממשיכים ללמוד, ונלמד הלאה מה באמת נקרא יציאה ממצרים" ומהי "התרחקות ממצרים", איך עוברים הלאה את כל שלבי ההתפתחות, והעיקר בשבילנו זה להבין את נקודת היציאה, כי זו "לידה רוחנית".

שאלה: מהי בדיוק לידה רוחנית?

יציאת מצרים נקראת לידה רוחנית.

שאלה: מה המאמץ שלנו לאחר הלידה?

אנחנו לא יודעים מה זה נקרא אחרי הלידה, אנחנו צריכים לברר את זה.

שאלה: איך התינוק משתתף בתהליך, איך הוא מביא עצמו להיוולד?

יש לנו הרבה חומרים ב"תלמוד עשר הספירות", על "עיבור" ו"לידה". לא צריכים ללמוד עד כדי כך אלא ללמוד על זה ממאמרי רב"ש ולהבין מהם, ואפשר גם מפסוקים בתע"ס.

שאלה: באיזה מאמץ רגשי צריך להתרכז בתהליך של לידה רוחנית?

באופן מעשי כל אחד צריך לצמצם את עצמו לטיפת זרע שקיימת בתוך הקבוצה שהיא הרחם, והכוח בתוך הקבוצה שפועל על האדם שצמצם עצמו באופן זה, נקרא "בורא". כך אנחנו מתפתחים בתוך הרחם במשך כל ירחי הלידה, נולדים, וכבר קיימים מחוץ לעליון, מחוץ לרחם וכן הלאה. בזה כבר מדובר על הנשמה, על לידת הנשמה, לא הרצון לקבל כמו שהיה בנו קודם, אלא על הנשמה שאנחנו מולידים אותה, מחייבים את הבורא שיילד אותה.

שאלה: איך אפשר להחזיק החלטה על הצמצום במציאות כזו שכל הזמן מחליפים לך רצונות ומחשבות?

אפשר, תנסה ותראה. אין חכם כבעל ניסיון.

שאלה: בזמנו עשית מהפך ועברת מקריאה של מאמר שלם לקטעים, שזה צעד מועיל יותר ללימוד. האם אפשר לעשות כך עם תע"ס, פשוט ללמוד מקטעים שמתאימים לנושאים שאנחנו לומדים, ואיך הם מובנים במערכת?

זה אפשרי, אני לא פוסל את מה שאתה אומר, צריכים באמת לקרוא בתע"ס ולראות מה מתאים לנו וכך ללמוד, אפשרי.

תלמיד: אני מבין שיש קבוצה חזקה של חברים שמכירים את החומר.

צריכים לחשוב מי יכול להיות. יש הרבה אנשים שאוספים את החומר, בודקים, ומתאימים אותו לשיעורים. אז אולי יש גם מי שיכול להתאים לנו את פסוקי תע"ס.

קריין: ואם יש חברים ששולטים בחומר של בתע"ס ויודעים לאתר קטעים מתאימים, מוזמנים להצטרף לצוות ולעזור לנו, נשמח תמיד.

כן, בסדר גמור. יש בתע"ס הרבה חזרות, בעל הסולם כתב על זה בצורה שוטפת. אפילו שמעתי מאנשים שעבדו איתו שכאשר היה מגיע לבית הדפוס והתגלה לו עוד חלק שנשאר בו מקום ריק, אז הוא היה יושב וכותב והם אספו מיד את האותיות וחיברו אותן. זה היה עוד בזמן שתבניות האותיות היו נפרדות והיה צריך לאסוף ולחבר אותן. וכך זה נכתב.

יש הרבה סיפורים אמיתיים ונכונים על זה, ולכן אנחנו יכולים לקחת מתע"ס כל מיני חלקים מתע"ס וללמוד אותם, ודאי. קרו לנו לפעמים דברים מאוד מוזרים, שלמדנו איזה חלק בתע"ס ואחר כך נזכרנו שקראנו על זה במקום אחר. לקחנו כרך אחר, התחלנו לקרוא את מה שכתוב שם, ואז שכחנו שאנחנו נמצאים בעצם בכרך הראשון והגענו לכאן רק לצורך בירור של משהו, והמשכנו ללמוד בכרך הזה. ולא חשוב, לא חשוב, זה ים של חומר שאפשר לטייל בו איך שרוצים. לכן נקווה שאנחנו גם נלך כך עם החומר.

שאלה: האם תוכל לכוון אותנו איך לעבור את ערב ליל הסדר, איך אנחנו מעבירים את זה למשפחה?

על זה אני לא יודע מה לענות

שאלה: לגבי ציטוט 182, כתוב "ואחר שיקבלו בני ישראל ממנו את האותות האלו, יבואו לשמוע בקולו של משה, ואז יוכל לגאול אותם מגלות המר הזה." מה זה אומר "לקבל אותות" ומה זה "לשמוע את קולו של משה"?

כל עוד אין לאדם חיסרון להתקדם ברוחניות הוא לא יתקדם. הבורא צריך לעורר בו את זה, לכן הוא שולח לו כל מיני שאלות, אכזבות, כל מה שאפשר. רק אחרי שהאדם מתאכזב ולא יודע מה לעשות, אז הבורא מתחיל לטפל בו כבר במדרגת יציאת מצרים.

שאלה: מה זה אומר לקבל אותות ממשה בעשירייה?

הם מבינים שכשהם מתקדמים זה שייך לכל העשירייה.

שאלה: האם תפקיד העשירייה הוא להפוך את הנחש למטה?

תפקיד העשירייה הוא להפוך את הנחש למטה, זה שייך לעשירייה.

שאלה: איזה פעולות אנחנו מבצעים בעשירייה כדי לגלות את כוח הרחמים?

אנחנו צריכים להתייחס ברחמים זה אל זה, כך אנחנו מעוררים את כוח הרחמים הכללי והוא כבר מוציא אותנו. אנחנו בונים את הבורא, אם אנחנו רוצים שהוא יציל אותנו אנחנו צריכים לעשות אותו מציל, זה נקרא "אתם עשיתם אותי". אני לא צריך לחכות עד שהבורא יקבל איזה כוח, איזו מחשבה, איזו פעולה וכך ימשוך אותנו, אני צריך לעשות אותו בצורה כזאת שהוא ימשוך אותנו. זה חייב להיות ברור גם לגברים וגם לנשים.

שאלה: לגבי ליל הסדר, מה לעשות?

אנחנו נמצאים סביב כדור הארץ בכל מיני תרבויות, הרגלים, דתות ואמונות לכן אני לא יכול להגיד מה לעשות ומה לא. כמו שאנחנו מתאספים בכל מיני אירועים במשפחה, יומולדת של הילד הקטן, ואנחנו עושים סעודה, שותים יין, אז אותו דבר היום. מי שרוצה שיעשה, אני לא מכתיב מה לעשות. יש בבני ברוך צילומים של האירועים שלנו, אתם יכולים להיכנס לשם ולראות. זו לא חובה אלא כל אחד לפי ההרגלים שיש לו מבית אימא מה שנקרא כך הוא יכול להמשיך.

נקווה שנצא מהקורונה ותהיה לנו הזדמנות לעשות סעודות גדולות, כל מיני שמחות, אירועים, כנסים גדולים, ואז נשב, נאכל, נשתה ונשיר יחד, וזה יהיה באמת חג של יציאת מצרים, שאנחנו יוצאים. אני שמח שהגענו לאיזו מין נגיעה בחג הזה, אנחנו מבינים מה זו יציאה ממצרים. זה קרה פעם לקבוצה קטנה שיצאה מבבל והייתה נציגה של כל האנושות וכך עשתה, ונקווה שאנחנו היום גם מקבצים את כל החברים שלנו מכל העולם, מכל קצוות תבל, וגם מתקרבים למצב שאנחנו כן יוצאים ממצרים. זה לא חייב להיות בתאריך הזה, זה יכול להיות בעוד שבועיים, שלושה, אין שום קשר בין התאריך הגשמי לתאריך הרוחני, ונקווה שזה יקרה לנו ובקרוב. לפי כל הסימנים אנחנו בכל זאת מתקרבים. נלמד עוד יותר, נממש עוד יותר את הקשר בינינו וכך נתקרב ליציאה. היציאה יכולה להיות אך ורק אם לפי הנתונים שלנו נהיה מוכנים להפטר מהאגו שלנו, זו היציאה ממצרים, ואז נעבור למציאות עליונה שזו היציאה מחוץ למצרים. נקווה שזה יקרה לנו בקרוב.

שאלה: לגבי זה שכולנו יוצאים ממצרים ויש חברים שנחלשו.

זו העבודה שלכם. מי שנפל בדרך מזמינים אותו שיצטרף. אם הם רוצים, אז כן, ואם לא רוצים, אז לא, אנחנו לא אונסים אף אחד.

(סוף השיעור)