שיעור בוקר 19.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 11.09.2020

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/9ROlrRDT?activeTab=downloads&mediaType=video

עבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת", אנחנו ממשיכים בקטע מספר 37.

כל העבודה הרוחנית היא נמצאת בתוך החוקים שאנחנו רואים בכלים, איך שהם משתלשלים מלמעלה למטה, ואיך שהם מתגלים בנו. והחוק העיקרי שבכל ההשתלשלות הזאת, זה שאין העדר ברוחני. "אין העדר ברוחני" הכוונה היא, שכל מה שנמצא נמצא, ויש על זה רק תוספת כמו לבושים, כיסויים שהם מסתירים את מה שיש בפנים, איחוד, חיבור, מצב המתוקן האידיאלי, אפילו לא מתוקן, המצב האידיאלי שהבורא ברא. ואנחנו נמצאים אחרי הלבושים האלה, כיסויים כאלה מבחוץ, כדי לחדור דרכם לאט לאט בהתאם להשתוות הצורה שלנו עם חוקים הפנימיים שאנחנו מגלים שנמצאים במערכת הזאת, ביחס בין הכלים, בין הנשמות, ועד שהיחס בין הנשמות הוא יהיה כמו הבורא בעצמו, כמו אותו כוח שברא אותנו מלכתחילה. שבמצב הזה הם נמצאים כמצב הפנימי הראשון במערכת.

לכן אין העדר ברוחני זה שאנחנו לא מגלים שום דבר חדש, כמו שכתוב "ואכלת ישן נושן", אלא אתה מגלה את מה שיש. אין דבר כזה שאתה בונה משהו, אמנם שכלפיך זה חדש, אבל לא שזה לא נמצא במציאות. לכן אין כאן משהו שאנחנו יכולים לבנות ולגלות, ולעשות, זה הכול תיקון שלנו בלממש את עצמנו, להתאים את עצמנו לקשרים בינינו היותר הדוקים, לקשר שלנו להידמות לבורא יותר. זאת אומרת שלא בונים שום דבר שלא היה במציאות, ההיפך, אנחנו מגלים את המציאות יותר ויותר עליונה, הקיימת נצחית. זה דבר אחד.

דבר שני, שאנחנו מגלים, אנחנו מגלים בקשר בינינו טבע הבורא. שזה נקרא "שהבורא לאט לאט מגלה את עצמו כמלובש בתוך הנבראים". אז אנחנו, עד כמה שמשתוקקים לתיקון, אנחנו בעצם מתקרבים לגלות, ליצר, לייצב את הבורא בינינו. כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי". חוץ מזה כלפי עבודה של כל אחד ואחד, היא עבודה שאנחנו צריכים להשתדל להחליף את התכונות שלנו אישיות, אינדיבידואליות, לתכונות הקבוצה. זאת אומרת לתאר את הקבוצה, הרוח שבקבוצה, האופי שלה הכללי, ההרגשה הכללית, המחשבה הכללית של הקבוצה, ופשוט להשתדל כמה שיותר ויותר לנסות משך היום להחליף את ההרגשה שלי, הדעה שלי, ההבנה שלי לעשירייה. להשתדל. אותה רוח של העשירייה אני צריך כל הזמן לראות שהיא נמצאת מחוצה לי, ואני כל הזמן משתוקק ונכלל בה. וההתכללות של האדם בעשירייה, זה בעצם ההליכה שלו מהמצב שהוא נמצא בו לכיוון גמר התיקון.

אדם צריך לראות שסך הכול להתכללות השלמה בתוך עשירייה, זה גמר התיקון שלו. ודאי שיתגלה בדרך עוד הרבה מכשולים, תנאים שהוא צריך לאתר אותם, לממש אותם, כדי להיות נכלל בקבוצה יותר ויותר כל רגע ורגע, אבל זה בסך הכול העבודה הפרקטית שלנו. לכן "מאהבת הבריות לאהבת ה'", שאהבת הבורא זה כתוצאה מזה. לא שאנחנו עובדים מול הבורא, אף פעם אנחנו לא מולו, אלא כלפיו אנחנו רק מתפללים שיעזור לנו. אבל העבודה שאנחנו צריכים לבצע, ובעצם הוא מבצע, זה התכללות שלנו בעשירייה.

יש כאן על כל כך הרבה לדבר, אבל סך הכול אם אנחנו מרכזים את כל מה שיש לפנינו לעשות, זה בעצם כל פעם, בכל רגע להשתדל להתכלל בתוך העשירייה. לתאר נכון מה זה עשירייה, לפי המחשבה ולפי הרצון הכללי שאני כך מתאר שזה קורה, כדאי לדבר על זה עם החברים ולהתכלל בזה, להעמיד את זה לפַנַי. ואם אני נכלל בעשירייה, למרות, בניגוד למה שאני, זה נקרא ש"אני עשיתי צעד קדימה לאמונה למעלה מהדעת". העשירייה זו דרגת האמונה למעלה מהדעת כלפַי האגואיסטי, וכך אני עושה. אם אנחנו יותר ויותר כך ננסה כל רגע ורגע, כל יום ויום, אנחנו כן נרגיש שבאמת יש לנו התקדמות, וההתקדמות היא די ממשית. אנחנו מוכנים לזה, אנחנו כבר עשינו הרבה שלבים לזה, ויכולים לבצע. גם כל ההתארגנות שלנו, היא כבר נכונה לזה.

סדנה

אז בואו נעשה עכשיו תרגיל, כולנו יחד ניכנס לסדנה ונדבר בינינו, כל אחד בעשירייה שלו, מהו האופי של העשירייה ואיך אני מתאים את עצמי לאופי הזה? איך אני נכנס לזה, איך אני מדלל את עצמי, נעלם שם ממש כמרכיב שנמצא בדבקות לעשירייה? זה נקרא שאני הגעתי בפועל, בינתיים, לעת עתה, לאמונה למעלה מהדעת. ואז יתגלה לי שהעשירייה נמצאת בדרגה עוד יותר גבוהה ואני צריך לעשות עוד צעד, וכך בצעדים צעדים שאנחנו נעשה, אנחנו באמת נגיע לאמונה למעלה מהדעת בפועל.

בבקשה, סדנה, בואו נראה איך אנחנו עושים צעד אחד כזה.

*

איך אנחנו מקבלים את האווירה שישנה בקבוצה, בחיבור בינינו, ביחס בינינו, בקשר פנימי, לבבי בינינו, שזאת הדרגה הבאה שלנו והדרגה הבאה נקראת כלַפַי "אמונה למעלה מהדעת"? זאת אומרת, אם אני מקבל את מה שיש בתוך הקבוצה ואני רוצה להיות בזה בלב ונפש, זאת אומרת, במוחא וליבא, אז אני בעצם רואה לפַנַי בפועל, לא שרואה, אבל זו הרוח שבקבוצה, החיבור שביניהם, היחס שביניהם, שהוא נראה לי יותר גבוה ממה שאני, אני בזה רואה לפַנַי בצורה חיה את דרגת האמונה למעלה מהדעת שאליה אני יכול להגיע.

איך אני בונה את זה, איך אני עושה את זה בפועל כך שיש לפַנַי תמיד יותר ויותר [אפשרות] להתכלל בקבוצה? אם אני הייתי יותר מסודר, יותר מוכן, יותר חזק, הייתי רואה בתוך הקבוצה את גמר התיקון, את כל מאה עשרים וחמש המדרגות, את כל העולמות. כי זה הכול מתגלה ביחס בינינו, לא חסר כלום, חוץ מלהיות שייך יותר ויותר לקבוצה. ואז אני פותח ופותח בין היחסים בינינו את העולמות, שזה העלמות, והבורא שנסתר ומחבר אותנו והכול, הכול נפתח שם.

איך אני מתאר בקשר בינינו את כל המערכת הרוחנית עד המצב שכולם נמצאים כאיש אחד בלב אחד סופי, שזה גמר תיקון?

*

איך אנחנו מגיעים מהתכללות גשמית בשיחות, בלימוד, בדיבורים, בכל מיני מגעים כאלה בינינו, למגע יותר פנימי, לבבי, שההתכללות תהיה ממש כהתכללות רוחנית בינינו, להיות ממש ביחד? רוחניות מתגלה מתי שאנחנו יחד. מה זה נקרא להיות יחד וכל אחד נשאר בתוך עצמו, ולמרות זאת יחד? איך אנחנו מסדרים כזה קשר? אז לפי עוצמת הקשר הזה אנחנו נגלה את מצבנו הרוחני בכל המצבים, בכל המדרגות, למרות שיהיו בינינו התנגדויות, התנגשויות, יתגלו כאלה דברים שאנחנו רוצים להרוג זה את זה, כמו תלמידי רבי שמעון, עד כמה שהיו שונאים זה את זה, ומעל זה מתגברים. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", זאת אומרת, מצב החיבור למעלה ממצב הפירוד. אבל בינתיים איך אנחנו נמשכים לחיבור בינינו, כמו שהרב"ש כותב באגרות שלו.

קריין: אגרת ח', זה נמצא ב"כתבי רב"ש", כרך ב', בעמוד 1434.

ניקח את זה כדוגמה, שאנחנו צריכים לבצע בינינו כזה קשר.

קריין: רב"ש כותב,

"ואחר שכבר השגתי את הלבוש הנ"ל, תיכף מתחילים לזרוח בי נצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחברי, ונדמה לי שעיני רואות את חברי וכמו כן אזני שומעות את קולם פי מדבר אתם, הידים מחבקות והרגלים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עמם במעגל, ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חברי והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חברי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חברי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיני שאין שום מציאות בעולם רק אני וחברי. ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחברי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים."

זה בעצם המצב שאליו נצטרך להגיע. וזה לא שנהיה ילדים טובים, כמו שהגננת אומרת לנו בגן ילדים, אלא זו המציאות של תיקון הכלי השבור, שהבורא שבר בכוונה בתחילת הבריאה כדי שאנחנו בלחבר בינינו נגיע למטרת הבריאה. וכלפי החיבור הזה אנחנו בודקים, מודדים את הדרגות שלנו, כמה אנחנו עולים על האגו שלנו, על הר ה', עד שמגיעים לדבקות בינינו, ואז בהתאם לזה מגלים אותו, את הבורא ששורה בינינו.

קריין: כתוב ב"ספר הזוהר",

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה." אז הם נמצאים בהשתוקקות זה לזה ורוצים כל הזמן להיות יחד פנימית. אז "מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה," שמתגלה כל פעם יצר חדש בכל אחד ואחד, שנאה הדדית, "שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה.

הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה גם, באה לכלול עימהם השכינה." הבורא עצמו שנמצא איתם. "ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם." זו בעצם העבודה הפרקטית שאנחנו צריכים לתקן משבירת הכלים שהבורא הכין לנו בכוונה, וכך אנחנו מתקדמים.

השבירה נמשכת, גילוי השבירה לפנינו עכשיו, יומיום, נמשך. והייתי שואל כך, הבורא בזה מראה לנו ריחוק יותר ויותר בינינו, ריחוק המתגבר, האגו גדל בכל אחד ובין כולם יחד, המרחקים בינינו, לא על "בני ברוך" אני מדבר, אני מדבר על כל העולם, המרחקים בין האנשים גדלים. הם משתדלים להביא כל מיני צורות חיבור ביניהם, שהן כדי לספק תועלת לאגו שלהם, אבל בכל זאת אנחנו רואים שעל ידי הווירוס הזה גם הבורא מראה לנו כמה אנחנו לא מסוגלים ולא מגיע לנו להיות יחד, ואנחנו מתרחקים יותר ויותר.

אם אנחנו מבינים שכל העבודה היא בחיבור, אז ברור לנו מה הבורא עושה, הוא מראה לכולם, לכל האנושות, לאט לאט מלמד אותנו שכל הצרות שלנו הן מהריחוק, ולא ריחוק פיזי, אלא ריחוק פנימי בין בני אדם. את זה בסופו של דבר הוא צריך להראות לכולם, וזה צריך להתגלות לפני כולם.

סדנה

איך אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מראים לכל האנושות, למרות שזה עוד לא עכשיו, שהחיבור הוא התרופה נגד כל הבעיות שלנו שמתגלות היום, בפנדמיה הזאת ובכלל, לכל אחד בצורה פרטית ולכולנו בצורה כללית, שהחיבור הוא תרופה לאורך כל הדרך, זאת אומרת, זה בעצם תיקון הבריאה?

איך מתוך זה שאנחנו מתחברים אנחנו עושים בזה איזו הפצה, הצגה, שחיבור זו התרופה נגד הצרות האלו שעכשיו מתחילות להתגלות לכל העולם?

תציעו לנו, לכולנו, איך אנחנו יכולים לבצע. זאת כבר המטרה, זאת אומרת, זאת המשימה שלנו, של בני ברוך כלפי האנושות. זה עוד לא ברור לנו, לאנושות ודאי שלא, אבל טוב אם אנחנו נדבר על זה ונוכל להתקדם ולהתקרב קצת למצב הזה, שהוא המצב הנכון. לזה בסך הכול הבורא מצפה מאיתנו.

איך למרות כל השבירות שמתגלות באנושות, אנחנו יכולים להראות שחיבור זו תרופה?

*

יש לי שאלה, כדי לזרז את ההתקרבות בינינו, ההתאחות בינינו, האם כדאי לנו אולי לשבור את העשיריות ולהתחבר בצורה אחרת, לבנות עשיריות בצורה חדשה. לפי שפות ודאי, כי בלי זה, זה עדיין קשה. אנחנו עוד לא מגיעים למעלה מהאגו שלנו בצורה כזאת שאנחנו נבין זה את זה למעלה מהשפה המדוברת, למעלה משבירת בבל שמשם הגיעו כל השפות, הרבה שפות. כי לפני השבירה בבבל אנחנו דיברנו בשפה אחת, היינו כאיש אחד בלב אחד כביכול, רק בדרגה קטנה. הבורא הוסיף עביות, אנחנו התרחקנו, הפסקנו להבין ולדבר בצורה פנימית זה עם זה, לכן בא גם עניין השפות.

אבל האם אנחנו יכולים ]לערבב[ את העשיריות שלנו, כשכל אחד מרגיש את עצמו נמצא בעשירייה, בחברה וכולנו מכירים זה את זה, ומהצורה הפיזית עד הצורה הפנימית איכשהו קשורים זה לזה וכבר מבינים?

לא לעשות בינתיים כלום, אני רק שואל, אם אנחנו נתאר לעצמנו שאנחנו בונים עשיריות חדשות, ואני צריך עכשיו להיכנס לעשירייה חדשה שאף פעם לא הייתי שם קרוב לאף אחד, האם זה עוזר לי או לא? במה? ובכמה זה יכול לעזור לי לתמוך בהם, להתקדם איתם יחד, להתבטל כלפיהם, להרגיש את עצמי יותר גרוע? מה יותר קרוב לתיקון? האם זה היה עוזר בצורה פרקטית? או אולי עכשיו זה עדיין מוקדם ולא כדאי לנו לעשות את זה? זו מין שבירה שאנחנו עושים בצורה מלאכותית עלינו, אז מה עושים? כדאי, לא? עכשיו, אחר כך?

*

שאלה, העולם מידרדר, אנחנו רואים את זה מיום ליום. החדשות כבר מלאות רק בזה, וברור לנו שהעתיד כבר לא יהיה כמו העבר, ואף פעם לא נחזור למה שהיה, וזה יותר ויותר מתברר כלפי כל אדם ואדם שנמצא ברחוב. כבר לא צועקים איפה העסקים שלנו, אלא הם כבר נשברים, מתרחקים ונופלים. האנשים כבר נמצאים יחסית בחוסר אונים, העיקר איכשהו להחזיק את עצמם. ככה גם הגדולים, הקטנים, עשירים, עניים, לאט לאט כולנו נכנסים לירידה הממושכת הזאת, שאין לה סוף.

שבירה, נמשכת השבירה, או ההיפך, גילוי השבירה, גילוי המצב הפיזי הוא תוצאה מגילוי המצב הפנימי שצריך עוד להתגלות. עד כמה שאנחנו רחוקים ושבורים בינינו, וכשלא מחוברים בצורה החיצונה, זה מתגלה בזה שכל העסקים מתפוררים. כל הקשר הפיזי שלנו מתפורר, ובגלל זה אנחנו לא יכולים אפילו לספק זה לזה את מה שנחוץ לנו לחיים.

אחרי השבירה הבורא אומר לבני האדם, לכו ותתפרנסו זה מזה, תתחילו להתקשר זה לזה, כדי שמזה תתחילו לתקן את השבירה, ואז תגלו נחיצות לדרגות יותר גבוהות. מה זאת אומרת? כשאתם תתחילו להצליח בעסקים, להתפרנס זה מזה, אז אני אביא לכם שבירות, חוסר הצלחות, ומזה אתם תלמדו שאתם צריכים להיות בחיבור, לא פיזי, לא גשמי, לא במקח וממכר, בקח ותן, אלא שאתם צריכים להיות בקשר יותר הדוק, ואז תצליחו לספק לעצמכם את מה שאתם צריכים

היום אנחנו רואים שהעולם מתקדם למצב שבאמת כל העסקים, קטנים וגדולים, מתפוררים. זה בסופו של דבר צריך להביא לנו הרגשה שאנחנו לא מחוברים בינינו, זה עוד רחוק אבל מהפירוד, מהריחוק הפיזי, הגשמי, הענייני, במסחר ותעשיה, אנחנו נגיע למצב שזאת תוצאה מהפירוד הפנימי בינינו. ושוב, אנחנו צריכים להראות שהתרופה היא רק בחיבור. ולכיוון זה אנו בעצם בונים את מערכת ההפצה, את ההסבר שלנו, כל הזמן כותבים מאמרים, וכל הזמן משתדלים פה ושם להכניס את הדברים האלו לתוך הקהל הרחב.

שאלה: אני חושב שנפל לי האסימון בפעם הראשונה בעשרים ומשהו שנה שאני לומד איתך מה זה להיות בחיבור. האם להיות בחיבור זה שאני רואה את החיסרון בחבר, ואני חייב ללכת אליו, להגיד לו את זה, ושנינו צריכים להתעלות ביחד כדי לבנות את הקו האמצעי?

לא נכון, למה אתה צריך להגיד לחבר מה אתה רואה בו רע? אתה בזה מראה את האגו שלך ולא יותר. למרות שאתה רואה משהו רע בחברים, בקשר ביניהם, אתה צריך להתגבר על זה ולהגיד "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו"¹, כי אתה רוצה להיות רק בחיבור הטוב על פני הרע. אתה לא מוחק את הרע שמתגלה לך, כי זה מתגלה מתוך הבטן שלך. אז אתה עולה למעלה מזה ומתחבר, ואתה לא צריך את החבר כדי לגלות לו שאתה רע. אתה רע מפני שאתה חושב עליו רע.

תלמיד: אני יודע שאני רע.

לא, אתה לא יודע. אתה לא יודע כי אתה לא רואה בחבר את הבורא, את הטוב. לכן, אל תגיד שאתה כבר נמצא ברע. זה עוד רחוק.

תלמיד: אז אני צריך להגיע למצב שאני רואה שהחבר לא בסדר, כשאני רואה שהוא לא בסדר, אני צריך לקחת את זה ולעשות תפילה לבורא שיסדר לי שאני אראה את הכול בחבר מושלם.

למעלה ממה שגילית שהוא רע, למעלה מזה. לא למחוק, זו חוכמת הקבלה, שאתה לא מוחק את הרע שבך, אתה לא רוצה להשמיד אותו, אתה רוצה להעמיד את הטוב שאתה עכשיו מקבל על ידי הבורא, למעלה מהרע. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. כך עושים, ואז יהיה לך כלי רוחני.

שאלה: המלצת אולי לשבור את העשיריות ולהחליף אותן, האם אולי כדאי כבר לעבוד בצורה אחרת בעשירייה, כמו שעבדו חסידי קוצק בקו שמאל, או שזה עוד מוקדם מדי?

מה אתה מבין בקו שמאל? אתה ילד, עזוב, בלי פנטזיות. תהיה רק במסגרת שאנחנו מדברים. בלי פנטזיות מבחוץ, על חסידות קוצק ועוד דברים. הם היו כאלה גדולים, ששם כולם עבדו בקו שמאל, זאת אומרת היו להם אפשרויות להתגבר עם מסכים, על הרצון לקבל, שהם היו מזמינים בעצמם ביניהם. זו לא העבודה שלנו, מה זאת אומרת? אתה כמו ילד קטן שמסתכל על ענקיים, כאלו גדולים, שאתה בכלל לא מבין מה הם עושים.

תלמיד: אז מה חסר לנו?

חסרה לך מסירות נפש לחיבור בין האנשים. לעלות מדרגה, יש לך לב טוב, אתה מתייחס יפה וטוב לאנשים, אתה צריך להעלות את עצמך לדרגה שאתה מתייחס אליהם טוב למרות שאתה חושב עליהם רע. עוד לא נגלה לך הרע הזה. זה עוד יתגלה, אתה לא יכול להזמין אותו מלאכותית, אתה צריך פשוט יותר ויותר להמשיך.

שאלה: הרב"ש מתאר מצב שבו הוא משיג דבקות בחברים. בסדנאות כשאנחנו דנים איך להגיע למצב הזה, תמיד אנחנו נתקעים בקיר, לא בשכל אלא בלב, ונראה שהתשובה היא תמיד מעבר לאותו הקיר. איך להמשיך ללחוץ על אותה הנקודה בקיר הזה כל הזמן?

אתם חייבים להמשיך ללחוץ על אותו הקיר, ולנסות בלחץ על הקיר, לנסות לעשות כל מיני פעולות שמובילות אותנו לתיקון. זה חיבור בינינו, זו הפצה לקהל הרחב, ודאגה להפצה גדולה בכל העולם, כי אתה בזה מכין את הכלי, אתה מבין? וזה העיקר. להיות איתנו, ועוד יותר כמה שאפשר בהפצה. מה שלא עושה השכל, עושה הזמן, כך כתוב, אז אנחנו צריכים להמשיך בזה, פשוט להמשיך.

אני אומר לך כאדם שנמצא בזה בערך 40 שנה, יותר, אבל נגיד 40 שנה. מ-79' אני עם הרב"ש, ועוד לפני כן התעניינתי בכל מיני חוגי קבלה, בכל מיני אנשים שניסיתי ללמוד איתם, שום דבר. שום דבר, רק להמשיך בדרך.

שאלה: מהם הקריטריונים החשובים ביותר שהחברים צריכים להתקרב לעשירייה, בשביל שהעשירייה תתקדם יותר מהר?

אני לא יכול להגיד. מה שרב"ש כותב בסך הכול לקבוצה. אין דבר שאני יכול להגיד לאדם, שהוא מתאים לי לעשירייה, או לא מתאים לי לעשירייה, העיקר, יש רק קריטריון אחד, "ליבו דואג בקרבו" זה מה שכתוב, וחוץ מזה שום דבר.

שאלה: לפני כן אמרת להגיע לחיבור יותר צפוף, יותר דחוס בינינו. מה זה אומר יותר דחוס בינינו?

שאנחנו מרגישים את עצמנו מאוד קרובים, ואחר כך אנחנו משתדלים לעשות כך שלא נרגיש שאנחנו קרובים זה לזה, אלא שאנחנו יחד, בלב אחד. זאת המטרה מהחיבור, לב אחד. האם אנחנו נשארים בזה בכל זאת בהרגשה אינדיבידואלית? גם אינדיבידואלית וגם בחיבור, עד שמעבירים ממטה למעלה מה שנקרא, לפעולה עוד חלק ועוד חלק מחלק לבו של כל אחד לפעולה הכללית, כך אנחנו בונים את הפרצוף הכללי שלנו. כל אחד נשאר מחוץ לפרצוף, וכל אחד משתדל ככל האפשר להביא חלק מליבו לתוך הפרצוף, ליבו זה נקרא רצונו, ואז כך נכללים, ולפי זה עולים.

שאלה: העשירייה נראית לי כאילו הרוח הקדושה יורדת עלי מלמעלה, ואני כאילו תומך בה מבחוץ. אז תגיד לי איך אני יכול להתייחס אליה שהיא נמצאת בתוכי, שכל המציאות נמצאת בתוכי?

תדברו על זה ביניכם. תדברו ביניכם איך אתם יכולים להרגיש את הלב המשותף ביניכם, ולהתכלל שם. תדברו ביניכם, זה טוב.

שאלה: שני הקטעים שקראנו, הקטע האחד הרגשי מאוד של הרב"ש איך מתמוסס בחברים, והקטע השני זה נוכחות הבורא או נוכחות השכינה. זה אותו דבר איך שהוא מתאר את שני הקטעים?

זה אותו דבר, רק צריכים להבין שהתכללות בין החברים זה הכלי, וגילוי המצב בתוכם זה האור, זה הבורא.

תלמיד: אתה גם שאלת אותנו שאלה בסדנה על איך אפשר להעביר את המצב הזה.

לא, אנחנו לא מדברים כך אל אנשים זרים. כאן אנחנו מדברים רק על העבודה בינינו, חיבור זה רק בינינו. איך אתה יכול לגשת לאנשים זרים שאתה רוצה להתחבר איתם? לא, אתה רק מסביר להם בשכל ולא ברגש כל כך, אלא בשכל שהחיבור זה התיקון לכל מה שיש לנו והוא צריך להביא אותנו לטוב. מה זה לטוב? לכסף, לבריאות, לטיולים בכל העולם, לכל הדברים, להצלחה. בזה אתה בא לבני אדם ואומר, אתם רוצים חיים כאלו טובים? יותר טובים ממה שהיו אפילו? כן? אז זה אפשר להשיג על ידי חיבור בינינו. על ידי חיבור בינינו נגרש את הכוח הרע. תתחיל, תראה.

תלמיד: שאלה על הקטע הראשון כשרב"ש כותב שהוא מתמוסס בחברים, הוא מתאר שם העבודה אישית שלו והחברים נמצאים כאילו רחוק, האם היה לזה משקל העבודה שלהם, החברים עצמם.

לא, זה לא חשוב באיזה מצב הם נמצאים. הוא היה נמצא בלונדון, היה גר שם הרבה שנים, והיה לו קשה, בכל זאת הפירוד מהם, ואז הוא כתב. יש עוד הרבה כאלה דברים. הוא הביע את זה כמה פעמים.

שאלה: השאלה ששאלת לגבי פירוק העשיריות, יצירת עשיריות חדשות, זה עורר יראה, פחד האם אני באמת מתקדם נכון, האם אני ראוי להיות בעשירייה החדשה הזאת. יש איזו הרגשה חדשה כזאת שהתעוררה. ואולי באמת צריך. יהיו או לא יהיו עשיריות חדשות, אני לא יודע, אבל אולי לברר את זה, זה באמת כדאי ביחד, אולי זה יכול להעלות אותנו לאיזה גובה חדש, אולי אנחנו באמת מוכנים, או שאולי מוקדם מדי עכשיו?

אנחנו מתקדמים לפי התכנית. וזה שאני מעורר היום, אולי נממש את זה בעוד כמה חודשים כשיבוא הזמן המתאים. אני צריך לראות את זה גם לפי המצב של העולם והמצב הפנימי שלנו, יש בזה כמה וכמה מרכיבים. אבל נגיע לזה. זה טוב שאתם מבינים עד כמה שדברים האלה כבר מתחילים להיות מאוד רגישים, הם ממש מכניסים אותנו למתח, לאיזה סטרס פנימי, לחרדה.

כי לאבד עשירייה היום זה כבר צריך להיות מורגש היום בכל אחד שהוא הולך לאיבוד, נשאר לבד כמו תינוק שעומד ככה ובוכה, הוא לא יודע מה, [לעשות], "שכחו אותי בבית", ככה. אבל נגיע לזה. זה טוב שישנה הרגשה כזאת, כי זה מצב מיוחד וקשה. כדי לחזק על בטוח את הקשר בינינו, אנחנו אולי נעשה כזה תרגיל. ולא רק תרגיל, ממש נתחבר לעשירייה אחרת. וגם לצורך זה שאנחנו נבין שכל החברים הם אותם החברים ואין שום בעיה להתחבר איתם, אלא אני צריך להיות יותר גמיש באגו שלי. ולא חשוב לי עם מי להתחבר. אם זה אדם שאני נמצא עימו בהליכה לגמר התיקון, אז אני עימו. ואחר כך אנחנו נלמד איך יש "זיווגי הספירות", "התכללויות הפרצופים", שמזה בסך הכול יש בישול בכלי הכללי שלנו, וכך נתקדם. זה יבוא.

שאלה: האם אפשרי ואם כן אז איך, לראות את העשירייה שלי כל יום כחדשה, כחברים חדשים ממש, כעשירייה חדשה?

זה כתוב שכך צריך להיות ".. ויהיו בעיניך כחדשים", אותה עשירייה. רק אנחנו עדיין לא כל כך נמצאים בזה, ולכן אולי פיזית אם נחליף את הפרצופים זה ייתן לנו איזו צורת חיבור חדשה. נראה.

שאלה: ממה שרואים ומבררים סביבנו שהעולם מסביב ממשיך להיחרב, ההתערבבות שלנו וההתחברות המחודשת שלנו, יכול להיות שזה מין הזמנה של העולם החיצון?

לא, אין עלינו שום השפעה מהעולם החיצון ומשום דבר, מאף אחד, חוץ מהבורא. הבורא מסדר גם בינינו את כל היחסים וגם בינינו כולנו לעולם החיצון, רק הבורא מסדר את הכול "אין עוד מלבדו". אל תתלה את המצב שלך והקבוצה ובכלל העולם במשהו חוץ מהבורא.

שאלה: אם אנחנו "בני ברוך" נתחבר כולנו לגמרי כדי שנוכל להעביר את החיבור הזה ליתר העולם, האם לא נצטרך את האומה הגשמית של ישראל שגם הם יהיו מחוברים? כלומר, האם אומות העולם לא יצטרכו לראות איזו דוגמה מוחשית, איך שעם ישראל למשל מחובר, לתוצאות שזה יביא בהשלכות על הווירוס, האם לא יהיו לזה אילו תוצאות חיוביות באשר להפצת המסר שלנו ליתר העולם?

עכשיו אתה נוגע בנקודה מאוד מאוד רגישה, קריטית, שהיא תתגלה בדרך. אומות העולם ירגישו עד כמה ישראל נופלת, אני מדבר על מדינת ישראל הגשמית, יהיה קשה מאוד בארץ, קשה מאוד, פיזית, נפשית, יהיה קשה מאוד. ואנחנו נהיה בעצם במצב הרבה יותר גרוע מכל העמים. אנחנו הכוונה מי שגר בישראל.

וחוץ מזה אומות העולם יתחילו להאשים את ישראל בכל המכות, בכל מה שקורה ואנחנו בני ברוך חייבים להסביר למה זה כך ובמה זה כרוך ושזה בעצם צריך ללחוץ עלינו, על "בני ברוך" להראות את שיטת התיקון. יש בזה כמה שלבים שעוד לא הזמן לגלות אותם, אבל ככה זה יקרה. אנחנו נצטרך להסביר את זה לאומות העולם, אנחנו נצטרך להסביר את זה לבני ברוך העולמי, נצטרך להסביר את זה לאלו שחיים בתוך ישראל, באיזו צורה אנחנו מסבירים את התיקון, את שלבי התיקון, למה זה צריך להיות כך, תהיה לנו עבודה.

אבל רק שנבין שיש כאן עבודה גדולה שאנחנו חייבים לבצע, עבודה מאוד מאוד רצינית ולא פשוטה, אבל כשאנחנו מבצעים אותה אנחנו בזה נעשים ראש, באמת ראש לכל ההתפתחות האנושית לגמר התיקון, כי אנחנו אותו החלק החלוץ שמביא את כל האנושות לתיקון, אבל לפני זה ודאי שיהיו תקופות קשות. הן יכולות להיות תקופות קשות פיסיות ונפשיות פנימיות, הכול תלוי עד כמה אנחנו נשתדל להיות יותר מחוברים ויותר דרוכים לתיקון על ידי החיבור.

---

1. "פֶּה-לָהֶם, וְלֹא יְדַבֵּרוּ; עֵינַיִם לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם, וְלֹא יִשְׁמָעוּ; אַף לָהֶם, וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם, וְלֹא יְמִישׁוּן--רַגְלֵיהֶם, וְלֹא יְהַלֵּכוּ; לֹא-יֶהְגּוּ, בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם, יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם-- כֹּל אֲשֶׁר-בֹּטֵחַ בָּהֶם." (תהילים קט"ו, פסוקים ד' – ח')↩