שיעור הקבלה היומי25 יוני 2024(בוקר)
שיעור בוקר 25.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1508,
אגרת מ"ח
קריין: רב"ש ב', עמוד 1508, אגרת מ"ח.
אגרת מ"ח
ב"ה ה' ניסן תשי"ט פה ת"א יע"א
"שלום וכל טוב סלה לידידי ...
בספר מה שכתבת לי עיינתי בו ונהנתי מזה כי זה ממש כמו שאמרת.
וענין הפסח שממשמש ובא. הנה "כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו', ושאינו יודע לשאול את פתח לו". ויש לפרש את מילת לשאול, מלשון: "שואלים על הגשמים", שפירושו הוא תפילה. היינו: מי שאינו יודע להתפלל, והסיבה היא - מטעם שאין לו חסרון, כי תפילה שייך דוקא במקום חסרון, אז "את פתח לו", היינו שיפתח לו מקום חסרון, ואז יהיה לו על מה להתפלל, ואז ה' יתברך יכול להשפיע לו את אור התורה. ולכן דוקא כנגדו דברה תורה, כי מי שאין לו חסרון נקרא שאין לו כלי לקבל, וממילא לא יכולים לתת לו.
ו"דברה תורה" פירושו שהיא מלמדת אותנו איך להכשיר את עצמנו לזכות לאור ה' ית', שזהו כל היקר שניתן לנו, כמ"ש: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכו' כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו". שענינו הוא, שה' יתברך קרוב אלינו בזה שרוצה להשפיע לנו כל טובו ית', רק מה חסר - הקריאה, שהיא החסרון, שרק במקום שיש חסרון אז יש מקום לשאלה, שהוא ענין של תפילה, שזהו הכלי לקבלת השפע. וזהו פירוש: "שאינו יודע לשאול - את פתח לו", שיפתח לו מקום חסרון.
וכשיש לו החסרון, ושואל ומבקש שה' יתברך ימלא לו את החסרון, אז נאמר: "מי שיש לו מנה רוצה מאתים", נמצא שעל ידי מילוי מקום החסרון שיש לו על רוחניות נעשה אח"כ חסרון יותר גדול, היינו שמשיג אחר כך כלים יותר גדולים, שעל ידי הכלים הללו הוא מקבל אורות יותר גדולים משום שכבר יש לו מקום לקריאה לה'. כמו שאמרו חז"ל: "פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות" וכו', היינו שהאדם צריך לקיים את פתח לו אפילו שהוא רק כחודה של מחט.
ויש בזה שתי משמעויות: א) שהוא קטן כחודה של מחט. היינו שרק אם יש מקום חסרון על רוחניות, ואפילו שהחסרון הוא קטן, אבל כבר יש מקום שיכול לקרוא לה' שיעזור לו שימלא לו את החסרון. וכשה' יתברך ממלא לו את החסרון, אז "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים", ממילא זוהי סיבה שהאור בעצמו עושה את הכלי, היינו מקום החסרון, עד שה' יתברך מבטיח לו שהוא - היינו האור בעצמו - "יפתח לו פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו".
ב) ועוד משמעות יש במילים "כחודה של מחט", היינו שהחסרון הקטן ידקור לו ויכאב לו כמו חודה של מחט שדוקרין בה. כי מי שיש לו חסרון ואינו מרגיש את חסרונו זה לא מועיל לו עוד, אלא אם החסרון שיש לו כואב לו אז הוא שואל ומבקש לה' יתברך שימלא לו את חסרונו.
ה' יתברך ימלא את חסרוננו לטובה בגשמיות וברוחניות, ויהיה לנו חג כשר ושמח.
מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב
ברוך שלום הלוי אשלג"
שאלה: אנחנו רואים שבפרצוף הרוחני דווקא התפשטות האור בפרצוף מכבה את החיסרון עד שבטבור החיסרון נעלם לגמרי. למה רב"ש כותב שמי שקיבל מנה רוצה מאתיים?
על מה כתוב מי שקיבל מנה רוצה מאתים?
תלמיד: זה לא מרגיש שזה מתקיים כך.
למה?
תלמיד: אנחנו רואים את זה גם בחיים שלנו פה בקבוצה, למשל אחרי אירועים גדולים.
בחיים שלנו זה יכול להיות ההיפך.
תלמיד: אז נחזור לפרצוף, האור מתפשט ודווקא גורם לאיבוד החיסרון עד שבטבור הוא כבר לגמרי לא מסוגל להחזיק את זה כי אין לו חיסרון.
נכון. ובסופו של דבר הוא רוצה יותר או פחות?
תלמיד: הפרצוף מזדכך ונשאר בלי כוחות, מוטל בלי כלום. אני לא יודע אם הוא רוצה יותר אחר כך.
מה עם החיסרון שלו?
תלמיד: הלך, נאבד.
נעלם?
תלמיד: כן, לא נשאר כלום.
אז "מה הועילו חכמים בתקנתם"?
תלמיד: זה מה שאני שואל, מתי התנאי הזה של "קיבל מנה רוצה מאתים" מתקיים?
הוא רוצה להגיד שהתענוג שבא לא בא כדי למחוק את החיסרון, למלא את החיסרון, אלא הוא בא דווקא כדי לעורר את החיסרון. כשיש לך קצת רצון למשהו מתוק, ונותנים לך להרגיש בפה איזה גרגיר קטן מתוק, אז אתה רוצה עוד. אומרים לך, "חכה, קיבלת, מה עוד?". לא, אתה רוצה עוד, כי התענוג בעצמו מגיע ומרחיב את החיסרון לתענוג. אז כאן תגיד אותו דבר.
תלמיד: איך לעשות שהתענוג ירחיב את החיסרון?
זה לא יעבוד כך, כי הרצון לקבל שלנו לא מיועד להגדיל לך כל הזמן את החיסרון. זאת אומרת, כאן השיטה עובדת בצורה הפוכה, אנחנו צריכים להגדיל חיסרון למשהו שלא שייך לתענוג כי התענוג שבא מוחק את הכלי.
שאלה: רב"ש נותן כאן הסבר על "חודה של מחט". אנחנו יודעים שכותבים לנו "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם", אבל כאן הוא נותן עוד הסבר על המחט, שבעצם צריך להיות מצד האדם חיסרון שידקור אותו כמו מחט, שיהיה לו לא נוח. אתה יכול להסביר מה הציפייה מאיתנו לגבי הדקירה הזאת, שנרגיש חסרון כזה?
זה חיסרון קטן מאוד, אבל מאוד משמעותי. אי אפשר לברוח ממנו, זה חיסרון שמציק לך תמיד, ואתה צריך בכל זאת למצוא איך להיפטר ממנו. אילו אפשרויות יש לנו בגשמיות להיפטר ממנו?
תלמיד: מחיסרון קטן?
כן.
תלמיד: לקבל מילוי ישיר כביכול ואז אתה נפטר ממנו, אבל לא לזה רב"ש מתכוון כאן.
כן.
תלמיד: הוא מתכוון שתפנה אליו, שהוא ימלא לך את החיסרון הזה.
יש עוד פתרון?
שאלה: אני חושב שזה מה ששונה בין חכמת הקבלה לבין כל יתר הגישות בעולם. אנחנו צריכים ללמוד להגדיל את החשיבות של החיסרון הזה כך שהוא יהיה נעים, שהוא יהיה רצוי, שאנחנו נרצה אותו, כי לפי הטבע האדם לא רוצה חיסרון, הוא רוצה מילוי.
ועל זה גם השאלה מה זה "את פתח לו". רב"ש כותב בהתחלה שזה שלא יודע לשאול, בעצם לא מבין מה חסר לו. הוא אומר "את פתח לו" זה תגדיל לו את החיסרון, תביא לו את החיסרון.
כן.
תלמיד: בעצם כל החיים אנחנו צריכים לחפש את החיסרון הזה, שיהיה דבר טוב, רצוי, נעים לנו, שיהיה חיסרון לרוחניות. אמרת קודם שאתה לא נותן תשובות כמו פעם, אני חושב שהיום אתה נותן הרבה יותר מאשר פעם, כי אתה נותן לנו כל הזמן עוד ועוד חיסרון. לא צריך לצאת משיעור עם מילוי, אתה שואל אותנו, מחזיר לנו, מגדל אותנו במדויק לאן שצריך. אז השאלה היא, איך לעשות את הדבר הזה כל כך רצוי כך שכל הזמן נרצה את החיסרון הזה?
חיסרון טוב ליד המילוי, כי אז החיסרון והמילוי משלימים זה את זה, ואז יוצאת באמת סעודה שלמה. מה שאין כן, אם החיסרון עדיין לא בשלמות, אז אנחנו צריכים להגדיל את החיסרון, לשנות אותו קצת. איך עושים זאת? זאת שאלה.
תלמיד: אתה אומר שהחיסרון קרוב למילוי, אבל פה זה לא קרוב, החיסרון זה המילוי, הוא עצמו המילוי.
כן.
תלמיד: רק לפני שיש אותו לא רוצים אותו, ואחרי שיש אותו הוא עצמו הופך למילוי. אמרת שרב"ש שאל פעם איפה בית המרקחת הזה שקונים בו את החיסרון. איך חיים כך שכל הזמן רוצים את החיסרון הזה? לפני שהוא מגיע, כי כשהוא כבר מגיע זה כבר לא חכמה.
זה מתוך זה שנהנים מהרגשת החיסרון, כלפי מי הוא מכוון. רב"ש כותב על זה ובכלל אנחנו מבינים שזה כך, נגיד תראה את הזקנים, את החולים, מביאים להם כל טוב שאי פעם רצו והם לא יכולים אפילו לטעום, דוחים את זה, לא מסוגלים. מה קורה? אין תיאבון. "אבל כל כך רצית את זה כל החיים ועכשיו תראה מה הבאנו לך", הוא לא יכול, זה כבר עומד בגרון ולא יכול לבלוע.
וכך זה עם החיסרון שלנו, אנחנו צריכים לעלות למעלה מהחיסרון שנהנים ממנו ל"למי אנחנו מהנים", ואז נוכל לגלות את החיסרון ולקבל אותו ולספק אותו, החיסרון יהיה המטבע שעובר מהסוחר לקונה וחזרה.
תלמיד: וזאת הדקירה, שאנחנו נחפש כל הזמן למי אנחנו מהנים וזה יביא את החיסרון הנכון?
כן, זה העיקר.
שאלה: בקולנוע משתמשים בעיקרון הזה של שמירה על החיסרון לאורך כל הסרט. למשל בסופו של סרט רומנטי בני הזוג מתנשקים אבל כל הסרט רואים את החיסרון שלהם, את החיזור ביניהם, ההשתוקקות, וברגע שהם מתנשקים נגמר הסרט, זה כבר לא מעניין, ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה.
אנחנו יכולים לקחת מהקולנוע את ההתעסקות הזו בהשתוקקות, בחיסרון, להגדיל אותו, עד כמה בעשירייה אנחנו רוצים להיות מחוברים אבל יודעים שאנחנו לא מחוברים וכן זקוקים לבורא, וכך החודו של מחט כל הזמן דוקר. אם אנחנו כל הזמן שמים במחשבה את החברים, שאומנם אנחנו עוד לא נמצאים בחיבור, אבל כל הזמן משתוקקים לשם, אז החיסרון הזה הופך למשהו טעים וטוב ואפילו מהנה.
אפשר לראות את זה גם ביצירות מוזיקליות, ביצירה מוסיקלית קלאסית מלפני מאות שנים, רק בסוף 15 דקות של היצירה יש את האקורד שהוא הקתרזיס, אקורד סיום, ולפניו הכול מין תלאות שהאדם עובר בדרך. אבל כשאנחנו מקשיבים לזה, אנחנו ממש נהנים מזה, זה סוחף אותנו למעלה, למטה, זה ממש נותן לנו התרגשות כזו, וכך אנחנו בעשירייה. רק רציתי להדגיש את העניין של חודו של מחט, שהוא כל הזמן ידקור אותנו לחשוב על חיבור, על המצב הסופי הטוב. כשהוא יבוא הוא כבר הוא יבוא, אבל אנחנו מתייחסים לדרך.
יפה.
שאלה: אתמול כשנפגשנו וקראנו את הקטע שמתי לב שאין לנו חיסרון אמיתי, כי כשעשינו תפילה כל אחד אמר, מה צריך לעשות, איך צריך, כל מיני חשבונות אבל אין תפילה, אין בקשה, אין פנייה. אז הבנתי שאין לנו חיסרון, ושזה כל הקושי כמו שהרב"ש אומר איפה בית המרקחת שבו קונים חיסרון.
ברגע שיש חיסרון, הבורא ממלא. תביא לי כלי, ואני אמלא לך אותו, אני אביא שאלה, ואתה תענה לי. אם אין לי שאלה, לא תענה לי. הבעיה זה באמת החיסרון, איך מייצרים חיסרון. אנחנו רוצים להיכנס למצב חדש, לחברה חדשה, לחברה רוחנית, איך אנחנו בונים חיסרון חדש למצב החדש?
על ידי "איש את רעהו יעזורו".
תלמיד: איך אנחנו עוזרים אחד לשני עכשיו? עכשיו, שכל אחד ינסה לחפש את החיסרון הזה.
מדברים ביניכם, מרכיבים את החסרונות הקטנים יחד, ובודקים האם החסרונות האלה, האם החיסרון שאנו מרכיבים בדרך, כבר יכול להיות בגודל ובעוצמה ככלי למצב חדש.
תלמיד: נניח מישהו שומע אותי עכשיו, ויש לו חיסרון דומה לשלי, איך הוא מחבר את החיסרון שלו לחיסרון שלי, כדי שהם שיהיו כבר כלי משותף?
על ידי זה שאתם מתחילים לעבוד יחד.
שאלה: אם אדם נמצא במצב כמו אותו זקן שמביאים לו כל הנאה שבעולם, והוא לא רוצה כלום. מה חסר לו?
חיסרון.
תלמיד: מאיפה הוא יביא את החיסרון?
אני לא יודע.
תלמיד: אז פשוט ככה הוא הולך ודועך? מאיפה הוא ייקח חיסרון, יש לו כל הנאה שבעולם?
אין לו שום הנאה, כי הוא לא יכול ליהנות. אם תביא לו צלחות, זה כמו במשל, הוא חירש ועיוור, אז אין מה לעשות. אלא חיסרון אתה צריך.
תלמיד: ומאיפה האדם מביא חיסרון?
מהחברה. בדוגמה מהחברה.
תלמיד: איך לעלות ממצב שהוא לא רוצה כלום לעצמו, למצב שהוא שואל למי אני מהנה, שהוא בכלל מחליף את כל זה?
גם את זה הוא צריך לקבל כדוגמה מבחוץ, מחוצה לו. שרואה שיש דברים שהוא ממלא, ויש דברים שהוא מקבל הנאה מזה שהאחרים ממלאים.
תלמיד: האדם מקבל חיסרון רק מהחברה, רק מהחברים שלו?
לא, מכל דבר שהוא יכול להתרשם.
תלמיד: מהמקורות אני יכול לקבל חיסרון?
כן.
תלמיד: ומה זה מכל דבר שאני יכול להתרשם, גם לדברים שמחוץ למסגרת של רב, קבוצה, ספרים, אדם יכול לקלוט חיסרון?
לפי המצב הפרטי שלך .
שאלה: יש פסוק יפה באגרת של בעל הסולם, "וליודע תעלומות גלוי שעור החפץ שבלב האדם לקרבתו ית', אשר עדיין אפשר להיות מתפסק ח"ו. ועל כן הוא ית' מרבה העראותיו, כלומר, התחלות הביאות, שאם האדם שומע לקולו ית', בסוד "ה' צלך" כנ"ל, נמצא שאינו נופל ויורד מחמת התגברות הצער של ההעראות, כי רואה ושומע שגם השכינה הקדושה סובלת כמדתו, מחמת הגעגועים המתרבים, ממילא נמצא הולך ומתעצם, פעם אחר פעם, ביתר געגועים, עד שמשלים נקודת לבבו, בחפץ השלם, בקשר חזק שלא ימוט."1
הוא אומר שהתוספת שהוא "רואה ושומע שגם השכינה הקדושה סובלת כמדתו, ומחמת הגעגועים המתרבים, ממילא נמצא הולך ומתעצם", איך מוסיפים חיסרון מזה שהשכינה סובלת כמדתו? זה נראה כל כך גבוה?
כן, איך אתה יכול להרגיש את החיסרון הזה, ולהביא אותו גם כן לחשבון.
תלמיד: אבל הוא כותב שזה מה שצריך.
כן. שומעים, אבל רק שומעים.
שאלה: בכנס לפני שהתחילה הקורונה היה מעין קונצנזוס בחברה, לפחות כך אני שמעתי, שהשכר הוא עוד חיסרון. היה מין משפט ששמעתי מהחברים, ופתאום גם אני הרגשתי אותו חזק בכנס. האם זה הפתרון לקונפליקט? שכשאנחנו עושים פעולות חיבור, באמת נכנסים לתפילה ביחד, אז החיסרון פשוט מגיע לבד כשיש שם אמת.
כן.
שאלה: כי אני שומע הרבה חברים ששואלים עכשיו מאיפה החיסרון. ויוצא שלא באמת צריך לחפש אותו, הוא בא לבד אם אנחנו באמת מתייגעים בחיבור ובתפילה.
כן.
שאלה: הוא רומז פה על ארבעה בנים, על חכם, רשע ותם, ולא נאמר שם "את פתח לו", דווקא שאינו יודע לשאול נאמר על זה "את פתח לו". פעם למדנו שזו בחינה ד' שהיא ענייה ודלה. אז איך מגיעים לתחושה הזאת שאדם מרגיש שהוא עני מדעת? איך המעבר הזה, איך מגיעים לשם, שהחיסרון שם יכול להתממש?
לא יודע, תשתדל להגיע.
תלמיד: צריך לברר את זה בינינו בעבודה?
כן, ודאי.
תלמיד: אני ממש אהבתי את המאמר הזה. באחד המאמרים הקודמים הוא מדבר על כבוד, שאפילו שאין לבן אדם כבוד, אם הוא מתחיל לקבל כבוד, ואז הוא מתחיל ליפול. פה הוא מדבר על אותה פעולה רק הפוך. אתמול חבר הקריא את התפילה של הקבוצה שלו בשעה ,15:00 ובתוך התפילה הייתה בקשה שהקומוניזם הזה יקרה. ואני הרגשתי ש"יופי, יש אנשים, אני יכול להידבק אליהם", כי אני לא יודע מה זה אפילו קומוניזם כללי. זאת אומרת, אז רק להיות חשוף זו הדרך אבל לדברים הנכונים, ולהיזהר מהדברים הלא נכונים. עכשיו, לגבי הדברים האלה שעוקצים, תחפש אותם, אם לא בעצמך אז באחרים, בעזרה לאחרים אתה תיעקץ על ידם.
כן.
תלמיד: אמרת משהו שבהתחלה לא הבנתי, ועכשיו אני מבין. אמרת, תכניס את כל האנשים ללב שלך, את כל העשירייה, ואז תעשה את הבדיקה. ואני אמרתי איך יכול להיות שאני אכניס אותם לפני שאני בודק? עכשיו אני מבין מה שידקור ידקור, מה שיגדל יגדל וכולי. לכן המאמר הזה עוטף המון דברים ביחד.
בסדר גמור שאתה חושב כך.
שאלה: רב"ש כותב כשאדם ממלא את החיסרון שלו נותנים לו עוד חיסרון גדול יותר. אבל אנחנו רואים שלאנשים שבאים אלינו בהתחלה יש חיסרון גדול, ואחר כך הוא נעלם, והם עוזבים. למה לא מוסיפים להם חיסרון?
אני לא יודע, אבל כנראה שהם לא מכוונים לפיתוח החיסרון האמיתי. אתה מבין, לפיתוח החיסרון האמיתי הם לא דואגים.
שאלה: איך קונים חיסרון נכון ולא מתוך הפופיק שלי אני דורש חיסרון מהחברים. איך קונים את החיסרון הנכון בעשירייה?
על ידי יגיעה.
תלמיד: במה?
יגיעה עם החברים, שאתה רוצה להשיג חיסרון אמיתי כל פעם יותר ויותר.
שאלה: מה הפעולה מצידנו של לפתוח מקום חיסרון מתוך המצב של "אינו יודע לשאול"?
"אינו יודע לשאול" זו מדרגה חשובה אבל לא גדולה. תארו לעצמכם שדווקא יש לו חיסרון, שהוא רוצה לשאול, שהוא מתפוצץ, אבל עושה עצמו כאילם. ואז זה ייקרא חיסרון נכון, הוא יהיה תחת המסך, עם צמצום, עם מסך, ועם אור חוזר.
שאלה: מתי אדם מגיע לחיסרון אמיתי? מה צריך להוסיף בעבודה כדי להגיע לחיסרון אמיתי?
זה כתוב פה בכל מיני צורות, "עד שלא מניח לי לישון" וכן הלאה. זאת אומרת, שחיסרון אמיתי זה, תאר לעצמך אדם עייף, הוא נופל מהרגליים, אחרי שבוע, שבועיים של עבודה קשה מאוד, אבל הוא לא מסוגל להירדם ולהרגיע את עצמו. אותו חיסרון שלא נותן לו לישון בכל זאת, לא נותן לו להתנתק, זה החיסרון האמיתי.
שאלה: האם יש קשר בין חיסרון גשמי לחיסרון רוחני?
אני חושב שהחיסרון הגשמי נכלל בחיסרון הרוחני. וכל העבודה שלו איך להבליט את החיסרון הרוחני, ולבנות אותו כך שהוא יכסה את האדם, שהאדם יסתתר בו.
(סוף השיעור)
-
כתבי בעל הסולם, אגרות, אגרת י"ט.↩