סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 25.09.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
חוק הערבות – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "חוק הערבות".
אנחנו מדברים הרבה ואנחנו לומדים כל הזמן על ערבות, על חיבור, מפני שזאת תקופה כזאת. אבל באמת נעבור עוד שבוע שבועיים דרך כל החגים האלו, ונתחיל ללמוד דברים יותר עמוקים, רציניים, יסודיים. לא שהם יותר חשובים וטובים, אלא שגם אותם אנחנו צריכים לחבר ללימוד שלנו. אבל בינתיים אנחנו צריכים לסיים את אלו הנושאים שנמצאים לפנינו. "חוק הערבות" אנחנו יודעים שזה החוק העיקרי בבריאה, ובקיומו או לא בקיומו אנחנו תלויים, או בטוב או ברע.
קריין: :חוק הערבות". קטע מספר 53. מתוך מאמר של בעל הסולם "הקדמה לספר הזוהר". אות ס"ח.
"אל תתמה על זה, שאדם פרטי, יגרום במעשיו, מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו "חוק ולא יעבור", אשר הכלל והפרט שוים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בכלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מדתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה, את הכלל כולו."
(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", ס"ח)
קריין: קטע מספר 54. מתוך מאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם.
"אל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו."
(בעל הסולם. "השלום בעולם")
קריין: קטע מספר 55. גם כן מתוך מאמר "השלום בעולם".
"מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי. הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים. הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם, כי אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו."
(בעל הסולם. "השלום בעולם")
שאלה: רושם פה בעל הסולם, "מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו." השאלה, מי לוקח בחשבון את טובתי עצמי, אם אני לא לוקח אותה בחשבון?
המערכת עצמה. אף אחד לא שוקל, אף אחד לא מחליט. המערכת עצמה היא מגיבה על המאמצים שלך, ועושה תוצאה בתגובה שלה.
תלמיד: היא מספקת לי את ההכרחיות, היא דואגת לזה שההכרחיות שלי בסדר?
כן. כל זה על ידי המערכת בלבד. הבורא שברא רצון לקבל ושבר אותו, הוא נתן תנאים כאלה, יותר מזה לא צריך לדאוג. כל היתר זה מתנהל על ידי חיבור או ריחוק בין החלקים השבורים, והם בעצמם מרגישים איך להסתדר וזהו. אין כאן שום דבר. כשאנחנו אומרים, "הבורא מתערב והוא עושה", כך אנחנו רק אומרים בלשון שלנו. אבל באמת, כל המערכת היא כמו שהיא התחילה לעבוד, כך היא עוברת עד גמר התיקון, ולא קורה שם שום דבר שפתאום בא איזה רצון זר ומתחיל להתערב שם.
תלמיד: לסיכום. אפשר לומר שאם הפרט רואה את טובתו עצמו נפגעת על ידי המערכת, זה פשוט מתוך הקלקול שלו.
כן, ודאי. וזה גם נכלל במערכת, שהוא יגיב בצורה כזאת.
שאלה: השאלה היא, מה זה לשרת את הציבור?
"לשרת את הציבור" זה נקרא, שאני הכול עושה לטובת החיבור בין כולם. שבמידת החיבור בין כולם, הבורא, כוח השפעה, אהבה, איחוד, הוא מופיע בתוך הציבור, בתוך הכלים, ואז הכלים האלה לפי זה יכולים להתמלאות באור העליון, בגילוי הבורא.
שאלה: מה זה אומר שלום בעולם, ובמה הוא תלוי?
שלום זה נקרא "שלמות". שאנחנו מחברים הדברים ההפוכים, והם כולם פועלים למען מטרה משותפת, זה נקרא "שלום".
שאלה: מה ההבדל בין סכום היחידים לבין התכללות בין היחידים? מה זה בכלל סכום היחידים?
סכום, זה שהם מצרפים את הכוחות שלהם. התכללות, זה שהם בהתחברות ביניהם, מגלים כוח האחד, יחיד ומיוחד, שזה הבורא.
שאלה: למה הוא אומר שאין תוספת על סכום היחידים?
התוספות זה הבורא, "הכולל" מה שנקרא.
שאלה: מתוך הקטע שקראנו השאלה שלי, האם מה שמתבטא בציבור זה ההשתקפות של המצב הפנימי שלנו?
כן, זו תוצאה מההשפעה שלנו על הציבור. על זה כתוב "כל הפוסל במומו פוסל"1, שסך הכול אני לא רואה את הציבור ואת העולם, [אלא] אני רואה עד כמה שאני מתייחס לציבור או לעולם.
שאלה: על שירות הציבור. האם לשרת את העשירייה בידיים, ברגליים, זה כמו שער, זה כביכול מכשיר אותך שתוכל לשרת אחרי זה את הציבור?
כן.
שאלה: עולה שהיחיד יכול להכריע את הכלל. ובמקום אחר הוא כותב, שהיחיד הוא כפוף לכלל, ואם הם מזלזלים ברבו, אז הוא יהיה חייב גם להתייחס כך. אז מה היחס בין היחיד לכלל?
אני לא יודע. תלוי במה אתה מדבר. מה זה יחיד, ומה זה כלל? באיזה צורה? באיזה מצב? מי הם יחיד או כלל?
תלמיד: חבר בעשירייה יכול לעורר את כל החברים בעשירייה, ולהפוך את המצב של העשירייה?
ודאי שכן. מה אתה סתם קובע שלא יכול או כן יכול? זה הכול תלוי במה שהם פועלים. תראה מה שרב"ש כותב.
תלמיד: ובאיזה מצב הוא מושפע מהם ולא יכול לעשות, אלא מה שיש בסביבה שלו?
אם העשירייה היא כולה מחזיקה איזו דעה משותפת, רוח משותפת, אז כל אחד ואחד פחות או יותר נכלל מזה. אלא אם כן הוא נמצא תחת השפעה זרה, ועל ידי השפעה זרה הוא יוצא מהעשירייה שלו והולך לו.
שאלה: מה זה נקרא "כולל" אם לכלל אין ערך כלשהו יותר מסכום היחידים שבו? אז מה זה הכולל?
החיבור שביניהם שהם מבצעים שאין באף אחד רק בסכום שלהם, זה נקרא "הכולל", וזה הבורא. זה כלי של הבורא, וגילוי של הבורא, שזה לא נמצא באף אחד, אלא רק בחיבור המיוחד שביניהם. ככה זה גילוי הבורא לנברא.
שאלה: אמרת שהקורונה תגיע לכל האיים הכי קטנים בעולם. ובאמת ככה זה קורה, כאילו עובר דרך האוויר. אחרי זה הסברת שזה אפילו מהמקור.
זה מתוך הרצון לקבל של דומם, צומח, חי, מדבר, ככה זה מגיע לכל מקום. כי העולם כולו זה רצון. ולכן הקורונה תתגלה בכל מצב ומצב, בכל רצון ורצון. היא תתגלה גם בחיות וגם בצמחים, אם אנחנו נוכל לזהות את זה. זה נקרא ש"ידו בכל ויד כל בו". האדם שולט על כולם. אם הוא לא מתקן את הרצון שלו, אז את התגובה מזה מרגישים כל באי העולם.
תלמיד: האם הערבות גם באה מאותו מקום?
בטח. אם אנחנו מקיימים ערבות, אז בהתאם לזה אנחנו מביאים את העולם לאיחוד, לכוח החיבור. וכוח הבורא מתגלה בכולם. ואז כוח הפירוד, הכוחות הרעים, הסיטרא אחרא, נעלמים. אחד משניים, אם זה קם, זה נופל וההיפך.
תלמיד: אפשר לחשוב שכאילו ביד האנשים להביא את כוח ערבות לעולם וגם ביד הנבראים, הם הביאו את הקורונה לעולם?
כן, ודאי. אבל אנחנו צריכים להסביר את זה. אנחנו מובילים את זה. אנחנו המקשרים את הכוח העליון לכל האנושות. לכן יוצא שאנחנו אשמים. אנחנו אשמים.
תלמיד: אמרת גם שצריך להפיץ ללא דת, ללא קבלה, רק בצורה מדעית.
כי באמת זה לא שייך לדת. וגם קבלה, יש כל מיני סטיגמות מה זה קבלה. לכן אנחנו צריכים להפעיל את זה מתוך מוח רציונאלי. שסך הכול יש רצון לקבל, וכך הוא פועל, ואנחנו צריכים לסדר אותו להשפעה הדדית, שכך אנחנו רואים מכל הטבע שנמשך לחיבור, לאיחוד. כך זה מתפתח. להסביר את זה ככה.
שאלה: והבוקר אמרת, שאנחנו צריכים להיות הדוגמה. אנחנו לומדים קבלה, איך אנחנו נהיה דוגמה?
אנחנו צריכים להיות דוגמה בחיבור בינינו. העולם לא צריך ללמוד קבלה. אין לו שום רצון לזה ושום צורך. הוא לא צריך את זה. הוא צריך רק להיות בדרגה עממית, יותר קרוב איש לרעהו. לא להיות בשנאה.
תלמיד: אבל איך הם יראו את החיבור בינינו ולא יראו אותנו כדוגמה?
לא צריכים לראות את החיבור בינינו. ילדים קטנים לא יכולים לראות את היחסים בין הגדולים. אנחנו צריכים להסביר להם מה שהם צריכים. רק להשתדל להתקרב ביניהם על ידי כל מיני תרגילים פשוטים, ואז יתחילו להרגיש שהקורונה עוברת. שכל הבעיות עוברות. שהם נכנסים לעולם החדש. הם כבר לא צריכים לרוץ ולעוף אחרי כל מיני תענוגים ארציים קטנים. יש להם פתאום התגלות לתענוגים יותר נעלים. והם יכולים ליהנות מהשגות עליונות יותר. לאט לאט ככה זה יהיה.
שאלה: איך לפנות נכון לכלל החברה בעניין חיבור?
מתוך הלב.
שאלה: אם אדם פועל בכלל ללא רצון לקבל תמורה, ובסוף הוא מקבל איזו מכה. למה הוא צריך לשייך את זה, מה זאת התופעה הזאת?
הוא צריך לשייך את זה למצב שהוא לא יודע עדיין איך להסתדר עם הסביבה. אם הוא מעביר את הפעולות שלו דרך הסביבה בצורה נכונה, לא יכול להיות שמקבל מכה.
שאלה: אמרת שהם צריכים רק להשתדל להתקרב ביניהם על ידי כל מיני תרגילים פשוטים. האם אתה יכול לתת דוגמה קטנה לתרגיל?
לא יכול עכשיו.
קריין: קטע מספר 56, מתוך מאמר "השלום בעולם".
"בדורינו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה. ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות, ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת. אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במדת טובת היחידים שבכל העולם כולו.".
(בעל הסולם. "השלום בעולם")
שאלה: איך אפשר להגיע לכל העולם כולו, אנשים לא מסתדרים אחד עם השני, איך בכלל לגשת לתפיסה הזאת?
על ידי ייסורים, אם לא על ידי הכרה. אם לא עושה השכל אז מכות. אחד משניים.
תלמיד: והמכות יביאו אותי לרצות משהו כל כך גדול, יביאו את האנושות לרצות משהו כל כך גדול
סך הכול זה רצון לקבל שהוא מאוד מאוד רגיש לכל דבר, או טוב או רע, ואפשר לכן ללמד את כל האנושות בצורה מאוד פשוטה. רק מה שקורה כאן, הבורא היה יכול לחייב אותנו להיות צדיקים, ככה, בצ'יק אחד, אבל מפני שהוא רוצה שאנחנו נגיע להבנה, להכרה, ובעצמנו נרצה, ובעצמנו נבקש ממנו לתת לנו הזדמנות להשפיע, ולהתחבר, שאנחנו בעצמנו נרצה להיות מחוברים, נרצה להיות בערבות בינינו, שאנחנו בעצמנו נרצה להיות דומים לבורא, לכן זה לוקח הרבה זמן וכל מיני תנאים כאלה.
כי צריכים לחלק את כל האנושות לשבעים חלקים, שבעים אומות העולם, ולזמנים, ולכל מיני מצבים. הכול כדי שלכל רצון ורצון נשלב את ההרגשה וגם את מה שמעל לרצון, היינו להשפיע, וגם שכל, מתי להשתמש, בכמה להשתמש ברצון לקבל וברצון להשפיע.
ואז שהאדם יכוון את עצמו, כמה הוא יכול לקבל מהבורא, שלא יהיה יותר מדי אלא רק כדי לתקן את הרצון לקבל שלו שיהיה בעל מנת להשפיע ולא יותר מזה. אז אתה צריך ממש לתכנת את הרצון לקבל שהוא יתכלל עם כל החכמה הזאת ,עם הידיעות האלו, עם היכולות .
איך הוא עובד נגד הטבע שלו. איך לוקח את הטבע של הבורא כדבר העליון ומלביש את זה על עצמו, ולפי זה מתפעל, מתפקד. לכן אלה דברים מאוד מאוד מורכבים עד שהנברא הופך להיות כבורא.
ומלכתחילה הוא לגמרי לא כזה. הפוך לגמרי. מה שהבורא ברא זה רצון לקבל שהוא ההפך מהרצון להשפיע ושבר את הרצון לקבל בזה שהחדיר בתוך הרצון לקבל ניצוצות השפעה קטנים. והניצוצות האלה גם נמצאים תחת הרצון לקבל, בשליטת הרצון לקבל.
ואז אדם צריך להגיע לזה שהוא משתמש בכל הרצון לקבל ובכל הניצוצות של הרצון להשפיע, ועל ידי זה הוא מתערב עם האחרים, בונה חברות, בונה עסקים כדי להרוויח זה מזה. זה על ידי אותם הניצוצין שנפלו לתוך הרצון לקבל. אחרת הרצונות האלה היו בודדים. לא היו יכולים להתחבר זה עם זה.
אז מתוך ההתחברות ש"לכו ותתפרנסו זה מזה" מגיעים למצב שמתחילים להבין כמה שהעסקים האלה טובים. ואז יותר ויותר מתחברים, מתחברים, מתחברים. פתאום מגיעים למצב של שבירה. שאי אפשר יותר ככה להמשיך, ומתחילה להיות ממש נפילה גדולה.
זה מה שאנחנו מרגישים במשך שנות העשרים של מאה עשרים. ומה היה באמריקה, כל הנפילה הגדולה הזאת, ואחר כך במשך המאה עשרים כולה, ובימינו כבר מגיע לא למצב של נפילה כלכלית, אלא נפילה אנושית. ואנחנו כבר עכשיו מתחילים להבין עד כמה שחיבור הוא יכול להיות רע, למרות שהוא מגיע לנו כאילו מהניצוצין של האורות, ועכשיו העבודה לנו היא להפוך את החיבור הזה לטוב.
אז כאן ישנו תהליך מיוחד, איך אנחנו מגיעים לזה, איך אנחנו נכנסים לפעולות שאנחנו מתחילים להתקשר בינינו אך ורק לטובתנו, לטובת הזולת. זה דבר שעוד לא הגיע. זה שאנחנו מעלים את האור העליון, את הניצוצין האלו, אנחנו מעלים אותם יותר למעלה מהרצון לקבל שלנו.
ולא שהניצוצין האלו שכשנשבר הכלי הם עזרו לנו לבנות את הרצון לקבל בצורה עוד יותר אגואיסטית, עד היום הזה, אלא עכשיו אנחנו צריכים לקחת את הרצון לקבל הזה, ולהעמיד אותו לעבודה של הניצוצין. שהאור יאיר, שהרצון להשפיע יגדל, ולא הרצון לקבל. שהכוונה על מנת להשפיע תעלה מעל רצון לקבל, זה נקרא לעבוד באמונה למעלה מהדעת, למעלה מכוח ההשפעה, הבינה, ושיהיה יותר למעלה בערך שלו בינינו, מכוח הקבלה.
זאת בעצם המהפכה הגדולה שאנחנו צריכים לעשות. ובזה אנחנו בעצם מובילים, והאנושות כולה היא רק כחומר דלק, כחומר עצמו. זה יתגלה בה כבחומר.
ואנחנו, דווקא אנחנו, צריכים לעבוד באמונה למעלה מהדעת, להפוך את היוצרות שכוונה על מנת להשפיע תהיה יותר למעלה מכוח הקבלה. שאותם הניצוצין שנפלו מתוך השבירה, הם יהיו הקובעים של ההתפתחות שלנו ולא הרצון לקבל יקבע את ההתפתחות שלו, וישתמש בניצוצין כדי להתחבר ולהרוויח מהזולת.
שאלה: הבורא אומר, הכבדתי את ליבו של פרעה. האם הבורא חייב לדרדר את האנושות כל הדרך עד לדרגה הנמוכה ביותר כדי לגלות את הבורא?
אתה צודק, אבל יש לנו אפשרות לא להידרדר. אלא עכשיו לקבל על עצמינו כוחות הטבע, רצון לקבל, וניצוצין, כוונה על מנת להשפיע, ולאט לאט להשתדל ללכת בקו האמצעי. ואז אנחנו לא צריכים להידרדר, לא צריכים. אנחנו יכולים לזהות את הבעיות, לזהות את המחלה ולא להגיע למוות, אלא כבר עכשיו להתחיל לטפל בזה בצורה נכונה. אבל בעצם השאלה נכונה.
תלמיד: הבורא יכול לגלות משהו רק מתוך בעיה וחייבת להיות בעיה.
כן.
תלמיד: אנחנו לא יכולים למנוע או להסיר את הבעיה.
אנחנו יכולים. מפני שאנחנו שבורים ומתגלה הבעיה, בכמה שאנחנו משתדלים להיות מחוברים, אנחנו מגלים את הבעיה עצמה, לפני שהיא מתגלה ממש, אלא אנחנו מגלים אותה בקשר בינינו. מתוך זה אנחנו מגיעים לפתרון, מהיכולת לפתור את הבעיה. בגלל שאנחנו בעצמנו שבורים ויש לנו אפשרות להבין ולמשוך את המאור המחזיר למוטב, אנחנו יכולים לפתור את הבעיות האלה, וכך בצורה כזאת להתחבר בינינו.
תלמיד: האם כל העבודה בשבילנו היא פשוט לזהות את העוצמה של השבירה?
אפילו לא צריך לזהות עוצמה. אם קצת יש לי כבר הרגשת השבירה, זה מספיק לי כדי להתחיל תיקונים עד גמר התיקון. אני לא צריך כל הזמן לקבל מכות. אלא בגילוי של השבירה הקטנה אני יכול להעלות את עצמי למצב, שאפילו במצב הקטן השבור אני אראה את זה כבעיה הגדולה. זה הכול תלוי איך אני מסתכל על השבירה. ולכן לא צריכים לרדת לעומק השבירה, אלא רק קצת לזהות אותה וזה מספיק, אני כבר מתקדם עד גמר התיקון. זה הכול תלוי בהכרת הרע.
תלמיד: אנחנו לא רוצים להרגיש את המגפות האלה על הבשר שלנו. אנחנו רוצים שתהיה לנו את האפשרות לתקן את זה דרך החיבור שלנו. אבל ההרגשה היא כאילו שאנחנו לא יכולים להרגיש איפה נמצאת העבודה.
לא נכון. אם אנחנו שבורים ואפילו את השבירה הקטנה שמתגלה בינינו אנחנו יכולים לסדר אותה בהתקשרות בינינו כדבר גדול, אנחנו לא צריכים שבירה יותר גדולה, אנחנו נגלה את השבירה הקטנה כשבירה הגדולה. זה כתוב, שאם אדם על המעשה הקטן שלו עובר שזה הדבר הגדול, הוא לא זקוק לכל התהליך הזה. הוא מסביר לנו את זה. לכן כך אנחנו מתקדמים. אדרבה, אחרת בשביל מה כל העבודה שלנו. אז אנחנו נתקדם כמו חיות, מקבלים מכה, בורחים, מקבלים מכה, בורחים. זו לא עבודת האדם, האדם צריך לדעת איך הוא מקדים תרופה למכה, זאת העבודה. וזה הכול תלוי בכמה שאני לוקח זכוכית מגדלת ומסתכל על החיידק הקטן ורואה בו משהו גדול מאוד שיכול לאכול אותי. אבל הוא קטן מאוד, רק אני מסתכל עליו דרך הזכוכית מגדלת ורואה שהוא יכול לעשות לי צרות גדולות. זה מה שאנחנו עושים.
לכן על המכה הקטנה אדם יכול להגיד שזה דבר גדול. איך אנחנו עושים את זה? מפני שאנחנו נמשכים לטוב, לחיבור, ואז אפילו התגלות הכי קטנה של הפירוד בינינו, אנחנו מקבלים את זה כדבר גרוע מאוד. ואז אנחנו יכולים לברוח ממנו לדבר הטוב. אבל זה דבר נכון. אתה שואל יפה.
שאלה: בהסברים שלנו אנחנו מדברים על הטבע כחוק, שאם אנחנו מקיימים אותו, אנחנו חיים טוב. איך אפשר להסביר שהבורא נותן לנו זמן, איזה חופש עד שתגיע המכה?
זה כדי שאנחנו בכל זאת נתארגן ונפעל מעצמנו. הוא לא מפעיל מיד כוחות שמחייבים אותנו לעשות פעולות מתוך הכרחיות, אלא הוא רוצה שאנחנו בעצמנו נתארגן, נבין ונפעל מתוך ההכרה, מתוך ההבנה, מתוך הרצון שלנו להידמות לו. זה מה שאנחנו רוצים לבצע.
תלמיד: אולי זו דוגמה נקודתית. נגיד חוק המשיכה, זה חוק הטבע, הוא פועל מיד, לא צריך לתת לו זמן, אתה מיד נופל. מה במקרה שלנו החוק?
זה מפני שיש לנו קליפות. אנחנו נלמד איך מערכת הקליפות, טוב ורע, שמתגלה, היא שונה מחוקי הטבע בזה שיש הבדל בין טוב ורע והמרחק ביניהם. ולכן אנחנו יכולים להשתמש במרחק ביניהם ולא מיד נכנסים למכות, אלא יש לנו אפשרות להתקשר בינינו ולרפא את המכות, להקדים את התרופה למכה.
מה העניין של התרופה? זה כוח הבינה שפועל עלינו, ואנחנו יכולים להשתמש בה, בבינה. מה שאין כן בחוקי הטבע, יש שם או מינוס או פלוס, זה הכול. ואצלנו לא. יש לנו מינוס, פלוס, ובאמצע אנחנו מתחברים בין מינוס ופלוס ונכללים משניהם יחד, ויכולים לבנות מערכת בָּאפר שכלולה משניהם. המערכת הזאת שכלולה משניהם היא נקראת "האדם", שיש שם רצון לקבל וכוונה על מנת להשפיע, שבזה אנחנו מדמים את עצמנו לבורא. דבר מצוין.
תלמיד: איך אנחנו יכולים להסביר את הקליפה בלי השפה של חכמת הקבלה, אלא לפי המדע?
אין דבר כזה בדומם, צומח וחי, שהמדע מטפל בזה, לומד את זה. אין. לכן מה שיש בתוך האדם, אפילו בפסיכולוגיה ארצית, זה לא מדע. אנחנו לא יודעים פסיכולוגיה של האדם הרגיל, הגשמי, שבעצם הוא בהמה, מכל שכן הרוחניות. אם אנחנו רוצים להבין את האדם הרוחני, אנחנו צריכים את חכמת הקבלה. זה מדע שמסביר לנו איך האדם בנוי. על אדם בעולם הזה אנחנו לא מבינים כלום. כבהמה כן, את זה בודקים על ידי כל מיני בדיקות, תרופות, אבל זה גוף ביולוגי. האדם שזה הפנימיות שבתוכנו, הוא לא ניתן לשום מכשירים, לשום בדיקה. רק על ידי חכמת הקבלה אתה יכול לגשת אליו וללמוד אותו דרך כלים עליונים, מלמעלה, לא מלמטה כמו שאנחנו בדרך כלל לומדים את הדומם, הצומח והחי.
לכן כאן שום דבר לא יעזור לאנושות. רק אנחנו נצטרך לבוא אליהם ולהסביר להם מי הם ומה אנחנו צריכים לעשות. ופשוט עד אז הם יסבלו, עד שיגידו לנו "תעשו לנו משהו", אבל אנחנו מתוך אהבה ומתוך השליחות מהבורא חייבים להשתדל להביא אליהם את שיטת התיקון בכל מה שאפשר. נקווה שאנחנו נעשה את זה. נשתדל.
(סוף השיעור)
-
"כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע, א גמרא).↩