שיעור הקבלה היומי30 дек. 2023 г.(צהריים)
בעל הסולם. שמעתי, נט. ענין מטה ונחש
30 дек. 2023 г.
שיעור צהרים 30.12.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 574, מאמרי "שמעתי",
מאמר נ"ט. "ענין מטה ונחש"
קריין: בעל הסולם, עמוד 574, "שמעתי", מאמר נ"ט, "ענין מטה ונחש".
נט. ענין מטה ונחש
שמעתי י"ג אדר תש"ח
"ויען משה ויאמר, והן לא יאמינו לי וכו'. ויאמר אליו ה', מה זה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה ויהי לנחש. וינס משה מפניו" (שמות ד').
ויש לפרש, שאין יותר מב' מדרגות: או קדושה, או ס"א. ומצב של בנתיים אין. אלא, מאותו המטה בעצמו נעשה נחש, אם משליכין אותו לארץ. ובכדי להבין את זה, נקדים מאמר חז"ל, ש"השרה שכינתו על עצים ואבנים". ש"עצים ואבנים" נקראים דברים של למטה בחשיבות. דוקא ובאופן זה השרה שכינתו.
וזה ענין השאלה: "מה זה בידך?" כי יד פירושו השגה, מלשון "כי תשיג יד". מטה. היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת.
(שבחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. מה שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו, נמצא שמשפיל אז דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא מתנגד לדרך ה', אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו.
כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות.
מה שאין כן אצל הבורא, אינו נבחן בחינת אמונה לשיפלות. כי אצל האדם, שאין לו עצה אחרת, ומוכרח ללכת בדרך אמונה, נראה לו האמונה לשיפלות. מה שאין כן לגבי הבורא, שהוא היה יכול להשרות שכינתו, לאו דוקא על עצים ואבנים, אלא שבחר דוקא על דרך זה, הנקרא אמונה, בטח שבחר זה מטעם, שזה יותר טוב ויותר הצלחה. נמצא, אצלו ית' לא נקרא אמונה למטה בחשיבות, אלא להיפוך, שדוקא לדרך זה יש לו מעלות רבות, אלא לעיני הנבראים נקרא זה בחינת מטה).
ואם משליכין את המטה לארץ, ורוצים לעבוד עם בחינה יותר גבוה, היינו בתוך הדעת, ומבזים את בחינת למעלה מהדעת, שנדמה עבודה זו לבחינת שיפלות, תיכף נעשה מהתורה והעבודה שלו בחינת נחש, שהוא סוד נחש הקדמוני.
וזה סוד "כל המתגאה, אומר לו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". והטעם הוא כנ"ל, שהשרה שכינתו על עצים ואבנים. לכן, אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין בחינת בנתיים. אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש.
וידוע, דאין להס"א אורות. ומשום זה גם בגשמיות, אין להרצון לקבל רק חסרון, ולא מלוי חסרון. והכלי קבלה נשאר תמיד בחסרון בלי מלוי. כי מי שיש לו מנה, רוצה מאתיים וכו'. ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו. וזה נמשך מכח השורשים העליונים. ששורש הקליפה הוא סוד הכלי קבלה. ובשיתא אלפי שני [ובששת אלפי השנים] אין להם תיקון. ועליהם שורה הצמצום. לכן אין להם אורות ושפע.
ולכן הם מפתים לאדם, שימשוך אור למדרגתם. וכמה אורות, שהאדם קבל ע"י היותו דבוק בקדושה, כי בקדושה מאיר השפע, לכן כשהם מפתים לאדם, שימשוך שפע לבחינתם, אז הם מקבלים את האור הזה. ועל ידי זה יש להם שליטה על האדם, היינו שנותנים לו הספקה, בזה המצב שבו הוא נמצא, שלא יזוז מכאן.
לכן ע"י שליטה זו אין האדם יכול ללכת קדימה, מטעם שאין לו צורך למדרגה יותר גבוה. וכיון שאין לו צורך, אינו יכול לזוז ממקומו אף תנועה קלה. ואז אין באפשרותו להבחין, אם הוא הולך בקדושה או להיפוך, משום שהס"א נותן לו כח לעבודה ביתר שאת וביתר עז, כיון שעכשיו הוא נמצא בתוך הדעת. לכן יש לו מקום לעבודה לא בבחינת שיפלות, ולפי זה האדם היה נשאר כך ברשות של הס"א.
ובכדי שהאדם לא ישאר ברשות הס"א, עשה הקב"ה תיקון, שאם האדם עוזב את בחינת ה"מטה", תיכף נופל לבחינת "נחש", ותיכף הוא הולך במצב של כשלונות. ואין לו שום כח להחזק, אלא אם כן יקבל שוב את בחינת האמונה, הנקרא שופלות.
נמצא לפי זה, שהכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת.
וזה פירוש מה שאמר משה: "והם לא יאמינו לי", שפירושו, שלא ירצו לקבל עליהם את הדרך לעבוד בבחינת אמונה למעלה מהדעת. אז אמר לו ה': "מה זה בידך מטה?" השליכהו ארצה. אז תיכף "ויהי לנחש". היינו שבין מטה לנחש אין מצב של בנתיים. אלא שהוא בכדי לדעת, או שהוא נמצא בקדושה, או בהס"א.
נמצא, ממילא שאין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה למעלה מהדעת, הנקרא "מטה". והמטה הזה צריך להיות ביד, ולא לזרוק את המטה. וזה ענין מה שכתוב "ופרח מטה אהרן", היינו שכל הפריחות, שהיה לו בעבדות ה', היה על בסיס מטה אהרן דוקא.
שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד. אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה.
אבל בעבודה בעצמו, היינו בתורה ותפילה, אין שום היכר בין "עבדו ללא עבדו", כי שם הוא להיפוך. אם היסוד הוא בתוך הדעת, היינו על יסוד ידיעה וקבלה, אז הגוף נותן חמרי דלק לעבודה, ויכול ללמוד ולהתפלל ביותר התמדה וביותר התלהבות, כיון שזהו על יסוד בתוך הדעת.
מה שאין כן בזמן מי שהולך בדרך הקדושה, שהבסיס שלו הוא אמונה והשפעה, אז הוא צריך הכנה רבה, שהקדושה תאיר לו. וסתם בלי הכנה, אין הגוף נותן לו כח לעבודה. וצריך תמיד להתאמצות יתירה, כיון ששורש האדם הוא בחינת קבלה ובתוך הדעת.
לכן אם עבודתו הוא על יסוד הארציות, יכול הוא תמיד להיות בסדר. מה שאין כן אם היסוד של עבודתו הוא על בחינת השפעה ולמעלה מהדעת, הוא צריך תמיד להתאמצות, שלא יפול לשורשו של קבלה ולתוך הדעת. ואסור להסיח דעת לרגע, אחרת הוא נופל לשורשו של ארציות, המכונה בחינת "עפר", כמ"ש "כי מעפר באת ואל עפר תשוב". וזה היה לאחר חטא עץ הדעת.
ונותן בירור, אם הוא הולך בקדושה או חס ושלום להיפוך, הוא כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי". סימן זה נותן לנו הזה"ק, שדוקא על בסיס של אמונה, הנקרא בחינת מטה, זוכים לפריה ורביה בתורה, כנ"ל. וזה סוד "ופרח מטה אהרן", שהפריחה והגדילה באה דוקא ע"י המטה.
אי לזאת, בכל יום, כמו שהאדם קם ממטתו, והוא רוחץ את עצמו לטהר גופו מזוהמת הגוף, כן צריך לרחוץ את עצמו מזוהמת הקליפה. שיבדוק את עצמו, אם בחינת ה"מטה" שלו הוא בשלימות אצלו. ובדיקה זו צריכה להיות בתמידיות. ואם הוא רק מסיח דעת ממנו, תיכף נופל לרשותם של הסטרא אחרא, הנקרא קבלה עצמית. ותיכף הוא נעשה משועבד להם. כי ידוע שהאור עושה את הכלי. לכן כפי מה שהוא עובד בעמ"נ לקבל, בשיעור זה הוא נצרך רק השתוקקות לקבלה עצמית, ונתרחק מענינים השייכים להשפעה.
ובזה יובן לנו המאמר חז"ל "מאד, מאד הוי שפל רוח". ומהו הרעש הזה שאומר "מאד, מאד".
אלא כנ"ל, כיון שהאדם נעשה נצרך לבריות, על ידי זה שנתנו לו פעם כבוד, ומתחילה קיבל את הכבוד לא מטעם חס ושלום שרוצה להנות מהכבוד, אלא מטעמים אחרים, מטעם כבוד התורה וכדומה. והוא בטוח בחשבון זה, כיון שהוא יודע בעצמו, שאין לו שום תשוקה לכבוד. ולפי זה הסברה נותנת, שמותר לו לקבל את הכבוד. מכל מקום אסור לקבל, מטעם שהאור עושה את הכלי.
לכן, לאחר שקיבל את הכבוד, כבר נעשה נצרך להכבוד. והוא כבר נמצא ברשותו, וקשה להשתחרר מהכבוד. ועל ידי זה הוא נעשה למציאות בפני עצמו, וכבר קשה להתבטל לה', משום שע"י הכבוד הוא נעשה למציאות בפני עצמו. ובכדי לזכות לדביקות, אדם צריך להתבטל מכל מציאותו. לכן "מאוד, מאוד": "מאוד" הוא, שאסור לקבל כבוד לצורך עצמו. ו"מאוד" השני הוא, אפילו שאין כוונתו לצורך עצמו, גם כן אסור לקבל כנ"ל."
כל ההצלחה שלנו תלויה בכמה אנחנו נקבל את כל הנתונים שאנחנו מקבלים ודאי מהבורא כי "אין עוד מלבדו", ושנוכל להתייחס אליהם כמו לנתונים הכרחיים שאנחנו צריכים לעבור ושנלך באמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת לא חשוב לי מה קורה איתי ועם המחשבה שלי, ועם הרצון שלי, ועם ההחלטות שלי, העיקר שאני מעלה את עצמי תמיד למעלה מדעתי.
שאלה: כתוב כאן שהעבודה שלנו היא כל הזמן למעלה מהדעת, אני כל הזמן צריך להרים את עצמי למעלה מהדעת. אז למה המטה צריך לפרוח ולתת לי איזשהו סימן, כי אז אני מקבל את זה כאיזו הצדקה בתוך הדעת?
אחרי שאני לוקח את האמונה ועובד איתה בדרך, זה כמו שאני מחזיק את המטֶה, ומטָה בחשיבות בשבילי זה האבחון הנכון להתקדם בדרכי, ואחרי שאני הולך כך, יוצא שיש לי פריחה, "ופרח מטה אהרן" שאז בטוח שאני אצליח בדרכי.
תלמיד: אז מה זאת הפריחה כתוצאה מהעבודה למעלה מהדעת?
זה שאני אם הולך למעלה מהדעת, אני הולך בכוח השפעה בלבד, אני מתקרב לבורא, אני מתייחד עימו עד כמה שאפשר לפי דרגתי, אלה בעצם הסימנים שאני הולך נכון.
שאלה: בתחילת המאמר כתוב שכאשר האדם רואה שכל מה שרואה בתוך הדעת נמצא בסתירה לדרך ה', מתנגד לדרך ה' ואנחנו באמת לומדים שכל הייסורים שלי הם כי אני לא מסכים לדרך ה׳. אז מה יוצא אם אני מסכים איתו עם כל דבר, אז אין לי חיסרון לעלייה?
כדי להיות בהסכמה עם הבורא עליך ללכת נגד האגו של עצמך, נגד השכל שלך. אמרתי הכול.
שאלה: כתוב שהוא תמיד נצרך למאמצים גדולים כי השורש של האדם זה קבלה בתוך הדעת. ואם אנחנו לא יכולים לשנות את השורש שלנו, מה עלינו לעשות?
כשאנחנו הולכים למעלה מהדעת, לאט לאט אנחנו מחליפים את השורש שלנו מקבלה להשפעה.
שאלה: נאמר כאן שלסטרא אחרא אין אורות משל עצמה, אבל אנחנו יכולים להיכנס לרשות שלה. אז מאיפה הכוח שלה עלינו?
מעצמנו, כי האגו שלנו עובד עבור הסטרא אחרא, ורק אם אנחנו הולכים כנגדו, בהדרגה אנחנו מחלישים אותו.
שאלה: איך אנחנו יכולים לצאת משליטת הסטרא אחרא ולעבור לשליטת האמונה למעלה מהדעת, לתכונה הזאת, זה יכול להיות משהו קבוע או שאנחנו כל הזמן עולים ויורדים?
לשם כך עלינו להתחבר בעשירייה, לקבל את הרצון של העשירייה מעל הרצון של עצמנו, וכך להמשיך.
שאלה: בהקשר של המאמר על אהבה דווקא. נניח שעבדת ואתה מקבל אהבה מהעשירייה, מהקבוצה, ומערכת הסטרא אחרא ישר תופסת את הכמות הזאת של האהבה וממירה אותה לכבוד. כביכול אין לך רגע שזה נשאר טהור, זה ישר מתקלקל בעבודה. איך עובדים עם זה נכון, מה עושים עם האהבה?
נכון עובדים עם זה כך שאנחנו מראש כבר מתכוונים לזה שיהיו לנו בעיות עם האגו שלנו, ולכן אנחנו מבטלים אותו.
שאלה: במצב שבו אנחנו לא מעריכים את המועט שיש לנו ולא עובדים בהשפעה, האורות האלה שאנחנו מקבלים מלמעלה עוברים לקליפות?
לא, זה לא עד כדי כך פשוט.
תלמידה: מצב הקטנות זה המצב שבו אנחנו צריכים להעריך את מה שהבורא נותן לנו?
כן.
שאלה: האדם נשען על המטה, מה המשענת שלנו ברוחניות, אמונה למעלה מהדעת או הדעת?
אמונה מעל הדעת. זה המטה.
תלמידה: איך אני יכולה לממש את תכונת המטה, בקשרים בינינו בעשירייה ומה התכונה הזאת?
כשכל אחד מנמיך עצמו כלפי האחרים זה נקרא שהוא הולך עם המטה ביד.
שאלה: מה זה אומר "פרו ורבו" בעבודה?
להרבות במעשים טובים.
שאלה: במאמר היה כתוב, אסור לקבל כבוד. איך אפשר לא לקבל כבוד?
צריכים לעבוד על זה ולהשתדל להיות ככל היותר רחוק מהרגשת הכבוד.
שאלה: במאמר נאמר, "ואין אדם מת וחצי תאוותו בידו", למה הכוונה?
שאם האדם לא מתעלה למעלה מהאגו שלו, אז הוא אף פעם לא יכול למלא את עצמו. הרצון לקבל שלו תמיד ייתן לו הרגשת ריקנות.
שאלה: נאמר בטקסט שבכל יום אנחנו צריכים לשטוף את עצמנו מהקליפות ולבחון אם ההבחנות שלנו נכונות ואם אנחנו מתקרבים לשלמות, ואנחנו צריכים ממש לבחון את עצמנו לעומק בצורה יסודית. איך אנחנו עושים את זה נכון ולהישאר בקו הנכון או בצורה נכונה?
רק בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה, כשאני מרגיש את עצמי שאני נמצא בהם, איתם יחד ויחד איתם אני פונה לבורא, זה נקרא "מקווה ישראל ה'"1.
שאלה: האם נכון לומר שאנחנו צריכים להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותנו גם במוחא גם בליבא כדי להתגבר על הנחש ולהיות מסוגלים להתמודד בצורה מאוד נוקשה, מאוד נחרצת מול הנחש הזה, האם זו בעצם העבודה שלנו?
כן. אבל זה לא מיד, לאט לאט אנחנו מתחילים להתרגל לעבודה הזאת ולהכיר את הנחש על כל היחסים שלו אלינו, וכך אנחנו מתחילים להיות יותר חכמים ואפילו מקבלים, וגונבים מהנחש את החוכמה.
שאלה: כתוב "אין מצב ביניים או נחש או קדושה", מה הכוונה "אין מצב ביניים"?
שאין מצב שהוא נמצא בין נחש לקדושה אלא אחד מהם, או קדושה או נחש.
שאלה: לגבי העבודה בעשירייה, תשובות תמיד מגיעות מהעשירייה, או שהן יכולות להגיע גם מעשיריות אחרות?
יכולות להגיע גם מעשיריות אחרות.
שאלה:, כתוב "ופרח מטה אהרון", למה הוא לא פרח בידיים של משה?
כי זאת העבודה של אהרון.
שאלה: אמרת שאם אני רוצה לעזור לאלו שאני אוהב אותם, זה דומה לזה שאני לא מכבד את המלך ולא הולך עם המטה ביד, איך לעבוד עם זה בעשירייה?
אם אני מחובר לעשירייה ומחזיק בחברים שלי, זה אומר שאני מחזיק במטה, כי בשבילי דעת הקבוצה חשובה יותר מדעתי.
שאלה: אני מאוד מיואשת ומאוכזבת, איך לרכוש אמונה למעלה מהדעת?
רק לשנות את עצמי להשפעה, לא ניתן אחרת, אבל, אדם בודד לא מסוגל לבצע את זה, רק בקבוצה.
שאלה: אני מרגיש שהחברה טובה ואני מקבל הרבה דברים טובים ממנה, איך אני מקדיש את עצמי לתועלת החברה ולבורא, אני מרגיש שאני לא עושה מספיק לבורא?
תתחבר איתם ומתוכם יחד תתחיל לכוון את עצמך לבורא.
שאלה: כתוב, שהאדם מקבל הרבה אורות כשהוא בדבקות עם הקדושה ולכן הסטרא אחרא מפתים אותו ומקבלים הם את האורות. מה זה אומר לפתות את האדם?
מרחוק נראה שבקליפה יש הרבה מילויים שיכולים להאיר לנו, למלא אותנו, אבל זה רק נראה ככה מרחוק. כשאנחנו מתקרבים אנחנו מאבדים את כל זה.
תלמיד: אבל כתוב שדווקא לאורות דקדושה יש את התכונה הזאת, או שלא הבנתי נכון?
לא, כשהאור מאיר מרחוק הוא יכול לפתות את האדם ואז הרצון שבו מאיר, הרצון האגואיסטי, בצורה כזאת הם מבלבלים את האדם ומושכים אותו אליהם.
תלמיד: מצד אחד, יש לי הרגשה כאילו קונים אותי, נותנים לי כל מיני פיתויים ואני צריך לשמור על עצמי לא להיות מכור לזה. ומצד אחר מטרת הבריאה היא לקבל תענוג, אז אני צריך לקבל את התענוג, איך להתייחס לזה?
לא מדובר על אותם תענוגים שכרגע מאירים עליך.
שאלה: מה זה אומר להיות שפל רוח ואיך זה קשור לאמונה?
כתוב, "הווי שפל רוח", זאת אומרת ככל שהאדם משפיל את עצמו, הוא יותר רחוק מהגאווה, מהכבוד, מזה שהקליפות יכולות לפתות אותו.
שאלה: נניח ואני מבינה שכרגע אני נמצאת בשליטת הסטרא אחרא ויחד עם זאת אני נמצאת בעשירייה, ושם דובר שירידה היא כשאנחנו לא מתכללים בעשירייה, שאנחנו ממש נכנסים לעולם הגשמי ועדיין יכולים להרגיש טוב עם עצמנו. אבל אם אני מבינה שאני לא נמצאת בתכונת ההשפעה ועדיין עושה עבודה בעשירייה, מה המצב הזה? אני לא מרגישה טוב עם זה.
נותנים לך הזדמנות להכיר באיזה מצב את נמצאת, אמנם מצב עדיין לא מתוקן, אבל בכל זאת את מודעת לאיפה את נמצאת.
תלמידה: מה עליי לעשות, להתפלל?
כן, ודאי, חוץ מזה לא נותר דבר.
תלמידה: אבל זאת לא ירידה, נכון?
לא.
שאלה: כתוב, שכדי לזכות לדבקות על האדם לבטל את כל קיומו. מה זה אומר לכל אחת מהחברות ולכל העשירייה יחד?
זה אומר שאדם רוצה לחיות רק עבור החברים, ובחיבור ביניהם הוא רוצה לרכוש את השורש של חייו הרוחניים.
שאלה: במאמר כתוב שיש איסור גמור להשתמש בכבוד,אפשר להשתמש בכבוד על מנת להשפיע?
לא נדבר עכשיו על זה. אנחנו עדיין לא נמצאים קרוב לזה.
תלמיד: זה קשור רק לגבי הכלל?
לא.
שאלה: האם אפשר להגיד שעבודת האדם היא לתפוס את הנחש ולעשות ממנו תכונת מטה?
כן.
תלמיד: זו העבודה שלנו, להפוך קבלה להשפעה?
נכון.
שאלה: הבנתי שגם הרצון שלי לשאול שאלות הוא בשליטה של הרצון לקבל שלי. הרגשתי בושה כשזה התברר לי, מה עליי לעשות כשמתגלה לי כזאת בושה וגאווה?
שום דבר, להמשיך, הבורא מגלה לך עד כמה את נמצאת באגו, בגאווה. זה טוב, הוא צריך לגלות לך את זה, אחרת לא תבקשי תיקון.
שאלה: בתחילת השיעור דברת על כך שהאדם צריך לקבל נתונים הכרחיים מהבורא. איזה סוג של הכנה צריך האדם לעשות כדי להיות מסוגל לקבל את הנתונים ההכרחיים האלה מהבורא?
אני לא זוכר מה אני אמרתי על זה.
תלמיד: אני יכול להזכיר לך. אמרת בתחילת השיעור, שכל ההצלחה שלנו תלויה עד כמה אנחנו נקבל את כל הנתונים שאנחנו מקבלים מהבורא, מאין עוד מלבדו, ונוכל להתייחס אליהם כמו לנתונים הכרחיים שאנחנו צריכים לעבור ונלך באמונה למעלה מהדעת. איך לעשות הכנה כדי לקבל נכון את הנתונים האלה?
רק חיבור, ומתוך החיבור לברר את השאלה. אם אנחנו מחוברים החיבור צריך להביא אותנו לתשובה.
שאלה: אם העבודה היא למעלה מהדעת, אז עלינו להתפלל ולבקש להשפיע - כך עלינו לנהוג עם החברות בעשירייה, אבל איך עלינו לנהוג עם העולם החיצוני?
בעולם עלינו לנהוג כמו אנשים רגילים, אנשים הגונים, אינטליגנטים, לא לספר ולא להראות שום דבר השייך לעבודה פנימית שלנו.
שאלה: אנחנו מקבלים את הכול כדי שנלך למעלה מהדעת, את העולם הזה, את ההרגשות וגם את האמונה. האם התורה מגבירה את האמונה או שהאמונה היא זאת שמאפשרת לנו לממש את התורה? איך אנחנו מגבירים את האמונה?
זו כבר שאלה אחרת. זאת אומרת, אנחנו רוצים להגביר תמיד את האמונה, כי לפי גודל האמונה אנחנו מקבלים את התורה ויכולים להידבק בה ולפתוח אותה. העיקר זו האמונה.
שאלה: מתוך קנאה תאווה וכבוד ברור פחות או יותר מה זו קנאה, ולגבי תאווה וכבוד אני רק עכשיו מבינה שרק כשאנחנו מתעלים מעליהם, אנחנו יכולים לצאת מהעולם הזה. האם זה נכון?
כן.
שאלה: כשאני אומרת לעצמי שאני לא עושה מספיק בעבודה רוחנית, האם אני מתלוננת על עצמי או על הבורא?
תבררי את זה בעצמך.
שאלה: איך לאזן את הענווה והצניעות עם תחושת הבושה?
להעלות כל הזמן את האמונה למעלה מהדעת.
שאלה: איך להחזיק באמונה למעלה מהדעת בצורה יציבה ומתמדת כאשר המצבים בעשירייה מתחלפים?
דווקא בגלל שינויי המצבים האלה אנחנו צריכים להחזיק באמונה למעלה מהדעת, וזה יהיה בשבילנו יסוד, שנוכל לפתור כל בעיה ושאלה ולמצוא את התשובה הנכונה.
שאלה: בעל הסולם כותב במאמר "מאוד מאוד הוי שפל רוח". האם תחושת גאווה כלפי מה שחברות עושות בעשירייה, זה שלב ה"מאוד מאוד"? זאת אומרת, לא רק שהוא שפל רוח על עצמו אלא גם גאה עבור אחרים בדרך?
כלפי כל העולם הוא רוצה להיות מאוד מאוד עניו.
שאלה: אם הבורא נותן לי ניסיון ומעורר בי כל הזמן פחד עבור הילדים שלי, שאני לא אוכל לתת להם כל מה שהם צריכים, וזה מפריע לי לעבוד בעשירייה, איך להפוך את המצב הזה למטֶה שהוא אמונה למעלה מהדעת ואיך לסמוך על הבורא?
לחשוב יותר על קשר עם החברים ודרך הקשר עם החברים על קשר עם הבורא, אחרת שום דבר לא יעבוד.
תלמידה: איך לעשות את זה?
עניתי לך. כל הזמן לחשוב איך לדאוג לילדים, לנכדים ובאותה מידה איך לדאוג לחברים ולבורא. את קיבלת דוגמה.
שאלה: איך לבדוק האם האמונה שלנו היא בשלמות?
לפי כמה היא מספיקה לך. האם את יכולה עם האמונה שיש לך לחיות יום שלם, או שבוע או חודש.
תלמידה: המאמצים הנוכחיים הם בעצם השכר על העבודה הקודמת?
קשה לענות על זה, אני לא חושב שנכון לעשות בירור כזה. העיקר עבורנו זה לחשוב איך להחזיק עכשיו בכוונה הנכונה לבורא.
שאלה: כשאנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו כוחות כדי לתת יגיעה בעבודה דלהשפיע, איך לבדוק אם אני מבקשת את זה עבור עצמי או באמת כדי לעבוד לטובתו ולתת לו נחת רוח? כי עצם העבודה בלהשפיע יכולה גם להיות לתועלת עצמי, אני יכולה לשקר לעצמי. איך אני יכולה גם להשקיע בזה וגם לעבוד באמת לתועלת ה' כדי שהתענוג שלי באמת ייתן נחת רוח לבורא?
זה תלוי אך ורק בקשר שלך עם החברות בקבוצה, לזה תשימו לב יותר.
תלמידה: כלומר, אם אנחנו נהנות מהעבודה המשותפת ושמחות בה אז אני יכולה להגיד שאנחנו עושות נחת רוח לבורא?
כן.
שאלה: היום בישראל זו שבת וזה היום היחיד שאפשר להעביר אותו עם המשפחה, לכן אנחנו אפילו לא עושים היום מפגשי עשירייה, כולם נמצאים עם המשפחות. האמת היא שמורגש ששוקעים בזה ונהנים מזה, איפה העבודה שלי פה עם המטה?
זה לא משנה אם את נמצאת בישראל או לא בישראל, אם את עם מטה או לא עם מטה, העיקר שתהיי כל הזמן באמונה למעלה מהדעת.
שאלה: איך לעורר אהבה הדדית ללא תנאי בעשירייה?
דוגמה. את חייבת להראות להן דוגמה, זה הדבר הכי גדול בלימוד.
שאלה: כתוב השליך את המטה, זה אומר שהוא לא הצליח להחזיק אותו. ואז כתוב שהוא הפך לנחש, זה כבר יותר ברור. מה זה אומר "וינס משה מפניו"?
הוא רוצה להתרחק. אנחנו נלמד את זה בנפרד, יש הרבה מאמרים על הנושא הזה.
שאלה: איך אדם יכול להכין את עצמו בצורה נכונה לירידה הבאה, כדי שלא יקבל תענוג עבור עצמו כאשר יגיע למצב הזה?
צריכים הכנה. שיחשוב על זה ויכין את עצמו, ואז ילמד באיזו הכנה הוא צריך להיות.
שאלה: באיזו צורה אפשר בכל זאת להשתמש בכבוד כדי להכניס איזושהי רוח בעשירייה אבל לא להזיק?
את צריכה להיווכח בזה מתוך הניסיון, מתוך הפרקטיקה.
תלמידה: אפשר להשתמש בכבוד כדי לתת רוח, יותר אנרגיה להפצה, לאיזה מאמץ רוחני?
כן, את יכולה.
שאלה: כתוב כאן שמשה מדבר עם הבורא והבורא אומר למשה להשליך את המטה ארצה. האם אני צריכה להגיע לתפילה כזו שאני נופלת במאמצים שלי ובעצם הבורא אומר לי להשליך את המטה?
לא, זה הקול הפנימי שלך.
תלמידה: למה כתוב כאן שהבורא אמר לו להשליך את המטה?
את תראי את זה בעצמך, מעצמך.
שאלה: למה השלכת המטה ארצה תשכנע את שאר הרצונות להקשיב למשה?
כי הוא רוצה ללכת באמונה למעלה מהדעת, הוא מזלזל באגו שלו.
תלמידה: אבל המטה זאת האמונה למעלה מהדעת, כלומר הוא יורד לתוך האגו?
לא.
תלמידה: אבל להשליך את המטה ארצה זה אומר להתעלות מעל האגו?
כן.
שאלה: הבורא אמר למשה להשליך את המטה ארצה. האם את כל מה שאני יודעת, מרגישה, מבינה, אני זורקת ארצה, וכל זה מפסיק להיות חשוב עבורי ומה שחשוב זה החיבור עם הבורא והחברים?
כן, ודאי. זה נכון.
שאלה: מה זו עבודת אהרן אם בידיו פורח המטה? איך אנחנו מגיעים לזה?
זה אומר שצריך להיות באמונה שלמה. "ופרח מטה אהרן", זו מדרגה גדולה מאוד.
שאלה: כשהמטה נופל ארצה הוא הופך לנחש, ועלינו שוב להרים אותו ולהפוך אותו למטה. איך לתפוס את הנחש הזה, בזנב או בראש?
בזנב.
שאלה: כתוב בטקסט שבכדי להשיג דבקות האדם צריך לבטל את המציאות שלו. מה זה אומר לבטל את המציאות של עצמנו כדי להשיג דבקות?
האדם צריך לבטל את כל השאלות והדרישות האגואיסטיות שלו. אי אפשר לעשות זאת כך סתם על המקום, אלא ככל שהוא נכלל בחברים, כך מתבטל אצלו האגו, היצר הרע שלו. כך עושים.
שאלה: כתוב בטקסט "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". האם כך אנחנו צריכים להתייחס למציאות שלנו?
כן. מה שמתגלה לך באגו שלך, בכל החושים האגואיסטים שלך, אתה לא יכול להאמין להם.
תלמיד: כי הם עדיין לא מתוקנים.
כן.
שאלה: כשאדם פעם ראשונה מתחיל להרגיש שהוא נמצא באמונה למעלה מהדעת, הוא נזכר שלפני כן הרבה פעמים הוא כבר היה במצב הזה לעתים קצרות, אבל הוא לא הצליח לעמוד ולהחזיק במצב הזה, לזהות שזו אמונה למעלה מהדעת.
אני לא חושב. נניח שזה כך יכול להיות.
תלמיד: אולי אנחנו מחכים למשהו חדש לגמרי, לנס, או לפעמים כן נאחזים במצב, אבל אז הוא חומק מאיתנו.
יכול להיות.
שאלה: בהמשך למה שאמרת שהבורא נותן לי פחד עבור הילדים כדוגמה איך אני צריכה לפחד מזה שאני לא אוכל לעשות משהו עבור העשירייה, להביא אותה לבורא, אבל זה עוד יותר מפחיד.
תחזיקי יותר בבורא ואז לא תרגישי פחד. אם תרגישי שמתגבר אצלך הפחד, אז זה אומר שהבורא קורא לך להחזיק בו יותר.
תלמידה: עבור הבורא אני גם לא יכולה לעשות שום דבר, אם אני לא מסוגלת לעשות דבר עבור הילדים שלי והעשירייה.
תחזיקי בבורא.
שאלה: כתוב שכדי ללכת בדרך התיקון, בדרך הקדושה, צריך הכנה גדולה. איזו הכנה נדרשת?
הדבר הבסיסי הוא התכללות בקבוצה.
שאלה: אנחנו כל הזמן חושבות איך להצליח בהפצה. איך להיות באמונה למעלה מהדעת, באמונה שלמה, בנושא ההפצה?
לא לשים לב לכישלונות, ולהודות לבורא על זה שנתן לכם הזדמנות להפיץ. כלומר אתם הנציגים של הבורא.
שאלה: ארץ זאת המלכות, חיבור של עשר הספירות, של כל הרצונות בתוך האדם, והמטה שהוא מחזיק ביד זה מה שהוא השיג. ברגע שהוא משליך את המטה, הוא משאיר את כל מה שהבין והשיג בתוך המלכות ודרך התפילה מתחבר לבורא. האם זה התהליך?
אני לא יכול לענות על זה, את יותר מדי חכמה.
שאלה: מה ההבדל בין מטה לנחש? ולמה הוא צריך להרים את המטה בחזרה אם הוא זרק אותו?
תחשבו מה זה אומר "מטה", מה זה אומר "נחש", איזו עבודה צריכה להיות עם המטה, איזו עבודה צריכה להיות עם הנחש, ותמצאו את הדרך איך לנהוג. תחשבו על זה ברוגע.
שאלה: האם לבטל את עצמך מול הבורא משמעו להתנתק מהזהות האישית שלך? האם זה מה שמשחרר מהרצון לקבל?
כן, תנסו.
שאלה: כתוב במאמר שאדם צריך לשחרר את עצמו מהכבוד. האם אנחנו צריכים גם לשחרר את עצמנו מהכבוד או מהרגשת דביקות בבורא? האם זה גם משהו שמזה אדם צריך לשחרר את עצמו?
יכול להיות. תלך קדימה ותראה האם זה מה שדורשים ממך.
שאלה: מה זה אומר שהבורא "השרה שכינתו על עצים ואבנים"?
הבורא רוצה דווקא להתגלות בדברים שנמצאים מטה בחשיבות כלפי האדם האגואיסטי. לכן זה מה שכתוב, "השרה שכינתו על עצים ואבנים".
תלמידה: איך האדם בדברים לא חשובים מגלה את הבורא?
הוא שם לב למה שלא חשוב באגו שלו ומעלה את הדברים האלה מעלה.
תלמידה: איך?
על ידי חשיבות למה שלא מכיר כדבר חשוב באגו שלו.
שאלה: יש לנו הרבה חברים שעכשיו לא נמצאים איתנו כאן, הם בשטח, ויש לנו גם ילדים שרק התגייסו. לא פשוט להם להיות שם. איך אנחנו יכולים להעלות אותם למצב שהוא מעל המציאות הזאת שהם רואים?
רק להתחבר בינינו ולהתפלל, אבל להתחבר. אולי תעשו קריאת תהילים, תגיעו לכאן לאיזו שעה ותתפללו.
תלמידה: האם זה משהו שכדאי לכל עשירייה לעשות במהלך היום?
כן, כדאי לכל עשירייה לעשות. וגם באיזה ערב במהלך השבוע לעשות כך, או איך שאתן רואות לנכון.
שאלה: בהמשך למאמר. האם אדם מודע לכך שהוא נמצא באמונה למעלה מהדעת?
ודאי שכן.
תלמיד: האם עצם הידיעה שהוא נמצא באמונה למעלה מהדעת לא מורידה אותו לתוך אמונה בתוך הדעת?
לא, ההיפך, זה נותן לנו עוד כוח לעלות עוד קצת יותר למעלה.
תלמיד: מה במצב של אמונה למעלה מהדעת נותן לאדם להמשיך את המצב, לשמור עליו, לא ליפול לבחינת נחש?
הוא רואה כמה על ידי זה הוא מרוויח בהתקרבות לבורא, בהידמות לבורא, לגרום לבורא נחת רוח.
תלמיד: האם האדם בעצמו משליך את המטה, את האמונה, זה ברצון שלו, בשליטה שלו?
הוא מרגיש כביכול שכך צריך להיות.
תלמיד: האם הבורא כל הזמן מכתיב לאדם פעם נחש, פעם מטה, והוא רק צריך להסכים?
זאת שאלה נכונה, אבל כשנגיע נראה.
תלמיד: בעל הסולם כותב שבאמונה למעלה מהדעת צריך תמיד להתאמצות יתרה, והוא גם כותב לא להסיח דעת לרגע. זה נשמע מתיש. איך להיות במאמץ פנימי ממוקד בלתי פוסק?
ככול שמסוגלים. זו גם דרגה שבה אנחנו טועים ונופלים לפעמים.
תלמיד: האם אדם בכלל מסוגל למצב כזה?
כן.
תלמיד: במה זה תלוי שהוא יחזיק כך עוד ועוד בהתגברות?
ככול שהוא עשה הכנה לפני זה, ומחזיק על ידי הסביבה.
שאלה: שמעתי שאמרת קודם, שלהחזיק במטה זה שדעת הקבוצה חשובה יותר מדעתי.
כן.
תלמיד: וגם שאסור להסיח דעת מזה אף רגע.
כן, כך כותב בעל הסולם.
תלמיד: איך מחזיקים את דעת הקבוצה בכל דבר בחיים? כי אנחנו מקבלים אלף החלטות בחיים שלא קשורות לפה, בחיים בכלל.
צריכות להיות כביכול שתי רמות בתוך האדם. רמה אחת שבה הוא מחזיק באמונה למעלה מהדעת, וזו בשבילו רמה שאי אפשר לעשות בה שום פעולות חוץ מלעלות.
תלמיד: ומה בחיי היומיום, כשאדם נמצא בעבודה ובכל מיני מקומות, כשהוא צריך לקבל החלטות, להתלבט, כל מיני דברים?
כן. רמה אחרת היא שבה אדם עובד בחיים שלו.
תלמיד: אבל בעל הסולם כותב שדווקא על העבודה הזאת, שדעת הקבוצה חשובה יותר מדעתי, אסור להסיח דעת מזה אף פעם.
כן.
תלמיד: איך מחזיקים את זה כך שהחלטות היומיום לא מפריעות לזה אלא הן כביכול ממשיכות?
אני לא יודע איך להגיד לך. תשאל אישה שכל הזמן חושבת על התינוק שלה שהשאירה בבית, ועם זה היא עובדת באיזו עבודה במשרד.
תלמיד: אבל אצלה זה בא מהטבע. הדוגמה מובנת. אבל איך מחזיקים כל הזמן את הלמעלה מהדעת בלי קשר לחיי יומיום או מעל לחיי יומיום, שזה יותר חשוב?
על ידי חשיבות. חשיבות, הרגל ותפילה.
תלמיד: אז נאמר יש זמנים ביום, נניח זמן שיעור בוקר, או זמן של שיעור מיוחד כזה בצהריים.
בזמן שיעור מיוחד אתה יכול להתנתק ממה שאתה שקוע בו כל הזמן וללכת יחד עם הסביבה.
תלמיד: כן, אבל צריך את ההרגשה הזאת או משהו מזה להחזיק כל היום, כל החיים, ולהתאמץ בזה.
כן.
תלמיד: אז זאת השאלה, אולי אין לזה תשובה, אולי זה באמת מתוך הניסיון. אבל איך מחזיקים את זה כל הזמן, את הלמטה מהדעת?
מרגישים שאין ברירה וחייבים להחזיק ומחזיקים. יש הרגל, יש תרגילים.
שאלה: העשירייה היא מטה שעליה אני נשען מידי יום. באיזה רגע היא הופכת לנחש?
העשירייה היא לא מטה ולא נחש, העשירייה היא מקור הקשר שלי, מקור החיים שלי, מקור הקשר עם הבורא.
שאלה: בעברית השגה ותפיסה זה גם פיזי גשמי וזה גם רוחני ומנטלי, מאותה מילה. אז אולי זאת הכוונה, ששניהם קשורים זה בזה. זאת אומרת, זה בעצם אותו דבר, כי המטה הוא גם נחש והוא גם יכול להיות מטה.
אנחנו נשיג ואז יהיה לנו ברור יותר למה הוא מתכוון.
תלמידה: אבל אולי זה פתרון בשבילנו, להבין שזה קשור בזה ולא להתייאש, אלא להמשיך הלאה.
מה יש לנו להתייאש, יש לך משהו אחר?
תלמידה: נכון, אין לי.
אז על מה יש כאן לדבר?
שאלה: חוץ מהעבודה הפנימית של כל אחת, שאנחנו צריכות לנטרל את עצמנו לגמרי ממטרות אישיות ולפנות לחברות, האם במקום הזה אנחנו צריכות להתחבר בעשירייה, כשכל אחת כביכול מודעת לעבודה הזאת דווקא ובמקום הזה להתחבר, לבנות את הכלי הזה?
כן.
שאלה: בקטע הוא כותב "אז הם מקבלים את האור הזה. ועל ידי זה יש להם שליטה על האדם, היינו שנותנים לו הספקה, בזה המצב שבו הוא נמצא, שלא יזוז מכאן". מהי ההספקה הזאת, זה בא מהבורא, מהעשירייה?
לא. נותנים לאדם טיפים קטנים.
תלמידה: האם הספקה היא טיפים?
כן, טיפים קטנים אגואיסטים כך שאדם לא יכול לברוח.
שאלה: מה ההבדל בין למעלה מהדעת לבין ביטול?
ביטול זה ביטול ממצב שבו האדם נמצא, הוא מבטל את עצמו, את האגו שלו. ואמונה למעלה מהדעת זו דרגה יותר גבוהה, כי הוא מחזיק בכוח האמונה.
תלמידה: איך להכניס את הענווה, את הצניעות בדרך שלנו, מעל הגאווה?
אלה תרגילים שכנראה צריכים לעשות בתוך החברה.
שאלה: שמעתי שאמרת שצריך לדאוג לחברות בעשירייה כמו לילדים.
לא אמרתי כך היום.
תלמידה: חברה שאלה משהו על הילדים ואמרת לה שזו דוגמה איך צריך לדאוג.
לא שמעת נכון.
תלמידה: אז לא צריך לדאוג לחברות בעשירייה כמו לילדים?
צריכים, אבל לא שכך אמרתי.
תלמידה: אז אם צריך, מאיפה לוקחים כוחות? כי דאגה זה משקל, זה משהו שתופס אותך כל הזמן, אפילו מפריע לך ליהנות בחיים.
כי בלי זה אני לא מגיע לבורא.
תלמידה: מאיפה לקחת את האנרגיה, שאהיה מסוגלת לדאוג לחברות שלי ולא לרצות כל הזמן לברוח מהדאגה?
אם את בורחת, אז את בורחת מהדרך לבורא.
תלמידה: אבל אדם יכול לדאוג לשניים, שלושה, שישה ילדים, איך הוא ידאג לעוד שבע עשרה חברות?
איזה שבע עשרה?
תלמידה: יש לי בעשירייה שבע עשרה חברות.
תדאגי לעשר.
תלמידה: האם זה אפשרי או שזה משהו שנגיע אליו כשנהייה מתוקנות?
אם תדאגי לכמה בסך הכול, אז תצליחי.
תלמידה: וכשיש לאדם דאגות גשמיות בחיים שמפריעות לו בעבודה, איך הוא מחבר את זה נכון לעשירייה? איך זה לא ינתק וירחיק אותו?
צריך להיות זמן גם לזה.
תלמידה: מה זה אומר?
אני לא פעם ראיתי נשים שיש להם ילדים קטנים בבית או בגן או באיזה מקום או שהילד חס ושלום חולה, והאישה יחד עם זה עובדת ועושה כל מיני דברים, אבל כל הזמן היא חושבת על הילד שלה. כלומר זו הבעיה העיקרית וחוץ מזה היא עושה עוד דברים.
תלמידה: איך אנחנו יכולות לעזור לחברות שיש להן עניינים גשמיים שמפריעים להן בעבודה, האם רק להתפלל?
אפשר גם להתפלל וגם לעזור פיזית בכל מיני דברים. אפשרי.
שאלה: בעקבות בעיה רפואית של חברה הקמנו במרכז קבוצה שמתפללת עבור בריאות. הקבוצה התרחבה ועלו שם המון תפילות. ראינו איך הבורא עושה ממש ניסים לחברים ולחברות שלנו. ועכשיו זה גם התרחב לשמירה על החיילים והפצועים, בקשה יומיומית לתת רפואה ושמירה לכולם. האם חשוב שהכלי הישראלי כולו יהיה שותף לזה? כי נעשה קשה לתפעל את זה.
אז תחלקו את זה לכמה קבוצות ותנסו לארגן את זה בצורה אחרת.
תלמידה: האם חשוב שהכלי הישראלי יהיה בתפילה יומית עבור מה שקורה פה בישראל?
כן.
שאלה: אם מטה זה אמונה למעלה מהדעת, וגם כתוב שיש לאחוז אותו בידי, אז למה להשליך אותו ארצה שיהפוך לנחש?
כדי לבדוק האם מה שהחזקת היה בסדר או לא.
שאלה: כתוב במאמר "מי שהולך בדרך הקדושה הוא צריך הכנה רבה"2. גם הבוקר הדגשת את ההכנה, את הקימה בבוקר והכנה לשיעור. אנחנו מרגישות עד כמה הכנה היא דבר חשוב והתחלנו לברר בעשירייה את הנושא הזה, כי לא כולן מתעוררות ולא כולן נמצאות בהכנה לשיעור. האם נכון לעשות הכנה של עשר דקות גם לפני השיחות שלנו בשקט יחד?
איך שאתן רוצות.
שאלה: אם יש מצב שבן אדם השקיע הרבה מאוד מאמצים בעשירייה והוא תופס את עצמו שהוא שוב נכנס לגאווה, כאילו כל המאמצים ירדו לטמיון, אז האם חשוב לחזור לזה ולנסות בדיעבד לתקן את מה שהוא הרגיש, את הגאווה, או פשוט לעזוב ולהמשיך הלאה?
אני לא יכול להגיד לגבי כל המקרים, אבל כדאי כביכול לחזור. לפחות לעתיד זה ייתן לו איזה קו.
תלמידה: האם ממש לדמיין לעצמי איך הייתי מתנהגת בצורה אחרת?
כן. בשביל זה, זה כדאי.
שאלה: אמרת בשיעור שכשכל אחד מנמיך את עצמו, משפיל את עצמו ביחס לאחרים, זה אומר שהוא הולך עם המטה באמונה למעלה מהדעת. מה זה אומר להשפיל את עצמי?
הוא עושה מעצמו למטה יותר, אדם קטן יותר ממה שהוא חשב שהוא.
תלמידה: האם הוא מבטל את כל המחשבות שלו, את כל הרצונות שלו?
לא את כולם, חלקית.
תלמידה: האם הוא עושה את זה כדי להגדיל את חשיבות הבורא בעשירייה כדי ששום דבר לא יפריע לו?
כן.
שאלה: אם יש לי לעשות פעולה בעשירייה, אז איך אני בודקת שבפעולה הזאת שמתי את הרצון לקבל למטה בחשיבות ואת האמונה למעלה? האם ההתנגדות שלי לעשות את הפעולה הזאת היא סימן?
כן.
תלמידה: ככל שאני אוספת יותר פעולות כאלה בהן אני צריכה ממש במודע לדרוך על הרצון לקבל שלי, איך זה משנה אותי?
את לא מבינה עד כמה את צריכה להשתנות?
תלמידה: אני מבינה, אני שואלת איך הפעולות האלה, המאמצים שלי, משנים אותי?
הם משנים אותך, כי את מכינה את עצמך לפעולה של השפעה.
תלמידה: ואיפה הבורא נכנס בתוך התהליך?
יהיה לו מקום, אל תדאגי.
שאלות טובות.
שאלה: לפני יומיים שמעתי אותך אומר שכדי להגיע ללמעלה מהדעת חסר לנו לראות שזה לא מציאותי בשבילנו לקיים. יש הרבה פעולות שאנחנו יכולים לעשות מעל הדעת, אבל הן לא בגדר לא מציאותי מעל הטבע. למשל להגיע לכאן כל שבת, אני מתלבטת אם להישאר בבית או לבוא, אז זה לא נחשב מעל הדעת אם אני בכל זאת באה.
מה יש לך בבית במקום כאן?
תלמידה: כלום, בגלל זה אני אומרת שזה לא נחשב מעל הדעת למרות שלאגו שלי נוח להיות בבית. כי אמרת שאנחנו צריכים לגלות שזה לא מציאותי לקיים, זה מה שחסר לנו כדי להגיע מעל הדעת.
כן.
תלמידה: הדבר היחידי שעולה לי בראש שהוא לא מציאותי לקיים, זה לאהוב.
נכון.
תלמידה: האם לפני שמגיעים להשגה הזאת, אין מעל הדעת?
קשה לענות, אבל באהבה זה במיוחד מורגש.
תלמידה: אם יש לי קרבה לחברות או הרגשה שאני אוהבת אותן, אבל אני לא משיגה שזה לא מציאותי לקיים, מה זה המצב הזה, האם זה לא לשמה או להשפיע על מנת לקבל?
עדיין זה לא מצב מבורר. נחכה, נחשוב, נמתין עוד מעט הכול יסתדר.
תלמיד: רצינו לדווח על הכנס, ב-27 וב-28 לינואר יהיה לנו כנס גדול, יומיים מלאים של תוכן, של זמן חברתי, שיעורים עם הרב, סעודות חגיגיות. הכנס יתקיים כאן במרכז שלנו מ-08:00 בבוקר עד 19:30 בערב, יומיים שלמים. שלחנו במהלך השבוע סקר לכל העשיריות למלאות אתגרים ובעיות שהעשיריות מתמודדות בהם בחיי היום יום של העשירייה, איך מתנהלים, מה הבעיות, האתגרים שהם עוברים.
האם זה רק לאלה שנמצאים בארץ?
תלמיד: לא, שלחנו את זה בארבע שפות לכל הכלי העולמי, גם לעשירייה שמתנהלת פיזית, גם לעשיריות שמתנהלות וירטואלית, זה מיועד לכולם, לגברים ונשים.
אתם מזמינים מכל העולם לכאן?
תלמיד: בגלל המצב הביטחוני אף אחד לא מגיע לארץ, הכנס יהיה פה רק לישראלים, ובכל העולם יעשו כנסי מראה ויתאספו מקומית. ובמהלך השנה אנחנו מקווים שהמצב יהיה יותר טוב ואז באמת נוכל להזמין את כולם ולארח כמו שאנחנו רגילים.
אז אתם צריכים לדבר על זה יום יום.
תלמיד: כן, אנחנו עושים את זה וגם מודיעים בצורה ישירה.
(סוף השיעור)