שיעור בוקר 09.04.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה (תרגום סימולטני מרוסית)

שאלות ותשובות

יום טוב לכולם, אנחנו פותחים שיעור וירטואלי נוסף. נפלה בחלקנו הזדמנות נוספת שאני מאוד שמח עליה ומקווה שגם אתם. אנחנו יכולים לעבור היום למעשה על כל נושא שבו תחפצו לדון. יש לנו שעתיים, שעתיים וחצי כמה שתרצו. אתם בוחרים את הנושאים, שואלים שאלות, משתדלים לשאול ומשתדלים לענות.

שאלה: איך בצורה נכונה לסדר את הדברים בעשירייה? הארגון הוא היסוד, או להפנות יותר דברים לבורא וכל יתר הדברים איך שייצא, ייצא?

כן, בדיוק כך. העיקר, הדבר החשוב ביותר זו המטרה, כי אחרת מה? נניח ששם הצבנו חיל רגלים, חיל תותחנים, טייסים, מטוסים ומה לעשות הלאה? לא יודעים. בשביל מה הצבנו אותם בשטח, לא יודעים. כלומר המטרה קובעת את כל מה שאנחנו עושים. אז המטרה שלנו היא הבורא, איך להשיג אותו, איך לפגוע בו, איך לעורר אותו כדי שהוא יעזור לנו, כדי שהוא יפנה אלינו את תשומת ליבו, כדי שהוא ייתן לנו כוחות. לכן הדבר החשוב ביותר זה הוא. הוא צריך להיות כל הזמן מרכז תשומת הלב שלנו, צריך להיות כל הזמן בכוונת שלנו, באותה כוונת צריך להיות רק הבורא. וכל היתר כמובן יהיה רק תולדה מזה.

שאלה: איך בצורה נכונה לעבור מצבים של ירידות דרך העשירייה, בכדי לתת לכולם הזדמנות להתחבר דרך זה ולא למשוך לעצמך?

איזו נפילה או ירידה יכולה להיות אם היא לא בעשירייה?

תלמיד: פרטית.

מה זה פרטית? יש לי נפילה בבנק או עלייה בעבודה?

תלמיד: אין לי כוחות, מה אעשה.

אין כוחות זה עוד לא אומר כלום. יכול להיות שזו ירידה ויכול להיות שזאת עלייה. אנחנו כבר מבינים הרי שזה תלוי במה אתה צריך בשביל הצעד הבא קדימה אל עבר הבורא. אז כל זה נקבע מלכתחילה על ידי המטרה. אם בשביל המטרה צריך עכשיו ליפול, אז הנפילה בשבילי היא עלייה.

שאלה: אם אין לנו כעשירייה רגישות להפצה, זה נורמאלי או שכל אחד יכול לעסוק בזה בצורה פרטית?

לא, זה אומר שפנימית יש לי תמונה מטרתית שאינה מבוררת מספיק. איני מכוון מטרה מספיק, כיון שכפי שהבורא לא בא חשבון עם אדם אחד אלא עם עשירייה שלמה בלבד, כך גם המטרה, ההשתוקקות שלו היא האנושות, כל האנושות, האנושות בכללה, כי היא קיימת מלכתחילה במצבה המתוקן, במימוש מטרתה, במחשבתו, מחשבת הבריאה. לכן רק המצב הזה צריך להיות כמטרה בעבורנו.

תלמיד: כלומר הפצה זו מטרה?

לא הפצה, אלא הכול יחד כלול, אסוף לכדי אנושות אחת שלמה, מלאה בבורא וכך כל האנושות מלאה בבורא וכל הבורא ממלא את כל האנושות. המצב הזה הוא מטרת הבריאה והוא צריך להיות הכוונה שלנו, החזון שלנו, משאת הנפש שלנו של התוצאה הנכונה שצריכה תמיד להיות כנגד עינינו.

תלמיד: דווקא בעשירייה?

כן, אני, עשירייה וכל האנושות.

שאלה: למה אין לנו אהבה?

למה אין לנו אהבה. יש לנו אהבה, רק שאהבה היא לעצמנו ולכן אין לנו אהבה אחרת. כיון שדבר אחד יכול רק להמיר, להחליף את הדבר האחר, כפי שנאמר, אין מקום ריק בלב או שהמקום הזה מלא בי או שהוא מלא בבורא.

שאלה: מה זה אומר כשאומרים "הבורא אמר", "הבורא מדבר" וכן הלאה?

כתוב שהתורה מדברת בשפתנו, כלומר היא מדברת איתנו בדיוק כפי שאנחנו יכולים להבין. אפילו בעולם שלנו כשאנחנו עובדים עם איזה מכשיר, עם מישהו, משהו, עם איזו מכונה, אפילו עם בעל חיים או עם מנגנונים דוממים, אנחנו בכל זאת משליכים עליהם את הרגשות שלנו. "המכונה עשתה לי ככה, היא פועלת נגדי". יש לי כזה יחס לאובייקט, למרות שהוא אובייקט דומם, כאילו יש לו חופש בחירה מעצמו, חופש פעולה, חופש תגובה, כאילו הוא רוצה או לא רוצה. כך גם אנחנו מתייחסים להכול.

וכשאנחנו מדברים על כל הבריאה בכללה, אז יש להבין שהאפשרות לחופש בחירה בתוכי, שיש לי [היא], להתעלות מעל עצמי ואז לעורר בתוכי במידה שווה את תכונת ההשפעה ואת תכונת הקבלה ולהיות ביניהן במצב ניטראלי לחלוטין, אז יש לי חופש בחירה. כלומר כעת הלב שלי מלא באגואיזם וכל מה שאני רוצה זה למלא אותו. ואם אני מצמצם אותו ומנסה להתקשר עם תכונת ההשפעה, עם האלטרואיזם, אז יוצא שאני מתחיל לרכוש בהדרגתיות את תכונת ההשפעה ואני יכול לתאר את עצמי כבר כניטראלי, כבלתי תלוי, כניצב בפני הבורא וכחושב בצורה הבאה, "אני צריך להתקשר עם הבורא, עכשיו, כמה תכונת קבלה, כמה תכונת השפעה אני צריך בשביל זה, איך לערבב ביניהן יחד, כדי שבערבוב הזה, בתוצאה של הערבוב הזה אני אוכל להידבק בו, להיות דומה לו".

כלומר תכונת הקבלה ותכונת ההשפעה הופכות לשוות ערך מבחינתי. ואז כשאני יכול להיות באמצע, בזה שתכונת ההשפעה שבי מכתר ועד לשליש אמצעי דתפארת של ספירת תפארת. תכונת הקבלה משליש דתפארת ועד למלכות, והאני שלי הניטראלי נמצא באמצע. זה מה שנקרא "שליש אמצעי של ספירת תפארת" שם אין לא את תכונת הקבלה ולא את תכונת ההשפעה, שם אני נמצא באופן שווה ערך לחלוטין, לחלוטין ללא כל מעורבות אישית ביחס של תכונת הקבלה או תכונת ההשפעה אני בוחר באיזו פרופורציה אני צריך לגדל, לקבל אותן בתוכי ולערבב ביניהן בתוכי כדי להידמות באופן מקסימאלי לבורא, כדי להגיע לדבקות עימו.

תלמיד: זה כאילו בין שמיים לארץ.

אני תמיד נמצא כך בין שמיים לארץ, ולאמתו של דבר המצב הזה מדהים, כיון שאני מרגיש חופשי, אני בוחר, יש בי שני כוחות, השפעה וקבלה ואני מתייחס אליהם באופן שווה ערך לחלוטין. מדוע? כיון שחשיבות הבורא, גדלות הבורא קובעת איזו מניפולציה אני הולך לעשות עם שניהם, איך אני הולך לשלוט בשניהם כדי להיות קשור בו, איתו. נראה לי שקצת הצלחתי להסביר.

שאלה: למה החברים בקבוצה מתעצבנים על היגיעה שעושים החברים האחרים?

אני לא יודע. על מה יש פה לכעוס? שחברים אחרים עושים מאמצים, להיפך, אני צריך להיות שמח מזה כי אני הרי נמצא יחד איתם. תתארו לעצמכם שהקבוצה שלנו משתתפת יחד באיזו תחרות, אליפות, או שנתנו לקבוצה שלנו לעשות עבודה כלשהי, החברים החזקים עובדים חזק, ואני חלש, אבל אני יחד איתם, למה אני צריך לאחל להם כישלון? מה יהיה אז עם כולם? לא. מה פתאום. אני לא מבין בכלל יחס כזה, זה פשוט חוסר הבנה של מטרת העבודה שלנו, חוסר הבנה שמה שמציבים לפנינו זה את הבורא, וכל מה שנעשה זה רק כדי להיכנס עימו בקשר עד למצב של חיבוק, של דבקות.

בכמה שהחברים שלי גבוהים יותר, גדולים יותר, כך אני מרוויח. החשבון אינו מתייחס לכל אחד מאיתנו בנפרד אלא לעשירייה. זה חשבון טיפשי מאוד לקנא בחברים שלי בכך שהם עושים עבודה גדולה. להיפך, הייתי מאוד רוצה להיות בקבוצה כזו כי היא מושכת אותי קדימה, מחייבת אותי להתקדם, הם עושים את עבודתם ואני כבר איכשהו איתם יחד, אחריהם, נשרך.

שאלה: איך העשירייה יכולה לעזור לחבר שמתעייף בעבודה וישן בכל שיעור?

לא חשוב. אם הוא באמת עייף וישן בשיעור אז הוא משתתף בזה. הוא הגיע, הוא השקיע מאמצים, אין לו עכשיו את הערנות, עוררות שיש לכם כי ישנתם חצי יום, אבל הוא התעייף, הוא באמת השקיע את כל כוחותיו הפיזיים וכעת קשה לו מאוד להתרכז, אנחנו מכירים את זה, אנחנו חיים בעולם הבהמי ולכן מה לעשות? צריך לחבק אותו ולהמשיך בעבודתנו והוא שישן יחד איתנו. אז יש גם אדם כזה בקבוצה. הקבוצה צריכה קודם כל להתייחס בתוכה זה לזה באהבה.

קריין: אני זוכר איך היה אצלנו בריינס, היה לנו כזה תנאי, האדם מגיע עייף, הוא מיד אומר "חברים אני אישן חצי שעה, עוד חצי שעה תעירו אותי, עוד חצי שעה אתם יכולים להשכים אותי". ככה הגיע, הודיע והיינו מתייחסים לזה באהבה.

שאלה: החבר שלי מצדיק את החברים שלא מגיעים לשיעורי הבוקר ולמפגשים היומיים בזה שהוא פשוט לא רואה אותם בראייה המקולקלת שלו, אבל האמת שהם איתנו. איך להתייחס לזה?

אלה מילים יפות, כל זה פילוסופיה, מיסטיקה, לא יודע איך לקרוא לזה, אבל בשום פנים ואופן אסור להצדיק בן אדם שלא מגיע. אלא אם כן, אני לא יודע, הוא יושב בכלא. וכל היתר, כשהוא פנוי, הוא חייב להשקיע בכל זאת את כל המאמצים, את כל הכוחות, כדי להיות יחד עם הקבוצה. לכן אין כאן מה לעשות.

שאלה: כאשר יש בחירה להגיע בזמן לשיעור בוקר או ללכת להביא חבר כדי להביא אותו לשיעור, אבל אז אני מאחר לחלק הראשון של השיעור, מה ההחלטה הנכונה?

צריך להביא את החבר. למרות שזה מאוד לא נעים, גם לי זה היה קשה מאוד. אני רוצה ללמוד, לא לבוא לישון בשיעור או לשבת עם כולם ולשתות תה, ומאוד חבל לי על הזמן הזה שאני לא אקשיב בו, שאני לא אהיה מחובר בו, כי אז לפני שלושים וחמש, ארבעים שנה עוד אי אפשר היה להתחבר לשיעור ולשמוע אותו. אני כמובן הייתי מאוד מאוד נרגש סביב זה וזה הפריע לי. היום זה היה לי מפריע לי פחות כי הייתי יכול לשמוע את השיעור בדרך אל החבר ובדרך חזרה. אז אפשר לומר שהיום זו לא הצדקה, היום צריך לנסוע לחבר ולהביא אותו.

שאלה: בעשירייה שלנו יש מצב מורכב, לא יכולים לפתור אותו, יש חבר שהוא נגד. באיזה כלים ניתן להשתמש?

במקל. באיזה מכשיר אפשר להשתמש? בכאלה מכשירים, במקל, באגרוף. מה זה נקרא שהוא מתנגד? מתנגד למה?

תלמיד: הוא מתנגד. האם הגבאי והש"צ יכולים להתערב במצב כזה כדי שאנחנו נדע שאנחנו יכולים להשתמש בכלי הזה או הרוב צריך להכריע? היינו רוצים לברר את השיטה עצמה, במה אפשר להשתמש?

קודם כל אני לא מתאר לעצמי איך יכול להיות דבר כזה שלתשעה אנשים יש דעה אחת ולאדם אחד יש דעה אחרת. איך הוא יכול בכלל לאפשר לעצמו דבר כזה? איך הוא יכול שלא לכופף את הראש שלו בפני אחרים? איך זה בכלל יתכן? זו הרי יציאה מאוד ברורה שלו כנגד התקרבות לבורא. כי עכשיו אולי כשהם יתחברו ויעשו עוד מאמץ קטן, זהו, יתגלה ביניהם הבורא. אני לא מבין אדם כזה. ואתם גם איכשהו משתיקים את זה. אתם צריכים לדון ביניכם בשאלה הזאת ולתת דוגמה קונקרטית.

מה כבר יכול להיות לאותו אדם שאינו מסכים עם תשעה אחרים? לא מסכים, לא מדובר פה על זה שהוא לא מסכים בליבו, יכול להיות שבאמת הוא לא מבין משהו, לא יודע משהו, משהו כזה קורה. אבל איך הוא לא מחייב, לא מכריח את עצמו להסכים עם האחרים כדי להסכים כולם יחד? הרי בשביל זה כל אחד צריך לכופף את עצמו, כל אחד צריך לשבור את עצמו, כי אחרת איזו הסכמה יכולה להיות בין עשרה אגואיסטים. כל אחד מהם במידת מה כמו איזשהו מקל פלדה צריך לקפל ולכופף את עצמו ככה, לכופף את עצמו ככה, וכך ייווצר החיבור בין המקלות השונים. כל אחד צריך לעשות על עצמו צמצום, צריך להיכנס אל תוך האחר, להתקרב אל האחר, לבטל את עצמו. זו עבודתו של כל אחד ושל כולם גם יחד.

לכן אמרתי מראש, איך לפעול עליו, באמצעות מקל לפעול עליו. או פנימה ליתר חיבור או שהוא הולך מהקבוצה. לא יכול להיות כזה מצב שבו אחד מעשרה יתנגד ולא יוכל לכופף את עצמו. תעזרו לו. במה? בכל דרך כולל בכוח.

אתם מתארים לעצמכם שיש בפניכם עכשיו הזדמנות להתחבר יחד ולהתחבר עם הבורא, למה אתם מחכים? ככה תחכו עד שהוא יסכים או עד שיקרה איתו עוד משהו? זה הבורא, הוא בכוונה מציב בפניכם כזה מכשול כדי שאתם תבינו שלפניכם כעת ניצבת שאלה שנוגעת לחיים או למוות רוחניים. אתם גברים או מה אתם? אל תסכימו עם זה.

שאלה: האם אפשר את הרצונות הגשמיים שלך שאתה רוצה לעצמך וכן הלאה, לשנות לרצונות למען הקבוצה שיהיה איזה היפוך?

רק אם תבקש בשביל החברים אל הבורא. אם תבקש מהבורא לחבר את כולכם יחד וקודם כל לחבר את החברים, ואתה מבקש בשבילם. תיזכר איך יוסף, כשהוא חיפש, מה שאלו אותו בשדה, "מה אתה מבקש?" והוא עונה, "את אחיי אנכי מבקש"¹, איבדתי אותם. אתה נמצא בקבוצה, אבל איבדת אותם, אין ביניכם קשר.

איך אפשר להתחבר בקשר כזה שבו תמצא את הבורא? לכן זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'"². זה מה שאנחנו צריכים לעשות, זה מה שאנחנו צריכים להשיג. אם כך, כל העבודה שלנו היא ביצירת הכלי, הפרצוף, הנשמה, שלד הכלי שבו כבר יתגלה הבורא. כל זה מורגש בצורה ברורה לפניכם, אתם רק צריכים להקדיש לזה יותר תשומת לב ולגשת לזה בצורה לבבית, ואז אתם תראו שזה ממש מאוד מוחשי.

שאלה: בעשירייה משקיעים הרבה על יגיעות פנימיות, חיצוניות. איך אפשר לבדוק שאנחנו נמצאים על דרך האמת והאם אנחנו מצליחים או לא, מתקדמים נכון בעשירייה?

אתם לא יכולים לבדוק את זה בעצמכם. כי כשהאדם נמצא במצב כלשהו, הוא בעצמו נשמע למצבו ולא יכול לראות דבר, נתון תחת המצב. אתם יכולים רק לפעול על פי החיבור, האיחוד ביניכם, יחד עם יתר הקבוצות בעולם להיות קשורים לשיעור שלנו ולהתקדם בצורה הזו. אתם לא יכולים לראות את מצבכם, לא. המצב שלכם הוא עוד לא מודע, אתם עוד לא נמצאים במצב שבו אתם ניטרליים ומחזיקים בידיכם שליטה בשני הכוחות של קבלה והשפעה ובונים את עצמכם משני הכוחות האלו.

ואתם בפני עצמכם, אחרי הצמצום שלכם, עליתם מעליו ועכשיו אתם מתחילים לקבוע איך לנהוג, מה לעשות. זה מה שעושה ראש הפרצוף, הוא עושה על עצמו צמצום וכעת עובד עם שני כוחות. כוח הקבלה נמצא בגוף של הפרצוף, וכוח ההשפעה בראש. אז הבורא בראש ואני בבטן.

ועכשיו אני מחבר בתוכי את שני הכוחות האלה בפה דראש, במסך שעומד בפה של הפרצוף ובאמצעותו אני קובע כמה מתוך רצונותיי אני יכול לקחת. מהרצונות לקבל, כמה אני יכול לקבל מהבורא תכונות דלהשפיע ולעשות ערבוב נכון, חיבור נכון ביניהם. ושכל הרצונות שלי יישארו אותם רצונות, אבל מעליהם יהיו כוונות אלטרואיסטיות של השפעה. וזו העבודה החשובה ביותר בפה, בראש של הפרצוף, איך לחבר נכון בין הרצון לקבל לבין הכוונה להשפיע. ברגע שאני משיג את היחס הנכון בין שניהם בכל הרצונות שלי, בכל הכוונות שאני מקבל מהאור שנמצא בראש, אז מיד מגיעה הכרעה, החלטה בפה של הפרצוף ואני אוכל כבר לקבל אור בשביל הבורא, למענו. ככה זה עובד.

שאלה: אתמול אנחנו דיברנו על דרגת דומם. דרגת הדומם רוצה לשמר את עצמה. איך מתוך המצב שאנחנו רוצים לשמר את עצמנו, לעבור למצב הצומח, לצמוח? אנחנו כאילו משלבים את שני הרצונות?

יציאה מדרגת הדומם לדרגת החי היא בדיוק מה שדיברנו עליו עכשיו. כשאתה מרגיש בדרגה של דומם רוחני, בדומם דקדושה, לא בדומם ככל הטבע שדומם, אלא בדומם ברוחניות, זה שאני מרגיש שאין בי שום תנועה רוחנית. שאין לי שום אפשרות להשפיע, למלא מישהו במשהו, להיות דומה לבורא. כשאין לי מצב כזה, אבל יש לי הבנה שאני נמצא תחת השליטה של הרצונות האגואיסטיים שלי, והרצונות האגואיסטיים האלה ניתנו לי על ידי הבורא, והבורא הוא המפקד עליהם, אמון עליהם.

כלומר דרגה של דומם רוחני זה כשאני מרגיש שאני מכיר בכך שכל הרצונות שלי, כולם נובעים מהבורא, כולם מוכתבים על ידו, אני נמצא תחת שליטתו המלאה. ואני אגואיסט כיוון שהוא עושה אותי אגואיסט כזה. ואז במקום הבורא אני אומר שאני נמצא תחת שליטת פרעה. אבל זה אותו בורא רק בצורתו ההפוכה. אז אני נמצא בדרגת דומם אבל אני מרגיש, אני מכיר בכך שאני נמצא תחת שליטת האגואיזם שניתן לי על ידי הבורא.

כלומר כל הרצונות שלי, כל התנועות שלי, כל מה שאני עושה, האופן שבו אני יושב, האופן שבו אני מתהלך, פועל, חושב, את כל זה הבורא יוצר בתוכי. אז אני יכול לומר שאני מכיר בזה שאני נמצא בדרגת דומם דקדושה או דומם רוחני. הוא רוחני, כי הוא קשור לבורא. והוא דומם, כי אין בו אף תנועה מצדי, משלי, אלא הכול שלו, רק שלו.

צריך לחשוב על זה, זה מצב מאוד מעניין, רוחני. זה לא אותם אנשים שהולכים ברחובות והם דוממים רוחנית, הם בכלל לא רוחניים. רוחני זה אומר שיש לו קשר עם הבורא ועוד קשר ברור, אני מרגיש איך הבורא מניע את ידיי, את רגליי, את מחשבותיי, את רגשותיי, את הכול. כל מה שמרגיש סביבי, זה הכול הבורא. דרך כל מיני מריונטות כאלה, דרך כל החיים שלי, הוא משפיע בצורה הזאת עלי. וכל זה נקרא דרגת דומם רוחני. זו לא מדרגת השגה פשוטה, דרגת השגה של המציאות או של הבורא.

שאלה: תיארת מצב של שליש אמצעי דתפארת, של חופש. האם בכל מדרגה קיים המצב הזה, ומהי המדרגה הקרובה ביותר אלינו?

יש שני כוחות, כוח חיובי, זה הבורא, השפעה. וכוח שלילי, מינוס, שזה הנברא, קבלה. בחלק של הבורא יש כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, שליש תפארת. אחר כך באמצע בין הבורא לנברא יש עוד שליש תפארת. ואז בחלק של הנברא עוד שליש של תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. וכך יש לנו את כל עשר הספירות. אם כך, בחלק האמצעי של תפארת, בשליש האמצעי, נמצא חופש הבחירה שלי. חופש, חרות, חופש בחירה, זה מה שניתן לי בחלק הזה. כלומר, אני לא נמצא כאן תחת השפעת כוח חיובי או תחת כוח שלילי.

תלמיד: המדרגה הקרובה ביותר אלינו, שליש אמצעי דתפארת, מה זה אומר עבור העשירייה שלנו?

היא תורגש על ידיכם לאחר שתעשו צמצום א'. עד לצמצום א' אתם צריכים שתהיה גדלות הבורא, זה קודם כל.

תלמיד: ומה זה אומר שכולנו ביחד בעשירייה עושים צמצום א'?

זה אומר שגדלות הבורא היא החשובה ביותר מבחינתכם בהשוואה לטובתכם האישית.

תלמיד: והמצב של שליש אמצעי דתפארת, האם כולנו נרגיש את זה ביחד בעשירייה?

אתם חייבים להרגיש אותו יחד, זו הרי הקבוצה, זאת הרי הנשמה, הכרחי שתרגישו בה כולם יחד, לא בשום דרך אחרת.

תלמיד: ואני ארגיש שגם החבר מרגיש את זה?

אתם תרגישו שכולכם יחד מרגישים את זה כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: עד כמה זה קרוב בכלל אלינו בקבוצה העולמית?

אתם צריכים להרגיש את זה בעצמכם. אם לא תרגישו זה את זה איך תרגישו את הבורא? איך, במה, באיזה רגש, באיזו תכונה אתם תרגישו את הבורא אם לא תרגישו את החבר? כי הרי נאמר "מאהבת הזולת לאהבת הבורא". כך שכאן יש לפניכם רק שני מהלכים בתנועה שלכם אל המטרה, תחילה להתחבר ביניכם ולאחר מכן להתחבר באותה מידה איתו. וזה לא יכול להיות אחרת, אם אתם לא מתחברים ביניכם אין לכם חיישן, רגש, מקום, שבו אתם תמצאו, תרגישו את הבורא.

תלמיד: ומה זה אומר שמהמצב הזה של החופש אנחנו מתחברים עם הבורא?

זה אומר שאתם מתחילים בעצמכם לעשות שילוב נכון בין תכונות הקבלה לבין תכונות ההשפעה, בין כוונות. כך זה קורה, אתם משלבים את הכוונה עם הרצון, בעצמכם מתוקף חופש הבחירה שלכם. כך אתם גם עושים, מכמה שיותר רצונות אתם בונים פרצוף. ממה בונים פרצוף? מזה שיש לכם כך וכך רצונות, ומלמעלה, מעליהם יש כך וכך כוונות, ובאמצע, היכן שאתם מחליטים, קובעים מה לעשות, זה החופש שלכם, חופש הבחירה, איך למצב את עצמי. זה כל הפרצוף, פרצוף או נשמה.

תלמיד: יוצא שהחלק התחתון, הרצון זה חשיבות הבורא, ומהי הכוונה במקרה הזה?

בחלק התחתון של הפרצוף זה הרצן ומעליו הכוונה. הכול צריך להיות ברור.

תלמיד: הרצון, החלק התחתון זו חשיבות הבורא, זה הרי רצון לגילוי הבורא. והכוונה, זו הכוונה להשפיע לו?

זה הרצון לקבל, ליהנות, הרצון האגואיסטי, האגו שעליו חל צמצום והכוונה דלהשפיע.

שאלה: הרגע הסברת לגבי הצמצום. אבל בסופו של דבר הצמצום ניתן מלמעלה.

הכול ניתן מלמעלה.

תלמיד: אני יודע, אבל מהי הפעולה האחרונה שבסופו של דבר מעוררת את הצמצום?

הוויתור על עצמי.

תלמיד: לוותר על עצמי, מאיפה מגיעים הכוחות האלה?

מלמעלה, הכול מלמעלה. מאיפה האגואיזם שלך, ובכלל כל מה שבך? הכול מלמעלה. לכן אנחנו אומרים שתחילה צריך להיות מרכיב ניטראלי שאותו אנחנו מחפשים. כשאנחנו באופן ניטראלי, כל הזמן להתקרב אל המצב הזה. הדבר העיקרי בשבילי הוא להיות ניטראלי, בלתי תלוי. מה שעברנו אתמול בשיעור בוקר, והיום ניגע בזה גם, הכול ניתן מלמעלה. דרגת הדומם מבחינה רוחנית היא כשאני מרגיש שאני דומם. כלומר אין לי את האני שלי, כל פעולה מצידי. אלא כל מה שאני עושה, כל ההצלחות שלי, כל מה שאעשה בעולם שלנו, זה הכול לא אני, הבורא שולט בכל זה, כיוון שהוא יצר את האגואיזם, והוא שולט בו. ואני? אני אפילו לא מבין, לא יודע, לא מרגיש, שכול מה שבי הוא מנהיג את זה ולכן אין לי כל חופש בחירה וגם אין לי את האני שלי. זה נקרא דרגת "דומם ברוחניות", האני שלי הוא דומם, הוא לא קיים. אבל אני השגתי את הגילוי הזה שהכול נעשה על ידי הבורא ואין בי שום דבר.

לאחר מכן אני מתחיל לדרוש ממנו שייתן לי תכונות רוחניות, תכונה כזאת וכזאת, וכן הלאה. אז אני כבר מתחיל להיות קיים ברמה של צומח, חי, או אפילו אדם, אז אני קיים. למה? כיוון שאני מבקש ממנו שהוא ייצור בי כאלה כוונות מסוימות, פעולות, וכן הלאה, כלומר אני בונה את עצמי. על זה גם נאמר "נצחוני בניי". כלומר אנחנו מתחילים להכתיב לבורא, "אני רוצה את זה ואת זה, כדי שאהיה עצמאי, אני רוצה לפעול באופן עצמאי כנגדך".

תלמיד: והפעולות נעשות בחושך גמור ואנחנו צריכים להשתמש כל הזמן באמונה למעלה מהדעת. יוצא שהמרכיב הזה של אמונה מעל הדעת נמצא בכל מקום, בצמצום, במסך וגם באור חוזר. אם כך מה ההבדל בין כל המדרגות השונות האלה של אמונה מעל הדעת, מה הן הפעולות השונות האלה?

ההבדל הוא בזה שאני רוצה לעלות מעל הרצון האגואיסטי שלי ולהרגיש שהבורא הוא מנהל אותי לחלוטין. זה נקרא השגת דרגת הדומם. ובדרגת הדומם הזו אני גם יכול להיות בדבקות, בקשר עם הבורא, כאשר אני לחלוטין מרגיש שהכול נמצא בו, לחלוטין הכול. אין שום דבר שאני עושה, אלא זה הכול הוא, כל מה שבי הוא מחולל, כל מה שסביבי הוא עושה, המחשבות שלי, התכונות שלי, ההרגשות שלי, הכול הוא. כלומר אני כבר מרגיש איך הבורא לחלוטין ממלא את כל העולם, ואני מרגיש את עצמי בצורה אוטומטית כפועל בעקבות הרצון שלו לחלוטין, בכלל. זה נקרא דרגת הדומם הרוחני. ומשם ואילך כבר מתחילות מדרגות אחרות שבהן אני מתחיל לפעול מעצמי, מתוך השתוות עם הבורא, כביכול בזה שאני פועל יחד עם הבורא בניהול שלו את העולם.

תלמיד: אז הצמצום הוא בסופו של דבר התפילה על החברים בחושך הגדול הזה?

בעיקר זו תפילה עבור החברים, זו העבודה בעשירייה, היות ואחרת אין לי קשר עם הבורא. בזה שאני כל הזמן מחזק את העשירייה, אני מגלה יותר ויותר קשר עם הבורא ובצורה כזאת אני יותר ויותר מרגיש איך הבורא מנהל אותנו ואת כל מה שסביבנו, את כולם והכול, בעיקר את עצמנו. אנחנו, העשירייה, מרגישים בתוכנו איך הוא מפעיל אותנו בכול, במחשבות, ברצונות, בפעולות. אני מרגיש בידיים, ברגליים, בלב, בכל מקום שזה הוא עושה. וכאשר אנחנו ביחד בעשירייה, זה מורגש בכזה מין נפח אדיר, בכל השילובים האפשריים בינינו. זה נקרא שהעשירייה השיגה את הדרגה של הדומם הרוחני, זאת השגה אדירה.

כביכול נראה לנו, שזו בסך הכול דרגת דומם, לא, זו דרגה מאוד גבוהה. אחר כך, לזה אנחנו רק מוסיפים כל מיני תוספות של תכונות, של פעולות שלנו. אנחנו עכשיו עומדים בפני זה שאנחנו בהכרח חייבים להגיע למדרגה הזאת, ליישם אותה, וזה תלוי רק בקשר בעשירייה.

שאלה: במצב שתשעה ניצבים כנגד אחד, הצעת קודם להשתמש באמצעים כוחניים, האם זה מקובל בכול הקבוצות?

מה יש לכם תורה אחרת, אין לכם אותם החוקים הרוחניים? החוקים זהים עבור כולם. אפריקה, ארצות הברית, סיביר, לא משנה איפה, עבור כל האנושות. אתם צריכים להתחבר. אם אחד מתוך העשירייה באיזה אופן לא משיג את החיבור, הוא מקלקל לכם את החיבור, בהתאם לזה אתם צריכים להגיב. איך תגיב? זה או חיים רוחניים או מוות. איך היית מתייחס לחבר שעכשיו ממית את כולכם? או להרוג רק אותו או את כל התשעה האחרים, לשם הבורא, לא לשם זה שהם יחיו. מה אתם חושבים לעצמכם, איך אתם יכולים להשאיר אותו בצורה כזאת?

אני מבין, יכול להיות שהוא עצמו לא אשם בזה, לא עבדו עליו מספיק, אני לא יודע מה הבעיות שלו. אבל בכל אופן אתם חייבים לעשות משהו, או להחליף אותו, אתם לא חייבים לסבול אותו. אם הוא נגד העשירייה אז לא צריך בכלל לעשות לו שום דבר, תעזבו אותו וזהו. תוציאו אותו מחוץ לגבולות העשירייה.

תלמיד: לא תמיד הכול כל כך שחור לבן.

זה גרוע מאוד. ככה פשוט לפטפט, בלי שום תועלת, מזה לא יצא לכם שום דבר אחר.

תלמיד: נניח הקבוצה מקבלת החלטה כלשהי, רוב הקבוצה מסכימה עם ההחלטה. אבל יש אדם או שניים שכל הזמן, במשך כל ההיסטוריה של הקבוצה, צריכים להרוס הכול ולהתחיל לבנות הכול מחדש.

תנו להם איזו "כאפה" כדי שיעופו מכם כמה שיותר רחוק. שילכו לקבוצות אחרות, פילוסופיות, שם לכל אחד יכולה להיות הדעה שלו. אנחנו נתונים למרות, למה שנאמר לנו במקורות, כיוון שאנחנו רוצים להגיע למטרה. ואת הדעה שלהם, הם יכולים לדחוף לאן שהם רוצים. לאדם לא יכולה להיות דעה משלו. לאגואיסט, קטן, זעום, בעולם שלנו, יש איזו דעה משלו. איזה דעה יש לו? מהאגו שלו? אנחנו לא צריכים את זה, בדרך הרוחנית זה לא יעזור לנו. אנחנו לחלוטין חייבים להיות תחת מרותם של המקובלים. אנחנו רוצים להשיג משהו, מכיוון שאנחנו אגואיסטים מלאים, לחלוטין אגואיסטים, לכן אנחנו צריכים ללכת לחלוטין בעקבות ההוראות של המקובלים. אין דרך אחרת. לא מסכימים? תעזבו את הלימוד, תלכו הביתה לישון, למה אתם יושבים שם?

שאלה: השלב הבא מדרגת הדומם זה כשאני מחליף את עצמי בשליטת הבורא. במעבר האיכותי הזה אנחנו אומרים שכל הדומם יוצר בסוף סכום ששווה לצומח אחד. אז איך אנחנו עוברים, איך עושים את המעבר הזה? מה זה אומר?

בינתיים יקירי זה לא מעניין אותי בכלל. איך לעבור לצומח זו עדיין לא הבעיה שלי, וזה לא מטריד אותי, כי זה עוד רחוק. בינתיים אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים לחלוטין תחת שליטתו של הבורא, לחלוטין. להרגיש את זה בעצמות. כאשר אני ארגיש, כפי שנאמר "כל עצמותיי תאמרנה", שכל העצמות מרגישות שהכול פועל, נפעל, רק על ידי ההוראה של הבורא, שאני לא יכול להזיז אצבע אם הוא לא נתן לי הוראה כזאת, אני לא יכול לעשות כלום. כאשר אני מרגיש את זה בקבוצה, כאשר כולנו יחד מרגישים ככה אותו, שהוא שולט בנו ואנחנו לא יכולים לברוח מזה לשום מקום, אנחנו נמצאים לחלוטין תחת שליטתו, זוהי דרגת הדומם הרוחני.

תלמיד: וזה חופש הבחירה שלנו? להימצא במצב הזה, בשליש האמצעי של תפארת, דווקא במצב הזה?

מרגע זה ואילך כבר יהיה חופש בחירה. בינתיים אין בכלל חופש בחירה. רק בצורה כזאת אנחנו משיגים את המצב של ההיעדר הגמור של החופש. זוהי דרגת הדומם. שאני לא חי, אני לא קיים בפני עצמי, זה מה שאנחנו עושים. וזו תקופה מתמשכת ביותר.

תראו איך היקום התפתח, במשך מיליארדי שנים בהשוואה למאתיים מיליון שנים או כמה של יתר ההתפתחות, של הטבע. אחר כך בעלי החיים, והאדם. כלומר זו התקופה העיקרית וזה מה שאנחנו צריכים לעבור.

שאלה: אנחנו זקוקים לעזרה שלך. הבורא ארגן לנו מצב, מידי פעם בקבוצה נעלם כסף שנשאר על המדף בגין ספר שנקנה או סעודה. מה עושים במצב שכזה? במוקדם או במאוחר הרי ברור שזה יתברר. איך לפעול אחרי שיתגלה? היה רעיון לשים מצלמה נסתרת אבל חשבנו שלא כל כך נכון להסתכל על מה שקורה בתוך המשפחה.

אני לא רוצה לשמוע שאלות כאלה בכלל. צריך לעשות מה שעושים בצורה נורמאלית, אם עדיין לא קיימים אצלכם יחסים נורמליים בקבוצה, זה אומר שאתם צריכים פשוט לשים כספת שבה תשמרו את הכסף, או מקום שבו תשימו את הכסף כדי שאחר כך תוכלו לשלם עבור הדברים שקניתם וכן הלאה.

אין, כל עוד לא עברתם את המחסום, אין מה להמציא שאתם כבר כאלה קדושים. שהאצבעות שלכם לא ירצו לגנוב, שלא יגרד לכם ביד לגנוב, כמו שכתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", עד יום מותו של האגו שלך, אל תאמין בעצמך. וזה מה שצריך לעשות.

שאלה: פעולת צמצום א' זו כבר פעולה שהיא בבחינת חופש בחירה?

כן.

תלמיד: איך להגיע בקבוצה למצב, להרגשה של דומם רוחני כשאתה מרגיש שהבורא שולט לחלוטין בכול?

בזה צריך לעזור אחד לשני, כל הזמן לחשוב על זה ולנסות להרגיש את זה בך בצורה פיזית. כל זה דורש השתוקקות חזקה, בירור, ככה זה עובד. פשוט תנסו להתעמק פנימה אל תוככם.

שאלה: כשאנחנו מפיצים האם אנחנו לא הופכים להיות "מתקני עולם"?

למעשה אנחנו הופכים להיות מתקני עולם, נכון, זה באמת ככה, כך נאמר. מה זה אומר "מתקני העולם"? נאמר "לתקן עולם במלכות שדי". כלומר, אנחנו מתקנים את אותו עולם שנברא בצורה לא טובה על ידי הבורא. הוא נתן לנו עולם מקולקל, הוא קלקל אותו, ואנחנו מכניסים אותו אל תוך העולם הזה, ובצורה כזאת העולם מתקן.

אני חוזר. הבורא ברא עולם מקולקל, לא מתוקן, אגואיסטי. אנחנו מכניסים את תכונתו אל תוך העולם הזה, את תכונת ההשפעה, ובצורה כזאת העולם מתקן. לכן כל הפעולות שלנו נקראות "תיקון", "תיקון עולם". לכן הבורא אומר בראתי עולם מקולקל והבנים שלי מתקנים אותו, מה שנקרא "ניצחוני בניי".

תלמיד: אז מה זה אומר שלעולם לא חסר כלום, שאין שום דבר מיותר ושלא צריך לשנות שום דבר?

אנחנו לא צריכים לשנות שום דבר בעולם מלבד להכניס לתוכו את הבורא. שום דבר אחר לא צריך לעשות. כל יתר הדברים, בהם אנחנו רק מקלקלים את העולם יותר. אנחנו מערימים חוסר תיקון על חוסר תיקון ורק מקשים על הדרך. הדבר היחיד שאנחנו צריכים לעשות זה לגלות את הבורא בעולם.

שאלה: לגבי השרטוט (ראו שרטוט), איפה בשרטוט הזה נמצאים דרגות דומם צומח חי מדבר?

בשום מקום. נאמר רק מה קיים בדרגת הדומם ומה אנחנו צריכים לעשות. בצד שמאל זה האגו שלנו ובצד ימין זו ההשפעה, הכוונה, ואנחנו צריכים לעשות כפי שציירתי בשרטוט למטה, כוונה מעל הרצון. בנוסף אפשר לצייר ולהגיד שכוונה זה נקרא ראש, ורצון זה תוך או גוף, וביניהם הפה.

שרטוט

שאלה: למה ככל שאני יותר לומד ונמצא בקבוצה ככה אני מרגיש עוד יותר רחוק מהמטרה. למה זה ככה?

באמת, ככל שאני לומד יותר בקבוצה, ככה אני מרגיש יותר מרוחק מהמטרה. זה טבעי. השלב הזה, התקופה הזאת, המצב הזה נקרא "הכרת הרע". כי אני מגלה לאמיתו של דבר את המצב האמיתי שלי, את הטבע שלי. ולכן אם הגעתי לקבוצה וחשבתי שאני צריך רק לצבור איזה ידיעות, עוד איזה משהו, אז עכשיו אני מתחיל להרגיש שאני אגואיסט עצום, שאני צריך לעשות משהו עם עצמי. לתקן את עצמי.

לפני כן לא הייתי צריך לתקן את זה, אני בכלל לא ידעתי על זה, לא חשבתי על זה. כאילו כעת אני רואה עד כמה אני חלש, עד כמה אני לא מסוגל לנהל את עצמי, לשלוט בעצמי, עד כמה שמגיעות לי כל מיני מחשבות או רצונות והם שולטים בי, כובשים אותי, אני לא יכול לעשות כלום אני חלש.

ושום דבר, אפילו אם אני מקלל את עצמי, מחייב את עצמי בטוח שאני לא אהיה כזה יותר, שזה לא יקרה יותר, שאני תמיד אהיה בקבוצה, שאהיה מחובר עם הקבוצה, הכול טוב, שהכול יהיה טוב, תחלוף דקה כל זה נעלם. שוב אני מוצא את עצמי תחת שליטת האגואיזם. בעבר לא היה בי דבר כזה. לכן גם נאמר ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול המנו." האגואיזם שלו גדול יותר, וככה אנחנו מתקדמים, בדיוק כך.

כך שאם אתה מרגיש שנהיית גרוע יותר, פירושו של דבר שהפכת טוב יותר. אתה קרוב יותר למטרה. אבל בכל זאת, עד שלא תמית את האגואיזם שלך, כלומר עד שלא תתעלה מעליו, עד שלא תתחיל לשלוט בו בזה שתקבל מהבורא כוח להתנגד לאגואיזם, עד אז אתה כמובן עדיין כלום. אף אחד. האגואיזם, כוח הבורא שולט בך והוא עושה ממך הכול. ועם זה צריך לגמור.

שאלה: שאלה על לקבע משהו. אתמול דיברת על זה, כשאנחנו מושכים את האור מגיעה הכרה שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בעצמנו שרק הבורא הוא מנהל את הכול. איך ההארה הזאת מורגשת בקבוצה, איך הארה התמידית הזאת יכולה להיות בקבוצה, הארה כזאת, אפילו קטנה, אבל שנהיה כולנו בדרגה הזאת?

אני מבין, זה כמובן דבר גדול. זו שאלה טובה. איך אנחנו ממצבים כאלה שבהם אנחנו לפעמים מרגישים את עצמנו קרוב יותר לבורא, וכעיקרון אנחנו רחוקים ממנו, איך לעשות כך שאנחנו כל הזמן נרגיש את עצמנו קרובים אליו.

אתם חייבים פשוט להתאסף יחד כך שכל אחד ינסה לשמור על קשר קבוע עם החברים ועם הבורא. אבל רק עם הבורא זה לא יעזור לכם, כיוון שכאן נדרשת תמיכה חברתית מהעשירייה. העשירייה יכולה להיות חמישייה לא משנה כמה אתם, אבל אתם כולכם צריכים להשתדל לחשוב כך על החברים שגם הם חושבים על זה ועל הבורא שכולכם חושבים עליו ואז אתם תחזיקו בזה ולא תיפלו.

לא תוכל להשיג מצב כזה שבו אתה מרגיש בתוכך איזו עלייה רוחנית, איזו תכונה רוחנית ומבלי ליפול ממנו. לא תוכל לעשות את זה, רק אם החברים יעזרו לך בזה. ולכן גם למדנו שהאדם בעצמו לא יכול להוציא את עצמו מבית האסורים אלא רק החברים יכולים לעזור לו. כך שאם אתם כל הזמן תתמכו זה בזה, אז אתם תוכלו כל הזמן להיות בהרגשת הרוחניות.

תלמיד: זאת אומרת ההארה המתמדת הזאת היא תתקבל מלמעלה מהערבות?

כן, הערבות ביניכם תביא אתכם להארה קבועה. בהצלחה.

שאלה: עד כמה צריך להיכנס לבעיה שיש לחבר כדי להרגיש אותו, ומתוך חיסרון נכון חזק להגיע לבקשה. מצד אחד אנחנו שומעים הרבה פעמים שלא צריך להיכנס לכל אותן הבעיות, בגלל שהבורא הוא זה שמציב אותן בפנינו, והעיקר זה לייצב את הבקשה מעל אותן הבעיות. אבל מצד שני, אם אני כל הזמן מקבל את המצב בצורה חיצונית, זה יוצא כמו משהו פילוסופי. החבר הביא דוגמא שעד שלא נסעתי לבית חולים לחבר, לא הרגשתי את המצב כולו, אז לא יכולתי באמת להרגיש עד כמה הבעיה הזאת גדולה, ולא הגעתי למצב שאני רוצה שהחבר יצא מאותה הבעיה. אז עד כמה צריך או לא צריך להיכנס לתוך הדברים האלה?

אתה שואל שאלות שונות לחלוטין. כלומר עד כמה אני צריך להיכנס למצב הפיזי של החבר כדי להבין אותו. זה תלוי בנסיבות. אפילו אם אתה מבקר אותו בבית החולים, אתה לא תוכל להיכנס למצב שלו, אתה תוכל לתאר לעצמך את מצבו עד כמה שאתה מסוגל, עד כמה הוא סובל, ואיכשהו תוכל לחוש סולידריות כלפיו, להזדהות איתו עם מצבו וכן הלאה.

אבל על מה אנחנו מדברים בדרך כלל. על כך שלא צריך אולי להתעמק עד כדי כך בחבר, במיוחד במצבנו, כשאנחנו עוד לא שולטים בעצמנו ועוד לא מסוגלים להוריד ולעלות את עצמנו לנוע ימינה, לנוע שמאלה, לשלוט בעצמנו, כשאנחנו עדיין לא מחזיקים את ההגה, זאת אומרת ההיגוי הזה בידינו. אז יכול להיות שאין צורך לעסוק בזה יותר מידי. אלא העיקר הוא להתאסף עם כל יתר החברים, לא לבד, אלא עם יתר החברים, ואז כבר להשתדל להתעלות או לעלות אותו.

כי לנו חשוב להעלות את החבר לא ממש לרדת, לא יותר מידי לרדת אל תוכו. צריך לעשות את זה רק במצבים מיוחדים. ואילו ברגיל, הדבר הטוב ביותר הוא שאנחנו פשוט נותנים לו התרוממות, אם אנחנו מעלים אותו, אם אנחנו עוזרים לו, כלומר לחשוב על עלייה ולא על איך להיכנס למצבו.

תלמיד: אבל לפחות אנחנו צריכים לדעת, לברר, לשאול?

כן, כמובן. אנחנו צריכים להראות להפגין הזדהות זה הכרחי, אבל שהקבוצה תתעסק בהתעלות בעלייה שלו ולא תרד אליו בעצמו.

שאלה: איך דרגת דומם קשורה לרצונות, לאוכל, מין, משפחה? האם זה אומר שהרצונות האלה נמצאים תחת שליטת דרגת דומם ואי אפשר לעשות בהם פעולות רוחניות?

כאן אנחנו מתחילים כבר לברר מה כוללת בתוכה דרגת הדומם הרוחנית. דרגת הדומם הרוחנית כוללת בתוכה את הכול עד הצמצום על עצמו. כשהוא רוצה להשתתף במשהו שנמצא מעליו, אז הוא כבר הופך לדרגת הצומח. ובינתיים הוא נמצא בדרגת הדומם הרוחנית. זאת אומרת שהוא מבין שהבורא שולט בכולו, זה כבר דרגת הדומם הרוחנית המפותחת, שבהכול שולט הבורא, שבתוכו, בכולו נמצא הבורא. והוא רוצה להיפטר מהמצב הזה, הוא רוצה להיות במשהו בלתי תלוי בבורא.

ולכן זה נקרא "נצחוני בניי", שהבנים שלי ניצחו אותי, זאת אומרת שאני בראתי בהם כזה רצון והם רוצים משהו אחר, שנמצא מעליו. זה כבר נקודה כזאת מאוד מתקדמת. אני מקווה שנגיע לזה מהר. הכול תלוי כמובן בחיבור בקבוצה, כי אדם אחד לא יכול להשיג את זה. אנחנו מבינים שאת כל הפעולות האלה שחכמת הקבלה קוראת לנו לבצע זה יכול להתקיים רק בינינו ואחרי זה מאיתנו אל הבורא.

שאלה: אז בכל זאת יש עייפות מהעבודה או לא?

עייפות בפני עצמה אני לא יודע אם היא קיימת. ודאי שיש עייפות, אחרי זה היא נעלמת, אבל זו לא עייפות, זה האגו שהוא לא רואה מילוי, תענוג, מטרה וכן הלאה, אז הוא מרגיש חוסר אנרגיה. זה מה שנקרא עייפות. כי עייפות בכלל לא קיימת בטבע. כשיש חוסר תכלית אז זוהי העייפות. פשוט קל מאוד להילחם בעייפות. יש עייפות פיסית, שאז פשוט צריך לישון. זה משהו אחר, בכל זאת אדם חייב לישון חמש שעות ביום לפחות. עדיף שש, חמש זה המינימום.

אבל חוץ מזה, כל השאר זה חוסר המטרה, חוסר תמיכה, חוסר השפעת הקבוצה.

שאלה: למה אנחנו לא יכולים לרכוש אותו אומץ מטורף של הרב"ש להפצה?

אצל רב"ש היה אומץ כזה, הוא ממש היה על סף ייאוש, הוא קיבל את החבר'ה מתל אביב למרות הסביבה שבה הוא היה, בבני ברק וכן הלאה. זאת אומרת, מה שהוא שמע והרגיש אנחנו לא יכולים לתאר את זה לעצמנו, זאת אומרת אדם שהקריב את כולו על המזבח. איך עוד אפשר להגיד? צריך לקחת מזה דוגמה.

שאלה: לגבי החשיבות שיהיו לנו הרגלים טובים. הרבה מקורות כותבים שההרגל נעשה טבע שני, ואנחנו רואים איך שבתוך העשירייה או ביום יום, מהבוקר שיש לנו הרגלים טובים להתחבר עם העשירייה, לקרוא קטע או הפגישות שלנו, וזה מאוד קשה להתחזק בהרגלים האלה ולהתמיד. מאיפה אנחנו יכולים לקבל את הכוח כדי להתחזק בהרגלים בעשירייה?

זה רק מהשפעת האור העליון. רק מהשפעת האור העליון, אתה לא יכול לעשות כלום חוץ מזה. קודם כל צריך שתהיה עשירייה. אני לא יודע מה יש לכם שם נכון להיום אבל צריך שתהיה עשירייה, לפחות חמישה, שישה גברים שמבינים מה הם עושים, לאן הם הולכים, איך הם צריכים להשתתף ביניהם. זה צריך שיהיה לכם שם, במקום. ואחרי זה הלאה כבר תראו בעצמכם איך לפעול.

אני כל הזמן אומר מה אנחנו צריכים לעשות, אבל כל זה תלוי בעשירייה. אך ורק בעשירייה.

שאלה: לגבי עבודה מעשית בעשירייה. אם החברים בעשירייה לא מסוגלים להשתתף בפגישות במהלך היום, האם במקרה כזה עדיף להשתתף בפגישות כאלה עם עשיריות אחרות בכלי העולמי, או להתמקד בעשירייה האישית שלי ולעבוד עם החיסרון הזה?

לא, אפשר להתכלל גם בעשיריות אחרות. אפשר להתכלל בעשיריות אחרות אם אין אפשרות להיות עם החברים. אפשר לעשות את זה.

שאלה: האם אפשר לבקש עזרה מהבורא כשהאדם נמצא בנפילה, לא רואה מוצא לזה, לא יודע מה לעשות, לא רואה משמעות בלהתקדם קדימה?

מתי עוד לבקש אם לא ממצבים כאלה? להיפך, אלה המצבים הטובים ביותר. למה הבורא נתן לך מצב כזה, שאתה לא רואה פתרון, לא רואה מה לעשות, אין כוחות, הכול בכלל הלך לאיבוד, הכול חשוך ואין כלום? זה הבורא הכניס אותך לתוך הפינה. בגלל שלא רצית ממצבים קודמים לפנות אליו, אז הוא הכניס אותך לפינה כזאת, כדי שמתוך הפינה הזאת כבר תתחיל לצעוק אליו.

שאלה: איך אנחנו מודדים את הנפילות והעליות?

אנחנו עוד לא יכולים למדוד את הירידות והעליות, כי בשביל זה אנחנו צריכים ממש למדוד אותן, ולמדוד אפשר רק בתוך הכלי ואין לנו עדיין כלי, זה יגיע אחר כך.

שאלה: כשאני נמצא בשליש אמצעי דתפארת ואני מאזן את הרצון לקבל ואת הרצון להשפיע איך נקרא המקום של הבחירה החופשית? זה נקרא מקום הבחירה החופשית, אבל מה אנחנו בוחרים, אין פה מה לבחור, הרי אתה נמצא בנקודת האיזון.

דווקא בזה שמגיעים לנקודת האיזון, ממצב זה אפשר ללכת לכיוון של השפעה, לבנות מעל המצב הזה את תכונת ההשפעה ואנחנו נגדל בזה בעצמנו.

מהמקום הזה של שליש אמצעי דתפארת אנחנו צומחים, גדלים. מכאן אנחנו גדלים מעלה, דווקא מפה, כשאנחנו מצרפים לעצמנו את הכוונה להשפיע מהבורא ואת הרצון לקבל מהבורא. כך זה עובד. אנחנו כל הזמן עושים בתוכנו את המיקס, הערבוב, החיבור הנכון של הרצון והכוונה, בונים פרצוף.

תלמיד: זאת נקודת התפילה?

זה כבר לא חשוב, תפילה ובקשה והשפעה, הכול יחד.

שאלה: האם לאנשים שיבואו חמש עשרה שנה אחרינו יהיה יותר קל להתקדם, והאם בהתקדמות שלנו היום אנחנו עוזרים לדורות הבאים להתקדם?

ודאי שלדורות הבאים יהיה יותר קל להתקדם מאשר לנו. זה לא אומר שתהליך ההתקדמות יהיה יותר נעים, אבל יהיה להם קל יותר כי הכוונה תהיה גדולה יותר.

שאלה: איך אני יכול להחליף את המחשבות על עצמי למחשבות עבור החברים?

איך אני יכול להחליף את המחשבות על עצמי למחשבות על החברים? אני צריך כל הזמן לחשוב על זה, כל הזמן להשתדל לעשות את זה. זה הכול. צריך כל הזמן לנסות בכוח, כל הזמן במאמץ. ככה לעבוד.

שאלה: אני כל הזמן מנסה לעשות דברים נכונים, להתכלל בקבוצה וכן הלאה. ואחרי חצי שנה אני טועה, משהו קורה איתי, אני פשוט עף החוצה וזה מרגיז את הקבוצה. מה כדאי לעשות, האם להתבטל ולעזוב את הקבוצה כדי לא להרגיז את החברים או לעשות תרגילים אחרים?

זאת בעיה. אני לא יודע מה לעשות. אתה כנראה צריך לבחור חבר אחד מכל החברים שבקבוצה שהוא יותר קרוב אליך, ושהוא יעזור לך ותמיד יהיה לידך וכל הזמן יתמוך בך ויתקן אותך. ואז לא יהיו לך כאלה קפיצות, דחיות מהקבוצה וכן הלאה.

שאלה: מהי הפעולה הבסיסית שהעשירייה צריכה לעשות כדי לא לרדת מרמת החיבור?

הכול מאוד פשוט. העשירייה, כדי לא להתנתק מהדרך הנכונה שלה, היא צריכה להחזיק את הקשר בתוכה ועם הבורא. בעצם אין פה שום דבר כל כך מסובך, מבולבל. פעם היה אובייקט אחד שנקרא "אדם", האובייקט הזה נשבר, בכל אחד מאיתנו נמצא חלק ממנו. אנחנו צריכים לחבר את אותם החלקיקים כדי שיתקבל שוב אדם. זה הכול. לחבר את המחשבות שלנו, הרצונות שלנו, את כל מה שיש בנו ששייך לאנושות שבנו, לאנושיות שבנו, ל"אדם" שבנו. זהו, וכלום חוץ מזה. לחבר את זה בינינו, ובמידת החיבור בינינו אנחנו נרגיש את גילוי הבורא בנו. בואו נעשה כך. מה צריך בשביל זה? רק להשתוקק לשאוף למצב הזה, כלום חוץ מזה.

שאלה: יש לנו שאלה לגבי חשיבות הגבאי והש"ץ. האם חברים שכבר כמה שנים מגיעים לשיעור בצורה חופשית, שלא משלמים מעשר וכן הלאה, האם הם יכולים להשתתף בתורנות של הגבאי והש"ץ?

את זה אתם צריכים להחליט, אני לא יכול לענות על השאלה הזאת. אני לא יכול לתת לכם עצות מצד חכמת הקבלה. אם אדם לא מוסר את עצמו, לא משלם מעשר, הוא בעצם בזה מוציא את עצמו מהקבוצה. מה זאת אומרת שהוא משלם מעשר? הוא נותן את אותם עשרה אחוזים האלה שלו לקבוצה, ואז הקבוצה אוספת חלק כזה משותף, מכל אחד היא אוספת עשירית, ואז יוצא סכום משותף של מאמצים שהם מוסרים להפצה, לעבודה על הכלי המשותף.

אם הוא לא עושה את זה אז מה התכלית שלו להשתתף אני לא יודע. אבל אתה יודע, בכל זאת, לאט לאט, שישתתף איכשהו.

שאלה: אנחנו יודעים שבכל אירוע אנחנו משקיעים את כל המאמץ ובאמת משתדלים להתחבר. יש הרבה מכשולים, מתגלים הרבה גילויים. איך אנחנו יכולים בעשירייה להימנע או להשתמש באותם גילויים? נניח לפני שבת, לפני כנס, איך אנחנו יכולים להשתמש בכוח שכל הכלי העולמי מספק לנו?

אני לא יכול לענות על השאלה הזאת, כי השאלה עצמה היא לא שאלה. השאלה עוד לא מנוסחת בצורה מדויקת בתוך עצמך, זה לא קיים בך. אתה שואל בצורה פילוסופית, "איך אנחנו יכולים" וכן הלאה. תתחילו לפעול איך שאתם מסוגלים ומתוך כך תבינו מה לעשות. אבל סתם כך לענות בצורה מעשית על השאלה זה בלתי אפשרי. אתם צריכים לפעול ומתוך זה תקבלו תשובה.

שאלה: נראה שענית כבר על השאלה הזאת כמה פעמים, מכמה זוויות, אבל אני רוצה לחפור עוד יותר עמוק. כשתיארת את השליש האמצעי דתפארת, ואיך אנחנו משתמשים בתכונת ההשפעה והקבלה, התיאור הזה של החשבון שאנחנו עושים, צריך לבוא מתוך הכלי המשותף שלנו, מתוך העשירייה, אבל אני רואה את זה בתפיסה האישית שלי. השאלה היא איך לראות נכון את המטרה דרך העיניים שלהם, של העשירייה?

תשתדל להתחבר איתם, לדבר איך אתם רואים יחד את המטרה, תתקנו זה את זה וכך תוכלו לכוון את עצמכם. בשביל זה צריך לדבר הרבה, להרגיש הרבה זה את זה, צריך ללמוד יחד. בשביל זה צריך לבנות את העשירייה. איך אחרת? זוהי העבודה המשותפת שלנו. איך תוכלו להרגיש את הבורא? אתה בתוך עצמך לא תרגיש את זה, רק בקשר שביניכם. ואותם המחסומים שביניכם שיהפכו ממחסומים לקשר, שם תרגישו את הבורא.

שאלה: יש לי שאלה ספציפית לגבי השימוש באגו. האם יש דרך קונקרטית להשתמש באגו בעשירייה כדי להעלות אותה עוד יותר?

אנחנו עושים הכול באמצעות האגו. איך להשתמש בו בצורה נכונה? להבין שהוא ניתן על ידי הבורא ואנחנו תמיד צריכים לעבוד איתו, רק מעליו. זה הכול. אסור לנו בשום אופן להתנתק ממנו. אפילו כשאנחנו עושים עליו צמצום, זה אומר שאני מתעלה מעליו אבל אני עובד איתו. זאת אומרת אני לא שומע אותו, אלא עושה משהו לעומתו, כנגדו. אבל אני עובד איתו בכל זאת, הרי אין לנו כלום חוץ מהאגו.

שאלה: איך לבדוק את הכוונה שלי? מה חלקה של הפעולה? מהן הכוונה והפעולה, מהן המצוות בעבודה הרוחנית?

את זה אנחנו נברר אחר כך. אותי מעניין רק דבר אחד, האם אני יכול ואיך אני יכול לעזור לחברים שלי בכך שיחד נתאסף למחשבה ורצון אחד, ונכוון את עצמנו אל הבורא. זה הכול, לא צריך למדוד שום דבר. אלא כל הפעולות, הכוונות, הרגשות האלה, יחד ולבורא, בצורה הגסה ביותר.

אם התנועה הזאת היא פחות או יותר נכונה, זה כמו שילד קטן הולך ככה בצורה לא מסודרת, נופל, שובר משהו, זה לא חשוב, כך הוא גדל. לכן העיקר זה הקשר, אפילו הגס ביותר בינינו ובין הבורא, כדי שנייצר את התנאים שבהם מתגלה הבורא. אתם רוצים לגלות אותו? תיצרו ביניכם כאלו תנאים שבהם הוא יתגלה. אבל ביניכם, אחרת הוא לא יתגלה.

שאלה: האם יש מושג כזה שנקרא "מצפון" רוחני? יש דבר כזה?

תקרא לזה מצפון, אבל אני לא אוהב את ההגדרות הארציות האלה כל כך. העניין הוא איפה עושים חשבון. החשבון מתבצע מעל עצמך, כשאתה משתדל להתחבר עם החברים למצב כזה ניטראלי, מחוצה לך ומחוצה להם, מחוצה לנו. שאתם מחפשים, מוצאים כזה מצב ובו עושים את החשבון כמה שאפשר.

שאלה: כשאני פועל יחד עם החברים, מה אני מגלה בחבר, אחד מתשע הספירות? אם כן, האם יש איזו חוקיות בגילוי שלהם, האם זה בהתאם לתכונות או לרשימות?

כל זה לא קיים, כל זה לא נמצא לחלוטין. אתה צריך להתחבר עם החברים אל הבורא. ומה אתה מחבר בזה, מה אתם מחברים בזה, איזה ספירות זה לא משנה, העיקר לחבר את כל הרצונות, תקוות, כוונות, כל מה שיש ביניכם ואל הבורא. זהו, כל מה שאתם יכולים כך לכוון אליו, תכוונו. לאט לאט נוצרת הנשמה המשותפת שלכם, הכלי המשותף, ואז אתם תראו איך כל זה בנוי. ועכשיו אתה לא תוכל לתאר לעצמך את זה בשום צורה נכונה, בגלל שכל מה שתבנו בקשר ביניכם זה יהיה משהו חדש.

שאלה: כשיש מצבים קשים לחברים, למשל מצבים כלכליים קשים, האם אנחנו צריכים לצפות לתשובה על התפילה שלנו עבור החברים? שמעתי את תשובתך לחבר שאנחנו צריכים לספק לחבר את הצרכים שלו, האם אנחנו צריכים לצפות לתשובה מלמעלה כדי שישתפר המצב של החברים בצורה כלכלית?

שאלה מאוד עדינה, אני לא יכול לענות עליה, בגלל שעל כל מה שקשור למצבים החומריים הפרטיים והקבוצתיים שלנו אני לא יכול לענות. אלה שאלות מאוד פרטיות כאלה, וכל פעם יש דעה מסוימת, מצב פרטי בקבוצה ולכן אני לא יכול כך מרחוק לענות. ובכלל אני לא יכול לענות, הקבוצה צריכה לברר את זה לאט לאט. אבל העיקר זה בכל זאת להשתדל לעשות כך. אם החבר באמת נמצא בקבוצה, אז צריך איכשהו לעזור לו. ואחרי זה הוא צריך חזרה לעזור לקבוצה, וכן הלאה.

שאלה: אנחנו לומדים שגם התפילה ניתנת מלמעלה. השאלה היא, האם זה שאנחנו מנסים להתפלל באופן מלאכותי, מכני, האם גם את הפעולה הזאת ניתן לכנות תפילה או הכנה לתפילה?

זוהי התפילה האמיתית. ומה שנותנים מלמעלה נותנים לנו, פשוט מלמדים אותנו. פתאום אני רוצה לבקש מהבורא, זה הוא בעצמו נותן לי רצונות כאלה לבקש ממנו. אבל עוד יותר טוב אם אנחנו מארגנים את זה בינינו בקבוצה.

שאלה: האם הבושה מגיעה ממשהו שאינו גשמי? איך להרגיש בושה מקבלה של מי שאיננו מכירים?

הבושה מופיעה בנו בדרך כלל כשאנחנו מתביישים כתוצאה מהאגו שלנו. אנחנו מתביישים שעשינו משהו שהוא לא מקובל, שהוא לא מתאים לחברה, לסביבה, אז מופיעה בנו תחושת הבושה. תחושת הבושה הזאת היא בעצם מכה לאגו שלי. אם לא היה לי אגו, לא הייתי מרגיש בושה. צריך להבין, זה מגיע מאותה הבושה שהגיעה מעולם אין סוף. איך שהנברא התחיל להרגיש שהוא הפוך מהבורא, הופיעה בו בושה, וזוהי הבושה האמיתית.

כך גם אצלנו, ברגע שאנחנו מרגישים שאנחנו הפוכים מהשפעה, מאיזה תכונות מקובלות, אז מופיעה בנו הבושה. זאת אומרת, כל עוד לא נפטרנו מהאגו שלנו. ואחרי זה תהיה בושה אחרת, כשאני ארגיש שלא עשיתי כל מה שאני מסוגל עבור האנושות ועבור הבורא, תהיה לי בושה מסוג אחר, זוהי כבר בושה א-לוהית, שהיא עוזרת לי להתקדם.

והבושה הזאת, שאני גנבתי ואני מאדים כי גנבתי, זה האגו, שכל מה שהוא מקבל בתוכו זה נקרא "גניבה". זוהי בושה אגואיסטית, זאת אומרת אם אף אחד לא היה יודע מזה, אז לא הייתי מתבייש. ולכן צריך להבין מה בדיוק מקור הבושה.

שאלה: ב"פתיחה" אנחנו לומדים שדרך התפשטות האור, צמצום, מסך, אור חוזר, הכול מתפשט, חמישה פרצופים, הכול יורד למטה, לאחר מכן מלכות עולה לבינה וכן הלאה, ובסופו של דבר החלק האמצעי של תפארת זה כבר אחרי הרבה מאוד פעולות. איך אנחנו יכולים למצוא, להימצא בנקודה האמצעית דתפארת אם זו תולדה של הרבה מאוד מצבים שאנחנו צריכים עוד לעשות, איך להרגיש את אותו חלק אמצעי דתפארת?

ואת כל שאר הספירות אתה מרגיש?

תלמיד: בשביל מה אני צריך? הרי אמרת שאנחנו צריכים להיות במרכז, בשליש האמצעי.

אם כך זאת הבעיה, שאתה לא צריך. אבל את השליש האמצעי דתפארת אתה כל כך צריך להרגיש ולא יכול?

תלמיד: אם תגיד לי להרגיש את כל האחרים, נשתדל.

אז אני אומר לך, תרגיש את כולם. מה הלאה? אתה לא מבין בכלל מאיפה צפה בך הרגשת השליש האמצעי דתפארת. זה מזה שאתה מייחס הכול לבורא. את כל הרצונות, את כל הטבע האגואיסטי, הכוונות שלך, ואת כל החלקים האלטרואיסטיים שלך. בכלל, כל מה שיש, אתה מרגיש איך הבורא שולט בכל מה שיש בך. בכל הקיום שלך לחלוטין שולט רק הבורא.

אז אתה מתחיל להתקרב להרגשת חופש הבחירה. זאת אומרת, אם אין לך בכלל שום חופש בחירה, אם בכול נמצא רק הבורא, ועכשיו אתה רוצה לראות איפה יכולה להופיע בך הבחירה החופשית, אז אתה מתחיל להרגיש, מתחיל למשש את אותו החלק האמצעי דתפארת.

שאלה: אנחנו מתנהלים על פי הרב"ש, אנחנו מתבטלים, נכללים, מגיעים לברית, לדבקות, ואני לא יודע איך לקרוא לזה, איזה פעולות אנחנו עושים כדי שיהיה ברור שאנחנו נעים בצורה נכונה? אותן פעולות שלמדנו על פי רב"ש, הרי אני צריך לקיים את כולן, נכון?

אני אמרתי לך מה אתה צריך. אני לא מדבר על מה שצריך להתקיים בקבוצה וכל העניינים האלה. אתה צריך להשתדל להרגיש בתוך עצמך שכל מה שאתה מתאר לעצמך, כל מה שאתה זה בובה על חוט בידי הבורא, בובה על חוט. וכל המחשבות, כל הרגשות שלך, כל מה שאתה אומר, עושה, הכול, הכול זה הוא עושה. אתה לא נגד זה שהוא יבצע את זה, אתה רק רוצה להכיר את כל זה, להרגיש שהוא עושה בך את הכול. בצורה כזאת אתה תשיג את דרגת הדומם דקדושה. זה גילוי של כוח השליטה הברורה של הבורא בנו. זה מה שאתה צריך להשיג, אני נותן לך תרגיל כזה.

שאלה: אתמול בערב התארגנתי לשיעור ולידי בית העץ של השכנים נשרף כליל. נזכרתי במאמר הזה של הרב"ש, שהאדם אומר שהוא לא יכול לצאת מהבית לשיעור אבל כשבוער הבית שלו הוא רץ לשם. וראיתי איך במשך שעתיים הבית הזה נשרף ואי אפשר היה לכבות אותו וכל מה שנשאר זה רק גחלים.

שאלתי את עצמי אם אנחנו יכולים ללחוץ על עצמנו בקבוצה כל הזמן עד כדי כך שתהיה לך הרגשה שהבית בוער כדי שתרוץ לשיעור, לקבוצה, לבורא. או שצריך כאן נשמות מיוחדות כמו בעל הסולם ורב"ש כדי להיות מסוגלים ממש להחזיק בכזה לחץ, בכזה עומס, כי אתה מבין שבלעדי זה אי אפשר להשיג את המטרה. שייוצר מצב של אקסטרה ריכוז, אקסטרה מתח. או שאין צורך בזה, ואנחנו צריכים להתקדם באיזשהו קצב כזה איטי, כי אנחנו אנשים בהרבה יותר חלשים.

קודם כל, האדם לא מסוגל להיות כל הזמן בכזה מצב. הוא לא מסוגל וגם לא צריך. אבל הקבוצה יכולה. קבוצת רמח"ל נותנת לנו פתרון לעניין. כשהם שמעו על זה הם עשו הסכם ביניהם. כל אחד מהם באיזשהו חלק של היממה הוא לומד, מתפלל, עושה עוד משהו, חושב על המטרה, על הקבוצה וכן הלאה, וכך לפי הסדר, הם סיכמו ביניהם ועבדו עשרים וארבע שעות ביממה. הם עשו כך עשרים וארבע שעות ביממה.

למה אני אומר את זה? אתם לא יכולים כולם יחד עשרים וארבע שעות להיות בכזה מתח, זה גם לא נדרש מאיתנו. לא נדרש. באותה המידה שבה אתה מסוגל, אתה צריך לחשוב על מטרת הבריאה ואיכשהו להחזיק את עצמך בזה.

שאלה: איך אני יכול לבדוק שחכמת הקבלה היא נכונה או לא נכונה לי בתוך הגשמיות שלי, בתוך החיים שלי?

אני לא יודע מה זה אומר לבדוק את חכמת הקבלה אם היא נכונה בחיים הגשמיים שלך. אני לא יודע מה אתה רוצה מהחיים הגשמיים שלך. חכמת הקבלה לא מיועדת עבור החיים הגשמיים, מטרתה לגלות את הקשר שלנו עם הבורא, עם הכוח העליון של הטבע שהוא שולט בנו. אם האדם שואל את עצמו, מאיפה אני? למה? לאן? ומה בכלל קורה איתי? מהי התכלית של החיים? וכן הלאה, אם הוא רוצה לגלות את כל זה, עבור זה מיועדת חכמת הקבלה. אז חכמת הקבלה מגלה את זה עבורו.

חכמת הקבלה לא מיועדת כדי לעשות לנו חיים נוחים בעולם הזה. היא לא בשביל זה. היא מיועדת לתת לאדם תשובה לשאלות בשביל מה הוא קיים, בשביל מה הוא חי, מת, וכן הלאה. זאת אומרת, את מערכת ההנהגה שלנו זה מה שמגלה חכמת הקבלה. ולהסתדר יותר טוב בעולם הזה היא לא חייבת לעזור בזה, זו לא מטרתה.

שאלה: בשיעור שנערך לא מזמן, נתת דוגמה על בושה. לפני זה, שמענו המון פעמים על הבושה, אבל הדוגמה הזאת לגבי ארגז כסף ובן נכנסה לתוך הלב. אמרת שבושה היא כשאתה בזבזת את כל הכסף באותה קופסה שהייתה אמורה להיות מיועדת לבן שלך. האם תוכל לתת דוגמאות כאלה לתהליכים שצריכים להתרחש בעשירייה.

אני אנסה. אני אשתדל, למרות שזה לא תמיד מצליח. אתם צריכים בעצמכם לתאר לעצמכם דוגמאות שאנחנו יכולים לספר לחברים כדי שכך נעזור זה לזה.

שאלה: אנחנו צריכים לארגן תפילה בקבוצה. מה זה אומר שאנחנו קובעים זמן לכך, או ששיעור הבוקר זאת תפילה? איך עושים את זה?

בעצם, כן. זה דומה לברון מינכהאוזן שכתוב לו שבתשע בבוקר הוא צריך לקום לעשות משהו. כן, באמת, אנחנו יכולים לעשות כך. אנחנו מגיעים לקשר עם הבורא, אנחנו יוצאים לקשר עם הבורא, אז אנחנו יכולים לעשות תנועה לכיוון הזה.

תלמיד: ובנוסף לזה, גם חוץ משיעור הבוקר?

תעשו את זה גם במהלך היום, בערב. זה עניין שלכם.

שאלה: אם כל אדם משיג ומתקדם בקצב שלו, איך אנחנו יכולים להיות באותה רמה בקבוצה, או למצוא מכנה משותף בקבוצה?

הרי כל אדם נמצא ברמה משלו, בתכונות שלו. הבורא הביא אותו לקבוצה, והבורא מורה לכם "תתחברו", ואתם מציבים פה תנאים, "אנחנו לא שווים, אנחנו שונים. אחד חכם, אחד טיפש, אחד מבין, אחד לא, אחד עצלן, אחד עיקש", וכן הלאה. זה לא חשוב. הבורא עשה אתכם כאלה, והביא אתכם לקבוצה, ואתם תתחברו. הוא לא דורש מכם שום דבר אחר, ולא מציע לכם לעשות שום דבר אחר, אז אל תתלוננו על איך שעשה אתכם הבורא, אלא תסתכלו רק על איך אתם מתחברים. אתם לא צריכים לעשות שום דבר חוץ מזה.

אחרי זה תגלו שהוא עשה אתכם דווקא כאלה, שאתם נכונים עבור החיבור שלכם יחד, הוא הביא אתכם לקבוצה, והושיב אתכם זה ליד זה, כדי שתשבו ותתחברו. זה הכול.

שאלה: בחודשים האחרונים מורגשת התקדמות אדירה. ממש מורגש שכאילו זו מדרגה חדשה לחלוטין שמתחילה אצלנו, וזה ממש תופס אותי, נשמתי נעתקת ממני. המהירות של ההתקדמות מטורפת. לפני כמה חודשים אמרת, אפילו הזהרת במידת מה, "מצפים לכם עכשיו כל מיני ניסיונות", אולי הבנתי את זה כקשיים בגשמיות, ואני הרגשתי שבאמת הם קרו, וההתקדמות שמורגשת ברוחניות בקבוצה, היא לא מעט הודות לאותם קשיים גשמיים.

מה אנחנו צריכים לעשות הלאה, איך אתה רואה את ההתקדמות שלנו? במה צריך להתמקד, האם כדאי לא לשים לב לכלום?

לא. לא לעזוב שום בעיות יום יומיות. לא לרוץ לרוחניות כך, ולעזוב את הכול לבורא. אנחנו חייבים לפעול בצורה מאוזנת. חייבים לעבוד בעולם הזה, ואת כל מה שצריך לעשות למשפחה, לעבודה, למדינה, שהכול יהיה רגוע. לא לתת לשום דבר לברוח לנו מבין הידיים, רק לתת לכל הדברים את הפרופורציה הנכונה, ולא יותר מזה. אבל בשום אופן לא לאבד את הראש ולהגיד, "עכשיו אנחנו עוסקים בעסק של השגת הבורא, ואז כל הבעיות הארציות ייפתרו". לא. כך לא לעשות. אתם צריכים לפתור אותם הדברים, במידה שהם מופיעים, בפרופורציות נכונות, יחד עם הבעיות הרוחניות.

תלמיד: זה ברור. אבל לגבי הרוחניות, איך אתה רואה את ההתקדמות שלנו עכשיו, ובמה אנחנו צריכים להוסיף?

אני מציג בפניכם כל יום מדרגות רוחניות קטנות כאלה, עוד ועוד, צריך לחבר קצת מהצדדים כך, להתרכז, להתחבר וללכת קדימה, ושוב פעם לאסוף את הכול מהצדדים, ושוב פעם ללכת כך קדימה. כך אנחנו מתקדמים. מה להגיד? ברור שהיה אפשר לעשות את זה בצורה יותר אינטנסיבית, אבל מה שיש, יש. אני, דרך אגב, באופן כללי מרוצה מכם, מכולכם. מהקבוצה המרכזית כאן בישראל שמתקדמת קדימה בצורה לא רעה, היום הם בחופש, ומהקבוצות שלכם, הווירטואליות העולמיות. אני חושב שהחלק הרציני, הסולידי של הקבוצות העולמיות, הולך אתנו יחד, צועד לצדינו. אנחנו רואים את זה בקייב, מוסקבה, טביליסי, אלמאטה וכן הלאה. במיוחד בקבוצה שלכם, קבוצת קייב, שאתם נמצאים ממש בהרכב מלא בכל שיעורי הבוקר, וזה סימן. אי אפשר לתאר שום דבר אחר.

בזמן הקרוב, אתם תראו עוד יותר איך אנחנו מתקדמים, גם בהבנה, גם בהרגשה, גם בקשר בינינו, וגם בגילוי של הרגשות, התחושות העליונות שבינינו. הכול תהליך מצטבר, והוא יגיע להצטברות, וייתן תוצאה.

שאלה: איך להבין או לבדוק שיש לי עשירייה?

בקבוצה הווירטואלית זו בעיה לבדוק איזו עשירייה זו, והאם יש עשירייה, וכן הלאה. בקבוצה ווירטואלית זה הרבה יותר מורכב, כיוון שאתם צריכים לפצות על העדר של תכונות משותפות, רגש משותף, מקום משותף, על כל מיני דברים שקיימים בעולם שלנו, כיוון שאתם נפגשים כאן ברמה רוחנית שבה אין הרגשה. זה מצד אחד קשה, ומצד שני, זה דווקא קרוב יותר, זה מקרב אתכם לרמה הרוחנית, זה מחייב אתכם להתעלות.

כי אם אתם משתדלים במצבכם, כשאתם חתוכים פיזית זה מזה, להגיע למצב שבו אתם מחוברים זה עם זה, בכך אתם מפתחים בתוככם תחושות רוחניות, שלאחר מכן יתגלו ויעזרו לכם מאוד. לכן הקבוצות הווירטואליות נחוצות לנו, הכרחיות לנו, הן יהיו חשובות לנו, והן ידבקו, ויתגלו בין הקבוצות הפיזיות. היום הקבוצות הפיזיות הן באופן חלקי וירטואליות במידת מה, וגם הקבוצות הפיזיות קשורות ביניהן ווירטואלית באיזו מידה. אז הערבוב הזה בין החיבור הווירטואלי, לבין החיבור הפיזי, אני רואה שהוא צריך להיות כאחד שלם, והאחד אינו אפשרי ללא האחר.

זה כמו שמתחרים ביניהם שני סוגי חיבור שונים, אז איך ניתן לקבוע את כל זה? קודם כל, על פי ההשתתפות, השתתפות פיזית. מזה אי אפשר לברוח. דבר שני, זו המידה שבה אתם משתתפים עם כולם בחיבור הכללי מלבד השיעור, בהעברת חומר, ברכישת חומר והפצה, ביציאה מחוצה לנו לסביבה שמקיפה אותנו, לאנושות, וכן הלאה. כל זה מאוד חשוב. בקבוצה הווירטואלית אפשר לקחת בזה חלק עוד יותר מהקבוצה הפיזית. בקבוצה הפיזית משתתפים יותר בכך שהם בונים קבוצות פיזיות כמוהן, סוג של שיבוט כזה של הקבוצה שלהן, ואילו הקבוצות הווירטואליות יכולות לקחת יותר חלק בהפצה הווירטואלית, וזה מאוד חשוב. את זה אני ממליץ.

שאלה: יש לנו הרבה חברים שלומדים כבר הרבה שנים בצורה וירטואלית, אנחנו עושים את כל מה שצריך כדי להתמיד בסביבה, כמו לתת מעשר ולעשות הפצה, להשתייך לעשירייה, ואת כל שאר הדברים, גם להשתתף בכנסים, אבל איך אנחנו יכולים להתקדם? איך אנחנו יכולים לענות על החיסרון שיש לנו, שאנחנו לא חלק מקבוצה פיזית?

אני לא מתאר זאת לעצמי. אתם יבשת עצומה, אתם חצי מיליארד אנשים, אין מדינה כזו, אולי חוץ מסין או הודו. אבל אחרי סין והודו, אתם השלישים בגודלכם בעולם. כולכם מדברים באותה שפה, אתם פחות או יותר חולקים תרבות דומה, אתם גם פחות או יותר בעלי אופי דומה. אתם דומים איכשהו אחד לשני, אתם מבינים אחד את השני, יש לכם איזו הרגשה משותפת. אני מדבר עם אנשים בצ'ילה או בארגנטינה, והם מספרים לי על הקריביים או על מקסיקו ולהיפך. כלומר, זו מורגשת יבשת אחת. טסתי לא מעט ממדינה למדינה ביבשת, והרגשתי את זה. זה ממש מורגש, שהכול זו מדינה אחת, על אף שהיא מחולקת למלא מדינות קטנות. זו הרי שפה אחת, זה כל כך מדהים, נפלא.

תיצרו קבוצה ווירטואלית אחת גדולה של דרום אמריקה. תיצרו קופה משותפת, שבתוכה אתם אוספים מעשר, שבתוכה אתם אוספים כל מיני תרומות, שיעזרו לכם להיות מאורגנים יותר. תארגנו בתוך הקבוצה הווירטואלית הזו את אלה שכותבים מאמרים, ועושים ווידאו ויכולים להשתתף בהפצה, את אלה שיכולים להשתתף בהוראה אונליין.

יש לכם כוחות אדירים. אני הרי מכיר את חלקכם באופן אישי. מכיר אתכם מקרוב, אז אני רואה את האנשים האלה, כולכם אנשים משכילים. לכן אני לא יודע מה חסר לכם. תתרוממו קצת, ואתם לא מתארים לעצמכם כמה שברגע שתתחילו לעסוק בארגון של עצמכם, אתם תהפכו לקבוצה.

אומרים כך, שכל עוד לבחור ולבחורה לא נולד ילד, בן, בת, ילדים, אז זו עוד לא משפחה. זה סתם שני חברים שעכשיו עסוקים אחד בשני. אבל ברגע שיש להם משפחה, והם צריכים לדאוג לשלישי, לילד שלהם, אז זו כבר משפחה. אז כבר מופיע ביניהם קשר מיוחד, מחויבות, אחריות משותפת, וכן הלאה.

לכן אני ממליץ לכם להתחיל לעסוק בהפצה ברצינות. ליצור לשם כך מחלקות שונות, מי עושה ווידאו, מי עושה אודיו, מי כותב, מי עושה משהו באינטרנט, וכן הלאה. תתחילו להתעסק בזה, לדאוג לזה, וזה יקשור ביניכם עוד יותר, ובשמחה רבה אני אהיה קשור אליכם. וגם הקבוצה שלנו, הווידאו, האודיו, המחלקות הטכניות, ישמחו להיות קשורים, ויהיו קשורים אליכם. אז בבקשה, הכול תלוי בכם.

שאלה: לפעמים יוצא שהבורא מסדר כך שחבר לא יכול לבוא לשיעור. האם צריך לשאול את החבר, למה הוא לא היה בשיעור? הוא יודע שכולם מחכים לו. האם צריך לגרום לו שיתבייש, להגיד שחיכינו לו, וכאילו לעורר אותו בכך?

אני לא יכול לייעץ לכם שום דבר בעניין הזה. זה הכול תלוי ביחסים, ברמת היחסים ביניכם.

שאלה: אמרת היום כך, "אם אתה מרגיש שאתה נעשה גרוע יותר, זה אומר שאתה נעשה טוב יותר". זה פרדוקס כזה, ונראה שיש יותר ויותר כאלה פרדוקסים, שאתה פוגש בדרך. אתה יכול לעזור לברר, איך להסתכל נכון על החיים? איפה למצוא את נקודת ההתמצאות הזאת? כי אתה לחלוטין מאבד את ההתמצאות, קורה איזה שינוי ערכים, וקשה מאוד לברר.

תדבר קצת פחות. הכול ברור. קל מאד לברר את כל זה, כיוון שאם תרצה להרגיש שכל מה שקורה בך, נעשה על ידי הבורא, אז יהיה לך מאוד פשוט, ואז תוכל להתקדם קדימה. אין מה להתבלבל באיפה שאתה נמצא כעת. בלכלוך הזה שבו אתה נמצא, אין מה להתבלבל בו עכשיו, ולנסות לברר אותו. הדבר היחיד שאתה צריך לעשות, זה להרגיש שהבורא עושה את זה בתוכך, ולא אתה. זה הכול. זו נקודת המוצא. אנחנו חייבים להתחזק רק בזה, ומכאן ואילך, נתקדם קדימה.

אז אין מה להתרגש מזה, "זה לא טוב, זה כן טוב", תזרוק את כל זה החוצה, אלה שטויות, זה לא שלך גם כך. צריך לעבוד בקו ישר. כל מה שבי זה הבורא, ועכשיו איך אני אהיה דומה לו? איך אני אתקדם הלאה, קדימה? זהו.

שאלה: אתה גם אמרת שהקבוצה צריכה להיות אותה נקודת האחיזה. ונקודת האמת היחידה שיש, זו הקבוצה שסביבי. אתה יכול לעזור לברר איך לעשות את זה נכון? איך להסתכל על הקבוצה?

לבטל את עצמך בפני הקבוצה, כפי שכותב הרב"ש, זה הכול. לבטל את עצמך בפני הבורא, שהוא עושה איתי הכול. איך שאני לא אסתובב, הוא עושה את הכול איתי, ואני כביכול מבין שהוא עושה את זה, והוא רוצה לעשות את זה, ואם אני בעדו או נגדו, גם את זה הוא עושה, אז צריך לסיים עם זה, לגמור עם כל זה, ואיך אני יכול לעשות משהו עם עצמי באמת? רק אם אני נכנס לקבוצה. אני בפני עצמי נשלט על ידו כל הזמן, באופן ברור, או באופן לא ברור. כי מה אני יכול לעשות חוץ מזה? להיכנס לקבוצה ולהתמוסס בה. זה הכול, זו הרמה, זו הדרגה הבאה של האני שלי.

שאלה: עכשיו אנחנו עושים הכנה לשיעור בעשיריות. כל עשירייה עושה הכנה עצמאית. לפני כמה זמן עשינו הכנה משותפת של כל הכלי העולמי, גם בעשיריות. מה מועיל יותר? לעשות הכנה שלנו? להתחבר יחד ולהיכנס לשיעור כעשירייה אחת, בלי לדעת מה קורה בעשיריות האחרות, או שאולי איזו עשירייה תקרא קטע ותיתן שאלה לכולם לדון בה, ואז ניכנס כקבוצה עולמית מחוברת לשיעור?

אני חושב שצריך גם את זה וגם את זה. למרות שלגבי הפרופורציה בין השניים אני לא יודע. זה אתם שצריכים להעריך בעצמכם ולקבל החלטה בנושא הזה. הדבר החשוב ביותר זה העשירייה. כל יתר העשיריות הרבה פחות חשובות מאשר העשירייה שלי. העיקר מבחינתי זה להתחזק בעשירייה שלי, להתמוסס בעשירייה שלי. ולאחר מכן כשיהיו כמה עשיריות כאלה, נוכל לעבוד על כך שנתחבר בינינו. כמו שבתוך העשירייה התחברנו ויצרנו אחד שלם, כביכול, כך גם בין העשיריות אנחנו כבר נוכל, כפועל יוצא מהניסיון שלנו נוכל ליצור חיבור בין העשיריות. אבל העיקר זאת העשירייה.

שאלה: לגבי שאלות במהלך השיעור. השבוע קיבלנו מתנה כזאת שהיו שלושה שיעורים ברוסית והיו המון שאלות. אבל אם ניקח שיעור רגיל, אתה בעצם נותן לקבוצות לשאול שאלות אבל אם בפתח תקווה יש כשלוש מאות חמישים חברים בשיעור, במוסקבה יש שישים, אבל פתח תקווה שואלים חמישים שאלות ומוסקבה שאלה אחת. עד כדי כך לא חשובות לך השאלות שלנו? או שאנחנו לא מכינים אותן כמו שצריך? למה אנחנו שואלים כל כך מעט?

אני חושב שבכלל השאלות, אם נדבר בינינו, הן לא העיקר. אנחנו לא לומדים מהשאלות, למעשה אתכם היום עברנו כשלושים שאלות, ומה יש מזה? הן כולן עברו השאלות האלה, והבֵּרור הוא בכל זאת לא מתוך השאלות והתשובות. השאלות שאני נשאל כאן על ידי תלמידַי באופן ישיר, פיזית, על ידי תלמידי שיושבים מולי פיזית, הן שאלות שקשורות יותר לחומר, לעומת זאת, שאלות שאני נשאל מקבוצות שמחוברות וירטואלית, הן שאלות שלא עד כדי כך קשורות לחומר, אלא קשורות יותר לייחודיות של הקיום ההבחן שלהן הוא ממרחק. ולכן אני מרגיש את זה מאוד.

אם הייתם שואלים שאלות בצורה מדויקת לפי זרימת החומר, ולא היה הבחן, הבדל, בין פה לשם, אז כמובן שהייתי מרוצה והייתי מעוניין בשאלות שלכם. ואילו אתם שואלים בדרך כלל שאלות לא על פי זרימת החומר. ולכן אני נותן לכם פחות, שואל אתכם פחות. אני רוצה את זה כי לי חשוב לברר את החומר עצמו. ושוב, השאלה עצמה לא נותנת יותר מדי. כי אם התלמיד ישמע, יקשיב טוב לשאלות האלה, או לשאלה שלו, הוא יבין את התשובה לשאלה הזאת. אם יעבור טוב על החומר שלו, אז הוא יקבל את התשובות לכל השאלות שלו, ואפילו אם הוא לא יקבל, הוא לא יבין, הוא יבין לאחר מכן. זה לא חשוב. מה שחשוב לי זה ללמוד את הנושא, ולא לתת תשובות למיליוני שאלות כפי שאנחנו עושים עכשיו.

עכשיו עברנו משהו, עברנו בסך הכול נושא אחד קטן שנגענו בו. על זה שיש הזדמנות, אפשרות, לחופש בחירה, וחופש הבחירה הזה נמצא בין הרצונות לקבל ולהשפיע. בין שני הכוחות של הבורא. הבורא יוצר בנו רצון לקבל, אגואיזם, ואם אנחנו נבקש להשתתף בזה, אז אנחנו נבקש ממנו את הכוונה להשפיע, אלטרואיזם. ובפער בין השניים ייווצר חופש בחירה, שבו אנחנו נוכל לווסת את הכוונה והרצון, ואז תופיע ההזדמנות ליצור פרצוף רוחני מודע, באופן הכרתי, שנקרא "נשמה". זהו בעצם.

אני מקווה שיהיו לנו עוד שיעורים דומים או אחרים. תחשבו ותגידו איזה שיעורים אתם רוצים. אנחנו יכולים להעביר שיעורים כאלה, יש אפשריות כאלה. וגם עכשיו יהיו לנו כאן הכנות שונות לחגים אז אנשים יהיו עסוקים מאוד, יהיו מעט מאוד תלמידים בשיעורים, כי הם כולם הולכים לעבוד כאן במרכז שלנו בהכנה לפסח, ועוד. ולכן אולי נוכל לעשות עוד משהו בפורמט אחר, אולי בפורמט לימודי יותר ולא רק שאלות תשובות.

זה מה שרציתי לומר. ומכאן והלאה ביחד. ביחד נשתדל לעשות כך שנגלה קודם כל את שליטת הבורא עלינו בכל, ממש בכל, לחלוטין. וזה יְמַצֵב את האדם קרוב מאוד לצמצום עצמו. לאחר מכן נוכל ליצור בתוכנו, לגלות בתוכנו את המרחב הזה של חופש הבחירה, את השטח הזה, ומשם להתקדם אל יצירת הנשמה. אז שנצליח בזה וכך נמשיך, כך נפעל.

(סוף השיעור)

---

1. "את אחי אנכי מבקש" (בראשית, פרק ל"ז, ט"ז)↩

2. "ויגש, וישק-לו, וירח את-ריח בגדיו, ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו ה'." (בראשית פרק כ"ז, כ"ז)↩