שיעור בוקר 02.12.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 03.11.2020

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/A0Ec96wG?activeTab=downloads&mediaType=video

נושא: העבודה באמונה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

שוב אנחנו יחד בשיעור בוקר, והבעיה שעומדת לפנינו היא לרכוש את מדרגת אמונה למעלה מהדעת. המדרגות האלה הן 125 מדרגות שאנחנו בהן מתקרבים מדרגת החומר לדרגת הרוח, מדרגת החי לדרגת האדם, לדרגת הבורא.

איך משיגים את זה, לבורא הייתה שאלה אם אפשר כך להגיד, איך אדם יכול להיות כמוהו מצד אחד, ומצד שני בכל זאת להיות אדם חוץ מהבורא? לא להיות לגמרי בתוך הבורא, נגיד כמו עובר במעי אמו שהוא לא נחשב אז שקיים, אמנם יש לו איזו ישות אבל הישות הזאת היא לא על חשבונו, לכן לא קיים.

איך לברוא מישהו שיוכל להיות עצמאי? פעם כתבתי על זה סיפור שנקרא "הקוסם". אז עכשיו זאת השאלה, מה על הבורא לעשות? הוא חשב וחשב מה לעשות. אני חושב שהסיפור הזה נמצא בארכיון שלנו, כך נראה לי. אז כתוב שם שהבורא חשב שהוא יעשה את האדם מהאדמה, מהצמחים, מהחיות, שיהיה משהו חי בדרגת דומם, צומח, חי. ואחר כך הוא מגלה שזה לא יכול להיות כי אין זה מישהו שנמצא עצמאי, שנמצא מול הבורא. ואז הוא כאילו רואה, הוא מבין שהוא חייב לברוא בו רצון לקבל גדול מאוד שיהיה הפוך לגמרי מהבורא, לא מסכים עימו, מתנגד לו, אפילו מתרגז עליו ושונא אותו.

בקיצור כל הסטרא אחרא חייבת להתקיים ביסוד שלנו, שמיסוד כזה אנחנו יכולים אז להגיע דווקא להרגיש, להבין, להזדהות עם הבורא, בצורה הפוכה. אדם חייב בטוח להיות כלול מדבר והיפוכו, מחושך ואור, מרע וטוב. אבל רע חייב להיות קודם, והאדם צריך לבדוק האם באמת הוא רוצה להתנזר מהרע, להתעלות ממנו. אמנם הוא לא יכול להתנתק לגמרי, הרע זה הטבע שלו, אבל להיות למעלה ממנו, איך אפשר לעשות זאת?

לכן אנחנו לומדים שכל ההכנה לבריאת האדם היא מאוד לא פשוטה, זה תהליך מאוד ארוך. שיש כאן בריאה של משהו הפוך מהבורא, רצון לקבל, והרצון לקבל חייב להתפתח בצורה הדרגתית על ידי הבורא עצמו, על ידי האור. ולעבור כל מיני שלבי התקשרות והתנתקות מהאור, זאת אומרת שזה שני רצונות כבר, רצון לקבל ורצון להשפיע, כוונה לקבל וכוונה להשפיע. וכך הבורא מכין את הבריאה על ידי שבונה ושובר, בונה ושובר.

ועל ידי זה שבונה ושובר את כל המדרגות, את כל העולמות, את כל האין סוף, אז הוא באמת בזה מכין את ההכנות, מצבים, זה כנגד זה. שהאדם יכול אז להתגלות במציאות, שיהיה כלול מכל המצבים האלו, לאט לאט לכלול אותם ולהגיע למצב שהוא יהיה למעלה מהם, למעלה משני המצבים האלה. גם מטוב וגם מרע ולמעלה מזה, "ותהיו כא-לוהים יודעי טוב ורע"¹.

ולכן אנחנו לומדים בתלמוד עשר הספירות על ההשתלשלות מלמעלה למטה, הכנה זאת אומרת למצבנו. ואחר כך איך אנחנו בעצמנו כבר יכולים להשיג את המדרגות האלו ממטה למעלה, שהן מוכנות רק בצורה שמתגלה לנו כשבורה, כי זה אנחנו. ואז על ידי זה שאנחנו מגלים את הרצון למטרה, להיות כבורא בעצם, הנקודה שבלב שמתגלה בנו מושכת אותנו למקור, להיות כבורא, להיות למעלה מהטוב והרע, להיות ממש למטרה, לנקודה שממנה מתחילה הבריאה.

ולכן אנחנו צריכים ללכת בדרך שכוח השפעה הוא תמיד מועדף על כוח הקבלה. ולממש את זה אנחנו חייבים גם כן בחיבור בינינו. ובחיבור בינינו אם אנחנו מממשים את זה, אז אנחנו לא דואגים אף אחד לעצמו, כי אנחנו הולכים לגלות את כוח ההשפעה, אלא אנחנו צריכים לבקש ולדאוג רק לזולת ואני כאילו לא קיים. אני כביכול הנקודה שהיא אוספת, מתקנת את כל יתר חלקי הבריאה, מחברת אותם, מסדרת אותם, מארגנת אותם.

ולכן הדאגה שלי נגיד במשך היום שהחברים שלי לא ישכחו את המטרה, שהם יהיו נמשכים אליה. ולא על עצמי אני חושב, אני כאילו לא קיים, אני קיים רק בדאגה הזאת עליהם. אם כך אנחנו נחשוב אז אנחנו נראה עד כמה שנצליח להתחבר כולנו באותו כיוון, באותה נטייה, באותה כוונה, באותה מטרה. ובדרך נגלה עד כמה שהבורא רק את זה רוצה מאיתנו, שאנחנו נגיע למה שמשותף לכולנו, תכונת האיחוד והאהבה.

אמרתי שהייתה הכנה רבה לבריאה כדי שהיא תתחיל לתקן את עצמה, שהיא תוכל להתחיל לגלות את המצב הנכון שלה. אפשר להגיד שההכנה הזאת נגמרה בזמנינו, בחיינו. ואנחנו הקבוצה הראשונה שמשתדלת להתאים את עצמה, לארגן את עצמה כך כדי להיכנס למסלול הנכון, למטרה שיש בקבוצה הזאת, בסביבה וכל האנושות, [ויש] כבר את כל ההכנות הדרושות כדי להתחיל לעלות לדרגה הרוחנית.

הדרגה הרוחנית נקראת "אמונה למעלה מהדעת", שאנחנו כולנו רוצים לעלות מדעתנו לדעת הבורא. שדעת הבורא זה נקרא "אמונה", דעתנו נקראת "דעתנו". אם אני מבין ומרגיש מה שהטבע שלי רוצה כי הכול מתחיל מהחושך, "ויהי ערב ויהי בוקר", כל מדרגה וכל מצב, ואחר כך אני נמשך לדעתו של הבורא, אז אני כל פעם צריך להעלות את עצמי. לחשוב כך, אני עכשיו לא עובד, לא עושה, לא חושב לפי מה שאני רוצה לעשות ולחשוב, אלא אני עכשיו עושה וחושב מה שהבורא רוצה ועושה. הבורא זה תכונת ההשפעה, תכונת האהבה, אז אם אני מבצע מה שהוא רוצה, אמנם זה אני מבצע מה שהוא רוצה, אני בזה בונה פרצוף, כבר מערכת קשר ביני לבינו. דרך מי? דרך הקבוצה, העשירייה או כל האנושות, שכך אני חושב עליהם, אני לא חושב על עצמי, לא מבקש על עצמי, אני רק מבקש עליהם שהם לא ישכחו את המטרה, שהם לא יתנתקו. ואז כל פעם שאני מעביר את המוח והלב, זאת אומרת גם את הרצונות, גם את המחשבות אליהם, לכולם, כדי להגיש אותם לבורא, לקדם אותם לבורא, זו בעצם כל העבודה שלי ובזה אני נעשה שותף אליו. שכל המציאות נמצאת לפני ואני משמש את הבורא על ידי זה שאני דואג, דוחף את כל האנושות אליו.

וכך אנחנו צריכים לאט לאט בעדינות לגלות את הנטייה הזאת כחובתו של כל אחד ואחד בעולם. כי עד כמה שכל אדם ישמע על זה שהוא צריך לדאוג עבור האחרים, אנחנו נעבור מדרך ייסורים לדרך תורה, לדרך האור. ודאי שאנחנו נתפטר מווירוס הקורונה ועוד מכל מיני דברים שעומדים לפנינו, ואנחנו נראה בכל הדברים שמתגלים שהם כולם באים כדי להפריד, כדי להרחיק, כדי להשתיק אותנו, כדי לנתק אותנו מהחיים הקודמים, מהמקצועות, מהעסקים, מכל דבר. ולא יעזור לנו אלא אם אנחנו נתחיל בעדינות לדאוג כל אחד עבור האחרים שהם יחשבו, שהם יראו את החיבור בין כולם, אז כל יתר הדברים בעולם הזה יסתדרו בצורה נכונה, כתוצאה מזה.

אנחנו צריכים לדאוג רק למחשבות, "הכול במחשבה יתבררו". אם אנחנו נחשוב במשך היום משיעור לשיעור, משיעור בוקר של היום לשיעור הבוקר של מחר, אם אנחנו נחשוב על זה שכל העולם חייב להתקרב לידיעה שכולם חושבים על כולם, אז בטוח שאנחנו נסדר את כל כוחות הטבע, שהם בכוונה כך טורפים את הקלפים, ומבלבלים אותנו, אנחנו נסדר אותם בצורה נכונה. הכול תלוי ברצון שלנו. שאנחנו, שנמצאים ככוח המדבר בדרגה הגבוהה ביותר בעולם הזה, נתחיל להרגיש את הכוחות האמתיים שלנו, איך שאנחנו פועלים.

אנחנו גם נתחיל להרגיש את המצבים שהיו לפני הבריאה, זאת אומרת לפני שנברא החומר של העולם הזה, כי אנחנו מתחילים להיכנס לרמות רוחניות, ואז נתחיל להרגיש את כל אותו החומר הנסתר מאיתנו שביקום, אומרים שזה החומר השחור, האפל, שלא מרגישים. אנחנו נתחיל להרגיש את כל אותם הכוחות שפועלים ופעלו לפני בריאת העולם ועד שאנחנו נתחיל לגלות עוד יותר ויותר אותם הכוחות שיצבו את הכול. זאת אומרת אנחנו ממש נכנס לכל הבריאה ונתחיל להרגיש איפה אנחנו נמצאים בזה. וזו לא פנטזיה, אלא זו המציאות, המדע, חכמת הקבלה.

אבל לעניינינו כרגע, זה רק לחשוב כל אחד לא על עצמו, אלא על הזולת, שאנחנו מבקשים מהבורא ומבקשים מהחברים לחשוב על כולם. על כולם. ובזה אנחנו נתחיל להרגיש מה הן הדרגות למעלה מאיתנו, שאנחנו חושבים על אחרים, באמת יוצאים מעצמנו לאחרים. כשאנחנו יוצאים מעצמנו לאחרים, זה נדמה לנו שזה לאחרים, זה כבר לבורא, שהוא נמצא מחוצה למחשבה ולרצון האגואיסטי שלי. אז בוא נחשוב על זה ונתקדם לנושא שלנו, "אמונה למעלה מהדעת", זו הדרך כל פעם לרכוש מדרגה רוחנית יותר ויותר גבוהה.

קריין: קטע מס' 67, בתוך המסמך של "העבודה באמונה למעלה מהדעת", אומר בעל הסולם.

"רואים אנו את ההבדל, שישנו בין מה שהשכל מחייב, לבין מה שרק האמונה מחייב אותו. ומהו הסיבה שבדבר שהבסיס הוא אמונה, צריכים כל פעם לזכור את צורת האמונה, אחרת הוא נופל ממדרגתו, ומקבל מצב שמתאים בשביל רשע. ומצבים כאלו יכול להיות אפילו ביום אחד, שיפול ממדרגתו הרבה פעמים ביום אחד, כי אי אפשר שלא יפסוק אצלו לאיזה רגע ביום את האמונה למעלה מהדעת." אבל דווקא על ידי זה שהוא כל הזמן נפסק מהאמונה והוא שוב מחדש, ושוב זה נפסק, והוא שוב מחדש, על ידי כל ההתחדשויות האלה דווקא יש לו צעדים קדימה. מספר הניתוקים ומספר החיבורים שבאים אחריהם זה קובע את דרגת האדם. "וצריכים לדעת, שסיבת השכחה של האמונה נובע מטעם, היות שהאמונה למעלה מהדעת והשכל, שהיא מתנגדת לכל הרצונות של הגוף. והיות הרצונות של הגוף באים לו מצד הטבע שנטבע בו," מהרצון לקבל "הנקרא רצון לקבל, בין במוחא ובין בליבא, לכן הגוף מושך אותו תמיד לבחינת הטבע שלו. ורק בזמן שהוא דבוק בהאמונה, אז האמונה יש לה כח להוציאו מתוך הרצונות של הגוף וללכת למעלה מהדעת, כלומר נגד השכל של הגוף."

(בעל הסולם. שמעתי, ל"ד."יתרון ארץ בכל הוא")

זו ההתקדמות, עד כמה שאנחנו משתוקקים להיות יותר בהשפעה, במחשבה על האחרים, להיות דבוקים בבורא, מה הבורא היה רוצה שאני אחשוב, שאני אעשה, שאני ארגיש. אם אני משתוקק כל הזמן להיות בדברים כאלה אז אני ארגיש גם בהתאם לזה עד כמה שמגיע כוח מסוים, תגיד לי שזה יצר הרע, אבל זה עזר כנגדו, כנגד הבורא, זה אותו כוח שהוא ברא שעובד כנגדו וכך הם עובדים בהשלמה זה אל זה בעבודה על האדם.

הבורא צריך את היצר הרע, זה מלאך שנמצא בידו של הבורא ואז הוא כל הזמן מנתק אותנו על מנת שאנחנו נרצה שוב להתחבר לבורא, ושוב היצר הרע מנתק אותנו, ושוב אנחנו מתחברים לבורא, לפי היגיעה שלנו. לכן אין לנו להתלונן על היצר הרע אלא לפנות לבורא שיעזור לנו להתמודד נגדו, כמו ילד קטן שמפחד או שלא יוצא לו משהו והוא רץ לאימא ובוכה לידה, ואז היא עוזרת לו, כך אנחנו צריכים גם לעשות, בכל מצב ומצב לפנות לבורא, ולא להשתדל לעשות שום דבר בעצמנו.

אנחנו לא צריכים לבזבז על זה זמן, כל דבר שלא יוצא בעבודה הרוחנית, כל דבר שאנחנו מרגישים בזה איזה חוסר הצלחה בקשר בינינו, ממצב הרוח שלנו, מכל דבר, אנחנו מיד צריכים לפנות לבורא. לא לבזבז את הזמן שכאילו אנחנו יכולים על זה להתגבר, זה נקרא "גאוות אדם תשפילנו" ואנחנו רק ניפול מזה. אלא ככל שיותר מהר כשאנחנו מסתכלים על החברים אנחנו לומדים איך כל הזמן להיות קשורים לבורא ולבקש ממנו עליה מהמצב אז בזה אנחנו נקצר את הדרך ונצליח.

שאלה: התנועה הזאת בשביל לעלות, החיבור והניתוק, האם זו עליה כל פעם יותר תלולה?

כן, אם אפשר להגיד כך, וזה בהתאם לדרגת האדם, לניסיון שהאדם מקבל מהעבודה שלו, מהחיים שלו וכן הלאה, בהתאם לזה הקושיות יותר [קשות]. זה כמו שאתה לומד בבית ספר מכיתה לכיתה יש לך תרגילים יותר ויותר קשים אבל זה בהתאם, כדי שאתה תוכל להתגבר עליהם ולעלות יותר למעלה, ודאי.

שאלה: הבעיות הגשמיות, כל מיני דאגות שמנתקות את האדם מהעשירייה, הכיוון המתמיד לקראת הבורא, זה נקרא חלק מיצר הרע או שזה משהו אחר?

אלה התנאים שהאדם צריך לקבל אותם, צריך להשתדל להסתדר איתם כמה שאפשר אבל לדעת שזה הכול מגיע גם מהבורא אבל זה לא אומר שהוא צריך להסכים, הוא צריך להשתדל לשפר אותם גם. אבל שוב, התנאים שיש לו נניח בעבודה, בבית, בכל דבר, שיש לו אפילו בבריאות וכן הלאה, אלו התנאים הגשמיים שהם בעצם מכלול אחד, הם כולם כאחד, התנאי שמתוך זה הוא בכל זאת כל פעם יחדש את הקשר שלו עם הבורא שאין עוד מלבדו. והבורא דווקא כדי לקרב אותו מייצב לו את התנאים האלו והוא צריך מתוך התנאים האלו להסתדר להגיע ולכוון את עצמו לבורא באמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: על מה זה מצביע אם יש איזו בעיה גשמית שהיא שוב ושוב מגיעה לנו?

מה שאתה צריך זה כל פעם, עוד פעם ועוד פעם, לטפל בה בין היתר אבל יחד עם הטיפול בה אתה צריך כל הזמן לטפל ביחס שלך לבורא כמקור הבעיה. אתה חייב לקבל את זה ולהתייחס לזה ברצינות כי זה עומד לפניך בדרך לפי אותם התנאים בחיים שאתה קיבלת מהבורא, ומתוך התנאים האלה אתה צריך להיות בדבקות אליו. ואז אתה תראה שלאט לאט זה מאוד יקדם אותך. פעם אחר פעם, אם אתה תתייחס נכון לכל סיטואציה אתה תיראה כמה שזה דווקא מכניס אותך לקשר עם הבורא, "כי את אשר יאהב ה' יוכיח".

דווקא אלו האנשים שהבורא אוהב אותם, הוא רוצה לקרב אותם, הוא נותן להם תנאים קשים. אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לשבת בתנאים האלה. אנחנו צריכים מתוכם להתקדם. על זה אנחנו צריכים להגיד "לא הם ולא שכרם".

זאת אומרת, אני צריך לעבוד בצורה כזאת שהם ייעלמו. שיהיו לי תנאים אחרים להתקדם לבורא. אני לא חייב לאהוב ממש את התנאים האלה, אלא לראות בהם טריגר, אמצעי מעורר, סיבה שעוזרת לי לצאת ממדרגה למדרגה.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיע למצב שכל היצר הרע מגיע מהבורא ויש לו מטרה? למה אנחנו לא מצליחים להגיע למצב הזה, מה הסיבה לכך שאנחנו לא מזהים את הבורא מאחורי כל פעולה או כל מקרה של היצר הרע?

זה מפני שאתם לא מספיק קשורים ביניכם בעשירייה. אחרת היית לומד מהחברים שכך צריך להיות. וזה לא תלוי עד כמה שאתם באמת קשורים פיזית או מה, אלא אם אתם הייתם רוצים להיות קשורים יותר טוב בעשירייה, מהם היית רואה, אמנם הם לא כאלה, זה לא חשוב, אבל אתה היית לומד מהם שהם נמצאים יחד וקשורים בצורה כזאת לבורא, וכך מקבלים את הטיפול שלו.

שאלה: אמרת שאנחנו בונים דרך עבודה כזאת את מערכת הקשר בינינו לבין הבורא שנקראת "פרצוף". איך בכל זאת אנחנו עושים את זה, בתפילה, בחיבור כל החלקים האלה שלנו? כמתנה או אולי בכל פעם כעבודה מחדש, בכל פעם ופעם שאנחנו עושים?

פשוט צריכים כל פעם לחדש, לחדש, לחדש את העבודה למעלה מהדעת. יש לנו קובץ פסוקים בעבודה למעלה מהדעת שעכשיו קראנו משם, את פסוק 66 או 67. ואנחנו צריכים לקרוא משם גם במשך היום כל מיני פסוקים. כך לעשות.

תלמיד: נניח, במשך היום אנחנו מתאספים כעשירייה וקוראים את הקטעים האלה, ובזמן הזה, כל אחד מתנתק מעצמו, מתחבר לחברים ופונה לבורא?

כך הוא צריך להיות כל היום. לא רק כשאתם מתאספים לכמה דקות, כך כל אחד ואחד צריך להשתדל להיות במשך כל היום. לא רק לזמן ישיבת העשירייה שאני רואה, או שומע, נמצא איתם באיזה קשר פיזי, ואז אני גם נמצא איתם בקשר פנימי.

אני רוצה כל הזמן להיות איתם יחד בקשר פנימי. כמו אימא שיש לה תינוק בבית והיא הולכת לעבודה כי אין ברירה, נניח שהיא חייבת לעבוד, אבל כל הלב שלה שם עם התינוק, והיא כל הזמן חושבת ומרגישה מה קורה לו שם בבית. כך אנחנו, צריכים כל הזמן לעשות כל מיני עבודות אבל הלב שלנו כל הזמן צריך להיות עם העשירייה.

תלמיד: בעצם כל יתר הפעילויות של האדם בחיים צריכות להתקיים באופן אוטומטי, וזה הדבר החשוב ביותר שצריך להיות.

כן, "תעשה תורתך קבע, מלאכתך ארעי".

שאלה: בפסקה האחרונה של מה שקראנו בסעיף 67 בעל הסולם כותב, ורק כשהאדם מסור לאמונתו האמונה הזו נותנת לו כוחות לצאת משליטת רצונות הגוף. מהי הנאמנות הזאת לאמונה?

הבעיה שלנו שהמילה "אמונה" מבלבלת אותנו. אנחנו חושבים שזה ממה שאנחנו מבינים מהדתות, מהפילוסופיה, מהחיים שלנו. "אמונה" זה כוח השפעה. זה כוח עליון, זה כוח השפעה שאנחנו רוצים שהוא ישלוט בנו וייתן לנו אפשרות לבצע פעולות השפעה כלפי כל הזולת, ודרך כל הזולת לבורא, כי הבורא זה הכולל, כל המערכת הזאת של האנושות, הוא עומד אחריה.

אז אנחנו צריכים להבין שיש לנו שתי רמות של התנהגות. רמה תחתונה שזו הדעת, מה שאני מגלה ברצון לקבל שלי, בינתיים זה מה שאני רואה עכשיו בכל חמשת החושים שלי, בראיה, שמיעה, טעם, ריח, ומישוש. ויש עוד רמה שבה אני פועל לא לפי כמה שאני מגלה ברצון לקבל שלי, בחמישה חושים, אלא איך שאני רוצה לגלות ולעבוד בכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, בחמשת החושים הרוחניים שלי.

מה ההבדל בין חמשת החושים הגשמיים לחמשת החושים הרוחניים? על ידי חמשת החושים הגשמיים אני רוצה לקבל, על ידי חמשת החושים הרוחניים אני רוצה לתת, להשפיע ואז בהתאם לזה יש לי מוח, ויש לי לב, גם למערכת הזאת וגם למערכת הזאת.

ואני כל פעם אהיה בתוך מערכת הדעת, זאת אומרת בלקבל, ובתוך מערכת האמונה, בתוך להשפיע. במלכות ובינה, במלכות ובינה. כל פעם אנחנו נצטרך להעלות את החלקים האלה ממלכות לבינה, וכך לתקן.

שאלה: מצד אחד, אתה אומר שכל פעם שאנחנו מרגישים ניתוק, דחייה וירידה, אנחנו לא צריכים לחכות, אלא ישר לפנות לבורא אבל מצד שני אנחנו לא יכולים לבקש עבור עצמנו. אז איך זה מסתדר? האם מה שאני מרגיש אני צריך לבקש עבור חברים? כך זה עובד?

כן. כי מה זה נקרא, "מה אני מרגיש"? אני מרגיש שאני נמצא בתוך הרצון האגואיסטי שלי. ואז איך אני יכול, מה אני אבקש מהבורא? אני צריך לבקש ממנו משהו ענייני, איזה מעשה, איזו פעולה. והפעולה שאני מבקש ממנו זה שהוא יכניס אותי דרך החברה לכל המושג הזה של אמונה, השפעה.

שאלה: שיכניס אותי או את החברים שלי? כי שוב זה חוזר שאני מבקש עבור עצמי אם אני מבקש כך.

לא. אם אני מבקש להיות בתוך החברים, זו גם בקשה נכונה. כי אני רוצה לקדם אותם. אני רוצה על ידי זה לחזק אותם, לדחוף אותם קדימה. בתכונת האמונה לא יכול להיות שאתה מבקש עבור עצמך. לא. כי הדרגה עצמה, דרגת האמונה, היא מנותקת מהמלכות.

כמו שדברנו, אתמול, שלשום, אני הסברתי לכם שאני נמצא ברצון לקבל שלי, ואני רוצה לתאר לעצמי שבמקום הרצון לקבל שלי, אני רוצה להיות ברצון של הקבוצה, ברצון של הבורא. זה נקרא "לעבור מדת לאמונה למעלה מהדעת".

אבל בכל זאת, את זה אני מבקש. אני רוצה להיות בהם. אני רוצה להיות בהשפעה. מהאני אנחנו לא מתנתקים. איך שלא תסובב את זה, אתה בונה את הכול על המלכות, על הרצון לקבל. לאט לאט. המילים לפעמים לא נותנות לנו הרגשה אמיתית.

תלמיד: זה לא יוצא שאני מתמוסס בתוך החברים ומרגיש שהחברים זה אני החדש?

כן, אבל בכל זאת נשאר אתה. לא שאתה לגמרי נעלם. אפילו שאתה אומר, "אני הנעלם", זה מצב שאתה נמצא בתוך החברים ולא מרגיש את הרצון שלך. מרגיש את הרצון שלהם שהוא פועל בך ומפעיל אותך.

שאלה: האם להיות תמיד במחשבה על העשירייה, ולהרגיש את המחויבות להיות דבוק בכל הכוחות שלנו, זה אומר לבנות את הפרצוף בינינו בשביל שנרגיש את המציאות הזאת, את העולם הזה בצורה נכונה?

כן.

שאלה: במהלך היום ממש מורגש הניתוק וההתחברות. ויחד עם זה מורגש שזה לא בא ממני בכלל. אז איפה העבודה שלי פה?

העבודה שלך לבקש מהבורא שיחזיק אותך ברמת הנתינה למעלה מהקבלה. השפעה למעלה מקבלה. זאת העבודה שלך, כל הזמן להיות בזה. ולהשתדל לא ליפול. ואם אתה נופל, אז נופל. סימן שכך סידרו לך כדי שאתה תתאמץ בתפילה, בעיקר בתפילה, שוב להיות בדרגת האמונה למעלה מהדעת.

שאלה: נגיד מתגלה קלקול בין החברים, בין הקשר. בעזרת איזה כוחות אנחנו מתגברים, יוצאים מהקלקול, אם רואים את השבירה בינינו?

אתם מדברים על מה שרב"ש כותב במאמרים שלו על החברה, ויוצאים. כל אחד מבטל את עצמו כלפי האחרים.

תלמיד: בעזרת התפילה, קריאה משותפת, או שאנחנו בעצמנו יכולים.

ודאי. על ידי כל האמצעים שעומדים לרשותכם.

שאלה: הרצון לקבל, הרצון להשפיע, אתה בוחר קבוצה. מי זה אותו אני שבוחר בכל פעם ושמעדיף את הרצון להשפיע על פני הרצון לקבל שבוחר בדרך הרצון, התפילה?

זו הנקודה שבלב. הנקודה כוללת בתוכה, מהשבירה שהייתה לפניך, כבר כוללת את שני הכוחות, מלכות ובינה כנקודה. ואז היא רוכשת לעצמה קצת עביות, בשר, מחברת לעצמה יותר רצון מהמלכות, ואתה על ידי היגיעה משייך אותה לבינה. וכך אתה גדל, בשני הכוחות האלה. מלכות בינה, מלכות בינה, מלכות בינה.

וכך אתה גדל משתי הצורות האלו, עד שמתחיל לבנות ביניהם את הקו האמצעי. עד שאתה מתחיל לראות איפה אתה נמצא בין שניהם. וכך זה מתארגן.

שאלה: בקשר לבעיות שחוזרות ונשנות. מה זה נקרא "לפנות לעזרת העשירייה"?

להתכלל בה, זה מספיק. כשאתם מתקשרים ואתם קוראים איזה מאמר, רצוי מאמרי רב"ש, ומדברים על זה כמה דקות. על פני זה. יותר טוב לא לדבר על הבעיות עצמן אלא לקחת איזה מאמר קצר, שהאחראי בעשירייה בוחר מראש, וכך אתם מדברים על פני המאמר הזה ומבררים את המצבים וכך מתקדמים.

אבל כל פעם לראות עד כמה אתם יכולים לברר את המצב שלכם, בקצרה מאוד, ולעלות מהדרגה שלו לדרגת ההשפעה, לדרגת האמונה. אתם מגיעים בכל זאת לרצון חדש, רצון משותף, מטרה משותפת, שאתם כולכם והבורא איתכם.

עד כמה אתם בינתיים יכולים לבנות את הצורה הזאת, אחר כך אתם תתחילו להרגיש שזה באמת כך עובד. וגם כשאתם דנים עד כמה הרצונות שלכם הם כאלו וכאלו אבל אתם הולכים ומקבלים רצון יותר עליון, יותר השפעה, יותר נתינה, ואז דבוקים לזה.

אני לא רוצה לעשות משהו, נגיד. אבל בעצם לפי מה שאני מבין הבורא כן רצה שאני אעשה את זה, או משהו אחר, אז אני עושה זה במקום זה, זה נקרא "תעשה רצונו כרצונך" וכך אני מתקדם ממצב למצב.

אתם תראו שאם אתם עובדים בזה בצורה שיטתית אז פתאום אתם מקבלים תענוג מזה שאתם מחליפים רצון אחד לרצון שני. שהאגו יסבול אבל התענוג שלכם יהיה מזה שאתם מחליפים רצון אגואיסטי, פקודה אגואיסטית, לפקודת הבורא, ויש מזה מילוי.

קריין: קטע 68, אומר בעל הסולם.

"בתחילת הכניסה (והכניסה נקרא דבר תמידי, כי בכל פעם שיש לו ירידה, מוכרח להתחיל מחדש, לכן נקרא זה כניסה. וממילא יש הרבה יציאות והרבה הכנסות) הוא אומר להגוף שלו: "תדע, שאני רוצה להיכנס לעבודת ה'. וכוונתי היא רק להשפיע ולא לקבל שום תמורה. ואין לך לקוות, שתקבל משהו עבור היגיעה שלך, אלא הכול בעל מנת להשפיע".

ואם הגוף שואל: "איזה תועלת יהיה לך מעבודה זו?" היינו, "מי הוא המקבל את העבודה הזו, שאני רוצה לתת כוחות ולהתייגע?". או ששואל יותר פשוט: "לטובת מי אני עובד כל כך ביגיעה רבה?".

אז צריך להשיב לו, שיש לי אמונת חכמים, שהם אמרו, שאני צריך להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת, שהשי"ת ציווה לנו כך, שאנחנו נקבל על עצמנו אמונה, שהוא ציווה לנו לקיים תורה ומצוות. וגם צריכים להאמין, שיש להקב"ה נחת רוח, מזה שאנחנו מקיימים את התורה ומצוות בחינת אמונה למעלה מהדעת. וכמו כן צריך להאדם להיות בשמחה, מזה שיש הנאה ותענוג לה' מעבודתו.

נמצא שיש כאן ד' דברים:

א. להאמין באמונת חכמים, שמה שהם אמרו, זהו אמת.

ב. להאמין, שה' ציווה לעסוק בתורה ומצוות רק על ידי אמונה למעלה מהדעת.

ג. שיש שמחה, מזה שהנבראים מקיימים את התורה ומצוות על יסוד האמונה.

ד. שהאדם צריך לקבל הנאה ותענוג ושמחה, מזה שהוא זכה לשמח את המלך. ושיעור גדלות וחשיבות עבודת האדם, נמדדת בשיעור השמחה, שהאדם מוציא בעת עבודתו. וזה תלוי בשיעור האמונה, שאדם מאמין בהנ"ל."

(בעל הסולם. שמעתי, ק"ח, "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך")

כנראה שצריכים שוב לקרוא, לא מספיק פעם אחת.

קריין: שוב קטע 68, אומר בעל הסולם.

"בתחילת הכניסה (והכניסה נקרא דבר תמידי, כי בכל פעם שיש לו ירידה, מוכרח להתחיל מחדש, לכן נקרא זה כניסה. וממילא יש הרבה יציאות והרבה הכנסות) הוא אומר להגוף שלו: "תדע, שאני רוצה להיכנס לעבודת ה'. וכוונתי היא רק להשפיע ולא לקבל שום תמורה. ואין לך לקוות, שתקבל משהו עבור היגיעה שלך, אלא הכול בעל מנת להשפיע"." זאת אומרת בכל מדרגה ומדרגה, בכל מצב ומצב הבא, אני רוצה עוד יותר ועוד יותר לתת ולא לקבל כלום.

"ואם הגוף שואל: "איזה תועלת יהיה לך מעבודה זו?" היינו, "מי הוא המקבל את העבודה הזו, שאני רוצה לתת כוחות ולהתייגע?". או ששואל יותר פשוט: "לטובת מי אני עובד כל כך ביגיעה רבה?"." כי הרצון לקבל שלנו בנוי כך שהוא שואל את זה, הטענות שלו הן טענות צודקות.

"אז צריך להשיב לו, שיש לי אמונת חכמים, שהם אמרו, שאני צריך להאמין באמונה מופשטת למעלה מהדעת, שהשי"ת ציווה לנו כך, שאנחנו נקבל על עצמנו אמונה, שהוא ציווה לנו לקיים תורה ומצוות." זאת אומרת שאנחנו על ידי כוח ההשפעה נעשה כל מיני פעולות השפעה, שנקראות "תורה ומצוות". "וגם צריכים להאמין, שיש להקב"ה נחת רוח, מזה שאנחנו מקיימים את התורה ומצוות בחינת אמונה למעלה מהדעת." כשאנחנו מדמים את עצמנו לבורא בפעולות השפעה, בפעולות חיבור, אנחנו בזה עושים נחת רוח לבורא. "וכמו כן צריך להאדם להיות בשמחה, מזה שיש הנאה ותענוג לה' מעבודתו." כך כתוב, מקובלים שמשיגים את הבורא, משיגים את הפעולות האלה, משיגים את העולם העליון, מעלים את עצמנו למעלה מהרצון לקבל, זאת אומרת למעלה מהחיים והמוות שלנו, הם מספרים לנו שאותו כוח עליון ששורה שם דווקא יש לו הרגשת טוב ורע לפי המצבים שלנו, והוא נהנה ממצבים של השפעה וחיבור שאנחנו מבצעים.

"נמצא שיש כאן ד' דברים:

א. להאמין באמונת חכמים, שמה שהם אמרו, זהו אמת." בלי שנקבל על עצמנו ונשתדל לממש, אין שום התחלה. כי הכוח העליון, הבורא, פועל דרך האנשים הגדולים האלה ומספר לנו על כל התהליך, על כל המערכת, אז אין לנו ברירה רק לנסות מה שהם אמרו.

יש אנשים שסוגרים עיניים ואומרים "אנחנו לא רוצים", חוזרים למצב שהיה קודם, זאת אומרת לדרגת החי. אבל אלו שיש להם רשימו חזק משבירת הכלי דאדם הראשון ומרגישים שהם חייבים לממש אותו, ללכת קדימה, אז אין להם ברירה, הם הולכים. והחברים האלה הם בסופו של דבר נשארים אתנו ואנחנו בונים מהם כלי יותר ויותר גלוי לגלות את הכוח העליון, האור העליון, הבורא שיתגלה בינינו.

בזמננו, בימינו, זה כבר ממש מעשי. אני מאוד מקווה שאנחנו בפועל, ממש בזמן הקרוב, נתחיל לגלות יותר ויותר איך לפי בניית הכלי שלנו, הבורא מתגלה בינינו יותר ויותר בצורה שמרגישים אותו, שהשכינה תשרה בינינו.

"ב. להאמין, שה' ציווה לעסוק בתורה ומצוות רק על ידי אמונה למעלה מהדעת."

רק אם אנחנו מעלים את עצמינו מדרגת קבלה לדרגת השפעה, מדרגת הדחייה, השנאה, לדרגת החיבור והאהבה, בצורה כזאת אנחנו מתחילים להרגיש את המציאות העליונה. כי הכול מורגש בתוך האדם והכול תלוי בטיב הרצון ששורה באדם, ששולט באדם. אם הרצון שלי רק על מנת לקבל כל פעם, אז יותר מהעולם הזה אני לא ארגיש ואמות, כמו בהמה ותו לא.

אין הבדל בין אדם לבהמה בעולם הזה, אלא רק שהאדם יותר חכם. אבל כל החכמה הזאת היא רק לרעתו, "מוסיף דעת מוסיף מכאוב". ודרגה יותר עליונה היא שאנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל שלנו ונמצאים בתכונת ההשפעה והיא מתבטאת בקשר בינינו.

הבורא עשה בכוונה כלי, רצון אחד, ושבר אותו להמון חתיכות. אנחנו מרגישים דחייה הדדית זה מזה ואז יש לנו בדיוק מקום שבו אנחנו יכולים לעבוד, להתחבר בינינו. לראות, כן מתחברים לא מתחברים, כמה אנחנו נמצאים כאן בכל מיני פעולות יותר רוחניות או פחות רוחניות, ועד שאנחנו מחברים את עצמינו כך שהבורא מתגלה בינינו.

כדי לממש את זה בכל זאת באיזו צורה פרקטית, מספיק לנו לעשות את זה בחלק קטן מהרצון השבור שנקרא "עשירייה". שהבורא מסדר אותנו כך, מביא את האדם לגורל הטוב ואומר, "קח לך". זאת אומרת תתחילו להתחבר לפחות כמו שאתם עכשיו בעשירייה. ואם אנחנו נסדר את היחסים בעשירייה בהתאם לתנאי הרוחני הראשון, נרגיש את המדרגה הרוחנית הראשונה והבורא בתוכנו. ואת השנייה והשלישית וכך מאה עשרים וחמש מדרגות, זאת אומרת חמישה עולמות, חמישה פרצופים, חמש ספירות בכל מצב וכך להתקדם. הכול לפנינו.

"ג. שיש שמחה, מזה שהנבראים מקיימים את התורה ומצוות על יסוד האמונה."

אי אפשר לקיים תורה ומצוות אם לא על יסוד האמונה. על הרצון לקבל אי אפשר, אז זה יהיה מה שאנחנו רואים בעולם הזה, כל מיני פעולות שאין להן שום תוצאה רוחנית. אלא "על יסוד האמונה" זה נקרא שאנחנו מעלים את המלכות לבינה, את הרצון לקבל מחברים עם הרצון להשפיע, ואז על ידי התערבות מיוחדת ביניהם, אנחנו עושים פעולות שהן לקבל על מנת להשפיע.

"ד. שהאדם צריך לקבל הנאה ותענוג ושמחה, מזה שהוא זכה לשמח את המלך. ושיעור גדלות וחשיבות עבודת האדם, נמדדת בשיעור השמחה, שהאדם מוציא בעת עבודתו. וזה תלוי בשיעור האמונה, שאדם מאמין בהנ"ל."

(בעל הסולם. שמעתי, ק"ח, "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך")

אנחנו צריכים לשים לב לזה. האם בכל הפעולות שאני עושה, אני שמח מזה שאני הולך לשמח את הבורא. וכמה שאני מתאר את הבורא בתוך החברה, שזה הכוח הכללי שמחבר בינינו, אז אני צריך לעבוד לשמחת החברים, לשמח את החברים, לשמח את העשירייה, ולחבר אותם כך שהבורא יתגלה, כמה שיותר ויותר יהיה מורגש בינינו, ושאנחנו נרגיש בזה שמחה גדולה, עד שבתוך השמחה שלנו שכך אנחנו עושים בשבילו, נתחיל להרגיש שהוא נמצא אתנו ושמח.

זה הכוח הכללי שיתגלה אז כנמצא בינינו ושורה עלינו.

שאלה: מהי אותה נקודה שבה האני של כל חבר בעשירייה צריך לאחוז בה כדי לעלות ממלכות לבינה?

הוא צריך לכלול את עצמו בתוך העשירייה ולהשתדל להביא לעשירייה מחשבה של חיבור ושמחה. והמטרה היא שהם הולכים להתחבר עד שהבורא יתגלה ביניהם.

שאלה: כתוב שהאמונה מעל הדעת זאת פעולה שנעשית טרם ההבנה ושהפועל דומה לבורא בתכונותיו.

לא נכון, זה לא שאמונה למעלה מהדעת זה שאני עושה פעולה לפני שאני מבין. זו פעולה של מטומטם, של אדם לא שפוי בדעתו. אני מבין את הכול ומרגיש את הכול ואני מסודר, אבל אני רוצה להעלות את עצמי לדרגה שאני פועל כאילו שנמצא בי כוח השפעה, כאילו שאני הולך לבצע פעולה שהיא רצון הבורא. כי בינה זו דרגת אמונה, זה למעלה ממלכות ולכן creator זה נקרא "בינה".

בינה כלפינו מבצעת את כל פעולת הבורא ואליה אנחנו צריכים להשתדל להגיע, לחבר מלכות לבינה וכך לבצע את הפעולות שלנו. מהמלכות אנחנו לא יכולים להתנתק, לבינה אנחנו חייבים להתחבר, ואז בהתמזגות הנכונה בין מלכות לבינה אנחנו בונים את הכלי שלנו, כל פעם בצורה יותר ויותר מורכבת נכון בין בינה למלכות.

---

1. "כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כא-להים ידעי טוב ורע" (בראשית ג' ה')   ↩