הרצאה 17.01.16 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"אהבת חברים"

קריין: ברוכים הבאים ל"חוויה ושמה קבלה", היום אנחנו בבאר שבע. ואתנו חברים מכל הארץ ומהעולם. אנחנו מבקשים מהרב לייטמן היום ללמוד מאמר של רב"ש על "אהבת חברים". אנחנו רוצים ביחד לנצל את הערב הזה להתכונן לכנס הגדול שלנו בסוף פברואר, זה כבר קרוב, בתל אביב ב"גני בתערוכה" אנחנו רוצים לבוא מוכנים כדי להרוויח במקסימום.

אנחנו עברנו אתכם כמה שנים וגם נכנסנו לשנה חדשה, ישנה עכשיו שנה מאוד מיוחדת ומאוד שונה מהשנים הקודמות, שנה שבה כולנו מרגישים שמתרחשים דברים גדולים בעולם, וכל העולם נמצא באיזו מבוכה, אפשר להגיד אפילו בכאוס. וכך, אנחנו משייכים לשנה הזאת הרבה מאוד דברים שאנחנו חושבים שצריכים לקרות, במיוחד שהאנשים מתחילים להרגיש שהם נמצאים באיזה עולם לא מובן, לא ידוע, שכל המערכות הקודמות הן לא כל כך פועלות, העולם נראה פחות ופחות מסודר לבן אדם. או אדם שמתקדם איכשהו, נעשה פחות ופחות מתאים לעולם.

אנחנו באמת נתקלים בהרבה שאלות שאנשים שואלים, בשביל מה חיים, למה חיים, מה הטעם בחיים, מה מהות החיים ומה מטרת החיים? סביב השאלות האלו האדם מתחיל להיות עסוק יותר ויותר. מצד אחד יש לו שאלות מבפנים, מתוכו, ומצד שני, אנחנו רואים שבמערכות שבנינו במשך כל ההיסטוריה של האנושות, אלפי שנות ההתפתחות, אנחנו כבר נמצאים בהתפתחות מסוימת. אנחנו בנינו הרבה מערכות, ופתאום המערכות האלה של משפחה, מסחר, תעשיה, כלכלה כללית וחינוך, כל מה שבנינו לא כל כך עובד, האנשים לא מרגישים שזה מתאים להם. וזה לא רק בישראל ובעולם המודרני, אלא אותה ההרגשה יש אפילו לאנשים שחיים בכל המדינות, כמו בדרום אמריקה, באוסטרליה ובאסיה, .

הגענו לאיזה מצב שאנחנו נמצאים בחוסר אונים, המקובלים מדברים על זה כבר במאתיים שנים אחרונות. אפילו מרח"ו, שהוא תלמיד של האר"י, שכל ספרי האר"י הקדוש יש לנו דרכו, כבר כתב אז, בהקדמה ל"שער ההקדמות", אני יושב ומחכה ועדיין המשיח לא בא, והעולם שחשבתי שכבר כל כך ישתנה, עוד לא השתנה, את זה מרח"ו כתב כבר לפני חמש מאות שנה. בעל הסולם כתב לפני מאה שנה, שדורנו נמצא בתקופה של דור המשיח ועברו כבר מאה שנה. אבל הפעם אנחנו רואים שבהחלט קורים דברים גדולים, והמשבר כבר באמת נכנס לתוקף. משבר בכל מה שהאדם עסק במשך כל ההיסטוריה, ועכשיו הוא רואה שההתפתחות לא הייתה כל כך נכונה.

מבבל ועד היום, הבבלים רצו להשיג, לעלות על ההר ולהיות השולטים בעולם, ולא יצא לנו לשלוט בעולם.

וכאן באה לנו חכמת הקבלה, אותה קבוצה קטנה שהתנתקה מבבל והתחילה לקרוא לעצמה "ישראל", "ישר א-ל" המכוונת למטרת החיים, למהות החיים, שגילתה שלהשיג את המטרה הזאת אפשר רק על ידי "ואהבת רעך כמוך", על ידי חיבור בין בני האדם. אותה הקבוצה, עם ישראל, אחרי שהיא עברה כל כך הרבה מאורעות, היא שוב ושוב נמצאת כמעט בקדמת הבמה ההיסטורית, ושוב דורשים ממנה כולם משהו, כול אומות העולם נמצאים שוב בדרישה, בזה שהם מכוונים את עצמם אלינו. ולכן, אנחנו צריכים באמת להכיר מה לפי הטבע שמתעורר בבני האדם, בעמים, בכל האנושות, מה רוצים מאיתנו. זו תופעת טבע, זה לא איזה מקרה. וכשאנחנו מגלים את מה שיש לנו, אז באמת יש במה לקנא, כי יש לנו שיטה איך להביא את עצמנו לפסגת העולם וגם למסור את הידע הזה לכל האנושות.

לכן האנשות נמצאת בטענה אלינו שאנחנו כביכול סותמים ממנה את האושר. כך כתוב ב"הקדמה ספר הזוהר", בעל הסולם מסביר את זה בצורה מאוד ברורה וישרה. והעיקר שנותנת לנו חכמת הקבלה, זה איך להסתדר בינינו, איך להביא את עצמנו לקשר. כי כל הטבע נמצא בקשר הדדי, דומם, צומח וחי, ורק בני האדם, עד כמה שהם מתפתחים יותר הם יותר ויותר יוצאים דווקא מהקשר ביניהם, יותר ויותר מתרחקים, יותר ויותר נעשים מנוגדים, עד כדי לשנוא זה את זה. האגו שלנו הוא ממש מבודד אותנו, את כל אחד. לכן חכמת הקבלה היא מיוחדת בזה שהיא עוזרת לבני האדם להתקשר נכון, כי אנחנו לא מסוגלים לפי הטבע שלנו.

ומה שמיוחד בחכמה הזאת, שהיא מביאה את מה שנקרא "המאור המחזיר למוטב". כשאנחנו משתמשים בחכמת הקבלה היא עוזרת לנו על ידי כוח עליון מיוחד, ואז אנחנו מתחילים להרגיש, בזמן שעוסקים בחכמה הזאת, שיש בנו כוח שכן מסוגל לחבר בינינו, לחבר אותנו יחד, "כל ישראל חברים", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך". זאת אומרת, שאנחנו נוכל לממש את הקשר הזה בינינו. ומה שמיוחד בקשר הזה זה שאנחנו בונים אותו, שאנחנו מתחילים להרגיש שיש בינינו קשר, ואז בתוך הקשר מתחיל להופיע כוח מיוחד, הכוח העליון, וזה נקרא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה".

זאת בעצם ההגדרה של חכמת הקבלה, למה היא צריכה להביא אותנו, לגילוי הכוח העליון, בחיינו כאן, "עולמך תראה בחייך". ולכן היא מתגלה דווקא בזמן הזה, כי הייתה נסתרת, כמו שכתוב, מכתיבת הזוהר והלאה, מאז שכתבו את הזוהר, חתמו, מיד הסתירו, סגרו אותו, ועד היום הזה לא משתמשים בספר. ורק עכשיו מפני שבאמת הגענו לסוף הדרך, לסוף ההתפתחות האגואיסטית, ומגלים שאנחנו לא נוכל כך לשרוד, אז היא מתגלה. היא התגלתה כבר לפני מאה שנה כשבעל הסולם כתב את "פירוש הסולם" על ספר הזוהר. אז אנחנו כבר נמצאים עם נשק רוחני כל כך חזק ביד שיכולים באמת לשנות את הטבע שלנו ולהביא את עצמנו לאיזון עם כל מערכת הטבע.

זאת אומרת שאם אנחנו נהיה מקושרים, אז אנחנו נהיה מקושרים גם כמו דומם, צומח וחי למערכת אחת, וגם בני האדם באותה המערכת, ואז יתגלה בכל המערכת השלמה הזאת הכוח השולט בה, הכוח העליון. זה בעצם מה שחסר לנו. וכל המערכת הזאת, כל הטבע שאנחנו נמצאים בו, כולו כולו הוא דווקא מכוון אותנו לחיבור ולצורה האינטגרלית הזאת העגולה. לכן הבעיות מתגלות עכשיו בכל העולם, ואנחנו במשך השנה נראה עד כמה שזה עוד ועוד מתגלה ובא ולוחץ גם עלינו. אנחנו לא צריכים לפחד מזה, אנחנו לא צריכים לדאוג, אלא ההיפך, אנחנו עם חכמת הקבלה שבידינו, יכולים לעלות מעל כל הדברים האלו ודווקא להשיג את הכוח העליון, גילוי הבורא, ולהיות שולטים בחיים שלנו.

שכל אחד ואחד וכולנו יחד, אנחנו נוכל ממש לנהל את החיים, לדעת מה קורה, למה קורה, לראות את הכול למרחקים קדימה, וכך כל אחד יהיה ממש בעל הבית על החיים שלו.

לכן דווקא כותב בעל הסולם, אני שמח שנולדתי, שאני חי בדור שאפשר לגלות את הדברים האלו ולא להיות כאיזה סומא, איזה עיוור שלא רואה את דרכו. אז העיקר זה רק להשתמש נכון בשיטה שנמצאת לפנינו, ולהשתדל לעשות מה שחכמת הקבלה אומרת לנו, בעצם להתקרב לחיבור בינינו. ולכן אנחנו מקיימים כל מיני סדרים מיוחדים לחיבור, סדנאות. והעיקר זה הכנס הגדול שבפעם הראשונה אנחנו עושים אותו, ב"גני התערוכה", כולם מוזמנים.

אנחנו מאוד שמחים שיכולים לעשות את זה לכולם, מפני שיש "קונה עולמו בשעה אחת", אפילו האנשים שלא כל כך יכולים להיות קשורים איתנו בכל שיעור בוקר ובכל הפעולות שלנו, יש להם הזדמנות לבוא, ותוך כמה ימים ממש לספוג את הכוח הזה ולהרגיש עד כמה שעל ידי זה הם יכולים להתקדם בהבנת החיים, בשליטה על החיים וכן הלאה. לכן אני מאוד שמח שישנה הזדמנות כזאת ואני מזמין את כולם לבוא לכנס. באים אנשים מכל העולם, אפילו מיפאן ומדרום אמריקה.

אורן: מאמר מ"כתבי רב"ש בשם "אהבת חברים" בעמ' 14.

""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם." תועה בחיים. "ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'"."

אם יודעים נכון איך להשתמש בשדה החיים אז באמת "ברינה יקצורו".

"כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע."

"חמור" זה מהמילה חומר, זה אדם שהחומר שלו כולו רצון ליהנות, רצון אגואיסטי לכן נקרא "חמור תועה בשדה".

""וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש"," כשהאדם רוצה לגלות את האיש שבו, האדם שבו לעומת החמור. שכל הרצון שלנו הוא כולו רק להשתמש באגו שלנו ואם רוצה קצת להתעלות למהות החיים, למטרת החיים, מעל החומר שלו הרגיל, הוא פונה לאדם שבו, ואז מה אותו אדם שנמצא בנו אומר לנו, איך אנחנו יכולים להיות בני אדם? הוא אומר "את אחי אני מבקש", זאת אומרת, לבנות אדם. ההבדל בין אדם לבהמה הוא שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מוכרחים להתחבר בינינו למערכת אחת. "שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'."

זאת אומרת, שעד כמה שאנחנו מתחברים בינינו, דווקא בחיבור בינינו, למרות הריחוק, למרות כוחות הדחייה, אם אנחנו מתחברים אז אנחנו נמצאים בקשרים בינינו, ככה, בכל מיני קשרים, אז השדה הזה בינינו, הוא מתחיל להתמלא בכוח הזה, העליון, שנקרא "בורא", בו-רא, (ראו שרטוט מס' 1). אני בכוונה כותב אותו ככה, כי אז אנחנו מגלים אותו, לכן נקרא בורא, בוא וראה, שכך אנחנו יכולים לגלות אותו.

אם אנחנו מייצרים קשר בינינו, עשירייה שבה אנחנו יכולים להתחבר בצורה הדדית, בחיבור מסוים, בשוויון, בהתקרבות זה לזה, אז מתגלה הקשר בינינו, שנקרא "הכוח העליון" או "הבורא". ולא באף אחד מאתנו אלא רק בינינו, כך הוא מתגלה. ועד כמה שבכל אחד ואחד מאיתנו יהיה אגו יותר גדול ויותר גדול, שיתגלה יותר ויותר, כי אנחנו כל פעם באגו שלנו גדלים, אז אנחנו לעומת זאת נתחבר עוד יותר בינינו ואז הבורא יתגלה יותר ויותר.

לכן עד כמה שהאגו יגדל בנו, אנחנו נעשה חיבור, זה מה שרב"ש אומר ב"המסילה לבית ה'", שאנחנו נגיע למצב שאנחנו עולים ממש לגילוי שלם של הבורא בינינו. המקום הזה שבו הוא מתגלה נקרא "שכינה" והבורא שמתגלה, בקשר שאנחנו הכנו לו, נקרא "שוכן". ואנחנו מרכיבים את המצב הזה וכל זה סך הכול זו הנשמה. המקום שבנינו, המשותף.

"והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה"," מפני שאנחנו מתחברים בינינו בצורה הדדית זה לזה, שזה נקרא השפעה. "שדרך זו היא נגד הטבע שלנו." כי כל אחד אגואיסט אבל אנחנו דווקא מתחילים להתייחס כך זה לזה מעל האגו, בהשפעה ואז בונים את המקום שנקרא "נשמה" או "שכינה". "ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו."

זה בעצם מה שאנחנו צריכים לבצע בינינו, ולכן אנחנו מתאספים, ולכן אנחנו עושים כנס כדי לאפשר לאנשים שלא יכולים סתם כך להיות מחוברים עם אנשים אחרים, כדי להרגיש הזדמנות כזאת, אפשרות כזאת, קצת לגלות את הכוח שיכול לשרות בינינו וכך אנחנו נותנים לטעום מה זה נקרא האפשרות לגלות את הכוח שנמצא בינינו, גם עכשיו, רק אנחנו לא יכולים לגלות אותו כי חסרה, כאן בינינו, רשת קשר נכונה.

שרטוט מס' 1

שאלה: כמה דברים מפריעים לי בהבנת החיים, ביחס עם הא-לוהים. דבר ראשון, יצר אותי וזרק אותי לעולם, לא נתן לי כתב שליחות, אני לא יודע אם אני בכיוון הנכון. אני אפילו לא יודע אם אני לא רץ הפוך ואני מתרחק יותר מהמטרה. דבר שני, חלק מהיחסים שלנו עם א-לוהים זה הרבה הודיה. אני מהנדס במקצוע. בניתי מכונות, מעולם אף מכונה לא הודתה לי על זה שנתתי לה חשמל ודלק וכולי. אני יצרתי אותה לשרת אותי, א-לוהים יצר אותנו שאנחנו נעבוד ונשרת אותו, אז למה אני צריך כל כך להודות לו ולהרגיש מחויבות וכולי. הוא יצר אותי, הוא צריך לקיים אותי?

קודם כל הא-לוהים בגימטריה זה "טבע". זאת אומרת שאנחנו צריכים להתייחס להטבע, לא למה שאנחנו רואים, אלא לכל המערכת הזאת שמנהלת אותנו, שאנחנו יכולים להתייחס כמו למערכת. אתה מהנדס, אז אתה מבין. וחוץ מזה, הכוח הזה שהוא מנהל את הכול, הוא כוח אחד ולא משתנה. כמו שכתוב, "אני הוויה לא שניתי", "טוב ומטיב לרעים ולטובים" ועוד כל מיני כאלה פסוקים, שהתורה מדברת בצורת בני אדם, בלשון בני אדם ולכן כך אנחנו קוראים כאילו שזו אישיות, אבל זאת מערכת.

המערכת לא משתנה, רק אנחנו משתנים, רק בני האדם. כמו שכתוב, "אור העליון נמצא במנוחה מוחלטת". ואם באמת הבורא, הכוח העליון הזה הוא שלם, הוא לא יכול להשתנות. אנחנו מתפתחים ואנחנו משתנים. וכשאנחנו משתנים בדרגות הקטנות שלנו בהתחלת ההתפתחות, אז אנחנו מתפתחים כך בצורה אוטומטית, בעצמנו, לפי פקודות הטבע שמקיימים. כוחות הטבע לוחצים עלינו ואנחנו מתקדמים כי הרצון לקבל שלנו הוא רצון ליהנות, הטבע שלנו הוא רצון ליהנות ולכן אנחנו כל הזמן בורחים מהרע ומתקרבים לטוב, בכל רגע ורגע שמזהים מה רע ומה טוב.

ורק כשאנחנו מגיעים למצב מיוחד, שכבר אנחנו גדלנו, אז אנחנו צריכים כאן לחשוב איפה אנחנו נמצאים. למה? כי הצרות מחייבות אותנו. אם לא הייתי לחוץ, לא היו מתגלות בי כל מיני בעיות, לדעת בשביל מה אני חי ולמה אני חי? מה אכפת לי, אם אני חי וטוב לי. אבל החיים קצרים, החיים לא פשוטים. אנחנו מתפתחים מבחוץ כשמערכות לוחצות עלינו ואנחנו רואים עד כמה נשברת מערכת המשפחה, וכל האנושות, כולנו היינו מתפתחים במערכות האלה של משפחה, של קרובים והיום הכול מטושטש ונשבר.

זאת אומרת אני מבפנים מתחיל להיות לא מרוצה במה שנעשה וגם מבחוץ הכוחות מחייבים אותי גם לעשות משהו. ולכן כאן אני חייב לחשוב מה אני עושה. לא שאני חייב לאיזה א-לוהים משהו, אני לא חייב לאף אחד. בחכמת הקבלה אנחנו מדברים כלמדנים, כאנשים שעוסקים במחקר הטבע ומתוך זה אנחנו חוקרים. כי מאיפה יודעים על הבורא? מזה שגילו אותו. כמו בכל יתר חוקי הפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה. מתוך מחקר.

מה עשה אברהם? כולם זוכרים את הסיפור הזה מהתורה, שהוא היה עובד אלילים וכן הלאה ואז הוא התחיל לחשוב בשביל מה ולמה, מאיפה זה בא ואז התגלה לו, הוא גילה. ולכן זה סך הכול גילוי. מתוך מאמץ פנימי, שאדם חוקר את עצמו, איך שהוא קשור להטבע, חושב ומגלה. לכן באמת אתה לא חייב לא-לוהות שום דבר. אלא א-לוהות זה החוק הכללי של הטבע, שחייב להביא את כל הטבע לצורה עגולה, לצורה אינטגרלית, כמו שאנחנו לומדים היום ורואים היום שכל העולם הוא מתגלגל, רוצים או לא רוצים, לצורת כפר קטן אחד וזה בדיוק אותה צורה שנצטרך להגיע אליה ולכן כדאי לנו לדעת את זה.

חכמת הקבלה לא מחייבת אותך בשום דבר, אלא רק אומרת שאם אתה תתחיל להבין מה הם חוקי הטבע האמתיים, שזה בעיקר מערכת עגולה, כולה נמצאת בהתקשרות ההדדית בכל חלקיה, אז אתה בזה תתחיל לבנות כאלה מערכות גם במשפחה, בחינוך, בתעשייה, במסחר, בכלכלה ואז בזה תרוויח. תרוויח במקום משבר, במקום בעיות ששוב אנחנו עכשיו נמצאים בעולם, אתה בזה תבנה עולם טוב. וחוץ מזה, במיוחד כשאתה תתחיל לגלות, אתה תתחיל לגלות את הקשר עם כוח הזה העליון, זה לא יהיה לך פתאום איזו הפתעה בלתי נעימה, אלא אתה תרגיש שאתה מתקדם בהבנה למשהו שנמצא מעליך, שמנהל את החיים שלך, אבל אתה יודע איך להיות עמו בצורה נכונה, לטובתך.

שאלה: אני חווה תהליך שקורה בקבוצות. אני מרגישה שאני מאד תלויה בתשובה שלך, בתהליך של קונפליקטים שמתרחש בתוך הקבוצות. ואני מרגישה שחסרים לנו כלים לבירור. מתוך חוסר הכלים לבירור יש שתי גישות. יש גישה לקפוץ ישר לקו ימין, או גישה להדחיק את הרגשות, לא לדבר על הקושי, ונוצר פירוד. יש אנשים שלא מגיעים לקבוצה. קבוצות מתפרקות. אני בכאב מאוד מאוד גדול. אני יודעת שחכמת הקבלה אמורה ללמד איך להגיע לחיבור, ואני ממש מרגישה שחסרים לי כלים.

אני יודעת שלפני שבועיים בשיעור דיברת על זה שבאמת לא קופצים ישר לקו ימין, אלא באמת צריך לשבת ולברר את הקושי. מהחוויה שלי, כל בירור של קושי, כשיש קשיים חזקים, קונפליקטים קשים, נגמר בהאשמות הדדיות. לא הצלחנו לברר, ולא הצלחנו להגיע לחיבור. אני רוצה לבקש, האם יש איזו אפשרות ליצור צוות שיכין תהליך של בירור מובנה בעת קונפליקט, או לעשות סדנאות בשיעורים שמבררים איך עושים את זה בתהליך הדרגתי, בונה?

אנחנו לא עושים את זה בסדנאות שלנו?

תלמידה: בשטח זה לא קורה. אנחנו אומרים שזה מדע, בשטח זה לא קורה.

מה זה בשטח, בתוך הקבוצה?

תלמידה: בתוך הקבוצה.

הקבוצה נמצאת בסדנאות או לא?

תלמידה: הקבוצה נמצאת וזה לא מצליח כשיש קונפליקט.

הקבוצה נמצאת בסדנאות ובכל זאת ממשיכה וממשיכה להתווכח ולהתפרד?

תלמידה: כן.

אז אני לא יודע. לא נראה לי שאתם נמצאים איתנו.

תלמידה: בשיעור לפני שבועיים פנה אליך מישהו ושאל "האם ישר לקפוץ, לעבור לקו ימין, או צריך לשבת ולעשות בירור"?

אני לא יודע קו ימין וקו שמאל. אתם מדברים על דברים שזה בכלל לא קיים בכם. תעזבו את השטויות האלה, את הסיסמאות האלה, קו ימין וקו שמאל. אנחנו באים לקבוצה כדי להתבטל. יש לנו את הספרים האלה, את "כתבי רב"ש". עשרים מאמרים ראשונים הוא כתב כשאני הבאתי לו תלמידים, ארבעים תלמידים, בחורים, בני עשרים וחמש בערך, הבאתי לו מתל אביב. ואז הוא אמר לי, "אתה צריך לדבר איתם, ללמד". אני לא ידעתי מה לעשות. שאלתי אותו, "מה אני אתן להם, מה אלמד"? ואז הוא התחיל לכתוב את המאמרים האלו. כל שבוע, לישיבת חברים, הוא נתן מאמר קצר. אם אנחנו לומדים את המאמרים האלה, ומשתדלים לקיים בינינו, לא יכול להיות שזה לא ישפיע עלינו ואנחנו ניכנס כל פעם לפירוד.

אתם רוצים להתייחס בקבוצה כמו בכל מקום בחיים. הקבוצה באה כדי לעזוב את כל הבעיות, את כל הצרות, את כל הדרישות, את כל הניגוד שיש בין כולם. הקבוצה קיימת כדי שאני אבוא אליה ואני אבטל את עצמי כלפיה. אני אתבטל כלפיה, אני לא אחשוב על השני מה שהוא עושה. אני באתי כדי להתבטל. הקבוצה היא נותנת לי הזדמנות להקטין את עצמי ולהיות תחת כולם, כי בזה אני מתחבר איתם. רק בצורה כזאת אני יכול להתחבר. אני נכנס לקבוצה כמו לרחם, כמו עובר ברחם שכולם גדולים, ואני הכי קטן, ואז בצורה כזאת אני יכול להיות ביניהם, וכך כל אחד. אבל אני מדבר על עצמי.

ולא שאנחנו בהאשמות הדדיות, אלו כך, ואלו כך. אם יש לנו כאלו טענות אחד כלפי לשני, יותר טוב לא להתאסף. זאת לא קבוצה. קבוצה זה מנגנון מיוחד שהוא קיים כדי לתת לנו אפשרות להתעלות מעל לאגו שלנו, ורק אז אני יכול להתחיל להרגיש את הכוח העליון. לשם כך אני בא לקבוצה, לא לשום דבר אחר. ואתם כנראה שלא נמצאים בזה. לפי מה שאת אומרת, אני רואה שאלה דרישות, מי צודק, מי לא צודק, מי חושב, לי לא אכפת מה הם מדברים. אני מוכן לקיים הכול, כי זאת הזדמנות, זה המקום היחידי בעולם שבו אני יכול בביטול עצמי להכיר את הא-לוהים.

אז הקבוצה היא מערכת שעליה כמו על איזה סטנד, כמו על איזה מתקן, אני עובד כדי לבטל את עצמי, והשכר? השכר זה א-לוהים. השכר זה כוח העליון שאני מכיר, עולם העליון שאני מתחיל להרגיש.

תלמידה: אני מצטערת. אני באמת כמה שנים לומדת. אני קוראת לכוח עליון, מתפללת.

לא צריך לקרוא, לא צריכים להתפלל.

תלמידה: אבל זה לא עובד. זה לא עובד. אז בבקשה יש אפשרות שתתן לנו אולי יותר כלים כדי שאנחנו נצליח.

תבואי לכנס לשלושה ימים.

תלמידה: אני הייתי בכל הכנסים, זה לא עובד, אני על סף משבר, זה נורא כואב.

אני מצטער.

תלמידה: חבל, אני ביקשתי. אני מאד מצטערת. אני ביקשתי, ועצוב לי שאני לא מקבלת מענה על זה. אני מאד מקווה שאני אקבל על זה מענה.

רק לקרוא מאמרים ולממש את מה שכתוב. פשוט, לעמוד על זה ולממש. ועד כמה שאומרים משהו נגדך בקבוצה, את צריכה להיות שמחה. "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". מה שאני שומע מהקבוצה, את זה אני שומע מהשמים, ועד כמה שהם יורדים עלי, ואני לא בסדר, ועד כמה שמבפנים אני מרגיש שאני לא רוצה להסכים איתם, זה הכול שדה העבודה. זה שדה העבודה, המקום שאני מבטל את עצמי. וכמה שיש לי אגו יותר גדול והביטול שלי יהיה יותר גדול, ואז אני בעוצמה יותר גדולה אגלה את הא-לוהות. זה הכול. כל הטענות, אני מבקש, תחשבי על זה. רק על עצמך.

משתתף: או שתעבור קבוצה, אולי לקבוצה אחרת.

לא, זה יהיה אותו דבר. לא יעזור שום דבר. אין, היא לא נמצאת מול הקבוצה, היא נמצאת מול כוח העליון שמסדר לה את הדברים האלה מבפנים ומבחוץ, רק היא לא מבינה את זה.

שאלה: בציור שציירת קודם, מה זאת אומרת שאנחנו משפיעים אחד כלפי לשני? מה זו השפעה כשאנחנו מגיעים לרשת הקשר הזאת?

"השפעה" זה נקרא שאני מוכן להתכופף כלפי האחרים ולהיות הכי קטן. יש אחד ויש שני, אז אני צריך להקטין את עצמי כלפי החבר, להיות פחות ממנו (ראו שרטוט מס' 2) מה אני מרוויח מזה? אני מקטין את האגו שלי, אני מקטין אותו. אני בזה יכול לקבל ממנו, כשאני מקטין את עצמי כי הקטן יכול לקבל מהגדול, אז אני יכול לקבל ממנו השפעה. זה דבר אחד. אז אני פחות ממנו.

אחר כך אני עושה את עצמי גדול ממנו. במה אני גדול ממנו? שאני משפיע לו גדלות העבודה, גדלות הבורא, גדלות הקשר בינינו, גדלות הסיטואציה הזאת שאנחנו נמצאים בה. אז אני משפיע על החבר גם בזה שאני קטן, וגם בזה שאני גדול ממנו, וגם הוא אותו דבר כלפי. על ידי זה אנחנו מתחברים. המטרה שלנו היא לבטל לגמרי כל אחד את עצמו כלפי השני, ואז אנחנו עוזרים בזה אחד לשני. אני נותן לו דווקא דוגמה, עד כמה שאני מבטל את עצמי כלפיו. שידבר מה שהוא רוצה. אני עוד יותר קטן, ועוד יותר, ועוד יותר.

כמו שכותב רב"ש שאחרי החבר, מצד האגו שלי זה אני, ומצד שני זה החבר שלי, אז אחרי כל חבר עומד הבורא, הכוח העליון. וכך אני צריך לראות את זה. אנחנו גם לומדים את זה מתפיסת המציאות, שזה שאנחנו רואים הרבה אנשים והכול, אנחנו רואים את עצמנו, את הפנימיות שלנו אנחנו רואים בחוץ, שזה נמצא מחוצה לי, כי בסופו של דבר כשאני מתקן את הראיה שלי, אחר כך אני לא רואה בני אדם. אני רואה רק כוח אחד השורה בעולם. אנחנו משנים את התפיסה שלנו.

שרטוט מס' 2

אז כלפי החבר יש לי במיוחד את שני הדברים האלה, וגם להיות שווים זה לזה. אז יש לנו להיות יותר למעלה ממנו, יותר למטה ממנו ושווה לו. ואז על ידי התקשרויות כאלו אני בונה בתוכי כלי קליטה חדשים, רגישות חדשה, למה שקורה מחוצה לי, ואז על ידי זה אני מתחיל, לא בצורה אינסטינקטיבית כמו שעכשיו, לשמוע ולהרגיש מה קורה לי בפנים, ואיך משפיעים עלי בפנים, ואיך שאף אחד לא יגע בי, ולא ידרוש ממני וכולי, אלא אני מתחיל להרגיש את העולם יותר איך שהוא מחוצה לי, ללא שום קשר אלי. וכשאני מפתח בי תפיסה, אני מתחיל להרגיש שהעולם הוא באמת לא כמו שאני עכשיו רואה. אני מתחיל לזהות בו כוח עליון שפועל ועימו אני נכנס לקשר, ולא עם החבר.

כל החברים, כל הדברים שאנחנו לומדים בכלל מהתפתחות הכלים, מהתפתחות החומר, שיש רצון לקבל אחד שנקרא, "האדם הראשון", ואחר כך הוא התרסק להרבה מאד חלקים, דווקא כדי שאנחנו נתחיל להרגיש מעל לרצון לקבל, מחוצה לו, כי מחוצה לו יש אור עליון, הא-לוהות. אין יותר חוץ מהבורא והנברא.

ואז בצורה כזאת שאנחנו עובדים עם הנבראים שנמצאים מחוצה לנו, אנחנו יכולים בזה לרכוש תכונות שהן מביאות אותנו להרגשת הבורא. אלה מין תרגילים שאנחנו עושים. לכן, כך צריך להתייחס לחברים, לקבוצה, שזו הזדמנות לפתח כלים להרגשת העולם העליון.

שאלה: רציתי לשאול על הנושא של גמר תיקון. זה נראה כל כך רחוק.

למה רחוק?

תלמידה: עם כל הגילוי, והסתר וגילוי והסתר, כמו מהמורות כאלה בדרך, ויש אחרי כנסים מין "היי" כזה שהנה אנחנו משיגים קצת, מגיעים לשם, ואז אחרי זה יש כזו אכזבה כזאת, כאילו עוד הפעם חזרתי לתעתוע הזה, נקרא לזה "הסתר", או מה שלא יהיה. פשוט, אני מרגישה אכזבה, כאילו שזה מין משחק כזה, כאן ולא כאן, ושאולי זה לא יקרה.

את כבר הרבה זמן איתנו?

תלמידה: אני חמש שנים בדרך, כן.

אז את רואה שבכל זאת מכל מיני כאלו אכזבות, עליות וירידות, ועליות את רוכשת מהן משהו או לא?

תלמידה: כן.

אז מה את חושבת, איך אפשר לעשות? הולכים על שתי רגליים, ימין שמאל, ימין שמאל, יום לילה, זה תמיד כך. זאת הירידה שיש לנו אחרי העלייה. למשל היה לנו כנס, כנס יפה, גדול, ואחר כך מה? (ראו שרטוט מס' 3) אנחנו השתמשנו בכל אותו הרצון לקבל שהיה בו, איך אנחנו נעלה הלאה, אז אנחנו יורדים ורכשים אגו גדול, מינוס כזה גדול, אכזבה, לא טוב, איזה דברים, תמיד זה ככה. אבל מה כתוב? "כי מציון תצא תורה" ואז אנחנו על ידי זה שוב מגיעים לעלייה יותר גדולה. את מבינה אבל שזה מגיע זה לא נעים.

שרטוט מס' 3

שאלה: לא, זה קשה נורא, כי אני יודעת שאין לי את הכלים האלה.

איזה כלים? לא נותנים לך יותר מינוס ממה שאת לא יכולה להתגבר, את פשוט לא מתגברת נכון, לא יכול להיות. אין דבר כזה. אני זוכר את עצמי שהיה לי כך כשהייתי ממש מרותק למיטה, לא יכולתי לקום, ישנם כאלו דברים וקורה לפעמים כמו פנצ'ר ככה בדרך, זה משהו נורא. כתוב על מקובלים גדולים שהם היו שוכחים, בעל שם טוב, כתוב עליו שהיה שוכח א' ב', מילים לכתוב היה שוכח, זאת אומרת זה לא סתם שבא מצב רוח, חכי, חכי.

תלמידה: אני יודעת, בגלל זה אני שואלת את המעט שאני ככה יודעת. כי באמת אין לי שום דבר אחר חוץ מהרצון הזה להשיג את זה, את השלם הזה, את הבורא, אין לי שום רצון בחיים האלה למשהו אחר.

מצוין, אני מכבד את זה.

תלמידה: אבל זה כל כך מתסכל.

למה מתסכל? את נמצאת בדרך. אז על מה בדיוק את מתלוננת, על התקופות האלה?

תלמידה: שזה נראה רחוק מידי, רחוק. ושכל פעם שמשיגים, אז הדרך עוד ארוכה ואני לא רוצה לעבור עוד גלגול בשביל להגיע לשם, אני רוצה לסיים את זה בגלגול אחד.

איזו אגואיסטית את.

תלמידה: אני לא רוצה לחזור, באמת, וזה משברון לב אפילו, עד כדי כך לא רוצה לחזור, אני רוצה שנגיע, שנהיה שם.

"אני לא רוצה להיות אתכם כאן, אני רוצה כבר זהו".

תלמידה: כן.

בסדר גמור, אנחנו נעזור לך בזה. תהיי צמוד לקבוצה, וחוץ מזה אני אגיד לך, אנחנו מתקרבים כבר לדברים שהם צריכים לתת לנו יותר תוצאות.

את צודקת, אנחנו גומרים איזו תקופת הכנה, זה כמו שלפני מחלה יש איזו דגירה שהיא קצת לא בסדר ואני לא יודע מה קורה אבל ככה אני מרגיש, אנחנו כבר עוברים את זה, אני מקווה שתוך חצי שנה, זה צריך כבר לעבור. מי שיהיה קשור אלינו אנחנו כולנו נעבור את זה יחד, תחזיקי.

שאלה: הבנתי מהשאלה הקודמת, שמה שצריך זה "ואהבת לרעך כמוך", נכון?

זה לא עניין של אהבה, אין כאן מה לאהוב, אחר כך אתה מגלה שבכלל אין "כמוך" ואין "רעך", אלא זה חלקי הנשמה שלך.

תלמיד: האם ישראל זה העם הנבחר לפי מה שאנחנו מבינים?

נבחר. נכון.

תלמיד: זאת אומרת מעל עמים אחרים.

במה?

תלמיד: בחיים, באנושות, באנושיות.

במה, אני לא רואה.

תלמיד: באנושיות?

מה זה "באנושיות"?

תלמיד: בהובלה של הדברים.

בהובלה של הדברים, כן, אנחנו חייבים להביא את שיטת התיקון לכל העולם וכל עוד אנחנו לא מביאים את שיטת התיקון הזה, העולם סובל ושונא אותנו, זאת הסיבה לאנטישמיות, שתדע. זה כתוב בהקדמה לספר הזוהר, ועוד לפני זוהר, כתוב בספר הנביאים שאין פורענות באה לעולם אלא עקב בני ישראל, שכל הצרות בעולם באות אך ורק באשמתם של ישראל, אז אנחנו צריכים כמה שיותר מהר להשתדל להיות טובים.

שאלה: לפי חכמת הקבלה האם ההתפתחות הקבוצתית קודמת להתפתחות האישית?

אין התפתחות אישית אלא בתוך קבוצה.

תלמידה: זאת אומרת שלדעתך ולפי חכמת הקבלה ביטול האגו או הקטנתו יכולה להיעשות רק במערכות יחסים?

במערכות יחסים בתוך הקבוצה שמסודרת בדיוק לפי מה שהמקובלים כותבים, כי הקבוצה זאת המעבדה שבה האדם עובד על עצמו להיות כלי לקבלה כמו סנסור, כמו חיישן לגילוי הא-לוהות.

תלמידה: בעניין הזה אני בהחלט מסכימה אבל אני מבקשת לדעת, אם נבראנו בצלמו ודמותו למה כתוב בצלם א-לוהים?

על מי כתוב?

תלמידה: על כל בני האנוש.

מה פתאום, איזה צלם יש כאן, מאיפה?

תלמידה: לא נבראנו בצלם א-לוהים?

לא, לא מדובר עלינו.

תלמידה: אלא?

מדובר על דמות האדם, ואנחנו לא בני אדם.

תלמידה: אז מה אנחנו?

בהמות, אלא מה? רגע, רגע, מה יש לנו מבני אדם? "בן אדם" מה זה? מי הוא? במה אני שונה מדרגת חי?

תלמידה: סבל.

סבל, אין לנו שום דבר מיוחד, "מותר האדם מהבהמה" זו יכולת להכיר את הא-לוהות, להגיע לא-לוהות, זאת אומרת בתכונות מדובר כך, שאנחנו כולנו בתכונת קבלה, רצון לקבל אגואיסטי יותר מכל החיות והבהמות, בזה אנחנו יותר גרועים מהן, כי הן משתמשות זו בזו רק בצורה הכרחית לפי האינסטינקטים שלהן, ואנחנו רוצים לעשות רע אחד לשני ללא שום צורך הכרחי. אנחנו יותר גרועים מהן, יש לנו רצון לקבל, האגו שלנו הרבה יותר גדול, אבל אם אנחנו מתקנים אותו, אז אנחנו עולים בהתאם לזה לפי הפלוס והמינוס שציירתי קודם.

שאלה: זאת אומרת שלשיטתך, ההתפתחות אישית חייבת להיות בקבוצה.

אין לך אפשרות לשנות את עצמך אם לא בקשר בקבוצה.

שאלה: למה? מחקר למשל, מחקר אישי. אתה בעצמך מדבר על מחקר.

אבל איפה אני חוקר? בקבוצה, זאת מעבדה. איפה אני עוד עושה את זה? "או חברותא או מיתותא", אין אפשרות אחרת. מה כתוב בכלל עלינו, כתוב שקודם הייתה מערכת שנקראה "אדם ראשון", אדה"ר, רצון לקבל, רצון ליהנות. ואחר כך הרצון הזה התרסק, הוא התחלק להרבה מאוד רצונות קטנים כאלה, נעשו המון, שבעה מיליארד חלקים (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

ואנחנו צריכים להביא את החלקים האלה, למרות שכל אחד נמצא בתוך האגו, כל אחד ואחד הוא כמו איזה רצון סגור בתוך קליפת אגו, ואנחנו צריכים להביא אותם, למרות האגו, זה נקרא "עץ הדעת טוב ורע", "נחש", לא חשוב באיזו צורה זה נקרא, אבל אנחנו צריכים דווקא בגלל האגו הזה להתחבר מעל האגו. זאת אומרת יחד עם האגו לחזור למערכת אחידה כמו שהיא הייתה, ואז אנחנו מגיעים לדרגת הא-לוהות, כי אנחנו בני אדם, וכשאנחנו למרות האגו מתחברים, זה נקרא פי תר"ך, שש מאות עשרים פעם או מאה עשרים וחמש מדרגות, אז אנחנו מגיעים לדרגת הא-לוהות מאפס. אבל סך הכל כל העבודה היא רק בין בני אדם. גם אני לפי הטבע שלי מאוד הייתי רחוק מזה. אני לפי טבע שלי שונא את כולם.

שאלה: לא בהכרח עניין של לשנוא.

רחוק.

שאלה: אני מדברת בכלל על האפשרות הזאת של הקטנת האגו.

לא, אגו לא מקטינים, ההפך הוא כל הזמן גדל, אנחנו רק צריכים ללמוד איך להתחבר.

שאלה: אבל זה נורא אינדיבידואלי.

לא חשובה כל האינדיבידואליות הזאת, זה לא חשוב, איזה אינדיבידואליות יש לך באגו? לבהמות זה לא חשוב. את תראי עד כמה שזה הכל בהמה שיושבת בפנים וצריכים לרסן אותה קצת, אבל לא להקטין את האגו, לא. אנחנו לא מדברים על זה שאנחנו נשב כמו ההודים שם, בלי לעשות כלום, לא לנשום, בדיאטה, תנו לחיות לחיות, כל מיני הגבלות, שום דבר, ההפך, להשתמש בכל מה שיש לנו בחיים בצורה טובה, יפה, נוחה, ליהנות ויחד עם זה להתחבר נכון, ונשיג את העולם העליון.

שאלה: הבורא שם אותי בסביבה עם מסגרות די קשוחות, ועם כל המעמסה של היום, איך אני תורמת לקבוצה במחשבה, בחיזוק שלהם. אני פוחדת להיות מעמסה על הקבוצה, כי אני לא מספיק משקיעה בהם. אין לי זמן, רק שישי שבת.

זאת לא קליטה נכונה של הדברים, כי הכל מגיע לנו ממטרת הבריאה. למעלה ישנה "המטרה" שאליה אנחנו צריכים להגיע, ומהמטרה הזאת באים אלינו כל מיני כוחות ומפעילים אותנו, את כל אחד ואת כולנו יחד. איך קוראים לך?

תלמידה: אולגה.

הכוחות האלה נמצאים כמין מערכת, ולא יכול להיות שאת נמצאת בהם, "אולגה", ולא מקבלת שום דבר מהשמים. אני רוצה להגיד לך גם שזה לא מגיע לך, זה מגיע מהמטרה וכל אחד מקבל חבילה משלו, מנה משלו. ולכן האחד כאילו נמצא באיזו ארץ רחוקה, והשני לא יכול, למרות שהוא קרוב, ולשלישי יש סתימה בלב, וסתימה בראש, לכל אחד מגיעות דרגות הקושי מהצורה הסופית שלו, שהוא צריך להתגבר ולתקן את עצמו. לכן אסור לנו להתלונן על התנאים ההתחלתיים. אלו התנאים שבהם את צריכה לפתור את הנוסחה, בתנאים האלו וגמרנו. אז מכאן והלאה להגיד שהכל תלוי בי, ומה שאני מקבלת זה בדיוק לפי המבנה של הנשמה שלי. ותצליחי. (ראו שרטוט מס' 5)

שרטוט מס' 5

שאלה: יש קבוצות קבועות של אנשים שאני סביבם, איתם, מלמדת אותם והם רגילים כבר לקבלה, הקבלה כבר נמצאת ככה בכל מיני סוגיות שעולות ויורדות. האם יש להם מרקם מסוים של קבוצה אם הם רוצים ושואלים, כי זה מרגיש ככה?

אם הם קשורים דרכך אלינו, ואם אתם דנים בכל מיני כאלו בעיות וסוגיות של החיבור, אז יכול להיות שהם שכבר מקבלים איזה מנות מהאור העליון, ואז זה מורגש בהם. כולנו מתפתחים על ידי האור העליון, אין כוח אחר בעולם חוץ מהרצון והאור שפועל בו, ואם הם נותנים התעוררות נוספת מעצמם, אפילו בזמן שכך מדברים, אז הם מתקדמים לעומת האחרים, כן.

תלמידה: הרבה פעמים אני שומעת בשיעורים, תיזהרו, שימו לב למי שאין לא נקודה שבלב זאת לא קבוצה, לא לתפקד בדבר הזה כמו בקבוצה?

לא נכון.

תלמידה: כאשר הם מתפקדים כמו קבוצה, מתפתחים סממנים מובהקים של קבוצה שם.

ודאי אפשר לפתח אותם כקבוצה בלי לחקור נקודות, או לא נקודות, זה לא חשוב, בפרט בימינו כבר כולנו מוכנים.

שאלה: אני רוצה לומר שבקבוצה הצעירה של באר שבע יש לנו מדריכים מקסימים ואנחנו מתחברים בצורה בלתי רגילה. אנחנו מתבטלים ומחכים ליום שלישי להיפגש ואולי נוכל לעזור לקבוצה שיש לה קושי. ושאלה נוספת, על פי מה באמת הבורא קובע מי האדם שמקבל את המכות? לפני כשבועיים נפטרה לי אחיינית שלי צעירה מאוד שעברה סבל וגיהינום 19 שנה.

אני אענה לך גם על זה וגם על זה. אני מסתכל על המסכים שיש לפני כאשר אני נותן שיעור, ואני רואה שם קבוצות, ואני רואה שהם יושבים בצורה פסיבית. רק קצת קבוצות בעולם באמת מקבלות ברצינות את הסדנאות, כל היתר יושבות ומסתכלות עלינו.

אין בקבוצה עבודה על החיבור, ולכן אין למה לצפות. כל עוד לא יכנסו לעבודה מדויקת, חזקה, בלחץ, במטרה ברורה להתבטל וממש לעשות מעצמם סלט, שמהסלט הזה תצא אחר כך ממש דייסה, שיצא משהו הומוגני, אחיד, זה לא יקרה אחרת.

אז כל קבוצה וקבוצה חייבת לשאול את עצמה האם היא עושה את זה. אנחנו נותנים דוגמה מבני ברוך מרכז, ואני רואה כמה קבוצות בעולם שעושות כך, הן באמת מתקדמות. אבל זה במיוחד כמה קבוצות ברוסיה. ויתר הקבוצות, אפילו בישראל, זה ככה ככה, קצת יותר, קצת פחות, אבל ממש לא מורגש שהם בכל המרץ ובכל הכוח, בהבנה שזה דבר הכרחי, עוסקות כמו שצריך בזה. אין לנו ברירה אנחנו חייבים לשנות את עצמנו כדי לקלוט את הא-לוהות. אנחנו לא מסוגלים עכשיו, אין לנו תכונות המתאימות. התופעה היחידה בטבע, בפיזיקה, במה שלא יהיה, בכל מדע שאנחנו לומדים, היא השתוות הצורה, אני יכול לקלוט רק מה שמתאים לתכונות שנמצאות בי.

הא-לוהות למה נסתרת, הא-להים, הכוח הזה? כי הוא כוח השפעה ואני כוח קבלה. כדי לגלות אותו אני צריך במשהו להיות בכוח השפעה כמוהו. איך אני יכול להיות בכוח השפעה אם אני כולי קבלה לפי הטבע? אז אנחנו לומדים שצריכים להיות לקבל בעל מנת להשפיע, אז אני צריך למעלה מכוח הקבלה שלי להיות בהשפעה. זה מה שאני צריך להשיג בקבוצה. רוצה, לא רוצה, זה לא חשוב. התנאי הוא פשוט, אתה רוצה להרגיש את התופעה בטבע? תהיה כמו התופעה הזאת. זה מה שאנחנו עושים. לכן אני צריך קבוצה, לכן אני צריך את חכמת הקבלה, את כל החיים האלה בשביל מה אני צריך? רק לשם זה.

עכשיו אנחנו מתקדמים לזה על ידי צרות, שמאין ברירה אנחנו נרצה לבטל את עצמנו ולהגיע לזה. אבל אנחנו רוצים לגלות את הדברים האלה יותר מהר מהצרות, כמו שהגברת ששאלה לפניך אמרה, שהיא כבר לא מסוגלת לחכות, אז זה על ידי המאמץ בחיבור, ואז אני מושך את האור המחזיר למוטב, הוא משנה לי את הטבע ואז אני מרגיש את הא-לוהות, אני מתאחד עימו וקדימה. זו נוסחה מאוד פשוטה, במשפט אחד אפשר להגיד, ולחזור עליה כל יום, ולשם זה לבוא לקבוצה ולא לשם איזה ויכוחים, ומי צודק ומי לא צודק וכן הלאה. דווקא ההיפך, שכולם יהיו כמה שיותר עצבניים, יורדים עלי, ואני רק בא כדי דווקא לבטל את עצמי, כי יש לי מטרה אחרת, לא להיות צודק איתם.

שאלה: לפי מה הבורא קובע מי סובל ומי לא סובל?

תסתכלי על הציור, מהמטרה יורדים כלפי כל אחד.

תלמידה: אבל גם אני מקבלת מכות.

כן, אבל עוד לא יכולה להודות עליהם.

תלמידה: עוד לא.

עוד לא, יבוא הזמן, מבטיח לך, עוד מעט. הכול בא ממטרת הבריאה בצורה אישית, אף אחד לא אשם בזה, אף אחד, אלא מהמטרה הגבוהה ששם את נמצאת, דווקא במקום מיוחד "את כל מה שה' אוהב, יוכיח כך", משם מגיעה הגברת האגו ואותו את מרגישה כמכה. קשה לנו להבין את זה, צריכים כמה שיותר מהר לעבור את השלב הזה.

תלמיד: יש חומר שאני יכולה להיעזר בו יותר?

רק חברים, קבוצה, ועשרים, שלושים המאמרים הראשונים של רב"ש. יש לנו ספרונים שלמים על חיבור.

אורן: יש ספרים על חיבור. חוץ מספרונים, אני ממליץ לך לשמוע את השיעור הראשון כל יום. ההכנה והחלק הראשון של השיעור, מדברים על הדברים הרגשיים שאת שואלת וזה יתן לך מענה יום יומי, תקבלי את המנה שתסדר לך את היום. זה מסודר בארכיון לפי חלקים.

שאלה: אם אני לא יכולה להגיע לקבוצה, מה אני עושה? לא יכולה להגיע, יש לי ילדים.

לקבוצה, בבוקר?

תלמידה: לא בבוקר, גם פעם בשבוע.

גם פעם בשבוע לא יכולה?

תלמידה: גם פעם בשבוע. לימודים, ילדים.

לא מאמין. את לא צריכה לתת לנו דין וחשבון אלא לעצמך, אבל בהתאם לזה יתנו לך להתפתח או לא. בהתאם לזה. לאישה המצב הרבה יותר קל לעומת הגבר. גבר חייב, הוא חייב קבוצה, חייב חברים, חייב שממש יהיו שם בעיות ולחצים, ויתבטל כלפיהם ממש, בזה הוא יהיה גיבור עד כמה שהוא מסוגל לבטל את עצמו למרות שנראה לו שכולם עובדים עליו. אישה היא פחות מזה, אבל בכל זאת לא להיות בקשר?

תלמידה: לא להגיע פיזית, אבל יש קשר.

עד כדי כך, איפה את גרה?

תלמידה: אני גרה בבאר שבע.

בבאר שבוע, אז עד כדי כך? את צריכה להיות קשורה לסביבה. אני לא יכול להגיד. ומה עם הכנס נניח, כנס כן.

תלמידה: כן.

ושבוע הבא, אלינו לבוא?

תלמידה: בעזרת ה', כן.

"בעזרת השם", לכנס כן.

תלמידה: אני אגיע, בגלל שהבעל קצת מתנגד. צריכה לעבוד עליו.

את שומעת מה שהוא אומר?

תלמידה: לא, אני הקובעת.

אם הבעל אומר שאישה לא נותנת לו לצאת מהבית אני מבין, אבל אישה שרוצה לצאת?

תלמידה: הילדים, לימודים.

את לוקחת בייבי סיטר לילדים, סוחבת אותו איתך וזהו, תעשי את זה תראי כמה שאת מרוויחה, הוא יגיד לך אחר כך תודה.

נעים לראות את כל הפנים, באמת, חלק מוכר מאוד, חלק פחות. יש לנו כל הזמן אירועים. יש לנו בשבוע הבא ביום ראשון אירוע גדול אצלנו, כדאי לבוא בקבוצות שלמות ולשבת קבוצות שלמות כדי להיכנס לסדנה ולהרגיש ממש איך אנחנו ננהל את הסדנה, זו תהיה סדנה לדוגמה, כי בלי סדנה אתם לא יודעים מה זה נקרא לבנות שטח לגילוי הבורא. אנחנו חייבים לבנות את זה עם החברים, בבקשה לבוא ולהשתתף.

גם בכנס הגדול שיהיה לנו בסוף פברואר, יהיו מלא סדנאות, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להרגיש את אותו שדה שנבנה בינינו ובהתחלה נראה כחום, אחר כך קצת יותר, כי זה חי שיש בו משהו משלו. אחר כך אנחנו מפסיקים כל אחד ואחד להרגיש את עצמו, אנחנו מרגישים דווקא את השטח שבינינו, אותו אנחנו מתחילים להרגיש, וכל אחד בצורה אישית מפסיק להרגיש את עצמו, זה האגו שלי, הבהמה שלי, ואז יכול להיות כשאמות, אני נמצא כבר בתוך השדה הזה. זה נקרא עולם העליון, עולם הרוחני, כך זה מתגלה בינינו. אתם רואים עד כמה זה קרוב? רק קצת ללחוץ על השיטה, לממש וזהו. ואנחנו כבר הגענו לאפשרות הזאת, אני מאוד שמח.

לכן אני מודה לכולכם. כולנו נמצאים בשלב מאוד מיוחד בהתפתחות הכללית, אז בואו נממש אותו. יש לנו באמת התפתחות יפה, שנה מאוד טובה, היא לא תהיה כל כך קלה לכל העולם אבל דווקא בגלל זה אנחנו נהיה במלחציים טובים, במינוס הגדול לעלות מזה לפלוס הגדול. בהצלחה. תודה רבה.

(סוף ההרצאה)