שיעור בוקר 01.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 246,

מאמר "החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו"

המאמר הוא מאוד מיוחד. בכלל כל המאמרים האלה שמדברים על יסוד הגישה שלנו למציאות, לבריאה, לבורא, לקבוצה, אלו מאמרים מאוד כלליים וכוללים את כל היחס הנכון שלנו שעלינו להשיג, ובו כבר נגיע למטרת הבריאה.

נקרא ונראה מה אפשר להוסיף לזה מתוך ליבנו.

החסרון העקרי שעליו להתפלל, מהו

תשמ"ו - מאמר י"ב

1985/86 - מאמר 12

"ידוע, ש"הבריאה" נקראת חסרון. לכן היא נקראת "יש מאין". והאדם הנברא הוא מלא חסרונות. ומשום זה, בכדי שהאדם יצליח בהעבודה, שהוא הולך למלאות חסרונותיו, הוא צריך לדעת מקודם, מהו החסרון העיקרי שעליו יתן זכות קדימה לכל חסרונותיו. והיות שיש חסרונות רוחניים וחסרונות גשמיים, עלינו לברר קודם כל, מהו נקרא רוחניים, ומה אנו מכנים גשמיים.

והנה בספר "פתיחה לחכמת הקבלה" (דף ג', אות י"א) כתוב שם וזה לשונו "ועם זה תבין גדר האמיתי להבחין בין רוחניות לגשמיות. כי כל שיש בו רצון לקבל מושלם בכל בחינותיו, שהיא בחינה ד', הוא נקרא "גשמי", והוא נמצא בפרטי כל המציאות הערוך לעיניו בעולם הזה. וכל שהוא למעלה משיעור הגדול הזה של הרצון לקבל, נבחן בשם "רוחניות".

לפי זה יוצא, ש"גשמיות" נקרא, מה ששייך למלאות את הרצון לקבל שלנו. זאת אומרת, שכל מה שהאדם עובד לתועלת עצמו, נקרא "גשמיות". ומה שעובד לתועלת ה', נקרא "רוחניות".

ובהאמור מובן מאליו, שהכלי על גשמיות, היינו חסרון למלאות את התועלת עצמו, אין אנו צריכים לדאוג להמציא לנו כלי של רצון לקבל בעמ"נ לקבל, משום שהכלים כאלו נתן לנו הבורא תיכף בהתגלות הבריאה. כידוע, שמחשבת הבריאה, הנקרא "רצונו להטיב לנבראיו", ברא יש מאין הרצון לקבל, שישתוקק לקבל טוב ועונג. והבורא בטח שממלא בהכלי הזה כרצונו יתברך. נמצא, שעל הכלים דקבלה אינם צריכים לבקש.

לכן התפלה שנותנים עבור גשמיות, היא רק על המילוי, דהיינו שה' ימלא לנו את כל מה שאנו מרגישים שחסר לנו. כי הרגשת החסרון, הוא מה שמביא לנו יסורים. והיסורים שבהרגשתנו, הם הסיבה שאנו נעשה את כל מה שביכולתנו, למלאות חסרונותינו.

מה שאין כן בזמן שאנו צריכים להתפלל על רוחניות, שה' ימלא את חסרונותינו, כי החסרון על רוחניות תהיה הסיבה להתפלל, שה' ימלא את מבוקשנו, מטעם שיש לנו יסורים מזה שהחסרון עוד לא קבל מילוי, הלא החסרון הזה עוד לא נולד בנו. היינו, שיחסר לנו למלאות את הכלי, הנקרא "כלי דהשפעה", כנ"ל, שזהו ההבדל בין רוחניות לגשמיות. ש"כלי הגשמי" נקרא כלי דקבלה, שהוא רוצה למלאות את התועלת עצמו. ו"כלי רוחני" נקרא כלי, שרוצה דוקא למלאות את תועלת ה', ובניגוד לתועלת עצמו.

וכלי זה לא נמצא בטבע הבריאה. כי מצד הטבע, אדם נולד רק בכלי של תועלת עצמו. ומה שאנו אומרים להגוף שלנו, שצריכים לעבוד לתועלת ה', את ענין זה הוא לא יודע אפילו מה שמדברים אליו. כי לא עלה על דעתו, שיש ענין שלא להסתכל על תועלת עצמו, אלא שיחשוב כל היום על תועלת ה'. ובפרט ששומע, שכדאי לוותר על תענוגים ששייכים לאהבה עצמית, לצורך תועלת ה'.

וכל כך מוזר הדבר להגוף, בשעה ששומע, שצריכים לעבוד רק בעמ"נ להשפיע, תיכף מתחכם ושואל, אני רוצה לדעת, אם אתה רואה אנשים שהולכים בקו הזה, שבשבילם גם אתה רוצה לעשות כמוהם. נכון, הייתי מסכים עמך, אבל תגיד אתה בעצמך, כמה אנשים אתה רואה, שכל מחשבתם בחייהם הוא רק לדאוג מה שנוגע לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו. ואם נאמר, שכן אתה יודע, שיש אנשים, שהולכים בקו הזה, אבל כמה השקיעו יגיעה וזמן, שתהיה להם היכולת, שכל מעשיהם יהיו רק בעמ"נ להשפיע. ובעיקר, כמה זמן צריך דבר זה לקחת. חודש, חודשים, שנה, ושנתיים. ועוד יותר הוא מתחכם לשאול, אם כולם השקיעו זמן ויגיעה, הצליחו לקבל דרגה זו, שיוכלו לכוון בכל מעשיהם בעמ"נ להשפיע. ובדברים האלו יש להם כח להרחיק את האדם מהעבודה, השייכת לדרך השפעה.

היוצא מכל הנ"ל, שלגבי רוחניות, הנקרא "לעשות נחת רוח ליוצרו", אין לאדם חסרון כזה. אלא להיפך, שאם באה לו לאדם איזו מחשבה, שצריכים לעשות משהו להשפיע לה' בלי שום תמורה, תיכף מתקומם לנגדו כל המחשבות והרצונות של הגוף, וצועקות, אל תהיה טיפש ויוצא דופן ללכת נגד דרך העולם, שיודעים, שעיקר המחייב לעבוד, הסיבה היא, תועלת עצמו.

ורק עם כח זה הוא יכול לעסוק בתו"מ. והגם שיודע, שצריכים לעבוד לשמה, אבל על זה יש תשובה כללית, שהוא מקיים מה שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתו"מ שלא לשמה, היות מתוך שלא לשמה הוא יזכה לשמה". אבל אין צורך לדאוג על זה, היינו שיבדוק את עצמו, אם באמת הוא התקרב קצת לבחינת לשמה. אלא הוא יודע, שסוף הכבוד לבוא, היינו שבטח הוא יגיע לבחינת לשמה. וממילא אין צורך אפילו לחשוב, מהו הפירוש של לשמה, כי בדבר שאין מוטל עליו לעשות, אין צורך לחשוב ולהכנס בפרטים, לדעת מהו ענינו. אלא הוא חי כמו הכלל כולו.

אי לזאת, יש הבחן גדול בין התפלה שמתפללים על גשמיות, לתפלה שמתפללים על רוחניות. כי על רוחניות צריכים מקודם להתפלל על הכלי. זאת אומרת, על חסרון, היינו שירגיש צער ויסורים, בזה שאין לו הכלי זה, הנקרא "רצון", היינו שישתוקק לעשות נחת רוח ליוצרו.

נמצא לפי זה, שאין לו להתפלל על מילוי חסרון, כמו בגשמיות, שיש לו חסרון, ומבקש על מילוי חסרון, משום שעדיין אין לו שום כלי של רוחניות, כנ"ל. ומשום זה על האדם שהולך להתפלל על רוחניות, עליו להתפלל על הכלי, שה' יתן לו כלי, שירצה להשפיע להבורא. ואח"כ, שיש לו כלי, ששייך לרוחניות, אז הוא יכול להתפלל על שפע, שיכנס לתוך כלי הרוחני.

היוצא מהנ"ל, החסרון אמיתי, שעל האדם להתפלל לה', צריך להיות על הכלי. וזה הולך לפי הכלל "אין אור בלי כלי". וכשהוא מתפלל על חסרון אמיתי מה שחסר לו, אז באה עניית התפלה, היינו שהקב"ה נותן לו כלי חדש. וזהו כמו שכתוב "והסירותי לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר".

ועל ענין חסרון זה שמעתי מאאמו"ר זצ"ל, שאמר בשם רבו אדמו"ר מפורסוב זצ"ל על פסוק "צו את אהרן" (פרשת צו). "ופירוש רש"י, אין צו אלא לשון "זרוז מיד ולדורות". אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב "לזרז" במקום שיש בו חסרון כיס". ואמר על זה פשט, "כיס" הוא כלי, שבו מכניסים כסף. ומדרך העולם, שדואגים ונותנים יגיעה, בכדי להשיג כסף. ואמר, "ביותר צריך האדם לדאוג במקום שיש חסרון כיס, הכוונה חסרון הכלי".

וזהו כמו שביארנו, שברוחניות אין להאדם להתפלל, שה' יתן לו שפע ואורות, אלא עליו לדאוג מקודם, שיהיה לו כלי, היינו רצון וחשק להשפיע לה', היות מצד הטבע יש לנו רצון אך ורק לקבל, ולא להשפיע.

ובהאמור, כשהאדם נכנס בעבודת הקודש, ורוצה להגיע לשלימותו, עליו להשקיע כל כוחותיו, בכדי שישיג את הרצון, שירצה לעשות נחת רוח ליוצרו. ועל זה הוא צריך לרכז כל תפלותיו, שהקב"ה יעזור לו, ויתן לו כלי חדשה זו. ולומר לפניו "רבונו של עולם. כמו שנתת לי כלי מתחילת בריאתי לעולם הזה, שהוא אך ורק לקבל לתועלת עצמי, אני מבקש ממך, תן לי עכשיו כלי חדש, היינו שיהיה לי רצון אך ורק להשפיע לך נחת רוח".

ואין לשאול, איך אפשר להתפלל, שיתן לו כלי, הנקרא "רצון להשפיע", בו בזמן שאומרים, שלא חסר לו הכלי הזה. כי הוא לא מרגיש, שזה יחסר לו. ואם כן, איך אפשר לבקש על דבר שאין לו חסרון.

והגם שהוא רואה, שאין לו הכלי הזו, הנקרא "רצון להשפיע", אבל לא אמרינן, את כל מה שאין לאדם נקרא שחסר לו. כמו שכתוב בספירות עליונות, כי ספירות הבינה, שהוא "כי חפץ חסד", אף על פי שע"י צמצום ב', למדנו, יצאה מראש דא"א, מכל מקום נחשבת כאילו לא יצאה. הגם שאין לה חכמה, אבל לא נבחן זה לחסרון, מעט שלא חסר לה.

רואים אנו, מתי נבחן דבר שאין לו לחסרון, דוקא שחסר לו. ועוד יותר מזה, שצריכים להרגיש יסורים, בזה שאין לו. זאת אומרת, אפילו שמרגיש שחסר לו, אבל אין לו יסורים, מזה שאין לו, עוד לא נבחן זה לחסרון. ואם כן, איך הוא יכול להתפלל על דבר שלא חסר לו.

ומשום זה מוטל על האדם לחשוב על מטרת הבריאה, שידוע שהיא "להטיב לנבראיו". וכשהאדם מתחיל לעשות בקורת על הטוב הזה, שנמצא בין הנבראים. היינו, מה שהם נהנים בהעולם מהטוב והעונג, שהבורא רוצה לתת להם, ואין הוא מוצא את זה בין הנבראים, ומזה הוא בא לידי הכרה, שבטח יש איזו סיבה, שהיא מונעת מהנבראים את הטוב והעונג, שמסיבה זו אין השפע העליון יכול להתגלות, ובשביל זה אין מטרת הבריאה יכולה לבוא לשלימותה.

וכשהוא מסתכל על עצמו, הוא אומר, שכל מה שהוא רואה, שהנבראים לא הגיעו לקבלת השפע, בטח הסיבה היא, משום שלא מקיימים תו"מ כראוי לקיים את מצות המלך. וזהו כמו שאמרו חז"ל "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות". משמע מכאן, שע"י תו"מ יכולים לזכות להטוב והעונג.

אבל נשאלת השאלה, מדוע לא מקיימים תו"מ כראוי לשמש את המלך. אז הוא אומר, שהוא מטעם, שחסר לנו הרגשת החשיבות שבתו"מ. וכמו כן שחסר לנו החשיבות של המצוה, שציווה לנו לקיים את התורה ומצות שלו.

והאדם בא אז לידי החלטה גמורה, שרק ה' הוא יכול לתקן זה. היינו, שבאם הוא יגלה לנו קצת אור של תורה ומצות, שנרגיש את התענוג שיש בהם, בודאי כל אחד תהיה לו היכולת לשמש את המלך בכל מאודו ונפשו, כראוי להיות לאלו שמרגישים בגדלות המלך. ומשום זה על מה צריכים להתפלל לה', שיתן קצת שפע עליון. אז כולם יתעסקו בתורה ומצות כראוי, בלי שום התרשלות.

אמנם רואים אנו מה שהאר"י הקדוש אומר, ששם לא היתה נוקבא כראוי, לכן היתה השבירה. והאור פנימי מפרש את דברי הרב ז"ל, היות שהשפע העליון צריך לבוא לתוך כלי, שיקבל את השפע בעמ"נ להשפיע, והיות שהאור היה יותר גדול, מכפי שהכלי היה מוכנת לקבל, זאת אומרת, שהכלי צריכה לקבל אור בדיוק כפי מה שיכולים לכוון בעמ"נ להשפיע, ולאור גדול כזה לא היתה לה היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע, לכן היה האור צריך להכנס בכלים, שרצונם הוא בעל מנת לקבל.

וזה נקרא "קליפה". ונמצא שהכלים נשברו, שפירושו, שבהכלים האלו, אם יבוא שפע, אז כל השפע ילך לחיצונים, היינו להקליפות. וזה דומה כמו שאומרים, שהכלי נשברה, שלא נותנים לתוכה שום דבר, משום שהכל יפול לחוץ.

לכן אין להאדם להתפלל, שיתנו לו שפע מלמעלה, כי בטח הכל ילך לחיצונים. אלא יתפלל לה', שיתן לו כלי, שהוא רצון וחשק להשפיע לה'. וכשיהיה לו הכלי הזו, אז בטח יתגלה השפע העליון להאדם, וירגיש את הטוב והעונג, שהיה במחשבת הבריאה "להטיב לנבראיו". לכן יש לבקש מה' על מה שבאמת חסר לו להאדם. וזהו כלי דלהשפיע. ועל שאר דברים אין לו להתפלל."

שאלה: הוא כותב שתחילה צריך להתפלל על כלי אמיתי, ואז להתפלל על מילוי הכלי הזה, כלומר קודם להתפלל על כלי דהשפעה. מה זה המילוי של כלי ההשפעה, האם זה מימוש פעולת ההשפעה?

כלי זה חיסרון. הוא מגלה את החיסרון שבכלי דהשפעה, שהוא רוצה להשפיע ולא יכול, מצד הבריאה אין לו לזה שום בסיס, שום יסוד, ואז הוא מבקש על זה, שיוכל להשפיע.

שאלה: מהי המטרה של התפילה?

המטרה של התפילה היא לתקן את האדם שיהיה דומה לבורא. לתקן את הרצון לקבל שבאדם שיהיה דומה לרצון להשפיע של הבורא.

תלמיד: האם זה האדם שמבקש?

כן.

שאלה: עקבתי אחר רב"ש איך הוא כותב ואני רואה שהוא עושה סיבה ומסובב על הבקשה. הוא כותב שעל המילוי אין לך מה לבקש כמו בגשמיות, כי אתה צריך לבקש על החיסרון. אין לך מה לבקש על חיסרון כי אין לך ייסורים ולכן אין לך חיסרון. ייסורים אין לך כי אתה לא רואה שמטרת הבריאה יכולה לבוא לשלמותה. אבל איך תראה את זה? אם תקיים תורה ומצוות. אבל אתה לא רוצה לקיים תורה ומצוות, אין לך חיסרון לזה כי אין לך חשיבות לתורה ומצוות. אין לך חשיבות לתורה ומצוות כי אין לך את חשיבות המצווה. הוא קושר את המילוי שהוא בכלים דהשפעה לחשיבות המצווה. האם נכון הסדר הזה של סיבה ומסובב?

פחות או יותר כן.

תלמיד: בסוף המאמר הוא שם הכול בצד וכותב לבקש על הכלי. אבל כל המאמר הוא כותב שאין לך חיסרון לכלי דהשפעה.

תבקש.

תלמיד: האם אפשר לדלג על כל השלבים האלה ולהגיע ישר לבקש על כלי דהשפעה, "תן לי כלי דהשפעה"?

למה לא? כן, הבורא יכול. אפילו שאין לך חיסרון, אין לך הכנה ואין לך כלום, תבקש.

תלמיד: האם עכשיו אנחנו מתמקדים על לבקש כלי דהשפעה או מתמקדים על חשיבות המצווה, לקיים תורה ומצוות ועל כל סולם הזה?

לא.

תלמיד: על הכלי?

כן.

שאלה: לאורך המאמר הוא מדגיש שהאדם לא יכול לבקש על משהו שאין לו חיסרון אליו, והוא עוד כותב שצריך להגיע לייסורים מזה שאין לו. איך הוא יכול לבקש על כלי דהשפעה?

צריך לחשוב על זה, צריך להצטער על זה שאין לו, ואז לאט לאט הוא יגלה שמגיע אליו חיסרון להשפיע.

שאלה: מתי אנחנו מבקשים על גדלות הבורא? כי הוא שולל את זה, הוא כותב שלא כדאי לבקש על גדלות הבורא ושיאיר לו קצת כי בסוף זה ילך לקליפות.

כן. אם הבורא יהיה עכשיו גדול בעיניי, אז אני ארצה אותו מפני שהוא גדול בעיניי. יוצא שהתועלת היא הפוכה, כי אני רוצה להתקרב לבורא בגלל שהוא גדול.

תלמיד: זה משהו מאוד עדין. אז מתי כן מבקשים על גדלות הבורא?

לתיקון. אתה רואה שאתה צריך לעשות פעולות, ואת הפעולות האלה אתה לא יכול לבצע בלי שגדלות הבורא תהיה מורגשת בך כדבר הכרחי.

שאלה: מהו חיסרון אמיתי ואיך הוא מורגש יום יום?

אני מרגיש חיסרון אמיתי לפי המשיכה לעשירייה ולכל הכלי העולמי הגדול שלנו, שאני אוכל להתחבר איתם ולהרגיש שכולנו ברצון הכללי שלנו משתוקקים לבורא, להשפיע לו ולגלות בזה שהוא משפיע לנו. כך נגדיל את החיסרון להשפיע לו כדי לגלות עד כמה הוא משפיע לנו, עוד ועוד.

שאלה: מה ההבדל בין כלי לרצון?

אין הבדל, זה אותו דבר.

שאלה: האם אפשר לבקש עבורנו, "תן לנו קצת תענוג רוחני?"

בשביל מה האדם צריך את זה? אם הוא רוצה להתקרב למטרת הבריאה, אז הוא צריך לקבל תענוג רק מזה שהוא דומה לבורא, אז מדובר כאן על סוג תענוג מיוחד.

שאלה: כאשר אנו מבקשים להרגיש את הבורא כטוב ומטיב, זו בקשה לכלי דהשפעה?

אני לא יודע, כי אתה מבקש לגלות את הבורא, להרגיש אותו כטוב ומטיב. ובשביל מה אתה עושה את זה, מאיפה בא לך הרצון הזה? מה הסיבה לרצון כזה להרגיש את הבורא כטוב ומטיב? כי אתה רוצה להודות לו ובלי זה אתה לא יכול, כי אתה רוצה להידמות לו? או שאתה רוצה ליהנות מהרגשה שיש לך בורא גדול ושלם וכל פעם ממלא אותך?

שאלה: מה זה לגלות שהבורא משפיע לנו?

זה אחרי כל התיקונים כשאנחנו מתמלאים, אנחנו מזהים שכל המילוי בא ממנו והוא מתלבש בנו ואנחנו מגיעים עימו להזדהות בדבקות ורק הוא קיים בכל המציאות וממלא אותנו.

שאלה: איך עלינו להגיע לגדלות הבורא כחיסרון פעיל בעבודתנו בעשירייה?

רק על ידי חיבור בינינו שכולנו נתקרב בינינו ונגיע למצב שאנחנו יכולים להתחבר כדי להשפיע לו. זאת אומרת, שהרצון לקבל שלנו שמתנגד לחיבור בינינו, יהיה בשבילנו כמידת מדידה, עד כמה אנחנו מסוגלים ללכת למעלה ממנו כדי להשפיע לבורא.

שאלה: מה זה למלא את תועלת ה'?

זה להתקרב אליו עד שנעשים דבקים.

תלמיד: זה הרי לא בטבע שלנו.

אז מה?

תלמיד: אז מה אני צריך בעצם לבקש?

לבקש דביקות.

תלמיד: מה זה אומר דביקות?

להיות כמוהו בכל הפעולות, המחשבות והרצונות.

תלמיד: ואיך אני מגלה את זה בתוך הקשר עם החברים בעשירייה?

להתקרב לזה אתה יכול על ידי קשר עם החברים. ואתה צריך גם לבטל את עצמך כלפיהם ועוד יותר ויותר לאהוב אותם. זאת אומרת שחוץ מביטול האגו שלך, אתה צריך גם לפתח רצון להשפיע וכך אתה מתקרב לחברים, ודומה לבורא יותר ויותר.

תלמיד: זאת אומרת שאני צריך להתנהג עם החברים בדיוק כמו הבורא. לדמיין, לחשוב איך הבורא מתנהג איתנו, וכך אני צריך להתנהג עם החברים?

כן, רק שלא תהיה טעות, איך שנראה לך שהבורא מתנהג. העיקר בשבילנו זו קירבה לבבית שזה ברצון לקבל שלנו, שאנחנו כן רוצים להיות מחוברים.

שאלה: בעצם החיבור זה אמצעי להידמות לבורא?

כן.

שאלה: בזמן ההכנה עושה חשק לחברים במיוחד על ידי דוגמאות של העבודה, סדרי העבודה, הצורות השונות של העבודה.

כן.

תלמיד: וזה גורם לנו להחשיב יותר את הרוחניות. אבל מה במצב הממוצע הכללי של הכלי העולמי, שאת זה כבר במשהו רכשנו, יהיה נחשב לעשות חשק לבורא, או לחשוק בבורא מתוך זה?

לאט לאט אנחנו בונים את הכוונה הזאת, מתקנים את הכוונה הזאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע לבורא. וכך אנחנו מגיעים לשפיץ, למקור, למה אנחנו עושים זאת, וזה הכול כדי לעשות לו נחת רוח.

שאלה: איך בונים בפועל כלי חדש?

כלי חדש בונים בתוך החברה, כשאני יורד מהבקשות להידמות לבורא, אל בקשות לחיבור בין החברים ממש. זה נראה לי כפחות מלאחוז בבורא אבל באמת זה יותר, מפני שיש לנו "ערך הפוך" בין "אורות וכלים". ערך הפוך בין מה שאני מבקש, רוצה, ולמה שאני מגיע.

שאלה: איך בונים בפועל כלי חדש?

אנחנו בונים בפועל כלי חדש, מתוך זה שמרגישים כמה הרצון שלנו משתנה ואם הוא היה מכוון לקשר עם החברים, אז עכשיו הוא יותר מכוון לקשר עם הבורא בתוך החברים.

תלמיד: איך בונים את הכלי הזה?

על ידי שיום יום אנחנו משתוקקים לחיבור יותר ויותר נעלה, שהבורא יהיה מורגש בתוך החיבור בצורה יותר עוצמתית. ובתוך החיבור נדבר כבר לא על החיבור עצמו, אלא על מהות החיבור ואיכות החיבור.

שאלה: אמרת שאנחנו מבקשים את גדלות הבורא רק כתיקון. מהי גדלות הבורא כתיקון בתוך החברים? תיקון של מה?

תיקון של הרצונות, זה שהבורא אוסף אותנו ונותן לנו רצונות חדשים, בזה אנחנו רואים עד כמה שהגדלות שלו גדולה מהגדלות שלנו.

תלמיד: מה מקולקל שאנחנו צריכים בשבילו את גדלות הבורא בין החברים?

כל הקשר בינינו, תיקון האדם הראשון, שזה השדה שנמצא בינינו.

תלמיד: איך אנחנו שומרים שגדלות הבורא שמתגלה בין החברים תהיה באמת תיקון, אמצעי, ולא מטרה? שלא נהנה ממנה וזהו?

זה כבר תלוי בכוונה שלנו, מה אנחנו צריכים, בשביל מה אנחנו צריכים לגלות את הבורא כגדול, כממלא הכול, כמשנה הכול, מכין הכול. זה הכול כדי שאנחנו נכייל את עצמנו נכון לבורא עצמו, דרך התוצאות שמרגישים ממנו.

תלמיד: אז בשביל מה צריכים את גדלות הבורא להכנה, זה מה שישמור עלינו?

כן, את גדלות הבורא אנחנו צריכים כדי להיות דבוקים בו, במידה שאנחנו לא מגלים אותו כממלא את הכול.

תלמיד: שמתי לב שאני באתי לשיעור לא כדי ללמוד משהו אלא כדי להתכלל ולמשוך את השפע העליון, להטעין את עצמי. באופן הזה אני רואה שאני מחובר לכמה דקות ואז מתנתק הלוך וחזור, וזה מוציא אותי מדעתי. יש לי רצון לבלוע את הכול. אני רוצה להיות בהשפעה כל היום. אבל כל הזמן מתנתק ונופל ואז שוב מתחבר. כמו ילד ברחם אימו שמרגיש מסופק ואז כאילו נחתך משם, מאותו אזור מוגן, בטוח.

זה נכון וזה טוב. העבודה שעכשיו אתה נמצא בה היא עבודה מאוד טובה. כל רגע ורגע אתה מרגיש ירידות, נפילות, ניתוקים, וזה מחייב אותך כל פעם לעלות, להתחבר. זה טוב, כך צריך להיות יותר ויותר.

תלמיד: אבל בעל הסולם כותב שהאדם צריך לא להתנתק מהבורא אפילו לשנייה?

אדם צריך להשתדל. אבל מצד שני הבורא עושה לו את הניתוקים האלו כדי שהאדם יתחבר יותר ויותר פעמים. זה בעצם כל הרווח שלנו בעבודה הרוחנית, להתנתק ולהתחבר כל פעם. מה שנעשה בך זו עבודה נכונה ותגיד תודה לבורא.

שאלה: במאמר הוא מדבר על החיסרון הגשמי ועל חיסרון רוחני. איך עובדים נכון עם חיסרון גשמי שמתגלה כדי להגיע לחיסרון רוחני?

צריכים להשתדל להבין מה אנחנו עוברים בגשמיות, ומתוך זה יהיה לנו הכוונה נכונה לצעדים רוחניים שאנחנו עוברים.

תלמיד: האם צריך להסתכל על החיסרון הזה מהצד כביכול?

כמו עכשיו, נגיד כששואלים אז מקבלים תשובה ורואים שהצעדים שעוברים הם צעדים נכונים, ואיך להגיב עליהם יותר טוב ולהוציא מהם מקסימום תועלת שצריכה להיות, לא לטעות בזה, זו העבודה.

תלמיד: האם כשיש חיסרון גשמי צריך לומר לעצמי שאני לא רוצה את המילוי הזה, חסר לי מילוי אחר. האם עצם הבקשה הזאת כבר עושה את העבודה ומקדמת אותי לחיסרון הנכון?

כן.

שאלה: אני מרגיש כל יום יותר תלוי בעשירייה, ממש בכל רגע, אבל גם יש בי הרגשה מאוד חזקה שאני תלוי בכל הכלי העולמי. האם הכלי המתוקן שעליו אנחנו מבקשים זה הכלי של העשירייה, או כל הכלי כולו שמחובר?

גם זה וגם זה. בפועל אני חייב קודם כל לאחוז בעשירייה.

תלמיד: ומה השתנה בדור הזה שאנחנו תלויים בכולם, וכאילו העשירייה גם תלויה בכל שאר העשיריות?

זה לא עד כדי כך. עוד לא גמר התיקון, אומנם זה כבר הדור האחרון. אבל אנחנו צריכים לראות מה קורה איתנו, מה הבורא דורש מאיתנו, מה נתן לנו כתנאים שבהם אנחנו צריכים לפעול.

תלמיד: כתוב "והסירותי לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר". מה זה "לב בשר"?

זה כבר לב שבו ישנן תכונות הבינה, מתעוררות תכונות הבינה, במקום אבן - בשר.

שאלה: הגשמיות של החבר היא הרוחניות שלי. איך נכון להתפלל עבור הגשמיות של החבר?

להשתדל להרגיש במה אתה יכול לעזור לו ועל זה להתפלל.

תלמיד: אנחנו יודעים שכל אחד מקבל את ההתעוררויות האלה מצד הבורא רק כדי שבאמת לבנות את הגישה הנכונה לחיים, אתהיחס כלפי החברים. אם אנחנו מתפללים עבור חבר, זה לא בהכרח ישפר לו את המצב הגשמי אלא ההיפך, יכול להיות שמצבו הגשמי יחמיר עוד יותר. האם זו עזרה מצידנו?

את זה אני לא יודע. אני צריך להתייחס אליו, כמו שהייתי מתייחס לעצמי אם הייתי באותו מצב, ואז התפילה צריכה להופיע ממני כלפי הבורא.

תלמיד: ומצדו של החבר?

מצד החבר אנחנו לא מדברים, אנחנו מדברים מצידנו.

שאלה: הרבה פעמים קורה שאנחנו מדברים על לבנות את הכלי שלנו. כתוב במאמר שלפי הטבע אין לנו אפילו רצון לכלי. באמת נכון שלפי הטבע אין רצון לכלי. מה זה אומר שאנחנו בונים כלי ביחד?

אנחנו צריכים להשתדל להתכלל בכל הרצונות שאנחנו מרגישים אותם בכלי שלנו, בכל חבר וחבר, וכל הרצונות האלה להשתדל לחבר ולראות בהם שורש כללי אחד ומטרה רוחנית אחת וכך להתכלל בזה.

תלמיד: איך אפשר להרגיש את הרצון של החבר?

תשתדל, תשתדל להתקרב. אין לי יותר מה להוסיף.

שאלה: כשנכנסתי ל"בני ברוך" הרגשתי שמחה גדולה ורצון גדול לדעת את כל מה שמלמדים אותנו המקובלים. לאחר זמן מה הרצון הזה פחת. אני רוצה להרגיש את התשוקה שהרגשתי בתחילת הדרך. האם הרצון הזה הוא רצון נכון? אם כן, מה עליי לעשות?

להעלות את חשיבות הדרך, חשיבות המצב שבה נמצא האדם, ובהתאם לכך שתהיה לו שמחה מזה. הוא צריך לבדוק את עצמו לפי השמחה שיש לו בכל רגע ורגע. ואם אין לו שמחה, סימן שהוא עדיין לא בונה את הדרך שלו נכון.

שאלה: בכל התהליך הזה שהרב"ש מתאר אין הסבר או מקום לעבודה עם העשיריה. בשביל מה האדם צריך את העשירייה בעבודה הרוחנית לפי המאמר?

לפי המאמר הזה כנראה שלא, אבל במאמרים אחרים הוא דווקא כן מסביר את העבודה כלפי העשירייה. רב"ש כותב על זה הרבה.

שאלה: האם להשפיע לה' הכוונה להשפיע מהקבוצה לבורא?

כן.

שאלה: רב"ש אומר פה שצריך לבקש על הכלי, על החיסרון ולא על המילוי. הוא נותן את הדוגמה של לבקש ארנק ולא את הכסף, אבל זה מאוד מוזר, למה אני לא יכול לבקש ארנק מלא כסף?

כי את המילוי אנחנו מקבלים מהבורא וכל העבודה שלנו היא על החיסרון לאותו המילוי שצריכים לקבל מהבורא. לכן כל העבודה שלנו, כל התפילות שלנו, הן רק על הארנק. וכשתקבל את הארנק, תגלה בו כל פעם מה שאתה צריך, כמה שאתה צריך.

תלמיד: בתחילת המאמר רב"ש אומר שכלי רוחני הוא "שרוצה דוקא למלאות את תועלת ה', ובניגוד לתועלת עצמו." למה ההתנגדות? הרי אנחנו יודעים שתועלת הבורא והתועלת שלנו כנבראים היא אותו דבר, אז למה ההגדרה הבסיסית במערכת שאלו שני דברים מנוגדים?

כדי שנוכל לעלות לרצון שלו להשפיע.

שאלה: רב"ש כותב במאמר שאנחנו לא צריכים לבקש מילויים אלא רצון לאותו ארנק. איך לבקש נכון את אותו ארנק? האם במילים, או לבנות איזה רצון בינינו להשפעה, לחשיבות הבורא, איך נכון לבקש?

אנחנו צריכים לבקש רק את הרצון, חוץ מזה שום דבר. וכל היתר, כל המילוי, נמצא באור אין סוף, בשפע. אם הרצון יהיה נכון, אז הוא יוכל להוציא, לגלות מאור אין סוף שבו אנחנו נמצאים, את אותו החלק, אותו האור, אותה הארה שתתגלה בנו.

תלמיד: איך לבקש נכון את הרצון הזה?

על זה אנחנו כל הזמן מדברים, זה לפי הרצון, לפי התחברות עם החברים, לפי החסרונות שאנחנו מגלים. כל פעם אנחנו צריכים לכוון את עצמנו יותר ויותר נכון, לרצון הנכון.

תלמיד: אנחנו מחברים תפילה כל יום ומבקשים הרבה דברים, חשיבות, כוחות, אפשרות לחשוב על הבורא, להשפיע לחברים. וכאן הרב"ש כותב, שצריך לבקש דבר פשוט, רצון להשפיע. איך לנסח נכון את התפילה הזו כדי להגיע לרצון הנכון ולא להתרוצץ בין רצונות שונים?

אתם צריכים לחפש יחד.

שאלה: איך הבורא מביא את האדם להרגיש גם ייסורים וצער בזה שחסרה לו השפעה? רב"ש מדבר על שני תנאים, גם שירגיש חיסרון למשהו וגם שזה יכאב לו והוא יצטער על זה. אז איך הבורא מביא את האדם להרגיש ייסורים וצער על זה שחסרה לו השפעה, משהו שלא חסר לו?

הבורא מגלה את ההשפעה שלו מלובשת בכלים שלנו. ולכן אנחנו מרגישים מה באמת חסר לנו, יחד עם זה שאנחנו מקבלים מהבורא. כך הוא מלמד אותנו.

שאלה: איך אדם שנברא עם רצון לקבל ואגו יגלה את החסרונות של עצמו כדי שמתוך זה יוכל להגיע לתפילה אמיתית? איך האגו לא מסתיר את החסרונות של עצמו, איך להגיע לתפילה אמיתית על אף שאתה בתוך האגו?

בהדרגה אדם מגלה את היחס שלו למצב שבו הוא נמצא, לעומת המצב שבו הוא צריך להיות. יש לו שני סוגי אור שפועלים עליו, זה שהוא נמצא בו עכשיו וזה שהוא צריך להשיג, ובהפרש בין שניהם הוא רואה את הפער בין הרצוי למצוי וכך הוא מיישר את עצמו וממשיך.

שאלה: מהו השפע שנכנס לכלים דהשפעה?

אור חסדים או אפילו בהארת חכמה.

תלמיד: אם אנחנו מבקשים שפע, אז אנחנו אפילו לא יודעים מה זה, מה אנחנו אמורים לקבל בכלי מתוקן.

כן.

תלמיד: האם נכון לומר שלאדם אין מה לבקש שפע, כי הוא פשוט לא יודע מה זה?

הוא יקבל את זה לפי המדרגות שהוא מטפס עליהן, הוא לא יודע.

תלמיד: מהי ההכנה הנכונה על מנת שתמיד נהיה בבקשה על הכלי, בבקשה להידמות לבורא, להיות בתכונות שלו, לבקש אותן ולא את מה שנכנס בתוך זה?

מה שאמרת עכשיו, זה בדיוק הכלי.

תלמיד: איך עשירייה צריכה לבנות את עצמה כדי שיהיה אצל כל חבר הרצון לזה, לכלי?

רק דרך החיבור, מה חסר לנו כדי להיות מחוברים.

תלמיד: זאת השאלה שאנחנו צריכים תמיד לשאול את עצמנו, מה חסר לנו כדי להיות מחוברים, וזה כאילו שאני מבקש על הכלי?

כן.

שאלה: אני נמצא כאן וכל מה שאני רוצה זה להתכלל בכלי הכללי ולהחזיק את החברים בלב. אני מרגיש את הרצונות הכלליים אבל לי עוד אין כלי, ואני צריך לדאוג שמה שעובר דרכי לא ילך לקליפות. אבל זה נראה סתירה, האם תוכל ליישב לנו אותה?

איזו סתירה, בין מה למה?

תלמיד: לדוגמה, נניח שאני מרגיש את החשיבות של להקשיב היטב, מתכלל עם החבר ובתוך ההתכללות מרגיש אותו, איך ההתכללות עוזרת לי להתפלל לכלי דהשפעה?

איך אחרת, אם לא תהיה לך הגדלת הכלי דהשפעה, תתכלל?

תלמיד: אז ההתכללות עם החברים קשורה להשפעה בעצם, לרצון שלנו להתקרב לדרך של הבורא, לשם עלינו לכוון?

ודאי, זאת הפעולה עצמה.

שאלה: מה ההבדל בין להידמות לבורא לחיבור עם החברים.

להידמות לבורא אנחנו יכולים רק במידת ובעוצמת ובצורת החיבור עם החברים

תלמיד: להידמות לבורא זה כלי או מילוי?

זה כלי.

תלמיד: אז למה אנחנו צריכים לבקש על חיבור עם החברים ולא להידמות לבורא?

זה אותו דבר, דרך זה שאני מתחבר יותר ויותר לחברים אני מתחבר יותר ויותר לבורא.

תלמיד: אז החיבור עם החברים הופך אותך דומה לבורא?

כן, כמה שאני מעביר דרכי את האור העליון לחברים אני בזה דומה לבורא, לפי זה נקבעת הדרגה הרוחנית שלי.

תלמיד: אז על איזה כלי צריך לבקש?

אני מבקש על הכלי דהשפעה לחברים. לא אבקש לקבל מהבורא כי אני קודם צריך להתכלל מרצונות החברים, ועל זה להעלות מ"ן ולבקש מהבורא שייתן לי מילוי כדי שאעביר אותו להם.

תלמיד: אז עצם יצירת הכלי מהחיבור בין החברים הופך אותנו כבר לדומים לבורא?

כן.

תלמיד: זה משהו שקורה מיד או שצריך לעשות עוד פעולה מתוך החיבור?

זו יכולה להיות פעולה אחת מהרבה פעולות, אבל בסופו של דבר זה בדרך לבניית הכלי.

שאלה: מהו אותו צינור שדרכו אני מעביר לחברים את מה שביקשתי מהבורא בשבילם?

זה הקשר, מידת הקשר, סוג הקשר בינינו.

תלמיד: ואם אין?

אם אין קשר בינינו אז אין צינור, איך תקבל ואיך תמסור?

תלמיד: אמרת שצריך להרגיש מה החברים רוצים, לבקש מהבורא ולהעביר להם.

כן.

תלמיד: אבל איך להעביר להם אם אין איך להעביר?

דרך הקשר ביניכם, ככול שאתם משתדלים בכל זאת להתקשר.

תלמיד: אז קודם צריך להשיג קשר כלשהו.

זה לפי המצב, כן.

שאלה: אם הרצון מספיק מתוקן אז העולם מסביב מורגש כמו הבורא. אז אם במצב הנוכחי אני מנסה להרגיש את העולם מסביב כמו את הבורא, אני מתקן את עצמי כלפי המציאות מסביב?

כן במשהו.

שאלה: איזה פעולות אפשר לעשות בעשירייה כדי לפתח כלי רוחני? האם רק באמצעות תפילה או שיכולים לעשות עוד משהו?

על ידי כל מיני פעולות קשר שעל ידיהן מבררים את צורת הקשר ביניכם וכך דוחפות אתכם לתפילה. בסופו של דבר הכול צריך להיגמר בתפילה.

שאלה: כמה חשובה הנוכחות היום יומית בשיעורי הבוקר בשיחות הזום בעשירייה לבניית רצון אחד לפנות אל הבורא?

אני לא יכול להגיד כלפי נשים, אנחנו לא מדברים כך, אישה פטורה ממצוות שהזמן גרמן כי היא קשורה לבית, למשפחה, לכל מיני דברים. לכן אני לא יכול לדבר על חשיבות הנוכחות בשיעור בוקר כלפי אישה.

תלמידה: וכלפי גבר?

הגבר כן.

שאלה: אם במשך תקופה ארוכה אין הפרעות גשמיות לעשירייה, האם זה מפריע לה להתקדם? בשביל מה הבורא נותן לנו את ההפרעות האלה ואת חוסר היכולת לפתור אותן?

ההפרעות הן בטוח כדי להתקדם. אם אין הפרעות כנראה שאנחנו או חלשים מכדי לתת לנו אותן, כי ניפול תחתיהן, או שאנחנו מתקדמים גם בלעדיהן ביחסים בינינו.

שאלה: האם תוכל להבהיר מהי מטרת הבריאה, מה זה אומר לדבוק בבורא?

לדבוק בבורא זה להידבק במידותיו, זאת אומרת להתאים את עצמו לבורא כמה שיכול.

שאלה: האם החיסרון שאנחנו רואים אצל החברים הוא החיסרון שלנו? האם תפילה על החיסרון של החברים היא תפילה נכונה ורוחנית? והאם אנחנו צריכים ליצור תפילה עבור החיסרון של החברים?

כן, ודאי. כל מי שמתפלל עבור חברו, זה טוב, הוא זוכה תחילה. אנחנו צריכים קודם כל להתפלל עבור החברים.

שאלה: לקראת סוף הקטע הזה הוא אומר, בגלל האור שהיה גדול יותר מכפי שהכלי היה מוכן לקבל, הכלי נשבר, ועכשיו הוא לא יכול לקבל בכלל אור כי הוא הולך לקליפות. מה ההבדל בין הכלי שהיה לפני השבירה לכלי השבור שיש לנו עכשיו? זה היה גם כלי בעל מנת לקבל?

לא, הכלי שנשבר היה כלי על מנת לקבל והכלי שאנחנו צריכים להקים מהחורבן הזה, יהיה על מנת להשפיע. ההבדל הוא בכוונה. הכוונה הזאת מרחיבה את הכלי לצורה שכבר לא יכולה להישבר.

שאלה: קודם אמרת שאנחנו לא מדברים על החיבור אלא על איכותו. מה יש באיכות הזאת ומה נותן לנו להיכנס לתוכה?

כמה שנחבר יותר את כל הרצונות, המחשבות והפעולות שלנו ונרגיש אותם כאחד, זה נקרא להתקדם בחיבור.

שאלה: במאמר מדובר על איך להפוך את לב האבן שלי ללב בשר, האם הדרך לעשות זאת היא לדרוש עבור החיבור עם החברים ברחמים או לדרוש כלים דהשפעה? מהי הדרך להפוך את לב האבן שלי ללב בשר?

רק לעבוד יחד כולנו בעשירייה. אין לך מקום אחר שתוכל לתקן את הכלי שלך.

שאלה: מה זה כלי ומילוי בגשמיות ומה זה כלי ומילוי ברוחניות? איפה הכלי המוכן ואיפה המילוי המוכן?

כלי זה נקרא מקום לקבלת השפע, שם החיסרון לקבלת, להופעת השפע בתוכו, כי בחוסר מילוי הוא מרגיש במצב לא תקין. ובמילוי שבו, לפי עוצמת המילוי, אופני המילוי, הוא מרגיש את עצמו בצורה יותר ויותר תקינה ומלאה, זה נקרא "כלי" ו"אור". סך הכול רצון ומילוי.

תלמידה: אבל מה זה כלי ואור בגשמיות וכלי ואור ברוחניות?

רצון, חיסרון, שיש לאדם זה הכלי שלו והמילוי לאותו הכלי, לאותו החיסרון זה המילוי שלו.

שאלה: נראה שהכול פה מוטמע בתוכנית הבריאה. כאילו, יש פה תוכנית מאוד ברורה ומסודרת. האם אנחנו צריכים בכלל לבקש מהבורא דברים מסוימים או פשוט לקבל את כל מה שהבורא נותן כמו שזה?

לא. הבורא נותן הכול. אנחנו צריכים לבחור ולבקש בדיוק על מה שאנחנו חושבים שחסר לנו. כי בזה אנחנו מתקדמים ומתקרבים לבורא. ובלי שנבחר ונברר ונבקש ונתקרב, בלי העבודה הזאת שלנו לא נוכל להידמות לבורא אף פעם. זאת בעצם מטרת הבריאה.

שאלה: עכשיו בשיעור כשאנחנו נמצאים ביחד, מה זה אומר לבקש כלי דהשפעה?

אם אתם נמצאים ביחד כנראה זה כבר בסדר. אתם צריכים עכשיו לדאוג רק למילוי.

תלמיד: ואם אנחנו לא נמצאים ביחד?

אז קודם כל להיות ביחד, כדי שיהיה לכם כלי.

תלמיד: על זה אנחנו צריכים לבקש? זה אומר לבקש כלי דהשפעה?

כן. לבקש קודם כל על כלי דהשפעה. הכלי אצלנו לא יכול להיות שלא דהשפעה, כי אחרת על מה אתה מבקש? לקבל? לקבל לא מתקיים. אם אתה רוצה לממש את עצמך אתה צריך להתכלל עם רצונות החברים ולבקש על כלי דהשפעה. מתוך השפעה זה לזה, כשכל אחד משלים את הזולת בתוך הקבוצה, אתם יכולים ככול שאתם מסוגלים לצאת מעצמכם ולהשלים את החבר, לצאת מעצמכם ולפנות לבורא. זה הכלי שלכם, כלי דהשפעה.

תלמיד: אני שומע עכשיו חברים שואלים ואתה עונה, חלק אני מבין וחלק אני לא מבין. מה זה אומר שאני מתחבר עם החברים?

זה אומר שאתה רוצה להבין אותם, לחיות איתם בחיבור בלב ונפש כמה שאפשר. זה מספיק להתקדמות איתם, ולאט לאט תראה בזה יותר עבודה, יותר אופנים. וכך תתקדם.

תלמיד: אז ברגע שאני לא מבין, פה הנקודה שאני מבקש מהבורא את הכלי דהשפעה? פה אני צריך להגיד, "בבקשה תן לי את הכלי דהשפעה בשביל להתכלל עם החבר"?

כן.

שאלה: הרב"ש דיבר על זה ש"פיו וליבו שווים" ביחס להרגשה של "טוב ומיטיב", וגם פה במאמר הוא אומר, "מוטל על האדם לחשוב על מטרת הבריאה, שידוע שהיא "להטיב לנבראיו". רציתי לבדוק על הרצוי והמצוי. זו העבודה שלנו, בעצם? אנחנו צריכים כל הזמן לחזור לבירור הזה?

אם אנחנו רוצים לראות את פעולות הבורא כנכונות וטובות, אנחנו חייבים לברר באיזו צורה אנחנו צריכים להיות מחוברים כדי לגלות נכון את היחס שלו אלינו.

תלמיד: ואז על החיבור בינינו מתחילה להיות הדאגה?

כן.

תלמיד: ואפשר לקשור זאת ליראת הבורא, כי אנחנו אומרים שלפני אהבה יש יראה?

חוץ מהחיבור הנכון בינינו אנחנו לא זקוקים לשום דבר.

שאלה: הרב"ש מזמין אותנו כאן לבקש כלי להשפעה בשביל להרגיש תענוג כמו שאנחנו מקבלים תענוג כרגע מכלי דקבלה. האם אנחנו לא צריכים לפני זה לקבל חושים רוחניים?

אז תתפלל על זה. מה זה חשוב? זו אותה תפילה.

שאלה: יש הרבה חסרונות בחיים, אבל הם על קבלה. אתמול למשל לא קיבלתי את המסמכים שהייתי צריך וכעסתי. אז יש לי איזה חיסרון, אבל הוא שקרי. האם אני יכול מתוך זה לכעוס על כך שאין לי מספיק אהבת חברים? האם זה דבר נכון?

לא.

תלמיד: זאת אומרת, אני צריך חיסרון חדש להשפעה ואני לא יכול להשתמש במה שהיה לי?

אתה צריך קודם לכוון את עצמך לעשיית נחת רוח דרך חברים ואחר כך לבורא. וכשיהיה ברור לך שאתה מסוגל לבצע את זה, אז תתחיל לבצע.

שאלה: שאלה מהצוותים שמכינים את הכנס. עם איזה חיסרון אנחנו נכנסים להכנה לקונגרס ועם איזה חיסרון, בעזרת ה', נצא?

אני חושב שכבר שמעתם על זה ממארגני הכנס. נגיע לכנס עם רצון לחיבור ובתוך הרצון לחיבור נצטרך לגלות כלים חדשים. נניח, בין התלמידים ששומעים אותי יש כאלה שאומרים, "הוא לא אמר כלום", "הוא אמר אותו דבר גם אתמול ושלשום ולפני חודש ושנה". וישנם כאלה שמתפעלים מכל שיעור ושיעור כי הם מרגישים בו חידוש. לכן הכול תלוי באדם, כמה הוא מרגיש שמה שהיה אתמול ושלשום ומה שיש היום, מביא לנו מצב חדש, רצון חדש והרגשה חדשה.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו מדברים על כך שצריך לבקש כלי אמונה, כלי השפעה. זה כלי בתוך כלי, או שזה ביטוי כזה, האם אלה כלים שונים, או כלי אחד?

בעצם אלה כלים שונים, אבל אצלנו בינתיים הם מורגשים ככלי אחד. את צודקת.

שאלה: מעבר לחיסרון, האם בתפילה יש עניין של ניסיון או טכניקה שצריך ללמוד?

מעבר לחיסרון? לא. רק לדעת שאת החיסרון הזה אתה יכול לממש רק בחיבור עם החברים. ואיך להתחבר עם החברים אתה כבר לומד מהחיים.

שאלה: במהלך בירור תפילה שאנחנו רוצות להגיש לבורא, אנחנו מרגישות שחסר לנו, שחסר חיבור, חסר חיסרון לחיבור, חסר שיחסר חיסרון לחיבור.

ככה זה יהיה עד גמר התיקון. אז נשתדל להתגבר על זה וללכת קדימה בכל זאת, שזה לא יחליש אותנו.

שאלה: איך להתקדם להרגשה שאנחנו באותו חיסרון?

אני חושב שאנחנו צריכים להשתדל להרגיש את זה בזמן שיעור הבוקר ובזמן הכנסים ובכל מיני חיבורים. אנחנו נותנים הרבה חשיבות לעשירייה ולא כל כך לחיבור בין העשיריות, כי זה באמת יכול להפריע לנו בינתיים, אבל בקרוב נשתדל לדבר גם על זה.

זה לא פשוט להתחבר יחד בין העשיריות. זה פועל בהתנגדות, ככל שאני מתחבר בין העשיריות כך אני צריך לפחד שאני לא אעשה את זה על חשבון הקשר בתוך העשיריות. איך אני שומר על זה? יש לי למשל עשירייה ובתוך העשירייה אני מחובר לכל החברים, ואני משתדל להיות מחובר לכל החברים בכוח אחד, ברמה אחת, בצורה אחת לכולם, ואני בודק את עצמי, האם אני פונה ומתייחס לכל החברים שלי בעשירייה בצורה שווה?

נניח שאני מצליח איכשהו להתקשר בצורה כזאת, ועכשיו אני מדבר על קשר בין העשיריות, מה צריך להיות שם, האם אני צריך להתחיל את העבודה מחדש בתוך העשירייה, איך אני צריך לעבוד עם כל חבר וחבר. קודם היה לי ברור שאנחנו מחוברים בעשירייה "כאיש אחד בלב אחד" ככל האפשר, ולכל עשירייה חיצונית לנו אנחנו מתייחסים כמו לגוף זר, ומה אני צריך לעשות עכשיו? איך אני צריך להתחבר אליהם? מה עליי לעשות עם אותה זרות שהרגשתי בקשר בינינו, עם אותו מרחק?

ואם השגתי איזה ריחוק בין העשיריות זו על חשבון זו, עכשיו אני צריך לעבוד נגד אותו ריחוק שהשגתי. כשהתחלתי להתקרב לתוך העשירייה שלי ולהיות בה, במידה הזאת הרגשתי שכל העשיריות האחרות הן מנוגדות ומרוחקות ממני, ועכשיו, כשאנחנו צריכים להתחבר בדרגה השנייה, השלישית, מה אני עושה עם כל הריחוק הזה שנעשה זה על חשבון זה? אתם צריכים להציע לי פתרון.

שאלה: לשם מה צריך להתחבר עם עוד עשירייה, למה לא מספיקה העשירייה שלי?

אנחנו צריכים להגיע לחיבור שווה בין כולם בכל הכלי של אדם הראשון. אנחנו לא בוחרים לעשות כך או כך, אלא זאת הבעיה שנמצאת לפנינו ואנחנו חייבים לעשות זאת. אני לא יכול לעזוב את העבודה שלי באמצע ולהגיד עד כאן, אלא אם העבודה היא על מנת להשפיע אז אין לה גבול, היא בלי גבול, אין סוף.

תלמיד: אבל האם בתוך העשירייה הקטנה אפילו אי אפשר לגלות את הכול? הרי יחסים מתחדשים, הרצון גדל כל הזמן, ואז העבודה היא כל הזמן בתוך אותה עשירייה.

זה בתנאי שאתה מתחבר עם יתר העשיריות ואז בתוך העשירייה שלך אתה מרגיש את התוצאות.

תלמיד: אדם מסוגל לתפוס יותר מעשרה חברים? לעבוד עם כלי גדול יותר מעשרה?

לא, אבל לא צריך. כי אם הוא מתחבר נכון אז הוא תמיד מרגיש את העשירייה.

תלמיד: אז בסוף זה בגבולות העשירייה שלו?

לא בגבולות העשירייה שלו, בגבולות העשירייה. העשירייה כבר נראית אחרת, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: אני לא מבין איפה הגבול בין העשירייה הפרטית שלי לבין העשירייה הכללית העולמית של "בני ברוך"?

הגבול הוא כשאתה עובר מעשירייה לעשירייה. הגבול הוא שמה שהיה לך קודם זר, עכשיו נעשה קרוב ומתחבר לאותו מצב שהשגת.

תלמיד: מתי אני עובד בעשירייה הפרטית ומתי אני עובד בעשירייה הכללית?

זה תלוי בדרגה, כמו שאנחנו אומרים שיש לנו פרצוף גלגלתא, ע"ב, ס"ג. מה ההבדל? ההבדל הוא בהתכללות.

תלמיד: עכשיו בשיעור אני עובד עם העשירייה הפרטית שלי, עם החברים שיושבים סביבי, סביב השולחן או בחדר הווירטואלי, או עם כל הכלי העולמי שעל המסך הגדול?

גם וגם, כי אם אתה לא עובד, אז הבורא מסדר.

תלמיד: מה זה גם וגם? מה העבודה פה ומה העבודה פה, ואיך משלבים בכלל בין השתיים?

העבודה שלנו להיות קשורים זה לזה.

תלמיד: במה המיקוד שלי?

המיקוד הוא בעשירייה שלך, זו הנקודה המקורית שלך.

תלמיד: ואיפה העבודה עם העשירייה הכללית, עם כל "בני ברוך"?

העבודה עם כל בני ברוך היא במידה שאתה יכול להיות מקושר איתם. בקרוב יהיה כנס ואנחנו צריכים להיות מוכנים לחיבור הכללי, בתוך הגבולות שלנו וודאי.

תלמיד: בחיבור הכללי הזה איפה העשירייה הפרטית שלי?

היא נמצאת בתוך החיבור הכללי.

תלמיד: ואני עובד איתה ביחס לעשירייה הכללית או אין כבר עשירייה פרטית ואני עובד עם העשירייה הכללית?

לא, אתה לא יכול אחת בלי האחרת.

שאלה: בחיבור בין העשיריות אני מבין שאנחנו כוללים עשירייה אחרת בתוך העשירייה הפרטית ואנחנו מנסים להתאים את העשיריות אחת לאחרת, אבל אם יש לנו עשירייה שאנחנו מחוברים בינינו בהתאמה, אז אפשר לנסות לצרף עשיריות אחרות ולראות איזה התאמות צריך לעשות בעשירייה כדי שתוכל להכיל עוד עשיריות.

כן.

שאלה: הבנתי מדבריך שאנחנו בעשירייה מתקרבים להרגשה משותפת וכשמתחברים לעוד עשירייה, אנחנו מרגישים שיש התנגדות מסוימת ואין אותו חיבור כמו בעשירייה שלנו ועדיין חסר שם משהו. כשבעשירייה שלנו חבר אומר משהו שיוצר איזו התנגדות אנחנו מתעלים מעל זה, וגם כשאנחנו עושים לפעמים מפגשים בין העשיריות יש הבדלים בין עשירייה לעשירייה. האם זה עובד בצורה דומה שהחיבור בין העשיריות יותר חשוב מהעשירייה הפרטית ומתעלים מעל ההבדלים?

כן, בסך הכול אתם צריכים להתייחס כמו אמא לילדים, היא לא עושה חשבון עם אופי של ילד מסוים.

תלמיד: אני שמח שאנחנו מגיעים למצב כזה שאנחנו יכולים להתחיל כבר לחשוב על חיבור בין עשיריות.

כן.

תלמיד: יש לנו מפגשים בין עשיריות ויש בזה גם הרבה תועלת, מקבלים קנאה ודוגמאות. בעשירייה שלי יש מה שנקרא "עיתים לתורה", יש מפגשים קבועים, כמו חדר כושר אני יודע שאני מחויב. האם עשירייה צריכה לקחת על עצמה "עיתים לתורה" עם עוד עשיריות, למשל חובה מפגש שבועי אחד עם עשירייה נוספת או האם כדאי להכניס את זה לשגרה?

יכול להיות שאחרי הכנס אנחנו נגיע לזה, אבל השאלה עד כמה יש לנו זמן, כוח, רצון.

שאלה: בכל זאת, ממה צריך להיזהר בחיבור כללי כזה בין העשיריות או בעבודה מול הכלי העולמי שלא יפגע חלילה בעשירייה הפרטית?

לא לעזוב את המושכות. למשל כשהסוסים מושכים את העגלה, אנחנו צריכים להחזיק אותם ולכוון אותם ולא לעזוב את המושכות. והשאלה היא, האם בטוח שמישהו ידאג לזה בחברה כל כך גדולה? זו הסכנה.

תלמיד: אתה מדבר על המושכות בתוך העשירייה הפרטית או בכללי?

בכללי.

תלמיד: קודם הסברת שצריך להיזהר בחיבור בינינו, שזה יכול במשהו לפגום בחיבור הפנימי בעשירייה הפרטית שמתחילים להתרחב עם החיבור. למה שזה יפגע בחיבור הפרטי בעשירייה הפרטית אם אני מתרחב לכלי עולמי?

האדם בנוי כך שהוא לא יכול לראות יותר מעשרה פרטים, ולכן, עלינו להבין שצריכים לבנות את המערכת שהיא דואגת שתמיד יהיה לפני כל אדם הרגשת עשירייה בלבד. לא שלו ולא "משהו מעל הכוכבים", אלא שיהיה משהו בהישג ידו.

תלמיד: כי אנחנו לומדים ש"ברוב עם הדרת מלך" וככל שיש יותר ריבוי אנשים, יש יותר ריבוי של גילוי שכינה וכן הלאה. אז יש פה עניין של הייחודיות של הארגון שלנו, שאנחנו באמת לא לומדים באיזו קבוצה קטנה, אלא הולכים מתפשטים ומתפזרים על פני כל העולם עם על האיכויות של כל האנשים.

לכן לא ברור איפה פה הזהירות שצריכה להיות, על מה צריך לשמור? אם יש לי עשירייה פרטית כמו לכל חבר פה, שנמצאת בדרך חזקה מתמידה, למה לא באמת להתחיל יותר ויותר לחשוב להכניס לתוך העבודה שלנו את כל התנועה הרוחנית שבה אנחנו נמצאים, את כל החברים בכל הכלי העולמי?

אתה רואה שאנחנו מתקרבים לזה, רוצים או לא רוצים מתקרבים לכנס ומתקרבים לדבר על זה יותר, ומתעוררות כל מיני שאלות על זה. זאת אומרת זה קורה. החיים מובילים אותנו.

שאלה: האם יכול להגיע מצב שלא נראה פנים ורק נרגיש איך לכל הכלי יש אותו מבנה רוחני? ואם כן, איך קורה התהליך הזה?

זה עוד מוקדם. בינתיים אפילו על החברים שלנו אנחנו לא יכולים להדביק כזה סימן ולזהות באיזו דרגה רוחנית חבר שלנו נמצא, ובכלל את דורשת דברים שהם למעלה מכוחנו בינתיים. עוד מעט.

שאלה: אני רוצה לשתף שבישראל ארגון הנשים שולח אחת לשבועיים שיבוץ של שתי עשיריות למפגש, ובאמת נוצר בירור האם לקיים סדנת חיבור רגילה או דווקא לקחת את המפגש הזה עם עוד עשירייה כהזדמנות ללמידה הדדית זו מזו ושיתופים פרקטיים על מה כל עשירייה עושה במסגרת שלה, או מנגנונים שהיא מייצרת כדי לתמוך בחברות. אתה חושב שאולי השלב הראשון בחיבור הזה בין עשיריות הוא דווקא ברמה יותר יישומית פרקטית ופחות רגשית חברתית רוחנית?

אנחנו נברר את זה. נדבר על זה. אני לא יכול לענות עכשיו לא מכיר כל כך את העשיריות, במיוחד עשיריות נשים.

שאלה: עברנו חוויה, העשירייה שלנו התחברה עם עשירייה נוספת וקיבלה הרבה מאוד התפעלות בקטעים שבהם לדוגמה הייתה איזו עייפות בעשירייה, אז עשירייה אחרת העירה אותה ולהיפך, זאת אומרת השיתוף בין העשיריות נתן לעשירייה הרבה מאוד גדלות וחשיבות וחווינו את זה בצורה מאוד מאוד חיובית.

יופי. אז נקווה שככה זה יהיה לכולם. כולם מוכנים לקבל תוספת טובה.

שאלה: יש מצב שככל שאנחנו מתקדמים בעבודה בינינו, לי יש הרגשה שיש את העשירייה ויש אותי. אני לא עובד מול כל חבר, אלא פתאום העשירייה נהייתה איזה גוף, משהו שאני עכשיו מאוד רוצה להידבק אליהם, להיות איתם.

כן.

תלמיד: מידי פעם לחבר יש איזו בעיה ספציפית אז הוא כאילו צף מתוך הדבר הזה. אבל קודם אתה דיברת על לעבוד מול כל חבר בצורה פרטית, ופה אני דווקא מרגיש שככל שהזמן עובר יש עשירייה, שזה כל החברים פה, ואני רק רוצה להידבק אליהם. זה כיוון נכון או שאני צריך לעבוד מול כל חבר בנפרד?

אתה תמשיך. העיקר לא לעצור ואתה תראה עד כמה החיים משנים אותך.

(סוף השיעור)