שיעור הקבלה היומיJan 14, 2021(בוקר)

חלק 2 בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ג', הסתכלות פנימית, פרק ט', אות א'

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ג', הסתכלות פנימית, פרק ט', אות א'

Jan 14, 2021

שיעור בוקר 14.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: תע"ס, חלק ג'

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג', עמ' 176, דף קע"ו.

הסתכלות פנימית, "אור ישר ואור חוזר כולל ט"ו פרקים".

פרק ט', אותיות א' – ד'. פרק י', א' – ז'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק ג', דף קע"ו או עמ' 176, "הסתכלות פנימית", "אור ישר ואור חוזר, כולל ט' פרקים", פרק ט', אות א'.

אות א'

ע"ס דראש, דגלגלתא, דא"ק

"ונבאר מתחילה את פרצוף גלגלתא דא"ק, שהוא פרצוף הראשון שבעולם א"ק. והוה תחילת הכל, כבר ידעת, שהא"ס ב"ה מתפשט עד לזווג דהכאה על המסך שבכלי מלכות, אשר אז עולה האו"ח הנדחה מכלי מלכות, ומלביש את ד' הבחינות דאו"י עד קומת כתר. גם ידעת שההתלבשות הזאת של הע"ס דאו"י בע"ס דאו"ח, מכונה בשם ע"ס של ראש, שפירושו, שרשי כלים, כי התלבשות הא"ח ממטה למעלה, מספיקה רק להתפיס האור בפרצוף, ולא להלבישו ממש, כנ"ל."

אני מצפה לשאלות, אם אין שאלות אז אנחנו ממשיכים כי בעצם הדברים טריוויאליים.

קריין: אות ב'.

אות ב'

טעם ההתפשטות מלכות דראש לע"ס , הוא משום

שכל מדרגה הגורמת אור לעליונה, זוכה בזה גם היא

"ונודע, אשר החוק הוא בעולמות העליונים, שכל מדרגה הגורמת תוספת אור למדרגה העליונה ממנה, הרי כל אותה תוספת אור, חוזרת ומושפעת ג"כ, למדרגה ההיא שגרמה את הופעתו. ולפיכך, מתוך שהמלכות לא קיבלה את האור השייך לה, והחזירתו למקומו, דהיינו הוא האו"ח הנעשה למלבוש על האור העליון, שעל ידי כן התפיס את האור העליון בראש, כנ"ל, אשר זולת האו"ח הזה, לא היה אור העליון נתפס שמה כלל, נמצא מתחייב משום זה, שכל אותו שיעור קומת הע"ס של ראש, שגרמה שם, ישוב ויתפשט ג"כ בתוך כלי המלכות גופה. בדומה לז"א שאמרו תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא, אף כאן במלכות מתוך דט"ס מחד נפקי, חד בט"ס קיימא. וזה וזה נקרא גוף."

זאת אומרת, ברור לנו שמי שמשיג משהו ברוחנית, קודם כל מה זה "משיג"? משיג זה כבר שהוא עושה מאמץ על עצמו, הוא מפתח מעצמו סדר חדש כדי להשיג משהו שלמעלה ממנו, ואז הוא משיג בכוח מה שלמעלה ממנו ולפי זה ודאי שיש שינויים בו בעצמו. אז מה שהוא מתפיס ממטה למעלה באור חוזר זה אחר כך חוזר בו ומשנה את המבנה שלו באור הפנימי.

שאלה: מה זה "להתפיס" ומה ההבדל בין זה לבין "להלביש"?

להלביש זה בדרך כלל ממטה למעלה, הלבשה על משהו חיצון. "להתפיס" זה הוא מתפיס בתוך עצמו. בדרך כלל כך משתמשים במילים האלו.

שאלה: מה בפרצוף שהתחתון בונה, שייך למדרגה העליונה?

הוא מצד אחד מוסיף לעליון בזה שהוא משיג אותו ולוקח ממנו את המבנה שלו, ומתפיס בתוך עצמו ומארגן את עצמו דומה לעליון.

שאלה: האם מטרת האור חוזר היא למלא את כל הפרצוף עד הסוף?

אור חוזר לא ממלא, אור חוזר משיג את העליון במידה שהתחתון מסוגל לבטל את עצמו ולהגיע להידמות לעליון, וזה רק התקשרות בכוח, ואחר כך כבר מזה שהוא לוקח את הצורה הזאת של העליון, הוא מתפיס את זה בתוך עצמו, זאת אומרת מארגן את עצמו לפי המבנה של העליון.

שאלה: לְמה מקביל אור חוזר המלביש בעבודה?

אחרי צמצום, מסך ואור חוזר, כשהוא משתדל להידמות לעליון בכוח ממטה למעלה, הוא אחר כך הופך את זה בפועל מלמעלה למטה. לְמה זה דומה? כמו שבעולם שלנו אתה לומד משהו על אחרים, ואחר כך מזה אתה מארגן את העסק שלך נגיד.

תלמיד: בעל הסולם כותב כאן שההתלבשות של האור חוזר מלמטה למעלה היא מספיקה רק כדי לתפוס, לקבל את האור בפרצוף.

הוא לומד מזה מהעליון איך העליון מסודר ואחר כך לפי זה מסדר את עצמו. זה נקרא התלבשות בכוח לא בפועל. כמו שאנחנו לומדים על מישהו, נניח אני בא אליך ולומד ממך משהו ואחר כך לפי זה אני מסדר גם אצלי אותו העניין.

תלמיד: וכשאנחנו משתדלים לעשות את זה מתוך הרצון המשותף שלנו מה זה אומר שאנחנו לומדים מהבורא?

אנחנו רוצים לקבל מהבורא צורת ההתקשרות בינינו, מערכת ההתקשרות, שזה יהיה העשירייה המתוקנת, עשר ספירות, מבנה של הנשמה. לפי איך שאנחנו מתארגנים, אנחנו רוצים גם להיות דומים לו בכוח השפעה, אז אנחנו ממלאים את עשר הספירות האלו באור הפנימי ואז אנחנו כבר עובדים בפועל נגד האגו שלנו וכך ממלאים את עצמנו.

שאלה: כשאנחנו משתדלים לעשות את הפעולה הזאת, אור חוזר כלפי הבורא, אנחנו מיד באותו רגע מקבלים את התגובה שלו, ואיזו הבנה של הפעולה שלו או לא?

זה תלוי בכמה שאנחנו משתדלים. ודאי שזה לא בבת אחת אלא הרבה פעמים אנחנו משתדלים לנסות, לומדים לפעול יחד איך אנחנו בונים בינינו רצון אחד, מערכת אחת. מתוך המערכת הזאת שהיא קשורה כאחד איך אנחנו פונים כלפי הבורא, אם העשירייה שלנו עובדת כאחד אז אנחנו מתקשרים אליו ואז מתחילה להיות האינטגרציה בינו לבנינו.

תלמיד: בסוף אותו סעיף בעל הסולם כותב שעשר ספירות יוצאות מאחד, מה זה?

שהן כולן מתחברות. בקיצור עשר ספירות מתחברות כאחד.

שאלה: אפשר להגיד שאחרי שאנחנו עושים מאמץ לחיבור בינינו, האור חוזר זה מדידה עד כמה יש גדלות הבורא בעשירייה? ולפי זה יכול להתפשט בתוך האור הפנימי, בתוך של הפרצוף?

נכון. יפה.

  1. אות ג'

ע"ס דתוך, דגלגלתא דא"ק

"ולפיכך, ישוב האו"ח להאיר בכלי המלכות, באופן שמרחיב אותה, עד לה' בחינות כח"ב תו"מ, ומתנוצצות גם הע"ס דאו"י של ראש ומתפשטות בע"ס של המלכות, דהיינו עד למלכות שבה, המכונה טבור, ואלו ה' בחינות דהתפשטות המלכות האמורות, הן הנעשות לכלים גמורים, להתלבשות אור העליון בפרצוף, וע"כ הן מכונות בשם גוף, כנודע (ועיין באו"פ ח"ג פ"ב אות ג' ובפ"ג אות א')."

זו בדיוק הדוגמה איך מתוך ההתקשרות לעליון ממטה למעלה על ידי אור חוזר, צמצום, דחייה, אור חוזר, מתוך זה כמה שמשיגים את התכונות בדחייה באור חוזר, אחר כך מקבלים את זה בפנים מפה עד הטבור, ואז האורות האלה שמתפשטים בתוך הגוף הם כבר ממלאים את הרצונות שבגוף הפרצוף, ובצורה כזאת אנחנו מייצבים את דמות הבורא בנו.

אות ד'

ע"ס דסוף, דגלגלתא דא"ק

"ומהטבור ולמטה, אין אור העליון יכול עוד להתפשט שמה, מטעם הצמצום והמסך שבו," אין כוח לקבל על מנת להשפיע. הרצונות שלא נמצאים מפה עד הטבור, שאפשר להשתמש בהם בעל מנת להשפיע, הם כולם נמצאים למטה מטבור. "וע"כ אין שם אלא הארת או"ח בלי אור ישר, שאין בהם כח להתפשט, ומסיימות ע"כ את הפרצוף, כנ"ל (פרק ז' אות ב'). והנה נתבארו רת"ס דפרצוף הראשון של א"ק, הנקרא פרצוף גלגלתא."

שאלה: האור שמתפשט מהפה דראש כדי להוליד את הספירות התחתונות, האם זה צריך להיות אור פנימי?

כן.

שאלה: מה עלינו לעשות ומה עלינו לא לעשות בלימוד התע"ס כדי שזה יהיה לנו לשימוש שיעזור לנו ולא יהפוך למכשול בעבודה שלנו?

אני ממליץ לך לקרוא מה שכותב רב"ש וממש יום יום תשתדל לקרוא אפילו שני מאמרים. אחד בבוקר, אחד בערב. פשוט תשטוף את עצמך עם מאמרי רב"ש. זה מה שאני ממליץ. קשה לך שני מאמרים ביום כי יש מאמרים מאוד ארוכים, אז מאמר ביום. תקרא אותו בחלקים. אפילו שתשכח מה שקראת לפני כמה שעות, תוכל להמשיך עוד. שתמיד תהיה לך אפשרות להמשיך ולהמשיך עד שאתה גומר מאמר, וכך אתה תראה עד כמה שזה משפיע עליך.

ודאי שזה חוץ מהלימודים שלנו ועוד דברים שאתה צריך לעשות בחיים, אבל קח את זה כדבר הכרחי שבלי זה אתה לא יכול להתקיים. זה צריך להיות כאוכל שלך, כמאכל שלך למשך היום. המאכל הרוחני. תנסה ותראה איך אתה מתקדם.

שאלה: אני התבלבלתי מאוד. יוצא שאי אפשר לקבל בעל מנת להשפיע אם זה קשור למצבים שאנחנו עוברים בעשירייה כל אחד מאיתנו בצורה אינדיבידואלית?

לא. אנחנו עדיין לפני החיבור בינינו ולכן אין לנו שום פעולה רוחנית שאנחנו יכולים להיות בה. אין שום פעולות רוחניות. הן נמצאות לפנינו, אנחנו עוד לא הגענו למצב שאנחנו יכולים לקיים אותן כי אין בינינו קשר. אם אין עשירייה אז אין מה לדבר בכלל. אז לא עשירייה, שישייה, שבעה, שמונה, לא חשוב כמה אבל לפחות שיהיה משהו שיש ביניהם איזה קשר, אחרת אנחנו לא יכולים לבצע דברים שהם מוגדרים כרוחניים.

שאלה: מה ההבדל בין שורשי כלים לכלים?

שורשי כלים זה עדיין לא כלים, זה עדיין כוונות שאני מתקשר ממטה למעלה כלפי הבורא. כלים זה שאני כבר מתחיל לעבוד עם הרצונות שלי בפועל בעל מנת להשפיע ממעלה למטה.

שאלה: האם בשלב מסוים כשמתקדמים הבורא הופך להיות למורה?

אני לא יודע את הפילוסופיות האלה. אל תשאל אותי כאלה דברים, תשאל רק לפי מה שאנחנו למדנו.

שאלה: תיארת מצב שיש צמצום, מסך ואור חוזר, ואז יש את האור הפנימי שנכנס ומפרמט, ומזה הוא לומד כאילו את הבורא. האם זה נכון?

כן. מאור חוזר שאנחנו מעלים, אנחנו לומדים את תכונות הבורא, את הדמות שלו שאנחנו יכולים לתפוס, ואחר כך אנחנו מדפיסים את זה בנו.

שאלה: לגבי הקשר שאין לנו עדיין בעשירייה ולכן אנחנו לא עושים פעולות רוחניות. רק כדי להבין את זה, קשר הרי קיים בינינו רק שאנחנו לא מודעים אליו. האם אפשר להסתכל על זה ככה? ואם כן, האם בכל זאת הפעולות שאנחנו עושים הן משפיעות על משהו גם אם אנחנו לא מודעים אליהן?

ודאי שאנחנו כולנו כבר נמצאים במצב המתוקן כי "אין מוקדם ומאוחר"1, וכולם נמצאים כבר בגמר התיקון. זה ברור, זה כך כתוב. אבל אנחנו צריכים לקבל את עצמנו לעת עתה לפי מה שמתגלה, כי על זה אנחנו בעצם נלחמים, איך מביאים את עצמנו למצב הטוב, הנכון, להשתוות שלנו לבורא. זה שאנחנו בעיני הבורא נמצאים במצב המתוקן זה לא אומר שאנחנו כבר מתוקנים.

שאלה: לגבי השתוות עם הבורא. במעמד של האורח ובעל הבית, באור חוזר, האורח ובעל הבית שווים?

לא ששווים. במשהו האורח משתווה עם בעל הבית, בכמה שמסוגל להחזיר לבעל הבית אותה הטובה שמקבל ממנו. בעל הבית נותן לאורח 100%, האור העליון נמצא בצורה בלתי מוגבלת מעל ראש הפרצוף. אלא הנברא בונה את הראש שלו בכמה שמסוגל מכל היכולות שלו לבנות כוונות על מנת להשפיע, מזה נבנה ראש הפרצוף.

תלמיד: אז כל אור חוזר ממטה למעלה מגדל יותר את הנברא?

אני גם לא רוצה להגיד כך. תנסו לדבר בצורה כמו שמדברים בחכמת הקבלה, בתע"ס, ב"פתיחה". האור החוזר עולה מפה דראש ומעלה כדי להדפיס את הספירות, את היחס של בעל הבית שנמצא לפניו.

שאלה: לפני רגע העלית נקודה חשובה, שיש רצון לקבל, דחייה ואור חוזר, וככה האור מתפשט בתוך הגוף. השאלה היא ממה הגוף החדש הזה נבנה, אם מוכן לקבל את האור העליון?

מאור חוזר, קודם כל. מאור חוזר, מרצון להידמות לבורא נבנה גוף הפרצוף.

שאלה: אמרת שהאור החוזר משתדל להדפיס, להעתיק את יחס הבורא.

אני רוצה לבנות מעצמי אותה צורת היחס ממני לבורא, כמו שאני מרגיש שהבורא מתייחס אלי, עד כמה שאני מסוגל. במידה הזאת אני מגלה קשר בינינו ואז מתחילה להיות אינטראקציה בינינו.

תלמיד: על ידי הפעולה הזאת, כשאני משתדל לבנות את זה, האם מהאור החוזר הקטן ביותר אני מתחיל לעשות את זה, אז נבנה הראש, או שאת כל האור שיש בראש אני מעריך אותו, שוקל אותו?

קודם צמצום, שאני עושה צמצום על הרצון לקבל שלי, מתחיל לפתח את הרצון לקבל שלי כמה שיותר להשפעה, עוד לפני שאני מתחיל לקבל את האור. וברגע שאני מסוגל על עשרה הרצונות שלי שמתעוררים לעשות צמצום, מסך ואור חוזר, ולפי זה אני בונה את הראש, רק אחר כך אני בפועל מתחיל להתקשר לאור שמגיע אלי.

קריין: אנחנו בפרק י', עמ' 177, קע"ז.

פרק י'

מבאר פרצוף ב' דא"ק הנקרא ע"ב2

קריין: נלך לאות א'.

אות א'

האור המקיף מזכך את המסך דבחי"ד לבחי"ג

"וכבר ידעת את חוק ההזדככות הנוהג בעביות שבכלי מלכות, אשר אע"פ שהעביות שבכלי המלכות, הוא הממשיך והוא הגורם, לכל שיעור הקומה שבפרצוף, מ"מ אחר שנמשך שם אור העליון ונתלבש בפרצוף, יש בטבעו של אור המקיף לזכך את העביות שבמלכות (כמ"ש היטב בהסת"פ ח"ב אות ע"ב ד"ה ובכדי), ולפיכך, אחר שנתלבש אור העליון בפרצוף גלגלתא דא"ק, הנ"ל, גרם הזדככות לעביות דבחינה ד', אשר במסך שבמלכות שבו, ויצא משום זה מסך חדש במלכות דבחי"ג."

קריין: אות ב'.

אות ב'

יציאת ע"ס דראש בקומת חכמה, על המסך דבחי"ג

"ומתוך שאור העליון, אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו רגע (כמ"ש הרב בע"ח ש"ו פ"ז מ"ת), נמצא משום זה, אשר תיכף בזה הרגע, שנתחדש המסך שבעביות דבחי"ג, הנה תיכף מתפשט אליו אור א"ס לזווג דהכאה, שהמלכות מעלה או"ח ומלבשת לאור העליון. אלא, מתוך שנחסרה מדת עביות דבחי"ד, א"כ האו"ח הנדחה ועולה מהמלכות נתמעט משיעורו, ואינו מגיע עתה להלביש עד קומת הכתר כמקודם, אלא רק עד קומת חכמה."

שאלה: האם זה בתוך הפרצוף או שאלו שני פרצופים?

הכול זה בפרצוף אחד. זה תהליך שעובר פרצוף.

שאלה: עד עכשיו אפשר להבין מה זה פרצוף גלגלתא נגיד, שעושים צמצום, מסך ואור חוזר. אבל מפה והלאה מה זה אומר על העבודה שלנו? מה זה נגיד פרצוף ב' דא"ק בעבודה?

לא מדברים על העבודה שלנו, מדברים על מה שכתוב. אל תתבלבל.

תלמיד: אז רק מלמעלה למטה להסתכל על זה?

כן, בלבד, מה שכתוב. אחרת זה יהיה בלבול. כבר נתקלתי בזה בחיים שלי, תמיד תלמידים שמתקשרים כך הם ממש מתבלבלים.

שאלה: מה זה שהוא אומר, "איבד תיכף"?

מיד, אין פעולות ביניים.

שאלה: הוא כותב כאן שהדרגה הזאת התקטנה והאור החוזר עולה כבר לא לכתר אלא כביכול עד לדרגת חכמה. מהו הגבול העליון הזה, למה יש שם הגבלה?

אין מסך יותר מבחינה ג', כי מסך דבחינה ד' הזדכך.

שאלה: העביות של בחינה ג' ובחינה ד' מה זה, ומה זה המסך עליהם?

עביות זה רצון, ומסך זה כוח התגברות על הרצון, שעוד לא רוצה לקבל לעצמו, אמנם מאוד רוצה, אבל רוצה לעשות את זה כהשפעה למי שנותן לו, לבעל הבית נגיד. ואז במקום עביות שיש לו כלפי האור, כלפי המתנה, כלפי האוכל, לא חשוב מה, הוא מפתח דחייה שזה נקרא מסך. אחרי הדחייה, מפני שבעל הבית כל הזמן לוחץ ואומר "תקבל, תקבל", אז הוא מוכן לקבל אבל כבר לטובת בעל הבית ולא לעצמו. זה נקרא שיש לו אור חוזר. ואז כמה שהוא מקבל לפי האור החוזר זה לא נחשב לקבלה אלא להשפעה.

תלמיד: איך להרגיש את זה?

על כל ד' רצונות יש לך מסך. יש סך הכול ארבעה רצונות, אפשר להגיד חמישה, שורש, א', ב', ג', ד', ובהתאם לזה יש לנו חמישה מסכים, על כל רצון מסך משלו. נגיד, בשר, דגים, סלט, לחם, לפתן, בהתאם לזה עד כמה שאתה יכול להתגבר אתה יכול לאכול לבעל הבית. זאת אומרת אתה נהנה, אבל כל הכוונה שלך שאתה עושה את זה לבעל הבית, לא לעצמך. אלו דברים מאוד קשים, אי אפשר, רק בזה שמופיע האור העליון ונותן לנו כוח כזה, ואז אנחנו מוכנים לעשות פעולות כאלה, בלקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: זאת אומרת ד' זה הרצון הכי גס. האם אפשר לומר שאם אני מקריב את הרצונות שלי, נגיד לישון, לאכול, עבור העשירייה ומתחבר איתה, בזה אני עושה מסך על העביות בבחינה ד'?

זה תלוי עד כמה אתה רוצה לישון או לאכול, ולא תלוי אם זה דווקא אוכל או שינה. הרצונות הכי חשובים לי, הם נקראים אצלי לעת עתה בעביות הגדולה.

שאלה: למה הזיווג הוא תמיד קורה על אור אין סוף, איך נברא כל כך שפל יכול להשיג כזה אור?

כל אור שלא מוגבל בתוך הכלי נקרא אין סוף, זה לא חשוב איזה, כי אין עליו מידה, שום דבר לא מגביל אותו. ולכן האור אפילו הכי קטן, אם הוא לא נמצא בתוך הכלי, אנחנו לא יכולים להגיד שהוא קטן או גדול, הוא אור אין סוף.

שאלה: מה התועלת לעשות זיווג, שהכלי עושה זיווג על בחינה ג' אחרי שהוא גילה שבבחינה ד' עם העביות הכי גדולה האור המקיף זיכך אותו?

שיש לו עכשיו אפשרות עוד להשפיע לבורא בג', אם לא בד' אז בג'. כל דבר שהוא יכול להשפיע זה בשבילו מאוד חשוב, עד האפס, כי בזה הוא מבטא את האהבה שלו.

שאלה: למה המסך מחולק בעביות ואי אפשר לעבוד עם עביות ד', ג', ב' הכול ביחד, אלא קודם ד', הוא מזדכך, אחר כך ג' וכולי?

אתה פשוט עובד עם הרצון הכי גדול. אם אתה רוצה להשפיע, אתה צריך לקחת את הרצון הכי גדול שלך שמסוגל להשפיע ועימו לעבוד, אחרת זה לא נקרא השפעה.

תלמיד: אבל למה לא עם ג' ועם ב' הכול ביחד עם ד'?

הם לא נגלו. אני משפיע בדבר הכי גדול, אני משפיע בכמה שאני מסוגל, ורק בצורה כזאת אני עובד, במקסימום. מקסימום אצלי זה נקרא ד' כרגע. ומה זה ד'? נגיד שאני הכי אוהב סלט, במקום בשר ודגים וכל מיני הדברים האלה אני הטבעוני אוהב סלט. אז סלט אצלי זה בחינה ד'. זאת אומרת מה שיקר לי.

שאלה: הוא מדבר פה על הזדככות של הגוף או גם של הראש?

אין בראש הזדככות כי בראש אין כלים. אלא רק בגוף יש לך ביטוש פנים ומקיף, שמזה מגיע המסך להזדככות שלו.

תלמיד: הוא מתאר פה תהליך של אור חוזר בבחינה ג', כלומר יש הזדככות של בחינה ד' ואז הוא מתחיל לבנות את הראש של בחינה ג'?

ודאי, ראש של בחינה ג' וגוף של בחינה ג'. אבל בבחינה ג' יש לך גם ד' דרגות של הרצון לקבל, כי אין פחות ואין יותר, עשר ולא תשע.

תלמיד: בחינה ד' שמדובר בה שהיא מזדככת, זה הד' של גוף הפרצוף או שזה כבר סוף הפרצוף?

לא בראש ולא בסוף יש הזדככות.

אות ג'

הקומה של חכמה נבדלה לפרצוף בפ"ע, ונק' ע"ב דא"ק

"וכבר ידעת, אשר כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה בריחוק מקום, כן הרוחניים נפרדים זה מזה מפאת שינוי צורה המתחדש בהם, שמדת הריחוק משוערת בגדלו של השינוי שביניהם. וע"כ אחר שנתחדש ויצא המסך דבחי"ג, בתוך פרצוף גלגלתא דא"ק, עם הקומה החדשה של אור, הרי שינוי הצורה הזה, מבדיל ומפריש את הקומה החדשה הזאת, לבחינה נבדלת בפני עצמה, וע"כ אנו מבחינים את הקומה החדשה הזאת, לפרצוף שני של א"ק, שנקרא פרצוף ע"ב דא"ק, אשר קומתו רק עד החכמה, כמבואר."

אות ד'

הע"ב דא"ק, יצא מזווג דהכאה במסך דבחי"ג,

שנעשה בפה דפרצוף גלגלתא דא"ק

"והנה נתבאר אשר הסיבה והגורם, לאצילות הפרצוף השני דא"ק, הוא חוק ההזדככות, הנוהג תמיד בעביות המסך שבכלי מלכות, מפאת התלבשותו של אור העליון. אשר ע"כ, אחר שנשלמה התלבשות אור העליון בפרצוף הראשון דא"ק, שנקרא גלגלתא, נזדככה עביות דבחי"ד אשר במסך שבמלכות, למדת עביות דבחי"ג. וזווג דהכאה הזה הנעשה במסך דבחי"ג, שעלה לפה דגלגלתא דא"ק, האציל הפרצוף השני דא"ק בקומת חכמה, הנקרא פרצוף ע"ב דא"ק."

שאלה: האם עבור כל רצון יש פרצוף ע"ב תואם לגלגלתא דא"ק?

פרצוף ע"ב הוא נולד מפרצוף גלגלתא, אחרי שגלגלתא הזדככה ולא יכולה יותר לקבל מהאור מה שקיבלה, אז המסך מזדכך, הופך להיות למסך לבחינה ג', ואז עושה זיווג דהכאה ובונה את המנה הבאה בקבלת האור בעל מנת להשפיע, שזה נקרא פרצוף ע"ב.

שאלה: האם יש ארבע בחינות בתוך כל בחינה?

כן. ועוד ועוד בכל בחינה יש ארבע בחינות, וכך עד אין סוף.

שאלה: למה הרצונות החשובים ביותר הם נמצאים בתוך העביות הכי גדולה, האם לא כל חלק בפרצוף הוא שווה לכל החלקים האחרים?

לא. זה כמו שאצלנו, זה מלכתחילה מד' בחינות דאור ישר, שם בעצם יש שורש לכל התופעות. אם אתם לא יודעים משהו, תתחילו לחשוב על ד' בחינות דאור ישר, ושם אולי אתם תראו את התשובה.

האור שמשפיע על הרצון לקבל, נקודה שחורה בתוך האור, הוא מתחיל לפתח אותה. וכשהוא מתחיל לפתח אותה, הוא מתחיל לפתח אותה בצורה איכותית ברצון יותר גדול, לא גדול לפי הגודל אלא לפי התכונה, שהרצון יותר מקבל, עוד יותר מקבל, עוד יותר מקבל, כמו שדומם, צומח, חי, מדבר, כך הוא בונה את הדברים. ולכן יש לנו כאלו התכללויות בין הרצונות.

שאלה: מה זה אומר שהפרצוף מזדכך עד לבחינת שורש לפני שהוא קיבל את העביות של בחינה ד', מה מבצע את אותה הזדככות?

אני לא מבין מאיפה אתה לוקח את זה, על מה אתה מדבר?

תלמיד: באות ג' הוא אומר שאין מקצת ברוחניות.

הפרצוף חייב להזדכך מכל העביות שלו, ואז הוא מתחיל לעבוד עם עביות פחות מקודם. נגיד שהייתי בבחינה ד', אני חייב להזדכך מכל בחינה ד', להפסיק את זה. אחר כך אני מקבל עבודה עם בחינה ג', מזדכך מבחינה ג' לגמרי, מגיע לעבודה עם בחינה ב'. זה נקרא שאין מקצת ברוחניות. הפעולה חייבת להיות מקסימום עד 100% או בהתפשטות או בהזדככות, אבל כל פעולה ופעולה ברוחניות היא חייבת להיות שלמה עד הסוף. אפילו פעולת השבירה, ששוברים את הכלים, עד שלא נשבר הכלי האחרון עד הסוף, זה לא נקרא שבכלל זה נשבר. כשזה מגיע עד הפעולה האחרונה ונשבר, אז אנחנו אומרים שעכשיו אנחנו יכולים לדבר על שבירת הכלים. כל פעולה היא נמדדת, נשקלת רק בזמן שהיא הסתיימה כולה.

שאלה: פרצוף ע"ב הוא שונה מפרצוף גלגלתא רק בזה שהוא משיג את האור בדרגה נמוכה יותר?

כן.

שאלה: הרגע הזה של התבטלות המסך בדרגה ד', האם הפעולה הזאת היא מתבצעת מצד המלכות או שזו פעולה מאולצת מצד האור? אם המלכות רואה שלבטל את ההגבלה הזאת מביא לפירוד מהבורא אז למה זה קורה?

אין ברירה, כל הפעולות של הכלי הן פעולות אחרי החלטה, הכרחיות.

קריין: אנחנו באות ה'.

אות ה'

הזדככות העביות שבמסך עד בחינת עביות דשורש,

נבחנת לעליה לפה דראש.

"אמנם אין הכונה, שתיכף אחר שנזדככה המלכות מבחי"ד, ועמדה בעביות דבחי"ג, נאצל ויצא שם פרצוף ע"ב, כי אין ענין מקצת נוהג ברוחני, ולא יתכן כלל, שמקצת עביות תזדכך מהמלכות, ומקצת עביות תשאר במלכות. אלא, כיון שהתחילה המלכות להזדכך, מוכרחת לילך ולהזדכך מכל עביותה, עד עמידתה בתכלית הזכות, שהיא כבחינת השורש שבה, אשר שם מתלבש אור הכתר, כנ"ל (פ"ו אות ד') עש"ה. ותדע, אשר דבר ההזדככות הזאת עד לשורש מכונה בשם עלית המלכות לכתר, או עלית הטבור לפה דראש, כי הפה הוא כתר המלכות, והטבור הוא מלכות המלכות (כנ"ל, פ"ז אות ד')."

שאלה: יציאת הפרצופים בקומות כתר, חכמה, בינה, מה קובע את שיעור הקומה שנקבע, מה ההבדל במהות העבודה?

המסך קובע את מידת הקומה.

תלמיד: אבל מה ההבדל?

ההבדל בעביות.

תלמיד: כן, זה כתוב. אבל מה למשל היחס של חכמה שונה מאשר בבינה?

גודל הרצון לקבל שעליו הוא יכול לעשות צמצום, מסך ואור חוזר, הוא קובע עד כמה הוא משיג את המאציל, את האור העליון, ולפי זה אנחנו אומרים על הקומה שזו קומת חכמה, קומת בינה וכן הלאה.

תלמיד: ויש לו יותר אפשרות להיות בקשר עם העליון?

ודאי. על ידי רצון לקבל יותר גדול.

שאלה: מה זה אומר לקיים את הפעולה עד הסוף בעשירייה?

להתחבר עד כמה שאפשר עם כולם, עם כל העשירייה.

שאלה: למה אנחנו לומדים כך, שהפרצוף שקיבל את האור בעל מנת להשפיע הולך ומזדכך, מה יש לו מזה?

לא מה יש לו מזה. אלא אור שמשפיע אליו מלמעלה, הוא מקבל אותו בעל מנת להשפיע. אבל מפני שהוא מוגבל ולא יכול לקבל 100% של האור, אז נשאר מבחוץ כל אותו עודף האור שהוא לא יכול לקבל כאור פנימי והוא נקרא אור מקיף. האור המקיף הזה לוחץ על הפרצוף וגורם להזדככות המסך. המסך בחזרה עולה מטבור לפה ונכלל שם באור העליון שבראש. ואז מהאור העליון מתחיל לקבל שוב רצון לקבל בעל מנת להשפיע, רק בדרגה פחות מקודם, במה שנשאר לו, וכך זה הולך על זה.

תלמיד: כאילו שהכלי לא יכול להסכים לזה שיש אור מקיף לכן מזדכך?

לא שלא יכול להסכים. אפשר כך להגיד. אבל אור מקיף אומר לכלי "אתה עוד לא קיבלת בעל מנת להשפיע, אתה קיבלת קצת אבל תראה מה יש לך עוד". ואור שנמצא כאור מקיף הוא אור אינסוף, הוא בלתי מוגבל. ואז הוא מראה לכלי עד כמה יש לו עוד לעשות משהו כדי להתקרב לבורא, להידמות לו. וככה הם ממשיכים, אור פנימי, אור מקיף. וכך כל פעם הם משחקים עם הכלי כדי להביא את הכלי לגמר תיקון.

אות ו'

עליה , פירושה הזדככות , וירידה , פירושה התעבות

"וכאן צריך שתזכור, אשר עליה פירושה הזדככות, וירידה פירושה התעבות, וכל הזך יותר נבחן לעליון יותר. וענין עמידת הע"ס כח"ב ז"א ומלכות דגוף הפרצוף, זה למעלה מזה, מפה עד הטבור, אין המדובר במקום מדומה ח"ו, אלא רק בענין זכות ועביות בלבד, באופן, שכתר להיותו הכלי היותר זך מכולם, נבחן שעומד בסמוך לפה של ראש הפרצוף, כלומר עליון מכולם. והמלכות שהיא העבה מכולם, נבחנת, שעומדת למטה במקום הטבור דגוף הפרצוף, כלומר תחתונה מכולם."

אות ז'

השואת צורת התחתון לעליון,

נבחנת לביאה במקום העליון

"ועם זה תבין בפשיטות, שבשעה שאנו אומרים, שהמלכות הלכה ונזדככה מהעביות דבחי"ד שבה, עד שנשארה זכה כמו בחינת השורש שלה, נמצא משום זה, שבאה באמת למקום השורש שלה, דהיינו הכתר שלה המכונה פה, כי להיותה זכה כמוהו, הרי נמצאת עמו במעלה אחת."

(סוף השיעור)


  1. "אין מוקדם ומאוחר בתורה". (בראשית מ"ג , ל"ה)

  2. ההמשך לא הוקרא