שיעור בוקר 28.12.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 26 מאמר: "תורת הקבלה ומהותה"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 26, מאמר "תורת הקבלה ומהותה", כותרת "שפת הקבלה דומה לכל שפה מדוברת".

שפת הקבלה דומה לכל שפה מדוברת

ועדיפותה, במשמעות הגלומה במלה אחת!

"במבט שטחי נראית שפת הקבלה כמין תערובת משלשת הלשונות הנ"ל. אולם המבין להשתמש אתה יווכח שהיא שפה מיוחדת לעצמה, מתחילתה עד סופה. ואין הכוונה על תוארי המלים, אלא על הוראותיהם, שבזה כל ההפרש ביניהם, אשר בשלושת הלשונות הקודמים, כמעט ואין כל הוראה למלה אחת, דהיינו, לאפשר למעיין להבין על מה המלה רומזת, ורק בצרוף של כמה מלים, ולפעמים גם פרשיות, אפשר להבין תוכנם והוראתם. היתרון שבשפת הקבלה היא, אשר כל מלה ומלה שבה, מגלה למעיין את תוכנה והוראתה, בתכלית הדייקנות, לא פחות מכל לשונות בני אדם, אשר כל מלה ומלה יש לה גדרה המדוייקת שאי אפשר להחליפה באחר."

שפת הקבלה היא מדויקת. אפשר לדבר בכל שלושת השפות, שפת התנ"ך, שפת המדרש ושפת ההלכה, אבל כל הלשונות האלה הן לא מכסות את כל החכמה, זאת אומרת, את כל פעולות הבורא כלפי הנבראים וכל פעולות הנבראים המחויבות כלפי הבורא. אלא רק חכמת הקבלה היא יכולה לכסות אותם וגם בצורה המדויקת ביותר, כי היא יכולה בלשון שלה, דווקא לשון קצרה ומדויקת, להצביע על כל פעולה ופעולה בצורה המדויקת, על מה מדובר, על איזה מקום, על איזו הבחנה, באיזה כוח, מי משפיע, איך, מה ועל מי.

כשאנחנו מדברים בצורת הקבלה, אין לנו ספק איפה אנחנו נמצאים. אנחנו לא צריכים להסביר את זה בהרבה מילים ופרשיות, כמו שהוא אומר, אלא הכול מובן ממש מכמה מילים, באיזו צורה, באיזה מילים, על איזה מקום מדובר, באיזה כוח משפיעים, על מי בדיוק, מה התגובה, הכול מובן. זה ממש כמו בפיזיקה או במתמטיקה, זו ממש שפת המדע.

כל עוד האנושות מתפתחת לפני השימוש בחכמת הקבלה, בתיקון העולם, כל עוד האנושות לא מחויבת בתיקון העולם שזה כל זמן הגלות שלנו, אלפיים שנה, אנחנו גם לא משתמשים בשפת הקבלה. ברגע שאנחנו מתחילים להגיע לזמן של התיקונים, שפת הקבלה היא מתגלה, זה על ידי האר"י והלאה. תיכף נראה את זה.

קריין: כותרת "שכחת החכמה".

שכחת החכמה

"מעת גניזת הזהר, לאט לאט נשכחה כל השפה החשובה הזאת, משום שנתמעטו העוסקים בה, ונעשה הפסק של דור אחד, שהחכם המקבל, לא מסר אותה, למקובל מבין. ומני אז נעשה חסרון שלא יוכל להמנות.

ותראה זאת בעליל, שהמקובל ר' משה די ליאון, שהוא היה האחרון שהחזיק בו, ועל ידו נגלה לעולם, הנה נווכח שלא הבין בו אף מלה אחת, כי באותם הספרים שהוא מביא קטעים מספר הזוהר, ניכר שלא הבין כלל את הלשון, כי פירשהו על-פי לשון התנ"ך, ועירבב מאד את ההבנה, הגם שהוא עצמו היה בעל השגה נפלאה מאד, כפי שיעידו לנו חיבוריו. וכן היה במשך דורות, אשר כל בעלי השגה נתנו את כל ימיהם, בהבנת לשון הזהר, ולא מצאו ידיהם ורגליהם, כי העמיסו בו בדוחקים גדולים, את לשון התנ"ך, ומחמת זה היה להם ספר החתום, כמו לר"מ די ליאון עצמו."

שאלה: איך זה יכול להיות שבעלי השגה לא הבינו מה שהוא כותב פה? מוזר מאוד.

זה לא מוזר. אל תהיו כאלה מרובעים. בעלי השגה הם בעלי השגה, אז מה? אתה גם בעל השגה בעולם הזה, נכון?

תלמיד: אפילו לא.

בעולם הזה אתה לא מבין? חברה, משפחה, עבודה שלך, כל מיני דברים, זה כן. עוד מעט בחירות, אתה לא רוצה להיות ראש ממשלה? מי יותר ממך מבין איך לנהל את המדינה?

תלמיד: חשבתי שאני יודע, ובהרבה דברים יוצא שאני מטומטם.

בסדר, אבל איכשהו. אני אומר ברצינות, אפשר להיות בעולם הרוחני ובהשגה די מצומצמת, מוגבלת.

אני אסביר לך את זה בצורה יותר פשוטה. יש קטנות, חסדים, ויש גדלות, חכמה. אז קודם כל משיגים את הקטנות, והגדלות היא לפי הצורך. עד כמה שאתה משפיע לזולת, אתה רשאי להשתמש בכלים דקבלה של הזולת כדי להשתמש בכלים דקבלה שלך כדי למלא את הזולת, ובזה אתה עושה נחת רוח לבורא. זאת אומרת, בכלים דקבלה מלכתחילה לא משתמשים, אלא רק לצורך מישהו. בכלים דהשפעה כן, אני רוצה להשתמש ברוחניות. למה? כי כמה שיש לי כלים דהשפעה אני יותר מוכן להשפעה. אבל בכלים דקבלה זה כבר לפי הצורך ממש. זאת אומרת, אני צריך להרגיש חיסרון של הזולת, נגיד אני כאח"פ דעליון, וגלגלתא עיניים דתחתון, אם אני מרגיש שהתחתון זקוק לזה, אז אני מעלה אותו ומתחיל לטפל בו, ואז אני מפעיל את הכלים דקבלה שלי כאח"פ לעומת גלגלתא עיניים דתחתון.

יש כאן עניין פשוט מאוד, אנחנו יכולים להיות בעולם הרוחני ורק בקטנות. אז אני שולט, אני מבין? לא, אני נמצא. יש הרבה אנשים שיכולים אפילו להראות לך דרך איזו הארה כזאת לבנה שיש להם את זה, יש דבר כזה, אבל זה לא אומר שהם באמת נמצאים בצורה אקטיבית ברוחניות, לא, אלא במשהו. יש ויש בקיצור. אני לא הולך להרחיב על זה.

אני אסביר לך בצורה אחרת. כל זמן שאנחנו לא זקוקים לתיקונים כלפי אומות העולם, אנחנו ישראל לא צריכים יותר מלהכין את עצמנו בלהשפיע על מנת להשפיע, להיות בהמתנה כביכול, כדי להגיע למצב שמתקנים את העולם. ולכן לא השתמשו בחכמה, כי חכמת הקבלה היא מדברת במיוחד איך אתה משרת, משפיע, לוקח חיסרון של התחתון ומתחיל למלאות אותו, לתקן אותו, שאתה כעליון. אבל אם אתה לא זכאי בינתיים לטפל בתחתון, אז אתה נמצא בגלגלתא ועיניים, זה נקרא סטנד ביי.

תלמיד: מה ההבדל בין בעלי השגה שהיו כמו הקבוצה של רבי שמעון, לבין בעלי ההשגה האלה שנמצאים בתקופה של מאה מאתיים שנה האחרונות, יש הבדל ביניהם?

עצום. בעלי השגה שהיו עם רבי שמעון, הם היו בעלי השגה גמורים, שלמים. מרגע זה והלאה אנחנו התפזרנו, נכנסנו לאומות העולם, התערבנו ביניהם, ירדנו מהצורה הרוחנית כמו שהייתה לנו כבר מבית המקדש הראשון בכלל, ירדנו עד האפס ולמטה מאפס. יותר מכל אומות העולם אנחנו נכנסנו לתוך הרצון לקבל האגואיסטי, יותר גרועים מכולם במידת האגו שאנחנו רכשנו ואנחנו צריכים להתחיל לקום. להתחיל לקום, זה לכלים דהשפעה בינתיים. אז אנחנו עוברים מצבים שמגיעים לכלים דהשפעה וזהו.

עכשיו תגיד לי בבקשה, אם אתה כישראל נגיד, שכבר נמצא בדרך ורוצה לתקן את עצמך, מתי אתה מתכוון להיות ישראל? רק אם אתה לוקח אח"פ שזה אומות העולם ומתחיל לטפל בהם. אנחנו עוד לא התחלנו את זה, אנחנו עוד לא הגענו לגלגלתא עיניים. כשתגיע לגלגלתא עיניים, אז אתה תחשוב בשביל מה אני עושה את זה. ובאמת, אפילו כשאתה הולך לתקן רק גלגלתא עיניים, רק קטנות, אתה גם צריך לחשוב "סוף מעשה במחשבה תחילה"¹, שאני עושה את זה כדי לתקן את העולם, לא לעצמי.

תלמיד: אתה יכול להסביר לי מה זה בכלל בעל השגה, אם כך?

יש ויש.

תלמיד: תסביר לי, מה זה יש ויש?

שמשיג משהו.

תלמיד: מה זה משיג משהו? או שהוא משיג או לא משיג.

לא. גם כלים דהשפעה, בכל זאת הוא משיג כלים דהשפעה, הוא יודע מה זה להשפיע. אבל לקבל על מנת להשפיע בצורה אמתית, זה רק אם אתה נכלל לא עם ישראל ומשפיעים זה לזה לארגן את העשירייה, זה עדיין לא, אלא כשאתה נכלל מכלים של אומות העולם, אלה כלים אחרים לגמרי. עוד מעט אנחנו נגיע, אז תבין יותר.

אם נתקדם ללא הפצה, ללא מחשבה על לתקן את העולם, לא יהיה שום צורך בנו, לא ייתנו לנו אפילו קטנות. בשביל מה אתה צריך קטנות, אם לא לצורך תיקון העולם? ישראל בעצמם לא קיימים אם הם לא מוכנים לתקן את העולם, זה הצורך שבהם. לכן אנחנו צריכים לפי זה להבין מה המקום של ההפצה, המקום של היציאה מעצמנו, זה מאוד חשוב. בינתיים אנחנו עושים את זה לפחות בתוך העשיריות, בתוך הקבוצות שלנו. אבל באמת, חייבים להיות פתוחים ומשפיעים לכל העולם כמה שאפשר, כי זה מצדיק אותנו להיות בכלים דהשפעה, אפילו בכלים דהשפעה. זה לא שגומרים כלים דהשפעה ועכשיו אני חושב מה עוד לעשות, יש כאן עוד משהו, לא, "סוף מעשה במחשבה תחילה".

קריין: כותרת "קבלת האר"י ז"ל".

קבלת האר"י ז"ל

"עד שבא המקובל היחיד, האר"י ז"ל אשר להשגתו לא היה כל גבול וגדר, והוא שפתח לנו את לשון הזהר, ונתן לנו מהלכים בו. ולולא נפטר בקוצר ימים, אין לשער מדת האור אשר היה נשאב בזהר. ובמעט שזכינו בו, הוכן לנו דרך ומבוא, ותקוה נאמנה, אשר בהמשך איזה דורות תפתח לנו הבנתינו, להבין בו לגמרי." באמת, מה שהוא עשה, עשה, ואנחנו עומדים לגלות את זה.

"ועם זה תבין, מה שכל גדולי עולם, שבאו אחרי האר"י ז"ל, הניחו את כל הספרים שחיברו בחכמה זו ובפירושי הזהר ואסרו על עצמם בבל יראה כמעט, וכל מיטב חייהם השקיעו בדברי האר"י ז"ל." באמת, אין לנו מה לעשות עם כל הספרים הקודמים לאר"י, אלא כשיצאו כל הספרים שלו אנחנו צריכים להיות שקועים בזה. וכלפינו זה תלמוד עשר הספירות עם כל כתבי בעל הסולם, הזוהר עם פירוש סולם וכל כתבי רב"ש, זה מה שיש לנו. רצוי לא להתבלבל עם הדברים האחרים, אומנם אנחנו משתמשים פה ושם בכל מיני כתבים אחרים כדי יותר להתפעל, להתרגש ממה שאנחנו לומדים, אבל בכל זאת היסוד שלנו, הגישה, ההבנה, הפתיחה לכל חכמת הקבלה זה דרך בעל הסולם.

"ותדע שאין זה מפני שלא האמינו בקדושתם של המקובלים שהיו לפני האר"י ז"ל. ח"ו להרהר כן, כי כל מי שעינים לו בחכמה, יראה שאין קץ להשגתם של אותם גדולי עולם, בחכמת האמת. ורק פתי הנבער מדעת, יכול להרהר עליהם, - אלא שסדר הגיונם בחכמה, היה על פי שלשת הלשונות הקודמים. היות וכל לשון ולשון, הוא אמיתי ומותאם במקומו, אבל אינו מותאם לגמרי, וגם מוטעה מאד, להבין בסדרים אלו, את חכמת הקבלה האצורה בזהר, להיותה לשון אחר מן הקצה אל הקצה ממש, מהסיבה שנשתכחה כנ"ל, ועל כן אין אנו משתמשין בהסברותיהם, הן בהסברות ר"מ די ליאון עצמו, והן בבאים אחריו. כי דבריהם אינם אמיתיים בפירוש הזהר, ואין לנו עד היום הזה רק מפרש אחד, והוא, האר"י ז"ל, ולא יותר."

ולכן בעל הסולם שכתב לנו פירוש הסולם על ספר הזוהר, הוא החזיר לזוהר את השפה שלו האמיתית, אם אפשר כך להגיד. ועל ידי השפה הזאת, פירוש הסולם, אפשר להבין את הזוהר כמו שהתכוונו רשב"י ותלמידיו. זה בעצם מה שקרה. וכל הפירוש של חכמת הקבלה שהיה לפני האר"י הוא לא היה מספיק ונכון, וגם של הזוהר. לכן בזה הוא טרח, לכתוב פירוש הסולם, כי אז הזוהר מתחיל להיות מובן כי זה הפירוש האמיתי שלו.

קריין: נקרא בטור ב', למטה.

"לאור האמור לעיל מתבאר לנו, שפנימיות חכמת הקבלה, אינה אחרת, מפנימיות התנ"ך, התלמוד, וההגדה. וכל ההפרש ביניהם, הוא רק בדרכי ההגיון בלבד, והדבר דומה, לחכמה שהעתיקוה לארבע שפות. מובן מעצמו, שעצם מהות החכמה לא נשתנתה כלל, עקב שינוי השפה, וכל מה שיש לנו לחשוב הוא רק, איזה העתקה היא הנוחה יותר ומקובלת יותר למסירת החכמה אל המעיין.

כן העניין שלפנינו, אשר חכמת האמת, כלומר, חכמת התגלות האלקיית, בדרכיו אל הנבראים, בדומה לחכמות החיצוניות, צריכה להמסר דור דור, וכל דור מוסיף איזה חוליא על קודמיו, ובזה הולכת החכמה ומתפתחת, ויחד עם זה, נעשית מוכשרת להתפשטות רחבה יותר בין ההמון. ועל כן, כל חכם מוכרח למסור כל מה שירש בחכמה מהדורות הקודמים, וגם הוספתו עצמו שזכה בה. אל תלמידיו, ואל הדורות הבאים אחריו. ומובן מעצמו, שאף-על-פי שההשגה הרוחנית, כפי שהיא מושגת על ידי המשיג - אי אפשר כלל למסור לאחר, ומכל שכן לחרות עלי ספר. כי העצמים הרוחניים לא יבואו באותיות הדמיון בשום אופן שבעולם (ואף-על-פי, שנאמר "וביד הנביאים אדמה" אין זה כפשוטו ח"ו)."

תלמיד: רציתי לשאול על הגדולים האלה שהיו באמת בהשגה ברמות כאלה שאנחנו לא יכולים לתאר, ואם אפשר לשאול, איך הם לא עשו את העבודה הזו, שאנחנו הקטנים מהם בהרבה, מנסים לעשות עבודה כזאת?

דווקא אנחנו נעשה, הם לא יכלו לעשות.

שאלה: למה?

הם היו גדולים מידי. אנחנו הרבה יותר עבים, אגואיסטים, כלולים מרצון לקבל הגדול והנוראי הזה, ואנחנו נמצאים בביצה כזאת של האגו שלנו, דווקא אנחנו מסוגלים כי אנחנו יכולים להיכנס לתוך האגו שלנו יותר ויותר. זה כל העניין, הדורות הראשונים היו מאוד זכים ואנחנו נעשים עבים יותר ויותר, ומגיעים לעביות כזאת שכבר אפשר לגלות את חכמת הקבלה ועל ידה להתחיל לתקן את המציאות.

שאלה: האם יש אפשרות שהם ראו את הנולד וכללו אותנו?

זה בטוח. כן.

תלמיד: ואז בעצם יש מצב שהם מחכים לנו כדי שאנחנו נכלול אותם לקראת כל התיקון הזה?

אנחנו עובדים יחד, רק אתה לא רואה אותם כי אתה מרגיש רק בחמישה חושים גשמיים. אבל אתה תגלה אותם ואת כל הנשמות הגבוהות, שהם עושים את העבודה יחד איתך.

שאלה: אם יש חבר שיש לו איזו בעיה וקשה לנו לפעמים לפתור, האם אנחנו יכולים כולם ביחד פשוט להתפלל עבור אותו חבר?

ודאי. זה מה שכתוב. זה מה שצריכים לעשות.

תלמיד: ואז באמת הבורא יעשה את השינוי הזה?

אנחנו נעשה שינוי. הבורא לא עושה שום שינוי, אלא אנחנו עושים שינויים. הוא כולו משפיע. זה כמו עם תחנת החשמל, היא מספקת חשמל, אם אתה רוצה, תשתמש. לא רוצה, לא. על התחנה אתה לא משפיע.

תלמיד: זאת אומרת, שיש שם מצב פסיבי של הבורא.

לא פסיבי. משפיע במאה אחוז לכולם.

תלמיד: שומע כל אחד "תפילת כל פה".

כן.

תלמיד: מבחינת השפה של חכמת הקבלה אנחנו רואים שני מצבים, אחד שבו מתואר מצב מאוד מדויק והכל כביכול עם הגדרה מאוד מדויקת. ומצד שני יש את ההתפשטות, כמה שיותר השפעה, כמה שיותר התרחבות, שיהיה לנו כמה שיותר רגש בכל שפת הקודש, ואני שואל איך אנחנו עושים את המעבר הזה, לאט לאט, שמצד אחד זה מאד מצומצם, ומצד שני הלב שלנו יתפתח, יתרחב כלפי העולם?

זה כמו שיש לנו תמיד אור חסדים ואור חכמה, כשחסדים זה ברוחב וחכמה זה באורך, וכרגיל, שני כוחות מנוגדים בטבע צריכים להיות בשילוב. כן, נכון אמרת, אבל השילוב ביניהם קורה בכלי הכי קטן, לא יכול להיות חכמה בלי חסדים וחסדים בלי חכמה.

תלמיד: גם הייחוד של בעל הסולם שפירש את הזוהר, ואת החיבור של האר"י, עם ההתפשטות של כל השפה המורחבת הזאת, שכביכול כל זה מגיע אלינו ביחד, אז זה גורם ליתר התפעלות.

(סוף השיעור)