שיעור בוקר 22.12.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 141

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אותיות י'-י"ב

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 141, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", מאות י'.

אות י'

"ובא וראה דברי פי חכם, הר"א אבן עזרא ז"ל בספרו יסוד מורא דף ח' ע"ב, וז"ל בא"ד, ועתה שים לבך ודע, כי כל מצוות הכתובות, בתורה או המקובלות שתקנו האבות, אעפ"י שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין. וכתוב, לישרים בלבותם, והפך זה לב חורש מחשבות וכו' ומצאתי פסוק אחד כולל לכל המצות, והוא, את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד, והנה מלת "תירא", כולל לכל מצות לא תעשה, בפה ולב ומעשה, וזו היא המדרגה הראשונה, שיעלה ממנה, אל עבודת ה' יתעלה, שהיא כוללת כל מצות עשה, ואלה, ירגלו לבו וידריכוהו, עד כי ידבק בהשם יתברך הנכבד, כי בעבור זה נברא האדם, כי לא נברא לקנות הון ולבנות בנינים וכו' ע"כ יש לו לבקש כל דבר שיביאנו לאהוב אותו ללמוד חכמה, ולבקש האמונה, וכו', וה' יפקח עיני לבו ויחדש בקרבו רוח אחרת, אז יהיה בחייו אהוב ליוצרו וכו'. ודע כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב. כי התיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים כל עמלו שוא ועמל ורוח, כמו המייגע עצמו לספור הדפין והתיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור, וכמו גמל נושא משי, והוא לא יועיל להמשי, והמשי לא יועילנו, עכ"ל אות באות.

הנשאב מדבריו ז"ל, שהוא באחת, דהיינו לאחוז בהמטרה, שעליה האדם נברא. ואומר עליה, שהיא ענין הדביקות בהשם ית' הנכבד, ואומר ע"כ, שהאדם מחויב לחזור אחר התחבולות, שיביאנו לאהוב אותו, ללמוד חכמה ולחפש אמונה, עדי שיזכה שהש"י יפקח עיני לבו, ויחדש בקרבו רוח אחרת, שאז יהיה בחייו אהוב ליוצרו. ובכוונה גדולה מדייק זה שיהיה בחייו אהוב ליוצרו, להורות, שכל עוד שלא זכה לקנין הזה, אין עבודתו שלימה, והעבודה בהכרח שנתנה לנו היום לעשותם. וכמו שמסיים על זה כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב, כלומר, שהשיגו לב, לאהוב אותו ויחמדהו, שהם נקראים בלשון חכמים חכמי לב להיות שאין שם עוד רוח הבהמי היורד למטה, שאין היצה"ר שורה אלא בלב פנוי מחכמה. ומפרש ואומר שהתיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים, הרי זה דומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה לא יוכל לרפאות מזור. רצונו לומר שבהכרח מחוייב למצוא התחבולות, לזכות להקנין הנזכר, שאז מסוגל לטעום טעמי תורה, שהוא ענין החכמה הפנימית ומסתריה, וטעמי מצוה שהוא ענין האהבה והחמדה אליו ית', שבלעדי זה, נמצא שאין לו, אלא התיבות והמעשים לבד, שהמה גויות בחוסר נשמות, שדומה למייגע עצמו לספור דפין ותיבות שבספר רפואה וכו', שודאי לא יושלם בו הרפואה, מטרם שמבין פירושה של הרפואה הכתובה, וגם אחר שילך ויקנה אותה בכל הדמים שיפסקו עלי', ואם סדרי הלימוד והמעשה אינם מסודרים להביאנו לזה, דומה לגמל נושא משי שהוא אינו מועיל להמשי, והמשי לא יועילנו להביאו אל שלימות הכוונה שבשבילה נברא".

שאלה: בעל הסולם אומר, "ודע כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב. כי התיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים כל עמלו שווא ועמל ורוח". אם כך מהי יגיעה אמיתית?

כנראה שההיפך מזה.

תלמיד: מה זאת אומרת?

תקרא מה שכתוב, ותבין ההיפך מזה.

תלמיד: כתוב, "ודע כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב." למה הכוונה במילה אנשי לבב?

את זה צריך לברר. שאם אין אנשי לבב, אז אין למי לתת תורה.

תלמיד: מה זה אנשי לבב?

אנשי לבב, כנראה שהם מרגישים, מבינים ויכולים לשלוט, לעבוד עם הלב שלהם.

תלמיד: הוא ממשיך וכותב, "כי התיבות כגויות, והטעמים כנשמות, ואם לא יבין הטעמים כל עמלו שוא ועמל ורוח", כלומר, מה שאני עושה פה לא שווה שום דבר?

למה לא שווה כלום? אנחנו רוצים להתקרב למצב שבו אנחנו משפיעים על הנשמות שלנו ולקרב אותן לבורא.

תלמיד: הוא ממשיך, "כמו המייגע עצמו לספור הדפין והתיבות שבספר רפואה, שמזאת היגיעה, לא יוכל לרפאות מזור".

בוודאי. מפני שהוא לא משתמש נכון בתרופה.

תלמיד: מה נקרא לבוא וללמוד בצורה אמתית ולהרגיש כמו "אנשי לבב"? מה המושג הזה?

זה אומר שקודם כל אתה יודע שהגעת לכאן כדי לתקן את הרצון שלך מאגואיסטי לאלטרואיסטי.

תלמיד: איך אני עושה את זה? אנשים פוחדים לחשוף את עצמם, מתחבאים, נסגרים. אם אתה אומר מילה, האדם נעלב ולא מוכן להמשיך לעבוד על ההתגברות שלו. יש פחד להילחם בעשירייה. מה נעשה?

למה להילחם? אנחנו צריכים להתחבר ולא להילחם.

תלמיד: איך נתחבר? איך אני מתחבר עם החבר שלי?

קודם כל נדבר על כך שאם אנחנו לא מתחברים, אז אנחנו לא מגיעים לגילוי הבורא, לא מתחברים עם הבורא.

תלמיד: איך אני מתחבר עם החבר? הוא נסגר, לא רוצה לדבר איתי, נעלב, קם והולך, אני נשאר לבד בשולחן. מה אני עושה?

יש לך עבודה.

תלמיד: איך אתה מציע לי לעשות את העבודה? אנשים נשארים בבית, לא פותחים אפילו את המצלמה. אנחנו צריכים את האנשים האלה, צריכים לעשות את העבודה, להתגבר על המצב הזה. איך נצליח לעשות זאת?

אנחנו בכל זאת נצליח, ורק על ידי שיטתם של בעל הסולם ורב"ש.

תלמיד: תן לי בבקשה קצה חבל בנושא הזה.

להתקרב זה לזה. ותפסיקו להסתכל עלי, כל אחד צריך להסתכל על החבר ולראות אותו קרוב ועומד בדרכו, ושרק בהתחברותכם יחד אתם מגלים מקום לגילוי הבורא.

תלמיד: מה אני צריך לעשות אם חבר בעשירייה שלי לא מגיע? לזרוק אותו מהעשירייה? לשכנע אותו שיבוא? להתחנן לפניו? לחבק אותו?

קודם כל להמשיך עם מי שנשאר. ושוב, כשאני הגעתי לרב"ש היו שם חמישה או שישה אנשים בסך הכול, והם ישבו ולמדו. ופתאום אחרי שנה או שנתיים הגיע בבוקר עוד מישהו, ואני ישבתי ליד הרב"ש, הכנתי את הטייפ והבאתי לו קפה, אז הוא לחש לי, "הוא לא היה כאן אולי עשר שנים". כמה דקות אחריו, בא עוד אחד. הרב"ש אמר לעצמו, "זהו, התחילו לבוא, התחילו לחזור".

מאיפה אתה יודע מה לעשות? פשוט צריכים להמשיך ולמסור את עצמך לידי הבורא. אני עושה כל מה שאני יכול, זאת הקבוצה, הבורא הביא אותי לכאן, אני נשאר כאן, אני מתחבר עם החברים ככל שאני מסוגל, ככל שיוצא לי אני עושה. עם גברים, עם נשים, עם ילדים, כל מה שהחברה הזאת ממליצה לי לעשות אני משתדל לעשות.

תלמיד: איך מפעילים בעשירייה את כוח ההתגברות על מנת שנצליח להתרומם ולהגיע לדבקות בבורא?

כדי לקרב אותנו, הבורא תמיד מקרר את הלב שלנו. מקרר, עושה אותו אדיש לחברים, ללימוד, למורים שלנו, בעל הסולם ורב"ש. וכך זה כדי שאנחנו, מתוך עצמנו, נעלה חשיבות לדברים האלה.

תלמיד: על אף שאנחנו לומדים כבר עשרים שנה עדיין לא הצלחנו להפעיל כוח התגברות כדי לא לקום ולברוח מהכיסא. מה חסר לנו? איפה הכוח, הכוח הגברי שאומר, אני לא אברח, אני אשב ואפילו אם אריב עם החבר שלי, נדע שיש לנו מטרה משותפת. למה אנשים לא מצליחים להתגבר ולא לברוח. איך אפשר להתגבר על זה?

למה אתה לא ברחת?

שאלה: ברחתי כמה פעמים, גם מאשתי וגם מהעבודה. ברחתי וחזרתי. הבנתי כי ירד לי האסימון, הגיל עושה את שלו ואתה מבין שאם לא תעשה את העבודה, תמות בחוץ. תבוא כמו כלב, תעבור עוד גלגול. אני לא רוצה שאנשים פה יסבלו את מה שאני סבלתי. אני שואל את עצמי, מה אני יכול לעשות כדי שחברים לא יברחו באמצע העבודה, לא יסגרו מצלמה באמצע זום, לא ייעלבו?

אני מבין אותך, אני גם עברתי את כל הדברים האלה.

תלמיד: מה עושים כדי להצליח? מה עוד חסר?

חסרה התמדה. התמדה.

תלמיד: גם עשרים שנה, גם עשרים וחמש שנה?

אם אתה רוצה אז אנחנו נמלא את הזמן שלך בכל מיני עניינים של מצוות שאתה תעשה אותם בפועל ובסוף היום תספור מה שעשית ואתה תתגאה בזה שלא עבר יום סתם. בבקשה.

תלמיד: אתה אומר כל הזמן "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". נכון?

כן.

תלמיד: אז מה עם הזמן? אנשים למדו פה 225 שנה. מה קורה? אבל אני יודע שיש אנשים שכבר נמצאים שם, ומה עם היתר? יש הרבה ,חברים" ביחד.

אני לא אחראי לזה. אני מביא לכולם לימוד כללי. לכולם, לא נפגש עם אף אחד בארבע עיניים בשום דבר.

תלמיד: אולי יעזור גם בארבע עיניים?

אני ראיתי את זה על עצמי.

תלמיד: מה זאת אומרת?

מה שרב"ש עשה.

תלמיד: לא התייחס אליך?

לא, התייחס ועוד איך. נסענו איתו לכמה ימים לצפון או לאיזה מקום, ללון שם, ללמוד. לקחתי איתי מזון. וזה נקרא שהוא לא השקיע בי?

תלמיד: במה זה תלוי, בכל אחד מאיתנו?

אני כאן נותן יחס שווה לכולם.

תלמיד: ממך רק לקחת דוגמה. במה זה תלוי? כל אדם ואדם בנשמתו הוא בכל אחד ואחד?

כל אחד לפי הרצון שלו, לפי נשמתו, חייב רק יותר לפתוח את הנשמה.

תלמיד: תודה רבה על ההסבר.

אבל מתקדמים וחוץ מזה בזמננו אני לא רואה שיש עוד מקום שבו אתה יכול להתפתח בצורה פנימית. חיצונית כן.

שאלה: מה זה אומר שבהתאם למקום שלך אתה צריך לגלות את נשמתך, בשביל זה הגעת?

לפי המקום שלך בעץ החיים, בנשמה הכללית, איפה אתה נמצא ולאן אתה צריך להגיע, בחיבור ותיקון.

שאלה: אני רואה את הפנים של החברים, זה מעורר כל מיני תחושות, פחד, דחייה, אהבה. עם זאת, אני פה יום יום מחפש את הבורא. איך אני יכול להתחבר עם הלבבות שלהם ולבטל את כל המחשבות שלי, כל הדימויים האלה שאני רואה?

על זה אנחנו מדברים. אנחנו לומדים שכל אחד חייב להתקרב לחברו ולהרגיש שהלבבות שלנו הם ממש מתקרבים ומתחברים. אני מבין שזה קשה, כי אתם נמצאים בכל מיני מקומות שונים ורחוקים זה מזה, למרות שיש לכם שפה אחת. יש כאלה שנמצאים קרוב זה לזה אבל לא מבינים את שפתם של החברים, וכן הלאה. ואנחנו עושים את התיקונים האלה בזה שמשתדלים להתגבר על כל מה שאפשר בקשר בינינו. זאת קריאת השעה, שכולם בעולם צריכים להיות יותר ויותר קרובים זה לזה.

שאלה: אנחנו מקבלים הנחיה לעבוד בחיבור בעיקר כדי לעורר את הלב. אנחנו עושים מאמצים אבל רואים שאנחנו מגיעים לגבול מסוים, כאילו שאנחנו לא מסוגלים לרכך את הלב מעבר לזה, אבל עושים, משתדלים לעשות פה ושם. אבל בעיקר יש כאילו הרבה מאוד מקומות שאתה עוצר, אתה לא יכול לזוז יותר מעבר לכמה מאמצים בסיסיים. ודווקא הלב מתרכך יותר כשנכנסים ללימוד, כשקוראים משהו ביחד, מגיעים לשיעור ביחד כשעוסקים במקורות. שם הלב מתרכך הרבה יותר חזק כי מרגישים עזרה מבחוץ. איך האיזון הנכון בין שני החלקים האלה כדי להשקיע בהם יותר, והאם אפשר להגיע לחיבור בלי לקרוא מקורות כלשהם?

לקרוא ממש מקורות אני לא יודע. כשהייתי אצל רב"ש למדתי רק תלמוד עשר הספירות, בלי שום תוספות ומאמרים מ"שמעתי" שרב"ש נתן לי בכתב ידו ואני קראתי. זה הכול. לא מהתורה עצמה, למרות שלמדתי אותה בגיל צעיר. עיקר מה שאנחנו צריכים ללמוד, זה מה שיכול להשפיע על הרצונות שלנו, שהם כולם יתקרבו ויהיו פנויים לקבלת הבורא.

תלמיד: אני התכוונתי באמת למקורות שלנו, שמדברים על עבודת הלב. המקורות האלה, אצל בעל הסולם ורב"ש בעיקר, משפיעים על הלב ברמה יותר גבוהה מאשר המאמצים האישיים שלי להגיע לחיבור עם החברים. אני יכול להסתכל, לנסות לעשות כל את המאמצים להפוך את ההרגשה שלי כלפי החברים, אבל כעשירייה, כדי שזה ישפיע על כולנו ואנחנו נוכל לקבל באמת כוח לבצע את המעבר הזה לאהבת הזולת, לאהבת החברים, את זה מקבלים בעיקר מתוך העצות של המקובלים שלנו והמקורות שלנו. עד כמה הדגש צריך להיות באמת על הקריאה, או האם זה לא נכון, כל המאמצים הם רק בכוח האדם בלי הכוח מהעצות שהוא מקבל מהקריאה?

העיקר זה לבצע פעולות חיבור עם החברים, זה מה שאני מבין. ובתוכן קריאה יחד ולימוד יחד, קריאת המאמרים או אפילו חלק מהם ולימוד יחד מתוך יתר הכתבים של המורים שלנו. זאת אמרת, חלק מהזוהר וחלק מתלמוד עשר הספירות.

שאלה: האם הדברים מתגלים רק בקבוצה דרך חיבור ולימוד משותף, או שיש כאן עניין גם של עבודה פרטית?

אין. אין בחכמת הקבלה מקום לעבודה אישית, אינדיבידואלית. הכול צריך להיות רק קבוצתי. כי אנחנו רוצים לאחד את חלקי הנשמה שבכל אחד ואחד לנשמה אחת כללית, שגם היא חלק מנשמת אדם הראשון המאוחדת. לכן כך אנו לומדים.

אות י"א

"ועפ"י הדברים הללו, השגנו פקיחת עינים במאמר ר' סימון, במדרש רבה פרק ו' על פסוק, נעשה אדם, וז"ל (שבא הקב"ה לבראות את האדם נמלך במלאכי השרת) שנעשו כתות חבורות, מהם אומרים יברא, ומהם אומרים אל יברא, הה"ד חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו, חסד אמר יברא, שהוא גומל חסדים. אמת אמר אל יברא, שכולו שקרים. צדק אמר יברא, שהוא עושה צדקות, ושלום אמר אל יברא, שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה, נטל האמת והשליכו לארץ הה"ד ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, מה אתה מבזה תכסיס אלתכסייה (חותם) שלך, תעלה האמת מן הארץ, הה"ד אמת מארץ תצמח עש"ה.

והנה המאמר הזה מוקשה הוא סביב סביב:

א. עדיין לא נתבאר בזה חומר הכתוב דנעשה אדם וכי ח"ו לעצה הוא צריך עד"ה תשועה בלב יועץ.

ב. פה אמת, איך יאמר על כלל מין האדם שכולו שקרים, והא אין לך דור, שאין בו כאברהם יצחק ויעקב.

ג. ואם כנים שפתי אמת, איך מלאכי חסד וצדקה הסכימו על עולם שכולו שקר.

ד. למה נקרא האמת תכסיס אלתכסייה, שפי' חותם, הבא בשולי המכתב, אשר בהכרח שיש מציאות של עיקר חוץ מהחותם, אמנם חוץ מגבול האמת, ודאי שאין שם מציאות כלל.

ה. היתכן למלאכי אמת, לחשוב לפועל אמת, שאין ח"ו פעולתו אמת.

ו. מה הגיע לו להאמת מתוך עונשו הקשה שנשלך עד לארץ ולתוך הארץ.

ז. למה לא מובא תשובת המלאכים בתורה כמו שמובא השאלה אליהם."

הוא חושב שעל ידי השאלות האלה אנחנו ניכנס יותר פנימה לבעיה שהוא בכל זאת רוצה לפתוח לנו.

"וצריך להבין אותם ב' ההנהגות הערוכות לעינינו, ההפכים מן הקצה, אל הקצה שהם הנהגה של הוויות כל המציאות של עולם הזה, והנהגה של אופני הקיום, להעמדתם של כאו"א, מהמציאות שלפנינו. כי מקצה מזה, אנו מוצאים הנהגה נאמנה, בהשגחה מאושרה עד להפליא, השולטת, להתהוות כל בריה ובריה מהמציאות, וניקח לדוגמא, סדרי הויה למציאות האדם, והנה האהבה והעונג סבה ראשונה שלו, הבטוחה והנאמנה לשליחותה, ותיכף אחר שנעקר ממוח אביו, ההשגחה מזמנת לו מקום בטוח, משומר מכל נזק, בין המצעות שבבטן אמו, באופן שכל זר לא יגע בו, שמה, ההשגחה מכלכלת לו לחם חוקו, דבר יום ביומו, לפי מדתו, וכן מטפלת עמו בכל צרכיו, לא תשכחהו רגע, עד שירכוש לו חיל, לצאת לאויר ארצינו המלאה מעקשים, ואז, ההשגחה משאלת לו, עצמה וכח, וכמו גבור מזויין זקן ורגיל, הולך ופותח שערים ושובר בחומותיו. עד שבא בין אנשים כאלו, שאפשר לבטוח עליהם, שיעזרוהו כל ימי חולשתו, להיותם היקרים לו מכל בני חלד, באהבה ורחמים וגעגועים עצומים בעד קיום מציאותו, וכן הולכת ההשגחה ומחבקתו עד שמכשרתו למציאותו ולהשתלשלות מציאותו אחריו. וכמקרה האדם כן מקרה מין החי, ומין הצומח, כולם מושגחים בהפלאה יתירה המבטחת הויתם למציאותם, וידעו זאת כל חכמי הטבע.

ומעבר מזה מקצה השני, בהסתכלותינו על סדרי העמדה וכלכלה באופני הקיום של אותם המציאות מקרני ראמים עד ביצי כינים, אנו מוצאים בלבול סדרים, כמו בין מחנה הבורחת משדה המערכה מוכים וחולים נגועי אלקים, וכל חיתם לממותים, אין להם זכות קיום, זולת בהקדם יסורין ומכאובים, ובנפשם יביאו לחמם, ואפי' כנה הקטנה שוברת שניה בעת צאתה לסעודתה, וכמה כרכורים היא מכרכרת עד שמשגת אוכל לפיה די סעודתה, לזכות קיומה, וכמוה מקרה אחד לכולם הקטנים עם הגדולים, ואינו צריך לומר במין האדם מובחר היצורים, אשר ידו בכל ויד כל בו."

הכול מובן, ומשפיל. מה לעשות

שאלה: לא כל כך הבנתי את העניין של "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו"?

זה אחר כך, זה יהיה עוד.

תלמיד: בכל שבעת הסעיפים הוא מדבר על האמת שנשלחה ארצה. אפשר לברר את זה?

נברר את זה על ידי כמה שאנחנו מסוגלים להעלותה מהארץ, על ידי מה בדיוק, ואז נדבר על במה אנחנו מרוויחים עם האמת, שדווקא אותה אנחנו צריכים להוציא.

תלמיד: האמת היא הרצון לקבל, ששולט באדם, זו האמת, נכון?

כן.

תלמיד: ושהוא משליך אותה לארץ, זה אומר שהוא כבר מגיע לעבוד בתיקונים של הרצון לקבל שלו?

נגיד. מה כתוב כאן שאתה לא מבין?

תלמיד: אני לא מבין כלום. למשל מה זה היחס של אמת?

אז תצטרך לשבת בבית, ולקרוא את זה עוד כמה פעמים עד שיהיה לך יותר ברור.

תלמיד: בסדר, תודה.

אני מצטער אבל בצורה כזאת אי אפשר לעשות כאן בירור.

אות י"ב

"אמנם גם בעשר ספירות דקדושה, אנו מבחינים, ערך של ב' הפכים, להיות ט' ספירות ראשונות ענינם בצורת השפעה, ומלכות ענינה לקבלה, וכן ט"ר מלאים אור, והמלכות, לית לה מגרמה ולא מידי [אין לה מעצמה דבר], וז"ס שאנו מבחינים בכל פרצוף, ב' בחי' באור, שהם או"פ ואו"מ, וב' בחי' בכלים, שהם כלי פנימי לאו"פ וכלי חיצון לאור מקיף. והוא מסבת ב' הפכים הנז' שא"א לב' הפכים שיבואו בנושא אחד, וע"כ צריכים לנושא מיוחד, לאו"פ, ולנושא מיוחד לאור מקיף, כמו שהארכתי בפמ"ס ענף ב' וד'.

אולם בקדושה אינם הפכים ממש, להיות המלכות נמצאת עם הט"ר בסוד הזיווג, ויהיה גם תכונתה להשפיע בסוד או"ח, כמ"ש בפמ"ס ענף ד'. משא"כ הס"א שאין להם מבחי' ט"ר כלום ועיקר בנינם מחלל הפנוי שהוא ענין גדלות הצורה של קבלה, שעליה היה הצמצום הא', שאפי' אחר שהגיע הארת הקו לתוך הרשימו נשאר שורש הזה בלי אור כמש"כ בפמ"ס ענף א' וע"כ המה הפכים מראש עד רגל לעומת החיים והקדושה, בסוה"כ זה לעומת זה עשה אלקים, וע"כ נקראים מתים כמ"ש שם.

והנה נתבאר לעיל באות ו', שכל ענין הצמצום היה רק להתקשטות הנשמות בדבר השוואת הצורה ליוצרם, שהוא ענין התהפכות כלי קבלה על צורת השפעה, כמו"ש שם, ובמצב הנז', נמצא המטרה הזאת עודנה משוללת, הן מצד בנין פרצופין דקדושה, שאין שם כלום מבחי' חלל הפנוי, שהוא צורת גדלות הקבלה, שעליה היה הצמצום, וע"כ, לא יארע שום תיקון לדבר שאינה שם במציאות, וכן מצד בנין הס"א, ודאי אין כאן שום תיקון, אע"ג שיש להם מבחי' חלל הפנוי, שהרי ענינה הפוכה לגמרי, וכל מה שמקבלת למיתה עומד. וע"כ, אך לאדם דעולם הזה צריכין, שבקטנותו מצוי בכלכלה וקיום הס"א, ויורש מהם הכלים דחלל הפנוי, ובגדלותו עובר ומתחבר לבנין הקדושה, בסגולת תורה ומצות להשפיע נ"ר ליוצרו, ונמצא מהפך גדלות הקבלה שכבר קנה, שתהיה מסודרת בו רק ע"מ להשפיע, שנמצא בזה משוה הצורה ליוצרה, ומתקיים בו הכונה.

וזה סוד מציאת הזמן בעולם הזה, דהנך מוצא שמתחילה נתחלקו ב' ההפכים הנ"ל, לב' נושאים נפרדים זה מזה, דהיינו הקדושה, והס"א, בסוד זה לעומת זה, שעדיין נשלל מהם התיקון כנ"ל, מפני שמחוייבים להמצא בנושא אחד, שהוא האדם, כנ"ל. וע"כ בהכרח, למציאות סדר זמנים אנו צריכים, שאז יהיה ב' ההפכים באים בהאדם, בזה אחר זה, כלומר, בזמן קטנות, ובזמן גדלות כאמור."

שאלה: כתוב, "וע"כ, אך לאדם דעולם הזה צריכין, שבקטנותו מצוי בכלכלה וקיום הס"א, ויורש מהם הכלים דחלל הפנוי, ובגדלותו עובר ומתחבר לבנין הקדושה,". מה זה "אדם דעולם הזה צריכין, שבקטנותו מצוי בכלכלה וקיום הס"א"?

זה הרצון לקבל, רק עליו מדברים. שהוא פעם נמצא בהשפעה מהרצון לקבל על מנת לקבל, ופעם נמצא בהשפעת האור העליון שמביא לו כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: ואז בתוכו מתחברים שני ההפכים האלה?

כן.

שאלה: הוא אמר שצריכים "להבין אותם ב' ההנהגות הערוכות לעינינו, ההפכים מן הקצה". אנחנו בתקופה הזאת מרגישים בעיקר את מה שהוא קורא "בלבול הסדרים", המלחמה בחוץ, אז האם מה שצריך להבין מפה שאנחנו קולטים את המציאות הזאת דרך מערכת הסיטרא אחרא במקום דרך מערכת הקדושה? זו הסיבה לכל מה שרואים?

אני לא הייתי מפרש זאת כך. אני לא יודע מה קורה שם עכשיו בחוץ, אבל באמת יש בזה משהו.

תלמיד: באות הקודמת הוא אמר שצריכים להבין את ב' ההנהגות, ואז באות י"ב הוא מסביר את שתי המערכות. האם זה נועד להיות ההסבר ללמה אנחנו תופסים שתי הנהגות הפוכות?

כן.

תלמיד: אז מה התיקון?

התיקון הוא כשאנחנו מתעלים מעל שתי ההנהגות האלו לכוח אחד שתמיד טוב.

תלמיד: ומה שמיתקן זו תפיסת המציאות שלנו בסופו של דבר?

כן, זה כל מה שאנחנו צריכים.

שאלה: האם אמת פירושה שכינה?

אפשר להגיד.

שאלה: האם עיקר הבקשה היא לבורא לאחד את כולם?

כן.

שאלה: אמרת לנו מאות פעמים לגבי הפצה, שאנחנו ממש דורכים על הצינור, ושבסוף יבואו אלינו ממש בטענות על זה שאנחנו לא מפיצים את זה. כל מי שמסתכל עכשיו בעולם רואה שעכשיו ממש באים בטענה לישראל, גם בחיצוניות, ואולי גם בפנימיות. באים אלינו בדרישה, תנו את הארץ, תנו אותה חזרה, היא לא מגיעה לכם. מה אנחנו יכולים לעשות בנקודה הזאת עכשיו?

לפרסם בשביל מה אנחנו נמצאים כאן. שאנחנו שומרים על המקום שבו האנושות צריכה להגיע לתיקון העולם.

תלמיד: כשאתה עומד מול אדם שמשוכנע לגמרי בדעות שלו, והוא לגמרי נגדך. האם יש משהו שאתה יכול לעשות או להגיד? או שאתה עושה רק עבודה בפנימיות, בחיבור עם מי שאתה יכול?

אין לי יותר מה להסביר. כי אנחנו הגענו למצב שקוראים לשטח הזה "ארץ ישראל", וזו לא ארץ ישראל. ארץ ישראל בכלל לא הייתה קיימת על פני כדור הארץ. ואנחנו באמת גירשנו מכאן את שבעת העמים שחיו כאן, ולכן הם צודקים כשהם אומרים "ליסטים אתם".

רק אם נוכל להראות להם שבמה שאנחנו עושים כאן, אנחנו מצילים את העולם, ממש את העולם כולו, אז הם יסכימו. אבל אם לא נעשה את זה, אז כל העבודה שלנו באמת לא שווה כלום, ואנחנו נעלמים.

תלמיד: והדרך הנכונה להראות את זה, היא על ידי חיבור בינינו פה?

חיבור בינינו כאן בארץ ישראל, ולהראות לכולם בצורה כזאת דוגמה לכל העמים, כי אנחנו האמת דוגמה מכל העמים. אין כזה עם, ישראל, ולכן אנחנו מזמינים להתחבר איתנו, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

שאלה: בשבת הקרובה, מחר בבוקר, יגיעו גברים מכל הכלי הישראלי להתכנס כאן בבית, וגם אחר הצוהריים יגיעו נשים וגברים מהכלי הישראלי ונהיה יחד כולנו. איך אפשר לנצל את השבת הזאת כדי עוד יותר להתחזק בינינו, להשפיע לטובה גם על המלחמה, גם על האנושות כולה, ממש להפוך את ההזדמנות הזו לאיזו פריצה רוחנית?

הכול תלוי בכיוון הלבבות, איך נכוון את הלבבות לחיבור. צריך להיות משתה, סעודה, שירים, דיבורים וכך נתקרב.

תלמיד: איך הופכים שיעור לשיעור מיוחד, מה הופך את השיעור למשהו הרבה יותר גדול ומיוחד ולא עוד שיעור שמגיעים אליו? איך להתייחס לשיעור כאל שיעור מיוחד שבו אנחנו עושים קפיצה?

הכול תלוי בקהל. אתם חושבים שאני יכול ללחוץ אל איזה כפתור כאן ולהפעיל את הלבבות?

תלמיד: איזה כפתור יש לקהל?

לקרב לבבות, להשתדל להרכין את עצמנו ולתת מקום לאור העליון שימלא את לבבנו, שיעלה את כולנו, את כל החברים בכל העולם.

שאלה: כשהבורא מקרר את הלב, מה צריכה להיות התגובה כדי לחמם את הלב?

לחמם את הלב אפשר רק על ידי קירוב הלבבות יחד, ואז כל אחד מחמם את האחר. כמו שבצורה אינסטינקטיבית חיות רוצות להיות קרובות זו לזו, להיכנס כביכול אחת לתוך האחרת.

תלמיד: אבל מה זאת הפעולה שאני מקרב את הלב? איך אתה מקרב את הלב שלך?

אני משכנע את עצמי שבלי החברים שלי אני לא אוכל להגיע לתיקון שלי. ממש לא. ואז אין לי ברירה, אני חייב להיות יותר מקושר איתם.

תלמיד: קודם שמעתי אותך אומר שיש לכל אחד הזדמנות לפתוח את הנשמה שלו. איך לוקחים את כל ההזדמנויות האלה שיש לנו עכשיו, וממנפים את ההזדמנויות שהבורא נותן לנו כדי לפתוח את הנשמה?

רק לעורר את הלב להיות קרוב לאחרים. אין לי שום עצה אחרת.

שאלה: כולנו מרגישים רע מאוד כלפי מה שקרה בדרום, זה חמור מאוד. אני זוכר שלפני כמה שנים אמרת שהאור מתקרב לאט לאט כמו חללית, עד שנרגיש את זה על הבשר שלנו. שאלו אותך למה אתה מתכוון, ואמרת שיתגלה המון אור, והשאלה מה אנחנו נעשה איתו.

זאת ההרגשה, אנחנו מרגישים המון המון אור, ואני שואל אותך, האם מכת האור הזו היא שגורמת לכל החיכוכים האלה, ואיך אנחנו מפעילים כוח התנגדות, כי האור מתקרב ומתקרב ומרגישים לחץ נוראי?

בחכמת הקבלה יש כמה חלקים, יש כאלה שבורחים ללימוד תע"ס, כל מיני חלקים שלו, "עץ חיים", ואז רואים על עצמם שכך אפשר לסחוב, ויש כאלה שלא. אני לא יודע מה להציע לך, נראה לי שתנסו שוב על ידי בירור המצב הנוכחי בעולם לשכנע את עצמכם בצורך בחיבור.

תלמיד: אנשים מרגישים נורא, אני רואה אנשים עם דמעות בעיניים, האימהות, ההורים שילדיהם נפלו, ואתה בוכה בנשמה שלך. כולם מרגישים צורך למשהו, פתאום אני שומע שאנשים קוראים תהילים. הבן של השכנים שלי צנחן, הוא חזר אתמול מעזה, ואני רואה את אמא שלו קוראת תהילים, יש איזו דרישה פנימית אצל אנשים שלא ידעו קודם מה זה בכלל תהילים.

יש דרישה, יש חיסרון עצום למשהו שעד היום לא היה צורך לזה, וזה מה שנקרא למצוא את הבורא. איך אפשר לתעל את החיסרון הזה, ולכוון את האנשים לכיוון הבורא? אנחנו כקבוצה ענקית יודעים לעשות את זה, פחות או יותר, אבל איך כולנו מתעלים את כל החיסרון הזה לכיוון אחד ושזה יעזור לעם?

נעשה.

תלמיד: איך? מה צריך לעשות?

תחשבו, עיקר העבודה שלנו הוא במחשבה, איך לאחד את הלבבות ולהביא לחיבור כזה שיבלע את כולנו.

תלמיד: צריך להתפלל ביחד, לעשות תפילה משותפת, להתרכז במשהו מסוים?

צריכים להתרכז במשהו מסוים.

תלמיד: מהו אותו דבר מסוים שאפשר לעשות מחר בבוקר למשל?

רק חיבור.

תלמיד: חיבור בינינו?

כדי בתוכו לתת מקום לבורא.

(סוף השיעור)