שיעור ערב 19.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר פסח, "אגרת עב" עמ' 261, "ב' הפכים" עמ' 283,

"ענין סביבה" עמ' 285

קריין: אנחנו קוראים מספר פסח, עמ' 261, אגרת עב, טור א', פסקה שנייה "רבן גמליאל אומר".

""רבן גמליאל אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור".

ויש לפרש זה על דרך המוסר מה ענינו. זה ידוע שהסדר של העבודה הוא שהאדם צריך להתחיל, ואחר כך באה לו עזרה משמים. על דרך שאמרו חז"ל: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו", משמע מכאן שרק בזמן שהאדם רוצה לעבוד אז הוא מקבל עזרה משמים.

אבל יש כלל, שאין אדם מקבל עזרה אלא רק בזמן שהוא זקוק לעזרה, היינו שהוא רואה שאין בידו לעשות לבד, אחרת אין בקשת העזרה בקשה אמיתית משום שהוא יודע בעצמו שהוא יכול לעשות הכל לבד, רק שמתעצל בדבר, ולעצלים לא נותנים עזרה. כי רק אלה המשתוקקים לה' הם מקבלים עזרה, כמו שאמרו חז"ל: "הוי עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגבור כארי"."

לכן אומרים, וכך אנחנו רואים על עצמנו, אדם שמתחיל ללמוד הוא מאוד משתוקק להגיע לרוחניות. הוא רץ וממש משתתף בכל דבר. אבל אחר כך, אחרי כמה שנים, דווקא לקראת זה שהוא כבר באמת מתקרב לרוחניות, פתאום הוא מרגיש שזה לא כך כל מושך, שאין לו דחף, שאין לו אותו רצון כמו שהיה לו קודם. ואז הוא עוזב, מתקרר, לא בא, לא חושב, לפעמים כן, לפעמים לא. כאן הוא צריך לזכור, כמו שכותב כאן רב"ש, ש"אם הקב"ה לא עוזרו אינו יכול לו", שאם הבורא לא עוזר, הוא לא יצליח. למה הוא מרגיש אז בתקופה כזו שהוא לא רוצה ואפילו נדחה מהרוחניות? מפני שבאמת יזדקק לעזרת הבורא כי בכוחות עצמו הוא לא יכול לעשות.

"לכן, סדר ההתחלה הוא בבחינת מצה, שהוא מלשון מצה ומריבה, כמו שכתוב: "בהצותם על ה'". וכמו שאמרו חז"ל: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: רגזו ואל תחטאו", ופירש רש"י: "שיעשה מלחמה עם יצר הרע"."

הוא באמת מרגיש שלא בא לו, לא רוצה, והיצר הרע עוצר אותו ומחזיק אותו כאילו "אל תלך, זה לא כדאי". והאדם מסכים עם זה ונופל, ושוב קם ושוב נופל, ושוב קם, עד שמתחיל באמת לעשות עימו מלחמה. אבל באמת זו תקופה כזאת של הרפיה, של רוגע ושום דבר לא מעורר ולא מדליק את האדם, וזה דווקא לפני שהוא מתקרב ליציאה ממצרים.

"ובזמן שהאדם עושה עמו מלחמה בכל יום, והוא רואה שבכל זאת אין הוא זז ממקומו כמ_ווא נימא, אלא אדרבה הוא נעשה יותר גרוע, אז הוא מתחיל להרגיש מרירות - זה נקרא מרור.

וזה על דרך שכתב האר"י הקדוש שישראל בזמן הגאולה עמדו כבר במ"ט שערי טומאה ואז נגלה עליהם הקב"ה וגאלם." איך זה יכול להיות שהבורא נגלה בזמן שאתה עומד במ"ט שערי טומאה, שאתה ממש מלא קליפות וטומאה ולא רוצה ומזלזל בכול וכל, ואז הבורא מתגלה? "שבאמת קשה להבין: איך אפשר לומר שטרם שבאו משה ואהרן לעם ישראל בשליחות ה' - לא היו אז כל כך בשערי הטומאה, אלא דוקא לאחר שבאו משה ואהרן וראו את כל האותות והמופתים אשר היו במצרים אז נפלו כל כך לשערי הטומאה.

אלא הענין הוא, כי כל דבר תלוי בהרגשה, כי אין האדם מסוגל להרגיש שום מציאות אמיתית מצד עצמו, כמו שאמרו חז"ל: "אין אדם רואה נגעי עצמו", ו"אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ", וממילא אי אפשר לו לראות את האמת כמו שהיא. אלא זוהי עזרה משמים שיוכל לראות את האמת.

לכן, מטרם שבאו משה ואהרן לא ראו את האמת. אלא אחר כך שראו את כל האותות וכו' זכו לראות את האמת כמו שהיא, היינו שראו שהם כבר נמצאים בדיוטא התחתונה במ"ט שערי טומאה. ואז זכו לגאולה, היינו לאחר שהרגישו את המרירות, אז היה בידם לתת תפילה אמיתית על מצבם שבו הם נמצאים. נמצא שגם המרור הוא עזרה מה', היינו על ידי משה ואהרן והאותות והמופתים שהראה להם הקב"ה."

זאת אומרת, עוד מחכות לאדם נפילות גדולות לפני שהוא יוצא ממצרים. והוא מרגיש את חומרת היצר הרע שלו, את האגו שלו, עד כמה הוא מחזיק אותו ולא נותן לו לצאת, עד כמה הוא דורש ממנו הכנעה שישתחווה לפרעה. ורק אחרי כל זה האדם מקבל עזרה והוא לגמרי נכנע כלפי הבורא. הוא נכנע ומקבל עזרה כשרואה שאין מי שיעזור לו אלא רק הקדוש ברוך בכבודו ובעצמו, ואז בקבלת העזרה הזאת הוא יוצא.

"ואז זכו לפסח, היינו שפסח ה' על בתי בני ישראל וכו', שזה ענין דילוג, שזה נקרא דילוג המדרגות. כי מדרך העולם הוא שמי שלומד איזה חכמה הוא מוסיף והולך, וכאן היה להיפך, שכל פעם היו יורדים למטה בטומאה - ורק עי"ז שראו את מצבם האמיתי אז היה בידם לבקש מה' תפילה אמיתית ואז עזרם הקב"ה.

וזה ענין "פסח מצה ומרור" שהם הולכים ביחד, אחרת אי אפשר לזכות לגאולה. כי אותיות גולה וגאולה הן שוות ואין ביניהם הבדל רק בא', שזה מראה לנו שרק לאחר שהאדם מרגיש את הגלות - אז מתגלה אצלו האלף שהוא בחינת אלופו של עולם.

ובזה נבין מה שחז"ל אמרו: "מאי מרור? חסה. ולמה נקרא חסה, דחס רחמנא עלן" וכו'. ולכאורה זה קשה להולמו, כי אנו מבינים כי רמז על שה' חס עלינו היה צריך להיוה בדבר מתוק ולא בדבר מר. אלא כנ"ל, שבכדי שתהיה מציאות שהאדם יקבל עזרה מה' הוא צריך מקודם להרגיש את המרירות שבדבר, וענין מרור אי אפשר להרגיש, מטעם ש"אין אדם רואה חוב לעצמו", אלא רק על ידי עזרה מה' הוא יכול לראות את מצבו האמיתי. לכן יש רמז על מרור - שחס רחמנא עלן והראה לנו את מצבנו האמיתי שהוא מר, ואז נוכל לזכות לישועה ולגאולה.

ה' ישלח לנו במהרה הגאולה השלמה."

קודם כל על מה מדובר? מדובר על זה שהאדם עושה הרבה שנים עבודה בחיבור לקראת יציאה מהאגו שלו, התעלות מעל האגו שלו למדרגות רוחניות, ופתאום כשהוא ממש מתקדם ומבין פחות או יותר מה קורה לו, וחושב שכבר מגיע לו לצאת ממצרים ולעלות לדרגת על מנת להשפיע ולחיבור ולגילוי הבורא, אז הוא רואה שלא בא לו, שאין לו חשק. התקופה הזאת יכולה להימשך חודשים. והוא חי ואפילו בא ללמוד, הוא עושה כך, אבל הכול בצורה אוטומטית, מאליה, כי זה לא כל כך מושך. והוא לא מבין שאין דבר באדם, אין שום דבר ששייך לאדם, אלא כול מה שיש בנו אנחנו מקבלים מלמעלה. אתה יכול להיות במצב רוח יפה או רע וטוב ולא, ומה שלא יהיה לך, הכול אתה מקבל מהבורא, "אין עוד מלבדו". אף פעם אתה לא נמצא בשליטה עצמית, אין דבר כזה, אין, גם בטוב וגם ברע וגם בכל מה שאתה עושה, וכך כל אדם ואדם.

אז לפני שהוא כבר חושב "אני עומד עכשיו לקראת ההתעלות הרוחנית", כי באמת הוא כבר רואה ומבין והכול ונמצא לקראת יציאת מצרים כביכול, אובד לו הרצון. לא אבד לו הכוח, שהוא רוצה אבל אין לו כוחות כביכול, ונגיד שכך גם יכול להיות, אלא אבד לו הרצון, לא אכפת לו. הוא מרגיש בתוכו, הוא מחפש בתוכו ולא מרגיש שאכפת לו אם הוא יצא לרוחניות או לא יצא. אולי במשך 15 או 20 שנה ואפילו יותר הוא השתוקק לזה, ופתאום הוא לא משתוקק. "אז אני אגמור את החיים, אני אמות ככה. בסדר אני אמות ואגמור ככה את החיים", זאת אומרת זה גם מצד האגו ומכל הצדדים. ואז הוא צריך לעבור תקופה של מרור, "מצה ומריבה".

שאלה: המצב הזה שאדם מרגיש שאין לו כוח מאוד בולט בעיקר בימים האחרונים. כל אחד בבית שלו בעצם מנותק. ונראה שדווקא הכוח מגיע רק מהחברים ומהעשירייה. זאת אומרת אם אני לא רואה את החברים, אם הם לא מעודדים אותי ולא מושכים אותי, אז אין לי כוח לעשות כלום, אבל זה לא מהתגלות הבורא.

כי אתם כנראה לא עושים את מה שצריך לעשות. אתם לא מעודדים ולא מעוררים את עצמכם לכתוב בכל מיני מקומות, למלא את האינטרנט בכל הפסוקים, בכל האמרות שלנו, בכתבים, בקטעים, לא חשוב מה, יש לכם מלא עבודה. ואם אתם לא עושים את זה אז אתם ממש מסכימים להיקבר. אתם חייבים לחזק זה את זה, דווקא עכשיו כשיש לכם יותר זמן.

תלמיד: רציתי להגיד שדווקא מורגש שהחברים הם אלה שנותנים את הכוח. אבל פה הוא מדבר על זה שהבורא נותן לו את הכוח. איזו הרגשה זאת שהאדם מרגיש שהבורא נותן לו כוח?

אני צריך להרגיש את זה דרך החברים. אומנם החברים עושים אבל זה לא החברים, כי אחרי כל חבר עומד הבורא, כך אני מרגיש. ממש כך. כשפונה אליי מישהו אני מרגיש שאחריו עומד הבורא ומכוון אותו לפנות אליי, לדבר כך, לעשות כך.

שאלה: רציתי שתסביר מה זה "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שיעשה מלחמה עם יצר הרע".

כן, כך אני צריך לעשות. מה אני יכול לעשות עם היצר הטוב? רק להעלות אותו, להפיל אותו על היצר הרע שילחם עם היצר הרע וינצח וישלוט בו. בכל צעד ושעל שלי שאני הולך עם שני רצונות, כך אני צריך לסדר את היחסים ביניהם.

שאלה: מה זה העניין של דילוג המדרגות?

דילוג המדרגות, הכוונה שאדם יכול לעבור כביכול כמה מצבים בלי לעצור בכל מצב ומצב.

תלמיד: בשביל מה צריכים?

כדי להתקדם יותר מהר. אני לא יכול להסביר לך יותר אם לא עברת את המצבים האלה ואם אתה לא מרגיש אותם. אני רק אומר לך את זה בצורה שטחית, שאתה קופץ דרך כמה מדרגות.

שאלה: האם יש הבדל בין זה שהאדם יוצא ממצרים ויש איזו פריצה פנימית והוא מתכלל בקבוצה ומרגיש את זה כפריצה פנימית, לבין זה שהנסיבות החיצוניות הן שלוחצות אותו מתוך מצרים ומפעילות עליו לחץ, והוא קופץ החוצה. כמובן שהכול זה הבורא, אבל יש הבדל בין שתי הצורות האלה של יציאה ממצרים?

לא. אין.

קריין: אנחנו נמצאים בספר "פסח", עמ' 283, חלק דרגות הסולם, מאמר "ב' הפכים".

ב' הפכים

"ב' הפכים בלמעלה מהדעת, הן במוחא והן בליבא, שהוא בבחינת "כי חפץ חסד". ואם באו לו מחשבות זרות, הוא צריך להסיר אותן מעליו ולא לשמוע להן כלל.

וזוהי עבודה גדולה, היות שפרעה מלך מצרים מיצר אותם וזורק להם מחשבות זרות, הן במוחא והן בליבא, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ותעל שועתם אל ה'". וזהו צד אחד, שעל ידי זה זוכים לבחינת אמונה, היינו יציאת מצרים, וזה בחינת נפש דקדושה.

ומצד ב' "גם נפש בלי דעת לא טוב", וצריכים לדעת דקדושה, שנקראת עשירות, כי אין עושר אלא בדעת.

וכשה' רצה להעשיר אותם ולא היה להם כלים, כי הכל היה להם למעלה מהדעת, אז הקדוש ברוך הוא נתן להם עצה שישאלו מהמצרים כלים.

וענין לקיחת הכלים היה רק בכדי שיוכלו לקבל מילוי לכלים, היינו תירוצים לשאלות שלהם. אבל לאחר שלקחו את התירוצים, תיכף החזירו למצרים את הכלים, כי הולכים למעלה מהדעת, אם כן אין להם שום קושיות, ולקחו השאלות של המצרים רק לפי שעה, והחזירום אחר כך."

אני לא יודע איך להסביר את זה לאנשים שלא הרגישו את המצבים הללו, אבל זה מה שקורה. אדם שמתקדם לעבודה אמתית במצרים וביציאה ממצרים, הוא בעצם רואה שאין לו כלים, ומה לעשות, אין לו עם מה לעבוד. והוא צריך את הדעת ואת למעלה מהדעת, ואם אין לו דעת איך הוא ילך למעלה מהדעת? לכן הוא צריך את הכלים.

לכן הוא כביכול פונה למצרים, זאת אומרת לרצונות שלו שעובדים בתוך הדעת, רוצה ומבקש, ורוצה להבין את כל הדברים האלה. ואחרי שמקבלים כלים כאלה, הוא הולך למעלה ממה שהוא רואה, הוא לא מתחשב כבר עם הדעה שלו. וכשהוא הולך למעלה ממנה זה נקרא שהוא "מתיישב בלמעלה מהדעת", ואז לא אכפת לו מהדעת, הוא יכול להחזיר למצרים את כל הכלים האלה, את הרצונות לקבל, הוא כבר מחזיר, ובצורה כזאת הוא מתקדם.

המאמר הזה כנראה מרב"ש ג', כי לפי הסגנון הכתיבה הוא כתב את זה ממש לעצמו כמין רשימת דברים בלבד.

קריין: אנחנו נעבור לעמ' 285 בספר "פסח", מאמר "ענין סביבה". גם הוא מרב"ש ג'.

זה משהו מיוחד.

ענין סביבה

""ויקח שש מאות רכב בחור". משל מי היו, אם תאמר משל מצרים, והלא כבר נאמר "וימת כל מקנה מצרים", אם תאמר משל פרעה, והלא כבר נאמר "הנה יד ה' הויה במקנך" וגו', אם תאמר משל ישראל, והלא כבר נאמר, "וגם מקננו ילך עמנו" וגו', אלא משל "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה". הרי למדנו שהירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל", עד כאן לשונו (מדרש תנחומא, בשלח)."

""ויקח שש מאות רכב בחור"." כתוב שפרעה רץ אחרי עם ישראל שיוצא ממצרים, ואיך הוא רוצה להשיג אותם? הוא לקח שש מאות רכב בחור. איך הוא לוקח, מאיפה הוא לוקח את האנשים האלה? הסוסים, החמורים, לא יודע מי שם, הגמלים, זה הכול היה, אבל מאיפה הוא לקח שש מאות רכב בחור? איך יכול להיות? לכן הוא שואל "משל מי היו," מאיפה הוא לקח אותם? "אם תאמר משל מצרים, והלא כבר נאמר "וימת כל מקנה מצרים"," כל המצרים מתו. "אם תאמר משל פרעה, והלא כבר נאמר "הנה יד ה' הויה במקנך" וגו'," זאת אומרת שגם כן אין, "אם תאמר משל ישראל, והלא כבר נאמר, "וגם מקננו ילך עמנו" וגו', " זאת אומרת שכולם יוצאים עם ישראל. והוא עונה עכשיו "אלא משל "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה"." זאת אומרת היו שם אנשים שהיו יראי דבר ה', אבל הם היו מעבדי פרעה. הם היו עובדים על מנת לקבל, עובדי פרעה, אבל יחד עם זה הם היו יראי ה'. "הרי למדנו שהירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל", עד כאן לשונו (מדרש תנחומא, בשלח)."

האנשים האלה, שהם מצד אחד יראי דבר ה', ומהצד השני הם עובדי פרעה, הם תקלה גדולה לישראל. הם שונאי ישראל, עשו בעיות, לא רצו לתת לישראל לצאת ממצרים.

"מכאן משמע שעיקר השמירה מסביבה היא מסביבה של ירא ה'. והם עבדי פרעה, שענין פרעה הוא כמו שאמר האר"י הקדוש, שגלות מצרים היתה הדעת דקדושה בגלות. ופרעה היה מוצץ את השפע, שענינו הוא הרצון לקבל. שהם נקראים עובדים רק לטובת עצמם, ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם." ישנם כאלו אנשים שנמצאים בשליטת פרעה, ביצר הרע, והם יראי ה', זאת אומרת מוכנים לעשות מה שהבורא אומר חוץ מדבר אחד, על מנת להשפיע. ולכן אין להם שייכות. הוא כותב, "ואין להם שום שייכות לעבודה להשפיע, כי כל כוונתם היא רק להנאת עצמם" הם נקראים יראי ה' מצד אחד, מצד שני, הם עדיין עובדי פרעה.

"ועיקר השמירה שצריך להיות מפניהם, היא משום שבחיצוניות ניכר שהם עובדים, שעוסקים בתורה ותפילה בהתלהבות ומדקדקים בכל מיני דקדוקים. ומשום זה הם נקראים "ירא ה'", אחרת הם לא היו נקראים כך.

ומכל מקום בפנימיותם הם משועבדים לפרעה, היינו שכל כוונתם היא רק למלאות רצונם וצרכי עצמם, ואין להם שום שייכות לגבי עבודה של להשפיע." הכול נעשה, חוץ מלהשפיע, חוץ מלעסוק בחיבור, חוץ מלעסוק באהבת הבריות, חוץ מלהשפיע.

"וסביבה כזו מביאה תקלה לעובד ה', משום שהאיש רוצה ללכת בדרך ה', והוא רואה את עבודתם בזמן שהם עוסקים ביראת ה', אזי הוא מתפעל מהכוחות שלהם." מאיפה יש להם כוחות? מתוך זה שהם לא עובדים נגד האגו אלא בעד האגו, אז יש להם כוח.

"היות שבזמן שעוסקים בבחינת עבדי פרעה, אזי אין להם ההתנגדות מצד הגוף, שהיות שגם הכוחות האלו, שנותנים הם רק לצורך הגוף. וממילא לא שייך כאן ענין של התנגדות, אלא אדרבא, הגוף מסכים לתת כוחות." כי הכול נראה לו שהוא הולך ומרוויח. ולידו נמצא האדם שהולך באמת נגד הטבע שלו ואין לו כוח, אז הוא מקנא באלו האנשים שיש להם כוחות.

"נמצא שסביבה כזו מביאה תקלה לישראל," למי שמכוון לישראל, ישר א-ל "היינו למי שרוצה להיות ל"ישראל" ולא להיות מ"עבדי פרעה". היות שעבד ה' מתפעל מעבודתם של עבדי פרעה, אזי העבדות של עבדי פרעה מוצאת חן בעיניו. לכן הוא נמשך אחריהם, וממילא הוא מקבל את מחשבותיהם וכוונותיהם, ועל ידי זה הוא מתחרט על כל הכוחות, שכבר נתן בעבודה של להשפיע.

ומכאן ולהבא כבר אין לו שום כוח שיוכל להמשיך בעבודה דלהשפיע." אנחנו רואים את זה בחלק מהחברים שלנו שהיו בעבר, עד כמה הם ברחו מאיתנו ואומרים "עכשיו יש לנו כוח, עכשיו אנחנו לומדים, אנחנו מתפללים, עכשיו הכול בסדר גמור. בואו אלינו, תראו איפה האמת, עד כמה אנחנו מלאים כוחות, זה הבורא נותן כוחות". ואין לנו מה להגיד להם. זה "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם".

"מה שאין כן בסביבה של חופשים, שאין הם מסוג של ירא ה', אזי אין להם שום קשר איתו, היות שהוא יודע שאין מה ללמוד מהם. ואז אין להם שום התחברות המחשבה, כי הוא יודע שאסור ללמוד ממעשיהם וממחשבותיהם של חופשים. לכן מסביבה כזו אין תקלה. מה שאין כן מ"יראי ה'" שהם עבדי פרעה, הם מביאים תקלה לישראל, ומהם צריכים לברוח כמטחוי קשת."

שאלה: איך יכולים להיות בו זמנית שני הדברים האלה, איך להיות ירא ה' ולהיות עובד פרעה?

זה פשוט מאוד, יש מעשה ויש כוונה. לפי המעשה הוא עובד ה', ולפי הכוונה הוא עובד פרעה. אתה יכול לעשות את כל הפעולות עם הגוף מה שאתה רוצה, ומי יודע למה אתה עושה את זה? לכן זה נקרא "תורת הנסתר", שלא יודעים בדיוק מה קורה, לשם מי אתה עובד. אולי אתה צדיק גדול ואתה עושה את זה מפני שאתה רוצה להשפיע נחת רוח לבורא, או יכול להיות שאתה "רשע" ומשלמים לך, ואתה עושה את זה תמורת כסף. אין בעיה, הכול תלוי אך ורק באדם שעושה, מבחוץ קשה מאוד להבחין.

תלמיד: אני מנסה להבין, המילה הזאת "יראת ה'" כאילו שאם אתה ירא ה', זה אמור להיות העיקר.

לא, יש הרבה אנשים בעולם שעושים המון פעולות מתוך זה שהם מפחדים מהבורא, מעונש בעולם הזה, מעונש בעולם הבא, מעונש מקורונה ווירוס, מכל מיני דברים, יש לך מלא סיבות כאלה. ומה הבעיה?

תלמיד: ואיך מכריעים, איך עושים שנהיה יראי ה' ועובדי ה'?

זה תלוי באדם שצריך לעבור את השלבים האלו, ובכל זאת לעלות להיות עבד ה' בגלל יראת ה'. שבשבילו יראת ה' זה העיקר.

תלמיד: איך יוצא שזה הכי גרוע? כי אנחנו כאילו מתייחסים למצב הזה שזה ממש הרסני ביותר להיות במצב הזה.

המצב הזה הוא הכי גרוע כי האדם לא יודע שזה שקר, והוא כבר לא יכול לצאת מזה. "יראי ה' עובדי פרעה" הם עובדי פרעה וחושבים שהם עובדים את ה', ובזה הם רק מצפים שיהיה להם שכר בעולם הזה, שכר בעולם הבא, שיהיה להם ממש כך, רק לעשות יותר מצוות. ובדרך כלל כל העבודה שלהם היא במעשה ולא בכוונה. לעשות פעולות בידיים, ברגליים, בפה, זה העיקר, לכיוון הזה הם נוטים.

שאלה: כשאני כותב מאמר לדוגמה, או מתחבר עם החברים בעשירייה, איך אני יכול להיות בטוח שאני לא אהיה ירא ה' עובד פרעה?

לא מדובר עליך. "יראי ה' עובדי פרעה" הם אלה שעושים כל מיני פעולות פיזיות למיניהן, ובזה הם דורשים שכר מהבורא. זה לא בשבילך, אני אראה לך פעם כאלו אנשים.

שאלה: מה ההבדל בין הפחד שהוא מדבר עליו במאמר והפחד שמא האדם לא יוכל להשפיע נחת רוח לבורא?

זה הבדל גדול מאוד. כי פחד מלהשפיע נחת רוח לבורא, זה שאתה מפחד, האם אני משפיע נחת רוח לבורא או לא. מה שאין כן, כאן הפחד זה על השכר, האם אני אקבל שכר עבור מה שאני עושה או לא.

שאלה: כתוב שיראי ה' עובדי פרעה רודפים אחריהם. הם רודפים על מנת גם להשפיע, או שהם רודפים מסיבה אחרת?

לא, הם רוצים לקלוט את האנשים, כדי למשוך אותם לעבודה שלהם. הם אומרים לך, "תראה, אנחנו עזבנו את 'בני ברוך' ונמצאים עכשיו לבד ואנחנו עושים כאלה וכאלה פעולות ומרגישים את עצמנו כל כך בהתלהבות. תבוא אלינו, מה אתה עושה שם?" הם בדיוק נעשו "יראי ה' עובדי פרעה", הם בדיוק באותה הגדרה.

שאלה: "יראי ה' עובדי פרעה", לָמה הוא מביא את זה בהקשר של יציאת מצרים?

כי אנשים שרוצים לצאת מהאגו שלהם ולעבוד באמת בעל מנת להשפיע, הם מרגישים עד כמה שאותו חשבון, על מנת להשפיע או על מנת לקבל, בדיוק עכשיו מתעורר בהם ולא נותן להם לברוח מעל מנת לקבל.

תלמיד: זאת ההפרעה העיקרית, או שזאת אחת ההפרעות ביציאת מצרים?

זאת ההפרעה העיקרית.

שאלה: איך עם ההפרעות הקיימות, אנחנו יכולים לגלות בעשירייה את תכונת משה, כדי שנוכל להגיע להשתוות עם הבורא?

רק להמשיך. רק להמשיך ולהשתדל להיות בקבוצה. אם לא בקבוצה זה מאוד מאוד קשה, אם בכלל אפשר. אני רואה שאתה כל הזמן איתנו בכל הלימודים, אבל בכל זאת צריכה להיות גם קבוצה שאתה איתה נמצא, מדבר, נכלל.

שאלה: הייתי רוצה שתעזור לנו להסביר, למה אנחנו לא יכולים לחזור לעולם הישן? כי ישנם הרבה אנשים, שחושבים שהם יישארו בבית, יצפו קצת בנטפליקס, בסרטים, ואחרי זה אנחנו נמשיך לעבוד, לפתח את הכלכלה. אני הייתי רוצה שנוכל להסביר למה זה יהיה בלתי אפשרי לחזור לעולם הישן?

אתה שואל על קורונה ווירוס, זה לא תלוי בנו, אם אנחנו רוצים או לא רוצים. יש דברים שאנחנו יכולים לקדם את עצמנו בקצב שלנו, כשאנחנו מתחברים לקבוצה ופונים לבורא ואז לפי עוצמת הפנייה שלנו לבורא, מקבלים ממנו כוחות ומתקדמים. זה דרך ליחידים, יחדי סגולה מה שנקרא. סגולה זה נקרא מהמילה "סגול", סגול זה שלושת הנקודות, ג' קווים.

ויש דרך כלל, שהכלל שעוסק בעל מנת לקבל, מרגיש את עצמו שעובד ועובד באגו שלו יותר ויותר ופתאום יש משבר. ישנם משברים שאנחנו צופים אותם מראש, משבר כלכלי, משבר לאומי, כל מיני משברים, אפילו משבר אקולוגי וכן הלאה.

עכשיו אנחנו הגענו למשבר מאוד מיוחד, כי אנחנו עשינו עד כדי כך עיוותים בטבע. קודם כל מבחינת החברה, אנחנו כבר עברנו את הכול, עבדות, קפיטליזם, סוציאליזם, דמוקרטיה כל מיני דברים, כל מה שרק היה אפשר, וכל מה שיש עברנו. אין יותר צורות יחסים בין בני אדם, עובד ומעביד שלא עברנו.

באגו שלנו אנחנו טעמנו בסך הכול את הכול והגענו למצב שכבר העיוות שאנחנו עושים בתוך החברה, בתוך מערכת הכספים, בתוך התעשייה, כלפיי הטבע, שאנחנו מוצצים ממנו את כל האוצרות, חומרי הגלם וכן הלאה, אנחנו הגענו כבר עד הסוף. וכאן הטבע מתחיל לעצור אותנו בצורה רצינית.

אנחנו כבר דיברנו על המשבר שמתגבר וכולם מדברים על זה, לא רק המקובלים. כולם מדברים שאנחנו הולכים לקראת המשבר, אבל אנחנו לא יכולים לעצור את עצמנו, לא יכולים. אנחנו באמת נמצאים במצב ש"טוב לי מותי מחיי". את החיים שלי האחרים אני לא מסוגל לשנות וכך אנחנו מתקיימים.

במקרה כזה שאנחנו הגענו למבוי סתום מכל הבחינות, במשפחה, עבודה, מוסר, יחסים בין בני אדם, יחסים בין המדינות, יחס האדם לטבע, כל מה שתגיד, הכול נמצא ממש בשבירה. במצב כזה מגיע לנו עכשיו המולטי משבר, שהוא חייב לנקות אותנו מכל אותו הרע, [לפני שאנחנו נגיע למצב שאנחנו הורגים את עצמנו, הורסים את עצמנו כליל.]

ולטבע יש כל מיני מנגנונים, שהם עוצרים את ההתפתחות הרעה הזאת באיזושהי צורה ומתחילים לעשות תיקונים. ואם האנושות לא מתקנת את עצמה, אז הטבע מתקן את האנושות וזה מה שקורה.

אז יש כאן אצבע א-לוהים, יד ה', ואנחנו עכשיו מרגישים את זה על עצמנו. מגיעה קורונה ווירוס ואני חושב וכבר אמרתי לפני שבוע, שבועיים, שזה ייקח המון זמן, שזה לא ליום יומיים כמו שחשבו, שזה יעבור עד הפסח. לא חברים זה לא יעבור, לא שנה ולא שנתיים, זה ימשיך וימשיך עד שזה יתקן אותנו כמו שצריך.

אנחנו נאבד את המקצועות האלה שהם היו מלאכותיים, אנחנו נאבד את מקומות העבודה שלא היו הכרחיים, אנחנו פשוט נסדר את הכול בעל כורחנו. לא מתוך הרצון שלנו, אלא מתוך ההכרחיות נסדר את זה מחדש בצורה נכונה. הטבע על ידי המכות, ילמד אותנו מה לעשות.

ולכן רק תגידו תודה לזה שישנה חכמת הקבלה שהיא מסבירה לנו מה שקורה. אולי אנחנו לא כל כך מבינים מה שקורה, אבל אנחנו יותר מבינים מה צריך להיות. אז בואו אנחנו נעשה מה שצריכים לעשות ואנחנו נראה תוצאות טובות. זה הכול. נתקרב זה לזה, נבנה מנגנונים כאלה שאנחנו לומדים יחד, מפיצים יחד, עוזרים לאנשים אחרים בכל העולם להבין איפה אנחנו נמצאים ומה עלינו לעשות.

אל תפחדו, אל תתביישו לספר הכול לאחרים. הגיע הזמן שהם ידעו, שיש להם אפשרות גם כן להתחבר לאותו תהליך, או לפחות רק להבין, קצת להרגיש, קצת ללמוד, גם זה כבר השתתפות.

ובזה אנחנו נקל מאוד מאוד על כל התהליך שהאנושות צריכה לעבור. אבל היא חייבת לעבור, וכך זה יהיה. ואני מאוד שמח שזה קורה. כמו שאומר בעל הסולם, "שמח אני שנבראתי בדור כזה" שאפשר לדבר על חכמת הקבלה, שאפשר לממש אותה ושאפשר לראות איך שזה מתממש בימינו. ממש כך.

תלמיד: אני מסכים במאה אחוז, ואני מבין. היום דיברתי עם מישהו מארצות הברית שעובד בשוק ההון, הוא אמר "תירגע, הכול יירגע, אל תמכור, אל תקנה, הדברים יתאזנו, בסופו של דבר המחירים יעלו, הכול יחזור ויהיה בסדר". אנשים בטוחים שזה משהו לעת עתה. ומה יעשו הממשלות? ידפיסו עוד ועוד כסף, ויתנו מיליארדי דולרים כדי לכסות את הכול. אני מבין את הנקודה שלך, אבל אני רוצה להבין איך אנחנו יכולים להסביר את זה. המערכת הזאת לא תוכל להמשיך, אפילו אם הם יעשו את הדברים האלה. איך להסביר את זה?

אני לא הולך להסביר להם, הם לא יכולים להבין. הוא תפור בצורה כזאת שהוא לא מבין שבמה שהוא עוסק זה דבר מלאכותי לגמרי, שזה כמו ילדים שמשחקים במשהו שהוא לא מציאותי. לכן זה לא יכול להתקיים. זה כמו שאתה בונה איזשהו בית מחול, ואחר כך החול הזה נופל, ואתה שוב בונה והוא שוב נופל, ושוב אתה בונה והוא שוב נופל, כי זה לא אמיתי, אין לזה יסוד אמיתי. תעזוב, תשאיר אותו כך, אין מה לעשות, גם אצלי ישנם קרובים כאלה, גם באמריקה, גם בעוד מקומות, ואני לא מנסה לדבר איתם. שיהיה מה שיהיה.

אני אגיד לך עוד יותר, כשדיברתי לפני המשבר שהיה ב- 2008, לא האמינו לי שזה יהיה. ועם מי דיברתי? עם חתן פרס נובל בכלכלה. אז על מה יש לדבר בכלל, יש עם מי לדבר? עם החברים שלך מאמריקה שעובדים שם באיזה בנק? אני מבין אותו, הוא רוצה להצליח, להרוויח, לא אכפת לו אם זה דבר מלאכותי או לא מלאכותי, אם זה כסף שבא מהאוויר או שיש בזה משהו ריאלי, זה לא אכפת לו, כי בכסף הזה, שזה ניירות שלא שווים כלום, הוא קונה איזשהו ארמון באי בודד באוקיינוס. אני מבין שלא אכפת לו מכל היתר, זה חשוב לו. אבל זה לא יקרה כבר.

אני מאוד מקווה שכבר לא נחזור לאותם הדברים, כי אחרת המשברים יהיו מאוד קצרים עכשיו, אפילו שאנחנו נצא מהמשבר הזה, ושוב אנחנו כאילו חוזרים, תהיה עוד מכה, ואנחנו כאילו חוזרים, ושוב תהיה עוד מכה. והמשברים הם יהיו כאלה, אם יהיו, הם יהיו בתדירות מאוד גבוהה, כל שנה, כל חצי שנה אפילו. ממש עד כדי כך. לכן אל תדאג, תעבוד בשקט, אל תרוץ לאמריקה, ובסוף תהיה יותר מוצלח מכל החברים שלך שם.

שאלה: העבודה שלנו היא להתפלל אחד עבור השני, וזה תמיד היה כך, מתפללים זה עבור זה, עבור העשירייה, שהחברים יהיו בדבקות עם הבורא. מהי העבודה עכשיו עבור האנושות כאשר אנחנו מפיצים להם? הם צריכים פשוט להסכים עם המסר שלנו או מה אמור לקרות מבחינתם?

העבודה שלנו עם האנושות היא לפרסם את השיטה, את התוכנית, את הסיבה, כל מה שאתה רוצה. היום הכול פתוח, אתה יכול לפרסם מה שאתה רוצה מחכמת הקבלה, רק הבעיה שזה לא יבלבל אותם. אז תמיין את החומר בצורה יפה, נכונה, טובה, ושפוך אותו בכל הרשתות, זה מה שאתה יכול לעשות. בזה אתה מפרסם את שם ה' בעולם, ותהיה לך מזה התקדמות רבה.

(סוף השיעור)