שיעור בוקר 19.07.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי רב"ש, כרך א', עמ' 16, מאמר:

"מה נותן לנו הכלל ואהבת לרעך"

קריין: רב"ש, "מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך", בעמ' 16 ב"כתבי רב"ש" כרך א'.

מה נותן לנו הכלל של ואהבת לרעך

"מה נותן לנו הכלל "ואהבת לרעך כמוך" - ע"י הכלל יכולים להגיע לאהבת ה'.

אם כן מה נותנת לנו קיום של תרי"ב מצות - קודם כל, צריכים לדעת מה זה "כלל". ידוע, שכלל נבנה על הרבה פרטים, ובלי פרטים אי אפשר להיות כלל. כדוגמת, שאנו אומרים, "קהלה קדישא". הכוונה על כמה פרטים, שנתאספו ונתחברו להיות חטיבה אחת. ואח"כ ממנין ראש הקהל, וכדומה. וזה נקרא "מנין" או "עדה". שכל הפחות צריך להיות עשרה אנשים, אז יכולים לומר "קדושה" בתפלה.

ועל זה אמרו בזהר הקדוש "כל בי עשרה, שכינתא שריא". שפירושו הוא, שבמקום שיש עשרה אנשים, כבר יש מקום להשראת השכינה." זה גילוי הבורא.

"ולפי זה יוצא, שהכלל "ואהבת לרעך כמוך" בנוי על תרי"ב מצות. היינו, אם אנו נקיים את התרי"ב מצות, אז נוכל לבוא להכלל של "ואהבת לרעך כמוך". נמצא, שהפרטים נותנים לנו להגיע להכלל. וכשיהיה לנו הכלל, אז נוכל להגיע לאהבת ה', כמו שכתוב "כלתה נפשי לה'".

והגם שאין האדם יכול לקיים כל התרי"ב מצות לבד. למשל, פדיון הבן. שאם נולד לו בת תחילה, כבר אינו יכול לקיים מצות פדיון הבן. וכמו כן האשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, כמו ציצית ותפילין. אבל מטעם ש"כל ישראל ערבים זה לזה", נמצא, שע"י כולם מתקיים כולם. נבחן זה, כאילו שכולם קיימו ביחד את כל המצות. לכן בסגולתן של התרי"ב מצות ניתן להגיע להכלל של "ואהבת לרעך כמוך"."

רב"ש כתב את זה בצורה דתית כי לא ידע עם מי יש לו עסק. זה היה בתחילה, שהוא לא הרגיש עדיין את התלמידים שלו שהבאתי לו מבחוץ וכן הלאה. לכן הוא כך כותב. אבל מה סך הכול אנחנו רוצים לדעת? את הכלל "ואהבת לרעך כמוך" כולם חייבים לקיים. כל אחד חייב לסדר את עצמו כמה שאפשר יותר. בסך הכול אנחנו משפיעים זה על זה כי אנחנו נמצאים מלכתחילה במערכת אחת.

ולכן מה שעושה כל אחד זה משפיע על האחרים. זה תנאי מאוד מאוד חמור, כי אנחנו לא מודעים עד כמה שאנחנו אשמים בזה שאנחנו כאילו לא עושים כלום, אבל לידנו מישהו עושה משהו וזה בגללנו. רק אחר כך זה יתגלה לנו עד כמה שכל הפעולות שאנחנו עושים, או שאחרים עושים, עד כמה שבכל הפעולות האלו כולנו תלויים בכולם.

ואין אף אדם שיכול להגיד ש"אני לא הרגתי", "אני לא גנבתי", "אני לא עשיתי" וכולי וכולי. כולנו כולנו אחראים על הדברים האלה כי כולנו משפיעים זה על זה. אם אנחנו מסתכלים על המערכת של אדם הראשון, כל אחד ואחד מאיתנו הוא חלק מעשר ספירות כאלו וכאלו למיניהן ולכן כל אחד הוא אחראי על כולם. וכל אחד תוצאה מכולם.

ולכן אין כאן עניין של אתה צדיק, והוא רשע, והוא יותר טוב, והוא פחות טוב. אלא כולם כולם מקבלים בשווה, כי כולם אחראים וכולם חייבים בשווה. וכמה שאנחנו יותר מהר נקבע את החוק הזה בינינו, חוק האחדות, חוק האיחוד, חוק ההשפעה, חוק הערבות, אנחנו יותר מהר מתקרבים להיות לנשמה אחת.

כי אז אין הבדל בין אחד לשני, באמת אין הבדל, לא בצבעים, לא בצורות, לא באופי, לא בשום דבר, כי כולם ירגישו שאף אחד הוא אפילו חצי ממחשבה הוא לא יכול לעשות מעצמו. אלא הכול בא לו ממשהו והולך ממנו למישהו.

וככה כל הזמן עם כל הדברים. אני רק צומת שמגיעים אליה כל מיני מחשבות ורצונות ויוצאים ממנה כל מיני מחשבות ורצונות. וכך כל אחד ואחד. וכשאנחנו מגיעים למצב כזה, להכרה כזאת, אז אנחנו מרגישים שסך הכול אנחנו מלאים בבורא, שהוא ממלא אותנו בכל הכוחות, וכל הרצונות, כל המחשבות, הכול זה שלו. וזה נקרא ש"אור אין סוף ממלא כל המציאות".

שאלה: מה זה אומר שלאדם נולדה בת, למה הכוונה במאמר?

לא. זה לא חשוב. סתם חוקים שלא שייכים לרוחניות. אם נולד בן אז גם בטורקיה, אני יודע, זה יותר מכובד מאשר אם שנולדה בת. [עדיף] שאחרי הבן שתיוולד בת. אבל בת ראשונה זה קצת ככה לא כל כך מכובד. זה ככה בעממי. לא לשים לזה לב.

שאלה: איך אנחנו צריכים להשפיע זה על זה. היום יום ראשון. יש לנו את ישיבת העשירייה ואנחנו מקדישים לזה עכשיו זמן. יש לנו המלצה שם לנתח איכשהו את הדברים האלה בתוך העשירייה. איך אתה ממליץ לעשות את זה, אולי לעשות אילו סיכומים?

המאמר הראשון שאנחנו היום קראנו בתחילת השיעור, הוא מאמר מאוד טוב, מאוד חזק. אז אותו אני ממליץ לקרוא שוב. ואת המאמר הזה צריכים לקצר, להוציא ממנו כל מיני הבחנות דתיות שלא שייכות לנו.

שאלה: יש מאמרים גם תוך כדי השבוע, אבל לאספת העשירייה אולי עדיף איזה סיכום, אולי אילו ברורים?

בישיבת העשירייה הייתי מדבר על האקטואליה, באיזה מצב נמצא העולם? באיזה מצב אנחנו נמצאים? איך אנחנו יכולים למשוך את עצמנו ואחרינו אולי את כל העולם, כל קבוצת "בני ברוך" וכל העולם למטרת החיים?

זה מתחיל להיות מאוד מאוד אקטואלי. עד כמה שאנחנו מהר נשתדל, נצליח להדביק את עצמנו לתהליך, אנחנו נתקדם מהר מאוד, ולכיוונים טובים ותהיה לנו הצלחה.

הבעיה שלנו שאנחנו עדיין לא מרגישים שאנחנו צריכים לעשות את זה. אנחנו כאילו צופים. אסור לנו להיות צופים. אנחנו צריכים להיות המשתתפים ואפילו המובילים את התהליך.

(סוף השיעור)