הושענא רבה

שיעור בוקר 16.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אושפיזין דוד - ספירת מלכות, קטעים נבחרים מן המקורות

היום זה אושפיזין דוד – ספירת מלכות, היום האחרון של סוכות, ואנחנו מבינים שכל התיקונים נגמרים ומסתיימים במלכות, מתרכזים במלכות, ומלכות היא בעצם ריכוז וסיכום של כל התיקונים. ולכן דוד המלך, המלכות, מצביע על סיום של כל תיקוני הנשמה שלנו, שכולנו יחד צריכים להתחבר ולהיות תחת הסכך, המסך, ולקבל מלמעלה אור עליון שיתגלה בכלי המתוקן וכך נגיע למצב שכל האור העליון יכנס לכלי שלנו, ודרך זה נגיע גם לחג שיהיה מחר ונקרא "שמחת תורה", שבו מתחילים לקבל את האור העליון לא בסוכה אלא כבר מחוץ לסוכה, מחוץ לסכך, כך שהאור העליון ממלא את כל המציאות.

קשה לדבר על האושפיזין של דוד, כי דוד מסמל לנו את כל הכלי, את כל הנבראים. מצד אחד ניתוק לגמרי מהבורא, מהכוח העליון, מצד אחר, העבודה השלמה שלנו שמגיעה לדבקות בכוח העליון. ולכן הוא מורכב מכוחות כל כך מנוגדים, תכונות מנוגדות, וגם החיים שלו היו כאלה, הוא כל הזמן היה נלחם כשמדובר על העבודה הרוחנית שלו, ובסופו של דבר היה גם מלך, מלכות, מלך ישראל.

נקרא מה שכותבים עליו, יש הרבה פסוקים, ובאמת בכולם יש משהו. החברים שלנו אספו אותם והביאו לנו.

קריין: אושפיזין דוד – ספירת מלכות. כותרת "דוד הוא בחינת מלכות". קטע מס' 1.

דוד הוא בחינת מלכות

"דוד המלך הוא בחינת מלכות, שעליה היה צמצום. ודוד נקרא "כללות המלכות", שצריכה לקבל תיקון, שכל בחינת רצון לקבל שיש בכלי קבלה, שיתקן. לכן הוא היה צריך להכלל מכלים שיש בהם בחינת כלים דהשפעה, שע"י זה גם מלכות הכללית תתוקן. וזה נקרא "גמר התיקון". כלומר, שמלך המשיח נקרא גמר התיקון, שפירושו, שמלכות הכללית תתוקן בעל מנת להשפיע." 

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה" 1990)

אני לא חושב שיש כאן כל כך הרבה שאלות כי בעצם זה בדיוק מה שדיברנו כל הזמן.

שאלה: מה זאת אומרת המלכות המתוקנת?

כמו האורח שנמצא לפני בעל הבית המלכות יכולה לקבל מבעל הבית את כל מה שבעל הבית רוצה לתת, ולעשות זאת כאשר כל כולה בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, לעשות צמצום על הרצון שלה, לפתוח רצון להנות את בעל הבית, לתת תענוג לבעל הבית, וכשהיא מכוונת את עצמה לתת את התענוג הזה לבעל הבית, לקבל כל מה שבעל הבית רוצה לתת לה, ובזה להחזיר לבעל הבית את כל הלב שלה, את כל הרצון שלה. זה נקרא שהם נעשים דבוקים זה לזה, "אני דודי ודודי לי".

שאלה: אני זוכר שלמדנו שמלכות לא מקבלת לתוכה כלום, אלא רק לט' ראשונות. אבל איך היא מיתקנת באופן כזה?

היא מתקנת את עצמה בזה שהיא מקבלת כל מה שבעל הבית רוצה לתת לה, אבל רק באור חוזר, זה נקרא שהיא מקבלת על מנת להשפיע.

אם אתה מסתכל מבחוץ, אתה רואה שהיא מקבלת, אם אתה מסתכל בתוך הלב שלה, של המלכות, אתה רואה שהיא לא מקבלת כלום לעצמה, אלא הופכת הכול על מנת להשפיע לבורא.

קריין: קטע מס' 2 כותב הרב"ש:

"ידוע ש"דוד" נקרא בחינת מלכות, היינו מלכות שמים, שהנבראים צריכים לקבל על עצמם עול מלכות שמים על הכוונה שלא על מנת לקבל פרס, אלא "בגין דאיהו רב ושליט", ולא לשם תועלת עצמו. ולדבר זה כל העולם מתנגדים, ושונאים לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמם. לכן היות שקדושה היא כולו להשפיע, היינו לתועלת ה', כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'". כלומר, כמו שהבורא הוא רק משפיע להנבראים, כמו כן הנבראים צריכים להשפיע לה', כי זה נקרא "השתוות הצורה", שהיא בחינת דביקות בה'."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו "מסרת גבורים ביד חלשים" בעבודה" 1991)

תפקיד המלכות להגיע לקבלה בעל מנת להשפיע, בכל כוחות הקבלה שלה ובכל הכוונות שלה על מנת להשפיע.

קריין: קטע מס' 3.

"ידוע ש"דוד" נקרא מלכות, שהיא מלכות שמים. שמלכות דקדושה היא הרצון להשפיע, והלעומתה היא הרצון לקבל לעצמו, שזה נקרא "סטרא אחרא", שהיא ההיפוך דקדושה, והיא השונא דקדושה, כמו שכתוב "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", פירושו, שהרצון לקבל רוצה להרוג את הרצון להשפיע. אז דוד, שהוא המרכבה למלכות דקדושה, התפלל, שהשונא שלו, שהוא הרצון לקבל, והוא רוצה להרוג את הרצון להשפיע, שהוא קדושה, שהבורא יקדים את ישועתו, בכדי שהרצון לקבל, היינו השונא, לא תוכל לשלוט עליו. וזה שכתוב "אלקי חסדו יקדמני". היינו שהבורא יקדים לעשות לי חסד." 

(הרב”ש. מאמר 45 "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה" 1990)

החסד הוא בעצם בזה שהרצון לקבל רוצה להרוג את הרצון להשפיע, אבל הרצון להשפיע לא רוצה, לא מעוניין להרוג את הרצון לקבל, כי הוא מעוניין אפילו להפוך אותו לעל מנת להשפיע. ולכן הם לא נמצאים כאן בהשתוות, בכוח שווה, כי המטרה הכללית לא להרוג את הרצון לקבל, אלא להופכו לעל מנת להשפיע. שיהיה ברור לכולם שהבורא ברא אותו לטובת הנבראים, ולא כדי לסלק אותו מהעולם.

שאלה: אנחנו מדברים תמיד על השפעה לבורא, על איזו השפעה מדובר?

מה שאנחנו צריכים לעשות בשביל הבורא זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע", כי הוא רוצה שאנחנו נקבל, ואנחנו רוצים שבזה שאנחנו נקבל הוא ייהנה ב-100% מהקבלה שלנו, ולכן אנחנו מקבלים רק בשבילו, וזה נקרא "לקבל בעל מנת להשפיע".

שאלה: מה זה אומר שהבורא יקדים את ישועתו?

זה אומר שהכול תלוי בהכנה שלנו. אם אנחנו מוכנים, אז במידה שאנחנו מוכנים, הבורא עוד יותר רוצה שהתיקון שלנו יתקדם ויקדים ושנגיע בצורה מהירה ככל האפשר לחיבור עימו.

קריין: קטע מס' 4.

"היות שהאדם נולד בבחינת רצון לקבל לעצמו, בבחינה זו אין חיים. נמצא, שבחינת דוד המלך, שהיא הנקודה שבלב, אין לה חיים. היינו, שאור החיים אינו יכול להאיר שמה. לכן נעשה "שיתוף מידת הרחמים בדין". וזה שכתוב, ש"מבחינת הימין, שהיא בחינת השפעה, שנשתתף בבחינת דוד המלך, מזה תקבל המלכות, שהיא מידת הדין, חיים. ולכן מבחינת אברהם יעקב יוסף, שהם בחינת חסד ורחמים, ניתן בבחינת דוד המלך. ולא מיצחק, שהוא בחינת שמאל, שהיא כלי קבלה"."

 (הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, דוד המלך מקבל מבחינות ההשפעה, אברהם יעקב ויוסף, ומבחינות הקבלה שהן יצחק, גבורה, הוא רק מקבל כלים דקבלה כדי להשתמש בהם במידה שההשפעה יכולה לעבור אליו מבחינות אברהם, יעקב ויוסף. בדוד יש שילוב של כוחות, ולכן הוא נקרא מלך ישראל, מפני שהמלכות הזאת אוספת, אוגרת בתוכה את כל הכוחות ומשלבת אותם בצורה נכונה. ולכן החיים של דוד, כמו שכתוב בתורה, הם חיים כל כך לא פשוטים. הוא כל הזמן היה במלחמות, ובבעיות וברח מכל האויבים והשונאים, זאת אומרת לא היו לו חיים טובים, קלים, אבל בזה תיקן את כל המלכות, וגם משיח בן דוד, כך אנחנו אומרים, יוצא מהבחינה הזאת.

שאלה: אם אנחנו מחזיקים בנקודה של גדלות הבורא, אז כל יתר התכונות מעובדות אוטומטית?

לא מעצמן אלא הם עוברות עלינו ואנחנו צריכים בכל זאת לגלות אותן אחת אחת, להרגיש אותן, אבל זה קורה.

אנחנו לא צריכים ללמוד איך להיכנס לאיזו תכונה, ואיך לצאת מאיזו תכונה, אלא אם אנחנו הולכים בעל מנת להשפיע בחיבור מתגבר עם החברים אז בנקודת הלב שלנו אנחנו מתחילים להרגיש ולגלות לאט לאט את תכונת המלכות.

שאלה: מה זה ישראל שאין להם מלך, ומה זה ישראל שיש להם מלך?

ישראל שאין להם מלך פירושו שהם לא יכולים לבנות את המלכות, להתאים את עצמם לבורא בצורה שלמה. כי "מלך ישראל" זו אותה תכונת ההתאמה לבורא שהנבראים מייצבים בתוכם, מתוך החיבור שלהם.

שאלה: האם דוד צריך להילחם רק בפנימיות או גם בחיצוניות?

בעצם הוא היה צריך להילחם גם בצורה חיצונית על אף שזה לא חייב להיות. אנחנו נלמד פעם מה הקשר בין חיצוניות לפנימיות, מה זו מלחמה פנימית, מה זו מלחמה חיצונית ומה הקשר ביניהן, היחס ביניהן, עד כמה אנחנו יכולים להעביר את המאמצים שלנו ואת המלחמות שלנו מפנימיות לחיצוניות והפוך.

זו בעיה גדולה בעולם שלנו, עוד מעט יתחיל להתגלות במה אנחנו יכולים להילחם בצורה פנימית וכמה אפשר לקחת ממלחמה חיצונית ולסדר אותה כך בפנים. אין לנו עכשיו לא פסוקים ולא חומר כדי ללמוד את זה, נלמד בהמשך. אבל העולם מתקדם לזה, זה יהיה עוד מעט אקטואלי, ומזה נוכל לבנות מערכת הפצה כדי שלא יהיו יותר מלחמות. נצטרך להסביר לכל בני העולם שבמלחמות שנעביר אותן לדרגה הרוחנית, אנחנו בטוח נגיע לתיקונים, וממלחמות שאנחנו משאירים רק במישור העולם הזה לא יגיע שום תיקון לעולם חוץ מסבל מצטבר ולא יצא מזה באמת מוסר השכל שממנו נוכל להגיע להחלטה שאנחנו חייבים להתעסק בתיקון.

עוד מעט. אנחנו מתגלגלים בחומר שלנו לקראת גמר התיקון, יש עוד דרך אבל בה מתגלה כל מה שהיא כוללת.

שאלה: כתוב פה שהימין הוא כל הזמן בחינת השפעה, שרוצה להשתתף בבחינת דוד המלך. האם דוד המלך כל הזמן מבקש את הכוח העליון?

דוד המלך כל הזמן מבקש כוח עליון, הוא כל הזמן משתדל להעלות את עצמו, לעורר את עצמו לקראת הבורא בתיקונים ובתפילות. ויחד עם זה הוא בעצמו נלחם עם הכוחות המנוגדים לקשר ולדבקות בבורא, ולכן העבודה שלו הייתה גם מלחמה חיצונית וגם מלחמה פנימית.

שאלה: אם הסוף של חג סוכות מסמל גמר תיקון, למה יש המשך בפורים?

אנחנו נמצאים במעגלי השנה, פורים, פסח ועוד. את כל החגים אנחנו צריכים לעבור, כי הם באים כל פעם במדרגות חדשות.

קריין: קטע מס' 5.

"דוד שבחינתו מלכות, בחינת משיח, שעליה היה הצמצום וההסתר, אינה יכולה לקבל שום אור על בחינתה עצמה. אלא היא צריכה לקבל מזעיר אנפין בעלה, שפירושו שהיא נבנתה ממלכות דזעיר אנפין, שהיא בחינתה חלל הפנוי. לכן קבלה מהם, היינו מאברהם, יעקב, יוסף, שהם למעלה מהמלכות, לכן קבלה הארה מהם."

(הרב"ש. 316. "בחינת אדם הראשון - ב'")

זאת אומרת, דוד הוא מלכות, הוא בחינת המשיח, הוא בחינת המייצב את כל המבנה הכללי של הנשמה, כי אין יותר חשוב ממלכות, ששם מתרכזים כל הכוחות, כל התכונות וכולם שם מגיעים למצב שהם יכולים להידמות לכתר. אז המלכות מתחברת לזעיר אנפין והם מגיעים לזיווג הגדול, ובזה מלכות ממלאה את הזעיר אנפין ומגיעה כך לגמר התיקון.

מצד הבריאה זעיר אנפין הוא כבורא כלפי המלכות, אבל הוא נראה כריק, כי היא לא יכולה לגלות ולמלאות אותו. ולכן מה שמלכות עושה בסופו של דבר, היא ממלאת את הזעיר אנפין ובזה מגיעה לדבקות בבורא ואז הזעיר אנפין מתגלה כלפיה כעליון, כבעלה, ככתר.

קריין: קטע מס' 6.

"כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, אשר כינור הוא המלכות, שהיא כינור דוד, המנגן מאליו, למלך הקדוש העליון."

("זוהר לעם". שלח לך. מאמר "הציצית", סעיף 342)

על כינור דוד יש הרבה מה לדבר, כי זה מגיע לנו מלמעלה והכינור מנגן בעצמו והבורא בעצם מנגן על הכינור כדי להיות דרך זה מקושר עם המלכות, עם דוד.

אנחנו נלמד את זה עוד מעט, אנחנו הרי לומדים הכול. אלה דברים מאוד עדינים, איך היה מסודר הקשר בין המלכות לבורא, אבל בסופו של דבר, כינור דוד מסמל לנו את הקשר הזה שהוא בא מצד הבורא כלפי המלכות.

שאלה: מהי בעצם המהות של החג?

"חג" זו מדרגה, מדרגה של סיכום הדברים שעברנו ותיקנו לפני זה. חג גם מהמילה "מחוגה", שמסתובבת וכל הזמן הולכת וחוזרת - וכך פעם בשנה. אנחנו צריכים גם להתייחס לזה כך, מפני שלא יכולים לתקן את הדברים בבת אחת, אלא חוזרים אליהם ועוברים מהם לאחרים שנמצאים באותו מעגל השנה. וככה אנחנו מתקרבים ל"גמר" התיקון, לתיקון השלם.

תלמיד: אפשר להגיד שזאת דרגת חיבור?

כן, ודאי שהכול תלוי במידת החיבור בינינו.

שאלה: מה זאת מלכות בעשירייה?

מלכות זה מה שאנחנו צריכים לבנות, כי אין דבר כזה. אנחנו צריכים להתחבר עד כדי כך כדי להרגיש את סיכום המאמצים שלנו להתחבר, עם כל הרצונות שהם נגד זה ועם כל הכוונות שהם בעד זה – וכול זה יהיה מלכות.

תלמיד: ואחר כך מה שמיתקן, זה הרצון הכללי שצריכים לבנות ועליו נעשה צמצום ואור חוזר?

כן.

תלמיד: על מה בדיוק הצמצום? על הבורא, על האור העליון שברצון הכללי הזה שאנחנו לא מקבלים?

לא, אנחנו לא עושים צמצום על האור, אנחנו עושים צמצום על הרצון. אנחנו משחקים עם הרצון שלנו, כדי שעל ידו לשחק עם האור.

תלמיד: כלומר, הרצון כלפי האור של הבורא, עליו עושים צמצום, ברצון הכללי הזה בעשירייה?

נגיד שכן.

תלמיד: איך אפשר לעשות פעולה כזאת ביחד בעשירייה?

תנסו להיות עוד יותר ויותר קרובים זה לזה, כי אתם מבינים מה עומד לפניכם ואתם צריכים על זה להתגבר. ותראו עד כמה רק כשאתם באמת מבינים זה את זה, מסכימים על הפעולה ועל המטרה, אז אתם יודעים לעשות. יודעים לבקש את הבורא שיעשה.

שאלה: כעיקרון, המחזור הזה מסתיים במדרגה הזאת ואנחנו מעבירים את האהבה לנבראים.

אנחנו צריכים להיות בדוד המלך, במלכות ולהשתדל להיות בהיום ולא במחר.

קריין: כותרת – דוד הלך בדרכי התורה. קטע מס' 7.

דוד הלך בדרכי התורה

""דוד הלך בדרכי התורה", היינו, שע"י דרך התורה תיקן את עצמו וזכה לכלים דהשפעה. שבכלים האלו מושפע השפע מלמעלה והאדם זוכה לבחינת טוב ומטיב, היינו שמשיג אז את השם האמיתי של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב", מסיבה שהוא קבל את הטוב ע"י שתיקן את עצמו ע"י דרכי התורה. וזה הפירוש "ויעש דוד שֵׁם", שפירוש, שדוד זכה להשיג את השם של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב".

(הרב"ש. מאמר 30 "מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה" 1990)

זאת אומרת לעלות לדרגה כזאת, שמשם הבורא מאיר באורו על כל הנבראים. זה מלכות שהגיעה לתיקון השלם. דבר מאוד מאוד מרגש וגדול. זאת אומרת, ""דוד הלך בדרכי התורה", היינו, שע"י דרך התורה תיקן את עצמו וזכה לכלים דהשפעה. שבכלים האלו מושפע השפע מלמעלה והאדם זוכה לבחינת טוב ומטיב," שזה כל מה שיוצא מהבורא, והבורא רוצה למסור לנבראים, "היינו שמשיג אז את השם האמיתי של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב"".

שאלה: היום אנחנו לומדים בשיעור על אושפיזין דוד, שמסמל לנו ספירת מלכות. אנחנו התלמידים שלך, כל אחד מאיתנו ששואל שאלות בשיעור כאילו לוקח ביס מידע והבנה גולבלית ואינטגרלית ממלכות דאין סוף. האם השאלות שלנו עוזרות לך לבנות בתוכך הבנה והרגשה יותר שלמה מתמונת מלכות דאין סוף?

כן. השאלות שלכם גם עוזרות לי, כי אני יותר ויותר לומד באיזה צורה אני צריך להתייחס לתלמידים. כתוב "מכל תלמידיי השכלתי" - השאלות של התלמידים, המחשבות של התלמידים, עושים עטיפה למורה ועוזרים לו לבטא את עצמו יותר ויותר. לכן אני מודה לכם מאוד.

קריין: קטע מס' 8.

""מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי". אמר, שדוד המלך, אף על פי שזכה כבר לשלימות, מכל מקום היה משתוקק לבחינת תורה, משום שתורה היא יותר גדולה וחשובה מכל שלימות שבעולם."

(בעל הסולם. "שמעתי". ק"מ. "מה אהבתי תורתך")

השלמות שבעולם, מתגלה בתוך הכלים של הנבראים ושלמות התורה מתגלה מעל זה, באור העליון. ולכן הוא אומר, "מה אהבתי תורתך", כי הוא משיג מתוך הכלים את דרגת האור שבא, בונה וממלא את כל המציאות. אין לי מה להוסיף כאן, זה כל כך מושלם, זה פרק מתהילים, "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי".

שאלה: מה זה מבחינתנו להשתוקק לבחינת תורה?

תורה זה כל האור שמגיע מהבורא, גם האור שמתקן, גם שממלא, הכול עושה האור. אנחנו לומדים שהוא מוליד את הכלים, מפתח אותם, שובר אותם, מתקן אותם. זה כלפי הכלים. חוץ מזה אנחנו גם הכלים האלה, אז הוא נותן לנו שכל ורגש ויכולת להתחבר ולהתרחק זה ומזה וכן הלאה, הכול נעשה על ידי האור העליון.

לכן כל הפעולות, האורות של האור העליון, נקראים "תורה". מה פירוש תורה? כל הפעולות של הבורא על הנבראים.

אנחנו אומנם לא רואים את זה מספר התורה ומההיסטוריה, אבל בעצם, זה מה שיש לנו. התורה מסבירה לנו איך אנחנו עוברים שינויים, ממצב של אפס, שאנחנו לא קיימים כנבראים, עד שאנחנו – הנבראים, קיימים כבורא. התורה מספרת לנו איך אנחנו קמים למציאות בה אנחנו קשורים, דבוקים, מחובקים עם הבורא.

שאלה: המלכות המחוברת מקבלת על מנת להשפיע לבורא דרך הנבראים או שמשפיעה ישירות לבורא? מרכיב הנבראים חייב להיות בתהליך הזה?

ודאי. הנבראים בעצמם הם המלכות. אין נבראים, מלכות, בורא ועוד, הכול אותו מכלול.

שאלה: מה מיוחד בתורה שהיא מתקנת את הכוונה על מנת לקבל?

תורה זה האור העליון שמגיע מהכוח העליון, והאור הזה מגיע לנבראים, מתקן אותם, מתאים אותם לעל מנת להשפיע, למקור של האור, לבורא. זה מה שמיוחד בתורה.

שאלה: לאהוב את התורה זה אומר כל הזמן לגלות שאין עוד מלבדו, שהוא טוב ומטיב ולחבר הכול יחד?

כן, אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים להשתדל להידמות לתכונות התורה כדי שהיא תמלא אותנו.

שאלה: איך נכון להעביר לחברים את הרגשת ההשגה? האם יש איזה מדד שאנחנו באמת מעבירים את הנתונים?

אסור לנו לעשות ולדבר על זה, אלא רק לדבר על חיבור, על אהבה ולא על הפנימיות, איך שהלב שלי עובד. אסור לעשות את זה. אנחנו נקלקל כך אחד את חברו.

שאלה: בטקסט כתוב שדוד הגיע לשלמות ורצה עוד. איך יכולים לרצות משהו מעבר לשלמות?

אנחנו מדברים על השלמות של המצב שלנו, אבל אנחנו רוצים לדבר על השלמות כדי שנוכל למלא את הבורא בכל מה שהוא רצה לקבל מאיתנו. כמו שילד קטן רוצה להחזיר לאימא, לתת לה את כל היחס שלו אליה, כך אנחנו רוצים להתייחס לבורא ורוצים שהבורא ירגיש ויקבל את זה מאתנו, ירגיש את האהבה והנתינה שלנו ללא גבול.

שאלה: נראה שהתכונה הזאת כל הזמן נמצאת בחיפוש, בהשתוקקות, והכוח העליון כאילו מסתתר כלפיה. מאיפה יש חומרי דלק להמשיך בעבודה הזאת כל הזמן?

יש לנו אין סוף חומרי דלק, הם באים מהבורא, ואנחנו צריכים רק לרצות שהם יופיעו בנו. אני אומר לכם, עוד מעט אתם תתחילו להרגיש כמה כוחות יש לא ברצון לקבל שלנו אלא ברצון להשפיע. זה שהעולם שלנו סובל בגשמיות, שאין לנו כוח, ואנחנו צריכים להוציא את הכול מהאדמה, מהאוויר, מכל מיני דברים זה בגלל שעדיין זה לא אפשרי לקבל אנרגיה מאפס.

אבל בעל מנת להשפיע, כשאנחנו מתקשרים לכוח העליון, ועובדים לפי אותה שיטה כמו הבורא, אלו יש לנו כוחות בלתי מוגבלים. לא כוחות אטומיים או ניטרוניים, או לא חשוב איזה, אלו כוחות בלתי מוגבלים, כוחות מדרגה יותר עליונה מדרגת החומר שלנו.

בעצם לשם אנחנו מתכוונים להגיע, גם בעבודה הרוחנית, וגם בעבודה הגשמית שלנו. ואז כולם יידעו שבאמת רק זו ההצלה, שעל ידי כוחות החיבור, כוחות האהבה אנחנו מגיעים למקור אנרגיה בלתי מוגבל, גם בגשמי וגם ברוחני. זה מה שנקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

תלמיד: איך אפשר לתת יחס או להשתוקק לכוחות האלה כשבכלל לא מרגישים אותם?

אנחנו נתחיל להרגיש אותם לאט לאט. אני אומר לך, ככה זה מגיע, עוד קצת, ועוד קצת, כמו רמזים, יש הרבה דברים בעולם שבתור ילדים אנחנו לא מרגישים, אבל אחר כך בהדרגה אנו מגלים שהם קיימים.

תלמיד: אז אנחנו צריכים לעבוד לפי מה שאנחנו מרגישים שאנחנו מקבלים?

אתם תראו את זה השנה, תתחילו לגלות את זה בפועל. אבל בתנאי שתנסו לממש את מה שאנחנו לומדים, ואז זה יקרה.

שאלה: מה הקשר בין ספירת היסוד לבין ספירת המלכות?

ספירת יסוד מצד אחד בונה את המלכות, ונמצאת מעל המלכות כמו גבר מעל אישה. מצד שני המלכות קובעת, מכוונת, ומתחברת ליסוד כדי לתת ליסוד ביטוי, כל הביטוי של יסוד הוא במלכות. בהמשך השיעור נקרא עוד הרבה פסוקים ואתם תראו איך הן עובדות יחד.

שאלה: האם המלכות זה המצב הסופי שאליו אנחנו צריכים להגיע על ידי האמונה למעלה מהדעת? או שזה דווקא הצעד הראשון לעבר החיבור המוחלט שנחוץ כדי לעלות מ"ן לבורא ולתקן את עצמנו?

אנחנו צריכים להגיע למצב שכל הכלים שלנו, כל הספירות שלנו, מכתר עד המלכות וממלכות עד הכתר, יהיו כעיגול אחד.

שאלה: אם אנחנו מדברים על בחינת המלכות, דוד, האם אנחנו מדברים על המצב המתוקן, על מלכות המתוקנת, על מלכות דקדושה?

כן ודאי, דוד המלך הוא מלכות המתוקנת.

תלמיד : אם כך אנחנו המלכות הלא מתוקנת?

בינתיים אנחנו אפילו לא מלכות, כי אנחנו לא מחוברים בינינו. מלכות זה שתכונות הרצון לקבל כבר מחוברות, וחלקי רצון לקבל המחוברים רוצים להגיע לעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז איך זה עובד בעשירייה? האם דרך החיבור בינינו אנחנו מזמינים את האושפיזין להיות בינינו, וכך דרך החיבור אנחנו כל פעם מטפסים ממדרגה למדרגה?

כן, פשוט מאוד.

תלמיד: אולי אני מתפזר קצת, אבל בעבר למדנו שכדי לעלות למדרגה הבאה אנחנו צריכים לחבר את הכתר של העשירייה למלכות דקדושה. אולי אתה יכול להרחיב על התהליך הזה איך הוא עובד?

לא, זהו, מספיק, עד כאן, אתה נכנס לשטח שלא שייך לשיעור.

שאלה: עכשיו קראנו ואנחנו יודעים שהתורה היא כללות כל הפעולות של הבורא על מנת שהנבראים יהיו כמו הבורא. והתורה מספרת בפרשת השבוע שלפני שעם ישראל נכנס לארץ ישראל, כאילו משה מת. למה התורה לא מדברת על הכניסה לארץ ישראל?

למה התורה לא מספרת על ארץ ישראל? קראת את התורה? תקרא ותראה שיש שם פרקים על ארץ ישראל, בטח שכן.

תלמיד: התורה כאילו מסתיימת בפרשה שעם ישראל נשארים במדבר ולא נכנסים לארץ ישראל. למה התורה מסתיימת דווקא לפני הכניסה לארץ ישראל?

התורה מדברת על תיקונים, והכניסה לארץ ישראל אלו כבר התיקונים בפועל, ועל זה התורה לא מדברת. אחרי התורה יש נביאים, כתובים, ועוד הרבה ספרים שנכתבו אחרי חמשת חומשי התורה. לכן כל התורה היא ודאי כמו שאתה חושב, היא כאילו נמצאת לפני הכניסה לארץ ישראל, אבל היא ממשיכה ומדברת על הכניסה לישראל דרך חברון, על המלחמות, על איך השבטים מתפזרים בארץ, ומה קורה אחר כך עם המלכויות.

בעצם כל התהליך הזה נגמר בגלות בבל בזמנו של נבוכדנצר. אנחנו צריכים ללמוד את כל הדברים האלה, נלמד אותם לאט לאט, אבל בינתיים אל תתבלבלו בזה.

שאלה: מה התהליך של הספירות בדרך לכניסה למלכות, מה יחסי העבודה בחיבור ביניהן כמובן כדי להביא לתיקון הכללי?

עברנו על כל הבחינות שנמצאות לפני מלכות, והיום אנחנו מדברים על מלכות. תצטרך לחזור על כל הבחינות, ולהבין למה הן מרכיבות את המלכות, ומזה תבין איך מלכות צריכה לתקן את עצמה כדי להיות כלי קבלה של כל הבחינות, ההבחנות, הספירות, והאורות, שנמצאים מעליה.

שאלה: איך אני יכול להשיג ולעשות שימוש נכון בתכונת מלכות בעבודה בעשירייה?

אם אני מוכן לקבל מכולם, לשרת את כולם בעשירייה, וממש לתמוך בכל חבר, ובכולם יחד, זה מה שמלכות עושה. כך היא אוגרת את כל הכוחות שיש לפניה, והופכת למלכות דאור ישר, ולכתר דאור חוזר, זה הכול

שאלה: איך אפשר להתכלל עם החיסרון של כולם כמו דוד? זה מרגיש חושך מאוד גדול.

לכן הוא נקרא "מלך ישראל" בגלל שהוא סובל עבור כל העם. הוא מקבל מכות עבור כל העם, ונלחם עבור כל העם, זו בעצם עבודת המלכות. מתוך ההיסטוריה של דוד אנחנו רואים שזה תפקיד מאוד קשה.

תלמיד: אנחנו יכולים ללמוד משהו מההתגברות, מהמלחמה הזו שבה הוא מצליח?

מלחמות דויד אלה מלחמות של כל החיים. ארבעים שנה הוא מלך, וארבעים שנה הוא לחם. ויחד עם זה הוא כתב את "תהילים" שבהם הוא ברך את הבורא ללא גבול מכל הלב. אמנם בעצמו הוא סבל מאוד, כולם רצו לפגום בו, כולל הבן שלו. מה לא קרה לו, ויחד עם זה, למרות שהוא הרגיש והבין שזה בא מהבורא, הוא נמצא באהבה חלוטה כלפי הבורא, ובכל הכוחות שלו הוא החזיר באהבה.

שאלה: כדי להחזיק את גדלות הבורא, חוץ מתיקונים פרטיים איזה עוד תיקונים יש?

אתה שואל שאלה שהיא לא שאלה. אנחנו צריכים ללמוד מכל החומר שלומדים. אתה כביכול רוצה לברוח מכל חומר הלימוד ולקבל המלצה במשפט אחד, כך לא עושים. אני מבין אותך, גם אני רציתי שיהיה כך. אנחנו צריכים להתכלל עם כל הסיפור, עם כל המסר הזה שהתורה רוצה להעביר לנו, ולקבל אותו בכל לב ונפש.

שאלה: איך אדם צריך לקבל באופן נכון את ההשגה כך שהוא לא יעביר זאת לאחרים?

תעזור לחברים בקבוצה בכל מה שהם צריכים, מזה תראה עד כמה זה מקדם אותך.

קריין: קטע מס' 9.

"כמו מגדל דוד, שהוא מגדל חזק, אף המתעסקים בתורה, צריכים חיזוק ובניין חזק. מגדל דוד, כמו דוד שהיה מתגדל בתורה יותר מכל בני דורו, כך המתעסקים בתורה, צריכים להתגדל בתורה ושלא יתבטלו ממנה. כמו דוד, שהיה עוסק בתורה לילה ויומם, כך צריך האדם להתעסק בתורה לילה ויומם. ובעוד שיתעסקו בה, ויתגדלו בה, כמגדל דוד הצוואר בנוי, בניין חזק וגדול." 

("זוהר לעם". זוהר חדש. ויצא. מאמר "והנה סולם מוצב ארצה", סעיפים 59-58)

שאלה: מה זה אומר "לעסוק בתורה יומם ולילה"?

מתי שמאיר ומתי שלא מאיר. האדם משתדל כל הזמן להעסיק את עצמו כך שהוא יהיה קרוב לבורא, בהשפעה לבורא, ככל האפשר.

שאלה: אנחנו לומדים איך עבד דויד - השירים, הבקשות, ההתקדמות שלו לבורא. לחיבור שלי עם החברים היה עוזר לי לראות רק את התכונות הגבוהות והשאיפה לרוחניות שלהם, הייתי רוצה כוח כדי לא לראות את כל הטעויות ואת כל הדברים הלא מושלמים, אלא כל הזמן לנסות להשתוות לגדלות שלהם ולגדול לקראת הבורא. מתי נגיע להגיע לעבוד בצורה הזאת ביננו כמו שדויד עבד?

אנחנו כבר נמצאים בתהליך שאין הבדל בינינו בשום דבר, אלא יש הבדל בינינו רק בהשקעה של כל אחד כלפי החיבור, כלומר ההבדלים בינינו תלויים רק בנו. מה שאני צריך זה לא לשים לב, לא לשמות, לא למספרים, אלא רק עד כמה אני נמשך לחיבור עם כולם, עד כמה אני דוחף את כולם לחיבור, ואיפה אנחנו נמצאים היום לעומת אתמול ואיפה רוצים להיות מחר. כך נדחוף את כולם לחיבור. לכן שאלות אחרות הן משניות, הן לא כל כך חשובות.

השנה אנחנו צריכים להגיע לזה שכל החברים, שכל הקבוצות שלנו, שכל העשיריות שלנו, ירגישו שכולנו מחוברים יחד.

שאלה: מהו כוח דויד שמחבר בינינו, שהוא מעין הסיכום של כל סוכות?

זה מפני שהוא מלך ישראל, מלכות. הוא מוכן לחבר, מוכן לסבול עבור כולם, הוא נלחם עבור החיבור בין כולם, זה התפקיד שלו. התפקיד שלו הוא מלמעלה וקיום התפקיד מלמטה.

תלמיד: אבל גם על יוסף אמרנו שהוא מחבר בין כל הבחינות.

יוסף לא מחבר בפועל כמו דויד. וחוץ מזה, יוסף הוא תחילת דויד, ודויד הוא ממש המשיח שכוחו יתגלה לקראת גמר התיקון.

שאלה: אתה מדבר הרבה על השנה הקרובה שצפויה לנו. מה אתה רואה?

אני רואה שאנחנו מגיעים לחיבור, נתחיל להרגיש איך הוא מתקיים בתוכנו, שכולנו יותר ויותר מקושרים. אני לא זוכר פרצופים, ואתם יודעים ששמות אני בכלל לא זוכר, אין לי שום עניין בשמות. אנחנו נגיע למצב שנרגיש את כולנו יחד, פשוט יחד, שכולנו נמצאים יותר ויותר קרובים, מאוחדים, כביכול נוגעים זה בזה בבשר שלנו, בעור שלנו. כך נתקדם להיות "כאיש אחד בלב אחד" לקראת בורא אחד, כמו אורח ובעל הבית. מתוך זה שנתקשר זה אל זה בזה אנחנו ניתן לבורא, כי לבורא אין לנו מה לתת חוץ מהחיבור שלנו. לכן ככל שאנחנו מתחברים בינינו, זו התרומה שלנו לבורא, הנתינה שלנו לבורא. כך כולנו נרגיש את זה בפועל בשנה הקרובה.

תלמיד: אמרת שיש כוחות בלתי מוגבלים של השפעה ביננו ושנתחיל להרגיש אותם. עוד לפני שנתחיל להרגיש אותם, מה בכוחנו לעשות כדי להוציא את הכוחות האלה שביננו?

"לעשות" זה להשתדל להיות בצורה כזאת כל אחד עם האחרים. לא בפועל כך שנשב ונתחבק, אלא בכוחות הפנימיים ובתפילה שלנו. הבורא מרגיש את מה שיש בליבו של אדם. אם כל אחד קצת יתעורר להיות עוד יותר קרוב לחבר, גברים עם גברים, נשים עם נשים, אז כך בהחלט נתחיל להרגיש כמה הבורא מצפה לזה ומתקרב לקבל אותנו.

שאלה: מה בדיוק צריך להשתנות בחיבור ביננו השנה?

הרבה דברים, רק אלו דברים רגשיים לכן קשה לי להגיד. אנחנו נרגיש כמה החיבור שלנו בכלי העולמי נעשה יותר ויותר עוצמתי, עד כמה בלי מילים גבוהות, בלי צעקות, אלא מבפנים מהלב, אנחנו רוצים להיות מחוברים יותר, לתמוך זה בזה, ושהמצבים של החברים יקרים לי יותר ממצב עצמי. זה מה שאנחנו צריכים לראות, את עוצמת החיבור שלנו, לפי גודל העוצמה ופנימיות העוצמה. זה מה שאני מקווה שיתגלה.

תלמיד: מה קובע את עוצמת החיבור?

אנחנו קובעים.

תלמיד: איך אתה רואה שהחיבור הוא יותר חזק ממה שהוא היה?

אני מרגיש את זה בתוך הלב שלי. איך אני יכול למדוד את זה, לבדוק את זה, להרגיש את זה? רק לפי הלב שלי.

תלמיד: מה הלב שלי ירצה שהיום הוא לא רוצה?

אני רוצה שכולם בסופו של דבר יכנסו ללב שלי, שהלב שלי יכלול את כולם.

תלמיד: איך קורה המעבר הזה שמתחילים לחיות מחומרי דלק שהם שונים, שהם לאו דווקא במילוי שלי אלא הם יותר במילוי של החברים, שמזה אני חי?

אני רוצה להרגיש את כולם בלב שלי, לסגור אותם שלא יברחו, שהלב שלי יחזיק אותם יותר ויותר, יחזק אותם, יסגור אותם יותר ויותר, וכך אני מוסר את הלב שלי לבורא.

תלמיד: איך קורה המעבר הזה שהחיות שלך היא מזה שהחברים משיגים רוחניות ולא ממה שקורה איתך, אלא אתה מתחיל לחיות לטובת הרוחניות שלהם?

אני לא חושב על עצמי, אני חושב עליהם, שהם יהיו מרוצים מזה שיש להם בורא גדול, שלם, ששורה בכולם, ואני מצדי מביא אותם להיכרות עם הבורא הזה. אני שמח מזה שהם יכירו את הבורא.

תלמיד: מה מיוחד בשנה הזאת שאפשר לעשות כך?

עד היום עשינו את השלב הראשון של ההכנה. עכשיו אני מרגיש שאנחנו יכולים להיכנס לשלב הראשון של חיבור ועלייה.

שאלה: מה שאמרת על החיבור הנוסף, האם התהליך הזה כבר החל? אני רוצה לחלוק אתכם שאצלנו עברנו בסוכות מצבים קשים בעשירייה וחברים ממוסקבה 4 ביקשו להשתתף איתנו ועשינו יחד כמה פגישות והכנות. מי יותר חשוב האורחים או בעל המקום?

בעצם זה לא חשוב אם אתה אורח או שאתה בעל הבית. אבל בכל זאת להיות בעל הבית זה יותר חשוב מפני שאתה משקיע בזה יותר, אתה מצפה מזה יותר, אתה דואג ולכן תיקון הכלים של בעל הבית בין הקבוצות יותר גדול מתיקון הכלים של האורח.

שאלה: דוד המלך עבר הרבה מכות, הוא סבל אבל בו בעת היה מאוד שמח ודבק בבורא. מה זה אומר?

לא היה כל כך שמח, היו מצבים מאוד קשים. הוא ברח, היה ממש לפני סכנת מוות וכן הלאה. גם החיים שלו הגשמיים, כך כתוב עליהם, היו בהתאם לזה. כדאי לקרוא עליו אבל במקורות אמיתיים, אותנטיים. צריכים להכיר אותו.

קריין: קטע מס' 10.

"דוד המלך אמר, ה' אלקי ישועתי, יום צעקְתי, בלילה נגדך. דוד המלך היה קם בחצות לילה ועסק בתורה בשירות ובתשבחות לשמחת המלך והגבירה. וזהו שמחת האמונה בארץ, משום שזהו שבח של האמונה, השכינה, הנראית בארץ."

("זוהר לעם". ויגש. מאמר "שישים נשימות", סעיף 48)

ידוע על דוד המלך שהיה קם בשתיים עשרה בלילה, בחצות, לא לפי השעון שלנו, חצות זה חצי הלילה, ומאז היה מתפלל, לומד, שר, כותב את התהילים שלו וכך היה מקדם את עצמו כלפי היום.

קריין: קטע מס' 11.

אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי.

"אמר דוד, "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי". כי הוא מעורר את ההסתלקות ולא ההסתלקות מעוררת אותו לניסיון."

(הרב"ש. 590. "ההולכים לארץ ישראל")

זאת אומרת הוא ההיפך, הוא שולט על כניסת האור ויציאת האור וזה לא משפיע עליו, הוא נמצא למעלה מהפעולות של האור עליו, הוא נמצא בפעולות במסכים שלו למעלה מהאור. אני מעורר את השחר ולא השחר מעורר אותי.

שאלה: מה זה אומר לעורר את הסתלקות האור?

הוא יכול גם לגרום לביאת האור וגם לגרום להסתלקות האור. כי אחרי שהאור מסתלק יש יום חדש, אור חדש ואנחנו צריכים לברך על כל השלבים של ביאת האור והסתלקותו.

קריין: קטע מס' 12.

"אמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" (שבת קנ"ב), היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי. אי לזאת, עיקר השמירה הוא בזמן העליה, ולא בזמן הירידה. ובזמן עליה צריכים להמשיך בחינת יראה, שחס ושלום שלא נהיה נדחה לחוץ חס ושלום." שלא יקבל על מנת לקבל את האור שמגיע. "אבל אחרי כל אלה, אין לנו - לצעוק אל המלך ולבקש ממנו שירחם עלינו אחת ולתמיד."

(הרב"ש. אגרת ע"ז)

כשאנחנו מבקשים שהאור שיאיר - יאיר עלינו מכאן בכל הכוחות ולתמיד.

קריין: קטע מס' 13.

"אמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל על דוד, שאמר "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי", שהפירוש, שדוד המלך לא חיכה עד שהשחר, הנקרא שחור, שהוא בחינת חושך. כלומר, שהחושך מעורר אותו, אלא הוא בעצמו מעורר את החושך. ומתפלל עליו, שה' יאיר לו את פניו, וממילא הוא מרויח זמן מזה שיש לו ההכנה להחושך, אז יותר קל לתקן אותו."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה" 1991)

זה לא כמונו שאנחנו תלויים בכמה שהאור מאיר עלינו. עוד לפני שהאור מאיר ישנם כוחות מיוחדים שדויד המלך היה מעורר כדי שהוא מעורר את האור שיתחיל להאיר ולהשפיע עליו.

קריין: קטע מס' 14.

"דוד המלך אמר, שהוא לא מקבל "שחר", מלשון "שחור וחושך", שבא אליו, והוא מתעורר מהשחור, אלא "אני מעורר השחור", אלא שהוא, בזמן שמרגיש שהוא בסדר, אז הוא בעצמו מעורר השחור"."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו" 1988)

זאת אומרת כדי להתקדם הוא בעצמו מעורר את השחור ובצורה כזאת שולט גם על האור וגם על החושך, זאת אומרת על היום ועל הלילה ומתקדם ממצב למצב, לכן נקרא "המלך". עד כדי כך היה לו את זה שהיה אפילו מעורר את החושך והיה מתעורר מהחושך. זאת אומרת הוא חיכה למצבים רוחניים שיוכלו לעורר אותו לעבוד את הבורא, ככל שרע ככל שחושך הוא ירגיש בזה יותר נחיצות למרות זאת בהתגברות הכוחות להתקרב לבורא, זו עבודה מאוד גדולה, מיוחדת מאוד.

שאלה: אנחנו אומרים לא לעורר קו שמאל זה נשמע לי באיזו צורה קצת כמו לעורר את השחר לעומת לעורר קו שמאל, מה ההבדל בדיוק?

קו שמאל זה שחר, זה לא אותו דבר, קו שמאל זה ביקורת ושחר זה המצב הכללי שנמצא לפני.

שאלה: אתה אמרת שהיה לדוד המלך מצב כזה שבו הוא ציפה לכוחות הרוחניים, מה זה אומר לצפות שיבואו כוחות רוחניים בעשירייה ובכלל מהו המצב הזה?

היה לו חוסר בכלים, כשהוא הרגיש שהוא נמצא בחושך, עם החוסר בכלים הוא היה פונה לבורא והיה מבקש את הכלים וזה היה בשבילו שמחה שיש לו סיבה לפנות לבורא. אנחנו רוצים לקבל ודוד המלך משתוקק שתהיה לו סיבה לפנות לבורא. זה ההבדל.

שאלה: מאיפה היה לו כוח כזה? הוא נבחר?

כן ודאי שדויד המלך מסמל לנו את המלכות הכללית ולכן היה לו כוח כך להתנהג, זה נותן לנו דוגמה במה אנחנו יכולים להיות דומים לו.

שאלה: מה זה נקרא לעורר את החושך בינינו ואיך אנחנו עושים את זה?

על ידי זה שאנחנו משתוקקים לחיבור ואז אנחנו מגלים עד כמה לא נמצאים בחיבור, בינתיים זו התעוררות החושך בינינו.

קריין: קטע מס' 15. אנחנו בתת כותרת "תפילה לדוד".

"מקודם מתקבלת תפילת עני. היינו, ראשית כל הוא צריך לזכות לבחינת מלכות שמים הנקרא בחינת "עניה ודלה". שזהו בחינה הראשונה, שהאדם צריך להכנס בעבודה. ואח"כ בא מדרגה שניה שהיא תפלה לדוד, היינו שהמלכות שמים שלו, לא יתפסק, ואח"כ באה מדרגה שלישית, שהיא, תפילה למשה; שהיא בחינת תורה."

(הרב"ש. 436. "ג’ תפילות - א'")

תפילה לעני ואחר כך כבר תפילה לדוד ובסוף תפילה למשה. שלוש מדרגות בתפילה.

קריין: קטע מס' 16.

"מקודם האדם צריך לקבל בחינת כח מלמעלה, שיהיה לו טבע שני, שהוא רצון להשפיע. ואחר כך הוא יכול לבקש מדרגה שניה, שהיא בחינת "דוד", היינו בחינת "מלכות שמים". נמצא, שתפלת העני מאחרת לכל התפלות. זאת אומרת, שמטרם שקבל העני את מבוקשו, אין הוא מסוגל לקבל מדרגות יותר גבוהות. לכן כתוב "תפלה לעני כי יעטוף", כנ"ל. ואחר זה באה תפלה שניה, שהיא "תפלה לדוד", שהיא בחינת מלכות שמים, שהוא מבקש, שתהיה לו אמונה, שירגיש את הפועל, מה שהוא פועל עם השגחתו על כל העולם, כי עכשיו כבר יכול להשיג את הבורא כפועל טובות, כנ"ל בהסולם, כיון שיש לו כבר כלים דהשפעה, אז הוא כבר יכול לראות, איך שהוא פועל טובות."

(הרב"ש. מאמר 30 "ג' תפלות" 1985)

וככה בהדרגה הוא מגלה את הטוב והמיטיב.

שאלה: שמעתי שסיפרת שהוא מעורר את האור ולכן הוא נקרא מלך, מה זה התכונה הזאת מלך, יש לנו בעולם בדרך כלל דוגמה מלך שמדכא, מנצל. מה זה מלך?

"מלך" זה הכוח העליון, מלך, מלכות וכשהיא מגיעה בהשפעה שלה, באור חוזר שלה עד הכתר היא נקראת מלך. ובעצם זו המלכות אבל היא מגיעה לכתר ואז נקראת מלך. אם אנחנו מגלים בצורה כזאת את פעולות הבורא אז הוא הופך להיות בשבילנו מלך אבל למה? כי אנחנו מקבלים אותו, ולא שהוא מחוץ לנו, הוא בתוכנו נמצא כפועל, כעובד, מקבל את העבודה שלנו ומעלה אותנו לדרגה שלו.

אז כשאנחנו נמצאים בדרגה שלו, יכולים להגיד בצורה בטוחה, שלמה שהוא המלך, זאת אומרת אנחנו מברכים אותו, אנחנו מודים לו, אנחנו מבינים, מגלים, מרגישים שהגענו לדרגת הבורא ולכן אנחנו קוראים המלך, זו תפילה כזו מיוחדת.

שאלה: מורגש כאילו אתה במצב חושך ואתה רוצה לעורר את השחר, אתה צריך להגיע לעשירייה. וכשאתה מגיע לעשירייה אתה מבקש להתחבר איתם ואתה מקבל כביכול תשובה על זה. אתה איתם ואתה מתחיל את העבודה ואז יש עוד תפילה שאתה אמור להכניס, איזו בקשה שאם אתה לא מכניס אותה, אתה מאבד את הכול. מה זו התפילה השנייה אחרי שאתה מעורר כביכול את השחר?

לגלות את הדבקות בקבוצה ודרכה לגלות דבקות במלך, שני אלה.

תלמיד: זה ההבדל בין תפילת העני לתפילת דוד?

כן.

שאלה: קראנו עכשיו שיש שלוש דרגות של תפילה, עני, דוד ומשה, אנחנו מתפללים כל יום, באיזו דרגה אנחנו נמצאים בתפילות שלנו?

מי זה "אנחנו"? על כל אחד ואחד, על כולנו יחד, מי זה אנחנו?

תלמיד: ביום יום, בעשירייה ובכל הכלי העולמי אנחנו עושים תפילות, מתפללים.

אני לא יכול להגיד, קודם כל זה אסור אבל אני עדיין לא יכול להגיד. לא. באיזו דרגה אתם נמצאים שאתם מתפללים יחד? אם אתם רוצים לדעת תשאלו, אני לא חושב שכדאי אפילו לשאול על זה כי אתם רוצים פשוט להיות כל הזמן בהתקדמות, כל הזמן יחד וכמה שיותר. ומה שיש, יש. בדרך כלל את זה לא שואלים אלא רק נדחפים קדימה, אבל תנסו לברר סביב זה את כל השאלות וזה יקדם אתכם.

תלמיד: אנחנו בעצם צריכים לשאוף לתפילות האלו שאנחנו קוראים עליהן עכשיו?

כן, אבל התוצאה מהתפילות צריכה להיות שאתם כל הזמן מרגישים את עצמכם יותר מאוחדים.

שאלה: האם מה שקראנו עכשיו בקטע הזה, זו ההגדרה של אמונה "שירגיש את הפועל, מה שהוא פועל עם השגחתו על כל העולם, כי עכשיו כבר יכול להשיג את הבורא כפועל טובות", זאת האמונה?

כן, נכון.

קריין: קטע מס' 17.

"דוד הוא מלכות. לפעמים עני, ולפעמים בעשירות על הכול. ומשום זה היה אומר, צעיר אנוכי ונבזה. ועכ"ז, פיקודיך לא שכחתי. כעין זה יש לאדם להיות נבזה בעיניו, ולהשפיל עצמו בכל, שיהיה כלי, שהקב"ה רוצה בו."

("זוהר לעם". פקודי. מאמר "לפעמים משבח עצמו ולפעמים משפיל", סעיף 235)

"רם ה' ושפל", יש בזה הרבה פסוקים, ככל שאדם משפיל את עצמו, הוא יותר זכאי לקשר עם הבורא, שזה יהיה לנו ברור, לכולם.

קריין: קטע מס' 18.

"דוד המלך תמיד היה משפיל עצמו אל הקב"ה, שכל מי שמשפיל עצמו לפני הקב"ה, הקב"ה מגביה אותו על הכול. ומשום זה הקב"ה רצה בדוד בעוה"ז ובעוה"ב. דוד הוא מלך בעוה"ז, ודוד יהיה מלך לעוה"ב. וע"כ אמר, אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה."

("זוהר לעם". פקודי. מאמר "לפעמים משבח עצמו ולפעמים משפיל", סעיף 233)

שאותה האבן שמאסו בה הבונים, שלא רצו לקבל אותה כיסוד, היא נעשית לראש פינה, ודווקא מהיסוד הזה, על פני ל"ב האבן, נבנה גמר התיקון.

קריין: קטע מס' 19.

"אושפיזא דדוד המלך ע"ה, שהיה לו תמיד צעקה גדולה בלבו, מפני שנדמה בעיניו תמיד שעדיין הוא עומד בחוץ."

("פרי צדיק". חג הסוכות)

הוא מרגיש שיש עוד ועוד במה להשפיע לבורא ועדיין הוא לא נמצא בזה, זה חיסרון מאוד מיוחד שהבורא עשה את זה כטובה לדוד, כי הרגיש שיש עוד מה להוסיף.

קריין: קטע מס' 20.

"כתוב (תהילים, קכ"א) "אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה', עשה שמים וארץ". שיש להבין, שדוד המלך היה שואל, "מאין יבוא עזרי". ואח"כ נתוודע לו, ש"עזרי מעם ה'". הלא כל יהודי מאמין, הוא אומר, שהאדם אין לו מקום אחר לקבל עזרה, אלא מעם ה'."

(הרב”ש. מאמר 20 "מהו השכר בעבודה דלהשפיע" 1988)

שאלה: האם אנחנו תמיד צריכים לראות את עצמנו כעומדים בחוץ, לא לשאול על ההתקדמות?

זו דרגה גדולה מאוד שאתה נמצא בפנים אבל נראה לך שאתה בחוץ, זה שאתה מתקדם אבל נראה לך שאתה עוד לא התחלת בעבודה זה מצב נכון, טוב.

תלמיד: זה מצב שאנחנו צריכים לשאוף אליו?

לא למשוך אליו, אלא זה מה שצריך להתגלות באדם.

שאלה: יוצא שאם מתקדמים בכל פעם מתוך ציפייה למצב הבא, שאין לך בו נחיצות, אז כל התנועה היא כאילו בדרך של ניסים.

אני לא כל כך מבין מה שאתה אומר, איך אפשר להתקדם למה שאתה לא נמשך, אבל שיהיה כך בינתיים.

שאלה: יש כאלה תכונות גדולות, אנשים גדולים. מה אני צריך לעשות עכשיו, להידמות להם, מה אני צריך לעשות?

כן, תשתדל להידמות להם.

קריין: קטע מס' 21.

"ודע שאין הקב"ה מקבל תפילתו של אדם למקצת, כי אין מקצת נוהג ברוחניות, אלא בו בשעה שהאדם גמר כל תפילותיו אז יענהו ה'. וז"ס כלו תפילות דוד בן ישי: דהיינו שהשי"ת כבר ענהו על כל משאלותיו, ואין לו עוד על מה לבקש ולהתפלל. וזסו"ה כי אתה שומע תפלת כל פה, דהיינו רק אחר שהפה כבר גילה לפניו כל תפילותיו שומע ה' בבת אחת."

(בעל הסולם. "אור הבהיר", ד' החושים)

שאלה: האם דוד בונה את הסוכה?

זה לא דוד שבונה את הסוכה, אלא זה בשביל שיתגלו כל התכונות בהדרגה ובסופו של דבר יהיה אפילו לא בשביל דוד, אלא לשמחת תורה, שכל האור העליון, שכל הבורא ואור אין סוף, יתגלו דרך הסוכה. איך זה יכול להיות? כי הסוכה היא הסכך, הסכך כמעט ולא מעביר את האור, הוא כזה מסך. דווקא אחרי שאנחנו גומרים את כול האושפיזין, אז אנחנו צריכים להגיד שדרך כל האורחים שלנו מגיע לסוכה אור של גמר התיקון. וכך אנחנו רואים שהסוכה היא "סוכת שלום", שלמות, שהיא מכסה את כול כדור הארץ, את כול הנבראים, וכולם נמצאים בתוך הסוכה, שהסוכה היא סך הכול האמצעי לגלות את הבורא לכל הנבראים.

שאלה: האם בעצם כל תכלית חג סוכות היא קבלת פני אושפיזין, כלומר, שבע תכונות שבליבנו? איך ניתן ליישם את האירוח הזה בפועל?

כן, אנחנו כך יכולים לקבל את זה. איך אנחנו מקבלים את זה? על ידי חיבור בינינו, כי כל האושפיזין, כל האורחים, כל האורות, הם מגיעים מתוך כך שאנחנו מתחברים מיום ליום עוד ועוד, וכל שבעת ימי הסוכות. וכשאנחנו מקבלים את החברים שלנו כאורחים בתוך ליבנו, אז אנחנו נמצאים בחיבור אחד, בסוכה אחת, תחת סכך אחד, כולנו כאחד, וכך מתגלה האור של חג הסוכות בשלמות.

שאלה: מה היא תפילת העני, האם חשוב להבין איזה תפילה מתקיימת בעשירייה?

יש תפילה לעני, תפילה לדוד, יש הרבה כאלה שמות, אנחנו צריכים לשאוף לתפילה של כולנו יחד לבורא. בואו אנחנו לא נתבלבל, להתחבר כולנו יחד בלב אחד, זאת אומרת, ברצון אחד, ושאנחנו מתחברים לבורא, התפילה שלנו מגיע לבורא, כך צריכים לחשוב.

שאלה: לפי קטע 3, כתוב שם, ש"אז דוד, שהוא המרכבה למלכות דקדושה". מה זה אומר שדוד הוא מרכבה למלכות דקדושה?

דוד הוא סיום של כל המבנה וכל ההחלטות שלנו, וכל מה שיש, ולכן לירושלים אנחנו קוראים "עיר דוד". "דוד" זה השם הכללי, ואנחנו בזה מסיימים בעצם את היחס שלנו למבנה שלנו כלפי הבורא. "משיח בן דוד", זאת אומרת, תוצאה מזה שבנינו את המבנה הזה שנקרא "דוד".

שאלה: בקטע 6 כתוב, שה"כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד". מה מייצגת מיטתו של דוד?

אנחנו צריכים לקרוא ב"זוהר", יש שם הרבה על מיטתו של דוד, ועל הכינור.

שאלה: בקטע מספר 7 כתוב, "שתיקן את עצמו ע"י דרכי התורה". מה זה אומר לתקן את עצמנו בתוך העשירייה?

לתקן את עצמנו בתוך העשירייה זה מצד אחד להגיע לאפס כלפי כולם, כמו שכותב רב"ש, אפס לפני אחרים או ההיפך, אז קודם כל אני מבטל את עצמי כלפי אחרים וכך אני נכלל מכולם, ואחר כך אני מגדיל את עצמי במה שאני יכול לעזור לכולם לגדול, וכך אני עושה את עצמי לפני כולם, ואז אני מסיים את העשירייה וגם מתחיל את העשירייה. ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לחיבור הנכון עם העשירייה, גם הראשון וגם האחרון, זה מה שאני חייב להיות. למשוך אותם קדימה אז אני כראשון, לדחוף אותם קדימה אני האחרון, גם בזה וגם בזה אני מקדם אותם.

שאלה: מה היא המלכות שאנחנו מגלים, איך זה מרגיש ומהי הפעולה שצריכה להתרחש בעשירייה כשאנחנו חושפים את המלכות?

אנחנו מגלים את המלכות שהיא חותמת את כל הפרצוף, את כל הספירות, ושהיא משרתת אותם שהם כולם הופעות של האור העליון, הופעות תכונות הבורא, ואנחנו מוכנים לקבל אותם לכלול אותם בחיבור בינינו שהם יאירו בנו.

שאלה: כיצד משיגה העשירייה את התכונה "טוב ומטיב"?

במידה שאנחנו רוצים להתייחס אחד לשני לפי חוק השתוות הצורה, אנחנו כך גם מגלים את הבורא כלפינו. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כמה שאני מתייחס יפה וטוב לחברים אז אני מגלה כמה הבורא מתייחס יפה וטוב אלינו.

שאלה: במה המלכות ממלאה את זעיר אנפין? מהו החיבור בין מלכות לזעיר אנפין?

זעיר אנפין אנחנו יכולים לקרוא לכל התכונות שעומדות למעלה מהמלכות ומשפיעות על המלכות, ואז מלכות מגלה את הזעיר אנפין בזה שהיא מקבלת ממנו את התכונות, הכוחות והמילויים, והם כולם מתגלים במלכות. לכן יוצא שהמלכות היא מגלה את זעיר אנפין, הוא מתגלה בה, הוא ממלא אותה, הוא נמצא ככוח עליון כלפיה.

שאלה: דוד המל תיקן את עצמו באמצעות תפילה, איך אנחנו מתקנים את עצמנו?

גם על ידי התפילה. למדנו את זה הרבה פעמים ואין לנו מה לעשות חוץ מהתפילה. כמה שתחפשו אין לנו כוחות לא טובים ואפילו רעים אנחנו מקבלים את זה מלמעלה, הכול אנחנו מקבלים מלמעלה, מה שיש לנו לתת כלפי העליון זה רק בקשה, תפילה, זה מה שהוא משאיר לנו וזו כל העבודה שלנו. לכן תפילת דוד, כינור דוד, כל העבודה של דוד, אנחנו צריכים ללמוד שדוד זה דוד המלך, מלכות, ואנחנו צריכים ללמוד מזה מה עלינו לעשות כי אנחנו חלקי המלכות, אנחנו חלקי הדוד.

שאלה: איך לא לפגום במלכות דוד?

ככל שתתקשרו ביניכן, אז אתן תתחילו להרגיש כמה שאתם נכללים בתוך דוד.

שאלה: מדוע יש לספירות שמות של אבות ולא שמות של נקבות זה כאילו הכוח הנשי לא קיים?

נכון, בתורה מדובר על הרבה גברים וגם לפעמים על נשים, וזה לא מפני שיש עניין של גברים ונשים לפי המין, אלא לפי התפקיד. שכל האלו שנקראים "אישה" יש להם תפקיד כאישה, ושנקראים כ"גבר" יש התפקיד שלהם כגבר, זה לא שייך למין זכר או נקבה.

אנחנו צריכים להבין שהתורה בכלל לא מתייחסת לכל הדברים האלה, צמצום, מסך ואור חוזר, התגברות, אתה גבר, כמה היו כאלה שמתגברים בין נשים? גם כן היו ועבדו יותר מהגברים בצורה הרוחנית. אל תשימו לב לעניין של השייכות במגדריות.

שאלה: אנחנו מדברים הרבה לכלול את כולם בעשירייה בלב שלנו ולמסור את הלב לבורא, מה זה אומר למסור את הלב לבורא?

למסור את הלב לבורא זה נקרא שכל הרצונות שלך אתה רוצה שהם יהיו בשליטה שלו.

שאלה: בכל לימוד על אושפיזין למדנו את המשמעות של השמות יוסף, משה, מה המשמעות של השם דוד?

דוד, זה דוד המלך. "יוסף" שהוא "אוסף", ודוד המלך זה שם כללי של "מלכות" ויש פה ושם איזה פירושים אבל זה לא שייך לנו. העיקר שהוא שייך לחיבור של כולם. אנחנו עוד לא מרגישים אותו, לא מגלים אותו מפני שהוא עוד קדימה לפנינו, כשנתקרב לתיקון הסופי אז יתגלה דוד גם "משיח בן דוד" שמושך עלינו לדרגת דוד המלך ואז מתגלה "דוד המלך".

שאלה: דיברת על זה שדוד היה במלחמות פנימיות וחיצוניות, האם גם אצלנו יש חלוקה כזאת למלחמות פנימיות וחיצוניות בעבודה שלנו פנימית בעשירייה וחיצונית בנושאים ארגוניים ומערכתיים?

אנחנו נגלה את זה גם בעתיד, תמיד יש במדרגות חלק פנימי וחלק חיצוני, וגם אנחנו לומדים את זה ב"בית שער הכוונות" שעכשיו אנחנו מתחילים ללמוד, אנחנו נראה את זה שם מסבירים הרבה מה זה נקרא פנימי וחיצוני. אנחנו עוד נלמד.

שאלה: מה בנוגע לאיסור לשתף חברים בהשגות פרטיות?

פשוט אנחנו צריכים רק לעורר את גדלות הבורא וגדלות המטרה, וחוץ מזה אין לנו על מה לדבר. על דברים פרטיים, על הישגים פרטיים, על השגות פרטיות אנחנו לא מדברים כי אף אחד מאיתנו לא נמצא תחת המסך השלם, ולכן הרצון לקבל של כל אחד ואחד יכול לפגום בשני.

שאלה: דיברת על מקורות אותנטיים, באיזה מקורות כדאי לקרוא על דוד?

מקורות אותנטיים אני מבין שאם אתם נכנסים לתוך האתר שלנו שם זה יש לכם הכול. חוץ מאתר שלנו אני לא חושב שיש עוד מה לקרוא.

שאלה: על מה לשים דגש בעבודה שלנו היום?

על מה לשים דגש היום, רק על החיבור. אני לא יודע, אני כל הזמן מחפש איך לענות לכם אחרת אבל אין, כי כל המגמה שלנו צריכה להיות בזה, כל העבודה, כל הגמר התיקון הוא בזה שאנחנו נמשכים לחיבור.

שאלה: מה עלינו להוסיף, להגביר בעשיריות כדי שהשנה נרגיש את החיבור בינינו?

הפצה. ההפצה היא מאוד חשובה. כמה שאנחנו נמשוך אם לא באיכות אז בכמות עוד ועוד חברים וחברות מכל העולם ללימוד שלנו, אני חושב שזה יעזור לכולנו ולכל העולם להתקדם לשלום, לשלמות, לטוב. נשתדל לפרסם בכל המקומות, דרך מחלקת ההפצה שלנו בכל השפות

ואז כדאי לנו את זה לעשות. שמעתי אתמול, היו אצלי כמה נשים שגם דיברו על זה, שבאו לחגים אלינו לישראל, והם דיברו כמה שהן מפזרות את המקורות שלנו בקהל ואז שאלתי אותם ממה הקהל קודם כל מתפעל, הם אמרו מהספר, שנקרא השגת עולמות עליונים. זה ספר שמופץ לכל הכיוונים וכולם מתפעלים, אז לפחות להתחיל מהספר הזה. כתבתי אותו לפני 35-40 שנה. ככה זה, מה שיוצא מהלב נכנס ללב.

קריין: קטע מספר 22, כותב הרב"ש.

"אמר דוד המלך (תהילים קט"ו) "לא לנו ה', כי לשמך תן כבוד, על חסדך על אמתך, למה יאמרו הגויים, איה נא אלקיהם, ואלקינו בשמים, כל אשר חפץ עשה". ולפי הנ"ל יש לפרש, שאנו מבקשים לה', שיעזור לנו לצאת מהגלות, שזה שאומרים "לא לנו" הכוונה על הרצון לקבל שלנו. זאת אומרת, שאנו רוצים, שהמחשבות והרצונות והמעשים לא יהיו עבור הרצון לקבל שלנו, שזה נקרא, שכל החשיבות היא לאומות העולם. אלא "לשמך תן כבוד", שלא תהיה שכינתא בגלותא ושתהיה בבחינת עפר, אלא שיהיה מגולה הכבוד שמים."

(הרב"ש. מאמר 15 "ויסב חזקיהו" 1985)

שאלה: אנחנו לומדים שפעולת הצמצום היא פעולה מאוד חמורה, מאוד לא פשוטה, איך אפשר להגיע אליה בצורה אופטימאלית בעשירייה?

רק בחיבור. אין לנו מה לצמצם. אנחנו צריכים להימשך לחיבור בינינו, וכשאנחנו נהיה בנטייה לחיבור, אז נראה מה עלינו לצמצם, מה להרחיב, מה לעשות כדי להיות כלי.

שאלה: האם תכונת השלום נוצרת על ידי החיבור ההדדי הנכון בין הספירות?

כן.

שאלה: כתוב כאן "למה יאמרו הגויים איה אלקיהם ואלקינו בשמים, כל אשר חפץ עשה", איך להבין את זה?

שהוא נמצא בדרגה יותר גבוהה מאיתנו. זה מספיק לנו בינתיים.

שאלה: דיברת על כך שהכול תלוי בחיבור, המילה חיבור מאוד מסקרנת. אם אנחנו עושים יום ולילה עבודה על פיתוח החיבור בינינו, במה בדיוק צריך להתמקד כדי להגיע לאותה שלמות של תכונת דוד?

להתמקד בהשלמה הדדית, כך שכולנו נרגיש שאנחנו נמצאים יחד ברצון להשפיע כלפי הבורא. זו בעצם פעולת השלמות בתיקונה.

תלמיד: אנחנו כאן מתחת לסוכה בהולנד, מה אנחנו יכולים לעשות למען החיבור כעת בתקופת סוכות, האם יש לך עצה?

לרצות לקבל משיח, כוח עליון שימשוך אתכם עוד יותר למעלה לבורא.

שאלה: האם אני צריך להודות לבורא על הרצון לקבל?

ודאי, כי אם לא הרצון לקבל שהבורא ברא, אז היינו מנותקים מהכול. מה יש בדומם, בצומח, בחי, לעומת דרגת האדם. באדם יש רצון לקבל לבורא, ואם אין לו רצון לקבל לבורא, אז הוא שייך לדרגות דומם, צומח, חי.

קריין: קטע מספר 23.

"כתוב (תהלים ע"ח) "ויבחר בדוד עבדו, ויקחהו ממכלאות צאן, מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו". שיש לפרש, זה שבחר בדוד עבדו, מה היו המעלות שלו יותר מאחרים. על זה אומר "ויקחהו ממכלאות צאן". "ממכלאות" יש לפרש, שהוא ענין מאכלות. כלומר, שהמאכלים שלו, ממה היו המזונות שלו, הוא אומר, צאן. שענין "צאן", פירש אאמו"ר זצ"ל, הוא ענין יציאות.

זאת אומרת, זה שהאדם מרגיש, שיצא מבחינת עבודת ה', שהוא מרגיש בחינת ירידה, הוא לא התפעל מזה. אלא אדרבא, זה נותן לו מקום להתפלל לה', שיוציאו משליטת הרע ולקרב אותו אליו. לכן כל יציאה ויציאה, שהיתה לו, מזה היו לו חומרי דלק על מה להתפלל. מה שאין כן בזמן שהאדם נמצא תמיד בזמן עליה, אין לו צורך להתקדם. וזה שכתוב "ויקחהו ממכלאות צאן"."

(הרב"ש. מאמר 45 "מהו שהדיין צריך לדון דין אמת לאמיתו, בעבודה" 1991)

קריין: קטע מספר 29. כותרת "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת".

הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת

"כתוב "קומה ה' ויפוצו אויביך". שאנו מתפללים, שה' יהיה בבחינת "קומה", על דרך שאנו מתפללים ואומרים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", ש"סוכת דוד" נקראת בחינת מלכות, שהיא בחינת שכינתא בעפרא. ואנו מבקשים, שה' יקים אותה מנפילתה, ושתהיה בבחינת "קומה", בקומה זקופה."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו קומה ה' ויפוצו אויביך, בעבודה" 1991)

קריין: אנחנו עוברים לתהלים נבחרים, תהלים א'.

"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.

כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ; וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.

וְהָיָה כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.

לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.

עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים--בַּמִּשְׁפָּט; וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.

כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה, דֶּרֶךְ צַדִּיקִים; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד."

(תהילים. א', אותיות א'-ו')

קריין: תהילים קכ"א.

"שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:

אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.

עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.

הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.

יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.

יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.

יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.

יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם."

(תהילים. קכ"א, אותיות א'-ח')

קריין: תהלים כ"ג.

"מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר׃

בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל־מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי׃

נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי־צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ׃

גַּם כִּי־אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא־אִירָא רָע כִּי־אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי׃

תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה׃

אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל־יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית־ה' לְאֹרֶךְ יָמִים׃"

(תהילים. כ"ג, אותיות א'-ו')

סדנה

במה אנחנו יכולים לחתום, לסיים את חג הסוכות? מה ההרגשה הכללית שלנו מכל השבוע שהיינו בחג הזה? גילינו את אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד, את כל הכוחות, רצינו שהם ישפיעו עלינו, ונקווה שכל זה יימשך וישפיע במשך השנה. מחר יש לנו עוד יום מיוחד שנקרא "שמחת תורה", ואת כל האור שאנחנו מקבלים מכל המאורות הגדולים נקבל אותו והוא ישפיע עלינו ויהיה לנו חג.

מה בינתיים אנחנו יכולים להגיד כסיכום מכל השבוע שעברנו?

*

(סוף השיעור)