שיעור ערב 01.08.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ג', פרק י', דף קע"ז, הסתכלות פנימית

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', פרק י', אנחנו נמצאים בדף קע"ז או עמ' 177, "אור ישר ואור חוזר, כולל ט"ו פרקים". הסתכלות פנימית אות ג'.

פרק י'

מבאר פרצוף ב' דא"ק הנקרא ע"ב ובו ד' ענינים:

קריין: אנחנו באות ג' אור פנימי למטה.

אות ג'

הקומה של חכמה נבדלה לפרצוף בפ"ע, ונק' ע"ב דא"ק

"וכבר ידעת, אשר כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה בריחוק מקום, כן הרוחניים נפרדים זה מזה מפאת שינוי צורה המתחדש בהם, שמדת הריחוק משוערת בגדלו של השינוי שביניהם. וע"כ אחר שנתחדש ויצא המסך דבחי"ג, בתוך פרצוף גלגלתא דא"ק, עם הקומה החדשה של אור, הרי שינוי הצורה הזה, מבדיל ומפריש את הקומה החדשה הזאת, לבחינה נבדלת בפני עצמה, וע"כ אנו מבחינים את הקומה החדשה הזאת, לפרצוף שני של א"ק, שנקרא פרצוף ע"ב דא"ק, אשר קומתו רק עד החכמה, כמבואר."

אות ד'

הע"ב דא"ק, יצא מזווג דהכאה במסך דבחי"ג,

שנעשה בפה דפרצוף גלגלתא דא"ק

"והנה נתבאר אשר הסיבה והגורם, לאצילות הפרצוף השני דא"ק, הוא חוק ההזדככות, הנוהג תמיד בעביות המסך שבכלי מלכות, מפאת התלבשותו של אור העליון. אשר ע"כ, אחר שנשלמה התלבשות אור העליון בפרצוף הראשון דא"ק, שנקרא גלגלתא, נזדככה עביות דבחי"ד אשר במסך שבמלכות, למדת עביות דבחי"ג. וזווג דהכאה הזה הנעשה במסך דבחי"ג, שעלה לפה דגלגלתא דא"ק, האציל הפרצוף השני דא"ק בקומת חכמה, הנקרא פרצוף ע"ב דא"ק."

הוא כותב פשוט אבל לא מתעצל, חוזר ומעביר הכול ככה אחד אחד.

אות ה'

הזדככות העביות שבמסך עד בחינת עביות דשורש,

נבחנת לעליה לפה דראש.

"אמנם אין הכונה, שתיכף אחר שנזדככה המלכות מבחי"ד, ועמדה בעביות דבחי"ג, נאצל ויצא שם פרצוף ע"ב, כי אין ענין מקצת נוהג ברוחני, ולא יתכן כלל, שמקצת עביות תזדכך מהמלכות, ומקצת עביות תשאר במלכות. אלא, כיון שהתחילה המלכות להזדכך, מוכרחת לילך ולהזדכך מכל עביותה, עד עמידתה בתכלית הזכות, שהיא כבחינת השורש שבה, אשר שם מתלבש אור הכתר, כנ"ל (פ"ו אות ד') עש"ה. ותדע, אשר דבר ההזדככות הזאת עד לשורש מכונה בשם עלית המלכות לכתר, או עלית הטבור לפה דראש, כי הפה הוא כתר המלכות, והטבור הוא מלכות המלכות (כנ"ל, פ"ז אות ד')."

זאת אומרת, זה נקרא "שאין מקצת ברוחניות". היה ביטוש פנים ומקיף על עביות דבחינה ד' נגיד, שהיא קיבלה על מנת להשפיע כמה שיכולה נגיד גלגלתא, אז מתוך זה כבר מסך צריך לעלות. לא מספיק לו שמתעלה ממקצת מהטבור ובזה נפסק, אלא הוא חייב להזדכך כולו מכל דרגות העביות שעשה עליו זיווג בפה דראש. זה התנאי שאין מקצת ברוחניות. עובדים על קומה שלמה, ה-ו-י-ה עד שמקבלים, וה-ו-י-ה עד שמזדככת.

שאלה: פרצוף זה רצון?

פרצוף, זה לא סתם רצון. רצון זה מה שברא בורא, הרצון הזה מתפתח על ידי האור שברא אותו לארבעה שלבים. זאת אומרת האור שמשפיע על הרצון דרך ארבעה השלבים, הוא מסדר את הרצון הראוי לתפקידו. מה זאת אומרת? שהרצון הזה הופך להיות מרגיש, מבין מה הוא רוצה, מקבל מה שהוא רוצה. זה נקרא "בחינה ד' דד' בחינות דאור ישר".

אחרי זה הוא מבין באיזה מצב הוא נמצא, הוא עושה צמצום האור מסתלק ממנו, ואז הוא הולך לקבל בעל מנת להשפיע. וכשהוא הולך לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת הוא מסדר את הה-ו-י-ה שהייתה לו, אבל לא כמו שהיא התייצבה מהעליון, מהבורא מלמעלה למטה, אלא איך שהנברא רוצה לסדר אותה בהשתוות עם הבורא ממטה למעלה. ועד כמה שהוא מסוגל לבנות את עצמו ממטה למעלה כמו שהבורא נתן לו דוגמה וסידר לו ה-ו-י-ה מלמעלה למטה, אז הדוגמה הזאת שנברא משתדל לעשות ממטה למעלה כלפי הבורא, היא נקראת "פרצוף".

זאת אומרת בפרצוף יש לך העבודה של הבורא והעבודה של הנברא, ושניהם יחד, וכך הם מתייצבים באיזה סדר עבודה, באיזו פשרה כך ביניהם.

תלמיד: מה מסמל המסך בפרצוף?

מסך בפרצוף מסמל לנו עד כמה שנברא רוצה להיות דומה לבורא, "אני לדודי ודודי לי"¹. זאת אומרת עד כמה שהבורא הוא משפיע לנברא, הוא מרגיש, ועד כמה שמסוגל להיות גם בפעולה הזאת בחזרה לבורא, שהוא משתדל לעשות, ולא מרשה לעצמו שום דבר אחר. זאת אומרת כל העבודה שלו, של הנברא, זה לעשות אותה השפעה ממטה למעלה כמו שגילה מלמעלה למטה. כמו שמסוגל.

תלמיד: כשהמסך עולה ויורד מה המשמעות?

שמסך עולה ויורד, זה על ידי מה? יש כאן כמה דברים. שמסך נמצא בפה דראש ועושה זיווג דהכאה ומחליט עד כמה שהוא מסוגל לקבל על מנת להשפיע, שבזה הוא רוצה להידמות לבעל הבית. כי נברא לא יכול להידמות לבעל הבית, לבורא, אלא על ידי זה שיקבל. כי על ידי שמקבל הוא עושה נחת רוח לבורא, ועל ידי זה שהוא מקבל על מנת להשפיע, אז הוא מגיע גם לדבקות בבורא.

זאת אומרת, אין לנברא פעולה אחרת, גם לגרום נחת רוח לבורא, גם לגרום לדבקות שלו עם הבורא, אלא לקבל בעל מנת להשפיע. והפעולה הזאת שהוא כמה שמסוגל מקבל על מנת להשפיע, נקראת "פרצוף". מה זה "פרצוף"? צורת הנברא שבמשהו עשה מעצמו דימוי לבורא.

תלמיד: המסך בפרצוף זה הכוונה?

המסך בפרצוף, זה לא רק כוונה. כוונה זה בראש, זה מסך המזדווג. אבל אחר כך המסך מתרחב מפה ומטה, וכבר מקבל. זאת אומרת למסך יש הרבה הבחנות, הרבה פעולות.

תלמיד: אז יש כוונה פעם אחת, ואז יש תוצאות ממנה?

החלטה בראש, כוונה בראש, מעשה בכוח בראש, ואחר כך מעשה בפועל בגוף.

תלמיד: שזאת תוצאה מהכוונה, מההחלטה.

כן. כל מה שיש בגוף, זה הכול תוצאה מהראש. אם בגוף קורה משהו לא כפי שמתוכנן בראש, זה נקרא "שבירה".

תלמיד: עביות וזכות של פרצוף, מה המשמעות שלו.

"עביות" זה רצון לקבל. ישנה "עביות שבמסך", זה נקרא חלק מהרצון לקבל שלו שהוא משתמש בה כדי להשפיע לבורא, וחלק מהרצון לקבל שלא יכול להשתמש בה כדי להשפיע לבורא. הוא לא משתמש, הוא מקפיא את זה, מצמצם. "זכות" זה נקרא שאותה העביות שהיא הייתה פעם ללא שימוש הנכון, הוא עושה עליה צמצום, מצרף אליה מסך בעל מנת להשפיע, ואז אותה העביות היא פועלת בעל מנת להשפיע. אז זה נקרא שהיא הופכת להיות לזכות.

תלמיד: פרצוף שפועל בהשתוות הצורה, ב 100% כמו שהוא צריך לפעול, מה התוצאה שלו, למה הוא הופך?

פרצוף שפועל בעל מנת להשפיע, זה נקרא רצון לקבל שמסדר את עצמו כך, שכוונות שלו בכמה שהוא מסוגל הם יהיו כדי להשפיע לבורא, ולפי זה הוא יעשה פעולה. הוא רוצה להיות דבוק בבורא.

העניין שאנחנו צריכים להבין זה, שאנחנו מחפשים לפעמים דבקות בבורא מפני שרע לנו, אז זו לא הדבקות הנכונה. אמנם גם היא בסדר בינתיים בהתחלה, אבל זה מתוך פחד, מתוך השגת הרוגע, מתוך השגת איזה רווח, אז נברא גם משתוקק להיות דבוק בבורא מאין ברירה, כמו ילד שבורח לאימא, כי רוצה להסתתר בתוך האימא. זה מצד אחד, "דבקות לא לשם שמיים" מה שנקרא. אבל בכל זאת מבורכת. בכל זאת הוא כבר הגיע למצב שמבין ואפילו מרגיש שהבורא הוא בעל הבית, ולכן כל מה שקורה לו, קורה מצד הבורא. לכן אם הבורא מפחיד אותו במשהו, אז הוא מיד רוצה להידבק לבורא, יחד עם זה שהוא מבין שהבורא עשה לו בכוונה.

תלמיד: דבקות לשם שמיים.

"דבקות לשם שמיים" זה נקרא יותר ממה שעכשיו סיפרתי, שהייתה לו דבקות בבורא מטעם שחיפש ביטחון לעצמו. "דבקות לשם שמיים" זאת אומרת, שלא חשוב לי התוצאות, אני רוצה להיות דבוק בבורא. ואז אני צריך לבדוק, האם הדבקות שלי היא בכל התנאים שיהיה לי מזה רווח או לא? שאני מרוויח או מפסיד? זאת כבר עבודה אחרת.

שאלה: אני לא מצליח לצאת מהרצון לקבל שלי, וכל פעולה שאני עושה, אני עושה את זה כדי שלי יהיה טוב בסופו של דבר, כי אני רואה את הקדימה. איך אני מגיע למצב כזה של לעשות לשם שמיים כביכול? אני רואה את המצב ואני אומר, זה טוב לי, האור יאיר עליי, אני אתקדם, זה ישמור עליי, והכול מתוך הרצון לקבל שלי.

בינתיים אין לך ברירה, אתה נמצא ברצון לקבל, וכל התפילות שלך, זאת אומרת כל מה שליבך רוצה זה רק שיהיה לך טוב. ולכן אתה מחפש את הבורא. אבל לפחות זה גם דבר גדול, כי קודם כול אתה מרגיש, שומע, מבין איכשהו שהבורא הוא בעל הבית ואתה תלוי בו, אז אתה מחפש איך להיות קרוב אליו, כי אתה רוצה להסתתר שם, כמו ילד שרץ לאמא להידבק בה מרגע של פחד.

עכשיו, זה לא לשמה. אבל בכל זאת גם זה טוב. לפחות אתה מגלה ש"אין עוד מלבדו", אבל עדיין לא "טוב ומטיב". אתה עדיין לא נמצא במצבים שאתה יכול לברר את כל פעולות הבורא אליך, אמנם שהוא עושה את זה, אבל אתה לא מקבל אותם כולם בברכה בצורה אחידה גם שמרגיש בהם טוב, גם שמרגיש בהם רע, אתה עוד לא נמצא למעלה מהרגשה.

תלמיד: מנסה לעבוד על עצמי ולהגיד זה כן טוב ומטיב, שהכל טוב, אני מבסוט מכל המצב.

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, זה לא יעזור.

תלמיד: אז איך אני משנה את עורי?

תשתדל. תשתדל לחשוב על זה יותר, והעיקר תעבוד עם הקבוצה.

תלמיד: וכל העביות שאני מקבל זה מלמעלה למטה?

אני לא רוצה יותר לדבר על עביות. אני לא רוצה להתבלבל אתך, מספיק ככה.

קריין: דף קע"ח אנחנו באות ו'.

אות ו'

עליה , פירושה הזדככות, וירידה , פירושה התעבות

"וכאן צריך שתזכור, אשר עליה פירושה הזדככות, וירידה פירושה התעבות, וכל הזך יותר נבחן לעליון יותר. וענין עמידת הע"ס כח"ב ז"א ומלכות דגוף הפרצוף, זה למעלה מזה, מפה עד הטבור, אין המדובר במקום מדומה ח"ו, אלא רק בענין זכות ועביות בלבד, באופן, שכתר להיותו הכלי היותר זך מכולם, נבחן שעומד בסמוך לפה של ראש הפרצוף, כלומר עליון מכולם. והמלכות שהיא העבה מכולם, נבחנת, שעומדת למטה במקום הטבור דגוף הפרצוף, כלומר תחתונה מכולם."

שאלה: כשהמסך מזדכך, האם הפרצוף עובר למצב יותר משפיע או פחות משפיע?

בהזדככות המסך, זאת אומרת המסך זה כוח השפעה מצד התחתון לעליון, אם המסך מזדכך אז השפעת התחתון לעליון מזדככת, זאת אומרת היא מוקטנת.

תלמיד: אז למה הוא כותב שכל הזך יותר הוא עליון יותר?

ודאי שהוא עליון יותר, כי זך זה יותר עליון. אבל כדי להשפיע אתה צריך להשפיע בחלק העב שבך, להיות דבוק בעליון אתה יכול בחלק הזך שבך, זה נקרא "ערך הפוך אורות וכלים".

תלמיד: לא ברור למה פחות משפיע הוא יותר עליון?

אני לא אמרתי לך פחות משפיע, אני אמרתי לך שזך יותר הוא יותר עליון, עב יותר הוא יותר תחתון. זָכות זה שיש לי עביות גדולה מאוד ויש עליה מסך, ואז נקרא שאני זך. מי יותר משפיע? מי שיש לו אגו גדול מאוד ועליו יש צמצום, מסך, אור חוזר והוא משפיע יותר, או שלעומתו יש מישהו עם אגו קטן ויש עליו צמצום, מסך קטן ואור חוזר קטן ואז הוא משפיע בצורה קטנה. זאת אומרת, כדי להשפיע הרבה צריך להיות אגואיסט גדול עם אגו מתוקן, זה נקרא "כל הגדול מחברו" שהוא גדול בהשפעה, בגובה. ולמה זה ככה? כי "יצרו גדול ממנו", כי יש לו רצון חזק. זה נקרא "ערך הפוך אורות וכלים".

אנחנו גם מבינים בעולם שלנו, שאדם שיש לו כוחות, יצרים, שכל, רגש, חזק בהכול, הוא יכול לעשות לך דברים גדולים גם לטוב וגם לרע. אדם שיש לו רצון קטן לא לכאן ולא לכאן, מה הוא יכול לעשות? זאת אומרת, רצון גדול זה כבר יסוד, הכנה לזה שאדם אולי יהיה גדול, כדאי להשקיע בו. אבל זה לא שייך לתלמידים שבאים, כי כשהם באים הם כולם באים עם רצונות ככה ככה, אלא אחר כך אם הם עובדים על עצמם נכון בקבוצה, בחיבור, מתחילים להרגיש כמה שהם מתנגדים לזה וכולי, אז מתחילים לראות איך הוא מתקדם, האם הוא יכול לתת כוחות יחד עם זה שהעביות שלו גדלה.

אות ז'

השואת צורת התחתון לעליון,

נבחנת לביאה במקום העליון

"ועם זה תבין בפשיטות, שבשעה שאנו אומרים, שהמלכות הלכה ונזדככה מהעביות דבחי"ד שבה, עד שנשארה זכה כמו בחינת השורש שלה, נמצא משום זה, שבאה באמת למקום השורש שלה, דהיינו הכתר שלה המכונה פה, כי להיותה זכה כמוהו, הרי נמצאת עמו במעלה אחת."

זאת עליה, מסך שעולה, פרצוף שעולה, אז אנחנו מודדים הכול לפי דרגות העביות ודרגות המסך שעל פני העביות.

אות ח'

לאחר שהמסך עלה ונכלל בפה דגלגלתא,

נתחדשה בו עביות, חוץ מבחינה אחרונה

"ולפיכך, בשעה שמזדככת המלכות לגמרי," מטבור שמגיע לפה דראש "ונשארה בבחינת שורש," דעביות "נמצאת בזה, שעלתה למאציל שלה," לראש שלו "דהיינו לפה דראש, משום שבחינת הפה דראש, הוא השורש לכל ההתפשטות הקודמת הזאת שמלמעלה למטה, ונכללת שם בזווג דהכאה הנוהג במלכות דראש. וע"כ נמצאת שוב המלכות, שחוזרת ומקבלת שמה, את בחינת העביות, שהיתה בה בראשונה בטרם שנזדככה, חוץ מבחינה אחרונה, שנאבדת ואינה חוזרת, משום, שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימו כמ"ש במקומו, באופן, שע"י ההתכללות בזווג דהכאה שבפה דראש דגלגלתא, קיבלה רק עביות דבחי"ג בלבדה. ויצאו שם עליה ע"ס בקומת חכמה."

אחרי צמצום א' אותה מלכות שעשתה צמצום היא מתייצבת ומחליטה שהיא מקבלת בעל מנת להשפיע, כמה שמסוגלת להשוות את עצמה לבעל הבית. עושה זיווג בפה דראש, בונה את הראש, עושה זיווג דהכאה עם האור העליון כמה שמסוגלת לקבל אותו בעל מנת להשפיע. מתרחבת מניה וביה מפה ולמטה. עד כמה? עד כמה שמסוגלת לקבל בעל מנת להשפיע, שהחליטה על זה בראש, מה שיש בראש מתפשט בגוף. אין בגוף החלטות בדרך, שום דבר, זה פשוט קבלה בראש התפשטות בגוף, זהו. ואז כשמגיעה לטבור, נעשה ביטוש פנים ומקיף, לא יכולה לעמוד בזה, מחליטה להזדכך.

שוב, כל ההחלטות האלה הן בראש, הכול מורגש בראש, בגוף ישנה רק הפעולה, אבל התוצאות מהפעולות, התוצאות מהמפגשים, מכל מה שיש בגוף נמצאות בפה דראש ושם כל פעם יש החלטה, כל פעם יש התחדשות הפעולה. ולכן בפה דראש ישנה החלטה שצריכים להעלות את המלכות בחזרה, מלכות המקבלת מטבור לפה ואז הוא מתחיל להזדכך, מגיע בחזרה לפה דראש, נכלל המסך הזה בפה דראש, ואז מתחדשות רשימות חדשות, מתחיל להיות פרצוף חדש.

זה מה שהוא אמר, "לאחר שהמסך עלה ונכלל בפה דגלגלתא, נתחדשה בו עביות, חוץ מבחינה אחרונה". הבחינה האחרונה נאבדת בגלל שהייתה כבר החלטה עליה שלא משתמשים בה, כי בגללה המסך הגיע לטבור ונכלל בזיווג דהכאה, והחליט שהפעולה הזאת, אמנם היא בעצמה נכונה בלקבל על מנת להשפיע, אבל היא לא נכונה מזה שהוא לא יכול לסיים את התיקון שלו בפעולה הזאת, לכן הבחינה זאת נעלמת.

שאלה: הביטוש בטבור, ההחלטה להוציא את האור היא בראש?

כן. אתה רוצה להגיד שגם ביטוש כנראה צריך להיות בראש.

תלמיד: כן.

זה נכון, אבל אנחנו מדברים על הסיבה, הסיבה היא בטבור.

תלמיד: כביכול קיבלתי מכה בבטן והראש החליט לברוח.

תמיד אתה מרגיש כאבים בראש. אם תנתק את הרגל מהראש, מפני שמקור הכאבים הוא בראש, אדם יכול להכניס יד לאש, ואם אין מהראש קשר עם היד, היד יכולה להישרף.

שאלה: מה זה התכללות בזיווג?

בפה דראש, כנראה אתה מדבר על זה, בפה דראש יש לנו זיווג בלתי פוסק, קבוע, שמתחדש כל הזמן. אז מסך שמגיע מטבור לפה הוא נכלל בזיווג שנמצא בפה דראש.

תלמיד: אבל מה זאת פעולת התכללות בזיווג?

"התכללות" זה נקרא שנכלל בזיווג שבפה דראש.

תלמיד: איך קיבלה עביות על ידי התכללות? מה זו התוצאה מההתכללות?

שמלכות דגוף מגיעה לפה דראש, בפה דראש יש תמיד אור שבראש, ולכן מלכות שלא רוצה לקבל כלום אבל נכללת באותו אור שנמצא בפה דראש, אז מתחדשות בה רשימות.

שאלה: מה זה התרחבות המסך לגוף?

התרחבות המסך זה נקרא שהמסך שעומד לקבל עכשיו בעל מנת להשפיע, שהחליט כך בראש, אז מניה וביה הוא עכשיו מתחיל בפועל לקבל את האור בעל מנת להשפיע שזה נקרא "תוך".

תלמיד: אז בשביל מה צריך קבלה לתוך אם בכל מקרה הכול מורגש בראש? מה זה הקבלה הזאת שהחכמה נותנת?

לא. אם אין בפועל מעשה זה לא נחשב לקיים, כי מעשה דווקא כשהוא קיים הוא משאיר אחריו רשימות לפעולות הבאות.

תלמיד: אז הכי חשוב שזה נכנס לגוף?

כן.

תלמיד: למה? אם הכול בראש, ההחלטה בראש וזווג דהכאה בראש וההרגשה בראש?

אבל בלי פעולות בגוף אין לך שום תוצאה בראש. קיבלת. מה קיבלת? איך קיבלת? אני שואל אותך. אתה החלטת בראש לקבל, וקיבלת או לא? "החלטתי", זה לא נקרא. אתה חייב לקבל את האור בתוך הרצון, בתוך המסך בעל מנת להשפיע, ומתוך זה יהיו לך רשימות ושבירות ותיקונים, זה חייב להיות בפועל.

תלמיד: אז בכל מקרה כל הרגשה היא בגוף, כל הקבלה, כל הטעמים הם בגוף?

כן, ודאי שכל הפעולות הן בגוף מפה ולמטה דפרצוף, אבל גם ההחלטות וגם התוצאות הן כולן נמצאות בראש. יש בכוח שזה בראש, ויש בפועל שזה בגוף.

תלמיד: אז הזדכות המסך למעלה היא משאירה רושם.

כל הרשימות מהזדככות המסך גם עולות לראש, והראש ממיין אותן ואז מחליט מה לעשות.

תלמיד: אז בכל מקרה כל פעולה הכי חשובה היא בגוף.

אין דבר כזה פעולה חשובה או לא חשובה. בראש זה נקרא בכוח, בגוף זה נקרא בפועל, ולא יכול להיות אחד ללא השני. לא יכול להיות, אתה לא יכול לקבל בלי גוף, אז מי מקבל? אני החלטתי בראש. מי יודע שהחלטת? רק אתה בעצמך יודע. חייבת להיות פעולה, פעולה צריכה לעשות רושם, מהרושם הזה צריכות לעלות רשימות בחזרה לראש ולגרום לפעולה הבאה. זה חייב להיות גם ראש וגם גוף, הראש מוליד את הגוף, הגוף משפיע במעשה שלו בחזרה על הראש, אי אפשר אחרת.

שאלה: כשאמרנו שיש צמצום מסך ואור חוזר, אמרנו שמסך ואור חוזר זה כלי חדש, כביכול נולד כלי דהשפעה בתחילת צמצום א'. אפשר להגיד שהזדככות והולדה של פרצוף זאת כביכול קומה נמוכה יותר שהוא מוותר כל פעם וזה אומר שהראש גדל? זה אומר שבכללי כלי דהשפעה גדל וכלי דקבלה קטן?

אני לא מבין את הציור שלך.

תלמיד: נגיד אחרי שמלכות עולה לפה.

נגיד גלגלתא הזדככה.

תלמיד: עכשיו היא עושה זווג מחדש בקומה יותר נמוכה, המסך כביכול יורד לחזה דגלגלתא.

כן.

שאלה: כביכול הגוף מוותר על בחינת כתר שבו ומתחילה חכמה ומטה בעב, והגוף קטן יותר. האם זה אומר שהראש גדול יותר? זה אומר שהכלי יותר זך?

לא, הראש לא גדול יותר, הראש בהתאם לגוף. אנחנו לא צריכים ראש אלא רק שישרת לגוף. ראש זה כוונה, גוף זה מעשה, אז אנחנו צריכים גם ראש וגם גוף, גם כוונה וגם מעשה, אחד בלי השני זה לא עובד. רק כשאין כבר כוח לבצע שום פעולה בגוף אז מחזיקים רק בראש, רק בכוונה, אבל זה רק בפרצופי עיבור וקצת ביניקה.

שאלה: עוד לפני כן בא"ק בלבד, איפה הכוונה יותר זכה בגלגלתא או במ"ה וב"ן?

ודאי שבגלגלתא, בגלגלתא יש עביות כל כך גדולה, הפרצוף מתגבר על העביות הזאת, הופך אותה לזכות, ומקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: למה כשגלגלתא מזדכך הוא לא מוותר על בחינת מלכות שלו בע"ב אלא הוא מוותר על בחינת כתר? בע"ב הוא מוותר כאילו על בחינת כתר, הפה יורד לחזה דגלגלתא, זה מחכמה?

כי אין לו כוח במסך להיות כמו בגלגלתא, אז הוא הולך על המכסימום שהוא מסוגל ולכן בונה פרצוף יותר קטן, את ע"ב.

תלמיד: למה הוא מוותר על כתר ולא על מלכות?

הוא בונה עשר ספירות, רק את העשר האלו בדרגה אחת פחות מגלגלתא, ולכן הן נקראות "חכמה".

תלמיד: גם בע"ב יש כתר.

גם בע"ב יש לך עשר ספירות כמו בגלגלתא.

תלמיד: כשמשווים בין ע"ב לגלגלתא, אומרים שהוא כאילו נמוך בגובה של כתר.

סתם אומרים כך, כמו שיש אדם שנמוך ממך בראש, אז אין לו ראש?

שאלה: מה עלינו לעשות אם תע"ס מורגש יבש וטכני מדי, כמעט ולא מעורר שום רגש ואי אפשר להתקרב אליו?

בינתיים אתם אומרים כך. זה כמו שתיקח קיבוצניק לפילהרמונית, סליחה שכך אני אומר. העניין הוא שלאט לאט כשאנחנו לומדים, משפיע עלינו מאור המחזיר למוטב, בתע"ס זה אור גדול מאוד והוא הכי קרוב אלינו. כבר למדנו את מאמרי בעל הסולם ורב"ש, איך להתנהג בקבוצה וכן הלאה,ועכשיו פתיחה ותע"ס, זה מה שאנחנו צריכים.

וזה יבש מפני שהאדם עדיין לא מרגיש. צריכים לחשוב מה זה מסך, מה זה עביות, מה זה פרצוף, מה זה יותר או פחות, איך הוא משפיע, איך לא. צריכים להשקיע בזה עוד ועוד כל מיני כוחות, והעיקר, התמדה. אתם תתחילו להרגיש בזה הרבה מאוד כוחות, זרמים. אני אגיד לכם רק דבר אחד, כל מה שאדם מרגיש בעולם הזה, בכל מיני רמות, פעולות, עבודות, בעסקים שלו, בספרות, במוזיקה, בציור, במה שלא תגיד, הכול נמצא כאן בתע"ס.

להרגיש משפט אחד ממה שהוא אומר כאן זה יותר מכל ההתפעלויות שיכולות להיות בעולם הזה שלנו. מדובר על פעולת האורות על הכלים, שזה בדרגה למעלה מהעולם הזה, זאת אומרת שהעולם הזה לא נכלל, הוא לא נחשב, ברוחניות הוא כביכול קיים. בעל הסולם אומר שזה כמו גרגר חול כנגד היקום כולו, ובאמת זה כך.

רק אנחנו צריכים מסך כדי שנוכל להרגיש את זה, כי בלי מסך אי אפשר להרגיש, אתה מיד מתבטל. וזה לא רצון הבורא שאתה תתבטל, אתה דווקא צריך להתמודד, לעמוד בזה.

תלמיד: אז בכל זאת מה לעשות בזמן שמרגישים ככה, מה המאמץ שלו?

שירגיש, ושימשיך, אז מה?

תלמיד: מה המאמץ הפנימי שהוא צריך לעשות?

מאמץ? ללמוד. ללמוד מה שקורה ולהבין שמדובר בנשמה שלו. שבזמן שהוא קורא ושומע, הנשמה שלו מיתקנת, אמנם הוא עדיין לא מרגיש את זה, אבל התיקונים כבר עוברים.

שאלה: לגבי תהליך ההולדה. כשפרצוף מוליד פרצוף, או בחינה יולדת בחינה. הרי הבחינה שהיא יולדת היא כמו אמא, היא כוללת את כל הבירורים כבר, למה היא צריכה בעצם את הפעולה הזאת של ללדת מישהו שיעשה כביכול משהו שהיא לא יכולה לעשות?

אתם לא מבינים עקרון פשוט. הבורא צריך את הנבראים? הוא לא יכול להסתדר בלעדיהם? מה אתה חושב? מסכן, הוא צריך אותך?

תלמיד: לא יודע.

"לא יודע", איזו גאווה וחשיבות יש לך. אז לכל נברא ונברא, אפילו לנמלה קטנה, יש מקום בבריאה. רק אנחנו לא מבינים שכל הרצונות הגדולים בדרגות דומם, צומח, חי ובני אדם, מדבר, וגם הדרגות הרוחניות, כולם חייבים להתהפך לעל מנת להשפיע ואז בצורה כזאת לתת לבורא להתגלות בתוך הנבראים. שהבורא יתגלה בכל הנבראים האלה, בכל העולמות, זה התענוג שלו וזה התענוג של הנבראים.

לכן כולם צריכים להגיע לתיקונים, לממש אותם עם כל התסכולים, הצרות, הבעיות והשאלות. ולא חשוב, דרך כל הדברים האלה אנחנו צריכים לעבור כדי להגיע למצב שיש לנו חסרונות גדולים מאוד וניסיון גדול מכל מה שהיה, כדי שנוכל דווקא אז לקבל על מנת להשפיע על כל האור אינסוף ולהיות בשווה לבורא בדרגת אדם, הדומה לבורא.

זה מה שצריך להיות בפועל, ולא שהבורא לא יכול או כן יכול מיד לבנות בגמר התיקון. ובשביל מה לו לבנות את זה, או לגלגלתא לבנות את ע"ב, אם יש בה בפנים את הכול? זו לא שאלה. אנחנו בפועל צריכים להגיע למצב שבפועל נקבל בעל מנת להשפיע את כל האור אין סוף.

אות ט'

יציאת ע"ס דראש ע"ב,

וירידתו במקום החזה דגלגלתא

"ואחר שבכלל המסך בזווג דהכאה בפה דראש דגלגלתא, ועביות שהיתה בו חזרה ונתחדשה, הוכר שהעביות שבו, היא בחינת עביות דטבור שלמטה מפה דגלגלתא ואין לה שייכות לפה דגלגלתא. והכרה זו נבחנת שהמסך נפרד מפה דראש גלגלתא ויצא ממנו, וירד, דהיינו שנתעבה, בעביות דבחי"ג בגוף דגלגלתא, הנקרא חזה. ומתוך שכבר היה כלול ממסך דעביות של ראש, מעת היותו בפה דגלגלתא, שוב נתפשט אליו אור א"ס לזווג דהכאה, גם בהיותו במקום החזה, ויצאו עליו ע"ס דראש בקומת חכמה. והוא חסר כתר, משום שמסך בעביות דבחי"ג אינו ממשיך רק קומת חכמה. והן הנקראות, הראש דפרצוף ע"ב דא"ק. ונמצא, שמקור הע"ס דראש דפרצוף ע"ב דא"ק, יצא בפה דפרצוף גלגלתא דא"ק, דהיינו בעת התכללות המסך בזווג דהכאה שבפה דגלגלתא. ואח"כ ירדו משם למקום החזה, ומזווג דהכאה שנעשה במקום החזה, יצאו ע"ס בקומת חכמה והלבישו את הגלגלתא דא"ק, מחזה ולמעלה עד סמוך לפה דגלגלתא, דהיינו עד החכמה דגוף דגלגלתא. ולא לפה ממש. כי הפה הוא כתר דגוף דגלגלתא, והראש דע"ב חסר כתר."

אני בכוונה לא רוצה לצייר, כי הציורים האלה כבר צריכים להיות מיוצבים במוח.

אחרי מלכות דאין סוף, צמצום וחשבון, מלכות דאין סוף עושה זיווג דהכאה עם האור העליון שבד' בחינות, ובכוונה על מנת להשפיע בודקת כמה היא יכולה לקבל בעל מנת להשפיע, ומתפשט החשבון הזה מפה למטה עד הטבור. כשהיא מסיימת לקבל בעל מנת להשפיע בטבור, מרגישה ביטוש פנים ומקיף, שלוחץ עליה אור מקיף. הוא לוחץ ורוצה להתפשט הלאה, כי האור לא עושה חשבון עם ההחלטות של התחתון, עם ההחלטות של הנברא. הנברא עושה חשבון מעצמו, האור עושה חשבון מעצמו והוא לוחץ, הוא רוצה להגיע למלא את כל הכלי. לאור לא נשארת שום אפשרות אלא להחליט בראש הפרצוף שהוא חייב להזדכך. ואז המסך שעומד בטבור מזדכך בחזרה לפה דראש דגלגלתא.

כשהוא מגיע לפה דראש דגלגלתא, עם הרשימות שהיו לו בירידה מפה לטבור ובעליה מטבור לפה, הוא עושה חשבון ויורד עד החזה דגלגלתא. בחזה דגלגלתא עושה חשבון, זיווג דהכאה על הרשימות שנשארות, שנותרות לו אחרי הגלגלתא. ואז מחזה דגלגלתא וכמעט עד פה דגלגלתא, הוא אומר כך, מתפשט הראש. הראש תמיד ממטה למעלה כלפי הבורא, כלפי העליון, כוונה בעל מנת להשפיע. ואחר כך כדי לממש את הכוונה על מנת להשפיע, מניה וביה מה שהוחלט בראש מתפשט בתוך הפרצוף ואז נולד גוף דע"ב.

כך יש לנו פרצוף שני שזה ראש מחזה דגלגלתא כמעט עד הפה, שזה ראש דע"ב, ויש עוד גוף דע"ב מפה דע"ב שעומד בחזה דגלגלתא ולמטה. עד כמה? עד טבור דגלגלתא. למטה מטבור דגלגלתא ע"ב לא יכול להתפשט.

אות י'

תור סוף דפרצוף ע"ב דא"ק

"ואח"כ חזר האו"ח ההוא, והרחיב את המלכות לע"ס מינה ובה, ממנה ולמטה עד למלכות שבה, ויצאו כאן ע"ס דגוף, כנ"ל, המכונים ע"ס דתוך. ומשם ולמטה, נתפשטו ע"ס דאו"ח בלי או"י, שהן אור נקבה, המסיימות למדרגה כנ"ל. והנה נתבאר: ראש, תוך, סוף, דפרצוף ע"ב דא"ק."

הוא אומר לנו שיש לנו ראש דע"ב, תוך דע"ב וסוף דע"ב. כמו בגלגלתא, ראש, תוך, סוף.

פרק י"א

"מבאר פרצוף הג' דא"ק הנקרא ס"ג דא"ק שהוא בקומת בינה, ובו ב' ענינים:"

אות א'

הזדככות המסך דבחי"ג לבחי"ב.

אין הזדככות במסך דראש, אלא במסך דטבור

"ואחר שנשלם פרצוף ע"ב דא"ק הנ"ל, נמצא ג"כ, אשר אור העליון המתלבש בו, וחזר דאו"מ וזיכך העביות שבו, ע"ד הנ"ל אצל פרצוף גלגלתא דא"ק (עיי"ש בפרק י' אות ד'). והיינו העביות דמסך שבמלכות דמלכות שלו, שהיא מלכות דגוף דע"ב, המכונה טבור כנ"ל, כי במלכות דראש המכונה פה, אינו נוהג הזדככות בשום פרצוף, להיותה משמשת ממטה למעלה, ואין האור מוגבל כלל בתוכה, ולפיכך אינו מזכך אותה, וזכור זה."

לעשות מאמץ לשמוע מה שכתוב, לקרוא מה שכתוב.

קריין: שוב.

אות א'

הזדככות המסך דבחי"ג לבחי"ב.

אין הזדככות במסך דראש, אלא במסך דטבור

"ואחר שנשלם פרצוף ע"ב דא"ק הנ"ל, נמצא ג"כ, אשר אור העליון המתלבש בו, וחזר דאו"מ וזיכך העביות שבו, ע"ד הנ"ל אצל פרצוף גלגלתא דא"ק (עיי"ש בפרק י' אות ד'). והיינו העביות דמסך שבמלכות דמלכות שלו, שהיא מלכות דגוף דע"ב, המכונה טבור כנ"ל, כי במלכות דראש המכונה פה, אינו נוהג הזדככות בשום פרצוף, להיותה משמשת ממטה למעלה, ואין האור מוגבל כלל בתוכה, ולפיכך אינו מזכך אותה, וזכור זה."

זאת אומרת יש לנו מלכות דראש ומלכות דטבור, דגוף. יש עוד מלכות דסיום. אז במלכות דראש אין לנו הזדככות כי אין שם בכלל עביות, אין שם קבלת האור, רק חשבון. החשבון מתחלף בהתאם לכמה שיש כוח בגוף בלקבל על מנת להשפיע. מה שאין כן בגוף, בטבור, ישנו רצון לקבל, ישנו כוח לקבל, יש ביטוש, ושם יכולה להיות החלטה, זאת אומרת ההחלטה בראש אבל כלפי אותה המלכות, ושם יש שינויים.

שאלה: אם כך לא הכול בראש, יש גם דברים בגוף?

לא, בגוף יש לנו פעולות, אבל כל ההחלטות הן תמיד בראש. אין לך שום פעולה בגוף שקודם היא לא תתבצע בראש בבחינת כוח, ובגוף בפועל.

תלמיד: אז ההזדככות בראש הייתה בכוח?

בראש אין הזדככות, כי בראש אין עביות.

תלמיד: אז יש דברים שהם רק בגוף והם לא בראש.

אבל בראש זה בכוח.

תלמיד: ההזדככות?

כן. יש לי בכיס מאה שקל ואני יודע על זה בראש. פתאום נעלמו לי מאה שקל מהכיס, אז בראש אני יודע שאין לי כבר מאה שקל בכיס. זאת אומרת בראש זה בכוח, בגוף זה בפועל. כשאני עושה חשבון, אני עושה חשבון עם מה שיש לי בגוף. אין משהו בגוף שלא היה בראש, החלטות, כל מיני חשבונות, הכול קודם כל בראש.

תלמיד: אם הגוף הוא בפועל מה שנקרא, כל זה שיקוף של כל מה שיש בראש.

נגיד.

תלמיד: אז בשביל מה צריך את הגוף?

איך תקבל בעל מנת להשפיע? איפה תעשה נחת רוח לבורא נגיד?

תלמיד: במחשבה, בראש.

לא, צריך להיות רצון. אתה לא כוונה, הנברא הוא הרצון, הבורא ברא רצון. ורצון צריך ליהנות מזה שהוא נמצא בדבקות עם הבורא.

תלמיד: אבל אם הוא עשה את זה כבר בראש.

בראש זה רק חשבון שאתה עושה. מאיפה אתה יודע שאתה בכלל עושה חשבון נכון? אם אין בגוף, זה נקרא "רוח".

תלמיד: השתוות צורה היא בראש או בגוף?

השתוות צורה עם הבורא?

תלמיד: כן.

השתוות צורה עם הבורא היא בראש, בכוונה, אבל אין כוונה בראש אם אין פעולה בגוף.

תלמיד: כוונה על מנת להשפיע, אין בה עוד השתוות צורה?

אני כל כך כל כך מכבד מישהו ממש יותר מהכול. איך אתה תוכיח את זה, איך אתה תראה את זה? אם אתה לא מביא איזו מתנה, איזו פעולה, שכולם יראו, שכולם ידעו, זה סתם מילים, זה נקרא "רוח". לא יכולה להיות פעולה בכוח, אם אין בפועל פעולה בגוף, נקודה. זה לא עובד כך, לא. הבורא רוצה מאתנו פעולה, שהרצון לקבל יתמלא באורות. ששם דווקא, בתוך של הפרצוף, דבוקים בורא ונברא יחד. בראש אין דבקות, בראש אין כלום רק חשבון בעלמא. אמנם זה הרבה, אבל הפעולות הן בגוף.

אות ב'

יציאת רת"ס דפרצוף ס"ג דא"ק

"ואחר שנזדככה המלכות דע"ב, המכונה טבור, מכל העביות שבה, דהיינו מעביות דבחי"ג, עד שנעשית זכה כשורש, נבחנת שהמלכות עלתה למאציל שלה, דהיינו לפה דראש ע"ב דא"ק, שהפה הזה, הוא השורש והמאציל לע"ס דגוף דע"ב דא"ק, כנ"ל. וכיון שעלתה לפה, חזר השורש והשפיע לה העביות כבתחילה, חוץ מבחינה אחרונה, שנאבדת ואינה חוזרת (כנ"ל פ"י אות ט'), ונמצא שחזרה המלכות ונתעבתה שמה בעביות דבחי"ב, שאנו מכנים התעבות זו, בשם ירידה למקומה כבתחילה, דהיינו בחזה, בסמוך לטבור דע"ב דא"ק, שמשם באה (כנ"ל פ"י אות י'), ושוב נעשה שם זווג דהכאה, ויצאו ע"ס דראש בשיעור קומת בינה, כי האו"ח דבחי"ב אינו מגיע יותר מזה. ומשם ולמטה נתפשטו ע"ס דתוך, וע"ס דסוף (כנ"ל פ"י אות ט' י'). ופרצוף זה, נקרא פרצוף ס"ג דא"ק, משום שאין לו אלא קומת בינה. ועד"ז, יצאו שאר פרצופי א"ק."

שאלה: מה זה יציאת עשר ספירות דראש?

מה זה שיוצאות עשר ספירות דראש? יש לנו ד' בחינות דאור ישר. בד' בחינות דאור ישר יש לנו שורש א' ב' ג' שהם האורות שבאים מלמעלה למטה, ויש בחינה ד' שהיא המקבלת מג' הבחינות הקודמות. אז שורש א' ב' ג' זה נקרא "ראש", ובחינה ד' זה נקרא "גוף הפרצוף".

תלמיד: הוא כותב פה, יציאת עשר ספירות דראש דע"ב, עשר ספירות דראש דס"ג. זה משהו חדש או תוספת?

זה חדש, ודאי, חשבון חדש. התבנית היא אותה תבנית, ד' בחינות דאור ישר. אבל עכשיו ד' הבחינות האלו אחרי צמצום, הן עובדות בצורה שהן רוצות להשפיע בחזרה לבורא. אז מה שמקבלות מהבורא זה נקרא "שורש א' ב' ג'", והפעולות שעושות הבחינות האלו כדי להשפיע לבורא, הן עושות את זה בבחינה ד', בלקבל על מנת להשפיע, וזה נקרא "פרצוף".

שאלה: הטבור הוא תמיד חותך את בחינה ד'?

לא. למטה מפה זה כבר בחינה ד'. למטה מפה בכל פרצוף זה כבר בחינה ד', זה כבר רצון לקבל. אבל הרצון לקבל הזה הוא מתחלק גם כן לשורש א' ב' ג' ד'.

תלמיד: כתוב פה באות א', "והיינו העביות דמסך שבמלכות דמלכות שלו, שהיא מלכות דגוף דע"ב, המכונה טבור". אז תמיד טבור חותך את המלכות דמלכות.

טבור חותך בין כלים שיכולים להשתמש בהם בעל מנת להשפיע שלמעלה מטבור, לבין כלים שלא יכולים להשתמש בהם בעל מנת להשפיע שלמטה מטבור. על זה עוד נדבר.

(סוף השיעור)

---

1. שיר השירים ו', ג'↩