שיעור בוקר 24.01.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 12.03.2003

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/2GdJpcc6?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", חלק "שלבי הסולם" כרך א',

מאמר "מהי העזרה בעבודה, שיבקש מה'"

קראנו מאמר משלבי הסולם, ששייך למסכת קידושין, "מהי העזרה בעבודה, שיבקש מה'".

יש לנו הרבה בקשות כנראה, שאנחנו לא יודעים מה לבקש. אז מה אדם מבקש מהבורא שמה שיבקש יהיה לו לעזרה?

בסך הכול למה שאנחנו צריכים להגיע, אנחנו צריכים להגיע לתורה. הוא מדבר על זה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שלא צריכים להגיע "לשמו" אלא "לשמה". למה זה לשמה? למה העבודה שלנו והמטרה שלנו נקראת לשמה, לא לשם בורא, אלא לשם תורה? מפני שהיא נקראת "תורת חיים", "חיים למוצאיהם", אנחנו צריכים להגיע ממש למילוי הטוב, הנצחי והמושלם. כי תורה, זה אדם שמתקן את כול הכלים של הנשמה שלו, תרי"ג כלים, והוא זוכה למלאותם במה שנקרא "שמותיו של הקדוש ברוך הוא". כאשר בכל כלי וכלי נפקד האור השייך לאותו כלי, אז אותו אור שמתגלה באותו כלי נקרא השם של הבורא, התכונה של הבורא, שמתגלה לפי השוואת הצורה בין אותו הכלי לאור.

האדם שמבצע את זה נקרא "בן תורה". מיהו בן תורה? אנחנו תמיד קוראים לאנשים לפי מטרתם. מי שרוצה להגיע לתורה נקרא "בן תורה". ואז לפי המטרה אפשר לדבר על עניין של שכר ועונש. מה זה בשבילו שכר? להגיע למצב הזה. והעונש זה ההיפך, הוא לא מתקדם לאותה המטרה. בזה ההבדל בין כל האנשים, איך הם ביותר או בפחות דיוק מבינים את המטרה שאליה הם רוצים להתקדם.

הוא אומר שבזה יש "לא לשמה", שזו יראה מהעולם הזה ויראה מהעולם הבא, ויש שכר בעולם הזה ושכר בעולם הבא, יש כל מיני סוגי שכר ועונש. בסופו של דבר רק שכר ועונש זה הקובע מי הוא האדם, באיזו דרגה הוא נמצא, אם הוא בהמה או אדם. גם באדם יש דרגות וגם בבהמה יש דרגות. עד שלאדם מתברר מה זה שכר ועונש אמיתיים. "השכר האמיתי" נקרא שמגיע למעשה השפעה, ובאמת הוא זוכה למעשה שיוכל לעשות ללא חשבון לעצמו.

כשהוא כבר מבין את זה בליבו, מה שנקרא "הלב מבין", שבאמת לעשות מעשה כזה כלפי הבורא זה הדבר הנעלה והטוב ביותר שיכול להיות, אז בהתאם לזה הוא מבקש עזרה מה'. בכל פעם כשאדם רוצה להגיע למשהו, ה"רוצה להגיע" נקרא "תפילה לה'". ולא חשוב אם הוא מפנה את הבקשה שלו לבורא או לא, אם הוא מבין שהוא פונה לבורא, אם הוא בכלל נמצא בהכרה שיש בורא או לא, כי הבורא תמיד מרגיש מה נמצא בתוך תוך ליבו של אדם. וההרגשה הזאת שנמצאת בתוך תוך ליבו של אדם, שאדם אפילו לא מגלה מה זה שם, זה נקרא "תפילתו".

אם האדם עובד על זה שבלב שלו, בחדריו הפנימיים ביותר, שם יהיה רצון להשפיע לה' ללא שום חשבון לעצמו, זה נקרא שבאמת הוא מכין את עצמו לבקשת עזרה אמיתית שהבורא יכול לתת לו. זה נקרא "מהי עזרה בעבודה שיבקש מה'". והיתר בדרך לזה, הם הבירורים שאנחנו עוברים לאט לאט משך אלפי-אלפי מצבים.

תלמיד: אמרת שהתפילה זה מה שנמצא בתוך לב האדם אפילו בלי שהוא מודע לזה. האם זה לא משהו הכרתי?

תפילה זה מה שנמצא בתוך ליבו של אדם. האם אדם מרגיש מהי תפילתו? האמת, הוא לא מרגיש. האם הוא יכול להרגיש את זה? רק בגמר התיקון.

הלב שלנו נמצא בדבקות המושלמת ביותר עם הבורא, "אני הוי"ה לא שניתי". אנחנו נמצאים במצב קבוע שהבורא ברא מלכתחילה, ורק נסתר מאיתנו אחרי הרבה כיסויים המצב האמיתי הזה. אם נדבר על מה שאנחנו ואיפה אנחנו נמצאים, זה המצב שאנחנו נמצאים בו - דבקות נצחית בבורא ללא שום שינוי. המטרה שלי היא שאני ארצה להיות במצב הזה, ולאט לאט אגלה מתוך כל מיני מצבים שאני עובר, שאין מצב יותר מושלם. ואז לאט לאט ארגיש שהתפילה שלי בהחלט מתקרבת למצב הפנימי שלי.

אתה שואל, איך אני יכול להרגיש מה הרצון הפנימי ביותר שלי? הרצון הפנימי ביותר שלי הוא כולו על מנת להשפיע וכולו בדבקות עם הבורא. ודאי שאני לא מרגיש אותו.

תלמיד: דיברנו שאנחנו לא רואים את תפילה בכלל, אלא רק בגמר תיקון. האם כשאדם עובר מחסום זה מתחיל להתבהר, כשהוא עובד קצת יותר בהכרה?

בכל פעם שאנחנו מתקדמים, אנחנו יותר ויותר מגלים איפה אנחנו באמת נמצאים.

הוא כותב,"" אחור וקדם צרתני", פירושו בגילוי והסתר פנים של השי"ת, כי באמת "מלכותו בכל משלה" והכל ישוב לשורשו", למה? "כי "לית אתר פנוי מיניה [אין מקום פנוי ממנו]", אלא ההבדל הוא, ב"הוה" ו"יהיה", כי הזוכה לחבר ב' העולמות", את המצב האמיתי שלי ואת המצב שמתגלה לי עכשיו, "הוא מגלה ב"הוה" מלבושו ב"ה, שכל הנעשה הוא לבוש לגילוי שכינה וזה בחינת "הוה", דהיינו, גם עתה יוצא בלבוש מלכות ומראה בעליל לעין כל, ש"אין הרוכב טפל לסוס" ח"ו, אלא אף שלמראית עין נראה שהסוס מוביל את רכבו", נראה לנו שאנחנו באיזו צורה שונים מהמצב המושלם, "אבל האמת היא, שאין הסוס מתעורר כלל בשום תנועה, זולת להרגש מתג ורסן של רוכבו, זה נקרא בנין קומת השכינה, וכו'. וזה נקרא בחינת "פנים בפנים"". אבל בינתיים זה פנים באחור או אחור באחור.

מה זה נותן לנו? יש גישה כזאת, ויש גישה שאנחנו מתעלמים מזה. זה שבפנים יש אצלי דבקות ואני נמצא באין סוף, וצריך להגיע למצב הזה שמלכות דאין סוף בעצמה כיסתה את עצמה כדי להגיע לכל המצב בכוחות עצמה, זה הכול בסדר. מה זה עוזר לי שאני אומר שאני נמצא במצב הדבקות האינסופית, ושם אני נמצא בצורה מושלמת, ואני רק צריך לגלות? אם אני מסתכל על עצמי בצורה כזאת, אז יש לי מאיפה לשאוב כוחות.

יש את המצב האמיתי שאני נמצא בו, ואני רק צריך להסכים עם זה שהמלכות עשתה עליי את התרגיל על כל חלקיה, כשאני גם חלק ממנה, כדי שאנחנו בעצמנו נגלה את המצב הזה בכוחותינו. אבל משם יש לנו את כל העתיד שהוא ההווה בעצם, רק כלפיי מחוסר התיקונים זה נקרא "עתיד", ומהמצב ההוא שאני נמצא שם, אני יכול לשאוב הכול.

אנחנו לא נמצאים בחלל פנוי ריקן ומת, אלא ההיפך, כמו שהוא אומר על הבן העשיר במרתף. יש לו הכול, רק חסרים לו תיקונים להשתמש. רק אז הוא מגלה שמלכתחילה אבא שלו היה בסדר גמור והכול היה לו, רק חיכה לו עד שיידע איך לגשת לכל האוצר.

תלמיד: אם הרצון הזה קיים כבר ואנחנו רוצים להגיע אליו ורק צריכים לתקן את עצמנו ולהגיע. אז איפה פה הקטע שאלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו?

הבורא ברא מצב מושלם. הוא לא יכול לבנות משהו באמצע, "חצי" מושלם ואיזשהן דרגות. אלא ברגע שהחליט שהוא רוצה נברא במצב המושלם ביותר, ככה זה נעשה, גמרנו, אין אחרת. עכשיו הבעיה היא נהמא דכיסופא, שהנברא צריך לגלות את המצב המושלם הזה בכוחותיו, להרגיש שהוא עשה את המצב הזה ולא הבורא. זה נקרא לפי השתוות הצורה.

 בגלל זה יש כיסויים מצד אחד, העלמות, ואנחנו בחזרה צריכים לעשות את התיקונים האלה ובהתאם לזה להסיר את העלמות האלה. זה נקרא לעלות על המדרגות בחזרה לאותו מצב, כל המדרגות נמצאות כלפינו. כלפי הבורא אנחנו נמצאים במצב מושלם, אין סוף ובצורה כזאת נראים.

תלמיד: הבורא ברא מצב מושלם, ואנחנו צריכים עכשיו בעצמנו לעשות את העבודה. איפה העזרה של הבורא?

כל האור בכללות שממלא את הנבראים זה נקרא הבורא, אור אין סוף שממלא את כל המציאות. אם אתה מדבר על היחס הספציפי של המשיג, אז תמיד מדרגה יותר עליונה כלפי המדרגה התחתונה היא נקראת בורא. בורא זה מהמילים "בוא וראה", אני יכול לבוא ולראות, זאת אומרת להתחבר לפי השתוות הצורה ולהשיג.

תלמיד: איפה הקטע של עזרת הבורא?

העזרה של הבורא היא בזה שלפי רצונך, אם אתה באמת רוצה לעלות למדרגה יותר עליונה, להזדהות איתה, להשתוות לאותה צורה, אז אתה מקבל עזרה ממדרגה יותר עליונה או מבחינת אור ע"ב ס"ג, או מבחינת האח"פ דעליון, זה נקרא עזרת הבורא. הבורא זה לא איזשהו מנהל שאתה יכול לתת לו איזה צ'ופר ואז הוא יתייחס אליך טוב, או תחפש איזושהי דרך אליו ואז ייצא לך יחס מיוחד. לא.

הבורא זה החוק הכללי להיטיב לנבראיו, שמביא את כל הנבראים בצורה האופטימלית ביותר לאותו מצב המושלם שהוא היחיד שקיים, רק לא בהרגש הנברא, הוא נקרא בורא. בורא זה החוק הטוב ומיטיב שפשוט לוחץ כך על כל הבריאה, לכווץ אותה בחזרה להרגשת מצב האין סוף.

אז אם אתה מחפש יחס מיוחד מהבורא, הכוונה היא שאתה צריך להכין בהתאם לזה כלי מיוחד ממך לבורא ואז בהתאם לזה תזכה ליחס מיוחד מהבורא אליך. זה נקרא שאנחנו צריכים להכין כלים והכלים יהיו קודמים לאורות.  

זה נקרא "עזרת ה'". עזרת ה' זה לא שאני לא עושה כלום והוא בא אליי ועוזר לי, "תקום בבקשה, תתחיל לעבוד או משהו כזה", אלא החוק הכללי הזה הוא יעבוד גם עליי והוא ייתן לי מכות מתי שצריך בהתאם למה שהרצון שלי צריך עכשיו לפעול ולא פועל, אז האור הזה שפועל בכללות עליו, הוא יעורר את הרצון. ודאי שעל ידי ייסורים.

תלמיד: יש יכולת במצב כזה בכלל לבקש עזרה אם זו העזרה?

יכולת לבקש עזרה או לפנות לבורא, או בכלל פנייה במילים שלנו זה נקרא שאנחנו פונים לאיזושהי אישיות שיש לה הרגשה ויכולה לפי הבקשה שלך, בהתאם לזה לחזור אליך ולשנות את יחסה אליך.

בשביל מה אתה פונה אליו, יש לו איזשהו קשר אליך? ואפילו נגיד שאין שום קשר, גם זה קשר, אחת מהווריאציות. אז יש לו איזשהו יחס אליך ואתה רוצה לשנות את היחס הזה למיוחד במשהו, אז אתה פונה. השאלה היא במה אתה יכול לתפוס את תשומת הלב שלו אליך. אז אומרים שהבורא זה החוק הכללי להיטיב לנבראיו. "טוב ומיטיב", זאת אומרת, אין לו שום שינוי ביחס לאף אחד. ואם הוא אבסולוטי טוב ומיטיב אז מה יש לפנות אליו, כדי שיהיה טוב ומיטיב עוד קצת? אני לא מבין, במה אם זה ב100%.

אז או שאני צריך לשבת ככה בחיבוק ידיים ולא לעשות כלום, כי זה המקסימום שהוא נותן ואין יותר ואי אפשר יותר, אז נחכה. או שאני צריך אז להבין שהתפילה שלי, זאת אומרת הפנייה שלי אליו, היחס שלי אליו הוא מביא לי את הטוב והמיטיב הזה בצורה אחרת, באופן אחר, שמקרב אותי יותר מהר, יותר אפקטיבי.

זאת אומרת, יש טוב ומיטיב כללי לכולם, ואם אני רוצה שהטוב ומיטיב הזה יפעל עליי ביתר עוז, ביתר קצב, זה כבר תלוי במאמץ שלי, זה תלוי בי איך מהטוב והמיטיב הזה אני יכול לקבל. הרב'ה מתאר את זה בדוגמה פשוטה. יש לך ספל קטן, אתה נכנס לאוצר, ממלא את הספל ואין לך יותר. אתה יוצא עם הכלי הזה, שופכים לך את מה שבכלי ואתה בוכה, "מה עשית, לפחות היה לי בכוס הזה מאתיים גרם זהובים". אומרים לך, "לא נורא, כנס עוד פעם. ועוד פעם, ועוד". אחר כך אומרים, "חביבי, זה הכול שלך".

מה רוצים בזה להגיד, "הכול תלוי בהכנת הכלי. אם הכלי שלך קטן, אז אין לך מה לעשות. אם תיכנס עם כלי יותר גדול, או תמצא שק במקום כוס קטנה ותכנס לאוצר, אז בבקשה הוא פתוח לפניך." אז התפילה זה עד כמה שאתה יכול לפתוח את הכלי שלך. זאת אומרת, זה תלוי בך. זה שאתה פונה אליו צועק ובוכה, זה אתה צועק ובוכה מבחוץ ואין לך את מי לרמות, כי ממנו כל הברזים פתוחים. אתה מבין, אצלו דלת האוצר שלו פתוחה, בבקשה.

או שאתה נמצא בתוך מרתף, אז בבקשה, רק תדליק את האורות ותראה שהכול נמצא בפנים, אתה מבין? ואין לך מה לבכות אליו, יש לך רק לבכות על מצבך, על החוסר התיקונים שלך, עליך תדאג.

זאת אומרת, התפילה לבורא זה תפילה באמת. הפירוש האמיתי של המילה "להתפלל" זה לדון את עצמו, אני שופט את עצמי.  הלעצמי, זה כמו המילה  "להתלבש", זה לעצמו, לא אליו.

תלמיד: אז הבקשה שלי צריכה להיות מאד מסוימת, בדיוק רק במה שהוא יכול לעזור לי.

לכן הבורא מתייחס אליך בכל רגע במקסימום טוב ומיטיב. אבל אם אתה רוצה שהטוב והמיטיב יהיה לא כללי כמו לכולם אלא שהוא יקרב אותך אליו, אז כבר יש לך מה להוסיף, רק בדבר הזה. ביתר אין לך מה להוסיף. אתה לא יכול לבקש ממנו שום דבר חוץ מזה, כי בכל הדברים חוץ מזה הברזים פתוחים ואתה לא יכול להגדיל את הכלי שלך במאומה.

תלמיד: האם אני יכול לבקש עזרה בשביל חבר? במקום לבקש בשביל עצמי, לבקש בשביל חבר. יכול להיות שיש בזה אמת?

אתה יכול לבקש מה שאתה רוצה. האם אתה מבקש בצורה אמיתית או לא? זו כבר שאלה אחרת.

תלמיד: האם זה אפשרי שבאמת אדם יגיע לנקודה שהוא יבין שהוא צריך לבקש מהבורא שיעזור לחבר, כי זה תלוי בו?

אם אדם מגיע למצב שהוא מתחבר עם הכלים של החבר כאחד, אז הוא מבקש עבור החבר. אתה מדבר על תפילה פשוטה, בהמית. למה לא? זה כמו הקיבוצניקים בנגב, מבקשים גשם ויהיה להם גשם.

תלמיד: מה הטעם לבקש עזרה במה שקשור לעולם הזה?

יש כאן שאלה אחרת. הבורא עונה על כל הרצונות שיש בתוך האדם, כי את הרצונות האלה הוא מעורר וממלא ושוב מעורר ושוב ממלא. זו אותה שרשרת הרשימות שמתבצעת בנו. אז זו שרשרת בהמית, שאנחנו מתפתחים עד שמגיעים למצב שמתחילים כבר לבקש משהו מטרתי.

אחרי כל הרשימות האלו אתה מגיע לשאלה, מה כדאי שיהיה לי בלב, איזו בקשה תהיה לי בלב? זה נקרא שאתה מתחיל להת-פלל, לבדוק את החסרונות שלך.

ואז אתה מתחיל בצורה מבוקרת, מטרתית, לעבוד על החסרונות, איך לעשות שהחסרונות שלי בלב, בתוך תוך הלב, יהיו דווקא לבורא ושהלב שלי יבקש ממנו את ההתקרבות. אני לא רוצה שום דבר. על ידי איזה פעולות אני יכול לגרום להתקרבות אליו. הלב שלי זו מערכת שלגמרי לא שייכת אליי, אני לא בעל הבית. על ידי אילו פעולות אני יכול לשלוט על הלב שלי, פעולות צדדיות, שהוא ירגיש מה אני רוצה.

אז אומרים, על ידי הקבוצה. בן האדם שנכנס לתוך חברה, רוצה או לא רוצה, מקבל ממנה התרשמות, אם הוא נכנס לתוך חברה. המילים האלה, "להיכנס לתוך חברה", זה מה שאנחנו צריכים לבצע. אבל אם נכנס, גמרנו, נמצא בידי החברה. אז הבעיה שלי היא היכולת שלי להיכנס לתוך חברה. זאת אומרת, להכניס את עצמי כך שהם ישפיעו עליי, זה בידיים שלי. זה נקרא "בחירת חברה". אני בוחר חברה ונכנס אליה, בכוח משתתף עמהם בכל מיני דברים, עושה הכול, הכול רק כדי שהם ישפיעו עליי.

נגיד אני רוצה ללמוד אנגלית. אז אני בוחר איזו חברה בסקוטלנד ונוסע אליהם בקיץ לחודשיים. יש כאלה שעושים כך. אז אני נמצא שם, אני רוצה כל הזמן להיות אצלם, שהם ידברו, שהם ישמעו, כל הזמן אני רוצה להתרשם מהם, כל הזמן לשטוף את עצמי עם אנגלית. אחרי חודשיים שלושה, אני מתחיל לדבר. אבל אני צריך לעשות את הפעולות האלו, להיכנס לתוכם וכל הזמן לשמוע, וכל הזמן לרצות להיות איתם בקשר.

ואם אני סתם בא והם עובדים שם נגיד באיזו קומונה, לא חשוב מה, ואני גם איתם אבל אני לא שומע ומזלזל בהם, ויש לי בעיות משלי ולא אכפת לי מהם. אני מבצע איזו פעולה שהם יתנו לי לאכול, אבל לא שומע ולא מדבר, לא רוצה ללמוד מהם, אז זה לא יעזור לי שאני נמצא שם.

אני אעשה את התפקיד שלי שם, יתנו לי תמורת זה לאכול ואני אחזור ארצה בלי ללמוד אנגלית.

תלמיד: אז איך אתה יכול לגשת לתפילה הנכונה?

לאט לאט אדם מתחיל לבקש מה שצריך.

(סוף השיעור)