שיעור ערב 10.08.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ללמוד מהירידה במצב העליה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו נקרא קטעים נבחרים מתוך "איך להתנהג בזמן הירידה", נמשיך מציטוט מס' 15 מ"שמעתי" י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה".

"יש לפעמים, שהאדם מבזה את עבודה זו של קבלת עול מלכות שמים, שהיא זמן של הרגשת השחרית. שהוא רואה, שאין מי שיכול להציל את מצבו, שבו הוא נמצא, אלא רק הבורא. והוא מקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת, בבחינת "כשור לעול וכחמור למשא". ושצריך להיות לו שמחה, בזה שיש לו עתה מה לתת להבורא. ומזה שיש לו מה לתת להבורא, הבורא נהנה מזה. אבל לא תמיד יש לאדם הכוח, שיגיד, שזהו עבודה יפה, הנקרא הידור. אלא הוא מבזה את עבודה זו. וזהו תנאי קשה לאדם, שיהיה בידו לומר, שהעבודה זו הוא בוחר יותר מהעבודה של בחינת "לבנינות". היינו ממצב שאינו מרגיש טעם של חושך בעת עבודה. אלא שאז הוא מרגיש טעם בעבודה, היינו שאז אין הוא צריך לעבוד עם הרצון לקבל, שיסכים לקבל על עצמו מלכות שמים למעלה מהדעת. ואם הוא כן מתגבר על עצמו, ויכול לומר שהעבודה זו נעים לו, בזה שעתה הוא מקיים מצות אמונה למעלה מהדעת, ומקבל את עבודה זו בבחינת יופי והדר, זה נקרא "שמחה של מצוה"."

(בעל הסולם. שמעתי. י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: מה זה אומר הידור בעבודה?

להשפיע נחת רוח דרך החברים לבורא שאני מרגיש שהוא נמצא כביכול בתוכם בשבילי זה התענוג הכי גדול, ואני מוכן לעשות את זה מתוך החושך הגמור בכל החיים שלי, בכל הרצונות שלי, שלא יהיה לי כלום חוץ מהיכולת את זה לעשות. זה נקרא "הידור". וכל היתר אין לי שום דבר, אבל אם יש לי את זה, אז אני מקבל את ההזדמנות הזאת כאילו יש לי מאה אחוז הכול.

תלמיד: יש חלק אחד של הרצון לקבל שסובל, לא רוצה, רע לו, חושך לו, ויש את הצד השני שתיארת שהוא הדבר הכי חשוב ואני שמח מזה. כאילו שני דברים שנמצאים בתוך רצון אחד, בתוך אדם אחד, בי, איך קורה כזה דבר?

איך אני מחלק את זה?

תלמיד: כאילו צריך להרגיש שתי הרגשות באותו זמן, איך אפשר לעשות כזה דבר?

אמרתי, על ידי החשיבות. שמגיע לחשיבות מלשייך לבורא, להשפיע לבורא. קודם כל האדם צריך לעבור נקודה שלא אכפת לו מה יקרה, ואפילו עכשיו הוא מת, אז מת. חי, חי. אבל התנאי שהוא עכשיו קובע, זה תנאי הכרחי. מאיפה זה מגיע? מזה שהוא מתחיל להבין, לקלוט שהא-לוהות זה דבר הנצחי היחידי.

תלמיד: אז זה כאילו שתי שכבות, יש את הגשמי ההרגשה באגו, ומעל זה בגלל ההרגשה של החשיבות אז אתה פשוט עושה את הפעולה? מה שאני לא מצליח להבין, זה רק את הסוף של השמחה הזאת שבאה.

שמחה באה מתוך זה שהוא יכול ככה להכריע. שכך הוא יכול להכריע את המציאות.

קריין: קטע מס' 16 מתוך "שמעתי", מאמר צ"ו, "מהו פסולת, גורן ויקב, בעבודה".

"תכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום לפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש. כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד בבחינת קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה את סדר עבודה, היתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה. ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו דעת וראיה אמיתית, על מה לסמוך את הודאות של האמונה. וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול."

(בעל הסולם. שמעתי. צ"ו. "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")

את האדם לאט, לאט מכינים אותו מלמעלה ואחר כך הוא עובר תקופה לא ארוכה, די קצרה, אולי ארבעה, שישה חודשים שמראים לו שכאילו הוא מסכים אפילו להפסיק להיות קיים, אפילו להיעלם, לא רק למות, להיעלם כי מתחיל להרגיש את עצמו שהוא מחובר כבר עם איזה נושא גדול, גבוה, נצחי. משהו שדומה כמו שמציירים לנו את העניין "טוב למות בעד ארצנו". שיש משהו שיתקיים, אני מת אבל דבר הזה יהיה קיים.

עד כדי כך שהוא מוכן ומסוגל ורוצה להקריב את עצמו למען אותו רעיון. וכשעובר על כאלו תופעות אז נפתח לו כבר יחס אחר לחיים ולהתפתחות רוחנית, אנחנו נעבור את זה בקרוב.

שאלה: אם שמעתי נכון בקטע האחרון שקראנו אז הוא אומר שיש מצב שאדם נמצא כל הזמן למעלה מהדעת?

כן.

תלמיד: איך? הוא צריך כל פעם לחדש דעת, לחדש למעלה מהדעת?

זה נקרא שכל הזמן נמצא, ודאי שכל הזמן זה משתנה, כל פעם, כל פעם, זה כמו אופנים.

קריין: קטע מספר 17 מתוך שמעתי ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן".

"באמת יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות."

שוב, תשמעו מה שהוא כותב.

"באמת יש לדעת, מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין. כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'. שזה סוד מה שכתוב "וישלך אדרתו אליו". היינו שאח"כ היה מיחס כל האדרת שער אליו, היינו אל ה'. כלומר, שראה עתה, שהקב"ה נתן לו את האדרת הזו, וזה היה בכוונה, כדי להמשיך אור עליון עליהם. אולם זה יכולים לראות רק אח"כ. היינו, לאחר שכבר זכה להאור השורה על אלה הסתרות והדינין, שהיה לו מתחילה. כי הוא רואה שבלי השערות, היינו הירידות, לא היה מקום, לאור עליון שישרה שם, כי אין אור בלי כלי. לכן הוא רואה שכל הרוממות השם ית' שהשיג, היה בגלל השערות והסתירות שהיה לו, וזה סוד "אדיר במרום ה'", כלומר, שע"י האדרת זוכים לרוממות ה'."

(בעל הסולם. שמעתי. ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")

אז אנחנו צריכים באמת להתייחס לכל הסתירות האלו, דינים, בלבולים למיניהם בכבוד, שדווקא בזכותם אנחנו מגיעים למצב שיכולים להכריע לכף זכות.

שאלה: איך להמשיך אור עליון על הסתירות?

שיש לי כל מיני סתירות, אני לא רוצה ללמוד, אני לא רוצה להיות בקבוצה, נמאס לי כל הדברים, וכן הלאה. אבל יחד עם זה אני משתדל להיות דווקא נגד זה, נגד הידיעות האלה בכל שעה הזאת, אני הולך לקבוצה וללימוד ולהכול ואני מושך בכוח, חושב על זה שאני מושך את האור העליון שהוא יבוא ודווקא יבוא על הסתירות.

אני לא שוכח עליהם בזמן הלימוד, אני רוצה שהוא יטפל בזה ודווקא שהאור העליון שהוא יאיר על הסתירות אז אני אבין למה זה, בשביל מה זה, לאיזו מטרה וכן הלאה, ככה זה. ואז אני אראה שכל הסתירות האלו הן דווקא באות כדי שאני אתקדם, שאני אקבע על פניהן חשיבות הבורא, חשיבות הלימוד, חשיבות הקבוצה, כלפי הסתירות האלה אני אתקדם. זאת אומרת על הסתירות אני יכול להתקדם, לא אחרת, בלי סתירות אין לי שום אפשרות להתקדם. איך? אם לא יהיו לנו כאלה הפרעות אז איך אפשר, על מה נתקדם? כל הדרך היא בנויה מההפרעות שאנחנו עליהן פוסלים ועוד הפרעות ועוד ועוד בצורה מגוונת מכל מיני סיבות, זה העיקר.

אז כאן השאלה היא עד כמה שאנחנו ממהרים את הזמנים, עד כמה שבצורה אינטנסיבית אנחנו עובדים, עד כמה שאנחנו לא עוזבים ולא שוכחים אלא ממשיכים על פני ההסתרות האלה, על פני הסתירות האלו אנחנו ממשיכים את המאור המחזיר למוטב, זה מאוד חשוב, אז לא שוכחים על זה דווקא, ההיפך.

שאלה: בעבודה ה' יש סתירות ויש הסתרות כאן נאמר.

זה לא חשוב.

תלמיד: כי סתירות זה ניגודים.

סתירות זה ניגודים.

תלמיד: והסתרות זה משהו נסתר ממני, איך זה משתלב עם עבודת ה'?

גם זה וגם זה, לא חשוב, באמת זה לא העניין. אתה צודק שהסתרה זו הסתרה, שאני לא רואה משהו אבל אני מרגיש שזה נסתר, זאת אומרת אין דבר כזה שממש נסתר, נעלם, אלא זה חלקית נעלם ואז אני מרגיש שזה נסתר. זאת אומרת הסתרה זה חלק מהגילוי, לכן זה גילו בהסתרה. והסתירות הן דווקא כשני דברים מנוגדים זה לזה, שכאן לא מדובר על ההסתרה ממש, אלא הסתרה בזה ששני דברים האלה בניגוד ולא משלימים זה את זה, אז אני ממשיך אחרת עליהם את המאור המחזיר למוטב, אבל זה עוד לא לעניינינו.

תלמיד: כי צריך לשלב את זה איכשהו יחד, בכל אופן אנחנו עובדי ה', צריך לשלב גם את ההסתרות וגם את הסתירות כך שנוכל להתקדם, יש קצת ניגוד בזה.

זה לא ניגוד, זה פשוט עבודה אחרת. יש הסתרה ויש הסתרה שהיא מתגלה בסגנון הסתירה, להסתרה יש כמה אופני התגלות, אחד מזה שמגיעים דברים שהם בסתירה.

תלמיד: האם שני הדברים האלה יחד שמשתלבים זה גורם יותר למשיכת האור המחזיר למוטב, זאת אומרת יותר עצמתי בזה?

זה תלוי בזמנים, באופי העניין, אי אפשר ככה לכלול את הכול.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו מתגברים על הסתירות, אנחנו משתמשים בכוח העשירייה, מתחברים עם העשירייה, מתעלים מעל עצמנו ומקבלים המתקה לסתירות, מרגישים איזו התעלות וכן הלאה, איך לא לברוח לתוך זה אלא באמת בהמשך לגלות איזה מרחב חדש כדי לתת לבורא נחת רוח כתוצאה, כלומר להעלות עוד יותר, מה צריך לעשות?

צריכים קודם כל להבין שכל הסתירות האלו הבורא מעורר בכוונה כדי על גביהם להתגלות, אז יש לנו כבר קצה החוט, שזה בא ממנו, איך הסתירה הזאת או הסתרה הזאת עוזרת לי לגלות את הבורא, למה דווקא בסתירה כזאת, בסיבוב הזה, בקיבוץ הזה הוא רוצה לגלות לי את זה?

אז כאן זו העבודה, אנחנו צריכים להיות קצת יותר מומחים בדברים האלו וזה אפשרי לדעת.

כל עבודת הגילוי היא מגיעה מתוך הסתרה, גילוי בהסתרה, זה כמו אותיות שחור על גבי לבן, כל דבר, זה ספרא דצניעותא, הוא כותב על זה בהרבה מקומות שהגילוי תמיד בא בהסתרה. אם מבינים את זה, את העיקרון הזה אז הוא כל כך יפה, הוא כל כך מושך, אתה מתחיל לרקוד איתו ממש.

שאלה: לפי הדוגמה של השריפה אצל רב"ש כשבן אדם נמצא במצב שמתואר אז יש לו הזרקת אדרנלין, יש לו הזרקת כוח לעשות פעולה כנגד הרצון. איך אנחנו יכולים לעשות דבר כזה? כי באותו רגע שבן אדם נמצא במיטה והוא במצב קשה אין לו את זה.

כל הזמן לפחד שיזרקו אותך, אני אומר לך מתוך ניסיון, אני נתתי לעצמי, שבועה, נדר, שאני עוזב את העסק וחוץ מזה כלום, כי חתכתי הרבה דברים וכל הזמן, כל יום עבדתי על זה שרק לא לעזוב כי אני הקרבתי הרבה כדי להגיע ללימוד ולהיות שקוע בלימוד. או הייתי חייב להישאר בעסק שלי או לעזוב וממש לחיות ממה שיהיה. אז אני כל הזמן פחדתי שאני אעזוב את חכמת הקבלה שלשמה כל כך נתתי הכול.

אני חושב שאדם פשוט צריך לפחד שיזרקו אותו, שהוא לא יצליח, לא יצליח להחזיק, לא להצליח מה שאני רוצה להיות כמו רבי שמעון, לא, אני רוצה פשוט להישאר, יום יום לקום, יום יום ללמוד, יום יום לעשות משהו, עוד ועוד וככה, זו עבודה, שאתה בזה כאן בונה את החיסרון ואתה רואה שמהשמיים עוזרים ולאט לאט זה הופך להיות גם טבע שני, אתה כבר לא יכול בלי זה.

צריכים לפחד, אתה יכול לקום פעם בבוקר ולהגיד, בשביל מה אני צריך, מה יש לי בזה? מצפצף על כל הדברים, תראה איזה עולם יפה ומה אני צריך את כל זה. יכולות לבוא כאלה מחשבות ואתה לא יכול לעשות אז כלום אלא רק לפני זה, למנוע את זה מראש.

לכן אני אומר לך, אני חתכתי את כל הקשרים, את כל הקשרים שהיו לי, ואני מאוד ממליץ, לא לחתוך שום דבר גם לא צריכים אבל יום יום לפחד שהבורא יכול להגיד, זהו, מספיק איתך, נמאס לי להתעסק עם כמוך, ומה אתה, נשאר בהמה בגן חיות.

תלמיד: איך להגיע לתפילה עבור החברים?

עבור החברים זה כבר דבר מתקדם מאוד, זה צריך להגיע מתוך הכרחיות לבורא אחרת בשביל מה אתה צריך חברים, בא לך לחשוב עליהם, לדאוג להם? אלא כשאדם מיואש, שהוא מחפש אז איך אני מגלה את הבורא, איך אני מגיע אליו, איך אני מזדהה עימו, בצורה אגואיסטית, אז הוא מתחיל לראות שהכלי המכוון ההכרחי הוא סך הכול דרך הקבוצה, אחרת לא יכול לכוון את עצמו לבורא, לא יכול לקרב את עצמו אפילו שמכוון לא יכול לקרב, הקבוצה זה כמו כלי ירייה שדרכו אתה מכוון, אי אפשר אחרת. אבל שוב אני אומר, זה הכול בכל זאת זה יבוא לכל אחד, אתה חושב על זה או לא, אתה שוכח על זה או לא, זה יבוא בטוח, רק תלוי במספר השעות וכוחות היגיעה ולכן אני כל כך מזכיר על זה כל הזמן.

שאלה: אתה מלמד אותנו שלמעשה כל הפעולות הרוחניות הן פעולות בדידות, זאת אומרת שאני לא יכול לנבא או לצייר לי משהו בהמשך אלא כל פעולה ופעולה כאילו צריך לעבוד ולטפל בה.

עכשיו במסגרת תיקון הרצונות והמעבר מרצון לקבל לרצון להשפיע שעובדים עם מסך ואור חוזר, עכשיו אנחנו קוראים שיש למעשה גם הסתרות, איפה זה משתלב בדיוק בתהליך שלהשיג חצי מדרגה ועוד חצי מדרגה? איך אנחנו משלבים את הפעולות האלה ביחד?

אני לא יכול להסביר את זה, אנחנו נלמד את זה בעבודה פרקטית, מהמעשה, אין לי כאן מילים להסביר, זה סתם יבלבל, אני אשתמש עכשיו בכמה מונחים שאנשים לא מכירים בפועל, רק שמעו על זה אולי בלבד ומה ייצא? לא, ככה לא עושים.

נכנסים לאיזו עבודה, מתוך העבודה מתחילים להכיר כמה דברים, אחר בא המורה ומתחיל להסביר מהם הדברים האלה שאתם מרגישים ואיזה קשר יש ביניהם. לדוגמה, אדם נולד, לא יודע כלום על החיים, מסבירים לו משהו, שום דבר, הוא חי, שמים לפניו איזה צעצוע, מישהו שר לידו, עוד משהו עושים, הוא מקבל התרשמויות מההשתתפות, אחר כך מתחילים ללמד אותו כבר אבל זה מאיזה גיל, שככה צריך לעשות וככה צריך לעשות, אבל רק אחרי שיש לו התרשמות. אי אפשר לדבר על דברים שהם לגמרי עוד לא נמצאים בכלי הרגשה של האדם, זה לא טוב, זה יביא לו בלבול.

תלמיד: האם אנחנו נדרשים לבצע מספר פעולות בו זמנית ולא פעולות בדידות כמו שאתה לימדת אותנו, אני לא רוצה לדעת את הפרטים.

אני לא יודע, גם על זה אני לא יכול לדבר, גם על זה השאלה היא עדיין לא שאלה, הכול יבוא, אל תדאג, אם אתם נמצאים בשיעורים ומשתתפים בשיעורים זה יבוא. אני לא אומר לכם לא לחפש, לכו תחפשו בכל מיני מקומות אחרת אבל מה שיהיה כאן אתם תראו שככה זה יקרה.

אנחנו לומדים חכמת הקבלה קלסית כמו שלפי המקורות אנחנו מרגישים אותם יותר ויותר מפעם לפעם, כתוב גם במקורות האלה שזה לוקח שנים רבות, אין מה לעשות, יחד עם העולם נתקדם, זה הכול לפנינו.

(סוף השיעור)