שיעור בוקר 15.06.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת.

כן, בואו אנחנו נמשיך עוד קטע, עוד קטע, וככה כל פעם עוד קצת ועוד קצת יותר. זה הנושא שבעצם אותו אנחנו צריכים כל הזמן לפתח.

קריין: אנחנו נמצאים בקטע מס' 51 מתוך "שמעתי" ל"ג, "ענין גורלות שהיה ביום כפורים ואצל המן".

"מה שנתדמה להאדם, דברים שהם בסתירה להשגחת טוב ומטיב, הוא רק בכדי שהאדם יהיה מוכרח להמשיך אור עליון על הסתירות, בזמן שהוא רוצה להתגבר על הסתירות. אחרת אי אפשר לו להתגבר. ושזה נקרא רוממות השם ית', שממשיך בזמן שיש לו הסתירות, הנקרא דינין. כלומר, שהסתירות יכולים להתבטל, אם הוא רוצה להתגבר עליהם, רק אם הוא ממשיך רוממות ה'. נמצא, שהדינין האלו הם הגורמים להמשכת רוממות ה'. שזה סוד מה שכתוב "וישלך אדרתו אליו". היינו שאח"כ היה מיחס כל האדרת שער אליו, היינו אל ה'. כלומר, שראה עתה, שהקב"ה נתן לו את האדרת הזו, וזה היה בכוונה, כדי להמשיך אור עליון עליהם. אולם זה יכולים לראות רק אח"כ. היינו, לאחר שכבר זכה להאור השורה על אלה הסתרות והדינין, שהיה לו מתחילה. כי הוא רואה שבלי השערות, היינו הירידות, לא היה מקום, לאור עליון שישרה שם, כי אין אור בלי כלי. לכן הוא רואה שכל הרוממות השם ית' שהשיג, היה בגלל השערות והסתירות שהיה לו, וזה סוד "אדיר במרום ה'", כלומר, שע"י האדרת זוכים לרוממות ה'."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר ל"ג. "ענין גורלות, שהיה ביום כפורים, ואצל המן")

זאת אומרת שהמקובלים קודם משיגים את המדרגות הרוחניות, ואחר כך מזה שהם משיגים מדרגות רוחניות, הם בונים לנו כל מיני תרגילים, כדי להסתיר, לסתור, לבלבל אותנו בהשגת המדרגות הרוחניות. בורא בעצמו שהוא בונה את הכול המדרגות, כשהוא בונה אותם, הוא בונה אותם מפנים ואחוריים. מזה שמבלבל אותנו בכל מדרגה ומדרגה, ואם אנחנו מתאמצים, אז אנחנו מגלים את המדרגה בעצמה. כי דווקא החושך, הבלבול, הוא עוזר לנו יותר נכון להבין את המדרגה בעצמה, אחרת לא היינו משיגים ולא היינו מביאים אותה במלואה. וככה אנחנו עושים בחיים, כשאנחנו נגיד כותבים איזה ספר לימוד לילדים, אז כותבים את ספרי הלימוד האלה אנשים חכמים שהם יודעים מה שהילדים צריכים להשיג, והם עושים להם תרגילים שהם הפוכים, כדי לבלבל אותם, כדי לסדר אותם כך שהם לא ידעו איפה הרגליים, איפה הידיים ובכלל הכול. לָמה? כי דווקא בצורה כזאת האדם לומד. כך זה גם ברוחניות.

לכן בחוכמת הקבלה כמו במדע הרגיל, אנחנו תמיד הולכים לפתור את כל בעיות החיים לעצמנו בצורה כזאת שאם אנחנו יודעים לפתור אותם, אז נותנים לנו לראות את החיים הרוחניים. וכך כל מדרגה ומדרגה רוחנית היא נפתחת בבעיות, בבלבולים למיניהם, אם אנחנו יודעים איך לסדר אותם נכון, נכון לפתוח את המדרגה הזאת, אז זה נפתח ואנחנו כבר מתחילים להבין, לרכוש אותה. למה אני מספר את זה? כי זו דרך הלימוד שלנו כמו בכל מדע. ולכן כשאנחנו לא מבינים מה שקורה לנו בחיים, זה כדי שאנחנו נלמד איך אנחנו יכולים לסדר לנו את החיים בצורה הנכונה.

שאלה: הבלבולים של המקובלים מתבררים אחרי הרבה דורות, או באותם הדורות שנעשו?

מקובלים סידרו לנו ספרים, נתנו לנו כללים של החברה, שאנחנו יכולים על ידי כל האמצעים האלה לפתור כל בעיה ובעיה בדרך. המדרגות האלו שהם יורדות עלינו מלמעלה, מעולם אין סוף עד העולם שלנו, כל מדרגה היא כוללת פנים ואחוריים. פנים ואחוריים. פנים ואחוריים. אנחנו מגיעים קודם לאחוריים, לחלק החשוך של המדרגה, אם אנחנו דרך החלק החשוך רוצים בדיוק לגלות את מה שצריך, אז המדרגה פותחת את עצמה ומתחילה להאיר. ואז נפתחת המדרגה הבאה גם בחלק החשוך שלה, באחוריים, ואז אנחנו בזה ממשיכים לגלות את הפנים שלה.

כמו שאנחנו עכשיו למדנו ב"הקדמה לעץ חיים, פנים מאירות ומסבירות", שגם שם כולם מתפתחים בדרך פרד"ס, מהחשוך ביותר שזה נקרא "סוד", ועד הגלוי ביותר שנקרא "פשט", וכך אנחנו מתקדמים. אז צריכים להבין שכל הגישה שלנו היא מצד אחד כמו מדע רגיל, אפילו כמו שהילדים שלנו כך לומדים בבתי הספר, מצד שני, אנחנו צריכים להבין שככה זה סדר המדרגה מחשוך למאיר, מבעיית האחוריים לגילוי הפנים.

שאלה: העשירייה תשמח לאיזה עצה ממך. יש לנו תקופות משתנות, פעם אחת אנחנו קובעים על כל מיני דברים בעשירייה שאנחנו עושים, כמו הכנה להכנה, לפגישות, לתורנויות, פעולות פיזיות, ופתאום העשירייה נכנסת לאיזו הסתרה ובלבול, ואז לאט לאט כל ההתחייבויות נמוגו, זה יורד פה, זה יורד שם. מה שומר על העשירייה לא להתבלבל מכל ההסתרות האלו, ושכל הזמן יכולים לחזור למוטב?

בזה קודם כל, "איש את רעהו יעזורו". לא יכול להיות שכולם נמצאים בירידה, בהסתרה, בחוסר כוחות, חוסר אונים. זה דבר אחד. דבר שני, יכול להיות שעשירייה אחת כן, אז עשירייה שנייה לא. בטוח שככה זה קורה, ואז צריכים אולי לפנות ולהתחבר לעשירייה אחרת. זה עוד יהיה לפנינו, כי אנחנו לא כמו עשירייה של רבי שמעון, אנחנו נמצאים בגמר התיקון, בתהליך הזה, ולכן אנחנו יכולים לפנות לכל העשיריות האחרות.

תלמיד: זאת אומרת שלפעמים עשירייה מגיעה למצב שהיא פשוט לא יכולה לעזור לעצמה, והיא צריכה איזה מקור חיצוני?

אתה רואה שכבר אתמול והיום אנחנו כולנו, כל הכלי העולמי שלנו, כולנו נמצאים בחצי תרדמה. תסתכל על הפרצופים שאתה רואה על המסך, כולם חצי ישנוניים. תסתכל על הקריין שקורא לנו, ונרדם. נו? אני לא מאשים אף אחד. חס ושלום, לא. רק אנחנו צריכים לאתר את הדבר הזה ולעזור אחד לשני ככה קצת להתרומם. גם אני נרדם יחד אתכם, ואני משתדל להיות קצת יותר ער. מה לעשות.

תלמיד: אז מה האחריות של כל עשירייה כלפיי העוררות של כל הכלי? יש לנו מלא עשיריות שיושבים איתנו עכשיו בכל העולם.

כל אחד, וכל עשירייה, וכל הכלי העולמי אפילו, כולנו ככה זה בתוך זה, בתוך זה, צריכים להיות אחראיים על תיקון העולם, וכל אחד בזה הוא יכול להיות קובע.

שאלה: מהי העבודה עם הסתירות שמתגלה לדור שלנו, של התלמידים?

אנחנו לומדים את זה כל הזמן, איך אתה לא יודע? אתה נמצא בכל השיעורים שלנו. אנחנו צריכים לגלות את התפילה לבורא, בקשה לבורא בצורה כמה שיותר אמיתית, גדולה, עוצמתית, שהוא יתקן אותנו. אין לנו יותר מה לעשות, רק את זה.

שאלה: האם יש סכנה שאם אנחנו איכשהו נפיץ בצורה לא נכונה, חסרת אחריות, אז האנושות תשתמש בחוכמת הקבלה כמו שהשתמשו בפצצת אטום מתוך הפיזיקה?

אי אפשר, אי אפשר להשתמש בחוכמת הקבלה בצורה רעה, כי אתה צריך מקודם להשיג צמצום, מסך, אור חוזר, מידת ההשפעה, מידת האהבה, לעבוד רק נגד העשירייה כלפיי הבורא, ורק אז אתה מקבל מהבורא כוחות להתחבר כדי לאהוב. אין כאן באף מקום, באף פעולה שלך, שום דבר שאתה יכול לגרום נזק למישהו.

תלמיד: כלפינו זה ברור. אבל כלפיי אומות העולם, האם אנחנו יכולים על ידי זה שהמסר לא נכון להזיק?

אף פעם. קודם כל מאיפה אתה יודע שאתה מפיץ נכון או לא נכון? תן לבורא לנהל את הדברים, ואתה תנסה להיות הכלי בידו. זאת אומרת, כמה שאתה מבין ומרגיש שזה בא לך מהלב, אז בזה אתה תצליח.

תלמיד: כל התפילות שלי על החיבור בעשירייה, מגיעות בסופו של דבר בשבועות האחרונים לצורך מאוד גדול לשבת יחד עם החברים פיזית בזמן שיעור הבוקר, ומרגיש שבלי זה מאוד קשה כאילו להוסיף בחיבור מעבר למה שיש לנו עכשיו.

שקר. שקר. אתם פשוט לא רוצים לעבוד על החיבור הפנימי ביניכם, ולכן אתם חושבים שחיבור חיצון, פיזי, יעזור לכם. אני לא מסכים.

תלמיד: הוא לא יכול לעזור לנו?

לא. אם אתם לא משתוקקים לחיבור הפנימי, החיבור החיצון רק ירחיק ביניכם. כי אתם תתחילו להחליף חבור פנימי לחיבור החיצון.

תלמיד: לא להחליף.

תתחילו להחליף, אני אומר לך שתתחילו להחליף, זה מה שיקרה. נראה לנו שאנחנו קשורים. אני מבין אותך טוב מאוד. אם אנחנו עכשיו לא משיגים הקשר הפנימי במצב כמו שאנחנו, מה פתאום שאנחנו נעשה את זה על ידי קשר פיזי יותר? זה יבלבל אותנו.

תלמיד: ההרגשה היא כאילו שהגענו לאיזה גבול, ועכשיו אנחנו לא מצליחים יותר להתקרב.

אז אני אגיד לך עוד יותר. אם אתה תישאר בגבול הזה, אז תישאר בגבול הזה בלבד. אם אתה רוצה באמת להתקשר, אתה צריך לקבוע עכשיו מהמצב שבו אתה נמצא, התקרבות יפה לחברים. בלי להתקרב פיזית, התקרבות פנימית. אם אתה מחליף את זה לפיזית, גמרנו, אתה בזה הולך לחיצוניות.

תלמיד: איך לפרוץ את הגבול הזה עכשיו?

אני לא יודע, זה עניינך. אבל אתה חייב להבין שזה ככה. שכל הקורונה הזה הוא דווקא בגלל שאנחנו צריכים להיות בקשר פנימי יותר בינינו, וקשר פנימי יותר בינינו יכול להיות רק על ידי ניתוק החיצון בינינו. ודאי שיש נטייה לבוא לחיבור החיצון. נשב יחד, נדבר, נשתה כוס קפה, אפילו נעשה סעודה אחרי שיעור, וכל מיני דברים, זהו, בזה אתה תהרוס אפילו את כל מה שעד עכשיו רכשת, כי נדמה יהיה בעיניך כאילו שהגעת להתקדמות הרוחנית. כך אתה תראה את זה בהתקדמות הגשמית שלך בלבד. ברור.

לא להשתוקק לזה, או כן להשתוקק, ותראו שאתם משתוקקים מבפנים אבל אתם לא מרשים לעצמכם. לא מרשים. מספיק שאתם לפעמים נמצאים באיזה קשר בעשיריות, גם זה לא חובה. זה הכול רק כדי שדווקא.. אתם תרגישו, תעשו את זה ותרגישו. זה מביא אותכם להתכללות פנימית, או ההיפך? שזה מביא לכם דווקא להתכללות שקרית. ככה זה.

שאלה: אחד מהחברים בעשירייה הולך להיות שבוע בלי אינטרנט, אפילו קשר וירטואלי לא יהיה לו. איך אנחנו יכולים להחזיק את הקשר אתו? מה העצה?

קודם כל להיות בקשר עימו נפשית, פנימית בלב. זה דבר אחד. דבר שני, יכולים להתקשר לפעמים בטלפון. אם אפשר להתקשר לפעמים בטלפון, אז כמה פעמים ביום לפחות לדקה אחת להתקשר אליו, גם טוב. אולי אפשר אפילו ליותר זמן שישמע קצת משהו מאיתנו, שישיר משהו איתנו, ככה, כמה שאפשר. תנסו. אבל זו לא בעיה. אם הוא בקשר עם הקבוצה, אז מה שהקבוצה עוברת, הוא יקבל את התקדמות הזאת בלב.

שאלה: האם כדאי להתארגן עשר עשיריות יחד לרשת תמיכה, לדוגמה שכל עשירייה שולחת נציג מתחלף למפגש יומי, ואם לא הגיע נציג, אז יודיעו שאותה עשירייה זקוקה לתמיכה?

תנסו. אני לא רוצה להגיד כן או לא, תנסו, אבל בקצרה. לנסות ולראות.

שאלה: אפשר עוד להמשיך את הבירור הזה על פיזי ווירטואלי?

כן.

שאלה: בהמשך למה ששאל החבר, ממש לאחרונה מרגישים שהרבה מאוד עשיריות פתאום התחילו להשתוקק חזרה למפגשים הפיזיים, על האש, מפגשים, עניינים וכולי. מה שלא היה קודם. קודם הייתה איזו כניסה עמוקה פנימה לתוך העולם הווירטואלי, וחיפוש של החיבור הפנימי. איך הרב חושב שנכון להמשיך פנימה את החיפוש לתוך העולם הפנימי, ופחות למפגשים החיצוניים?

אני חושב שכך זה צריך להיות. אבל אתה רואה שיש נטייה כזאת. אנחנו נמצאים עכשיו בירידה מסוימת, זו לא ירידה, זו ירידה לצורך עליה, זאת אומרת נתנו לנו עכשיו הכבדת הלב, יוסיפו כלים שבורים, שהיו שבורים אבל היו נסתרים ועכשיו גילו אותם יותר, ואנחנו מרגישים את הכבדות. כבדות, אז הכי קל לנו במקום לעשות מאמצים פנימיים, לעשות מאמצים פיזיים. נשב יחד, חוץ מזה נאכל, נשתה, נשיר וכל זה. דווקא מי לא רוצה את זה. אבל לי נראה שזה טוב לעשות בתנאי שיש לזה השתוקקות רצינית פנימית, שעל ידי זה שאנחנו נשב יחד בשולחן פיזית, אז אנחנו נהיה מחוברים יותר פנימה ממה שנעשה את זה בצורה וירטואלית. זה ממש כך.

אם אתם בטוחים שזה כך, תעשו. אם אתם לא בטוחים שאתם תהיו יותר מחוברים פיזית, אז אל תעשו, זו ממש ירידה. תבדקו טוב טוב. זה כל העבודה שלנו ביגיעה, שאנחנו חייבים לתת יגיעה. יגיעה היא נגד הרצון, אז תבדקו, זה נגד הרצון או בעד הרצון.

תלמיד: אז אם ככה, אם היגיעה בשלב שבו אנחנו נמצאים עכשיו, זה דווקא להתעלות מעל הרצון הבהמי הזה לשבת יחד להתחבק וכולי.

יכול להיות שכן. יש עשיריות כאלו, ויש עשיריות כאלו. כן. בתנאי שאתם על ידי זה שמתאספים פיזית, מרגישים יותר התעלות הרוחנית, בטוח שזה כמו שאתם נמצאים בקשר וירטואלי ועוד יותר חזק, אז מותר לעשות פגישה פיזית. שבפגישה פיזית אתם מפעילים מסכים שלא להתפעל מהפיזיות שבקבוצה, אלא להעביר את זה לצורה וירטואלית. צריכים על זה להתאמן, ולהתאמץ.

קריין: קטע מס' 52 מתוך שמעת פ"ג "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית".

"בכל המצבים שהאדם נמצא, הוא יכול להיות עובד ה', מטעם כי הוא לא צריך לשום דבר, אלא הכל הוא עושה למעלה מהדעת. נמצא, שאינו צריך לשום מוחין, שעמהם יהיה עובד ה'. ובהאמור יש לפרש מה שכתוב "תערוך לפני שלחן נגד צוררי". ששלחן הוא כמו "ושלחה", היינו יציאה לחוץ מהעבודה. שיש לפרש, שאפילו בזמן היציאות מהעבודה, היינו מצב של הירידות, יש לו גם כן מקום עבודה. כלומר שבזמן הירידות, שהאדם מתגבר למעלה מהדעת, ואומר שגם הירידות נתנו לו מלמעלה, על ידי זה מתבטלים הצוררים. היות שהצוררים חשבו שע"י הירידות האדם יגיע לתכלית השפלות, והאדם יברח מהמערכה, ולבסוף הדבר נעשה להיפך, שהצוררים מתבטלים. וזה סוד מה שכתוב "השולחן, אשר לפני ה'". שדוקא על ידי זה הוא מקבל את הפני ה'. וזה ענין אשר הוא מכניע כל הדינין, אפילו הדינין היותר גדולים, היות שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים בכל הזמנים. היינו, שתמיד הוא מוציא לעצמו מקום עבודה, בסוד מה שכתוב, שר' שמעון בר יוחאי אמר "לית אתר לאתטמרא מינך [אין מקום להסתתר ממך]"." 

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר פ"ג. "ענין ו' ימינית, ו' שמאלית")

שאדם צריך לראות, כמו שזה בסוף הפסקה, איך הוא יכול תמיד להוסיף בעבודה, ביגיעה. לא כמו שאנחנו בחיים שלנו בדרך כלל הולכים בדרך הכי קלה, הכי נוחה, הכי סלולה, וכן הלאה. זה ברור שכך אנחנו צריכים לעשות בחיים שלנו, כי מה אנחנו מרוויחים על זה. אבל בחיים רוחניים כמה שאנחנו הולכים בצורה יותר קשה, לא שאנחנו בעצמנו מייצבים את הקושי, אלא אנחנו רואים שיש לפנינו דבר קשה, אל תעקוף אותו, תלך ישר, בצורה רוחנית הכוונה, תעשה את זה ככה, ואתה תראה שהדרך הופכת להיות אז דווקא הכי קלה וקצרה.

זאת אומרת איפה שיש לנו בעיה ברוחניות, דרך קשה, קיר, אי אפשר לעבור, שום דבר אי אפשר לעשות, תתעמק בזה שאתה עובר, ואתה תראה שככה זה הולך. זה נקרא "קצרה וארוכה", "ארוכה וקצרה".

(סוף השיעור)