שיעור בוקר 14.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות",

עמ' 700. אגרת י"ד

קריין: בעל הסולם, עמ' 700, אגרת י"ד.

אגרת י"ד

שנת תרפ"ה (1925)

"ב"ה י' שבט תרפ"ה ורשה יע"א

לכבוד. .. נ"י

... ועיין היטב באלף יומין דחול! כי הם שבילי דנהר דעה, והיינו דקאמר [וזה שאמר] שמואל: "נהירין לי שבילי דשמיא [ברורים לי שבילי השמים]". בבחינת שבת, "כשבילי דנהרדעה", בחינת יומין דחול [ימי החול]. כלומר, "מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת". ואם כן כל האורות דשבת נערכין באורות שמרויחין ביומין דחול. שז"ס "אלף יומין דחול".

ובזה יובן הפסוק, "בא אל פרעה", וה"ס השכינה הקדושה בהתגלות, מלשון "ופרע את ראש האשה". כמ"ש בזוהר. והענין שבמדה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידים אותם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הטרחא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו. שזה היה באמת אור הגאולה, כמו שמבואר בהגדה של פסח.

וזה שנתן הקדוש ב"ה למשה בדבור: "בא אל פרעה", כלומר, תייחד האמת, שכל הביאה למלך מצרים, אינו אלא לסוד פרעה, לגלות השכינה הקדושה, וזה שאמר: "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שתי אתתי אלה בקרבו". כי ברוחניות אין אותיות, כמו שהארכתי מכבר בזה. וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד "ובורא חשך", שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת החשך, שהוא מרכבה מותאמת לגלות האור כי טוב. ונמצא שהשם ית' בכבודו ובעצמו הכביד את לבו, ולמה זה? כי לאותיות אני צריך.

וזה ענין, "למען שתי אותותי וכו', ולמען תספר וכו'. וידעתם כי אני הוי'". פירוש, שאחר שתקבלו האותיות, כלומר, שתבינו, שאנכי נתתי והטרחתי בעדכם, בסוד אל תסורו "מאחרי" וכו', כי תקיימו היטב את האחוריים לי לשמי. ואז תעשה השפע את שלה, ותמלא את האותיות, ויהפכו המדות להיות ספירות, כי טרם המילוי נקראים מדות, ובמלואם לטובה נקראים ספירות, "ספיריית", שמאירים לעולם. מסוף העולם עד סופו. שזה סוד "ולמען תספר", וכל זה אני צריך בשביל הסוף דבר. דהיינו, "וידעתם כי אני הוי'", "ולא שליח". שז"ס שער הנון, שאין לו דרך להתגלות זולת בהקדם מ"ט פנים טהור וטמא, בזה לעומת זה, שבהם "צדיק מ"ט לפני רשע".

וזה ענין הכתוב: "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו וכו', כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי". פירוש, על דרך שכתוב: "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך וכו'", והבן, אשר "משכלה ועקרה", הוא ענין אחד, אלא שעקרה נקראת בחינת החסרון והאות עצמה. ומשכלה נקראת בחינת המלוי, שנותן הסטרא אחרא, למלאות החסרון הזה, שאין לו קיום, וקצר ימים ושבע רוגז. ולעת תיקון נגלה לעין, שמזו המשכלה נעשית ההשכל, ומזו העקרה נגלה בחי' "וידוע אותי".

וזה שהורה לנו הנביא: "אל יתהלל החכם בחכמתו והגבור בגבורתו", כי כל בחינת הישות ומהות שאדם מרגיש בעצמו, אין בזה שום רוח, לא לעליונים, ולא לתחתונים, כי בכל בחינות מהות ואורות אין בו שום חדוש, שזה סוד, "ויוצר אור", פירוש, באור אין חדוש, אלא היצירה כלומר, בשעה שיש להשפיע מהלכים על גב אותיות ומגלה צורות העליונים.

אבל "ובורא חושך" שברא, הוא ענין הוצאת "יש מאין", כמ"ש הרמב"ן ז"ל. ואין כאן חדוש אלא חשך. כמו דיו לספר תורה. אשר בהתאמצות העובד הוי' לעשת נחת רוח ליוצרו, ולהשלים חפץ הוי', אז מתגרה "המשכלה ועקרה". ובסוד קבלת עול מלכות שמים בשלמות, שזה סוד "זאת" - זוכה ורואה הצורות האמיתיות שיוצר אור, בקושיות וטרדות, ואז זוכה להתהלל בהשכל וידוע שזהו רווח אמיתי, הלל ונרצה במחשבה תחילה.

ובזה יובן הפסוק: "ויאמר אליהם יהי כן ה' עמכם וכו'. ויגרש אתם מאת פני פרעה" - אשר כל התגברות פרעה מלך מצרים, לא היה אלא "בטף" כי לא ידע את יוסף שכלכלם בלחם לפי הטף. וסוד הטף, הוא סוד, שפע המצומצמת בשעת קטנות. בסוד מה שאמרו ז"ל: "טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהם". ולכן הראה כחו על הטף, ואמר: "ראו כי רעה נגד פניכם. לא כן לכו נא הגברים". כי על ניצוצי הגבורות בעבודת ה', יש לו להודות שעל ידי הקדוש ב"ה באו. אבל על ניצוצי הרעה שנגד פניכם, זה אי אפשר לומר, שמצד השי"ת הוא. ודו"ק בזה.

ולכן אמר: "כי אותה אתם מבקשים". כלומר, כל מגמתכם הוא להגביר ניצוצי הגבורה. ולהגביר ניצוצי הרעה. ואיך תוכלו ליחד ניצוצין הרעות להשי"ת. ובזה נגרשו מבחינת הפנים של פרעה ודו"ק כאן.

ובזה יובן מכת הארבה, שנאמר: "וכסה את עין הארץ וכו', ואכל את יתר הפלטה" פירוש, כיון שראה השי"ת שכל אחיזתו של מלך מצרים (עד שגירש אותם וכו'). היה במה שבירר הגברים, ודחה את הטף (על דרך אותה אתם מבקשים כנ"ל) לכן המכה חמסה מהם גם בחינת הגברים. ואבדו גם כל ניצוצי הגבורה.

ובזה תבין הפסוק של הגאולה: "החדש הזה לכם ראש חדשים". פירוש, במצרים היה נקרא החדש סיון ע"ד שאמרו ז"ל בהר סיני, שמשם ירדה שנאה, כמו כללות עבודה קשה שבמצרים נקרא סיון, כמו שנאן, כלומר, שנאה שלנו כנ"ל, על דרך "אותה אתם מבקשים", וכל ההתאמצות שלהם רק למחוק האותיות, מפני ששנאו אותם. ודו"ק.

ובאור הגאולה, כשזכו לאלפי שנאן, נעשה החדוש (החודש) הזה, לראש וראשון, ובמקום סיון, נצטרפו האותיות לניסן. כלומר, נסים שעמנו. וזה שפירש רש"י על הכתוב הזה: "החודש הזה, מלמד שהראה הקדוש ב"ה למשה לבנה בחדושה". והדברים עתיקין.

יהודה ליב"

שאלה: בעל הסולם כותב "וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד "וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ", שאין כאן שום הוספה וחדוש אלא בריאת הַחֹשֶׁךְ, שהוא מרכבה מותאמת לגלות הָאוֹר כִּי טוֹב." מה המשמעות של האותיות ברוחניות?

אותיות הן כלים.

תלמיד: כביכול חסרונות?

כן.

תלמיד: ואיך אנחנו ממלאים את האותיות האלה, מה זה אומר "למלא את האותיות"?

בנקודות אור.

תלמיד: האם המשמעות היא שצריכים להביא כל יום חסרונות חדשים לבורא?

בעצם את זה עלינו לעשות.

תלמיד: ומה זה לקיים את האחוריים לבורא?

להכין את כל הכלים דקבלה לעבודה.

תלמיד: בעל הסולם אומר שברגע שמכינים את כל הכלים דאחוריים אז אנחנו מגלים את השפע, במה זה מתבטא בדרך שלנו ביום יום?

בזה שאי אפשר לגלות את הפנים לפני שמגלים אחוריים.

תלמיד: הבורא מביא לנו את האחוריים או שאנחנו אמורים לגלות אותם מתוך מאמץ לחיבור?

גם וגם.

שאלה: כשנמצאים באחוריים, כשנמצאים בבניית הכלים, בחושך, איך אפשר לקבל את נקודת ההסתכלות שבעל הסולם מציג כאן, שכל זה היה רק כדי לגלות שאין כאן אחר אלא רק הבורא והכול רק כדי למלא את הכלים האלה ובלי זה אי אפשר היה למלא את האורות. את זה אפשר לראות מסוף המעשה, אבל איך אדם שנמצא בהתחלה וצריך לבנות כלים יכול לקבל במשהו הסתכלות כזו ולהסכים איתה?

כנראה שהוא כן מסוגל. על זה בעל הסולם כל הזמן מדבר, שאפילו מהחושך אנחנו יכולים להתפלל ואז הבורא מאיר לנו פנים דרך האחוריים.

תלמיד: במה זה תלוי שנראה את ההסתכלות הבוגרת הזאת שזה דבר נחוץ ומטרתי וממש צריך לשמוח בזה?

זה רק במידת הנטייה הנכונה לבורא מצד הנברא.

תלמיד: ואיך אדם מקבל כזאת נטייה נכונה?

מתוך התמדה בכל מה שהבורא אמר.

תלמיד: זה עניין כמותי, זה עניין איכותי?

גם וגם.

תלמיד: כמותי זה עוד איכשהו מובן, מהי האיכות כאן שיכולה אולי לקצר את הזמן?

הכמות הופכת לאיכות, זה כבר לא עלינו לבצע. אנחנו רק צריכים להשתדל לגלות בכל צעד וצעד את פני ה'.

תלמיד: לנסות לגלות את פני ה' זה נקרא עבודה איכותית?

זה יהפוך לעבודה איכותית, הכמות הופכת לאיכות.

תלמיד: איך מלכתחילה לכוון לעבודה איכותית?

בזה שאתה רוצה להגיע להבנה והכרה בכוח שפועל בצורה שהוא ימלא אותך.

שאלה: בעל הסולם כותב ש"בָּאוֹר אין חדוש, אלא היצירה כלומר, בשעה שיש להשפיע מהלכים על גב אותיות ומגלה צורות העליונים." איך עושים תנועות בתוך החושך? כי לפעמים החושך עובר עליך כמו מכבש ולא נראה שעשית איתו משהו.

את זה צריכים ללמוד לעשות ולבקש מהבורא.

תלמיד: בחושך הכול מטושטש, מבולבל, איך אדם יודע שהוא בכלל עובד עם החושך? מה נקרא לעשות איזו תנועה, פעולה בתוך הסגירות הזאת?

מתוך זה שמשתוקקים לאור, מגלים את החושך. האור מאיר כך שאתה מגלה את החושך, ואז יהיו לך שתי הצורות האלה, פנים ואחוריים, אור וחושך, כאחד שמגלה את האחר.

שאלה: הסברת עכשיו שכדי לגלות את פני ה' מתוך העבודה מגלים את החושך ואת האור.

כן.

תלמיד: בכלים שלנו אנחנו מגלים נעים או לא נעים, זאת אומרת אני לא יודע מה זה אור ומה זה חושך, אלא אני יודע אם נעים לי, טוב לי עם העשירייה, טוב לי עם החברים, או לא נעים לי.

כן.

תלמיד: אני מנסה להבין איך עוברים מהמצב הזה של נעים ולא נעים לי ברצון לקבל, לדברים שהם קצת יותר גבוהים, כמו אור וחושך או כמו אמת ושקר.

איך לגלות נכון?

תלמיד: כן.

לגלות נכון אתה לא יכול, אתה צריך לצאת מעצמך, להידבק בסביבה, מתוך הסביבה להשתוקק לבורא יחד, ואז אתם תתחילו להבדיל בין האור העליון לחושך.

תלמיד: הרבה פעמים בדרך נראה שהאמת היא תמיד לא נעימה.

כן.

תלמיד: אבל דווקא בעשירייה, כשהחברים נותנים גדלות וחשיבות ושמחה בדרך וביטחון זה נעים, זה טוב, זה מחזק את האדם, אבל איכשהו תמיד יוצא בסוף שהאמת היא דווקא כאשר לא נעים.

זה אתה שצריך לשייך אליה נעימות, רק בצורה כזאת.

שאלה: מדוע במצרים כשהבורא גילה את הכוח שלו הם לא הפכו כבר אז למאמינים בה' ועזבו את עבודת האלילים?

בגלל שליטת פרעה, הם עדיין נמצאים במצרים ולא יכולים לצאת. לכן היציאה מהמצרים היא בריחה, כביכול נגד מה שהם מרגישים.

תלמיד: כלומר לפני היציאה הכוח של פרעה עדיין היה חזק יותר?

בטח, גם ביציאה עצמה.

שאלה: כתוב "וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה, בסוד "וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ",". מהי אותה פריה ורביה?

שדווקא על ידי עבודה במה שכן מותר ואפשר, אנחנו מגיעים לתוצאות רוחניות.

שאלה: כתוב, "וכל ההתאמצות שלהם רק למחוק האותיות, מפני ששנאו אותם.", למה הכוונה?

כלים, אותיות זה כלים. זה חלקי הכלים, חלקי הבנות שאנחנו יכולים לסדר אותן ואז להבין את המושגים.

תלמיד: למה הכוונה למחוק את הכלים?

לא רוצים להשתמש בהם.

תלמיד: כלי קבלה?

כן, קבלה, והשפעה, לא חשוב, גם זה וגם זה.

שאלה: האם כמות מסוימת של אור צריכה להיכנס לאדם כדי שהאחוריים יהפכו לפנים?

כן, זה נכון.

שאלה: שמענו על העניין של כמות הופכת לאיכות, גם עכשיו. הוא כותב פה שיש "שער הנוּן [השער החמישים], שאין לו דרך להתגלות זולת בהקדם מ"ט פנים [49 פנים] טהור וטמא". מה יש שם בשער הנון שהוא שונה מכל הטהור וטמא שהיה קודם?

שאין כבר הגבלה והסתרה.

תלמיד: אז זה כביכול עוצר את ההתפתחות, כי כל ההתפתחות היא בהסתרה וגילוי.

אבל לא למעלה משער הנון.

תלמיד: אז מה יש שם בשער הנון שמאפשר להמשיך להתפתח בכלל?

שער הנון זה גילוי. ככול שאני מבין זה גילוי של כל הכלים.

תלמיד: ואז שיטת ההתפתחות משתנה, פתאום אין הסתרה וגילוי, יש משהו אחר?

כן. אז ההתפתחות היא לפי ההשגה בלבד. עוד נדבר על זה.

שאלה: כתוב פה בפסוק שני "והענין שבמדה שבני ישראל חשבו שמצרים מַעֲבִידִים אוֹתָם ומטרידים אותם מעבדות ה', באותה מדה היו באמת בגלות מצרים, וכל הַטִּרְחָא של הגואל, לא היתה אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו." מה המשמעות שהם חשבו שהם במצרים?

שהם קיבלו את זה. הם לא רצו להתעלות, אלא קיבלו שהם נמצאים במצרים ושזה העולם.

תלמיד: ומה המשמעות ש"לגלות להם שאין כאן כח אחר", באיזו צורה זה לגלות?

את זה תגלה ותראה, אני לא יכול להגיד. אם מתוך החושך האדם משתוקק לגלות שאין עוד מלבדו, אז כך הוא מגיע לזה.

שאלה: מה שעכשיו דיברנו, זה נקרא להסכים להיות במצרים?

אם אנחנו מדברים על הבחירה הנכונה, אז זה להסכים.

תלמיד: זאת אומרת בן אדם שאומר אני במצרים, אני אגואיסט, אני מסכים עם זה, זה בחירה נכונה?

לא. מסכים עם מה שהבורא סידר לו את הירידה למצרים?

תלמיד: כן, זה מה שכתוב במאמר.

כן, ואחר כך מה?

תלמיד: אז צריך להסכים או שלא צריך לקבל את זה?

לא, לקבל הוא חייב. הוא חייב לגלות את עצמו במצרים, לגלות את כל הכוחות, התכונות, הערכים, ואחר כך מתוך זה שנגלה לו אז הוא רוצה להתעלות.

תלמיד: הוא כותב שברוחניות אין אותיות. אותיות אלה כלים, אנחנו בכל הלימוד שלנו בתע"ס לומדים על כלים רוחניים, אז מה זה אומר שאין אותיות ברוחניות?

ברוחניות מתגלים הכלים יחד עם האור, וכך כשהם מתגלים לאדם הם מפורמטים, הם מסדרים את האדם בתכונות שלו, במוחא וליבא, שהאדם מתחיל לאט לאט להכיר את האותיות.

תלמיד: כלומר אנחנו מגלים את האותיות כשמתפתחים?

כן.

תלמיד: והחומר, זה חומר גשמי בשביל גלות אותם בעולם הזה?

גם כן החומר הוא לא גשמי, בכל זאת, גשמי זה נקרא על מנת לקבל.

תלמיד: הוא אומר שכל הכלים באים מהגשמיות של העולם הזה, מה זה אומר?

זה מתוך כמה אנחנו מרגישים את החומר.

תלמיד: בהכנה לשיעור נשאלה שאלה איך אנחנו מיישמים את "ואהבת לרעך כמוך" בעשירייה. בעצם אנחנו בעשירייה בעולם הזה עובדים בינינו וצריכים ליישם את "ואהבת לרעך כמוך", איך זה קשור לאותיות?

אנחנו תמיד בדרך להתקרב לאותיות ולמילואם, זו הדרך שלנו.

תלמיד: אנחנו צריכים לזכור שכל הפעולות שעושים זה בשביל לגלות את הכלים?

האותיות הן הכלים.

שאלה: למה "כל התגברות פרעה מלך מצרים, לא היה אלא "בַּטָּף"?

אני לא יודע בדיוק את התשובה. נראה לי שזה בגלל שזה סוף האותיות.

תלמיד: ב-ט', ף', טף, ילדים. הוא אומר שהוא שבירר את הגברים והוא דחה את הטף, אני מבין את הילדים כנראה?

באמת את זה לא יודע.

שאלה: נראה לי שהזכרנו קודם שהתמדה כמותית מביאה לאיכות. בעצם מה זו התמדה במה אנחנו הלומדים צריכים להתמיד?

בזה שהוא הולך ומתקדם על פני הגילוי של האותיות, התכונות שהוא מגלה.

תלמיד: אני מתמיד בפעולה גשמית. אני לא תמיד עושה דברים עם רצון או חשק, אבל אני עושה, יש לזה תוצאה רוחנית, יש לזה השפעה, זה מוליד משהו?

כנראה שכן.

תלמיד: בנקודה כזו שאדם מתמיד והוא עקשן בפעולה מסוימת ואנחנו כבר יודעים מניסיון, כשאתה מתמיד במשהו תמיד מגיע איזה כוח חיצוני, משהו שמפריע ואז זה מכריח אותך להתגבר. לרוב התמדה בעצם מחייבת התגברות.

כן.

תלמיד: יש סוג של דילמה שרציתי לברר, לפעמים פעולה מסתיימת כבר אין לה מקום, מתי אדם יודע די עזוב להיות עקשן בפעולה להתמיד, כל הסימנים מראים שמספיק עזוב את זה תשחרר. מתיי יודעים?

מתי שיודעים.

תלמיד: זאת הרגשה שאדם מקבל?

כן.

שאלה: לציין לכלי העולמי שההבחנה מהלימוד של האיגרת קשורה למצב המאוד מיוחד הגשמי שיש לנו פה בישראל.

אנחנו מייחסים כל מיני הכבדות רציניות ביותר לבני אדם כאלה או אחרים וזה יונק כוח של תשומת לב, של זריזות לנצל זמן פנוי, למהלכי רוח, ואפילו לקבוע שאנחנו בכלי קבלה מנוהלים מהאחוריים אין לנו הרגל. ב"אין עוד מלבדו" מודגש וחוזר שם בכמה נקודות ש"אין כח אחר שיכול לעשות משהו נגדו יתברך". העשיריות בכללותן, במה יש להן לאחוז במשך היום כדי לתרגל, "שויתי ה' לנגדי תמיד"?

להתחבר ביניהן שכל עשירייה תהיה כאחת, יש הסכמה על מצבן, על מטרתן, על פעולתן, וכך ללכת. יחס מיוחד מתגבר כלפי הבורא, וכלפי אהבת חברים.

תלמיד: וכשנרגיש משך היום את כל העיניים, כולל ההתבוננות הפנימית, מתכסה במלא תוצאות שמסובבות לגמרי לכיוון גשמי, מה יועיל לצאת מעצמי כדי לעשות את הפעולה הזו שאמרת?

עדיף שאודיע לעשירייה שאני עסוק מדי בעולם התוצאות, או מספיק שאני עושה את התנועה הפנימית הזו? איך בכל זאת לסובב את עצמי כמו אותה חתיכת פאזל שאמרת פעם, שבתמונה הזו חסר רק אותי, ואני כל הזמן אסובב את עצמי עד שאתאים את עצמי לרצוי? אני צריך לפתוח עצמי כלפי החברים ולהגיד להם, "תשמעו, אני לא לגמרי אתכם. אני עסוק יותר מדי בעניינים, שנקרא "גשמיים"?

כן.

תלמיד: וכשהם שומעים חבר פונה אליהם כך, מה האופן הרצוי שיסדרו עצמם כלפיו?

להפסיק את החבר, לחזק אותו, לתת לו תמיכה וכך להמשיך.

תלמיד: ומה ייחשב סימן טוב הדדי בינו לבניהם?

שהם עוזרים זה לזה. החבר הזה מגלה קצת את השאלות שלו, וכך נותן לחברה מקום להתגברות והחברה מעוררת אותו עם כוח ההשפעה שהיא מגלה, חיבור שהיא מגלה עם הבורא. וכך יש כאן עזרה שלילית מצד האחד וחיובית מצידם.

תלמיד: אז חשוב לנו משך היום, אפילו רק לרשום את זה או להקליד בקטנה, "חברים, תזכרו מי ראשון, מי אחרון", דברים שכל הזמן יפנו אותנו לבורא?

נגיד.

תלמיד: אפשר ככה להישטף בזה לזמן מסוים לפחות?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין מצב שאדם מרגיש חושך ופונה לבורא שיתגלה האור, או מבין שהבורא ברא את החושך כדי שהאור יתגלה, והוא פונה לבורא במצב הזה כשהוא מבין, שזה כמו שפרעה נפעל על ידי הבורא. מה הפניה שלו, לבקש עכשיו שהחושך יימשך? שהחושך ייפסק? מה התוספת הזאת כשאדם מבין שהאיסורים והרע שהוא מרגיש בחיים גם בא לו מהבורא?

אז הוא פונה לבורא ומבקש תיקון. שייתן לו כוחות להתגבר על הרע ולאחוז בטוב.

תלמיד: גם קודם הוא היה מבקש שהרע יעבור בלי להבין שהבורא גרם לזה. כשאדם מרגיש רע, הוא פונה לבורא, "תעשה שיהיה לי טוב". ואז מה ההבדל בין זה שהוא מבין שהבורא שולח לו את החושך בכוונה כדי שאחר כך יתגלה האור? מה התוספת שיש פה לעבודה של האדם?

התוספת היא, שהאדם הופך להיות חלק בלתי נפרד מהבריאה ומבקש בגלל שרוצה להזיז את כל המערכת לכיוון התיקון.

שאלה: כשמשה הולך ביחד עם הבורא לכאורה לפרעה, הוא גם מבקש "תשחרר אותי, שלח את עמי"." הוא מבין שהבורא מפעיל ומכביד את לב פרעה, אבל עדיין הוא מבקש את אותה בקשה כשהוא מרגיש לא טוב, שייפסק המצב. אני מנסה להבין, בבקשה הזאת החדשה, בעבודה הזאת עם הבורא, בתוך הייסורים, מה מרוויח האדם כשהוא מבין שבתוך הייסורים שלו יש בורא?

האדם מתחיל להיות כשותף עם הבורא ובמשהו עם פרעה.

תלמיד: יש בזה איזו מין הרגשת הקלה. כאילו ברוך ה', יש ייסורים, הכול טוב. זה קצת עושה הקלה לאדם.

נראה לך.

תלמיד: אז מה ההתגברות פה על המצב הזה, שאם הכול בבורא, ברוך ה', ייסורים, ייסורים.

לא. זה לא הכול מהבורא. הכול מהבורא כדי שאתה תתערב בזה ותעשה בחירה נכונה ופעולה נכונה.

תלמיד: ומהי הבחירה של האדם באותו זמן?

להגיד שהכול "אין עוד לבדו", ושזה מגיע כדי שהאדם יבחר ב"אין עוד מלבדו", ושהוא "טוב ומיטיב", ולכן האדם הולך ומברר את כל המצבים בעולמו מפני שהם כולם באים מהבורא ומביאים אותו לטוב.

שאלה: בסוף המאמר הוא מתאר את מכת הארבה, שמחסלת את כל ניצוצי הגבורה. זאת אומרת, כל מה שתיארנו עכשיו, מה שעובר האדם, מביא אותו לאיזה נקודה קריטית, סופית.

במאמר נשמע שאפילו לא משנה כמה תפילות הוא נותן וכבר אין אפילו כוח לתת תפילה, כי הכול נגמר. אין לו שום כוח התגברות הבורא מחסל אותו לגמרי. ושם הוא מתאר איזשהו נס, שהוא הופך מחודש סיוון לניסן. זה כאילו כל מה שעושים בדרך, זה באמת הבורא, ואם בדרך אתה יודע שזה הכול הבורא, איך אתה ממשיך בעבודה?

אבל זה לא מוחק אותך. זה רק מסביר לך עד כמה שאתה כאן נמצא כשומר על מקום הבורא. ואתה מבקש, אתה פונה אליו.

תלמיד: כן, אבל לפחות אני, לפעמים מוצא את עצמי שאני מבקש כוח התגברות.

נגיד.

תלמיד: נגיד שאני מבקש. אני לא באמת יודע, ואף פעם לא תמיד ברור לי מה אני מבקש, אבל אני מבקש כל הזמן באיזושהי צורה כוח התגברות. ופה הוא אומר, שזה דווקא הכי טוב שכל הכוח ההתגברות אפילו מת. כאילו שנגמר הכול במצרים, אז אתה מגיע לאיזה חושך שכולם נראה לי, לפחות אני מפחד להגיע אליו. ושמה קורה איזשהו נס גדול שהופך את זה משנאה, וכל אלף ניצוצי השנאה שהיו שם הופכים למשהו מאוד מיוחד.

כן.

תלמיד: אבל בדרך אתה לא יודע, את זה לא תמיד זוכרים, ואתה מחפש התגברות ואתה נגיד משייך לבורא, ואתה אומר, "אז מה אני אעשה"? למרות מה שאמרת, עדיין זה נשאר שם וגם תפילה פתאום נעלמת.

אני מבין אותך. עדיין המצב לא מבורר סופית.

תלמיד: והבירור הזה זה עוד תהליך ארוך, או שאנחנו קרובים אליו?

תזרז אותו כמה שאפשר.

תלמיד: אז זה עוד פעם לחזור לתפילה אפילו שהיא לא ברורה?

כן

שאלה: הוא אומר, "ברוחניות אין אותיות," אלא "וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מהחומריות דעולם הזה,". מתוך עליות וירידות, מצבים שעוברים, מה זה נקרא ש"נכתבת אות"?

אות היא סימן, מצב, אות היא מצב מיוחד.

תלמיד: מה זה נקרא לשאוב אותיות מתוך החומריות של העולם הזה?

זה כשאנחנו מתחילים לקשור את הפעולות הרוחניות עם המצבים הנמצאים בעל מנת לקבל, מתוך זה אנחנו מבררים יותר איך אנחנו יכולים להרכיב את האותיות.

תלמיד: נראה שאם אדם נמצא רק ברוחניות או רק בעולם הזה הוא לא יכול לכתוב.

לא.

תלמיד: איך מקשרים בין שני הדברים כדי שתהיה אות כזאת?

אדם הנמצא ברוחניות מרגיש חוסר באותיות ואדם הנמצא בעולם הזה לא מרגיש חוסר בכלום. זאת אומרת, כל העבודה שלנו היא לגלות צורך בכל מצב ומצב, עד כמה הוא רוחני.

תלמיד: איך האותיות מוסיפות נחת רוח או מוסיפות לעבודה?

אותיות מרכיבות את המילים והמילים כבר עולות ומתלבשות על הפעולות, כי מילה היא בעצם נוסחה גמורה.

תלמיד: יש משהו במצבנו שאפשר לקחת מזה?

עוד לא, אבל כבר מתקרבים.

תלמיד: אנשים עוברים עליות, ירידות, כל מיני מצבים. לאחר שאדם עבר מצב מה הוא לוקח ממנו, מה נקרא לקחת ממנו משהו?

לברר את המצב ולהשתדל להבין אותו ככול הניתן, אבל העיקר הוא לראות את הפעולות המביאות לאותו מצב, כמה הם נובעים זה מזה.

תלמיד: לברר איך נולד המצב הבא מתוכו?

כן.

תלמיד: אבל כשהמצב הבא נולד כבר נמצאים בו, אין מה להתעסק במצב הקודם?

יש רשימות. קשה לי לבטא זאת.

שאלה: כשהאדם עובר בעיה, סבל כלשהו, והוא נמצא איתנו בדרך, יש לו עשירייה התומכת בו והוא כמו שאמרת קודם, רוצה להיות חלק מהמערכת, רוצה באמת לקשר הכול לבורא, הוא מבין שכל מה שבא אליו בא מהבורא ואז יוצאת ממנו תפילה. האם התפילה הזאת היא האותיות שאנחנו מדברים עליהן, זה מה שהאדם מעלה?

אתה שואל אותי מה הוא מעלה?

תלמיד: אנחנו מדברים פה על עניין האותיות ואני רוצה יותר אחיזה בזה. האם המילים שהאדם מעלה כתפילה הן האותיות שמדובר עליהן או שזה משהו אחר?

כלים.

תלמיד: כלים הם סבל, חיסרון כלשהו שיש לאדם.

נניח.

תלמיד: ועל החיסרון הזה אנחנו שמים את הכוונה הנכונה, רואים שהכול בא מהבורא, ומנסים לקדם את המערכת. אז אני לא מתפלל עכשיו על עצמי בעל מנת לקבל, אלא מתפלל שבאמת נצליח לעשות את העבודה הנכונה. זה נקרא אותיות?

כן, נניח. אלה האותיות שלך.

תלמיד: אז לדוגמה כשאנחנו מסתכלים בתהילים, שהוא התפילות של דוד המלך, המילים האלה הן אותיות שדוד או המלכות מעלים למערכת? על זה מדובר?

כלים. שכבר יש לך כלים גמורים מדרך כלשהי שעשית.

תלמיד: כלים הם רצון עם כוונה נכונה עליה?

כן. אני מבין שיש לכם הרבה שאלות ויהיו יותר, נצטרך להתקדם בנושא ואז להבין.

שאלה: באמצעות האותיות אנחנו מתקשרים, מדברים עם הבורא, זה השיח שלנו איתו. מה האדם מחליט כשהוא מחבר חיסרון כלשהו עם מילוי מסוים?

בכך הוא ממלא את הכלים, את האותיות.

תלמיד: והצורה מלכתחילה נקבעת?

כן.

תלמיד: איך בזה שהבורא מקשה את לב פרעה ולוקח אותי אליו, יוצר את האותיות?

בזה שהוא מגדיל את העביות, הבורא מברר, מגלה עוד ועוד אותיות.

תלמיד: מה זה אומר שגיליתי את האותיות?

שגילית מצב מיוחד בין האור והכלי שהוא ממלא.

תלמיד: זה סוג של הסתרה, התרחקות שעליי לגלות?

זה סוג של קשר בין האור לבין הרצון.

שאלה: מה העזרה שאנחנו מקבלים בכך שאנחנו מתקרבים לפרעה?

אנחנו מקבלים רצונות יותר גדולים ומרכיבים מהם כלים יותר גדולים ובסך הכול בצורה כזאת מגיעים לגילוי הבורא, עד כדי להתעלות מעלינו ולצאת ממצרים. פרעה בעצם עוזר לנו בזה.

(סוף השיעור)