שיעור בוקר 02.04.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות - פסח
קריין: שיעור בנושא פסח, נקרא קטעים נבחרים מהמקורות, בתת נושא: "מגלות לגאולה", קטע מס' 139.
אנחנו עדיין נמצאים בלימוד עד פסח, ויש לנו עוד מה ללמוד. נקרא את הקטע הבא ונראה עד כמה אנחנו בכל זאת מבינים, נכנסים באופן רגשי לקטעים האלה, ויכולים לספוג מהם את האווירה שלהם, להיכנס פנימה לאותו מצב שכל הקטעים האלה מספרים לנו עליו.
קריין: קטע 139.
"היות שהמלכות הזו היתה עדיין בגלות, לכן היתה קצרה ידה מלהושיע לישראל. מה שאין כן בזמן שהיא יוצאת מהגלות, אדרבה, הוא הנותנת את הרוח להאדם, שיהיה במצב רוח מרומם.
לכן, כשבא משה ובישר להם בשורת הגאולה, הם לא היו יכולים להאמין לדבר זה, היינו שיצאו מגלות מצרים, כלומר כמו שכתוב, "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם". היינו, שלא תהיה להם לאו דוקא עבודה קשה, אלא אפילו סתם עבודה, לא תהיה לכם, את זה לא היו יכולים להאמין, איך יכול להיות דבר זה.
זאת אומרת, אם היו מאמינים בדבר הזה, אז בכח האמונה היו יוצאים מהגלות. היינו, שמלכות, הנקראת רוח, היתה עולה למעלה בחשיבות."
(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
כתוב כאן הרבה על שבזמן הגלות, אפילו בסוף הגלות, האדם שיוצא, שמוכן כבר לצאת כביכול מהגלות, לא מאמין שהוא יוצא, לא מרגיש שהוא יוצא, הוא לא כל כך מגלה את הכוחות שמוציאים אותו מהגלות. הוא נמצא בחושך. הוא לא מאמין שעוד מעט יגיע אליו מצב חדש, של כוח שיוציא אותו מעל מנת לקבל ויעביר אותו לעל מנת להשפיע. הוא עדיין לא יכול לתאר את הדברים האלה.
ככל שהוא נמצא קרוב יותר ליציאה מהגלות, מהרצון לקבל, הוא מרגיש עוד ועוד באיזו מידה הוא נמצא עמוק בתוך הרצון לקבל, עד כמה הוא לא מסוגל לחשוב, לא להרגיש ולא לתאר לעצמו מה יהיה לו מזה "איך זה יהיה לי, איך זה יכול להיות שאני יוצא מהרצון לקבל?". כך הוא המצב לפני יציאת מצרים, לכן מצב זה נקרא "חושך", "לילה", ודווקא בחצות הלילה, בחצי הלילה, אז הם יוצאים ממצרים. זאת אומרת, הבורא עושה איתם 'תרגיל', כמו שכתוב "ביד קשה", כי אחרת הם היו נשארים. אנחנו עוד נלמד על זה.
ועכשיו המצב הוא כזה שאלה שנמצאים ברצון לצאת ממצרים, מתחילים להרגיש באיזו מידה פועלים עליהם שני כוחות, כוח אחד שמחזיק אותם במצרים, כוח פרעה, והכוח השני שרוצה להוציא אותם ממצרים, כוח הבורא. זה הכול.
שאלה: בקטע כתוב, "אם היו מאמינים בדבר הזה, אז בכח האמונה היו יוצאים מהגלות". למה אנחנו לא יכולים להאמין למשה?
כי זה לא מסתדר לפי שום חוש וידע וניסיון, בכלום. איך יכול להיות שהרצון לקבל גדל בנו כל כך עד כדי שאנחנו לא מסוגלים לסבול אחד את השני, שאנחנו לא יכולים להתקרב להשפעה הדדית, שאנחנו לא יכולים לפנות לבורא. יש כאן התנגשות בין שתי הנטיות הללו באדם בצורה נוראית, אז איך אנחנו יכולים לחשוב שהמצב הזה יכול להביא לנו גאולה. האמת היא שמצד אחד למרות שבני ישראל חושבים שהם רוצים לצאת לגאולה, אבל מצד אחר, הם עצמם לגמרי לא מוכנים ולא מסוגלים לזה, ולכן זה המצב.
קריין: קטע 140.
"בזמן שיש להאדם אמונה, הוא לא בורח מהמערכה, היינו שאומר, שהוא רואה, שחס ושלום אין ה' שומע תפלתו, ולכן אין לו למי להתפלל. אלא הוא מאמין, שה' כן שומע תפלתו, וה' נתן לו הידיעה, שהוא ידע, איך האדם נמצא בשפלות כזו, שאף פעם לא עולה על דעתו, שיהיה כל כך משוקע באהבה עצמית.
לכן כל פעם הוא מתחזק, ואינו זז מלהתפלל לה'," אלה מצבים שיש לנו לפני יציאת מצרים, שאף אחד לא מאמין שהוא יוצא, עד כדי כך הוא מגלה את עצמו יותר ויותר אגואיסט. "ואומר, בטח הבורא רוצה, שיתגלה אצלו הרצון אמיתי, שיוציאו מהגלות הזאת. וממילא הוא לא זז מלתת תודה לה', על זה שגילה לו את מצבו האמיתי. וכמו כן הוא עומד ומתפלל לה', הלא הוא רואה, שה' הוא שומע תפלה, בזה שגילה לו את הרע, ובטח הוא יעזור לו גם כן להוציאו מהרע, שזה נקרא גאולה. כלומר, שהוא מאמין, שהבורא נתן לו להבין, שהוא נמצא בגלות, בטח אח"כ הוא יוציאו מהגלות."
(הרב"ש. מאמר 16 "מהו, מקוצר רוח ומעבודה קשה, בעבודה" 1990)
שאלה: מהו הסימן שאני מבין שהבורא הוא זה שנתן לי את ההבנה שאני נמצא בגלות?
שאני מקבל עכשיו מצבים חדשים, והמצבים עצמם סובבים את ההרגשה שזה מגיע מהבורא. שלא יכול להיות שאני מקבל מצבים כאלה כמו שקיבלתי בעבר בחיים ה'רגילים' שלי, אלא בטוח שהם מסובבים לי מלמעלה.
שאלה: הנקודה החשובה כאן היא שפעם חשבתי שגלות זה ניתוק מוחלט, אבל מכאן מובן לי שזה מצב שמגיע מהבורא.
כן. הכרת הגאולה מגיעה דרך הכרת הגלות, ו"גלות" זה כאשר האדם מבין מאיפה מגיע אליו המצב הזה שנקרא גלות. זה לא שהוא סתם נחתך מהבורא, אלא את הכרת החתך, הריחוק, ההפכיות, חוסר ההבנה, ההרגשה, והמרחק, כל המצבים הללו, כל האופנים האלה מגיעים לאדם ונותנים לו ממש הרגשה מה זה נקרא להיות בגלות מהבורא.
שאלה: למה אנחנו בורחים ממצרים דווקא בלילה? מה התפקיד של החושך, של הלילה ושל האור במצב הזה שנקרא "מצרים" ו"יציאת מצרים," איך הם מוגדרים אור וחושך?
חושך מסמל לנו חוסר ידיעה, חוסר הרגשה, ואנחנו מרגישים רק את החושך, זאת אומרת, אנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים, לא יודעים על ידי מה יוצאים ואם בכלל יוצאים, אלא שרע לנו, לא מובן לנו, לא מורגש לנו ואנחנו פשוט מוכנים לברוח כעדר מכל דבר שייראה לנו, יגלה לנו, יעורר בנו איזה פחד ואפילו הקטן ביותר. לכן הכרת הגדלות היא הרגשה מאוד מאוד עדינה, שאנחנו פוחדים מכל דבר, כמו חיות שנמצאות במצב של פחד כשמישהו מתקרב אליהן והן נמצאות בסכנת חיים, והן מוכנות לברוח בכל רגע מהמקום בו הן נמצאות, כך אנחנו במצרים. זה נקרא "הכנה לגלות מצרים".
ודאי שההכנה היא לא מאיתנו, אלא ההיפך, אנחנו כביכול לא מוכנים ולא רוצים, אבל אין ברירה, ומתוך זה שמתגלה עד כמה אנחנו הפוכים מהבורא, עד כמה אנחנו לא מסוגלים ולא מגיע לנו להיות במצרים, במצב כזה אנחנו מגלים את נחיצות יציאת מצרים, וסוף סוף יוצאים.
"חושך מצרים" זה אותו החושך כשאנחנו לא יודעים לאיזה כיוון לברוח, אנחנו נמצאים בפחד שמכסה לנו את העיניים ולא יודעים. החרדה הזאת, מחוסר המקום ליציאה, לראיית הדרך, ביטחון, חיבור, אין שום דבר. לכן אנחנו נמצאים במצב שבסופו של דבר רק כשאנחנו נרגיש שאם אנחנו נהיה קצת יותר מחוברים יחד זה לזה, אז מכך אנחנו נוכל להרגיש קצת את הביטחון, כי אין לנו.
ואז מחוסר אונים, אנחנו נהיה כולנו כמו עדר של כבשים שמצטופפת יחד לגוש אחד, ומתוך זה מגיעה הגאולה.
שאלה: שמעתי אותך אומר שהיציאה ממצרים קורית באופן פתאומי. מהו המצב הזה, איך נגיע לזה בעשירייה?
אנחנו לא מתארים לעצמנו מה נקרא באמת יציאה, איך לעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. איך יכול להיות שאני הופך את עצמי, את היחס שלי לזולת, לחברים, לעולם, לכולם, ודווקא בזה שאני הופך להיות הנותן, הדומה לבורא במשהו. ואני מסכים עם זה, אני רוצה את זה, אני רוצה מחוסר ברירה, כי אני לא רואה שום מקום אחר לבריחה מהרצון לקבל שממש מקיף אותי מכל הצדדים וחונק אותי. במצב כזה אנחנו כן יוצאים מהמצב של על מנת לקבל ומתחילים להידבק לעל מנת להשפיע. זה לוקח הרבה זמן עד שאדם סוף סוף מבין, מרגיש בכל התאים שלו, בגוף ובנשמה, שבעצם זה מה שצריך להיות.
שאלה: בכל פעם שאני מגלה את השפלות בתוכי, אני מגלה או מרגיש גם את הגדלות של החברים וזה נותן לי כוחות לצאת ממצרים. אני מבקש את זה ואני אסיר תודה ונמצא בהודיה. האם כך יהיה כל הזמן?
כן, כך זה יהיה.
שאלה: איך גדילת האמונה עוזרת להכרת הרע ואיך הכרת הרע עוזרת לגדילת האמונה?
זה מגיע על ידי מאור המחזיר למוטב. מגיע מאור והוא נותן לך הרגשת האמונה, שאתה כן מוכן לקלף את עצמך מהרצון לקבל ומחפש איך אתה יכול להיות שייך לרצון להשפיע ולהדביק את עצמך שם ולהיות בזה בלב ונפש.
שאלה: איך אנחנו יכולות להיות בהודיה לבורא על כך שהוא מגלה לנו את יצר הרע שבתוכנו ומראה לנו את העבודה?
להודות לו על זה בלב, כי כל כך דיברנו על זה, רצינו להתחבר בינינו ולא הצלחנו, רצינו להתעלות למעלה מהאגו שלנו, מהרצון לקבל וגם לא הצלחנו, וכשסוף סוף אנחנו רואים שזה קורה לנו, שהבורא מסדר בינינו כאלו יחסים וקרבה, אז ודאי שאנחנו מאוד מודים לו ומגלים את כל דבר הזה באהבה.
שאלה: הרב"ש אומר בקטע 140 "בזמן שיש להאדם אמונה, הוא לא בורח מהמערכה", וגם בקטע 139 נאמר "אם היו מאמינים בדבר הזה אז בכוח האמונה יוצאים מהגלות". על איזה אמונה מדובר כאן?
אמונה שכל מה שקורה קורה מיד ה', ורק הבורא, רק הוא יכול להוציא אותנו ממצבנו, שאנחנו נמצאים תחת האגו שלנו, תחת שליטת פרעה.
שאלה: מה השינוי שירגיש אדם שיש לו אמונה ונמצא בגלות ומודה לבורא ומתפלל, במצב שהוא משתחרר מהגלות? הרי כבר בגלות הוא מרגיש איחוד עם הבורא, אז מה משתנה?
הוא נמצא עדיין בגלות אבל הוא מתחיל להכיר את צורת הגלות ורוצה לצאת ממנה. זאת אומרת יש לו כבר הכרת הרע של הגלות, וזה מה שבסופו של דבר מוציא אותו מהגלות. אנחנו לא צריכים לחפש כוחות איך לצאת מהגלות, אנחנו צריכים לחפש רק תפילה שהבורא יוציא אותנו מהגלות. כל הכוחות נמצאים אצל הבורא, וכל העבודה היא "עבודת ה'" כמו שכתוב, ולא שלנו. אלא עלינו רק לבקש, אבל לבקש בצורה כזאת שהבורא כן יבצע את הפעולות.
שאלה: אדם שיש לו אמונה הוא כבר קשור לבורא, הוא לא סובל, אין לו עבודה קשה.
אנחנו מדברים כאן עדיין על המעבר מגלות לגאולה.
שאלה: האם הבורא נותן לנו תנאים שמונעים מאיתנו לצאת ממצרים? האם הבורא הוא זה שעוזר לפרעה להשאיר אותנו יותר זמן במצרים כדי שנתפתח ונגדל במצרים?
נכון, וכך כתוב. גם כשיוצאים ממצרים, הבורא לא מביא אותנו בדרך קצרה אלא בדרך ארוכה, בפיתולים, וכל זה כדי שנאגור בתוכנו עוד ועוד רצון חזק באמת לצאת ממצרים.
שאלה: יוצא שאם הייתה להם אמונה הם היו יוצאים ממצרים ומשתחררים, כלומר התנאי ליציאה ממצרים הוא אמונה. איך זה יוצא כך?
כאן אנחנו צריכים להבין מהו הכוח שעל ידו אנחנו יוצאים ממצרים, כוח האמונה. שהבורא מעביר לנו במקום כוח הידיעה שקיים כשאנחנו נמצאים במצרים, את כוח האמונה שבו אנחנו מתחילים לשנוא את מצרים, ממש להתרחק ממנה. ובצורה כזאת אנחנו בורחים, מתרחקים ממצרים, הבורא עוזר לנו. אבל זה בתנאי שהוא מעביר לנו את כל הרגשות עד שאנחנו מרגישים שאנחנו לא מסוגלים להישאר שם אפילו במשהו, אלא מוכנים לתת הכול ובלבד לצאת. זה הדבר הכי שנוא שאנחנו מרגישים כשנמצאים באגו שלנו, וזה מה שמעלה אותנו ממצרים לאהבה, לחיבור ולהשפעה הדדית בינינו.
שאלה: איך יכולה להיות לנו אמונה בזמן הגלות?
אור האמונה כן יכול להאיר אפילו בזמן הגלות, כי זה אור חסדים שלא צריך שום תנאים. אם יש נטייה להשפעה אז אור החסדים מופיע, ודווקא בזכותו אנחנו מתנתקים מעל מנת לקבל ועוברים לעל מנת להשפיע. אם לא אור החסדים, לא היתה לנו שום אפשרות לצאת מהגלות בתוך הרצון לקבל.
שאלה: אבל איך נגיע לאור החסדים? איך יהיה לנו אור חסדים?
נקבל אותו מלמעלה. נקבל אותו מהבורא על ידי זה שרוצים להיות כולנו בהשפעה הדדית או לפחות בניתוק מהרצון לקבל.
שאלה: עושה רושם שבתחילת הדרך הבורא נותן את הכוח ואת השמחה לעבוד בשבילו, ואחר כך הכוחות האלה נופלים ונעלמים ומתחיל פחד מלאבד את הכול בעולם הזה. ברור שאנחנו כבר כלואות בתוך המצב הזה, אז איך אפשר להתעלות מעל הפחד הזה ולרכוש אמונה בעולם החדש, בעולם הבא?
זה עניין של התועלת משבירת הכלי. שכל חלק וחלק מהכלי השבור נמצא במצב אחר ולכן יכולים להוסיף, לאחוז זה בזה, ובמה שהראשון נופל השני יכול לעלות והשלישי להיות באמצע וכן הלאה. ובסופו של דבר, יכולים להחזיק את עצמם ולהעביר את עצמם למצבים עוד יותר ועוד יותר מחוברים וגבוהים. זו כל התועלת משבירת הכלי. שאנחנו יכולים בכל מצב שיהיה, בכל זאת לתפוס את הקשר בינינו ועל ידו להתחיל עוד יותר לעלות.
שאלה: בקטע 139 נאמר שאם הם יצאו ממצרים לא רק שהם לא יעבדו עבור פרעה, הם לא יעבדו בכלל. מה זה אומר לנו?
הוא רוצה להגיד שהם לא ירגישו את העבודה כעבודה, כמאמץ, אלא כשיעשו באמת בכוח השפעה על מנת להשפיע לבורא, אז לא ירגישו בזה שום קושי.
שאלה: אני חושב ששני הקטעים 139 ו140 קשורים מאוד. כתוב בקטע 139 שאם הם יוצאים כבר ממצרים ה' מפיח רוח במלכות ונותן להם את כוח האמונה, משה בא אל העם ואז הם יכולים להאמין שהם יצאו ממצרים. הם עושים את זה בשמחה, בחדווה.
איך אנחנו מקבלים את כוח האמונה ויוצאים ממצרים? איך מקבלים כוח להאמין למשה?
אנחנו צריכים פשוט לעשות מה שכתוב. להתחבר ולהשפיע זה אל זה כוחות היציאה, ובצורה כזאת כולנו מגיעים ליציאה.
שאלה: מצב היציאה שתיארת מרגיש כמו משהו ריקני שלא מרגישים בו שום דבר. איך אפשר לדעת שהאדם נמצא במצב הנכון ולא סובל מחוסר אכפתיות ואדישות?
זה לפי המאמצים שלו להתחבר עם החברים. אין כאן שום אפשרות אחרת לבדוק את המצב האמיתי שבו אדם נמצא. הוא צריך להידבק לחברה שלו ואיתם יחד להשתדל להחזיק את עצמם באיזה גובה של השפעה הדדית, תמיכה הדדית, דאגה הדדית, עד שהבורא יעלה אותם באמת למעלה מהעל מנת לקבל.
שאלה: שמעתי שאמרת שהיציאה ממצרים לוקחת הרבה זמן. איך בעשירייה שלנו אנחנו יכולות לזרז את הזמן אם אנחנו רוצות בפסח הזה לצאת ממצרים?
רק על ידי מאמץ לחיבור ביניכן.
שאלה: מה זה אומר שהבורא עושה לנו תרגיל ביד קשה?
תרגיל רציני שמעמיד אותנו מול האגו שלנו, שאין לנו לאן לברוח, אלא רק בתוך עבודה על האגו שמעמידים לפנינו ניתן לפתור את הבעיה. אלו התרגילים האמיתיים של הבורא.
קריין: 141.
"כל היסורים והמכאובים שהוא סובל, הם מה שלא יכול לעבוד עבור ה', והוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, והגוף, שהוא משועבד להקליפות, לא נותן לו לכוון את הכוונה הזו. אז הוא צועק לה', שהוא יעזור לו, כי רואה שהוא נמצא בגלות בין הקליפות, והם שולטים עליו, ולא רואה שום עצה, שתהיה לו מציאות, שיוכל לצאת מתחת שליטתם.
נמצא, שאז תפלתו היא נקראת תפלה אמיתית, מטעם שאין בידי אדם לצאת מגלות הזו. וזהו כמו שכתוב, "ויוציא ישראל מתוכם, כי לעולם חסדו". להיות שדבר זה הוא נגד הטבע, רק הבורא יכול להוציא את ישראל מגלות הזאת."
(הרב"ש. מאמר 11 "תפלה אמיתית היא על חסרון אמיתי" 1986)
שאלה: האם ההכרה, הידיעה שאני ביציאה ממצרים זה משהו שאני מכירה לבד, או משהו כללי של העשירייה?
כללי של עשירייה. כול מה שקשור למצרים, הכרת מצרים, עבודה במצרים, יציאה ממצרים, בריחה וכן הלאה, הכול אנחנו צריכים לעשות בתוך העשירייה המאוחדת, בכל עשירייה ועשירייה. כמו שאנחנו רואים בעולם הזה, ישנם עמים שנמצאים עדיין בהתפתחות הראשונה, כאילו חיים על העצים, ובתוך המערות וישנם כאלה שנמצאים כבר בהתקדמות לפני כולם וכן הלאה. הכול תלוי בעשיריות.
שאלה: אתמול פעם ראשונה הרגשתי קנאה בחברים. האם זה מזרז את היציאה ממצרים?
כל התחברות שלנו לחברות, לחברים מביא אותנו צעד אחד קדימה בדרך.
שאלה: כתוב בקטע ש"כל הייסורים והמכאובים שהוא סובל הם מה שלא יכול לעבוד עבור ה'". האם השורש של הכאב נמצא בבחינה ד', במלכות עצמה לפני הצמצום?
כן.
שאלה: מה יהיה הדבר שבסוף יוציא אותנו מהגלות ויביא אותנו למצב שבו אנחנו לא נוכל לסבול יותר את האגו שלנו?
חיבור בינינו, רצון לעזור זה לזה, "איש את רעהו יעזורו". אז אנחנו מתעלים מעל לאגו, שנאה, דחיה, ריחוק - לחיבור, לחיבוק, לאהבה בינינו. ואז מתחילים להרגיש שזו כבר יציאה מהמצרים.
שאלה: האם אנשים יכולים לעבוד שנים בדרך, להשקיע בחיבור ואז פתאום לגלות שהם בקליפות?
הם יכולים לעבוד הרבה מאוד זמן, כמו שאנחנו קוראים - 400 שנה זמן הגלות. זאת אומרת, כול ארבעת השלבים של הגלות חייבים לעבור על האדם עד שהוא מרגיש שהוא מוכן לצאת מגלות לגאולה.
תלמיד: יש איזו דרך שהאדם יכול לעשות בדיקה אם הוא עובד בשביל הקליפה או שהוא עובד בשביל ה'?
בין החברים.
תלמיד: איך אנחנו עושים את זה בין החברים?
ככל שמתחברים בינינו, מתעצמים בינינו, מתייצבים, ומתוך החיבור בין החברים רוצים להגיע לחיבור עם הבורא, באותה הדרך "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כך אנחנו מתקרבים ליציאה, לגאולה.
תלמיד: יש איזה פחד שאנחנו נכנסים לזמנים מאוד מיוחדים ושנעבוד נכון ולא נשקיע במקומות הלא נכונים.
אנחנו צריכים להשתדל לעשות מה שהבורא אומר. העיקר "ואהבת לרעך כמוך" ומזה להגיע ל"ואהבת את ה' אלהיך". אין לנו שום דבר אחר, חוץ משני השלבים האלו, שאנחנו מתחברים ומגיעים למטרת הבריאה.
שאלה: התפילה חייבת להיעשות מתוך המציאות הפנימית שלנו. איך אני יכול לכוון את עצמי או להיות בשירות הבורא ולא בשירות הרצון לקבל?
על ידי שתבקש. אין לך יותר מה לעשות, רק להעלות בקשה, זה נקרא העלאת מ"ן. רק להעלות כל הזמן בקשה. תעשה לי, תן לי, תעזור לי, ככה וככה וככה ואתה עושה את זה עם כמה חברים ומבקשים את הבורא. אין לכם לאן לפנות אלא רק לבורא ואין ממי אלא רק מקבוצת החברים. סך הכול יש לך מצב שלא צריך לבלבל אותך. להתחבר למטה עם החברים, לברר קצת מה החיסרון שלכם, מה אתם רוצים ולפנות לבורא ולבקש שהבורא ימלא את החיסרון הזה, שיתקן אותו.
תלמיד: בטקסט כתוב - כשאדם מקבל בהירות לגבי מצב, שנעשה מתוך מקום של ייאוש - משם עולה הצעקה. האם זה חשוב שנגיע בעשירייה למודעות יותר גדולה לזה?
אנחנו צריכים להימשך קדימה ולאחוז אחד בשני כדי להגיע בקבוצה לקראת הבורא ולצעוק, לבקש, לדרוש, לבכות עד שנקבל. מה נקבל? עד שנקבל כלים דהשפעה ובהתאם לזה נתכלל אחד בשני ונתחבר בבורא.
שאלה: האם כתלמידים אנחנו נחצה את הגשר לתמיד בין הרצון לקבל לרצון להשפיע או ששני הרצונות האלו יתאחדו יחד?
רצון לקבל ורצון להשפיע לא יכולים להתאחד. יכולות להתאחד רק המטרות שלהם, שגם ברצון לקבל וגם ברצון להשפיע אני פועל למען הזולת.
שאלה: האם עבודה הדדית בעשירייה, תמיכה הדדית במאמצים לחיבור בעשירייה וחשיבות כוח השפעה, דוגמה כל הזמן, זה מספיק?
כן, בינתיים, אחר כך נברר מה עוד חסר.
קריין: כותרת חדשה "כל הבן היילוד, היאורה תשליכוהו". בקטע מספר 142.
"וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה. [...] וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן."
("שמות" א', פסוקים ט"ז, כ"ב)
זאת אומרת במי שיש איזו נטייה להשפעה, לחיבור שנקרא "בן" אותו אנחנו צריכים לאתר ולהרוג, לזרוק אותו בחזרה ליאור ורק אלו שאין להם נטייה לחיבור אז אותם, אתם יכולים להשאיר שיחיו. כך אנחנו צריכים לראות את היחס של האגו שלנו לרצון לקבל ורצון להשפיע.
קריין: 143.
"כשמתחיל האדם ללכת בדרך ה', הנה פרעה מלך מצרים הוא המלך, השולט על הגופים שיחזיקו את העובדים בעל מנת להשפיע, שהגופים יתנגדו שלא יוכלו לבוא לשלימות הנרצה, שהוא שכל מעשיו יהיו לשם שמים.
לכן אמר, היינו שנתן פקודה בזמן שהעובדים עוסקים בתורה ומצוות, הנקרא "עבריות", שהעבודה בתורה ומצוות שייכת לעובדי ה'. מה שאין כן ה"מצריות" נקרא בזמן שאדם עוסק במעשים גשמיים, שבאלו המעשים גם המצרים עוסקים. ורק בזמן שעוסקים בתורה ומצוות נקראים עבריות."
(הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")
כאן החלוקה היא בכל אדם ובכלל בכל האנושות, מי ששייך להתקרבות לבורא נקרא "עברי" ומי שלא שייך להתקרבות לבורא הוא נקרא "אומות העולם".
קריין: 144.
""וראיתן על האבניים", היינו זמן שאדם אומר שהוא רוצה להבין מה שהוא עושה, היינו לאיזו מטרה הוא עוסק בתורה ומצוות. ואם הוא "בן", היינו שעבודתו היא בעל מנת להשפיע, שזהו רצונו של אדם בעת התעסקותו בתורה ומצוות. "והמיתן אותו", שלא תתנו לו שום חיות ושום כוחות, בכדי שיפסיק בעבודתו.
ואם בת, היינו שהכוונה שלו היא בבחינת נקבה, היינו על מנת לקבל, "וחיה", אתם יכולים לתת לו כוחות וחיות, משום שהאדם הזה אינו רוצה לצאת ממצרים ואין לפחד הימנו. לכן אתם יכולים לעזור לו, שיעשה מה שהוא רוצה אפילו שידקדק בכל מיני דקדוקים, כי בכל מקרה הוא ישאר אצלנו במצרים. ולא כדאי לעבוד בחינם, כי בין כך ובין כך הוא משלנו."
(הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")
שאלה: מה אדם יכול לעשות נגד הגזרה הזאת של פרעה שכֹל רצון להשפיע כל התקרבות לחיבור צריך להרוג?
אנחנו חייבים להתחבר כנגד זה ולבקש מהבורא. אין לנו יותר מה לעשות, רק בינינו כל פעם להתחבר יותר ולבקש מהבורא שייקח אותנו עוד יותר קרוב אליו. וכך כל פעם שאנחנו מרגישים מגלים איזו הפרעה.
תלמידה: מי זה שרוצה להרוג באדם את הרצון לחיבור?
פרעה.
תלמידה: זה קורה או שהבורא לא נותן לזה לקרות?
הבורא מסדר את הכול אבל אנחנו מדברים על הכוחות שהוא מוביל, שאחד מהם זה פרעה, ומשה הוא כנגד פרעה שרוצה להוציא את עם ישראל מתחת לשליטת פרעה.
תלמידה: מה בסוף נותן למשה את הכוח באמת להצליח?
זה מה שהוא "רעיא מהימנא" הרועה הנאמן, כוח האמונה, כוח החיבור שלו עם הבורא.
תלמידה: ואנחנו, איך אנחנו יכולים להחזיק במשה?
אנחנו צריכים להתחבר ביננו ולבקש מהבורא. למשה אנחנו לא כל כך מתפללים, משה הוא השליח, העזר של הבורא. העיקר זה הבורא שאנחנו צריכים לפנות אליו ואז הוא מסדר את השליחים שלו אלינו בצורה נכונה. והשליחים האלו מחברים אותנו, מכוונים אותנו, מוציאים אותנו ממצרים ומעבירים דרך כל המדבר וים סוף לארץ ישראל.
תלמידה: משה מנהיג את העם במצב הכי נמוך שלו, איך אנחנו יכולים להרגיש את ההנהגה הזאת של הכוח הזה? איך ללכת אחריו?
רק בתפילה.
תלמידה: תפילה לשמוע את ההנהגה שלו? איזו תפילה?
אנחנו מתפללים כל פעם לבורא שילכד אותנו ויעלה אותנו יותר קרוב אליו.
שאלה: איזה חלק ברצון לקבל זה החלק שרוצה לצאת ממצרים?
חלק שרואה שהרצון לקבל ממש מזיק לו, שהוא לא שייך לבורא, שהוא לטובת הכוחות הרעים. זה החלק שבאדם שמראה לאדם עד כמה הוא נמצא במצב לא נכון.
שאלה: לפי הקטע יש "מצריות" ויש "עבריות", האם אלו סוגים שונים של רצונות בתוך האדם?
ודאי.
שאלה: אני מגלה שאני יותר חבר של מצריות בדרך כלל במצבים שלי, המחשבות שלי, יש לי תמיד יותר עיסוק בגשמיות. מה אני צריך לעשות, כדי לשנות ולהחליף את זה?
אני לא רואה את התמונה שאתה מדבר עליה.
תלמיד: כתוב כאן שיש לו רצונות גשמיים ורצונות של עבודת השם, ושהמצריות הן אלה שמנתקות מהעבודה לשם שמים. אז איך להחליף רצונות לרוחניות? למשל יש לי מחשבות גשמיות שמפריעות לי להתחבר לחברים עם הבורא, איך להחליף רצונות מסוג אחד לסוג אחר?
בעיקרון ברור שזה משהו שאתה צריך לברר לא אני, אני לא יכול לתאר. אני יודע רק דבר אחד, ממה התחלנו? מזה שאת הרצון לקבל אנחנו צריכים לתקן לרצון להשפיע ואז אנחנו נהייה כמו הבורא, דומים לו.
אנחנו צריכים כל הזמן לטפח, לפתח את הרצון הזה בנו, הרצון להשפיע, להגדיל אותו, להגביר אותו, אז תעשו. זה נעשה בעזרת הקבוצה, "איש את רעהו, יעזרו" ובצורה כזאת אנחנו כל הזמן עוד ועוד מתקרבים לבורא, מבקשים ממנו, מתעקשים.
תלמיד: ברגע מסוים הוא יחליף לי את הרצונות?
בהכרח.
שאלה: לפי מה שכתוב במאמר, כל עוד יש לנו כוחות לעשות פעולות בחיבור, להגיע לשיעור, זה עדיין לא מצרים. מצרים זה כשאין לנו כוחות לזה. כלומר, אין לנו חיות, אנחנו לא יכולים לעשות את הפעולות האלה ומזה יש לנו ייסורים.
מצרים זה המקום שבו אנחנו נמצאים תחת שליטת פרעה, כלומר אנחנו מרגישים שהאגו שלנו הוא שמכריח אותנו לעשות משהו, שדווקא הודות לאגו אנחנו קיימים, ולולי האגו לא היינו עושים שום דבר בכלל. האדם צריך להרגיש עד כמה האגו שולט בו ונותן לו חיות. לולי האגו הייתי עכשיו נאמר מת, כיוון שכל החיים שלי זה המילוי של הרצונות האגואיסטים בכל רגע, ואם הרצונות האלה לא מתמלאים אז זהו, אני בר מינן.
שאלה: האם הבורא מכריח את האדם לצאת ממצרים דרך העשירייה? זה המצב?
הבורא מכריח את האדם לצאת דרך מצרים על ידי העשירייה. נכון.
תלמיד: אז האם המצב הזה נקרא חסדים?
בהתחלה כן, אבל אחר כך אפילו על ידי החכמה.
שאלה: נראה שכל כוונה טובה שנולדת, כל משה כזה שנולד בתוך האדם, האגו הורג אותו תוך שנייה. איך אפשר לשמור על משה הזה שנולד בפנים שיוכל להתפתח ולהתפתח ואז כאילו להגן על עצמו?
רק על ידי חיבור בקבוצה, שאתם כולכם כאילו מולידים את משה ומטפחים אותו שיגדל ביניכם, ואז יחד עמו אתם מתחילים לעלות בדרגות הרוחניות.
תלמיד: יש איזו פעולה של להסתיר אותו מפרעה?
לא צריכים להסתיר. הכול מסודר בצורה כזאת שאתם תרגישו עד כמה משה מתאים לפרעה, עד כמה הוא מסוגל להשתמש בפרעה בצורה נכונה.
שאלה: מה המשמעות של ללדת בן? האם לא כל הרצונות שמופיעים בנו הם בכוונה על מנת לקבל?
כן. כל הרצונות שלנו שמלכתחילה מופיעים בנו, כולם על מנת לקבל, כולנו מתחילים מיצר הרע.
תלמיד: אבל מה המשמעות אז של ללדת בן?
שמולידים בן זה נקרא שמגיעים על ידי הלימוד והחיבור עם החברים לאיזה רצון או מחשבה שיש להם איזה עניין בלהשפיע.
שאלה: אמרת שבגלות מצרים צריך לעבור בכל ארבע הדרגות, הבחינות. מהן אותן ארבע דרגות שצריך לעבור דרכן כדי להגיע למצב של שחרור ממצרים?
ד' הבחינות האלה הן ד' בחינות שאנחנו עוברים כמו ד' בחינות דאור ישר, ד' בחינות של להשפיע על מנת לקבל, להשפיע על מנת להשפיע, ולקבל על מנת להשפיע. בכל פנייה שלנו בכל העבודה שלנו תמיד אנחנו צריכים לברר את ארבעת השלבים האלה, הם תמיד נמצאים איתנו. כך אנחנו בנויים לפי מבנה הנשמה שלנו.
שאלה: כן, זה מובן, אבל מה האופי של השלבים האלה בזמן גלות מצרים?
בזמן גלות מצרים אנחנו צריכים להכין את הכלים שלנו לכך שיעבדו בהשפעה בכל המצבים, אחרת איך נצא ממצרים.
שאלה: הבורא הוא זה שגורם ללידת בנים זכרים והוא גם פרעה שרוצה להשליך אותם לנילוס, אז אם ככה, מהו התפקיד שלנו?
אנחנו צריכים רק לבחור בין שניהם ולגדול על פי שניהם, פרעה ובורא, וכך כל הזמן להידבק לבורא עוד ועוד, זו העבודה שלנו - עבודה בבחירה.
שאלה: למה מי שבסוף מציל את הבן הזכר זו אישה?
בהרבה מקרים אנחנו רואים בסיפורי התורה שאישה היא דווקא עוזרת ומתקנת ומוציאה את הגבר ובלעדיה הוא לא היה מצליח ומנצח. זה נמצא בהמון מקרים. זה סימן שגם אנחנו קודם כל מבינים שצריכים לתקן את הרצון להשפיע, עד כדי כך לחזק אותו שהוא יתקן את הרצון לקבל, שהוא ישלוט על הרצון לקבל, והשליטה שלו על הרצון לקבל היא בעצם הבחירה שלו. כך אנחנו צריכים להבין את מגמת התורה.
(סוף השיעור)