שיעור ערב 10.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ראש השנה תשע"ט

א' דראש השנה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ו,

דף א' תשמ"ט, בנין הנוקבא דז"א, עמ' 1749, אות קט"ו,

דף א' תרפ"ז, עמ' 1687, אותיות א' – ה'

קריין: תלמוד עשר הספירות כרך ו' דף א' תשמ"ט עמוד 1749, אנחנו בחלק ט"ו כרך ו' דף א' תשמ"ט עמוד 1749 אות קט"ו.

אות קט"ו

"והנה בענין נסירת הדינין יש ב' בחי': הא' הוא, להמשיך כל הדינין שיש בכתר שבו וליתנם בכתר שבה ושל חכמה שבו בחכמה שבה, וכעד"ז עד תשלום י"ס שבו בי"ס שבה. בחי' הב' היא, כי הנה בחי' הי"ס שבה, הם עומדים מן החזה שלו ולמטה, וא"כ צריך שהדינין שבחצי התחתון דת"ת שבו ינתנו בכתר שבה, והדינין שבפרק א' דנצח שבו בחכמה שבה, וכעד"ז עד תשלום הנה"י שלו בכל שיעור קומה שלה."

בואו נעבור לתחילת החלק, לאות א'. "בנין הנוקבא דז"א", נוקבא זה מלכות, נוקבא זה כל הנבראים יחד, הכול זה נברא. מה שלפני הנוקבא זו המערכת שקושרת את הכוח העליון עם הנברא הזה, שזה העולמות, העלמות, מערכות, אבל כולם הם אך ורק כדי לעשות קשר בין הבורא לנברא, בין האור העליון, כתר, לתחתון המלכות. ועד כאן אנחנו מדברים על איך המלכות נבנית מהנקודה השחורה שנמצאת באור העליון, שזאת תחילת הבריאה.

קריין: חלק ט"ו, עמוד א' תרפ"ז 1687.

בנין הנוקבא דז"א

"דע כי בעת עיבור זו"ן באמא עילאה, אז היה ז"א בבחי' ו"ק לבד, והנוקבא בבחי' נקודה א' כלולה מיוד, שהוא בחינת מלכות שבה לבד, ואז ע"י העיבור יניקה ומוחין, נתגדל בחינת ז"א עד שנשלם לי"ס כנודע."

זו"ן צריכים לעלות למעלה לבינה, זעיר אנפין בו"ק ונוקבא בנקודה. אז ו' ונקודה דזו"ן עולים לבינה, וזה נקרא עיבור, תחילת גדלות המלכות.

אות ב'

"ואמנם גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו. כי אמא עילאה כאשר גדלה אותו, נתנה בו עוד כח גידול להמלכות. ואח"כ יצאה בחי' גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ת"ת, ואז נגדלת המלכות ג"כ עד תכלית הגידול שבה, שהוא עד שתשלם גם היא לי"ס שלימות שבה."

זו"ן עולים לאימא, אבל אימא לא יכולה לתת ישירות למלכות, היא נותנת השפעה לזעיר אנפין, וזעיר אנפין מעביר את ההשפעה הזאת למלכות. מלכות מתחילה לגדול מנקודה אחת לעשר ספירות שלמות. זה הכול. עיבור יניקה מוחין, נקודה, קטנות, גדלות. כך היא גודלת.

שאלה: באות א' כתוב שהנוקבא מבחינה נקודה אחת כלולה מ י'. מה זה אומר?

שיש לה י' נקודות. יש לה י' נקודות מפני שהיא הייתה נוקבא לכל עשר הספירות, ואז היא נשארה כך, רק שהיא הצטמצמה לנקודה אחת. היא לא יכולה להיות יותר בקדושה חוץ מהנקודה. וזו נקודת כתר נגיד, באור הנפש, נפש דנפש, והיא כלולה ודאי מי' נקודות.

הרשימות לא נעלמות, הרצון לא נעלם, הוא לא נמחק, אלא אנחנו רק מדברים שבסך הכול הרצונות הגדולים של כל היקום, עד כמה הם יכולים להיות בקדושה? נקודה שחורה אחת. זה הכול.

אבל כל יתר הרצונות האלה נמצאים בה. רק הם לא נמצאים בקדושה, ונמצאים בצמצום. נקודה אחת כלולה מ י'. בעל הסולם ידבר על זה.

קריין: אות ב' אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ב'

"גידול המלכות אינה אלא ע"י אמצעית ז"א עצמו, כי אמא עלאה כאשר גדלה אותו נתנה בו עוד כח גידול להמלכות. צריכים לזכור כאן, כל המתבאר לעיל בחלק ט', בענין של הגדלת הנוקבא, ומ"ן ראשונים ושניים, וענין בן בכור שנוטל פי שנים. כי כל החלק הנ"ל היה נחוץ לחזור ולהעתיקו בכל שורה ושורה שבכאן אם היה אפשר והנה נתבאר שם (דף תשע"ב אות ס') בדברי הרב, שתחילת בנין הנוקבא מתחלת אחר שנעשה הז"א גדול לגמרי, ע"ש. וכמ"ש שם באו"פ, שבעת שז"א מעלה את אח"פ שלו ע"י התכללותו בזווג דאו"א, הנקרא עיבור ב', הנה אז עולה גם גו"ע דנוקבא הדבוקה באח"פ אלו דז"א, הנקרא מ"ן של הנוקבא, ומקבלים שם זווג יחד עם המ"ן של הז"א, ויוצאים עליהם בהיכל או"א ב' קומות של ע"ס: א' קומת הע"ס שעל המ"ן דז"א וב' קומת הע"ס שעל המ"ן דנוקבא. אמנם הנוקבא אינה ראויה לקבל משם הקומה שלה, והיא מחויבת לקבל מז"א אחר שנולד ובא למקומו, וע"כ המ"ן דנוקבא אינם מצטיירים שם בבחינת עיבור לצורך הנוקבא, ונקראים ע"כ מ"ן ראשונים. והוא מטעם, כי אותו הזוג היה בשביל ז"א בלבד, כמ"ש שם."

יש לנו מערכת, רשת, ברשת הזאת אנחנו כלולים. הרשת הזאת כוללת בתוכה את המערכת עצמה, ואנחנו בתוך המערכת. אנחנו בתוך המערכת נקראים מלכות. והמערכת חוץ מאיתנו נקראת ט' ראשונות, או עולמות, לא חשוב איך לקרוא לזה.

מה זה ט' ראשונות? האור העליון שמשפיע עלינו בכל מיני צורות. כאן מדובר על איך אנחנו ברגע מסוים מתחילים לגדול. המערכת מתחילה לזוז, המערכת הגדולה שאנחנו נמצאים בתוכה כנקודה אחת קטנה מתחילה לגדל אותנו, ואז היא מתחילה לעבוד. מאיפה זה מתחיל? אנחנו לא יודעים. שם במערכת. ואז המערכות הקרובות מהמערכת כולה, מתחילות כבר להתקרב ולפעול עלינו.

המערכות הקרובות אלינו נקראות אבא ואימא, שני כוחות מנוגדים שבשילוב שלהם הם יכולים לפעול ולנענע אותנו. אבל הם לא פועלים ממש עלינו, אלא על המערכת שהיא לפנינו, שנקראת זעיר אנפין. זעיר אנפין יש לו תפקיד מיוחד, הוא המקשר, המתאם בינינו למערכת שנקראת אבא ואימא. אבא ואימא זה הכול. מה שלמעלה מאבא ואימא אנחנו אפילו לא יודעים, לא מרגישים, אין לנו לזה שום מגע.

אבל אבא ואימא איך שהם פועלים דרך זעיר אנפין בסופו של דבר זה מגיע אלינו. ומה קורה כאן? האבא ואימא מתחילים להכין את הזעיר אנפין להשפיע עלינו, זה נקרא שהם מעלים את הזעיר אנפין אליהם, והם מתחילים לעבוד עליו, לתת לו כוחות, תכונות, לעורר בו תכונות מיוחדות, שזעיר אנפין יהיה מוכן כבר לטפל בנו, בנוקבא, במלכות, איפה שאנחנו כולנו. כל הנשמות כלולות במלכות, הן בעצם המלכות. זה מה שיש כאן.

בעל הסולם אומר כך, בשורה אחרונה בטור א'. שבעת שזעיר אנפין מעלה את האח"פ שלו, על ידי היתכללות בזיווג דאבא ואימא, נקרא עיבור ב'. לפני זה יש עיבור א', זעיר אנפין בעצמו עולה לאבא ואימא. "הנה אז עולה גם גלגלתא עיניים דנוקבא הדבוקה באח"פ אלו דז"א, הנקרא מ"ן של הנוקבא, ומקבלים שם זווג יחד עם המ"ן של הז"א, ויוצאים עליהם בהיכל או"א ב' קומות של ע"ס".

זאת אומרת, מה קורה? זעיר אנפין ומלכות נמצאים יחד, ועולים יחד לאבא ואימא על ידי מה? על ידי המאור המחזיר למוטב. משפיע עליהם מאור, ומתחיל להעלות אותם, והם עולים לאבא ואימא. באבא ואימא הם נכללים ומקבלים שם השפעה. ההשפעה הזאת היא קודם כל פועלת על הזעיר אנפין. ואחר כך כבר על הנוקבא.

אז כך, יוצאים עליהם, הוא אומר, ב' קומות של השפעה מאבא ואימא, "א' קומת הע"ס של המ"ן דז"א, וב' קומת ע"ס של המ"ן דנוקבא. אמנם הנוקבא, אינה ראויה לקבל משם הקומה שלה, והיא מחויבת לקבל מז"א אחר שנולד ובא למקומו." זאת אומרת, הם עלו יחד, הם קיבלו מהאבא ואימא מ"ד מה שנקרא, ועכשיו עם המ"ד הזה הם יורדים למקומם, זעיר אנפין גודל מגיע לגדלות ומפריש את מה שקיבל עבור נוקבא, לנוקבא. ואז נוקבא גודלת.

"וע"כ המ"ן דנוקבא אינם מצטיירים שם" באבא ואימא "בבחינת עיבור לצורך הנוקבא, ונקראים ע"כ מ"ן ראשונים. והוא מטעם, כי אותו הזוג" באבא ואימא "היה בשביל ז"א בלבד," אמנם שהוא קיבל עבור נוקבא, אבל לא היה יכול עדיין להשתמש. "ולפיכך נבחן, שקומת הנוקבא אשר יצאה בהיכל או"א בעת עיבור ב' של ז"א, שהיא באה בפקדון לז"א," בפיקדון עבור הנוקבא "כי אחר כך בירידתו למקומו, הוא משפיע לה בדרך המדרגה," לאט לאט מפריש לה מה שקיבל עבורה. "כל אותה הקומה שיצאה על המ"ן שלה בעודם באו"א."

נוקבא הייתה נכללת בזעיר אנפין, ועם זעיר אנפין יחד היא הייתה נכללת באבא ואימא, וקיבלה מאבא ואימא דרך זעיר אנפין עכשיו, וזעיר אנפין מפריש לה לאט לאט את כל הקומה שקיבל. זעיר אנפין מקבל בבת אחת עבור נוקבא, אין לו שום בעיה עם זה, אבל הנוקבא חייבת לגדול, לקבל ולהגיב נכון, לקבל ולהגיב נכון, עד שהיא גודלת. "וז"ס הבכור נוטל פי שנים, כי ז"א ונוקבא בהיותם שם בהתכללות הזווג דאו"א, נבחנים לאחים," כאילו שהם שווים "להיותם יונקים משורש אחד," כי אבא ואימא בשבילם הוא הגדול. גם זעיר אנפין קטן וגם היא קטנה עוד פחות. "אלא כיון שאין הנוקבא ראויה לקבל קומתה, כנ"ל, נוטל ז"א פי שנים, דהיינו קומתו עצמו וקומת הנוקבא."

שאלה: זה לא ברור למה צריך שני מ"ן, מזעיר אנפין ומנוקבא, הרי כביכול היה צריך להיות שזעיר אנפין מעביר את החיסרון של נוקבא שמעלים מלמטה?

איך הוא יכול להעביר חיסרון של נוקבא אם עוד לא לוקח את הנוקבא איתו? מה זאת אומרת מעביר? נוקבא נמצאת בו בחיסרון, נמצא שהוא חייב להעלות גם אותה. מדברים רק על חיסרון.

שאלה: אבל למה שני מ"ן נפרדים כאילו?

למה נפרדים?

שאלה: כתוב פה שיש מ"ן של זעיר אנפין ומ"ן של נוקבא בשתי קומות?

כן, כי זעיר אנפין צריך מ"ן כדי לתת לנוקבא, ונוקבא צריכה את המ"ן כדי לגדול. זה לא אותו דבר. כשאימא הולכת לחנות לקנות משהו לתינוק, יש הבדל בין מה שהתינוק רוצה ומה שאימא רוצה. היא הולכת לחנות וקונה ומשפיעה והכול ועושה, כדי להביא לתינוק ועוד להכין לו, ולתת לו מה שצריך בדיוק, כמה גרם ולחמם ולהכין. ודאי שזה מ"ן אחר לגמרי.

מה שזעיר אנפין צריך לגדול כדי להפריש לנוקבא, הוא לגמרי לא דומה למה שנוקבא תקבל ממנו. לא דומה. אימא אוכלת בשר, דגים, שותה, אוכלת, ונותנת לתינוק חלב. מה הקשר בין זה לזה? הגוף שלה דורש את זה, הגוף של תינוק דורש את זה, והיא מעבירה לו מה שהיא מקבלת מהמזון שלה. זה אחרת לגמרי, זו מערכת.

שאלה: לאור ההסבר שהסברת עכשיו, מה זה זו"ן?

מלכות כוללת בתוכה את כל הנשמות, זעיר אנפין זה הפרצוף הקרוב שמיועד לטפל בה.

תלמיד: אבל מה זה זו"ן?

זעיר אנפין ונוקבא.

שאלה: זו"ן שמקבל מענה, מי משתנה?

משתנים בהדרגה, קודם זעיר אנפין ואחר כך נוקבא.

תלמיד: זו"ן זה לא איזה משהו שקיים בפני עצמו, זה תמיד זעיר אנפין ונוקבא, הם הפעילים?

אין משהו אחר, זה השם שלהם זו"ן. זעיר אנפין ונוקבא, בקיצור זו"ן.

שאלה: רק לדייק את השאלה. כשאנחנו אומרים נוקבא דזעיר אנפין, זה המלכות של זעיר אנפין?

זו לא מלכות של זעיר אנפין, זו מלכות נפרדת.

תלמיד: זה פרצוף נפרד?

כן.

תלמיד: מצב ו"ק זה שייך לזה שאין מלכות?

מלכות נקודה.

תלמיד: המלכות של זעיר אנפין נקודה.

מלכות נקודה. מלכות של זעיר אנפין ולא של זעיר אנפין, אחר כך נברר.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שמלכות גדלה לעשר ספירות שלמות מנקודה, זו הכוונה?

נקודה כלולה מי' ספירות, זה הפרצוף שלה.

שאלה: העליון מטפל בתחתון ומוסר לו כוח, אפשרויות, אבל רק בירידה שלו למקום הוא יכול לבטא את זה, להשפיע. אני לא כל כך מבין את זה.

אני צריך להאכיל את הילדים שלי, אני כלפיהם נקרא עליון. אבל כדי שיהיה לי מה לתת להם אני הולך למקום העבודה, אני עובד, מקבל מבעל הבית כסף, הולך לחנות, קונה מצרכים, הולך הביתה, מכין להם מה שהם צריכים. אני לא נותן להם כסף, קצת כסף שקיבלתי, ואפילו לא אותו דבר שקיבלתי בחנות, אני צריך להכין להם ואז לתת להם בהדרגה. זה הכול, אין כאן שום דבר מיוחד. אין כאן מיסטיקה ואפילו רוחניות אין כאן. ברור לנו מה שקורה. יש תחתון, עליון ועלי עליון, כמו הילדים, האבא והעבודה שלו.

"וזה אמרו "אמא עלאה כאשר גדלה אותו נתנה בו כח גידול להמלכות ואח"כ יצאה בחינת גידול זה של המלכות לחוץ באמצעית ז"א ואז נגדלת המלכות עד שתשלם גם היא לי"ס". " זה היה כך כתוב, עכשיו הוא מסביר. "דהיינו כמבואר, שבעת עיבור ב' שלו," של זעיר אנפין. אז יש לו עיבור א' ועיבור ב', שתי פעמים הוא מתבטל כלפי העליון. מה זה עיבור ב' שלו? "גם המ"ן של המלכות דבוקה באח"פ שלו, וע"כ הוא מקבל מאמא ב' הקומות, קומת עצמו וקומת הנוקבא כנ"ל, הרי שבעת שאמא עלאה גדלה לז"א, נתנה בו כח הגידול של המלכות ג"כ. ואח"כ כשיוצא מבחינת העיבור ובא למקומו," גם זעיר אנפין וגם מלכות "יוצא אליה" מהזעיר אנפין לנוקבא "בחינת הגידול דקומת המלכות, ע"י ז"א בעלה." הוא נקרא יותר גדול ונקרא בעלה, ששולט עליה. בעל זה נקרא שולט. זה מה שקורה כאן.

שמעתם, זה עוד מתפתח.

קריין: אות ג'.

אות ג'

"וא"כ מוכרח היא, שכל זמן שעדין לא נתגדל המלכות, שאותן הט"ס עליונים שחסרים מנוקבא, יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו כנודע, שאין בו רק עד היסוד, והנוקבא משלימתו ליוד, ואז הם י"ט ספירות: ט' שלו ויוד שלה, ונקרא עשירית, כיון שהיא עשירית אליו, ונשלם הוא בי"ס עמה, וגם היא יש בה יוד ספירות."

יש כאן כאילו בלבול, י"ט ספירות או יוד משלה, יוד ספירות משלו, או אחת עשרה ספירות, לא ברור.

קריין: אות ג' אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות ג'

"מוכרח הוא שכל זמן שעדיין לא נתגדל המלכות, שאותם הט"ס החסרים לנוקבא יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו. כמ"ש בדיבור הסמוך, כי ז"א בעת עיבורו דגדלות, מקבל גם קומת הנוקבא בפקדון, ונבחן, שהיא נכללת בנוקבא שבגופו דז"א, שהיא בחינת הב"ן שבו, שהיא בחינת המסכים, שעליהם נמדדו קומות נרנח"י דז"א עצמו, שבעי"מ שלו, כי זה הכלל, שאין העדר ברוחני, וע"כ נשארים בפרצוף כל בחינת המסכים דקטנות עצמו אפילו בעת גדלותו, ולכן כשהוא מודד את המוחין בשביל התחתון, הוא מודד לו על המסכים שבעצמו, מכל המדרגות שעברו עליו, מתכלית קטנותו עד גמר גדלותו."

הנוקבא קובעת איזה סוג גדלות זעיר אנפין יקבל, איזו עוצמת גדלות הוא יקבל, הכול, כי הוא עושה הכול רק בשבילה. זאת אומרת, זווג באבא ואמא קובעת נוקבא. אמנם דרך זעיר אנפין הם עולים לאבא ואמא, אבל נוקבא קובעת לצורך שלה. המ"ן שלה הוא בעצם קובע את מ"ן דזעיר אנפין וקובע את הזיווג בין אבא ואמא, כמה זעיר אנפין יקבל וכמה הוא אחר כך ייתן לה, הכול לפי החיסרון של התחתון. כדאי לא לשכוח את זה גם לענייננו.

"וזה אמרו "מוכרח היא שכל זמן שלא נתגדלה המלכות, שאותן הט"ס העליונות שחסרים מנוקבא יהיו כלולים בז"א בט"ס שבו וכו', כי בכל ספירה וספירה מט"ס דז"א יש בה בחינת ספירה אחת של הנוקבא, שהיא ספירת המלכות שבה" דהיינו כמבואר, שאותה קומת הנוקבא שנטל בפקדון מאמא עלאה בעת עיבורו, היא נכללת בנוקבא שבגופו דז"א, דהיינו במלכיות שבט"ס של עצמו, שהם הב"ן שבו, אשר בחינת העיבור, מודד להנוקבא הנפרדת על בחינת המלכות דנפש דעצמו, ובחי' היניקה, מודד לה על מלכות דרוח דעצמו, וכו' עד שמחזיר לה כל קומתה שקבל בשבילה. הרי שבכל ספירה וספירה של ז"א יש בה בחי' ספירה של הנוקבא, דהיינו בצד ב"ן של הספירה, שהיא נקראת נוקבא שבגופו, וזכור זה."

יש לנו עשר ספירות בזעיר אנפין, ובכל עשר הספירות בזעיר אנפין יש לנו עשר ספירות פרטיות. כמו שאנחנו מציירים עשר ספירות מלמעלה למטה, ובכל ספירה יש עשר ספירות פרטיות. אז בעשר הספירות הפרטיות האלה הספירה האחרונה היא המלכות והיא הקובעת מה שזעיר אנפין ידרוש, מה שיקבל מאבא ואמא, ואיך יביא לה בט' הספירות האלו, שבכל עשר הספירות שלו יש ט' ספירות ששם נמצא מה שקיבל, ואחר כך לפי הנוקבאות שבכל הספירות האלה הוא מפריש לה ונותן ומגדל אותה מהנקודה והלאה.

שאלה: מה זה צד ב"ן שבו?

נוקבא שבו, חסרונות שבו.

שאלה: אם הבנתי נכון זה מלכות שבתוך מלכות?

מלכות שבתוך זעיר אנפין. המלכויות הפרטיות שבכל עשר הספירות דזעיר אנפין. בזעיר אנפין יש עשר ספירות מלמעלה למטה, בכל עשר הספירות האלו יש עשר ספריות פרטיות, מלכויות שבכל עשר הספירות הפרטיות זה נקרא המלכות.

תלמיד: של זעיר אנפין?

שבזעיר אנפין.

תלמיד: ומה זה המלכות שנכנסת?

נחכה, נראה. היא גדלה, היא עדיין לא נמצאת, היא עדיין כרשימו בלבד.

שאלה: היא לא שייכת לזעיר אנפין?

נראה את זה.

קריין: אות ד' למעלה.

אות ד'

"ואמנם טרם התגלות בה הט"ס העליונות שלה, היו כולם נכללין בט"ס שלו. נמצא, כי בכל ספירה וספירה מן הט"ס דז"א, יש בה בחינת ספירה א' של הנוקבא, אך היא אינה רק חלק העשירית שבה בלבד, שהוא ספירת המלכות שבה. והנה גידול המלכות, אינה בפעם א' רק בזמנים הרבה נתקנת ונתגדלת מעט מעט כנ"ל."

קריין: אות ד' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ד'

"בזמנים הרבה נתקנת ונתגדלת מעט מעט. והם בכללות ז' זמנים שנתבארו בחלק ט' דף תתל"ב תשובה מ'. עש"ה."

גם כאן נעבור אותם.

קריין: אות ה' למעלה.

אות ה'

"ונבאר עתה באורך כללותם, אע"פ שיש פרטים הרבה, הנה תכלית המיעוט אשר בה, אינה פחות מנקודה א' כלולה מיוד, שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה, כנ"ל, ותכלית גידול שלה הוא, שיהיה בה כל הי"ס שלה, ותהיה עם ז"א פב"פ שוה לגמרי, וישתמשו ב' מלכים בכתר אחד, שהוא מה שקטרגה הירח, כנודע."

קריין: אות ה' למטה.

פירוש אור פנימי לאות ה'

"תכלית המיעוט אשר בה אינה פחות מנקודה אחת כלולה מיוד שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה. אין המדובר כאן, מתחילת אצילותה של המלכות, כי בתחלה היתה בחינת השבירה בבי"ע, כנודע, שהיא בחינת מלך הז' דז' מלכים דמיתו, ונודע, שכולם נשברו פנים ואחור, הרי שלא נשאר ממנה באצילות אפילו בחינת נקודה אחת. אלא המדובר היא מבחי' מוחין הקבועים באצילות. כי אפילו לאחר התיקון של האצילות, לא נתקנו בבחי' עצמות, אלא רק בכלים דפנים של ז' המלכים, דהיינו כמו שיצאו בעת הקטנות של הנקודים מבחינת נקבי עינים דס"ג דא"ק, שאז לא היה בהם אלא ששה כלים חב"ד חג"ת עד החזה, ונקודת הסיום שהיא נקודת החזה, נבחנת שם למלך הז' שהוא בחי' הנוקבא דז"א. ומבחינת האורות שבהם נבחנים ז' המלכים לחג"ת נה"י, ונקודת הסיום שתחת היסוד נבחנת למלך הז', שהיא בחינת נוקבא דז"א. והם נבחנים לכלים דפנים דנקודים, משום שלא היה בהם שום פגם מחמת עצמם, כי האור עינים דס"ג דא"ק תיקן אותם בשלימות הזו דחג"ת נה"י כמו שיצאו בעת קטנות. וענין שבירתם לא היה מחמת עצמם, אלא כיון שבעת גדלות הנקודים, נתפשטו אלו הז"מ ונתחברו עם הכלים דבי"ע שכבר יצאו למטה מפרסא דאצילות דשם, וכלים אלו לא היו ראוים לקבל אור העליון מחמת צמצום הב' שדחה אותם לבר מאצילות, שמשום זה נקראים כלים דאחור כמ"ש בחלק ז', וע"כ נשברו ומתו, וגרמו גם שבירה אל הכלים דפנים, שהם הכלים דחב"ד חג"ת עד החזה. עש"ה, כי אכמ"ל. ולפיכך אחר שנבררו כלים אלו דפנים פעם אחת מן השבירה, שוב אין שום מיעוט נוהג בהם, משום שכל השבירה שבהם היתה מחמת חיבורם עם הכלים דאחורים דבי"ע, ולא מחמת עצמם, לכן אחר שנתקן הפרסא בעולם התיקון באופן כזה, שאלו הכלים דפנים לא יוכלו עוד להתחבר עם הכלים דאחורים דבי"ע, הרי אי אפשר עוד שיהיה בהם שום מיעוט. אמנם כל מה שנברר מבי"ע משהו יותר מן שיעור הנ"ל, שהוא חב"ד חג"ת דכלים עד החזה, וחג"ת נה"י דאורות עד הנקודה שתחת היסוד, נבחן לבחינת תוספות, ואין להם קביעות באצילות, אלא שהם בעולה ויורד לפי מעשה התחתונים. וכבר הארכנו בזה בחלקים הקודמים."

מה שהיה בעולם הנקודים בקטנות, המצב הקבוע, את זה אנחנו יכולים גם לתקן בצורה הקבועה, וזה נשאר. מה שאין כן, כל המצב של הגדלות שבעולם הנקודים גרם לשבירה, באצילות זה בעולה ויורד.

שאלה: מה זה בעולה ויורד, מה זה סוג התיקון הזה?

קטנות, ישנה קטנות. וגדלות, כמה שאני יכול אני מעלה מ"ן לאח"פ השבורים, מקבל תיקון, אחרי זה הוא נעלם ואני שוב מעלה מ"ן כבר אחר לתיקון, ואחר כך הוא שוב נעלם. וכך בצורה כזאת אני כל הזמן מתקן "בעולה ויורד" מה שנקרא, כלים דאח"פ. מה שאם כן, כלים דקטנות הם יכולים בצורה קבועה להיות ו"ק, מפני שאפילו שהיו שבורים, אבל נשברו עקב חיבורם עם האח"פ.

תלמיד: בסופו של דבר כל הכלים של גדלות דעולם הנקודים מיתקנים?

כן, ודאי.

תלמיד: כולם בלי יוצא מן הכלל, חוץ מל"ב האבן, או שאני טועה?

לא, גם ל"ב האבן עובר תיקון בסופו של דבר, רק לא אנחנו מתקנים. אנחנו מתקנים הכול חוץ מל"ב האבן, על ידי שמתקנים חוץ ממנו הכול, את ל"ב האבן אנחנו מתקנים בזה שאנחנו לא משתמשים בו ואז נעשה זיווג גם עליו.

שאלה: איך לצייר או להמחיש את המלכות?

הרצון לקבל שנכלל במערכת שנקראת "זעיר אנפין" הוא עובר תיקון על ידו, הרצון הזה עובר תיקון על ידי מערכת שנקראת זעיר אנפין. הוא נכלל בזעיר אנפין ומעביר לזעיר אנפין חיסרון. לפי החיסרון הזה זעיר אנפין מקבל ממערכת יותר עליונה, מאבא ואמא, ומעביר את מה שמקבל בצורה מעובדת למלכות. מלכות היא החלק העשירי שבו, משלימה אותו. ואז על ידי זה היא גודלת, עד שכולה נעשית מערכת שלמה, להיות כנוקבא המתאימה לגדלות דזעיר אנפין. עד כדי כך שזעיר אנפין ונוקבא נעשים גדולים המקבלים מאבא ואמא, והם בסופו של דבר נעשים כמו אבא ואמא, כמו חכמה ובינה. ואז מה קורה להם? דבקות בכתר, זה סוף תהליך התיקון.

תלמיד: כשאני שומע "מלכות", אני מצייר רצון לקבל, להתחיל מזה?

כן, רצון לקבל, אבל שעושה כל מיני פעולות כדי להגיע להשלמה לזעיר אנפין. זעיר אנפין כלפי מלכות הוא העליון, הוא נקרא "הקדוש ברוך הוא". זעיר אנפין נקרא "הקדוש ברוך הוא". יש בזה הרבה הבחנות, "אמא" נקראת בורא, א-לוהים, וכן הלאה. "אבא" זה כבר כה-ו-י-ה. עוד נדבר על זה. הכול זה הבחנות שנוקבא כך מרגישה.

קריין: אנחנו קוראים באות ה', טור ב' למטה.

"וזה אמרו ''תכלית המיעוט אשר בה אינה פחות מנקודה אחת כלולה מי' שהיא נקודת מלכות האחרונה שבה" דהיינו כמבואר, שמלך הז' דנקודים דקטנות, שהוא נקודת החזה דכלים, ונקודת היסוד דאורות, היא בחינת כלי דפנים, שכל שבירתה היתה רק מחמת חיבורה עם הכלים דאחורים אשר בבי"ע, וע"כ אחר שנבררה פעם ונתקנה באצילות, לא יארע בה שום מיעוט עוד כמו בחג"ת נה"י דז"א." אם מתקנים את הקטנות, מתקנים, אין בזה לא עולה ולא יורד ולא כלום. קטנות, קטנות.

"ונקודה זו מבחינת הכלים דז"א, היא דבוקה בחזה שבו, כי כן היו דבוקים בז"מ דקטנות נקודים בבחינת חב"ד חג"ת דכלים, כנ"ל. אמנם מבחינת האורות אין שם אלא רוח נפש לבד, כי בחסר נה"י דכלים חסר ג"ר דאורות, ורוח נפש נבחן לחג"ת נה"י כנודע. ונמצאת הנוקבא מבחינה זו שהיא נקודה תחת היסוד, ודבוקה ביסוד דז"א דאצילות. וכן נקראת נקודה זו מבחינת הכלים בשם כתר. שט"ת שלה הן בבי"ע. ומבחינת האורות היא נבחנת למלכות, כלומר לבחינת נפש, כי בחסר ט"ת דכלים חסרים ט"ר דאורות. [כנודע בערך ההפוך שבין כלים לאורות.]"

אין כאן שום דבר מיוחד וחדש, זה פשוט איך לקרוא לזה או כתר דכלים או מלכות דאורות, אין יותר.

שאלה: איך המאמצים לחיבור בינינו כאן גורמים לזיווג זו"ן, שהוא גורם לזיווג של אבא ואמא?

בצורה ישירה. המאמצים שלנו לחיבור זה נקרא שאנחנו רוצים להקים את המלכות משבירתה לתיקון ולכן זה מיד מורגש בזעיר אנפין. הוא מתחיל את החיסרון הזה להעלות לאבא ואמא, ואבא ואמא מיד מתחילים לעצב את זעיר אנפין ולהביא אותו בחזרה לדרגה שלו כדי שהוא יעצב אותנו. אנחנו בזה מפעילים את המערכת בצורה מידית, אם אנחנו רוצים להתחבר כדי לגרום לזיווג, כדי לגרום לתיקון.

תלמיד: אם ענית לי על זה, סימן שכולנו שם?

לא. ודאי שאנחנו נמצאים בכל המערכת הזאת כמו שבעל הסולם מספר לנו, אבל גם כל הנבראים. השאלה היא, האם אנחנו מגיעים להכרת המצב ולשליטה בו, שאנחנו רוצים לשפר, לנסות, לבצע שינויים, זה העיקר.

שאלה: מה זה "יסוד דזעיר אנפין"?

"יסוד דזעיר אנפין" זו אותה הנקודה איפה שזעיר אנפין נוגע לנוקבא. הנוקבא דבוקה ביסוד דזעיר אנפין. זה לא חשוב כל כך עכשיו.

תלמיד: ולמלכות אין עשר ספירות משל עצמה?

יש לה עשר ספירות, אבל אנחנו מדברים על ההבחנות במלכות שנמצאות בהפעלה. אין דבר כזה שאין ועכשיו יש, רשימות תמיד ישנן, השאלה האם מהרשימות זה הופך להיות למשהו ממשי, שהופך להיות לפחות לעובר ואחר כך ליניקה, ואחר כך לגדלות, זאת השאלה, אבל זה שזה קיים, זה תמיד קיים. כל דבר שאתה יכול להגיד עליו, להצביע עליו במציאות אפילו הגשמית, יש לו שורש רוחני, הוא קיים, רק השאלה היא עד כמה אנחנו יכולים לעורר את השורש.

תלמיד: כל התעוררות שיש למלכות או כל פעולה שהיא עושה זה תמיד דרך זעיר אנפין?

כן, סולם המדרגות לא משתנה. המלכות בעצמה לא מסוגלת להפעיל שום דבר חוץ מזעיר אנפין, גם לא מרגישה יותר מזעיר אנפין. אבל הכול תלוי בהתעוררות של המלכות, ואנחנו החלקים שלה, יכולים לעורר את כול הסולם, את כל המערכת.

שאלה: האם אפשר להגיד שבתוך זעיר אנפין יש את כל המצבים העתידיים של מלכות?

בפוטנציאל כן, אבל לא שיש את כל המצבים, הכול הוא צריך לקבל מאבא ואמא. אתה יכול לשאול כך, האם יש את כל הרשימות העתידיות שהוא צריך להעביר למלכות כבר בזעיר אנפין, ומאבא ואמא נניח הוא מקבל רק כוח, מילוי? צריך לבדוק את זה, צריך לראות את זה, יש בזה הרבה שינויים. אני מעדיף לא לענות עכשיו, אנחנו נברר את זה. זו שאלה מאוד מיוחדת, מעניינת. זה לא פשוט, במערכת הכללית יש הרבה דברים כאלה שאנחנו לא יודעים, לא מבינים.

אני אגיד לך למה אני נמנע מלענות. כי יש הרבה פעולות שגם זעיר אנפין נכנס כביכול למצב השבור, למצב המקולקל כביכול, כדי לקלקל את המלכות, להעביר אותה דרך כל מיני מצבים. זאת אומרת, אי אפשר להגיד שהרשימות יוצאות בצורה הנכונה בזעיר אנפין והוא מעביר למלכות, ורק מאבא ואמא מקבל כוח, והכול נמצא בו. זה הרבה יותר מורכב.

שאלה: מי עכשיו אבא ואמא שמנהלים את התיקון כשבעצם הם אלה שגרמו לשבירה?

הם לא גרמו לשבירה בעצמם, השבירה נגרמה על ידי רשימו ד/ג' שהם לקחו מהנה"י דא"ק. אבא ואמא הפעילו את זה מפני שלא הייתה בהם שום ידיעה על כך שאין כוח לקבל את זה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה התחדש בהם עכשיו כשהם מנהלים את התיקון?

התחדשה מערכת האצילות. מתחת לפרסא, מעולמות בי"ע, אתה לא יכול לעשות תיקונים, אלא רק כשאתה מעלה אותם לאצילות ובאצילות אתה מקבל אור חכמה ממטה למעלה, רק באח"פ דעלייה. "אח"פ דעלייה" נקרא שהכלים דקבלה שלך נכללים בכלים דהשפעה ואין אח"פ אמיתיים.

תלמיד: מתי קרה התיקון הזה?

התיקון הזה קרה כבר אחרי שבירת הכלים, כשמתחילים לבנות את מערכת האצילות.

תלמיד: ומי בנה אותו, מי עשה אותו, מי גרם לו לתיקון הזה של העלייה?

רשימות מהשבירה ועולם הנקודים שנשאר שם, כתר ואבא ואמא בקטנות וזו"ן נשברו, וס"ג שאליו עולים א', שורש, צמצום ב'. כל זה גורם ליציאת עולמות אבי"ע שבהם כבר מושרש התיקון הזה, כי אי אפשר לבנות משהו אחר על הרשימות שנשארו מהשבירה. את זה צריך ללמוד, אבל יש כאן גם את ראיית המערכת המתוקנת. אחרי השבירה, דווקא בגלל שיצאה השבירה, סוף סוף התגלו הכלים שהיו נסתרים, ועכשיו אפשר לקחת אותם בחשבון, ולראות, מה אנחנו צריכים, לתקן את הכלים האלו, את ל"ב האבן? לא ניתן. מה לעשות? להבדיל, להרחיק ולתקן הכול חוץ מזה. ואז לפי זה נברא עולם האצילות, נבנה עולם האצילות, בכלים שהם חוץ מהאח"פ האמיתי, אח"פ במקומו. וחוץ מזה, מערכת עולמות בי"ע שמהם יכולים לקבל רק כלים שיכולים לעלות ולהתכלל בגלגלתא עיניים, שזה עולם האצילות.

תלמיד: אבא ואימא אחרי התהליך הזה באצילות שונים מאבא ואימא שהיו לפני השבירה?

כן. הם לא מסוגלים לתת את כל האור שמתאים לל"ב האבן, לאח"פ האמיתי, אח"פ במקומו, הם לא מסוגלים. כי אריך אנפין כבר מוגבל, שם זה כתר וחכמה, והבינה יצאה לחוץ מראש דאריך אנפין, והיא מנהלת את העניינים, שכל התיקונים נעשים על ידי הבינה עד כמה שהיא שבה להיות חכמה. זאת אומרת, זה תמיד כבר כאח"פ דעליה. בינה שיצאה מראש דאריך אנפין חייבת לעלות לראש דאריך אנפין, לקבל שם חכמה כמה שמסוגלת להשפיע למטה, ובצורה כזאת היא כבר מטפלת בזו"ן. זה כבר הוחלט.

תלמיד: זאת אימא, הבינה הזאת?

זו אימא עילאה. ויש עוד אימא שזה אבא ואימא שבחכמה ובינה דאצילות. ויש עוד אבא ואימא שנקראים "ישראל סבא ותבונה".

תלמיד: שהם מתחת להם?

כן, כז"ת דבינה. עוד נלמד לאט לאט, אבל אני לא רוצה את זה, כי זה מבלבל. הכול הרבה יותר פשוט. לא כדאי להשתדל לבלוע הכול. המערכת לא מסובכת, הכללים הם כללים פשוטים מאוד, הוא חוזר על זה רק אלף פעמים, זו לא בעיה. הבעיה היא שזה לא נמצא בהרגשה שלנו, זאת הבעיה.

שאלה: דיברנו מקודם על עשר המלכויות של הזעיר אנפין שמתקשרות עם ט' ספירות עליונות.

עשר מלכויות שבזעיר אנפין, שבספירות הפרטיות שלו, הן מתקשרות עם ספירות של הזעיר אנפין, והן מהוות חיסרון של המלכות הכלולה בזעיר אנפין, ומלכות נקראת כאן "נקודה". כל עשר המלכויות האלה שבזעיר אנפין נקראות עשר, "י' נקודות", שבסך הכול הן נקודה אחת של מלכות. זעיר אנפין מקבל את החסרונות האלו, וכשעולה יחד עם המלכות הזאת לאבא ואימא הוא מעורר בהן חיסרון להשפיע לו כדי לגדל את המלכות. מה שהוא מקבל מאבא ואימא זה רק לצורך המלכות.

תלמיד: אז ט' ספירות האלה, זה משפיע אחר כך על המלכות עצמה?

כן.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שהמלכות היא דבוקה ביסוד דזעיר אנפין.

כל המלכויות הפרטיות האלו שנמצאות במלכויות דזעיר אנפין הן דבוקות ביסודות של ט' הספירות האלה דזעיר אנפין. הספירה שקרובה למלכות היא יסוד.

תלמיד: מה זה אומר?

ששם זה המגע בין מלכות לזעיר אנפין. מקום ההשפעה של זעיר אנפין למלכות נקרא "יסוד".

תלמיד: והמלכות עצמה היא מקבלת מזה גם?

היא מקבלת מיסוד דזעיר אנפין. כן. מתשעה יסודות דזעיר אנפין, מעשרה יסודות דזעיר אנפין מקבלות עשר נקודות של המלכות.

קריין: אנחנו ממשיכים בטור א' באמצע, פסקה "והנה כל השמות".

"והנה כל השמות הנ"ל המחולפים תמצא מפוזרות בדברי הרב, דהיינו לפי המדובר, אם מכלים ואם מאורות, וכאן המדובר הוא מאורות, וע"כ הוא מכנה את הנקודה, בשם נקודה שתחת היסוד כנ"ל. וכן הוא מכנה אותה בשם מלכות, דהיינו נפש, כמות שהיא מבחינת האורות. וזכור זה ולא תתבלבל בהחילופים.

ותכלית גידול שבה הוא, שיהיה בה כל הי"ס שלה ותהיה עם ז"א פב"פ שוה לגמרי, וישתמשו ב' מלכים בכתר אחד. שהוא מה מקטרגה הירח. הנה דברי הרב אלו עמוקים מני עמוק ולפי שבלעדם אין הבנה אמיתית בכל עניני המוחין וחילופיהם בשבתות ומועדים וכו', ע"כ הכרח הוא להבינם לכל הפחות לפי המחויב לקשר את הדרושים המובאים בענין זה.

ושורש הדברים אלו הם בדברי חז"ל במסכת חולין דף ס' ע"ב. וז"ל: ר"ש בן פזי רמי, כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן." שני מאורות הגדולים שכאילו שווים. אחר כך מאור הגדול ומאור הקטן, אז לא שווים. כן. "אמרה ירח לפני הקב"ה. רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, אמר לה לכי ומעטי את עצמך וכו'. ע"ש. וזה שטענה אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, מכונה בשם קטרוג הירח. והנה לדברי חז"ל שם משמע לכאורה, שהטענה היתה, שאי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד, אלא שרצתה בכתר מיוחד לעצמה, כדי שתהיה בלתי תלוי בהחמה, שהוא ז"א. והרב אומר, שזה תכלית תיקונה שיהיו שני מלכים משתמשים בכתר אחד. וא"כ למה קטרגה אז בעת שכבר שמשו בכתר אחד."

אנחנו לא כל כך מבינים מה כאן הבעיה, הטענה והקטרוג. ששני מלכים, מלכים זה מהמילה מלכות, מלכות דזעיר אנפין וזעיר אנפין, למה הם לא יכולים להיות שווים, למה הם לא יכולים להיות דומים, כל אחד אולי בתכונה שלו? למה צריך להיות דווקא אחד יותר ואחד פחות? זו שאלה. כן?

תלמיד: כן.

מי אצלך במשפחה יותר גדול?

תלמיד: אשתי.

אשתך. על זה קטרוג הירח, למה היא לא יותר מזעיר אנפין. אז מה תגיד לה? "לכי, מעטי את עצמך". זאת אומרת, יש כאן שאלה גדולה מאוד על מהות הבריאה. אם מלכות היא מעלה את זעיר אנפין וסובבת את זעיר אנפין איך שזעיר אנפין צריך להביא לה מה שהיא צריכה כדי שהיא תתקן את הבריאה, אז מי יותר חשוב זעיר אנפין או מלכות? כאילו לפי החיסרון זו מלכות, לפי הביצוע זה זעיר אנפין. אז לומדים כאן איך יבואו בשיתוף הנכון ביניהם. וזה שייך לכל מערכת הבריאה, בדומם, צומח, חי, מדבר, בכל המדרגות. זה מעניין, למה? כי בזה אנחנו לומדים איך להשלים את הבריאה בכל מצב ומצב.

"אכן כשמדייקים בדבריהם ז"ל, נמצא כי הטענה לא היתה על כתר אחד. כי הקשו, למה כתיב מקודם ב' המאורות הגדולים, שמשמע ששניהם שוין בכתר אחד, ואח"ז כתוב את המאור הגדול ואת המאור הקטן, שזה גדול מזה, וכבר אינם במדה שוה בכתר אחד. וע"ז תרצו, שהירח קטרגה, אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד. ואין לפרש שהיא רצתה שכתרה יהיה גדול מכתרו, כי לפי זה לא היה נקרא קטרוג הירח שאין זה קטרוג אם היא רצתה להיות גדול ממנו, כי קטרוג הוא משמעות של עלבון ומיעוט שהיא עשתה לחמה, ואיזה עלבון יש לחמה אם רצתה להיות גדול ממנו." ברוחניות זה לא שייך. אנחנו לא נמצאים בעל מנת לקבל, בגשמיות. "ועוד, מה היה תרעומת שלה, שאמרה, רבש"ע, כיון שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי, ע"ש. ואם טענתה היתה שכתרה יהיה גדול מכתרו, איזה דבר הגון יש כאן. וביותר מכולם קשה למה חרי האף הגדול הזה, וכי משום שרצתה בכתר גדול ממנו, ע"כ תתמעט כל כך ותתרוקנה לגמרי מאורה, עד דלית לה מגרמה ולא מידי אלא מה שהחמה נותן לה. אכן אין הדברים כפשוטם."

למה אין הדברים כפשוטם? אם אני רוצה להשפיע, אני יכול לצעוק לכל העולם "אני רוצה להיות הכי גדול", כי אני רוצה להשפיע, לתת לכולם, לפזר, לתרום. אז למה אני לא יכול להיות הגדול ביותר? כן יכול. זאת אומרת, בעיית קטרוג הירח לא מובנת לנו כל כך. לא הפתרון שלה אלא הקטרוג בעצמו.

(סוף השיעור)

mlt_o_rav_2018-09-10_lesson_bs-tes-15_n2_p2_ZGxiXPt8