שיעור בוקר 23.05.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק ד', דף רכ"ח, עמ' 228,

פרק ג', אותיות ט', י'

קריין: "תלמוד עשר הספירות" כרך א', חלק ד', דף רכ"ח, עמ' 228, פרק ג', אות ט'.

אות ט'

ג' בחינות אורות: א) התפשטות א' דעקודים מן הפה עד הטבור.

ב) הרשימות שנשארו מהתפשטות א' זו, שהיא רחמים. ג) קומות

האו"ח הנמשכות מן המאציל בזמן הסתלקות האורות שהוא דין

"והנה נמצא כי יש כאן ג' בחינות של אורות : אור א', הוא האור הראשון שבכולם הנקרא עקודים, שירדו ונתפשטו כ מן הפה ולחוץ ולמטה עד (החזה) הטבור. אור הב' הוא אור ל הרשימו שהשאיר האור הא' מהאור ההוא עצמו שבא דרך יושר, והוא רחמים. אור הג', הוא אור חוזר והוא האור הנמשך מן המאציל אל הספירה, ונמשך מ בזמן שהיו האורות עולים וחוזרים ממטה למעלה, ואור הזה הוא דין, כנזכר, להיותו נמשך דרך אחורים."

קריין: עוברים לאות כ' באור פנימי שמתייחסת "ונתפשטו מן הפה ולחוץ ולמטה".

פירוש אור פנימי לאות ט'

"כ) היינו התפשטות הראשונה, שיצא הזווג דהכאה על בחי"ד, שנקרא פה, שהוא בחינת מלכות של ראש, אשר אחר כך נתרחבה המלכות הזאת, לע"ס מינה ובה עד אל מלכות שלה, שע"ס אלו נקראות גוף, ומלכות דגוף נקרא טבור, (כנ"ל) ועשר ספירות של ראש וגוף זה היו בקומת כתר, (כנ"ל)."

קריין: אות ל' קטנה מתייחסת אל "הוא אור הרשימו שהשאיר האור הא'".

"ל) עי' בדברי הרב לעיל (פ"ב אות י') שכתב שב' אורות נשארו אחר הסתלקות דהתפ"א, שהם: א' הוא האור הנשאר מאור ישר, וב', הוא אור עב, שפירושו, אור חוזר שנתרוקן מאור ישר שהלביש בעת התפ"א ונשאר למטה, ונתגלה העביות שבו, ואור העב זה ה"ס הכלים, ואור הזך הנשאר מאו"י נקרא רשימה, ורשימה זו נשארה מלובשת בתוך אור העב. (עש"ה ובאו"פ שם)."

אני מבקש לא לקרוא אור הע"ב אלא אור העב, כי זה מבלבל. לא לקרוא לפי הדקדוק אלא לקרוא לפי מה שמקובלים מתכוונים.

קריין: אות מ' מתייחסת ל" ונמשך בזמן שהיו האורות עולים וחוזרים".

"מ) "עולים" פירושו, הזדככות מן העביות, כדי לבא בהשואת הצורה עם העליון שלו דהיינו המאציל. "חוזרים" פירושו, הסתלקות האור אחר התפשטותו, שנבחן שחוזר לשרשו. וזה אמרו "אור הנמשך מן המאציל אל הספירה ונמשך בזמן שהיו האורות עולים וחוזרים". פי' אור העליון הנמשך על ידי זווג דהכאה בזמן הזדככות המסך וביאתו בהמדרגות שבדרך זיכוכו, שאז הקומות מתמעטות והולכות עד שמזדכך לגמרי ומשווה צורתו אל המאציל, דהיינו אל מלכות של ראש, (כנ"ל) וענין זה מכונה תמיד "עליות האורות אל המאציל". וזכור זה."

שאלה: הוא כותב באות כ' אור פנימי ש"עשר ספירות של ראש וגוף זה היו בקומת כתר". מה זה אומר שהן היו בקומת כתר?

נניח שהוא מדבר על גלגלתא, שמשם הוא מתחיל לספר לנו על התפשטות האורות וכלים. דרגת כתר אפשר לפרש לפי העביות, אפשר לפרש לפי גובה האור. כתר זה בעיה, כי בגלגלתא כשאנחנו משיגים כתר, אנחנו דווקא משיגים שם את אור הנפש הקטן ביותר. דרגת כתר אנחנו משיגים כשהאורות האלה מתפשטים עד ב"ן העליון ואז גלגלתא משיגה את הכתר במלואה. יש כאן [בירור], לא נעמוד על זה.

שאלה: הוא אומר ""אור הנמשך מן המאציל אל הספירה ונמשך בזמן שהיו האורות עולים וחוזרים". פי' אור העליון הנמשך על ידי זווג דהכאה". מה זאת אומרת עולים וחוזרים, "שהיו האורות עולים וחוזרים"?

בזמן הזדככות האור, כשמסך עולה מטבור לפה, יש שם הרבה מאוד אורות שעולים וחוזרים. האור מסתלק מהפרצוף ויחד עם זה נעשים תמיד בזמן הזדככות המסך זיווגי דהכאה בד', ג', ב', א', שורש, ובכל מצב כזה שיש זיווג דהכאה, כתוצאה מהזיווג ישנו אור שמתפשט מלמעלה למטה, למרות שהמגמה כולה היא ממטה למעלה. ואז נקרא שהאורות עולים וחוזרים, עולים וחוזרים, עולים וחוזרים. בצורה כזאת.

שאלה: הוא אומר שה"אור העליון הנמשך על ידי זווג דהכאה בזמן הזדככות המסך וביאתו בהמדרגות שבדרך זיכוכו, שאז הקומות מתמעטות והולכות עד שמזדכך לגמרי ומשווה צורתו אל המאציל".

מטבור עולה מסך מד' דעביות לג', עושה זיווג דהכאה, האור מזיווג דהכאה בעביות דג' יורד לבחינה ד', ואחר כך מזדכך לעביות ב', עושה זיווג דהכאה, מב' יורד לג', ואחר כך [מזדכך] לא', ומא' יורד לב', ואחר כך לשורש, וכך מגיע בחזרה לפה דראש שזה נקרא "מגיע למאציל".

תלמיד: מהי הפעולה הזו שמזדכך, מאיפה התוצאה הזאת?

מה גורם לו להזכככות?

תלמיד: כן.

ביטוש פנים ומקיף, כמו שדיברנו, כבר למדנו את זה. הפרצוף עשה זיווג דהכאה, מילא את עצמו באור החכמה מפה עד הטבור, ואחר כך בטבור הרגיש שיש עליו לחץ מהאור המקיף שיקבל יותר. לקבל יותר הוא לא יכול, כי אז זה יהיה על מנת לקבל, ולכן בהכרח הוא חייב להזדכך, ומזדכך. ובדרך הזדככותו, עכשיו אנחנו לומדים איך שהוא עובר מד', ג', ב', א', שורש, עד שמגיע לפה.

שאלה: הוא כותב פה באות י', "ב' אורות שנשארו אחרי הסתלקות התפשטות א'". הכוונה פה לתגין ולאותיות?

כן. ב' אורות נשארים, נכון.

אני רוצה כאן להוסיף, שעביות זה גם אור. זה אורות. האורות האלה לעומת האורות האלה, הם עובדים כאור וכלי. אז הכלי זה גם אור. מה זאת אומרת? הוא נותן לנו הרגשת החיסרון. רק האור נותן הרגשת החיסרון והרגשת המילוי.

שאלה: אני רוצה לשאול מה הקשר בין רשימו לרחמים?

יש דין ורחמים. יחסית כך אנחנו מדברים על זה. ודאי ששניהם פועלים כדי לייצב את הנברא שיוכל לגלות יותר את הפער בין דין ורחמים, רשימו דרחמים ורשימו דין. רשימו דרחמים זה רשימו מהאור ורשימו דין זה רשימו מהכלי.

תלמיד: זאת אומרת שהרחמים של הבורא עלינו זה אור.

לא, אנחנו לומדים "תלמוד עשר הספירות".

תלמיד: כן, זה מתוך מה שקראנו.

זה מתוך מה שקראנו אבל לא בצורה כזאת שהבורא עלינו, אנחנו עליו. עכשיו אנחנו לומדים טקסט, בינתיים רוצים לדעת מה כתוב. במכניקה, בצורה פשוטה, ולא כפי שאתה רוצה להעביר את זה לרגשות.

שאלה: מדובר כאן על שני אורות, אור הזך ואור העב, וכשמזדככים יוצרים רשימו וכלים. אפשר להסביר את ההבדל בין האור העב והזך? זה לא זיווג אחד שנוצר בכתר בפה, יורד ומזדכך? יש כאילו שני אורות?

אנחנו צריכים לפתוח את "פירוש המילות" בסוף החלק הזה וללמוד, מה זה נקרא "אור העב" ומה זה נקרא "אור הזך". בואו נפתח שם ונקרא, נלמד איך לומדים תע"ס.

קריין: עמ' רע"ו, שאלה ה'.

"ה) מהו אור עב וגס."

קריין: התשובה בעמ' רע"ו, שאלה "ה') מהו אור עב וגס".

"ה) אור עב וגס (ח"ד פ"ו סעיף ב'): אחר הסתלקות עה"ס דאו"י מתוך עה"ס דאו"ח שהלבישו אותן, נשאר האו"ח למטה בבחינת "אור עב וגס", להיותם ריקים מאור. ואז מתגלה עביותם, וניכרים לבחינת כלי, אמנם, מטרם שנתפשט האו"י מתוך האו"ח, היו שניהם כמו מעורבים זה בזה."

זה ברור, היה זיווג דהכאה בפה דראש והאור ישר התלבש באור חוזר בראש הפרצוף, ומניה וביה התפשט בגוף הפרצוף, הגיע לטבור. על ידי ביטוש פנים ומקיף החליט להזדכך והתחיל להזדכך מטבור לפה. לאט לאט בהדרגה המסך עולה ומזדכך ונפטר מהאור הפנימי, האור ישר מסתלק לראש ואור חוזר נשאר בגוף.

והאור חוזר הזה שנשאר, הוא נקרא הכלי. מה זאת אומרת? שאותו המאמץ, אותה הכוונה שהייתה לנברא להשפיע והוא עשה את זה והצליח במשהו, אחרי שהחליט להזדכך מאותו המצב, אותו המצב הפך להיות לכלי לפרצוף הבא וזה נעשה אז אור העב.

קריין: אנחנו נמשיך לאות י' בעמ' רכ"ט.

אות י'

מן ביטוש של אור הרשימות ואור החוזר זה בזה, נולד אור רביעי הנקרא ניצוצות

"ואמנם עוד יש אור רביעי נולד מבין האורות הנזכרים, והוא כי בהיות אור הג' הנקרא אור חוזר, נמשך נ ויורד למטה להאיר בספירה ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה. והנה הם ס חלוקים בטבעם, כי זה אור ישר ורחמים, וזה אור חוזר ודין, ולכן מכים ומבטשים זה בזה. ובפרט כי אור ע הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו שהוא אור הא' כנזכר, ואף על פי שאינו עולה בפועל, כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה, ועם כל זה חשקו ותאותו לעלות. פ אבל האור חוזר, הנה הוא יורד למטה, כנזכר, ונמצאו הפכים בטבעם, ואז מכים זה בזה, כנודע, כי אין שום בטישה והכאה אלא בהיות האורות חלוקים בטבעם, ואז נולד מביניהם על ידי הכאתם זה בזה, ניצוצות של אור מבחינת אור חוזר שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים. ואלו הניצוצות הם אור רביעי שאמרנו."

אנחנו למדנו את זה, גם ב"פתיחה" למדנו, בהרבה מקומות, יש על זה שרטוטים, אבל אני לא יכול כרגע לצייר. מה שקורה כאן, שאותו האור שעולה עכשיו מטבור לפה עושה זיווגים בדרך בכל הרמות ד', ג', ב', א', שורש, ובכל מצב שהוא עולה יוצא שהוא עושה זיווג במצב החדש. והאור, בכל פעם מהזיווג במצב החדש, נניח בדרגה ב' באמצע גוף הפרצוף שעשה זיווג דהכאה, האור הזה יורד וממלא את תוך הפרצוף כמה שיכול לפי הכלים החדשים, כי הכלים נוצרים בהזדככות האור.

ואז אור חוזר היורד, יורד וממלא את הכלים האלה. יש שם בטישות, שאור חוזר היורד נכנס לכלי שיש שם רצון ובתוכו רשימו, והוא פוגע ברשימו, ואז מגרש את הרשימו החוצה, וזה נקרא "תגין על האותיות", והוא נכנס בתוך הכלי הזה ונמצא בו עד שעולה לדרגה עוד יותר עליונה. ואז הזיווג הזה נעלם נניח ברמה ב' שיורדת לרמה ג', וכשעולה לרמה א' אז כבר אין חוזר היורד מב' לג', והתגין על האותיות, אותן הרשימות, הן חוזרות שוב לתוך הכלי שלהן.

קריין: אות י' למעלה.

אות י'

מן ביטוש של אור הרשימות ואור החוזר זה בזה, נולד אור רביעי הנקרא ניצוצות

"ואמנם עוד יש אור רביעי נולד מבין האורות הנזכרים, והוא כי בהיות אור הג' הנקרא אור חוזר, נמשך נ ויורד למטה להאיר בספירה ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה. והנה הם ס חלוקים בטבעם, כי זה אור ישר ורחמים, וזה אור חוזר ודין, ולכן מכים ומבטשים זה בזה. ובפרט כי אור ע הרשימו חושק וחפץ לעלות אל מקורו שהוא אור הא' כנזכר, ואף על פי שאינו עולה בפועל, כי הרשימו נשאר קיים לעולם למטה, ועם כל זה חשקו ותאותו לעלות. פ אבל האור חוזר, הנה הוא יורד למטה, כנזכר, ונמצאו הפכים בטבעם, ואז מכים זה בזה, כנודע, כי אין שום בטישה והכאה אלא בהיות האורות חלוקים בטבעם, ואז נולד מביניהם על ידי הכאתם זה בזה, ניצוצות של אור מבחינת אור חוזר שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים. ואלו הניצוצות הם אור רביעי שאמרנו."

קריין: אות נ' קטנה מתייחסת ל"נמשך ויורד למטה להאיר בספירה".

פירוש אור פנימי לאות י'

"נ) המדרגות נבחנות זו אל זו בבחינת אב אל בנים (כנ"ל בדברי הרב פ"ב אות ג'.) ולפיכך בעת עליות האורות למאציל, בעת שנזדכך המסך דבחי"ד לבחי"ג, שנעשה אז הזווג בבחי"ג, והבחינה הד' נשארה ריקנית מאורה, הנה אז משפיע בחי"ג לבחי"ד מהארת הזווג שלה. וכן אחר זה, כשמזדככת הבחינה הג' לבחינה ב', שהזווג בבחי"ב, שאז גם בחי"ג נשארה ריקנית מאור, הנה אז בחי"ב משפיעה לבחי"ג מהארת הזווג שלה. וכו' עד"ז. ואע"פ שמצד המשכת האורות נחשבת בחי"ד לכתר ובחי"ג לחכמה. אמנם בערך הכלים לעצמם הוא בהיפך, אשר בחי"ג נחשבת לז"א ובחי"ד למלכות. וכיון שהבחי"ד ריקנית מאור, ע"כ אין להבחין כאן רק בערך כלים לפי עצמם. וכן כולם עד"ז.

וזה אמרו "בהיות אור הג' הנקרא או"ח נמשך ויורד למטה להאיר בספירה". אור הג' פירושו, האור של הקומות היוצאות בדרך זיכוכו כנ"ל, והנה האור ההוא נמשך ויורד גם למטה ממקום הזווג להאיר אל הספירה אשר מתחתיה, (דהיינו כנ"ל), אשר בעת שהזווג היא בבחי"ב הנה נמשך הארת הזווג להספירה שלמטה ממנה שהיא בחי"ג הריקנית מאור, ונודע, שהאורות השאירו רשימות בהספירות אחר הסתלקותם משם, וע"כ בשעה שנמשך הארת הזווג דבחי"ב לבחי"ג, פוגע שם באור הרשימה שלה.

וזה אמרו "ואז פוגע באור הב' הנקרא רשימו, אשר נשאר למטה". דהיינו כמבואר, שאור הזווג שבבחינה העליונה, נמשך ויורד לבחינה התחתונה הריקנית מאור שלה, והוא פוגע שם ברשימו. ולהלן מכנה הרב לאותו האור היורד מהארת הזווג ולמטה בשם "או"ח היורד"."

שאלה: האם הרשימו זה דבר קבוע, או שאפשר להשפיע עליו? אני רואה שהכול זה רשימו. מה זה הרשימו הזה?

רשימו זה אותו האור שהיה בתוך הכלי, רק שאנחנו קוראים לו "רשימו", כי הוא עכשיו לא מספיק כדי לפעול בתוך הכלי, אלא הוא צריך איזו התעוררות, משהו שיפעיל אותו. לכן הוא נקרא "רשימו".

תלמיד: אני יכול להשפיע עליו?

רשימו זה מה שנשאר בתוך הכלי אחרי הסתלקות האור ממנו. אבל מה זה הסתלקות האור ממנו? שהאור נשאר, רק שהוא עכשיו לא נמצא בפועל, בכוח לפעול.

תלמיד: אני מבין שהרשימו הזה הוא בעצם הדומיננטי בכל המערכת?

ודאי.

תלמיד: האם יש לנו איזו נגיעה, איזו השפעה על זה? האם זה הקטע שאני יכול להשפיע באיזו נקודה על הרשימו, כתוצאה מאיזו סיבה? האם אני יכול לשנות אותו?

אתה יכול להשפיע על הרשימו. רשימו זו תוצאה מהאור שהיה במקום הזה.

תלמיד: האם אתה יכול להיכנס לשינוי של הרשימו, או שזה דבר קבוע מראש ואין לך שום אפשרות לשנות אותו?

אנחנו יכולים על ידי הפעולות שלנו לשנות את היחסים בין אורות לבין כלים, מסכים, דרגות עביות, ובוודאי גם את הרשימות. זה הכול ניתן לנו.

תלמיד: האם ממה שאתה אומר, ניתן להבין שאפשר לשנות ממש את כל הקטע של רשימות החיים שלנו כביכול?

זה נכון, אבל אתה לא יכול לעשות מה שבא לך. כמו נניח שיש לפניך פסנתר, אמנם אתה יכול לנגן עליו, אבל אתה לא יכול לשנות את סדר הקלידים. את הקלידים אתה לא יכול לשנות, אבל להוציא מהם ניגון איזה שאתה מסוגל, בבקשה.

תלמיד: מה זאת אומרת להוציא ניגון מזה, איך?

יש אורות, ניצוצים, כלים, מסכים, דרגות עביות וכל זה מסודר. עד כמה שאתה רואה שאתה בכל מצב יכול להשתמש בכל הנתונים האלו, בבקשה תשתמש. אבל אתה לא יכול לקחת מה שבא לך ממקום אחד ולעשות אותו במקום השני, אלא אתה פועל בתוך המערכת, וכלפי המערכת הזאת אתה רשאי לפעול לפי החוקים שלה.

כמו שאתה מגיע לפסנתר ומתיישב ומתחיל לנגן, אז אתה יכול להשתמש במכשיר הזה כדי לנגן. אתה לא יכול לשנות אותו איך שבא לך, יש סדר בין התווים. הדברים כבר מסודרים. אתה לא יכול לשנות סדר של עשר הספירות, אורות וכלים וכן הלאה. אבל לפעול בהם לפי המסך שלך, בבקשה.

תלמיד: אני רוצה לפעול בצורה הכי טובה לטובת העניין, תקרא לזה "תכונת ההשפעה". מה אני צריך לעשות כדי לנסות לשנות את הרשימו לטובת העניין של תכונת ההשפעה, מה אני צריך לעשות בכיוון הזה?

מה זאת אומרת לעשות הכול בצורה הכי טובה? זה שאני מחפש באיזו צורה אני יכול לרכוש מסך הכי גדול, ולפעול על ידו להשפיע נחת רוח דרך החברים לבורא. החברים ואני זה בעצם "הפרצוף", הבורא זה "הכתר של הפרצוף", "העשירי", שאנחנו כל אחד מנקודת המלכות שלו משפיעים זה לזה ואליו, זאת העבודה שלנו.

תלמיד: אז איפה הנקודה הזאת ברשימו שיכולה להשתנות או להיות יותר טובה או שפתאום הכול משתנה לטובה?

הכול לפי החוקים שאנחנו לומדים, אתה לא יכול לעשות מה שבא לך.

תלמיד: אני לא רוצה לעשות מה שבא לי. אלא מה אני צריך לעשות, כדי שהכי טוב יקרה, התוצאה הכי טובה בכל התהליך עם הרשימו הזה?

בכל מצב, אם אתה משתדל לעשות פעולות לטובת הזולת ודרכם לטובת הבורא, זו הפעולה הטובה ביותר היחידה שאתה מסוגל לעשות. וכל פעם הפעולה הזאת היא משתנה גם בכמות גם באיכות. בעוצמה ובאיכות.

תלמיד: האם אני יכול לשנות את החיים שלי? כי הרשימו זה בעצם הקו של החיים, אני יכול לשנות אותו?

רשימו זה החיים, אנחנו חיים לפי הרשימו.

תלמיד: אני יכול לשנות את הרשימו של החיים, זאת אומרת את הגורל של החיים שלי?

אתה לא יכול לשנות את הרשימות, אתה יכול לנגן על הרשימות האלו לפי המסך שאתה הולך לבנות. אנחנו תוצאה מהשתלשלות האורות והכלים מלמעלה למטה, ואנחנו עולים ממטה למעלה. וכשאנחנו עולים ממטה למעלה אנחנו פוגשים את הרשימות וממשים אותן, עד כמה שאפשר. מה זאת אומרת עד כמה שאפשר? כי בכל דרגה שאני עולה אני חייב לאחד את כל האורות והכלים והניצוצות והרצונות, הכול יחד, אני חייב לבנות עשירייה. בכל דרגה שאני עולה, זה מצב חדש, ואני חייב לפי זה לבנות את העשירייה שלי וממנה לפעול. כך זה עובד.

תלמיד: זו כל עבודת הקבלה בעצם?

כן, אין יותר. מה שאתה למדת במאמרים, כאן אתה לומד את זה בפרצופים. זה כמו איזו פסיכולוגיה, שם למדת את זה כפסיכולוגיה, רצונות, כל מיני פעולות לטובה, לרעה, הרגשה טובה, רעה וכן הלאה. כאן אתה לומד איך זה קורה בתוך הנשמה, בצורת פיזיקה או פסיכולוגיה, עולים, יורדים, מסכים, רשימות וכן הלאה, אבל מדובר על אותו דבר, רק יש לך בזה שתי שפות.

תלמיד: אז בעצם אני יכול ממש לשנות את החיים שלי.

אלא בשביל מה אתה לומד?

תלמיד: אני לא חשבתי שאני יכול לשלוט על החיים, על הגורל.

אלא בשביל מה אתה לומד? בשביל מה ניתנה חכמת הקבלה?

תלמיד: אני יכול לשנות את הגורל שלי?

ודאי.

תלמיד: זאת אומרת רשימו זה גורל, ואפשר לשנות את הגורל.

אלא בשביל מה אתה יושב כאן?

תלמיד: זו הפעם הראשונה שאני שומע את זה. כי אומרים שהגורל קבוע מראש, אתה לא יכול לשנות גורלות. ב"תלמוד עשר הספירות" אתה מראה לי שאני יכול ממש במו ידיי לשנות את הגורל שלי.

כן. אבל תדע שבזה אתה תלוי גם באחרים. לכן אתה צריך לשכנע את האחרים להיות טובים אליך כדי לשנות את הגורל שלך לטובתך.

תלמיד: הכול תלוי בעשירייה בעצם, איך אני מתנהג אליהם והם אליי.

נכון.

שאלה: למה אור הזיווג מבחינה עליונה יורד לבחינה תחתונה ממנה?

כי האור מרגיש את המקום איפה שהוא יכול להתפשט, ולכן הוא ממלא את הרצון שהתרוקן. האורות עולים מלמעלה למטה ואם אני עושה זיווג בדרגה יותר עליונה, הכלי למטה נשאר ריק והאור יכול לרדת מהכלי למעלה לכלי למטה, ולמלאות אותו. ואז יוצא שאורות מדרגה יותר תחתונה יורדים לדרגה יותר נמוכה, אבל שם יש להם מקום. ואז יוצא שם פער בין האור לכלי, יש שם הרבה תופעות. כל זה נותן לנו את הרגשת הקשר בין אורות לכלים בכל מיני אופנים, שהכלי יותר מהאור, שהאור יותר מהכלי, ומזה נוצרים לנו יחסים נכונים בין אורות לכלים, כי הכול בנוי משניהם בלבד.

(סוף השיעור)