שיעור בוקר 14.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה -

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

אנחנו מתקדמים משיעור לשיעור לייצוב הכלי, לבניית הכלי, ועלינו עוד ועוד לראות מה לא עשינו כדי לצרף זאת לחיבור בינינו. יש בינינו אנשים שנמצאים בכל מיני מצבים קשים כמו שאנחנו יודעים על החברים שלנו שנמצאים באוקראינה וברוסיה. יש גם חברים וחברות שנמצאים במצבים פיזיים, נפשיים וחומריים קשים, לכן נחשוב עליהם ונחזק את כולם, ובעיקר נשתדל בעזרת הקשר בינינו לתת להם כוחות להתגבר על כל הקשיים.

אצלנו כאן ב"בני ברוך" יש לנו חבר ידוע וותיק שחולה בקורונה ונמצא במצב קשה, נקווה שייצא מזה בקרוב וה' ישלח לו רפואה שלמה ולשאר החולים והחברים שלנו.

קריין: אנחנו נמצאים בנושא – מנצחים את המלחמה, תת-נושא: שלום בין חברים, קטע מס' 63.

שלום בין חברים

""איזהו גיבור שבגיבורים, מי שעושה שונאו אוהבו" (אבות דר"נ רפכ"ג).

על דרך המוסר יש לפרש שגיבור נקרא "הכובש את יצרו" (אבות רפ"ד), היינו שעובד עם היצר טוב ומכניע את היצר הרע. ו"גיבור שבגבורים", היינו מי שעובד גם עם היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בכל לבבך - בשני יצריך" (ברכות נ"ד), שגם היצר הרע הוא עובד ה'. נמצא שעושה שונאו, היינו היצר הרע, אוהבו. וכיון שגם היצר הרע הוא עובד ה', נמצא שכאן יש לו עבודה יותר גדולה, לכן הוא נקרא גבור שבגבורים."

(הרב"ש. 273. "גיבור שבגבורים")

אנחנו לומדים שיש לנו רצון לקבל ועלינו להתעלות ממנו בכוונה על מנת להשפיע. להשפיע על מנת להשפיע זה כאשר מגיעים ממלכות לבינה, לכוח השפעה, בצמצום השימוש ברצון לקבל, כי את הרצון לקבל בעצמו לא יכולים לצמצם אלא רק את השימוש בו, ואז מגיעים לדרגת הבינה, להשפיע על מנת להשפיע, שנקראת "גיבור". אחר כך מתחילים לעבוד בלקבל על מנת להשפיע, להשתמש ברצון לקבל שהוא הטבע שלנו כמו בהשפעה בכמה שאפשר, כלומר אנחנו כבר יכולים לעבוד עימו, לקבל בו תענוגים בכוונות על מנת להשפיע, וזה נקרא "גיבור שבגיבורים". כלומר חוץ מזה שעושים צמצום על הרצון לקבל לעצמנו אנחנו אחר כך עובדים עימו כדי להשפיע לזולת, ואלו שתי דרכים, שתי מדרגות, שני שלבים בדרך שבה אנחנו הולכים. כך כל הדרך שלנו עד גמר התיקון מתחלקת לשני חלקים - החלק הראשון אחרי הצמצום הוא להשפיע על מנת להשפיע, והחלק השני הוא לקבל על מנת להשפיע.

קריין: ציטוט מס' 64.

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם."

("זוהר לעם". "אחרי מות". מאמר "הנה מה טוב ומה נעים", סעיף 65)

אנחנו משתדלים להתחבר בינינו, וודאי שמבקשים מהבורא שירשה לנו ויסייע לנו לעשות חיבור בינינו, כי בחיבור אנחנו רוצים לגלות אותו, את תכונתו, לבנות מערכת שהיא תהיה דומה לו. לכן המערכת הזאת נקראת מערכת אדם, הדומה לבורא. על ידי זה שאנחנו משתדלים לבנות בינינו כאלו יחסים, כמו שהוא אומר שיושבים ובלתי נפרדים, "יושבים" הכוונה שכל אחד מוריד את עצמו לדרגת הקטנות, כלומר ישיבה במקום עמידה, "ואינם נפרדים זה מזה", אז "מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה", שבאמת כך היה קודם, לפני שהתיישבו כולם יחד והקטינו את עצמם בשימוש ברצון לקבל שלהם, "שרוצים להרוג זה את זה". עד כדי כך הרצון לקבל היה גדול ולא הסכים עם הזולת, "ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה", באהבת ה'. "הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". "גם" זו כביכול מילה מיותרת, אבל הוא מסביר, ש"המילה "גם", באה לכלול עימהם השכינה". גם הבורא נכלל איתם באותו חיבור, וזה ההבדל בין מה שהיה קודם, לפני שבירת הכלי דאדם הראשון. אחרי השבירה הם מבררים את השבירה ומתקנים אותה, עד שמגיעים בחזרה לחיבור, והחיבור בחזרה מחייב אותם לכלול גם את הבורא. "ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם", משתתף יחד בחסרונות שלהם, בנטיות שלהם, במאמצים שלהם, "ויש לו נחת והוא שמח בהם", בזה שרוצים להתחבר דווקא מעל אותם התנאים שהוא ברא בהם.

שאלה: מה זה אומר ש"הבורא מקשיב לדיבורם"?

יש לנו תמיד קשר עם הבורא, אנחנו לא נפרדים ממנו, רק נדמה לנו שאנחנו מנותקים. הכול מדובר כלפי האדם, לא כלפי הבורא. אנחנו מתחילים לגלות שהבורא מקשיב לנו, זאת אומרת נמצא איתנו בקשר של השפעה - בינה, זה נקרא "הקשבה", שמיעה, והוא מקשיב למה שאנחנו מדברים בינינו, עד כמה אנחנו משתדלים להתקרב זה אל זה כדי לגלות אותו, לעשות לו בזה נחת רוח. זה נקרא שהבורא מקשיב.

תלמיד: אמרת שבעבודה שלנו החלק הראשון הוא כשאנחנו עובדים בהתעלות לבינה, ולאחר מכן בקבלה על מנת להשפיע כשמתעלים לכתר. למה כדי להגיע למגע עם הבורא צריך לקבל על מנת להשפיע?

עלינו להשתמש בכלים שלנו. הכלים שלנו הם כלי קבלה, וזה שאנחנו עושים פעולות השפעה הן רק כדי להתעלות מעל הרצון לקבל שלנו, אבל אחר כך נשתמש ברצון לקבל שלנו גם כדי להשפיע. אז נגלה שלהשפיע לבורא זה לקבל ממנו כי נוכל כבר להבין שאנחנו מסוגלים לעשות פעולת קבלה לא לתועלת עצמנו אלא הכול לתועלת שלו. כלומר את כל התענוגים שנקבל ממנו אנחנו נקבל לא בכלים דקבלה שלנו אלא בכוונה להשפיע לו, מעל כלי הקבלה. זאת אומרת עושים צמצום, מסך, אור חוזר ומארגנים פעולה בצורה כזאת שהיא כולה בהשפעה, אומנם הפעולה עצמה היא כביכול פיזית לפי המהות שלה. זהו מאמץ לקבל בכוונה על מנת להשפיע וזה מאוד קשה.

תלמיד: כשאני נמצא בעשירייה ורוצה להתעלות לתכונת ההשפעה זה איכשהו מובן, אני לא חושב על עצמי אלא על החברים שלי. איך לתאר את השלב השני, שאני יכול גם לקבל על מנת להשפיע?

את זה אי אפשר לתאר בינתיים כי זה הפוך, אתה עובד עם הטבע שלך בצורה הפוכה. לקבל על מנת להשפיע זהו השלב השני בדרך והוא שלב מאוד מאוד לא פשוט. אתה מגיע אליו אחרי שאתה מתקן את כל הכלים שלך בלהשפיע על מנת להשפיע, כלומר ניקית את כולם, הם כולם נקיים מעל מנת לקבל. הרצון לקבל נשאר אבל את הכוונה על מנת לקבל תיקנת, ואז אתה מתחיל את העבודה בלקבל על מנת להשפיע. אפילו שאתה מקבל ונהנה ממה שאתה מקבל, אבל אתה עוטף את זה בכוונה על מנת להשפיע, כך שהכול בשבילו ולא בשבילך.

אלו דברים שהם לגמרי לא מציאותיים בינתיים בשבילנו. אבל נגיע לזה, לכול נגיע. אנחנו נמצאים בדרך, אנחנו מתקדמים בה, אנחנו עדיין לא כל כך מנוסים בכל מיני דברים, ולקבל על מנת להשפיע זה בכלל עוד לפנינו, זה אחרי השלב שהוא להשפיע על מנת להשפיע, אבל אנחנו נמצאים בדרך ומתקדמים.

התהליך שאנחנו עכשיו עוברים הוא חג פורים. חג פורים מסביר לנו מה זה לקבל על מנת להשפיע בצורה השלמה, כלומר גמר תיקון. כך אנחנו מבינים את החג הזה.

שאלה: הרבה פעמים שמענו שכל מה שקורה בעולם תלוי בנו וכל מה שקורה בחוץ זו השלכה של מה שקורה בפנים. גם קראנו בקטע 64 שבתחילה החברים רוצים להרוג אחד את השני, וגם שמענו על העשירייה של רבי שמעון. האם כל זה לא מצביע על כך שאנחנו מוכנים להרוג אחד את השני עד כדי כך שאנחנו רואים את העולם במלחמה?

אני אולי לא יודע להסביר נכון, אבל קודם כל היחסים האלו שעליהם אנחנו לומדים קורים בין הכלים שנמצאים בדרך לתיקון, ולא בין רצונות שהם סתם רצונות לקבל בדרגה כללית של העולם הזה.

העולם שלנו באמת נמצא בהתקדמות לקראת התיקונים הגדולים ולכן יותר ויותר מתגלות החלוקות שבו. יש אנשים שיכולים לדבר על התיקון ואף להבין אותו ולממש אותו במשהו בהתקשרות ביניהם, מצב שעוד לא היה כמוהו, לכן זה נקרא "הדור האחרון". ועם זאת עוד חסרות הבחנות, במיוחד בנו, באותם אנשים שרוצים לעלות לפעולה מעשית רוחנית.

אנחנו עוד נתקדם ונראה איפה כל העולם צריך להיות. אבל האמת היא שהעולם לא רחוק מזה, כי 99.99% מכל העולם לא צריכים להבין, להרגיש ולהיות מעורבים בפעולות השפעה ביניהם. אחר כך התיקון מגיע מלמעלה והם הופכים להיות מתוקנים. יש אנשים כמונו שאצלם זה קורה בצורה הדרגתית, קשה להבנה, בהכרה, במאמצים, בחיבור רוחני ביניהם, וגם במשהו גשמי. וב"אומות העולם" מה שנקרא, בכל האנושות, זה קורה בצורה אחרת.

הם אפילו לא מודעים עד כמה הם לאט לאט מגלים את כוחות ההשפעה והחיבור ביניהם, התהליך הזה נעשה מלמעלה בלי ידיעה הרגשה והבנה מצידם. לכן אפשר להגיד שכולנו יחד נמצאים בהתקדמות, ודאי שאנחנו קשורים אליהם והם אלינו, ונקווה שעוד נראה את התיקונים הגדולים שיורדים עלינו וגם שורים עליהם.

שאלה: מהן הפעולות הנכונות של החברים שנמצאים כיום במצב הזה, האם צריך לעזוב את המדינה, את אזורי הלחימה, או להישאר במקום ולהתפלל, או אם מישהו עדיין לא מרגיש את הסכנה ועוד לא נופלות פצצות לידו אז לא כדאי לעשות כלום?

בשנות התשעים נפלו בישראל סקאדים, טילים שנורו מעיראק לישראל, ואני בדיוק גרתי באזור שבמרחק שני קילומטר ממני, אפילו פחות, 500 מטר ממני נפל כזה טיל. היו כאלה דברים. רב"ש התגורר לא רחוק ממני ולכן היו כמה ימים שלא הייתה ברירה וארגנו לו מקום בירושלים. בירושלים לא נפלו טילים, אז לקחתי אותו לירושלים, לדירה אחת שפינו לו, והוא שהה שם במשך יומיים שלושה, לא זוכר כמה, ואחר כך החזירו אותו למקום שבו היינו תמיד, לבני ברק. מלכתחילה הוא לא רצה לנסוע, אבל אמרנו לו שאין ברירה, הוא חייב, והוא הסכים.

אין מצווה לשבת תחת איום, המלחמה שלנו צריכה להיות בחיבור בינינו נגד האגו שלנו, שם המלחמה ושם עיקר המלחמה, ואת התוצאות מההצלחה במלחמה הפנימית אנחנו נראה בצורה חיצונית. אז בואו נשתדל לבצע מלחמות כאלה.

אין שום צורך לשבת במקום סכנה, כאילו שלא יקרה לי שום דבר. מה פתאום אתה שם תנאים לבורא, ההיפך, "בתוך עמי אנכי יושבת", זאת אומרת אתה צריך להתייחס לכל הדברים האלה כמו כל אחד מהעם, מהקהל, ולא לחשוב שיש לך פרוטקציה מיוחדת מלמעלה כי אתה מיוחד. זה אסור.

אבל עבודה מצידך אתה צריך לתת בכל הכוח, ולכן עליך להיות מחובר יותר עם החברים, וכל הזמן ככל האפשר להעלות תפילה, מ"ן, ללמוד. הכי טוב ללמוד עם כוונה שהלימוד יגן ויעזור לכל החברים שלנו שנמצאים במקום הסכנה. זה הכי חשוב. פותחים וקוראים, לא חשוב מה מדברי בעל הסולם ורב"ש, בתקווה שזה יעזור לחברים שלנו להינצל מכל הדינים שבעולם הזה, וגם בעולם הרוחני.

שאלה: מלחמת עולם יכולה להיות גם חיצונית וגם פנימית בינינו. איך נראית מלחמת עולם שלישית בעולם הרוחני בינינו, איך היא מורגשת?

היא כבר נמצאת בפועל. גם "מלחמת המשיח", שמושכים את כל הרצון לקבל למעלה ממלכות לבינה, כבר נמצאת ואנחנו נמצאים במלחמה הזאת. גם בעל הסולם כותב בנבואתו, "ויהי בתוך שני המלחמה", לכן המלחמה היא בלתי פוסקת והיא נמצאת, ואנחנו משתתפים בה. נשתדל להוסיף למלחמה הזאת רק כוחות טובים של חיבור בין כולם, ועל ידי זה נינצל.

שאלה: כתוב בקטע ש"הקב"ה מקשיב לדיבורם ויש לו נחת רוח והוא שמח בהם". על איזה מצב מדובר בקטע?

בכל דבר כשאנחנו משתדלים להתחבר למעלה מהפירוד ולהתעלות למעלה מהרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע אנחנו גורמים לשמחה.

תלמיד: ואיך נגיע להרגשה כזאת שהבורא איתנו והוא מקשיב לדיבורים שלנו?

בזה אתה כבר דורש משהו שלא דורשים. אנחנו לא עובדים כדי להרגיש, אנחנו עובדים כדי להשפיע. תשתדל להבין מה ההבדל בין זה לזה.

שאלה: הרצון לקבל תוקף את החברים כל הזמן והוא צודק ב-100%. איך אני מברר את האמת?

רק על ידי זה שאתה נלחם עימו ושמח שיש לך בכל רגע ורגע תזכורת מהשמיים. הרצון לקבל שמראה לך עד כמה אתה לא נמצא במצב הנכון, זו ממש עזרה מלמעלה, מהבורא, שאתה צריך שוב ושוב להתעלות מעל הרצון לקבל לרצון להשפיע.

קריין: ציטוט 65.

"יש לכם להרבות באהבת חברים. ואי אפשר לבוא לידי אהבה תמידית, רק על ידי דביקות. זאת אומרת, שתתאחדו בקשר אמיץ. וזה יכול להיות, רק אם תנסו לפשוט את הלבוש שבה נתון הנשמה הפנימית, שהלבוש הזה נקרא אהבה עצמית. שרק הלבוש הזה מפריד בין שתי נקודות. מה שאם כן כשהולכים בדרך ישר, אז מן שתי הנקודות הנבחנים ל"שני קוים המכחישים זה את זה", באים לידי קו האמצעי, שהוא כולל ב' הקוים ביחד."

(הרב"ש. אגרת ה')

קריין: ציטוט 66.

"עוד זאת אבקש ממך להתאמץ ביתר עוז באהבת חברים להמציא המצאות המסוגלות להרבות אהבה בין החברים, ולבטל מאתכם תאות מושגי הגוף. כי זהו המטיל שנאה. ובין עושי נ"ר ליוצרם לא יצויר שום שנאה אדרבה רחמנות ואהבה יתירה יש ביניהם, והדברים פשוטים."

(בעל הסולם. אגרת י"א)

שאלה: למה קוראים לאהבה עצמית "לבוש", הרי זו המהות שלנו, זה לא הלבוש?

לא, כך אתה מרגיש. הרצון לקבל הוא לא טוב ולא רע אלא יכול להיות עליו לבוש על מנת לקבל או לבוש על מנת להשפיע, אבל בו עצמו אין שום כוונה וכלום, הוא מתחיל מאפס. יש לו רק רצון להתקיים, ואחר כך כבר כוונה בשביל מה אני עושה את זה, מה אני צריך מזה. אבל דרגות הרצון לקבל שבהן הרצון שלו הוא רק לקיום - דומם, צומח וחי, הן לא נקראות רע אלא זה הטבע.

כמו שאתה לא יכול להגיד שיש בכלל איזה רע בטבע בדרגות דומם, צומח וחי. כלפיך יכול להיות שכך קורה, אבל אין להם כוונה להזיק לך. אפילו לחיות שמתנפלות עליך אין כוונה מלכתחילה להזיק לך, יש להן כוונה למלא את הרצון לקבל שלהן ולא יותר, בלי להתייחס אליך.

הרצון לקבל שכבר מתייחס לזולת, רוצה להשתמש בזולת, וממלא את עצמו על ידי זה שמרע לזולת, רוצה להרע לזולת, לעשות רע לזולת, ומזה הוא נהנה, זה רצון לקבל שהוא כבר בדרגת האדם. כך אנחנו מתפתחים, ואם אני רוצה סתם לקחת משהו מהשני, זה לא נקרא שאני עושה רע לזולת, אני פשוט רוצה לקבל מה שיש לו כי נראה לי שזה טוב לי. זה עדיין לא רע.

הכוונה שלי היא לא להזיק לו אלא להטיב לעצמי. ורק ממצב שאני רוצה להזיק לו ממש, שאני נהנה מזה שהוא מושפל, שהוא נפגע ואני מנצל אותו, מכאן מתחיל להיות הרצון לקבל הרע האמיתי. זאת אומרת, כדי להגיע לרצון לקבל הרע הזה אנחנו צריכים להתקדם עוד בהגברת הרצון לקבל. ולכן העולם שלנו נכנס עכשיו במיוחד למצבים כאלו שאנשים מתחילים להנות מזה שהם משפילים זה את זה. בעיקר מדובר בהשפלה.

אני לא צריך את מה שיש לך, אבל אני רוצה שאתה תרגיש שאני גבוה ממך ואתה חייב לשרת אותי ואתה תעשה את זה. בדרגה עוד יותר עליונה, אני אשתדל לעשות הכול כדי שאתה תשרת אותי ביחס יפה נגד הרצון שלך. אומנם אתה לא רוצה, אבל תעשה את זה. יש עוד הרבה דוגמאות, אבל הן כבר שייכות למדרגות של הקליפה, של הסטרא אחרא.

שאלה: אנחנו נמצאים במצב שהמלחמה היום יוצרת סיטואציות מאוד שליליות בכל העולם כמו עלייה משמעותית במחירי הדלק, במוצרי הצריכה ובכל הענפים במשק כמו שזה קורה באיטליה, ונראה שיש לזה המשך כמו שצפית.

מה אנחנו יכולים לעשות כדי לזרז את המצב שהאנושות תוכל לקבל את חכמת הקבלה ולא לעבור את הסבל הזה?

חוץ מחיבור בינינו והתקשרות לבורא אני לא רואה שום אמצעי אחר שיכול כאן לעזור, ובכלל לכל הפשעים, לכל הבעיות שמתגלות. דבר נוסף, אנחנו צריכים להבין שהמצבים האלה שאנחנו עוברים הם באמת תיקונים גדולים ואי אפשר לברוח מהם. אנחנו צריכים לסבול מהם ולהשתדל להסביר לכולם בהדרגה, לאט לאט, מה קורה כאן כדי שהאנשים יוכלו לקלוט שמה שקורה לא שייך למצבים האישיים שלהם, כי אם יקלטו כך, הם יקבלו את זה בצורה לא נכונה והכול יהיה מופנה לבעיות שהם מרגישים, אלא עלינו להרחיק את הבעיה מהאדם שיראה שהיא לא מכוונת ישירות אליו. כשהוא יסתכל על הבעיה בצורה כזאת הוא יוכל להבין ולהרגיש אותה בצורה יותר כללית, ואחר כך בהדרגה נקרב את הבעיה אליו, נסביר לו למה זה קורה ומה הוא מרגיש בחיים הפרטיים שלו. היחס האישי שלו לבעיה יכול לקלקל לו את הראיה, כי הוא לא ירצה שום דבר מלבד לסלק את ההפרעה, את הבעיות שיש לו בחיים. כאן צריך להבין איך להסביר לבני האדם את מה שקורה.

אבל אין ברירה, נצטרך לשלם כדי שהעולם יהיה יותר מתוקן. לכן עלינו להתנתק מהאיום בהתייקרויות כמו של הנפט והגז באיטליה, כי וודאי שהכול יהיה יותר יקר, אלא להבין שזה מה שאנחנו משלמים עבור החופש שלנו, שלא נהיה כל כך מכורים לדברים האלה. אנחנו צריכים להתעלות מעל האגו שלנו ולהבין שעל החופש ועל התיקון צריך לשלם, אין ברירה.

תחשבו על זה. יש הרבה כתבות בתקשורת, בעיתונות שמדברות על זה. האנושות דווקא מתחילה לעכל יותר באיזה מצב היא נמצאת, שהמלחמה היא תשלום כדי להיות חופשיים ולא להיות תחת שליטה. אם אתה רוצה להיות תחת שליטה זרה ולשלם שני דולר פחות עבור דלק, אז תצטרך לשלם בחופש שלך, או שאתה מעדיף לשלם עוד שני דולר ולהיות חופשי. תחליט, על זה המלחמה. כלומר עד כמה חשובה לנו הרגשת החופש, ועד כמה אנחנו רוצים להתעלות למעלה ולא להיות קשורים, תפלים וכנועים בגלל מחירי הנפט והגז. אנחנו משלמים בעצם על החופש ולא בגלל שמתרחשת מלחמה. זו לא מלחמה שקורית שם, אלא זו מלחמה שמתרחשת בין החופש לבין הכניעה לעבדות.

תלמיד: כשאתה אומר שאנחנו משלמים על החופש, למה אתה מתכוון? כי האנשים לא מרגישים שהם חופשיים, הם מרגישים שהם יותר רחוקים מהמצב שבו הם היו רוצים להיות, או לפחות במצב שהם היו בו קודם. עכשיו נשמטת להם הקרקע מתחת לרגליים, אין להם יכולת לחזור יותר למה שהיה, ואין להם מושג לקראת מה הם הולכים. אז איפה נמצא בדיוק החופש הזה?

הם יבינו בהדרגה, שאנחנו משלמים כדי לא להיות תחת איום ושליטה של כוחות זרים שנותנים לנו נפט וגז במחיר זול יותר ובתמורה משלמים בכך שעושים מה שהם רוצים. הבורא מסדר את הדברים כך שאנחנו לא מסכימים לזה, אולי רוצים להסכים, אבל אין ברירה מחייבים אותנו בזה, אלו כוחות מלמעלה שעושים זאת, שאנחנו כן נמצאים במצב שיש מי שנלחם ועוזר לנו להצליח במלחמה הזאת להישאר חופשיים. יהיה לנו יותר קשה, אבל עם זאת לא נהיה תחת האיום הזר. אף אחד לא יכול לבוא אלינו ולהכניע אותנו לעשות מה שהוא רוצה. לכן צריכים לחזק את אוקראינה שלא רוצה להיכנע.

שאלה: איך מקובל עובר את המצבים הגשמיים האלה ונמצא עם זאת בקשר תמידי עם הבורא?

הם משתדלים להסתפק בצמצומים, בהגבלות ולראות בזה השגחה עליונה. הבורא מסדר עכשיו בעולם שלנו מצב כזה שאנחנו לומדים שכדאי לנו לשלם עבור החופש והעצמאות שלנו ולא להיות תלויים בנפט ובגז. סידרו את הדברים האלה בעולם כך שכל עוד אפשר היה לשלם בכסף זו לא הייתה בעיה, אבל לשלם עכשיו ביותר כסף זו כבר בעיה. יש מקומות שצריכים לשלם לא בכסף אלא בדם. אנחנו צריכים לקבל את כל הדברים האלה וללמוד מהם, כי בכל זאת אנחנו עוברים תיקונים גדולים.

שאלה: האם כעשירייה אנחנו צריכים להתגבר על האויב שלנו לפני שאנחנו מגיעים לדבקות, או שאנחנו צריכים להגיע לדבקות כדי להיות "גיבור שבגיבורים"?

אתה לא יכול להגיע לדבקות אם אתה לא מתגבר על האויב שלך שהוא הרצון לקבל שלך והוא נמצא לפניך ובך. כל ההפרעות נמצאות בך ולא בשום מקום בעולם, לא בבנקים, לא בתחנת דלק, לא ברוסיה, לא בספרד, אלא אך ורק בך ואתה מעצב את ההפרעות מבפנים.

שאלה: מה הדבר הכי חשוב שאני צריך להבין, האם זה שיעור הבוקר או האם זו העבודה שאנחנו עושים במהלך היום?

אתה צריך לקבל כוחות משיעור הבוקר, לעשות בפנימיות שלך הפרדה בין הרצון לקבל לכוונה בעל מנת להשפיע, ולעשות את כל הפעולות כדי שתהיה לך כוונה על מנת להשפיע, מחברים ולבורא.

שאלה: לגבי המלחמה הפנימית שאנחנו מבצעים, אנחנו מדברים עליה הרבה שיעורים ברצף. מה ייחשב לניצחון במלחמה הזאת, האם כשאנחנו כל הזמן נחשוב על חברים או משהו אחר?

קודם כל זו מלחמה תמידית, ואין רגע אחד ללא מלחמה עד גמר התיקון. אני צריך להשתדל להביא את עצמי למצב שבשבילי כל המלחמה הזאת שאני נמצא בה היא דבר רצוי, היא תענוג, היא אתגר, ואני מאוד מעוניין במלחמה הזאת כי דווקא בה אני מראה לבורא שאני נמשך אליו. לכן אני שמח במלחמה הזאת וגם אני נקרא "איש מלחמה".

זו מלחמה אחרת, היא לא כלפי בני האדם חס ושלום ולא כלפי הבורא, אלא זו מלחמה נגד האגו שלי שאני רוצה להתעלות מעליו ולראות שאני מעלה את עצמי להשפעה, לאהבה ולחיבור עם החברים ועם הבורא. לכן אני שמח במלחמה הזאת ואני לא רוצה שהיא תיגמר, אני רק רוצה שיהיו לי יותר כוחות עד שאגיע למצב שאכניע את כל הרצונות האגואיסטים שלי תחת רגליי ועליהם אני עולה להר ה'.

תלמיד: דיברת על חופש, באופן חיצוני מובן לי שעלינו לגרש את הכובשים מאדמתנו עם איזושהי ראייה עתידית. מהו החופש מבחינה פנימית, האם חופש ממחשבות זרות, מערכים זרים?

אנחנו צריכים לסלק את כל הרצונות על מנת לקבל ולהעמיד למעלה מהרצונות האישיים שלנו רצונות כלליים שנקראים "אהבת הבריות", ואחר כך את "אהבת הבורא". עלינו להגיע למצב שאנחנו דואגים ומחשיבים את הכלי הכללי, העולמי, שהוא יותר רחב ושייך לכולם, ואותו אנחנו רוצים להגיש לבורא.

תלמיד: האם יש לנו שלב חדש בעבודה כלפי כל הכלי העולמי, לא רק בעשירייה?

תלוי באיזה מצב כל אחד נמצא ומה הוא יכול לעשות. אבל אנחנו צריכים להבין שהמלחמה הזאת הופכת להיות ממלחמה פרטית למלחמה כוללת, כללית.

שאלה: מורגש שהבורא מביא אותנו לאפשרות לבחור. האם הוא יעזור לנו לבחור נכון?

הבורא יעזור בכל מצב, גם לבחור, כמו שכתוב "הבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב". אבל אדם צריך לעשות כל מיני פעולות, לנסות לבחור, לחפש, להתפלל ולבקש שהבורא יעזור לו.

שאלה: מהו התיקון במלחמות המשיח, על מה מדובר?

אותו דבר כמו שאצלנו רק בצורה יותר גבוהה ושלמה. כשנגיע לזה נדע גם לשאול וגם לענות, ובינתיים צריכים לעשות את מה שלפנינו יום יום.

שאלה: מה זה להכניע את היצר הרע?

להכניע את היצר הרע זה כשאנחנו מתעלים מעליו ומתחילים להשתמש בו בכוונה על מנת להשפיע. שגם האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו, צריך לעשות משהו טוב.

שאלה: מה לעשות עם תחושת שנאה כלפי הבורא?

יפה מאוד, גם זה קורה וזה סימן טוב. זהו אחד ממצבי ההתקדמות.

תלמיד: מה עושים עם זה?

ממשיכים לעבוד בעל מנת להשפיע דרך החברים, ואחר כך מבקשים שיבוא המאור המחזיר למוטב והוא ישנה את היחס שלנו לבורא.

שאלה: האם להשפיע על מנת להשפיע זה המקום שבו אנחנו עובדים על אמונה מעל הדעת, האם זאת פעולת התיקון?

להשפיע על מנת להשפיע זה כבר נמצא למעלה מהדעת במשהו, במחצית הראשונה של העלייה, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע, וזה כבר תיקון.

שאלה: האם אנחנו צריכים בזמן ההקשבה לשיעורים לחשוב על תרגילים מעשיים שנוכל להוציא מהשיעורים, לאסוף ולדון ברעיונות כדי לממש אותם?

זה אפשרי, ואם יש לכם רעיונות, אז בבקשה תממשו אותם.

שאלה: עד כמה חשוב לא רק להצמיח בינינו אהבה, אלא גם ללמוד להראות אותה זה לזה, ולמצוא צורות של גילוי האהבה?

אנחנו חייבים להראות את האהבה אפילו אם אין לנו עדיין אהבה כמו שכותב הרב"ש במאמרים שלו, כלומר אנחנו בהחלט צריכים להראות שיש.

שאלה: אנחנו רואים עכשיו ביטוי של האגו בכל בעולם, הוא גדל ומבטא את עצמו בפועל, אבל אני לא מרגישה את אותו האגו בתוכי ביחס לעשירייה. איך להפוך את המלחמה החיצונית למלחמה פנימית? האם עדיין לא הגעתי לרמה כזאת של גילוי האגו בעשירייה כמו בעולם?

אנחנו צריכים לגלות את האהבה והחיבור בינינו, ואם אנחנו נמשכים לזה, אז נגלה את הכוחות המנוגדים שמתנגדים ומפריעים לזה, כך עושים זאת. אבל מי שלא עושה מאמץ לחיבור, הוא אף פעם לא ירגיש את הפירוד הזה, אלא ירגיש את הפירוד הרגיל כמו שיש בין האנשים ברחוב.

שאלה: עד כמה חשוב עכשיו למרות המצב בעולם, לא להחליש את הערבות בינינו, ולהשאיר את העשירייה במסגרת ארגונית, בחיבור לשיעורים, במפגשי עשירייה וכולי?

זה הכי חשוב. את כל המצבים האלו אנחנו עוברים בצורה החיצונית, בעולם, במלחמה ועוד דברים, ויחד עם זה אנחנו צריכים להגביר את הקשר בינינו, ודווקא בזה לראות את הצלחתנו במלחמה. אנחנו צריכים להכניע את היחסים בינינו לחיבור, למרות כל כוחות הפירוד, וכשנעשה זאת בצורה פנימית, אנו נייצב את כוחות הפירוד שתופסים את כל העולם ומנהלים אותו. אנחנו נייצב אותם בצורה כזו שהם יהיו יותר קרובים, יתאחדו ויבינו שאין בעולם מה לעשות, אלא רק חיבור.

שהדרך לחיבור, זו הדרך היחידה שעומדת לפנינו. אין כמה דרכים, כל אחד רוצה להגיד בכל מקום שיש לו הזדמנות לפתוח את הפה או לכתוב משהו, שיש לו דרך משלו. אין דרך לאף אחד, יש רק דרך אחת, דרך הבורא, רק חיבור בינינו מעל כל ההפרעות. בזה "איש את רעהו יעזורו" אנו צריכים להשתדל לפנות לבורא בכל השפות, מכל המצבים ולבקש ממנו רק חיבור, על כל השבירות שאנחנו מגלים בעולם, רק חיבור.

שאלה: הזכרת קודם מושג "לשלם עבור החופש". מה זה אומר לשלם עבור החופש שלנו?

אם אני לא רוצה להיות עבד תחת מישהו, כי הוא קנה אותי בכמה גלונים של נפט או קובים של גז, אני צריך לשלם על זה במשהו אחר. וזה מה שהעולם עכשיו עובר, זאת אומרת אנחנו משלמים על החופש שלנו, על להיות לא קנויים על ידי מתנות, אנחנו לא צריכים מתנות, אנחנו צריכים להיות חופשיים. "להיות עם חופשי בארצנו", כך כתוב בהמנון שלנו.

מה זה להיות עם חופשי בארצנו? להיות חופשי ברצון שלנו. שאנחנו יכולים לקיים את רצוננו לכיוון שאנחנו מבינים שהוא צריך להיות מכוון, רצון לחיבור ולגמר התיקון. ולא שמישהו יגיד לנו איך אנחנו צריכים לחשוב, ומה אנחנו צריכים לרצות. בקיצור, במחשבה וברצון איך אנחנו צריכים לסדר את עצמנו שבזה אנחנו עבדים, ועל זה אנחנו צריכים לשלם. לשלם ביגיעה, בלהתעלות למעלה, ואז בחיבור שלנו אנחנו נצא לחופשי, ושם נידבק לבורא.

שאלה: לפעמים אני שומע שמדברים על חופש, אבל רק של צד אחד. איך לדבר על חופש ובאותו הזמן לא להתעלם מההגבלה של חופש כלפי אחרים, האם זה תיקון?

צריך להתקדם, ואתם תראו עד כמה שבמושג החופש מונח הכול. תראו מה בעל הסולם כותב במאמר "הערבות". צריך לקרוא שוב את מאמר "השלום", ומאמר "הערבות", את כל המאמרים הכללים של בעל הסולם.

שאלה: בקשר "לשלם עבור החופש". זה נשמע שאנחנו צריכים להגיע לעצמאות מוחלטת אחד מהשני, אז איפה התלות בינינו?

התלות בינינו היא שאנחנו נכנסים לקשר בינינו להיות חופשיים, אף אחד לא מכניע אותנו, אף אחד לא מחייב אותנו, אנחנו בעצמנו רוצים לשרת זה את זה. זה נקרא שאנחנו חופשיים.

בסופו של דבר מרגיש שאני תלוי בכולם, ואני משרת את כולם, ודרכם אני משרת את הבורא, ואין לי שום רצון שהוא חופשי, אבל בזה אני מרגיש את עצמי חופשי. כי כל השימוש שלי ברצונות מביא אותי לתלות בבורא, ואני תלוי בו, אני עבד שלו, אבל בזה אני חופשי, כי אני יודע איך לנהל את עצמי בצורה הכי מושלמת.

שאלה: אני שומע אותך מתחילת השיעור באיזה קו חדש, הייתי רוצה עוד טיפה להבין אותו. אתה מדבר עכשיו של כך שהמלחמה הפרטית הופכת להיות למלחמה כללית, ממקומית לעולמית. יש כרגע מעבר באנושות? אם תוכל להתעכב עליו?

האנושות נמצאת כאן במה שהבורא מוריד עלינו, וקודם כל זה לא אמריקה, לא רוסיה, לא אוקראינה, ולא אף אחד. אנחנו מבינים שהכול בא מלמעלה ואין עוד מלבדו. לכן אנחנו צריכים לראות במה שקורה, שזה הבורא שמלמד אותנו איך אנחנו יכולים להיות מקורבים אליו, מתקרבים אליו, ונכללים בתהליכים שהוא עושה. יש כאן בירור בין הדברים, ואנחנו צריכים להתכלל בבירורים האלה. אבל לא נראה לי שיש כאן איזה דבר חדש, אולי יש יותר עומק בברור, ואולי יותר בירורים על המקום בו אנחנו נמצאים.

עיקר הבירור היום זה שאנחנו צריכים לברר עד כמה הכוח הכללי, השיתוף, החיבור בין האנשים הוא יותר חזק מהכוח של אדם אחד שרוצה לשלוט על הכלל. יש כאן מלחמה בין כלל ופרט, זו בעצם המלחמה. עד כמה כוח הכלל ינצח את כוח הפרט, ובזה נראה את תוצאות מהמלחמה.

תלמיד: אבל גם הכלל רוצה לשלוט. מה זה משנה אם זה כלל או פרט אם גם הכלל בנטייה לשליטה?

כן, ודאי שלכלל יש עבודה משלו, ויש לו מטרה משלו, מטרה אגואיסטית. הכלל רוצה להיות עצמאי, האנשים רוצים להיות תחת עצמאות שלהם, זה ברור. אבל בכל זאת זה נגד שליטה של כוח זר שרוצה לשלוט עליהם.

תלמיד: איך אפשר לשמור גם על החופש שלי וגם על החופש שלך כך שלכל אחד יהיה את החופש שלו, את הרגשת החופש שהוא רוצה, בלי שאחד ישלוט על החופש של השני?

אני לא רוצה להיות תלוי בך, ואתה לא צריך להיות תלוי בי ככל האפשר, ובאמצע אנחנו עושים הסכם. צריך לעשות הסכמים, אבל לא בכוח. עבודה בכוח זו עבודה שעל בטוח אם לא עכשיו, אז בזמן הקרוב תגמר בהפסד.

תלמיד: ומי שלא מכבד את החופש שלי?

זה שכביכול בא להרוג אותך, "השכם להורגו". אין כאן מה לעשות, כך אנחנו עושים את הבירורים בעולם שלנו. אנחנו צריכים להסתלק מכל העניינים פרטיים שלנו, ולראות את הדברים האלה בכללות.

יש כאן רצון לשלוט על השני, והעולם עכשיו נלחם נגד השליטה הזאת. אחר כך יתגלו שליטות אחרות, וגם כלפיהן יהיו מלחמות. בסך הכול המלחמות האלו נכללות במלחמות המשיח כי הן נגד שליטה של אחד בשני, בזה במיוחד מתגלה הרצון לקבל, ואנחנו עוד נגלה עד כמה השליטות האלה הן שליטות פסולות.

תלמיד: בעיניים גשמיות, ארציות, הדברים שאתה אומר מאוד ברורים. אבל ברגע שעוברים לפסים רוחניים, שם זה קצת הולך לאיבוד. איפה השלום פה, איפה ההשלמה הכללית?

השלום עוד רחוק. קודם צריכים לתפוס ולעצור את הכוח הרע שרוצה להכניע את השני, שלא יהיה לו כוח התקפה, שלא יהיה לו כוח שליטה. רק אחר כך, לאט לאט נוכל לעבוד עליו, לא להרוג אותו, אלא להפוך אותו לכוח טוב. יש גיבור ששולט על היצר הרע, ויש גיבור שבגיבורים שהופך אותו לעל מנת להשפיע.

אנחנו נראה ממש במו עינינו איך זה קורה, כך הבורא מלמד אותנו כדי שנבין. יש כאלה שלא מבינים, ולא מרגישים, שמנותקים מכל מה שקורה, אבל לאט לאט זה נכנס גם בהם. בצורה טבעית זה יתגלה, ופתאום הם ירגישו ככה. מאיפה זה ככה, למה? הם לא יודעים, אבל זה ככה, יתחילו להשתנות בהם מחשבות ורצונות.

תלמיד: בעולם אנחנו רואים את זה, אבל פה בינינו, בין החברים איך זה צריך להיות?

אנחנו צריכים למעלה מכל ההבדלים והניגודים להתקרב לחיבור. כשאנחנו משיגים את החיבור, אנחנו בעצמנו יכולים לעורר במקצת את הניגוד שיש בינינו, ולהכניס אותו לחיבור. לגלות בינינו ניגוד יותר גדול, ועוד יותר להכניס אותו. בינתיים אנחנו עושים צמצום, ומתחברים, ו"על כל פשעים תכסה אהבה", יש פשעים, ויש אהבה.

איזו אהבה? ככה זה. אבל אחר כך כשאנחנו מרגישים שבמשהו אנו כבר יכולים לאחוז בחיבוק זה עם זה, אז מתחילים לעורר שלב אחר שלב את הניגודים בינינו, ובשמירה. בשמירה, שהם יעזרו לנו להיות עוד יותר, ועוד יותר מחוברים, וכך מתקנים. כל התיקון הוא בזה שכל הרע ישמש כיסוד לטוב, ואחר כך הוא אפילו עולה לדרגה טובה, נכלל שם, ועוזר להיות טוב כפול. בעה"ס כותב על כך שמתעלה הרע, ונכלל כולו לטוב.

שאלה: בכל דור, בכל מאה חדשה, האנושות עוברת תקופת מלחמה עם הרבה מקרי מוות, אחר כך מגיעים למשא ומתן, יש שלום זמני, וכך שוב ושוב. במה המלחמה הזאת שונה ממלחמות קודמות?

אנחנו רואים במלחמה הזאת כמו במלחמה העולמית הקודמת שרוב העולם קם נגד שליטה. אז זאת הייתה שליטה גשמית, בנשק, ועכשיו זאת שליטה בכוח, שלא דורשים ממך שום דבר רק תסכים שאנחנו שולטים, זה בא מצד אחד ומצד אחר הוא צריך להילחם. כאן אנחנו רואים שכל העולם פחות או יותר מתחבר נגד השליטה הזאת, וזאת בעצם המלחמה, מהות המעמד שיש כאן.

נקווה מאוד שגם אלה וגם אלה יבינו יותר במה מדובר, שאנחנו צריכים להבין איזה יחסים יש עכשיו, איך הבורא מעורר אותנו למלחמה הזאת, ואיך הבורא מביא לנו אפשרות להגיע לחיבור בינינו למעלה מהמלחמה. ואז אני מקווה שההבנה הזאת תביא אותנו למצב שגם רוסיה וגם אוקראינה יגלו, את זה עוד צריכים לגלות, מהי הצורה הנכונה ששתיהן יהיו מרוצות, שהן יקבלו ממש כפול ממה שהן חושבות שאפשר לקבל כשהן ינצחו, אלה ואלה. שבחיבור מרוויחים הכול, כי גם הבורא מאיר בתוך החיבור ביניהן. את זה אנחנו נצטרך עוד איכשהו לכתוב, לפרסם, והעיקר בעצמנו להבין ולרצות שזה יקרה.

שאלה: מהו ההבדל בתחושות בין עצמאות חומרית לעצמאות רוחנית?

את זה בעל הסולם כותב ב"כתבי הדור האחרון" שאין עצמאות גשמית בלי עצמאות רוחנית. זה מאוד חשוב לעמים, לתיקונים הגלובליים, לא כמו שאצלנו. אני יכול לשבת בבית סוהר, בצינוק, ולהרגיש את עצמי חופשי. כי אם אני קשור לכוח עליון ארבעת הקירות האלה מגבילים אותי במשהו? הם מגבילים את הגוף שלי, גם כך אני מוגבל בגוף שלי בעולם הזה, אני לא יכול לעוף, אני מוגבל. אז כך אנחנו צריכים להרגיש בהתעלות הרוחנית, שאין הגבלות.

תלמיד: אמרת שעכשיו מדינות העולם צריכות לשלם על החופש שלהן, על העצמאות שלהן מהתלות שמציעים להן כנגד, האם בעצם יכולים לבחור רק בעצמאות רוחנית מכיוון שמתלות גשמית לא צריכים להיפטר?

זה נכון, אתה צודק, אתה חושב נכון. אני לא צריך להילחם נגד משהו, אם אתה מדבר על האדם הפרטי, נגיד על עצמך, אז אתה צריך להילחם רק עם היצר הרע שלך, להגיע למצב שאתה חופשי מהאגו שלך, להתעלות מעליו, להתחבר עם החברים. המטרה שלך להגיע עם הקבוצה שלך, עם כל הכלי העולמי ככול האפשר לאיחוד ביניכם לבורא, ולהגיע עד גמר התיקון הפרטי של בני ברוך. יותר מזה, אתה תראה שיתגלו לזה תנאים חיצוניים בקרוב.

תלמיד: בתחילת השנה אמרת שבשנה הזאת אחת מהבעיות תהייה בעיית הרעב בעולם. וכרגע המצב הוא שלשתי המדינות יש השפעה עצומה על כל המזון שבעולם, איך זה הולך להשפיע?

אני יודע שרוסיה ואוקראינה שתיהן מספקות לעולם אפשר להגיד את רוב התבואה, תירס, כל מיני דברים. ובאמת בלי מה שהן מספקות העולם ירגיש את זה כמכת רעב, אולי לא רעב כל כך, אבל בכמה מקומות זה יהיה כמו רעב, כי לא יהיה מספיק כסף לקנות מזון הכרחי, כך נרגיש. מה לעשות? אין מה לעשות, רק חיבור ולהתפלל לבורא, כדי להביא ככול האפשר מהר יותר לאזורים האלה רוסיה ואוקראינה שלום. ושכולנו נעזור להם ככול האפשר מהר יותר לעבד את האדמה ולקבל את התוצאה מהעבודה שלנו. אין מה לעשות, אם עכשיו כבר צריכים להתחיל לזרוע ולטפל בתבואה הבאה זאת בעיה מאוד גדולה. זאת ממש מכה לכל האנשים שחייהם תלויים בזה, ובזה תלוי ממש כמעט כל העולם. לא יודע איך אנחנו נצא מזה.

אבל אנחנו צריכים להבין שכל העולם רוצה להפסיק להסכים עם שליטה, שמדינה אחת שולטת על מדינה שנייה, לזה הגיע הזמן. פשוט ההיסטוריה שלנו כך מסובבת אותנו, שהגיע הזמן שאין שליטה של מדינה על מדינה. אנחנו מהר מאוד צריכים להגיע למצב שאין שליטה של אדם על אדם. ואחר כך אנחנו נגיע להכרה שאין שליטה של האדם שבתוך האדם ששולט על האדם, אלא רק הבורא שולט על האדם. את השלבים האלה אנחנו נצטרך לעבור ונקווה שנעבור אותם מהר.

שאלה: אנחנו לומדים ורואים שכל אחד יותר ויותר תלוי בכל העולם, איך אפשר להיות עצמאי, חופשי, כשהתלות שלנו דווקא גדלה זה בזה?

התלות שלנו זה בזה יכולה להיות טובה ויכולה להיות רעה. כשזה רע אז זה נקרא שליטה רעה, כשזה טוב זה נקרא שליטה טובה, הכול תלוי ביחסים בינינו. חס ושלום אם האדם חולה, הוא נכנס לבית חולים ונמצא תחת שליטת הרופאים. הוא רוצה שיהיו הרבה רופאים, ושיהיו ככול האפשר יותר טובים, שישלטו עליו, יטפלו בו, אפילו שיתנו לו הרדמה, ואם צריך שיעשו בו כל מיני פעולות. כלומר, השליטה בעצמה היא לא דבר רע.

למה אנחנו מגיעים? אנחנו מגיעים לזה שאנחנו רוצים להפטר משליטת הרצון לקבל, ורוצים שבמקום זה ישלוט בנו הבורא, רצון להשפיע. אנחנו לא יוצאים מהשליטה, כי אנחנו נבראים, אנחנו רק בעצמנו, ברצוננו, בכוחנו, בפעולות שלנו רוצים להחליף את שליטת היצר הרע על היצר הטוב. זאת בעצם כל מטרת העבודה שלנו.

שאלה: נראה שהעולם הופך להיות גרוע יותר, מתדרדר, ככול שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו יותר, איך אפשר להפוך את המגמה הזאת למגמה חיובית?

לא צריכים לחשוב שהמגמה תהיה רעה או טובה, צריכים רק לחשוב שבכוח בחיבור בינינו ועם הבורא אנחנו נוכל להתגבר על כל הכוחות הרעים שמתגלים, ואז אנחנו נברך עליהם. כי כשהם מתגלים הם נותנים לנו הזדמנות, אפשרות לעלות מעליהם בכוח הבורא, וזה נקרא עלייה להר ה'. כך אנחנו עולים עד הגמר התיקון. לכן לא לחשוב שיהיה לנו קל או קשה, על טיב העבודה, העיקר למה אנחנו עולים, לקראת מה אנחנו מתקדמים.

שאלה: אנחנו צריכים לשים את עצמנו בידי הבורא ולאפשר לבורא לשלוט עלינו, אבל אנחנו רואים שהבורא נותן לאדם את הרצון לקבל, לא את הרצון להשפיע. זאת אומרת, מה שהבורא מטביע בתוך האדם, זה להשתלט על האחרים ולשלוט עליהם. אז איך אנחנו יכולים להשיג, או להצליח שהבורא ייתן לנו את הרצון להשפיע ולא את הרצון לקבל?

תבקש מהבורא שייתן לך כוח להילחם נגד הרצון לקבל שהוא ברא בך, מחדש אותו ומחזק אותו. שייתן לך במקום זה כוחות שאתה תוכל להכניע את הרצון לקבל שלך ודווקא לעלות כל פעם עליו כמו במדרגות. זאת בעצם העבודה שלנו.

כתוב, "בראתי יצר הרע". הבורא ברא את זה וגם "ובראתי לו תורה תבלין". "תורה" זה נקרא האור הכללי הגדול. למה? כי "המאור שבה מחזירו למוטב". כי בכל מקום שאתה מרגיש שאתה זקוק לעזרה אתה יכול לפנות למקור האור העליון.

איך אתה פונה? על ידי חיבור בינך עם החברים ואתה מושך את האור הזה מלמעלה. ככל שאתה מתחבר איתם, בזה אתה מושך את האור מבינכם, והוא פועל עליכם וכך מעלה אתכם אליו.

הדברים פשוטים, רק צריכים לממש אותם. תנסו לעשות את זה היום ומחר תגידו לנו למה הגעתם.

תלמיד: אז המושכות צריכות להיות בידי האדם לפני שהם בידי הבורא?

כן, המושכות נמצאות בתוך החיבור בינינו.

שאלה: התלמידים של רבי שמעון רצו להרוג זה את זה, אבל בסוף הם לא עשו זאת בגלל שהם פעלו לטובת הבורא ועצרו את עצמם. מה בעולם שלנו ימנע מהמדינות לשלוט זו על זו ולהרוג אחת את השניה בשביל השליטה? איזה כוח יש שלא יאפשר את זה, או שנהרוס את הכול וכבר לא יהיה על מה להילחם? מה ייתן לפתור את העימותים הבלתי פוסקים האלה?

העולם שלנו הוא כולו אגואיסט, זה ברור לנו. השאלה מתי אנחנו יכולים לעצור ולהגיד "די, לא רוצים יותר להיות תחת שליטת האגו שהורס את הכול. אותי, את המשפחה שלי, את כל העולם וסתם מכניס אותנו לוויכוחים ומלחמות".

ומתי האנושות תבין שהגיע הזמן להפסיק את זה. זה יקרה מתי שנזרים לתוך האנושות את הכוחות הטובים שלנו, כי אנחנו רוצים בחיבור, ומתי שנצליח לפרסם לאנושות את שיטת התיקון האומרת, שרק חיבור יביא אותנו למצב המתוקן. הכול תלוי בנו. לכן יום יום אנחנו צריכים לתת דין וחשבון, אם אנחנו עושים משהו לטובת זה או לא?

שאלה: מה זה אומר להיות עצמאיים חופשיים בין החברים, בינינו, ויחד עם זה שכולנו מקושרים?

בזה שאני מוסר את עצמי לחברים כמו שבעל הסולם מסביר, ובעיקר כותב על זה הרב"ש במאמרי החברה, שכאשר אני מתבטל ואני אפס כלפי החברה, אז אני מרגיש את עצמי חופשי. אני לא יכול להיות לגמרי לא מנוהל, אבל כשאני מבטל את עצמי כלפי החברה, אז מה ששולט בחברה זה כוח הבורא ואז אני מרגיש את עצמי חופשי.

שאלה: אמרת שככל שהרצון לקבל יגדל, אז האנשים יתחילו ליהנות מזה שהם ישפילו זה את זה. מה יאלץ אותם להפסיק לעשות את זה?

הם יגלו את הסבל שבזה. מאיפה מתגלה עכשיו הסבל? מזה שאנשים רוצים לשלוט זה על זה. ובמקום רצון להשפיע, הם מפתחים ביניהם רצון לקבל. ואז כל אחד רוצה להרוויח על חשבון הזולת בכל מיני אמצעים. אתה נכנס לחנות ורואה שרוצים לסדר אותך, וכך בכל מקום ברחוב אליו אתה נוסע או הולך, בכל דבר ודבר אתה רואה שהאחרים עוינים כלפיך.

אז כל העבודה שלנו, להשתדל להסביר לבני האדם שאנחנו צריכים להגיע ליחסים טובים. אין ברירה, אחרת האנושות לא תיעלם, לא תהרוג את עצמה לגמרי, אבל היא תביא את עצמה לייסורים כאלה, שכבר לא תהיה ברירה, אלא ללמוד התנהגות טובה מתוך הייסורים.

כמו שאנחנו רואים עכשיו במלחמה, שהבורא מלמד אותנו עד כמה הוא לא מסכים עם השליטה, בעיקר שליטה בין חלק אחד על החלק השני ובזה הוא מלמד אותנו מה אפשר לעשות. לאט לאט הוא מלמד, שתהיה לכולם אפשרות להבין, להסביר לעצמנו, לדבר עם האחרים, ואנחנו רואים איך כל העולם נכלל בזה. וכל אחד צריך לצמצם את עצמו כדי לתת לכוח הטוב לא להפסיד ולא להיכנס תחת שליטת הכוח הרע.

והעיקר להראות שלא יכולה להיות שליטה בכוח של אומה אחת על השניה, מדינה על מדינה - זה העיקר מה שעכשיו אנחנו צריכים ללמוד. ואנחנו רואים עד כמה שכל העולם יותר ויותר מסכים עם זה.

ואין כאן באמת מי אשם ומי שלא אשם, מי טוב ומי רע. אלא הבורא מראה לפנינו ממש תיאטרון, מערכה שבה הוא מלמד אותנו, איך אנחנו צריכים לקבל את הטבע שלנו הכללי ואיך אנחנו צריכים מזה ללמוד, שאין דבר כזה שבכוח אנחנו יכולים להצליח. בכוח לא מצליחים.

כבר עברנו את דרגות ההתפתחות האנושית, בהן היינו נלחמים בכוח ומרגישים את עצמנו גיבורים בכוח ומתגאים במספר המדליות שיש עלינו, שמעידות על מספר האנשים שהרגנו - זה כבר פאסה. עכשיו עלינו עוד להבין שההתקדמות היא לא בכוחות אלא במהות. ואני מאוד שמח שהגענו לזה.

המלחמה שיש עכשיו, אני רואה בה מלחמת עולם, כשחלק אחד מהעולם נלחם בחלק השני, והתוצאות מזה יהיו מרחיקות לכת. הם ישנו את צורת היחס של בני האדם לחיים, למציאות. גם בתוך בני האדם אנחנו נרגיש מה חשוב יותר, איך אנחנו משנים את מערכת הערכים בכל אחד ואחד.

שימו לב כמה גם אתם משתנים, ורצוי לראות מיום ליום עד כמה אתם יותר ויותר מבינים מה קורה כאן.

שאלה: שלוש מלחמות העולם התחילו ביבשת אירופה. האם אפשר להשתמש בעובדה הזאת בהפצה שלנו באירופה ובכלל?

כן, ודאי.

תלמיד: יש לזה סיבה מסוימת?

אירופה זה החלק המפותח באגו של האנושות ולכן שם זה מתרחש.

תלמיד: אתה מצייר לנו שהמלחמה הזאת מכניסה אותנו לעולם חדש, לעולם שבו אף אחד לא יוכל יותר לשלוט על השני.

אני מקווה מאוד שבמלחמה הזאת אנחנו נלמד שאי אפשר להילחם יותר, אין טעם להילחם יותר. המלחמות יהיו בדרגות אחרות. ודאי שאנחנו לא נצא מהרצון לקבל הכללי, האגואיסטי, אבל אנחנו נתייחס לעולם בצורה אחרת. שאין כוח שפועל על בני האדם, אלא רק צורות החיבור ביניהם, יותר טובות ופחות טובות, הם יילחמו ביניהם. וגם הם יהיו במאבקים עד גמר התיקון, עד שישלימו זה את זה, אבל צורת המלחמה, סוג המלחמה יהיה אחר.

גם עכשיו אנחנו רואים שיש מלחמות בין התאגידים, בין חברות הפיתוח ועוד. מלחמות שהן לא מכוונות להרוג בני אדם, אלא מעלות אותנו לתחרות וזה גורם להתפתחות בני האדם בכל מיני מובנים. ולכן המלחמות האלה הן מלחמות שנמצאות בעדיפות על פני מלחמות שהורגים בני אדם.

נראה. עוד נדבר על זה. אני לא כל כך רוצה לדבר על דברים תיאורטיים שעדיין החברים שלנו לא כל כך מרגישים אותם בשטח.

שאלה: אנחנו רגילים כבר אלפי שנים לעולם שתמיד מישהו שולט על מישהו. עכשיו נכנסים לעולם אחר. איפה יהיו המושכות, איזה כוח ישלוט?

התחרות תמשיך, המלחמות יהיו, רק לא המלחמות שאנחנו הורגים בני אדם, שזורקים פצצות, פגזים, המלחמות האלה צריכות להיפסק. יהיו מלחמות אחרות, מלחמות שכליות, בירורים פנימיים. כמה שיותר ויותר בירורים בשכל, ברגש כמו שיש בין החכמים, כמו שיש בין המדענים. גם הן מלחמות אפשר להגיד, שנאה וקנאה וכל מיני דברים יש שם, אבל זו לא מלחמה שאני מנתק את השני, לא נותן לו אפשרות לחיות, נכנס עם כוח האגרוף. אנחנו רוצים כך להתמודד עם מה שיש לנו כדי לברר עם מי הצדק.

אלה מלחמות שכבר מתקרבות למלחמת פורים שאנחנו עכשיו נמצאים בה, "והעיר שושן נבוכה" ולא ידעו עם מי הצדק. יש כוח אחד וכוח שני, אבל איפה כוח הרע ואיפה כוח הטוב אנחנו לא יודעים, ואנחנו צריכים את זה לברר. אבל לא על ידי שאני בא והורג מישהו ואז השני כאילו הצודק והחכם והוא הרוויח. יש חוק למלחמות הבורא, שאנחנו יכולים להצליח רק בחיבור. עכשיו אנחנו רואים איך אנחנו עוברים מהמלחמה שהייתה קודם - מלחמה עם גרמניה נגיד, לפני שמונים שנה - למלחמה בחיבור בין שני הכוחות בעולם, מערב – מזרח, נגיד. ולכן המלחמה לא פשוטה. לא סתם לכבוש מדינה או משהו, היא מלחמה עמוקה מאוד עם שורש פנימי.

תלמיד: האם התלות ההדדית במערכת תוביל אותנו למלחמות יותר רוחניות, אפילו יותר מיטיבות?

המלחמה הזאת צריכה קודם כל להביא אותנו למצב שאנחנו נתחיל להעריך זה את זה, שכל אחד מתעלה מעל הרצון לשלוט בשני ולהבין שהרווח האמיתי הוא בזה שמתחברים, ומתוך הרווח הזה אנחנו מרוויחים. אנחנו באמת מתעלים. אלה לא צודקים ואלה לא צודקים, החיבור ביניהם יביא לנו את ההתעלות. אנחנו עוד נראה. לאט לאט זה יתגלה, נקווה שיתגלה כבר במערכה הזאת.

תלמיד: כלומר, נראה בחוש שלא עושה טוב לאף אחד מזה שאנחנו נלחמים.

כן, רווח לא יהיה. כמו שאוקראינה כולה נהרסת חומרית רוסיה כולה נהרסת כלכלית. מתוך שתי הצורות האלו עכשיו נקווה שאנחנו כולנו נגיע למצב שנוכל להבין, קודם כל להבין את הדברים, ולשכנע את שני הצדדים במלחמה, להבין את הקו האמצעי.

אני עוד לא יכול כל כך לדבר על זה, אבל זה יקרה בקרוב, בעזרת ה'.

שאלה: אפשר לסכם שהמלחמות יפסיקו להביא חורבן, ויתחילו להביא בניין, הכוחות האלה יבנו דברים חדשים באנושות?

כן. אני מקווה שהמלחמה הזאת היא המלחמה האחרונה שאנחנו באים והורסים תשתית חומרית לאיזו אומה, כך ודאי אי אפשר להצליח. מה זה נותן? אתה כך לא יכול לעשות שום דבר. רואים עד כמה זה כבר לא נמצא באנושות. האנושות המתקדמת, המערבית כבר לא מסוגלת לקבל שליטה של אחד על השני בכוח גס, כבר עבר. אנחנו צריכים להגיע להתכללויות, להתחברויות אחרות. תראה מה קורה בעולם, בשביל מה לי להילחם עם מישהו? אני אמכור לו, אני אקנה ממנו, יש לי ויש לו. מלחמה זה דבר יקר מאוד. היא הורסת את החברה והורסת את התשתית החומרית, והיא זורקת אותנו בחזרה מאה שנה.

לכן מאין ברירה מתוך זה האנושות לומדת. עכשיו ממש נקווה שהיא לומדת פעם אחרונה ולתמיד. אנחנו לא הורסים מה שאנחנו בנינו, אלא מעבירים רק את הויכוחים שלנו לדרגות יותר גבוהות. נילחם בשכל, ברגש, במה שכל אחד מנוגד מהשני. כך נלבן את הרצון לקבל שלנו, כמה הוא מפריע לנו, איפה הוא נמצא בכל הדרגות האלה, במלחמות כאלו וכאלו, וכאלו, במה כדאי לנו להילחם. להילחם כדאי, כמו שבעל הסולם כותב, אנחנו כך מגיעים ללבן את הכוונות, ללבן את המחשבות, ובזה להשיג את הכוח העליון. אני מקווה שיהיו מלחמות כאלו, ואנחנו איתכם נמצאים במעבר בין התקופה הזאת לבין התקופה הבאה.

שאלה: הנושא הזה מעורר המון שאלות. אתה רואה את מרוץ החימוש, את הסייבר, את כל הדברים האלה. האם הם יפסקו מהעולם?

לא, אבל אני חושב שלאט לאט אנחנו עוזבים את החימוש הגשמי. אנחנו גם נרצה לראות איך האנושות יוצאת מהמלחמה הזאת, מהתוצאות שלה. הרסו מדינה שלמה, מדינה פורחת, עם אוצרות אדמה כאלה שהייתה יכולה להאכיל את כל אירופה. אני מדבר על אוקראינה, זה עם חזק, עם חכם, עם אדמה כזאת טובה, שנהרסה כליל. להקים אותה ייקח עכשיו עשרות שנים, נקווה שזה יהיה מהר. זה צריך ללמד את כולנו שזו לא הדרך.

תלמיד: אם אי אפשר להצליח יותר בכוח פיזי, כוח מלחמתי, איזה כוח יחליף את הדבר הזה?

אנחנו רוצים להתקדם? רוצים לשלוט? אני רואה שסין היא דוגמה מאוד יפה לכולנו. בלי ללחוץ על אף אחד היא לוחצת בצורה גסה איפה שצריך ונותנת ממש דוגמה טובה מאוד לכולם. תתפתחו. אתם יכולים להילחם עם כולם בלי להרוג אף אחד, אפילו בלי לפתח כל כך כוח מלחמה, יש לכם ביד נשק אחר, כסף, זה הכוח שאתם מייצרים.

אני מקווה מאוד שבצורה כזאת נוכל לעבור לעולם החדש, ובאמת בעולם החדש הזה סין תיתן הרבה דוגמאות נכונות להתפתחות. אמנם זו התפתחות בשליטה, ושליטה מאוד לא נעימה, שליטה מאוד קשה, אבל כך נלמד מהו היצר הרע שלנו בדרגה הסופית, לפני שנפטר ממנו, כשממש לא נוכל לסבול אותו.

תלמיד: אז האנושות פשוט מחליפה סוגי שליטה.

זה כל הזמן כך, כל ההיסטוריה שלנו זה הרצון לקבל שרוצה לשלוט בכל מיני צורות, אבל שליטה של מלחמה חיה, בנשק חי, אני חושב שכבר נגמרה.

תלמיד: אם במקום מדינה או אדם שישלוט עליי, בסוף אני אגלה שהבורא שולט עליי, זו השליטה העליונה שנגלה?

כן

שאלה: אז איפה החופש שלי כשאני אגלה שהבורא שולט עליי? לא ברחתי מכלום, אין חופש.

אתה אף פעם לא תהיה חופשי. אתה תהיה חופשי בזה שאתה מסכים עם הכוח העליון ששולט עליך, כי באמת הוא היה עליון, ועליון נשאר, ובזה אתה חופשי. כשאתה מעלה את עצמך לדרגה שלו אתה נעשה כמוהו, בדבקות שלך בו, בזה אתה חופשי, אתה והוא נעשים כאחד.

שאלה: חופשי בשליטה שלו עליי?

הוא לא שולט, אתה שולט. הבורא זה "בוא וראה", זה לא כוח שנמצא במציאות, זה כוח שאתה בונה במציאות. קשה להסביר, כי הוא לא נמצא. איפה הבורא, איפה השליטה שלו? השליטה שלו היא על הרצון לקבל, עד שאתה מגיע למצב שאתה מתעלה מעל הרצון לקבל אז "למתים חופשי"¹, כשהרצון לקבל מת אתה נעשה חופשי.

שאלה: אתה חושב שגם מלחמות פיזיות כמו שיש בתוך מדינת ישראל שיש בה טרור וכולי, ייפסקו?

אני מקווה שאנחנו נראה את זה בקרוב, ממש בדור הזה או בדור הבא. אנחנו כבר מגיעים למצבים שמאבדים בזה התעניינות כי רואים שזה לא מביא אותנו למשהו. זה שאתה פתאום תופס איזו חתיכת קרקע, זה לא מביא לך חופש, זה לא מספק אותך, הכלים שלנו משתנים וגדלים. ולכן אני מקווה לראות את הדברים האלה שמתחילים יותר ויותר להתרחש גם בארץ ישראל שהיא המקום המרכזי של כל ההתנגשויות. אני שמח שיש לכם הרבה שאלות, מזה כמה ימים שאני רוצה לברר את הנושאים האלה.

שאלה: נראה שבחמישים שנים האחרונות אין מדינה שממש רוצה לשלוט על מדינה אחרת, נראה שיש איזו הנהגה או שליטה עולמית שרוצה לשלוט, מהי אותה קבוצת האנשים ואיך לצאת מתחת לשליטתם?

אנחנו צריכים לראות שהרצון לשלוט נעשה יותר ויותר עדין. הראשון רוצה לשלוט באידיאולוגיה, הוא לא רוצה להרוג את השני אלא שהשני ישתחווה לו. כמו שזה היה בדרך כלל בכל הזמנים. בשביל מה להרוג בני אדם אם אתה יכול לקבל מהם איזו תועלת. אנחנו עוד נראה איך שזה יתפתח.

העיקר, כמו שאנחנו עכשיו רואים איך אירופה בעצם שולטת באידיאולוגיה שלה והיא מנצחת במלחמה הזאת נגד מלחמת השליטה, ונקווה שאנחנו נראה את התוצאות. יכול להיות שבימים הקרובים יהיה אפשר לדבר על זה קצת יותר. אני שמח בכל זאת שיש לנו חברים גם במוסקבה, גם בקייב והם שומעים ונכנסים ונכללים איתנו יחד. אנחנו נמשכים למצב ששם נתחבר כולנו בחיבור אחד והבורא יהיה איתנו.

שאלה: לגבי השליטה האידיאולוגית הזאת, מה צריכה להיות התוצאה, מה אנשים יצטרכו לקבל על עצמם? מהו אותו חופש?

זה יגיע אלינו בהדרגה. קודם כל אין שליטה גסה בכוח פיזי, אחר כך אין שליטה גסה בכסף, כי כוח וכסף אלה בעצם שתי השליטות העיקריות שיש תמיד בחברה האנושית. ואנחנו צריכים לאט לאט להתעלות למעלה מזה ולקבוע שהאמת היא לא איפה שיש יותר כסף ולא איפה שיש יותר כוח פיזי ונשק, אלא האמת היא במקום שיש צד שלישי. מיהו הצד השלישי? אנחנו יכולים להתווכח על זה אלפי שנים בפילוסופיות שלנו ובויכוחים שלנו אבל במקום שיש כוח חיבור - רק הוא יכול להיות למעלה מהכול.

וכאן אנחנו צריכים להסביר את זה, שלא נשארו לנו בדרך עוד מצבים לעבור במלחמה פיזית או פיננסית, אלא אנחנו צריכים לגשת לחיבור, כי חיבור בינינו יראה לנו את המצב האמיתי הנכון של החברה האנושית, כי אז יהיה טוב לכולם וכולם יהיו מסופקים ממש בכול. אלה כבר תנאים של הדור האחרון.

שאלה: לגבי אותו כוח השליטה הגס שמתגלה, איך אפשר לתקן אותו? אי אפשר פשוט לסלק את הכוח הזה שלא יהיה וזהו, איך אפשר לתקן את הרצון הזה לשלוט בכוח. דרך חינוך? דרך הכרה של בני אדם?

רק על ידי הפצה וחינוך. רק על ידי בני ברוך. אתם עוד תגלו את זה, אם אתם עדיין לא בטוחים, שאין חברה אחרת, אין ארגון אחר שיכול לפתוח לאנושות את הדרך בצורה הדרגתית, לאט לאט, כמו לילדים שבאים לכיתה א', ב', ג', כך אנחנו צריכים באהבה לפתוח להם את כל שלבי התיקון וההתקדמות שלנו לעולם הטוב. וכולם צריכים להשתתף בזה בכל הצורות האפשרויות.

שאלה: אף מדינה לא יכולה להתקיים בלי איזו אידיאולוגיה, ומהות המלחמה הזאת היא שאחת המדינות רוצה להשליט את האידיאולוגיה שלה על מדינה אחרת. איזו אידיאולוגיה צריך שתיבנה בתוך המדינות כדי שהן לא יילחמו, אלא דווקא יתחברו ביניהן? מה היא אותה אידיאולוגיה?

אני חושב שבמצב שעכשיו מתגלה זה מאוד ברור. שני עמים שבעצם מבינים זה את זה בצורה גשמית, לא מבינים את עצמם בצורה אידיאולוגית. לא נותנים לעצמם אפשרות להתחבר ביניהם. החיבור צריך להיות למעלה מכל מההבדלים, מכל המחלוקות, זה מה שאני מבין מחכמת הקבלה.

לא דואגים לשום דבר שיש לאחד או שיש לאחר, אלא דואגים רק למה שמחבר ביניהם, ומה שיש בחיבור ביניהם, את זה מפתחים, מגדילים, מטפחים. "מה שמחבר בינינו, בואו נפתח, בואו נדבר על זה, ושזה לא יהיה מנוגד לאף אחד משנינו, ולאף אחד בעולם". זה העיקר. האידיאולוגיה חייבת להיות של חיבור, ומי שרוצה להתחבר, גם טוב, ולאט לאט נלמד מהם חוקי החיבור. זו כבר המערכת הרוחנית שאנחנו מרכיבים בינינו.

שאלה: נראה שאנחנו מגיעים בעולם למצב שאדם צריך להכיר בעצמאות, בחופש של האחר, זה גם משהו שמתגלה בין החברים, גם אני מגלה בעצמי לפעמים איזשהו רצון לשלוט על החבר ברמת האידיאה, הרעיון, אבל איך אפשר לעבוד דווקא בזה שאני אכיר שהוא עצמאי, שהוא חופשי, שמצבו מספיק טוב?

לאט לאט אנחנו צריכים לגלות את הדברים האלה, הם נמצאים, הבורא ייתן קצת יותר הארה מלמעלה ואנחנו נבין ונרגיש שאנחנו מסוגלים לכאלו קשרים בינינו, ואתה תראה עד כמה זה יתקדם. ככל שאנחנו נלך לקראת זה, אנחנו פתאום נרגיש את עצמנו שאנחנו זורמים באותו הזרם שהבורא הכין, וזה יהיה מאוד קל, נעים וטוב, ונתחיל להבין כל מה שקורה.

תלמיד: יש חשש שאם כולם יהיו באותה אידיאולוגיה, אנחנו נאבד את הייחודיות של כל אחד.

הרצון לקבל בכל אחד ואחד לא נעלם, אלא גדל וגדל עוד ועוד, אבל אנחנו יודעים איך אנחנו יכולים לקשור אותו, לצמצם אותו בעל מנת לקבל, ולעבוד עימו בעל מנת להשפיע. ודווקא בזה אתה מגביר את עצמך, מגדיל את עצמך פי תר"ך פעמים, פי 613 פעם יותר ממה שאתה עכשיו בעוצמתך האינדיבידואלית.

תלמיד: איך אפשר בו זמנית לפתח בעצמך את הייחודיות והאינדיבידואלית ויחד עם זה לעבוד על החיבור?

כי החיבור שאתה בונה הוא בקשר עם הבורא ואתה מתייחס כלפי כולם כמו נציג של הבורא, ויש כאן איזה כלי גדול מאוד, רצון גדול מאוד של כל האנושות, ובקצה שלו אתה נמצא, קשור עם הבורא, זאת אומרת הבורא דרכך משפיע לכל האנושות, וככה כל אחד ואחד מאיתנו. בזה הצורה המיוחדת שיש מקום לכל אחד להיות בדביקות בבורא, בדביקות בכולם, ולהיות מיוחד, כי הוא נציג הבורא בעולם.

שאלה: שיטת החיבור הזאת, החיבור של העמים, שתיקרה בין אנשים פשוטים וגם התקרבות המדינות, היא תהיה כתוצאה מהחיבור בינינו?

אני לא רוצה להיכנס לזה בינתיים. במה ששייך לממשלות וסדר בעמים, מספיק לנו בינתיים לממש חיבור בינינו ולהשתדל להסביר לכל העולם מה הזמן המיוחד שאנחנו עוברים ואחר כך איך זה יתחלק ויתחבר על ידי הממשלות והעמים. אני עדיין לא רוצה לדבר על זה. זה שטח אחר.

תלמיד: מהו גבול האחריות של כל אדם פשוט, שהוא שומע שהפתרון היחיד הוא החיבור?

על זה בעל הסולם כותב במאמר הראשון שלו ועד המאמר האחרון וגם רב"ש וכל המקובלים. זה נובע מתוך כך שאנחנו לומדים את הטבע כולו, שכוח אחד פועל בכל המציאות בכל מיני רמות שונות, רק אנחנו חושבים שאנחנו רואים מקרה אחד, מקרה נוסף ולא יכולים לקשור ביניהם, אז נראה לנו שזו מציאות כזאת, אומנם היא מורכבת אבל היא אחידה.

שאלה: אנשים פשוט יצטרכו להבין את זה וזה בעצמו יביא לתיקון?

הם יעשו את כל הפעולות שצריך לעשות ויגיעו לתיקונים שצריכים להיות. אתה בינתיים תתכלל במה שאנחנו מדברים, חסר לך לעשות מה שאנחנו מדברים ועושים.

שאלה: לגבי אותו הרצון לשלוט בכוח גס, בפצצות, ברעב, השאלה היא איך אנחנו כ"בני ברוך" יכולים לתת דוגמה איך האדם יכול להתעלות דווקא מעל הרצון הזה, איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה בין החברים לעלות מעל הרצון הזה?

רק על ידי חיבור בינינו. בגרוזיה פעם היה כך, הייתה פלישה לגרוזיה ואחר כך בלי שאתם עשיתם מלחמה זה נגמר בצורה טובה, ונקווה שככה זה יהיה.

שאלה: אתה כל הזמן מלמד אותנו שבאותה מידה שבה אני אתקן את עצמי אני אראה אחרת את העולם, וגם הבאת את הדוגמה שנסעת עם רב"ש בכפר ערבי ואתה ורב"ש ראיתם תמונה שונה. רציתי לשאול אותך, איך עכשיו אתה רואה את התמונה?

אני מאוד מקווה שאני לא טועה, נראה לי שעוד מעט זה ייגמר, וייגמר בטוב ולא באיזה פיצוץ נוראי, ואנחנו נתחיל להתייחס לעולם כמו שעכשיו אנחנו מדברים. אחרי שאנחנו נעכל את התמונה הזאת בצורה נכונה תוך כמה ימים, אני מקווה שהעולם יתחיל לספוג דרכנו את הצורה הזאת, ויתחיל לסובב את עצמו למצב ש"על כל פשעים תכסה אהבה".

כי מספיק, מה יש לנו מיום ליום, אלפי הרוגים? איזו תועלת יש בזה? עוד שליטה של איזה כוח אחד על הכוח האחר? כל הדברים האלה רחוקים מהאמת, מהתוצאה הנכונה, אז אין צורך להמשיך בזה. עלינו להסביר מה צריך להיות בסוף ולהימשך לסוף הזה מהר ככל האפשר, אני מאוד מקווה לראות את זה.

תלמיד: מה בדיוק צריכה להיות התפילה שלנו היום כדי שהבורא ישנה את התפיסה שלנו לגבי כל מה שקורה בראש שלנו?

אני לא יודע עד כמה אני צריך לסובב את הראש שלי, אני כבר נמצא קצת קדימה, אבל נראה לי שאנחנו צריכים פשוט "על כל פשעים תכסה אהבה". פשוט מאוד, לגלות שהחיבור הוא למעלה מהכול, שזו בעצם ההצלחה הכי גדולה. כששני דברים מנוגדים באים לחיבור ומשלימים זה את זה, זה הניצחון הגדול ביותר, כך כתוב.

ולכן כוח הטוב וכוח הרע צריכים להתחבר ולהביא אותנו למטרה אחת - דבקות בבורא. אי אפשר בלי כוח הרע לעלות לגובה הזה כי כל הגובה הוא על פני התעלות מעל הרע, ולכן הרע מוצדק בזה שהוא מפריע לנו, הוא מלאך שעוזר לנו לעלות עד גובה הבורא. נשתדל להשתמש בו נכון.

תלמיד: לחברים מרוסיה קשה עכשיו להיכנס לקשר עם החברים באוקראינה, אין מילים.

אני מבין, אז מה?

תלמיד: אנחנו מאוד אוהבים את החברים שלנו מאוקראינה, אנחנו ממש זקוקים לזה שהלבבות שלהם יהיו חמים כמו קודם, גם כלפינו וגם כלפי כולם, ואנחנו כל הזמן חושבים עליהם, ורק כוח הבורא יוכל להעלות אותנו מהמצב שבו אנחנו נמצאים היום לאותו המקום שאליו הוא רוצה להביא אותנו.

תודה רבה על המילים שלך, על זה כתוב שכשהבורא מחזיר אותנו לציון אז "היינו כחולמים"², זאת אומרת, אז נגלה עד כמה היינו כמו בחלום רע והחלום הזה עובר, ואנחנו רואים, מגלים את העולם הטוב ואת החברים וחיבוק כללי בין כולנו, וזה מה שנזכה לראות בקרוב, אמן.

שאלה: האם האידיאולוגיה הכללית של האנושות צריכה להיות בכיוון של שימוש נכון ברצון לקבל?

כן. הרצון לקבל לא נעלם, הוא לא מזדכך, נעלמת מהשימוש רק הכוונה על מנת לקבל לעצמו, אבל כלפי כולם מחוץ לי, דרך הזולת לבורא, הוא דווקא גדל וגובר.

שאלה: אנחנו מבקשים מהבורא שלום בינינו ובכל העולם. האם זה ברצון לקבל, כי באופן כזה אנחנו מציבים תנאים לבורא?

לא, אנחנו לא כל כך מציבים תנאים לבורא, על אף שזה מותר, זה נקרא "נצחוני בניי", וכך אנחנו מתקדמים. אבל אין כאן ייצוב תנאים לבורא, אנחנו לומדים מהמערכת שהוא ברא מה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקדם אליו.

שאלה: איך להתעלות ולהקשיב לשיעור מעל העמדות הפוליטיות?

על ידי זה שאני דבוק בעקרונות חכמת הקבלה, באותם החוקים שנמצאים בטבע ולא במוחם של האנשים האגואיסטים.

שאלה: איך האנושות תגיע להבנה, שהבורא הוא היחיד שצריך לשלוט בנו ואיך השליטה הזאת תבוא לידי ביטוי?

על ידי זה שאנחנו נגלה את הבורא, נפיץ ונפתח להם את ההרגשה הזאת, וככל שהם יהיו מקושרים אלינו, הם ירגישו שבינינו מתגלה הבורא.

שאלה: האם המלחמה הזאת, היא תשלום עבור אותה חנות שפתוחה וידו של בעל החנות כותבת. האם שילמנו את החוב?

זה תשלום, אבל תשלום לא רצוי, בשביל מה לנו לשלם כל כך ביוקר, אם אנחנו יכולים להגיע לזה באהבה.

שאלה: האם במצבים החדשים שהעולם הולך לקראתם, יהיה יותר כוח ל"בני ברוך" להשפיע על העולם? האם העולם ו"בני ברוך" מוכנים לזה?

אנחנו צריכים להבין, שהעולם מוכן לכל דבר שאנחנו יכולים להביא לו מהבורא. עלינו להרבות בהפצה.

שאלה: הרושם הוא שתרבות הצריכה מסתיימת עם המלחמה הזאת, מה יהיה המצב הבא?

אנחנו רואים את זה גם בדור הצעיר, שהם לא כל כך נמשכים לכל מיני לבושים חיצוניים, אלא יותר אכפת להם מדברים שקשורים לקשר בין בני אדם, מכשירי קשר וכן הלאה. הדור באמת משתנה, הזמנים משתנים ואנחנו צריכים לראות לאן פנינו בחיבור בינינו.

שאלה: האם יש משהו יותר גרוע ממלחמה?

לא אין, זה הפוך מהחיבור, והחיבור הוא מטרת ההתפתחות האנושית.

שאלה: האם לרצות להיות דומים לבורא, זו יכולה להיות צורת ביטוי אגואיסטית?

בהתחלה זו יכולה להיות צורת ביטוי אגואיסטית, שאני רוצה להיות דומה לבורא, אני רוצה להיות במקום הבורא, אני רוצה להיות למעלה מהבורא, אני רוצה לשלוט עליו. כל הצורות האלה אכן עוברות בראשו של אדם.

שאלה: כיצד נוכל לראות את המצב הגלובלי כמו ספר הדרכה לבניית תפילה, להיות מוכנים להיכנס ולצאת ממצבים קיצוניים כאלה?

על זה אתם צריכים לדון ביניכם ואני מקווה שאחרי השיעור, אתם תדברו על התוכן שלו ואיך אנחנו ממש מממשים אותו.

שאלה: איך אנחנו נשות עם ישראל כמו אסתר המלכה, יכולות לגלם בעצמנו רחמים כאלה, להגן על העולם ולכסות את כל החטאים באהבה?

לתאר לעצמכם שכל העולם זה ילדים שלכם, ממש תינוקות, ואתן צריכות להתחבר ביניכן כדי שיהיה לכן מספיק כוח לדרוש מהבורא, ולהעביר את הכוח הזה לעולם וכך אתן תנצחו.

יש לכם עכשיו עשר דקות לדון מה אתם רוצים לעשות מהשיעור הזה, כדי לקדם את הפצתו לכל העולם, גם בינינו בכל החוגים שלנו וגם בכל העולם.

סדנה

איך אנחנו מממשים את השיעור להפצה שלנו?

*

(סוף השיעור)

---

1. "במתים חופשי" (תהילים פ"ח, ו')↩

2. "שיר המעלות: בשוב יהוה, את-שיבת ציון, היינו, כחלמים." (תהילים, קכ"ו, א')↩