שיעור צהריים 31.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 582

מאמר ס"ח "קשר האדם אל הספירות"

קריין: בעל הסולם, עמוד 582, "שמעתי", מאמר ס"ח, "קשר האדם אל הספירות".

קודם נקרא, אחר כך יהיה לנו על מה לדבר.

סח. קשר האדם אל הספירות

שמעתי י"ב אדר תש"ג

"קודם החטא של אדם הראשון:

א. היה גופו מבינה דמלכות דמלכות דעשיה.

ב. והיה לו נר"ן מבריאה, ונר"ן מאצילות." גופו, הרצון לקבל שלו, היה מבינה דמלכות דמלכות דעשיה. והספירות, האור שהיה בו, היה נר"ן מבריאה ונר"ן מאצילות.

"ואחר שחטא" אדם הראשון, "נפל גופו לבחינת משכא דחויא" משכא דחויא נקרא "[עור הנחש], שהוא הקליפה דבחינה ד', המכונה עפרא דעולם הזה [עפר של עולם הזה]. ובתוכו מלובש גוף הפנימי", במשכא דחויא, "מקליפת נוגה", הגוף הפנימי מקליפת נגה והגוף החיצון מעור הנחש, "שהוא", הגוף הפנימי, "חציו טוב וחציו רע. וכל המעשים טובים, שהוא עושה, הוא רק עם גופו דנוגה. וע"י העסק בתורה ומצות, הוא מחזיר את גוף הזה, שיהיה כולו טוב. והגוף של משכא דחויא [עור הנחש] מתפרד ממנו".

עד כאן החלק הראשון של המאמר.

"ואז הוא זוכה לנר"ן דקדושה, לפי מעשיו.

קשר נר"ן של האדם אל הספירות.

א. עצם הנר"ן של האדם הוא מבחינת מלכות של ג' הספירות: בינה וזו"ן, שבכל עולם מאבי"ע". באצילות, בריאה, יצירה ועשיה יש ספירות, בכל עולם ועולם יש ג' ספירות, בינה וזו"ן.

"ב. ואם הוא זוכה לנר"ן דנפש, הוא מקבל מג' בחינות מלכות דבינה וזו"ן דעשיה.

ג. ואם הוא זוכה לנר"ן דרוח, הוא מקבל מג' בחינות מלכות דבינה וזו"ן דיצירה.

ד. ואם הוא זוכה לנר"ן דנשמה, הוא מקבל מג' בחינות מלכות דבינה וזו"ן דבריאה.

ה. ואם הוא זוכה לנר"ן דחיה, הוא מקבל מג' בחינות מלכות דבינה וזו"ן דאצילות.

וזהו מה שאמרו חז"ל," חכמים, "שאין אדם מחשב אלא מתוך הרהורי לבו, שכל הגוף נחשב לבחינת לב. והגם שהאדם כלול מד' בחינות דצח"מ (דומם, צומח, חי, מדבר), אבל כולם נרשמים בהלב.

והיות שאחר החטא נפל גופו של אדם הראשון למשכא דחויא [עור הנחש], שהוא הקליפה דבחינה ד', המכונה "עפרא דעולם הזה [עפר של עולם הזה]". לכן כשהוא מחשב, כל מחשבותיו הם של לבו, היינו גופו מבחינת משכא דחויא [עור הנחש]."

(וכשהוא מתגבר על ידי התעסקותו בתורה ומצות, שזהו הסגולה היחידה, אם הוא מכוון בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, אז התו"מ מזככים את גופו. פירושו, שהמשכא דחויא [עור הנחש] מתפרד ממנו. והפועל הקודם של תו"מ, הנקרא "קליפת נוגה", שהוא בחינת גוף הפנימי, שהיה מחצה טוב ומחצ רע, נעשה עכשיו לכולו טוב, שענינו הוא, שבא עכשיו להשתוות הצורה.)

ואז זוכה לנר"ן דקדושה, לפי מעשיו" שלו, "היינו בתחילה הוא משיג נר"ן דנפש מעולם העשיה. ואח"כ, כשהוא מברר את כל הבחינות ששיכים לעולם העשיה, אז הוא זוכה לנר"ן דרוח דעולם היצירה. עד שמשיג נר"ן דחיה דאצילות. היינו שבכל פעם נעשה לו בנין אחר בליבו". אור אחר ממלא את ליבו. "זאת אומרת, במקום שהיה לו מקודם גוף פנימי מקליפת נוגה", בהתחלה, במצב הכי נמוך, "שהיה חציה טוב וחציה רע, נעשה עכשיו הגוף הזה, על ידי הזיכוך שקבל מתורה ומצות, לבחינת שכולו טוב.

נמצא לפי זה, כי בזמן שהיה לו גוף מבחינת משכא דחויא [עור הנחש], היה מוכרח לחשוב ולהשכיל מושכלות רק מתוך הרהורי לבו. שפירושו, כל מחשבותיו היו רק איך למלאות הרצונות, מה שהקליפה מחייבת אותו, ולא היה לו שום עצה לחשוב מחשבות ולכוון כוונת, רק מה שנתיישב על לבו." זאת אומרת כולו חושב לקליפה. "והלב שלו היה אז בחינת משכא דחויא [עור הנחש], שהוא הקליפה הגרוע ביותר.

לכן יוצא שכמו כן, בזמן שזוכה על ידי התעסקותו בתו"מ אפילו שלא לשמה, אלא שהוא דורש ומבקש מה', שהשם ית' יעזור לו על ידי התעסקות בתו"מ בבחינת "כל אשר בידך ובכחך לעשות עשה", ומצפה לרחמי שמים, שה' יעזור לו להגיע על ידי זה לשמה, שכל השכר מה שהוא דורש מה' עבור עבודתו, שיזכה לעשות בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו. כמו שאמרו חז"ל "המאור שבה מחזירו למוטב"."

אם הוא עושה כך, "אז מזדכך הגוף דמשכא דחויא [עור הנחש], היינו כנ"ל, שנפרד ממנו הגוף הזה" של משכא דחויא, "וזוכה לבנין אחר לגמרי, דהיינו לבנין דנפש דעשיה. וכמו כן הוא מוסיף והולך, עד שמשיג בנין מנפש ורוח דבינה וז"א ומלכות דאצילות. וגם אז אין לו שום ברירה לחשוב מחשבות אחרות, אלא לפי מה שהבנין דקדושה מחייבת אותו. היינו שאין לו מקום לחשוב מחשבות נגד הבנין שלו, אלא הוא מוכרח לחשוב ולעשות מעשים רק על הכוונה להשפיע נחת רוח ליוצרו, כפי שהבנין שלו דקדושה מחייבת אותו.

היוצא מכל הנ"ל, שאין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש" לו "לכוון, שלבו יהיה ישר לשם השם ית'. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור עליון. וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא מוסיף והולך." בסולם המדרגות.

"וזה נוכל לבאר מאמר חז"ל" שכתוב בו ""וגדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". שפירושו, שע"י אור התורה הוא בא לידי מעשה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. וזה נקרא בחינת מעשה. זאת אומרת, שהאור התורה עושה לו בנין חדש בהלב. וזהו כנ"ל, שהגוף הקודם, שבא לו ממשכא דחויא [עור הנחש], נפרד ממנו, וזוכה לגוף קדוש. שהגוף הפנימי, הנקרא קליפת נוגה, שהיה חציו טוב וחציו רע, נעשה כולו טוב. ובו שורה עכשיו הנר"ן, מה שהוא משיג ע"י מעשיו, במה שהוא מוסיף והולך.

ומטרם שזכה לבנין חדש, אף על פי שהוא משתדל לזכך את לבו, מכל מקום הלב בעינה עומדת. ואז נבחן, שהוא בבחינת "עושי דברו". אבל צריכים לדעת, שהתחלת העבודה מתחלת דוקא בבחינת עושי דברו. אבל אין זה שלימות, משום שאין הוא יכול לטהר את מחשבותיו במצב הזה, כי אינו יכול להנצל מהרהורי עבירה, מטעם שלבו הוא מגוף של קליפה, ואין אדם חושב אלא מתוך הרהורי לבו, כנ"ל.

אלא רק המאור שבה" שבתורה "מחזירו למוטב. שאז הגוף החוצץ מתפרד ממנו". נפרד ממנו. "והגוף הפנימי, שהוא קליפת נוגה, שהיה חציו רע, נעשה לכולו טוב. ואז נמצא, שהתורה מביאו לידי מעשה, שהוא ע"י עשייתו בנין חדש. וזה נקרא מעשה."

שאלה: בעבודה שלנו חשובות גם האיכות וגם הכמות של המאמצים, והאיכות שלהם היא הכרחית כדי לקיים את מה שכתוב ולהגיע לבחינת המעשה, זאת אומרת שהאור שבו מחזירו למוטב. איך לכוון את הלב והמוח בזמן הלימוד לחיבור ולא להסיט את המחשבות מהאור הזה?

לחשוב רק על זה.

תלמידה: מתוך הפרקטיקה, בזמן הלימוד והחיבור יש מצב כזה שכל הזמן תשומת הלב הולכת למקום אחר ואי אפשר להתרכז דווקא בזה. אני עושה מעשים חיצוניים, קוראת, שומעת את השאלות, את התשובות, אבל בתוכי, כשאני מתרכזת בלהרגיש את האור שמשפיע עלי, אין לי את זה.

הכול יגיע.

תלמידה: האם הרגישות הזאת לאור היא תלויה רק במאמצים?

במאמצים, ובמידת הקרבה שלך לחברות בקבוצה.

שאלה: הזמן המשותף שלנו, זאת אומרת שיעורי בוקר, צהריים וערב והעבודה עם העשירייה, אלו שש וחצי שעות ביום, ולא כולן יכולות לממש את הכמות הזאת. קבענו בעשירייה שאנחנו כוללות את כל החברות ועובדות עם כל העשירייה. האם זה מאמץ איכותי וכמותי, או שבכל זאת חשוב שכל החברות ישתתפו?

כל אחת איך שהיא יכולה, אבל אתן צריכות לכלול בזה את כולן, את כל העשירייה.

שאלה: הבנתי שחצי מקליפת נוגה זה כל מה שנשאר לנו מהטוב. האם אנחנו יכולים לעורר רק את הצד הטוב של קליפת נוגה, האם יש איזשהן פעולות?

תקראי שוב ושוב את המאמר ובסופו של דבר תביני איך זה נעשה.

שאלה: כתוב פה, "לכן יוצא שכמו כן, בזמן שזוכה על ידי התעסקותו בתו"מ אפילו שלא לשמה, אלא שהוא דורש ומבקש מה', שהשם ית' יעזור לו על ידי התעסקות בתו"מ בבחינת "כל אשר בידך ובכחך לעשות עשה", ומצפה לרחמי שמים, שה' יעזור לו להגיע על ידי זה לשמה". מה זה רחמי שמים, ואיך לזכות לזה?

שהבורא יתקרב אליו ויתחשב בו.

שאלה: איך אני יכול לממש את ארבעת השלבים בלב, מהכי פנימי לגשמי, כך שלא אפול שוב לעורו של הנחש?

אתה צריך לקחת כל מאמר ומאמר של רב"ש ולפתוח אותו, כמו שהוא מסביר לנו כאן איך לפתוח. ואז לאט לאט האור העליון יפעל עליך ותתחיל להרגיש שאתה יותר ויותר מתקרב להבנה ואפילו להרגשה, זאת אומרת להשגה. כך זה יקרה.

שאלה: מה זאת אומרת שאנחנו לא יכולים לתקן את המחשבות שלנו, אבל מה שאנחנו דורשים מהבורא זה את תיקון הלב?

כן, העיקר הוא תיקון הלב. ואחרי הלב מסודרים כל יתר המחשבות, הרצונות, כל מה שיש באדם, הכול אחרי הלב. לכן אנחנו דואגים רק לתיקון הלב.

שאלה: כתוב, שאז מקבל נר"ן דקדושה. האם תחילה מקבל נר"ן דנפש מעולם העשיה, זאת אומרת ג"ר של מה שהאדם השיג?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שהוא מתקן את הגוף הפנימי ומגלה נר"ן דנפש דקדושה?

הוא מתקן את הרצונות שלו שעולים, בדרגת עולם העשייה, אחר כך בדרגת עולם היצירה, אחר כך בדרגת עולם הבריאה, ואחר כך בדרגת עולם האצילות. יש ארבע מדרגות לפנינו שבהן אנחנו צריכים לטפס.

תלמיד: אנחנו הרי לומדים שהכול זה תיקון, וזה קורה בחיבור בינינו בעשירייה.

בטח.

תלמידה: יש לנו הרגשה כשמתחברים עם החברים. מה בתוספת להרגשה הזאת יש בחיבור עם החברים, כשהרצון הזה עולה למדרגת עולם העשייה?

שאתה, בחיבור שלך עם החברים, מגלה את הבורא, אור.

תלמיד: האם זה מובן לאדם שעכשיו מתגלה לו דרגת עולם העשייה?

באופן יחסי.

תלמיד: איך הוא מבין שעכשיו הוא עלה למדרגת עולם העשייה וזה לא סתם הרגשה מִהקשר עם החברים?

בדרגת עולם העשייה הוא עדיין לא מבין, הוא צריך לעלות ליצירה ולבריאה. בדרגת עולם הבריאה הוא כבר מבין איפה הוא נמצא ומה קורה איתו, ואחר כך כבר עולה לעולם האצילות וכן הלאה.

תלמיד: ביחס לקשר בין החברים, מהי התוספת של עשייה, יצירה, בריאה, יצירה, האם העמקות או הצפיפות של החיבור?

כן, מתווספת הרגשת החיבור עם החברים והאפשרות להכיל את האור, להחזיק את האור בתוך החיבור הזה.

שאלה: מה שכתוב במאמר מיוחס לעולם הרוחני, שרוכשים כלי ומסך. מה אנחנו יכולים לקחת מהמאמר היום וכבר להשתמש בו?

אתם צריכים לקרוא את המאמר הזה אפילו חמש מאות פעמים ביום, עד אשר הוא ייכנס לפחות במשהו אל הלב שלכם.

שאלה: איך אנחנו מושכים אור עם כל הכוחות שלנו גם כשאנחנו לא בחיבור עם הבורא?

אפילו שאנחנו לא מרגישים שאנחנו נמצאים בחיבור עם הבורא, בכל זאת, במה שאנחנו מתקרבים לבורא נשאר לנו, זאת ההשגה, ואנחנו צריכים רק לזה לשאוף.

תלמידה: לפעמים אנחנו מרגישים את הבורא, אבל זה לא תמיד. איך לדרוש את ההרגשה הזאת?

להתפלל. להתפלל שהבורא ייתן לנו את ההרגשה הזאת, שאנחנו נרגיש אותו.

שאלה: במאמר נאמר שלפני העבודה הדעת והלב מעורבבים אצל האדם. מה משתנה במוח ובלב של האדם כדי שהוא יוכל לעסוק רק ברוחניות?

הוא מתחיל להרגיש את הכוחות שפועלים עליו, את כוח האור, את כוח הקבוצה, ומתחיל להיות קשור עימם.

תלמידה: זה מורגש כמו שינוי עצום, כמו בנייה מחדש של הדעת.

כן.

שאלה: אני מבינה שקליפה היא לא תמיד משהו רע. במה קליפת נגה מגינה עלינו מלהיות בין טוב לרע?

קליפת נגה מגינה עלינו שלא ניפול לקליפות, ולכן היא מושכת אותנו קצת לבורא כדי לשמור עלינו. קשה לבטא זאת במילים, אנחנו עוד נלמד על זה הרבה.

שאלה: אנחנו לא מרגישים עכשיו את הבורא, אז איך אנחנו יכולים להגדיר אותו כרגע?

תנסו ככל שאתם יכולים. אפילו שברור שלא מרגישים, אבל כאילו שאתם קצת מרגישים. כך אנחנו מתחילים בחיים שלנו, כמו תינוקות, ללכת, לתפוס משהו ביד, אפילו שלא יודעים, אבל איך שזה יוצא.

שאלה: בטקסט כתוב, לכוון את הלב, שהלב יהיה מכוון ישר לשם ה'. האם הפעולה הזו היא חיבור החברים בתוך הלב?

כן.

תלמידה: אנחנו צריכות לבדוק אם אנחנו מכוונות לבורא, האם אנחנו מכוונות דווקא בזכות הפעולה הזאת?

אתן רוצות להתחבר יחד ברצון הזה ולכוון אותו לבורא, ועל זה אתן מבקשות.

תלמידה: הבורא בעצמו נותן את האפשרות הזאת שכולנו יחד מכוונים לבורא.

כן.

שאלה: מה יעזור לנו להתעמק במאמר בעשירייה כדי לא להסתבך, לא להתבלבל ולהמציא משהו, ולעבור את מצב העלייה?

רק הקשר בין החברות וקריאת מאמרים.

שאלה: כתוב במאמר שכדי לעבור מלא לשמה ללשמה, אז "כל מה שבידך ובכוחך לעשות, עשה" ולחכות לרחמי שמיים. מה אנחנו צריכים לעשות ולמה אנחנו צריכים לחכות?

אנחנו כל הזמן צריכים לחזק את הקשר בינינו, ולהפוך אותו ליותר ויותר מֵבִין עם כל האפשרויות השונות.

תלמידה: עם איזה שאלות אנחנו צריכים לחכות?

לחכות שיבואו אליכן השאלות.

שאלה: הקליפות שולטות בעולם האגואיסטי, ואור התורה והמצוות שולטים באור העליון שבו אנחנו כבר רוצים דבקות בבורא. האם אור התורה הוא במעשינו או צריך לבקש אותו בעשירייה?

צריכים לבקש מהבורא שיאיר עלינו את אור התורה, ואנחנו, על ידי שמקבלים את האור הזה, מתחברים אליו, ואז על ידי האור הזה אנחנו עולים לעולם האצילות.

תלמידה: יש לי ספקות. הגעתי לקבוצה, אבל יש לי כזאת תחושה שבין אנשים, בין החברים, יש דברים מפחידים שקורים. ואפילו שהתפללנו זה על זה, בכל זאת נדמה שיש כוחות שלוחצים עלינו שהם יותר חזקים מהתפילה שלנו. אני מבקשת עזרה כי אני מאוד מפחדת.

עזרה צריך לבקש מהבורא. להחזיק בבורא, אך ורק בו, "אין עוד מלבדו", ואז הכול יסתדר.

שאלה: אדם הרי כבר היה בקדושה, הוא כבר היה באצילות. לאיפה הקדושה הזו נעלמת אחרי השבירה כך שצריך להתחיל הכול מחדש בעולם העשייה? האם הקדושה הזאת נשמרת?

היא לא נשמרת בשום מקום, היא כולה נשברת. לך זה לא משנה, את צריכה להעלות את הרסיסים מהכלים השבורים ולחבר אותם כדי שהכלים יהיו שלמים.

שאלה: בכנס הרגשנו דרגה חדשה, והיום אני ממש מרגישה את החברות בלב ואני מאוד מפחדת לאבד את ההרגשה הזו. מה לעשות עם זה? איך לתת את זה לבורא?

פשוט תחשבי על זה, על זה שאת רוצה לקבל את הרצון הכללי, המשותף שקיים בקבוצה לבורא, של כל אחד, לחבר יחד את הרצונות האלה ולתת את זה לבורא.

שאלה: דיברת על התגלות אור הבורא בקבוצה. בכנס הייתה הרגשה שהקירות בין החברים, בתוך העשירייה, פשוט נשברו. האם זאת הרגשת אור הבורא?

יכול להיות שזה איזשהו חלק קטן של האור שהאיר לכם, אבל זה עדיין לא ממש האור.

תלמיד: יש הרגשה שקודם לכן לא הייתה. אחרי כל הכנסים הייתה ירידה והיינו צריכים לצאת מתוכה, ואילו אחרי הכנס הזה הגדלות של מה שקרה שם רק הולכת וגדלה כל יום. כלומר, הרגשת השמחה וחשיבות הבורא הולכת וגדלה.

מצוין. בדיוק כך נפעל, נתקדם ונעלה.

שאלה: במידה שאנחנו מתקדמים באופן אישי, האם יש יותר מכשולים?

כן.

שאלה: כתוב "וזה נוכל לבאר מאמר חז"ל "וגדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". שפירושו, שע"י אור התורה הוא בא לידי מעשה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. וזה נקרא בחינת מעשה. זאת אומרת, שהאור התורה עושה לו בנין חדש בהלב". איך לממש את הפסקה הזאת בעבודה הפרקטית שלנו בעשירייה?

אנחנו רוצים להתחבר בינינו, כל עשירייה ועשירייה, ובכל עשירייה להתחבר בין חברי העשירייה בחיבור שלם ונצחי. ומתוך החיבור השלם והנצחי, איך שאנחנו יכולים לייצב את עצמנו, לפנות לבורא, לעלות אליו ולתת לו את זה, להתכלל בו. זה מה שאנחנו רוצים.

שאלה: נכנסתי לשיעור הזה עם הכנה, קראתי, לא הבנתי כלום והייתי חסרת סבלנות, ואז אתה התחלת לקרוא את המאמר והרגשתי איך הכול מתיישב. אז קודם כל, תודה רבה על הדוגמה שאתה נותן לנו.

הרגש הזה שאני מרגישה, ההחלפה הזאת, כי אני לא בן אדם של שכל, אני בן אדם של רגש, האם על הרגש הזה מדובר במאמר, לפתוח את הלב?

כן. העיקר זה הרגש.

שאלה: האם התכללות נובעת מזה שאנחנו רוצים לתת למישהו משהו ומתוך הרצון לתת אנחנו מתכללים בו?

כן.

שאלה: האם מלכתחילה אני האדם הכי גרוע שיש או שאני נהיית יותר ויותר גרועה ככל שאני מושכת את המאור המחזיר למוטב?

לא כדאי לחשוב ככה. ודאי שאנחנו לא מתוקנים, אנחנו מקולקלים, "יצר לב האדם רע מנעוריו". אבל אסור לנו להיות שקועים בזה. אנחנו צריכים להאמין שמיום ליום אנו נעשים יותר ויותר טובים וקרובים לבורא.

שאלה : מה זה כלי שמתאים לקבל את האור?

כלי שמתאים לקבלת האור, זה כלי שנמצא באיזו מדרגה בעולמות, מלכות דה מלכות דה עשיה, יסוד דה מלכות, וכן הלאה. זאת אומרת מלמטה למעלה, עד כמה שהאדם יכול להזדהות עם המדרגות האלו.

שאלה: מהמאמר מובן שאדם צריך להסתדר עם האור כמו עם החושך, זה נכון?

אני לא יודע מה את רוצה להגיד בזה.

תלמידה: נותנים לאדם אור חכמה, הוא דוחה אותו, וככה יש בו משחק בין האדם לבורא.

גם זה קיים, אבל עכשיו אנחנו לא מדברים על זה.

שאלה: לא ברור לי הקשר בין הרגש לשכל. אני משתמשת הרבה בשכל כדי להגיע לרגש, והאם לא לשמה זה השכל, ולשמה זה הרגש?

לא, גם לא לשמה, וגם לשמה זה הרגש.

תלמידה: ומה הקשר בין רגש לשכל?

אין קשר בין השכל לרגש.

שאלה: ענית קודם שכשעוברים דרך העולמות משתנה צפיפות החיבור, והיכולת להחזיק את האור בתוך החיבור. כשהרצונות עצמם עוברים דרך העולמות, הם משתנים או שאלו אותם רצונות אבל משתנה בהם דרגת ההשפעה?

בעיקרון הרצונות הם אותם רצונות, אבל דרגת ההשפעה משתנה, ועולה כל הזמן.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו צריכים לעלות את חלקי הכלי השבור ולחבר אותם. מה זה אומר, ספציפית איזה חלקים לחבר, ואיך לחבר אותם?

איזה חלקים לחבר? אנחנו לא יודעים. זה מה שיהיה לנו. ואיך לחבר אותם, אנחנו גם לא יודעים, כי את הכול עושה האור העליון. אנחנו רק צריכים להתקרב לאור העליון, ואת כל היתר הוא עושה.

תלמיד: אז איך עושים את ההתקרבות הזאת בין החלקים?

על ידי חיבור בינינו יותר ויותר.

תלמידה: האם את החיבור אנחנו מוצאות דרך רצון אחד משותף שכולנו מרגישות?

לא. לאו דווקא. לכל אחד יש רצון משלו, אבל אנחנו רוצים שהכוונות שלנו יהיו ככוונה אחת.

שאלה: בדרך כלל אנחנו בונות כוונה לפני קריאת המקורות, לפני השיעורים, אבל איך לבנות את הכוונה הזאת? לבקש מהבורא שייתן את הכוונה הנכונה, לשבת בשתיקה ולבנות את הכוונה, או שמספיק לבקש? האם תוכל לעזור לנו.

לבנות כוונה אפשר רק בקבוצה. לבדוק את עצמך, את עצמכם בכוונה אפשר רק בקבוצה.

תלמידה: אנחנו בונים בקבוצה, כולם מדברים לפי התור. אבל איך לבנות את העומק, את האיכות של הכוונה?

רק ביחסים ביניכם.

שאלה: עד כמה זה חשוב בשביל ההתקדמות הרוחנית ללמוד עברית? אני יודעת שבכנס, בכנסים אנחנו פותחים את הלבבות, מדברים בשפות שונות. אבל כל הקבוצה שלנו מודאגת מהנושא. האם זה עוזר להתקדמות או שזה עדין מוקדם בשבילנו?

לא. אצלנו בעיקרון לימוד העברית מתחיל מהיום הראשון שהאדם מגיע אלינו. כך שתתחילו ללמוד.

תלמידה: אז אם יש זמן ורצון להתחיל ללמוד עברית?

כן.

שאלה: איך אפשר שכל פעולה שלנו תהיה מכוונת ככל האפשר מכל הלב? זאת אומרת איך להאמין בעצמנו שאנו מסוגלים לזה?

אם אתם לא מאמינים בעצמכם, זה נקרא שאתם לא מאמינים לחכמים, למקובלים. שקבעו לנו את הדרך. הם מסדרים אותנו בכל מצב ומצב, ואם אנחנו לא מאמינים שהם מטפלים בנו, זו עבירה מאוד חמורה. אז תתקרבו זה אל זה, ותתחילו לעבוד בחיבור ביניכם, עד ששם יתגלה הבורא.

שאלה: המאמר כביכול בנוי ככה שהוא פונה גם לשכל, גם לרגש. ואלה מערכות שנמצאות כל הזמן באינטראקציה ביניהן. זאת אומרת צריך להפעיל את שתיהן. אם אני מתחיל לקרוא מאמר, כבר בשתי שורות ראשונות הוא לא ברור. שאדם הראשון "היה גופו מבינה דמלכות דמלכות דעשיה". וב', "והיה לו נר"ן מבריאה, ונר"ן מאצילות". איפה מלכות דמלכות דעשיה ונר"ן דבריאה ונר"ן דאצילות? אתה יכול להסביר?

כלומר "היה גופו מבינה דמלכות דמלכות דעשיה", זאת אומרת יש מלכות בעשיה, במלכות הזאת יש עשר ספירות, הספירה האחרונה תהיה מלכות דמלכות דעשיה. ובמלכות הזאת, האחרונה, יש לנו עשר ספירות. אז בינה במלכות דמלכות דעשיה זה בכל זאת רצון להשפיע, כי זו בינה, ומשם היה גופו של אדם הראשון, הרצון לקבל שלו. "והיה לו נר"ן מבריאה ונר"ן מאצילות", זאת אומרת משני העולמות, בריאה ואצילות, היו לו נר"ן, נפש, רוח, נשמה. קודם החטא.

ולאחר החטא, שזה כבר קרוב אלינו, אז "נפל גופו לבחינת משכא דחויא" שזה נקרא עור הנחש, עפר מהעולם הזה, הקליפה דבחינה ד', "ובתוכו מלובש גוף הפנימי מקליפת נוגה". וכל מה שאדם עושה, הוא עושה מהגוף הזה של קליפת נוגה, גם טוב, גם רע, ככל שהוא מסוגל.

תלמיד: זאת אומרת אפילו במלכות דמלכות דעשיה, יש חלקים בבינה דמלכות דמלכות יש חלקים מדרגות יותר גבוהות שיכולים להרגיש קצת אור מזה?

אבל אנחנו לא נולדנו מזה, אנחנו רק מבינה דמלכות דמלכות דעשיה.

תלמיד: וכשאנחנו מתחברים ורוצים כל הזמן להתחבר, אז חיבור זה התכללות רצונות, זאת אומרת, המטרה שלי להרגיש את הרצון שלי שבחבר, זאת אומרת זה רצון שלי מצד אחד, ובגלל זה אני יכול להרגיש, ומצד שני זה רצון של החבר.

במידה שאתה מבטל את עצמך.

תלמיד: ברור. כן, אני רוצה לתאר לעצמי את המטרה, מה אני צריך להרגיש. אז אני מנסה לחדור לרצון של החבר ומתפלל, וככה כולנו עושים, וההתכללות מתחילה כשאני מרגיש בסופו של דבר את הרצון של חבר?

כן.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לקרוא עד שהמאמר יכנס לנו ללב. אנחנו משתתפים גם בשיעורי הבוקר, בשיעורי הצהרים, וההרגשה היא שכל מאמר אנחנו קוראים פעם אחת, אבל אין הרגשה שמתעוררות בנו שאלות. אולי כדאי לעבוד על מאמר אחד במהלך היום כולו?

אני חושב שמאמר אחד זה מספיק.

שאלה: לפי מה שהבנתי אנחנו מתחברות בכוונות, ולא ברצונות, האם חבר יכול להשפיע על הכוונות של החברים, ואם כן איך זה עובד?

האם אני צריכה לתאר לעצמי שחברים או החברות שלי כבר בכוונה נכונה? שהם במצב גבוה ואני צריכה להדביק את עצמי לשם? או שאני צריכה להתייחס אליהם כמו לשווים, ולעזור להם להגיע לכוונה, או לבקש מהבורא שהוא יעזור להם? איך זה עובד נכון?

זה עובד נכון כשאני רוצה להשפיע להם הבחנות נכונות שתיקנתי אותם, דרך החברים אני רוצה להשפיע לבורא, או דרך הבורא לחברים.

(סוף השיעור)