חוה"מ פסח תשפ"ג
שיעור בוקר 09.04.23 מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח
קריין: שיעור בנושא פסח, תת נושא: "ביד חזקה ישלחם". קטע מס' 173.
אנחנו עברנו כמה מצבים בקשר ליחס בין ישראל לפרעה, ויוצא שהאדם שרוצה לצאת מהשעבוד לרצון לקבל, מגלה עד כמה אין לו כוח והוא נמצא במבוכה ולא יודע מה לעשות. ואז הוא מגלה שמצידו זה לא יכול לקרות שהוא מתעלה מעל הרצון לקבל, אפילו עם כל המאמצים שיש ברשותו, הוא לא מסוגל לעשות שום דבר. ואז הוא מתחיל להבין שאין לו ברירה אלא לפנות לבורא, והבורא כנראה שיעשה במקומו, לפי בקשתו את העבודה הזאת, שילחץ על פרעה ויחייב אותו, ויחליש אותו.
וכך האדם יוצא מתחת האגו שלו ומתחיל לקבל כוח השפעה, כוח אהבה, כוח חיבור, ולפני כן הוא ניסה, ראה לרגעים שהוא כן מצליח, אבל בסופו של דבר הוא מגיע למצב שאין לו הצלחה. באמת לצאת מהרצון לקבל על מנת לקבל לעצמו, זה לא בכוחות של האדם. ואז הוא מגלה את שליטת פרעה בצורה אמיתית.
ואז הוא מבין שרק על ידי החיבור שלו עם החברים ככל שמסוגל, אבל בעיקר בפנייה לבורא, שיעשה מה שירצה, ונותן לבורא את כל הכוחות והאמון והבקשות והבכי, הכול, מתוך זה שאין לו שום אפשרות לעשות בעצמו משהו, הוא סחוט מכל העבודה הזאת, מהניסיון הזה, ופונה ובוכה ומבין שרק הבורא יכול לעשות את העבודה הזאת.
כמו שהבורא ברא את הרצון לקבל והרצון להשפיע, כמו שברא את כל המצבים האלה שהאדם עבר אותם, ייצב אותם הבורא, נשאר רק דבר אחד, לפנות לבורא שייצב לו צעדים, התרחקות מפרעה, יציאה משליטתו של פרעה וזה מה שמתברר לאדם יותר ויותר.
עכשיו אנחנו רוצים ללמוד מה השלב הבא, "ביד חזקה אשלחם", זאת אומרת, שהבורא לוחץ על פרעה, על הרצון לקבל, על האגו שיש בכל אדם ואדם, ומתחיל את העבודה הזאת בלקדם את האדם למעמד חד - האדם עומד מול פרעה ומתחיל להרגיש שהוא יכול להתנתק ממנו באיזו צורה, אין לו כוחות לזה, אבל הוא מבין שהתהליך צריך להיות כזה, להתנתק מפרעה ולהתרחק מפרעה, זה מה שצריך לעשות עכשיו.
וודאי שאת כל העבודה הזאת האדם מבין שלא עליו לעשות, הוא לא יכול לעשות כאן שום דבר, חוץ מהעבודה הפנימית שלו עד כמה שאפשר, עד כמה שמקבל כוחות לזה, וגם בקשה לבורא מכל וכל שיעשה את זה, כי האדם מרגיש את עצמו כילד קטן שמחזיק ביד של אדם גדול ותלוי באדם הגדול מכל וכל.
כך אנחנו מגלים את מצבנו, מצב מאוד מיוחד, משמח. מי שנמצא בזה הוא מרגיש שנפתחת לפניו דרך חדשה, תקווה, איזה ביטחון שהוא מעביר את הדברים האלה מעצמו לבורא, אבל הוא מושך את הבורא לתוך הקבוצה כי עוד ועוד חייב להתגלות הכוח העליון מכולם, כוח ההשפעה, ועל ידי כך יהיה שינוי במערך הכוחות שפועלים על האדם. ואלה שרוצים לצאת משליטת פרעה לשליטת הבורא שנקראים ישר-אל, הם מתחילים להבין שכאן בעצם, בסגנון הזה תהיה להם יציאה, כך זה מתוכנן מלמעלה.
אם מדובר על יד חזקה, מדובר כלפי פרעה, כי פרעה הוא כוח הרע שבנו, ירגיש ויבין שיש לו כאן מקום להתמודד עם היצר הרע שלו.
קריין: קטע 173.
"ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם". התשובה היתה, לא שהם לא אמרו את האמת, אלא מה אני רוצה מהם, שהם ירגישו את האמת, איך שהם כל כך מרוחקים מהאמת, היינו מלעבוד לשם שמים. ואז כשיהיה מצדם דרישה כזאת, שאין מסוגלים לעבוד לשמה, אז אתם תראו, איך שאני אתן לכם את הכח הזה לעבוד לשם ה'. אבל אני לא דורש מכם שאתם תוכלו ללכת על דרך האמת, רק, אני צריך שיהיה לכם כלי לקבל את השפע; לכן כשאתם תתחילו לעבוד בעל מנת להשפיע, אז אתם תראו שאין אתם מסוגלים לעבודה זו, אז אני אתן לכם את הנקרא "ביד חזקה ישלחם". כמו שכתוב "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, אשר מצרים מעבידים אותם, ואזכור את בריתי וכו', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" (וארא).
(הרב"ש. 877. "ג' תפילות - ב'")
כאן כל התוכנית איך לצאת משליטת פרעה. ואז אנחנו יכולים להצליח בכל דרכנו בקבוצות, בעולם, בלראות את כל המציאות מסוף העולם ועד סופו, ואנחנו כבר נמצאים למעלה מהטבע, למעלה מהרצון לקבל על מנת לקבל, וכבר מתחילים חיים חדשים בכוח חדש, שכל, רגש, קשר בינינו, הכול מתחיל להיות כבר לפי סגנון ההשפעה.
אלו דברים מאוד חשובים, עקרוניים, אנחנו נמצאים דווקא על התפר הזה.
שאלה: שמעתי שאתה אומר בפתיחת השיעור שיהיה שינוי בכוחות שפועלים על האדם. האם זה משהו שאנחנו נשים לב אליו, נהיה מודעים אליו? זה יהיה משהו שייתן לנו סימן שאנחנו בכיוון הנכון? האם אנחנו כבר במצב הזה או שעדיין רחוקים ממנו?
אנחנו נמצאים במצב הזה שיכולים להבין מה עומד לפנינו, שאנחנו צריכים להרגיש שאנחנו חלשים מאוד נגד האגו שלנו, אומנם אנחנו מוכנים פיסית כביכול, עדיין יש איזה כוחות כדי לעשות כל מיני פעולות פיסיות, אבל בפנים אנחנו לא יכולים להתגבר על האגו שלנו ולשלוט עליו, כך שנהיה מעליו בעל מנת להשפיע.
זאת אומרת שיש לנו כבר ייאוש מהעבודה שלנו, כמו שכתוב "ויאנחו בני ישראל מהעבודה", הם לא יכולים להתייגע יותר כי כבר ראו בכל מיני דוגמאות שהם לא מסוגלים לנצח את הרצון לקבל שבהם ואין להם ברירה, אלא הם צריכים לעשות משהו, אבל מה הם לא יודעים. וזו הצעקה והבכי והפנייה שלהם לבורא. דווקא במצב כזה מיואש הם מתחילים להבין שהבורא צריך לעשות את העבודה זאת, ולא אנחנו. ומה שמוטל עלינו זה רק לצעוק, לבקש, לפתוח את הלב, "אנחנו צריכים שאתה תשלוט בנו", זה מה שהם צריכים להגיד לבורא.
שאלה: איך בני ישראל צריכים להיאנח כדי שהבורא יעזור להם ביד חזקה?
הם פשוט צריכים להשתדל להתחבר ביניהם ולצרף תפילה, צעקה, ולכוון אותה לבורא. זה מה שהם צריכים לעשות. לא דורשים מהם שום הצלחה בכלום, רק לאתר מה מפריע להם, ושאין להם שום כוח להתגבר על ההפרעה הזאת, להתחבר ולהתעלות למעלה מעל האגו שלהם.
תלמיד: מה העבודות שלנו?
עבודות האדם הן בחיבור ובפנייה לבורא שיעזור.
שאלה: איך יד חזקה משרתת את מטרת הבריאה?
האדם רואה שאי אפשר כאן לנצח בלי הכוח העליון, האדם מגלה זאת. לפני כן הוא לא מגלה, הוא חושב שעל ידי חיבור, על ידי כל מיני תיקונים, אולי הוא יוכל לעשות משהו, אבל באמת אין שום סיכוי שהוא יצליח בכוחותיו, אלא רק הבורא יכול להתלבש בבני האדם, לחבר אותם ולהוציא אותם ממצרים.
תלמיד: אפשר לומר, שככל שהיד חזקה, כך גם הגדלות, היופי של הבורא, של מטרת הבריאה?
כן, ודאי שהכול מתגלה על ידי מאזן הכוחות. על ידי היחס בין הכוחות שפועלים על האדם, האדם רואה שכוח הבורא כאן יכול לנצח את הכוח הרע.
שאלה: מה זה לתת את הכוחות לבורא?
לבקש מהבורא שיסדר את הכוחות שבאדם בצורה כזאת שאדם יוכל להתחבר עם האחרים ולעלות מעל כל ההפרעות שמחזיקות אותו בעל מנת לקבל.
שאלה: בתחילת דבריך אמרת שאנחנו צריכים למשוך את הבורא לקבוצה. מה זה אומר בעבודה שלנו למשוך אותו לקבוצה?
לרצות להרגיש אותו בחיבור בינינו יותר ויותר. אנחנו מתחברים, מתלכדים ומרגישים את כוח הבורא שעוד ועוד משפיע עלינו.
שאלה: מה עוצר את האדם באמת לפתוח את הלב שלו לבורא?
הוא צריך לעבוד הרבה זמן עם עצמו, עם החברים, להתייאש הרבה פעמים, זה לוקח הרבה זמן. התורה לא מספרת לנו על לוח הזמנים, איך זה קורה, אבל מרגע שאדם כביכול רוצה לצאת מתחת שליטת פרעה, ממצרים לרצון חופשי שנקרא "ארץ חופשייה", אז הידיעה הזאת שהוא חייב להגיע פועלת עליו, אבל עובר הרבה זמן, לפעמים כמה שנים, עד שאדם סוף סוף מתחיל להבין שבכוח שלי אני לא יכול, ואחר כך הוא סוף סוף מבין שרק על ידי התפילה, על ידי בקשה מסודרת איך לסדר את התפילה, כך שהבורא יוכל לעזור לקבוצה שלו וגם לו בתוכם, זה לוקח הרבה זמן, התקופה הזאת יכולה להימשך כמה שנים. בזמננו התקופה הזאת הרבה יותר מקוצרת אבל בכל זאת נדרש זמן.
שאלה: אני מבינה מהקטע שצריך חיסרון גדול, צריך כלי גדול. אבל מה לעשות אם מורגש שהכלי הולך וקטן, זאת אומרת יש ייאוש גם מכוחותיי וגם ייאוש מלצעוק לבורא?
כל זה בדרך ובצורה נכונה.
תלמיד: אם כך זה בסדר להרגיש שהכלי דווקא קטן?
ההזדמנות, הכוחות שלך נמצאים בירידה, את כבר לא רואה שיש לך כוחות בעצמך להתעלות, להתגבר על מצרים.
תלמידה: אז פשוט להמשיך.
כן, ודאי. להמשיך תמיד, בכל מצב.
שאלה: בקטע מדובר על שלבים מסוימים שאנחנו צריכים לעבור כדי להגיע למצב הסופי שבו יש לנו כלי. איך לעבור את השלבים האלה כדי ליצור את הכלי בסוף ושהבורא ישמע את התפילה?
שתי פעולות, חיבור צמוד בינינו ככל האפשר, ואחר כך פנייה לבורא מתוך החיבור הזה שאנחנו מייצבים. אם נצליח אז יהיה לנו קשר עם הבורא ואנחנו נוכל להשפיע אליו והוא יעשה עלינו את כל הפעולות שאנחנו צריכים לעבור לפני היציאה מהאגו.
שאלה: אם מלכתחילה מובן שאין בכוחות האדם לעשות את הפעולה הזאת בעצמו, איך להגיע לחיסרון האמיתי?
מספיק לנו להתחבר בינינו בבקשה לבורא שיוציא אותנו וזה כבר יעבוד. וכל היתר, הבורא יטפל בנו, ישנה בנו רצונות, מחשבות, כוחות, בעיקר כוחות החיבור ואנחנו נתקדם ליציאה.
שאלה: כאן מדובר על זה שאני לא דורש מכם שתשיגו, אלא רק תעשו את העבודה. אז מהו ההבדל בין הכלי לקבלת השפע לבין ההליכה על דרך האמת?
יש הבדל בין זה שאנחנו מתבטלים כלפי הכוח העליון ובין זה שמבקשים ממנו שיעשה עלינו מה שצריך. אנחנו לא מתערבים בעבודה שלו כי הוא עובד עם האגו שלנו, עם הרצון לקבל שברא לפני הבריאה, ואנחנו רק רוצים שהוא יעשה עלינו מה שצריך ואנחנו כבר נרגיש את התוצאה.
שאלה: מה זו דרך האמת?
דרך האמת היא שהרצון להשפיע תמיד יהיה למעלה מהרצון לקבל.
שאלה: אנחנו צריכים לבנות כלי בינינו. בהכנה אמרנו שאנחנו צריכים לבנות תפילה שתהיה לכלי. איך אנחנו עושים את זה? איך אנחנו הופכים את כל השיעור הזה לתפילה של כל הכלי העולמי ביחד?
בבקשה, תהפכו את השיעור לתפילה, כך צריך להיות. כתוב על האדם "הלואי שיתפלל כל היום". איך אני יכול להתפלל כל היום? על ידי זה שאני כל הזמן הולך עם החיסרון להתקשר לחברים ודרכם לבורא, עד כדי כך שאני משכנע את הבורא, מנצח אותו אפשר להגיד, שהוא ישים לב עלינו ויעזור לנו. אתם צריכים לרשום את הדברים האלה, אחר כך אתם תשמעו עוד פעם ועוד פעם, אבל לרשום לפניכם ולראות עד כמה הדברים האלה הם הכרחיים.
שאלה: האם הבורא ממלא את בני האדם בשנאה על מנת שהם יתקנו ויהפכו שנאה לאהבה?
ודאי שכן. זו העבודה של הרצון לקבל שלנו, שהוא מעמיד אותנו זה כנגד זה. אנחנו תמיד בביקורת כלפי האחרים, וכשמתחברים בעשירייה יש לנו מצבים כאלה שאנחנו יותר מרגישים אותם, וכל עוד אנחנו מבינים שחייבים להפוך אותם לאהבה ללא שום גבול, לחיבור בלי שום הפסק בינינו, אנחנו לא מוכנים ליציאת מצרים.
שאלה: בשלב הזה עוד אין לנו רצון להשפיע, אם אני מבין נכון.
נכון.
תלמיד: אם אין לנו עדיין רצון להשפיע, אז ממה הייסורים, הרי אין לנו למה להשוות?
אין לנו רצון להשפיע, אבל אנחנו יכולים לתאר לעצמנו לאיזה מצב, לאיזה קשר בינינו אנחנו צריכים להגיע כדי להיות במקום עשרה אנשים, פרצוף. שאנחנו מוסיפים זה אל זה, זה אל זה כל מה שיש בכל אחד לאחרים, ואז מעשר מערכות אגואיסטיות אנחנו הופכים למערכת אלטרואיסטית אחת כלפי הבורא.
תראו מה שקורה כאן, עשר מערכות קטנות פרטיות כשבכל אחד מערכת משלו, ואנחנו מתחברים ורוצים להגיע להיות מערכת אחת של השפעה לבורא.
אז אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מתחברים בינינו, איך אנחנו סוגרים את הפאזל הזה, איך אנחנו מכוונים אותו לבורא, איך אנחנו מתחברים עימו, מוסיפים בו חיסרון שלנו, נכנסים בו בצורה כזאת שהוא מרגיש בכל הפעולות שלו שהוא מכוון אלינו ועכשיו הוא נמצא במעגל אחד אתנו. והוא חייב להשפיע לנו שכל ורגש, שאנחנו נרגיש גם במוח, בשכל, וגם בלב, ברגש שאנחנו יכולים להתחבר בינינו ולהגיע למצב של להיות כאיש אחד, כמערכת אחת אינטגרלית. לא עשרה חלקים, אלא הכול פועל בצורה הדדית מחוברת יותר ויותר.
אחר כך בדרך ההתפתחות אנחנו נרגיש עד כמה אנחנו עוד ועוד מתחברים בכל מיני תכונות, רצונות, מחשבות, כוחות, פעולות שלנו בצורה הדדית, שנתקשר כך וכך, בכל מיני צורות בינינו, עד שעל ידי "איש את רעהו יעזורו" פשוט נרגיש שפעולה רוחנית אי אפשר לעשות לבד, כמו שבינתיים אנחנו חושבים.
רק יחד, אם כולנו מוסיפים זה אל זה מה שיש לכל אחד, אז אנחנו מגיעים לכוח אחד, למחשבה אחת, לרצון אחד ולביצוע אחד. ואז יוצא שהבורא מקבל אותנו, אנחנו רוצים בצורה כזאת להתכלל בו במוח ולב ולהתקשר אליו, לחיות בו, עד שאנחנו נעשים בזה עובר.
שיש כבר עשרה כוחות שרוצים להתכלל, להיטמע בבורא, והבורא מתחיל להתעבר מאתנו ולגדל אותנו בתוכו, ואז אנחנו כבר מתחילים במידת מה להרגיש שאנחנו נמצאים בעולם הרוחני, בעולם אין סוף, שזה משהו אחר לגמרי, שיש איזה כוחות שממלאים את העולם שלנו, וזה כוח אחד בעצם, ואנחנו יותר ויותר משייכים את עצמנו אליו.
על זה אנחנו עוד נדבר, זה עוד לפנינו. אבל עכשיו אנחנו רוצים להיכנס לתוך המערכת הזאת.
שאלה: כשאנחנו מתחילים להתפלל אנחנו פונים לבורא כי אין לנו כוח להשתנות. אמרת בהתחלה שהבורא יפנה לפרעה ויחליש את האגו. מה זה אומר שהוא יחליש את האגו ויחזק אותנו?
הכול עניין של יחסים. אם כוח ההשפעה, החיבור ייראה לנו יותר חשוב וגדול מכוח הקבלה והבידוד, אז כך אנחנו נעשה.
תלמיד: אבל אם הבורא לוקח לנו את פרעה אז אין לנו יותר אפשרות להיתקן?
סמוך עליו, הוא יודע איך לעשות את העבודה הזאת. עכשיו אנחנו רק אומרים מה אנחנו צריכים לעשות לעת עתה. אחר כך נדבר על השלבים הבאים.
שאלה: קשה להבין את המשפטים האלה, שאנחנו נפנה אל הבורא והוא יחליש את האגו. איך אני עובד עם זה?
פשוט מתגלה בנו רצון לפנות לבורא כי אין לנו ברירה, אין לנו למי עוד לפנות. אלא אנחנו מגלים כבר יותר ויותר ש"אין עוד מלבדו", וכנראה שהוא שולט על הכול, כולל פרעה. אבל היחס שלו לכוחות חיבור ופירוד תלוי בהחלטה שלנו, אנחנו יכולים כאן לבקש. ואז יוצא שכמו שילד קטן מבקש מההורים משהו, כך אנחנו מבקשים ממנו יותר ויותר, בפניות יותר מדויקות, יותר מקרבות אותנו למטרה.
תלמיד: זה אומר שהאגו שלי נחלש, אבל איך כשהוא ייחלש אני אוכל לראות את היצר הרע שלי כדי לבקש עוד ועוד תיקון מהבורא? כי היצר הרע שלי ייחלש, ואז לא תהיה לי אפשרות יותר להגיע לתיקון. זה מה שאני לא מבין, איך לעבוד עם זה?
יצר הרע לא נעלם, ואל תדאג, הוא לא עוזב אותך. אתה תראה עד כמה הוא מתגלה בצורה יותר ויותר גדולה ממה שהכרת קודם. הכול עוד לפניך.
תלמיד: אז מה התועלת של היד החזקה בשבילנו?
לאט לאט להעלות את הבורא מעל כל הכוחות האחרים שפועלים עלינו ולהכתיר אותו ככוח העליון, אבל זה קורה בהדרגה.
שאלה: יש דוגמה, העתקה בטבע הגשמי, שסכום חלקים נפרדים שבו כל חלק חי בתוך עצמו, פתאום מתהפכים, נפגשים, מתחברים, ומתחילים להתקיים כמו גוש שמרגיש את עצמו בדרגה יותר מפותחת ממה שהיה לפני כן?
אין שום בעיה. אני לוקח איזשהו רעיון, נגיד של אוטו ואני צריך לשם כך לחבר כל מיני חלקים שיצא מזה אוטו. אז כל חלק וחלק מיועד להיות לבד, אבל אחר כך אני מחבר את החלקים האלה יחד שיהיו באינטראקציה נכונה זה עם זה, ואז הם עובדים יחד ויש להם מתוך החיבור ביניהם הבנה מה הם יכולים להשיג. ואם אני מנתק איזה חלק מכלל המערכת, אז כל המערכת נפגעת ולא יכולה לעבוד - ואנחנו רואים את זה בחיים שלנו.
תלמיד: כל חלק באוטו יש לו איזושהי פונקציה משל עצמו?
אבל הוא לא יכול לקיים אותה בלי להיות מחובר עם האחרים.
תלמיד: האם כל חלק בעשירייה ולהבין מה הפונקציה שלנו? ואיך מגלים את זה?
לא, אנחנו צריכים רק לחבר בינינו ובינתיים בצורה ממש עיוורת וזה ילך, כי הבורא כאן לוקח על עצמו את כול החלקים האלו. כמו שאתה רואה בתינוק שנולד, שכל החלקים שלו מחוברים ופועלים בהרמוניה ביניהם.
תלמיד: אז רק לעשות את הפעולות של החיבור בינינו בעשירייה?
זה הכול אין מה לעשות, אף פעם אתה לא תוכל להשיג מה שאתה הולך לחבר. אנחנו הנבראים ולא הבורא, אנחנו פועלים מלמטה ולא מלמעלה. ולכן כשאני מתחיל לחבר, לסדר, את החלקים שאני רוצה שהם יעבדו יחד, אני לא מתאר לעצמי את כל המכונה הזאת, את כל הבריאה הזאת בצורה שלמה, אני מחבר רק לפי כלל אחד - אני רוצה שהם יהיו בהרמוניה ביניהם, בהתחברות יפה, נכונה והדדית, וזה מה שמביא אותם לחיבור הנכון.
האדם לא צריך לקפוץ למעלה מהפעולה הזאת, אחרת הוא מיד מתבלבל ומפסיד הכול ושוב צריך להתחיל מחדש. אנחנו עוד נדבר על זה.
שאלה: הכול נקבע לפי החיבור בינינו וכמה אנחנו מתבטלים. כלפי מי אנחנו מתבטלים?
אנחנו מתבטלים כלפי הכוח העליון שהוא מנהל את כול החיבור בינינו בצורה נכונה.
תלמיד: אני מבין שיש כוח עליון שפועל. איפה עיקר העבודה, כדי לצאת מהסיבוב הזה שאנחנו מסתובבים סביב עצמנו?
עיקר העבודה זו אחדות, להיות כולנו מחוברים למערכת אחת של אדם הראשון ורק על זה אנחנו חושבים, חולמים, מתכננים, רוצים להגיע, ואין לנו מטרה יותר. ואז כשכל אחד מחפש באיזה צורה הוא יכול להיות קשור לאחרים כדי לשרת אותם בצורה שלמה, אז אנחנו מגיעים לחיבור הנכון במערכת. זה יתחבר לכם אחר כך, אתם תראו כמה הדברים האלה כולם סגורים יחד ופשוט כך קיימים.
שאלה: האם הרצון להיות חופשי, או לברוח מהשליטה של פרעה זה גם אגואיסטי?
יש בו גם חלק אגואיסטי. אבל תמיד אנחנו מתחילים מהאגו, אין מה לעשות. אבל אחר כך אנחנו עוברים למה שנקרא "מלא לשמה, לשמה", ועוברים לצורה האלטרואיסטית.
שאלה: איך אני יכול לברר את הכוחות שפועלים בתוכי עכשיו, אם הם פרעה או משה?
לא תמיד אני יכול לברר את הכוחות האלה ולא זאת המטרה. המטרה שלי היא קודם כל לעבוד על חיבור הכוחות האלה לכיוון השפעה הדדית, לחיבור הכללי שלנו ואנחנו לא בודקים יותר מזה. זה נקרא "ממעשך הכרנוך". אנחנו מתחילים לעבוד כמו שילדים לומדים, הם מחקים כמו קופים עושים ועושים, מסתכלים עלינו ועושים ואחר כך מתוך העשייה הם לומדים, איך זה בנוי, איך זה עשוי, מה הם עשו, וכך מתקדמים.
שאלה: תוכל להסביר את הקוטביות שיש בין אמונה מאוד עמוקה, לבין הייאוש שאמור להיווצר?
לאמונה מאוד עמוקה אנחנו עוד לא הגענו, ובהתאם וכנגד זה, גם לא יודעים מה זה הייאוש העמוק. לכן השאלות הן לא מעשיות, עוד נגיע לזה.
שאלה: איך תענוג או נחת רוח מתקבל על ידי הבורא, אם הוא כבר קובע הכול מראש?
הבורא זה רשת הקשר בינינו שמרגיש מה קורה בה ולפי זה מגיב. יש תחילת הבריאה, סוף הבריאה והמצב שאנחנו נמצאים, ומטרתו לקדם אותנו בכוחות שלנו, בהכרה שלנו לסוף הבריאה. וכולנו נכללים לפי הרצון שלנו כאיש אחד בלב אחד, בונים את הבריאה בצורה של מערכת אינטגרלית אידאלית - ובעצם זה יקרא בורא, בוא וראה. ואנחנו מתקדמים לזה ומגלים את זה וכלולים בזה, וכך אנחנו מתייחסים למערכת הבורא. וכמו שכתוב, "אין בורא ללא נברא", ואם אנחנו מגיעים למצב של הנברא האמיתי, אז אנחנו מגלים בו את הבורא.
שאלה: אני מרגישה שלכל החברים מהכלי העולמי ומפתח תקווה, יש רצון להגיע לאותה נקודת מפנה, למהפך, וכתוב שזה תלוי רק בדרישה מתמדת. האם הדרישה היא שתביא להבנה שאנחנו חייבים שהבורא יעזור לנו להגיע לאותה נקודת מפנה?
אנחנו צריכים להתקדם בדרך לפי מה שהבורא בכל רגע מעורר בנו, מתוך זה להתקרב לחיבור ובצעדים כאלה קטנים מתקדמים נכון. בפעם הבאה תשאלי בקיצור.
שאלה: כשאני מרגישה איך החבר מנסה לצאת מתוך הפרעה שלו, מה האפשרות מצד הקבוצה להיכנס לתוך הלב של החבר ולעזור לו?
לתת דוגמה ושום דבר חוץ מזה.
תלמידה: אמרת שצריך לנסות למצוא את המקום שלך בתוך המכונה הכללית, כאן אני צריכה לעשות את הבירור שלי ולהצטרף למערכת הכללית?
לא, זה כבר האגו שלך שמתחיל לסובב אותך לכל מיני כיוונים, כאילו את צודקת ועם המוח שלך לעשות כאן סדר.
שאלה: אדם צריך לבצע את תפקידו בתוך המכונה הכללית כמו גלגל שיניים. האם האפשר לראות איך המכונה הזאת עובדת מהצד ולהעריך את מחשבת הבריאה?
אדם כלפי הקבוצה יכול לראות את הדברים האלו, אם ובמידה שהוא משתתף בהם.
שאלה: האם הרצון ליצור כלי עבור הבורא יכול להיות אגואיסטי?
ודאי שכן. מה זה נקרא שאני עושה למען הבורא? מאיפה אני יודע שזה למען הבורא או שזה האגו שלי. כל אחד יכול לדמיין לעצמו שהוא פועל רק על מנת להשפיע.
תלמיד: אנחנו לומדים שיש שתי פעולות, יש חיבור בינינו וחיבור בינינו אל הבורא. איפה קורה המעבר מחיבור בינינו לחיבור בינינו אל הבורא?
בכך שאנחנו תולים את החיבור בינינו בבורא.
תלמיד: כשעשרה עושים מאמץ להתחבר יחד, האם זה כבר מכיל את הפעולה השנייה, זה כבר מוליד את הכוונה אל הבורא, עצם המאמץ להתחבר בינינו?
הם צריכים מלכתחילה לחשוב שהכוונה שלהם, על ידי המערכת שהם בונים, היא להגיע לבורא, להתחבר אליו.
תלמיד: כלומר מלכתחילה יש לנו את שתי הצורות, חיבור בינינו ואל הבורא, ישר בו.
כן, אבל אנחנו לא יכולים להגיע ישר לחיבור בו, אלא אם כן אנחנו מתחברים קודם בינינו.
תלמיד: ומהי הנקודה שיש כבר דרישה מספקת שהבורא יוציא אותנו מסבלות מצרים?
שאנחנו רוצים להיות רק בתוך כוח השפעה הדדי. הבורא נותן לנו את הכוח שלו, ואנחנו בכוח שלו מתחברים ומייצבים בינינו מערכת שבצורה חיצונה עובדת כמו הבורא.
שאלה: אמרת כמה פעמים שהדרך לוקחת הרבה שנים ושאנחנו מתקדמים בצעדים קטנים. אני שומע את זה ומרגיש שאני לא מצליח להסכים לזה ולהיות עדיין בדריכות, במוטיבציה ובמאמץ לא פוסק. אבל אני רואה אותך והרבה חברים שכן נותנים דוגמה בזה, הם גם מחזיקים בדרך הזאת לאורך הרבה שנים והם כל הזמן בדריכות ובמוטיבציה ולא מפסיקים את המאמץ. איך אפשר להחזיק יחד את שני הקצוות האלה?
קיבלתי את החיים האלה כדי כל הזמן להתקדם להתאמה לבורא. אלא בשביל מה עוד? יש לך עוד רעיון? לא, אז את זה אני מבצע. בכמה כוחות ושנים שהבורא ייתן לי, אני צריך לעשות את זה. ודאי שיש כאן עליות, ירידות, כל מיני מצבים, אבל מה שלא יהיה אני חייב להעלות את החשיבות, למלא את החיים שלי בהתקדמות להיות כאיש אחד בלב אחד, בבורא אחד, ושכל המציאות תגיע לנקודה. אין כאן שום דבר יוצא מן הכלל, הכול תלוי בחשיבות, והאדם מפתח את החשיבות הזאת על ידי הסביבה.
תלמיד: איך להבין מה חסר אצלי שאני לא מצליח להיות בכזאת דריכות? האם חסרה חשיבות?
זה לוקח שנים, אבל באמת כן. זה גם תלוי בנקודה שבלב שאדם נולד איתה, שהלב שלו דורש תורה. כל היתר תגלו בדרך.
שאלה: לָמה המציאות כל כך רחוקה מהאמת?
אני לא הייתי אומר שהיא רחוקה, היא הפוכה, הן קרובות אלא פשוט הפוכות, והכול תלוי בהסתכלות שלנו. לפעמים אתה רב עם מישהו, אתה צועק עליו והוא עליך, זה יכול להיות במשפחה, זה יכול להיות עם חבר, ופתאום קורה שאתם מפסיקים להתווכח מאיזו סיבה ומתחילים להרגיש שאתם לאו דווקא רבים אלא קרובים זה אל זה. ואז כל אותם הדברים שקודם היו מעוררים מריבות, עכשיו הם מעוררים את החיבור. לכן אנחנו לא צריכים לראות שרוחניות וגשמיות הן כל כך רחוקות, אומנם הן מקצה לקצה, אבל הקצוות האלה הם צמודים. הכול תלוי ביחס שלנו.
שאלה: כל המצבים במצרים הם מצבים של הרגשת מיעוט, של רעב, עוני, ריקנות, זה כל מה שיש במצרים ברגע שמנסים לצאת. האם רק במצבים האלה הבורא יכול לפעול? כל מצרים היא רק קטנות.
הבורא פועל לכל אורך הדרך, הוא מתגלה במצרים ואחר כך בכל יתר השלבים, ביציאה ממצרים, בהר סיני, במדבר.
תלמיד: במה שעכשיו נמצאים, אין גאווה בדרכי ה', אין שמחה מהשפעה, לא כתוב שמשה נהנה ממשהו.
לא, יחד עם מה שהאדם עובר הוא גם צריך להיות שמח ממה שהוא עובר, כי זה מקרב אותו למטרת הבריאה. הוא עובר שלבים הכרחיים, וזה מה שממלא אותו בציפייה להגיע לתיקון.
תלמיד: אבל אתה מרגיש שמשהו חונק אותך ואין לך עם מה לתקוף אותו בחזרה, אז אתה פשוט מוותר כל הזמן.
יכול להיות שזאת המטרה, שאתה תוותר ותוותר עד שנשאר אפס, ואז תתחיל להסכים עם הבורא.
תלמיד: האם זו הדרך?
כן, זו הדרך. ואני בטוח שאתה יכול להגיע לכל התיקונים.
שאלה: רציתי להתחבר לשאלה על הציפייה הזו. כי ברגע שאני מבין איך הדברים פועלים, אז פועל בי גם מנגנון של פיצוי, שכר שאני רוצה עבור העבודה שלי. איך אני יכול לשבור את המנגנון הזה ולשים את הכול בידיים של הבורא, את העבודה, את הציפייה, להישאר רגוע ולחכות שאותו מנגנון שעליו דיברנו ייקח את המסלול שלו בצורה ההרמונית?
רק על ידי חיבור אנחנו יכולים לקצר ולזרז את הדרך, אין יותר מזה, רק על ידי חיבור.
תלמיד: אני מרגיש שאני מטוגן על הכיסא הזה.
אז מה לעשות, מה אתה מציע? אנחנו מספרים לך על חוקי הטבע, שכך אנחנו מתקרבים מקצה לקצה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, כדי להשיג את כוח ההשפעה, בצורה שאנחנו מתקרבים להידמות לו יותר ויותר. אין אפשרות אחרת בטבע להכיר משהו, אלא על ידי השתוות הצורה. מה לעשות?
תלמיד: שום דבר, אני אמשיך להיות מטוגן על הכיסא.
לא צריכים להיות מטוגן, זה לא עד כדי כך. אם אתה מוסיף רגש לשכל ושכל לרגש, אז אתה מבין בשביל מה אתה עושה את זה, ושומר על עצמך לא להישרף.
שאלה: כשאנחנו נקבל את כוח הבורא מה אנחנו נראה, נשמע, לאיזו מציאות אנחנו פותחים את העיניים?
אתם רואים את כל העולם למעלה מהמציאות שלנו, למעלה מהגבלות של זמן, תנועה ומקום. אתם מבינים איך בנויה כל המערכת שקיימת בכלל, שהיא כולה נמצאת בכוח אחד שנקרא "בורא". וברורות לכם כל הפעולות שנעשו מצד הטבע, שטבע זה הבורא בגימטרייה אלוהים1. שמה שקורה קורה בתוך הרצון לקבל, ולאט לאט אתם חוקרים אותו בכוח השפעה. ואז אתם מגלים את כל המציאות שנמצאת בתוך הטבע. אין יותר מזה, אין, כל מה שאנחנו יכולים להגיד, לדעת, הכול נמצא בתוך אותה המערכת שאנחנו מגלים.
קריין: קטע 174.
"למה הוא עושה שהעבודה של להשפיע יהיה כל כך קשה, הוא מסיבת שאני רוצה שיתגלה את היד החזקה, כמו שכתוב, "כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו".
ובאיזה אופן מוכרחים יד חזקה, זהו הוא דוקא, שהשני מתנגד בכל תוקף, אז שייך לומר שצריכים להשתמש ביד חזקה, אבל לא שייך לומר, אם השני הוא איש חלש, שצריכים ללכת עמו ביד חזקה".
(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
כלומר, אנחנו מוזמנים להתמודד עם היצר הרע שלנו בדיוק במידה שהבורא מפעיל, מפיל עלינו את היצר הרע האגואיסטי, שאנחנו צריכים להשתמש בו בצורת השפעה.
קריין: שוב קטע 174.
"למה הוא עושה שהעבודה של להשפיע יהיה כל כך קשה, הוא מסיבת שאני רוצה שיתגלה את היד החזקה, כמו שכתוב, "כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו".
ובאיזה אופן מוכרחים יד חזקה, זהו הוא דוקא, שהשני מתנגד בכל תוקף, אז שייך לומר שצריכים להשתמש ביד חזקה, אבל לא שייך לומר, אם השני הוא איש חלש, שצריכים ללכת עמו ביד חזקה".
(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)
אם אנחנו מרגישים שיש לפנינו איזה קיר, מחסום, בעיה גדולה, סימן שאנחנו כבר באמת ראויים לזה וצריכים להשתמש בכוח יותר חזק. כך זה יהיה, יותר ויותר. לא לחשוב שאנחנו הולכים מעבודה קשה לעבודה יותר קלה, אלא מעבודה קלה לעבודה קשה יותר ויותר. אבל כבר לפי הניסיון שלנו, לפי היכולת שלנו, אם נתגבר על ההבדלים, על חוסר החיבור בינינו, אז נרגיש תמיד שיכולים לעשות את הפעולות האלה בקלות.
קריין: קטע 175.
"אם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו". כי אם הקב"ה לא יגלה יד חזקה, קשה לדחות אותו, משום שיש לו רצון גדול להדבק רק בה', ולא בדברים אחרים.
אבל במי שאין לו כל כך רצון חזק, כשהשם ית' רוצה לדחותו, בדבר קל הוא מדחה אותו, כשנותן לו תאוה גדולה לגשמיות. כבר הוא עוזב את כל עבודת הקודש. לא צריכים לדחותו ביד חזקה".
(בעל הסולם. "שמעתי". ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה")
אנחנו צריכים להבין שככול שנתקדם קדימה, בכל המדרגות המתקדמות תהיה לנו עבודה יותר קשה, אבל אנחנו נהיה ראויים למדרגות האלה.
שאלה: יש תחושה שבמיוחד בזמן השיעור יש הפרעות מאוד מתוחכמות, אתה מתנתק ואפילו לא שם לב שהתנתקת לחמש דקות, עשר דקות, הזמן עבר ואיפה היית?
תעשה כל מיני תחבולות כדי לא להתנתק. יש לפניך טקסט?
תלמיד: כן.
אתה עובר עליו יחד עם הקריין?
תלמיד: גם עם הקריין, גם בהכנה קראנו פעמיים את כל הפסוקים האלה שאנחנו לומדים.
בסדר, אז צריך עכשיו לעבור עליהם יותר, ולעשות איזו התקשרות של כל מילה ומילה עם המילים האחרות, אין ברירה זאת יגיעה.
תלמיד: אבל גם במשך היום יש הרבה מצבים כאלה שאתה מתנתק, יש תאוות קטנות כמו שהוא כותב פה, ואתה נמשך לתאוות האלה. איך מתמודדים, מה חסר כדי להתמודד נכון?
מה חסר? רצון, חוץ מרצון כלום.
תלמיד: ואם אין אותו?
אין רצון גדול להשגת המטרה. אין רצון גדול כדי להשיג את המטרה, כדי להגיע לחיבור עם החברים להשגת המטרה וכן הלאה.
תלמיד: הבורא בכוונה מגלה לאדם לאורך הדרך שהוא יותר ויותר חלש?
ודאי.
תלמיד: רק מגלים שאתה ממש חלש, חלשלוש, אתה פחות מסמרטוט?
כן.
תלמיד: זה בסדר?
כך צריך להיות, אבל אל תהיה מרוצה שאתה כזה.
שאלה: למה אני מרגיש שהיד החזקה של הבורא עובדת עליי יותר חזק מאשר על האחרים?
כך האגו שלך מסביר לך, שכולם לא נמצאים בכאלה הפרעות כמו שיש לך. זה האגו שלך כך מצייר לך.
תלמיד: אנחנו לומדים שהאגו מיתקן ממצב זך לעב, אבל אני לא מרגיש כך, זה כל הזמן קשה.
כי זה יורד עליך כבר במדרגה יותר גדולה, ואתה חושב שזה כמו שהיה קודם. קודם התחלת להתגבר על זה, ועל מה שיש עכשיו אתה לא יכול להתגבר. כך זה בכל מדרגה חדשה, אבל בינתיים אתה מתקדם.
שאלה: כששומעים על הייאוש, שזה לא בכוחותינו לעשות את זה, אני נמצא עוד יותר במצב של חוסר אמון, זה מצב שממנו אני לא יכול לעשות שום דבר גם לא להתפלל, זה מצב שאני בחוסר אמון אפילו בעשירייה, זה כמו מלכודת. איך לא ליפול למצב כזה?
יום יום תבדקו את עצמכם לפי הכתבים של המקובלים, ואז בצורה כזאת תבינו איפה אתם נמצאים, ותתייצבו כמו לפי מצפן לכיוון הנכון, כך יום יום.
שאלה: האם אנחנו יכולים לדמיין את היד החזקה כמו שנאה בין החברים?
ודאי. כן.
שאלה: אמרת שכשהבורא מוציא אותנו ממצרים, אנחנו עוברים לרצות להיות רק בהשפעה. איך במצרים תחת שלטון פרעה אנחנו מסוגלים לעבור לרצות השפעה? זה נשמע לא הגיוני.
קודם כל מפני שזו תוכנית הבריאה, והיא באה מהבורא. הבורא מסדר לנו את כל כוחות הטבע כולל פרעה, וכולל כל ההפרעות. בנוסף אנחנו לא יכולים רק מתוך זה שהבורא ברא, אלא אנחנו פונים אליו, ומבקשים ממנו. וכשאנו מבקשים אז מגלים עד כמה הכול בנוי בסופו של דבר כדי להוציא אותנו ממצרים, ולהביא אותנו להזדהות שלמה עם הבורא.
שאלה: באיזה רגע אחרי שהאדם עובר את כל המצבים הוא מבין ש"אין עוד מלבדו"?
הוא כל הזמן מוסיף ומוסיף לידיעה הזאת, אבל רק בסוף הדרך כשהוא נכלל באין עוד מלבדו בצורה השלמה, רק אז אפשר להגיד שהוא בעצמו נעשה כחלק מ"אין עוד מלבדו".
שאלה: אנחנו קוראים את הקטעים האלה, ונהיה לנו ברור שהבורא ממש חישב כל מילימטר בדרך שלנו, ובמיוחד את הדברים שאנחנו מחשיבים כחסרונות או חולשות שלנו. מה יותר מועיל להתקדמות שלנו בכל מצב, לנסות להשיג את המטרה ולגלות אותו, או לגלות את השלמות שלו, ואיך הוא מוביל אותנו לשם?
הייתי אומר כך, הכי מועיל לגלות שכל המחשבות והרצונות שעוברים דרכי באים מהבורא, אלו שנגד הבורא, ואלו שבעדו. וכל מה שאני צריך לעשות זה רק לזרום איתם בהשתוות, בחיבור עם הבורא בצורה השלמה. זה הכול.
תלמיד: אלו ימים מיוחדים, בירורים רציניים, החברים משתדלים כמה שניתן לתת ביטחון אחד לשני, מוכנות יציאה. גם לי יש רצון מאוד גדול, איך אני יכול להעביר להם את הרצון שלי כדי שהם יוכלו לתת תוספת יגיעה? או לקחת את הרצון שלהם, אבל הרצון שלהם כל כך גדול שאני אפילו לא יודע איך להתקרב לזה?
אם זה הרצון של הקבוצה, אז להתכלל בה, להיטמע בה, אז את כל מה שיש לך אתה מכניס בתוכם, וזה עיקר ההתקדמות שלנו.
מעניין, היום הגברים הרבה יותר אקטיביים מהנשים.
שאלה: במעבר למערכת הגלקסי הפורמט של השיעור קצת השתנה. היום הייתה דוגמה מאוד טובה, קראנו אולי חמש דקות, וכל יתר השיעור היה של שאלות ותשובות. זאת לא ביקורת, אני פשוט רוצה להבין ממך מהי הצורה האידיאלית של שיעור הבוקר בצורה החיצונית וגם הפנימית?
בצורה פנימית אני רוצה שכולם יהיו מחוברים. כל החברים שלנו כאן, ובכל העולם. שכולנו נהיה מחוברים, ונשמע את השאלות והתשובות, את הדיונים שיש לנו במשך השיעור. שכולנו נתחבר לאותה זרימה שיש בשיעור.
זה שאנחנו מדברים הרבה, ופחות קוראים ועוברים על מה שכתוב, זה לא כל כך מדאיג אותי. כי אני בטוח שמי שרוצה להתקדם, יקרא את זה עוד עשרות פעמים את השורות האלה, יתרגם אותן, יתאים אותם לעצמו, וכך יתקדם. הקטעים האלה מאוד מאוד מיוחדים. הם הקיצור, הם כל הלב, כל התמצית של חכמת הקבלה הנחוצה לנו להגיע לתיקון.
אני רואה לפניי אנשים שרוצים לדעת, להרגיש, להיכנס לתוכן, מצוין, יותר מזה לא צריך. אני זוכר שרב"ש אמר, החנות שלי צריכה להיות פתוחה, מי שנכנס - נכנס, מי שלא - לא. ולא דאג כל כך להפצה, ולעוד כל מיני צורות של הלימוד. אלא מה שאני יכול, אני נותן, ואת כל היתר מסדר הבורא.
שאלה: העבודה שלנו מתחילה מ"אין עוד מלבדו" ולכן אני עומדת כאן. איך זה שאנחנו מחדשים את הברית שונה מזה? מה אנחנו עושים היום כדי להפוך את הברית הזאת לחזקה?
כל פעם הרצונות שלנו מתחדשים, ולכן על כל רצון חדש אני צריך לעשות איזו רוויזיה, בדיקה חוזרת של העבודה שלי, של היחס שלי, של החיבור שלי, המטרה שלי, לכן כל פעם אנחנו נמצאים בבירורים.
שאלה: היום אמרת שמתברר לאדם שעובד על דרך האמת, שהוא מגלה שהוא ממש לא רוצה רוחניות.
יכול להיות שזה לא נכון, יכול להיות שזאת תקופה שאחר כך עוברת, ואתה נכנס שוב לרדיפה אחר הרוחניות.
תלמיד: לפי הקטע, הבורא דווקא עוזר בזה שהוא מראה כמה אני רחוק, וכמה אני לא רוצה את זה. אבל אמרת שאידיאלית היית רוצה שכל השיעור נהיה בתפילה, וכדי שנהיה בתפילה, אנחנו כן צריכים לרצות את זה.
יכול להיות שאתה רואה שאתה לא רוצה, אבל אתה יודע שבעצם רצוי שתרצה.
תלמיד: אז איך מתוך זה שאני לא יודע מהי רוחניות, ואני אפילו לא יודע אם אני רוצה או לא רוצה רוחניות, נולדת דרישה ואחר כך תפילה?
על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי הכוח העליון שמאיר עליך ואתה משנה את היסודות שלך, והטבע שלך משתנה.
שאלה: אם הצלחתי להתגבר על היד החלשה של הבורא, ועל היד חזקה של הבורא ויש גאווה שנמצאת בתוכי?
להמשיך.
שאלה: העם ברח ממצרים מתוך הרצון לקבל, וקיבל את הרצון להשפיע רק מאוחר יותר בהר סיני. איך זה קרה שהם יצאו ללא כוונה, ומה זה מצב הביניים בין הקבלה להשפעה?
עוד לא נכנסנו לזה.
שאלה: איך לעזור אחד לשני להאמין שהבורא יעשה את הנס, ויעביר אותנו מקבלה להשפעה?
על ידי חיבור עם החברים. אדם לבדו ודאי שלא יכול להיות בטוח שככה יקרה לו. לגמרי לא יכול, וזה באמת לא יקרה לו, רק על ידי חיבור.
(סוף השיעור)
-
"א-להים" בגימטריה "הטבע"↩