שיעור בוקר 12.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1011,

מאמר "מהו, שנר חנוכה מניחה שמאל, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמ' 1011, מאמר "מהו, שנר חנוכה מניחה משמאל, בעבודה".

מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה

תש"ן - מאמר י"א
1989/90 - מאמר 11

"חז"ל (בשבת, דף כ"ב) אמרו "שנר חנוכה משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל, ומזוזה מימין". ופירש רש"י, מזוזה, קי"ל דבימין, דכתיב, בֵּיתֶךָ - דרך בִּיאָתֵךָ, וכי עקר אינש כרעה דימינא, עקר ברישא" (שהאדם מתחיל ללכת, הוא מתחיל ברגל ימין).

בספר "שער הכוונות" (דף שכ"ו), אומר שם "אבל ענין חנוכה ופורים הוא באופן אחר, כי תרויהו אינון בהוד. ואף על פי שבתפלת שחרית בחול ביארנו, דיעקב הוא בנצח, ומלכות היא בהוד. וכפי זה החול הוא קדוש יותר מחנוכה ופורים, אשר תרויהו אינון בהוד. אבל הענין הוא, לפי שאז מקבלת הארותיה ע"י עצמה, שלא ע"י בעלה. כי הנה בחול יעקב יונק הארתו וחלק הארה שלה מן הנצח ומן ההוד. ואח"כ נותן לה הארתה, ונמשך מן ההוד על ידו. אבל עתה בחנוכה ופורים, היא יונקת חלק הארותיה מן ההוד עצמה, שלא ע"י בעלה".

ויש להבין בענין עבודה, מהו הענין שהמזוזה היא בימין, ונר חנוכה בשמאל. מה בא זה ללמדנו. וכמו כן יש להבין, לפי מה שכתוב בספר "שער הכוונות", שחנוכה ופורים הם שניהם בחינה אחת, כמו שכתוב, ששניהם, היינו הן חנוכה והן פורים, שניהם הם בחינה אחת, הנמשכים מבחינת הוד.

מדוע שניהם יונקים משורש אחד, אם בפורים יש ענין שמחה ומשתה, שהאדם מחויב לאכול סעודת פורים, מה שאין כן בחנוכה אמרו חז"ל "הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם".

ידוע בענין עבודה לומדים, שאדם אחד כולל כל העולם כולו. זאת אומרת, שענין ישראל וע' אומות נמצאים באדם אחד. כלומר, שהאדם נכלל מכל המדות רעות, הנמצאים בע' אומות. כידוע, שענין אומות העולם נמשכים מן הלעומת דשבע מדות דקדושה, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים". וכל מדה כלולה מעשר.

וזהו הענין של הע' אומות. היינו בזמן שהע' אומות שולטים באדם על בחינת ישראל, זה נקרא, שעם ישראל הם בגלות תחת שליטת העמים. כלומר, שהרצונות והתשוקות שולטים על בחינת ישראל שבו, ואין לבחינת ישראל שום אפשרות לעבוד לתועלת ה', כי אם רק לתועלת עצמו.

ולפי השכל והדעת, אין שום מציאות להבין, איך תהיה פעם אפשרות להשתחרר מן שליטת אומות העולם שבקרבו. היות עד כמה שהאדם השקיע עבודה, בכדי לצאת משליטתם, וזהו ללא הצלחה, אלא להיפך, שכל פעם הוא רואה יותר, שזהו בלתי אפשרי לצאת מהגלות שלהם. לכן אנו צריכים תמיד לזכור את ענין יציאת מצרים, כמו שכתוב "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים". היינו, להאמין מה שכתוב "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים".

זאת אומרת, כמו שה' הוציא אז את עם ישראל משליטת מצרים, וזכו לבחינת "להיות לכם לאלקים", כמו כן גם אותנו יכול להוציא משליטת ע' אומות, ולזכות לבחינת "להיות לכם לאלקים".

ואין להאדם לומר, שהוא יותר גרוע, מאלו אנשים שהיו במצרים. שרק אלו, היה בידו של הקב"ה כח להוציא מתחת שליטתם. מה שאין כן האדם, בזמן שהוא רואה את שפלותו, הוא בא אז לידי יאוש, ואומר, שבטח הוא יותר גרוע, מאלו שהיו במצרים.

על זה צריכים להאמין לדברי האר"י הקדוש, שאומר, שעם ישראל לפני יציאת מצרים היו כבר במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה עליהם הקב"ה, וגאלם. נמצא מזה, שאפילו האדם רואה, שהוא בתכלית השפלות, לא לברוח מהמערכה, ולהאמין שה' יוציא אותו מהגלות, מה שהוא נמצא בין אומות העולם.

ובהאמור אנו רואים, שכל הבסיס נבנה רק על האמונה, שרק ע"י אמונה יכולים לצאת מהגלות. ולא להתחשב עם הדעת שלנו, הגם שעיקר האדם נמדד לפי דעת, שיש לו. אבל זה שהאדם יש לו דעת, לראות את מצבו האמיתי, זה נותן לו מקום ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שלמעלה מהדעת אין האדם מסוגל ללכת בלי עזרת ה'. מה שאין כן אם הוא רואה, שמצד השכל הוא יכול ללכת קדימה, אין נצרך לעזרתו יתברך.

ועיקר, מה שרוצים מהאדם, שהוא יבוא לשלימותו, היינו שיזכה לבחינת נרנח"י דנשמה. וזה בא דוקא ע"י זה שהאדם נצרך להבורא, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואומר הזה"ק "במה מסייעין. בנשמתא קדישא, כד אתיליד יהיבנן ליה נפש מסטרא דבעירי דכיו, זכה יתיר יהיבין ליה רוחא וכו'".

לכן דבר גדול הוא, בזה שהאדם הוא נצרך להבורא, שיעזור לו. כי ישועתו יתברך הוא בזה, שנותנים לו כוחות יותר גדולים מלמעלה. וע"י זה שמקבל כל פעם כח חדש, היינו בחינת נשמה חדשה, עד שבסופו של דבר הוא יקבל כל בחינת נרנח"י, השייכים לשורש נשמתו. נמצא, נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, שבידי אדם אין הדבר באפשרות להשיג, אלא שצריך להיות נס מן השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס".

לכן, כשהאדם בא במצב, שהוא שכבר יש לו הכרת הרע, שאין זה באפשרותו לצאת משליטת אומות העולם שיש בו, ובחינת ישראל שבו היא בגלות תחתם, ואינו רואה שום מציאות, שתהיה באפשרותו לצאת משליטתם, לכן כשהקב"ה עוזר להם, ומוציא אותם מרשות האומות העולם, ונהפוך הוא, שעם ישראל שולט עליהם, זה נקרא "נס".

וזה נקרא, כמו שהיה בארץ מצרים, אשר ה' הוציא אותם מארץ מצרים. שפירושו, שה' הוציא אותם מתחת סבלות מצרים. והנס הזה, האדם צריך להאמין, שכמו שהיה ביציאת מצרים, כן כל אחד ואחד, שהולך בעבודת ה', הוא צריך להאמין, שה' יוציא אותו. כי זה ממש נס, שיהא מציאות לצאת משליטת אהבה עצמית, ולדאוג רק מה ששייך לתועלת ה'.

וכשהאדם מגיע לבחינה זו, נבחן, שהאדם הזה כבר הגיע לבחינת "לשמה". זאת אומרת, שכבר זכה לבחינת אמונה בה', וכבר יש לו הכח לעבוד לתועלת ה'. וזה נקרא "לשמה". וזה נקרא בחינת "ימין", שהאדם עוסק בדרך להשפיע לה'. היינו, שכל, מה שהוא עושה, יהיה לתועלת ה'. כלומר, שהוא רוצה לעשות חסד לה', היינו להשפיע נחת רוח לה'.

אולם צריכים לדעת, שזה שהאדם רוצה לעשות הכל לתועלת הבורא, זה נקרא רק "תיקון הבריאה" ולא "מטרת הבריאה". כי מטרת הבריאה היא, שהאדם יקבל טוב ועונג בכלים דקבלה. אלא, שצריכים לתת על הכלים דקבלה בחינת תיקון, המכונה "בעל מנת להשפיע".

והשפע של מטרת הבריאה נקרא בשם "חכמה", שהוא אור החיים, בסוד "והחכמה תחיה בעליה". ואור החכמה נקרא "שמאל", מטעם שכל דבר הצריך תיקון נקרא "שמאל", בסוד "יד כהה, שתשש כוחה כנקבה", שזה מכונה "שמאל".

ומהו התיקון, שצריכים לתת על אור החכמה. הוא בחינת ימין, המכונה "חסדים". כלומר, לאחר שכבר זכה לבחינת מטרת הבריאה, שהיא הטוב והעונג, המכונה בשם "חכמה", כנ"ל, צריכים עוד הפעם להמשיך אור דחסדים, היינו השפע, שבא בכלים דהשפעה. מטעם שאמרנו, כי ניתן לנו את העבודה בתורה ומצות בבחינת "נעשה ונשמע". היינו, שעל ידי זה שאנו נעשה ונקיים תו"מ בבחינת המעשה, נזכה לבוא גם לבחינת נשמע.

כלומר, שהאדם צריך לקיים תו"מ אפילו בדרך כפיה. ואין צורך לחכות, מתי שיהיה לו רצון וחשק לקיים תו"מ, אז הוא יקיים. אלא שהאדם צריך להתגבר ולקיים בבחינת עשיה לבד. אלא שהעשיה יביא לו אח"כ בחינת שמיעה, היינו שישמע אח"כ את החשיבות, שיש בתו"מ. זאת אומרת, שיזכה להטוב ועונג, שישנו בתו"מ. וזה ענין שאמרו ישראל "נעשה ונשמע". לכן בבחינת הימין, הנקרא שעוסק בחסד, היינו בכלים דהשפעה, זהו שמירה, שהאדם, יהיה בידו לעשות הכל לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו.

ובהאמור יוצא, היות שלפי הכלל "נעשה ונשמע", היא שהמעשה משפיע על הכוונה, כנ"ל, על כרחך נמצא, שבזמן שהאדם מקבל מלמעלה בחינת חכמה, אז המעשה, צריך לעשות, שהכוונה תהיה כמו המעשה. נמצא, שהמעשה של קבלה משפיע על הכוונה, שתהיה גם כן בעל מנת לקבל. אם כן, אפילו בעת מעשה, שהמשיך את אור החכמה על הכוונה דלהשפיע, ומכל מקום מתוך הכלל "נעשה ונשמע", הוא מוכרח לקבל השפעה מהמעשה.

ולכן צריכים שמירה, היינו להמשיך בחינת לבוש, שילבישו את אור החכמה, ששם נוהג "נעשה". "נעשה", הוא המעשה דלהשפיע. ונזכה גם שהכוונה גם תהיה בעל מנת דלהשפיע. וגם "נשמע" שתהא הכוונה גם כן בבחינת השפעה, כמו המעשה. וזה ישמור על הכלי קבלה, שהוא מקבל את אור החכמה, שיוכל להחזיק את הכוונה דלהשפיע, בעת קבלת הטוב והעונג, ושיהיה אצלו בבחינת מקבל בעל מנת להשפיע.

ובהאמור יש לפרש את ענין המזוזה, שצריכה להיות בימין. היות שהמזוזה, היא בחינת שמירה, ששומרת על האדם, לכן יש רמז, שהמזוזה בימין. כלומר, שענין שמירה שייך לימין, שהוא בחינת חסד, שהכלים דחסד הם בחינת ימין, שאינם צריכים תיקון, כנ"ל. מה שאין כן בחינת חכמה נקראת "שמאל", משום שחכמה באה בכלים דקבלה, ועל כלים דקבלה צריכים שמירה, כנ"ל.

וזה שמפרש רש"י דכתיב "ביתך, דרך ביאתך", שהאדם מתחיל ללכת, מתחיל בימין. שיש לפרש, תחילת ביאת האדם לעבוד עבודת הקודש, מתחילים בימין. היא הכוונה בכלים דהשפעה, שיהיו בעל מנת להשפיע. ואח"כ מתחילים ללכת בשמאל, היינו לתקן כלים דקבלה, שיהיו בעל מנת להשפיע.

וזה שכתוב, שכמו שהאדם מתחיל ללכת בגשמיות, הוא מתחיל ברגל ימין תחילה, זה מראה לנו על רוחניות, היינו שתחילת ביאת האדם בעבודת ה', הוא צריך להתחיל בימין, היינו בבחינת השלימות. כלומר, כל מה שהוא עושה בעבודה, הוא צריך לתת תודה לה', בזה שנתן לו קצת מחשבה ורצון לעבוד בעבודת הקודש, שהוא על כל פנים יש לו קצת אחיזה בבחינת תורה ומצות, בבחינת המעשה.

ואין לו עדיין אז לחשוב על בחינת הכוונה, כי גם בכוונה יש להבין בב' אופנים:

א. הכוונה היא מי הוא המחייב לעסוק בתורה ומצות. הסביבה, שבה הוא נמצא. היות שכל החברים עוסקים בתו"מ, וכולם מתפללים ומקיימים את שיעורי התורה, שיש בבית הכנסת, וכדומה. או זה שהוא מקיים תו"מ, הוא עושה רק משום שהבורא צווה לנו לקיים את התורה ומצות. והוא מאמין באמונת חכמים את כל מה שהם אמרו. ועל סמך זה הוא מקיים תו"מ.

ב. הכוונה על התמורה, מה לקבל עבור קיום תו"מ. יש, שהם מצפים לקבל שכר תמורת עבודתם. כמו שכתוב בזה"ק, שיש ג' אופנים, היינו ג' סיבות, שבשבילם עוסקים בתו"מ:

א. כדי לקבל שכר בעולם הזה,

ב. כדי לקבל שכר בעולם הבא,

ג. שלא לקבל פרס, אלא מטעם גדלות ה', שהוא מטעם ש"איהו רב ושליט".

לכן תחילת ביאת האדם לעבוד בתו"מ, הוא בכדי לקבל שכר. וגם בזה אמרנו, שיש להבחין ב' בחינות:

א. לפעמים אדם עוד לא חזק בבחינת אמונה, שיעבוד בשביל הקב"ה, שיתן לו שכר, היות מתחת סף הכרה חסר לו אמונה, שיהיה בידו לעשות מעשים טובים. אולם מחמת החברים, שהוא לא רוצה להיות מבוזה בעיניהם, אז האדם עובד. לא שה' מחייב אותו לעשות מעשים טובים, אלא מחמת בושה של החברים הוא עושה. ובודאי האדם חושב זה לשפלות גמור, היינו שהחברים מחייבים אותו לעבוד ולא ה'.

אולם גם בזה אסור לזלזל. כלומר, שגם על מעשים כאלו האדם צריך לתת תודה לה', בזה שהבורא נתן כח להחברים, שיחייבו אותו לעשות מעשים כפי רצונם, שזה נקרא, שהקב"ה משגיח עליו בבחינת הסתר. כלומר, שהקב"ה מסתיר עצמו בלבוש של חברים, שמחייב אותו לעשות מעשים טובים.

וזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות, פרק שלישי, כ') "ונפרעין מן האדם מדעתו, ושלא מדעתו". מדעתו, יהיה הפירוש, האדם מדעתו הוא רוצה לקיים תו"מ. היינו, שהאדם אומר, זה שהוא עושה מעשים טובים, זהו לדעת ה', היינו ה' מחייב אותו. ונפרעין ממנו שלא מדעת, יהיה הפירוש, שהאדם עושה מעשים טובים, וזהו שלא מדעת האדם, הוא זה שמקיים תו"מ של הקב"ה. כי הוא חושב, שהוא מקיים תו"מ של החברים, היינו שהחברים מחייבים אותו.

וזה נקרא "שלא מדעת האדם" הוא מקיים את רצון ה', הגם שהוא חושב, שהוא מקיים את הרצון של החברים. ואם הוא מאמין בזה, היינו שלא מדעתו הוא עושה רצון ה', כלומר אילו היה יודע, לא היה מקיים, כי הוא חושב, שהוא מקיים רק רצון של החברים, זה נקרא "הסתרת פנים". היינו, שהקב"ה מסתיר עצמו בלבושים של החברים, ובאופן כזה הוא עושה רצון ה'.

ב. ואם הוא נותן תודה לה', על זה שהקב"ה נתן לו עזרה דרך ההסתרה. כלומר, שיש לו עתה בחירה, לומר שהוא עובד מטעם החברים, ואין לו שום מגע עם ה'. או שהוא מאמין, שה' הסתיר את עצמו דרך לבוש של החברים, וע"י זה הוא עוסק בתו"מ, ואם הוא בוחר ואומר, שרק ה' עזר לו, שיהיה בידו לעשות מעשים טובים, ע"י זה שה' התלבש בלבוש של החברים, ונותן תודה על זה לה', דבר זה גורם לו עליה גדולה, לזכות לגלוי פנים של ה'. היינו, ה' נותן לו מחשבה ורצון לעשות רצון ה', מחמת שיש לו עכשיו איזו הארה מלמעלה, בזה שהוא הכריע למעלה מהדעת. לכן ה' עזר לו, שעל ידי אחוריים הוא זוכה אח"כ לבחינת פנים של הקב"ה, היינו שזוכה לבחינת "נפרעין ממנו מדעתו".

ובהאמור יוצא, שענין מזוזה, שהיא בחינת שמירה, היא בחינת ימין, הנקרא "חסדים", שהוא בזמן שהולכים בבחינת משפיע בעל מנת להשפיע, שזוהי בחינת תיקון הבריאה, כנ"ל. מה שאין כן חנוכה ופורים, אומר האר"י הקדוש, ששניהם הם בחינת הוד, שהוד הוא בחינת שמאל, שזה מרמז לנו על מטרת הבריאה, שצריכים תיקונים. היינו, שיוכלו לקבל על דרך התיקון את הטוב והעונג, המרומז בהשפע, הנקראת "חכמה". לכן חנוכה היא בשמאל, להראות על אור החכמה.

אולם בחנוכה היתה רק בחינת חנו-כה, שזהו כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, ששם היתה רק חניה, ולא גמר מלחמה. כלומר, שהיה מאיר אור החמה, הנקרא "שמאל", אבל היה חסר שמה את הלבוש, שהוא השמירה על החכמה, הבא בכלים דקבלה, שבכלים דקבלה יש אחיזה לס"א, והיה שם אור דחסדים, הנקרא "ימין".

לכן היה הנס רק על רוחניות. כלומר, מבחינת האור דמטרת הבריאה, היה מאיר. אבל לא יכולים להשתמש בו, מחוסר הלבוש דחסדים, כיון שאסור להשתמש בו. זה נקרא, בחינת רוחניות, שעוד לא נתגשם הדבר, שיוכלו להשתמש עמו. לכן כתוב, שבנרות של חנוכה אסור להשתמש, אלא לראותם בלבד, מטעם שחסר הלבוש, כנ"ל.

מה שאין כן הפורים, כן היה להם הלבוש, הנקרא "חסדים", כמו שכתוב (בתע"ס סוף חלק ט"ו) "לכן שם כבר התגשם הדבר, היינו שהיו יכולים להשתמש עם האור החכמה על מנת להשפיע. לכן בפורים הוא משתה ושמחה"."

שאלה: לאורך כל המאמר רב"ש מסביר למה אפשר להשתמש באור חכמה רק בתנאי שיש לבוש של חסדים, בתנאי שיש שמירה, ובסוף הוא אומר, שבחנוכה היה אור חכמה בלי לבוש חסדים. איך יתכן דבר כזה?

עוד לא היו כלים שמוכנים לקבל את אור החכמה ולכן לא היה איסור על קבלת החכמה ממש. צריכים לקרוא, אם זאת שאלה.

שאלה: רב"ש מדבר פה על התגשמות של הרוחניות. האם אפשר להבין שכל המאורעות כמו יציאת מצרים, נס חנוכה, פורים, הם כמו ענפים גשמיים, וזו התגשמות בעולם הזה של כל מה שהיה בעולם הרוחני?

נגיד.

תלמיד: אם עם ישראל או אותם כלים שאנחנו קוראים להם כלים דהשפעה היו במצב אחר, במצב של חיבור, איחוד, אז אותם המצבים היו מתגשמים בצורה אחרת בענפים הגשמיים?

ודאי שכן. אנחנו תוצאות מהסדר של הכלים הרוחניים, האורות הרוחניים.

תלמיד: אנחנו יודעים שכל מה שקורה נכון לעכשיו קורה במחזוריות, זאת אומרת, זו התגלות של האורות בכלים שאנחנו מכינים אותם.

כן.

תלמיד: האם ניתן לשנות את צורת התגלות האור?

על ידי הכלים. על ידי הכלים אנחנו יכולים לשנות את ביאת האורות וכך להגיע לכניסת האורות השלמים בכלים השלמים.

תלמיד: אז כל השמירה הזאת שעליה רב"ש כותב פה, היא רק עלינו?

כן. כל העניין הוא שהאורות נמצאים למעלה, הכלים נמצאים למטה, ואנחנו צריכים להתאים את הכלים כך שהאורות ייכנסו ויאירו בהם עד גמר התיקון של כל הכלים.

שאלה: רב"ש נותן פה עצה על המעבר מלא לשמה לשמה, "ואם הוא נותן תודה לה', על זה שהקב"ה נתן לו עזרה דרך ההסתרה". מהי העצה כאן?

דרך ההסתרה, זאת אומרת דרך זה שלא יאירו לו אורות הוא דווקא יוכל להכין את עצמו כדי להכין את הכלים.

תלמיד: הוא אומר פה, "שיש לו עתה בחירה, לומר שהוא עובד מטעם החברים, ואין לו שום מגע עם ה'." אם האדם נותן על זה תודה אז הוא יעבור לעבוד לתועלת ה'?

כן, כי הוא רואה עד כמה מגע עם החברים הוא אמצעי להגיע למגע עם הבורא.

תלמיד: ומה העניין הזה של תודה, מהי הפעולה הזאת?

הוא מבין שעל ידי החיבור איתם הוא משלים את הכלים שלו.

תלמיד: ומהי התוספת שהוא צריך לצפות לה, כשהוא נותן תודה על זה שהבורא נותן לו לעבוד דרך החברים?

התכללות. התכללות בין כל התכונות שבעשר הספירות כך שיביאו אותו למצב שיוכל גם להרגיש את אור הבורא.

תלמיד: התודה זו פעולה או תוצאה?

תודה זו פעולה.

תלמיד: איזו מין פעולה זאת?

היא כמו אור חוזר, הוא מודה לבורא על זה שעשה לו את הנס הזה.

תלמיד: מה הוא צריך לעשות? לדוגמה אדם רואה שהוא לא עובד לתועלת הבורא אלא עובד מטעם בושה, שהחברים מחייבים אותו. מה הוא צריך לעשות כדי לממש את העצה שרב"ש נותן כאן, לתת תודה על אף שהוא עובד בעל מנת לקבל?

הוא משתדל להתקרב לבורא על ידי זה שרוצה להכיר את הפעולות שלו, ללמוד מהבורא, להיות מה שנקרא "תלמיד חכם".

תלמיד: זה נעשה על ידי תודה?

כן. הוא מודה לבורא על כך שהבורא ממשיך לעבוד עימו, והוא לומד מזה את כל אופני הקשר בינו לבורא דרך החברים.

שאלה: אנחנו אומרים שחנוכה זה תיקון על ימין, על חסדים, ומכאן יוצא שהתיקון הוא לא על חסדים.

למה?

תלמיד: רב"ש מסכם את המאמר ואומר שמטרת הבריאה זה לא מספיק, כי חסר לבוש של חסדים.

כן.

תלמיד: אבל איך חסר לבוש של חסדים אם כבר נעשה התיקון הזה של לבוש החסדים?

מתי?

תלמיד: זה השלב הראשון.

השלב הראשון הוא חנוכה, השלב השני הוא פורים.

תלמיד: אם בשלב הראשון יש כבר תיקון שהוא חסדים, אז למה כשיש תיקון של מטרת הבריאה זה עדיין לא מספיק? למה הוא אומר שחסר שם לבוש של חסדים אם כבר נעשה לבוש של חסדים?

עוד מעט נבין. אם היה כך, אז כביכול בחנוכה היינו יכולים לגמור את כל התיקונים, אבל זה לא סופי.

תלמיד: רב"ש כותב שלא בידי האדם להשיג נס. מה המטרה של כל התפילות והיגיעות אם בכדי להשיג רוחניות צריך נס?

שנהיה מוכנים שיקרה נס.

תלמיד: מה האדם משיג בזה שהוא עושה יגיעה, מגיע לתפילה, משקיע בחיבור, אם בסוף את הרוחניות הוא מקבל על ידי נס?

אבל הוא צריך להיות איכשהו מוכן לזה, לא שהוא עושה את הנס אלא מוכן לנס. הוא מבין שרק על ידי הנס הזה הוא מגיע לשלמות.

תלמיד: אז כל מה שאנחנו עושים זה פשוט להכין את עצמנו?

כן.

תלמיד: אבל בסוף רוחניות לא תלויה ביגיעה, זאת אומרת בסוף אם יהיה נס אז יהיה, ואם לא יהיה נס אז לא יהיה.

הרוחניות תלויה ביגיעה, עד כמה אתה מכין כלים.

תלמיד: אז במה הנס?

שבהכנה שלך אתה לא מגיע אליו אלא כשאתה מגיע אליו, אז אתה יכול לזהות שזה נס.

תלמיד: זאת אומרת בלי יגיעה לא יכול להיות נס.

יכול להיות נס, אבל לא הכרה בכך שזה נס.

שאלה: האם יהיה נכון להגיד שבחנוכה זו עבודה בהסתר פנים ובפורים זו עבודה בגילוי פנים של הבורא?

כן.

שאלה: כל הכלים שאנחנו כרגע מקבלים אותם ועדיין לא יכולים להשתמש בהם, כל ההכנה הזאת היא דרך כל החברים פה, דרך הסביבה שהבורא נתן לנו?

כן.

תלמיד: אנחנו בעצם בונים את עצמנו וזו השמירה שלנו בדרך, דרך כל אחד ואחד מאיתנו שבונה את הכלים האלה על ידי תפילה עבור החברים, על ידי בניית הקשר והאהבה בינינו?

כן.

תלמיד: אפשר להגיד שנס זה שינוי תפיסה, היפוך בתפיסה?

כן.

שאלה: בהתחלת המאמר נאמר ששמאל ימין זה כלפי הכניסה לבית, ואם הוא נמצא בבית זה כמו השתקפות מהבורא, שמאל לשמאל, ימין לימין, וכדי להפוך על האדם לעשות היפוך של התכונות, שמאל לימין?

כן.

תלמיד: ובפורים זה מלמעלה למטה.

כן.

תלמיד: אני רוצה לחזור לברור הקודם. יש פה כאילו שני מצבים. מצב אחד כשהאדם עובד בשביל החברים, מוסר את כולו למען החברים, אבל לא מזהה את הבורא מאחוריהם. ואחר כך יש מצב שהוא כנראה עושה מספיק עבודה, ואז זוכה למצב שפותחים לו, ומראים לו את הבורא ממש מאחורי החברים.

כן.

תלמיד: למה זו מדרגה יותר גבוהה? הרי כביכול במדרגה הראשונה יש לאדם יותר עבודה.

כי במדרגה השנייה הוא משיג את הבורא, ובמדרגה בראשונה הוא משיג רק את הכלים.

תלמיד: אבל כשהוא משיג את הבורא, זה כבר יותר פשוט לו לעבוד בשביל הבורא, כל אחד מוכן, כי הוא כבר הוכן לזה, ולעבוד עבור החברים זה הרבה יותר קשה.

מצד הזה אתה צודק, יש ערך הפוך. אני ממליץ לקרוא שוב את המאמר.

קריין: אנחנו קוראים את מאמר רב"ש "מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה".

מהו, שנר חנוכה מניחה בשמאל, בעבודה

תש"ן - מאמר י"א
1989/90 - מאמר 11

"חז"ל (בשבת, דף כ"ב) אמרו "שנר חנוכה משמאל, כדי שתהא נר חנוכה משמאל, ומזוזה מימין". ופירש רש"י, מזוזה, קי"ל דבימין, דכתיב, בֵּיתֶךָ - דרך בִּיאָתֵךָ, וכי עקר אינש כרעה דימינא, עקר ברישא" (שהאדם מתחיל ללכת, הוא מתחיל ברגל ימין).

בספר "שער הכוונות" (דף שכ"ו), אומר שם "אבל ענין חנוכה ופורים הוא באופן אחר, כי תרויהו אינון בהוד. ואף על פי שבתפלת שחרית בחול ביארנו, דיעקב הוא בנצח, ומלכות היא בהוד. וכפי זה החול הוא קדוש יותר מחנוכה ופורים, אשר תרויהו אינון בהוד. אבל הענין הוא, לפי שאז מקבלת הארותיה ע"י עצמה, שלא ע"י בעלה. כי הנה בחול יעקב יונק הארתו וחלק הארה שלה מן הנצח ומן ההוד. ואח"כ נותן לה הארתה, ונמשך מן ההוד על ידו. אבל עתה בחנוכה ופורים, היא יונקת חלק הארותיה מן ההוד עצמה, שלא ע"י בעלה".

ויש להבין בענין עבודה, מהו הענין שהמזוזה היא בימין, ונר חנוכה בשמאל. מה בא זה ללמדנו. וכמו כן יש להבין, לפי מה שכתוב בספר "שער הכוונות", שחנוכה ופורים הם שניהם בחינה אחת, כמו שכתוב, ששניהם, היינו הן חנוכה והן פורים, שניהם הם בחינה אחת, הנמשכים מבחינת הוד.

מדוע שניהם יונקים משורש אחד, אם בפורים יש ענין שמחה ומשתה, שהאדם מחויב לאכול סעודת פורים, מה שאין כן בחנוכה אמרו חז"ל "הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם".

ידוע בענין עבודה לומדים, שאדם אחד כולל כל העולם כולו. זאת אומרת, שענין ישראל וע' אומות נמצאים באדם אחד. כלומר, שהאדם נכלל מכל המדות רעות, הנמצאים בע' אומות. כידוע, שענין אומות העולם נמשכים מן הלעומת דשבע מדות דקדושה, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים". וכל מדה כלולה מעשר.

וזהו הענין של הע' אומות. היינו בזמן שהע' אומות שולטים באדם על בחינת ישראל, זה נקרא, שעם ישראל הם בגלות תחת שליטת העמים. כלומר, שהרצונות והתשוקות שולטים על בחינת ישראל שבו, ואין לבחינת ישראל שום אפשרות לעבוד לתועלת ה', כי אם רק לתועלת עצמו.

ולפי השכל והדעת, אין שום מציאות להבין, איך תהיה פעם אפשרות להשתחרר מן שליטת אומות העולם שבקרבו. היות עד כמה שהאדם השקיע עבודה, בכדי לצאת משליטתם, וזהו ללא הצלחה, אלא להיפך, שכל פעם הוא רואה יותר, שזהו בלתי אפשרי לצאת מהגלות שלהם. לכן אנו צריכים תמיד לזכור את ענין יציאת מצרים, כמו שכתוב "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים". היינו, להאמין מה שכתוב "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים".

זאת אומרת, כמו שה' הוציא אז את עם ישראל משליטת מצרים, וזכו לבחינת "להיות לכם לאלקים", כמו כן גם אותנו יכול להוציא משליטת ע' אומות, ולזכות לבחינת "להיות לכם לאלקים".

ואין להאדם לומר, שהוא יותר גרוע, מאלו אנשים שהיו במצרים. שרק אלו, היה בידו של הקב"ה כח להוציא מתחת שליטתם. מה שאין כן האדם, בזמן שהוא רואה את שפלותו, הוא בא אז לידי יאוש, ואומר, שבטח הוא יותר גרוע, מאלו שהיו במצרים.

על זה צריכים להאמין לדברי האר"י הקדוש, שאומר, שעם ישראל לפני יציאת מצרים היו כבר במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה עליהם הקב"ה, וגאלם. נמצא מזה, שאפילו האדם רואה, שהוא בתכלית השפלות, לא לברוח מהמערכה, ולהאמין שה' יוציא אותו מהגלות, מה שהוא נמצא בין אומות העולם.

ובהאמור אנו רואים, שכל הבסיס נבנה רק על האמונה, שרק ע"י אמונה יכולים לצאת מהגלות. ולא להתחשב עם הדעת שלנו, הגם שעיקר האדם נמדד לפי דעת, שיש לו. אבל זה שהאדם יש לו דעת, לראות את מצבו האמיתי, זה נותן לו מקום ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שלמעלה מהדעת אין האדם מסוגל ללכת בלי עזרת ה'. מה שאין כן אם הוא רואה, שמצד השכל הוא יכול ללכת קדימה, אין נצרך לעזרתו יתברך.

ועיקר, מה שרוצים מהאדם, שהוא יבוא לשלימותו, היינו שיזכה לבחינת נרנח"י דנשמה. וזה בא דוקא ע"י זה שהאדם נצרך להבורא, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואומר הזה"ק "במה מסייעין. בנשמתא קדישא, כד אתיליד יהיבנן ליה נפש מסטרא דבעירי דכיו, זכה יתיר יהיבין ליה רוחא וכו'".

לכן דבר גדול הוא, בזה שהאדם הוא נצרך להבורא, שיעזור לו. כי ישועתו יתברך הוא בזה, שנותנים לו כוחות יותר גדולים מלמעלה. וע"י זה שמקבל כל פעם כח חדש, היינו בחינת נשמה חדשה, עד שבסופו של דבר הוא יקבל כל בחינת נרנח"י, השייכים לשורש נשמתו. נמצא, נס נקרא, מה שאינו בידי אדם, שישיג את הדבר. כלומר, שבידי אדם אין הדבר באפשרות להשיג, אלא שצריך להיות נס מן השמים, שרק באופן כזה נקרא "נס".

לכן, כשהאדם בא במצב, שהוא שכבר יש לו הכרת הרע, שאין זה באפשרותו לצאת משליטת אומות העולם שיש בו, ובחינת ישראל שבו היא בגלות תחתם, ואינו רואה שום מציאות, שתהיה באפשרותו לצאת משליטתם, לכן כשהקב"ה עוזר להם, ומוציא אותם מרשות האומות העולם, ונהפוך הוא, שעם ישראל שולט עליהם, זה נקרא "נס".

וזה נקרא, כמו שהיה בארץ מצרים, אשר ה' הוציא אותם מארץ מצרים. שפירושו, שה' הוציא אותם מתחת סבלות מצרים. והנס הזה, האדם צריך להאמין, שכמו שהיה ביציאת מצרים, כן כל אחד ואחד, שהולך בעבודת ה', הוא צריך להאמין, שה' יוציא אותו. כי זה ממש נס, שיהא מציאות לצאת משליטת אהבה עצמית, ולדאוג רק מה ששייך לתועלת ה'.

וכשהאדם מגיע לבחינה זו, נבחן, שהאדם הזה כבר הגיע לבחינת "לשמה". זאת אומרת, שכבר זכה לבחינת אמונה בה', וכבר יש לו הכח לעבוד לתועלת ה'. וזה נקרא "לשמה". וזה נקרא בחינת "ימין", שהאדם עוסק בדרך להשפיע לה'. היינו, שכל, מה שהוא עושה, יהיה לתועלת ה'. כלומר, שהוא רוצה לעשות חסד לה', היינו להשפיע נחת רוח לה'.

אולם צריכים לדעת, שזה שהאדם רוצה לעשות הכל לתועלת הבורא, זה נקרא רק "תיקון הבריאה" ולא "מטרת הבריאה". כי מטרת הבריאה היא, שהאדם יקבל טוב ועונג בכלים דקבלה. אלא, שצריכים לתת על הכלים דקבלה בחינת תיקון, המכונה "בעל מנת להשפיע".

והשפע של מטרת הבריאה נקרא בשם "חכמה", שהוא אור החיים, בסוד "והחכמה תחיה בעליה". ואור החכמה נקרא "שמאל", מטעם שכל דבר הצריך תיקון נקרא "שמאל", בסוד "יד כהה, שתשש כוחה כנקבה", שזה מכונה "שמאל".

ומהו התיקון, שצריכים לתת על אור החכמה. הוא בחינת ימין, המכונה "חסדים". כלומר, לאחר שכבר זכה לבחינת מטרת הבריאה, שהיא הטוב והעונג, המכונה בשם "חכמה", כנ"ל, צריכים עוד הפעם להמשיך אור דחסדים, היינו השפע, שבא בכלים דהשפעה. מטעם שאמרנו, כי ניתן לנו את העבודה בתורה ומצות בבחינת "נעשה ונשמע". היינו, שעל ידי זה שאנו נעשה ונקיים תו"מ בבחינת המעשה, נזכה לבוא גם לבחינת נשמע.

כלומר, שהאדם צריך לקיים תו"מ אפילו בדרך כפיה. ואין צורך לחכות, מתי שיהיה לו רצון וחשק לקיים תו"מ, אז הוא יקיים. אלא שהאדם צריך להתגבר ולקיים בבחינת עשיה לבד. אלא שהעשיה יביא לו אח"כ בחינת שמיעה, היינו שישמע אח"כ את החשיבות, שיש בתו"מ. זאת אומרת, שיזכה להטוב ועונג, שישנו בתו"מ. וזה ענין שאמרו ישראל "נעשה ונשמע". לכן בבחינת הימין, הנקרא שעוסק בחסד, היינו בכלים דהשפעה, זהו שמירה, שהאדם, יהיה בידו לעשות הכל לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו.

ובהאמור יוצא, היות שלפי הכלל "נעשה ונשמע", היא שהמעשה משפיע על הכוונה, כנ"ל, על כרחך נמצא, שבזמן שהאדם מקבל מלמעלה בחינת חכמה, אז המעשה, צריך לעשות, שהכוונה תהיה כמו המעשה. נמצא, שהמעשה של קבלה משפיע על הכוונה, שתהיה גם כן בעל מנת לקבל. אם כן, אפילו בעת מעשה, שהמשיך את אור החכמה על הכוונה דלהשפיע, ומכל מקום מתוך הכלל "נעשה ונשמע", הוא מוכרח לקבל השפעה מהמעשה.

ולכן צריכים שמירה, היינו להמשיך בחינת לבוש, שילבישו את אור החכמה, ששם נוהג "נעשה". "נעשה", הוא המעשה דלהשפיע. ונזכה גם שהכוונה גם תהיה בעל מנת דלהשפיע. וגם "נשמע" שתהא הכוונה גם כן בבחינת השפעה, כמו המעשה. וזה ישמור על הכלי קבלה, שהוא מקבל את אור החכמה, שיוכל להחזיק את הכוונה דלהשפיע, בעת קבלת הטוב והעונג, ושיהיה אצלו בבחינת מקבל בעל מנת להשפיע.

ובהאמור יש לפרש את ענין המזוזה, שצריכה להיות בימין. היות שהמזוזה, היא בחינת שמירה, ששומרת על האדם, לכן יש רמז, שהמזוזה בימין. כלומר, שענין שמירה שייך לימין, שהוא בחינת חסד, שהכלים דחסד הם בחינת ימין, שאינם צריכים תיקון, כנ"ל. מה שאין כן בחינת חכמה נקראת "שמאל", משום שחכמה באה בכלים דקבלה, ועל כלים דקבלה צריכים שמירה, כנ"ל.

וזה שמפרש רש"י דכתיב "ביתך, דרך ביאתך", שהאדם מתחיל ללכת, מתחיל בימין. שיש לפרש, תחילת ביאת האדם לעבוד עבודת הקודש, מתחילים בימין. היא הכוונה בכלים דהשפעה, שיהיו בעל מנת להשפיע. ואח"כ מתחילים ללכת בשמאל, היינו לתקן כלים דקבלה, שיהיו בעל מנת להשפיע.

וזה שכתוב, שכמו שהאדם מתחיל ללכת בגשמיות, הוא מתחיל ברגל ימין תחילה, זה מראה לנו על רוחניות, היינו שתחילת ביאת האדם בעבודת ה', הוא צריך להתחיל בימין, היינו בבחינת השלימות. כלומר, כל מה שהוא עושה בעבודה, הוא צריך לתת תודה לה', בזה שנתן לו קצת מחשבה ורצון לעבוד בעבודת הקודש, שהוא על כל פנים יש לו קצת אחיזה בבחינת תורה ומצות, בבחינת המעשה.

ואין לו עדיין אז לחשוב על בחינת הכוונה, כי גם בכוונה יש להבין בב' אופנים:

א. הכוונה היא מי הוא המחייב לעסוק בתורה ומצות. הסביבה, שבה הוא נמצא. היות שכל החברים עוסקים בתו"מ, וכולם מתפללים ומקיימים את שיעורי התורה, שיש בבית הכנסת, וכדומה. או זה שהוא מקיים תו"מ, הוא עושה רק משום שהבורא צווה לנו לקיים את התורה ומצות. והוא מאמין באמונת חכמים את כל מה שהם אמרו. ועל סמך זה הוא מקיים תו"מ.

ב. הכוונה על התמורה, מה לקבל עבור קיום תו"מ. יש, שהם מצפים לקבל שכר תמורת עבודתם. כמו שכתוב בזה"ק, שיש ג' אופנים, היינו ג' סיבות, שבשבילם עוסקים בתו"מ:

א. כדי לקבל שכר בעולם הזה,

ב. כדי לקבל שכר בעולם הבא,

ג. שלא לקבל פרס, אלא מטעם גדלות ה', שהוא מטעם ש"איהו רב ושליט".

לכן תחילת ביאת האדם לעבוד בתו"מ, הוא בכדי לקבל שכר. וגם בזה אמרנו, שיש להבחין ב' בחינות:

א. לפעמים אדם עוד לא חזק בבחינת אמונה, שיעבוד בשביל הקב"ה, שיתן לו שכר, היות מתחת סף הכרה חסר לו אמונה, שיהיה בידו לעשות מעשים טובים. אולם מחמת החברים, שהוא לא רוצה להיות מבוזה בעיניהם, אז האדם עובד. לא שה' מחייב אותו לעשות מעשים טובים, אלא מחמת בושה של החברים הוא עושה. ובודאי האדם חושב זה לשפלות גמור, היינו שהחברים מחייבים אותו לעבוד ולא ה'.

אולם גם בזה אסור לזלזל. כלומר, שגם על מעשים כאלו האדם צריך לתת תודה לה', בזה שהבורא נתן כח להחברים, שיחייבו אותו לעשות מעשים כפי רצונם, שזה נקרא, שהקב"ה משגיח עליו בבחינת הסתר. כלומר, שהקב"ה מסתיר עצמו בלבוש של חברים, שמחייב אותו לעשות מעשים טובים.

וזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות, פרק שלישי, כ') "ונפרעין מן האדם מדעתו, ושלא מדעתו". מדעתו, יהיה הפירוש, האדם מדעתו הוא רוצה לקיים תו"מ. היינו, שהאדם אומר, זה שהוא עושה מעשים טובים, זהו לדעת ה', היינו ה' מחייב אותו. ונפרעין ממנו שלא מדעת, יהיה הפירוש, שהאדם עושה מעשים טובים, וזהו שלא מדעת האדם, הוא זה שמקיים תו"מ של הקב"ה. כי הוא חושב, שהוא מקיים תו"מ של החברים, היינו שהחברים מחייבים אותו.

וזה נקרא "שלא מדעת האדם" הוא מקיים את רצון ה', הגם שהוא חושב, שהוא מקיים את הרצון של החברים. ואם הוא מאמין בזה, היינו שלא מדעתו הוא עושה רצון ה', כלומר אילו היה יודע, לא היה מקיים, כי הוא חושב, שהוא מקיים רק רצון של החברים, זה נקרא "הסתרת פנים". היינו, שהקב"ה מסתיר עצמו בלבושים של החברים, ובאופן כזה הוא עושה רצון ה'.

ב. ואם הוא נותן תודה לה', על זה שהקב"ה נתן לו עזרה דרך ההסתרה. כלומר, שיש לו עתה בחירה, לומר שהוא עובד מטעם החברים, ואין לו שום מגע עם ה'. או שהוא מאמין, שה' הסתיר את עצמו דרך לבוש של החברים, וע"י זה הוא עוסק בתו"מ, ואם הוא בוחר ואומר, שרק ה' עזר לו, שיהיה בידו לעשות מעשים טובים, ע"י זה שה' התלבש בלבוש של החברים, ונותן תודה על זה לה', דבר זה גורם לו עליה גדולה, לזכות לגלוי פנים של ה'. היינו, ה' נותן לו מחשבה ורצון לעשות רצון ה', מחמת שיש לו עכשיו איזו הארה מלמעלה, בזה שהוא הכריע למעלה מהדעת. לכן ה' עזר לו, שעל ידי אחוריים הוא זוכה אח"כ לבחינת פנים של הקב"ה, היינו שזוכה לבחינת "נפרעין ממנו מדעתו".

ובהאמור יוצא, שענין מזוזה, שהיא בחינת שמירה, היא בחינת ימין, הנקרא "חסדים", שהוא בזמן שהולכים בבחינת משפיע בעל מנת להשפיע, שזוהי בחינת תיקון הבריאה, כנ"ל. מה שאין כן חנוכה ופורים, אומר האר"י הקדוש, ששניהם הם בחינת הוד, שהוד הוא בחינת שמאל, שזה מרמז לנו על מטרת הבריאה, שצריכים תיקונים. היינו, שיוכלו לקבל על דרך התיקון את הטוב והעונג, המרומז בהשפע, הנקראת "חכמה". לכן חנוכה היא בשמאל, להראות על אור החכמה.

אולם בחנוכה היתה רק בחינת חנו-כה, שזהו כמו שפירש אאמו"ר זצ"ל, ששם היתה רק חניה, ולא גמר מלחמה. כלומר, שהיה מאיר אור החמה, הנקרא "שמאל", אבל היה חסר שמה את הלבוש, שהוא השמירה על החכמה, הבא בכלים דקבלה, שבכלים דקבלה יש אחיזה לס"א, והיה שם אור דחסדים, הנקרא "ימין".

לכן היה הנס רק על רוחניות. כלומר, מבחינת האור דמטרת הבריאה, היה מאיר. אבל לא יכולים להשתמש בו, מחוסר הלבוש דחסדים, כיון שאסור להשתמש בו. זה נקרא, בחינת רוחניות, שעוד לא נתגשם הדבר, שיוכלו להשתמש עמו. לכן כתוב, שבנרות של חנוכה אסור להשתמש, אלא לראותם בלבד, מטעם שחסר הלבוש, כנ"ל.

מה שאין כן הפורים, כן היה להם הלבוש, הנקרא "חסדים", כמו שכתוב (בתע"ס סוף חלק ט"ו) "לכן שם כבר התגשם הדבר, היינו שהיו יכולים להשתמש עם האור החכמה על מנת להשפיע. לכן בפורים הוא משתה ושמחה"."

אנחנו רואים עד כמה לבוש של חסדים הוא חשוב.

שאלה: הוא כותב בהתחלה ש"ה' מוציא אתכם ממצרים להיות לכם לאלוהים". מה זה "להיות לכם לאלוהים"? זה כאילו היה אמור להיות הפוך. אנחנו צריכים להיות המשרתים שלו.

שאנחנו נהיה עם ה', שייכים לו, מקיימים את החוקים שלו, ונמצאים בדבקות עימו. זה נקרא "עם ה'".

תלמיד: ומה זה ש"הוא יהיה לנו לאלוהים"?

שאנחנו נקיים את הכול לפי רצונו.

תלמיד: זה נכון שלפני לשמה אין נס?

לשמה בעצמו זה נס.

תלמיד: ויש נס אחר?

לא. כי לפני לשמה אנחנו עובדים עם הרצון לקבל שלנו.

תלמיד: אז אפשר להגיד שעד שמגיעים לשמה אין בכלל ניסים?

כן.

תלמיד: האם טוב לעשות תורה ומצוות מטעם רצון החברים?

למה לא?

תלמיד: אולי לעשות את רצון ה'?

תלוי איך אתה מקבל את רצון החברים. האם זה לא בא מה' בלבוש של חברים?

תלמיד: זו השאלה. צריך לקשור את זה לה', או שמספיק שאני רוצה להיות חלק מהעשירייה בגלל החברים?

בעצם, אנחנו צריכים לראות את עצמנו שנמצאים מול הבורא, ו"אין עוד מלבדו". וזה שהוא ברא הרבה אנשים, סביבה כזאת עשירה, ודרך זה הוא גם מנהל אותנו, וגם מבלבל אותנו, זה הכול כדי שאנחנו נפתח את הכלים. שנספוג את כל אותן הבחנות שיש בין הבורא אלינו, זאת אומרת מה שיש בכל המציאות, שנספוג ונתכלל בהן, ואז נוכל לראות שהבורא ממלא את כל העולם.

שאלה: בדרך כלל, אנחנו שומעים שתכלית העבודה היא להשפיע נחת רוח לבורא. במאמר הזה ספציפית אני מקבל רושם מאוד חזק שתכלית העבודה היא לקיים את רצון הבורא. אז מה הבדל, או שאולי זה אותו דבר?

ומה רצון הבורא?

תלמיד: רצונו להיטיב לנבראיו. במקרה הזה כאן, לקיים את המצוות, זאת אומרת, להסכים לתיקונים.

להסכים לתיקונים, לקיים את התיקונים, לקיים את המצוות, הכול נכון. אבל מה השאלה?

תלמיד: מה תכלית העבודה שלנו?

תכלית העבודה שלנו היא דבקות בבורא.

שאלה: רב"ש כותב שאדם צריך לקיים תורה ומצוות גם בדרך הכפייה, גם לפני שיש לו רצון. מה הדבר שהבורא רוצה שנקיים גם בדרך הכפייה?

גם בדרך הכפייה יש כמה דרגות. זה יכול להיות נגד רצון האדם, ויכול להיות לפי רצון האדם אם אדם משתדל לשכנע את עצמו שזה לטובתו. כך אנחנו כביכול מקיימים את רצון הבורא, אבל זה לא רצון הבורא, אלא כבר רצון האדם.

אנחנו רואים שכל העולם מאמין באיזו צורה בכוח עליון. בכל מיני אמונות, דתות. הם בונים לעצמם איזו דמות ועובדים אותה. זו צורת העבודה הרוחנית שלהם, ותראה באיזו רצינות הם עושים את זה.

תלמיד: ואצלנו, מה הבורא רוצה מאתנו?

אנחנו צריכים להשיג, שזו תהיה השגה, והשגה ברורה. השגה למעלה מהרצון שלנו. השגה שמגיעה לנו בכלים לא טבעיים לנו, ולכן אנחנו משתדלים להגיע לדבקות בבורא עצמו.

תלמיד: האם נכון להגיד שבעצם עבודת האדם, או חלק מרכזי מעבודת האדם היא לברר באמת מה הבורא רוצה ממנו?

בדרך, כן. ודאי שאנחנו רוצים לברר מה הבורא רוצה מאתנו בכל מצב ומצב, ולהשתדל לקיים את הרצון שלו, מתוך שאנו מגלים את עצמנו הפוכים מהרצון שלו.

שאלה: "אבל זה שהאדם יש לו דעת, לראות את מצבו האמיתי, זה נותן לו מקום ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שלמעלה מהדעת אין האדם מסוגל ללכת בלי עזרת ה'." אנחנו אומרים שלמעלה מהדעת זה כבר מצב של לשמה. אז מה הבקשה פה לבורא? ללכת למעלה מהדעת בלא לשמה, או בקשה למצב לשמה?

אני לא יודע, יש הרבה מדרגות. בשביל מה להיכנס עכשיו לבירור הזה, כשאנו עדיין לא נמצאים בכלים שיכולים לברר את זה? בשביל מה לשאול על דברים שלמעלה ממך? עדיף שתשאל בגובה שאתה יכול להשיג, להבין, ולחקור.

שאלה: פה כתוב ש"אין להאדם לומר, שהוא יותר גרוע, מאלו אנשים שהיו במצרים. שרק אלו, היה בידו של הקב"ה כח להוציא מתחת שליטתם." אנחנו אומרים שהדור שלנו אלו הכלים הכי קשים, כבדים. האם אפשר להגיד שהיה יותר קשה להוציא אותנו ממצרים או שאי אפשר להגיד ככה?

אני לא יודע. אני לא הולך לשקול מה יותר קשה וכבד. אנחנו צריכים לעשות את מה שעלינו, וזהו. וודאי שאנחנו מסוגלים, אם זה מגיע אלינו.

שאלה: הוא כותב שלפי הכלל "נעשה ונשמע" המעשה משפיע על הכוונה.

כן.

תלמיד: איזה מעשה משפיע על הכוונה?

מעשה דהשפעה משפיע על הכוונה דהשפעה. אפילו שקודם לא הייתה לי כאן כוונה אבל עשיתי מעשה בכוח מתוך זה אני יכול להגיע לכוונה.

תלמיד: ואיך להשתמש בכל מעשה שאני עושה בחיי היום יום כדי להביא אותי לכוונה הנכונה, זה אפשרי ממעשה לעבור לכוונה?

לחקור, לחשוב קודם בשביל מה אני עושה, מאיפה בא המעשה, לאן אני יכול להגיע על ידו.

תלמיד: מה זה מעשה דהשפעה?

שאני משפיע אפילו על החבר, על החברים, על הקבוצה, על העולם. אפילו שיש שם גם הרצון לקבל שלי, גם שייכות אליי שחוזרת אליי בחזרה באיזה סיבוב. אבל אני יודע שככה זה קורה, אני יודע גם שבדרך הזאת אני מתקדם.

תלמיד: למה שהמעשה יביא לי כוונה דהשפעה?

כי אני מתכוון לטובת הבריות, לטובה שמחוצה לי, לטובת החברים.

שאלה: מה זה לתועלת ה'?

לתועלת ה' זה נקרא שבסופו של דבר אני רוצה - דרך כל הפעולות שלי לזולת - להגיע לעשיית נחת רוח לו. לבורא עצמו אין לי מה להוסיף, אין לי מה לעשות לו נחת רוח, "אם צדקת מה תתן לו". זאת אומרת אין כאן מה לעשות. אבל מפני שאני עושה פעולות טובות לנבראיו, אני בזה עושה טובות לו.

תלמיד: למה לא מספיק לכאורה לעשות פעולות טובות לנבראיו?

כי זה לא מספיק. אני צריך להגיע לעשיית נחת רוח לו. כל מחשבת הבריאה יוצאת ממנו אליי דרך כל הנבראים. גם אני צריך להשתדל דרך כל הנבראים להתייחס כך אליו.

תלמיד: מה מאפיין את זה שהאדם נמצא בלהשפיע נחת רוח לבורא, לעבוד לתועלת הבורא ולא לתועלת הנבראים, איך הוא יודע להבחין בזה?

הבירור הזה מגיע לאדם לאט לאט במידה שהוא מוכן לעבוד עם הנבראים, אחרת הוא מתבלבל.

תלמיד: הוא כותב, "שהאדם אומר, זה שהוא עושה מעשים טובים, זהו לדעת ה', היינו ה' מחייב אותו." אחר כך הוא אומר, "ואם הוא בוחר ואומר, שרק ה' עזר לו, שיהיה בידו לעשות מעשים טובים, ע"י זה שה' התלבש בלבוש של החברים,.." והוא נותן תודה על זה, אז הוא זוכה לגילוי פנים ולעבוד לתועלת ה'. יש פה עניין כשאדם אומר לעצמו - עכשיו אני רוצה ללכת לעבוד לתועלת ה'.

כן.

תלמיד: מה זה נקרא שאומר לעצמו, מה אם אני אומר לעצמי?

זה נקרא שהאמירה היא הכוונה. הוא מכוון את עצמו להגיע לעבודה, לפעולה שהיא מכוונת לבורא.

תלמיד: גם אם עדיין אין לו כוונה?

אפילו שאין לו, אבל לא יכול להיות שאין לו אם כבר הוא מדבר על זה. במשהו זה נקרא שיש.

שאלה: בסוף המאמר כתוב "לכן היה הנס רק על רוחניות. כלומר, מבחינת האור דמטרת הבריאה" שאור החכמה "היה מאיר". איך אני מרגיש את המצב של מטרת הבריאה שהוא היה מאיר, איך אנחנו אמורים להרגיש את זה בין החברים, בתוך העשירייה, בחברה?

כשאני מתכוון למשהו, אז בשבילי תחילת העבודה וסוף העבודה כבר נמצאים לפניי ואז אני משתדל לבצע.

תלמיד: "אבל לא יכולים להשתמש בו מחוסר הלבוש דחסדים, כיון שאסור להשתמש בו."

כן. אין לו כוונה על מנת להשפיע, אין לו אור דחסדים ואז הכוונה שלו לעבוד בכוח עם אור החכמה לא תצא לפועל.

תלמיד: "זה נקרא, בחינת רוחניות, שעוד לא נתגשם הדבר, שיוכלו להשתמש עמו."

כן, כי חסר לו אור דחסדים.

תלמיד: "לכן כתוב, שבנרות של חנוכה אסור להשתמש, אלא לראותם בלבד, מטעם שחסר הלבוש". מה המשמעות של "לראותם בלבד"?

"לראותם בלבד" זאת אומרת שאפשר להשתמש בהם רק בצורה שאתה לא משתמש בהם אלא רק רואה. זו פעולה שלפני השימוש.

תלמיד: בתקופת ימי החנוכה יש אורות מיוחדים, איך אנחנו מממשים את ימי החנוכה בפועל?

אנחנו לומדים מהם האורות האלה ומשתדלים להתקרב לכך. כשנהיה בגובה כזה, אז נרגיש בפועל מה נקרא אורות החנוכה, מה נקרא להדליק את האורות האלה ואיך להתנהג איתם. בינתיים אין הרגשה.

שאלה: האם לדעת את רצון הבורא זה בידיעה או באמונה למעלה מהדעת?

לדעת את רצון הבורא זה בהרגשת האדם.

שאלה: מה צריך לעשות בעבודה הרוחנית כדי שהיצר הרע יביא תועלת ולא נזק?

לשם כך כבר צריך לדעת לעבוד אתו בעל מנת להשפיע.

שאלה: מדוע אור החכמה נקרא שמאל?

כי זה לא אור רחמים, אור ימין, אלא אור שמעורר כנגד כלי קבלה, כנגד כוח החושך.

שאלה: מה זה בדיוק "נעשה ונשמע" ואיך זה בא לידי ביטוי בעבודה בעשירייה?

בכלל נעשה ונשמע נקרא שכל דבר שאנחנו רוצים לעשות אנחנו משתדלים לעשות יחד, משתדלים לעשות על מנת להשפיע זה לזה בהסכמה בעשירייה, ואחר כך אנחנו מכוונים את זה לבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'". ומשתדלים להרגיש גם ברצון אחד, מה אנחנו משיגים.

שאלה: רב"ש כותב "כאשר נולד נותנים לו נפש מצד בהמה טהורה. זכה יותר, יתנו לו רוח מצד חיות הקודש, זכה יותר נותנים לו נשמה מצד של הכיסא". האם תוכל להבהיר מהכתוב באיזה מצב מדובר?

לא, מדובר במצבים גבוהים, רוחניים שאנחנו עוד רחוקים מהם. אבל כולם מושגים על ידי חיבור והשפעה הדדית בינינו ומבנינו לבורא. זה בעצם סדר הפעולות וכיוון הפעולות.

שאלה: היום למדנו למה שמים את נר חנוכה משמאל. אתמול דנו בכך בעשירייה, לפי התרגיל, ולא הצלחנו להגיע לתשובה.

זה מפני שהפעולות עדיין לא מתוקנות.

שאלה: רב"ש כותב "אבל זה שהאדם יש לו דעת, לראות את מצבו האמיתי, זה נותן לו מקום ללכת למעלה מהדעת. כלומר,  שלמעלה מהדעת אין האדם מסוגל ללכת בלי עזרת ה'". בעשירייה אנחנו הרבה פעמים מנסים לדבר בגדלות ולא לדבר בצורה שמורידה. איך אנחנו עובדים נכון עם מה שרב"ש כותב כאן, להגיד שכך זה בדעת, אבל עכשיו אנחנו הולכים מעל הדעת, איך עושים את זה?

אם אנחנו יכולים אז כן, אם אנחנו לא יכולים אז לא.

תלמיד: למשל יש תופעה שאתה רואה כלפיי חוץ בעשירייה ובדעת היא נראית לך לא רצויה, אבל אנחנו יודעים תמיד שאת הכול עושה הבורא והכול לטובה. איך אנחנו מנהלים נכון את השיח בצורה מדויקת כדי לעבוד אתו?

אבל לא ייצא לך מכך למעלה מהדעת, אתה סתם מחליף דעה אחת בדעה אחרת.

תלמיד: אז איך ייצא לי למעלה מהדעת?

עוד לא יוצא.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת שקיבלנו את אור החוכמה?

נרגיש שאור החוכמה מאיר מקצה לקצה ונעשה לנו ברור מי אנחנו, מה אנחנו, מה עושים. קבלת אור החוכמה היא כמו פקיחת עיניים.

שאלה: איך להפוך אחוריים לפנים?

להפוך אחוריים לפנים, זה להעלות את עצמך לדרגה שאתה מחובר ואוהב את החברים, וכך גם כן כלפיי הבורא.

שאלה: כתוב במאמר שגם חנוכה וגם פורים מגיעים מספירת הוד, למה דווקא ספירת הוד ולא ספירה אחרת?

זה גובה הפעולה.

שאלה: האם לזכות לבחינת פנים, זה משהו שבהכרח אתה זוכה בו, או שהוא יכול להופיע באקראי רק כדי לתת לאדם הבחנה לרגע, מה זה פנים ומה זה אחוריים?

פנים נקרא שאנחנו מבינים מה קורה לנו ואחוריים זה כשאנחנו עדיין לא מבינים אבל זה נותן לנו הזדמנות להכין את הכלים שלנו לתפיסה והבנה.

תלמידה: אני מזמנת את זה, עובדת בשביל זה, או שזה יופיע גם בלי עבודה?

את צריכה לשאול את עצמך, האם את עובדת בשביל זה או לא?

שאלה: איך אנחנו יכולים לבנות כלים דהשפעה מעל הכלים דקבלה שלנו כדי לקבל את האור? כי זה נגד הטבע שלנו.

אנחנו רוצים בינינו להתייחס זה אל זה בהשפעה, באהבה, בחיבור, ומבקשים יחד בינינו, מבנינו לבורא וכך מקבלים מלמעלה כוח שנכנס בנו ומתקן אותנו, ואז אנחנו הופכים להיות לנושאים של כלי השפעה. ובתוך זה, בהתאם לכך מגלים את הבורא וממנו הלאה.

תלמיד: הרבה פעמים אתה עונה לחברים תתחבר עם החברים או תתחברו ביניכם. האם התשובה היא לאדם פרטי או לכל העשירייה? האם העשירייה צריכה לקבל את התשובה ולהתפלל עבור החבר?

בדרך כלל זה עבור העשירייה.

שאלה: חנוכה גבוה יותר מפורים?

פורים גבוה יותר. בפורים אנחנו חוגגים אפילו בגופים, צריכים לשתות יין, להשתכר וכן הלאה. פורים הוא חג כגמר התיקון, שבו אנחנו תולים את עשרת בני המן. פורים הוא הגמר של הכול, של כל התיקונים.

שאלה: לא פורים שיהיה, הפורים שהיה. הוא שבא לפני חנוכה, הפורים.

לא. אנחנו מדברים על התיקונים שאנחנו צריכים לבצע.

שאלה: כתוב במאמר "בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים"." איך זה משרת אותנו, כי הוא טוב ומטיב?

היצר הטוב כיצר הרע, שניהם אוחזים באדם, כל אחד אומר "כולה שלי", והאדם צריך לעשות באמצע את המשפט, לחלוק ביניהם, וכך להתקדם.

שאלה: וגם כתוב שמובטח לכל אדם, לכל אחד ואחד שהולך בדרך לדבקות בו יתברך, זאת אומרת, הוא מדבר על כך שיש לכל אחד יגיעה באופן אישי.

כן.

שאלה: האם הנס שמדובר עליו כאן הוא להראות לנו מה יכול לקרות כשכולנו מתחברים באמונה למעלה מהדעת, האם זה הנס?

כן.

שאלה: אם כך, אנחנו מתחילים להדליק את הנרות מצד שמאל כדי לסמל את התיקון, קודם כל כדי להגיע לכוונה על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע?

כן.

שאלה: רב"ש כותב כאן שאי אפשר להשתמש באור של מטרת הבריאה כי הוא עוד לא התגשם¹. למה הוא מתכוון, לזה שאין לו כלים?

עדיין אין לנו כלים לקבל את האור הגדול הזה.

שאלה: וכשיש לו כבר כלים אז הוא כותב שצריך שמירה².

כן.

שאלה: אז למה הוא מתכוון פה, שהוא עוד לא עשה חשבון כמה הוא מסוגל לקבל על מנת להשפיע?

עם האור שמגיע הוא יכול לעשות חשבון, אבל עם האור שעוד לא הגיע, איך הוא יעשה חשבון?

שאלה: אז רק אחרי שיש כלי?

כן.

שאלה: עכשיו יש הרבה כאב בלב, האם זו החניה לפני הקרב החדש, כדי ללכת בדרך ה'?

כן.

שאלה: כתבתי לי כאן שיש כמה שלבים בכפייה, צריך קודם כל להבין בדעת. האם זה מספיק או שצריך גם להרגיש את זה בלב?

מהדעת זה יעבור ללב.

שאלה: מהו השורש של הנשמה?

השורש של הנשמה הוא הרצון שהבורא ברא.

שאלה: כתוב במאמר על שבע בחינות של קדושה, שכל אחד מהם כלול מעשר, וזה תואם לשבעים אומות העולם הנמצאים בתוך האדם. אז שבע התכונות האלה הן כמו עזרה, של כעזר כנגדו, שזה כנגד זה הוא ברא?

כן, אנחנו עוד נלמד על כך. אבל כן.

שאלה: הרב"ש אומר כאן בקטע "אולם גם בזה אסור לזלזל. כלומר, שגם על מעשים כאלו האדם צריך לתת תודה לה', בזה שהבורא נתן כח להחברי, שיחייבו אותו לעשות מעשים כפי רצונם, שזה נקרא, שהקב"ה משגיח עליו בבחינת הסתר. כלומר, שהקב"ה מסתיר עצמו בלבוש של חברים, שמחייב אותו לעשות מעשים טובים.".

מה זה לחייב את החברים? איך מחייבים את החברים באופן כזה שהחבר ירגיש שלא הלבוש של בשר ודם מחייב אותו, אלא הבורא מחייב אותו?

על ידי הדוגמה.

שאלה: כדי להגיע לתיקון, למטרת הבריאה, נאמר שההשפעה מלובשת בחסדים, ולטובת מטרת הבריאה נאמר שהקבלה מלובשת באור דחסדים. אז נראה שפעמיים אנחנו צריכים להשתמש באור דחסדים. מה ההבדל בשימוש באור חסדים עם כלים דהשפעה, ומה ההבדל בשימוש באור חסדים בכלים דקבלה? האם זה אותו אור, איך לפרש את זה נכון?

באור החסדים אנחנו יכולים להשתמש רק במעשה להשפיע, ובאור החסדים אנחנו יכולים להשתמש בפעולת "לקבל על מנת להשפיע". שאז, באור החסדים, בלקבל על מנת להשפיע מתלבש כבר אור החכמה, ואז אנחנו מדברים על הפעולה השלמה.

שאלה: השאלה היא בעצם, מה ההבדל בשימוש באור דחסדים בין תיקון הבריאה ומטרת הבריאה?

תיקון הבריאה הוא אור החסדים, ומטרת הבריאה היא לקבל את כל אור החכמה בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם זה קשור בפעמיים לשמה, מצד אחד לשמה הוא תיקון וגם לשמה למטרת הבריאה? אם כך, יש לנו שימוש בלשמה למטרת הבריאה וגם שימוש בלשמה גם לתיקון הבריאה?

כן, אפשר להגיד כך. למרות שבדרך כלל לא מדברים כך, אבל זה נכון.

שאלה: יש בי סתירה כזאת שאני לא יודע איך ליישב. אנחנו כבר כמה שנים נמצאים בעשיריות. עשירייה היא הסביבה שלי שנוצרה באיזה אופן. נתנו לי את העשירייה הזאת, לא בחרתי בה. מצד שני, כתוב שאדם צריך לבחור לעצמו סביבה. איך אני יכול לבחור לעצמי סביבה בתוך העשירייה? הרי אני לא יכול לעזוב את העשירייה, כך אמרת.

בחירת סביבה היא להיות קשור אליהם בכל פעם עוד ועוד, לגלות בהם רצונות גבוהים יותר ויותר, ולמשוך את עצמך אליהם, להתקשר אליהם.

שאלה: ואם אני לא מצליח, זו בעיה שלי?

אם אתה לא מצליח זו בעיה שלך, שלך לגמרי, רק שלך.

(סוף השיעור)

---

1. "מבחינת האור דמטרת הבריאה, היה מאיר. אבל לא יכולים להשתמש בו, מחוסר הלבוש דחסדים, כיון שאסור להשתמש בו. זה נקרא, בחינת רוחניות, שעוד לא נתגשם הדבר, שיוכלו להשתמש עמו.".↩

2. "ועל כלים דקבלה צריכים שמירה,".↩