בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 18.7.2022*
מצוות הקלדות וטעימות.
*חורבן כהזדמנות לתיקון*
תמיד
צריכים
לשפוט
את
המצבים
שאנחנו
עוברים
גם
מתחילת
הבריאה
וגם
בסופה
ולראות
כמה
הכרחי
היה
לבורא
לסובב
אותנו
ולהביא
אותנו
כל
פעם
למצבים
המיוחדים
האלו
המוגדרים
כבלתי
שלמים
בדרך
שלנו.
עד
שלא
נעבור
את
כל
המצבים
הבלתי
שלמים
של
שבירה,
ריחוק,
בעיות,
גניבות,
רציחות,
כל
מה
שרק
אפשר,
הם
כולם
הפוכים
באיזשהו
אופן
מהמצב
השלם,
אנחנו
לא
יכולים
להגיע
למצב
השלם,
כי
דווקא
רק
מתוך
מצבים
בלתי
שלמים,
נוראיים,
אנחנו
מגיעים
למצב
השלם
האחד
שכולל
את
כולם,
סופג
את
הכל,
בולע
את
כל
המצבים
השליליים
והופך
אותם
לטוב.
לכן
כלפי
הבורא
המצבים
שאנחנו
עוברים,
גילוי
הרע
ותיקון
לטוב,
סור
מרע
ועשה
טוב,
כל
המצבים
האלה
הם
לא
מצבים
רעים,
אלא
הוא
יודע,
סוף
מעשה
במחשבה
תחילה,
שהוא
ברא
אותם,
עיצב
אותם,
טובל
אותנו
בהם.
*אנחנו
צריכים
עם
כל
הרצונות
והמחשבות
המקולקלים
שמקבלים,
להשתדל
לצאת
מהם
ע"י
פניה
לבורא.
חבל
על
הזמן
לבזבז
כוחות
וזמנים
למשהו
אחר,
כי
אין
עוד
מלבדו,
רק
הבורא
יכול
לתקן
את
מה
שהוא
הכין
לנו
כמקולקל*.
אנחנו
במקום
כל
הרע
שהוא
נותן,
הוא
טובל
אותנו
ברע,
ואנחנו
מקבלים
גם
את
הטוב
שהכין
לנו.
ש:
האם
פנייה
לבורא
עוברת
מצב
שלם..?
ר:
בפניה
לבורא
יש
כמה
אופנים.
מתוך
כך
שאנחנו
מגלים
כמה
אנחנו
אגואיסטיים
וכמה
אנחנו
לא
מסוגלים
לעשות
שום
דבר,
מכל
הבירורים
האלה
קודם
כל
אנחנו
מגיעים
למצב
*שיש
לנו
מכל
מבחר
האפשרויות
לפעול,
רק
דבר
אחד:
בקשה.
לבקש,
ויחד
דווקא,
מהבורא
שיתקן
אותנו,
שיעזור
לנו,
שיקדם
אותנו*.
השלב
הראשון
הזה
נקרא
הכרת
הרע,
אנחנו
בעצמנו
לא
מסוגלים
לעשות
שום
דבר
ויחד
עם
זה
יש
לנו
בורא,
כוח
עליון
שאנחנו
כן
יכולים
לפנות
אליו
בתנאי
שאנחנו
נתקרב
אליו
ונבקש.
זה
אפשרי
רק
אם
נהיה
מחוברים
איכשהו,
אז
הפניה
לבורא
כוללת
בתוכה
בקשה
לחיבור
בינינו,
בקשה
לתפילה
שנלמד
איך
לפנות
ואיך
לבקש.
ש:
מה
הקשר
בין
פנייה
לבורא
לתיאור
המצב
השלם?
ר:
אנחנו
צריכים
ללמוד
מהקבוצה,
מהספרים,
מה
זה
חיבור,
מה
דורשים
מאיתנו,
מה
זו
מערכת
מתוקנת.
לתאר
אם
נהיה
מתוקנים,
מה
ההתנהגות
שלנו,
המחשבות,
הרצונות
שלנו,
ולראות
במיוחד
בינינו,
לא
כל
אחד
ואחד,
*אנחנו
לא
מתקנים
שום
תכונות
פנימיות
אישיות
בינינו,
אלא
במידה
שאנחנו
רוצים
להתחבר
בינינו,
אז
התכונות
הפנימיות
שלנו
יתוקנו
לצורך
זה
ולצורך
זה
בלבד*
הם
ישתנו,
אחרת
הם
לא
ישתנו..
גם
*רואים
על
עצמנו,
עובר
הזמן
ואנחנו
כמו
שהיינו.
לפעמים
אנחנו
רואים
כמה
חשבתי
שכבר
השתנתי,
משתנה,
וכלום
לא
קרה.
למה?
כי
כל
הדברים
משתנים
רק
ביחס
שלנו
לבניית
מערכת
נכונה
בינינו*.
ש:
לנסות
להתחבר
מורגש
שנתקלים
בקיר.....?
ר:
*אם
אתם
מתחברים,
הקיר
נעלם,
פשוט
מתפוגג,
נעלם*.
ממש
עובר
את
כל
השלבים
של
קיר
בטון
שאין
בכלל
גבול
לרוחבו
ולגובהו
ופתאום
אתה
רואה
שהוא
נעלם,
כמו
בערפל,
ואין.
לפניך
הכל
פתוח,
גלוי,
מובן,
מוכר,
מורגש.
הכל
תלוי
רק
בחיבור.
*הקיר
שאתה
רואה
זה
הקיר
הפנימי
שלך.
זה
חוסר
ההתקשרות
שלך
עם
החברים,
זה
מה
שאתה
רואה
לפניך*.
זה
גם
מה
שאנחנו
לומדים
בתפיסת
המציאות.
*תתחבר
עם
החברים,
תבקש
ותבכה
לבורא
שיעזור
לך
להיות
מחובר
עם
החברים,
כי
ע"י
זה
אתה
מבטל
את
הקיר*.
כשאנחנו
רוצים
להתחבר,
לא
רוצים
אבל
מבינים
שהתיקון
שלנו
הוא
בחיבור,
אנחנו
מבקשים
מהבורא
שיעביר
עלינו
את
התיקון
הזה
למרות
שלא
רוצים.
ודאי
שאף
אחד
לא
צריך
את
ההשפעה
לזולת,
להתחבר
לזולת
ולהידבק
לזולת,
זה
ממש
לא
בתכונות
שלנו.
אין
כאן
מה
להסתיר,
אבל
אנחנו
מבינים
כמו
שאומרים
לנו
מקובלים,
לכן
הם
נמצאים
בעולם
שלנו,
שצריכים
כך
לעשות.
אנחנו
בזאת
כביכול
מחנכים
את
עצמנו.
גם
כלפינו
ברוחניות,
*אנחנו
צריכים
יחד
לעשות
כך
שהקבוצה
תטפל
בכל
אחד
מאיתנו
כהורה,
כמו
אבא
ואמא,
ואנחנו
נשתנה
ע"י
זה.
ככל
שאנחנו
נכללים
בקבוצה,
מאמינים
שבקבוצה
נמצא
כוח
עליון,
הבורא
שמעורר
את
2
כוחות
האלה,
אבא
ואמא,
חכמה
ובינה,
אנחנו
אח"כ
נכיר
בכך
שהם
מטפלים
בנו
ומגדלים
אותנו,
כך
אנחנו
מתפתחים*.
ש:
באיזה
אופן
נוצר
מכל
ניצוצות
בעשירייה
המסך?
ר:
ע"י
השפעת
הבורא,
השפעת
האור
העליון,
אנחנו
מבקשים,
רוצים
להיות
בחיבור
בינינו
כדי
להשפיע
מאיתנו
לבורא.
כשכל
הבקשה
שלנו
כבר
מבוררת
בינינו,
כך
אנחנו
צריכים
לחשוב
ועל
זה
לבקש.
לפי
זה
להתקדם
להתחבר
בינינו
ע"י
כוח
עליון.
יהיה
לנו
רצון
חדש,
הרגשה,
חדשה,
חיבור,
כוח
חדש
ומתוך
זה
נגיע
להשפעה
הדדית
בינינו,
וממנה
נוכל
להשפיע
לבורא.
זה
נקרא
מאהבת
הבריות
לאהבת
הבורא.
הקושי
הגדול
הוא
במדרגה
הראשונה,
לראות
איך
שזה
נעשה.
אח"כ
כבר
אין
חכם
כבעל
ניסיון,
כבר
אנחנו
יודעים
שדווקא
בצורה
כזאת
צריכים
להתקדם.
ודאי
שבהתאם
יהיו
לנו
גם
מכשולים
יותר
גדולים,
לפי
כמה
שאנחנו
מבינים
כבר,
אבל
נתגבר.
ש:
איך
נרגיש
שאנחנו
מחוברים?
ר:
*שתהיה
מורגשת
ביניכם
מטרת
הבריאה
המשותפת,
ואתם
מפחדים
לאבד
אותה,
כי
אחרת
אתם
מאבדים
את
החיים
רוחניים.
לכן
אתם
כולכם
מחזיקים
זה
בזה,
כדי
להחזיק
במטרה
הזאת.
את
זה
צריכים
להרגיש,
לזה
צריכים
להגיע*.
ש:
מה
מושג
תחיית
המתים?
ר:
כלי,
רצון
לקבל
שאין
לו
מסך,
נקרא
מת.
ע"י
הפניה
שלו,
תפילה
שלו,
או
שאחרים
עוזרים
לו,
לא
חשוב
איך,
הוא
מקבל
מסך
ואז
הוא
קם
לתחיה,
מע"מ
לקבל
לע"מ
להשפיע.
בסופו של דבר המטרה היא ע"מ להשפיע נחת רוח לבורא, ולא לעצמנו. לעצמנו אנחנו יכולים להשפיע נחת רוח בכך שאנחנו מיתקנים, נמצאים בתהליך כדי להגיע לעשיית נחת רוח לבורא. ע"י המאמצים שאנחנו עושים, אנחנו מעלים את הניצוצים האלה מהשבירה שנמצאים בנו לעולם האצילות, ושם מיתקנים ואנחנו אחריהם. הם גם עולים וכשמגיעים לעולם האצילות עוברים שם תיקון. להיות למטה מהפרסא, בעולמות בי"ע, זה להיות במצב שאנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו אלא רק לבקש לעלות. החיבור יכול להיות רק למעלה מהפרסא.
לאט לאט ע"י הלימוד, משיעור לשיעור, אנחנו בכל זאת מתחברים, מתעצבים למערכת שמתקרבת לבורא, לא לפי התכונות שלנו אלא לפי ההתאמה שלנו לתיקון. זה התוכן של כל שיעור ושיעור, *אנחנו לא באים כדי ללמוד, אנחנו באים כדי להתחבר, כדי לגלות את הבורא שכבר שרוי בנו*.
ש:
האם
אני
יכול
להשפיע
נ"ר
לבורא
ולחברים
גם
בלי
להרגיש
אותו
כטו"מ?
ר:
כן,
כמו
תינוק
שלא
יודע
ע"י
מה
הוא
עושה
נחת
לאבא
ואמא
אלא
בזאת
שהוא
קיים.
כשאנחנו
מגיעים
לשיעור
וקיימים
במצב
שאנחנו
רוצים
לגדול,
אפילו
שלא
יודעים
איך
וע"י
מה,
בכל
זאת
אנחנו
בזאת
כבר
עושים
נחת
רוח
לבורא.
*אם אתה מתוקן, המחשבה לעשות משהו טוב לאחרים היא כבר תשלום, היא כבר הכל*.
עצם הפנייה לבורא היא כבר תיקון, אבל תעשה פנייה נכונה לבורא. לא צריכים שום דבר, אבל כדי לפנות אליו נכון אנחנו צריכים לבדוק את זה בחיבור בינינו, ואיך אנחנו פונים אליו. כמו תינוק, אתה לא יכול לדרוש ממנו יותר ממה שהוא.
*המדרגה הראשונה היא הכי קשה*, הכי קשה. עכשיו שאנחנו נכנסים לרוחניות, להיכנס כלומר להתחיל לשנות את הטבע שלנו, להתחיל להכיר בצורה הקטנה ביותר מה קורה כאן, במה אני צריך להשתנות, מה צריך לקרות, איך אני מסתכל על העולם בצורה אחרת, זו הצורה הכי קשה, המדרגה הכי קשה. *לכן צריכים הרבה מאוד מאמץ, והעיקר אנחנו מבזבזים הרבה כוחות, כאילו יורים לכל הכיוונים, טו טו טו טו טו, אנחנו צריכים לרכז את עצמנו בדיוק למטרה אחת וכולנו יחד. אז נעבור מהר ובקלות*.
ש:
אפשר
ללמוד
לשמוח
ממצבים
רעים?
ר:
לשמוח
מצבים
רעים?
ודאי
שכן,
הכל
תלוי
במטרתיות
של
המצבים
האלו.
ש:
איך
להגיע
לתפילה
נכונה
במצבים
רעים
ולשמוח
מהם?
ר:
אני
שמח
שיש
לי
עכשיו
יכולת
לפנות
לבורא.
אני
מבין
שהמצב
שלי,
אפילו
הרע,
כמה
הוא
מעלה
אותי
למצב
הטוב.
רע
נקרא
לקבל,
וטוב
זה
להשפיע.
*בעה"ס, "סוד העיבור – לידה*"
מהי
התכווצות
שעליה
מדובר
ומה
תפקידה?
ר:
התכווצות
והתרחבות
זה
לפי
הרצון
לקבל
והרצון
להשפיע.
אנחנו
צריכים
להבין
איך
זה
עובד,
כשאנחנו
עושים
צמצום
ואח"כ
מסך
ואור
חוזר,
פועלים
מתוך
זה
שהרצון
התכווץ,
אבל
מתוך
זה
מגיע
לנו
רצון
להשפיע
ואז
אנחנו
עובדים
עימו.
ש:
הייסורים
מהתכווצות?
ר:
*חשיבות
המטרה.
אני
מוכן
להצטמצם,
אני
מוכן
להפסיק
לקבל,
אני
מוכן
לחשוב
על
הזולת,
ולפי
זה
אני
מוכן
להתפתח*.
ש:
ההתכווצות
הראשונה
היא
לא
הכרתית?
ר:
ודאי
שלא,
זה
ע"י
ייסורים.
הייסורים
הגשמיים
מביאים
את
האדם
לשאלה
בשביל
מה,
למה
אני
סובל,
מי
גורם
לי
את
הסבל,
מה
לעשות?
כך
אנחנו
מתקדמים
מדרגה
לדרגה,
מחיים
גשמיים
לחיים
רוחניים.
לכן
אנחנו
נמצאים
גם
בעולם
הזה
וסובלים,
כל
אחד
לפי
שורש
הנשמה
שלו
כך
סובל
בסגנון
שונה
כאן
אצלנו
בעולם
הזה.
ש:
למה
התכווצות
והתרחבות?
ר:
זה
נקרא
היווצרות
כלי
חדש.
הרצון
לקבל
שמתכווץ
מע"מ
לקבל
ויכול
להתפתח
לע"מ
להשפיע,
קצת
בונה
בזאת
את
הכלי.
*הכוונה
היא
להתכווץ
בע"מ
לקבל
ולהתרחב
בע"מ
להשפיע.
זה
בונה
את
הכלי*.
חסדים זאת השפעה מצד התחתון, כמה הוא רוצה להשפיע לעליון. חסדים זה לבוש לאור החכמה. אתה חושב שבחסדים אין לך חוקים? שהכל זה לארג', מה שאתה רוצה אתה עושה? שהעליון הוא כמו אמא רחמניה שתעשה כל מה שאני רוצה? לא. אור החסדים בא מלמעלה, כמו אור החכמה, אבל בהתעוררות של התחתון.
*תע"ס חלק ג', הסתכלות פנימית פרק ו*'
ש:
מה
שיעור
הצהריים
הולך
לתת
להתקדמות
של
כולם?
ר:
אם
יש
לכם
זמן,
אנחנו
נשתדל
לפחות
באמצע
יום
לעשות
עוד
שיעור.
בשיעור
הזה
שוב
נעשה
מאמץ
להיות
יותר
קרובים,
להתחבר,
איך
להסתכל
על
החבר
כדי
לראות
בו
לא
רק
שותף
ברוחניות,
בהשגת
הבורא.
*החבר
הוא
לא
רק
שותף,
החבר
הוא
הכלי
שבו
אתה
מגלה
את
הבורא*.
החבר
והבורא
נמצאים
מולך
ככלי
למטרה,
לגילוי
כל
הדברים,
והמטרה
עצמה
בתוך
הכלי
הזה.
*לפעמים
אנחנו
שומעים
שאחרי
כל
חבר
עומד
הבורא,
לפעמים
שבתוך
החברים.
אנחנו
צריכים
להרגיש
איך
זה
מתבטא
בתוך
החושים
שלנו,
בתוך
התפיסה
שלנו.
לכן
למצוא
טוב
בחבר
זה
חלק
מטוב
ומיטיב
של
הבורא.
לראות
שזה
מה
שהבורא
ברא
לי
ודרך
האמצעי
הזה,
החבר,
אני
מגיע
לבורא.
כלומר
החבר
נעשה
בלתי
נפרד
מהשגת
הבורא,
זה
מה
שאנחנו
צריכים
ללמוד
להרגיש,
להבין,
וכך
לבנות
את
עצמנו.
נקווה
שנתראה
באמצע
יום
ונעשה*.
*אני
לא
חושב
שהשיעור
הזה
בא
במקום
תפילה.
אבל
אם
אין
זמן,
אז
נעשה
אולי
מהשיעור
הזה,
ב-10
דקות
האחרונות
שלו,
תפילה
משותפת
שלנו,
פנייה
לבורא*.