בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 28.12.2022*
מצוות הקלדות וטעימות.
*הקדמת ספר הזוהר - אותיות דרב המנונא סָבָא*
אות
זו
איזושהי
מנה
מסוימת,
צורה
מסוימת
של
רצון
ואור
בתוכו,
וזה
מגיע
מלמעלה
ומתלבש
באותו
האדם
שמעלה
את
האות.
ש:
מה
מרגיש
מקובל
שרואה
אות
את
הגיאומטריה
של
האות?
ר:
הוא
מרגיש
את
מה
שהוא
עושה,
את
מה
שהוא
נושא,
מה
שקורה
איתו.
הוא
נמצא
בקשר
מסוים
עם
הבורא,
ואת
זה
הוא
מרגיש.
ש:
הוא
נמצא
בקשר
עם
הבורא
דרך
עשירייה?
ר:
הוא
מרגיש
את
הקשר
עם
העשירייה
ועם
הבורא
במצב
מסוים,
וזאת
אות.
ש:
הוא
מתאים
את
עצמו
לאיזה
אות?
ר:
מראש
יכול
להיות
שהוא
לא
מתאים
את
עצמו
לכך,
זה
תלוי
במצב,
אבל
מה
שקורה
איתו
הוא
מהווה
בפני
עצמו,
ברצון
שלו,
בקשר
שלו
עם
הבורא,
סוג
מסוים
של
קשר.
זה
נקרא
אות.
אות
בעברית
זה
סימן,
זו
כמות
מסוימת
של
תכונות.
אות זה מצבור תכונות של הבורא והנברא שהגיעו לקשר מסוים ביניהם, לכן זה מתבטא בצורה זאת. צורת הקשר הזה מתבטאת בצורה מסוימת רגשית שאפשר לתאר אותה גם בצורה גרפית, כפי שאנחנו עושים. לכן מה שיוצא מהקשר בינינו לבין הבורא, זה אותיות.
ש:
תן
לנו
רמז,
מה
זה
לבטא
את
האות
כ'?
ר:
אות
כ'
זאת
המלכות
של
הבינה,
כלומר
היא
מקבלת
את
כל
מה
שיש
בבינה,
ומעבירה
מטה.
האות
כ'
מהוה
בפני
עצמה
השפעה
של
הבינה
על
הזעיר
אנפין,
על
המדרגות
התחתונות
יותר.
הוא
כותב
שבירידת
ה-כ',
נפסק
הקשר
של
הבינה
עם
זעיר
אנפין,
כבר
אין
את
הקשר
הזה.
זאת
תכונת
האות
כ',
שמחזיקה
את
הקשר.
צריך
לקרוא
את
זה
עוד
כמה
פעמים,
יחד
עם
כל
יתר
האותיות,
ואיכשהו
לנסות
לדון
בכך.
זה
הכל
הדרגתי,
אני
אפילו
לא
מתכוון
להגיד
לכם
שזה
כמו
שיעורי
בית
כיוון
שאתם
לא
תוכלו
עדיין
לעשות
את
כל
זה.
אנחנו
פשוט
קוראים
כדי
שתכירו
מה
שיש
כאן,
מאיפה
מגיעות
הכ"ב
אותיות
של
הא"ב
בעברית,
9
מבינה,
9
מזעיר
אנפין,
ו-4
של
המלכות.
זה
מה
שמקבלים.
הם
יוצרים
22
אופנים,
צורות
של
השתוות
בין
האור
לרצון,
ולכן
האור
ממלא
את
הרצון,
וזה
נקרא
אות.
אות
זה
סימן,
צורה,
אופן,
כלומר
ב-22
צורות,
הרצון
יכול
להידמות
לאור.
ההשפעה
שבאור
באה
לידי
ביטוי
על
ידי
מילוי
האותיות.
אנחנו
נלמד
את
כל
הדברים
האלה,
אבל
מכאן
מגיע
הא"ב,
מכאן
מגיעה
ההעברה
מהבורא
לנבראים
של
החכמה
הזאת,
של
איך
להתקשר,
איך
לבנות
את
ההתקשרות
הקולית
הזאת.
אותיות הם חוקים שהרצונות יכולים להתחבר ולהיות דומים לאור. לכן כאן אנחנו לומדים איזו צורות יש לרצונות ובאיזה צורה הרצונות יכולים להתחבר, לאיזה השפעה, לאיזה סוג, האור קומת האור, הם אז מתאימים.
*כל אות זה כלי שמוליך את האור ממעלה למטה, ואנחנו צריכים לנסות לבנות את הכלי הזה בתוכנו ודרכו להתייחס זה אל זה, לבורא. כך נתחיל להבין את האותיות, ליצור אותן בתוכנו. יש 22 אותיות, משמע שיש 22 צורות של הפניה של אדם לאדם לשם ההשפעה*.
*העבודה שלנו היא לבנות את עצמנו, את הרצונות שלנו בצורת האותיות, ואחר כך בלעבור מאות לאות, ממצב למצב, נוכל בצורה כזאת להשפיע זה אל זה, ולבורא*.
אני לא חושב שאנחנו עכשיו צריכים ללמוד ממש את האותיות, אלא כל אות ואות זה סימן של השפעת הבורא לנבראים. כביכול יש ציור של האור הלבן על רקע השחור, והציור הזה נקרא אות. אות היא סימן, כמו קוד, כמו אוסף תכונות של השפעה על פני תכונה אחת גדולה של קבלה. הרצון לקבל שהבורא ברא ממלא את כל העולם, על הרצון לקבל הזה עכשיו מקרינים תכונות השפעה, וזה נקרא שהבורא מצייר אותיות על רקע שחור.
ש:
האם
לכל
עשירייה
יהיו
אותיות
שונות?
ר:
לכל
אחד
בכל
רגע
יהיו
אותיות
שונות,
ואנחנו
נעביר
את
האותיות
האלה,
היינו
כלים
ואורות,
מאחד
לשני
ולבורא.
כך
נתקן
את
המציאות.
אנחנו צריכים פשוט להרגיש את החיבור, בלי כל מיני אותיות, בלי שום דבר, זה לא חשוב. העיקר זה ההרגשה המשותפת, ממנה אנחנו מתחילים וכשאנחנו כבר נכנסים לתוך התחושות והרגשות האלה, כמו שבעולם שלנו, אז אנחנו יכולים להסביר את זה בכל מיני מילים, ביטויים, צלילים וכן הלאה.
אנו נקרא ונלמד איך אנחנו בעולם שלנו מעבירים תחושות, הרגשות, איך הם עוברים בעולם שלנו, מלובשים בצליל, לא מלובשים בצליל וכן הלאה. צלילי מוזיקה, למה דווקא יש כאלה כלי נגינה שאנחנו יוצרים וכן הלאה. כל זה עוד לפנינו, אל תדאגו, תגלו את הכל, תשמעו את הכל, על האדם ועל פעולותיו בעולם הזה בדרך להשתוות הצורה עם הבורא.
ש:
כשאנחנו
עובדים
בחיבור
בינינו,
אנחנו
מייצרים
אותיות?
ר:
אתם
מייצרים
מידות
קשר
בין
הרצונות
והמילויים,
ובזה
אתם
כביכול
מתקנים
את
העולם.
ש:
כשעובדים
על
חיבור,
איפה
נכנסות
אותיות?
ר:
ברצונות
שלנו.
אנחנו
רוצים
ברצון
שלנו,
כל
אחד
ואחד
וכולנו
יחד,
לבטא
איזושהי
מידת
השפעה.
כל
האותיות
מתחילות
מבינה,
זעיר
אנפין
ומלכות,
תשע
תשע
ו-ארבע,
זה
מה
שאנחנו
רוצים
לבטא.
ש:
מהו
החיבור
שלנו?
ר:
החיבור
בינינו
לא
יכול
ללכת
בשום
צורה
אחרת
אלא
ב-22
פלוס
5
צורות
סטנדרטיות
של
התקשרות
בינינו,
של
השפעה
הדדית,
שמהם
אנחנו
פונים,
מדברים
ושולחים
רגשות
זה
אל
זה.
ש:
בעבודת
החיבור
אנו
יוצרים
אותיות?
ר:
כן.
אם
אנחנו
עובדים
על
הרצון
שלנו
להתקשר
למשהו,
למישהו,
ולהביע
בזה
יחס
טוב,
השפעה
לזולת,
אז
אנחנו
בכך
מייצרים
את
האותיות.
ש:
החיבור
ממציא
צליל
של
אותיות?
ר:
כן
וודאי.
*כל
החיבור
של
אותיות
במילים
ובמשפטים,
זה
הכל
נובע
מתוך
החיבור
שלנו*.
ש:
אם
התאמה
זה
בין
כלי
לאור,
למה
יש
רק
22
אותיות?
ר:
לא,
מבינה
זעיר
אנפין
ומלכות,
4
במלכות,
9
בזעיר
אנפין
ו-9
בז"ת
דבינה,
אלו
22
אותיות.
לא
יכול
להיות
יותר
ולא
יכול
להיות
פחות.
זו
מערכת
עליונה
שכך
מעבירה
את
ההשפעה
העליונה
לעולם
שלנו.
לכן
הא"ב
העברי
נבנה
לפי
זה.
לא
אנחנו
המצאנו
אותו.
בכל שפה יש שורשים ועליונים. רק אנחנו לא קיבלנו את המפתח לזה. המקובלים נתנו לנו מפתח מכוח עליון, השפעה וקבלה, בסימנים של עברית. זה קו לאורך ולגובה, השפעה וקבלה, ועיגול. בצורות האלה הם מסרו לנו את חוקיה השפעה והקבלה, אנחנו צריכים לפי זה לעלות. לכן כמו שאנחנו לומדים לטינית ברפואה, איטלקית במוזיקה, כך אנחנו צריכים בכל זאת קצת ללמוד עברית, מפני שזו שפת הקבלה. אם לא הייתה קבלה, לא השפה הזאת לא הייתה נגלית, היא לא הייתה שפה מדוברת, גם לא דיברו עליה, בעברית לא דיברו....
אנחנו צריכים ללמוד מהבורא מהי השפעה, איזה צורות יש לי, לצורת ההשפעה, כי אין לנו בצורות כאלה להשפיע לו. לכן יש את עניין האותיות, סימנים ותבניות שעל ידם הבורא משפיע לנו, ואנחנו יכולים להשפיע בחזרה אליו. אנחנו לומדים איך אנחנו יכולים להשפיע לבורא, כמו אורח שרוצה להשפיע בחזרה לבעל הבית.
ש:
הצינור
השמאלי
מוליד
חטא.
איך
זה
משפיע
עלינו?
ר:
על
זה
כתוב
בצורה
פשוטה
שאין
צדיק
בארץ
אשר
עשה
טוב
ולא
יחטא.
חייב
כל
אחד
ואחד
לעבור
דרך
כל
המצבים,
בזה
הוא
מתקן
את
הנשמה
שלו.
אנחנו
צריכים
להשתוקק
רק
לטוב,
להשפעה
ולחיבור,
אבל
אם
עוברים
גם
מצבים
שלא
מסוגלים
להיות
בהם
בהשפעה
ובחיבור,
אז
צריכים
להבין
שגם
זה
צריך
להתכלל
בנו.
ש:
כתוב
שגם
החלק
השמאלי
הזה
מתגבר
על
הימני?
ר:
בטח.
אתה
יכול
לראות
בכל
אחד
כמה
קל
לעשות
דברים
רעים
לעומת
דברים
טובים.
ש:
איך
אפשר
להשתמש
באותיות
בצורה
אפקטיבית
בעשיריה?
ר:
אם
תרצה
להתחבר
בכל
לב
ונפש
עם
החברים,
ישר
מלב
ללב,
אז
תלך
בקו
האמצעי.
בפעולה
כזאת
גם
ימין
וגם
שמאל
ישתתפו
בצורה
נכונה.
*הקדמה לספר הזוהר*
ש:
אני
צריך
לשים
לב
למה
אני
או
החבר
אוהבים?
ר:
מה
זה
אומר
לאהוב
את
החבר?
ש:
להתכלל
ברצון
שלו?
ר:
על
זה
בדיוק
*מדובר,
על
השתוות
הרצונות,
התאמה
בין
הרצונות.
ברוחניות
לא
יכול
להיות
אחרת.
כל
מה
שהוא
אוהב,
אני
צריך
לאהוב.
כל
מה
שאני
אוהב,
הוא
צריך
לאהוב,
והפוך,
גם
לגבי
שנאה*.
ש:
אני
צריך
לאוהב
מה
שאוהב
החבר?
ר:
בסופו
של
דבר
עליך
לאהוב
את
מה
שהבורא
אוהב,
וכך
גם
לשנוא.
ש:
איך
אני
יכול
להבין
זאת
דרך
החבר?
ר:
דרגת
המדבר
היא
הדרגה
שבה
אתה
דומה
לבורא,
ועליך
להיות
דומה
לבורא.
אני
צריך
להיות
דומה
לבורא
וכך
כל
השאר.
כלומר
מקסימום
השפעה,
כמה
שכל
אחד
מסוגל.
ש:
מה
הכוונה
שאני
משתווה
לבורא?
ר:
אני
משפיע
כמוהו,
אני
חושב
כמוהו,
מרגיש
כמוהו.
ש:
מה
ההבדל
בין
שינוי
הצורה
להפכיות
הצורה?
ר:
יש
שינוי
צורה,
כלומר
שזה
במשהו
ששונה
מהזולת,
ויש
הפכיות
הצורה,
שהוא
ממש
הפוך
מהזולת.
אלה
מידות
של
השוואת
הצורה
והפכיות
הצורה.
ש:
מהי
הפכיות?
ר:
הפכיות
זה
באמת
הפכיות,
זה
הפוך.
ש:
מה
ההבדל
ביניהם?
ר:
שכל
מה
שאחד
שונא,
השני
שונא,
וההיפך.
ש:
איך
אני
עובר
מהפכיות
הצורה
לשינוי
הצורה?
איך
מתקרב
קצת?
ר:
על
ידי
זה
שאתה
משנה
את
התכונות
שלך
בהתאם
לחבר.
ש:
אמרנו
שצריכים
לשמור
על
המחלוקת?
ר:
נכון
ש:
פה
יוצא
שכולם
צריכים
להיות
כשטנץ..?
ר:
לא.
תמיד
אנחנו
צריכים
לבדוק
את
עצמנו
לגבי
החברים.
אם
יש
איזשהו
הבדל,
היינו
מחלוקת,
אז
אנחנו
צריכים
לבדוק
אותה,
במה
היא
בדיוק?
באיזה
תכונות?
באיזה
מידות?
ולעשות
תיקונים.
ש:
רואים
בחיים
וברוחניות
שההפוכים
משלימים.
פה
אין
מקום
להשלמה?
ר:
כאן
זו
השלמה
גמורה.
אנחנו
מגיעים
להשתוות
הצורה,
לדבקות,
זה
ממש
גורם
לתיקון
הסופי.
ש:
איך
יכול
להיות
קשר
בורא
ונבראים,
יש
שינוי
צורה
ביניהם..?
ר:
אבל
תלוי
איך
הם
משתמשים
בתכונות
שלהם.
אם
אחד
מקבל
והשני
משפיע,
אז
אם
משתמשים
בתכונות
האלו
בצורה
נכונה,
הם
נמצאים
בהשתוות
הצורה.
כל
אחד
רוצה
לגרום
נחת
רוח
לשני,
רק
שהאחד
משתמש
ברצון
לקבל
שלו
והשני
ברצון
להשפיע.
ש:
איך
שומרים
על
הייחודיות
של
כל
אחד?
ר:
אתם
רוצים
להיות
קרובים,
מחוברים,
ויחד
עם
זה
האם
אתם
יכולים
להיות
הפוכים
אם
הכוונה
של
כל
אחד
ואחד
להשפיע
טוב
לזולת?
*אתם
לא
צריכים
לשנות
את
התכונות,
אתם
צריכים
לשנות
את
הכוונה*.
ש:
הרצונות
נשארים
שונים
אבל
יש
כוונה
שמחברת
ביניהם?
ר:
בטח.
אנחנו
מהטבע
כולנו
שונים
לגמרי
זה
מזה,
כולם
שונים.
איך
אנחנו
מגיעים
פעם
לחיבור
כזה
שמסתובבים
כולנו
בחלקים
קטנים
במכונת
אדם
ראשון
אחד?
ש:
רוצים
להתחבר
בעשיריה
עם
רצונות
שונים?
ר:
*רצון
אתה
לא
יכול
לשנות
אף
פעם
באף
אחד,
אלא
רק
כוונה*.
ש:
מדברים
על
זה
המון
זמן
אבל
חסר
משהו
כדי
לעבוד
בזה
נכון?
ר:
העיקר
להשפיע.
אני
מקבל
או
נותן?
אני
משפיע
יותר
או
פחות?
במה
בדיוק
אני
מקבל
ובמה
בדיוק
שאני
נותן,
זה
גם
לא
חשוב.
העיקר
שאני
משפיע,
זאת
אומרת
אנחנו
מודדים
את
האדם
לפי
ההשפעה.
כמו
תינוק
ואמא,
אם
הוא
מחייך
אז
הוא
שילם
על
כל
ה-
24
שעות
שהיא
משקיעה
בו
בחיוך
אחד.
אתה
מבין?
אי
אפשר
להשוות
אף
פעם,
לכן
חכמת
הקבלה
היא
כל
כך
אוניברסלית.
ש:
איך
כוונה
מחברת
את
כל
הרצונות?
ר:
כוונה
מחברת
בין
כל
הרצונות
מתוך
זה
שיש
לך
כאילו
כתובת
אחת
במקבל
וכתובת
אחת
במשפיע.
לכן
זה
עובר
ממשפיע
למקבל,
וממקבל
למשפיע.
ש:
למה
רצונות
לא
מתחברות,
וכוונות
כן
מתחברות?
ר:
*רצונות
לא
יכולים
להתחבר
כי
זה
הרצון.
רצון
ללחם
זה
לא
רצון
למים,
ומר
למתוק
וכן
הלאה.
אבל
הכוונה
היא
לגרום
בזה
איזשהו
תענוג
למישהו,
למשהו,
זו
יכולה
להיות
כוונה
אחת*.
קריין:
איך
מתבטא
בעשירייה
שמישהו
אחד
משפיע
ומישהו
אחד
מקבל?
ר:
*זה
מתבטא
בפעולה,
אבל
כוונה
צריכה
להיות
אחת,
אחרת
זה
לא
מתחבר.
כל
החיבור
הוא
לא
על
ידי
הפעולות,
כי
בפעולות
אנחנו
נמצאים
בעולם
הזה,
קבלה
והשפעה
פיזית
נגיד.
אבל
העיקר
שלנו
היא
הכוונה
מה
אנחנו
רוצים
להשיג.
בזה
אנו
צריכים
להיות
כולנו
מחוברים*.
ש:
איזה
רצונות
יש
לי?
ר:
להתחבר
עם
החברים.
ש:
אין
לי
כזה
רצון
מהלב,
אני
לא
מרגיש
אותו?
ר:
אני
מאחל
להנות
את
הבורא
כי
במקרה
כזה
אהיה
דומה
לו,
נדבק
בו
ועולה
למדרגה
שלו.
ש:
זה
לא
רצון
לעשות
נחת
רוח
לבורא,
זו
כבר
כוונה?
ר:
*לכוונה
הזאת
תתחיל
להדביק
את
המעשים.
מה
אני
יכול
לעשות
כדי
להנות
את
הבורא?
בשביל
זה
עליי
להתחבר
בעשירייה,
כלומר
עליי
לאסוף
את
העשירייה
ולנסות
לעשות
כל
מה
שאני
יכול,
כל
מה
שתלוי
בי
כדי
שהם
יתחברו.
את
הפעולה
הזו
אני
מכוון
לבורא,
מייעד
אותה
לבורא*.
ש:
כדי
שחברים
יתחברו,
צריכים
לראות
בעיניים
או
בלב?
ר:
לא
בהכרח
לראות
את
זה
בעיניים.
העיניים
לא
שייכות
לרוחניות.
הלב
זה
בית
קיבול
לרצונות,
ולכן
כשאנחנו
מחברים
את
כולם
ללב
אחד,
אז
מתחילים
להרגיש
את
מה
שמשיגים
ביחד.
*על העולם הזה אנחנו יכולים להשפיע רק מתוך העולם העליון*. רק הבורא, לפי הוראה שלנו, אפשר להגיד, ישנה את העולם. אבל לא אנחנו בעצמנו בצורה ישירה. *לכן עלינו לחשוב איך דרך הבורא לתקן את העולם, אבל אנחנו עצמנו ודאי שלא נתקן אותו*.
ש:
אמרת
שבחיוך
אחד
תינוק
משלם
לאמא
על
כל
24
שעות
שמשקיעה
בו?
ר:
כן
ש:
איזה
חיוך
לבורא
אנו
יכולים
לתת
על
כל
הנתינה
שלו?
ר:
*נו,
תחייך
לי.
אתה
לא
יכול*?
ש:
משתדל
ר:
*משתדל,
הנה
אנחנו
רואים.
אם
תעשה
את
זה
כמו
תינוק,
מכל
הלב
שטוב
לו,
עם
הידיים
ועם
הרגליים
שזורק
ומסתכל
על
אמא
וכולו
כך
אליה,
אז
לא
צריכים
יותר.
לא
צריכים
יותר.
אז
בואו
כך
נתחבר
בינינו
ולבורא,
כמו
אותו
תינוק.
כל
טוב
לכם,
חיבוק*.